פורום הריון ולידה (עמוד 670)

אז זה כמעט רק עליי.

וזה לא הוגן.

תחביאי את הכלים הקשים בחדר כביסה או במחבוא אחר..

ותהני מהארוחה!

שניצלים עם תיבול טוב

ותפוחי אדמה 

אותי שלחו לעירוי ברזל עם המוגלובין נמוך-אך-נסבל(9.3) אבל פריטין ואיירון מאוד מאוד נמוכים.

בכללית איירון 46 זה בתוך הטווח לחלוטין.

זה קצת נמוך אבל בגלל ששני הערכים המשמעותיים יותר גבוהים ומעולים, הייתי פשוט מתעלמת, נראה שהכל טוב.

אז עכשיו נשאלת השאלההה למה בכל אופן אני רואה שחור כשאני קמה/הולכת מהר/ מתכופפת...

סליחה על החפירה. פשוט קישרתי את זה לברזל נמוך ומסתבר שלא 

איך הלחץ דם שלך?

אבל שלחו אותי לעירוי בלי לנסות להעלות קודם עם כדורים וכו

כי המאגרים היו מרוקנים לחלוטין ולכן הרופאה אמרה שאין מה לנסות כי אין לברזל מאיפה להתמלא..

(הייתה אצלי ירידה דרסטית, התחלתי את ההריון עם 13+ והגעתי בשבוע 26 ל9.3..... ומאגרים ריקים, הפריטין שלי היה 4 או משהו כזה)

אי אפשר רק מבדיקה אחת להבין אם ההריון תקין או לא.

זה ערך קצת נמוך, אבל בגלל שאת מניקה מאוד הגיוני שבייצת קצת מאוחר, ובעצם את יוץר קרובה לביוץ ממה שאת חושבת, ואז זה ערך תקין לחלוטין.

יכול להיות הבדלים בערכי הבטא בין ההריונות, לכן יש טווחים גדולים יחסית של ערכים תקינים.

@פרח חדש הסבירה פה פעם שזה תלוי כמה ימים אחרי הביוץ העובר השתרש ברחם.

בכל מקרה, את צריכה לעשות עוד יומיים בדיקת בטא נוספת, בתקווה שתראי הכפלה תקינה. (פי 2, או אפילו 1.5 אולי)

שולחת לך חיבוק, זה קשה המתח... ובעז"ה מאחלת לך הריון תקין ובידיים מלאות!

אם לא, מה ההפרשים האחרונים שלך בין הוסתות?

קיבלת מחזורים מסודרים יחסית?

זאת יכולה להיות עוד אינדקציה...

שהלכתית גם הוגדרו ככתמים וזה היה הדימום המסיבי הראשון שהוגדר כוסת.

הדימומים הקצרים היו גם בפערים של כחודש בין אחד לשני

אבל תחכי לבדיקת דם של עוד יומיים...

לראות הכפלה.

אצלי בהנקה היה ביוץ מאוחר. חשבתי שאני בשבוע

9 כשהגעתי לאולטראסאונד והייתי בשבוע 6.

מחזורים בהנקה לא חייבים להופיע פעם בחודש, יכולים להיות הפרשים ארוכים בין ביוץ לביוץ.

בינתיים העובר מתפתח בהתאם לתיקון גיל שנתנו לי ברוך ה'. 

אבל מאחר ואת לא יודעת מתי הביוץ וההשתרשות זה יכל להיות הריון מממש צעיר

וכמו שענו לך

בדיקה עוד יומיים תיתן לך יותר כיוון

הכי סביר שזה הריון צעיר יותר משבוע 5.

בהנקה מאוד נפוץ וסת לא סדירה.

כדאי לבדוק הכפלה.

אז אין איך לדעת אם את בשבןע 3

או שבוע 5

שזה הבדל משמעותי בתוצאות של בטא

אין ברירה אלא לחכות שבועיים לדעתי וללכת לעשות אולטרסאונד 

בטא האלו

אני יעצתי לה מה שאני הייתי עושה במקומה,

וזה מה שבאמת עשיתי אחרי הרבה בדיקות בטא שלא ראיתי בהם תועלת ולמדתי את זה רק בדיעבד..

עניין אותי למה ייעצת לה כך...

כנראה שאני עדין לא הייתי עומדת בזה והייתי עושה... ואז מתחילה לעכל שיש מה לקבוע תור לא"ס... אבל אני כנראה חווה את זה אחרת ממך 

אם אראה הכפלה, אדע שיש מה לחכות בסבלנות לאולטרסאונד (בידיעה שעוד יכולות להיות הפתעות לא נעימות)

ואם לא אראה הכפלה, אז מעולה שגיליתי את זה כמה שיותר מוקדם ולא משכתי עם ספיקות ותקוות...

בכל מקרה, זה תלוי אופי כנראה. והפותחת תעשה את מה שנכון לה. והלוואי שתראה בשורות טובות!!

אבל נפל יחסית מוקדם (שבוע 8)

וגם הריונות עם בטא מתנדנדת איזה שבועיים סיוטיים

אז אני ממש נרתעת מזה

בהריון הנוכחי ב"ה

לא נדקרתי אפילו פעם אחת לצורך בטא.

לא רציתי לדעת מהבדיקה הזאת.

פשוט סגרתי את הנושא רגשית ושיכלית עד שבוע 7

שאז הלכתי לאולטרסאונד וקיוויתי לראות שהכל נראה תקין. ב"ה ניסים ונפלאות ושימשיך בבריאות.

לי כורכום מאוד עוזר

או כדור כורכמין או כפית מהתבלין במים שלוש פעמים ביום

הוא סופח נוזלים והגודש ייעלם

🙈איזה פאדיחות אני מרגישה כמו תקליט שבור

לגיוון- גם חליטות נענע

פעם ראשונה שאני קוראת את זה... קטעים. כנראה לא נכנסתי לשרשורים האלה עד היום 😅😅

תודה! כן שתיתי חליטת פטרוזיליה ביום ראשון נראלי... זכרתי שזה מייבש חלב... וזה גם בריא😏

קיצור, ניקח כורכומין בע"ה. אני לא מסוגלת לחשוב על חליטה של התבלין...

ונענע זה רעיון מעולההההה

הכדור קצת יקר אבל כבר מהמנה השלישית תרגישי שיפור זה שווה את זה

וטוב שיהיה בבית לכל מצב של גודש והצטברות נוזלים למשל סינוסיטיז ולכל התחלת דלקת

הכורכום הוא אנטי דלקתי ואנטי ויראלי

אבל מודה ששיעול הוא דבר די עקשן ולא תמיד הצלחתי להתגבר עליו

פשתן טחון אמור לעזור לקייח (שמים במים רותחים ושותים בעיניי זה טעים)

גם דבש שהשרו בו בצל שהגיר נוזלים עוזר לשיעול וצינון

היא בעלת מניות בחברת כורכום 💞

(ןאם עוד לא אז כדאי שתהיי @דבורית🤣)

כורכום מתאים להמון שימושים

אז מה אני אכתוב?

נהנית- ספר לחבריך

לא נהנית- שתי כורכום?

בפועל לקחתי גם בהריון

אבל

לדעת שכורכום הוא סופח נוזלים לכן

לשתות הרבה

ומי שרגישה לעצירויות אז להיזהר עם זה

עם איזה שפם צהוב לקישוט

וברצינות - טוב שאת פה כדי להציע את זה שוב ושוב. כל פעם זה למישהי אחרת, שכנראה עוד לא מכירה את ההמלצה שלך...

חליטה גם מייבשת? כי אני שותה כל הזמן ולא חסר חלב ב"ה בלע"ה

אני מאוהבת בכורכום ואיתו ראיתי ניסים ונפלאות

אז גם לא נכנסת לזה לא יודעת אם זה לפי הפסיקה שלנו....

אבל תודה! 

הייתי שואבת קצת, עד להקלה- לא לריקון מלא של השד.

סביר להניח שזה לא יגביר חלב, אבל כן יביא להקלה

אפילו לסחוט ביד אולי עדיף

נגיד תוך כדי מקלחת זה קל ונח

הפסקת הנקה אמורה להיות הדרגתית מבחינת הגוף זה הכי נכון

הוא התחיל לינוק בוקר וערב והנקות קצרות... 

וכנראה חיכה לזה הרבה זמן ומאוד נהנה שם אז ביטול הנסיעה גורם לו לאכזבה ותסכול.

הייתי משקפת לו את הרגשות שלו במילים פשוטות. בנוסף, הייתי שוקלת לתת לו ולשאר האחים איזשהו פיצוי קטן- זה יכול להיות שוקולד קטן או משהו שאתם לא מרשים בשגרה ועכשיו תסכימו. סתם להרגשה הטובה.

ופיצוי- אולי לחשוב על משהו שווה לשבת..

זה לא ממלא מקום של סבא וסבתא, כמובן, אבל זה יכול לתת הרגשה נעימה ותזכורת...

אוף איזו התמודדות...

חשבתי להזמין מישהי מהאחיות שלי לשבת, כי זה גם משהו מיוחד שהם אוהבים. אבל לא הסתדר...

אבל לקנות להם משהו מפנק זה באמת רעיון טוב.

תודה!

שאני בעצמי תוהה לגביה.

בעיניי זה מצויין להסביר לו את המצב בגובה העיניים ולהבין את הרגשות שלו (עצב, אכזבה, כעס).

אני רק תוהה לגבי הפיצוי.

הרי לפעמים משתנות לנו התוכניות, דברים לא תמיד הולכים כמו שתכננו, וזה חלק מהחיים. והמקרה עכשיו באמת ממש מבאס, אבל אולי זו הזדמנות ללמוד איך להתמודד עם אכזבות. ואני לא אומרת שלא נכון לנסות שתהיה לו השבת הכי נעימה שאפשר. אבל אולי לנסות שהפיצוי לא יהיה בצורה ישירה (למשל: לא נוסעים לסבא וסבתא, אבל  עכשיו נקנה ממתק), אלא בצורה עקיפה. למשל: אנחנו לא נוסעים לסבא וסבתא, וזה מאוד מאכזב כי כל כך חיכית, אבל אנחנו כן יכולים לחשוב ביחד איך אנחנו מתגברים ומארגנים לנו שבת משמחת בכל אופן

ובאופן כללי ממש לא נותנת פיצוי של אוכל על אכזבה.

פה הרגשתי שגם חלק מהאכזבה שלו זה כי הוא אוהב את הפינוקים שמקבלים אצל סבא וסבתא, שבבית אנחנו לא קונים בשגרה (ממתקים, רוגלך קנוי וכדו'). כמובן שלא רק לזה הוא חיכה, אבל הרגשתי שזה כן חלק.

אז מה שאמרתי לו זה שסבא וסבתא רצו לתת לשלוח לנו כמה דברים שהם רצו שנאכל אצלם. אז את האוכל שסבתא אי אפשר לשלוח, אבל את מה שאפשר לקנות פה אנחנו נקנה ונרגיש שזה צסבא וסבתא...

אני מרגישה שהפעם ובצורה הזו זה כן היה נכון.

(ממני זה דורש הרבה להציע כזה דבר. פעם גם היה קשה לי כשהם היו אוכלים את הדברים האלו אצל סבא וסבתא, אז להציע שאנחנו נקנה את זה מיוזמתנו זה ממש התגברות בשבילי. אבל אני מרגישה שזה כן נכון הפעם...)

אני חושבת שאין תשובה אחת נכונה, ויש מקרים שונים שמתאימים להם פתרונות שונים.

אלופה!

אבל אני כשמשהו מאוד מאכזב אותי, במיוחד משהו שציפיתי לו ולא הסתדר, באמת נעזרת בפיצויים כדי לעבור הלאה.

אני לא חושבת שזה שלילי ללמוד גם את הכלי הזה

(כן נכון אולי להפריד בין ממתקים/אוכל לנחמה. אבל נחמות בכללי זה לא כלי רע בעיני.)

נתתי לזה הרבה מקום וזמן הבוקר. אבל זה עדיין היה לו קשה.

וגם חשבתי באמת לקנות להם משהו מתוק, בתור פינוק בשם סבא וסבתא. יכול להיות שחלק מהרצון שלו לבוא אליהם זה גם כי שם מקבלים הרבה פינוקים...

תודה!

איזה קשוח בשבילך

מזל שזה היה מרופד באפשרות לפחות לחץ עם היום החופשי, וב"ה שהגננת הצליחה לעזור לו להיכנס

אכזבות זה חלק מהחיים

הוא זוכה עכשיו לתרגל את הרגש הזה במקום בטוח

את יוצרת לו מרחב אמפתי

משקפת לו את הרגשות, מתווכת מתמללת

מייצרת קצת ריפוד לאכזבה עם פיצוי קטן

זה המון המון לחוסן הרגשי שלו למהלך החיים

את יכולה גם לשאול אותו

אני רואה שהשבוע היה לך מאוד קשה לחכות, מה לדעתך יכול להקל עליך עד שבוע הבא?

אולי לעשות טבלה שסופרים את הימים?

אולי להסיח את הדעת?

התרגול הזה קשה אבל ייתן לו כלים לעתיד בעז"ה

וככל שהחוויה תהיה שהוא גיבור והתמודד למרות הקושי זה יבנה אצלן תחושת מסוגלות

איזה זכות שאת בפורום!

נתת לי ממש הסתכלות אחרת על מה שקרה פה. זה ממש להפוך את המר למתוק. תודה על כל מילה שכתבת. לימדת אותי הרבה לחיים...

לי זועק שיש לו קושי במשהו והוא בונה על השבת אצל סבא וסבתא שזה כיף אמיתי ומגע ורוך וגעגועים שיכולים ממש לעזור לו... אני בספק רב אם עצם הגעגוע (האמיתי!) הוא שורש כל התסכול... כי זה באמת קיצוני.

אז תני לו את מה שכן אפשר

שיחות וידאו עם סבא וסבתא

לקנות מתנה קטנה בשם סבא וסבתא

להכין להם ברכות של רפואה שלמה ולהצטלם או אפילו להכין סרטון... העיקר דברים שיתנו לו מענה על הגעגוע ואבל גם רוך וחום שהוא מחפש.

וכמובן הכי חשוב- נחמה מכם, שלא כל מה שאנחנו רוצים בחיים מצליח ומתקיים אבל ומותר להתבאס ואתם כאן בשביל להתבאס איתו ביחד... לתת לו להשמיע את הקול הזה. ומעשית לא לאפשר חציית גבולות... (למשל מותר להשתטח על הרצפה אבל א"א לבעוט במישהו... לא אמרתי שעשה את זה אבל את יודעת הכי טוב מה הגבולות)

עוד נקודה שמעודדת אותי בטנטרומים האלה- שאיך אני רוצה להסתכל על זה עוד חודש, שנה...?

שאיזה מזל שהייתי בשבילו בזמן הזה והוא בטח רק צמח מזה! 

הוא ילד באמת מאוד רגיש, ויכול להיות שבאמת זה משהו מעבר.

אני אקח מהרעיונות שלך. תודה רבה!

אולי באמת לספר

לתת לו מקום לאכזבה

ולעשות משהו כיפי אחר כך

או לקנות איתו יחד הפתעה קצת מיוחדת לשבת לשמח אותו

ראיתי איך הפנים שלו כבר מתחילות להתכרכם והוא כמעט פורץ בבכי, אבל אז המשכתי ואמרתי לו שסבא וסבתא ביקשו שנקנה לילדים הפתעות שישמחו אותם בשבת, ושגם נתקשר אליהם בשיחת וידאו (באמת דיברתי קודם עם חמותי והיא ביקשה שנתקשר, וגם אמרתי לה שחשבנו לקנות להם הפתעה בשמם, אז זה היה אמיתי...) וישר עלה על הפנים שלו חצי חיוך. אז זה בהחלט עזר...

מקווה שנצליח גם לדבר על השבוע הקרוב ולחשוב איך נעבור אותו בטוב...

זה היכולת לתמוך ולעזור לאחרים שבאותו מצב.

אז אם הוא חש געגוע עמוק ואכזבה,

אפשר לשתף אותו שגם סבא וסבתא מאוכזבים ובנוסף לזה גם סבא חולה.

בוא נחשוב איך אנחנו יכולים לעזור לסבא להתמודד עם הגעגוע אליך.

אפשר לשלוח סרטון ברכה, זר פרחים לשבת, לצייר ציורים ולשלוח בווטסאפ ולשמור שנביא לו אותם כשניפגש.

אם את רואה שהוא מתקשה לצאת מהאכזבה שלו, יכול להיות שהזמן יעשה את שלו, אבל אם לא, לפעמים ילדים צריכים שנגיד להם באופן בוטח והחלטי מה אפשר ומה אי אפשר.

"אני מבינה שאתה מתגעגע מאוד וקשה לך לחכות בסבלנות לשבת הבאה, השבת אנחנו *לא* נוסעים, בע"ה בהזדמנות אחרת".

מותר לבכות, מותר לכעוס על הגרביים אבל שבת אנחנו בבית.

לפעמים רק שילד מקבל וודאות לגבי הצפוי ומפנים שהמרד לא יעזור, הוא יהיה מסוגל להפנות את התסכול לאופק של התגברות ויציאה מהמשבר.

לחזור כמו מנטרה על המשפט עד שהוא מסוגל לקבל את המציאות.

לגבי הזמן שיעבור עד המפגש הבא, לילדים שלי עוזר במקרה כזה של מפגש שנדחה, להכין משהו כל יום או כל יומיים לקראת המפגש כדי לרכך את הציפייה.

למשל אפשר להכין יום אחד עוגיות, יום אחד ציורים, יום אחד לבחור בגדים לשבת, יום אחד להכין לימונדה וכו'.

ממש ממש ממליצה.

כל המשפחה שלי עשתה אצלו + 5 חברות אחרי...

מקצועי, ותוצאות מעולות.

כיף חיים לגלות עולם שלם (פתאום רואים במקלחת, פתאום מיד כשקמים רואים, ולא צריך להתחיל למשש איפה המשקפיים...)

לגבי המקווה, אני עשיתי את זה עוד בתור בחורה, אז לא נתקלתי בבעיה. אבל מאמינה שיש להם פתרון.. יקבעו לך תור מיד אחרי המקווה וכנראה ש3 שבועות בערך זה כבר יחסית בסדר.... את לא האישה הדתיה הראשונה שמסירה משקפיים...

אם תרצי עוד פירוט לגבי הניתוחים אצל לוינגר, וההחלמה מהם, אשמח לתת לך.

2 חברות עשו בקאר… אשמח לעוד המלצות

אין לי מספר גבוהה אבל לא יכולה עם המשקפיים

היה לי בעין אחת 1.5 ובעין השניה 3.5

ד"ר לוינגר הוא מומחה בתחום ויש לו את המכשירים הכי טובים וחדשניים בשוק....

יש 2 סוגי ניתוח.

ניתוח קל- התאוששות מהירה- יותר יקר

ניתוח קשה- התאוששות איטית יותר- יותר זול. טוענים שהוא יותר בריא

זה תלוי קודם כל בבדיקות שיעשו לך. מה מתאים לך....

יש מקרים שמתאימים שני סוגי הניתוחים ואז נותנים לך להחליט מה את רוצה....

@רוני_רון

@אמאהלה

דר לוינגר עצמו ודר דוייב עולים עוד 1000 ש"ח.

אנחנו עשינו כל המשפחה אצל דר רוטנברג והיינו ממש מרוצים. הוא נחמד, מקצועי ואמפתי.

ועשינו בירושלים בשערי העיר. גם את הבדיקה וגם את הניתוח עצמו.

2 חברות עשו בקאר

בקאר הבדיקת התאמה היא בסניף בעיר שלי

והליחזר בתל אביב

אצל לווינגר גם הבדיקה וגם הלייזר בתל אביב

חושבת על הימי חופש שלי…

אצל אף אחד מהם,

אבל קפץ לי השרשור - פליז שהימי חופש לא יהיו השיקול שלך... זה העיניים שלך, זה חשוב

(גמאני עובדת וכל יום חופש יקר לי אז מרשה לעצמי להגיד )

התאמה בעיר שלי יותר קורץ ויותר נוח… תל אביב זה שעה ממני

והבנתי שהבדיקה 3-4 שעות

בינתיים מבררת על לוינגר וקאר

אני אצל פרופ פרוכט בהדסה אופטימל,

ובן המשפחה אצל דר לוינגר.

שנינו מרוצים מאד מהתוצאות.

לא יודעת לומר לך לגבי מקווה, כי עשיתי בתור רווקה.

אבל מי שניתח אותי היה ד"ר דוד ישראלי.

מאוד מאוד מאוד מאוד ממליצה על הניתוח הזה.

קצר מהיר.

החלמה קצת קשה אבל קצרה (אחרי שבוע כבר היה בסדר גמור)

פשוט לפתוח "עיניים" תרתי משמע.

איזה כייף זה בלי העול של משקפים.

כבר כמה שנים טובות מאז, עברתי הריון ולידה ולא היה שינוי במספר (שכולם הפחידו אותי על זה)

אם כי כמובן לא לוקחת אחריות על אף אחד.

לגבי מקווה, לדעתי עשיתי ממש מיד אחרי טבילה.

הייתי אז עם כדורי מניעה ופשוט המשכתי את החבילה עוד שבוע.

זה היה בסדר גמור.

איך זה הגיוני הקטע של חזרה אחרי הלידות, כשהם אומרים בפירוש שזה לא אמור לקרות? (עשיתי לייזר ושאלתי ממש כמה פעמים וכמה מקומות)

תמיד בדברים כאלה הגופים לוקחים הכי הרבה אחריות על כל דבר שקורה לעשירית אחוז באוכלוסיה, למה הם לא אומרים שזה יכול לחזור אחרי לידות?

ויכול להיות שהם נותנים ניתןח "תיקון"?

ואם המספר חוזר אפשר לעשות ניתוח חוזר.

לי אישית לא חזר כלום אחרי הלידה...

ושהם נןתנים ניתוח תיקון אם זה קורה.

בפועל לא חזר לי

כי אין לי כח כל כך,זה באמת מספר נמוך

גם עשיתי ממש מזמן את הניתוח.

למיטב זיכרוני הם אומרים שלכל אחד יכול לחזור קצת המספר,ויש מצבים שינתחו שוב בחינם

גם בעיניים אבל בסניף באר שבע. דר' לוינגר הוא אחד המומחים בתחום, נראה לי שזה שווה אם כי בטח עולה יותר. יש גם את הבן שלו, עוד לוינגר שצעיר יותר. (נראה לי הבן שלו, אולי אני טועה ואין ביניהם קשר אבל יש עוד אחד עם אותו שם בתחום.)

לגבי הטבילה, שאלתי את הרופאה כשהלכתי לביקורת של שבועיים שלושה אחרי והיא אמרה שאפשר.

אני מאוד מרוצה ושמחה שעשיתי את זה, זה ממש משנה חיים. 

הייתי אצלו עם בעלי רק לבדיקת התאמה. איש נחמד...

סכנה, אין זמן מיותר לשיח חיובי

זה חייב להיות הכי נחרץ שיש

סכין=מסוכן!!!!

חשמל=מסוכן ולא נוגעים!!!!!

וכן הלאה. בכל הדוגמאות שנתת לעיל את חייבת להגיד את הלא בצורה הכי נחרצת שיש כדי שהחמוד יבין שזה מאד מאד מסוכן.

מה שכן- בזמנים שקטים, זה הזמן לספר סיפורים על ילדים סקרנים שמנסים כל מיני דברים מסוכנים ולתווך, מה אפשר לעשות במקום, למה זה כ"כ מסוכן וכד'.

אפשר סיפורים בע"פ שאת ממציאה לפי הצורך

ויש גם ספרים רבים בנושא, החל מאלי לומד להיזהר על כל ספרוניו

וכלה בספר מעולה "מה שבטוח בטוח" שמטרתו בעצם ללמד מוגנות, זה מתחיל מסכנות ברורות כגון כביש וממשיך בכללי מוגנות.

רעיונות טובים

באמת לא חשבתי לספר על זה סיפורים בזמן רגוע

על מה שאסור אומרת שזה אסור, אבל מסבירה למה, ובדכ מוסיפה מתי זה יהיה מותר, למשל סכין- אם תדחוף יד זה יכול לעשות מאד כואב, אבל מתי שתגדל תוכל לקחת סכין לבד וזה כבר לא יהיה מסוכן. אפילו שהם קטנים הם מבינים. ואז הגדול שבן שלוש וחצי ישר מבקש לעשות כי הוא כבר גדול, ואני כבר מרשה לו לנסות קצת, כמובן רק עם השגחה, ומסבירה לו שהוא יכול אבל רק עם השגחה, וכשיהיה עוד יותר גדול יוכל גם לבד ממש.

זה הדוג' עם הסכין, לגבי חשמל ולטפס למקום מסוכן אני מסבירה מה יכול לקרות ומציעה תחלופה, אבל כן, בהחלט יש דברים שזה אסור וזהו.

לעשות מזה דרמה,

למשל לתאר איך עוגה נאפית.

וחם חם חם חם, הצילו

המים רוצים לצאת אז הם בורחים מהתבנית וככה העוגה יבשה.

הילד ידע לקשר בין חם חם חם לתנור וידע להיזהר.

בנוסף אפשר לומר מה כן אפשר,למשל אפשר להסתכל מרחוק,

אפשר להתקרב לאט לאט לאט עד שנרגיש שחם לנו מדי ונתרחק. (אני עושה לקטן למשל עם תנור אמבטיה, אני מרימה אותו לאט לאט כשהוא עטוף במגבת עד שהוא אומר זהו. עד שנעים לו.

לגבי לטפס על משענת של ספה אז אפשר להדגים עם כדור ו.."אאוצ נפל על הראש"

ואז עם חפצים נוספים ש"אאוצ נפלו על הראש"

אפשר נגיד אם הוא עדיין עולה, לעשות לו גלגול "ולהפיל" אותו לאט לאט לכיוון הרצפה תוך שאת משמיעה "אאוצ נפל על הראש".

ואם הוא רוצה שוב ושוב אז לשחק איתו ותוך כדי להגיד מותר רק בהשגחה כשאבא או אמא מחזיקים אותך.

אם אח"כ הוא חוזר על המעשה, לא נורא אם יקבל מכה, ככה ילמד.

לדחוף ידיים לסכין כנראה שהוא רוצה להיות שותף אליך.

את יכולה להסביר לו איך כן אפשר.

למשל אצלנו אסור להושיט יד כשיש סכין,

אחרי שאני מסיימת לחתוך אני מעלה את הילדון לשיש ואז הוא "עוזר" לי לדחוף את הקוביות מהקרש לסיר.

ואז אני מורידה אותו וממשיכה לחתוך.

רדיאטור לא חושבת שזה מסוכן, אבל זה בהחלט מעצבן. חשבתי על פתרון של מזגן אבל עוד לא יושם.

נראה לי זה בעיקר בתחילת החורף מלהיב אותם.

אפשר להפריד בין זמן המעשה עצמו ללמידה. זה לא חייב לבוא יחד ואפילו עדיף להפריד שלא יהיה כתוכחה.

כלומר בזמן המעשה לומר- אסור זה מסוכן

אבל לזכור מתישהו להמחיש לו כדי שיחרט לו בראש.

אני לא חושבת שבגיל שנתיים הם יכולים להסיק שאם א' זה מסוכן אז גם ב' מסוכן.

זה גיל של לרדוף אחריהם כל הזמן, אבל בגיל שלוש לרוב זה כבר מתחיל להסתדר.

אם יש הרבה דברים מסוכנים כדאי לחשוב על סידור הבית מחדש עד שיגדל.

כל מה שכתבת זה דברים רגילים אבל אם נגיד יש אגרטלים בהישג יד, חפצים חדים או מוצרי חשמל שאפשר להרחיק, אז להרחיק מראש.

זה בדיוק מה שחיפשתי. חלק אני כבר עושה, למשל עם הסכין החלופה שאני מציעה זה לעזור לי בחלק אחר בבישול או להחזיק איתי.

הבית יחסית בטיחותי. מראש הרחקנו כל מה שלא מתאים לנו שילדים יגעו

אוף בחילות נוראיותתתת

אחד הקשים

אולי שווה משהו חזק יותר

זה נחמד להתחלה וטיפול נקודתי אך לכל היום לא השפיע.

הדיקלקטין נקרא היום בונג'סטה לי אישית לא כ"כ עזר אבל יש כאלה שממש עוזר להן.  ואגב יש גמחים שמוכרים כמויות קטנות יותר של דיקלקטין אז אולי כך תוכלי להתנסות אם אכן עוזר לך לפני שאת משלמת הון.

אם כל זה לא עוזר יש זופרן והוא מציל (בד"כ)

וכמה טיפים

אם לא שותים הבחילה מתגברת,אז לשתות בכמויות קטנות

אוכל יבש מיד על הבוקר ובמנות קטנות במשך היום, כדי למנוע מצב של קיבה ריקה שמגבירה בחילות.

תה קמומיל עם דבש ממש הקל עלי קראתי שלשניהם סגולות רפואיות שנוגדות בחילה ולמרבה הפלא זה עבד.

המון המון בהצלחה!!! וחיבוק🩷 (בהסתייגות אם זה גורם לך בחילה)

יותר בחילה כי לא התחברתי לטעם.

יש לי למסירה אם באלך בפרטי 

תודה על העצות, אחשוב אם לנסות... ואנסה גם תה קמומיל....

תודה, חודש טוב בע"ה

אם את רוצה יש לי למסירה חבילה כמעט שלימה וגם חבילה של בי קארד שגם אומרים שעוזר. מוזמנת לפנות בפרטי לראות אם את גרה באזורי...

יש בונגסטה היום במקום דקלקטין והוא מציל חיים אבל יש לו תופעות לוואי רציניות אז תלוי ברמת הבחילות וההקאות שלך.. העלות שלו בעיני היא לא שיקול אבל גם זה תלוי במצבך.. כתבו פה על זופרן- אז ממש לא מביאים אותו סתם בדר"כ. רק בהיפראמזיס רציני וכו'. יש אומרים שהוא לא בטוח להריון.. וגם רוצה להגיד שממש לא לכולן הוא כזה עוזר, יש כאלה שממש לא מסתדרות איתו והוא גם עושה עצירות רצינית

בהצלחה ותרגישי טוב🩷 שיעבור בקלות

עדיף במקרים לא חמורים להסתדר בלי כדורים לדעתי

אני לא מדברת על היפרמאזיסיות, מדברת על בחילות ומעט הקאות

ראיתי מקרוב כמה פעמים איך נראית גמילה מדילקטין זה נורא, זה להקיא בלי שליטה

ובגלל זה הרבה נשים ממשיכות עם הכדורים האלו עד הלידה, כי יש להם אפקט גמילה שקשה לפעמים להפסיק.

אני סובלת מאוד מאוד בתחילת הריון

בעיקר בשבוע 7-8

אחכ זה ממשיך להיות נורא ואיום אבל לא כל דקה ביממה

והכל היה עושה לי בחילה

הקור, החום, הבית שלי, שינויי טמפרטורה, קולות חזקים, לקום מהשינה, ריחות חזקים וכו..

היה עוזר לי להתכרבל כל הזמן מתחת לשמיכה ולנוח

גם לראות תוכניות בישול היה עוזר לי לפתוח את התאבון ואז הייתי אוכלת קצת (מה שהצלחתי לעכל)

ולאכול אוכל שמישהו אחר הכין

ובעיקר לזכור שזה זמני

ממש לספור כל שבוע שעובר ולטפוח לעצמי על השכם

לפנק את עצמי בלי חשבון של תקציב בכל מה שבא לי

ולהוריד ציפיות מהבית ממש

בהריון הראשון לא לקחתי כלום. סבלתי מבחילות, אבל לא הגעתי להקאות וכו..

בהריון הנוכחי היה לי חשוב להקל על עצמי קצת, אז לקחתי רק כדור אחד בלילה של בונג'סטה. לא יותר.

וזה עזר. היו בחילות, ועייפות.. אבל הרבה הרבה יותר נסבל..

לא התנסתי בשני כדורים ביום אולי היה משפיע יותר (ומעייף יותר..)

יצא שקניתי רק חבילה אחת. אז המחיר סביר.

בשבוע 13-14 נגמרו לי הכדורים אז החלטתי להפסיק לגמרי. הגמילה היתה קשה אבל תוך כמה ימים היה שיפור משמעותי עד שנגמרו הבחילות לגמרי ב"ה

אולי שווה לנסות דיקור סיני,

ולפעמים גם סתם להסתובב עם בקבוק סודה ולקחת לגימות קטנות עוזר.

תלוי כמובן בעוצמה של הבחילות..

לא יודעת למה דוקא זה בעייתי.

וטחון זה לא בעיה נכון?

הבן שלי בגיל 4 וחצי הגיע על זה לחדר ניתוח..

אגוז או שקד שנכנס לריאה לא מתמוסס ונעלם (כמו לחם או מלפפון נגיד) אלא מתנפח ונשאר ולא מתמוסס, גורם לדלקות ושיעולים ובלאגן.

במקרה שחושדים שילד אולי נחנק קצת(התחלף קנה וושת, לא משהו דרמתי) ואגוז נכנס לריאות, לא משחררים מבית חולים בלי ברונכוסקופיה בהרדמה מלאה..

אל תנסו את זה בבית, אני ניסיתי🙈

את יכולה לכתוב מה אסור???

אגוזי מללך טחונים גם לא??

לא ידעתי את זה בכלל

זכור לי גם משהו על זה שהם קשים אבל לא זוכרת בדיוק מה

(ואולי זה בכלל זה שאסור עד גיל 5 או משהו כזה)

הייתי בטוחה שאם זה חתיכות פיציות זה בסדר..

מעכשיו נדע להיזהר

כאילו לחם עם גרעינים (כמו בלחם מחמצת וכו.. שיש קצת גרעינים ושיבולת שועל וכו)

זה גם בעייתי?

או שרק שקדים ואגוזים?

כמובן מדברת על תינוק שאוכל הכלל.. לא מתחת לגיל שנה.

בעיקר מנסה להבין מה קובע אם מסוכן או לא..

אגוזים שקדים בוטנים פיצוחים וכו יודעת שאסור.

אבל כל דבר קשה וקטן אחר צריך לרכך?

שקדי מרק/שיבולת שועל.. לא מצליחה לחשוב על עוד דוגמאות

כי הקטע עם אגוזים זה שהם מתנפחים ונשארים קשים בהתרטבות.

לעומת שיבולת שהיא מתנפחת אבל מתרככת ואין איתה סכנת חנק... כך הבנתי לפחות

ואני נותנת עם יוגורט שזה מרכך.

שקדי מרק לא נותנת לאף אחד (אין אצלנו בבית)

אבל נכון, לא נותנת אתזה לכתחילה... זה פשוט פחות מתאים לתינוקות... 

זו הדוגמא שמצאתי.. למרות שקרה שהוא נתקל בזה והבאתי לו קצת.

אבל מבינה שעדיף שלא

הבן שלי בן שנה וארבע ואוכל (ולא רק במרק שזה מתרכך).

רק את פתיתי השיבולת שועל ושומשום... כל השאר אסור בתכלית האיסור!

מוכר שרואה ורוצה. מכינים לו צלחת מותאמת... הוא לא ישים לב מה יש לך ואין לו... 

אבל ברור שאם מסוכן זה לא בא בחשבון. אני פשוט אפסיק לאכול לידו דברים כאלו..

תודה!

חשבתי שלשים לו משהו אחר לגמרי.

כן זה מה שאני עושה. הוא באמת לא שם לב.. תודה

כן ללמד מעכשיו

שיש אוכל של אמא והוא רק שלך והוא מקבל גם, מה שמתאים לו... זה לא שהוא רעב ואת לא נותנת לו כלום לאכול...

בעיקר "לחנך" את עצמך, שמגיע לך גם. 

מתוך מה שאני אוכלת זה הרבה פעמים אני עושה אם מלכלך/לא בריא ככ וכו..

אבל מנסה להימנע כמה שאפשר מסיטואציה שאין לי מה לתת לו בכלל (אם אוכלת רק שקדים ואגוזים) ואז זה סתם יגרום לו להתעקש לבכות וכו..

הייתה לי קבוצה כזאת..

ואז גיליתי שהן אירגנו משהו ולא שיתפו אותי..

והתנתקתי וזהו.

אולי זה קרה כי התחתנתי ראשונה מהחבורה..

אבל כשהרגשתי שזה לא עושה לי טוב אז יצאתי.

הפסקתי להתאכזב סתם

ומצאתי לי חברות חדשות.. 

תקופה עמוסה

מורכבת

לא שגרתית

כל אחת והנסיון שלה שם

כל אחת וכמה מאגרי אנרגיות כוחות ופניות נשארו לה במחסנים אם בכלל

לא יודעים הכל מבחוץ

זה לא זמן להחליט להתנתק בעיני מחברות רבת שנים

לא משיגים מהר חלופה

ומה שתארת זה לא קצת בעיני מבחינה כמותית

אם עכשיו זה לא מיטיב איתך

תתקשרי כמה שפחות

תקראי כמה שפחות

תהי ראש קטן

תראי מה יהיה ואיך ירגיש לך הלאה

בעיני זה רעיון מעולה.... לא לצאת מצד אחד ולהשאיר אופציה, מצד שני את מנותקת מהקבוצה ומהם ומתחילה לבדוק איך זה בלי......

אני מתה על להעביר לארכיון חח... י שלי שם נראה לי יותר מקבוצות מאשר קבוצות בווטספ הרגיל...

תעבירי לארכיון, תיכנסי כשמתאים לך, אם השקט יםריע להן הן יישאלו אותך,

ועם הזמן תביני אם באמת את רוצה לצאת משם, שלא תצאי ותתחרטי ואז זה באמת בעיה להיכנס שוב

ממרומי גילי המופלג...

לנתק קשרי חבורות מהעבר זה מאוד קל.

במרוצה העומס של החיים זה אפילו מתבקש וקורה הרבה פעמים בלי שמתכננים.

אבל בגילאים המבוגרים יותר - 40+ - לפעמים האפשרות חידש קשר מהעבר או להעלות את ההילוך שלו מקשר "על אש קטנה" של מזל טוב וד"ש פעם בשנה בחזרה לחברות קרובה זו ממש מתנה.

הרבה פעמים דווקא החברויות מהגילאים הצעירים יותר מחזיקות "בשר" של רמת היכרות ומיוחיבות כי כשהיינו צעירות ורווקות השקענו הרבה יותר בשחנשים בחברות ובנתינה - ולכן יש בסיס חזק כדי לחדש קשר מאוחר יותר בחיים אפילו אם היו באמצע די הרבה שנים שהקשר היה מאוד רופף.

אולי כדאי לקבל את זה שכרגע מתאים לך קשר רופף בלבד איתן. וכתוצאה מזה לא "לקחת ללב" ולא להיפגע מדברים שקורים בקבוצה - לא לצפות להרבה, אבל מצד ששני כן לשמר קצת את הקשר ולהישאר "חלק מהקבוצה" אפילו אם חלקי.. (גם אם הן נפגשות בלעדייך למשל, אבל מדי פעם גם את מצטרפת - זה מתחזק את הקשר.. אז פשוט לא לצפות ליותר מזה..) - זה משאיר לך הרבה יותר בקלות את האפשרות להחליט בעתיד לחדש את האינטנסיביות של הקשרים איתן - עם כולן או עם חלקן...

קשר בווצאפ ולהיפגש פעם בשנה ממש נחשב בעיני שמירה על קשר. יש לי בנות שאני מגדירה חברות וזה הרבה פחות מזה. אני חושבת שזו תקופה קשה ואמוציונאלית לכולנו וחבל לקבל החלטות שאח''כ תתחרטי עליהן. את יכולה לא להגיב לתקופה (לא הכי יודעת מה זה הארכיון). הייתי גם מנסה לדון לכף זכות ולהתנצל מול מי שנפגעה. ולחכות לימים רגועים וטובים מאלה. לא קל ליצור חברויות. וזה בסדר בעיני שכיום לא כולן אותו ראש כמו בשנות האולפנה. התפתחתן אחרת, יש טוב במגוון. אתן מגיבות אחרת. וזה לא רע. חכי שהדברים ירגעו. תראי איך מרגיש לך. 

בדרך כלל תחושות כאלה של חוויה חוזרת ומתמשכת,

לדוגמה שלא באמת רוצים אותי, או לא צריך אותי,

הן חוויות קדומות שמתלבשות בלבושים שונים וחוזרים בחיים בכל מיני סיטואציות.

מניחה שאם תעמיקי תוכלי לגלות שהייתה לך החוויה הזו בעוד מקומות בחיים שלך.

אולי בעבודה, אולי בקהילה, אולי במשפחה,

אולי בלימודים.

אני מציעה לך יותר לעשות משהו עם החוויה העמוקה הזאת,

ואחרי שתשחררי אותה יהיה לך קל יותר להבין מה נכון לך עם הקבוצה הספציפית הזאת שזה בסדר שבינתיים תשב בארכיון 

בגלל מה שכתבת על התחושות שלך, שאת לא שווה להן כביכול בחשיבותך

ומכאן הדרך לפרשנויות שליליות על כל מיני אמירות היא לא ארוכה

אני לא חושבת שהייתי מנתקת קשר. לעומת מה שכתבו לך פה אחרות, אני כן מצליחה להתחיל חברויות עמוקות גם בגילי המופלג😅 וכן, גם כל מיני חברויות מהילדות תפסו צורה שונה. אבל בכל אופן הפרשנות שלך ותפיסת העולם שלך לגבי חברויות כן משפיעה לדעתי

אני הייתי עוצרת רגע לחשוב מה את חושבת על עצמך כחברה, איך את רואה את עצמך מולן ולמה, האם ניתן לפרש דברים שנאמרו אחרת, ובוחנת האם פרשנות כזו שלוקחת ללב אמירחת זיכולות להשתמע אחרת היא מוטיב שחוזר על עצמו אצלך

עכשיו ברור שאם לא טוב לך אז לא טוב לך. אבל בעיניי זו הזדמנות להתבוננות פנימית

אם כן שתדעי שאת חשובה לי מאוד.

ושממש אל תמחקי את הקבוצה. זה יצער אותנו מאוד למרות המצב המורכב!

נכון שהקשר הוא לא יומיומי, אבל אנחנו חברות שלך ואוהבות אותך, ובסוף ברגעים המשמעותיים של החיים נהיה אחת עם השניה, בטוב וברע.

(אם יתאים לך אני יכולה לכתוב לך בפרטי כמה אנחנו)

(ואם את לא החברה שלי, יכול להיות שיש לך חברה שחושבת את זה עלייך ולא רוצה לוותר. את יכולה להשאיר בארכיון עד שתרגישי שטוב לך להתחבר חזרה לקשר)

ואני יכולה לומר לך שיצאתי מקבוצה של מעגל אחר בחיים כי גיליתי שפתחו קבוצה בלעדי ונפגעתי מאוד,

ועד היום אני מצטערת על זה.

כי כל עוד הייתי בקבוצה היה לי סיכוי להחיות את הקשר.

כשניתקתי הוא נותק לגמרי,

והיום בטווח של הרבה שנים קדימה הוא חסר לי.

...

לא מכוערת, נראית טוב, אבל לא מדהים.

ואם בעלך בד"כ בסדר לא הייתי חוששת

לא תזמיני אותה גם ככה לזמנים שהוא לא נמצא ולא יכול לעזור בעצמו?

בכל אופן, לא הייתי חוששת חששות כאלה בעלמא... תסמכי על בעלך... (בעלי, למשל, אפילו לא ידע על אישה אחרת אם היא יפה או לא, כי הוא לא מסתכל על נשים אחרות. אבל מניחה שכל בעל ממוצע אשתו נמצאת בכל מקרה בראש מעייניו, ולא יקרה שאיזו אישה אקראית תסובב לו את הראש...)

הגיוני מאוד שהוא יהיה בבית לעזור *לי* והיא תעזור בענייני הבית נגיד.

ברור שבד"כ לא, אבל פה זה מצב שאני כמה חודשים לא בתפקוד, והוא אולי יראה אותה הרבה, ואצלינו בבית.

אולי זה באמת לא בעייתי, ואני סתם חוששת.

סתם יכול להיות שלבחורה יהיה יותר נעים להיות בזמנים שהוא פחות בבית

זה מהכיוון של הבחורה.

אז לא שלא יפגשו לעולם

אבל באופן כללי.

זה לא רק "המראה" שלה,

זה שאם היא בבית הרבה בהחלט יכול גם להיווצר שיח.

ומה את צריכה את זה על הראש?

בכל מצב גם בלי קשר למראה, הייתי ממליצה להזמין אותה בזמנים שבעלך לא בבית כדי שבזמנים שהוא כן בבית יהיה לכם זמן זוגי בלי עוד "נוכח"

ממליצה לך מאוד

אני מאוד סומכת על בעלי, מאודד

ועדיין, לא הייתי רוצה שתבוא בחורה מהממת ממש לעזור לי ונהיה ביחד שלשותינו כל כך הרבה בבית.

הייתי מסדרת את זה שתבוא כשהוא לא נמצא, אם הוא נמצא לא סוף העולם, אבל לא מלכתחילה.

ככה אני חושבת שכדאי

זה תלוי איך בדיוק את רוצה את העזרה שלה.

והשיקול כאן הוא לא המראה שלה, אלא הדינמיקה המשפחתית שלכם.

האם התכנון הוא שהיא תבוא לעזור עם הילדים בזמן שגם וגם בעלך בבית?

במקרה כזה למשל אני חושבת שלא הייתי רוצה "לערב" גורם חיצוני זר בדינמיקה המשפחתית שלנו.

במיוחד אם את תרגישי פחות טוב, ואז בעצם הדינמיקה היא שלה ושל בעלך מול הילדים.

אבל אם זה רק בשביל עבודות בית, ויש לה משימות ספציפיות ומוגדרות, בעיניי זה בסדר גמור.

ובנוסף, אולי נכון פשוט לדבר על זה ולהתלבט על זה כזוג. אבל יודעת שלא כולן יסכימו איתי 

שתגיד לו

יש בחורה מהממת מהשכונה רציתי שהיא תבוא לעזור לי בתקןפה של ההריון אבל היא ממש יפה ואני בהריון פחות אז אני מפחדת שתסתכל עליה או תחשוב עליה

נשמע לי לא סביר להתייעץ על זה עם הבעל זה רק יגרום שהוא יבדוק באיזה יופי יוצא דופן מדובר🤣

לשתף את החשש..

תכלס זו התלבטות האם יפריע לו,

אז למה לא לשאול ולדבר על זה?

שיגיד הוא אם זה ישפיע עליו/מעדיף בכללי שהיא תבוא כשלא נמצא..

או שזה ממש לא יזיז לו ולא אכפת לו בכלל.

גם בלי קשר ליופי, לדעתי זה לגמרי צריך להיות בשיתוף פעולה- כמה ואיך להביא עזרה. בסופו של דבר זה נועד כדי להקל עליו בעבודות בבית, הכי לגיטימי שיהיה חלק מההחלטה והמחשבה על זה..

לא ברור לי מה יש לשאול מבחינת הנראות שלה

אבל אני חושבת שדי נדיר שבעל ירצה להיות בבית כשיש מישהי זרה שמנקה או מסדרת את הבית ולכן אין שיקול מבחינתי .

אבל לומר: "חשבתי להביא לפה בחורה צעירה שתעזור לנו עם ניקיון והילדים בזמן ההיריון. מה אתה אומר?"

(בעלי היה אומר מן הסתם - "אין בעיה, אבל לא כשאני בבית" בחצי בהלה כזה אבל לא יודעת מה בעלה של הפותחת יאמר...)

שאולי עבור בעלה זה יהיה מאתגר שתהיה בחורה צעירה בבית,

בלי להתייחס ספציפית לכך שהבחורה הזו יפה מאוד. 

מנסחת את זה ככה זה אולי נשמע קצת מצחיק.

אז לא צריך לנסח ככה.

קודם כל, הייתי מדברת על עצם הרעיון של להביא מישהי, ולהחליט ביחד באיזו דרך אנחנו רוצים שהיא תעזור.

ואפשר גם להעלות את החשש של המראה, אבל ביחס לעצמי ולא ביחס למישהי אחרת.

"אתה יודע, כשאני בהריון זה גורם לי להרגיש פחות ביטחון בגוף שלי, ויש לי חשש (אולי קצת מוזר) שאם נביא לכאן מישהי אחרת אני קצת אקנא בה. מה אתה אומר?"

עניין היופי בעיני לא רלוונטי פה. כשהתחתן איתך הוא ידע שיש יותר יפות ממך בעולם ועוד יותר שככל שהשנים יעברו יהיו בחורות צעירות שנראות יותר טוב ממך (וכמובן גם לגביו ;) )

אבל - באמת יכול להיות שלתפקד בבית לצידה יכול ליצור מתחים ואי נעימויות, גם בגלל שהיא בחורה ואולי מבחינתו פחות שייך אבל גם סתם כי זה עוד רגל שלישית

בעיני חשוב לתחום את הציפיות ממנה בצורה ברורה גם ביניכם כזוג וגם מולה

זו מחשבה הרסנית

גם לזוגיות וגם עצמית

אישה צריכה להיות בטוחה ביופי שלה ובזוגיות שלה גם ליד נשים יפות יותר

הבעיה היא שאת חוששת מכך.

היא רק סימפטום

עכשיו תשאלי את עצמך למה את חוששת מכך?

כל מקרה לגופו. אולי יש אופציה אחרת?

אני באופן אישי אירחתי בשבתות בבית שלי די באופן קבוע 2 חיילות צעירות (ויפות=))  בתהליך גיור, הן תמיד הגיעו צנועות ב"ה. שזה אולי אפילו יותר מקרב, אבל המצווה של קירוב רחוקים הייתה לנו חשובה.

עדיף כשהוא לא בבית

לא כי את קנאית מידי ולא כי הוא לא נאמן

אלא כי כולנו בני אדם

גם כשקונים שעון שאמור להיות נגד מים אנחנו לא מכניסים אותו למכונת כביסה לבדוק כמה הוא עמיד...

הלשתות בעע

הבוקר שלם לשרוף על זה כשגם ככה עמוס

אני אעשה אם צריך כמובן אבל מנסה להבין

לא עושה על אוטומט

הערכת משקל 4.300 בשבוע 38

עשיתי העמסת סוכר של 50 וגם מעקב עם מכשיר של הדקירות האלו כשבוע.

למרות שאין סכרת המליצו לזירוז בשבוע 38.

שאלתי כאן בפורום איך לזרז טבעי ולא ממש קיבלתי מענה חוץ מעיסוי פטמות שלא עזר.

הלוואי ויתנו לך עצות שאוכל גם להעזר

אבל רק עם משאבה

פעמיים

כל פעם לפחות 45דקות

אבל הצירים היו לא סדירים ולא אפקטיביים מספיק

ובגלל משהו רפואי שהצריך סוף כן קבלתי פיטוצין לאיזה שעה

אבל תכלס כן עבד

ומנסיוני בעבר

גם דיקור שיאצו וכו לא הצליחו להתחיל לידה כשזה לא הזמן שלה

אולי ללכת לטיפול אצל מישהי מומחית למיקום המנח של העובר ברחם

הם לרוב לא מדוייקות

ואני לא יודעת מה המבנה גוף שלך

אבל מכירה הרבה שילדו רגיל, ללא סכרת עוברים מעל 4 קילו

יכול להיות שהוא פשוט יותר ארוך ולא דווקא יותר שמן

אז הוא יהיה ענקקק ...לא?

ואז בכלל ילחצו זרוז וכו

ולאאא בא לי

אצלי זה עזר במקרה שונה

אבל כבר הייתי אחרי התאריך ובלי התקדמות

רק להגיד שהערכת משקל - היא הערכה...

לאמא שלי, בשבוע 38 הערכת משקל היתה 4,600.

ושלחו לזירוז ושיגעו אותה..

והיא ילדה שבוע אח"כ תינוק 3,600...

בכל מקרה בשורות טובות ולידה קלה!!!

כי אם יש סכרת שלא אובחנה, זה כן עלול לגרום לסיבוכים רציניים בלידה ח״ו ממה שהבנתי. ולהיפך, הידיעה שאין חשש לסכרת מאפשרת טווח הרבה יותר גדול של החלטות לפני ובזמן הלידה.

ממני, שגם לא רצה לקיים כל המלצה רפואית. אבל כאן הוודאות נראית לי נטו יתרון. 

בסוף לא הצטרכתי לעשות את העמסה של 100 כי ראו שב-50 הייתי מאד רחוקה מכל תוצאה שהייתה מצביעה על סכרת. העובדה ששללו מצב של סכרת לא מאובחנת איפשרה לרופאים לתת לי לחכות עד שבוע 40 בלי ללחוץ על התערבות כמו זירוז (רק מעקבים). 

רק העמסה של 100

ומעקב הריון עודף כרגיל מ40+

אבל אם אעבור את 40?(40+) אז הוא יהיה ענקק ואז בטח ישגעו אותי

ולא רוצה זרוז..

וילד י כמה גם הרבה אחרי התאריך

(חלק כן חלק לא)

בס״ד

לבדיקות מעמיקות ושם קבעו שצריך מעקב.

מבינה אותך מאד מאד מאד.

מאחלת לך שהפעם תלדי לפני שתגיעי לזה 💗.

זה מה שקרה לי ב״ה (בהריון הקודם כן עברתי את התאריך).

הערכת משקל גבוהה בשבוע 23 מעידה על הגודל שלו בהמשך?

כי אצלי זה גדול בשבוע וחצי.. גם מזמן

רק ממש בהתחלה שבוע 12 זה היה מדוייק לחישוב

עוד שבוע יש לי סקירה, מעניין מה המצב.

חשבתי שאין לזה ככ משמעות בשלב הזה עדיין

בסוף ילדתי בתחילת 37

אז נולד קטן יחסית.. 3+.

מעניין כמה היה נולד אם הייתי יולדת בתאריך.

אבל יאו איך באצלי פעם ללדת גם ב37-38 ולא לעבור את ההמתנה והמעקבים והיותר מדי זמן לפני ולפני ולפני

אבל בסדר העז''ה מקווה ללדת מהר

מתפללת שתהיה לך לידה קלה ובקרוב

קמתי בבוקר עם חשד לטפטוף של מי שפיר...

כל הבוקר ניסיתי להבין מה זה, לאט לאט התפתחו צירים. ואחרי הצהרים כבר ילדתי.

שעתיים מאז שחניתי בחניה של בית החולים.

ב"ה!

שבוע 37!!

איזה כיף!

לא מכירה דבר כזה אצלי😆😆😆

לידה ראשונה, כולם אמרו לי לשכוח מלידה לפני שבוע 41+...

בפדיון הייתי בשבוע 42+0

הבעיה היא שאני בונה על הנס הזה גם בלידה הקרובה... ואם זה לא יקרה, אני ארגיש שילדתי שנה מאוחר.

לידה קלה וטובה שתהיה לך! ולא מדי מאוחרת...

נתפסתי על המילים "נולד קטן יחסית 3 +" , באיזה מקום מקנאה בכם

אני בשבוע 35 עם עובר פחות מ 2 קילו (יותר מידי קטן הפוך מכם) והלוואי שטגיע ללידה בשבוע 37 עם 2.500 קילו

אז תלוי לאיזה כיון לוקחים את זה

העיקר בידיים מלאות!! ❤️

מי מחליט מי עובר גדול..

מי עובר קטן..

הקב"ה ישלח לכל אחת ואחת תינוק בריא ושלם בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו זרע בר קיימא לעבודתו יתברך בלידה קלה קלה,קלה

שמחה שמחה שמחה

ומלאנטלאפים ישועות לעמ"י!!!!

שולחת לך חיבוק!

ובעז"ה לידה בזמנה עם תינוקת במשקל גבוה ומפתיע

ורק בריאות!!

וילדתי ב41

שבוע 34 שוקל 2.400..

אמרה לי הרופאה שאם הוא יגיע ל4 הם יעדיפו לזרז אותי...

וכן יכול להיות סיפור סכרת סמויה.. (אולי לא סמויה? מאוזנת בתזונה נכונה כרגע)

האמת יש דאגה קטנה..

אבל היא אמרה לי שיכול להיות בגלל שזה לידה מתקדמת אז יהיה בקלות.. וציק צק.. מה, את לא רוצה כבר ללדת??

(רוצה רוצה.. אבל רוצה לידה קלהההה)

אז עכשיו אני ממש מקפידה על הסוכר

ומשתדלת להרגע בעיקר,

להתפלל

שיהיה בטוב.

ה' יעזור.

או כאלה שבהכרח יפתחו דלתות

לדעתי מה שעסר לי למצוא מקומות עבודה טובים זה סיעתא דשמייא, רזומה מקצועי טוב גם אם לא מהתחום והמלצות, וריאיון טוב.

אם יש לך אופציה למקום נחשב זה עדיף. אבל לא בהכרח

אגב, לא מכירה את המכללה הזו אז לא יודעת כמה עזרתי

יש תחומים שלא משנה בהם איפה עשית ואיזה תעודה/תואר.

יש תחומים שמאד משנה איפה למדת, איזה תואר/תעודה, ממוצע וכו'..

אם תרצי לפרט נוכל לענות לך יותר מדוייק.

יש מקצועות שאם לא למדת במקום מוכר לא תוכלי לעבוד ויש מקצועות שאין לזה חשיבות.

מה שכן חשוב לברר זה אם העבודה במקצוע דורשת תואר בסיס כלשהו.

בהתחלה חשבתי על מזכירות רפואית ואז ירדתי מזה כי הבנתי שהעבודה בזה לא מי יודע מה ושקשה להתקדם משם,

אבל הם מציעים גם ניהול משרד וכו,

עם שכ"ל  נמוך ולא הרבה שעות, וההיא שדיברה איתה לא אמרה לי שהם מוכרים אלא אמרה שהעיקר זה הביטחון עצמי ומה אני רושמת בקו"ח

אחרי שכתבתי לכן חשבתי ל מה שאמרה ודיי החלטתי שזה נראלי קצת חאפר ולא הגיוני

אבל בכל זאת אשמח לשמוע את דעתכן אולי היא תשתנה

לרוב ניהול משרד כולל-

1. ניהול יומן באאוטלוק - סרטון אחד ביוטיוב ואת יודעת איך מזמנים פגישה.

2. חשבוניות/רכש- כל משרד מתנהל בתוכנות שונות לכן כבר יתנו לך הכשרה נקודתית במקום אליו תגיעי.

3. קבלת קהל- לא תמיד אבל יש מקומות שמנהלת משרד מקבלת את הלקוחות ומכוונת אותם. אבל זה לא משהו שצריך ללמוד. פשוט להתנהג שירותית. 
 

נשמע לי מיותר לשלם על קורס כזה.

לא יתן לך כלום.

תתחילי ממשרה התחלתית, איפה שיקבלו אותך ומשם אחרי שנה ניסיון תוכלי לעבור למשרה שווה יותר. 

שדורשים תואר ראשון או נסיון ויש מקומות שדורשים רק ידע באופיס אאוטלוק וכד'

הרוב ניתן ללמוד לבד בחינם. יש גם בקמפוס il

אם אין לך מקצוע את יכולה לבדוק אם מגיע לך לימודים מהמדינה.

אבל לרוב הוירוסים של הבטן מתבטאים בשילשולים הקאות חום....

את בטוחה שזה כאבי בטן?

אצלי גם ב4 חודשים היו עוד גזים.

הכל יכול להיות...

באמת הכל יכול להיןת

היינו גם במיון ולא ידעו מה להגיד להו

לפני

שינינו לפורמולה לאלרגיים לחלב (חלב מפורק)

והאמת מרוב שמנוזל ולא מרגיש טוב

גם בקושי אוכל. אכל לי אתמול רק 230 מל כל היום

היינו במיון ולא כ”כ התרגשו. אמרו דלא ירד במשקל ונראה חיוני ולא מיובש. 

תה שומר

זה ממש מרגיע את הבטן

יש תינוקות שבקבוק אחד של חלב אם משחרר להם מאוד את הכאבי בטן... מוציא הכל

אם מישהי צריכה חלב שאוב, לכל צורך.

מוזמנות ליצור קשר באישי.

באזור ירושלים.

אני נחשפתי לכל העניין של תרומות חלב אם מאמהות דרך

הסיפור באתר הזה 

הספור מאחורי מאמילק

שהיא מספרת איך הילד שלה סבל

ואיזו הצלה הייתה לה

יש אמהות מדהימות בעם ישראל

ב״ה בלילה היה יותר רגוע וחזר לו קצת התאבון 🙏🏼🙏🏼

לפחות מה שמרגיע אותי שאני שמה לב לקטן שלי

מתי זה גזים רגילים ומתי זה לא … 

הילד שלך זכה

כאילו צריכה לשירותים

גם אם הייתי שניה קודם

אני עכשיו הולכת לפיזיו רצפת האגן וזה עוזר לי 

לא יודעת אם זה המלצה טובה לזמן הריון.

אבל הייתי פעם אצל פיזיו רצפת אגן והיא הסבירה לי שאמורה לצאת כמות מסוימת של שתן בכל פעם שהולכים להתפנות אז אפשר להשתמש בכוס מדידה ולבדוק האם הכמות שיוצאת היא בטווח הנורמה.

במידה ולא היא אמרה לי שההמלצה זה להתאפק כל פעם קצת יותר.

כלומר לבדוק כל כמה זמן את הולכת לשירותים, נניח בממוצע של חצי שעה. אז בהתחלה ללכת כל 40 דקות ולהתאפק 10 דק אחכ לעלות לאט לאט.

שוב לא יודעת אם הייתי עושה את זה בהריון אבל זה מה שהסבירה לי פיזיו רצפת אגן

1. בתחילת ההריון כן יש יותר לחץ על השלפוחית כי הרחם זזה. זה אמור להתאזן קצת בשליש שני ואז להחמיר בשלישי

2. אפשר להתאפק קצת וזה אמור לחזק את השרירים

כמה הרבה? בחורף הבנתי שלא צריך לשתות ככ הרבה , מי שלא מוציא הרבה אנרגיה, לא רץ וכו אלא יושב ,

מזגן מייבש אז כן לשתות

קפאין מגביר כמובן,

לשתות שצמאים וכמובן שהשתן לא יהיה מידי כהה לשים לב

אבל לא לשתות כמויות בחורף, למה??

מעמיס על הכליות סתם.

זה ממש כמיות שונות מהקיץ

לא סתם הגוף מוציא, הוא לא זקוק לככ הרבה!!

את בפעילות יתר שאת שותה ככ הרבה?

שותה הרבה קפאין?

זה מצחיק שאף פעם לא הייתי צריכה את זה..

כנראה הגיל באמת עושה את שלו...

אבל זה לגמרי אינדיבידואלי.

לכן הצעתי לפרח חדש להתחיל בו, כי הוא זול יותר. אם לא יעזור/יעשה רע - אפשר לעבור לבא בתור ברשימה. (אני הוצאתי קודם כול הון על ספאטון, לפני שגיליתי שהוא לא משפיע עליי בכלום...)

זה באמת עזר לך?

זה נראה כמו תרופה כזאת

ולא כמו כל התוספים האלו

לא חייבים לרוץ לתוספים הטבעיים אם הרגילים עוזרים... (לא בדקתי מה יותר בריא, האמת. המטרה שלי הייתה להעלות את הברזל במהירות ובלי נזקים.)

וכן, זה עזר לי ב"ה. בהיריון שלא לקחתי אותו (אגב, גם הוא היה אחרי גיל 30, אולי זה באמת הגיל) הגעתי לעירויי ברזל, שגם הם לא ממש עזרו. בהיריונות אחר כך, כשלקחתי אותו מהרגע שראיתי שההמוגלובין מתחיל לרדת - הגעתי עם המוגלובין מצוין ללידה.

בדיוק עברתי ליד בית מרקחת

אז קניתי את האקטיפרין

רק אח''כ שמתי לב שכתוב שמכיל ג'לטין ממקור בקר

יש כאלה שאומרים לא לקחת אותו בגלל זה. אנחנו שאלנו רב שאמר שכיוון שזו תרופה לבליעה בלי טעם - אפשר לקחת אותה.

סליחה שלא כתבתי לך את זה קודם...

לרב והוא אמר כמו שכתבת

עכשיו נתפלל שיעזור בעז"ה ..

זה נוזל מצמחים, מכיל כל מיני ויטמינים וגם ברזל, הקפדתי לקחת עם ויטמין סי והכלב לי את הברזל ממש יפה.

אבל אני לא סובלת מברזל מאוד נמוך. כן יורד לי בהריון אם אני לא לוקחת תוסף, אבל לא הגעתי לרמות נמוכות במיוחד.

בהריונות האחרונים האקטיפרין עשה לי צרות בבטן, וכל הסוגים העדינים שניסיתי (כולל אבקה או נוזלי) לא עזרו, רק עירויי ברזל

אצלי עדיין לא מאוד נמוך

תפסתי את זה עדיין בהתחלה

אז מקווה שיהיה יותר פשוט לטפל בזה

וממש רואים איך הגיל עושה את שלו

בעבר הגעתי ללידות עם המוגלובין 13!! בלי לקחת תוסף אחד של ברזל

עכשיו הוא כבר מתקרב ל11 ואני כולה שבןע 22..

והברזל שלי צונח ממש בהריונות

ולא רק הוא- כל הויטמינים האפשריים והמאגרים וכו

כי אני כנראה לא חווה את מה שאת חווה...

באינסטגרם את עוקבת אחרי דמויות קבועות, שמעניינות אותך, שהתוכן מעניין אותך..

מה מושך אותך בווטסאפ?

או שאני לא מכירה ולא נחשפתי לקבוצות ווטסאפ מעניינות...?

יש הרבה משחקים, אבל לכולם יש מקום והם רוב הזמן מסודרים בארון.

יש משחקים שמוציאים אותם פעם בחודש ויש בתדירות יותר גבוהה, יש משחקים שמשחקים כל יום.

המשחקים שמשחקים כל יום נמצאים בקופסאות בסלון, שאר המשחקים מסודרים בארון ולא מפריעים.

בעבר מסרתי משחקים שהעמיסו על הארון, לא היו בשימוש ולא היה ניתן למצוא בארון כלום מרוב עומס.

כל עוד יש מקום מסודר למשחקים הייתי משאירה אלא אם אין צפי שישחקו בהם בשנים הקרובות.

מה הצפי לשנים הקרובות?

כלומר בשביל מה אני משאירה, מה הולך להשתנות.. הסדר יום שלנו בגדול הוא אותו דבר.

בכל מקרה לא הייתי זורקת את הכל

אי אפשר לדעת אולי פתאום זה כן יעניין אותו

ויהיה ככה טוב לכולם

הוא יהנה וישחק

ואת תהיי יותר משוחררת כי פחות ייצמד אליך. 

אנחנו בגן של היי סוסייטי כרגע שלא מביאים את הילדים לבתים של אחרים..

אז בחורף נמקים בבית.

בקיץ יוצאים לגן שעשועים ואז זה כבר לא משנה עם מי משחקים. וזה גם יוצא שאין שימוש למשחקים שבבית.

ארון משחקים אחד נגיש, ועוד משחקים מאוחסנים למעלה, במקום לא נגיש.

פעם בחודשיים שלוש עשו החלפה, ואנחנו התרגשנו נורא לראות את המשחקים הישניייםם שלא שיחקנו בהם כ"כ הרבה זמן. (מדהים איזה שכחה מהירה)

והגיוון גרם לזה שהמשחקים נהיו מעניינים וכיפיים.

אז לא רואה עניין להחביא ולהחזיר..

אבל זה רעיון אם אני אראה שהוא משחק יותר.

מה מבין המשחקים אתם אוהבים לשחק?

ובנוסף הייתי משאירה דברים למשחקי דמיון. ומשתדלת גם לשחק איתו פעם ב

שאחכ הוא ישחק עם זה לבד

ראיתי אצל הילדים שלי

שלפעמים הם לא בקטע של משחקים במשך תקופה, ואז אני יושבת ובונה איתם או משחקת אפילו בפליימוביל זה מחזיר להם רעיונות ואח''כ הם כבר זורמים עם זה לבד..

וגם סתם מאמינה שזה חשוב לילד קצת משחק של הורה וילד

הם הכי אוהבים לקחת דפים ולצייר...

אבל זה לא אומר לזרוק את כל המשחקים. אפשר לשים חלק מהם בפינה נסתרת ולהוציא כעבור כמה זמן, ואז הוא יתלהב וירצה לשחק כי שכח מזה כבר... 

אני לא מספיקה להגיב אחת אחת

אבל קראתי הכל ואנסה ליישם את הטיפים שכתבתן

באמת לא כיף לשחק לבד.... זאת הסיבה שלדעתי הוא לא משחק.. ולא כי המשחקים לא מעניינים אותו..

בעזרת השם בטח תוך שנה שנתיים הווא כן יביא חברים הביתה ואז המשחקים יהיו ממש שמישים.....

מציעה לך כרגע לא לקנות משחקים חדשים אבל לא לזרוק את הקיימים.

ובכללי תשקלי שוב את עניין הזמנת חברים אליכם כבר עכשיו.. חושבת שזה כן כדאי שמידי פעם יוכל לשחק בבית, זה מייצר המון הזדמנויות ללמידה חברתית ותקשורת, במיוחד כשאת בסביבה ויכולה לתווך או ללמד אותו מיומנויות חשובות שבגן כנראה לא מגיעים לזה וגם אם כן לא בטוח שזה כמו שאת היית רוצה לחנך או לתווך את החיים והאינטרקציות..

מבאס שלא מקובל במקומות הייסוסייטי להזמין חברים, זה ממש חשוב להתפתחות וגם ממש כיף לילדים..

אולי כן כדאי "להוריד מכבודך" בעיני האמהות האחרות ולהציע את זה כאופציה מידי פעם..?

אני מאמינה שבסתר ליבן הן גם היו רוצות שהילדים שלהן יפגשו ילדים מהגן אחרצ...

זה ממש כיף לילדים ומשמח אותם...

ואם לא רלוונטי אולי יש ילדים בשכונה/בבניין שאפשר להזמין? לא חייבים דווקא באותו הגיל, גם שנה שנתיים מעל או מתחת יכול להיות להם כיף....

וגם לא צריך הרבה זמן, מספיק שזה קורה פעמיים בשבוע כל פעם שעה זה ממש כיף! וגם יאוורר אותך...

פעמיים בשבוע זה לא הרבה? 😅

אם אני מזמינה חבר פעם בשבועיים אני מבסוטה על עצמי על ההשקעה 😅

(שעה ביום ראשון ושעה ביום רביעי נניח)

זה לא כזה הרבה בעיני בשביל ילד שאין לו אחים....

ככה בעיני...

תחשבי שרוב הזמן בבית הוא עם עצמו..

אבל כמובן שהכל תלוי בכוחות וביכולות ואין שום נוסחא או משהו כזה...

זה הכל נגזרת של הכח והיכולת של אמא שלו, וזה הכי חשוב, תמיד, בטח גם עכשיו

יש מצב שהוא יגדל עוד ויתעניין בהם יותר ץ

מה שאני עשיתי, כן שומרת משחקים אבל במקום מוגדר. יש לי ארון משחקים בחדר ילדים ועוד שני מדפים בחדר אחר, וזהו, אם אין מקום - עוברת על המשחקים ומוסרת

או אחיינים, ועדיין נשמע כמות גדולה מדי בשביל החוסר שימוש.

וכמובן אפשר לשחק גם אתכם ההורים. לשחק לבד זה באמת לא תמיד אטרקטיבי, תלוי באופי הילד.

מציעה לך להתחיל לארוז את הדברים הכי פחות שימושיים ולשים למעלה

כל פעם עוד ולראות אם יש משהו שאת צריכה/מחפשת/יוצא לך להוריד