פורום הריון ולידה (עמוד 670)

כי אחר כך כבר יכול להיות יותר קשה.

ואם תמצאי עבודה כשאת בתחילת הריון זה גם בסדר. אמנם קצת לא נעים ואנשים כנראה ירכלו קצת אבל זו בעיה שלהם. קרה לי בעבר שנכנסתי להריון בעבודה חדשה… אחר כך עבדתי שם 9 שנים, הייתי עובדת מעולה ואף אחד לא זכר.

התרחיש המלחיץ יותר לדעתי זה לחפש עבודה עם ״בטן״

ולכן הייתי מתחילה לחפש כבר עכשיו.

בהצלחה ובשורות טובות!

ובמקביל לחפש עבודה???

תודה על התגובה

ילדים זה השקעה לכל החיים. יש לך מסגרת זמן יחסית מצומצמת בשביל זה, את בטח לא רוצה לפספס. את עוד לא יודעת מה הולך להשתנות במקום העבודה שלך ומתי בדיוק תכנסי להריון. אין לך סיבה לקבל כרגע החלטות דרמטיות,  אני בגישה של: כשנגיע לגשר נחצה אותו.

במיוחד בעולם של היום שהוא מכיל ופמיניסטי יותר, ובמיוחד במצבך שאת מגיעה ממשרה יחסית בכירה ולא זוטרה, אין סיבה שלא תוכלי למצוא עבודה חדשה אם יהיה צורך בכך, לפני, אחרי ובמהלך הריון.

יכולה להעיד על עצמי שהתראיינתי למשרה טובה בחברת הייטק כשהייתי בחודש שישי והתקבלתי. אמרתי בראיון במפורש שאני בהריון, אבל חופשת לידה היא בסה"כ 3 חודשים ואני מתכננת קריירה של שנים אז זה זניח...

בסופו של דבר בחרתי שלא לקחת את העבודה הזאת למרות שהתקבלתי..... אבל גם בעבודה הנוכחית חזרתי בכל הכוח אחרי 3 חודשים של חופשת לידה.

בשורה התחתונה, נכון שיש מורכבות בשילוב של משפחה ועבודה אבל אין סיבה שאחד יעצור את השני. תמשיכי ב2 הדברים במקביל ובעז"ה שתצליחי בהכל!

זה לא 100% לגמרי שיפטרו אותך

וגם העניין עם הגיל

והחוסר וודאות עם העבודה יכול להימשך עוד ועוד...

והכי הכי, ה' ייסדר לך הכל הכי טוב בשבילך.

אפשר להמשיך לנסות ובמקביל לחפש עבודה אחרת, לשריין כזה...

זו דעתי בהצלחה

זו גם נטיית ליבי

אבל פחדתי שאולי בגלל שאני רוצה עוד הריון אני לא שמה לב לעוד פרטים.

אין לי כח בכלל להתחיל עבודה חדשה בהריון. זההקשה ומתיש ואין לי הריונות קלים בהתחלה.

השם יעזור שהכל יהיה לטובה ושאבין זאת!

את על הקצה מבחינת הגיל, מה השאלה?

האם תפוטרי או לא זה בידי שמיים לגמרי, פרנסה זה מה', את צריכה לעשות השתדלות אבל המזונות שלך כבר קצובים מראש השנה..

לעומת זאת אם תפסיקי לעשות השתדלות בהקשר של ילודה את עלולה לפספס את ההזדמנות שלך. זה הרבה יותר משמעותי מכל םיטורים שהם

אין כזה דבר למנוע בלי למנוע

אגב, סביר להניח שאצלך ההנקה בעיקר מונעת, ולא השקפים.

יש אפשרות לדיאפרגמה אבל זה השקעה (לקנות, להתאים, ללמוד להשתמש נכון, לשאול את הרב שלכם מה פסיקתו על השימוש בו) 

כן זה די מה שקורה לצערי

השאלה נגיד אם עד שיחזור המחזור אפשר להסתמך על ההנקה, כאילו תכלס עכשיו מונעת עם שקפים למקרה שפתאום יחזור הביוץ ולא אדע..אם יש איך לדעת אם אני בביוץ ולהסתמך על זה?

בשיטות טבעיות.

אי אפשר לסמוך על הנקה למניעה.. מכירה המון שנכנסו ככה להריון.

במצבך הייתי מציעה דיאפרגמה.. 

לא יכולה לחשוב על זה להכניס לשם משו..

ולא מבינה למה פתאום התחיל לשרוף לי אחרי שהשתמשתי לפני זה והיה ממש סבבה..?

תודה על התגובה

בטעות מאנונימי 

החום עולה אחרי הביוץ.

מכל הדרכים של שיטת המודעות זה הפרמטר הפחות יעיל בהנקה..

לא רציתי למנוע להרבה זמן, התחלתי גלולות והרגשתי נןרא איתן אבל כל הזמן אמרתי מה אני אשים התקן רק לכמה חודשים..

בסוף שמתי התקן ואני ממש שמחה על זה, החוויה של ההתקנה הייתה מעןלה (רופאה מצויינת ולא הרגשתי כלום!) ואח״כ הכרתי כבר את התופעות של הארכת הדימום וכו אבל זה לא היה להמון זמן גם ככה..

זה חומרים כימיים, יכולה להתפתח אלרגיה וכדו

גם אחוזי המניעה ממש לא גבוהים

וזה מעלה סיכון לדלקות ופטריות

לא הייתי ממשיכה ככה בשום מחיר. מה הקטע לקיים יחסים אם את סובלת?!?

בעיני שווה לשים התקן גם אם זה רק לכמה חודשים, או להתייעץ הלכתית לגבי דיאפרגמה . זה אותו התעסקות אבל פחות פולשני ויותר בטוח משקפים

בהצלחה!

את צודקת לגמרי..

אני אכן צריכה להתייעץ בעה

ממש צריך לנסות לנוח עד כמה שאפשר במשך שישה שבועות.

בכל מקרה ממה שאני זוכרת כל עוד זה לא דימום שממלא פדים שצריך להחליף בתדירות גבוהה,

זה אמור להיות תקין. 

לק"י

כי זה לא שיש כמות דם שאמורה להגמר.

הרחם פצוע אחרי הלידה, וצריך להתאחות.

משהו כזה.

אבל היתה שם אחות ובדקה לחץ דם ובסדר.

הלכתי ברגל ונשמתי אויר צח וכבר מרגישה קצת יותר טוב

קחי בחשבון שהריון זה דבר לא צפוי, והבחילות באות והולכות

אם את בקטע של ללכת להיבדק ומרגישה צורך אז תלכי. ככה הייתי עושה. מקסימום תחזרי הביתה, תראי ותשמעי את הקטנציק שהוא בסדר וזהו

עוד טיפה והוא בחוץ, תנצלי עכשיו את השקט הזה, זה לא יחזור 😄

מצד שני אני אומרת לעצמי,

לנצל כל דקה לפני

כל רגע והיתרונות שלו 😉

לק"י

וגם הקאתי לפני חלק מהלידות.

אז לא הייתי נלחצת.

לפעמים

או מצרבות

או פשוט כי כבד ולוחץ

או הורמונים לקראת הלידה

בלידה עצמה יצא לי להקיא כמה וכמה פעמים בערך בשלב מחיקת צוואר הרחם

לא שמעתי שבחילות זה אינדיקציה לבעיה כלשהי בשלב הזה

זה לא התסמין האופייני לרעלת

ויאללה הלוואי וסימן ללידה

מתרגשים איתך💖

ומה באמת קורה קודם

מחיקה או פתיחה? כבר לא זוכרת

ותודה על ההשתתפות ❤️

שזה תופעה מוכרת שבשלב מעבר בין 'לב לטנטי לפעיל או במחיקת צוואר הרחם ולפעמים גם במעבר לפתיחה מלאה יש הקאות

והיא גרמה לי לזהות את זה גם בעצמי

ואצלי בכל הלידות

בפתיחה 3-4 יש מחיקה מלאה ןאז מגיעה לבי''ח

ותמיד בדיוק סביבות הזמן הזה מקיאה

שבוע 25 רק...

אז משתתפת בצערך

פריכיות, קרקרים, ירקות..

כל מה שנראה לך שתצליחי לאכול..

אז אני לוקחת לעבודה דברים קלילים

כמו פריכיות, קרקרים, גבינות שאני אוהבת

אוכלת לבן עם גרנולה

בייגלה

פירות עושה לי ממש טוב.

ענבים, תפוחים, תמרים.

מרגישה כאילו האוכל נתקע לי בגרון וזה עושה לי בחילה

יש מצב שזה גם צרבת?

יש לי תור לרופאה עוד שבוע וחצי אני רוצה לבקש כדור נגד בחילה לימים קשים (שלא יהיו ב״ה) איזה כדור יש?

שמעתי גם על כדורי מציצה טאמס משהו כזה? זה עוזר?

כמו סלטים חיים

אז זה מה שאוכלת.. וגם נח לקחת לעבודה

מנסה לגוון שיהיה בסלט גם אבוקדו, טחינה.. דברים מזינים

אבל כן זה עליה לא תקינה האמת וזה כנראה שוב כימי

כי י זה הריון שהתחילה הפריה אבל לא צלחה ממש בהתחלה

מתבטא בבטא נמוכה יחסית ועליה לא מספקת

מאמינה שתכף בימים הקרובים תראי גם ירידה והתגברות הדימום כמו מחזור+

אבל המעודד שזה נפוץ מאוד..

ואפשר להקלט גם בביוץ הבא בעז''ה

ומבאס זה מבאס וכואב ומותר💖

אל תבלבלי בין זה להפלה

בכימי אין צורך בציטוטק וגרידה

רק לעקוב בהמשך שהבטא מתאפסת והרחם ריק

5 ימים זה לא הרבה

הדימום נמשך כמו מחזור רגיל ולפעמים יותר ארוך בכמה ימים ויותר מאסיבי בדימום

אבל זה תקין

ובלב

זה כואב ממש

מממש מבינה זה כל כך מרוקן את הלב האכזבה

גם עברתי כמה וכמה כימים

הם רצופים אצלך? יש ילדים או עדיין לא?

הרגעת אותי עכשיו קראתי פשוט שיש כאלה שרופאים אומרים להם לקחת כדור שרואים שהריון לא מתפתח..

אני פשוט לא מבינה איך הבטא עלתה למרות הדימום שלי זה מלחיץ אותי יותר.. כי אני יודעת שאין סיכוי שיתפתח הריון תקין עם ערכים כאלה נמוכים..

ואין לי ילדים מנסה כבר שנה וחצי בערך אחרי שנה ניסיונות היה לי כימי ראשון ועכשיו אחרי 3 חודשים הכימי האחרון..

ובטא המשיכה לעלות במספרים נמוכים.

אחרי איזה 10 ימים, היא התחילה לרדת

כל הזמן הזה דיממתי. לא חזק אבל גם לא כתמים 

איזה קשה!!!!

שמחתי כל כך בשבילך...

בעזרת ה' בחודש הבא כבר הריון תקין לגמרי!

אבל שווה לעשות עוד בטא למעקב....

חיבוק ענק ובע"ה בשורות טובות! 

בנוסף להפלה

זה מאוד כואב ומאכזב

ומנפץ תקוות

גם מחליש ככ, כי כל הזמן חושבים מה יהיה בעתיד? האם אזכה להריון תקין?

לפי הנתונים שכתבת, בהחלט נשמע שאת עוברת הריון כימי.

לאיזה רופא את הולכת בדכ? רופא נשים רגיל או רופא פוריות? 

אני ממש לפעמים בדיכאון לפעמים בשמחה כי זה אומר שאין לי ממש בעית פוריות פשוט אני לא מצליחה להחזיק הריון ואת הסיבה נגלה עוד…אבל אין ספק שזה שובר אותי כמה אני יכולה להתרגש מ2פסים ואז לאכול כאפה יומיים אחרי😞אני רק אומרת תודה לבורא עולם שלא יעמיד אותי בניסיון יותר קשה יש נשים שעוברות יותר גרוע ממני.

וברוך השם הוא מקשיב לתפילות שלי לא סתם נקלטתי פעמיים הוא מנסה לתת לי תקווה כך אני יודעת ומשתדלת להאמין באמונה שלמה בזה..

סליחה על החפירה🙏🏼🫶🏼

וכל הכבוד על ההסתכלות החיובית.

אלו שני דברים שלא סותרים

את יכולה להיות בקושי וגם להאמין.

ולמה שאלתי לגבי רופא פוריות,

כי זה נכון שאת נקלטת, אבל זה שלא מתפתח צריך לבדוק למה,

ולזה עדיף רופא פוריות ולא רק רופא נשים רגיל, מנסיון שלי.

וגם בעוד מצבים הורמונליים כאלה ואחרים.

הייתי אצל רופאת אא"ג ששללה קשר לזה ובדקה תסמינים של ורטיגו, אבל בפועל אני עדיין תולה את הסחרחורות בשינויים ההורמונליים, ולכן כנראה שזה תקין...

השאלה כמה חזקות הסחרחורות. את יכולה לתאר אותן?

אולי כן כדאי להתייעץ עם רופא משפחה/נשים...

אבל כן מדאיג לבריאות שלך,

לדעתי כדאי להתייעץ עם רופא (אפילו משפחה)

לעשות בדיקות אולי חסר ברזל או שיש המלצה אחרת איך להימנע (וויסות צריכת קפאין או קימה איטית וכיו"ב)

כלומר גם אם זה בגלל ההריון, עדיין לפעמים יש דרך להפחית.

יכול להיות גם קשור לעונת מעבר ויתאזן בהמשך.

או חוסר בברזל...

תעשי בדיקות דם

לי בתחילת ההריון היו המון סחרחורות במקלחת בעיקר,

והבנתי שזה לחץ דם.

מסביבי לכולם יוצא בסוף חחח

אל תדאגי זה יגיע...

הוא לא יגיע לגיל 3 שם בפנים...

עוד לא נולד התינוק שלא נולד

עכשיו זה נראה כמו נצח, אבל ממש עוד מעט זה כבר יהיה מאחורייך 

לק"י

וכן, אצלי יצאו כולם.

גם אלה שיצאו רק ב41+

חחח

אבל לא...

עדיין בסטטוס של ממתינה🙃

קיוויתי שהתגובה הבאה שלך כבר תהיה 

"ילדתי בלידה מדהימה תינוק/ת מתוק/ה בריא/ה ושלימ/ה"....

טוב אז בעזרת ה' התגובה הבאה חחח

אני באמצע שבוע 38

וכל ערב אומרת, הלוואי עד מחר בבוקר אני עם תינוק חמוד בידיים 😅

היייתח בטוחה שאני כל החיים אשאר בהריון

בסוף היא יצאה... לא היתה לה ברירה.

מאחלת לך בקרוב ממש ממש ובקלות!

הסוף באמת קשה😘

ליבי איתך

התחרפנתי בשלב הזה מכל יום שהיא עוד לא יצאה🙈

אבל בסוף באמת כולם יוצאים

מחוסר הוודאות. מללכת לישון כל לילה מחוסר הידיעה אם אולי הלילה פתאום אתעורר מצירים? הערב זה יקרה? הסטרס של לא ללכת למקומות כדי שזה לא יקרה בהם, לשמור על הבית נקי ומסודר כל הזמן שלא נחזור לבלאגן...

במובן הזה אני בהחלט מקנאה בנשים שעושות קיסרי אלקטיבי

אבל באחרונים היה לי ממש כיף הזמן הזה של ההמתנה והמעקב הריון עודף

הייתי מתפנקת בבית יצאתי כבר לחופש וככה.

זמן מושלם. תמיד הלידות הפתיעו בסוף.

חושבת עלייך...

ירד מהר

הסוף באמת קשה

לא כתבת איזה לידה זאת אבל בלידה חוזרת לגמרי אפשר להסתובב עם פתיחה של שלוש גם יותר מחודש אפילו בלי לדעת ואין לזה ככ משמעות🙈

מניקה? 🥰

אולי סגולת הפורום כן עובדת, אני לא ישנה כי התחילו צירים. לא סדירים אמנם, הלוואי ויתפתח מזה משהו

הקטנה שלי נגמלה לפני כמה חודשים אחרי הנקה כיפית ודי ארוכה 🤭

הלואי הלואי שיתפתח מזה משו!🩷😘 תעדכני 

אפשר לעשות סיבובי אגן וקצת הליכות כדי להוריד את העובר למטה..

בלידה הראשונה שלי הלכתי כל אותו בוקר, הסתובבתי בקניות והראש היה ממש נמוך בזכות זה.. 

אני לא מצליחה לתזמן אותם.

בינתיים אני ממש עייפה, ולא מפתה אותי להסתובב ברחוב עם צירים

מקווה שאת כבר אחרי הלידה.

ואם לא אז בקרוב ממש בקלות ובידים מלאות!!

בלידה האחרונה שלי הייתי 3 ימים עם צירים עד שילדתי...

הודו להשם כי טוב.

באמת 3 ימים של צירים עד שיצאה.

לפחות העברתי אותם בבית

איזה כייף להיות אחריי

הרבה נחת ושמחה ממנה!

@פרח חדש 

חיבוק ובשעה טובה ומוצלחת!

בול בסירה שלך...

לי אמנם יש בן אחד. אבל עוד 5 בנות .

ועכשיו עוד בת. ממש רציתי בן.....

אני מרגישה גם ממש רע שאני רוצה בן ולא שמחה שהכל תקין ומודה לה'.

קיצר אתה מרגיש רע מכל הכיוונים. נלחם במחשבות... אבל זה לא באמת עובר...

הלוואי והיה לי רעיון בשבילך ובשבילי....

אני ממש לא מנסה להילחם במחשבות האלו

כי זה סתם כמו לטאטא לכלוך מתחת לשטיח.

העניין והאכזבה קיימים, אז מה, זה שתגידי לעצמך כל הזמן שהעיקר הבריאות וכו' זה יעביר את הבאסה? לא.

מה שכן אני אומרת לעצמי,

שבכלל לא בטוח שהיה יתרון בשבילי עכשיו ללדת בת ולא בן (אני כרגע לקראת הבן החמישי).

יש לי דמיון כזה וחלום כזה

אבל אולי בכלל הכי טוב זה רק בנים/בנות?

ואז בגלל שזאת המציאות כרגע

אז אני ממש מנסה להפוך כל "אכזבה" לדבר נחמד.

למשל, חלמתי שאני זורקת את כל הבגדים הישנים (ויש לי כמות רצינית) וקונה הכל חדש, במקרה שתיוולד בת סוף סוף. אז זה לא קרה, אבל בכל זאת העפתי מלא בגדים והתחדשתי בדברים עדכניים וחמודים.

אני דמיינתי איך אני בהריון מדמיינת איך תראה הבת שתיוולד, האם תהיה דומה לי? ואז התברר שבכלל זה עוד בן

אז אני מדמיינת לעצמי למי הוא יהיה דומה הפעם? בשבילי כל אחד מהבנים שונה מאוד, אז אולי הפעם יהיה עוד "מודל" חדש

או שאולי יהיה דומה לאחד הבנים שיש לי?

בקיצור, כל חוויה שחשבתי שיהיה יותר כיף לי אם היתה לי עכשיו בת, אז אני הופכת אותה שתתאים לי עכשיו.

גמלתי כבר ב"ה 6 ילדים. ואף פעם זה לא הלך בכח. פעמיים גמלתי אחרי גיל 3.

אחד הבנים שמאד התנגד לגמילה. פשוט הרפיתי וגמלתי בגיל 3 וחצי בקלי קלות. כשזה הגיע ממנו זה לקח יום אחד יום ולילה....

בפעם השניה עם התאומות- חששתי מאד מהגמילה הזו. הייתי לחוצה מגמילה כפולה.

גמלתי כשהיו בנות 3 ורבע והלך מעולה!! ג"כ תוך שבוע יום ולילה.

בד"כ אחרי לידה יש לילדים רגרסיה בתחומים מסוימים. אני לא הייתי לוחצת עליה, כל עוד זה לא מגיע ממנה.

בהצלחה רבה!!!

והבן היה בגן חיידר, עם כיפה וציצית, לא גמול ולא קרה כלום.

יש צואה לבוא להחליף להם. לפי הוראות משרד החינוך בגן הראשון מותר לבוא לא גמולים.

תסתכלי פה

פורטל הורים

ברור שזה פחות נעים לילדים שכולם או הרוב גמולים חוץ ממנה וגם יש סייעות שדורשות מההורים להגיע להחליף או פשוט משאירות את הילד ככה.

מאוד תלוי מי הצוות.

אני חושבת שלהגיד שהיא מעדיפה טיטול זה לא נקרא ממש התנגדות, זה סה"כ הגיוני.

נראה לי בשביל גמילה צריך פשוט לקפוץ למים, יום אחד לא לשים טיטול (אפשר גם בלי תחתונים), להתמודד עם הפספוסים בסבלנות ולראות איך הולך.

רק אומרת, הבן שלי כבר גמול מהמם ולא מפספס אבלללל, הוא מסכים שרק אני אקח אותו לשירותים, לא אף אחד אחר, וזה תלות יותר גרועה מהנקה, פעם בשעה אני צריכה להיות זמינה לו, ההנקה זה כל שלוש שעות... בפסח לא יכולתי להשאיר אותו עם סבא וסבתא ודודים בלי להיות בסביבה. אז ילדה גמולה כשאת יולדת זה לא בהכרח קל יותר מילדה שצריכה להיגמל. חוץ מזה שיכולה להיות רגרסיה בעקבות הלידה.

תודה על התגובה

היא הייתה ממש כמו הבת שלך (כנראה נבע מסוג של פחד, היא טיפוס חששן כזה מאז ומתמיד).

קבענו תאריך (זה היה פסח, כשהיא הייתה בת שלוש ורבע), ובמשך כחודשיים פמפמנו לה כך: "עכשיו את עם טיטול, אבל בפסח את כבר תהיי בלי טיטול ותעשי בסיר. לא, לא עכשיו, עכשיו את עדיין עם טיטול, רק בפסח את תהיי בלי טיטול." ובכל פעם שהיא נבהלה והביעה התנגדות, הזכרנו לה שוב שכרגע היא עם טיטול וזה בסדר, ורק בפסח היא תהיה בלי טיטול.

בלי עין הרע היא נגמלה מיד, בלי שום פספוסים, ובשמחה ובהסכמה. (הייתה פעם אחת אחרי שבוע שהיא פספסה צואה, אבל זה כיוון שהיה לה שלשול. לא עשינו מזה עניין והיא התגברה על זה והמשיכה להיות גמולה מצוין) די מהר ביוזמתה היא עברה להשתמש בשירותים (בהתחלה עם מקטין אסלה ושרפרף, אחר כך כבר לא נזקקה להם), וזהו - הגיעה לגן גמולה לגמרי, בלי בעיות.

(וזה אחרי שבילדים הקודמים היו קשיים מפה ועד להודעה חדשה... רק שני הגדולים שלי נגמלו בקלות, והאמת שלא ממש אני גמלתי אותם - אצל אחת המטפלת עזרה מאוד ואצל השני אמא שלי עשתה את התהליך, כי היינו אצלם אחרי לידה. כך שבאתי לגמילה של האחרונה בלי ביטחון בכלל, ובאמת בהתחלה עשיתי את אותן טעויות כמו עם הקודמים, עד שכתבתי פה ונתנו לי את השיטה הזו ב"ה❤️)

אה, ועוד הייתי חודשיים אחרי לידה באותו פסח... ובאמת רציתי שהיא תיגמל לפני הלידה... אבל הלחץ לא עשה לה טוב, ודווקא אחרי הלידה היה קל יותר, בזכות הדרך שבה פעלנו.

הרבה הצלחה!

זה רעיון טוב, יש ליום הולדת עוד מעט. אולי נשתמש בזה בתור ציון דרך

אמי באמת שונאת להלחיץ אותה ואני גם ממש לא אמא כזאת... אבל אני לא חושבת שאני אהיה מסוגלת להתמודד עם תינוקת אחרי לידה וגמילה🙈

וחושבת שלא כדאי להדגיש שהיא תהיה גדולה ובגלל זה תהיה בלי טיטול, כי זה רק ילחיץ אותה יותר.

מקווה ממש שתצליחו. אם לא, אז עדיף לדחות את זה עוד קצת, גם במקרה שתגיע לגן לא גמולה (בעיקרון מחויבים לקבל לגן עירייה גם ילדים לא גמולים).

חשוב שתתחילי את התהליך עם בטחון בך וכמובן בה ובמסוגלות שלה.

בלי קשר  - לפי החוק גן עיריה חייבים לקבל ילדים לא גמולים. הסייעת מחוייבת להחליף בעת הצורך. נכון שאי אפשר לחייב אותן לעשות את זה ברוגע ועם חיוך אבל...

הידיעה הזאת יכולה להרגיע אותך שאין דד ליין נוקשה.

כמו שאני לא שואלת אם היא רוצה ללכת היום לגן,

או לשטוף פנים וידיים אחרי הארוחה,

או לנעול נעליים כשייצאים החוצה.

הייתי מעדכנת אותה שאנחנו כבר לא שמים טיטול נותנת לה להתנסות.

כן להיות על זה שהיא קצת חוששת ולכן לדעת שהתפקיד שלך הוא להרגיע, לא לצפות, להתאכזב או לכעוס, ובטח שלא להלחץ סביב פספוסים. ממש לתמוך בה בדרך שהיא לומדת לתרגל שליטה בסוגרים, לשמוח איתה כשהיא מצליחה לשחרר פיפי וקקי גם אם זה על הרצפה, לאט לאט היא תצליח גם בסיר.

אל תכריחי אותה לשבת הרבה זמן. כן קחי אותה בפרקים זמן קצובים אבל בלי להטיל עליה אחריות ולשאול אותה אם היא צריכה (זו שאלה קצת מורכבת בשלב הזה).

כי אני לא יכולה לשים את האצבע מתי הגמילה הסתיימה.

בד"כ תוך ימים בודדים הילד מצליח לשחרר את הסוגרים באופן יזום כשיושב בשירותים,

אבל עד לשליטה מלאה וילד שלוקח אחריות על הצרכים (כלומר לא מפספס ותמיד הולך לשירותים מיוזמתו, גם אם צריך ליווי ועזרה טכנית) לרוב לקח כמה שבועות לפחות. משתנה מילד לילד.

יכולה להגיד שהקטן שלי בן שנתיים וקצת עם תחתונים כבר כמעט שבועיים.

אני משתדלת לקחת אותו כל חצי שעה בערך לשירותים והוא תמיד עושה פיפי. אם אני לא לוקחת אותו הוא בד"כ מפספס.

קקי הוא לא לרוב מפספס.

לעיתים רחוקות הוא מתיישב מיוזמתו על הסיר ועושה שם פיפי או קקי.

בלילות עד עכשיו הוא היה מרטיב קבוע, בשני הלילות האחרונים הוא התעורר באמצע הלילה ופשפשתי אותו, והוא קם יבש (אתמול הרטיב במיטה בבוקר, היום לא).

במעון אגב הוא לא עושה בכלל בשירותים, גם כשלוקחים אותו. ואני מבינה שיש שם מתח סביב הנושא. המטפלת תחזיר לו טיטול וזה ממש בסדר מבחינתי, בע"ה נמשיך להתאמן בבית ואני מקווה שבהמשך זה יסתדר גם שם.

השלב הזה יכול לקחת כמה שבועות, אולי אפילו חודשים (נדיר). זה לא בוער לי, זו מיומנות חדשה והיא דורשת זמן.

וכמו שכתבו בתגובות אחרות נתתי לה יעד שכשהיא תהיה בחופש מהמעון היא תהיה גדולה ותעשה בשירותים

אבל חוץ מזה, גם אצלי היא בהתחלה נבהלה מהסיר וכמה דברים עזרו.

א. להוריד לה לפעמים, עוד לפני הגמילה הרצינית את הטיטול ולהשאיר אותה בלי כדי שתרגיש את התחושות של הפיפי שיוצא

ב. היא קיבלה בובה ש"עושה" פיפי שהגיעה ביחד עם אסלה ואז הושבנו אותה ואת הבובה ביחד (היא על הסיר, הבובה על האסלה) וזה ממש גרם לה להתיידד עם הרעיון.

ג. בפעם הראשונה שהיא הצליחה לעשות בסיר עשינו ממש טררם.. התקשרנו לסבתות לספר להן, הבאתי לה שוקולד ואז זה גרם לה לרצות את זה שוב.

הגמילה עצמה הייתה ב"ה ממש מהירה ותוך פחות משבוע הייתה גמולה. (גמלתי רק יום. לילה היא עדיין לא גמולה מבחירה שלי.. )

נשמעת גמילה חלומית הגמילה של הבת שלך, זכית.

אצלינו בפעם הראשונה שגמלתי אותו ממש התרגשנו וסיפרנו לסבתות וכו', בסוף אחרי חודשיים הוא רצה טיטול וזהו, חזר לטיטול. כשגמלתי אותו שוב אחרי כמה חודשים לא סיפרנו לאף אחד, לא עשינו מזה עניין בכלל וזה התקדם ממש יפה והוא גמול עכשיו.

אז גם אם ילד בשל ולא מרטיב מתוך שינה, אם מתעורר בלילה וצריך פיפי הוא עושה בטיטול ואז ההורה לא יכול להבחין אם הוא בשל או לא.

לכן קיימת גמילת לילה יזומה בה מפסיקים לשים טיטול בלילה ומאפשרים לילד את ההבנה שצריך לקום לשירותים אם מתעוררים ויש פיפי.

לק"י

ככה היה אצל הילדים שלי, מגיל שנה וחצי בערך קמו עם טיטול יבש.

לכן כשגמלנו, הורדנו טיטולים גם בלילה.

כתבתי את זה לא בסתירה לדברייך. הוספתי שיש גם ילדים שזה שונה אצלם.

זה נכון שעם הגיל הגוף מפסיק לייצר שתן בלילה, אבל אפשר לגמול בשינה גמילה התנהגותית - הכוונה ללמד את הילד להשתין בשירותים ולא במיטה.

הזמן הטוב ביותר לעשות זאת הוא יחד עם גמילת היום.

מנסיוני וממה שאני רואה יש לי יסוד סביר להניח שגמילה התנהגותית מאיצה גמילה פיזיולוגית, אבל לא בדקתי אם יש מחקרים או סטטיסטיקות בנושא.

זו בסך הכל הפעם השניה שאני עושה את זה. אצל שני הגדולים גמלתי רק ביום, בלילה לקח להם עוד כמה שנים להתייבש...

אצל השניה (היתה בת 1.7) ממש ראיתי איך כשגמלתי אותה פתאום התחילה להתעורר באמצע הלילה והיה לי ברור שהיא צריכה פיפי, לא היה לי כח לקום בשביל זה והיא ממש לא היתה עצמאית עדיין, אז בטיפשותי הסברתי לה שהלילה עושים פיפי בטיטול. והיא אכן הבינה ותוך כמה לילות הפסיקה לקום לפיפי. שילמתי על בטיפשות שלי בהרבה מאד כביסות בשנים האחרונות.

בגמילה הקודמת הורדתי טיטול יום ולילה.

אצל הקודם מהלילה השלישי הוא כבר היה יבש,

הנוכחי - בעשרה ימים הראשונים הרטיב בלילה. אחר כך התחיל ליילל מתוך שינה וקמתי אליו לפשפש אותו באמצע הלילה (פעם בלילה) וב"ה לא הרטיב שוב. היום ושלשום הרטיב במיטה כשהתעורר🙃 אבל ב"ה קיץ והכביסה מינימלית...

אין לי מושג איך פתאום באמצע החיים מייבשים בלילה ילד שכבר יבש ביום. כאמור עם הגדולים לא הצלחתי.

כי אני יודעת ששבועיים של קימות עכשיו חוסכות לי שנים של כביסות אחר כך.

לא משתלם?

אצל ילד אחד זה לא עבד בפעם הראשונה, הוא היה מרטיב כמה פעמים בלילה, אז עשיתי הפסקה של כמה חודשים ושוב ניסיתי. בנסיון השלישי זה עבד, למרות שההרטבות נמשכו, הייתה ירידה הדרגתית עד להפסקת ההרטבה מלאה אחרי 3 שנים.

גם אנחנו ניסינו להוריד לשירותים באופן יזום וזה לא עזר.

אם את מתארת התייבשות בטווח של כמה שנים הגיוני שזו פשוט גמילה פיזיולוגית.

וגם לאותו ילד, הרטבות שיורדות בהדרגה 4 3 2 1 הרטבות בשבוע, לא נשמע כמו פיזיולוגי אלא כמו הרגל.

אצלנו עזר-

קניית סדין ניילון (לא פיפי, הוא הוצג כמגן מזרון כמו שיש גם לאבא ואמא על המיטה וזה של גדולים)

התרגשות וכו, לא צריך יותר טיטול.

הקפדה על התרוקנות לפני שינה והמעטה בשתייה בשעות הערב אלא אם צמאים

והעברנו את האחריות אליו- אם אתה צריך להתפנות יש אור בשירותים, כמו שאתה קם לשתות לבד עכשיו גם תקום להתפנות. אתה יכול תמיד לבקש ממנו עזרה ונבוא.

היו הצלחות ופספוסים לסרוגין למשך שבוע-שבועיים- לא עשינו התרגשות יתרה מהצלחות או כשלונות.

רק התלהבנו כשהתאמץ- נניח בבוקר שאלנו "מה שלומך? בוקר טוב!

קמת הלילה לשרותים?"- איזו בגרות! כל הכבוד שהתגברת וקמת מהמיטה! רואים שאתה גדול וכו'

הלך ברוך ה' מצויין וקצר

אם אמצא אותו אשלח לך.

בכל מקרה אני תמיד מתחילה לפני גיל שנתיים כי נראה לי שהם מוכנים. אבל אצל כל הילדים שלי זה נמשך כמה חודשים...

שוב אני צריכה ללכת, סליחה

1. עברתי להורמונלי

לא בטוחה שהוא עדיף- אני נהנת מכך שאין וסת ולא מרגישה את ההורמונים

אבל- וזה אבל גדול

לא היתה לי תקופת הסתגלות... לא נאסרנו אפעם בגלל דימומים הורמונלים

אבל יש מלא נשים שהתקן הורמונלי הוא סיוט עבורם

ועד שלא תנסי את שניהם- לא באמת תדעי

(התקן לא הורמונלי יכול להאריך את ימי הוסת, לי זה לא הפריע כי התארך לי מ4 ימים ל5 ימים - וגם את זה - עד שלא תנסי לא תדעי)

2. לרוב מי שלא מקבלת וסת בהנקה- לא תקבל וסת עם ההתקן

1. כי הוא לא מתערב בתהליכים של הגוף. ממה ששמעתי זה לא כ"כ פשוט להתערב בתהליך ההורמונלי של הגוף.

2. הוסת היא כבדה יותר, אבל אני לא יודעת לגבי הנקה כי התקנתי אותו אחרי.

3.סהכ כן, אבל זה קצת מעצבן כי כל פעם לפני הוסת יש כתמים וכל פעם צריך לשאול אם זה אוסר או לא 

1. שמתי בלידה קודמת שהיתה לידה ראשונה כי רציתי לראות לכמה זמן ההנקה מונעת לי מחזור

אז היה לי חשוב מאוד מניעה ללא הורמונים.

אז בגלל העדפתי התקן לא הורמונלי על פני הורמונלי

2. קיבלתי מחזור כ4 חודשים אחרי שהתקנתי כי ההנקה פחתה באופן טבעי (10 חוד' אחרי לידה)

3. בגדול הייתי מרוצה, המחזור היה יותר כבד ויותר כואב אבל לא משהו מיוחד.

הטהרה היתה גם קצת יותר מאתגרת.

לדעתי מי שרוצה מניעה הרמטית בזמן הנקה כשעוד אין לה מחזור (ולא מסתמכת על ההנקה)

אז זו מניעה מושלמת. כשהמחזור חוזר יש לה חסרונות...

1. כי הוא בלי הורמונים! (כן, אני יודעת שיש הרבה נשים שגם עם הורמונלי לא מרגישות תופעות....אבל בכל זאת..)

2.זה לא משפיע על אם מקבלים ווסת או לא, מי שמקבלת בהנקה מקבלת כרגיל ומי שלא לא..

3. כן, מאוד.

בכוונה נמנעתי מלכתוב על אופי הדימום, בגלל שב"ה אצלי לא היה שום שינוי. 

1. כי אין את ההורמונים

2. קיבלתי אחרי שנה פלוס, כמו אחרי ההיריונות הקודמים (מלידה ללידה זה מגיע טיפה יותר מאוחר). בהתחלה היה מחזור כבד יותר מהרגיל ולקח 5-6 ימים להיטהר, אבל הולכת לפי פסיקה מקלה אז ממש לא הפריע לי. לאט לאט זה נהיה קצת פחות כבד (אחרי שנה נגיד)

3. פעם ראשונה היה מושלם (פעם שניה ממש לא)

אולי יש מישהו אחר במשפחה שנעים לך לבוא אליו? אחים של אחד מכם או משהו כזה.

תביאו אפילו את האוכל איתכם

אחות שלך/שלו/ חברה, רווקה או זוג צעיר

להזמין לשבת, ובמקרה הצורך יהיה מי ישאר עם הילדים

הרגע האחרון

אבל תכלס נראה לי שלא יהיה ככ נורא אם הילדים יהיו חלק מהשבת עם שכנים שקצת פחות מכירים (אבל תלוי גם קצת מה גיל הילדים. אם יש תינוק קטן אז קצת יותר קשה להשאיר ככה)

ילדים מתמודדים יפה מאוד, לפעמים יותר טוב ממה שאנחנו מדמיינים 😉

לא רלוונטי לנסוע או להזמין את אחד האחים כי את הרווקים ניסינו והנשואים לא רלוונטי הפעם לאף אחד מהם.

הילדים קטנים, יש גם פחות משנתיים וקשה להם לפעמים גם עם סבא וסבתא 

אנסה אולי למצוא דירה להורים שלי, אבל בטח לא אמצא, וגם יש רווקים בבית 

אומרים שצריכים להתארגן מראש ושזה לא מתאים השבת

אולי נזמין את עצמנו אליהם בכוח כי אין ברירה

או שבעת הצורך ניסע עם הילדים לבי''ח עד שיגיע מישהו

באמת נשמע נורא

עשינו עכשיו תיאום ציפיות עם ההורים שלו להבא

לא נפל להם האסימון שאני עלולה ללדת כל רגע

מעצבן השלב הזה שזה יכול להיות כל רגע או עוד חודש

אני נניח בכזה שבוע לא הייתי מתכננת עד כדי כך שאלד דווקא בשבת.

כלומר, מסתדר לתכנן סידור, מצויין.

אם לא, יותר סביר שלא יהיה צורך לנסוע. ואם כן נעזרים בשכנים גם אם לא הכי אידאלי.

אבל זה מאוד תלוי איך החוויה שלך מלידות קודמות (ואני יודעת שיכולות להיות הפתעות אבל עדיין)

כי אני בשבוע 37 עוד היתי עם בעל במילואים בקצה השני של הארץ..

ועוד נסעתי לשבת כי היה לי ברור לא טלד

כי אני יולדת מאוחר

לנו משפחה בכלל אין אופציה כזאת לעזרה

ובפועל אנשים מוכנים לעזור בזמן אמת

גם אני עישתי. מלא טלפונים לפני כל שבת או כל לילה מחדש למצוא

או נערה זמינה להקפצה או שכנים

כן גם אם הילדים לא מכירים

וגם שלי לא תמיד זורמים

אני היתי מבררת על נערה באזורך או אפילו 2 שמוכנות להיות זמינות

בתשלום כמובן

וכן מבקשת משכנים שאם ולא יסתדר עם הנערות אז אם מתאים

אולי לפצל את הילדים אם הם הרבה

גם הזדמנות ליצור קשרים במקום חדש

ולא להשאר בלי שום הכרות

אנשים רוצים לעזור

וזה מצב מובן ונצרך

אצלי בסוף הכוננית לילה נרדמה

ומהרגע להרגע הבאנו חבר של בעלי🫢

היה מעולה

באחד ההריונות הייתי כבר אחרי בשלב הזה ולפעמים משכתי גם לקראת התאריך

אבל זה היה הריונות בסיכון אז עודדו את קידום הלידה אז לא לגמרי ספונטני.

אני עם הרבה צירים כל הזמן וגם קצת פתיחה אבל זה לא אומר שום דבר

החשש שזה יהיה דווקא כשאין פתרון מלחיץ אותי גם אם הוא סביר שלא יהיה... ברמה שחושבת ללכת לבד לביח עד שיגיע מישהו שהילדים מכירים כי הם באמת קטנטנים 

גם אני הייתי ממש במתח באחת השבתות סתם כי שכחנו את התיק לידה בבית. והייתי בשבוע 37 וידעתי שהסיכוי שאלד נמוך ועדיין רק מזה שלא היה איתי התיק לידה נלחצתי.

לכן כן כדאי לעשות מה שאפשר כדי לנסות לתת הרגשת בטחון, למה באמת לא לחפש לשריין עם נערה/אישה שתבוא בתשלום אם יהיה צורך? לנהוג לבד עם צירים זה לא תמיד אפשרי. וגם הרבה פעמים אין חניה בבית החולים. להזמין אמבולנס כמובן אפשר אבל להיות לבד במיון זה חוויה לא נעימה... כל הטופסולוגיה וכו'. 

לק"י

ככה היה לי כשנסעתי ללדת בכיפור באמבולנס.

(לא שאני מעודדת ללכת ללדת לבד. זה נשמע לי פחות כדאי).

זאת מחשבה שלילית ולא טובה

לא שזה נורא ואיום אבל אצלך זה מגיע ממקום לא טוב. ואני לא חושבת שאת צריכה לוותר על ליווי טוב ותומך עבורך בלידה ❤️

כמו שכתבו לך,

כנראה שאת צריכה קצת לאזור אומץ כרגע ולבקש ממשהי מהסביבה להיות בכוננות

ועדיף לעשות את זה עכשיו ולא בזמן צירים אמיתיים ולחץ להגיע לבית חולים.

אני בטוחה שיהיו אנשים בסביבתך שיעשו את זה בשמחה.

החשש ממש גדול מבלת''ם

שמוכנה להיות בכוננות

ואם אפשר שתבוא להכיר את הילדים ואותך ותהי רגועה יותר

תשאירי גף עם הסברים שחשוב לך שתדע

חושבת שזה הפתרון הכי הגיוני למי שלא גר ליד ההורים

בשביל אותו הלילה

כשנתקעתי

ממש לגיטימי

גם אם לא תכיר את הילדים

העיקר שתהיה לך אופציה למי לפנות

אל תפחדי מדי מזה

מנסיוני זה לרוב עובר בטוב גם אם לא מכירים..

גם כבייביסיטר בעבר..

ויותר מרגיע שיש אופציה מאשר מה?

לי התחילו צירים ותוך שעה וחצי ילדתי

לפעמים אין את הזמן לחשוב צלול

ואיך בדיוק תגיעי לבי''ח לבד?

את תהי שמחה ככה ללדת לבד?

אני לא מנסה לשכנע

רק חושבת שלא צריך כל כך לפחד מלתאם עם בחורה

או עם שכנים

זה לא סוף העולם

גם אם לא מכירים

לא ילדתי אבל אני עם הרבה צירים

נסענו להורים שלי שפרגנו בדיעבד

וזהו מחכים ללידה

התחיל לו שיערות בבית שחי?

יכול להיות..

אם את חוששת אפשר להתייעץ עם רופא ילדים

התפתחות מינית באה בשילוב עם סימנים נוספים..

קשה להאמין שזה לבד.

אולי זה חוזר על עצמו כדאי לשאול רופא, לראות שזה תקין.

אותו דבר בדיוק

כמו אקמול ודסקמול

והבנתי ש3 הגלולות האלו מכילות את אותו חומר פעיל.

אבל לא יצא לי לנסות דיאמילה.

אגב, מתי התחלת לקחת את הגלולות? רק אחרי המקווה הראשון?

סרזט על הפניםםם. דימומים בלי סוף

ממש לא הצלחתי להיטהר

פומיניק דבש

והאמת שדיברתי על זה עם הרופא שלי והוא אמר שהוא שמע על זה הרבה למרות שאין היגיון

אם הפומיניק עובד לך תתאמצי ואל תחליפי.

אני הייתי 8 חודשים עם דיאמילה והיה מעולה,

כמוך הגעתי לבית מרקחת והרוקח נתן סרזט ואמר שזה בולללללללללל אותו דבר.

על הספר הוא צודק אבל בפועל היו לי מלא הכתמות ודימומים ואכלתי קש עד שעברתי בסוף לנוברינג.