הפדיקוריסטית שלי ייעצה לי לבדוק אפשרות של צורך במדרסים ושכדאי לי להתחיל לנעול נעלי ספורט/נוחות.
האם זה משהו ששווה לנסות.
לאן פונים?
אזור בית שמש וגם ירושלים.
הפדיקוריסטית שלי ייעצה לי לבדוק אפשרות של צורך במדרסים ושכדאי לי להתחיל לנעול נעלי ספורט/נוחות.
האם זה משהו ששווה לנסות.
לאן פונים?
אזור בית שמש וגם ירושלים.
אם צריך מדרסים - אני ממליצה מאוד על אייסלר ברחוב אגריפס בירושלים.
וכן, יש שלב שבו לא בוחרים נעליים רק לפי שיקולי יופי אלא מתחילים לתעדף את הנוחות ואת האיכות.
מבחינת נעלי ספורט - אני יודעת שניו בלאנס וסקוני נחשבות יותר איכותיות מבחינת המבנה האורתופדי של הנעל.
פתחתי נייק חדש לשאלה..
אני ב"ה בהריון וכרגע קשה לי מאוד לתפקד.
אמא שלי מקסימה ממש ומביאה לי לפעמים אוכל.
זה משהו שהיה כ"כ יכול לעזור לי..מה הבעיה?
אני לא אוהבת את האוכל של אמא שלי.
יש לנו טעם שונה מאוד מאוד.
לפעמים כשאני אוכלת אני מרגישה שאני ממש מכריחה את עצמי לבלוע ולקחת עוד ביס.
מצד אחד אני צריכה לאכול ולהתחזק, ואמא מביאה אוכל אבל אני צריכה אוכל שאני אוהבת. לפעמים האוכל שהיא מביאה פשוט נזרק לפח..
חוששת כ"כ להגיד לה על זה משהו כי היא באמת משקיעה, ונוסעת עד אלי להביא לי..ואני גם לא רוצה לפגוע בה חלילה שהאוכל לא לטעמי (למרות שהיא יודעת שאנחנו בסגנון בישול שונה)
היום היא שלחה לי הודעה שהיא מביאה לי אוכל לשבת ומה היא הכינה לי ופשוט התחלתי לבכות כי כ"כ לא בא לי על זה..
יש למישהי עצות? רעיונות?
תודה יקרות!
לק"י
הבעל לא יכול לאכול את זה, וא תכיני לעצמך אוכל אחר?
לזרוק זה באמת חבל.
מה שונה בבישול ביניכן?
אולי אפשר לשדרג אותו שיהיה לך טעים
קשה לי מאוד לבשל. (אתמול הכנתי מרק וזה היה חתיכת פרוייקט בשבילי שעשיתי בשלבים..)
היה יותר עוזר לי אם היא תבוא אלי ואני אגיד לה איך להכין כל דבר. אבל היא מכינה בבית לעצמם כמות גדולה יותר ואז מוציאה חלק בשבילנו.
האוכל כמעט בלי מלח (ותבלינים). והיא שמה בחלק מהאוכל איזה תבלין שאני לא אוהבת..
בהריון אפשר לתרץ הרבה דברים
תגידי לה שתבחין הזה עושה לך לא טוב...
שאת לא יודעת למה - אבל בהריון יש הרבה דברים לא מוסברים
או לשים לכם מנה בצד ואז להוסיף את התבלין?
למרות שבכללי את מאוד מאוד אוהבת אותו.
את לא יודעת למה אבל הריח שלו גורם לך להקיא
וזהו..
ותפרגני לה המון
זה מדהים לשמוע מה היא עושה
ואני יודעת שזה קשה לפרגן כשזה לא באמת עוזר..
אז חיבוקקקק!!!
כשאני מחממת את האכול, מוסיפה לו תיבול ורטבים כמו שאני אוהבת, ואז זה טוב יותר.
דברים שלא מצריכים עבודה?
היא מביאה לי לדוג' אורז ושעועית ירוקה. איך מסדרים אותם?
לגרום לה לבשל מה שאת אוהבת זה באמת יהיה הרבה יותר קשה.
ככה לפחות תוכלי לאכול מהאוכל שלה ולהרגיש את הלב.
להוסיף טעם זה די פשוט,
להוריד טעם זה יותר מסובך.
אפשר גם לקנות רטבים קנויים ולהוסיף בצד לכל דבר.
במיוחד אם זה לשבת ומתחמם על הפלטה ע"ש לזה זמן לספוג טעמים.
אפשר גם להוסיף סלט בצד. ואם את אוהבת חריף אז זה גם נותן בוסט לאוכל.
שעועית ירוקה, שימי על תבנית, תוסיפי קצת שמן זית, פלפל שחור, שום גבישי ומלח. ותכניסי לתנור שיהיה קרנצ'י ומטובל יותר.
אורז, יש לך כח לטגן בצל? כי אם כן, בצל מטוגן ומתובל מעורבב עם האורז יעשה את העבודה. אם לא, תשתדלי לאכול את האורז עם עוד משו, ואז זה רק יעבה את האוכל.
אמא שלי שולחת לי עוף, אז כשמחממת מוסיפה הרבה תיבול לסיר או לתבנית, למשל סילאן יין שום כתוש ופלפל שחור.
או כדורי בשר ברוטב אדום, מוסיפה עוד חבילה של רוטב עגבניות, כף קטשופ, תבלינים, וצ'לי מתוק... משו כזה.
אם היא שולחת חזות, שזה יבש לי, אוכלת את זה עם לחמניות שוות, חסה, עגבניה, מלפפון חמוץ וקטשופ. או חותכת את החזה לחתיכות קטנות, זורקת למחבת עם חרדל ודבש, שמן, מלח ושום כתוש...
בקיצור, משדרגת לי את מה שהיא שולחת.
ואז אני יכולה להגיד ביושר שזה היה לנו טעים ממש, ליקקנו את האצבעות וזה ממש עזר לי.
ואת פחות אוהבת בצורה איקס ויותר בצורה וואי ותגידי לה מה את אוהבת.
ואחרי ההריון לפעמים השינוי של הטעם נשאר (לי זה קרה.. לא מסוגלת לאכול דברים שאכלתי בעבר)
שהיא אמרה שאמא שלה מבשלת בשבילם, ומוציאה חלק בשבילה...
אז זה לשנות להם את האוכל ג"כ.
אולי לכן זאת לא אופציה בשבילה להגיד את זה...
אני האמת חושבת שאם זה ככה
אז או שתקחי ותקבלי את זה ככה שחלק את אוכלת וחלק לא
או שתוותרי על העזרה
ואפשר לבקש מהבעל לעזור גם אם לא יודע
שילמד
י שדברים שאפשר לעשות בכמות-
נגיד סיר גדול של עוף ולהקפיא לפי מנות
מרק גדול ולהקפיא
להכין כל יומיים תוספת כמו אורז או בורגול שתספיק ליומיים הבאים
אפשר לקנות דברים חצי מוכנים כמו שעועית לש סנפרוסט או ברוקולי וכרובית ותירס ופשוט להכניס לתנור
אז או לקחת את האוכל ולחסוך בישול לבעל ולילדים שיאכלו את מה שהאמא מביאה ואז לבשל פחות זה קל יותר.
או פשוט להגיד שהשתנה לה הטעם והיא ממש מעריכה אבל לא מסוגלת .
משם אם האמא רוצה לבשל לה במיוחד זה החלטה שלה
יש לי חששות ופחדים כי כולם אומרים ששלושה ילדים זה הכי קשה
ואני מאמינה, כי הגדולים עדיין מאוד קטנים (פעוטות)
לפעמים אנחנו שוכחות את הבסיס הפשוט שלידה זה אושר גדול וילד יהודי חדש זה שמחה גדולה!
בהריון יש הורמונים של חרדה ( אם אני לא טועה- זה דווקא כדי שהגוף לא יפתח צירים לפני הזמן)
ובלידה מגיעים הורמונים של שמחה!(כדי שיהיה חלב וכח לקום בלילות)
אז זה קשה ובלתי אפשרי לחשוב עם ההורמונים של ההריון על אחרי הלידה.
בוודאי שזה טוב לקחת את החששות למקום של הכנה לתקופה שאחרי, אבל יחד עם זאת לזכור שכרגע אנחנו נפשית לא שם.
היי אשמח להתייעץ. (לא סגורה אם זה הפורום המתאים) 
כמה מקובל לתת מתנה לברית תאומים? (בן ובת).
מדובר בחברה קרוב, שמעתי מאנשים שהסכום הוא הרבה פחות ממה שחשבתי ולכן אשמח להתייעץ.
תודה מראש
אני בדכ מעדיפה לתת מתנה ואז אפשר בפחות..
למשל לאחרונה הייתי בברית וקנינו כזה מובייל למיטה, שהיה במבצע אז עלה 70 והוא לגמרי נחשב מתנה יפה ומכובדת בעיני..
זה גם שאלה של מנטליות.... נגיד במשפחות שלנו מקובל שכל אחד שם סכום כסף שמתאים לו ואז קונים ביחד... וזה לא סכומים מאוד מאוד גבוהים בדכ..
יש לי כלל- אני נותנת את אותו הסכום לכל אירוע שאני מגיעה אליו לבד.
לבר מצווה, בת מצווה, ברית, חתונה- לכל אירוע זה 500 ש"ח. לא יותר ולא פחות.
לאירועים.
מכיוון שרוב האירועים אני הולכת לבדי, זה סכום אחיד שנוח לי.
מישהי יכולה לגלות לי את הסוד איך מכינים?
נראה לי מי שתעלה על המתכון תהיה מבוקשת ממש
שיש לו כח לרוץ מהר כי הוא אוכל הרבה בגן
ואצלנו בבית הוא עושה טובה שאוכל משהו
כשתגלי את הסוד של האוכל של הצהרון תגלי לנו גם
דברים שלא הייתי חולמת שיאכל
לפעמים אני צריכה להוציא אותם מוקדם
ואני מחכה לאחרי האוכל
כי שם לפחות אוכלים
ולדעתי זה פשוט קציצות בלי בצל ובלי עשבי תיבול, הכי פשוט שיש, בשר, ביצה, פירורי לחם ותיבול. כשמכינים בבית, תמיד יש גם בצל בתערובת, או פטרוזיליה... בגלל זה הילדים שלי העדיפו את של הצהרון.
ורוטב אדום כמובן גם בלי בצל.

עוף טחון
בצל במגימיקס דק דק
פירורי לחם
פפריקה, מלח, פלפל, סילאן וכף קטשופ
קציצות קטנות קטנות
שמתי ברוטב אדום עם אפונה וגזר
ואורז לבן
עף על זה
חוץ מה אפונה והגזר כמובן אבל ציפיתי
במה תיבלת את הרוטב האדום?
"אמא זה עוף כמו של הצהרון? אם כן אני אוכל"

או אפונה
השעועית האדמה היא שוס אצלם אבל לא אכלו מה שהכנתי בבית 🤦
אני מוותרת על טיגון הקציצות במתכון ועל עוד דברים🤭
והם באמת אוכלים בצהרון הרבה דברים שלא אוכלים בבית
אבל האוכל מעובד הרבה יותר...
עשיתי ביום 14 למחזור נצפו זקיקים בגודל 12 14
עשיתי שוב ביום 16 ונצפו בגדל 10 13
זה הגיוני שהם קטנו?
גם הרירית יותר דקה יום 16 מאשר 14, זה אומר שיש בעיה?
תודה לעונות
אף פעם לא קרה לי שהם קטנו..לא יודעת להגיד.
רירית שנהיית דקה יותר כן קרה לי, הרופא אמר לי- "בסדר, אין מה לעשות, זה מה שיש.." לא התרגש כל כך. היא גם יכולה שוב להתעבות חזרה. קרה לי שהייתה עבה, נהייתה יותר דקה ואחרי כמה ימים שוב התעבתה יותר.
קראתי שלאכול סלק במיוחד ממש יכול לעזור לזה. וגם כרוב יכול.
בהצלחה..
אני אנסה כרוב
וגם להתפלל
אבל הפרצוף שלה לא בשר לי טוב...
ביוץ תקין החודש, או שהביוץ יהיה מאוחר יותר.
יגידו לך לבוא למעקב עוד כ3 ימים לראות איך מתפתח
הלוואי שיתהפך לך לטובה.
אם נח לך לשתף אני אשמח
למדץי שאצלי זקיק של 13 14 ואפילו 16 לא בהכרח יהיה זקיק מוביל...
אצלי לרוב הביוץ מאוחר עד מאוחר מאוד (מחזורים של גם 60 70 ימים)
בקיצור, זה יכול לקרות. להמשיך לעקוב, לא חושבת שמפעם אחת אפשר להסיק מסקנות
למה בעצם את עושה מעקב?
עד עכשיו כל הבדיקות שעשיתי היו תקינות
צילום רחם, היסטרוסקופיה, פרופיל הורמונלי
אז אני מנסה להבין אם עלינו על משהו או סתם אני לחוצה
היא שאין ביוץ, יחסית הטיפול הוא פשוט.
כולל כדורים/זריקות להשראת ביוץ ומעקב זקיקים
להמשיך לעקוב ואז תדעי
ובכל מקרה אם סאת הבעיה היא ממש פשוטה לטיפול. בהצלחה
אני חולה
וזה אותי הכי מסכנה בעולם
כבר הייתי די מסכנה קודם
בה גילו שצריכה עירוי ברזל וויטמינים ואתחיל לקחת ואתחזק
אבל עכשיו אני ממש,סמרטוט
ואומללה
החום עושה לי לבכות
להרגיש לבד בעולם
אומללה שאין כמוני
וזה כולה משו שיעבור אבל מבחינתי מרגיש כמו סופהעולם.
והילדים הלכו עצובים היום
ותכףחוזרים
ואין לי עדיין כח לקום
ואיזה מסכנים הם שאני האמא שלהם
על בעלי לא מדברת....
ושבת. מה יהיה עם שבת.
בדקתי כבר אמא וחמות תפוסות השבוע בחולים אחרים, רציתי לשלוח ילדים- לי כבר אין כח לנסיעות
וכואב לי כל העצמות בגוף
בכלל לא ידעתי שיש עצמות בתוך האף
בכללל האצבעות
מתחת לעיניים
בראש
הכל מלא עצמות
למה כל כך הרבה עצמות?
כותבת לכן ובוכה ומנסה לזכור שאני לא נורמלית.
ואני רעבה. ואין לי כח להכין לי ואף אחד לא יודע לבשל. אין פה להזמין חוץמפיצה בעעעע בכשרות שלנו. אז אני אוכל פיתה?
נכון זה יעבור?
מה מותר בהריון ? זכור לי שהכל אסור בגדול.
לק"י
ניסית אולי מקלחת חמה?
משככי כאבים?
ורפואה שלמה מהר!
אולי תדריכי את הבעל איך להכין לך מרק? זה יכול ממש לעשות טוב.
בטח אם את בהריון את חייבת את זה, אפילו לנפש...
מקווה שתרגישי טוב יותר! ותחמלי על עצמך, ותתני לעצמך את הזמן להתאושש.
רפואה שלמה!
לגבי מה מותר בהריון, אז מותר פיצה וגם פלאפל אבל עדיף בלי חומוס וטחינה שהיו בדוכן בחוץ...
או אם התכוונת לזה אז מותר אקמול ואסור נורופן
תרופות ממשפחת ה־NSAID לטיפול בכאבים (חלקן ניתנות לרכישה ללא מרשם מרופא). מדובר בתרופות כמו אדוויל, נורופן, וולטרן ונרוסין. יש להימנע מהשימוש בהן החל משבוע 28 להיריון ולהתייעץ עם רופא בשבועות 20 עד 28 להיריון.
תרופות בהיריון: מה מותר, מה אסור ומה חשוב לדעת? | שירותי בריאות כללית
מקווה שאת כבר יותר בטוב!!!
יש לך מאיפה להשיג מרק עוף?
זה ממש מחייה...
לדבי שבת
לקנות הרבה חלות מפנקות, סלטחם, פסטרמה, עוגות, ממתקים והיא תעבור..
אפשר עוד דברים קנויים ולהכין אורז,
אל תתאמצי עכשיו בכלל
הגוף זועק שהוא חייב מנוחה כדי להתמודד..
ויש לילדים שלך אמא מהממת והם ילמדו מזה שלפעמים יש אתגרים זמניים בחיים והם עוברים
והם יגלו שיש לנם כוחות להתמודד גם שלא הכל מתקתק
אחלה הזדמנות
אולי אפשר לבקש מהם תמורת צ'ופר מפנק
לבשל ולהכין לשבת
כל אחד משימה קטנה עם צ'ופר ברור בסופה?
לשחרר עכשיו נורמות וסטנדרטים וכללים של הבית
רק לתת לך את הספייס להבריא...
עוד חיבוק גדול!!
ורפואה שלימה ומהירה!!!
ולגבי תוספים בבקשה תקחי גם בי12 (מכירה את הסוג המומלץ?)
רוב הפעמים הוא לא נראה כחסר אבל אותי הוא משנה ב180 מעלות מסמרטוט לשמחה ומתפקדת
ובבדיקות זה נראה שיש עודף
אבל אם אני מפסיקה ליומיים מרגישה מיד!
בהצלחה!!
קמתי ובא לי רק לבכות
זה באמת קריסה של הגוף כי אני לא נותנת לנפש לשחרר
כי אין כל כך איך.
הגדול בן 4 וחצי אהממ אהממ לגבי עזרה..
בעלי מותש כבר מהשגרה.. וממני
בקיצור בלילה קמתי לילדים
ולמה הם עדיין קמים
אין לנו לילה וזה גומררר
כואב לי הכל ובעיקר הלב
הכל מתערבב לי בפנים ובא לי לקבור תצמי בשמיכה ולא לצאת עד יעבור זעם
לא יכולה עם הגושים האלה בגרון
לא בא לי לאכול כלום אבל יודעת שצריך
מרק עוף אני יכולה להכין טכנית
ואוכל לשבת בה יש חלות, נתקתק מינימום דגים חמין ומרק עוף
וללב מה לוקחים
מי יודע
מחפשת רעיונות לאוכל שמזין את הגוף ומחזק אותו
לא מרק
ולא דורש הרבה , אני חולה
להזנה הייתי הולכת על דייסה - זה קל לעיכול
ירקות ודגים מהמקפיא לתנור
רק לשים תבלינים מלח ושמן מעל
ולהכניס לחום גבוה
20 דק וזה מוכן
אצלנו אוהבים תבלינים- מלח,פלפל,כמון,קארי ושמן זית😋
ורפואה שלימה!!!
מחכה עד מאודאחרונהמסתבר שאני חיה על אויר
המוגלובין 9
אירון 12 (כשהמינימום זה 50)
פריטין 0000
ולא אני לא בהריון פשוט יש לי מחזורים פסיכים !!!
זהו עכשיו נכחה שהרופאה תתן לי עירוי ברזל בתקווה שיתן לי שקט לתקופה...
קוראים לו יניב אברהם
למה אני מרגישה רגשות אשמה כשאני חולה?
מרותקת למיטה , לא מסוגלת לקום
ולא נעים לי מבעלי שמגנגל בין המילואים לבית
למה לא מסוגלת לשחרר?
ואיך מבריאים מהר?
יש לך את הספר ״מי שטעם יין הונגרי״? יש שפ פרק על זה.
שהגוף צריך הפסקה הוא יודע לדרוש את שלו וצריך לתת לו.
זה מה שזכור לי משם...
זה אומר לראייתי שאנחנו פחות מחוברות לעצמנו
ומאפשרות לעצמנו להיות ולנכוח באותו רגע
בשביל זה בדיוק השם זיווג אישה לאיש 🙃
כשהוא עם שפעת- הוא קורס ולא זז. שתהיה לנו דוגמה, 'כך ראה וקדש', כי אנחנו גרועות בזה ככ
איך מחלימים? נותנים לגוף מה שהוא צריך. שזה מנוחה, נוזלים ותרופות להקלה. לכמה זמן שצריך עד שתעמדי שוב על הרגליים בבריאות בעז"ה
רפואה שלמה יקרה ❤️
קחי ויטמין סי, ויטמין די, אבץ.
תנוחי, תשתי. בסוף זה יעבור.
לפעמים הגוף מבקש מנוחה בשבילנו, כשאנחנו לא מספיק יודעות לתת לו
ככל שתתני לעצמך את מה שאת זקוקה הגוף יתחזק ויבריא❤️
בבקשה תנוחי הרבה!!
גם אם זה לשחרר מהרבה סטנדרטים וכללים
הגוף זקוק לזה כ"כ!!!
תדמייני שאת גבר-
מה עושה כשהוא חולה? נח והעולם יחכה...
סתם... לא בקטע מחרחר ריב כמובן😅
ומרק עוף אם יש לך מאיפה ממש מרים..
רפואה שלימה❤️❤️❤️
כשמצליחים לשחרר ולנוח מנוחה אמיתית.
הגוף שלך עכשיו במלחמה, והמצפון גם לוקח לו כוחות.
אז תשחררי ותתני לגוף שלך לעשות את מה שהוא יודע.
תאכלי מרק, תשתי תה, תקחי תרופה ולאט לאט הגוף יתחזק.
יש סבתא שיכולה לחלוק עם בעלך את הג'ינגולים?
אני יודעת שזה יצר הרע ושאני פשוט צריכה למחוק את האינסטגרם אבל פשוט לא מצליחה
וזה מכניס אותי לדיכאון רציני
כל היום רואה את הזוגיות של ההיא והבגדים של ההיא ולא מצליחה לשמוח במה שיש לי, זה גורם לי להרגיש שהחיים שלי דפוקים וכל השאר מצליחים. מה אני עושה?אני כבר שבועיים עם מצב רוח ברצפה מרוב שאני אכולת קנאה
על בגדים יפים? את יכולה לקנות לעצמך
על זוגיות? איך הזוגיות שלך עם בעלך?
ותזכרי שהכל תפאורה. איפשר לדעת מה באמת קורה בחדרי חדרים . ...אל תאמיני לכל מה שאת רואה
אבל איכשהו עדיין עובד עליי
גם בעיקר קשה לי דברים שאני מרגישה שאין לי.. נגיד אם אנע רואה זוג שעכשיו מתחתן אחרי מלא שנות חברות והתאהבות אני מקנאה כי התחתנתי ממקום שכלי
או בעל חתיך של מישהי - אני התפשרתי על המראה של בעלי..
זה דווקא ממקום של באסה כזה שלעולם לא יהיו לי את הדברים האלה
אוף
* את אוהבת את עצמך? מרימה לעצמך?
* מה טוב בך?
* מה טוב בבעלך?
* מה הנקודה המרכזית או שלוש נקודות מרכזיות שטובות,משמעותיות לך ובגללן החלטת להינשא לו?
* איזה שפע טוב ה' זימן לחייך ?
- לפני הנישואין
- ההיכרות איתו
- אחרי הנישואין
- תוך כדי החיים
* למה את חושבת שלאינסטגרמיוֹת טוב?
* באיזו רמה היית ממקמת את הטוב הזה?
* האם את חושבת שהן מושלמות?
* "אין הברכה שרויה אלא בסמוי מן העין" מה דעתך על המשפט הנ"ל?
תכלס להיות רווקה 10 פלוס שנים זה להתפשר על החיים שלך ובגדול! (בתור מי שהתחתנה בגיל 34)
ומהניסיון המועט שלי, אלה שהחיים שלהם מתועדים ברשתות החברתיות, הם דוקא אלה שמחפשים ליצור תמונת שווא של אושר ועושר כשבפועל יש לא מעט בעיות.
בקיצור תתמקדי בטוב שיש לך, "איזהו עשיר? השמח בחלקו"
אם לא תמחקי את האינסטגרם, ותמשיכי לצפות בחיים של אחרים על גבי המסך, לא תצאי מזה
לא אהבה עצמית, לא עבודת המידות, לא חיזוק הזוגיות
כשאנחנו מכניסים את עצמנו לניסיון, יש פחות סיעתא דשמייא להתמודד. להיכנס לזה כשאת יודעת שזה לא טוב לך - זה בדיוק בדיוק זה.
כולן הרבה יותר פוטוגניות שם, עם כל הפילטרים. ויש מלא בנות יותר יפות/ רזות/ מדהימות. הן לא קמות עם השיער מקורזל בבוקר 😅
עם בתים יותר יפים ויותר מעוצבים (כי היא מקבלת הנחה תמורת העלאה לסטורי/ כי באמת יש לה טעם טוב).
ותמיד הבית שלה נקי, והרצפה מצוחצחת, ואין סימני ידיים על החלונות ועל המקרר, והאוכל שלה נראה וואו, והספה בכלל לבנה ויש לה תינוק
ולה ולבעלה ולילד יש את אותו וונזי מדלתא, והוא לא מקריח, ויש להם מלא כסף ורכב חדש, והחיים נוצצים😁
צאי מזה. זה דמיונות. זה בדיוק כח המדמה שבא להחליש אותנו. זה הפך הברכה שנתן בלק בעל כורחו לעמ"י: מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד בד אמותיו, ופתחי הבית של אחד לא מכוונים לזה של חברו.
למה לך הצער הזה אחותי..? מה זה נותן לך?
למה להסתכל על מה שאין במקום להמקד במה שיש?
תעשי לעצמך טובה ולמען בריאותך הנפשית, תתחברי למציאות *שלך* הפרטית. תשפרי אותה כפי ראות עינייך, אין בעיה, אבל לא בגלל שראית בחוץ. זה רק מעורר צורך שלא היה קיים ועושה בעיות.
וחיבוק כמובן ❤️
במיוחד שעכשיו אני עושה הסבת מקצוע ועדיין לא ממש מצאתי את עצמי
כל האימהות שם משקיעות בפעילויות מגניבות לילדים
ויש להן יציאות זוגיות קבועות
וכולם כל היום אוכלים בכל מיני מקומות שווים
ועושות בוטוקס בכל מקום אפשרי ובלתי אפשרי
ובאופן תמחדי בזוגיות של לבבות ופרפרים
וכל אחת עוסקת במקצוע חלומותיה וכמובן מרוויחה הון
והבית מקטלוג שאין דברים כאלה
...
כמונו הולכים לחלוף מהעולם
ורק אנשים נוצצים ימשיכו להתקיים🤪
מזכיר את הקריקטורות של הקורונה כשלמדו בזום
וניקו את הרצפה בכל השטח שהיה אפשר לראות על המסך ובצדדים היה כל הבלאגן🙃
בחיים לא הבנתי את מי שמעלה את חייה לכל במה ציבורית.
אם טוב לך- וב"ה גם לי טוב בחיים, אז למה לך לצער אחרים? את לא חוששת מעין הרע? מקנאה שאת מושכת אלייך? מלדרוך לאנשים על המקומות הכואבים?
לא בקטע של לקטרג ח"ו, אבל בשבילך, תביני שמשהו פה מסריח. מי שעושה את זה לא חייה את חייה באמת באושר. כי אחרת זה היה לה ככ מיותר ליחצן אותו.
אדם מאושר, ויצא לי לפגוש כאלה, הוא אדם שלם. ששמח בחלק *שלו* לא מעניין אותו מה חושבים עליו או מה יש לחבר שלו.
במציאות יש אנשים שמייפים אותה ומציגים הצגות, שום מקום לא נקי לגמרי.
אני צורכת תכנים מטיקטוק כמה שנים, אין שם ייפוי מיוחד למציאות, להפך, יש שם הרבה חשיפת רגשות, חולשות וכנות. לא כל התכנים כאלה, אבל הרבה מהם כאלה ומכיון שהטיקטוק יודע כבר מה אני אוהבת הוא מביא לי את התכנים המתאימים.
וואי כמה זמן לא כתבתי כאן...
אני מכירה אישית שתי אושיות רשת,
שתיהן מעלות תכנים מהסוג שמוציא את העיניים
מרגיש שאפילו האבק שלהן עשוי מזהב..
תכלס אני יודעת איזה חיים בזבל יש להן
לפעמים אני פשוט צוחקת
ולפעמים זה פשוט מתסכל
ולפעמים אני פשוט בהלם איזה פיצול אישיות בין הדמות המוצגת לדמות האמיתית..
אני חושבת שהדלק שלהן להמשיך לחיות זה התגובות של הנשים שם והיכולת לדמיין את עצמן כמשהו אחר
דיאנה רז ז"ל שנרצחה
הייתה נחשבת למודל לזוגיות והורות
והייתה גורו בתחום..
לפעמים יש שוני גדול לצערנו בין הנראה לבין המציאות...
והאמת, כמו שלא אלך לאירוע שיהיה לי מאוד לא נעים עם כל הנוכחים לא ממליצה לך להיות במקומות שלא עושים לך טוב..
בבסיס, להקשיב לנפש- עושה לי טוב, או לא?
ולהקשיב לפנים שלנו..
כמובן רל להגיד קשה לעשות..
כל הכבוד שרשמת כאן
זה כבר חצי דרך
בהצלחה גדולה!!!!
בשורש הקנאה יש רצון עמוק שלך
רצון לזוגיות טובה
להרגיש טוב עם עצמך, להרגיש שהחיים שלך טובים
להרגיש שאת מצליחה ❤️
מעבר לזה התמכרות ובריחה למסכים הרבה פעמים מגיעים
כשיש לנו רגשות מורכבים או תחושה של דאוון, ואז
מנסים לברוח למשהו שמסיח את הדעת, או לפעמים נותן
תחושה טובה שמחפה על הבור שבכאב,
אבל כמובן שזה לא פותר את הבעיה לטווח הרחוק,
ולפעמים גם מחריף אותה בין אם זה בתחושות ריקנות אחרי
זה, או העצמת הקנאה או אשמה ועוד.
הפתרון הנכון בעיני הוא ללמוד לעשות עבודה רגשית,
להבין מה כואב לי ולמה, ואיך להתמודד נכון עם הכאב הזה
ולהבין למה הוא כאן (כדי לעזור לי לצמוח ולהגיע למקום שנכון לי)
ואיך אני לוקחת את הקריאה הפנימית הזו של הלב והנשמה שלי יודעת להקשיב להם נכון ולקחת אותם ואותי קדימה מכל זה❤️
ואם את מתפתה תכנסי דרך מחשב/ גוגל . זה פחות זמין ותצליחי להיגמל.
וטיפ לשמוח במה שיש: תצלמי גם רגעים קטנים ומשמחים (את ממש לא חייבת לעלות) או סתם בסוף היום תחשבי על כל הדברים שיש לך להודות עליהם.
אבל בערב הסתכלתי במחשב 😞
כמו שמישהי כתבה כאן זה פחות זמין אז מקווה שאצליח להיגמל
אני בעיקר עוקבת מישהי ספציפית ומקנאה בזוגיות שלה אז אולי באמת כדאי לי ללכת לטיפול ולראות מה מפריע לי בחיים האישיים שלי?
התחיל גם דימום קטן,
תודה לכולכן שהייתן פסימיסטיות בצדק למן ההתחלה, לא נתתן לי תקווה ואיפסתן אותי כדי שלא אתאכזב. זה מאד שכיח?
עשית הזרעה או הפריה?
אבל באופן כללי הריון כימי זה דבר שכיח
ואישה שלא עוקבת באדיקות אחרי המחזורים שלה יכולה אפילו לא לדעת שעברה כזה דבר..
זה שהבטא יורדת זה כבר סימן טוב כי ככה תתחילי מחזור חדש במהירות, ואיתו הזדמנות חדשה בעז"ה
(קרה לי פעם הריון כימי שהבטא עלתה איטית במשך שבועיים.. סיוט זה היה
ואחכ גם ירד מאוד לאט
אז אם לא תקין כבר, ב"ה שהגוף כבר קלט את זה ומתחיל להתאפס.
חיבוק ושתזכו בקרוב להריון תקין ושלם ❤️
בעז"ה שיהיה לטובה ומכאן רק תגיע הישועהאמהלהאלוםה שאת מתחילה לפרגן ולראות את הטוב עכשו..
הריון כימי זה משהו שקורה מלא, והרבה בנות, מאד שכיח.. יש פעמים שאפילו לא יודעים שזה קרה..
הלוואי שהשם רואה את הביטחון הזה
ויפנק אותי
שאת צריכה
את רוצה לשתף מה קורה?
חיזקת אותי!
בעבודה היה לי פעמיים מבוכות
ופעם אחת צעקות על משהו שיש דרך לומר אותו בצורה יותר רכה. וקיבלתי את הצעקה הזאת ממישהי, לפני אנשים.
וגם לי מותר לטעות
ואני בן אדם
עדיין לא מחשב 
בכיתי כל הדרך באוטובוס.
ועכשיו יותר טוב.
ברוך ה.
אבל האמת התנהגות כזו זה בעיקר הפסד וסבל לאישה הזו בעצמה,
איזה מדהימה את שאת מהנעלבים ואינם עולבים..
ובכל מקרה
חיבוק גדול
כ"כ לא נעים התחושה הזו..
שתהיה שבת שלום של נחת ורוגע❤️
ומתוך כך שאת קוראת לבזיונות שלך בטחונות,
שה' יחזיר לך כגמולך כפליים
🤗
הרבה הצלחות!
החיית אותי
😭😭😭
היא כבר בת שנה וקצת, זה שובר אותי כל פעם מחדש
אין לי כוח אפילו לפרט
היא תלויה במשהו כדי להרדם
ואז כשאת מעבירה אותה
היא טיפה מתעוררת ושןב צריכה את העזרה להרדם..
כתיבת המילים האלה הייתה לי בראש חודשים רבים. חיכיתי לסיים את ה"מסע" הזה ולחלוק את זה החוצה, בעיקר בשביל מי שתיתקל באתגר הזה בעתיד.
אז סליחה מראש על האורך, זה גם ככה מכוון למי שמחפשת פרטים כמו שאני חיפשתי....והחלטתי שהפורום הזה זה המקום הכי טוב, כי גם מחיפוש פשוט בגוגל ניתן להגיע לשרשרורים פה.... ובאמת חשוב לי לעודד ולו במעט מי שגם עוברת או תעבור בעתיד את האתגר הזה....
אתחיל מהסוף: באופן לא הכי ברור,אם כמה שזה נשמע מוגזם- שביתת ההנקה שעברתי הייתה אחד מהמשברים הכי גדולים שעברתי בחיים שלי. משהו שאני לא אשכח אותו לעולם. ואמנם אני לא יודעת אם נהגתי כמו שבאמת הייתי רוצה לנהוג, אבל מאמינה שהכל היה משמיים וגם התגובה שלי כנראה הייתה איך שהייתי צריכה להגיב.
וכן, גם בעיצומו של המשבר אני הייתי מודעת לזה שזה כולה הנקה, ואני לא אמורה לקחת קשה, ויש דברים הרבה הרבה יותר חשובים. אבל את זה הראש אמר. הלב הרגיש כאב גדול. והבנתי שזה לא בשליטתי...
אז אני כותבת את המילים האלה כי עברתי אתגר , שלכאורה הוא נשמע כמו דבר קטן אבל בשבילי זה היה אתגר עצום, בעיקר רגשית. ואני כל כך חיפשתי מידע, אני שוועתי לכל שבב קטן של נתונים על התופעה או אפילו של לדבר או לקרוא על מי שעברה את זה כמוני כדי למצוא הזדהות.
אז אני בעצם כותבת את זה לך- זו שהולכת לקרוא את זה בעתיד ותזדהה, ואולי זה אפילו יעזור לה.
בקצרה (הכי בקצרה שאני יכולה): אחרי שכבר נולדו לי ילדים לפני וברוך השם ההנקה הייתה איתם סבבה (עם קצת קשיים טכניים אבל בגדול הנקתי ונהניתי עד גיל יפה),
נולדה לי תינוקת מתוקה וגם איתה ההנקה הייתה סבבה והכל... עד לילה אחד, בגיל 3.5 חודשים.
באותו יום, לפני הלילה, הייתי עייפה במיוחד. בעלי החזיק אותה בערב ואני כנראה לא הכי התייחסתי אליה... בעלי אמר לי שהוא רואה על המבט שלה שהיא פגועה ממני, ואני, במקום לנשק ולפייס אותה, אמרתי "היא שיגעה אותי היום". אני עדין צריכה לעבוד על רגשות האשמה...
ואז בלילה, קמה כרגיל לינוק (היא קמה הרבה). לא היה לי חלב, זה היה קורה לי לא מעט (בדר"כ כן היה לי חלב אבל היה קורה שהיא צריכה להתאמץ כדי לגרום לזרם להגיע).
המשיכה לנסות... והחלב עוד לא בא...
קמתי מהמיטה ונענעתי אותה תוך כדי הנקה...(זה כבר קרה כמה לילות לפני, אחרי שקמתי והיא המשיכה למצוץ בסוף בא החלב) פתאום היא צורחת ולא מסכימה לנסות יותר.
לא משנה מה, לא הסכימה.
בעלי קם, הדלקנו אורות. הוא אומר "טוב, תשאבי ותביאי לה בבקבוק". ואני בתמימותי עושה את זה...
בתור אחת שקוראת הרבה באינטרנט, מישומה לא קרה שחשבתי שיש פה משהו מסוכן לעשות... הרי היא גם ככה הייתה מקבלת פה ושם קצת בקבוקים. לא חשבתי שזה מסוכן דווקא אם היא לא רוצה לינוק.
שאבתי, נתנו בקבוק, היא אכלה, חזרנו לישון. הגיע הבוקר...
והכל אותו דבר.
אני, בתור דאגנית, מתחילה לפחד, לקרוא באינטרנט, רואה את כל העצות. מתייעצת אפילו עם יועצת הנקה. לוקחת לרופא לשלול פטריה או משהו.
קוראת שבדרך כלל זה עובר תוך כמה ימים.
ועוברים כמה ימים ואותו דבר... (כמובם שאיבות קבועות במקום הנקות להמשיך את ייצור החלב).
מרגישה שחרב עלי עולמי. ממש כך.
בימים האלה, הייתי מאה אחוז רק על זה. גם במחשבה. המון תפילות. ועשיתי את כל מה שאומרים לעשות... והתחנפתי אליה, התקלחנו יחד (וכמובן הרבה תוספות להגברת החלב, הרבה אוכל ומנוחה. צריך ממש את תמיכת הבעל לזה).
אציין שבעיקרון כתוב לא לתת בקבוק כי זה יחריף את שביתת ההנקה ובדיעבד זה ממש נכון אבל לא הייתה לי ברירה. לא הבנתי איך אמורים לתת לתינוק רעב לאכול עם כפית או צינורית, זה היה נראה לי הזוי ולא הייתי מסוגלת להרעיב.
העניין הוא שבמובן מסוים ברוך ה' הנסיונות שלי להחזיר אותה לנסות לינוק עבדו, אחרי 5 ימים היא כן הסכימה לינוק, אבל - קצת.
בעצם מה שקרה זה שעברתי מקטגוריה של "שביתת הנקה" ל-"שביתת הנקה חלקית", או אולי "העדפת בקבוק חזקה".
בסופו של דבר, הנקתי אותה, הנקה חלקית סוג של, עד גיל 9.5 חודשים (החזקתי מעמד עוד חצי שנה).
החודשים הראשונים היו מטורפים מבחינת המאמץ שלי, ומבחינת כמה לקחתי את זה קשה (ופה נכנס המעגל השני- למה אני לוקחת את זה כל כך קשה?). הלכתי לקואוצ'רית כדי לנסות להבין למה.
(המון מחשבות "למה היא לא רוצה אותי").
אבל אני מודה לה' כל כך על זה שהיה בעזרי, וזכיתי להמשיך להניק אותה, גם עם לא באופן של הנקה מלאה כמו שהייתי רוצה.
חשוב שתהיה מודעות לסיטואציה- שאם התינוק פתאום לא רוצה לינוק, וחשוב לכן הנקה מלאה, לנסות לא לתת בקבוק, על הפעם הראשונה שזה קורה. אני חושבת בדיעבד שזה מה שהייתי צריכה לנסות לפחות לעשות. אני מתכוונת ממש על הפעם הראשונה שיש סירוב....
כי בפעמים הבאות, לא לתת בקבוק, בשבילי היה קשה מידי. (היו יועצות שהציעו את זה באינטרנט. אני אישית לא יכולתי להרעיב אותה).
ועוד נקודה- הסיסמא הידועה "את אמא טובה גם אם אתה לא מניקה" היא לא סתם סיסמא. יש לי עוד עבודה להבין למה זה היה לי כ"כ קשה (וזה בטוח לא רק זה שיש לחץ חברתי להניק... זה הרבה יותר מזה...) , אבל אם אנחנו כחברה נכניס לראש שהנקה זה מבורך אבל זה לחלוטין לא מה שמגדיר את הקשר עם הילדים, זה יכול לעזור למשברים מהסוג הזה.
עכשיו אני כותבת פרטים רק בשביל מי שבעתיד (או עכשיו) תרצה, כל השאר- להתעלם, חפירה ארוכה לפניכם:
אני רוצה לכתוב על כל הצעדים שנקטתי. זה מידע שאני חיפשתי בנרות בזמנו ואמרתי לעצמי שאני אכתוב ואפרסם.
- ימים ראשונים- הייתי המון עם התינוקת, המון פוצ'י מוצ'י, מקלחת ביחד. מסנה להציע להניק ואם לא רוצה- לא להכריח בכלל (כמובן שאבתי, גם בלילה. חלק מהזמן בלילה הסכימה וחלק לא. לקחתי הרבה תוספות להגברת חלב)
- אחרי כמה ימים שהסכימה לנסות שוב אבל רק לכמה שניות, עברתי לסגנון אחר של יומיום.
בימים אחר כך, המשכנו עם מקלחות משותפות, אני מנסה להציע להניק, היא לפעמים מסכימה לקצת זמן ולפעמים לא. בכל מקרה- אחרי ניסיון ההנקה, אני שואבת. ככה כל 3 שעות.
באיזשהוא שלב עליתי על שיטה מתישה אך שעזרה- ראיתי שהיא צריכה זרימה חזקה ואם אין זרימה חזקה היא ישר מתייאשת, כי היא בעצם רגילה לבקבוק, אז הייתי צריכה להביא את הזרימה החזקה ישר אליה, כלומר לפני הנקה- ללכת למשאבה לשאוב כמה דקות עד שאני מרגישה שמגיע הזרם, ואז ישר לעצור את המשאבה וללכת אליה.
זה עזר, הסכימה להתחיל. בהתחלה הייתה יונקת דקה או 2 דקות.. עד שלאט לאט עלתה ל 6/7 דקות הנקה. לפעמים 10 דקות. לא תמיד אך לפעמים.
יועצת הנקה הסכימה להיפגש איתי רק אחרי שהגעתי איתה למצב קצת יותר יציב.
בשלב הזה ברוב הלילות היא ינקה בסדר, הבעיה הייתה בימים.
- אחרי שבועיים בערך מתחילת השביתה (כבר הפסקתי מקלחות משותפות בשלב הזה, כי המטרה שלכם הייתה לגרום לה להסכים לנסות... ברוך ה' הגענו למצב שהיא מסכימה לנסות, היא פשוט לא נשארת הרבה) כשהיועצת באה היא הראתה לי את הצינורית, זה לא ממש עבד.
הסברתי ליועצת על בעיה שיש לי- בגלל שאני שואבת כל 3 שעות, אני לא ממש מצליחה להתמלא 3 שעות אחרי השאיבה, ואז כשאני מציעה את עצמי אליה אני לא מספיק מלאה. גם אם אני אכן הולכת למשאבה לעשות זרם לפני הנקה, לוקח זמן לזרם לבוא... ובכלל הייתי הולכת להניק אותה עם הזרם, והייתי מרגישה שתוך שניה הזרם החזק נחלש כי אין חלב. כאילו השאיבות לא טובות לטווח הקצר- לא מתמלאים. היא הציעה לי לנסות לוותר על שאיבה אחת ביום ולראות מה קורה אם אני יותר מלאה. קצת קשה לי לזכור כי התוצאות של הנסיונות לא היו חד משמעיות... אבל כן ראו שזה עוזר בגדול.
אבל בשלב מסוים, במיוחד שראיתי שגם השאיבות מתישות, התקבעתי על סדר יום חדש שאיתו
"שרדנו" עד שחזרתי לעבודה מחופשת לידה (דבר שחיכיתי לו מאד).
- השגרה החדשה כללה 2 שאיבות בלבד, ויחסית לא הרבה בקבוקים.
בבוקר בדרך כלל הייתי מלאה יחסית מהלילה, אז בבוקר הייתי מניקה יחסית יפה.
אחר כך הייתי שואבת שאיבה ראשונה בסביבות 10:00 בבוקר (בערך בזמן הזה, מתי שיוצא אחרי הנקה), שאיבה ממש עד להתרוקנות (עם סחיטה ידנית).
בארוחה הבאה של אזור 12:00- 13:00 הייתי מנסה רוב הפעמים בכל זאת להניק למרות שהייתי די מרוקנת בגלל השאיבה, מה שהיה הולך- גם אם זה דקה/2 דקות, הייתי שמחה. ברוב המקרים הייתי יונקת כמה דקות. ואחר כך ישר מביאה בקבוק, בדר"כ בקבוק של חצי מנה/ שלושת רבעי מנה היה מספיק.
בארוחה הבאה של אזור 16:00 הייתי מניקה, בשלב הזה הייתי קצת יותר מלאה ובדר"כ ההנקה הייתה בסדר.
ישר אחרי ההנקה הזו, שאיבה שניה עד להתרוקנות.
אם צריך- משלימה לה עם בקבוק.
אחר כך, ארוחת הערב- הארוחה של אזור 19:00. את הארוחה הזו הייתי מלכתחילה מביאה לה בקבוק בלי לנסות להניק ובלי לשאוב, מ2 סיבות:
1. להתמלא לקראת הלילה, הכי היה לי חשוב להניק בלילה (הפחד הגדול שלי היה שאיבות ובקבוקים בלילה כי הלילות גם ככה לא פשוטים).
2. שהיא תשבע טוב לפני הלילה, כלומר לקבל מנה שלמה בלי שהיא צריכה למצוץ כדי לקבל חלב או לא לקבל מספיק. עם בקבוק יש וודאות.
אהבתי את השעות האלו בהם לא היה לי לחץ האם היא תינק או לא כי מראש ידעתי שאני בכלל לא מנסה להניק....
ואז בלילה- ברוב מוחלט של הלילות, הייתי מספיק מלאה והיא ינקה רגיל (היו רק איזה 2 לילות בהם היה בעיות, ואני שאבתי).
ככה שרדנו עם ההנקה, עד שחזרתי מחופשת לידה. בעצם, בדיעבד אני יכולה להסיק (אז לא העזתי להאמין) שרוב התזונה שלה, ואולי אפילו רוב גדול, הייתה מהנקה ישירה ולא בקבוק.
- ברגע שהיא נכנסה למסגרת ואני חזרתי לעבודה, נהיה יותר לחלוטין יותר קל, כמו שציפיתי. לא היה את הלחץ האם תינק או לא, כי היא גם ככה במסגרת...
הייתה חוזרת אחרי המסגרת ויונקת יפה יחסית... בערב כרגיל- בקבוק ואני לא מניקה ולא שואבת כדי להתמלא ללילה... ובלילה- רק הנקה.
בעצם שתי השאיבות שהייתי תמיד עושה בבוקר ואחר צהריים,
אחרי החזרה שלי לעבודה עברו להיות צמודות בזמן שאני בעבודה- בבוקר ובצהריים. לא הייתי צריכה לשאוב בבית בכלל, רק בזמן העבודה. בשבתות הייתי שואבת עם שעון שבת....
ככה הגענו לגיל חצי שנה... וברוך ה' כשהיא הגיעה לגיל חצי שנה מפלס המתח ירד אצלי. זה היה היעד החשוב שלי.
ואז פרצה המלחמה, והבעל מגויס... ויש עוד ילדים בבית... ומחשבות אולי להפסיק? גם ככה זה קשה מאד כי יש לה העדפת בקבוק, ועמדתי ביעד שהיה לי חשוב- גיל חצי שנה. אז למה לא להפסיק?
ואני לא מפסיקה כי דווקא ההנקה מחזקת אותי נפשית, וכי דווקא עכשיו עם המלחמה לא כדאי להחליף גלולות, וגם בגלל שדווקא בגלל כל השינויים, קשה להנחיל עוד שינוי.
אז ממשיכים... והיא ברוך ה' כבר אוכלת יפה אוכל...
ועוברות השבועות... והופ, הגענו ל8 חודשים. מדהים.
כאן כבר מתחיל שינוי כי יש לחץ בעבודה ואני לא מספיקה לשאוב פעמיים... יורדת לפעם אחת... וגם בלילה אני מותשת ומרשה לעצמי להביא קצת בקבוק, ב"ה היא כבר מחזיקה לבד... וכמות החלב יורדת... והמטרנה מקבלת עוד ועוד מקום.
גיל 9 חודשים, כבר אין זמן בעבודה בכלל לשאוב (אם זה היה גיל יותר קטן וזה היה קריטי לי כמובן הייתי שואבת לא משנה כמה לחץ יש בעבודה, אבל בגלל שהיא כבר גדולה מרשה לעצמי לא לשאוב למרות שאני מודעת להשלכות).... וככה, לאט לאט, זה נגמר. ואני מסה להיות שלמה עם זה.
ואז, אחרי יום וחצי, לילה של המון בכי, כלום לא עוזר, לא מטרנה לא משחה לשיניים, כלום.
ואני מישומה לוקחת אותה אלי שתינק, למרות שאין לי כבר כלום. והיא מוצצת ומוצצת, ופתאום מגיעה לה קצת חלב. והיא נרגעת, וחוזרת לישון. מדהים.
שוקלת יום אחר כך "אולי בכל זאת ננסה לגרום לחלב לחזור ונמשיך עוד קצת... אני מתגעגעת, ואולי זה עוזר לה להמינע קצת מלקבל את המחלות בגן".
אבל מחשבות לחוד ומציאות לחוד. קשה לחזור לשאוב הרבה, ואין חלב.
אז זה הגיע. בדיוק 6 חודשים אחרי השביתת הנקה. והיא בת 9.5 חודשים.
תודה לה'. רק שה' תשמור לי עליה. ויש לי כל כך הרבה עוד שאני צריכה ללמוד פה.
מי שרוצה עוד עצות ,או שסתם בא לה לפרוק, מוזמנת לכתוב לי בפרטי.
בשורות טובות בע"ה!!
(Cc= סנטימטר קובי, ml = מילי ליטר, כלומר, אלפית הליטר. ליטר זה אלף סנטימטר קובי)
אנחנו הגענו פעם למיון עם תינוק שלא ירד לו החום והם אמרו לנו לתת cc לק"ג באקמול רגיל.
זה תלוי ברמת הריכוז שיש בתרופה באקמולי פורטה צריך פחות.
ובנורופן חצי cc לק"ג למרות שבטבלאות כתוב פחות וזה פשוט הוריד לו את החום🤷🏻♀️
אז אני לא גורם רפואי אבל צריך לדעת שלפעמים המינון הרגיל לא מוריד את החום צריך להוסיף קצת.
הם אמרו לנו את זה שם באופן גורף לתת את המינון הגבוה...
בקבוצה של הקהילה...
או לקנות חבילה חדשה בבית מרקחת. לא הייתי משחקת עם המינונים
כי בבניין שלנו כבר אין ילדים שמשתמשים בסירופ אקמול 
ובקבוצה של הקהילה - כבר יהיה מהיר יותר ללכת לקנות.
בינתיים הלכתי לקנות לה "אקמול" מסוג אחר - ביסקוויטים
עזר לזמן קצר...
מתואמתבינתיים לא נראה שזה עוזר לה 
(והיא רוצה כל הזמן את אבא... לכי תסבירי לה שהוא יחזור רק מאוחר מאוד...)
לכאבי אוזניים באמת הפתרון הוא נורופן
אבל במחלת חום רצינית של חום סביב השעון זה טוב שאפשר לשלב אקמול ונורופן.. או כשזה משהו בקטנה אז אקמול גם מספיק
עבר עריכה על ידי אנונימית בהו"ל בתאריך ח' בשבט תשפ"ד 18:25
עבר עריכה על ידי אנונימית בהו"ל בתאריך ח' בשבט תשפ"ד 18:25
אני פשוט עצובה מכל הסיפור הזה...
נשואה 8 שנים, ולא מרגישה שאני מתקדמת בכל הדבר הזה. אני תמיד מוצאת את עצמי מכחישה את הבעיה שלי באמירה "הרבה נשים מרגישות ככה" "לא אצל כולם יש זיקוקים באויר"
אבל וואלה. די, חלאס. מה קשור עכשיו אחרים? אני רוצה חיי אישות טובים ומשמחים.
כשהייתי בהריון/מניקה האשמתי את זה. אבל תקופה ארוכה שאני לא בהריון ולא מניקה (שנה וחצי). לא על שום דבר הורמונלי. זה כאילו תקופה שחיי האישות שלנו יכולים לפרוח. (אמנם הוא מגוייס אבל חוזר הביתה יחסית הרבה)
רוב הזמן אני מרגישה שאני עושה בשבילו. שזה כן משמח אותי במידה מסויימת. אבל זה בכלל לא נותן לי מענה. תמיד אותה רוטינה.. כבר שנים. אני אוהבת עיסויים, אז הוא עושה. זה כיף ומפנק. וזה כאילו החלק שלי.
אחר כך מגיעים לתכלס, לחלק שלו. אין לי שום חשק לזה, אף פעם. נטו בשבילו.
הדבר היחידי שאני אולי נהנית זה ממגע ספציפי. ובד"כ הוא בכלל לא יודע לגעת למרות שאני מנסה להנחות אותו שוב ושוב ואז סתם אני מתוסכלת ומעדיפה לסיים את הסיפור לבד.. אז אני כאילו "לא צריכה אותו". וגם אז זה אולי לאיזה 3 שניות. אז אני לא מרגישה שזה כזה ביג דיל. אין לי מקום אחר בגוף שמעורר שזה מתסכל. אז גם מתבאסת שיש לי רק מקור אחד להנאה והוא מוגבל ביותר..
ניסינו טיפולים. הלכתי למישהי לבד, אמרה שצריך להתנסות ולהיפתח לאפשרויות נוספות. הלכנו ביחד לטיפול מיני וגם שם, אמרה שצריך לראות איך מתפתח ולאט לאט תגלו דברים חדשים.
אבל וואלה אני נשואה 8 שנים. מרגישה שאני בחיים לא אצליח להתחדש או לגלות משהו אחר. אנחנו מנסים ומתנסים בדברים אחרים ושום דבר לא מתקדם. כשלא הולך אני מנסה להתמקד בתחושה של הביחד, שגם כשאין חידוש להתרכז ולשמוח מזה, מעצם הקשר. שזה מצויין.
אבל זה כן מבאס אותי שבסוף תמיד חוזרים לישן ולמוכר- משחק מקדים, עיסוי מפנק, חיבור.
וזהו. לא וואו אף פעם.
ואני מרגישה שאני מפספסת הזדמנות של קרבת גוף-נפש גדולה, הזדמנות להנות ממש מהפן הזה של הזוגיות. וזה מבאס.
(חשוב לי לציין שאני מאוד שמחה ממגע בכללי.. כלומר אני מתגעגעת לחיבוק ולמגע שלו ברמווווות כשאני אסורה. מתאמצת להיטהר כמה שיותר מהר כי זה חסר לי. כלומר זה לא שמגע אצלינו לא משמח.... )
מישהי פה הייתה במקום כזה ובסוף הצליחה להגיע לנקודת מפנה? אני ממש אשמח לשמוע.
תודה
1. איך הקשר שלכם? לא הגופני, אלא הכללי. האם יש כבוד, אהבה, האם טוב לכם יחד. גם אם טוב, אפשר לחשוב על לנסות להתקרב עוד במישור הרגשי, לפעמים זה גם גורם לעוד צדדים להיפתח.
2. לא עושים מה שלא נעים. בלי אבל ובלי אני רק אתן לו... פשוט לא. בטווח הרחוק זה מזיק
3. רצון ולא רק "הסכמה". אני חושבת שזה המפתח. רק כשיש רצון לשניכם, מתקדמים. בכל שלב ובכל היבט שקשור לקשר הגופני. גם אם זה אומר שהתדירות תרד. הרצון ותחושת הבחירה כאן היא משמעותית מאוד להנאה.
בחיים לא נגיע לחיבור מלא.. אין לי אף פעם רצון לזה.
אז זה לא ממש הגיוני שאני אלך רק על פי זה
והיא יכולה לנוע בשני הכיוונים.
וכשאת מגיעה למגע אינטימי כשאת לא רוצה, הספירלה נעה כלפי מטה. והזיכרון של החוויה נשאר מפעם לפעם ומעמיק. אז אם את לא רוצה ועושה בכל אופן, לא רוצה ועושה בכל אופן, הספירלה רק יורדת עוד ועוד כלפי מטה, ובאמת קשה להגיע למצב של רצון ולהינות.
אבל יכול להיות שבשביל להתחיל, כדאי לבחון שוב את המצב עכשיו, שבו את עושה בלי שאת רוצה. לשחרר את ה"צורך" שלך, כדי לאפשר לרצון להגיע.
אולי כאן גם כדאי להשקיע מחשבה.
למה זה לא הגיוני בעינייך שאם את לא רוצה אז לא?
זה הדבר הכי אינטימי שיש, זה לא הכי הגיוני שזה יעשה רק מתוך רצון ולא מתוך צורך?
את לא חייבת לענות, רק מנסה לפתוח קצת את המחשבה, כי אולי מה שיעזור זה לשחרר את הנחות הבסיס שעליהן את נשענת
כמה אצליח להסביר את עצמי בצורה נקייה שתתאים לפורום, אבל אנסה. אם זה יותר מדי, אשמח שייערך על ידי המנהלות
גירוי מיני מתחיל הרבה מהראש
כדי שיהיה לך טוב וגיף עם בעלך את צריכה כר מנטלי טוב לזה, ולא תחושת ' באתי לרצות אותך יאללה שיגמר כי אני לא נהנית'.
אז בשביל זה יש טיזינג ומחמאות וחיזור בתקופה שמותרים
בנוסף, עוד איברי גירוי שתורמים לחשק המיני מאוד הם הפה והחזה.
ובשביל זה יש מה שנקרא משחק מקדים
עוד על זה - יש נשים שמצליחות להגיע לשיא מחדירה ויש כאלה שלא וזה יגיע מגירוי חיצוני
כדי שבעלך יוכל לגרום לך ליהנות, צריך לנסות ולבדוק מה מתאים לכם. בסבלנות. בלי לחץ. ממש חקירה שלכם כזוג. אם אתם לא מגיעים לחקירה הזו, כדאי לדבר על זה ולהפנות את תשומת לבו לכך שהוא לא בקצב שמתאים לך כדי ליהנות
בהצלחה!
שאני לא נהנית משום איבר אחר לצערי.. למרות שאני פתוחה לזה.
גם לא מהפה ולא מהחזה
פתוח. מחילה.❤️
מה שכן ממליצה לא להפסיק את החיפוש. תפנו לסקסולוגית אפילו. מגיע לך להנות
מישהי שמעבירה קורס שמדבר בדיוק על זה.
לא התנסיתי, אבל נשים מספרות שממש עזר להן.
יש הרבה כאב במה את מעלה שאני יכולה להתחבר אליו. נשואים 6 שנים.
אני מרגישה שהרבה קןשי אצלי יושב על הפער שבאמת הגברים כל כך פשוטים לתפעול!!! ואנחנו מורכבות פי כמה. אצלינו נסיון לשיח יוצר הרבה תסכול כי אני אומרת בא נעשה ככה אבל אנמ לא מכוה ואז זה לא עובד וסתם אני שיתפתי שזה לא פשוט לי והוא התאמץ והשתדל ומרגיש לא מוצלח.. כי הכי חשוב לו בעולם שיהיה לי כיף.
וראיתי מה שכתבה האנונימית שהגיסה ובעיני אם אתם אוהבים, ונשמע שכן, וכיף לכם ביחד, ונשמע שכן, ואת לא עושה משהו שלא נח לך, ושוב לא נשמע מתאוריך שזה הסיטואציה אז האמת רק להשתתף איתך.
אנחנו הלכנו למפגש אחד אצל מיכל פרינס וכן עזר קצת אבל תכלס מאז עבר המון מזן ומרגישה שיש הרבה מה ללמוד עוד.. וקשה לי שתמיד הבקשה והשיח וכו מגיע ממני.
בהרגשה שלי התסכול הזה מאד מעיק על הזוגיות אבל סליחה.. חוץ מהשתתפות אין לי מה להציע....
לפני החתונה נמשכת אליו?
ברמה שהיו סימנים גופניים ברורים?
הקושי הוא בהנאה הפיסית.
מניחה שקיבלתם הנחיות והמלצות לגוון ולנסות דברים מסוימים, מעבר לשגרתי שאתם נוהגים לעשות.
טכניקות שעושות טוב יותר.
איפה הבעיה עם זה? כל מה שניסתם לא מועיל? חוסר שיתוף פעולה?
יש תנוחות שיותר ״שוות״ לאישה מאשר האופן הפשוט והרגיל.
בגלל שגם הדגדגן מטופל ומקבל את הגירוי הראוי.
וגם אפשרויות והזדמנויות להנאה רבה שלך עד לשיא, בלי חיבור, או ליתר דיוק אחרי החיבור, שאז הוא יותר פנוי להשקיע אחרי שהוא כבר מסופק.
את עייפה?
אני שמתי לב שכשאני עייפה אני לא מסוגלת להתרכז ולהיות כל כולי עסוקה בזה.כדאי למצוא זמנים מדויקים יותר.
חוץ מזה זה רק ניסויים.איפה נעים לך ובאיזה עוצמה.בכל מקום בגוף.אפשר לנסות תנוחות שונות.מקומות שונים בבית אולי יעוררו אותך יותר.
לק"י
.
אבל זה לא מתאים לפרט בפורום פתוח.
קיבלת כמה תשובות, ואת יכולה לפנות גם למוקד ייעוץ הנשי של מכון פוע"ה.
אנחנו נועלות את השרשור.
בהצלחה!!
שהחיים השתנו מקצה לקצה.
לא מסוגלת עדיין לדבר על מה עברנו כמשפחה באותה שבת.
אבל חייבת כוחות
מרגישה שאפילו הקב״ה עזב אותי
אין לי מילים לנחם או יכולת לחזק
רק לחבק חזק
ולהגיד שאנחנו כאן
אמא_מאושרתוקטונתי
ואין לי מושג מה עברתם
אבל שתדעי שיש מלא מקומות שפתוחים עכשיו לטיפולים,
לא בהכרח דרך לדבר על זה- אם זה עדיין לא מרגיש לך נכון.
בע"ה, רפואת הגוף והנפש❤️
ooשולחת כח. דיברת עם אשת מקצוע? לדעתי חייב. באמת שזה אירוע לא שפוי ונוראי שאין מילים לתאר.
עוד חיבוק
חושבת עלייך הרבה 
מקווה שאת מטפלת בעצמך ונעזרת ככל הניתן
היית חסרה לנו פה
מתפללת עליך להרבה כוחות
אוהבות אותך
הלוואי ואפשר היה לשלוח לך בוסט של כוחות.
מקווה שתמצאי מה שיעזור לך💕❤️💕❤️💕❤️💕
ותדעי שיש פה עם שלם שעומד מאחורייך ודואג לך וחושב עלייך ועל כל מי שבמצבך❤️❤️❤️
תחושה קשה אבל לגיטימית
נראה לי משותפת להרבה מאוד אנשים.
אין לי עצות ותובנות רק שולחת לך כוחות ואמונה שעוד יבואו ימים טובים ומוארים.
אתם גיבורים!
אוהבת אותך
מתפללת שתצליחי להתחזק, למצוא ולהצמיח את הכוחות שיש בך.
בס״ד
אם אני זוכרת נכון בעלך מגויס בכלל, נכון?
אין לי מלים.
שולחת כוחות ואהבה. וגם תקווה.
❤️
אז רק שולחת חיבוק❤️
מכונת קפה/ פיג'מה שווה לחורף (אפשר פיג'מה תואמת גם נחמד ליום נישואים), שעון, גאדגט למחשב
וזה באמת תלוי סגנון, מבחינתי יום נישואים לגמרי זורם גם סדנה זוגית נחמדה
ועלויות שונים
ספר שהוא ישמח ממנו (קריאה / עיון / שירה / תורני...)
משחק קופסא שאפשר לשחק יחד
קופסת בריחה - משחק חד פעמי כזה שמשחקים יחד
ארנק
תיק
אזניות
נעלי בית
כלי עבודה
כלי נגינה
משהו למטבח
ציוד לספורט
ציוד לאופניים
ציוד לתחביב אחר כלשהוא (ציור? נגרות?)
סדנא כלשהיא (נגרות / שוקולד / בישול...)
אטרקציה כמו חדר בריחה שתצאו יחד / מציאות מדומה / לייזר-טג / החלקה על הקרח
ארוחה במסעדה
כרטיס להצגה / למופע / לסרט
ספל
ספל שאת מציירת עליו
סטנדר
טלית חדשה
סט להבדלה
גביע לקידוש
תיק לטלית
צלחת הבדלה שתציירי עליה
נוסח לקידוש יפה מאויר
עוד בגזרת הדברים שמכינים:
אפשר להכין גם בבית חדר בריחה ואז זה יכול להיות גם יותר מותאם אישית,
עוגיות / עוגה כמובן
קראתי כאן פעם רעיון של קופסא ובה הרבה פתקים של דברים טובים בו (לכתוב "50 סיבות לאהוב אותך" מבחוץ, ובפנים 50 פתקים כשבכל פתק כתוב משהו. אני לא אהבתי את הניסוח של"סיבות", אבל זה הרעיון, ויכול מאוד לשמח!)
באחד מימי ההולדת של בעלי קניתי *לעצמי* בגד אינטימי ללילה, והפתעתי אותו (אם אני זוכרת נכון, זה היה גם ערב מקווה, אז בכלל סיבה למסיבה)❤️
מיותר לציין שהוא מאוד אוהב את המתנה הזו..
ליומולדת-
זוג כרטיסים להופעה של זמר שהוא מאד אוהב,
שאני לא סובלת, אבל עשיתי מאמץ לבוא איתו כי זה יותר נחמד ביחד.
רק הכרטיסים עלו 400₪ ואז גם קצת אוכל, ביחד יצא סכום יפה למתנת יומולדת.
את אמנם ביקשת רעיונות למתנה ליום נישואין אבל זה מבחינתי אותם רעיונות כמו יומולדת.
או הפוך
זה חגיגה משותפת לא כמו יום הולדת
אנחנו בד"כ יוצאים יחד לבילוי בעיני זה הרבה יותר מתאים
אפשר אולי לכתוב מכתב מרגש אם אתם בקטע
גם בנושאים מעבר להריון ולידה אז שואלת פה בנושאים אחרים.
מה לעשות, אני לא בהריון
, הלוואי ...
סיוע משפטי עי סנגור מהסנגוריה הציבורית בעד/נגד
איך זה עובד ,יש רשימות המתנה או שזה זריז.
זה בעלות כספית? זה רציני.
דבר ראשון תבדקי שאת זכאית לשירות. כשאנחנו רצינו לנסות את השירות בקריטריונים לא היה לנו אפילו סיבה אחת שנוכל לבקש עליה תמיכה מהשירות.
ואחרי כל זה מה שזכור לי שזה ללא עלות ואין המתנה.
אשמח אם יש מי שכן היה זכאי ולדעת אם זה יעיל וזמין.
האם מי שכן השתמש בשרות, זה מקצועי ורציני או הרגשה "שעושים טובה"כי זה ציבורי.
למיטב זכרוני כן הייתה איזו אגרה בסיסית. וכמו שכתבו, צריך קריטריונים לזכאות.
הרבה פעמים מדובר בסנגורים בתחילת דרכם. שצוברים ניסיון ולכן גם עושים מאמץ להצטיין בעבודה.
אז לא הייתי שוללת אבל אם משהו לא נראה לכן במה שהוא ממליץ אז כן כדאי לברר ולחשוב על עוד אופציות או להציב לו בצורה מאד ברורה מה הקווים האדומים שלכם.
תוך כדי כתיבה אני נזכרת שהסנגורית שלי- מהסנגוריה הציבורית הייתה טלי גוטליב 😅. זו שהיום חברת כנסת.
לפעמים הם מעולים. מכירה אישית מקרים שהם עזרו מאוד לאנשים אבל זה היה תיקים מורכבים אז הגיוני שזכו לסנגור מקצועי
תבררי קודם כל על זכאות
ומי האפשרויות
ואז תנסו למצוא חבר עו"ד או משהו דומה שיצליח לברר על שמות ספציפיים
יש שם גם עורכי דין ממש טובים
שזאת הדרך שלהם לתרום לחברה.
מכירה מישהו שהרוויח בגדול מפניה אליהם.
אנחנו מותרים אבל כל הזמן יש לי כתמים ככה שאנחנו רק מותרים אבל לא יכולים להיות יחד🤷♀️🤷♀️
למישהי זה קרה עם נובה רינג? מתי זה עובר או לפחות מתאזן..אני באמת לא מבינה מה הקטע זה באמת מונע הריון תרתי משמע🤣
שזה תקין שיהיו דימומי הסתגלות בשלושת החודשים הראשונים, וזה גם קרה לי באחת הפעמים שהשתמשתי (אבל אני לא יכולה למצוא לך את זה כתוב)
עד חודשיים אמור לעבור ואם זה ממשיך צריך לשקול להחליף
אם זה כתם חום ולא ממש דם כדאי לך לשאול רב אם מותר ככה
מחודש שני זה הסתדר...
לי אמרו שעד 3 חודשים לוקח לגוף זמן להסתגל וזה באמת לקח איזה חודשיים
תמיד תמיד תמיד
שינה לי את החיים😆
הכלל- מה שלא רואים לא קיים🤪
בכללי בגלל שיש כתמים, אצלי גם לפני מחזור ואחריי- התחתון שחור ממש עוזר, ולמחזור- עד שמתחיל דימום אז זה בעצם שאין כלום. כל פעם אני אומרת לבעלי שהתסכלתי בנייר טואלת וראיתי כתם.. והוא כל פעם אומר לי: אל תסתכלי! כשיגיע המחזור (דימום) את תדעי! וזה ממש יומיים לפניי המחזור אשכרה..
כמובן שלא לפתוח פולמוס עצבני כמובן שכל אחת תשאל את רבותיה וכו וכו וכו
לטוב מצד 2 כן רואה שיש כתמים פשוט יותר קשה על תחתון שחור לראות תגודל אבל שיש כתמים אסור להיות יחד
למרות ששאלנו רב והוא אמר שישר אחרי כתם אפשר להיות יחד אבל נשמע לי ממש מוזר..עד עכשיו ידעתי שצריך להמתין כמה שעות ולראות שנקי מכתמים
למיטב ידיעתי זה לא אסור. זה המלצה שלפעמים ממליצים
ואם הכתמים הם ממושכים אז גם כאלה שבד"כ ממליצים להמנע פוסקים אחרת
בגדול זה בשביל שלא יהיה מצב של דימום אחרי יחסים שהוא די בעייתי
אם הכתמים זה ברמה של כתמים כל הזמן אז בד"כ ינחו אתכם שאפשר לקיים יחסים בחושך ולהשתמש במגבות כהות
לגבי הנובהרניג- בפעם הראשונה שמשתמשים ההמלצה היא לא לחבר טבעות (לא יודעת בדיוק למה)
אלא להוציא בזמן ולהכניס חדשה אחרי שבוע
ובכלל - אם כן מחברים אז להקפיד להחליף כל 3 שבועות (למרות שהטבעת תכלס מונעת גם ליותר אבל זה משחרר כבר פחות הורמונים)