פורום הריון ולידה (עמוד 661)

שנמשך תקופה אז זה בסדר. קרה לי בהריון הקודם שנסעתי כל כמה זמן לבדוק מהלחץ. את גם בשבוע יחסית יחסית מוקדם אם כי כבר עושים מעקב תנועות

אם לא יצא לך להיבדק מחר ועדיין זה ימשיך התנועות ככה תלכי בשני להיבדק. שתדעי איך להתייחס להפחתה הזאת אם זה נקרא הפחתה או לא

הוא לא בקטע של לנוח בכלל

רק לבכות ולצרוח מכל דבר שלא בתכנון שלו

לפעמים אני נותנת לו קצת לצרוח ולבכות ואומרת לו שהוא כנראה מאוד עייף ושזה בסדר שיבכה קצת וכשירגיש שרוצה להרגע הוא יכול לבוא אליי לחיבוק.

אם אחרי כמה דקות לא בא אני הולכת אליו ושואלת אותו "רוצה חיבוק שיעזור לך להירגע?"

כמעט תמיד הוא מיד בא לחיבוק

חשבתי רק הילדים שלי מתי שהו מתחילים לדבר ביללות 🤯

כשנגמר לי הסבלנות הרבה פעמים אני עוברת לדבר במבטאים מצחירקים ולשלב מילם משפות זרות, בד"כ זה מצליח לשנות את הפאזה לצחוקים.

דבר ראשון מתמללת אותו-

אני רואה שאתה כועס/עצבני. תלך לנוח ואחכ נדבר/נלך.

והאמת? פשוט גורמת שלא יקרו מצבים כאלה.

משכיבה אותו בזמן שלא יהיה עייף, ואחר הצהרים מנוצל נכון והולכים לישון.

ליילל עד שתשבר להם קצת העייפות. לפעמים שילוב.

לפעמים נותנת פירות שימריצו אותם קצת ויעסיקו אותם

אז אני אנסה.

למרות שהחדרים אצלנו במפלס אחר (8 מדרגות, אבל עדיין...)

פשוט נראלי שזה לא ממש יעבוד. אני לא מצליחה להוציא אותו מזה.

דוגמא לעצבים:

הבוקר בעלי העיר את הקטנה. הוא התעצבן שהוא רצה להעיר אותה והתחיל לבכות בכי מרורים שהיא צריכה. לשכב בחזרה ולעצום עיניים.

אתמול הוא רצה מדבקה מאחותו שבאותו רגע היתה גם במוד בכייני. ביקשתי ממנו לחכות כדי שתירגע ואז היא תתן לו, בתגובה הוא התחיל לבכות ממש. כאילו העולם התהפך.

רציתי לברוח מהבית🤯😑

אחר כך זה היה כי בסרט שהוא ראה על פסח לא הזכירו את עשרת המכות ולא הסכמתי להראות לו סרט אחר באותה שניה.

כל פעם זה בכי מרורים שעלול להוציא אותי מדעתי...

הוא ילדון מאוד חכם, אבל בתקופה האחרונה הפתיל שלו קצרצרצרצר

נניח "דוידי, אתה רוצה לצפות בסרט ואני לא מרשה כרגע. אם אתה נסער אתה יכול להרגע במיטה ולחזור"

אני ממש מציבה גבול, 'לא נעים לנו לשמוע בכיות בסלון' אם הם רוצים ליילל סתם שיעשו את זה במיטה ויחזרו רק כשהם רגועים.

אצלי בכיות חסרות פשר זה תמיד תמיד מעייפות. אז לרוב הם באמת נרדמים וקמים חדשים ב"ה.

אבל לא עובד עליו.

האמת הוא ילד שממש צריך מגע וחיבוקים

אולי זה יכול לאפס אותו.

או בפוף.

פשוט כל דבר שיתן להם קצת להניח את הראש ולהצליח להרגע

אני לא שולחת למיטה כי לא אוהבת שנרדמים בבכי ומעדיפה שיירדם אחרי שנרגע קצת

הוא פשוט צורח כאילו עולמו חרב עליו

אבל חיבוק זה רעיון. מצחיק להגיד את זה, כי אני מחבקת אותו המון, אבל כשהוא נכנס לזה אני כאילו מציגה לו את המציאות כמו שהיא ופחות 'רכה' באותם רגעים.

הבן שלי היה בוללל אותו דבר בגיל הזה. (הוא גם תמיד רוצה להעיר את אחיו הקטן😀). זה משתפר, אני כבר יכולה להגיד לך.

הם לומדים איך לקבל תסכולים ומבינים שהעולם לא מתנהל בדיוק לפי איך שהם תכננו.

בנתיים הרבה הכלה, חיבוקים, תמלול ונשימה עמוקה. זה באמת ממש יכול להוציא מהדעת!

וטיפ קטן, בשעת כעס שלו, רק לחבק ולהבין (כמובן עם הצבת גבולות אם יש צורך), אח"כ בערב בשעת רוגע אפשר לדבר שוב על מה שהיה בנחת, ולנסות לחשוב איתו על רעיונות שיעזרו לו לפעם הבאה (לתת לו לחשוב ואז להתלהב מכמה הוא בוגר וחכם וכו', שתשאר לו חוויה טובה). בהצלחה!!

ברור לי שזה תואם גיל.

גם ראיתי על זה אינספור שרשורים בפורום😅

תודה על העצות. ננסה ליישם🙏🏻

שלוק מיין לא מסכן הריון

אלא לנזק למוח של העובר. כשהכל כל כך קטן ועדין ורגיש.

הרי כל דבר קטן משפיע, לא?

כשאני לא בהריון אני שותה יותר.

זה ממש טיפה, לא בעייתי.

שלא יודעות בשלב זה בכלל שהן בהריון

ושתו קצת יין ואולי יותר משלוק ולא קרה כלום

נזק זה אם שותים כמויות ובאופן קבןע

מבטיחה לך ששתיתי הרבה יותר מזה לפעמים. וחוץ מזה שהילד, בגיל 7, אוהב בירה לבנה, לא קרה כלום.

ההנחיות לגבי אלכוהול בהריון הן להימנע אבל לא יודעים בדיוק מה המינון שעלול לפגוע והכוונה היא בעיקר לא לתרוך הרבה אלכוהול באופן קבוע. ברור ששלוק אחד לא יעשה שום נזק

שום בדיקה היא לא חובה, יש מומלצות יותר ויש פחות

בדיקת סקר ביוכימי זה בדיקה שהרבה לא עושים, (היא לאיתור תסמונת דאון)

תבדקי עם המזכירה האם הרופאה עושה את האולטראסאונד או שצריך ללכת קודם לטכנאית.

את מתכוונת לסקר הגנטי? אם כן, זה רלוונטי גם אם את כבר בהריון. הרבה עושות בתחילת הריון. זה חשוב מאוד לדעת אם אתם נשאים למחלה גנטית כלשהיא שיכולה לעבור לעובר. 

אם לרופאה יש אולטרסאונד בחדר את לא צריכה לקבוע תור נפרד, זה כלול בביקור אצלה. כיום למרבית רופאי הנשים יש אולטרסאונד בחדר. אם היא אמרה לך "נעשה אולטרסאונד" כנראה התכוונה שתעשה לך.

יש בדיקות גנטיות שממליצים לעשות לפני ההריון או בהתחלה.

ויש בדיקות שעושים במהלך ההריון: שקיפות עורפית, חלבון עוברי.

שום דבר לא חובה. את בוחרת מה לעשות. תבררי מה זה כל בדיקה ותחליטי.

לגבי האולטראסאונד נשמע שהרופאה עושה.

יש רופאים שעושים בעצמם ויש כאלה ששולחים לטכנאית.

כמה אתן נפגשות? אם גם ככה לא בתדירות גבוהה פשוט להתעלם.

גם בתדירות גבוהה הייתי פשוט מתעלמת. היא לא מזיקה לך ולבת, היא פשוט חוותה כאב ואובדן וכשנודע לה שאת בהריון היא כנראה חיפשה להקל עליה את הכאב והמחשבה שאולי זו אותה נשמה ניחמה אותה.

מה כבר היא יכולה להזיק?

ואל תיכנסי לעניינים של עין הרע ולא נראה לי גם שיש קשר.

היא תיפגש עם הבת שלך (בנוכחותך) תשקיע בה קצת, הבת שלך תקבל תשומת לב, חום וחיבה.

בע"ה כשהיא תיכנס להריון שוב ותלד, היא תשקיע בילד שלה וכל זה יישכח לגמרי מן הלב.

הייתי מדפדפת את זה לגמרי.

תתפללי עליה שהקב"ה יעשה עמה חסד.

אבל תכלס, מסכנה. באמת

אין לך מה לעשות עם זה יותר מדי תכלס

כמה אתן כבר נפגשות .?

להתאמן לפני כן רק עם אצבע, להבין איפה הוא צריך להיות ורק אז לנסות עם שקף

אין לי ברירה.. וזה ממש עושה לי כאבי גב

אבל אין לי מקום לשידה.

ולשאלתך לגבי הבגדים, אפשר לסדר בסלסלות כתוך מדף בארון

זה עונשששש מבחינתי

לעמוד?

ועוד אחרי לידה..

רק במיטה ומעולה לי

אם יש כח לעמוד

בא נגיד שעכשיו אני בקושי עומדת כמה דקות ברצף

אבל חשבתי שאחרי לידה זה אחרת

לפחות לי

רק עומדת קצת ומרגישה נורא

תופסת המון מקום בחדר והאיזור של ההחתלה הופך מהר מאוד למקום שתוקעים בו כל דבר שזז וזה מעצבן אותי.

קניתי באיקאה כמה קופסאות שמחלקות מגירות או מדפים.

מהסידרה של skubb.  היא מעולה!

זה לדוגמא מחלק מעולה. אבל יש להן עוד כמה בסידרה

SKUBB קופסה/ 6 יחידות, לבן - IKEA

רק שיש מצב שהפסיקו לייצר אותה למרבה הבאסה.

ואז הכל נמצא סגור בתוך ארון, אני מקפלת את הבגדים עומדים כמו קון מארי וזהו

החלפה

אבל רק לגילאים הקטנים יותר. לבגדים שימשה אותי נאמנה עד שהיו בני 3

* מגירון כזה של כתר וכדומה. מניסיוני הבגדים נכנסים שם מצוין. גם ככה אצל תינוק קטן הם בתחלופה גבוהה... ואני אפילו הפכתי את ראש המגירון לשידת החתלה - לתינוק קטנטן זה מספיק.

* קופסאות שקופות כאלה על גלגלים מתחת לעריסה. הכי חוסך מקום, אבל פחות נוח כי צריך להתכופף.

* פעם אחת באמת פיניתי מקום בארון שלנו. לא היה נורא כל כך.

* פתרון למקום החתלה - קרש עטוף בשמיכה ובסדין ניילון על הסורגים של המיטה. מתאים יותר במיטת תינוק ולא בעריסה בדרך כלל.

בארון של הילדים במגירה.

אין הרבה מקום, אבל בינתיים אני מסתדרת.

שאר הארון כבר מלא.

ציוד החתלה אני שמה בסלסלה.

חבילות טיטולים אני שמה בארון של התלייה בצד.

1. הבת שלי הולכת כבר יותר מחצי שנה ואני עדיין שולחת אותה למטפלת בלי נעליים בדרך כלל. שמה נעליים רק כשיוצאים לפארק או כל מקום שאני יודעים שהיא תרצה לרוץ לבד.

2. צריך לראות שהסוליה מתקפלת ל2 ושנוח לילדה לא מכירה עוד הנחיות.

3. לדעתי לצעד ראשון עדיף חנות פיזית שאפשר למדוד לראות שנוח לה וכו בהמשך אפשר לעבור לנקסט.

4. אני אוהבת סקוצי'ם עד לגיל שבו יודעים לשרוך לבד שרוכים.

יש באליאקספרס גרב עם סוליה(גמישה) בדיוק לזמן הזה שלא צריך עדיין נעל אבל צריך משהו שיגן על הרגל יותר מגרב.

וזה מצויין השתמשתי לילדים שלי וברגע שהם כבר הלכו יציב וטוב כבר קניתי נעליים רגילות ולא צריך צעד ראשון, ככה הסבירה לי פזיותרפיסטית וגם אורטופד ילדים

נעל ראשונה צריכה להיות עם סוליה גמישה ולא משהו מסורבל ועבה. כמו נעלי צעד ראשון שיש בחנות. ממש לא הייתי שמה נעל עם הגבהה לפעוט.

לגבי נעלי צעד ראשון שבחנות, יש שאומרים שזו הוצאה מיותרת. השאלה אם את מוצאת משהו דומה שלא מוגדר כצעד ראשון. אני לא מצאתי. לגדולים שלי קניתי נעליים רגילות וכל הזמן הייתי בסרטים מזה שאולי ייגרם להם נזק. לקטנים כבר העדפתי לקנות צעד ראשון ולהיות רגועה.

לגבי הגן- אצלנו מורידים להם נעליים בגן, הנעליים זה רק כדי להגיע ולחזור.

לדעתי עדיף סקוצ'ים בגיל כזה, יותר נוח גם להורים.

ממליצה מאוד על פאפאיה והרבה פעמים יש שם מבצעים.

כל עוד את יכולה לשלוח עם גרב זה אחלה, תלוי בילד 🤷‍♀️

לדעתי ברור שסקוץ'

לדעתי מיותר להוציא סכום גדול על נעלי צעד ראשון. צריך למצוא נעל גמישה מאוד- כמו שכתבו שאפשר בקלות לקפל את הסוליה שלה, עם סוליה רכה, ושתופסת היטב את הרגל. אני בדר"כ מוצאת נעליים כאלה החנויות כמו "עזרה ואחווה" וכד'- נעליים חמודות שעולות 30-40 ש"ח. 

ולגמרי סקוצ'...חוסך הרבה כאב ראש. 

שמעתי מאורתופדים המלצות הפוכות בעניין הזה. אני עצמי קונה רק אלפנטן (מעדיפה על פפאיה) ורק עם סקוצ'.

אני יודעת שהסוליה צריכה להיות גמישה

הלכתי לחנות וקניתי נעל עם סוליה גמישה, לא צעד ראשון

ברור סקוצ׳ למי יש כוח לקשרים בשרוכים? 

בעיני כן כדאי מאוד שיהיו נעליים טובות ובאמת צעד ראשון.אבל לא חייב דווקא כאלה מותגים

לא זוכרת בדיוק איפה קניתי אבל היה מבצע ולא שילמתי יותר מ 100 אם אני זוכרת נכון

עכשיו מבצעי סופעונה יש מחירים טובים

ובטח סקוטש. גם לגדולים יותר אני לא סובלת שרוכים

לא נראה לי שבכלל יש צעד ראשון עם שרוך,מעניין אם יש....

גם אני בהתלבטות

חברה שלחה לי נעל גרב שהזמינה מאלי, השאלה באמת למה מיועד והאם יכול להחליף נעל של צעד ראשון..

תינוק ראשון נעלי פעוט הליכון תינוקות בני בנות ילדים גומי רך בלעדי רצפת יחף נעליים יומיומיות לסרוג נעליים אנטי להחליק

אני נכנסת לקישור רואה שאני בכלל הזמנתי משהו אחר

לגבי מה שהעלית ממש ממש אין לי מושג

עורכת את ההודעה הקודמת שלא נתבלבל

לדעתי זה ממש מוצלח להתחלה - מאפשר לצאת החוצה עם משהו קצת יותר מגן מגרביים, ומתאים לרגל - רך וגמיש כמעט כמו גרב.

זה לא באיכות כמו נעל אמיתית, אז יכול להיהרס די בקלות. הבת שלי עכשיו לא הסכימה לנסות בכלל (אחר כך גם כשקנינו לה נעליים היא פחדה מהם בהתחלה, אבל בסוף הסכימה והתרגלה כבר), אבל עם הגדולים יותר זה היה לי מצויין בהתחלה. עם הבכורה שלי זה שימש אותה בחורף הראשון אחרי שהיא למדה ללכת, וכשבאנו לקנות לה סנדלים לקיץ כבר קנינו לה סנדלים רגילות ולא צעד ראשון (היתה לה גם מידה גדלה מספיק בנעליים). עם האחרים זה שימש לזמן קצר יותר ונהרס די מהר (ואז כבר קנינו נעלי צעד ראשון בכל זאת), אבל היה טוב לשלב הראשון עד התייצבות ההליכה.

צריך סוליה רכה

ולא הייתי מזמינה מנקסט נעל ראשונה ובלי למדוד לה..

סקוצ ברור, ממש לא הייתי שמה שרוכים בכזה גיל..

אני לא קונה צעד ראשון ..

לגבי 3 אני קונה באינטרנט משיין נעלי גרב (שהגרב עבה זה לא באמת גרב אלה נצמד ומחזיק תרגל וגם להכניס זה מתרחב פשוט) בלי סקוץ

לבן שלי יש גם נעלי אדידס כאלה שהם בלי סקוץ פשוט הכניסה מתרחבת

מצד 2 ישלו גם 2 זוגות נעלי אדידס עם סקוץ ונשחק ממש ממש מהר.. בגלל שלסקוץ יש שחיקה די מהירה

1. לא חייבים לשלוח לנו עם נעליים, פשוט יש מקומות שגם כדאי ללכת עם נעליים, כמו ברחוב. אני ציבוריים. מהר מאוד את תאריך שכדאי גם במעון... זה יותר נוח.

אמשיך לענות אחר כך

לנו היה ניסיון גרוע עם זה

קנינו נעל צעד ראשון בנימרוד, חברת אלפנטו (משהו כזה, עם הפיל האדום)

נעליים עם סקוטצ' - איכשהו הבן שלי היה אז בן שנה וארבע בערך, מהר מאוד הוא למד שזה המשחק פשוט להוריד לבד כל היום..

הוא הצליח לשלוף משם את הרגל דיי בקלות, עם הזמן (תוך כשבועיים) היה בלאי של הסקוטצ

בקיצור אחרי שלושה שבועות - חודש עברתי לנעליים עם שרוכים של פאפיה, עושה פפיון כפול ב''ה לא זז במ''מ

הוא לא מצליח לפתוח את זה לבד

אני יודעת שיש כאלה שמעדיפות סקוטצ' - כמובן זה בסדר

פשוט בניסיון האישי שלי זה היה סיוט 

הייתי מגיעה למעון, כמעט כל יום היה בי הנעליים

לא כו לא נוח לו, הוא מאוד אהב ללבוש אותם והתחנן שנשים לו

הוא פשוט הצליח להוריד את זה לבד

וכל פעם מיייד אחקי שהוריד ביקש שנחזיר 

כמובן כדי להוריד שוב.. כיף חיים בקיצר 

כמו ש @YaelL כתבה פחדתי שנעל סתם תהיה לה לא נוחה או לא בריאה או לא יודעת מה

מידה 19 היה לה טוב אבל המוכרת אמרה לי שצעד ראשון לוקחים עם רווח של אצבע אז לקחנו 20

ברוך ה׳ נראה שנוח לה וזה מה שחשוב🥰🥰🥰

ככה גיליתי פעם לבן שלי שיש לו גן חיות שלם על הראש 🤮🤮

אבל זה לא מה שגורם לפצעים (כי זו נקודה קטנטנה שממנה הן מוצצות).

הפצעים בהחלט יכולים להיגרם מהגירוד התכוף...

(אוף, מדברת על זה ומתחילה להתגרד 😵‍💫)

אני חושבת שהמציצה של הדם גורמת לפצעים..

לבן שלי היה כמויות אדירות של כינים..

באלי להקיא רק מלהיזכר

וואו איזה כיף!

😆

בהחלט מחכה לזה💗

להפתיע באמצע היום ולהיכנס בתירוץ ששכחת משהו ואם זה ממשיך אז ברור שמקליט.

יכולהיות שמשעמם לו והפעילויות לא מותאמות עבורו ויכולהיות גם משהו אחר 🤷‍♀️

אני לא חושדת שהיא מרביצה או צועקת עליו או משהו כזה, סתם שאולי הוא לא מקבל מספיק יחס/ לא מרגיש בנוח לפנות אליה/ אין לו שפה משותפת עם החברים, משהו כזה... (אגב, לגבי לא מרגיש בנוח לפנות אליה, אולי זה קשור שתמיד שאני מגיעה הוא צמא נורא?)

אז גם אם אני פתאום אגיע אני לא אוכל בהכרח לבחון את הדברים האלו.

להזמין חברים הבייתה למשחק?

או להיפגש בגינה?

יודעת שזה גיל ממש קטן אבל אולי זה יעזור לילדים להיפתח אחד לשני

לא רוצה להעמיס עליו יותר מזה ולא רוצה להוריד את המפגשים עם הילדה של השכנים כי היא לא במסגרת והיא ממש אוהבת אותו ומחכה לשחק איתו.

@מומו100 מצוין.

כדאי להזמין חברים ולפגוש חברים, כדי לבחון את המיומנויות וגם כדי לשפר אותן אם צריך.

ואם הילדה של השכנים אוהבת אותו אתם יכולים להזמין גם אותה וגם חבר נוסף.

ואם היא אוהבת אותו ולא במסגרת שאמא שלה תדאג לה, תדאגי את לילד שלך. 

אני לא אומרת את זה כהטפה. 

אני הפסדתי הרבה דברים עבורי ועבור הילדים שלי בגלל חברים. 

המלצה, לא ביקורת. 

חוץ מזה התגובה שלה לזה שאת באה בהפתעה גם יכולה להעיד על משהו וגם תוכלי לראות בלייב איך הוא מתנהג ולא בתמונות.

מסכימה איתך שאין כמו מקליט....

אבל בנוכחותי זה שונה. אני לא חושבת שאוכל לקבל תמונה בלי להיכנס ואם אני נכנסת אז זה גם יכול לבלבל אותו וגם לא משקף את המציאות.

אוף, אני כבר כמה חודשים עם תחושה כזאת וכל הזמן אומרת לעצמי שהתמונות לא משקפות את המציאות והעיקר שהילד הולך בבוקר בשמחה

א. גם לי יש ילדים שהפתיעו אותי-

שבבית או בגיל שנה+ במשפחתון היו ממש אנרגטיים מלכי הכיתה שובבים מלאי התלהבות..

וכשנכנסו למשפחתון בגיל שנתיים + או לגן בגיל 3

נהיו שם ביישנים וסגורים ושקטים..אבל הכל היה בסדר ..פשוט גם הגדילה וההתבגרות ובבתפתחות שלהם גרמה להם להיות יותר מודעת לסביבה..והז גרם להם להתבייש...גם שנינו ביישנים יחסית אז לא הופתעתי..

אבל ראיתי שטוב להם והם לאט לאט יותר השתחררו

ב. לעומת זה היה לי ילד שבדיוק כמו שתיארת

שנה קודם היה מלך המשפחתון..שמח מבסוט כל הזמן

ושנה אחרי במשפחתון חדש- כל הזמן חוזר עייף, נראה עצוב ולא שמח וחיוני

כהשולך בבןקר- הולך ברצון

אבל כשחוזרים ..כבוי

גם בתמונות

באותה שנה התחיל לו עיכוב התפתחותי אז שייכתי לזה שלא מדבר ואולי מתסכל אותו

רק במבט לאחור מבינה שעבר עליו משהו לא טוב באותה השנה

המטפלת היתה קשוחה וקפדנית מדי יבורו..הכללים היו מאוד חדים..כל הזמן צריך לנקות ולסדר ובלי הרבה חום ורגש

לא יודעת אם גם היה חלילה משהו מעבר

בזמנו לא חשבתי על זה

אבל בהחלט ראיתי הבדל עצום-בשנה שאחרי- הוא עדיין לא דיבר הרבה(ולכן השארתי במשפחתון שנה נוספת) אבל היה באורות שמח כל הזמן וחיוני.. ואז נפל לי האסימון שמשהו לא. טוב היה במשפחתון הקודם...

אז מצד אחד

לשמור על רוגע שרוב הסיכויים הכל בסדר

אבל כן להקשיב לתחושות בטן ולברר יותר מה איתו שם

אם באמת תגיעי למסקנה שהכל בסדר

אז תביני שיש ילדים שבחוץ יותר מאתגר להם

ֿ

תודה על השיתוף!

צריך לראות בעיניים בפעילות רגילה ולא בפעילות מצולמת.

וגם אם הילד באמת נמנע מפעילות, יכולות להיות לזה סיבות פתירות.

לא צריך ללכת ישר לגרוע מכל ולחשוב שעושים שם דברים לא ראויים.

ניסיתי להבהיר את זה בהודעה הראשונה. המטפלת מקסימה ואני בכלל לא מפקפקת בה. אני חושבת שספציפית לילד שלי אולי לא טוב...

אז אני לא אומרת שזה הסיפור אצלך, אני רק אומרת שזה שאת חושבת שאין כלום זה לא אומר שבאמת אין. אולי יש ואולי אין.

זה לא שזה החשש שלי

אומרת? זאת אומרת, היא אמרה שהוא עדין. זה בתגובה לשיתוף שלך על החששות האלו, או בכללי?

כי אם לא שיתפת אותה, הייתי שואלת אותה ושומעת מה יש לה לומר.

מעבר לזה, בן כמה הוא? בני כמה שאר הילדים?

אם אין לו חברה ברמה שלו, זה יכול להיות משמעותי, תלוי בן כמה הוא

שלא תחשוב שאני מאשימה אותה.

היא אמרה את זה בהקשר של אח שלו, שהוא נראה כמו אחד שיודע לעמוד על שלו בניגוד לילד שאצלה שהוא עדין כזה.

הוא מתקרב לגיל שלוש, הכי גדולים אחריו חגגו לא מזמן יום הולדת שנתיים, הבדל של שבעה חודשים בינו לאחד שאחריו, וקצת יותר גדול מהאלה שאחר כך.

אני חושבת שמאוד נכון לדבר עם הצוות החינוכי, לשמוע איך הולך לילד והאם יש דברים שכדאי לשים לב אליהם, בכל גיל ובכל שלב. בטח ובטח בגילאים קטנים יותר שבהם הם לא משתפים מעצמם.

אומרת את זה גם בתור אמא וגם בתור מישהי שעוסקת בתחום.

אני שמחה מאוד לדבר עם הורים, לשתף איך אני רואה את הילד שלהם במסגרת, האם שמתי לב לדברים מיוחדים שדורשים התייחסות. אני ממש רואה את זה כעבודת צוות משותפת בשביל לקדם את הילד.

גם כאמא, אני באה ומתעניינת איך היה. משקפת אם שמתי לב שהילד חזר עצוב. אני לא שואלת כביקורת, אלא מתעניינת. רוצה לדעת, כדי להבין ולקדם את הילד שלי.

אם מגיעים מתוך כבוד ומתוך דאגה, אני ממש לא חושבת שיש בעיה עם זה. להיפך. כיף לעבוד עם הורים ביחד.

ולגבי פער הגילאים, זה פער די משמעותי.

אני לא יודעת אם יש מה להעביר מסגרת בשלב הזה של השנה, אבל אולי לנסות להפגיש אותו עם חברים בגילו אחרי הצהריים מידי פעם.

לגבי הגילאים זאת נקודה כואבת, כשרשמתי אותו היא אמרה לי שיש שתי בנות שקטנות ממנו רק בחודשיים. מתחילת שנה אני מנסה לנחש מי אלו, מי הילדות הגדולות יותר בגן, כבר הבנתי שכנראה זה רק אחת, עד שכל הילדים חגגו יום הולדת שנתיים (חוץ ממי שחגג יום הולדת שנה) והבנתי שאין כאלו. אם הייתי יודעת ברישום בכלל לא הייתי מתלבטת. התלבטתי המון בין שתי מטפלות מאוד מומלצות ובחרתי בזאת כי היא הכי קרובה לבית שלנו, ידעתי שהוא יהיה הכי גדול אבל חשבתי שיהיה פער שלו חודשיים.

היא אמונה עליו בשעות שהוא אצלה הרי

להגיד לה שאת רואה את התמונות שהיא שולחת והילד נראה לא בעניינים כמו שאר הילדים אז את רוצה לדעת מה קורה ואיך היא רואה את הדברים, איך הוא עם שאר הילדים ומה היא חושבת שצריך לעשות כדי לקדם אותו חברתית רגשית

וחשבתי שאולי זה רק התמונות, כי היה הולך בשמחה.

ולקראת סוף שנה המטפלת אמרה לי "וואי איך הוא נפתח, רוב השנה הוא כל הזמן היה סגור ועצוב כזה" ולי זה היה ממש קשה שלא אמרה לי כלום כל השנה.

נשמע שבאמת כדאי לשאול אותה

הכנסתי את הגדול שלי בשנה האחרונה של המעון, ילד מתוק שמדבר יפה מאוד.

יום אחד אחרי חנוכה סיפרתי להן שהוא מתלונן על כאבי גב וציטטתי את המשפט שאומר.

הן הגיבו לי בהפתעה: "מה, הוא מדבר?"

הייתי בהלם.

כמו שכתבת, את סומכת עליה. אז תדברי איתה פתוח. תספרי לה מה היה שנה שעברה, מה את מרגישה עליו עכשיו. תשאלי איך היא רואה אותו, תחשבו ביחד מה סוגר אותו ואם יש דרכים להקל עליו להיות יותר שמח ויותר בעניינים.

זה קורה שהמקום מקסים אבל ילד לא מסתדר בו (מנסיון אישי, העברתי ילד ממסגרת שהכרתי וסמכתי ואהבתי, אבל הוא לא הסתדר שם בכלל, ובמקום אחר הוא פרח. לא תמיד צריך להעביר.. יש בזה כל מיני שיקולים, אבל דבר ראשון להציף את העניין. במיוחד שאת יודעת שהוא יכול להיות אחרת)

ולא להשלים עם זה!!

יש לך תחושה כזו בבטן

את רואה בתמונות

זה לא צריך להיות ככה!!

לילד לא טוב ולא צריך להמשיך ככה בכלל....

דבר ראשון הייתי מדברת ים הגננת

לא כהתקפה

כחשיבה משותפת

אני מרגישה שלאחרונה הוא יותר מופנם וסגור

רציתי לחשוב איתך מה יכול לעזור

לשאול אותה- איך את רואה אותו

איך את מרגישה אותו

מה את חושבת שיכול לעזור לו

עצם השיחה יכולה להעלות דברים

ויכולה להעלות אותו למודעות שלה

שתדאג לו יותר...

ואם עדיין לא טוב לו אחרי שבוע שדיברתם

אז יכול להיות שזה לא מקום טוב בשבילו

הבת שלי כמו ש @בן בא לנו תיארה היה במקום שלא היה לה טוב ובמסגרת אחרת פרחה

צריך לשים לב..

ולא התעללו שם

אולי רגשית סוג של כן..

בהצלחה גדולה!!

ולכי עם התחושות שלך!!

לא יודעת להמליץ מניסיון של משקעים בלידה

אבל ממש ממש ממליצה על טיפול רגשי. מניסיון שהלכתי לעניינים אחרים.

במיוחד אם זה משהו יחסית ספציפי הלידה והתקופה הנלווית לה.

תלכי למישהי טובה (פסיכולוגית/ עובדת סוציאלית - אל תתפשרי על תעודה לא רשמית. חייב תואר שני טיפולי) 

אני מקווה בשבילך שבכמה מפגשים תפתחו את מה שהיה, תעבדו ותסגרו.

ותוכלי להמשיך הלאה.

אולי תנסי גם לכתוב את הסיפור שלך, אם מתאים לך אפילו לפרסם פה.

אני חושבת שזה גם ישחרר אותך מאוד.

כמובן רק מה שמתאים לך ונח לך. גם בטיפול, את מספרת רק מה שמתאים לך וכשאת מרגישה בנח.

לא מוצאת שום דבר לא ראוי בזה.

לגבי בעלך את יכולה לבדוק איתו מה הוא מרגיש בנושא.

בעיני אם ברור לכולם שהוא לא מצטרף בגלל אילוץ, ושכולם היו שמחים מאוד אם היה יכול להגיע גם, אין בעיה לצאת בלעדיו. 

זאת אחת הדרכים שלנו ליישב את א"י! זאת הארץ שלנו ונטייל בה חופשי! האויבים שלנו לקחו לנו כ"כ הרבה, אסור לנו לתת להם לקחת מאיתנו גם את החיים שאנחנו עוד יכולים לחיות!

אנחנו גם מטיילים בשישי של שעון קיץ (וזו הסיבה היחידה שאני אוהבת שבתות קיץ🤭)

למה בלי בעל? הוא במילואים?

אני כן יצאתי עם הילדים לדברים כשבעלי היה במילואים, לא הרגשתי שזה לא יפה, להפך! הוא ממש שמח בשבילנו.

כן היו מקומות מסויימים שהילדים רצו ולא רציתי ללכת בלעדיו אז דחינו קצת.

וכן, מילואים ואני בטוחה שאם אני אכתוב לו על זה משהו הוא יעודד אותי לצאת גם בלעדיו אבל לא בטוחה שזה יפה אפילו לתכנן כזה דבר 

כי זה לא כמו לצאת לגינה אחה"צ או ארוע זה חוויה מאוד משפחתית ומגבשת

מצד שני חשוב לי לעשות דברים עם הילדים במיוחד עכשיו.

יש לנו בת והרבה בנים אח"כ (יותר מ-3...) וכ"כ כ"כ רוצה עוד. בדיוק מהסיבות ההפוכות שאת רוצה בן (אין לי כוח לברית, קריאת שמע, כל החגיגות והטקסים, כ"כ רוצה את השקט שלי אחרי הלידה) ולגמרי מתחברת לאמירות על באותם בגדים אותן מסגרות וכו'... בנוסף הבנים שלי מאוד שובבים, מחכה קצת לבת רגועה שתאזן את האנרגיות בבית...

אז דבר ראשון חיבוק! את נורמלית! תחושות הגיוניות, אל תהיי קשה עם עצמך!

קצת מאוחר מידי לעצה, אבל אולי לפעם הבאה...

אני הפעם החלטתי לא לדעת מה מין העובר, בדיוק בגלל החשש מתחושת האכזבה (ובקשר למה שכתבתי בחלק למעלה, אני טובה בלתת עצות לאחרים, אבל לא ליישם על עצמי. אז אפילו שזה תחושות הגיוניות, לא רציתי להגיע לשם...)

מאחלת לך המשך הריון תקין, משעמם ובידיים מלאות❤️

והפעם הבאה- ברית😉

זה לא רק הטררם כשהם נולדים.. משהו ביהדות ואולי גם בכלל בעולם שם במקום אחר את הבנו. ואת הבנים וזה כנראה גם מחלחל אלי..

בקשר לעצה שלך, מרגישה שאם הייתי עושה את זה הייתי בציפייה לבן כל ההריון שהייתה בסוך אכזבה בחישה אז שמחה שיש חי זמן מעכשיו להכין את עצמי..

ואם תרצי, אפשר לעשות רשימה של כל היתרונות הבנות😉 ויש לי כרגע מלא יתרונות בראש🙃

לנו יש ארבע בנות ראשונות. אח"כ הגיעו הבנים אבל אני מבינה קצת את מה שאת אומרת.

קודם כל- זה נכון שיש יותר "רעש" כשבן נולד- ברית יצחק, ברית וכו' אבל אז מה...קודם כל זה לא כ"כ קל, שבוע אחרי לידה לצאת לברית ולארגן אותה וכו. נכון, יש שמחה ועושים את זה אבל זה די מתיש...יש משהו יותר נוח בבת מהבחינה הזאת....אני תמיד אומרת שבנות נכנסות לעולם בשקט ואחר כך עושות את כל הרעש. ארבע בנות כפול תשעה קבין של שיחה- 36 קבין של דיבורים בלתי פוסקים בבית. אני לפעמים צריכה רק שיהיו בשקט קצת... והבנות שלי  בגילאי 8-15. 

חגבי תחושת הסרט הנע- לפני שהרביעית נולדה תהיתי לעצמי "מה עוד כבר יכול להיות? כבר הכרנו הכל...." ואז היא נולדה וטרפה את כל הקלפים...יש לה אופי חבל על הזמן והיא שמה את הגדולות בכיס הקטן שלה.. כך שממש לא רק בן יכול להיות "חזק ומצחיק". גם בת יכולה...לגמרי... .וזה שיש אותם בגדים- נו, ב"ה. זה עוזר שלא צריך לקנות הכל חדש וממילא תמיד קונים קצת חדש.  ולגבי רווקות- טוב, לא חסרים רווקים אז כנראה שאין צד בענין הזה דווקא לבנות...

ככלל, ברגע שתינוק או תינוקת נולדים- אז מרגישים שהעיקר באמת זה שיש תינוק בריא ושלם וכל השאר קצת מתגמד...

וחוץ מכל זה - בע"ה יהיו עוד ילדים...ויכול להיות שאח"כ יהיו לכם ארבעה בנים...ואז תשכחי מה זה גרביונים ורודים וסרטים לשיער ותהיי עסוקה בלקנות עוד מכנסיים שנקרעו בברכיים בגלל שהם טיפסו על עצים.

לדעתי אל תייסרי את עצמך על המחשבות האלה אבל מצד שני אל תתעמקי בהן יותר מדי. תגדירי את מקומן הנכון בתוך שאר המחשבות הטובות ובע"ה תהיה לכם הרבה שמחה ונחת מהילדה הזו!!

ו-ארבעה בנים כנראה לא יהיו לנו אחר כך.. זה חלק אולי מהלחץ ומהרגשות שעולים בי, כי תכננתי ששה ילדים גג שבע.  ואני כבר חושבת על הבא שממש יכול להיות שגם תהיה בת וזו תהיה המשפחה שלנו.. משפחת בנות...

כאילו אני כתבתי....

גם אני ציפיתי נורא לעוד בן.... יש אחד ועוד מלא בנות... אין לי מלים לנחמה.

אבל ניסיתי להגיד לעצמי כמה כיף יהיה לי שהן יגדלו ואפילו מצאתי אולי שם חמוד...

קיצר תנסי כמוני להכניס מחשבות טובות למה דווקא זה טוב...

בנוסף אני רואה בנים בבתים אחרים.. יש כל מיני סוגים. יש הרבה שקטים כאלה ומופנמים ומשעממים... הבן שלי ספציפית יצא ממש חמוד אבל נורא שובב ואני כל הזמן דואגת מה יהיה איתו ומתי יתבגר...

קיצר גם בנים זה מאתגר . לי לפחות היה מאוד מאתגר.

שנזכה גם את וגם אני לשמוח ולהבין שזה מה שה' רצה וכנראה זה מה שהכי טוב לנו ..

הלוואי ואצליח להרפות.

אני אומרת את זה לעצמי כל הזמן, פשוט צריכה יותר להרגיש את זה..

ואני אוסיף לך לסיבות לשמוח על הבנות מהמחשבות שלי היו..

לא נצטרך לדאוג להן בצבא! והן יותר ידאגו לנו כשנהיה זקנים..ובכלל דואגות לשמור על אחדות המשפחה הרבה פעמים..

אחות במיון אמרה לי שלרוב מי שמגיע עם הורים מבוגרים אלו הבנות שלהם...

למרות שאחי (בן יחיד בין 5 אחיות...) בהחלט ממלא את תפקידו גם בענין הזה, אבל זה מענין שאחות במיון שמה לב לנקודה הזאת. 

ועוד דבר- בנות לרוב נשארות קשורות יותר לבית, להורים. גם אם יגורו רחוק וכד'- יש איזה קשר נפשי קרוב שלפעמים אצל בנים יש פחות

שאולי את רואה סביבך מלא בנות רווקות וזה מלחיץ אותך-

אני רואה סביבי מלא מלא בנים רווקים חחח אז נראלי זה לא באמת קשור...

בעזרת ה' תגדלי אותן בשמחה ובאהבה ועוד יגיעו בנים אחריה...

זה לא קשור למה שאני רואה סביבי. ככה זה וככה זה חייב להיות מבחינה סטטיסטית.

בנות כמעט ולא מתחתנות עם בנים גדולים מהם. עבור בנים, כל שנה נפתח עוד מחזור. על כל בן שמחפש זוגיות יש הברה יותר בנות שמחפשות, והפערים הללו הולכים וגדלים עם השנים.

לצערי הרב

שזה הגיוני.. אחרי הכל ה' ברא את העולם בצורה כזאת של כמה נשים לגבר אחד....

אבל נראלי זה חשש רחוק ממש...

תהיי רגועה הן יהיו מדהימות וימצאו כל אחת את הבעל שלה

אז זה משאיר לבנות הרבה פחות אופציות😟

אבל אותי אישית זה מניע להתפלל כבר מינקות על שידוכים טובים בגיל הנעורים בשבילן.

ומצד שני, מי שיש לו בן צריך להתפלל חזק שהוא ישאר ירא שמיים..

שגם על בנים כדאי להתפלל על שידוכים מגיל קטן...

זה שיש פחות רווקים מרווקות לא אומר שכולם מתחתנים בקלות...

ואני מכירה מקרוב כמה רווקים בנים...

הכל ממש ממש לגיטימי והגיוני ומובן

רק לנחם קצת שאמנם כשבן נולד יש הרבה טררם אבל כשבת מתחתנת זה הרבה יותר ססגוני (לרוב) מלארגן חתן...

וגם צריך הרבה סיעתא דשמיא לחנך בנים לקדושה ויראת שמים. ולפעמים הבנות הגדולות בבית מתוות דרך של חינוך ומשמעת שהבן נולד וגדל לתוכה זה מקל על החינוך שלו.

אני קולטת את זה עכשיו שהבנים שלי מתבגרים (ומתפגרים) ולפעמים אני מצטערת שאין כמה בנות גדולות מעליהם שהיו מסלילות את אווירת החינוך בבית. כי אין מה לעשות הקטנים מחקים את הגדולים, וזה יוצר אווירה מסוימת בבית. אגב, זו הסיבה שאומרים בת סימן יפה לבנים- סימן יפה לחינוך הבנים שנולדים אחרי בנות. 

יש לי שתי בנות נסיכות ומהממות כרגע אני לא בהריון אבל אני פשוט הולכת ברחוב ורואה מישהי אם הרבה בנים ואני פשוט מקנאה אני לא יודעת מה לעשות אם התחושה הזאת אני מקנאה, אבל אני צריכה להודות על מה שיש לי וזה המסלול שלי אני כל הזמן אומרת לעצמי אמונה ואמונה אבל בסופו של יום אני מקנאה במי שיש לה בנים, ומצד שני יש את הלחץ והפחד מה יהיה בפעם הבאה, כמעט כל טבילה הביוץ שלי הוא יוצא יומיים שלוש אחרי הטבילה עכשיו מה לעשות לגבי זה אני לא יודעת אולי יש למישהי עצה להקדים את הביוץ אני פשוט מתוסכלת כמוך וכל היום הראש שלי עסוק בזה 

אם תקיימו יחסים גם יומיים אחר כך (אולי מעט לני הביוץ- זה אמור להעלות את הסיכויים לבן. אם מודעת לזה זה מעולה. אני נהייתי מודעת לזה רק הפעם כשזה כבר היה מאוחר מדי.. (יכול להיות שאחרת היינו מתעכבים גם קצת כדי להגדיל את הסיכויים

אני עצמי מגיעה מבית של מלאא בנות.

ואחיות זה פשוט מתנה ענקית אחת לשניה.

עכשיו נגיד אני אחרי לידה, אין לך מושג כמה אחיות שלי עוזרות לי ומפנקות אותי.

אנחנו חבורת אחיות שמבלות מלא ביחד.

מאוד מאוד קשורות אחת לשניה.

לגיסות שלי אפילו טיפה קשה כי הן נורא רוצות להיות חלק מהחבורה.

ואנחנו באמת נותנות הרגשה טובה ומשתפות ואף פעם לא ממדרות וכזה

אבל בחיים זה לא אותו דבר כמו אחות שגדלת לצידה מגיל 0.

גם להורים שלי זה מאוד משמעותי הבנות, אנחנו עוזרות מלא לאמא שלי בשבתות וחגים.

לוקחות אחריות על דברים שכבר לפעמים אין להם כח לעשות.

נגיד לאמא שלי היתה בעיה עם ביטוח לאומי ואני טיפלתי לה בזה.

וזה שיש מלא בנות זה מחלק את הנטל, כל אחת עושה משהו אחר.

לדעתי אין אין אין על בית של בנות!!

ובפן האישי שלי מאוד שמחתי שנולדה לי עכשיו בת ומקווה שבהמשך יהיו עוד הרבה בנות.

כי בנים מבחינתי עוזבים את הבית נורא מהר לישיבות והבית מתרוקן.

וגם אחרי החתונה לרוב גרים רחוק יותר ובנות יותר נשארות ליד ההורים ואז גם הנכדים קרובים.

סיכמת בול מה שאני חושבת.

ולפותחת....

אני מכירה חברה שיש לה רק בנים.

זה פשוט נורא להגיע אליה. כל הבית בלאגן. כל היום הם הולכים מכות, שוברים כל דבר. איפשר לדבר איתה כמעט שהם בבית.

אולי אצלה זה קיצוני... אבל בואי נגיד... שאני לא מקנאה בה בכלל אחרי שראיתי מה הולך שם.

זה בסדר שיש רצונות ואיזו נקודה של קושי סביב מין העובר כי היה רצון למשהו אחר.

בעז"ה אחרי הלידה כשמחזיקים ילד על הילדים כבר שום דבר לא משנה כמו שהיה נראה במחשבות.

הטוהר, המבט, המראה, המתיקות, ההתרגשות וכו ממלאים את הלב באהבה עצומה ויותר קל לסלק את הרצון שהיה למין אחר.

אולי יעזור לרכוש כמה פריטים חדשים במיוחד לבת הזו, לרענן קצת את הגרדרובה / סדינים למיטה/ מגבת/ שמיכה חדשה.

ואם חסר לך חגיגה אפשר לערוך מסיבת הודיה יפה ומכובדת.. 

דמיון של משהו לא מוחשי שמעורבב בו רצון לא ממומש הוא תמיד יותר קודר מהמציאות

בעז"ה כשתרגישי את התינוקת המתוקה הזו, הרצון לא ייפתר וכנרטה עדיין תרצי בן, אבל כח הדמיון ייחלש כי זו כבר תהיה מציאות שתשמחי בה למרות הרצון כי היא כבר פה

וזה גם בסדר לתת למקום לאכזבה. אבל לזכור שזה לא אותו דבר באמת, זה רק נראה ככה בגשמיות כי כל נשמה היא עולם אחר שמביאה אור אחר.

מתחזקת האמונה ובזה שזה מה שנכון ויהיה לנו הכי טוב בסופו של דבר.
תודה יקרות

עייפות, אנמיה, מחסור בB12, הורמונולי (סוג מניעה, ווסת, שיבושים בווסת) וגם חילופי עונות וקנדידה (ובטח עוד דברים...)

משהו מהרשימה מסתדר לך? כמה זמן את עם בחילות?

אתמול לא אכלתי בקושי

קמתי חלשה ורעבה

אכלתי לחם שוב עם גיבנה ומאז הכל הסטוריה 

יואווו איזה סירחון 

באלי להתעלף לקום שעבור

אני מפחדת שלא יעבור לי גם עד מחר 

ואיך עולים לישון ככה אני בקושי נושמת.

ולחשוב שהייתי ככה עד חודש רביעי ואז לקחתי בונגסטה עד הלידה ואווו

ממליצה לך לקרר איזה חדר ולהיכנס לשם עם מים קרים ובייגלה מלוח

ולאכול ולשתות בלגימות/ביסים קטנים תוך כדי נשימות ארוכות 

ימים חמייייים

התייבשות לגמרי גורמת לבחילות 

קמתי יותר טוב

אבל היה לי מזעזעעעע

כמה יומים אורכת הוסת שלך?

באיזה יום את מצליחה לטבול?

זה הריון ראשון?

ולגבי הבדיקה השלילית

תמיד יכולות להיות טעויות או ביוץ מאוחר ולכן עדיין לא יוצא לך חיובי בבדיקה

אם המחזור הרגיל שלך לא יגיע עוד כמה ימים אולי כדאי לפנות לרופא ויתן לך הפניה לב. דם.

היי כן זה הריון ראשון,המחזור שלי בדרכ 4 ימים לא יותר .מתחיל חזק ואז מתחלש

הביוץ שלי היה ביום ה14 בדיוק לפי בדיקות ביוץ וחום השחר

אולי בכלל תשאירי על השעה הישנה, כלומר 9?

אם זה דרמטי אז כן הייתי מעבירה בהדרגה

אבל נגיד אני לוקחת גלולות הנקה עכשיו ויודעת על עצמי מכמה פעמים שזה כבר קרה, שגם איחור משמעותי לא גורם לי לכתמים אז אני מתכננת פשוט להמשיך לקחת בשעה הרגילה למרות שהיא זזה

במחשבה שניה היום זה בעצם להקדים את הלקיחה (כי כביכול השעה 9 הופכת ל10 אז אם אני לוקחת בתשע אני בעצם לוקחת בשמונה)

חח קיצור נראה לי סתם סיבכתי