היי,אני מניקה חלקי ממש קצת מידי פעם בלילה, התחלתי לקבל מחזור אחרי 5 חודשי הנקה מלאים, וקיבלתי מחזור כבר פעמים בול באותו תאריך רק אחד בבוקר ואחד בצהורים, הייתי אמורה לקבל אתמול, ולא קיבלתי הבדיקות הביתיות יוצאות שליליות אני אנסה מחר בבוקר שוב, למישהי יש מושג למה זה קורה? אציין כי אין לי בחילות כן יש לי קור מידי פעם מה שבהריונות הקודמים שלי היה קורה לי הרבה בחילת הריון.
תענו לי דחוףףף אני בלחץ שאני בהריוןןןןןןןןןןןןןןן ואם כן למה הבדיקות שלילות ואם לא אז למה אני לא מקבלת מחזור.
אמנם כבר קיבלת פעמיים בהפרש מדויק, אבל אולי עדיין יכולים להיות שיבושים.
ושיבושים יכולים להיות גם מלחץ או מחוויה קשה. אולי חווית משהו מהם לאחרונה?
ברוך ה' היה שגרה ברוכה ורגילה כמה שאפשר לקרוא לזה ככה במלחמה האיומה הזאת.
קראתי על זה באינטרנט, לא היה ביוץ מאוחר אומנם לא עשיתי בדיקת ביוץ אבל הרגשתי כאבים כמו שאני רגילה להרגיש בביוץ וזה היה כמה ימים אחרי הטבילה, וגם א ירדתי במשקל בקיצור אני ממש במתח אני לא יודעת מה לעשות.
עזרהההההה
אני פשוט זוכרת פה משנה שעברה (וגם מלפני כן האמת) כל מיני שרשורי התבאסות,
כי תכלס זה חג עם המון ציפיות מכל הכיוונים...
אז חשבתי להזכיר פה שזה הזמן לעשות חשיבה על מה רוצות שיהיה... לערב בזה עוד נשים ביישוב/שכונה שלכן, אפילו להקים בוואצאפ איזה צוות חשיבה, לדבר עם וועד בית הכנסת או כל מי ששווה לעשות איתו חושבים או אפילו סתם תיאום ציפיות...
נניח אם כדאי לארגן שתי נערות שיעבירו פעילות לכל הילדים בזמן שיש משהו קהילתי,
אם כדאי אולי לעשות אירוע ארוחה קהילתית בשבת זכור במקום משהו המוני מדי בפורים,
אם שווה לקבוע משהו לגבי כמויות משלוחי המנות או אופן קריאת המגילה או המיקומים שבהם מותר להשתכר... כל אחת ומה שחשוב לה, סתם זרקתי דברים.
גם אם לא יצליח השנה, עצם השיח מכין את הקרקע לשנה הבאה. חבל להתבאס סתם בחג הזה...
צודקת ממש
יש לי מחר תןר ראשון להריון בסיכון
יש מחר אס, בחודשיים האחרונים זו הפעם הראשונה שהיה פער של שבוע שלם בין אס אחד לשני (כן, פעם אחרונה לפני שבוע בשני ואני ממש מפחדת משום מה - לא יודעת, רוצה שהכל יהיה בסדר!)
אני בחוסר ודאות על ההמלצה לשמירה
בחרדה מההודעה בעבודה (כי היה נשמע מהרופא הרגיל שמוציאים אותי לשמירה ולא נעים לי לבוא ולהגיד להם את זה)
אוף, מרגישה שקשה לי
מי ישמע יש לי לחכות עד מחר בשעה 8
מרגיש לי נצח!!!!!!!!
🫤😭😢🙏
סתם שיתפתי, לא צריכות להגיב
איזה כיף שיש לי מקום לזרוק אליו את הפחדים
להיות בהריון בסיכון.
יכוחה להגיד בתור בוגרת הריונות בסיכון. רק ההריון הראשון לא הוגדר מהתחלה בסיכון(רק בחודש,שמיני נכנסתי לשמירה)
אחכ 4 הריונות בסיכון ולמדתי להתמודד עם החרדה והחשש התמידי שהיה קיים..
לא, זה טו מאצ
אני מרגישה שאני נחנקת מהלחץ
זה הילד שלי, רוצה את ההכי טוב בשבילו.ה
איך אפשר לחיות ככה?
את אומרת שזה אפילו לא משתפר, אוףףףףף
מאוד מעודד, תודה על זה
לא, באמת תודה - כדי רגע להתאפס על עצמי כי מבינה שזה מסע
נשימה עמוקה
יש דופק
יש המטומה שגדלה ל 5 על 5 על 1 (הפעם הרופא בדק את הגודל מכל כיוון)
אין שמירה,
המלצות למנוחה
וזהו
אנחת רווחה
עוד שבועיים מעקב נוסף
הרופא הזה היה ממש אמממ, חפרתי לו כמה זה מסוכן אמר שזה כן
עד כה ניסיתי לשכנע את עצמי שזה ''שטויות''
תודה שהייתן איתי בהיסטריה הזאת
הייתי בטוחה שמשהו קרה
רקאניאחרונהבהצלחה נשמה!
שהכל יהיה בקלות בבריאות ובידיים מלאות!
הוא מאוד רוצה ללבוש תחתונים, מבקש שנקנה לו (וקנינו) ואוהב לשבת בשירותים (וגם עושה שם פיפי לפעמים) אבל פשוט מפספס וממשיך להסתובב ככה.
זה לא בעייתי לגמילה?
היה יותר גדול בגיל אבל לא בהרבה.
התייעצתי עם @חרותיק המהממת...
בעיקרון זה היה להרגיל אותו שלא נשארים מלוכלכים, בלי קשר לגמילה/לא גמילה. כמו שאם חוזרים רטובים מיום גשום בחוץ מחליפים נעליים גרביים ומה שצריך...
ובמקביל להבין שהוא בתהליך למידה הוא לא רגיל להתייחס לתחושה שמגיעה לפני שעושה קקי /פיפח ולא רגיל לעצור את החיים שלו בשביל ללכת להתפנות /להחליף פספוס...
בעיקרון נתנו לי שתי משחות.
אחת בשבילי, שצריך להוריד לפני הנקה. פטריון
והשניה לתינוק (אורלגל(
השאלה אם אפשר לשים לי את המשחה לתינוק פשוט?
כי התייאשתי באיזשהו שלב, ונראלי עכשיו זה חוזר 😓
אבל אם המצב חמור - זה לא יעזור...
לי במצב חמור גם פטריון לא עזר... (כבר לא זוכרת לצערי את שם המשחה שכן עזרה לי. אבל זו לא הייתה רק פטרייה אלא ממש סדקים מתפיסה לא נכונה)
רפואה שלמה!
מתואמתשמה אורלגל לתינוק כמה פעמים ביום. וגם על עצמי אורלגל. ככה לא צריכה להוריד לפני הנקה .
לי זה עובד
אני שמתי בסיום כל הנקה.
ואז ניגבתי עם בד טטרה עם מים את הפטריון, ושמתי על הפטמה את הדקטרין וככה התחלתי את ההנקה.
למה לא נתנו לך דרמוקמבין? ממליצה לך לבקש חבל על כל שנייה של סבל
וככה זה 2 משחות - תקפידי אחרת לא תצאי מזה
תרגישו טוב
בעיקרון אני כבר לא יודעת מה יש לי .
יחסית כואב לי בחיבור, והוא מתנתק הרבה .
ואחרי שאני מסיימת להניק יש לי זרמים חשמליים כואבים למשך איזשהו זמן.
ולי הרופא אמר שאם אני מורחת משחה מיד אחרי ההנקה ואז מניקה שוב אחרי איזה שעתיים, הכמויות שנשארות ממש מיקרוסקופית ולא צריך לשטוף. אבל אני יודעת שיש גם גישות שונות.
הם אומרים שמהשבוע שלי-שבוע 25 ב"ה
צריך מעקב תנועות
זה נכון?
אם כן זה ממש מלחיץ ברוך ה אני כן מרגישה
אבל קצת ומידי פעם...ממש לא עקבי
עובר עוד קטן
אז לעקוב?
אוף מה אתן חושבות?
בס"ד
1. כאבים בגב התחתון- מפריע לי בעיקר כשאני קמה ממצב ישיבה לעמידה.. יש מה לעשות עם זה? כדאי לטפל בזה או שאם אני 'שורדת' לא נורא?
2. דימום בחניכיים- כמעט כל פעם שאני מצחצחת שיניים (ולפעמים אפילו רק נוגעת קצת) יורד לי דם. אותו כנ"ל- יש מה לעשות עם זה? כדאי לטפל בזה א שלא נורא?
אמור לעבור אחרי הלידה?
לגבי 2 - אני גם סבלתי מאוד מזה בהריון הנוכחי.
נראה לי שהנכון הוא ללכת לרופא שיניים אבל התעצלתי.
בכל מקרה עברתי למברשת שיניים מאוד מאוד רכה וממש עזר.
פחות פצע את החניכיים ולאט לאט הן כנראה גם התחזקו.
עכשיו עדיין בהריון ועוד לא חזרו לעצמן אבל הרבה פחות מדממות.
לגבי 1 - לא יודעת 
לא יודעת אם יש לזה טיפול אבל זה מפריע מאוד, אם הייתי צריכה לעבוד מול מחשב אז עוד יותר..
דימום בחניכיים כן מעצבן, טיפול שיננית לא עזר לי, עכשיו טיפה השתפר..תמיד כדאי לשלול דלקת בלי שום קשר
התחיל לדמם לי כל פעם בציחצוח שיניים וממש לא קישרתי להריון...
חידשת לי- תודה!
היא מלוחה אבל.. פצצה של משחה.
ממליצה על כרית מסאז, ביקשתי מתנה ליומולדת לפני כמה שנים, עלה 500 שח בערך והציל אותי כבר כמה הריונות פלוס השאלה לאמא שלי שסבלה מצוואר תפוס.
אפשר לחפש באינטרנט יש כל מיני סוגים. ממש הרגשתי שמסדר לי את הגב מחדש.
כדאי-
להקפיד על צחצוח שיניים, עדיפות למברשת חשמלית
2 דקות צחצוח
במיוחד על קו החיבור בין השיניים לחניכיים
קיסמים- אלו מפלסטיק עם סיומת גומי
להכניס בין השיניים וללחוץ (למעלה/למטה) לכיוון החניכיים
משחה- אומפדקס
וגם מי פה - קורסודיל
ושיננית!!! (הסימני קריאה בעיקר תזכורת לעצמי- שאני חייבת להתגבר על הפחד ולקבוע תור)
אפ ר לנסות משחת שיניים של פוראוור
עזר לי בכללי עם דימום בחניכיים, אם כי בהריון זה כן חזר
משהו לא יקר אבל משמח, בתקופה קצת לא קלה...
עדיף שאפשר לשלוח עם שליח.
תלוי באופי של האמא...
איזה ספר טוב, תמונה של הנכדים, עציץ
כוס תרמית טובה
פרחים
שוקולד
מוצרים של ציפי קולטניוק (מקווה שלא מפרסמת אותה יותר מדי כאן 😅)
מנורת קריאה
כיסוי מיטה
זה בקבוק חם שלא ממלאים אותו, מחממים אותו עם קאבל יו אס בי והחום בו נשמר לכמה שעות
אני בלחץץץץץ
לפני כמה בריונות היה לי כולסטזיס שהתבטא בגירודים מטורפים בכל הגוף במשך חודשיים, ואז זרזו אותי בשבוע 36.
אח"כ כמה הריונןת לא היה ב"ה, ובדקתי כי הסיכוי גבוה אחרי שכבר היה פעם אחת.
עכשיו אני בשבוע 28, ביומיים האחרונים גרד חזק חזק.
יש לי תור לבדיקת תפקודי כבד ומלחי מרה רק בשלישי. וגוגל כותב דברים מלחיצים ממש.
מישהי שהיה לה ויכולה לספר לי משהו בנושא?
רק חיבוק
הריון הוא גם ככה מלחיץ בצורה מסויימת
ובאסה שיש עוד על זה..
תודה על החיבוק
זה עוזר...
והיא כעסה עלי אח"כ שביטלתי סתם ואמרה שחופשי מגיעים עם דימום 😅
אז שווה לך לברר ספציפית
תתקשר למזכירות של המרפאה ותשאלי
ואף פעם הבדיקה או הטיפול לא חייבים להיות פנימיים.
זא אפשר בכל מקרה לטפל בלי להכנס לנרתיק.
אבל היא היתה עדינה ורגישה באופן יוצא דופן...
אני אתקשר אליהן לבדוק ביום ראשון בבוקר.
לפחות אצלנו אי אפשר ואם יש אז דוחים לתאריך אחר.
אבל למרות זאת אפשר לבוא אם את לא מעוניינת בבדיקה פנימית שלדעתי היא הכי חשובה ואני מגיעה רק בשביל זה בעיקרון לאבחן צניחה
והיא מהממת, ברוך ה'.
עד עכשיו הנקה מלאה
לפני חודש התחלנו טעימות,
הייתם נותנות ארוחה אחת ביום פירות מרוסקים/ מוצקים אחרים?
במקום הנקה
ואיך יודעים שהיא שבעה או שלא אכלה יותר מידי? (כמה צריכה לאכול?)
יש זמן מומלץ? (בוקר/ צהרים ערב)
ועוד שאלה..
איך מפסיקים הנקה בלילה? מתעוררת 3-4 פעמים ולא מסכימה לישון לפני שאני מניקה אותה. (סה"כ נרדמת יפה)
תודה לעונות!
לתינוקות יונקים בגילאים האלה כי חלב אם מתעכל יותר מהר.
לגבי להחליף מנה אחת בטחון זה נשמע לי בסדר אם היא רוצה. הייתי נותנת כמנה של ארוחת בוקר אחרי הנקה ראשונה
את זה סתם כך
יש תינוקות שצריכים את האוכל באמצע הלילה
ויש שלא
הקימות האלו לא פשוטות,
אבל זה מה שהתינוקת שלך צריכה עכשיו.
אני מדברת בתור אמא לכמה ילדים, חלקם ישנו רצוף מגיל קטן וחלקם קמו כל 3 שעות עד גיל שנה +
הבנתי שלפי משרד הבריאות לא נותנים ארוחה לפני חצי שנה
אשמח לשמוע ממי שכן נתנה..
הם אוכלים קצת בהתחלה
הוא מאוד נהנה ואהב לאכול ואכל כמות יפה
התייעצתי בזמנו עם אחות טיפת חלב והיא אמרה שסבבה אם הוא באמת נהנה מזה ואוכל בכיף. לא לשכנע וכאלה..
אני נתתי שקדי מרק
ונבהלתי...
ממשיכה לחלוםבגיל הזה הרבה מהתינוקות לא מחליפים ארוחה במוצקים.
זה תוספת והקניית הרגלים.
מומלץ להתחיל מירקות-
שהם פחות מתוקים
כל עוד היא פותחת פה ונהנת- תתני לה
אבל לא הייתי מעמיסה יותר מכוס חד"פ
לגבי הנקות לילה- היא קטנה
והיא כנראה מתעוררת להנקות לילה כי היא זקוקה להם
מה עושים?
ואני צריכה ללדת בעז"ה עוד חודש וחצי.
היא יודעת להגיד לפני שהיא צריכה לעשות כשהיא עם טיטול, מבקשת שיחליפו לה כי זה מפריע לה, עשתה כמה פעמים בשירותים בקלות אבל היא כאילו לא קולטת את הקונספט.
מעבר לזה שאני בשלב המסורבל שלרוץ ולנקות אחריה קשה לי אבל היא מכריזה בבית- אבא עושה בשירותים, אמא עושה בשירותים, אני עושה על הריצפה😂
לא נשמה, זה לא עובד ככה.
והיא מאוד רצתה תחתונים והלכנו לקנות ביחד והיא התרגשה עד דמעות מהאירוע והסתובבה איתם בבית בגאווה רבה אבל זהו.
ואז אמרתי לה שכל רבע שעה נשים שעון מעורר ונלך לשירותים אחרת נחזור לטיטול והיא החליטה שחוזרים לטיטול.
בספטמבר גם עירייה ואני אהיה אחרי לידה ומרגיש לי שעכשיו זה הזמן ההגיוני היחיד. מה עושים?!
שלא נכון לגמול מתוך לחץ.
אנחנו גמללנו ילד קטן יותר לפני גן עירייה תוך שבועיים.
זה לא אומר שזה מתאים לכולם, אבל אני כן חושבת שיש לכם עוד המון זמן עד גן עירייה וזה לא צריך להיות שיקול כרגע.
גם לגבי הלידה, בהתחלה יחד גמול זה התעסקות. להרים לשירותים, לתזכר, לעזור עם הורדת בגדים. אז גם בהריון מתקדם זה לא כל כך קל.
אני גמלתי בן 3 וקצת עם תינוק בן 4 חודשים. הוא היה בשל לזה וזה הלך מאוד בקלות.
אז כמובן שצריך גם פניות של ההורים, אבל הדבר הראשון הוא שזה צריך להיות בלי לחץ ובהתאם למוכנות של הילד
אני לא עשיתי ככה
כל חצי שעה שעה נשמע לי יותר הגיוני
וגם, אם זה לא הזמן אז לחכות. יש עוד חצי שנה עד הגן. זה הרבה
מבינה את העניין עם התידה, אבל לגמילה יש זמן משלה
אח
יש עוד זמן עד ספטמבר אני חושבת שכדאי לחכות לקייץ
ישמצב שגם יהיה לך יותר קל לנקות ולרדוף כשלא תהיי בחודש שמיני-תשיעי. גם כשיש תינוק ניובורן בבית.
ולדעתי גם יותר נוח מאשר בסוף הריון
תינוק אפשר להניח גם אם הוא קצת בוכה. את הבטן יותר קשה להניח.
ויש עוד מלא זמן עד לגן עירייה, אל תילחצי.
בכלל, אם היא במעון הכי טוב לחכות לחופש. או חופשת פסח, או חופש גדול.. יותר נוח לגמול ככה מאשר כשהיא במעון רוב היום
לא חשבתי שיותר הגיוני לחכות עם זה אבל דווקא הטיעונים שלכן הגיוניים😂
האמת שבעלי גם חשב שכדאי לחכות, פשוט לא בא לי להגיע בלחת לגן עירייה. אבל נראה שכרגע זה מועדף
תודה לכן!!!
תוך יומיים אפשר לסיים גמילה.
ממליצה על הכנה של פימפום:
מחליטים על תאריך יעד (פסח, חופש, לג בעומר, או כשתיגמר חבילת הטיטולים) ובערך שלושה שבועות לפני כן מתחילים לפמפם שתמר תהיה גדולה ותלך לשירותים בכל מיני וריאציות ובכל הזדמנות. מחליפים טיטול - עכשיו תמר עושה בטיטול, אבל כשיגיע החופש תמר תהיה גדולה ותעשה בשירותים. פותחים חבילת טיטולים חדשה - עכשיו תמר משתמשת בטיטולים אבל כשיגיע החופש לתמר יהיו רק תחתונים וכו' וכו' כשמקרבים יותר מדברים על זה יותר, עוד שלושה ימים תמר תהיה גדולה ויהיו לה רק תחתונים.
ואז מגיע היום המסוכם, בהתרגשות רבה נזכרים שהיום תמר הופכת להיות גדולה, אין יותר טיטולים והיא מתפנה רק בשירותים. ובעז"ה זהו.
כל ההכנה שתיארתי היא מצויינת, וזה בהחלט יכול להקל ולעזור לתהליך.
אבל יש ילדים שכשמגיע השלב של להיות עם תחתונים, לוקח להם זמן לזהות מתי הם צריכים ללכת לשירותים. אצלנו היו בהתחלה כמה ימים של רק פספוסים, בדרך כלל תוך שבוע כבר התחילו להיות הצלחות, אבל לקח כשבועיים עד שבאמת הגענו למצב מאוזן, שהפספוסים הם כבר ממש רק מידי פעם (ואצל אחד הילדים הגמילה מ'גדולים' לקחה עוד כמה חודשים...).
בכל מקרה, בעיני להתחיל בתחילת החופש נשמע לגמרי מספיק.
את אחד הילדים שלי התחלתי לגמול שבועיים לפני שהתחיל גן (לא גן עיריה, הוא היה בן 2.5 ועלה לגן פרטי קטן), וזה היה ממש בסדר.
מנסיון... לא יזרקו אתכם מהגן.
כמובן שעדיף כן, אבל להוריד קצת מהלחץ..
בפועל בהרבה גנים אין מקום לזה
וגם הילד כבר בגיל שזה די מביך לו כי קל לו להבין שהגננת ממש מבואסת לחתל אותו.
אני בשבוע 17+4 ונראית בחודש חמישי לפחות, אני די רזה באופן כללי (התחלתי את ההריון במשקל 52 קילו)
ופתאום כל החברות שלי אומרות לי שהבטן שלי ענקית...
והמוח ההיפוכונדרי שלי כבר בסרטי אימה
מציינת שזה ההריון השני שלי, בהריון הקודם הבטן יצאה הבטן יצאה הרבה יותר לאט
בהריון הראשון והבטן יוצאת יותר מהר
חוץ מזה שכל הריון הוא שונה
הריון ראשון יצא בשישי רק
עכשיו בהריות השני הבטן התנפחה ויצאנ כבר בשבוע 10 בערך
בשבוע 12 כבר קיבלתי שאלות של מתח אני צריכה ללדת - ממש לא נעים
הכי מבינה אותך, הבנתי שבהריון שני תקין שזה כך
הריון קודם יכלתי לראות על עצמי כבר בשבוע 12
היום אני ב17 ולא רואים כלום כלום
אני כן מרגישה את הרחם קשה כזאת למטה כשאני לוחצת, אבל הבטן ממש לא יצאה
זה לא בגלל העובר - כי הוא ממש קטן בשלב הזה
לדעתי זה הורמונים שמנפחים
ככה מרגיש לי
כי לי יצא בהתחלה, ממש יצא הרבה
ועכשיו קצת התמתן..
יש בטן אבן לא כמו שהיה בשבוע 10-12
גם לא אומר שתמשיך לגדול באותו הקצב עד חודש 9,
לפעמים היא יוצאת מהר אבל בסוף הגדילה איכשהו נעצרת, אז אל דאגה!
וזה שזה הריון לא ראשון ממש משנה.
במשקל הזה, ואני נמוכה
לבטן אין לאן להתרחב חוץ מקשימה כי אני נמוכה,אז היא הייתה ענקית
מחודש שביעי אכלו לי תראש מתי אני יולדת.. ככה אני אבל
גם בהריון השני היה ככה.
התינוקות שלי לא נולדו גדולים
בשבןע 15 הייתי נראית בחודש חמישי.
אמיתי מה שאני אומרת.
אפילו הבוס שלי כבר לא היה לו ספק שאני בהריון, בלי שעדיין סיפרתי לו. (אבל חיכה בסבלנות עד שאני אגיד לו רשמית 
)
עכשיו אני שבןע 30, וזה פשוט התאזן. נראית בהתאם ומתאים לשבוע.
יש משהו בתחילת ההריון לפעמים שאת מפוצצת הורמונים שעושה אותך לא פרופורציונלית
וזה דבר שכנראה משתנה מהריון להריון. אצלי זה הריון 5
ביום חמישי טבלתי, מיום שישי יש לי גירוד באיבר האינטימי.
גירוד מציק כל הזמן. אין דברים נוספים כמו צריבה, ריח או הפרשות מוזרות. הסתכלתי במראה ולא רואה משהו חריג חיצונית.
תור לרופאת נשים ליום שלישי בינתיים.. מנסה להקדים.
זה יכול להיות קשור למים של המקווה? 😳
היה לי מתישהו בעבר פטריה אבל לא בזמן האחרון ולא משהו שחזר על עצמו.
מה זה יכול להיות?
אפשר לדעתכן לקיים יחסים בינתיים?
תודה לעונות..
בייחוד בתקופה הזאת, אם את סובלת מגירוד במקומות אחרים או שיש לך היסטוריה של אלרגיה עונתית.
משחת הידרו אגיסטן יכולה גם לעזור להרגיע גירוד, אבל זה במרשם.
בוקר שקט
התינוק ואני
הנקות סביב השעות
הרגעות
בעגלה
בידיים
פיג'מה כל הבוקר
עייפה
רעבה
אין נפש חיה בשכונה
פוווף מכניס ישר לשביל הדיכאון הידוע...
ככה שלושה חודשים?
ככה חצי שנה??
וואאא
רוצה כבר להכיר אותך יותר ילד שלי
תגדל קצת
נבנה את הקשר בינינו
שאזכר שוב למה אני משתגעת על ההנקה הזאת..
מזכירה לעצמי כמה הקשר מיוחד עם תינוק יונק
כי כבר שכחתי ובנתיים בעיקר מאתגר.
כי אתה שוקל 3,400... פיצפוץ..
ואני כל היום בבית..
ואין ממש מבקרים
וסבתא עמוסה לא רוצה לבקר.
אמאא איך לא נכנסים לדיכאוןןן
אולי אשאיר ילד אחד איתי כל יום
ויהיה לי עם מי לדבר.. זמן איכות..
מה אומרות?
רעיון..
לצאת איתו. ליסוע לסבתא
ליסוע לחברה ..
בית קפה. חוג יוגה (יש עם תינוקות) חוג אחר
לחפש כל דבר אפשרי שיעביר את הזמן לפעמים חוזרים גמורים אבל מרוצים מסופקים ושמחים ..
אבל לא להישאר בפיג'מה. אצלי זה ממש שינה חיים...
שנית - לצאת לסיבובים קלים בחוץ. עכשיו, לפחות, יש מזג אוויר טוב.
שלישית - אפשר לנצל את הזמן ללמוד משהו שמסקרן אותך (סריגה, ציור, מדעים, כתיבה, תורה... לא חסר). אפשר לקנות קורס דיגיטלי, ואפשר ללמוד מקריאת מאמרים או מיוטיוב וכדומה.
רביעית - באמת להשקיע בהיכרות עם הקטנצ'יק... נכון, הוא לא מעניין כמו האחים הגדולים שלו, אבל דווקא בזכות זה הדמיון לגביו נותר פתוח... להתבונן בו, ללמוד כל קמט בפנים שלו, להתענג על הרכות שלו, לדמיין איך הוא גדל ומה יהיה איתו בעתיד...
את יכולה מדי פעם להשאיר את אחד הילדים ליום כיף בבית, אבל שזה יהיה יותר בשביל הילדים - שאיזה כיף שאמא בבית ופנויה להם - מאשר בתור בריחה מהמציאות ומהשקט...
ואם יש לך עוד חברות בחופשת לידה - זה הזמן להתקשקש איתן בטלפון ולהחליף חוויות...
❤️
אולי תצאי איתו קצת בבקרים? זה ייתן לך מסגרת ליום עד שהילדים חוזרים..
יוצאים
יש ברוב הקניונים מפגשי התפתחות מוזיקליים חינמיים
ממליצה לבדוק בקניון הקרוב אליך
אפשר לפגוש שם נשים באותו שלב שלך ולנסות להיםגש איתן גם במשך השבוע
לצאת לגינה
לספריה אם את אוהבת לקרוא
ליצור שגרה מסוימת בבוקר עד שהילדים באים
האמת שאני לא דוגמה טובה.
נראה לי הרסתי לעצמי את הגוף... אשכרה סחבתי את התינוק במנשא+תיק שלי+סלקל+מחשב נייד
ברגל!!!
אני ממש סתומה.
העיקר זה בית קפה?
כנראה שבשבילי כן
אני ככ רואה את עצמי פותחת שרשור כזה אחרי הלידה.
אז חיבוק הזדהות❤
והאמת שאצלי לצאת במיוחד אחרי לידה שאני לא מסתדרת עם הגוף שלי והבגדים זה דורש הרבההה אנרגיה.
אז עצות אין לי ככ
מה שלי הכי עזר זה דבר ראשון להתלבש, להתאפר קצת להחליף כיסוי ראש
ולהציב מטרות
למשל, לאכול ארוחת בוקר מזינה/לדבר עם.../לקרוא ספר/להיכנס לפורום פה;)
גם מטרות כאילו פשוטות וכייפיות אבל אני ירגיש שעשיתי משו בבוקר
אם את מסוגלת למטרות יותר כבדות אחלה לגמרי ;)
וגם.. אם יום אחד נשארים עם פיגמה ובלי שום מטרה תאהבי את החופש הזה
אפצי והוא נגמר😅
קוראת ומנסה לקחת מעצותיכן הטובות💜💜💜
שינוי מרענן לך ולו.
ילדים מגיל יסודי ומעלה, שלא יהיה לך קשה.
לשבת בנחת לזמן איכות, להכין יחד משהו.
לצאת לטייל.
אני בטוחה שהילדים ישמחו. וזה לא שכל יום לימודים כזה קריטי להם.
עוד מעט אדר ב' יתחילו עם כל השמח, לא יהיה לך רגע דל.
ואח"כ חופשת פסח בכלל תתגעגעי לשקט ולהיות לבד.
כל תקופה היא מיוחדת בדרכה. כרגע את במשכב לידה, בנחת. עוד שלושה שבועות תחשבי מה הלאה.
כרגע להתרכז במנוחה והחלמה וקצת תחביבים בקטנה מדי פעם להרמת מצב הרוח.
כדאי לצאת לסיבוב קצר בחוץ בשעות הבוקר כשהשמש יוצאת.
האמת זה שיש כאן עוד מישהו גדול ולא רק אני עם התינוק זה עוזר לא להשתבלל לדיכי..
אוף הוא בסך הכל בן עוד לא חודש ויש לו עצירות וגזים ובוכה מלא ואז אני מניקה בשביל הרגעה ואז אני סביב השעון בלי הפסקההה
שואלת אתכן כאילו לא הייתי מטופלת פוריות, אני פשוט לא זוכרת...
אני כל פעם קובעת תור לרופאה שלי כי התורים אליה רחוקים, ומקווה שהתור הבא יהיה כבר הריון, אבל כרגיל שוב מגיע התור ואין משו חדש..
אני לא יכולה כרגע לצאת לבדיקות דם בבוקר, אבל אני כן רוצה משו לביוץ,
יש למה ללכת אליה? יש כדורים או משו שאפשר לקחת?
או בדיקה שמומלץ שתעשה לי אם כבר יש לי תור?
תודה מראש 3>
מה זה אומר משהו לביוץ?
הביוץ לפני טבילה?
ממה שאני יודעת, זה מצריך מעקב זקיקים אבל צריך גם פרופיל הורמונלי..
מה הסיבה לא לצאת בבוקר לבדיקות? אם את רוצה להתקדם עם בירור והריון, כדאי להתאמץ על זה לדעתי.. אאכ וזה זמני לעכשיו ואחרכך יתאפשר ואת בסדר עם זה
אפשר גם להזמין בדיקות דם לבית אני חושבת. עולה יותר אבל אפשרי
לי הרופאה אמרה שלבוא להיבדק פעם בשנה..
לפני ההריון האחרון, קיבלתי אסטרופם לדחיית ביוץ והרופאה נתנה לי ללא מעקב זקיקים וב. דם.
זה הריוח 3 דלוקחת טיפול הורמונלי,ומבחינתה לא היה צורך.
אמרה שאם הכדורים יגרמו לבלגן הורמונלי, או שייקח יותר מ3 חודשים, היא תפנה אותי לרופא פוריות.
ב"ה נקלטתי בסבב השני.
בהריונות הקודמים כן ביצעתי מעקב מלא עם האסטרופם, ובראשון עשינו גם IUI
ובלי מעקב יודעת מתי ביוץ?
הייתי מופתעת, אבל תכלס הרבה יותר נעים כך.
המעקבים האלו ממש מעמיסים נפשית וטכנית.
אצלי ידעתי לפי ההפרשות מתי הביוץ, ואפשר להשתמש בבדיקות ביוץ ביתיות אם רוצים.
לא כל כך הבנתי... ידעת מתי ביוץ לפי מעקב שלך או לפי הכדורים?
הכדורים דוחים את הביוץ, אבל יכול לדחות ביומיים ויכול בשבוע..
לכן, עקבתי אחר ההפרשות וכך ידעתי בכמה ימים נדחה בפועל.
הכי חשוב שיצא לאחר טבילה!
או שאפשר בקשה למרשם?
לא רואה למה ללכת אליה היום...
ומסכימה עם התגובה מעלי
אפשר להתחיל בדחיית ביוץ, בלי מעקבים
אולי לעקוב בבית עם מקלונים
בדרך כלל בשלב הזה אמורים להיות בעיקר טפטופים וכתמים..
אחרי 10 ימים לא אמור להיות מויות דימום.
זה ההנחיה שאני זוכרת
הפסקתי לדמם אחרי 3 שבועות והספקתי אפילו מקווה, עכשיו שוב דימום ממש חזק כמו שלא היה לי אף פעם מאז הלידה אז מאמינה שזה כבר מחזור ולא דימום של אחרי לידה.. מזכירה שילדתי בקיסרי אז האיזור הרבה פחות פתוח וחשוף..
מרגישה בת 13 עם הכמויות, מלכלכת את המיטה, את הטייץ.. לא יכולה בלי טמפונים... עדיין מסוכן? שאלתי את הרופאה באפליקציה, מחכה שתענה, עד אז, מישהי יודעת להושיע אותי?😂
אני לא שורדת!!!
זה פשוט סיוט
יצא לי המיץ ואין לי כוחות
הוא מגויס ברצף משמחת תורה?😭
יש לך אפשרות לקחת עזרה קצת? אולי להגיד למשפחה או חברות?
היה שבוע וחצי בבית בין לבין..
אין לי כוחות כבר..
ואני בשבוע 6 והתחילו הבחילות והעייפות ופשוט אין לי סבלנות לכלום
אף אחד לא יכול לעזור לי כמוהו..
לא בייביסיטר, ולא מנקה וכלום
שולחת לך חיזוקים וכוחות...
יש לו צפי שחרור?
מבינה כ"כ.
התחננו שישחררו אותו כי לא תפקדתי. לא היה אותי.
זה לא עזר.
הבאתי כל עזרה שיכולתי,וניסיתי לשחרר רגשות אשם.
בייביסיטר, מנקה, טייק אווי, נערה שתעזור בערבים, כביסה ומדיח. הכל הכל.
עדיין הוא היה חסר לנו מאוד. אבל זה קצת עזר.. שולחת לך מלא כוחות ומתפללת שיחזור לשלום במהרה
באמת באמת לא קל בכלללל
רק
אחרי הכל
זכית בזכות עצומה
עצומה עצומה
מלחמת מצווה
הצלת ישראל מיד צר
דורות היו יכולים רק לחלום על זה......
סליחה על הבוטות..
אבל אני קורסת והבית שלי איתו
כבר לא הזיזו לי כלום..
המשפחה שלך או שלו יכולות לעזור? עזרה של נערות צעירות רלוונטית? להזמין אוכל?
אני מבינה שאת ממש בתחילת הריון, אז מניחה שלא יודעים מסביב, וזה בטח עוד יותר קשה.. אולי שווה לשקול לספר לשכנה או חברה שיוכלו לעזור?
ומציעה כיוון שיכול להיות שבגלל לא רלוונטי, אז אם לא שייך אל תתייחסי- אם את מרגישה בקריסה ולגמרי בלי כוחות, מדברת בעיקר על הנפש, אולי שווה לשקול להיעזר תרופתית לתקופה הקרובה, שיחזרו לך כוחות הנפש ותוכלי להתמודד טוב יותר עם הסיטואציה..
שולחת חיבוקים וכוחות. הייתי במקום הקורס הזה, זו חוויה קשה מאוד..
אפשרי כמובן.
ונפוץ. אבל יותר מורכב ביחס למצב רגיל. כל עוד אין איתותי מצוקה משמעותיים לדעתי(האישית והלא מקצועית בכלל) עדיף קודם לקחת הרבה עזרה בתשלום, טיפול פסיכולוגי, לשתף את המשפחה בהריון מוקדם ולבקש עזרה כמה שיותר בלי לדפוק חשבון לאף אחד. פשוט לכתוב, אני צריכה פינוקים, אני צריכה שמישהו יבוא להיות איתי בערב, קשה לי, אני לא מסוגלת יותר.
לנסות קודם טיפול פסיכולוגי או כל טיפול שיחתי אחר. בכל אופן, הפותחת- בבקשה אל תגיעי לקצה, זה לא בריא, והמצב באמת באמת לא נורמלי. תטפלי בעצמך, מגיעה לך העזרה הזו!
ליבי איתך..
לא חושבת שאני במצב של טיפול תרופתי
עיקר הקושי שלי הוא מול הילד
וכאן לא תעזור עזרה של אף אחד, הוא לא יסכים..
ואני לא רוצה עדיין לשתף בהריון, עוד לא עשיתי בדיקת דופק אפילו
שתבוא ונניח תעשה במקומך ארוחת ערב, קצת סדר של הבית, שטיפת כלים?
יש לא מעט ארגוני סיוע ועכשיו קצת נרגע להם העומס... אולי שווה לפנות?
(אני מכירה את זה ויודעת כמה זה קשה לבקש עזרה... אבל את באמת במצב ככ מאתגר כבר המון המון זמן...)
אני ממליצה לך לשנות הסתכלות
גם אני כמוך יודעת להסביר שאין טעם ולא יעזור והילדה במילא לא תסכים וכו
אבל כשעמוס במילא ומתיש במילא וכו
אז כן כשמורידים מאיתנו משהו זה מקל ומפנה מקום להתמודד
כשעמוס לנו בהכל גם הנפש לא מצליחה למצוא מקום לאסוף כוחות ולהתחדש בכוחות
וגם אני התעקשתי שלא יעזור לי לקבל עזרה עם הקטנה כי היא לא הולכת לאף אחד חוץ ממני ואין סיכוי היא עקשנית וכו..
ובפועל כשהיתה ךי בעיה רפואית ולא יכלתי
אז בפעמיים הראשונות שוחד של שוקולד עזר ואחר כך היא התרגלה וזה
וזה היה ממש לא צפוי מבחינתי
והקל עלי מאוד
אפשר גם להביא מישהי כשאת נמצאת, שפשוט תהיה
בהתחלה לתת לה לשטוף כלים או לקפל כביסה ומדי פעם לתקשר קצת איתו, הוא יוכל להתרגל לאט לאט כשזה לא יהיה מאיים או ישיר מדי
וגם כלים או כביסות או לטאטא בסוף יום מקל
מכירה את זה שאין כח להעזר אבל זה כן יוכל לתמוך קצת
אצלי הקושי היה בעיקר נפשי ולכן פחות עזרה לי העזר ה אבל אם העניין בעיקר הוא הילד
תנסי
וממש רציתי להיות גיבורה כל הזמן ולא הסכמתי לעזרה.
והיה נראה לי מגוחך ושזה לא באמת יעזור כי הקושי זה מול הילדים...
אבל באיזשהו שלב הרגשתי שאני על סף של בור שחור, ואני עוד רגע נופלת. אז נעזרתי בכל מה שיכולתי.
אמרתי כן כשהציעו להכין לי ארוחת ערב
והבאתי מישהי לשטיפת כלים וקיפול כביסה
וקנינו מייבש
וזה עדיין היה מאתגר שהוא לא נמצא, אבל זה כן נתן לי קצת יותר לנשום ולהיות פנויה לדברים אחרים
בתוך לופ שאי אפשר להתיר אותו.
הייתי עם תינוקת קטנטנה שלא הסכימה לינוק כשאח שלה בסביבה ויחד בן שנתיים שלא זז ממני מילימטר.
וגם כל מה שהצלחתי לראות זה רק את הספירלה הולכת ונסגרת עלי וחונקת ולוחצת עד אובדן חושים.
וגם כל מה שרציתי והפתרון היחיד שראיתי באופק זה רק שבעלי יגיע לקחת אחד מהילדים או את הגדול או את הקטנה, שנוכל לקחת אותה לבי"ח לקבל נוזלים.
לא הצלחתי לראות שום, אבל שום פתרון אחר.
בסוף אחותי הכריחה אותי לבוא אליה (ועוד אני צועקת עליה בטלפון, מה את תניקי אותה?!)
בקיצור בסוף הגעתי לאחותי,
ואירי איזה חצי שעה של הפשרה, היאנערדה על הברכיים, הסתכלה לבן שלי בעיניים ואמרה לו בכל בטוח רגוע והחלטי:
אני דודה שלך. אני פה בשבילך.
אמא עכשיו נכנסת לחדר ונועלת.
אתה לא לבד. אני פה יושבת איתך. אם תבחר לבכות, זה בסדר. מותר. אני עדיין יישאר לידך.
אם תחליט לבוא לבחור משחק מהארון אצה גם יכול.
אחרי השיחה איתו היא הסתכלה לי בעיניים ואמרה לי: אני אחותך, אני דודה שלו. הכל בסדר. גם אם הוא יחליט לבכות הכח בסדר.
את עכשיו נכנסת ונועלת את החדר ולא יוצאת עד שהתינוקת מסכימה לינוק.
גם אם זה ייקח שלוש שעות.
אין יציאה.
קחי מים, נשנושים מה שצריך וביי.
בפועל, אחרי איזה רבע שעה, ששתיתי בכיתי ונרגעתי (ואני שומעת את הבן שלי מחוץ לדלת צורח ואחותי מדברת איתו)
הצלחתי לאסוף את עצמי, ופלא הקטנה הצליחה לינוק ואני הצלחתי להניק לראשונה אחרי כמה ימים.
אח"כ זה ישתפר ומהר מאוד חזרנו הביתה.
מה המסקנה? כשאתה לבד בתוך הקושי, אתה לא רואה שום מוצא כי המוח רואה רק עשן סמיך. אבל כשמישהו מסתכל על הסיטואציה מבחוץ, הוא רואה את הנקודות שיכולות להביא ליציאה מהפלונטר.
אבל את צריכה לסמוך על האחר שהוא מצליח לראות מה שאת לא רואה, ולתת לו להוביל.
תחשבי שלך קושרים את העניים ואת צריכה ללכת במסלול לפי הוראות שמישהו אחר נותן לך. זה קשה, אבל זה יאפשר לך לצאת מהאיפול שאת נמצאת בו.
זה בעצם מה שאת הכי מחפשת בעזרה דווקא מבעלך- שמישהו שמכיר ויודע מה לעשות ייקח אחריות על הסיטואציה.
עכשיו תנסי לחשוב מי זה יכול להיות שיעזור לך לפרק ולהרכיב מחדש ויתן מענה ל"דבק" של הקטן.
האם יש מישהו מהמשפחה? שכנה? בייביסיטר מנוסה ממש?
תתעלמי מהתשובות למה זה לא יעזור, תפני את האנרגיה מי כן יכול לעזור לך לפזר מעט את הערפל והקהות חושים.
גם אם הבית קוביה וגם אם הילד דבק.
וחיבוק גדול על ההתמודדות!
שהתרגשתי עד דמעות!
איזה אחות מהממת!!!!
לחפור בגלל שגם אני הייתי שם.. לגבי הילד, תנסי, מה אכפת לך? תזמיני נערה, או אפילו ילדה בת 10 שתשחק איתו כשאת בבית.. לי עזר שהורידו את הקטנים לגינה לחצי שעה, איוורר לי את אחהצ וקצת הקל עליי.. אולי יעזור לך לקחת פעם בשבוע מישהי שתהיה איתו בזמן ארוחת ערב ותשכיב אותו ואת תצאי להתאוורר מחוץ לבית? יודעת שנשמע ממש מוזר וקצת לא 'אימהי', אבל באופן אישי לי זה נתן כוחות..
לגבי הבחילות, ממליצה לך לנסות בונג'סטה, לי מאוד עזר. וזה אכן שלב קשוח מאוד, גם ללא קשר למילואים, אז מצדיעה לך..!
מה עוד יכול לעזור לך? רוצה לפרט מה נקודות הקושי המשמעותיות ביום?
הלוואי שהייתי יכולה לעזור באמת באופן פיזי..
קשה להחזיק כל כך הרבה זמן על אידאל שדורש את הבלתי אפשרי כמעט ולכזה הרבה זמן
במיוחד כשיש אווירה כזאת שהרוב משתחררים
מכירה גם את ה'כלום לא עוזר לי רק שיבא'
(היתי שם גם..וגם לי היה תקופה פשוט קשהההה בכל הבחינות)
דבר ראשון מותר לך שיהיה קשה ושנמאס ושנגמר הכח
העיקר אל תדרשי מעצמך ותקבלי את עצמך
אני למדתי לנשוםםם לתוך הקושי
לקחת אוויר להרגיש את היאוש והחולשה וכל מה שצף ולא לפחד מלהרגיש
אחרי זה שהרגשתי עד הסוף לפעמים היתה גם הקלה אחר כך .לחיים יש כח חזק ולא כל הרגעים זהים
גם כשהקושי תמיד ברקע יש רגעים אפשריים ויש שפחות.
מאוד עוזר
למקד ולהוריד לפרטים את הקשיים
מה קשה לך? איך זה מתבטא
ממ ש לעשות רשימה
לראות מה פתיר ומה כן ניתן להקל על עצמך
כי ה'כלום לא עוזר' זה סימן שהקשיים מעורבבים אחד עם הנשי לעיסה אחת וזה לא מאפשר תזוזה ושינוי
ואז לפחות בחלק יש הקלה
ולשתף לשתף
חברה שכנה אחות אמא או מישהי מקצועית
לשתף בתחושות לא למשור בלב
חייב לפרוק את זה
וכשמדברים אפשר גם לנתב את זה לתהליך שבו גם קורים דברים וצומחים ולא רק סובלים
לגבי עיצות. קטונתי....
אין לי רעיונות.
זה באמת נשמע כל כך קשה ותלוש מהמציאות כבר.... הלוואי ובעזרת ה' שתופתעי לטובה
והוא ישתחרר אמן.
בהצלחה אהובה
( עד לפני כמה ימים בעלי היה מגויס)
מה מרים אותך?
בתחילת המלחמה שמתי המון המון מוזיקה והתפנקתי מדי פעם אחרי רגעים ממש קשים בשוקולדים
מצאתי משימות שאפשר קצת לחפף בהן כדי להקל על עצמי
הקפדתי על כביסה כלים וסדר בבית שיהיה לי נעים
אבל חיפפתי בניקיון יסודי של הבית.
ואת שורדת!!!
יש תקופות פסיכיות שאנחנו עוברות מלחיות ללשרוד.
וזה קשה להרגיש כך, אבל תרשי לעצמך! תשחררי!!
תקרסי! תבכי! תישני! תרשי לבית להיות מבולגן!! ולילד לעשות דברים שבד"כ את לא מאפשרת!
תחילת הריון זו תקופה מאתגרת בטירוף, במיוחד כשאת לבד פיזית ובמצוקה נפשית. אבל (!!) זה עובר, קשה לך לראות את זה עכשיו, כי את עמוק בפנים, אבל אנחנו כאן לחזק אותך!! את תעברי את זה בעז"ה!
יום יבוא ונסתכל אחורה על הימים הפסיכים האלו!!!
נקודת אור קטנה שאני רואה שמצב הזה, הוא שאתם מותרים🤭 ואין את הבלאגן, המתח וההתלבטויות לגבי מה עושים כדי להיות מותרים כשהוא יוצא לאפטר.
בתחילת המלחמה, הייתי אחרי גרידה, עם שאריות ודימומים. אז בנוסף לקושי הנפשי המטורף של אובדן ההריון, הלבד והדאגה לבעל. גם היה את המתח של להיות אסורים כשהוא יוצא לאפטר (וזה גם קרה😖)
עכשיו, עם כל הקושי של תחילת ההריון, לפחות זה נחסך לי (למרות שבינתיים לא נראה שיוכל לצאת בכלל בזמן הקרוב🥴)
בינתיים, מתחיל להיות קצת יותר נעים בחוץ..
תנסי כמה שיותר לצאת, לנשום אוויר. אפילו סתם לשבת על ספסל בלי לעשות כלום! זה חשוב!
יש לך פייסבוק? יש קבוצה מקסימה של נשות המילואים. "נשות המילואימניקים והקבע - נשים, אחיות, אמהות וחברות של המגוייסם" היא מלאה בנשים שנמצאות במצב הזה. לי מאוד עוזר לקרוא ולהרגיש שאני לא לבד בקושי. בנוסף, אפשר לפרוק שם באנונימי, ויש המון תמיכה חברתית/רגשית.
תנסי לפנות למרכז חוסן באיזור שלכם! גם גוף שיכול מאוד לסייע!
מוזמנת גם לפרטי. השילוב של תחילת הריון ובעל במילואים הוא הזייה. אני נמצאת שם. אם אוכל לעזור בעוד משהו בשמחה רבה!!
רק ההרגשה הפיזית נוראית
בחילות הקאות ועייפות ..
מחכה ממש שבעלי יחזור
יש כל מיני דברים "טבעיים" שיכולים להקל
אבל זה לא כמו לקחת תרופה
אגוזי ברזיל
ג'ינג'ר
ויטמין b6
הציל אותי.
ביקשתי מהרופא מרשם
רעיונות איך לשרוד עד יום ראשון?
אמממ, מה שעוזר לי זה לאכול מאכלים יבשים על הבוקר
כמו בייגלה צנימים קרקר אובלטים וכו'
קרטיב
זה לא עוזר מאוד
אבל עוזר קצת להקל.
כמו לחזור להיות עובר
הרבה זמן מנוחה
סדרות של תוכניות בישול פותחות לי את התאבון ואז אני מסוגלת לפעמים לאכול
ריחות טובים של סבון חדש או בושם או לימון
לא להשאיר את הקיבה ריקה
לאכול דברים יבשים לעיתים תכופות (ביסקוויט או קרקר)
מה קורה אם חוסמים מישהו בוואצאפ ואחכ פותחים את החסימה.
-מתקבלות ההודעות שהוא שלח בזמן שהיה חסום?
כשחסוםמשולח הודעות הוא מקבל הודעה שהוא חסום או רק וי אחד?
בדקתי עם סלולרי אחר בבית…
כשחוסמים מישהו, הוא מקבל רק ✔️אחד.
הוא לא יודע שזה בגלל שהוא נחסם.
כשפותחים את החסימה, ההודעות שהוא שלח בזמן שהיה חסום לא מגיעות.
הן נשארות עם ✔️ אחד.
והודעות חדשות מכאן והלאה מקבלות ✔️✔️.
אם חסמת,
לאחר פתיחה מחסימה
את לא תראי את ההודעות ששלחו בזמן חסימה
ניסיתי בעבר..
