דבר שני ניסית פעם לדבר איתו שיחה בוויב טוב זה שזה מפריע לך לא רמזים לא כשיש משו ברקע סתם יום ללכת,לפארק או אפילו סתם בחצר.

מנסיון בדברים אחרים זה עוזר.

בהצלחה נשמה תהיי חזקה❤️🤞

שאתם יותר מידי גוף אחד וקצת נפרדות לא תזיק לכם.

זה בסדר אם אחד לא רוצה לחגוג והשני דוקא כן

אם אחד חושב שזה לא נכון להתחסן והשני כן, או אולי חשב שלא והתחרט, או להיפך.

וכן נראה לי שלא כדאי לך למצב את יחסי הכוחות כך שאת מול המשפחה שלו.

זה בסדר שמה שהמשפחה שלו אומרת חשוב לו ואולי מערער החלטות קודמות. אם תהיי איתו בזה סיכוי טוב שזה יאפשר לו להתבונן בדברים ולשקול אותם בנחת 

כדי למנוע מחלקות ומריבות, כדי שנעמוד מאחוריהם ולא נסתור.

כי אם מראש היה אומר שהוא רוצה להתחסן אז בכבוד, אבל הוא גם היה בגישה הזו כי הוא חשב שהחיסון זה שטויות ואפילו סיכון כי הוא חדש..

ולגבי לחגוג גם, אנחנו אנשים של בית  , וכשראיתי שהוא רוצה ללכת לעל האש אז אמרתי לו שילך ואני אשאר בבית, דווקא בגלל שאני בעד שכל אחד ינצל את הערב הזה איך שהוא רוצה.

אבל בשני המקרים שהדגמתי הוא עושה את זה בל כורחו, רק כי המשפחה התערבה.

ונשמע שאת מבינה עניין, באמת איך את מציעה להיות איתו כשהוא משנה החלטה בעקבות המשפחה ?

ובכלל איך אפשר למנוע מקרה נוסף כדי שלא אעמוד מול המשפחה?

זה אומר לא להתנהל מולו בכלל כי הכל בערבון מוגבל עד שהמשפחה תכנס לתמונה...

בעקבות מה הוא משנה החלטה.

נניח החלטתם שנשארים בבית ופתאום הוא רוצה לנסוע - פותחים מחדש חשיבה. ואת ממשיכה לייצג בדיון את עצמך, והוא את עצמו.

קחי בחשבון שאולי הוא ממהר להסכים איתך בהתחלה כי קשה לו לאכזב אותך/נטיה לרצות, ואחר כך הוא מתחרט.

אני חושבת שכדאי לשחרר כמה שיותר את התלות ההדדית שלכם זה מזה, לתת לו כמה שיותר מרחב לחשוב אחרת, אפילו להעלות בעצמך את האפשרות ההפוכה.

במקביל לתקשורת מולו, כדאי לעשות עם עצמך עבודה על מה שעולה בך כשאתם צריכים לקבל החלטה משותפת או כשהוא רוצה משהו אחר. נשמע שיש שם קצת סטרס שמעמיס על השיח וואם תשחררי אותו תוכלי להגיע נקיה יותר.

אז ניסינו להגיע להחלטה חדשה שלא הגיעה.

העניין מורכב, אני לא יוצאת מהבית בכלל אז להצטרף אליו לא היתה אופציה, אפילו הנסיעה מאתגרת כי היא ארוכה.

אז הכי פשוט זה שיסע לבד אבל לא קיבל את זה

אני באמת תוהה מה עוד יכולתי לעשות.

ואני שמחה שאת שמה לי מראה כי באמת יכול להיות שאני משתלטת על ההחלטות אבל במקרה של אתמול אני לא יודעת מה אפשר לעשות אחרת.

להיפך

להרפות

יש לו התנגשות בין שני רצונות -

הוא רוצה להיות איתך

הוא רוצה להיות עם המשפחה שלו.

את לא צריכה לעזור לו להחליט

את לא צריכה לדאוג שהוא יהיה מרוצה

את לא צריכה לייצר עוד אפשרויות

(את יכולה, אם את מתאים לך, אבל לא כדי שהוא יהיה מרוצה).

חושבת שזה מקום קצת אימהי וצריך לשחרר אותו. הוא ילד גדול מותר לו לקבל החלטה לא נכונה. מותר לו להתבאס. מותר לו להתעקש למרות שאם יתגמש הוא יוכל להגיע לתוצאות יותר טובות.

אני חושבת שהתפקיד שלך זה מקסימום לשקף לו את ההתלבטות שלו, או להשתתף בצערו. לא מעבר.

ו"יעבור לו"

אבל אני לא אוהבת לישון ב"ברוגז" וזה מה שהיה, אבל לא יכולתי למנוע את זה

תמיד אני מציקה עם שאלות "מה יש?"

אבל למה אתה ככה

אבל אתה יודע את המצב אז למה הפרצוף

וכו וכו

חזק ממני, לא יכולה עם פרצוף תשעה באב בבית

זה ספר שמדבר על ההבדל בין גברים ונשים ויש שם קטע שממש הזכיר לי את מה שכתבת. אם אני זוכרת נכון משהו בסגנון הזה-

כשקשה לאישה היא רוצה שישאלו אותה מה קרה והיא תוכל לפרוק.

כשקשה לגבר הוא רוצה להיות לבד בשקט ומתעצבן כששואלים אותו מה יש.

אז אני מבינה שכל הגברים ככה? חחחח אין לי ניסיון, בעלי הוא הגבר הראשון והיחיד בחיי🙈

אז יש בספר פיתרון איך פותרים מחלוקות עם גברים? כי אם לא אשאל אז נשאר ככה בלי לדבר לנצח. תמיד הסולחה מגיעה ממני

כשהוא נכנס לקונכיה ומתרחק ממך, את במצוקה וחייבת לרדוף אחריו. אבל זה רק מחריף את ההימנעות שלו.

ככל שתלמדי להרגיע את עצמך כשאת מרגישה שהוא מתרחק, כך הלופ שלכם ירגע.

כי פעם הייתי עם אגו ולא הייתי ניגשת אליו ואז היינו מוצאים את עצמנו לא מדברים שבוע! כי הוא עם אגו לא פונה, ואני עם אגו, וככה נתקע  .

מאז שהחלטתי להציק לו אנחנו משלימים לרוב יום למחרת כבר.. כי אני פותחת בשיחה

את אומרת שהוא מושפע מאוד מהר

אולי הוא גם מושפע ממך?

זה קורה גם על דברים שמהותיים לו והוא יזם את ההחלטה?

ממה שאת רושמת- אני הבנתי שאת נתת את הטון והוא הסכים איתך

כנ"ל לגבי החגיגות

ואז כשהוא התעמת עם דעה אחרת-  הגיוני ששינה את דעתו 

אותו לחגוג אז זרם עם ההחלטה להשאר בבית, אבל פתאום הלהיבו אותו עם יציאה ., גם אופציה,

אבל עדיין הבאתי לו מקום לצאת לבד.

כי להצטרף אני לא יכולה

לגבי מה שמהותי לו הוא דווקא לא שם על אף אחד (לצערי) גם כשהמשפחה מנסה לשכנע- הוא בשלו

תראי, קודם התלוננת שהוא "לא ידוע לעמוד על שלו".

עכשיו את מתלוננת שבמקרה של החיות והקורקינט, הוא דווקא עומד על שלו, לא משנה מה את והמשפחה אומרים. זה חיובי, לא?

אני חושבת שלרובנו כנשים יש נטיה טבעית לנסות לשלוט על ההחלטות במשפחה. אנחנו חושבות שאנחנו יודעות הכי טוב, וממש קשה לנו לשחרר.

אז אפילו שאת רוצה שהוא יעמוד על שלו, קשה לך לקבל את זה כשברור לך שהוא "טועה".

אני מזדהה ממש, וממליצה לנסות לעבוד על זה...

 כי אמנם ההחלטה הראשונית היא באמת שלי, כי רוב הנושאים לא באמת מעניין אותו מה יהיה אז הוא זורם עם ההחלטה שלי ,

וגם כשהוא מחליט לשנות את ההחלטה אז אני משנה מסלול (מה שאפשרי, אתמול חוץ מלהגיד לו שילך לבד לא ממש יכולתי להציע משהו)

הבאסה בכל הסיפור שזה גורם לנו למריבות, בעוד אלה דברים שדיברנו עליהם מראש..

אני שואלת את עצמי, איך קורה מצב שהוא יודע את הסיטואציה שאני ביימי מחלה במיטה כל הזמן, והוא מתעצבן שאני לא מצטרפת אליו כי המשפחה (שלא יודעת על המצב) מתעקשת שאבוא.

כאילו הוא מנותק מהמציאות

הוא מאוד רצה משהו

ולכן היה לו קשה להתמודד עם המציאות שמתנגשת עם הרצון

אבל מה שאת אומרת פה לא קשור להחלטה שלא חוגגים השנה בגלל המצב

אלא למצב רפואי

ואולי הבלבול הזה

הוא גם הבלבול שלו 

למשפחה, שזה באמת משהו שאנחנו מאמינים בו, שזה לא יום שמח , אבל החלטנו להשתמש בזה בתירוץ שאנחנו לא באים

בפועל הוא יודע את המצב האמתי, שאני במיטה כבר שבוע ולא קמה, מביאה לילדים לעשות כלים או להביא לי דברים מהרצפה...

בסוף החליט להגיד להם שאני לא מרגישה טוב ואז זה הוביל אותם למשפטים שאני אבוא למרות הכל וכו וכו... 

והמתח ירד אפשר להעלות את זה ולשאול אותו - מה ציפית שאני יעשה?

איך הוא ראה את הדברים בזמן אמת

ואיך הוא רואה אותם בדיעבד

יכול להיות שתגלי שהפער הגדול הוא בינו לבן עצמו

ולא בינו לבינך 

עם היכולת להחליט בעצמו מול הצורך לרצות ולשתף פעולה.

ואם כן, זה לא מפתיע שהוא בחר להתחתן דוקא עם מישהי שמאד חשוב לה קבלת החלטות משותפות (ואולי גם לה יש איזה אישיו עם צורך בשליטה).

ככה נוצר קונפליקט זוגי, והוא יבוא לידי ביטוי בכל מיני צמתים בחיים, גדולים וקטנים.

יש כל מיני דרכים לטפל בקונפליקטים זוגיים. אני חושבת שהשיטה הכי יעילה היא לחשוף את הרגשות שעומדים בבסיס הקונפליקט - מה הסיבה שזה כל כך מפעיל כל אחד מכם, איזה רגשות ראשוניים צפים בך כשהוא רוצה אחרת, או בו כשהוא נאלץ לוותר או לשתף פעולה עם משהו שהוא לא שלם איתו.

את יכולה לקרוא קצת על EFT זוגי.

שלי, אבל היא באה לידי ביטוי רק במה שקשור לילדים שלי .

המקרה עם החיסון- היה חשש לבעיה בילדים עתידיים

ועכשיו לצאת לעל האש- דאגה לילד/ה שבתוכי..

יש לי שליטה לדעת איפה הילדים שלי, אין מצב שהם יהיו עם בייביסיטר, שליטה שיהיו לידי, שליטה לעשות את המקסימום שבמקסימום שלא יפגעו, תמיד אני צוחקת שאם היתי יכולה הייתי לוקחת אותם איתי במחזיק מפתחות.

אבל פה זה נגמר,

לפעמים אני אפילו מרגישה אשה לא אכפתית מרוב חוסר שליטה וידע שיש לי על בעלי. הוא יוצא מתי שבא לו , הולך חוזר, אני לא שואלת לאן ומתי חוזר, כי באמת אני בעד חופש, החיים שלו ואני לא אחקור אם הוא לא משתף לבד.

כנל לגבי עניינים אישיים שלו שאוהב

המשפחה שלו בעד שליטה מלאה, כועסת עלי שאני לא יודעת אף פעם לאן הוא יוצא ומתי, ושאין לי טלפונים של חברים שלו.

אז השליטה שלי לא קיימת בכלל במקרה הזה..

ומה שצץ אצלי כשהוא חוזר בו זה רק מה שכבר ציינתי, שכואב לי שהוא לא עם עמוד שדרה לגבי החלטות שלנו, שההחלטות שחשובות לי (כמו חיסון והריון) לא קרובות להיות חשובות לו והוא בשניה התקפל, וזה ישר מוביל להמשך כמה אפשר להשפיע עליו ומה זה עלול ליצור

אני בכאלה מקרים מחזירה תכדור

ואי מאמי אתה בטח ממש רוצה ליסוע איזה מבאס שאי אפשר כי אני לא מרגישה טוב יש לך רעיון לפיתרון?

ואז זה מחייב אותו לשבת לחשוב על הסיטואציה ולהגיע להבנה שאולי יש פיתרון אחר או שאין אבל הוא הגיע למסקנה הזו לא אני

מבחינת מה שאמרת שיש דברים שהוא עומד על שלו

אני למדתי שבחיים אני מתעקשת עם בעלי רק על קווים אדןמים ביותר ואז שאני מתעקשת הוא באמת כבר מקשיב כי בדכ אני ממש זורמת

שאני אבוא איתו ואשכב בחדר..

אז למה לבוא?

סתם מרגיש שאני הורסת את האוירה עם הנוכחות של לא מרגישה טוב, וזה גם יכול לגרום להם לחשוד

וגם הנסיעה בעייתית לי כי היא ארוכה.. קיצר מיותר לבוא 

האם יש לך דוגמאות שההחלטה המשותפת לא תאמה לרוחך ועדיין את יכולה להצביע עליה כגורם שבו המשפחה שלו גרמה לא לשנות את עמדתו?

לא שזה בהכרח רע לשנות דעה לפי איך שהדברים מתגלגלים, אבל כנקודת מוצא תשאלי את עצמך מה זה "החלטנו" וכמה הרצון שלך השפיע על ההחלטה המשותפת שלכם.

יכול להיות שהוא נוח להשפעה וזאת לא בהרכח תכונה רעה, אבל זה אמור לעבוד גם כנגד הרצון שלך.

אם הוא מתקפל תמיד רק כלפי הרצון שלהם, זאת דינמיקה בעייתית שיש מקום לשנות אותה,

אבל אולי הצד שלו גורם לו להיות יותר קשוב לעצמו דווקא.

פשוט עושה, בלי לדון בזה ..

אפילו שהחליט שנעבור לבנק אחר אז פשוט אמר לי לבוא איתו כדי לחתום , וזהו. זורמת איתו עם מסקנות שהגיע.

ולדעתי אם המשפחה תזרוק לו משהו על הבנק הזה אז יש מצב שהוא יעמוד על שלו, מעניין לבדוק

כבוגרת הריון בסיכון, לדעתי תנסי לשחרר אותו,

תני למשפחה להמשיך ולשמוח, לעשות דברים מלהיבים וכיפיים.

את בתפקיד עכשיו של לגדל ילד בתוכך, את צריכה לשמור על הילוך נמוך, זה בראש סדר העדיפויות,

והנפש גם מושפעת מזה ויכול מאוד להיות שבמצב אחר כן היית רוצה לצאת ולא להישאר בבית.

אבל שאר המשפחה, עדיף שיצאו ויחליפו אווירה, שיתמלאו בכוחות ויחזרו עייפים ומרוצים להמשך החיים ובכלל זה תמיכה בך וההתמודדות עם ההריון.

אני במקומך הייתי דוחפת את בעלי שיצא. שיראה אנשים אחרים ויצבור רגעי הנאה שלא תלויים בי ומתחשבים בקושי שאני חווה.

את כל המטלות והתקופה הזו מאוד מאתגרת בשבילו..

אבל הוא לא רצה לצאת לבד למשפחה

לגבי מה שכתבת על זה שהיום זה לא יום שמח, ולא שייך לחגוג -

אני לא רוצה להגיד לך מה לעשות, ולא מנסה לשכנע, אבל רק רוצה להציע הסתכלות אחרת על היום הזה -

חג עצמאות שמח🇮🇱 - הריון ולידה
 

לגבי מה ששאלת על בעלך כתבו פה כבר מספיק ואני לא חושבת שיש לי מה להוסיף על מה שכבר כתבו...

באמת חשוב להסתכל על הקיים, תמיד ולא רק עכשיו..

לא יודעת למה העצב חזק ממני

זה בדיוק המטרה לש טרור

אם אנחנו לא חוגגים עצמאות ולא מסוגלים להרים ראש ולשמוח ולחיות

הם השיגו את המטרה שלהם

כבשו לנו את השטחים בלב ובנפש

אחר כך השטח הפיזי זה כבר בקטנה

כשמחוברים לרצון לגאולה אין פריבילגיה לעצור ולהתיאש גם כשקשה

אין סתירה להזדהות עם הכאב הפרטי והכללי והחטופים

הלב נקרע

אבל לאן לנתב את זה זה כבר בחירה שלנו

אפשר גם לבחור לחגוג השנה באופן ערכי יותר..ללכת ךעושת חסד ..ללכת לשמח משפחות שכולות או פצועים או מפונים מהצפון  ומהעוטף

ואפשר גם רק לטייל בארץ ולהעמיק את החיבור והשייכות

או גם למנגל אבל לכוון בלב שאנחנו מראים להם שלא יעזור להם

אנחנו פה כדי להשאר 

עצמאות זה לא רלוונטי השנה כשיש לנו שבויים שההפך מעצמאיים כרגע, ומרגיש לי מנותק לחגוג, כאילו אני עסוקה בעצמי ולא מזדהה איתם במה שאפשר.

עצמאות זה 24 שעות של חגיגה, אבל זה לא חג שכתוב בתורה שמחת בחגך..

לעומת פסח שזה חג וחובה לשמוח ועדיין מצאתי את עצמי בוכה בזמן קריאת הגדה רק מהמחשבה עליהם באותו רגע.

אנחנו נחגוג ונצא, ונראה להם שהם לא ישברו אותנו , שאנחנו עם חזק.

אבל לא ביום העצמאות,

כמו שביום הזיכרון ויום השואה אף אחד לא חגג כדי להראות לאויבים שלא ניצחו אותנו מורלית..

כי כרגע עצמאות זה עצוב בדיוק כמו יום הזיכרון, יום הזיכרון מזכיר את החללים וכל האבידות שלנו ממלחמות ופעולות איבה

ויום העצמאות השנה הזכיר (לי לפחות) את האי עצמאות של השבויים בעזה, וגם אנחנו לא היינו עצמאים ב7 לאוקטובר- סגורים , מפוחדים ושקטים בתוך ביתנו בממד.

ובנימה זו,

משתוקקים למשיח ! לגאולה

כי אם חלילה יקבל לא טוב את החיסון? יש לי חברה שהתחסנה פעם אחת ומאז הווסת שלה משובש ומקבלת פעם בכמה חודשים..

לא מתערבים בדברים כאלה, באמת מקווה שזה לא פגע בנו

גם להכריח בנאדם לא להתחסן זה אחריות ענקית. אם הוא יחלה קשה ויהיה לו נזק בלתי הפיך ממחלה שהיה אפשר למנוע בחיסון?

הלוואי שזה לא יהפוך לשירשור בעד/נגד חיסונים אבל יש גם את הצד הזה

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.

אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

משחק הקלפים "מי גנב את האפיקומן?" (מבית "ישראטויס")

להלן ריכוז ההוראות המקובלות למשחק:

מטרת המשחק

להיות המשתתף שצבר את מספר הקלפים הגבוה ביותר בסוף המשחק, או לחילופין – להיות זה שחושף את "גנב האפיקומן".

מהלך המשחק

* הכנה: מערבבים את הקלפים ומחלקים לכל שחקן מספר שווה של קלפים (4–5 קלפים), ואת השאר מניחים כקופה במרכז.

* איסוף סדרות: כל שחקן מנסה להשלים סדרות של דמויות או פריטים הקשורים לליל הסדר (למשל: ארבעה קלפים של "כוס אליהו", "מצה", או דמויות של בני משפחה).

* בקשת קלפים: בתורך, עליך לפנות לשחקן אחר ולשאול אותו: "האם יש לך [שם הקלף]?".

  * אם יש לו – הוא חייב להביא לך אותו, ואתה ממשיך בתורך.

  * אם אין לו – עליך למשוך קלף מהקופה והתור עובר לשחקן הבא.

* השלמת סדרה: ברגע שיש לך סדרה שלמה, אתה מניח אותה גלויה על השולחן.

קלף "גנב האפיקומן"

זהו הקלף המיוחד של המשחק. בחלק מהגרסאות, מי שמחזיק בו בסוף המשחק "מפסיד" נקודות, ובגרסאות אחרות המטרה היא להשתמש בו כדי "לגנוב" סדרות שלמות משחקנים אחרים, אלא אם כן יש להם קלף "שומר" או "הגנה".

טיפים למשחק:

* ריכוז: חשוב להקשיב למה ששחקנים אחרים מבקשים כדי לדעת למי יש קלפים שחסרים לכם.

* גרסת הילדים: אם משחקים עם ילדים צעירים מאוד, אפשר לשחק בסגנון "רביעיות" קלאסי כשהנושא הוא חפצי הסדר.

חג שמח ובהצלחה בחיפושים!

יש כמה משתנים:

ילד- לא זוכרת את השמות אבל יש שני בנים ושתי בנות לכל אחד שם אחר

צבע הבגדים- אפור, ירוק, שחור לבן וחום

רהיט- מיטה, שידה, עגלה, ארון

בכל כרטיס יש שילוב של ילד+צבע+רהיט.

בכל סבב, אחד המשתתפים שהוא ה''מנחה'' מוציא כרטיס שרק הוא רואה. נניח הוא הוציא כרטיס שבו רחלי, לבושה בגד ירוק, מחזיקה עגלה.

שאר המשתתפים צריכים לגלות מה הנתונים בכרטיס של המנחה.

איך עושים את זה?

כל אחד בתורו שולף כרטיס, מראה למנחה ולשאר המשתתפים ושואל אם הכרטיס חשוד.

במידה שיש בכרטיס אפילו פרט אחד זהה לכרטיס שבידי ה''מנחה'' המנחה אומר שהוא חשוד.

במידה שאין שום פרט-המנחה אומר שלא חשוד.

המשחק הוא הצלבת מידע.

נחזור לדוגמא שלנו:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי לבוש בירוק עומד ליד ארון- הכרטיס חשוד כי בכרטיס של המנחה הצבע הוא ירוק. ולכן הוא אומר ''חשוד''.

אין לשאר המשתתפים כרגע מושג מה הפרט הזהה.

אבל ע''י הצלבת מידע מהתשובות לגבי הכרטיסים האחרים אפשר להגיע לתשובה:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי עומד ליד ארון ולבוש באפור והמנחה אומר שהוא לא חשוד, אפשר להסיק שבכרטיס שבידי ה''מנחה'' אין יוסי, אין אפור ואין ארון.

ולכן, כאשר נאמר ''חשוד'' על יוסי-ירוק-ארון, אחרי ששללנו כבר את יוסי ואת הארון, סימן שהצבע שבידי המנחה הוא ירוק..

ככה מתקדמים עד שעולים על המידע שבידי המנחה.

מנצח מי שמפענח את הנתונים בקלף בידי המנחה

הוא אמר לשטוף טוב וזהו

תודה רבה

עשיתי סטריליזציה לחלק מהדברים שאפשר

שאלה די מטומטמת כי התינוק מסרב לקחת בקבוק .... אבל בימים האחרונים כל יום מנסה לתת פעם אחת ולא רוצה לשבור את הרצף

כבולעו כן פולטו.. הסטריליזציה זה מים רותחים וזה מספיק אני חושבת. כמובן רק לחלקים שצריכים שטיפה. האחרים גם ככה לא נוגעים בכלום, רק אויר עובר שם.אולי הייתי מנגבת מבחוץ בקטנה.

תזכרי שגם חלב אם וגם תמל זה תמיד כשר לפסח

אם היה צורך בבקבוק, קניתי בקבוק חדש.

אחר כך או שהמשכתי להשתמש בבקבוק החדש, או ששמרתי אותו לפסח הבא.

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡