דבר שני ניסית פעם לדבר איתו שיחה בוויב טוב זה שזה מפריע לך לא רמזים לא כשיש משו ברקע סתם יום ללכת,לפארק או אפילו סתם בחצר.

מנסיון בדברים אחרים זה עוזר.

בהצלחה נשמה תהיי חזקה❤️🤞

שאתם יותר מידי גוף אחד וקצת נפרדות לא תזיק לכם.

זה בסדר אם אחד לא רוצה לחגוג והשני דוקא כן

אם אחד חושב שזה לא נכון להתחסן והשני כן, או אולי חשב שלא והתחרט, או להיפך.

וכן נראה לי שלא כדאי לך למצב את יחסי הכוחות כך שאת מול המשפחה שלו.

זה בסדר שמה שהמשפחה שלו אומרת חשוב לו ואולי מערער החלטות קודמות. אם תהיי איתו בזה סיכוי טוב שזה יאפשר לו להתבונן בדברים ולשקול אותם בנחת 

כדי למנוע מחלקות ומריבות, כדי שנעמוד מאחוריהם ולא נסתור.

כי אם מראש היה אומר שהוא רוצה להתחסן אז בכבוד, אבל הוא גם היה בגישה הזו כי הוא חשב שהחיסון זה שטויות ואפילו סיכון כי הוא חדש..

ולגבי לחגוג גם, אנחנו אנשים של בית  , וכשראיתי שהוא רוצה ללכת לעל האש אז אמרתי לו שילך ואני אשאר בבית, דווקא בגלל שאני בעד שכל אחד ינצל את הערב הזה איך שהוא רוצה.

אבל בשני המקרים שהדגמתי הוא עושה את זה בל כורחו, רק כי המשפחה התערבה.

ונשמע שאת מבינה עניין, באמת איך את מציעה להיות איתו כשהוא משנה החלטה בעקבות המשפחה ?

ובכלל איך אפשר למנוע מקרה נוסף כדי שלא אעמוד מול המשפחה?

זה אומר לא להתנהל מולו בכלל כי הכל בערבון מוגבל עד שהמשפחה תכנס לתמונה...

בעקבות מה הוא משנה החלטה.

נניח החלטתם שנשארים בבית ופתאום הוא רוצה לנסוע - פותחים מחדש חשיבה. ואת ממשיכה לייצג בדיון את עצמך, והוא את עצמו.

קחי בחשבון שאולי הוא ממהר להסכים איתך בהתחלה כי קשה לו לאכזב אותך/נטיה לרצות, ואחר כך הוא מתחרט.

אני חושבת שכדאי לשחרר כמה שיותר את התלות ההדדית שלכם זה מזה, לתת לו כמה שיותר מרחב לחשוב אחרת, אפילו להעלות בעצמך את האפשרות ההפוכה.

במקביל לתקשורת מולו, כדאי לעשות עם עצמך עבודה על מה שעולה בך כשאתם צריכים לקבל החלטה משותפת או כשהוא רוצה משהו אחר. נשמע שיש שם קצת סטרס שמעמיס על השיח וואם תשחררי אותו תוכלי להגיע נקיה יותר.

אז ניסינו להגיע להחלטה חדשה שלא הגיעה.

העניין מורכב, אני לא יוצאת מהבית בכלל אז להצטרף אליו לא היתה אופציה, אפילו הנסיעה מאתגרת כי היא ארוכה.

אז הכי פשוט זה שיסע לבד אבל לא קיבל את זה

אני באמת תוהה מה עוד יכולתי לעשות.

ואני שמחה שאת שמה לי מראה כי באמת יכול להיות שאני משתלטת על ההחלטות אבל במקרה של אתמול אני לא יודעת מה אפשר לעשות אחרת.

להיפך

להרפות

יש לו התנגשות בין שני רצונות -

הוא רוצה להיות איתך

הוא רוצה להיות עם המשפחה שלו.

את לא צריכה לעזור לו להחליט

את לא צריכה לדאוג שהוא יהיה מרוצה

את לא צריכה לייצר עוד אפשרויות

(את יכולה, אם את מתאים לך, אבל לא כדי שהוא יהיה מרוצה).

חושבת שזה מקום קצת אימהי וצריך לשחרר אותו. הוא ילד גדול מותר לו לקבל החלטה לא נכונה. מותר לו להתבאס. מותר לו להתעקש למרות שאם יתגמש הוא יוכל להגיע לתוצאות יותר טובות.

אני חושבת שהתפקיד שלך זה מקסימום לשקף לו את ההתלבטות שלו, או להשתתף בצערו. לא מעבר.

ו"יעבור לו"

אבל אני לא אוהבת לישון ב"ברוגז" וזה מה שהיה, אבל לא יכולתי למנוע את זה

תמיד אני מציקה עם שאלות "מה יש?"

אבל למה אתה ככה

אבל אתה יודע את המצב אז למה הפרצוף

וכו וכו

חזק ממני, לא יכולה עם פרצוף תשעה באב בבית

זה ספר שמדבר על ההבדל בין גברים ונשים ויש שם קטע שממש הזכיר לי את מה שכתבת. אם אני זוכרת נכון משהו בסגנון הזה-

כשקשה לאישה היא רוצה שישאלו אותה מה קרה והיא תוכל לפרוק.

כשקשה לגבר הוא רוצה להיות לבד בשקט ומתעצבן כששואלים אותו מה יש.

אז אני מבינה שכל הגברים ככה? חחחח אין לי ניסיון, בעלי הוא הגבר הראשון והיחיד בחיי🙈

אז יש בספר פיתרון איך פותרים מחלוקות עם גברים? כי אם לא אשאל אז נשאר ככה בלי לדבר לנצח. תמיד הסולחה מגיעה ממני

כשהוא נכנס לקונכיה ומתרחק ממך, את במצוקה וחייבת לרדוף אחריו. אבל זה רק מחריף את ההימנעות שלו.

ככל שתלמדי להרגיע את עצמך כשאת מרגישה שהוא מתרחק, כך הלופ שלכם ירגע.

כי פעם הייתי עם אגו ולא הייתי ניגשת אליו ואז היינו מוצאים את עצמנו לא מדברים שבוע! כי הוא עם אגו לא פונה, ואני עם אגו, וככה נתקע  .

מאז שהחלטתי להציק לו אנחנו משלימים לרוב יום למחרת כבר.. כי אני פותחת בשיחה

את אומרת שהוא מושפע מאוד מהר

אולי הוא גם מושפע ממך?

זה קורה גם על דברים שמהותיים לו והוא יזם את ההחלטה?

ממה שאת רושמת- אני הבנתי שאת נתת את הטון והוא הסכים איתך

כנ"ל לגבי החגיגות

ואז כשהוא התעמת עם דעה אחרת-  הגיוני ששינה את דעתו 

אותו לחגוג אז זרם עם ההחלטה להשאר בבית, אבל פתאום הלהיבו אותו עם יציאה ., גם אופציה,

אבל עדיין הבאתי לו מקום לצאת לבד.

כי להצטרף אני לא יכולה

לגבי מה שמהותי לו הוא דווקא לא שם על אף אחד (לצערי) גם כשהמשפחה מנסה לשכנע- הוא בשלו

תראי, קודם התלוננת שהוא "לא ידוע לעמוד על שלו".

עכשיו את מתלוננת שבמקרה של החיות והקורקינט, הוא דווקא עומד על שלו, לא משנה מה את והמשפחה אומרים. זה חיובי, לא?

אני חושבת שלרובנו כנשים יש נטיה טבעית לנסות לשלוט על ההחלטות במשפחה. אנחנו חושבות שאנחנו יודעות הכי טוב, וממש קשה לנו לשחרר.

אז אפילו שאת רוצה שהוא יעמוד על שלו, קשה לך לקבל את זה כשברור לך שהוא "טועה".

אני מזדהה ממש, וממליצה לנסות לעבוד על זה...

 כי אמנם ההחלטה הראשונית היא באמת שלי, כי רוב הנושאים לא באמת מעניין אותו מה יהיה אז הוא זורם עם ההחלטה שלי ,

וגם כשהוא מחליט לשנות את ההחלטה אז אני משנה מסלול (מה שאפשרי, אתמול חוץ מלהגיד לו שילך לבד לא ממש יכולתי להציע משהו)

הבאסה בכל הסיפור שזה גורם לנו למריבות, בעוד אלה דברים שדיברנו עליהם מראש..

אני שואלת את עצמי, איך קורה מצב שהוא יודע את הסיטואציה שאני ביימי מחלה במיטה כל הזמן, והוא מתעצבן שאני לא מצטרפת אליו כי המשפחה (שלא יודעת על המצב) מתעקשת שאבוא.

כאילו הוא מנותק מהמציאות

הוא מאוד רצה משהו

ולכן היה לו קשה להתמודד עם המציאות שמתנגשת עם הרצון

אבל מה שאת אומרת פה לא קשור להחלטה שלא חוגגים השנה בגלל המצב

אלא למצב רפואי

ואולי הבלבול הזה

הוא גם הבלבול שלו 

למשפחה, שזה באמת משהו שאנחנו מאמינים בו, שזה לא יום שמח , אבל החלטנו להשתמש בזה בתירוץ שאנחנו לא באים

בפועל הוא יודע את המצב האמתי, שאני במיטה כבר שבוע ולא קמה, מביאה לילדים לעשות כלים או להביא לי דברים מהרצפה...

בסוף החליט להגיד להם שאני לא מרגישה טוב ואז זה הוביל אותם למשפטים שאני אבוא למרות הכל וכו וכו... 

והמתח ירד אפשר להעלות את זה ולשאול אותו - מה ציפית שאני יעשה?

איך הוא ראה את הדברים בזמן אמת

ואיך הוא רואה אותם בדיעבד

יכול להיות שתגלי שהפער הגדול הוא בינו לבן עצמו

ולא בינו לבינך 

עם היכולת להחליט בעצמו מול הצורך לרצות ולשתף פעולה.

ואם כן, זה לא מפתיע שהוא בחר להתחתן דוקא עם מישהי שמאד חשוב לה קבלת החלטות משותפות (ואולי גם לה יש איזה אישיו עם צורך בשליטה).

ככה נוצר קונפליקט זוגי, והוא יבוא לידי ביטוי בכל מיני צמתים בחיים, גדולים וקטנים.

יש כל מיני דרכים לטפל בקונפליקטים זוגיים. אני חושבת שהשיטה הכי יעילה היא לחשוף את הרגשות שעומדים בבסיס הקונפליקט - מה הסיבה שזה כל כך מפעיל כל אחד מכם, איזה רגשות ראשוניים צפים בך כשהוא רוצה אחרת, או בו כשהוא נאלץ לוותר או לשתף פעולה עם משהו שהוא לא שלם איתו.

את יכולה לקרוא קצת על EFT זוגי.

שלי, אבל היא באה לידי ביטוי רק במה שקשור לילדים שלי .

המקרה עם החיסון- היה חשש לבעיה בילדים עתידיים

ועכשיו לצאת לעל האש- דאגה לילד/ה שבתוכי..

יש לי שליטה לדעת איפה הילדים שלי, אין מצב שהם יהיו עם בייביסיטר, שליטה שיהיו לידי, שליטה לעשות את המקסימום שבמקסימום שלא יפגעו, תמיד אני צוחקת שאם היתי יכולה הייתי לוקחת אותם איתי במחזיק מפתחות.

אבל פה זה נגמר,

לפעמים אני אפילו מרגישה אשה לא אכפתית מרוב חוסר שליטה וידע שיש לי על בעלי. הוא יוצא מתי שבא לו , הולך חוזר, אני לא שואלת לאן ומתי חוזר, כי באמת אני בעד חופש, החיים שלו ואני לא אחקור אם הוא לא משתף לבד.

כנל לגבי עניינים אישיים שלו שאוהב

המשפחה שלו בעד שליטה מלאה, כועסת עלי שאני לא יודעת אף פעם לאן הוא יוצא ומתי, ושאין לי טלפונים של חברים שלו.

אז השליטה שלי לא קיימת בכלל במקרה הזה..

ומה שצץ אצלי כשהוא חוזר בו זה רק מה שכבר ציינתי, שכואב לי שהוא לא עם עמוד שדרה לגבי החלטות שלנו, שההחלטות שחשובות לי (כמו חיסון והריון) לא קרובות להיות חשובות לו והוא בשניה התקפל, וזה ישר מוביל להמשך כמה אפשר להשפיע עליו ומה זה עלול ליצור

אני בכאלה מקרים מחזירה תכדור

ואי מאמי אתה בטח ממש רוצה ליסוע איזה מבאס שאי אפשר כי אני לא מרגישה טוב יש לך רעיון לפיתרון?

ואז זה מחייב אותו לשבת לחשוב על הסיטואציה ולהגיע להבנה שאולי יש פיתרון אחר או שאין אבל הוא הגיע למסקנה הזו לא אני

מבחינת מה שאמרת שיש דברים שהוא עומד על שלו

אני למדתי שבחיים אני מתעקשת עם בעלי רק על קווים אדןמים ביותר ואז שאני מתעקשת הוא באמת כבר מקשיב כי בדכ אני ממש זורמת

שאני אבוא איתו ואשכב בחדר..

אז למה לבוא?

סתם מרגיש שאני הורסת את האוירה עם הנוכחות של לא מרגישה טוב, וזה גם יכול לגרום להם לחשוד

וגם הנסיעה בעייתית לי כי היא ארוכה.. קיצר מיותר לבוא 

האם יש לך דוגמאות שההחלטה המשותפת לא תאמה לרוחך ועדיין את יכולה להצביע עליה כגורם שבו המשפחה שלו גרמה לא לשנות את עמדתו?

לא שזה בהכרח רע לשנות דעה לפי איך שהדברים מתגלגלים, אבל כנקודת מוצא תשאלי את עצמך מה זה "החלטנו" וכמה הרצון שלך השפיע על ההחלטה המשותפת שלכם.

יכול להיות שהוא נוח להשפעה וזאת לא בהרכח תכונה רעה, אבל זה אמור לעבוד גם כנגד הרצון שלך.

אם הוא מתקפל תמיד רק כלפי הרצון שלהם, זאת דינמיקה בעייתית שיש מקום לשנות אותה,

אבל אולי הצד שלו גורם לו להיות יותר קשוב לעצמו דווקא.

פשוט עושה, בלי לדון בזה ..

אפילו שהחליט שנעבור לבנק אחר אז פשוט אמר לי לבוא איתו כדי לחתום , וזהו. זורמת איתו עם מסקנות שהגיע.

ולדעתי אם המשפחה תזרוק לו משהו על הבנק הזה אז יש מצב שהוא יעמוד על שלו, מעניין לבדוק

כבוגרת הריון בסיכון, לדעתי תנסי לשחרר אותו,

תני למשפחה להמשיך ולשמוח, לעשות דברים מלהיבים וכיפיים.

את בתפקיד עכשיו של לגדל ילד בתוכך, את צריכה לשמור על הילוך נמוך, זה בראש סדר העדיפויות,

והנפש גם מושפעת מזה ויכול מאוד להיות שבמצב אחר כן היית רוצה לצאת ולא להישאר בבית.

אבל שאר המשפחה, עדיף שיצאו ויחליפו אווירה, שיתמלאו בכוחות ויחזרו עייפים ומרוצים להמשך החיים ובכלל זה תמיכה בך וההתמודדות עם ההריון.

אני במקומך הייתי דוחפת את בעלי שיצא. שיראה אנשים אחרים ויצבור רגעי הנאה שלא תלויים בי ומתחשבים בקושי שאני חווה.

את כל המטלות והתקופה הזו מאוד מאתגרת בשבילו..

אבל הוא לא רצה לצאת לבד למשפחה

לגבי מה שכתבת על זה שהיום זה לא יום שמח, ולא שייך לחגוג -

אני לא רוצה להגיד לך מה לעשות, ולא מנסה לשכנע, אבל רק רוצה להציע הסתכלות אחרת על היום הזה -

חג עצמאות שמח🇮🇱 - הריון ולידה
 

לגבי מה ששאלת על בעלך כתבו פה כבר מספיק ואני לא חושבת שיש לי מה להוסיף על מה שכבר כתבו...

באמת חשוב להסתכל על הקיים, תמיד ולא רק עכשיו..

לא יודעת למה העצב חזק ממני

זה בדיוק המטרה לש טרור

אם אנחנו לא חוגגים עצמאות ולא מסוגלים להרים ראש ולשמוח ולחיות

הם השיגו את המטרה שלהם

כבשו לנו את השטחים בלב ובנפש

אחר כך השטח הפיזי זה כבר בקטנה

כשמחוברים לרצון לגאולה אין פריבילגיה לעצור ולהתיאש גם כשקשה

אין סתירה להזדהות עם הכאב הפרטי והכללי והחטופים

הלב נקרע

אבל לאן לנתב את זה זה כבר בחירה שלנו

אפשר גם לבחור לחגוג השנה באופן ערכי יותר..ללכת ךעושת חסד ..ללכת לשמח משפחות שכולות או פצועים או מפונים מהצפון  ומהעוטף

ואפשר גם רק לטייל בארץ ולהעמיק את החיבור והשייכות

או גם למנגל אבל לכוון בלב שאנחנו מראים להם שלא יעזור להם

אנחנו פה כדי להשאר 

עצמאות זה לא רלוונטי השנה כשיש לנו שבויים שההפך מעצמאיים כרגע, ומרגיש לי מנותק לחגוג, כאילו אני עסוקה בעצמי ולא מזדהה איתם במה שאפשר.

עצמאות זה 24 שעות של חגיגה, אבל זה לא חג שכתוב בתורה שמחת בחגך..

לעומת פסח שזה חג וחובה לשמוח ועדיין מצאתי את עצמי בוכה בזמן קריאת הגדה רק מהמחשבה עליהם באותו רגע.

אנחנו נחגוג ונצא, ונראה להם שהם לא ישברו אותנו , שאנחנו עם חזק.

אבל לא ביום העצמאות,

כמו שביום הזיכרון ויום השואה אף אחד לא חגג כדי להראות לאויבים שלא ניצחו אותנו מורלית..

כי כרגע עצמאות זה עצוב בדיוק כמו יום הזיכרון, יום הזיכרון מזכיר את החללים וכל האבידות שלנו ממלחמות ופעולות איבה

ויום העצמאות השנה הזכיר (לי לפחות) את האי עצמאות של השבויים בעזה, וגם אנחנו לא היינו עצמאים ב7 לאוקטובר- סגורים , מפוחדים ושקטים בתוך ביתנו בממד.

ובנימה זו,

משתוקקים למשיח ! לגאולה

כי אם חלילה יקבל לא טוב את החיסון? יש לי חברה שהתחסנה פעם אחת ומאז הווסת שלה משובש ומקבלת פעם בכמה חודשים..

לא מתערבים בדברים כאלה, באמת מקווה שזה לא פגע בנו

גם להכריח בנאדם לא להתחסן זה אחריות ענקית. אם הוא יחלה קשה ויהיה לו נזק בלתי הפיך ממחלה שהיה אפשר למנוע בחיסון?

הלוואי שזה לא יהפוך לשירשור בעד/נגד חיסונים אבל יש גם את הצד הזה

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

להשאיר ערימות כביסה..

פיזורים זה צטלה בפני עצמה אצלינו...

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

אני עומדת מטגנת לביבות לקראת יציאה מהבית. בעלי חוזר מתפילת ערבית, מבקשת ממנו לארגן תיק לנסיעה עם טיטולים, מגבונים, בגדי החלפה ובקבוקים לבנות.

אחרי חמש דקות בערך אני רואה אותו יושב על הספה, שואלת אותו "ארגנת את התיק?" תשובתו המופלאה: "ביקשתי ממני לפני דקה, מתי הייתי אמור להספיק לארגן?" מממ.. בדקה (חמש כאמור) הזו במקום לשבת על הספה?

כמובן שווידאתי לפני היציאה שיש בתיק מה שביקשתי ולא היו מגבונים..

חח יצאה לי חצי פריקה.. פשוט היה לי אחהצ עמוס ומלא במשימות והפרופורציות ביני לבינו הדהימו..

בעלי הלביש לפוצון ציצית 

ושר: 

"בוקר טוב עולם... (במנגינת פינוקיו)

אני מסדר את החוטים

אני כבר ילד יהודי"

רציתי להעלות לפורום אז הנה הזדמנות. 

באה לשים פסולת בפח ואין שקית

רואה צלחת עם פסולת על השיש ומוסיפה את שלי

באה אחרי 5 דקות שוב לפח

עדיין אין שקית

אבל הצלחת עם הפסולת נעלמה

(הוא שם אותה בשקית שהוא הוציא החוצה ועוד לא שֹם בצפרדע)

נכנעתי ושמתי שקית בפח

לק"י

אני פותחת עוד שקיץ ומניחה איפושהו.

עד שהוא מוציא את המלאה מהפח, ושם חדשה....

בדרך כלל בלידות בעלי נמצא איתי והילדים אצל ההורים שלו.

אחרי שנגמרת הלידה, במקום לנסוע להורים שלו להיות עם הילדים ולעזור להם, הוא חוזר הביתה לבד.

מפיל את הילדים על ההורים שלו, ונהנה מבית ריק.

בעיניי לגיטימי. ווין ווין סיטואיישן

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

לא בדיוק סיטואציות כאלה. אבל כן כשבאנו למפגש משפחתי הוא לא הסכים להכנס ולקח לו הרבה זמן להפשיר (חוץ מזה שבחוץ היה קפוא אז באמת היה צריך להפשיר חחח)

אם היינו מגיעים לאירוע המוני אפילו בחוץ - הוא רצה לחזור הביתה.

בכלל היה לוקח לו זמן להתרגל.

וגם לחלק מהאחיות שלו לקח זמן להתרגל כשנפגשים עם משפחה. בסוף לאט לאט זה עבר והם גדלו ועכשיו זה פחות משמעותי.

כן יכולה להגיד שהוא רגיש. וכנראה זה בגלל זה התגובה שלו. 

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

הגוף פורק מתח

תבכי, תספרי כמה שיותר את הסיפור בדגש על יצירת רצף האירועים בצורה קוהרנטית והרפיות

הם נותנים נופש זוגות 3 ימים במלון של ירמיהו 33 בירושלים.
שזה 3 ימים  שבהם יש מעגלי תמיכה גם לבעל וגם לאישה עם אנשי מקצוע, וזוגות שעברו סיפור דומה.
גיסתי היתה שם וספרה שיש כ5 זוגות כל שבוע.

זו עמותה שמתעסקת בלידות שקטות..

הם פותחים קבוצות מידי פעם..

הרבה כוחות!

למשל אני הייתי עושה אם לא הייתי חוששת כי זה בשבוע מוקדם מדי כשעדיין יש חשש להפלה, ואז הכסף ירד לטמיון. היו לי 2 הפלות.

אבל אני ממילא רוצה לעשות מי שפיר, ולא רק בגלל הגיל היחסית מבוגר שלי.

אז זה משתנה בין נשים...

הרי זה סטטיסטי ולא אבחנתי אז תמיד יכול להיות סיכוי קטן.

זה גם בודק פחות דברים ממי שפיר לפי הבנתי. לא שמי שפיר יכול לחזות כל דבר אבל זה כן יותר רחב.

בעיני השאלה היא תמיד מה יקרה אם התשובה שיש בעיה, אם התכנון במצב כזה להפסיק את ההריון אז ברור שלעשות אפילו אם זה לא מי שפיר, אבל שתהיה לך אינדיקציה. אם בכל מקרה להשאיר אז נראה לי פחות קריטי, יותר מה שמרגיש לך

לגבי המשפט שכתבת על זה שאת 'רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר".

שום דבר לא יכול להבטיח לנו שהכל יהיה בסדר.

גם אם כל הבדיקות תקינות.

אצלנו בהריון האחרון עשינו מי שפיר (בדיקת שבב) ויצא תקין (בעקבות שקיפות עורפית מוגברת).

בסוף יש לנו מורכבויות רפואיות שלא ראו בהריון (ולא יכלו לראות).

אם היינו משלמים הרבה יותר על בדיקת אקסום כבר במהלך ההריון, היינו מגלים את המוטציה שגילו לנו אחרי הלידה (בבירור הגנטי שעשינו בעקבות המורכבויות הרפואיות).

ועדיין זה מן הסתם היה רק מבלבל, כי המשמעות הקלינית של המוטציה הזו מאוד משתנה (יש כאלו שזה בקושי משפיע, יש כאלו שיותר. אבל סה"כ לרוב אפשר לחיות איתה חיים טובים).

לא רוצה לכתוב את זה כדי להלחיץ.

רוב התינוקות הם בריאים ומתפתחים מצוין והכל בסדר איתם.

ואני כן בעד לעשות את ההשתדלות שלנו בבדיקות בהריון כדי לעלות על דברים שחשוב לעלות עליהם בזמן (אם זה בשביל לדעת להפיל במקרים חמורים, או לדעת לטפל במקרים שאפשר, או רק לעשות הכנה נפשית במקרים רלוונטיים).

אבל אני באופן אישי לא מאמינה בלהשקיע המון כסף בבדיקות שלא בסל, רק בשביל 'לדעת שהכל יהיה בסדר', כי את זה אף אחד לא יכול להבטיח לנו. עדיף בעיני להשקיע בתפילות... 

הרופאה שלי פחות המליצה

אמרה שזה יכול להציף דברים שכאילו בעייתים, אבל זה לא מדויק, אז זה ידרוש עוד בדיקות שלא בהכרח ירגיעו

(מקווה שאני מדייקת)

שורה תחתונה היא לא המליצה לנו לעשות

היה ממצא זניח בסקירה.

אותי לא הלחיץ בכלל, אבל בעלי ההיסטרי כמעט יצא מדעתו ולא מצא מנוח לנפשו.

עשיתי בשביל השקט הנפשי שלו (וגם אם חלילה היה מתגלה משהו - לדעתי עדיף לדעת מראש ולהתכונן)

רוב הסכום הוחזר ע"י הביטוח.