פורום הריון ולידה (עמוד 620)

זה אומר הפסק ביום ה5? כי אם כן זה ממש בסדר גמור מבחינת אורך הדימום.

אם את חוששת שאת מפספסת אז הייתי פונה לרופאת נשים לברור. תעשי מעקב זקיקים ותראי מתי הביוץ.

אפשר לטפל בקלות יחסית

וחסר מה אורך המחזורים שלך

כי על פניו 5+7 זה סביר ביותר

אני למשל בחיים לא הצלחתי לעשות הפסק ביום החמישי..

ויש עוד הרבה כמוני.

אם זה סביר הפסק ביום ה5 למה אני לא מצליחה להגיע לביוץ?

מרגישה שאני מנסה לעשות הפסק כמה שיותר מהר בראבק

משגע אותי שהסיום של המחזור הוא יום שלם לכמה טיפות .. זה נורמלי?  

לא תמיד נכנסים להריון מיד. לפעמים לוקח קצת זמן. 

ביוץ ביום ה14...

הפסק ביום החמישי +7 נקיים

אומר שאת טובלת ביום ה12

על פניו נראה שאת בסדר

על סמך מה את אומרת שאת מפספסת ביוץ?

אבל ברור שכדאי לוודא

אני דומה עם מחזור קצת יותר קצר בד"כ אפילו. 

להפך הביוץ שלך צריך להיות כמה ימים אחרי המקווה. אולי את מפספסת ביוץ, כי את מניחה שזה כבר היה.

אולי תנסי לבדוק ביוץ ממש ולא לפי הפרשות וחום גוף. יש בדיקות ביוץ כמו בדיקות הריון ואז יהיה יותר מדויק.

יכולה גם להתייעץ עם רב לגבי ההפסק איך בכל זאת להצליח ביום הרביעי אבל לא נשמע לי שזו הבעיה.

וגם להרפות. בפעמים שחשבתי שהנה אולי יש משהו, ומיהרתי לבדוק, בסוף יצא שלילי...

צריך להבין שהרחם הוא לא כלי קיבול במובן הזה, זה לא שיש מאגר של דימום שצריך לצאת, אין באמת דבר כזה לזרז שהכל יצא... (שלא כמו בהפלה שאז כן יש תוכן בתוך הרחם שצריך לרוקן). הווסת היא רירית הרחם שנושרת בגלל נפילת הורמונים כשאין הריון. השלב של סוף הווסת בהחלט יכול להימשך כמה ימים, יש כל מיני שיטות לקיצור הדימום, לפעמים עוזרות ולפעמים לא. אבל אם את מצליחה לעשות הפסק ביום החמישי זה ממש לא ארוך, זה מצויין. ומבחינה הלכתית זה לא שיש לאן לקצר, רק ל4 ימים אם את ספרדיה אבל לא יותר מזה. אם את חוששת שהביוץ יוצא כזה מוקדם אין מנוס מלהתייעץ עם רופא נשים כדי לבדוק אם זה אכן כך ואם כן אפשר לדחות את הביוץ באמצעים תרופתיים במידה וצריך.

זה נראלי תלוי אם זה לא מחזור

נראה לי נושא נפיץ מידי

אבל אומרת שוב-

למי שמפספסת ביוץ בגלל טבילה- כדאי מאוד לפנות לרב - ועדיף לרב שיש לו כתפיים רחבות ונסיון רב בפסיקות בנושא טהרת המשפחה

הלכתיות

על ידי הפלטת הזרע.

שוב, כדאי לברר מול רב.

(זה הלכתית, אבל הרבה פעמים לא רלוונטי מעשית כי לרוב הנשים הדימום לא כל כך קצר מתחת לארבעה ימים)

בטח שלספרדיות

אבל זה בהנחה שהדימום מסתיים, ואצל רוב הנשים זה ממש לא ככה

ולמה זה מפריע לי?

כי יש נטייה להאשים את ההלכה גם במקום שאין לזה שום קשר כמו במקרה שמתואר פה.

הרי גם אם הפותחת אשכנזיה או נוהגת כבן איש חי ומחכה 5 ימים עדיין לפי ההבחנה שהיא נתנה היא לא מפספסת את הביוץ.

אבל- היא לא מצליחה כמה חודשים להיכנס להריון שזה מצב שיכול לקרות גם במצב הכי בריא.

אז במצב רגיל, צריך פשוט להתפלל ולחכות. ואם יש מצב מיוחד כמו גיל מאוחר או משהו כזה, אני  מבינה את הצורך בבירור אבל הכתובת היא רופא/רופאת משפחה לפי מה שמתואר פה ולא היתרים הלכתיים.

מה אורך המחזורים שלה... ולא תמיד למי שעונה יש אפשרות רק לחכות לכל הפירוט... זה פורום... זורקים כיוונים. זה נכון לברר את כל התחומים, הפיזיולוגית, הלכתית ואחכ תרופתית... 

שמבחינה הלכתית- אין לאן לקצר הפסק מעבר ל5 ימים לאשכנזים ו4 לספרדים

וש"אין מנוס" לפנות לרופא נשים... ובמידה וכן- להתחיל כדורים

וזה לא נכון.

יש מנוס

ברור שלא בכל מצב יש לפנות לכיוון ההלכתי

אבל אני עומדת מאחורי המשפט- שבמידה ומישהי מפספסת ביוץ בגלל טבילה- הכתובת הראשונה צריכה להיות רב

וזה לא משנה אם הביוץ ביום ה10

או ביום ה14

לוודא רפואית שבאמת יש פספוס... ואז מנסים לברר מתי עושה הפסק ביחס לתחילת הדימום אם ניסתה לקצר (בלי קשר להיקלטות כדי להיות טהורים יותר זמן שזה ערך לכשעצמו) ואז אם מיצו את כל זה אז רב בפסיקה פרטנית נותן את ההדרכה המתאימה...

ואז אם אין שום מנוס לוקחים תמצית טבעית או אסטרופם לדחות את הביוץ....

ככה אני מכירה. ולא מכירה שבסוף אין מישהי שמצאה פיתרון. אבל דבר ראשון זה לוודא מתי הטבילה ביחס לביוץ... וממש לא רב. 

במידה ומישהי מפספסת ביוץ בגלל טבילה- זה הלכתי!

ברור שבשביל זה צריך לבחון מתי הביוץ...

לא כזה מסובך

יש פה משפט מאוד ברור

לטפל בזה מבחינה רפואית. 

לא תמיד זה כ"כ פשוט להתיר דברים.....

אצלי למשל, לכאורה, אם לא הייתי שומרת טהרה הייתי כן יכולה להכנס להריון ללא טיפולים.

אפשר לרדת מ4/5 ימים אני לא בקיאה בהלכה אבל היה לי מקרה חד פעמי דומה. בהתייעצות עם רב כמובן

אני מקרה מאוד מאוד דומה

לקחתי אסטרופם כמה חודשים- דחה את הביוץ בכמה ימים ועזר.

רק לפני, כדאי לעשות מעקב זקיקים כדי לראות שיש באמת פספוס של ביוץ ולא משהו אחר. 

יכול להיות שיש ביוץ מוקדם. לי המחזורים כל 29-31 ויש לי ביוץ מוקדם. אם עבר מספיק זמן שניסיתם ממליצה לפנות לרופא נשים של פוריות(לפני הם יגידו לך לחזור בהמשך אם לא תיכנסי). לפי מעקב זקיקים ובדיקות דם יהיה אפשר לראות ולתת אסטרופם וזריקה.

ומהקופה.

זה סופר חשוב.

בעלי אומר לי לא להתקשר 

אבל מרגישה שחייבת לעשות את זה 

אוףף מה אני עושה!!

או במכון אולטרסאונד?

זה ממש נפוץ שיש מכשירים ישנים שלא מזהים ברזולוציה כזאת, זה לא מה שמצופה מהם.

אף אחד לא עובר הפלה יזומה על סמך בדיקה כזאת.

מצטערת על עוגמת הנפש שעברת,

אבל זה לא חריג בכלל וצריך לדעת מראש לא להתרגש מזה.

אולי צריך להגיד לקופה להנחות את הרופאה לשקף את הסיטואציה נכון יותר למטופלות שלא יחוו את החוויה שעברת.

אם נבדקת במכון אוטלרסאונד ע"י טכנאית, זה כבר סיפור אחר ומצדיק תלונה לקופה על מכשור שאינו מדוייק מספיק ועלול להביא לידי פספוס מקצועי.

למה בעצם הלכת להיבדק לפני החג? עברו השבועים שלושה מאז בדיקת הרופא?

כלומר באיזה שבוע היה הפספוס השני?

(אצלי לא ראו דופק בשבוע 9, אבל הרופאה אמרה לי מראש שכנראה לא יראו, אם יראו זה יחסוך לי לחכות בתור, ואם לא יראו אלך להיבדק בחדר אולטרסאונד הסמוך, ואכן ראו שם דופק יפה ועובר תואם בדיוק לגודל)

מתקדמים בלשון המעטה.

קרה לי פעם שהייתי בשבוע 7 והרופא לא ראה כלום, הוא אפילו שאל אותי על סמך מה אני יודעת שאני בהריון. ואז אמרתי לו שעשיתי בדיקת דם, אז הלך לבדוק במחשב שזה אמיתי

מיד שלח אותי לטכנאית שבדיוק היתה שם וראו עובר ודופק יפיפה. להריון שלום והילד כבר גדול ב"ה.

וגם כשהיתה לי הפלה, אז הרופאה אמרה לי ללכת לטכנאית בעוד מספר ימים כי לא סומכים על המכשירים האלו.

חוץ מזה, לא היו עושים לך הפלה בלי עוד שתי בדיקות נוספות ממכשירים שונים בדיוק בגלל זה. 

ברוך ה' שהכל בסדר!

אני יודעת מהניסיון שלי שגם כשאין דופק באולטרסאונד של טכנאית-

מחכים כמה ימים ועושים שוב...

אבל אם כשזוג אחד משחק לזוג הני אין איפה לשבת, אז לא

ולפעמים הם פשוט ממשיכים בעיסוקים שלהם, כמו שהיו עושים אם לא היה חבר כלשהו בבית...

מה שכן, לפעמים מרוב קנאה הם עלולים להתחיל להציק לחבר ולאח שבשבילו בא החבר, אז כדאי לשים לב לזה. אפשר במקרה כזה להזמין חבר גם לילד המציק, אבל באופן אישי אני מעדיפה שילדיי ילמדו שהם לא מקבלים בדיוק אותו דבר, אז במקרה כזה צריך להסיח את דעת הילד המציק בכל מיני דרכים אחרות... (וזו אחת הסיבות שאני לא כל כך אוהבת להזמין חברים הביתה, כי לפעמים זה דורש ממני הרבה 🤭)

אין השפעה הורמונלית של ההתקן ההורמונלי..

אבל מנוסות אולי יגידו אחרת

שבהתקן הורמונלי הוא משחרר הורמונים באזור ממוקד (בניגוד לגלולות שההורמונים בכל הגוף) ולכן יש השפעה ממש קטנה של הורמונים.

אבל, עדיין עוד לא ניסיתי התקן אז לא יודעת להגיד אם יש שינוי מגלולות...

אני ממש לא מרגישה השפעה הורמונלית כמו שהרגשתי עם גלולות.

הייתי קצת עם גלולות הנקה ואז שנה עם גלולות משולבות והרגשתי מטורללת מרוב הורמונים.

מאז שעברתי להתקן, החיים נהיו דבש.

סתם בשביל המספרים

הרופאה שלי אמרה שיש בהתקן 20 מקג שמופרש ישירות לרחם, לעומת 800 מקג בגלולות שלקחתי שעוברים גם דרך מערכת כלי הדם שזה אומר בכל הגוף. מה זה 20 מול 800?! זה כלום ושום דבר.

כאן לא משקפות.

לא כי לא יכול להיות מצב שאין תופעות לוואי, אלא כי ענו לך מעט נשים.

אני יודעת שיש נשים שבוודאי שהתקן הורמונלי משפיע עליהן.

אבל כנראה לא תדעי עד שלא תנסי. כי על כל אחת זה משפיע אחרת

שידע הוא כוח.

באופן כללי ובטח בהקשר של מניעה.

כשאת יודעת את יכולה לבחור בהתאם למה שמתאים *לך* ולא למה שמתאים למישהי אחרת.

כשיש בחירה, גם אם משהו פחות מסתדר, יותר קל להתמודד עם זה אחר כך מאשר אם "מגלים" בדיעבד שיש תופעות לוואי ולא ידעת מזה.

אז בכל מה שקשור למניעה, לי יש כמה כללים שמנחים אותי:

1. אין אמצעי מניעה מושלם. אין. לכל אחד יש יתרונות וחסרונות. יכול להיות שיש מישהי שמצאה את האמצעי המושלם *עבורה*, זה לא אומר שזה יהיה נכון עבור מישהי אחרת. ולהיפך.

2. ידע זה כוח. אני ביררתי על כל הסוגים, הבנתי מה היתרונות והחסרונות של כל אחד, מה הסיכוי שיקרה וככה יכולתי לחשוב מה מתאים לי.

3. בחירה. אני בוחרת בכל העניין הזה. לא התגלגלתי לזה בטעות, בחרתי לקיים הלכה ומתוך כך להתחייב לכללים שקשורים גם לזה ומצמצמים את אפשרויות המניעה. בחרתי למנוע הריון ולכן אני נעזרת באמצעי למניעה. אני בחרתי בסיטואציה, אני מובילה אותה, אף אחד לא מכריח אותי שום דבר. ואם משהו לא מתאים לי, אני יכולה לשנות.

4. זה בסדר לנסות. הייתי עם הורמונים בעבר, ראיתי שזה משפיע עלי לא טוב, וגם התברר שאסור לי רפואית. חשבתי שאני במצב נורא, שאין לי ברירה אלא להשתמש בהתקן לא הורמונלי ולהיות אסורה חצי מהזמן. ניסיתי, וגיליתי שזה דווקא ממש טוב לי. ואין לי בעיה להגיד שזו בחירה טובה עבורי, ואין לי בעיה גם לגלות בעוד שנה שכבר לא מתאים לי ולחשוב על משהו אחר. 

שזה הרבה בזכותך.

כי פעם כשהיו כאן דיונים כאלו, הייתי מפקפקת בהתקן הורמונלי, והייתי משווקת חד משמעית אמצעיים בלי הורמונים.

אבל כל פעם את כתבת שהתקן הורמונלי טוב לך.

אז הבנתי שזה לא חד מימדי וצריך לחשוב ולכל אחת מתאים משהו אחר

שווה לי לנסות סוגי מניעה שונים

גם אם בין לבין עלול להיות לי מזה עוגמת נפש

כי רק ככה אני מגיעה למניעה שהכי טובה *עבורי*.

יש לפניי עוד שנים רבות של מניעה, גם אם אלד עוד כמה באמצע בעז"ה

ולא שווה לי לקלקל את החיים שלי, ושל בעלי ושל הבית בגלל המניעה וכי אני חוששת לנסות עד שאמצא משהו טוב *לי*

ובאמת עד היום, רק ככה הגעתי להתקן הלא הורמונלי והיה לי מעולה ממש.

עכשיו למשל החלטתי שיהיה טוב לי מניעה בלי וסת. אז שווה לי לנסות את ההתקן ההורמונלי.

אם הוא לא יהיה טוב לי מכל מיני בחינות, לא קרה כלום. נחשב מסלול מחדש.

בהצלחה ובשעה טובה

ברור שנעים לקבל עזרה, זה המעט שאנחנו השכנות יכולות לעזור למגויסות סביבינו.

אצלינו ביישוב תמיד יש מישהי שמרכזת את הנושאים הללו ובקשר עם המשפחה שאליה שולחים אוכל. את יכולה לומר שאלו הצרכים שלך (שעה/מה לא/מה תשמחי). היא כבר תפרסם עזרה ספציפית ומי שמתאים לה תתנדב.

לפעמים אצלינו ממש מפרסמים תפריט (של שבת/שבועי) כך שהרשימה מותאמת לצרכים שלך וכל אחת משתבצת למשהו ספציפי שקל לה להכין. ובסוף הערות: נא להוסיף לכל ארוחה ירקות חתוכים/נא להביא עד 5 בצהריים או ביום לפני לחימום עצמי. וכו'.

כמובן שאת לא "קשורה", יש לך אשת קשר אחת שמרכזת את הצרכים שלך ומפרסמת . (נגיד גם כתוב שביום x לא צריך (וזה היום שלך לפיצה)

ככה גם מתחילת שבוע את יודעת פחות או יותר מתי יש לך עזרה ומתי להתארגן לבד.

מקווה שהובן, ומקווה שיש את המעשנים הזו שתוכל לרכז את זה ...

תודה לך בשם עם ישראל.

ואשרכן שכנות שמבשלות!! 

את הרעיון של @מקלדתי פתח, אם יש מישהי שמרכזת את זה, זה באמת יכול לעזור.

אם לא, ומה שכתבת מאוד חשוב לך, אולי לנסות לבדוק אפשרות לעזרה אחרת.

נגיד נערה שתבוא לעזור לך שעתיים בשבוע בזמן שהילדים נמצאים. לא יודעת מה את מכינה להם בדרך כלל לארוחת ערב, אצלנו זה דברים פשוטים שגם מישהי בכיתה ח יכולה לעזור בהם.

או להיות עם הילדים בזמן שאת מארגנת את זה.

אנחנו גם בסבב ג (לא שבאמת הייתה הפסקה בין הסבבים, אבל שיהיה )

ועוד לפני שהוא יצא ביקשתי עזרה, למרות שלפני כן לא רציתי.

זה ארוך, זה שוחק, אנחנו צריכות את הכוח שלנו, אני בעד להיעזר כמה שאפשר. זה עושה טוב לכולם

מעלה רעיון:

אולי תבקשי שיביאו לך מדי פעם אוכל שאפשר להקפיא, ואז את לא צריכה ארוחה מוכנה שיביאו לך בשעה מסוימת, אלא מביאים לך את האוכל בכל שעה שהיא, ואת מכניסה אותו למקפיא ורק מוציאה אותו להפשרה לפני זמן הארוחה.

נראה לי שבבקשה כזו לא יביאו פיצה קנויה... (למרות שגם אותה אפשר להקפיא אבל זה כבר מאבד את האפקט)

לחלופין:

אולי תבקשי עזרה בדברים אחרים? נגיד נערה צעירה שתבוא לעזור לך במקלחות (זה נשמע לי הרבה יותר קשה לעשות בהיריון עם סימפיולזיס מאשר לבשל ארוחה מהירה...)

ובאוכל- שיביאו לך רק לשבתות (בהנחה שאת בבית), ואז חלק ממנו אפשר להקפיא למשך השבוע, ובשאר הזמן אפשר להסתדר עם שאר מזון מהיר (כל מיני קפואים שמכניסים לתנור).

הרבה כוחות ושוב תודה!

כי באמת גם לי פעם אמרו שיביאו בערב ובסוף הגיעו אחרי שהילדים כבר נרדמו🫢

ואצלי לרוב הם גם לא אוהבים מלא דברים א מקסימום זה מפנק רק אותי

אבל אני מכינה לארוחות ערב ממממש פשוט

ביצים ירקות חתוכים טוסט עם חמאה..לחם מטוגן..לחם עם שמן זית וזעתר בתנור

לא דברים מבושלים

ואם יש יום ממש לחוץ אז טוסט עם גבנ''צ וקטשופ או ממרח שוקולד בגן שעשועים 😉

אם עליך זה מקל אז לדעתי- תגידי שעה קודם-

תכתבי הערה בצד למי שמרכזת את הנושא-

נא להביא את האוכל עד השעה נגיד 5 אחה''צ

מי שלא תעמוד בזה לא תרשם

אפשר גם להסביר לאחראית אץ הבעיה

ולגבי הפיצה האמת היתי משחררת

אם לך ולילדים כיף הלקנות פיצה אז תשחררי..זה לא זמן שגרה

וגם מגיע להם פינוקים😉

מנסיוני- הם מתרגלים אח''כ לשגרה רגילה

אני למדתי שנח לי לבקש מאנשים מסויימים ומאחרים פחות, כאלה שהרגשתי ששואלים באמת בלב שלם ואז קל יותר גם לבקש בקשות מיוחדות..

ואני גם ממליצה על צהריים במקום ערב כי זה יותר מורכב לבישול ובערב אפשר חביתות ובקטנה..

לגבי 1, אולי לדאוג למלאי של דגני בוקר וחלב ובמקרה שאת נתקעת לשלוף את זה. קרה לי פעם או פעמיים. אפשר להוסיף איזה מלפפון חתוך או משהו כזה שאפשר להגיש בשנייה. לא אידיאלי תזונתית אבל בעיניי מילואים זה לגמרי מצב יוצא דופן שיכול לסבול פתרונות נקודתיים כאלה. ככה במקרה הטוב האוכל מגיע בזמן ובמקרה הפחות טוב הילדים אוכלים לישון שבעים ויש לך אוכל מוכן ליום למחרת.

לגבי 2, אצלנו היה מצב דומה שקרובת משפחה הודיעה בתחילת המילואים שהיא מזמינה לנו פיצה פעם לשבוע. ואז לפעמים עוד אנשים הציעו וחששתי שזה יתנגש, כמו שאת מתארת, עד שהחלטתי שאני מתייחסת לכל עזרה כמו ל״מן״ שבני ישראל קיבלו במדבר. במדבר לכל יום היה את הפתרון משלו. בע״ה כך יהיה גם איתי. העזרה או הפתרון של היום בע״ה לא יפריעו למה שיקרה מחר. אני חיה את התקופה הזאת כל יום בפני עצמו, ולגבי מחר, ה׳ כבר יסדר לי גם. וממש ראיתי איך זה מתגשם ב״ה. לקחתי עזרה שהציעו בלי לדאוג או לחשוב יותר מדי (רק מה שצריך), והדברים הסתדרו. פתאום קרובת המשפחה ההיא הציעה להזמין לנו משהו אחר וכבר לא פיצה. פתאום משהי מדהימה שלחה אומנם פיצה אבל עם מלא דברים נוספים שהכי לא בינינו עליהם. פתאום אף אחד לא הציע פיצה בכלל. ועל זה הדרך.

ולגבי זה שמישהו אחר מזמין אוכל קנוי בשבילנו, אני לא מרגישה נזקקת בגלל שזה קנוי. זאת הדרך שלהם לחבק ולתת כתף ❤️, והם בוחרים בדרך הזאת דווקא בגלל סיבות כמו עומס / מרחק / וטבר. זה נכון שיכולתי להזמין בעצמי אבל זאת מתנה יפה מאד בעיניי, ולו כי בזכותה הארנק שלי נשאר קצת יותר מלא, וגם זה חשוב בסופו של דבר…

אבל בסוף בסוף, זה ממש אינדיווידואלי ולכל אחת עוזר או מפריע משהו אחר. זה בסדר להיות בהקשבה לעצמך ולראות מה טוב לך ועל מה כבר עדיף לוותר ❤️

שה׳ ישמור על בעלך ועל כולם, ושהוא יחזור בקרוב בריא, שלם ושמח, ושה׳ ישלם לכם בכפל כפליים. תודה עצומה בשם כל עם ישראל ❤️❤️❤️

1. לבקש מראש שיביאו את האוכל עד שעה X.

במקביל, להתארגן על אוכל שאפשר להכין זריז למקרה שהם יאחרו (למשל טוסטים, שניצל טבעול)

2. תזמיני פיצה בימי חמישי, ככה אם תקבלי פיצה באמצע השבוע תוכלי להחליט מה לעשות (לא להזמין/ להזמין משהו אחר/ להזמין בכל זאת פעמיים בשבוע).

אוכל למקרים שהאוכל הגיע מאוחר. הכנתי כמות גדולה.

ככה שלא יצא שתפס אותי מצב שלא היתה ארוחה כל שהיא בזמן לארוחת ערב/צהריים. חלק אכלנו את השאר שמתי במקרר ומה שהביאו לי שמתי במקרר. בקיצור ככה היה לי אוכל לכל ארוחות הערב/צהריים במהלך השבוע בשלוף מהמקרר ורק לחמם.

אגב ארוחה לא חייבת להיות משהו מטורף.

נגיד אני מכינה כמות של ביצים קשות ושמה במקרר רק להוציא ולחמם. חותכת כמות גדולה של ירקות בקופסא סגורה ענקית בלי רוטב וזה נשמר טוב, כל יום שמה בקערה בשלוף.

אולי תשמרי מה שיביאו לך ליום למחרת ואז תוכלי להגיש באיזו שעה שתרצי?

גם אצלינו התחיל בשנה וקצת

מניחה שקשור לבגרות שלהם

אצלינו אני זוכרת שזה התחיל בגיל שנה וחצי.

לגבי להגיד כל הזמן לא

גם אני לא הרגשתי שזה נכון, רק להגיד לא, אבל מנגד יש דברים שאין מה לעשות אבל חובה להגיד לא

אז מה שאני בד"כ משתדלת לעשות זה שאם אני אומרת לא על משהו, אני מביאה חלופה שכן אפשר

סתם לדוג': 'אני לא מרשה לפתוח את הארון של הסירים, אפשר לגשת לארון של המשחקים ולפתוח לבחור משחק'- כמובן עוזרת להם אם יש צורך שיבינו יותר ולעזור להם להסיח את הדעת ממה שרצו ואסור

לא על כל דוג' זה נכון, לא לכל דבר יש חלופה תמיד וגם לא תמיד אני זוכרת, אבל מה שכן, אני משתדלת

רואה שאצלי זה עוזר לתת להם הרגשה שיש דברים שמותר ולא הכל לא

כנל אם מרביצים, אני אומרת שעם הידיים אי אפשר להרביץ נותנת רעיונות לדברים טובים שכן עושים עם הידיים.. לא תמיד זה עוזר להפסיק את המכות, אבל אני מאמינה שזה מחלחל..

וואו כתבתי ארוך ומבולגן קצת.. מקווה שמובן עוזר🙈

בעיקר בגילאים האלה-תיווך והטרמה

קודם כל-להבין שהוא ילד קטן,להתאים את הציפיות שלי,הוא סכה עושה את התפקיד שלו,והוא עושה אותו נהדר..הוא בודק את העולם והאפשרויות,חוקר את הסביבה שלו,בה ילד בריא ומפותח.

תיאום ציפיות שלי מול עצמי והבנה שהוא לא 'עושה לי דווקא' אלא פשוט מתפתח באופן נורמטיבי לחלוטין,קודם כל מאוורר את 'העצבים' שלי והמרדף שלי אחריו והתחושה שאני אומרת לו על כל דבר לא.ואת צודקת,לומר על כל דבר לא,מייצר בסופו של דבר מצב שה"לא " פשוט לא יזיז לו.. אז מה כן ?

בעייני תייוך נכון כל הזמן ,ולדבר על דרך החיוב

תיווך-אתה מאוד רוצה לשחק עם הכבל,זה מעניין אותך אני מבינה זה ממש נראה מגניב לשחק עם זה...אבת אמא לא יכולה לתת לך לשחק עם זה,אני שומרת עלייך.

למשל...כמובן בשפה שלך ושלכם

על דרך החיוב-יש לילדים נטיה מדהימה לראות מה מוציא אותנו מדעתינו ולחזור על זה שוב ושוב

אותי אחד הדברים שחירפנו לראות איך זורקים את הארוחה על הרצפה עם הצלחת והכל

אז קודם כל שוב-לפני הארוחה אולי לפרוש נילון על הרצפה,אולי כבר לא מתאים לו כסא אוכל והוא צריל הגבהה לשולחן שלכם או שולחן ילדים קטן..לחשוב לנסות דווקא כן לתת לו את העצמאות איפה שאפשר.

ולהוביל אותו על דרך החיוב -כשמסיימים את האוכל אנחנו יכולים לשים את הצלחת בשולחן אן בכיור..ואפילו להראות לו איך שמים על השיש /כיור/מה שמקובל עלייך.

ולהרים את שלו בשיא האדישןת..

הטרמה-עוזרת במיוחד בהמשך כשיש עוד יותר התנגדויות..

אני שרה שיר ובסופו אתה נכנס לעגלה ..להסביר לו מה הולך לקרות הוא מבין טוב מאוד נשמע שיש לך ילד באמת חכם ומתוק.אז הוא מבין.

אנחנו אוכלים את הבמבה ןאז נכנסים לאמבטיה.  .למשל

אצל ילדים איך צריך זה לא מעניין אותם,הכל במשחק..לא רוצה להכנס לאמבטיה אז את קופצת איתו לאמבטיה ועכשיו אתם 2 צפרדעים.. כל מיני כאלה.

ורוצה לומר לך שאין דבר כזה מה אני עושה לא טוב הורות זו דרך שכל הזמן אנחנו לומדים בה ומתקנים את עצמינו בה תוכדי...

בהצלחה יקירה

@כחל ו @כנרת כנרת ממש תודה! נתתן כיווני חשיבה מעולים

תפס אותי בהפתעה הקטע שכבר ממש צריך "לחנך" 😅 ילד בכור וחשבתי שיש עוד קצת זמן..

ברוך ה' שהוא כל כך מתוק חכם ומפותח, עצמאי וסקרן! ילד מקסים תודה לה' ❤️

לפעמים הבעיה שלי שאני דווקא לא מתעצבנת, אלא ממש מתפעלת מהשטות החדשה שהוא למד, או מהלך החשיבה הגאוני שלו וקשה לי לעצור אותו בשם הצבת הגבול.

נגיד היום הוא דפק "טוק טוק טוק" ככה עם האגרוף על המקרר כדי לומר לי שהוא רעב, נמסתייי 🥹 אז אם זה בדברים טובים זה מקסים! אבל גם הייתה פעם שהוא פשוט הלך לפח, פתח אותו, הוציא מעדן ריק והגיש לי אותו ואני ממש לא אהבתי שהוא מחטט בפח ובדכ אני אומרת לו שזה מלוכלך ואנחנו לא מרשים ונחפש משהו אחר לשחק איתו, אבל בפעם הזאת פשוט התמוגגתי מהגאונות של הקטני ומהיצירתיות שכאילו "שכחתי" להוסיף את המקום המחנך ולהגיד שזה באמת מקסים ותודה שהראת לאמא שאתה רעב, אבל - אנחנו לא מחטטים בפח.. כאילו לא הוספתי את החלק שלא נוגעים בפח וכמה ימים אחכ זה עלה לנו באיחור רציני כי לא מצאנו את המפתחות של האוטו ואיפה בסוף נמצאה האבידה אחרי דקות ארוכות של חיפוש??? בפח!!!

לכן אני קצת מבולבלת, איך אפשר להציב גבול *ברור* ועדיין בצורה *נעימה* בגיל שהוא עוד לא ורבלי.

לק"י

הוא לא היה מפנים את זה מיד. והמפתחות יכלו להגיע לפח....

אז בלי לחץ. גם אם מידי פעם צוחקים מהשטויות שלהם, הם לא יגדלו לא מחונכים.

ואיזה ילד מתוק!

ההבנה המתפתחת שלהם היא קסם מתוק ממש😍

וואי אין לך מושג כמה פעמים פשוט צחקתי מולו בהנאה על דברים שעשה או אמר במקום להעמיד במקום🙈

זה כל כך מתוק ומרגש שהם מתנהגים לפעמים כמו אנשים קטנים, שממש קשה להיות במקום המחנך..

זה שאלות שאני שואלת את עצמי הרבה, איך לחנך, מה נכון.. מנסה למצוא תשובות ולהתייעץ, אני בתהליך עדיין, סה"כ אמא צעירה🤭

שיהיה לכולנו הרבה נחת בעז"ה מהמתוקים האלה❤️

מה שתיארת זה לא

למרות שהוא חכם הוא מתנהג ככה

בגלל שהוא חכם הוא מתנהג ככה!!🫢

הוא פשוט לומד להכיר את עצמו כיישות עצמאית

ולהתחבר לרצונות שלו

וכשהם רוצים זה עד הסוף

והם סקרנים ורוצים לגלות את העולם

זה מהמם ובריא עבורו

ומאתגר לנו כהורים

תשנני לעצמך שזה סופר נורמלי וחיובי וזמני

זה יתאזן כמה שההבנהצהמרחבית שלו תגדל, כמה שיהיה לו כלים להבין לדבר ולהתמודד

לא להיות מופתעת

ולא להגיב מהבטן

להציב גבול ענייני כשעושה משהו אסור.

ולחבק ולהבין לליבו כשקשה לו לקבל

ובעיקר

להסיח את הדעת

ולבחור מלחמות

כמה שפחות להכנס חזיתית

ולהיות חכמה מראש- לצפות מכשולים

והראש כל הזמן למטה

כנראה שזה לא מדד

ממליצה לנסות הערב גם לעמוד בכלל שהחלטתם עליו ביחד ומצד שני שאת ובעלך גם תלכו לישון ב20:00 בשביל שיהיה לכם כוח וסבלנות להסביר לילדים באמצע הלילה את הכלל ולהיות איתם בחדר שלהם כשצריך

הייתי חושבת האם יש סיכוי שמשהו מפריע להם בלילה.

כלומר, את הגבול צריך לשים.

השאלה האם יש משהו שגורם להם להתעורר מלכתחילה (למשל, תולעים, רעב, חם / קר)

זה דבר ראשון.

בשלב הבא, אני חושבת שאתם מדברים אליהם בשפה שהם לא מבינים.

אני לא חושבת שילד בן שלוש וחצי, לא אמור להתחשב בזה שאבא ואמא שלו עייפים, הוא לא מבין את זה ולכן איו שום סיבה שיקשיב לכם בגלל זה.

חוץ מזה, זה אמצע הלילה. אין מה להתחיל בדיונים / עונשים. זה רק מעיר יותר את כולם. (באופן כללי אני חושבת שגיל 3 זה גיל קטן בשביל הסברים ארוכים, אם רוצים, להסביר קצר וברור, מסר שחוזר על עצמו בכל מיני פעמים רלוונטיות).

מה כן?

להתמיד בכלל.

עכשיו לא זמן לקום - מחזירים למיטה.

לא משנה שהם בוכים, פשוט לוקחים ומחזירים למיטה.

אפשר לדבר על זה מראש - אתם יודעים שבלילה כל אחד ישן במיטה שלו?

מי שקם, אנחנו מחזירים אותו למיטה.

אתם מאוד אוהבים להגיע למיטה שלנו, נכון?

אני ארשה לכם להיות בה אחרי הגן, לא בלילה.

ולזמן שייקח עד שהם יבינו את הכלל הזה, הייתי מקדימה את שעת השינה שלכם. או שאחד מכם ילך לישון מוקדם כדי שיקום לילדים

פרקטי

מה חשבת שלא החזרנו למיטה ודברנו?

כתבתי שהם יוצאים ורודפים אחרינו ונדבקים אלינו ובוכים ומשתוללים עד שישנו אצלנו או שנישן איתם בחדר- מה עושים עם זה?

ושוב

ושוב ושוב

אם זה לא עובד, הייתי מתעלמת

לא רוצים לחזור לישון?

בבקשה.

אני עכשיו לא מעסיקה אתכם.

לא עוזרת, לא מדברת.

יוצאים מהמיטה ומבקשים משהו?

עכשיו זמן לישון, אני עכשיו לא יכולה לעזור.

לא מרשה להוציא משחקים וספרים

רוציל להיות ערים? בבקשה

בלי שום משחק או ספר או פטפוטים עם אמא ואבא. הזמן לזה הוא בבוקר, עכשיו זמן לישון

משאירים אור כבוי

הם באים אחרי!!!!

למיטה שלנו!!!!

הם בוכים וצורחים ב2 לפנות בוקר!!!!

אני לא יכולה לנעול אותם או אותנו 

ואני עונה לך בדיוק מה הייתי עושה

לא אמרתי לנעול.

הם יוצאים ובוכים, את עונה בנחת שעכשיו הזמן לישון.

ממשיכים לבכות? לא עונה. או מחזירה בנחת למיטה

את לא תישני בימים הראשונים, אבל כשהם יבניו שזה לא מפעיל אותך הם גם יפסיקו

הייתי בודקת מה קורה בגן.

דבר שני ,שואלת את עצמי אם ההצבת גבול שלקחתי על עצמי שווה את זה

כי נשמע מבחוץ שהטרלול הזה פוגם בכם יותר מאשר פשוט לאפשר את הקרבה שלכם

ומנסיון זה עובר דווקא כשמאפשרים

בהצלחה❤️

זאת אומרת לא להציב גבול שיהיה יותר מדי קשוח, לא לי ולא לילדים. להבין שזה שינוי קשה ולכן גם לעשות את זה בהדרגה. כמו שאת לא היית רוצה שיום אחד מישהו מלמעלה לדוגמה יאמר לך שמהיום את יותר לא יכולה להתקלח בשעה מסויימת, או לישון בתנוחה מסויימת. אלא שהוא יסביר לך שהשינוי הכרחי ואז יעזור לך לעשות אותו בהדרגה.

כמה דגשים:

א. זה לא אתם מולם. אתם ביחד איתם. רוצים בטובתם (וכמובן גם בטובתכם) ומעוניינים בשינה איכותית של כולם. תשנני לך את זה. ותסבירי גם להם למה חשוב לישון בלילה. תהיי בטוחה בעצמך שאת מובילה כאן תהליך שאת יודעת מה נכון והשדר יעבור.

ב. אין דיונים והסברים בלילה! ההסבר הוא בזמן שכולם ערניים ופנויים להקשיב ולקלוט/להסביר בסבלנות.

בלילה יש "מנטרה" משפט שחוזר על עצמו. אצלי זה "בלילה כל אחד ישן במיטה שלו". ברוגע ובנחת. כמה שפחות דיבורים. מגיעים לי למיטה - אני מרימה (גם את בן ה4.5) בשתיקה ומחזירה למיטה.

ג. שינוי הדרגתי. בהתחלה להביא לזה שישארו במיטה, ולשבת איתם עד שהם ישנים, אחר כך להפחית את הזמן שאתם נשארים איתם (אם בכלל צריך. אצלי אם לא יוצאים לגמרי מהשינה לוקח להם 3 דקות לחזור לישון)

ד. נחת נחת נחת. כמה שזה קשה. הם מרגישים את הסטרס שלך מעוד לילה קשוח ולכן גם הם נכנסים לסטרס- וכמובן סטרס מפריע לישון..

ה. איומים ללא כיסוי לא עובדים בכלל!! הילדים יודעים שלא תנעלי אותם בחדר ולכן זה לא מעניין אותם שאת אומרת את זה. זה גם גורם להם פחות לכבד את המילה שלך. איום על משהו שיפסידו בבוקר - בגיל הזה לא בטוחה שיעזור.. זה צריך להיות משהו מיידי. אני מעדיפה ממש לצמצם באיומים. זה הורס אווירה וגם אם משתמשים בזה יותר מדי זה מאבד את הכוח וצרחת כל פעם להרים את הרף.

באופן כללי אני די מסכימה עם הדרך שתקומה הציעה לך בשרשור הזה, אבל מוסיפה עליו את ההדרגה. נגעת בי כי את מזכירה לי אותי בתור אמא צעירה, שאמנם היה לי רק 1 אבל הוא היה בועט...

ואולי שווה לקחת הנחיית הורים/ייעוץ שינה.

עברנו עם הילד שלנו תהליך ממש דומה

שבועיים לא ישנו זה היה ממש מייאש

כל הזמן הוא בא והחזרנו ורצה שנישן איתו זה היה סיוט

אבל אחר כך ב"ה קלט שלא עוזר לו ומאז הלילות פשוט נראים אחרת

תכרו תקופה קשה וזזה עובר

רק את הממרח לא הייתי אוכלת...

ולגבי ההיריון עצמו - לי מאד עזר לקרוא עם הבנזוג כל שבוע על ההתרחשויות בבטן, מתוך ספר ייעודי לפי שבועות ההריון. אפשר לשאול בספריה...

אולי יקל קצת גם אצלך.

בהצלחה רבה

יש כאן קהילה נשית מדהימה ומחבקת!

וחיבוק על התחושות💜 נשמע לא קל

רוב החברות שלי עדיין רווקות...

אני מאוד נהנית פה... חח יש כאן אחלה חברה שתדעי!

אבל באמת במציאות זה קצת מעיק שיש רק את הבעל...

גם בהיריון מתקדם זה כיף לדבר עם חברות ולהתרגש.

אולי זה יכול לזרום אתן?

חברות שלי עדיין רווקות ולי יש ב"ה כבר 3 ילדים..

הייתי מחפשת מישהי שבאותו סטטוס איתך ולא דווקא לפי גיל..לדוגמא אני מצאתי המון חברות נוספות שבסטטוס אנחנו זהות בגיל כמעט עשור הבדל

הייתי בשידוכים כמה שנים

וילדתי בת ראשונה 4 שנים אחרי החתונה, בגיל 27.5

כל החברות שלי היו עם 3-4 ילדים

וגם אם יש חברה/אחות בהריון - את צודקת, זו חוויה אחרת לגמרי

אין לי עיצה

רק שולחת חיבוק

הפכתי לאמא בגיל 33,מוזמנת לדבר איתי

גם היתי ככה בגילך

בדיוק מה תיארת

אגב אפילו כולל הכתיבה זה בול אני🫢

לחברות בנות גילי יש ילדים כבר בתיכון

אני אמא לב''ה כמה וכמה חמודים ולגמרי נהנית מדיבורי הריון גם עכשיו

ומדברת גם עם בנות שצעירות ממני בעשור

אז ממליצה לך לא לחסום אופציות.. גם אם בנות צעירות ממך

בנושא הזה יש לכן מכנה משותף ותראי כמה אמהות יכולה לגשר על פערים

להגדיר לעצמך שיש קשרים שנועדו למלא צורך חברתי כללי

ויש בהקשר האמהי

וגם ממליצה כן לחפש באזורך עוד אופציות מחוץ לקופסא

אולי קבוצת ימימה תעשה לך טוב או סדנא או חוג

ומשם יווצרו קשרים

ותכנסי בפייסבוק לקהילות הריון ולידה

וכם פה

ואולי דרך זה תגיעי לקבוצות זום כאלה

אני מממש מוכנה לפתוח אחת אם יהיו פה בנות שרוצות.. 😃

לא כעסתי בכלל, ראיתי ושמעתי ילד עייף מדי ומתוסכל (ממשהו לא ידוע) שאיבד את זה. עזרתי לו להרגע ולא התייחסתי לא לצלחת ולא לאמירה שלו, זה לא רלוונטי מה שילד קטן אומר כשהוא מאבד עשתונות.

גם מבוגרים שמאבדים עשתונות טועים במעשים ודיבורים, אז לילדים אני נותנת מרחב לטעות שוב ושוב עד שילמדו להיות מבוגרים טובים.

היא מציעה בעצם להיות ממוקדת מטרה

המטרה שלך היא להבין מה היא זקוקה רגשית

לעזור לה להתמודד עם הסיטואציה יצרה את הפלונטר ולא להתחפר בביטוי החיצוני שלה

נגיד

הילדה התאכזבה ממשהו

***הצפה רגשית***

זרקה את האוכל/צעקה /אמרה מילה לא מכבדת

ברגיל את מתייחסת - לצעקה או לאוכל שנפך

ואז כועסת וכו

אבל אם תלמדי לעצור עם עצמך לפני

לקחת אויר

לזהות את מופעלת מהביטוי שלה את התסכול שהרגישה או האכזבה או הכעס

אבל זה רק מספר שהיא לא מספיק בוגרת כדי להתמודד ולעבד נכון רגשות שליליים שחווה.

התפקיד שלך

הוא -

א. להגדיל את הכלי קיבול הרגשי שלה..

-לעזור לה להבין את מה שמרגישה,

-לתמלל לה את התחושה שלה

-להזדהות עם כמה זה קשה לתת לה בטחון ותחושה שאת מבינה

- ולהציע לה חלופה אחרת חיובית יותר לפרוק ולבטא את הכעס..

אפשר גם לשתף אותה ולתת לה לחשוב על פתרון

אבל כל זה בדר''כ רק אחרי שעובר ההתקף זעם

בזמן התקף

לא מחנכים

אפשר לשים את הגבול-

אנחנו לא מדברים במילים כאלה.

אני לא מרשה לזרוק את האוכל

זה לא להכיל ולהתעלם

אבל להציב גבול רק באופן ענייני וסמכותי

לא מערבוב רגשי

אגב גם רק ככה הוא עובד

מנסיון...כשאנחנו מוצפות- לילדים יש פקקים באוזניים..המסר לא נקלט

כדי להצליח

זה לא מספיק ללכת להרכת הורים

זה לתרגל את זה שוב ושוב ושוב בדברים קלים וקטנים יחסית

ולהתרגל לא להיות מוצפים רגשית

לשים גבול ענייני

להבין את העולם הרגשי של הילד

ולתת לו עוד ועוד כלים להתמודד

ובטחון רגשי ואמון

אם את מאבדת עשתונות מול הילדים, זה מה שהם לומדים לעשות כשהם חסרי אונים.

אם מגיבים בעדינות, בחמלה ובסלחנות, הילד לומד להגיב ככה כשהוא גדל ומפתח יכולת להתגבר על כעס או רגשות שלילים אחרים.

לבטא את הכעס במילים אחרות

"אני רואה שאת עצובה / כועסת כי אמא לא מרשה את רוצה במקום זה לעזור לי לבשל או שאני אשחק איתך?

לכעוס ולהתעצבן לאורך זמן ממש לא יעזור

ברור שצריך להגיד ככה לא מדברים אצלנו בבית וזהו. להמשיך הלאה.. לא להתעכב. היא הרי יודעת שזה לא בסדר ולכן עושה.

את בתור אמא צריכה לראות מאיפה זה נובע ולתת לצורך שלה מענה.. 

רק לעודד אותך שיש עוד אימהות שמתמודדות עם דבר דומה, אחד לאחד הגדול שלי..

כשהוא לבד הוא עדין, וחסר ביטחון.. יחד עם האחים קשה לו מאוד.. מתנהג בדיוק כמו שתיארת. מנחשת שזה קשור לחוסר ביטחון ולתחרות שהוא מרגיש מולם

והצורך לשלוט, כי עכשיו הוא הגדול

אין לי הרבה עצות, עוקבת ושולחת חיבוק ❤️

כל הכבוד לך

את אמא מהממת

גם משקיעה בללכת להדרכת הורים

גם מודעת לעצמך ולמקומות הכואבים מהילדות

ובעיקר עם רצון חזק להיות אמא טובה ומיטיבה

להעצים את הבת שלך ולא להיפך

אז קודם כל הרצון שלך מהמם!!!

ולעצם השאלה

יש איזו נטיה להחמיר מאוד עם בכורים שלא לצורך

עם השנים מתרככים

וחומלים

עליהם

על עצמנו

ומבינים שלכולנו יש רגעים טובים יותר

וטובים פחות

ולפעמים יותר משצריך להעיר

צריך להעלים עין

ולעזור לילד למצוא חזרה את ציר הכח שלו

לעשות הבחנה בין עיקר לטפל

לבחור את המלחמות

להיות רכה יותר....

במקום לצרוח ולהעניש על מה לא

לחפש מילים טובות ולומר על מה שכן

לא להתרשם כל כך מהשלילי

ילדים עייפים רעבים מתוסכלים יכולים בקלות לאבד עשתונות

להגיב עינייני בלי כעס

בואי חמודה הולכים להתקלח

אנחנו לא מדברים ככה

לא לקחת לה בבקשה מהיד, בואי אני אעזור לך למצוא חלק אחר

וזהו

לזרום

אצלנו עוזר דוגמה אישית בזמן אמת

ולדבר בהתאם לרמה של הילד בזמן רגוע.

דוגמה אישית:

הילדה צועקת "מייייים" באמצע הארוחה.

אני עונה (ברוגע) - את צמאה ורוצה מים בבקשה?

ומביאה לה כוס מים בחיוך, ליטוף על הראש "בבקשה".

לדבר:

כשהיא רגועה, אחרי מקלחת למשל. את יודעת, ראיתי שכשאת רוצה משהו את צועקת, שמת לב לזה?

את יודעת שיותר נעים לי לעזור לך כשאת מבקשת יפה?

מה את אומרת? ננסה מחר?

עוד מקרה -

היא מרביצה וחוטפת משחק.

לוקחת אותה בעדינות הצידה, את מאוד כועסת עכשיו?

את רצית גם לשחק ולכן חטפת את המשחק?

אני מבינה מאוד, אבל אצלנו בבית לא חוטפים, גם כשאנחנו מאוד רוצים משהו.

אם קשה לך, את יכולה גם להגיד לי "אמא, אני ממש כועסת" ואני אבוא לעזור לך

לענות ברוגע גם כשהיא מחרפנת! היא לומדת מתוך הדוגמא האישית ומאמינה שבהמשך היא תיישם בעצמה

ב. לחפש ממש לחפש, ולמצוא את הרגעים הקטנים בהם היא מתנהגת בעדינות,מבקשת יפה וממש להעצים את הרגעים האלו. "וואו איך בקשת בנחת" "את ילדה סבלנית" וכד'

איזה מרגש!

בעזרת ה' המשך הריון קל ותקין!

זוכרת אותך ומתפללת עלייך הרבה!!

שיהיה הריון קל ותקין ומשעמם, וארוווךךך כמו שהריון ראשון מרגיש

ותרגישי טוב מאוד ורק בשורות טובות!

יאוו ממש שימחת אותי!

לגבי השאלות:

1. את יכולה לקחת מדי פעם אקמול...

לגבי הסחרחורות גם לי היו המון בתחילת ההריון הזה, עוד אפילו לפני שגיליתי על ההריון

התייעצתי עם אחות והיא אמרה שזה בהחלט יכול להיות תסמין רגיל.

תפקידי לשתות מים ותבדקי אם יש לך מספיק ברזל זה יכול להיות מושפע מזה

אני לא זוכרת בדיוק מה היה בבדיקה, אבל זוכרת בוודאות שלא נאסרתי אחריה.

כן ממליצה להתייעץ עם רב לפני לקבל הנחייה (לא להסתכל/להשתמש בכלי בגודל מסויים) יכול להיות שגם לא צריך כלום, אני תמיד מעדיפה לבדוק לפני כדי לא להצטער אח"כ.

ואני תמיד לא מסתכלת על המתמר או המכשירים השונים שבהם משתמשים כדי לא לראות במקרה דם (בכללי עוצמת עיניים תמיד בבדיקות פנימיות, סוג של הכחשה🤷) וגם מבקשת מהרופא לא להגיד לי כלום.

בהצלחה!! ושהקב"ה ימלא חסרונכם❤️

תבקשי מהרופאה שלא תסתכל על המתמר או שלא תגיד לך אם ראתה דימום.

כי אם יש כתמים לא אוסרים

אבל רואים אותם במתמר זה כבר עלול להיות בעייתי.

נראה לי עניין חשוב.

אצלי בכל ענייני האחים עוזר להרפות. כל פעם שניסיתי לחבר בכח זה לא עזר.

לתת להם לפתור לבד את הסכסוכים.

וגם משחקים הן ממציאות לבד.

אני נותנת להן חופש פעולה.

אבל אולי זה גם תלוי גיל ומין אצלי זה בנות וגילאים 3-7

אם יש אלימות אני מרחיקה אותן אחת מהשנים.

אבל הרוב זה צעקות אחת על השניה וגם ממכות אני לא מתרגשת הקטנה גם למדה להחזיר כבר חחח

2 ילדים שבגיל קטן רבו הרבה ולא עזר לתווך ביניהם. היום הם גדולים (18 13) ויותר מסתדרים.

לפעמים האופי/ צורת תקשורת/ התנהגות יוצרת הרבה התנגשויות, לילדים קטנים קשה לגשר ולוותר. כשהם גדלים, יכולת ההכלה והויתור מתפתחת ומאפשרת להסתדר יותר.

הרבה נשנושים קטנים

בייגלה, מציות עם גבינה, ירקות שהיה חשק - אם הייתי חותכת מראש ולוקחת לעבודה היה חשק

צנימים או טוסטים רק עם גבינה צהובה

ברעיון מומלץ הרבה יותר בריא אבל פשוט לא הצלחתי

מה שהכ עזר לי זה ארוחות קטנות, ביסים קטנים

לי אישית גם לא ארוחה ארוחה, כאלה נישנושים כמו שראית..

או כל שעה אוכלת קצת כדי לא להגיע לרעב?

אני אוכלת כל שעה 2 פרוסות לחם ועדיין לא מגיעה לשובע

ואני בתת משקל רציני,  לא רגילה לכמויות אוכל שכאלה

כנראה באמת שהתחושות שלנו שונות בקשר להרגשת השובע

מאמינה שיותק מנוסות ידעו אולי יותר לכוון אותך...

לפעמים ארוחה מסודרת וטובה היתה מחזיקה לכמה שעות (אבל ארוחה טובה ממש, סגנון סעודת שבת...)

אסור לי לעמוד הרבה ערב המטומה אז לא אוכל להשקיע בסגנון כזה כל יום

אוכלת משהו זמין כמו הרבה לחם או מנות חמות

איזו גרועה אני אמאלה

הייתי קונה כל יום סנדוויץ גדול בלחמניה, של חביתה/טונה/גבינות, וזה היה מחזיק אותי ממש טוב.

נשנושים הגעילו אותי..

כן, קיבלתי.

נתנו לילה לבחירה, בהדסה בייבי, ביכורים או טלזסטון. אני בחרתי ביכורים.

הלכתי עם בעלי, לחדר יפייפה ומשופץ, אוכל ברמה ובשפע ממש. לא יודעת להגיד כלום לגבי התינוקיה, בגלל שבכל מקרה לא רציתי להיפרד לרגע מהבייבי המתוק, אז הוא היה איתי.

ריח מושלם

גם החזיק הרבה זמן.

אבל בעלי משום מה לא אהב.

היה לי Chloe no made

איזה לך?

הרחתי אותו השבוע בסופר פארם והוא ואווו

קוולין קליין הורוד

נראה עם עין גדולה כזאת

אזכנראה אנחנו סגנון דומה

ממליצה לך על Lanvin Eclat DArpege

הוא מושלם והכי אהוב עלי

וגם spring ממש נעים

Pour femme

מעולה!

(עם קישוט כחול על הקופסא)

ומלח, כי זה מוציא נוזלים

עד שנהיה שקוף

אח"כ מוסיפה קמח כדי להסמיך את המרק ומערבבת

ואז מים רותחים

ופלפל שחור ואולי עוד קצת מלח

אין לי כמויות מדוייקות, סורי

אבל ממש טעים

קצת מלח ואגוז מוסקט, לפעמים מוסיפה קצת יין לבן (תכלס אף פעם לא הרגשתי הבדל עם יין או בלי🤭)

ושעוווווות על האש, אוהבת שהבצל ממש ממש מבושל..

אח"כ מוסיפה בקערה פרמזן וזה יוצא פצצה😋

אבל כמובן שלא חייבים..

כרגע אין לי אופציה להשיג

ויש פה מלא בצל שצריך להציל😅