פורום הריון ולידה (עמוד 653)

ויש גם את מלחמת עמלק. אולי את משה על ההר עם הידיים למעלה? (אני לא יודעת איך לבצע, רק נותנת רעיונות לנושאים מהפרשה...)

את יכולה לעשות עם ג'לי במקום קצפת.

לוקחת גליל קרטון של מגבות ידיים חדפ, עוטפת סנייר כסף, שמחה במרכז העוגה )צריך תבנית עם שולים גבוהים,

מכינה גלי

ואחר כך אפשר להוסיף דגים מסוכריות ג'לי, בובות שטובעות בג'לי, וכמובן כאלו שהולכות בחרבה - אחרי שהגלי מתקרר שולפים את הגליל ושמים בובות של לגו או פליימוביל

לחילופין אפשר לעשות עמוד ענן )תוקעת חפיסת שוקולד לבן מצפה בקצפת

ועמוד האש - שוקולד חום מצופה בקצפת אדומה

ואז את מסדרת לפי הכתוב בפרשה את חיל מצרים שרודף ואת בני ישראל כשהעמודים חוצצים ביניהם.

❤❤❤❤

אם כן אז החופשית לידה שלך אמורה להתארך לפי ימי האשפוז..

ומבינה אותך. ממש קשוח❤️

צריכה להגיש את הטפסים

יש סיבות אחרות שבגללן אני צריכה לחזור😑

תודה🩷

לדעתי הכי חשוב זה המלצות..

אם יש אפשרות אז מטפלת פרטית בבית רגיל נשמע לי עדיף

אבל תכלס מה שקובע זה מטפלת שאת סומכת עליה וקיבלת המלצות..

כל השאר כבר פחות חשוב..

בהצלחה ממש!!!!!¡!!!!

זה באמת כ"כ קשה המעבר הזה

ועוד אחרי הכל

חיבוק ענקי ענקי

ב"ה שהקב"ה שהולך איתך בכל צעד וצעד

ימשיך ויאר לך פניו תמיד 

ויאיר לך את הדרך ותמצאי את המקום הכי נכון וטוב לשניכם ❤❤❤

ועדיין לוקחת..

חודש אחד שלקחתי היו לי כאבי בטן וממש עצבנות...

אבל דווקא החודש בלע"ר עבר בטוב בלי תופעות לוואי מיוחדות

אבל זה עניין של כמה ימים בודדים בחודש

לא כמו גלולות שלוקחים כל הזמן

ממש קר היום אז נראה לי סבבה.

עד שבוע 5+

ויש הריון תקין ב"ה.

וגיליתי עליו 11 ימים אחרי הביוץ עם בדיקה ביתית...

לא מחייב שיהיו תסמינים.

אני בימים כאלו (גם אחרי החזרת עוברים) התנהגתי ממש רגיל.

זה אפילו לא 10 ימים אחרי ביוץ, לא נראלי שאפשר לדעת כ"כ מוקדם, לא בטוחה אפילו שיש כבר השתרשות גם אם יש הריון..

בתקופת הפוריות נזהרים באופן כללי ממאמץ מוגזם

כמובן כל אחת בהתאם ליכולת שלה ולמה שהיא רגילה (אישה שרגילה להתעמל קבוע תוכל להמשיך לעומת אחת שלא מרימה גפרור..)

לגבי תחילת הריון, גם אני לא הרגשתי כלום

רק בערך 10-12-14 יום לאחר הביוץ תוכלי לדעת אם יש הריון

לרוב הנשים בשבועיים האלה אין שום תחושות 

שאני בסהכ ביום ה7 ולחכות עוד 3 ימים לפחות

תודה לכן
בעז"ה מתפללת

אני לא הייתי מתחילה בזמנים כאלה דברים חדשים שדורשים מאמץ אבל מה שרגילה לעשות, עושה כרגיל עד שיודעת בוודאות שיש היריון

ובעצם, גם אחריו מה שרגילים לעשות בדכ אפשר להמשיך כרגיל

יום- יומיים לפני האיחור היה לי כאבי מחזור חזקים שאני כבר רגילה שיש לי תמיד בתחילת ההריון

והבחילות התחילו בשבוע 5

כאבי מחזור. כמו כל חודש. לא היה סממן חריג מהבחינה הזאת. 

כן היתה לי חולשה נוראית וקושי בהנקה שבדיעבד הבנתי למה

כתמים כאלה בניגוב וכזה

אברר הלכתית רק תוהה לעצמי מאיפה זה הגיע

אפעם אין לי דימום בשלב הזה...

9 ימים אחרי טבילה...

פשוט לא רוצה סתם לפתח לך ציפיות..

אבל כל עוד זה רק כתמים, ובמיוחד אם זה על צבעוני (תפקידי עכשו!) אין בעיה הלכתית לפי מה שאני יודעת

זה יותר מאוחר

12-13 ימים מהביוץ

אז מוקוליט מאוד עוזר. זה כדורים שמותר בהריון

ולי עוזר גם אינהלציה עם מוקוליט, טיפות ששמים בפנים.. עוזר לכייח את השיעול.. 

לא יודעת  לפי חודשים חח

זה שבוע 24

מדהים.....

בע"ה בקרוב קרוב קרוב!!

ובקלות קלות קלות!!

וברור שאת כל הזמן על הלידה!!

אני מתחילה תשיעי השבוע בע"ה (yey!)

ואני לגמריי כבר בסצנות בראש על הלידה....

מתי, איך, איפה...

געגוע להחזיק את התינוק המתוק שמחכה להגיע לעולם..

רצון עז להיות אחריי💗💗💗

כבר הגעת לשלב הזה! איך הזמן טס...

שיהיה לך בשעה טובה! בקלות ובשמחה 

כואב לי וכבד לי והרופאה אמרה היום שמבחינתה אני יכולה ללדת אז זהו..

את במעקב הריון עודף? לא הציעו לך שום זירוז או משו? אפילו סטריפינג...

תמיד אני רוצה שימשך כמה שיותר...

ומרגישה שלא מספיקה כל מה שתכננתי לפני הלידה.

תנסי לחפש מה יהיה לך טוב להספיק לפני הלידה,חוץ צמזה שזה עוזר להסיח את הדעת, זה גם באמת דברים שטוב להספיק לפני הלידה.

אם פיזית קשה לך לצאת - אפשר גם בבית למצוא מלא דברים שאחרי הלידה לא מצליחים להגיע אליהם.

אולי ' לסדר אלבומים, לסדר ארונות לפסח, להתקשר לסבא וסבתא.

בשעה טובה! זה שלב מרגש וכייפי כל כך!

שיהיה בקלות ובשמחה!

בעיקר מרגיש לי תמיד שבאלי להספיק לצבור שעות שינה לפני הלידה והלילות הלבנים..

לא שזה באמת נצבר לאחכ😅 היה יכול להיות נחמד אם כן

אמנם שבוע 38 אבל מרגישה כבדה ברמות עם כאבי אגן מטורפים ומה לא...

כמו שאם מאושרת כתבה - כדאי למצוא דברים חשובים/ משמחים שבא לך להספיק לפני ואולי זה קצת ירגיע

מזל שיש לי את הלימודים על הראש אחרת מזמן הייתי נשברת (למרות שהם גם שוברים בו זמנית, יש לי חובת נוכחות בחלק מהשיעורים וזה כבר בלתי נסבללל)

ועוד עם משקל כזה גדול?

אצלי בשבוע 40 הרופא שולח עם הפנייה ללידה בלי שום סיבה, סתם כי הגעתי לתאריך.

לא שאני באמת הולכת אבל אם את כל כך רוצה כבר להיות אחרי אז זאת אפשרות.

ושיהיה בקלות ובידיים מלאות בעז"ה!

בגדול הפרופיל הורמונלי שלי בכלל לא תקין אבל בגלל שנעשה ביום השישי יש עוד תקווה שיהיה תקין. ביקש שאעשה שוב ביום השני למחזור.

ולגבי הדימום אמר שיכול להיות שיבוש הורמונלי אבל זה נדע אחרי הפרופיל ובכל מקרה בנתיים המליץ לי לקחת כדור שדוחה ביוץ ואז מגדיל את הסיכוי שלי להיכנס להריון כי כרגע אני טובלת אחרי ביוץ וגם ירחיק לי את הווסתות אחת מהשניה. בעיקר הוא הקשיב לי והיה אדיב ולא זלזל ונתן לי להרגיש שזה בסדר שאני בודקת ומנסה לשפר את המצב. הוא אמר שהכדור יכול להיות גם יחליש קצת הדימום ואם לא אז אפשר לנסות עם תרופה נוספת.

אני שמחה בשבילך שמצאת מישהו קשוב ובעז"ה שיסתדר לך ותזכי להיקלט במהרה בעז"ה

ממש שמחה לשמוע.

בדיוק הייתי אצלו גם...

אבל הוא ליווה אותי בהריון, עד כמה שידוע לי הוא לא מומחה לפריון, 

הייתי הולכת לרופא מומחה לפוריות.

אבללללל

הייתי חיה על סלט של מסעדה בסוף יום חוץ מזה הייתי מקיאה הכללללל בלי לסייג!!! כלום לא נכנס ונשאר

ועוד פרט חשוב שגרתי אצל חמותי אז בכלל חגיגה של קניות

דווקא כן חישבנתי

לא רק בגלל הכסף, אבל גם לקחתי את זה בחשבון.

זה שאני בהריון לא אומר שאני יכולה סוג של לפרוץ גבולות.

לרוב, גם הצלחתי להמציא משהו טעים מחומרים שיש בבית.

העיקא זה לגוון

כי בדכ כשיש בחילות

אז אולי מאכל חדש קורץ

אבל בפעם הבאה כבר פחות

ואגב, הרבה פעמים אחרי שהזמנתי זה בכלל לא היה טעים

בקיצור

בעיני למצוא את דרך האמצע

ואם היום יום שלישי, ומדובר על הזמנה שלישית

אז זה באמת הרבה...

היה לי יום אחד שהתחשק לי ממש בלינצ'ס פירה ברוטב פטריות, אז הלכתי, קניתי מוצרים, הכנתי ואחרי 2 ביסים מיציתי.

אני ממש רעבה ואין לי חשק לכלום. אני לא יודעת מה לאכול, וזה מתסכל אותי (ואת הבטן שלי)

לא הזמנתי עדיין השבוע, אכלתי ביום ראשון קינוח וופל בלגי בחוץ, והבוקר היינו בבית קפה אבל שלא שילמנו זה היה עם שובר. אבל עדיין זה מרגיש לי מוגזם.

אבל מצד שני אני ממש רעבה

זכרתי שסלט זה בעיה.

גם ככה נמנעת מביצת עין😢

או במסעדה למשל

ירקות טריים בבית אפשר כמובן 

ואת צריכה להאכיל את העובר.

לא נראה לי שזה "הופך להרגל".

בהריון ראשון לא דפקנו חשבון, בבאים אחריו לא היו חשקים כאלה או שהיו למשהו קטן ולא יקר.

זה גם משתנה משבוע לשבוע

בהתחלת הריון יש את זה יותר

בקודמים לא היה לי ככה, היה לי רק חשק למתוק ולשוקולד, והייתי אוכלת מלא קליקים.

העובר יאכל גם דברים שיש בבית😅

אני המםונקת שרוצה רק דברים מסויימים

לא שלא היו נקיפות מצפון..

אבל באמת שהיו רגעים שהרגשתי שהדברים היחידים שאני יכולה לאכול הם דברים ספציפיים מבחוץ 

ואני כנראה יותר קמצנית ממך וגם גרה במקום שלא כ"כ נגיש לאוכל מוכן.

אבל חושבת איתך -

א. מה היית עושה אם לא היה מאיפה להזמין?

ב. יש דברים שאפשר להכין לבד בקלות. חומוס חם עם ביצה קשה למשל.

פלאפל גם אפשר להכין לבד, טיפה יותר מסובך אבל אפשרי.

כמעט כל יום בתחילת ההריון, כשלא הייתי מסוגלת לבשל והיה בא לי דברים מאוד ספציפיים..

והיו הריונות שהיה פחות כסף והריונות שיותר, אבל מה שהנחה אותי שזה זמני וזה לא שיש לי ברירה עכשיו.

כמעט כל דבר היה עושה לי בחילה, אז הדברים שכן הייתי מסוגלת הייתי מזמינה בלי לחשוב.

כנל לגבי שבתות, אני לא מבשלת עדיין אז קונים קייטרינג.

ואני אחת שממש במטבח בדרך כלל.. זו תקופה וזה יעבור. 

אם זה הדברים היחידים שאת מסוגלת לאכול, אז זה ממש הגיוני לדעתי להזמין יותר מבחוץ. אני לא חשבתי פעמיים (אלא אם זה דברים שלא כדאי לאכול בחוץ, כמו חומוס). גם היינו קונים יותר אוכל מוכן לשבתות

גם אם היה לי חשק זה לא הנורמה שלנו.. זה יקר תכלס -אז לא אעז לקנות נגיד סתם כי לרגע התחשק לי

דברים אחרים כן נגיד איהז מאפה או מעדן או שוקולד וכדומה

ואחרי הלידה תמיד ביומיים הראשונים בעלי מפנק אותי בשוארמה חח

אבל הזמנתי כי לא היה לי כוח לבשל ובעלי בקושי חביתה יודע לעשות. ואי אפשר לחיות על קרקרים בהריון...

חשקים היו לי לאוכל ביתי דווקא🤭

ולבשל בבית ולאכול את מה שאת מבשלת זה מגביר בחילה.. היה לי הרבה ככה..

אני חושבת שחלק מהעיניין זה לאכול אוכל שלא את הכנת (ואולי גם לא צריכה לשטוף כלים אח"כ ) אז אולי יש דרך אחרת? לא היה הרבה יותר קל לאכול אצל ההורים שלי, אוכל של אמא שלי.. אולי יש דרך כזאת, לקבל אוכל מאמא או חברה? אולי לשתף חברה קרובה וללכת לאכול איתה, אצלה בבית? סתם זורקת רעיונות

וגם עכשיו לא

למרות שפלאפל הייתי קונה, כבר שבועיים שכל כמה ימים ממש באלי על זה

אבל אין כאן בעיר בהכשר שאנחנו אוכלים...

העור בסוף בלי שערות, יכול להיות יובש, צלקות וכו.

ולייזר בכללי לא מומלץ לפנים. עדיף אפילציה.

לדעתי שווה לחפש מישהו מהגרעין התורני,

שיידע לתת לכן מידע מקיף על מה שצריך

אם תרצי אחפש לך מספר

בהצלחה!!

אני יודעת רק ששושנת העמקים ואביחיל מקומות נפלאים עם מלא טבע. אשאל את בעלי, הוא מתווך, אולי יודע איך מבחינת אוכלוסייה והמוסדות שם.

אפילו קצת, לא צריך ממש לשכב

ואם את מצליחה להניק בשכיבה בלילה זה בכללי הרבה יותר נוח

ובטח שעבר... לא זוכרת מתי כי זה היה ממש מזמן אבל בטח סביבות חודשיים- שלוש

ברמה שפותחת את החזייה והכל משפריץ

אז מחכה כמה שניות שיירגע

נשענת אחורה וזהו

עדיין היו תינוקות שהסתבכו

אבל בגדול עבר בסדר..

ואז הזרימה הייתה יותר איטית.

ובלילה להניק שאני שוכבת והתינוק שוכב עלי ולא לצידי.

זה באמת מלחיץ

בהצלחה ❤

ממש מבינה את הפחד והקושי

יועצת הנקה המליצה לי לסחוט לפני ההנקה או כשמתחיל השטף, אני לא זוכרת...

בנוסף עזר כשהנקתי כשאני שוכבת על הגב והיא שוכבת עלי, כך היא יונקת נגד כוח המשיכה... אבל נראה לי שלא כדאי להרדם ככה

זה עבר לאט לאט עם הגיל...

האחות והיא אמרה שלהניק בישיבה אחורה יום יומיים והגוף יבין שצריך לייצר פחות

וגם להניק כל פעם מצד אחד בלבד יגיד לגוף לייצר פחות..

אולי יעזור למישהי

אוסטואפ ממש יכול לעזור לילד להפעיל יותר טוב את שרירי הבליעה והאחיזה הטובה בלסת.

כדי שיוכל לתפוס טוב את השד ולבלוע בקצב של הזרימה.

וגם להרגיע את המערכת של העיכול כדי שלא יגיע לידי קיא או חנק.

מומלץ ביותר !!!

כל פעם שהמחשבה עליו עולה לי לראש, אני מתמוטטת.

ואולי תהרגו אותי, אבל שמעתי מישהו שטוען שאין סיכוי שהם עדיין בחיים. ואיכשהו, בצורה הזויה ונוראית- זו מחשבה שמנחמת אותי.

אוף. 

הלוואי וכולם יחזרו הביתה .

ואני אומרת שזה כאילו האפשרות "הקלה" להתמודדות של הנפש שלנו ואל תרגישי רע עם עצמך.... כי אנחנו לא מסוגלים להכיל את הרוע הזה...

אבל אני רוצה להאמין שהוא חיי מחייך ונמצא אצל חסידי אומות עולם והוא מתנחם באחיו ואמא שלו עם המון אהבה.

מתפללת ומדמיינת כך כי ה' יכול לעשות הכל. ולא אכפת לי שאולי אתאכזב. יש כוח לאמונה. ועוד רגע מחלצים אותם שלמים ובריאים. ממש עוד רגע. 

שהוא מוחזק אצל משפחה עזתית

צה"ל אף פעם לא אישר את הזוועה שחמאס טען לה

וברגע שהם הציעו את הגופות צה"ל הפסיק את הפסקת האש.

אני מקווה בשבילו שהוא חי ומחייך, ויחזור אלינו עם ההורים ואחיו המתוק

כי תינוק בגיל הזה ככ הרבה בלי אור יום ממש יכול להזיק להתפתחות התקינה

אוף, איזה כואב הלב

לי אין תקווה שהוא ואחיו עוד בחיים, הלוואי שאתבדה.

מה שמנחם אותי זה שרוב הסיכויים שאם נהרג זה היה מהפצצה והוא לא מת בייסורים קשים ובמיתה משונה כמו תינוקות אחרים בעוטף ה' יקום יקום יקום!!!! דמם

הוא שהוא נרצח.

סברות נוספות הן שחמאס מנסה להצטייר כהומני ולכן שיחרר ילדים ונשים.

החזקה של תינוק צעיר כ"כ לא תורמת לאיך שהם רוצים להיראות לכן אם היה בחיים היו מחזירים אותו.

אני כמובן לא מתיימרת להבין את המוח שלהם.

הפסיכולוגי

אם הם רצחו אותו הם יכולים לשכוח מהפסקת אש. השמאל נקמני 

אני עובדת עם כאלו ואני יכולה להבטיח לך שיש עוד אנשים שאומנם מאשימים את חמאס בפעולות שלהם, אבל טוענים שמדינת ישראל דחפה אותם לביצוע שלהם באמצעות הכיבוש.

התקשורת כרגע לא מפנה מקום ולא נותנת הד למי שעדיין נגד הכיבוש, אבל אני יכולה להבטיח לך מהיכרות אישית שפעולות נקם אמיתיות לא יהיו פה.

לא על כפיר, חס ושלום, ולא על אחרים. 

בלי להבטיח רצועת ביטחון.

כשזה נוגע להם עצמם העקרונות שלהם משתנים. גם אני עובדת עם שמאלנים.

בואו נשתדל להרבות באחדות ולא בפלגנות

בעיני אין מקום למשפטים כאלה כרגע.

כדאי לך לחפש.

יש הרבה שזה נספג אצלם והכל מסתדר. בדרך כלל נגמר בטוב. כדאי לנוח כמה שיותר, לא להתאמץ, לא להרים כבד, לא לרוץ..

אולי תבקשי מהרופאה לפחות כמה ימי מנוחה בבית? לפחות עד שהדימום יפסיק לגמרי. אני ממש חושבת שיש קשר בין עבודה עבודה אינטנסיבית לכאבים ודימום...

נראה בהתחלה בשבוע 8

והרופאה אמרה שאפשר לעבוד רק להמנע ממאמץ גדול

אבל ההמטומה תכלס הלכה וגדלה

(לא היו דימומיפ)

רק כשעצרתי לגמרי כל סוג של מאמץ, והייתי שוכהת במיטה שעות ביום, לא מבשלת לא דוטפת כליפ לא קומדבר, זה נעלם ב"ה.

בעז"ה שיעלם בקלות ידים מלאות

ראיתי שכשהתאמצתי ועבדתי היא גדלה, וכשלקחתי חופש וגם נמנעתי ממאמץ בבית היא קטנה ובהמשך נעלמה.

ממש מעודדת אותך לא להתאמץ, זה קשה מאד, במיוחד שיש קטנטנים.

תקחי כמה שיותר ימי מחלה/חופש

וכמה שיותר עזרה בבית, גם בתשלום, בכל מה שאפשר...

המון בהצלחה! 

שבוע 12 עם דימומים כבדים מאוד .

נתנו לי לקחת 3 פעמים ביום פורגרסטרון לחיזוק ההריון ..

אני במנוחה עכשיו ..מקווה לנס בבדיקה הבאה 

המטומה וברוך ה גם בהריון שממש היתה המטומה גדולה והייתי הטוחה שזהו זו הפלה ההריון המשיך ונולדה תינוקת מתוקה..היום כבר ממש גדולה.

לגבי התנהלות בבית באמת לנוח כמה שאפשר זו הצלה. אז להושיב את הילדים לידך ולספר סיפורים בישיבה ואפשר גם עזרה פיזית שהם צריכים בישיבה למשל להלביש.

מקלחות וכאלו אם יש ילדים גדולים או בעל שיעזרו בזה ואם לא אז לצמצם למינימום מאמץ וגם אולי לא חייב כל יום..

בישולים בישיבה

ולזכור שכמה שתקפידי עכשיו ביכוי יותר גדול שהיא תיספג יותר מהר כשהיא קטנה..

כל שבועיים, תמיכה מרגע שגילו

וממש ממש ממליצה על מנוחה שתספג כמה שיותר מהר בעה ולא למרוח את זה..

לקחתי כם דופסטון כתמיכה

וגם מנוחה מוחלטת

הרופא במוקד אמר לי שבלי בדיקה פנימית הוא לא נותן תמיכה, ואם הוא רואה דימום בבדיקה הוא נותן.

לא הסכמתי להיבדק כי חסר לי להאסר לתקופה ככ ארוכה.. ובאולטרסאונד הכל היה בסדר וב"ה גם את ההמטומה הוא לא ראה (אבל זה מכשיר לא משהו אז יש מצב שהוא פספס).

לא יודעת האם עשיתי בחכמה.. דימום של 4*2 מילימטר בערך.. 

בכללי תמיכה נותנים

או על רקע רפואי של הריונות בסיכון או הפלות או טיפולים וכו

או כשיש חשש ספציפי להריון הנוכחי והץמיכה יכולה טולי לסייע

ויכל להיות שיש גישות שאם אין הוכחה שחייב את התמיכה הספציפית אז לא נותנים

ויש כאלה שיתנו ליתר בטחון בעל מצב שאולי נצרך

נגיד בהריונות קודמים עם המטומות לא קבלתי ץמיכה ונחתי והכל נספג ב''ה גם

אבל אכן היה לי דימום. נתנו לי נרות פרוגסטרון לנרתיק.

נחתי כמה שיותר ושתיתי ובסוף ההמטומה נספגה ב"ה.

היום כבר בשבוע 27.

שואלים הרבה שאלות על אבטחה וכו'

יש לך מושג אם אפשר לאשר את המילים שלהם וכל מה שמבקשים?

ההרפיה אחרי שגרת הערב האינטנסיבית עם הילדים, גורמת לי למן הפך כזה, למצב שאני רוצה רוגע וזמן לעצמי ונמרחת איתו ומחשיכה את הבית ורואה סדרה בנטפליקס או אפילו שיחה עם בעלי עד שיש זמן לזה גררת וכבר 23 או 00 בלילה, בקושי הספקתי משהו ובכלל הזמן שלי מתמזמז כי יש עוד מישהו איתי ובעצם אני פחות נאמנה לעצמי.

אני רוצה להיות כזו בת, שבשעה 20:00 עוברת לפיג'מה, מורידה איפור, דואגת למים וטיפוח, עושה מה שצריך ומה שנכון. חותכת סלט.

אבל אני רק רוצה לנוח או זמן לעצמי ואז משם הכל מתחרבש.

שעושה מה שנכון אפילו שקשה ותובעני ורק רוצים להתפרק אחרי שכולם רק דורשים ממך?

ולא ילדת בייביסיטר שרק רוצה לראות טלויזיה או להבדיל נגררת עם בדיקת מבחנים עד חצות ואז מגלה שלא אכלתי מסודר ולא שתיתי ואין זמן להוריד איפור.

בכלל, אם לכם יש טבלאות מסודרות למנהגים והספקים וכו'-אשמח לשמוע על כך.

אבל תנסי לקחת בצורה חיובית כי זה באמת ממקום טוב.

אם אני לא מבלבלת אז רוב הפוסטים שלך מתמקדים במה את רוצה להיות ואיך את לא מצליחה.

אני מרגישה שיש לך דימיון בראש שאצל כולם הכל עובד טוב ומושלם, ויש איזה תמונה ורודה שיצרת אצלך בראש שככה נראה אצל אחרים ועכשיו את מנסה להגיע לזה.

אני אומרת את כל זה ממקום שאני בעצמי כזאת יוצרת לי תמונות ורודות על חיים של אחרים אבל ממש התחלתי לעבוד על זה.

ובמקום להתעסק במה אין לי ואיך אצל אחרים הכל נראה מושלם התחלתי לחשוב מה מפריע לי בחיים שלי, מה אני רוצה לשנות, מה הכי קריטי לי.

שיחחרתי את המחשבות של איך אחרים עושים את זה והתחלתי לחשוב מה אני צריכה ואיך אני מדייקת את עצמי ואת החיים שלי.

מאז רמות האושר והנחת שלי בחיים עלו ממש, גם בתקופות לא מוצלחות.

מצד שני להלקות את עצמי זה רע, כי אני עושה ואחראית על כ"כ הרבה.

אבל חבל לי שיש נשים שגם מורות כמוני אבל מגיעות עם סלט וקינואה. או יש נשים בגילי שעם יותר ילדים ומספיקות לעשות ספורט ולהתמיד.

או נשים בסטטוסי המשפחתי ואיכשהו קמות מארגנות ומתארגנות לא מאחרות לעבודה.

זה מראה שהדברים אפשריים. אבל איך?

יש נשים שאחראיות ומבינות שהן עושות כ"כ הרבה אז פשיטא שצריך לישון מוקדם לאגור כוחות-שנת יופי.

ואני לא כמו שאמרתי אני מאד מודעת לכל המשגים אבל כוח הרצון מפיל אותי. האישה של הלילה (הילדה חסרת האחריות שדואגת רק להנות מהרגע הזה) גוברת אצלי על האישה של היום (זו שמתבאסת על כל התקלות שנוצרו מחוסר האחריות הזה).

כשאני מתארחת אצל אחותי או כשאמא שלי אצלנו אני רואה איך נשים אחרות מתנהלות (הולכות לישון מוקדם, שגרת טיפוח בלילה, לא מתפתות לאכול עוגות ומתוקים ושטויות שהילדים אוכלים)  ופתאום מיישרת קו ומנסה גם, אבל כשאני לבד עם בעלי ומשפחתי זה חזק ממני והדפוס חוזר.

וכי אני כותבת פה על זה, החלטתי לארגן לי אוכל מסודר למחר.

אבל ברור שבכללי, עדיף לראות סדרה ולעשות כיף מלארגן לעצמי אוכל, לא? אז מי שכן עושה את זה בקבוע, אשמח לטיפים.

תקבעי לעצמך סדר ערב, מין רוטינה שמוקדם בערב את דואגת לאוכל למחר.

ויאללה מנסה גם

הכי חשוב שיש

לשחרר לחיות את החיים

לא להלקות

ולהיות נכונה וצודקת וחכמה כל הזמן

אני בת הזקונים אז אני מפונקת ורגילה שעושים בשבילי.

ופתאום אני באמת אמא ורעיה ומתפקדת ומתכללת אבל זה המון וכן, דברים שלי מתפספסים בדרך. דברים חשובים.

וכן אני לא מלקה ואוהבת את עצמי. אבל רוצה ללמוד גם את רזי האימהות האחראית.

וזה מה שחשוב

אל תתייגי את עצמך כחסרת אחריות כי יש לך כמה "בעיות"...

לכל אחד יש את הדברים אצלו שהוא צריך לעבוד עליהם..

ולגבי הבעיות שרשמת - מעולה שהגדרת אותם-

לגבי בריאות- הייתי ממליצה לקחת קורס בנושא, כשמבינים את ההיגיון מאחורי ומזדהים איתו הרבה יותר קל להתמיד בזה,

כי בפועל זה לא המון השקעה

אבל לעשות את זה רק כי צריך כדי להרזות לא עובד.

קורס בתשלום גם גורם לנו להשקיע כדי שהכסף לא ילך לפח.

ויש המון קורסים כאלה.

הוצאה לא מבוקרת של כסף-

ממליצה על רייזאפ, והמליצו כאן הרבה עליהם,

הם עושים סדר בכסף ומדווחים לך על מה הוצאת לפי קטגוריות, איך תסגור את החודש וכו

יש אצלם מבצעים אבל בהכי הרבה משלמים 45 לחודש,  סכום שבטוח מתקזז עם החיסכון שיוצא מהשירות הזה

התארגנות על אוכל

בגדול את צריכה לשים בערב קופסה עם אוכל בריא שתוציאי אותה בבוקר ותשימי בתיק. מקסימום להוסיף שמן ומלח בבוקר.ולהוסחף שתי פרוסות לחם מלא ולאכול ביחד.

בבוקר אין זמן לכלום.

בערב גמורים, אז צריך בצהריים לבשל משהו או להכין כמה ירקות שתוכלי לחתוך אותם בערב ולשים בקופסה.

ועוד משהו לגבי בריאות

מה שקונים זה מה שאוכלים.

לקנות רק מה שאת רוצה לאכול.

פשוט לקנות גם בריא לנשנושים- פירות העונה, אפשר לפנק. פירות יבשים וירקות , לגוון כל פעם משהו אחר. חסה לסלט.

פריכות, קרקרים, אגוזים למיניהם .

ולשים את כל הדברים הלא בריאים בבית בקופסה אחת ולקבוע שבה לא נוגעים- רק לילדים לזמנים שאתם חושבים שצריך.

ויש כאלה שעוזר להם התערבויות-

תתערבי עם מישהי ששתיכן לא אוכלות דברים מתוקים שוקולד, עוגות וכאלה שבוע ותראי שאת מצליחה

בהצלחה!!!

באמת רייזאפ מומלץ? אפשר קישור לשרשור על זה?

אוקיי, ונניח שעכשיו מסדרת אוכל בקופסא, זה דוחה לי את זמן המקלחת וההתארגות. כל דבר זה זמן והשקעה.

תרשמי כל יום כמה מטרות.

נניח, אם את רוצה סלט, יש בבית ירקות טריים טריים? כי זה מעלה את החשק. אולי לחתוך בסלייסר? זה מאד מקצר

יש לך מתכונים של סלטי ירקות טעימים?

חביתה. אם אין לך סבלנות, אז טולי ביצה קשה?

ובפריזר צריך שיהיה לחם או פיתות מקמח מלא.

אז הכל מתחיל כמובן מרשימת קניות. תכנון שבועי.

להמרח בנטפליקס פעם בשבוע מותר.

מים - תקני לך בקבוק יפה ותמלאי. גם כוס כיפית לחדר מורים.

תחפשי מתכונים לסנדוויצים, אם לא קינואה וסלט אז לפחות כריך שווה.

עוד טיפ: תפוח עץ. או בננה. אם באת רעבה ואת לא מסוגלת להכין אוכל מרוב רעב אלא לחייג לאוכל מוכן, תאכלי פרי. הוא יחזיק אותך עד שתסיימי את הסלט.

לגבי בזבוז הכסף - אני לא יודעת. כל פעם שאני מצלחחה להפסיק זה מסתיים בכמה קניות שעושות לי שמח בנפש ומלא מצפון.

בהצלחה!

תשמרי על הכייפות, הרעננות והקלילות שלך

זה יותר חשוב מלהיות מתוקתקת🤗🤗

וחבל, כי את נשמעת כזאת אמא מהממת, שמנסה להשקיע בכל כך הרבה תחומים, וזה הכי מובן וטבעי שאת לא מושלמת ולא מצליחה בהכל.

זה מהמם שיש לך רצון להשתנות. אבל הלקאה עצמית היא מחלישה, ולא חושבת שזה מה שיעזור לך להתקדם.

קודם כל תתני קרדיט לעצמך על כל מה שאת כבר עושה (שזה המון - אולי אם תכתבי את זה בעצמך זה יעזור לך לראות כמה הרבה את עושה).

האמת שאני ממש רוצה להמליץ לך לעשות אימון אישי. זה נשמע לי שזה יכול להיות מושלם בשבילך. אני עשיתי בעבר ואני מרגישה שהכלים שקיבלתי שם עזרו לי לעשות שינויים בחיים הרבה יותר ממה שחשבתי שאני אהיה מסוגלת (ועדיין יש דברים שאני לא מצליחה לשנות. יש לי עוד הרבה עבודה. אבל כן קיבלתי כלים). ומה שאני מאוד אהבתי באימון זה בדיוק הנקודה שכתבתי עליה - קודם כל מתמלאים ומרגישים את הטוב והכוחות שיש בנו, ומתוך זה מקבלים כוח לשלב הבא של השינוי שרוצים לעשות.

אם נשמע לך שזה כיוון שיכול להיות רלוונטי, אני יכולה לתת לך בפרטי את הפרטים של מי שעשיתי אצלה. היא מהממת ממש, ואפשר לעשות אצלה גם בזום. (בטח יש עוד טובות, אני רק מציעה, ומקווה בכלל שיש לה מקום פנוי...)

ואם לא מתאים לך עכשיו (בטח קשה להוסיף עוד משהו לעומס שגם ככה יש...) - ממש ממליצה לך לעשות קצת עבודה מקדימה עם עצמך, ממליצה בכתב (אפשר לשבת על זה בשלבים, לא חייבים הכל באותו יום) -

- להתחיל מלראות את הטוב שאת כבר עושה (לכתוב, שזה יהיה מול העיניים. והכי טוב זה כל יום לכתוב לעצמך לפחות שלושה דברים טובים שאת שמחה בהם)

- לחלום איך היית רוצה שהמציאות תיראה, אם לא היו שום הגבלות והכל יכול לקרות.

- לבחור מתוך זה כמה מטרות מוגדרות שהיית רוצה לשנות.

- לקחת מטרה אחת שאיתה את רוצה להתחיל, ולחשוב לעומק למה חשוב לך להשתנות בזה, איזה טוב יצא לך מזה

- לבחור צעד קטן ולא מאיים שאת יכולה לקחת על עצמך כדי להתחיל ללכת לכיוון המטרה

- לבחור יעד מוגדר שאת משתדלת לעמוד בו כל יום, ולעצור בסוף כל יום לבדוק אם הצלחת לעמוד ביעד, אפשר ביחד עם הכתיבה של הדברים שהצלחת בהם היום. אם יש לך מישהו לשתף בזה - זה יכול ממש לעזור לעקוב ולהתמיד (אני הייתי בקבוצת וואטסאפ מהממת שמישהי מהפורום פה פתחה, שכל חודש הגדרנו לעצמנו יעדים ושיתפנו בקבוצה אם עמדנו בהם. לי זה ממש עזר...)

- ולהמשיך לפרגן לעצמך, על כל מה שאת ממשיכה לעשות, ועל השינוי שאת מצליחה להתחיל להכניס לחיים שלך.

(מה שכתבתי פה אלו דברים שלמדתי באימון שעשיתי, אבל בעיני הכוח של אימון אמיתי הוא הרבה יותר גדול. וזה גם תהליך יותר מדוייק כי מישהי מלווה אותה ומתאימה את התהליך בדיוק לפי מה שהיא רואה שעולה, אז זה יכול להיות הרבה יותר ממה שכתבתי פה. אז אם יש לך את האפשרות ומספיק מוטיבציה להשקיע בשביל שינוי - אני ממש ממליצה...)

בהצלחה רבה!

אני הבנתי שנפשית פשוט קשה לי להיות ממוקדת במשימות ולעשות את הכל עכשיו ומיד. אני גם זקוקה לזמן, ונכון שזה קצת "מריחה" - אבל זה צורך נפשי, ואני לא יודעת שאני יכולה להתעלם מזה או שכדאי להתעלם מזה. למשל - אני תמיד שמה שעון מעורר לרבע שעה או עשרים דקות לפני שאני מתכננת בפועל לקום כדי שיהיה לי את הזמן הזה שאני יכולה להגיד לעצמי "עוד כמה דקות אני אקום". זאת מריחה, אבל צורך נפשי ואני לא שונאת את עצמי על זה.

לגבי האוכל בעבודה, באמת שאין לי פתרון מספק. כנראה שהייתי לוקחת סנדוויץ' (גבינה לבנה עם ירקות, למשל) כלשהו ולא טורחת לחתוך סלט.

לגבי הכסף - אני לא עוקבת אחרי פירוט ההוצאות. מה שמטריד אותי זה שאני רואה כל חודש כמה כסף בסה"כ הוצאתי בכרטיס אשראי ( רוב ההוצאות שלי הן בכרטיס אשראי), וכמה נשאר בפועל בחשבון הבנק. אם הוצאות הכרטיס לא נראות לי גבוהות מדי ואני לא במינוס בבנק, הכל סבבה מבחינתי. רק אם נכנסים למינוס ח"ו או שנכנסים לחובות בעקבות הלוואות וכו' זה מבחינתי מצב שדורש התייחסות יותר מעמיקה.

אני חושבת שצריך להבין שלכל אחד יש אופי שונה, והנשים המתוקתקות ב"ה - זה האופי שלהן. אני לא חושבת שאוכל לעבור השתלת אופי שיגרום לי להיות מתוקתקת אז אני משחררת מהקנאה והרצון להיות כמו הנשים האלה ופשוט מבינה שאני זאת אני. 

ופספסו את העיקר, זה פחות האישיו, יותר קטע שאני רוצה להתבגר ולהיות יותר אחראית ורוצה לשמוע מבנות איך הן מצליחות בזה.

אני מאד מרוצה מעצמי וציינתי את זה כמה פעמים

אוסיף טיפ שעוזר לי- לא להתיישב אחרי ההשכבות!

יש לנו סדר מה צריך לעשות בערב- כלים, אוכל למחר (סלט או סנדוויצים), סלון וכביסות. אנחנו עובדים על זה ביחד (בד"כ חלוקה קבועה) ומסיימים תוך חצי שעה - שעה. אבל אם מתיישבים לפני- זה עלול להמרח שעות... אז כל הדברים, גם עניינים לעבודה, רק אחרי שמסיימים.

לטיפוח עצמי גם אני לא ממש מגיעה. מכריחה את עצמי להתקלח🤦🏽‍♀️

לאחרונה יותר מצליחה ללכת לישון מוקדם כי אני קמה המון בלילה לקטנה. אבל זה באמת קשה..

לי עושה חשק לדעת ששימחתי את בעלי באוכל (גם הכי פשוט) ואני יודעת שאני נמרחת ואחרי שהתיישבתי כבר אין לי כח לקום ולכן קבעתי לי די קבוע:

1. מנוחה אחרי ההשכבות היא גג חצי שעה ובשעה קבועה אני חייבת לקום ולהעמיד משהו, אחרי זה אפשר שוב לשבת

2. שמה לי ברקע במחשב/ בפלאפון משהו שיעזור לי להעביר את הזמן במטבח (אפילו חדשות ערוץ 14 וכאלה) שלא צריך לראות אלא רק שומעת ברקע..

3. חושבת מה בין האפשרויות הספציפיות באלי ופשוט עובדת רצוף כמה דקות עד שגומרת (חביתה וסלט/שקשוקה / מרק או סתם ירקות בתנור), והמון פעמים בזמן שנותנת לילדות לאכול מקלפת בנתיים ירקות או חותכת כבר סלט שאחרי זה אני יגמור יותר מהר😅

תמצאי לך מה עושה לך קצת חשק לעבוד ואיך את מצליחה לשמור עליו קבוע..

לגבי אוכל לעבודה, אין לי עצות חוץ מזה שמשתדלת תמיד בזמן שאני חותכת לבנות פרי לגן לחתוך גם לי תפוח ואז יש כבר התחלה לארוחה🙃

בהצלחה!

אני חושבת שאולי בתת מודע את אומרת לעצמך שבלי החלקים הכיפיים שלך- תשאר רק האני המשימתית והדורשת מעצמה. ו-וואלה לא בא לך חיים כאלה.

לכן אולי את נותנת עדיפות להנאות ולכיף.

שזה סבבה.

אני אגיד לך מה שאצלנו, תקחי מזה מה שתקחי-
קודם כל הזמן אחרי השכבות הוא בגדול זמן חופשי שלי. קבוע. אני לא מסוגלת כל היום להיות בתקתוק.
- ארוחת ערב קבוע אצלנו בלו"ז ואני לוקחת 20 דקות-חצי שעה להתארגן אליה מראש. מה זה אומר? לחתוך ירקות, להכין חביתה, לחמם דברים מהמקרר, לשטוף כלים לפניי (כדי שהכיור לא יהיה גדוש אחרי הארוחה), לבשל משהו מהיר אם צריך (אצלנו ממש הולך שעועית. זה קל להכנה ביותר!!!)
- השכבות יחד עם בעלי. הוא מספר סיפור ואני נשארת איתם עד שישנים.
- מחליטה מה לעשות עם הזמן שאחרי- להתקלח, להיות בנייד, לראות משהו, אולי משהו קטן לעבודה
- הולכת לישון בין 10:30 ל-11:30. לא תמיד קל לי להירדם, אז משתדלת יותר מוקדם

אבל מראש אני לא קרייריסטית (בנקודת זמן הזאת בחיי).
בחרתי בעבודה של "שגר ושכח" שאני אוהבת אותה ולא צריכה להתאמץ יותר מידיי, וגם אין שעות בבית לתת.

ואני חושבת שפה המפתח.

במתח הזה של בית ועבודה. 

כי בימינו אישה שואבת הערכה מהיותה "מולטי-טאסקינג" שאיכשהו מצליחה בהכל ומג'נגלת בין הכל. היא גם אמא להרבה ילדים, גם לא שוכחת שום דבר לאף ילד, גם מתמרנת בעבודה, גם מכינה אוכל טעים, גם הבית שלה מצוחצח, גם נראית טיפ-טופ, וכמובן שהילדים שלה מחונכים ומסודרים ושקטים וחברותיים

קיצור, האישה המושלמת.

אבל כל אחת מבינה בסוף, גם שהכוחות שלה מוגבלים, וגם שלכל דבר יש מחיר.

את לא יכולה לדרוש מעצמך להיות ספצית בהכל ולהחזיק הכל. כי בסוף זה יפגע בך. את תרגישי שהרצונות שלך נמחקים תחת אינספור דרישות שאת דורשת מעצמך.

אז שלנשים המושלמות בחדר מורים יהיה סלט קינואה עם מלפפון. אז מה? 

זה לא אומר שאת לא צריכה להעריך את עצמך. זה רק אומר שאם יש לך מלפפון בפריג'ידר, תוציאי תשטפי ותביאי לעבודה.
 

אז אולי מישהי כבר כתבה לך את זה -

יכול להיות שיש לך קשיי קשב? זה קצת נשמע ככה מהתיאור שלך.

יכול להיות שעד עכשיו השכל שלך חיפה כל זה, והסתדרת מצוין בלימודים ובעבודה, אבל עכשיו כשהחיים שלך מפוזרים על פני כמה תחומים - אז זה פשוט קשה להחזיק ראש בכול.

אם זה כך - אז את לא אשמה! (בכל מקרה את לא אשמה, אבל פה יש תירוץ רשמי ) זה באמת קשה נורא נורא להחזיק ראש כשיש קשיי קשב.

והבשורה הטובה היא שיש פתרונות לזה - אימון קשב, תרופות שמסייעות וכו'.

(לא כותבת מניסיון אישי, אלא מהיכרות מהצד עם העניין הזה)

בכל אופן, מצטרפת לתגובות שכתבו לך פה - שדי להלקאה העצמית. להחזיק בית וילדים ומשרה מלאה זה קשה מאוד! בטח אם לא "גדלת לתוך זה"... (אני למשל התחתנתי וילדתי בגיל צעיר, אז אני לכאורה לא מכירה משהו אחר. ועדיין, גם לי זה קשה לפעמים, ואני מרגישה כמו ילדה קטנה שנתנו לה תפקיד גדול ממידותיה...)

ועוד נקודה - נכון שבגיל מסוים אדם צריך להיות אחראי ולא להתנהג בלי חשבון כמו ילד, אבל בעיניי יש גם יתרון בלהרגיש כמו ילד - שמח, מאושר, מבין טוב יותר ללב הילדים... אז תראי גם את הפלוס שבזה

כוח הרצון מפיל אותך...

אז תתחילי בקטן.

תכתבי משימה או 2 שהכי קריטיות ותתחילי להתמיד בהרגלים הטובים.

תמיד לקום לפני הילדים, לעשות איזה שהוא ריטואל של הכנת קופסת אוכל לעבודה ליומיים באופן קבוע.

בכלל, מי אמר שחובה להתקלח בבוקר?

להחליט שכל ערב את מרגישה 10 דקות לאיפוס של הסלון או המטבח.

החלטה קטנה שתוכלי לעמוד בה ועם ההצלחות תבוא גם המוטיבציה אי"ה.

זה גם לא סותר, אפשר להרגיש ילדה ולהתנהג כמוזר אישה אחראית, זה כמובן עניין של אופי...

לדעת שיש זמן לצחוק ולהשתחרר, לעשות שטויות עם הילדים והבעל אבל לא לשכוח שמחר צריך לקום מוקדם.

יש גם מחירים ששווה לשלם.

ואז מתבאסת

ופעם שאלתי את אמא שלי הי"ו איך כל הזמן היא הצליחה להיות 'על זה'

ואם היא שילמה מחיר

אז היא אמרה לי שכן, היא בטח שילמה מחיר. ולא עשתה תמיד מה שנח לה

אבל מבחינתה, זה היה צריך להיעשות וזהו

זה מאוד עזר לי להבין, שמה שאני מגדירה כ- צריך, ייעשה בסוף כי זה צורך. אבל רק אם אני מגדירה אותו ככזה, אחרת - אם תעדפתי דברים אחרים על פניו, כנראה שאולי זה לא מספיק חשוב לי בסולם העדיפויות

אז מבחינתי לאכול בריא זה צורך, ואני טורחת את הזמן שזה מצריך ממני בבישול בסופש כדי שיהיה לי אוכל עד יום שלישי לעבודה

מחלקת בקופסאות כבר מיום שישי ולמקרר. יש ימים שאני אוכלת פחות בריא, כי אני מתעדפת, אבל הלאו הכי שלי זה כן לדאוג לעצמי 

אני קונה פירות וירקות כדי לקחת איתי, וארוחת ערב אני אוכלת עם הילדים אם כבר. אני כבר במטבח מכינה, למה לעמוד פעמיים? לא קונה דברים שאני לא רוצה להכניס לפה גם

ובנוסף, אצלי גם זמן לעצמי זה צורך. גם זמן לרביצה אני צריכה ממש לנפש שלי, אז זה גם חלק מזה. ואני משתדלת לאזן בין הצרכים שלי

יש בי גם אמא ואישה אחראית וגם ילדה שרוצה לנוח ולרבוץ ולברוח מאחריות. הילדה מקבלת פחות מקום כמובן אבל היא לא נעלמה. אני גם לא רוצה שהיא תיעלם

ברגע שמקבלים משכורות לעשות חלוקת תקציב. להגדיר איזה סכום לאן הולך.

הוצאות שוטפות/ חסכון/ מעשרות. וזה יכול להיות חופשה/ קורס שאת חוסר אליו (ואז לחסוך הרבה יותר כיף כי יש לך מטרה) אפשר לעשות קופת גמל שכספים אוטומטית מועברים אליה והכסף שנשאר איתו את צריכה להסתדר.

הרבה נשים מנסים לשבת על דוחות כספיים אחרי שכבר הוציאו ובזבזו ואין לזה באמת תועלת.

שמהחודש הוא רוצה שנתחיל לחסוך. לא פיקדונות אלא סכום שיורד קבוע כל חודש.

לפי הקניות הליליות שלי - כדאי מאד.

אולי היום כבר אגיד כן וזהו

1. לגבי אוכל כמה עצות שלי עוזרות

א. מבשלת כמות גדולה לשבת שישאר ליום ראשון שני בשבוע

ב. בקניות אני קונה אוכל בריא ומהיר לדוגמא ירקותש של סנספורסט שזה רק לשים בתנור (אני עושה בנינגה) ויש אנטיפסטי, עוף שאת רק שמה טיבול ומכניסה לנינגה, חזה עוף שזה 5 דק לזזרוק על פלנצה, פרגיות שזה גם 5 דק על פלנצה, והג'נק פוד שלנו זה סטייק לימים שאין לי כוח להשקיע אז אני רק צורבת ואוכלת עם מלח.  לימים שאני ממש גמורה ואין לי כוח להכין כלום תמיד יש לי במקפיא בורגר ולחמניות בורגר שאם אין כוח שמים את זה בנינגה ל10 דק ומוכן ויש ארוחה.

ועוד כלל אם לא קונים גנק פוד אין גנק פוד ואז האופציה הזו לא קיימת

בנוסף אני קונה פסטות אורז פתיתים קוסקוס כתוספת ומכינה בפעם 1 כמות גדולה שתספיק כתוספת ל2 ארוחות לפחות .

ג. אין אוכל בניפרד לנו ולילדים כולם אוכלים אותו הדבר אני מכינה סיר 1 בשביל כולם וככה כולנו אוכלים בריא ומזין

ד. יש לי אופה לחם כל ערב מכינה את המצרכים באופה לחם (אני מכינה כוסמין שיהיה בריא) ובבוקר יש לחם בריא טעים וחם

ה. קונה פירות וירקות מהירים שלא חייב לחתוך כמו תפוח בננה אגס וכל צהריים מוציאה לילדים ולי פירות

ו. קונה פירות קפואים לשייק לפנק את עצמי ואת בעלי בערב

2. יהיו חכמות ממני בנושא כספים זה הצד החזק של בעלי לא שלי ...אבל בנקודה אחת אני הייתי מוציאה מהלקסיקון להזמין אוכל בחוץ אוכל בחוץ זה פעם בחודש (ואנחנו מנצלין את זה בדכ לראש חודש)

3. הייתי מנסה לשנות כמה הרגלי בוקר שלך אולי לא להתקלח בבוקר אלא בערב? או לקום הרבה לפני הילדים להתקלח להתארגן ואז להכין אותם

אני בבוקר עובדת עם סטופר שהדד ליין מאוד ברור כל ילד אני מארגנת עם שעון על דקות ממש מעירה את הקטנה מחליפה טיטטול בגדים שמה בקבוק מעירה תאמצעי בגדים טיטול מסרקת ביסקוויטים בשקית שיאוכל בינתיים מעירה תגדולה בגדים תסרוקת שיער ואיך שאני מסיימת בשניה שסיימתי ממש לא מחכה דקה מוציאה את כולם מהבית שלא יספיקו לבאלגן  אולי תנסי לעבוד עם שעון מולך?

משפט מפתח:

׳שנינו עובדים קשה עם הילדים, משקיעים המון, עובדים גם בחוץ ושנינו מותשים בערב׳

הלופ של עבודה קשה ועייפות בשעות הערב, לא מאפשר לחשוב על שינויים ועל ביצוע שלהם.

כל עוד תשארו בלופ הזה, כנראה אין דרך לעשות שינוי משמעותי.

השינוי הראשוני צריך להיות בהפחתת עומסים ובפינוי זמן לחשיבה, ניתוח ותכנון. אח״כ אפשר להגיע לשינויים בשאר תחומי החיים.

יש נתונים שלא תמיד בוחרים אותם, אבל מה וכמה לעשות ואיך להתנהל, זו תמיד בחירה.

חלק מהם כבר רשמו לך.

אני גם שמה לב שאם אני מרדימה את הלידה ומתיישבת על הספה, מבחינתי הערב נגמר. לכן אני יודעת שאם אני רוצה לעשות משהו, אני עושה את זה ישר כשאני מתפנה והילדה ישנה. עוד משהו שאני עושה, זה להתחיל להכין דברים קודם, למשל כשהיא אוכלת ארוחת ערב, ואז זה מחייב אותי לסיים, למשל, להתחיל לחתוך ירקות או להוציא מהמקפיא, ואז אין ברירה אלא להכין את מה שהתחלנו. הרבה פעמים שאין לי כוח אני משתדלת להכין משהו פשוט יחסית. כן קורה שממש אין לי כוח לכלום ואז באמת אני לוקחת משהו מהיר יותר (ולא תמיד הבי בריא). לגבי ירקות, אפשר לקנות ירקות בייבי (מלפפונים ופלפלים) ועגבניות שרי, ואז אפשר בקלות להוסיף את זה לארוחה, בלי הרבה מאמץ.

עוד משהו שאפשר, זה לדאוג לדברים במקפיא שרק צריך להוציא ולחמם. למשל, אני אוהבת שיש לי במקפיא בשר מוכן (בד"כ יש לי שניצלים, חזה עוף ופרגית) ואז רק צריך להוציא. אפשר להכין סלט בסלייסר ולהוסיף את הבשר, ויש אחלה סלט. עוד אופציה, להכניס לפיתה מקמח מלא עם חומוס (או כל ממרח אחר שאוהבים) וירקות, וזאת גם אחלה ארוחה מהירה.

לגבי להכין אוכל למחר, אני גם בבעיה הזאת.. גם לי הרבה פעמים אין כוח להכין בערב.. אני דואגת שיהיו לי דברים בעבודה לימים בהם ממש אין לי זמן בבוקר להכין לי אוכל, אבל אני לא בטוחה שזה רלוונטי לך, כי אני עובדת במשרד, ויש לי די הרבה מקום להשאיר דברים..

לגבי הכסף, אלו דברים שבד"כ בעלי מתעסק בהם, אני משתדלת להכנס כל כמה זמן לראות את העובר ושב, אבל מבחינת שאר הדברים, זה נטו בעלי.

איפור- אין דבר כזה שאני לא מורידה. מבחינתי זה יהרג ובל יעבור. גם אם אני גמורה מעייפות, אני לא אשן עם איפור. מה שכן, הרבה פעמים אני נרדמת באמצע שאני מורידה.. כן עוזר לי להוריד איפור מול השידה והמראה, ואז יותר קל לי. כן משתדלת להוריד איפור ולהתקלח בשעה הרבה יותר מוקדמת.

יש להם קושי במה שנקרא תפקידים ניהוליים.

גם אני כזאת, במחשבה לא מבינה מה הבעיה לארגן אוכל למחר או לעבור על חשבונות, או להשקיע רבע בטיפוח עצמי או הבית, בפועל בשעת אמת זה די מצטייר לי כמו הר גדול.

אז צריך לאמץ כל מיני תכסיסים שיכולים לעזור.

למשל חלק מהדברים לעשות תוך כדי הזמן עם הילדים ולא לחכות שירדמו, למשל למשל למחר לחשוב מה רוצה להכין ולשטוף  את הירקות או להעמיד שניה סיר שיהיה מוכן אחרי שנרדמו. בשביל זה צריך לחשוב על אוכל שקל לך להכין, תכיני רשימה של על במנות שיספקו לך את הצורך באוכל אמיתי ותדאגו שיהיו את המצרכים.

טיפ נוסף ששמעתי לאחרונה ואהבתי ממש זה לשים תזכורת לאזור שעה 21 באורך של שיר, 3-5 דקות וכשצלצל את יודעת שכל עוד הוא מנגן את מנקה/מורחת קרם/שוטפת כמה כלים או כל מה שבא לך.

לפעמים אחרי שהשיר נגמר יש חשק להמשיך, אבל גם אם לא לפרגן על מה שכן עשית ולהמשיך במה שעשית קודם.

באופן כללי ניהול חשבון זה כאב ראש גם למי שלכאורה בוגר וקשה להיות על זה, אפשר לשמוע פודקאסט בנושא כדי לקבל טיפים להתייעלות בקלות ולרכז את המאמץ למה שבאמת חשוב.

וגם חושבת שכן כדאי פגישה עם יועץ כלכלי שיעשה סדר בעניין 

א. באמת יש לה קשיי קשב וריכוז

וקושי ארגוני

והיא איטית.  ומתחרפנת בעמידה בזמנים. ובביצוע התפקודים בבית.

והיא אימא טובה אוהבת ומשקיענית ומשקיעה גם בעבודה שלה  .

אבל התפקוד בבית גרוע.

וגם תמיד מאחרת כרונית.

מה שיכול לעזור .זה אבחון. טיפול ממוקד.

כדורים.

אמון

אם תרצי באמת לפתור את הדברים את צריכה ללכת לכיוונים האלו.

ב. אם תרצי טיפים

אז נתנו לך כמה טובים מאוד למעלה.

מחדדת דברים שנראים לי חשובים.

1. ברשימת קניות השבועית תכניסי כל דבר שאת רוצה לאכול השבוע .ותוציאי מה שאת לא רוצה לאכול

וגם הילדים לא יאכלו אותם.

זה חשוב. .

ארוחות מהירות שלי - גם לא מספיק עוצרת ומכינה לי ארוחה

א.  אגס. תפוח. אפרסמון תפוז

שקדים אגוזי פקאן ויוגורט.

אחלה ארוחה מושקעת ומפנקת יומית

בלי הכנה רק לשים בשקית

ב.  קןטג / גבינה מטובלת ולהוסיף פרכיות

ג. לחמניות  שאופה לארוחת ערב שמה מעל שמן זית זעתר וקצת מלח וסוכר. והם טעימות מאוד ולא צריך שום תוספת.

רק להוציא מהמקפיא.

ד. פלפל,  קרקרים וסלט חציל קנוי/ חומוס קטן

ה. יוגורט ושקית גרנולה .

אלו דברים שרק בשימת לב קונים אותם מראש בקניה השבועית ויש בבית.

ואז הארוחה בעבודה מסודרת.

2. ארוחת ערב תמיד אני אוכלת איתם. ומשתדלת שישאר לבעלי  .

פעם בשבוע עושים ארוחה זוגית שחותכים במיוחד סלט ומבשלים משהו נחמד קליל.

שאר השבוע הוא אוכל מה שנשאר מהצהרים או מהערב  

ואני עם הילדים אוכלת .

לא פותחת אחרי ארוחת ערב מטבח שוב.

3. מיד בסיום הארוחה נותנת לילדים גג רבע שעה להסתובב ומחזלשת  מטבח. ברמה שאפשרי.

לא חוזרת שוב למטבח עד למחורת  בבוקר.

ודקה לפני שיוצאת מכינה על השיש פיתות או דברים שנשארו מארוחת ערב לסנדוויצ'ים למחורת

אם זה לחמניות / פיתות במחבת/ פנקייק/ מלוואח/ ביצה קשה/ וופל בלגי . ואז כבר סגרתי פינה לבוקר.