פורום הריון ולידה (עמוד 685)

אולי התבלבלת עם התקן?

אבל הפרשות יכולות להיות מכל מיני סיבות... לא רק סביב ביוץ.

מצרפת לך מה ש @YaelL  כתבה פה ממש לפני כמה ימים.

לרוב הנשים - הריון ולידה

היא כתבה אח"כ שמדובר בהכתמות של דימום אז זה משהו אחר

בעניין ההנקה שנה הנקתי מלא אח"כ עוד חודשיים + הנקה חלקית עד עכשיו, לא עשיתי שינוי בחודשיים האלו

כאילו יכול להיות מצב של דימומים רציניים או רק הפרשות קטנות כאלו חומות - כמו שעכשיו יש לי..

יש מה לעשות לזה, לא רוצה את הדימומים האלו

נניח טבעת נובהרינג. רק לקחת בחשבון שזה יכול לסיים את ההנקה.

אצלי גם התחילו בשלב מסוים פתאום הכתמות והרופא אמר לעבור לגלולות משולבות, שכנראה גלולות ההנקה כבר לא מצליחות להחזיק אצלי לבד

התחיל בחום נראה שעובר ליותר אדום

לא זוכרת אם זה היה יום וחצי אחרי

הראתי לאחיות ואמרו שאם זה חדפ זה תקין 

יצא לי גם משהו גדול

זה היה יומיים אחרי הלידה, גם כן אחרי הנקה ומלווה בהתכווצות.

האחות אמרה שתקין כי יצא רק פעם אחת ולא היה מלווה במשהו נוסף

תקין

כי מה אחרי לידה יצא לי משהו לפחות בגודל שתיארתי, הרגשתי כשיתא כאילו שוב מוציאים את השליה, זה היה הזוי. עוד הייתי באשפוז, האחות לא התעניינה לראות שמעה ואמרה שזה לגמרי נורמאלי. אני לא יודעת אם הכאב שתיארתי קשורץ לי עוד היו כאבים של התכווצות הרחם, כאב בסגנון צירים קלים 

אומרת לך באהבה בוגרת שאריות שילייה, שאם הייתי יודעת אז היה נחסך ממני מלא מלא עוגמת נפש.

תבדקי, זה אולטרסאונד פשוט. לי התפלאו אחכ איך לא אמרו אחרי הלידה שמגודל טניס צריך לבדוק..

באחת הלידות והאחות ראתה ואמרה שתקין כל עוד זה לא חוזר זה בסדר, מציינת שהיה דימום אחרי הלידה שלקח זמן עד שהתמתן ופסק

לכן כדאי להתייעץ עם רופא נשים/אחות אם את עדיין באישפוז או להתקשר למחלקה שהתאשפזת ולשאול את האחיות זמין 24/7

ליומיים אחרי לידה. אם זה לא ממשיך אין מה לבדוק בשלב הזה, בלאו הכי הרחם עכשיו יכול להיות עם תוכן וקשה להעריך אם יש שארית, וגם אם חושבים שיש לא מטפלים אלא עוקבים לראות אם יצא בהמשך, זה שלב שמסוכן לעשות פעולות פולשניות ברחם אלא אם כן יש דימום מסיבי שמסכן אותך. לא סתם ההמלצה היא להיבדק 6 שבועות אחרי לידה. 

בהמשך הלילה שאלתי רופאה בביח שאמרה שאם כמות כדם זורם לא מלחיצה אז גם שזה קרוש זה בסדר...

ואם אני כבר פה אני יפרוק שכואב לי מממממממששש

הגוף והגב תחתון בעיקר מרגישה שיש לי בצקת ענקית שם

והכול כואב

אפילו נשברתי היום ולקחתי פעמיים אופטלגין

מותשת מכאבים

הגוף שלך עבר חתיכת ארוע, אני אפילו לא חיכיתי שיכאב לי ולקחתי ישר אופטלגין.

לגבי הגב, אולי תזמיני לך עיסוי? יש מטפלות שמגיעות עד לבית החולים... 

אחרי לידה זה לדעתי בדיוק הזמן לקחת משככי כאבים על מנת לוודא לגוף להתאושש.

אגב, לבצקת ממש עוזר פדים עם מגנזיום,צריך לבקש מהאחיות

הגוף שלך עבר טראומה

והוא צריך להחלים

כשהכל כואב הגוף עסוק להימנע מכאב- להתכווץ, להתנגד וכו, ולא פנוי להחלמה

זה לא סתם כדי 'לא להתמודד' אלא באמת חשוב כדי להחלים כמה שיותר מהר וטוב.

בבקשה תקחי מה שמקל עלייך ואל תגבילי את עצמך.. גם לא צריך לחכות שיכאב בעוצמה שאי אפשר לתפקד.

יקלו מאוד מאוד על הכאב והבצקת

תבדקי אפשר לקנות אותם להקפיא ואס להפשיר וכשזה קריר ולח לשים על תחבושת

וגם מה אפשר לעשות עם הסחרחורות? אני מרגישה באונייה...

בדקתי ויצא שיש לי 90/43 זה תקין?

ובבדיקה אחרי לידה יצא מוגלובין 11 זה ממש גבוה, לא? יכול להיות שירד לי?

אני מרגישה ככ ככ חלשה

תרגישי טוב

אחיות.

בבית החולים שבו ילדת. הם בדרכ מביאים מספר שאפשר להתקשר אליו אחרי השחרור. תתייעצי איתם, הם אמורים להיות זמינים.

בינתיים להקלה על ה סחרחורות את יכולה לשכב כשהרגליים מוגבהות

זה סביר לאחרי לידה, זה לא איזה נתון פצצה, ממש לא.

זה ממש הרף הכי תחתון של המוגלובין תקין, אז תשמרי על עצמך, תמשיכי לקחת ברזל כמו בהריון.

והוא מן הסתם ירד בגלל הדימום, קחי בחשבון

התאוששות נעימה והרבה נחת.

מקווה שתרגישי טוב יותר בקרוב.. הגיוני מאוד לקחת משככי כאבים ברצף. בע"ה מיום ליום תרגישי שיפור.

מניסיון, בתנורי אפיה אין אמצע או מעולים או פחות.

מה שיכול לעזור איזה לקנות זה רמת השימוש.

אם מתבססים על אפיה ובישול באופן קבוע כדאי להשקיע, כמובן אם יש את האפשרות הכלכלית

יש לדלונגי כמה דגמים נבחרים.

ויש דגם אחד שהפלוס בו שיש אפשרות  לגריל ב 2 התאים.

אגב, לא כל הדגמים נמכרים בכל החנויות.

יש חנויות שמקבלות בלעדיות על דגמים מסויימים.

ואני בכלל לא מרוצה , רוצה להחליף  כי לא אופה עוגות טורט בכלל..

העוגה יוצאת בפנים בצק וכלפי חוץ נאפית.

חלות ושמרים יוצא מעולה.

תא עליון-קטן ואין פונקציות. רק טמפרטורה, ולוקח לו המון המון זמן להתחמם.

תא תחתון-יש פונקציות (טורבו, גריל וכו'), אבל לא מחמם באופן אחיד. צד אחד נשרף לעומת צד אחר שיוצא חיוור

צבע

דעתי, שחור

שוב, זה תלוי בתדירות השימוש ורמת ניקיון.

שנינו את הנירוסטה שלנו פינקתי אותה בלי סוף, אבל באמת אין לזה סוף, כל טיפת מים, כל פרור תבלין ,בקיצור כל דבר רואים על תנור נירוסטה, וגם לא קל לנקות.

לבן קל לנקות, רואים כל לכלוך.

שחור, לדעתי פותר בעיות.

היה לי נירוסטה לפני

הרגלי הניקיון הגרועים למדי שלי לא השתנו

אבל הגז נראה הרבה יותר סביר😂

האמת, התאכזבנו. ציפינו לתנור הרבה יותר טוב לעומת תנור פשוט שהיה לנו קודם, ואני לא רואה שהוא יותר טוב. הוא יקר הרבה יותר בהשוואה לאחרים. לא אופה אחיד, גם לא עם טורבו והחסרון הגדול זה שהתאים לא עובדים יחד (יודעת שאולי חלק אומרים שיש בעיה הלכתית, לא נכנסת לזה).

בקיצור, באופן אישי, לא הייתי קונה אותו שוב. 

יש לי דלונגי

סוף סוף מוצאת מישהי שגם בדעה שלי

על איזה תנור את ממליצה?

התאים לא פועלים ביחד, ואחד קטן יותר מהשני,  אבל האפייה בשניהם טובה לטעמי.

יש לי אותו 3 שנים וקניתי אותו ביד2 ממישהי שהיה אצלה גם 3 שנים נראה לי.

בשביל שימוש סטנדרטי אני חושבת שהוא אחלה (והוא גם לא יקר. לא יודעת מה המחיר המקורי כי כאמור קניתי ביד2 אבל הוא לא מהיקרים ממש)

יש לי שתי תנורים בילד אין של אלקטרולוקס, אופים מעולה. לא יודעת איך הדו תאי שלהם.

המלצה כללית על תנורים- ככול שנפח התנור יותר גדול האפייה יותר אחידה. תבדקי מה נפח התנור זו אמורה להיות אינדיקציה לאיכות האפיה

זו חברה טובה.

נקנה לפני 7 שנים אז ייתכן שאני לא מעודכנת חח

2 התאים מבשלים יופי ועושים את העבודה, לא ניסיתי להפעיל ביחד.

היה לי גם וגם...

הריון שהופיע בבדיקות רק אחרי איחור של שבועיים, וגם איחור משמעותי בדיוק חודש לפני כן (ולא היה הריון)

יכול להיות שזה לא הריון??

אז למה מאחר לי בשבוע אם יש לי תמיד סדיר?

מכל מיני דברים, לחץ, קרינה,שינויים בהורמונים מסיבות שונות, ולפעמים גם הריון קצרצר שנופל ולא יודעים עליו.

למשל, לפני אחד ההריונות שלי היה לי מחזור כבד במיוחד שהגיע באיחור קל.

אין לי מושג אם זה היה הריון שנפל או סתם מחזור כבד (וזה היה אחרי תקופה ארוכה שניסיתי להרות ללא הצלחה)

ואחר כך כן נכנסתי להיריון.

בסופו של דבר גם אם הרגיל הכול אצל מדויק ומסודר, אנחנו לא מכונה קורה שיש שינויים.

קליר בלו לא אמינה אם כל הנשים יתלוננו אולי כבר יורידו אותה מהמדפים ולא תהיה כזו עוגמת נפש

פעם התקשרתי אמרו לי שפעם ראשונה ששמעו על תלונה כזו

אבל כבר היתה הרבה עוגמת נפש להרבה נשים מקליר בלו. סיפרו פה בפורום נשים שבדקו בהנקה טרם הביוץ ויצא חיובי כך שגם לא יעול להיות הריון כימי.

שגילתה בחודש חמישי

בהריון הקודם הפריה חוץ גופית גיליתי כמובן מייד

ההריון הנוכחי טבעי לא חשבתי שאני בהריון, עליתי על זה בשבוע 8, בהמשך תיקנו את השבוע למוקדן יותר כי כנראה היה ביוץ מאוחר.. 

המחזורים שלך מדוייקים?

יכול להיות ביוץ מאוחר . לי הוא מגיע בערך עשרה ימים אחרי המקווה אז גם התוצאה החיובית מאוחרת יותר

במידה ושוב הבטא שלילית

לעשות א.ס לראות מה קורה שם.

היא יכולה להעריך נראה לי אם את לפני מחזור לפי הרירית של הרחם.

האם סיימת לא מזמן מניעה?

לפעמים אחרי שמפסיקים ליטול הורמונים לוקח זמן  לגוף לחזור לעצמו והגיוני שיהיה איחור בגלל זה.

לזכור שהגוף לא מכונה יש כל מיני תקופות שמשפיעות עלינו ועל המערכת ההורמונלית שלנו.

אני גם הייתי מקבלת פעם כמו שעון כל 28 יום אבל אחרי החתונה הרבה הרבה השתנה אצלי.

קיצר תהי רגועה ממי.

הכל יכול להיות .

תעדכני ובהצלחה

כבר פטריההה

😭😭😭

טעטאאא תרחם עליי!!

אז באמת לנסות להמנע מרפידות

אני שמתי נייר סופג עם המשחה עליו בשלב מסוים. בשביל שגם יספוג+שיהיה משחה על הפטמה. ושלא יתלכלך החזיה מהמשחה.

את יכולה גם למרוח חומץ תפוחים מהול

את משאירה עד להנקה הבאה?

חומץ מהול אני רק "מנקה" - השאלה האם להשאיר על הפטמה עם רפידה...

ו.. תוך כמה זמן עבר מתחילת השימוש במשחה?

אבל זה כי אני מלאה מאוד ותוך קצת זמן הרפידה כבדה כבר.....

אני חושבת שעולם ההריוניות מתחלק לשניים: אלו שזורחות ופורחות בהריון, ואלו שלהיפך.

אני שייכת לקבוצה השניה. רוב ההריון אני עייפה, חלשה, חסרת מוטיבציה, חסרת סבלנות, אין לי כח לעצמי ובטח שלא לסביבה.

בהריון הראשון היה לי את הפריווילגיה לנוח הרבה. בהריון השני היה קשה מאוד, חשבתי שאני סתם מפונקת, ואיך כולם עושות את זה? החלטתי החלטה נחושה שבהריון הבא אני לא מתפנקת, אמשיך לתפקד כרגיל (אולי לא בשליש הראשון עם בחילות והקאות, אבל בטח בהמשך), הבית יתפקד, יהיו ארוחות מבושלות, הילדים יהיו מטופחים והכל יבוא על מקומו בשלום. התבדיתי. הייתי עייפה, חלשה, חסרת כוחות ושום החלטה לוגית לא היה בכוחה להזיז אותי מהספה לעבר עבודות הבית וטיפול בילדים מעבר למינימום.

ואז סוף סוף אחרי 3 הריונות הבנתי שזה לא תלוי בי. שהחברות שלי שמתפקדות מאה אחוז בהריון, יש להן הריונות אחרים משלי. שכל אחת חווה הריון בצורה שונה, וההריונות שלי לא קלילים ולא מתקרבים לזה.

אני כן חושבת שבהריון הבא אולי אנסה לקחת משהו למצב רוח. בסופו של דבר יש כזה מושג דיכאון הריון, וגם אם לא הייתי ממש בדיכאון, כן היו לי ימים של מצב רוח מאוד ירוד בגלל כל החולשה והחוסר תפקוד. יש כל מיני תוספים טבעיים שאפשר לנסות לפני שחושבים על כיוון של תרופות (קשה לי להבין מהתיאור שלך אם את בדיכי רגיל או יותר מזה. סליחה אם אני לא בכיוון)

ורק רוצה להגיד לסיום, שגם שגרה מבורכת יכולה להיות מאוד מתישה ומפרכת, אז תרגישי לגמרי בנח לפרוק ולהתלונן, בשביל זה אנחנו פה 💕

את בהיריון כל התחושות שלך לרוב זה מההורמונים...

הם כל כך מתעתעים בנו..

תנסי להחזיק את עצמך..

ולשמח את עצמך עד שהכל יעבור.  .

ברוך ה' תמיד אחרי הלידות שלי הייתי אומרת לבעלי יואו איזה קטע למה הייתי כזאת עצבנית ורואה שחור?

יאו למה כעסתי והרגשתי שנאה כלפי אנשים?

למה ולמה?

ואז אני מבינה שפשוט נוצרו בי חיים, עוד נשמה והגוף והנפש שלי עברו טלטלה וזה בסדר הכל טוב. .אני נורמלית. הכל עובר....

הכל יעבור בעזרת ה', גם אצלך. תאחזי בזה. המצבי רוח האלה הם משהו חולף.

הכי חשוב שבינתיים תדאגי להתפנק ולשמח את עצמך....

ותזכרי שזה לא את הרגילה. זו רק תקופה. תקופה שלא אומרת עלייך כלום.

באהבה

מה ישמח אותך ויוציא אותך מהמעגל הזה?

ההורמונים באמת מאוד משפיעים, מי כמוני יודעת...

אבל חשוב לדעת שזה זמני ושבסוף תחזרי לעצמך

ואם התחושות הן קשות ומתגברות, אולי כדאי לבדוק דכאון בהריון, יש שאלונים באינטרנט שיכולים לתת אינדיקציה

שולחת הרבה כח ❤️❤️

להיות בטוחה בזה שהוא באמת לא צריך כבר את הבקבוק בשביל אוכל.

כשאת תהיי בטוחה בזה יהיה לך יותר קל לעבור את התהליך.

אישית אני גמלתי פעמיים מהנקות לילה.. פשוט תא נתתי להן לינוק והרגעתי בדרכים אחרות.

אבל לילד בן שנה אםשר להסביר שלא אוכלים יותר בלילה ואז אחת משתיים.

או ממש להפסיק בבת אחת את הבקבוקים, או לדלל אותם לאט לאט עד שכבר זה יהיה רק מים ולא יהיה לו למה לקום. 

ולנסות להפסיק גם עם הליטופים. 

בהתחלה רק לשבת לידו, אחכ אפשר לנסות להתרחק ממנו. בקיצור שלא יהיה תלוי גם בליטופים כדי להרדם. שלא יצטרך אותך בלילה

מצד אחד קשה לי להפסיק בבת אחת, מפחיד אותי שיהיה קשה לו מדיי ויצרח ולא נצליח להרגיע אותו..

מצד שני - לדלל לא יגרום לתלות במים? ואז יקום בשביל מים במקום לבקבוק..?

אבל יכול להיות שכבר בתהליל הדילות הוא פחות ירצה כי זה כבר לא יהיה אותו הטעם

אני נוטה להגיד שלגמול בבת אחת זה עדיף גם אם זה אומר כמה לילות של בכי.

אבל בסוף אתם ההורים ואתם צריכים למצוא את הדרך שטובה לכם

את אלופה ממש יודעת את זה אבל תמיד טוב לשמוע שוב! וגם את לא לבד.. ממש מזדהה עם כל מילה.

אבל אני כן קצת למדתי לבקש עזרה פה ושם בדברים קטנים ומדהים כמה טוב זה עושה, יש כמה דק' של לא נעים ומביך אבל אח''כ זה כ''כ נותן אוויר לנשימה שזה שווה את זה בעיני... ויש המון אנשים טובים בדרך ששמחים לעזור אבל לא יודעים איך ומה.

וקצת לא יפה מצידי אבל טוב לשמוע שאנחנו לא היחידים שעדיין מגויסים מתחילת המלחמה בחזית🫣 בזמן האחרון מרגיש שכולם השתחררו/יצאו להפוגה ורק אנחנו נשארנו אז שמחה למצוא קצת מה שנקרא צרת רבים...

השאלה שנמאסססס ממנה היא "איך את מסתדרת?"

ונניח שאני לא מסתדרת

אז מה את רוצה?????

😒

והוא השתחרר לפני איזה חודש..

איך ידעו במה לעזור אם על הכל אומרים לא? כאילו, בטוחה מידה היו יכולים ליזום ולעשות מה שהם רואים לנכון שיעזור ואז יתלוננו שזה רק מפריע ולא עוזר..

אני חושבת שפעם @אמאשוני כתבה יפה על איך לבקש עזרה ולא לצפות שידעו מה צריך לעזור

קודם כל את אלופה. מלכת העולם. המדינה קיימת בזכות אנשים כמוכם. באמת. אבל את תמשיכי להיות מלכה גם אם תצטרכי עזרה, וגם אם ידעו שלא פשוט לך.

הלוואי שתגידי. באמת. יצא לי לשמוע כמה פעמים בדיעבד מחברות על דברים שהיו יכולים לעזור להם ממש, ומבחינתנו לא היו מטריחים בכלל. וחבל שלא ידענו.

אולי יש אצלכם ועדת עזרה או מישהו שמרכז צרכים? יכול להיות יותר נוח לפנות דרכם והם ימצאו מי שיעזור מידי פעם.

ומעבר לזה, חייבת לומר מהצד הלא מגוייס, שלאתמיד כל כך קל להציע. אחרי כמה פעמים שהצעתי ולא ענו או לא היו צריכים את העזרה, הרגשתי כבר חופרת ומעיקה. אינלי מושג מה בדיוק ומתי בדיוק צריך, ואיכשהו תמיד ביום שהצענו קניות  או ארוחת ערב אז הבעל יצא לאפטר. בקיצור, הרבה יותר קל כשמישהו אומר לך מה ומתי יעזור. הלןואי שתאמיני שכשאומרים לך שכשתצטרכי משהו תגידי, באמת מתכוונים לזה.

קודם חיבוק לפותחת את מדהימה ואלופה!!❤️

יש לי חברה מגוייסת אחרי לידה (בגיוק אתמול בעלה השתחרר)

כל הזמן ניסיתי לעזור לה רשמתי ממש כעובדות היום אגיע להביא לך צהריים בשעה כזו

שבת הקרובה אבשל לך שבת

בחנוכה הזמנתי להדלקת נר

אבל נחשי מה? היא תמיד ענתה לי לא ותירצה אז בשלב מסויים שהבנתי שכנראה זה רק מעיק המשכתי לשאול לשלומה והזכרתח שאני כאן אבל תאכלס כבר לא ניסיתי לקבוע איך אעזור כי היא דחתה את זה ולא רצתה את העזרה הזו

אני מבינה ממש את הקושי לבקש עזרה ולקבל!! אני הכי כזו.. וזה באמת התמודדות לא קלה

אבל צריך להבין גם שלנו הלא מגויסים יש את החיים שלנו וההתמודדויות שלנו. וברור שראוי ואנחנו גם רוצות לעזור ולתמוך כמה שאפשר במי שאשכרה נלחמים ומקריבים הכל עבורנו אבל ההתמודדות שאי אפשר לקחת מכן,כמו את הגעגוע והדאגה -זה את המוכנות והרצון לקבל עזרה

זה התמודדות 😞

ולפעמים יש כאלה שהיא יותר קשה להן מאשר לשרוד (ובאמת בזה הן בוחרות)

אבל שווה להבין שברגע שמשחררים ומוכנים לבקש ולקבל עזרה יורד המון מתח מהמערכת וזה משתלם ,וזה תובנה שכל אישה נאלצת להבין בשלב אחר של החיים...

לוקחת מפה לגמרי שחייבים להמשיך ולהציע בכנות, להיות מוכנים להתפנות לעזור,  שאסור לנו לשקוע בשגרה וביומיום כשיש כאלה שעוד החיים שלהם כל כך הפוכים כדי שנוכל לחיות פה

אבל את הצד שלך לא נוכל לעשות בשבילך, ובאמת הלוואי שהיינו יכולות 😗

אני כותבת מתוך מקום שבאמת רדף פה באזור אחרי נשות מגויסים מתוך רצון לתת (ובקושי יצא לי לממש את זה, ב"ה בסביבתי כולם שוחררו) למרות שגם החיים שלי עמוסים ובעלי עמוס עבור הציבור אבל לא בחזית

ובאמת ששמחים שמחים לעזור! כי ההקרבה שלכן הוא בלתי ניתנת לתמורה בכלל אז לפחות ניתן מה שאפשר

רק תבקשו ותסכימו לקבל

(וזה לא קל. אני יודעת)

האמת שכאב לי לקרוא.

אל תמנע טוב מבעליו, מתכוון גם לעצמנו

למה את מסרבת לקבל עזרה אם את ככ צריכה אותה?

אם יש סביבך צינורות של עזרה שאת מסרבת לקבל מהם, לדעתי הדרך היא לא לשנות את השני ולגרום לו לכפות עלייך עזרה כי מעטים האנשים, אם בכלל, שפשוט ינחתו עלייך עם עזרה כשאמרת שאת לא צריכה אותה. ככה זה עובד🤷

את אפילו לא צריכה לבקש, מציעים לך והיא מגיעה עד אלייך לפי מה שאת אומרת אז למה את מונעת את זה מעצמך..?

בקיצור מאמי, הציפייה שלך לא ריאלית בעיניי וחבל להוסיף לעצמך עוד קושי על הקיים , כדאי לחשוב על זה שוב.

שולחת לך הרבה כח ומקווה שיחזור בקרוב ❤️

אני מציעה לך לקחת לעצמך פסק זמן לשבת עם עצמך בטבע או בבית. לנשום את הקושי. להירגע. הפתרון תמיד לא בחוץ, אלא פנימה. זה נורמלי, יש זמנים כאלה שאנחנו בריחוק עם הקרובים לנו. דיבורים בד"כ לא פותרים את זה , ודווקא הזמנים האלה שאנחנו נרגעות, כותבות מכתב ( לא חייב למסור) או סתם מתבוננות ושולחות בלב אהבה וטהרות את הצינור שמקשר בינינו.

הבת שלך חכמה מאוד שמצאה את הדרך הזאת של היומן לפרוק את הקושי, את גם יכולה ללמוד ממנה.

על כל הפשעים תכסה אהבה.

יש לי בת בגיל הזה, אני רואה אותה רואה את החברות שלה שנמצאות אצלינו בלי סוף

הן דרמטיות, בתחילת גיל ההתבגרות, עושות סיפור שלם משטויות..

ממש לא הייתי מתרגשת.

היא מרגישה כנראה את המתח והתשישות שלך, ומפרשת את זה כאף אחד לא מתעניין בי= אף אחד לא אוהב אותי.

בלי לחץ, אחרי שיעבור לך התחושה הנוראית מזה, תמצאי זמן אישי איתה. אולי להשאיר אותה יום שישי בבית, לאכול יחד ארוחת בוקר מפנקת, ולדבר איתי באופן גלוי ובוגר. אבא במילואים, לאמא לא קל, אנחנו מאוד אוהבים ושמחים בך, ותמיד אם יש משהו שאת מרגישה ביחס אלינו את יכולה לסמן לי סימן מוסכם ונמצא זמן יחד לדבר/ לכתוב ולשים לי על הכרית..

לנהל את השיחה ממקום בוגר, רציונלי, ולסכור שהיא בגיל לא קל..

בהצלחה

תחילת הריון ובעל במילואים

אין יותר קשוח מזה!

תחילת הריון לבד זה קשוח שאין דברים כאלה, אני מרגישה כל פעם שצריכה תקופת שיקום רק מתחילת ההיריון!

זאת תקופה, והיא תעבור. כדאי להתייחס לזה בענייניות ולעבוד עם מה שיש.

מה היא אוהבת לעשות? זה לא חייב להיות עכשיו יום כיף מושקע, אפילו כמה דק' ביום של זמן אישי איתה יכולים לעשות את העבודה בצורה טובה

אני אמרתי לבכור שלי בתחילת ההיריון שאני לא מרגישה טוב לתקופה וזה יעבור עוד מעט, וכשאני עצבנית וכועסת זה לא עליו, והזכרתי לו את זה כשהיה צריך,

הקפדתי שילך לישון עם הרגשה טובה, ככה לסגור את היום בצורה חיובית. עכשיו באמת הרבה יותר טוב, אבל גם לי היה הרבה מצפון, מה לעשות? זה באמת קשה....

אני הייתי שואלת אותה אפילו מה גורם לה להרגיש אהובה, ואפשר להתמקד בזה. שוב, זה יכול להיות דברים ממש פשוטים כמו זמן שיחה קצר ורגוע, חיבוק, מילים טובות, לא איזה פרויקט ענק,

ותזכרי, זה לא הכמות, זה האיכות!

המון חיבוק על התקופה המאתגרת💗

אבל אני יכולה לספר לך שכשאני הייתי בת 10 כתבתי ביומן שלי שאבא שלי שונא אותי ואף אחד לא מבין אותי. שהלוואי שהייתי נולדת למשפחה אחרת וכו'

שעה אחרי, כשנרגעתי ממה שהיה, כבר התחרטתי על זה.

אבל לא הייתי חופרת בזה.

אם כל הזמן זה היה לי במחשבות- זה רק היה מרחיק אותי יותר.

לדעתי, ממש תתעקשי להכניס לעצמך בראש שזה נטו גיל ההתבגרות. נטו! ושבד"כ ביומן כותבים את מה שרע...

גם אני כתבתי בזמנו על ההורים שלי דברים כגון אלו. מה ידעתי אז? סתם חיפשתי על מי להוציא כעס. חוסר מודעות עצמית בעליל.

אם את תתחילי לייחס לזה איזו "אמת אובייקטיבית" שככה היא מרגישה *תמיד* וזה מה שהיא *מרגישה בעומק* וזו *האמת הפנימית* שלה

זה רק ירפה את ידייך מלפנק אותה או אפילו סתם לחייך אליה בחום.

תגידי לעצמך שזה קטן. קטן ולא מעיד על כלום. ממש לא אומר שזה רק מה שהיא מרגישה כלפיכם.

ואולי כדאי לנצל את שבת כדי לתת לה איזו הפתעה נחמדה.

אגב, בעלי פעם נתן לבת שלו ממתק בכל ערב בתיק לימודים + פתק. זה ממש כיף ונותן תחושה נעימה שחשבו עליי. כדאי לנסות..

למדתי לפי הגישה ההיקשרותית שכשילד מראה לנו שרע לו והוא זקוק ליותר תשומת לב- אולי המחשבה הראשונית שלנו היא לתת לו זמן איכות מיוחד ולפצות אותו איכשהו, אבל האמת היא שזה לא מה שהוא מבקש. הוא מראה לנו שהוא צריך להרגיש אהוב, להרגיש במקום בטוח רגשית. הוא לא באמת צריך את הפינוקים והזמן המיוחד אלא הוא צריך את הבסיס- ליצור עם הילדה קשר עין כמה שיותר, להניח עליה יד כשמדברים או ליצור מגע נעים וטבעי בדרך אחרת. להראות לה שאת חושבת עליה, מעריכה אותה, דואגת לה. 

לפני האקסטרות הילדה זקוקה ללחם והמים, לקשר הבסיסי והבטוח שכל ילד זקוק לו. קל מאוד ליצור את זה, הילדה צריכה להרגיש שאת רואה אותה, תפני אליה כמה שיותר, תשתדלי לחייך אליה, תצרי אווירה נעימה ביניכן, תאפשרי לה לפרוק ולכעוס אם היא צריכה, תתני לה את הביטחון שבנוכחות שלך.

אם כרגע קשה לך הקשר איתה יש הצעה- להסתכל בתמונות מהתקופה שהיתה תינוקת וילדה קטנה וחמודה ולהיזכר בחוויות שהיו, לעורר אצלך בלב את האהבה אליה כדי שתוכלי להזכיר לעצמך כמה את באמת אוהבת אותה וקשורה אליה. ומייד אחרי שנטענת והתמלאת באהבה אליה תני לה לראות את האהבה בעיניים שלך, תזמיני אותה לעשות איתך משהו, גם אם זה להכין יחד ארוחת ערב או משהו יומיומי פשוט אחר שימצא חן בעיניה.

 את יכולה אותה קצת בדברים שעברו עליך היום- לא לפרוק רגשית, בלי תוכן קשה או אישי מידי, אלא אנקדוטות נחמדות, מחשבות שעוברות לך בראש- כל מה שיוצר ערוץ תקשורת פתוח ומראה לה שאת מכבדת אותה, מעוניינת בנוכחותה ורוצה לדבר איתה ולהיות בחברתה. 

חשוב שלא נישאב לרגשות האשמה (למרות שזה הכי קל ומפתה לפעמים) אלא נזהה מה השינוי היומיומי הנדרש מאיתנו ונשתדל ליישם אותו, והעיקר שנהיה בגישה של חמלה עצמית ואהבה וסליחה לעצמנו. 

הבת השניה שלי היתה מציירת בלי סוף על הקירות, אז הקצינו לה קיר שלם ליד המיטה לצורך ציור חופשי על הקיר. כשהיא למדה לכתוב, הייתי רואה שהיא כותבת שם דברים עלי, בעיקר אחרי שהיה כנראה כעס מצידי או מצידה. למשל "אמא מטומטמת!!" ושאר פנינים כאלה.

מציעה לך לא להתרגש. היא כותבת, וזה אומר שהיא פורקת ומעבדת וגם אם היא כותבת שאתם הורים רעים אז ברור שהיא גם מרגישה את אהבתכם בזמנים אחרים. ואל תשכחי שזו תחילת גיל ההתבגרות...את כן יכולה לחשוב על זמנים קטנים ומעשים קטנים שלא יעיקו עלייך ויתנו לה הרגשה טובה

לא בגלל הבת שלך,זה נורמלי וזה יעבור בעז"ה

וגם לא כי חלילה יש לי ביקורת על ההורות שלך. ממש לא

אלא בגלל התגובה שלך

בגלל חוסר האונים שאת כותבת

למה לסחוב כזה משא לבד? זה נשמע ממש קשה וסוחט! ממקום כזה גם יהיה קשה להעניק לה מה שהיא צריכה

הכי חשוב קודם כל זה אמא יציבה ובטוחה בעצמה.בטוחה באהבה שלה ובדרך שלה

וכמובן זה קודם כל בשבילך

לא כדי ש"יחנכו" אותך מה לעשות,  ואולי גם לא תעשי שום דבר אחרת,  אלא כדי לקבל בטחון במה שאת עושה

ועוד דבר- עם כל העומס הטכני של מילואים והריון- זה בכלל לא זמן להתבוננות או לשפוט את עצמך...את עסוקה לצערך בהישרדות וזה הכי נורמלי שיש! בעז"ה השגרה תחזור וגם הכוחות והכל יראה אחרת

בהצלחה!

אחרי הלידה הראשונה... פשוט בדיוק

ושנתיים אחרי אני יכולה להגיד לך שנכון שיש בינינו פערים הרבה פעמים, אבל הוא האדם שהכי מתאים לי והכי טוב בשבילי בכל העולם. ואני בטוחה בזה.  

אחרי התקופה הראשונה של הנישואים שהיא ירח דבש ופרפרים ולבבות מגיע השלב שאת מגלה את כל הדברים שמפרידים ביניכם, כל החסרונות וכל הדברים השליליים וזה באמת מפחיד.... אבל מה שקורה אחר כך זה מסע ארוך ומדהים שבו את מכירה את עצמך, את בעלך, את דרכי התקשורת שלכם ומה זה בעצם אומר נישואים

וכמה שאת לומדת יותר- לבד עם עצמך או עם עזרים כמו ייעוץ, קורסים, ספרים- ככה המצב משתפר והקשר ביניכם נהיה קרוב יותר. 

ממה שאת כותבת נראה שאת מפחדת שבחרת את האדם הלא נכון, אבל אני מאמינה שנישואים טובים לא מתחילים או נגמרים באת מי בחרנו. זה בעיקר איך שאנחנו בוחרים אחד בשני כל פעם מחדש ואיך שאנחנו עובדים על עצמנו כדי להפוך את הנישואים לטובים יותר.

ומתייגת את @נגמרו לי השמות שכתבה פעם משהו מדהים על השלבים בנישואים, שזה מה שניסיתי לכתוב פה אבל ארוך ויפה הרבה יותר😉 

מצרפת כאן את ההודעה הארוכה (מאוד ) בשלמותה:

האם אפשר להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה? - נשואים טריים

@פעם יקרה, כרגע לא מתאפשר לי להאריך אבל שולחת לך חיבוק גדול וחיזוק שאפשר בהחלט לצמוח מהמקום הזה ולהגיע לגבהים ועומקים נפלאים ביחד ב"ה 🙏

ומקווה שמשהו מהתגובה הארוכה שצירפתי אולי גם יוכל לתת קצת אור ב"ה 🙏

אחרי לידה ראשונה הרגשתי שהכל מתפרק לי. ועוד לא הספקתי לומר משהו וכבר הייתי בהריון שני.

את הימים הללו סחבתי בקושי. אבל היה ברור לי שאחרי הלידה השניה אני עושה הפסקה ואנחנו הולכים לבנות את הזוגיות שלנו יחד! יקח כמה זמן שיקח!

החלטתי שאני רוצה להכיר את בעלי באמת ושהוא יכיר אותי כמו שאני באמת. וההריונות והתקופה של אחרי הלידות הם דוגמא כל כך לא אמיתית למי שאנחנו.

ולקחנו את עצמינו בידיים, בהחלטה משותפת ששנינו רוצים עתיד טוב יותר לנו ולילדים שלנו, מצאנו מטפלת זוגית מהממת ששנינו התחברנו אליה (זה לקח זמן ועברנו אצל כמה מטפלות עד שמצאנו את האחת) ועד היום אנחנו איתה. כבר יותר משנה וחצי. וזה הציל לנו את הזוגיות, הילדים יותר רגועים, האהבה ביננו פורחת והכי חשוב, אני בהריון שלישי אחרי הבנה והחלטה שאנחנו יכולים ומסוגלים להיכנס לזה שוב אבל ממקום אחר שיעשה טוב לכולנו.

שורה תחתונה, ממש ממליצה למצוא מישהי שתעזור לכם למצוא את הדרך הנכונה לכם ולזוגיות שלכם על מנת שיהיה לכם הכי טוב ביחד!

בהצלחה

מרכזים למען המשפחה - תנועת האישה הדתית הלאומית

אנחנו הגענו דרכם למטפלת המהממת שלנו והכל במחירים נורמאליים והגיוניים שאפשר לעמוד בהם.

ועוד דבר שאני ממש ממליצה. להתעקש על פגישות שבועיות ללא דד ליין כי אי אפשר באמת לדעת כמה זמן יקח התהליך ולחץ אף פעם לא עוזר

חברות נותנות צורך מסוים וברור שגם צריך להיות לך טוב כשאת לבד עם עצמך.

עוד מעט יגיד הילד, ותשימי לב למשפחה שעצם הנוכחות שלו יוצרת וכמה זה מקל עליך.

אולי את צעירה והתחתנת קצת מהר מדי, אחרי הלידה, קחי פסק זמן תגדלו את הילד בנחת.

ממרום גילי יכולה לומר לך שאין טעם בכל המירוץ המיותר שאנחנו חיים בו. להתחתן ולהביא ילדים! חבל לדחות את זה...

עבודה, פרנסה, בית וכו

חבל לדחות את הבית שלך- האושר, הילדים, הזוגיות

כתבתי מהר, ובראש שלי זה היה אחרת

אבל לא יכולה לשנות עכשיו

אל תשכחי שאת בהריון...

זה מלא מלא הורמונים וזה בסדר!

כשהתחתנת איתו היו לך סיבות טובות. וזוגיות דורשת עבודה...

יש לי חברה שכל תחילת ההריון נגעלה מבעלה ממש לא יכלה להיות איתו....

זה עובר והכל בסדר... תתאמו ציפיות, תדברו, תלכו לטיפול אם צריך... אבל הכל בסדר! לא סתם התחתנת איתו...

לא סבלתי אף אחד בעולם.

את אמא שלי לא יכןלתי לשמוע.

את חמותי לא יכולתי לראות.

כל חברותי הקרובות הפכו לאויבות מהצד שלי.

אמרתי לבעלי שאני רוצה לעבור ישוב. שנאס לי מכל הבני אדם שהולכים לידי.

ואמרתי לו שרק אותו אני אוהבת. . כל היום שיגעתי אותו שרק אותו ורק אותו אני אוהבת.... ואת כולם לא.

לא רציתי את ההיריון. התחרטתי על הרגע. לא רציתי ללדת תינוק ולטפל בו.

לא רציתי כלום.

רציתי להיעלם. ואז זה פשוט עבר הבנתי שהכל היה הורמונים סכסכנים.

ואז אחרי הלידה חזרתי להתעצבן על בעלי ולאהוב את כל העולם ..חחח צוחקת התכוונתי שגם להתעצבן לא רק לאהוב ולהידבק אליו.

אל תדאגי ממי. זה כל כך טבעי. הבכי והדמעות שלך והתחושות. הכל זה הורמונים. הלוואי ויכולתי להבטיח לך אבל אני ממש מרגישה שזה זה.

באלי לתת לך חיבוק, אני ממש יכולה לדמיין את התחושות שלך.

את בהריון, והרומונים משתוללים והם האשמים העיקריים לא את, הם!!!

הם מעצימים את הכל ועושים אותו מסריח!!!

פתאום את לא מבינה למה נכנסת לזה בכלל

ויכולויות שבהריון הבא בע"ה את תידבקי אליו עד שיימאס לו, זה ממש ככה.

אני מוקפת בחברות הריוניות, זאת בוכה לי שהיא לא יכולה להריח את בעלה והלכה לישון אצל אחותה!!!

השניה פתאום שונאת את הבית ששיגעה אותנו כמה היא אוהבת אותו

והשלישית לא זזה לבעלה מהוריד

זה הכל אשמת ההורמונים!!

ומתחברת פה מאוד לאחת הבנות שרשמה, שאחרי ההריון בע"ה תשתקמי והזוגיות תהיה מול העניים שלכם,

חיזוקים, שיחות, אהבה ותפילה והכל ייסתדר.

להיות בהריון ואחרי לידה זה לא קל לזוגיות, ואם נכנסת להריון מהר אז בכלל...

ומעכשיו אני אומרת לך, תכילי את עצמך אחרי הלידה!!! יכוליות שיהיה קל יותר ויכוליות שתחזבי מחשבות מטרידות, זה יעבור.

אני לא אגלה לך מה אני חשבתי, מפחדת לכתוב את זה בכלל, וב"ה עבר.

חיבוק ענקקק

ומחכים שתתקרר כמובן...

אפילו ניסיתי את זה פעם... זה עוזר אם יש נקודה לבנה אני חושבת...

וגם להניק בתנוחות שונות, אולי גם מקלחת חמה ולסחוט תוך כדי...

המון בהצלחה, זה ממש סיוט...

תודה לך!

תניקי 5 דק בצד הסתום בתנוחת פוטבול, אצלי זה פותח סתימות.

ולגבי הדלקת, כבר יש לך חום וצמרמורות? כי אם כן לדעתי חייבים טיפול!! צריך אנטיביוטיקה.. 

אצלי פעם אחת סתימה הפכה להיות דלקת, השד היה אדום ופורח והיה לי חום גבוה וכו. קיבלתי אנטיביוטיקה.

בשאר הפעמים זה לא התפתח לדלקת, תנוחת פוטבול בכמה דקות הראשונות של ההנקה, במשך כמה הנקות עד שהרגשתי הקלה, פתחה את הסתימה. 

תרגישי טוב!! 

האמת שעושה את זה ולא מרגישה שפותח, אולי קצת מקל אבל הכאבים וה״גושים״ נשארים

אז מקווה שהעצות האחרות יעזרו 😔 כי לא מכירה משהו אחר.

ומצטרפת להמלצה ללכת לרופא בכל מקרה

אבל בגדול לסתימות-

לעשות עיסוי ממש ממש חזק לאזור של הסתימה. הכיווניות צריכה להיות מאזור הסתימה לכיון הפטמה (בעצם כאילו "להוציא " החוצה את החלב.

להניק את התינוק כשהסנטר שלו מופנה לכיוון הסתימה. לנסות תנוחות שונות. תוך כדי שהוא יונק- לעשות עיסוי לשד ושוב לנסות עיסוי של צורת ריקון.

אם את במצב של חום וצמרמורות את כבר בדלקת, לא כמעט. זה אומר שאת צריכה לקחת אנטיביוטיקה ועדיף לא לשחק עם זה כי זה יכול להוביל להחמרה של המצב עד להגעה לניקוז בבית חולים (מכירה כמה שקרה להן...) אז אם רואה שזה ממשיך ככה מעל 24 שעות (של חום/צמרמורת) ישר ללכת לרופא להגיד לו תסמינים.

האמת שאני יחסית עושה את זה, אבל אולי לא באמת לכיוון הפטמה.. אנסה, תודה!

ועכשיו אין לי ב״ה חום וצמרמורות.. היה בשישי (זוועה כפולה ומכופלת)

אבל ממש מרגישה במרדף כזה כדי לא לחזור למצב ההוא, ותכלס המצב לא ממש משתפר 

נראה לך יש עניין ללכת לבדיקה גם אם אין חום וכו?

אדמומיות/כתמים? מרגישה גושים? איך הפטמה נראית?

בגלל שיש לך את זה כבר הרבה זמן אני אישית כן הייתי פונה לרופא לבקש אנטיביוטיקה. מהניסיון שלי הם לא בהכרח יבדקו אותך מספיק שתתארי תסמינים.

כן עכשיו כשהסתכלתי היה קצת אדום.. גושים - כן, הרבה...

בעידודך באמת אלך למרפאה לבדוק.. תודה!

זה כואב איימים אבל ממש ''לפורר'' את הגושים עם האצבעות

ממליצה תחת זרם מים חמים במקלחת, ולסיים עם מים קרים על השד כדי לא לעודד יצור חלב מוגבר 

זכור לי משהו כזה כשלי היתה סתימה.

אבל תבדקי בגוגל, בטוח יש כל מיני עצות סבתא למינהן. 

שאלתי פה כי חשבתי שאולי יפתיעו אותי.. וגם כי מרוב שכבר ניסיתי הרבה דברים אז גוגל כבר לא משכנע אותי להמשיך בעצות האלה - אז מחפשת תמריץ להמשיך בהם

למרות שאלכהול באמת לא ניסיתי עדיין חח, כי בדיוק נגמר פה בבית... 

בטעות נרדמתי הלילה עם הכרוב עלי למשך ארבע שעות בערך, וכשקמתי הכאבים ממש החמירו ונהיה אדום מתחת... 

יכול להיות שבעצם הכרוב ייבש שם קצת את החלב ונוצרה סתימה נוספת?

ועוד שאלה.. מאז שקמתי אני כמעט ולא מפסיקה לסחוט/להניק/לשאוב... (קמתי בחמש וחצי בערך)

אני מתנהלת נכון? או שכדאי לתת מנוחה לגוף גם אם עדיין נורא כואב?

(עולה בי תהיה שאולי זה גורם לגודש/מלאות יתר ואז הסתימות לא משתחררות טוב)

או את רובו לפחות

ככה אני עשיתי ועזר לי

כבר לא זוכרת כמויות, יש הוראות באינטרנט

הייתי מכינה שני ספלים (של נטילת ידיים)/ שתי קערות פלסטיק ורוכנת מעליהם

קצת מאתגר.., אבל עוזר

לפני שאת ממלאה קערה או ספל - תרכני מעל ותראי שהגודל מתאים

וסחטת/עשית עיסויים תוך כדי?

טכנית..

לא האמנתי שזה יעבור!!

ראיתי כוכבים מרוב כאב.....

תודה לך על ההתעניינות❤️ ולכל מי שענתה לי

מכירה יותר צפונה...

הלכנו למישהו ממש טוב מחיפה

תכתבי לי בפרטי. אתן לך שם וטלפון

אם העובר בן 3 ימים אז את מחכה 3 ימים

זה חלק מהמקצועיות של הרופאים

כן לפעמים לפי היום שבו ההחזרה אמורה להיות לפי הביוץ הטבעי, זה יכול לצאת בשבת. אז אם יש לך עוברים בגיל אחד (לפעמים יש כמה עוברים בגילאים שונים), וזה יוצא על שבת, אז כן, החודש מתפספס. אבל זה מהשם לגמרי... הכל מדוייק! 

היו פעמים שהרופא אמר לי להגיע עוד 3 ימים או 4 על סמך הבדיקת דם והזקיקים.

הוא רואה יותר קדימה מיום יומיים

ככה אני זוכרת אולי אני טועה בדיוק של המקרה וגיל העובר אבל זה בגדול

אתן ממש עוזרות. תודה לכולכן

מעריכה מאוד 

יש נטיה של הראש לכיוון מסויים? אם כן וזה מה אני מכירה אז בפיזיוטרפיה מלמדים תרגילים לעזור שיהיה מאוזן לשני הצדדים

היה לנו את זה עם הבכור

קיבלתי הוראות מהאחות מה לעשות

זה היה בעיקר כי ינק מצד אחד יותר..אבל בגיל קטן יותר

יש לו רק צד אחד שטוח,קבעתי תור לפיזותרפיה,אני לא יודעת אם יש לו נטייה לצד אחד איך אפשר לדעת? הוא מסובב תראש יפה לשני הכיוונים,אבל עכשיו שאני חושבת על זה כן יש לו צד מועדף,

הלכתי לאוסטרופט, מקווה שכתבתי נכון

זה טיפול של שחרור שרירים

פתר לנו כמה בעיות

גם את הנושא של העדפת צד

גם הנקה שלא עשה את רפלקס המציצה כמו שצריך..

בקיצור, ממליצה

אבל בשלב הזה שהיא כבר גדולה יותר חושבת שתקבעי גם תור לפיזיו

כל הלילה בכה

אחרי הטיפול הזה התחיל לישון מאוד יפה כמה שעות רצוף

כל שאר היום כמה שיותר על הבטן, בהשגחה צמודה.

סליחה בטעות ראיתי שיצא מאנונימי.... אפשר למחוק

הלכתי לרופא ילדים והוא הפנה אותנו לנויכרוגיה במקביל הלכתי לאוסטאופט ושיחרר את הצד התפוס, במחלקת נויכרוגיה אמרו לי לשים לו קסדה ואני ביקשתי לחכות אם זה אחרי חודש של התאמצות כמה שיותר על הבטן והצד השני הגענו וזה השתפר פלאים, גם כי הראש גודל וגם כי פחות היה על הצד השטוח, שמתי לישון על הצד עם כרית מאחורי הגב, לא למהר לעשות קסדה חרם על התינוק.

ברוך ה', עם הרבה תפילות זה משתפר.

קודם כל- בדרך כלל זה נובע מתנוחת העובר ברחם,ולכן ראש של תינוק יש לו צורות "ייחודיות".

בדרך כלל זה עובר מעצמו,

אני תמיד שואלת רופאת ילדים,

אצל ילד אחד אמרה. שבאמת זה השפיע על שרירי הצוואר ( זה גרם שאחד יותר קצר ואחד יותר ארוך) ולכן עשינו פיזיותרפיה,

אצל ילד אחר אמרה שזה לא השפיע,וזה רק אסטטי,אז אפשר לבד לעשות התעמלות על הבטן ,לגרות שיסתכל לכל הצדדים,ואת זה אני עושה במילא לכל הילדים כהכנה לזחילה😊.

היא אמרה לי שאפשר לראות- האם את רואה שהראש שלו רפוי?

זה יכול להראות על בעיה בשרירים,אבל אם הוא שולט יפה בראש,וזה רק אסטטי, זה לא מצריך פיזיותרפיה.

מהתאור שלך באמת נשמע מרגיע.

בעז"ה שיעבור בטוב אצל הרופא!

הבן שלי נולד עם ראש שטוח, כולם אמרו לי זה יעבור הוא יגדל, אל תדאגי....

לקחתי אותו לפיזיותרפיה, עשתה לו תרגילים(כי היה לו גם עדפתת צד, הייתי נלחמת איתו להיות על הבטן הרבה זמן, קניתי כל מיני כריות מיוחדות, באמת שניסתי, לא ראיתי שיפור בכלום !!! החלטתי שאני לא לוקחת סיכון עם הילד ולא רוצה שהוא יגדל יהיה לו ראש שטוח, כי ראיתי שיש דברים כאלו, בגלל שאנשים החליטו לא לטפל. 

יש טיפול מיוחד בשניידר, קסדה לראש, עולה 8 וחצי אם אני לא טועה אבל שווה כל שקל !!!! אם מטפלים כמה שיותר מוקדם ככה הטיפול יותר יעיל, הבן שלי היה במצב של ראש שטוח פיתה !! ובגלל זה הוא היה צריך להיות עם זה חצי שנה, היום ברוך השם תודה להשם !!! הראש של הילד הסתדר, לא מתחרטת על כל שקל ששילמנו !! אם המצב חמור וזה נירא לא טוב אל תקחי סיכון, תטפלי בזה , זה לא עובר לבד בהמון מקרים !!! כמובן אם יש גם אפשרות כלכלית . 

למה החיים האלו כ"כ יקרים? 

למה מדינת ישראל לא מממנת את הדבר הזה? 

אנחנו לא משלמים מספיק מיסים?? 

זה לא מסובסד על ידי הקופה, והם מזמינים את הקסדה הזו במיוחד מארצות הברית עם המידות של הילד . 

מתאימים אותה לראש של הילד, ואז יש צד אחד שהראש בסדר וצד אחד שצריך לגדול(כי הוא שטוח), עכשיו הקסדה מונעת מהצד השני לגדול(על ידי לחץ) והצד האחר שיש לו את הבעיה פשוט גודל ומתאים את עצמו לצד השני . כמובן שכל חודש  בערך יש מעקב ופיקוח על הילד .

זה המון כסף, לקחת לנו לפחות חודשיים להחליט שאנחנו רוצים להשקיע בזה, זה סכום לא פשוט, אבל ראינו ששום דבר לא עוזר, וראינו שיש אנשים שבאמת יש להם ראש שטוח (מה שלא חשבתי בחיים שיש ) . 

אין שום סבסוד , אולי אולי מחברות הביטוח אפשר לנסות לברר, אנחנו לא ביררנו.  

לגבי הנוחות של הילד, שלנו קיבל את זה יפה, יש ילדים בהתחלה שבוכים מיזה, זה עניין של שבוע בערך לפי מה שהבנתי עד שהילד מתרגל (שלנו פשוט לא בכה מיזה והתרגל לזה מהר מאד, תודה להשם) .

תראי לא היה לי פשוט לראות את הבן שלי עם הקסדה הזו אבל הבנתי שזה לטובתו, וזה לא מכאיב לו ולא מציק לו. 

תראי עם זה משהו בקטנה שווה לחכות לראות איך הראש מתפתח, אצלנו זה פשוט היה ממש חמור. 

המלצה לשים המון על הבטן לא לתת לו כמעט לשכב על הצד שיש לו השטחה, לשים אותו אפילו על הצד עם כרית, עם יש עגלת דונה כמה שפחות לשים את התינוק בה, אם יש גם העדפת צד ללכת לפיזיותרפיה לעשות תרגילים . ובעזרת השם מקווה שיעבור לכם לבד. 

או בצד? 

בחיים לא פגשתי בן אדם שיש לו השטחה....

רק קחי בחשבון שזה לא תמיד עובר בלי קסדה

והשטחה של הראש יכולה להיראות מאוד חריגה בבגרות

אולי גם להתייעץ עם נוירולוג.

ראיתי שמשהי פה כתבה על קסדה ושזה יקר.

מבינה את ההסתיגות שלך מזה

מרגיש פולשני, כואב, אגרסיבי וגם יקר.

אבל אם תבררי ותביני שזה מה שטוב לילד, ויעשה לו את השינוי לכל החיים, לא כדאי להתאמץ?!

יש לי אח כשהוא נולד המרפס שלו היה סגור לגמרי.

זה אומר שהראש גודל לאורך כזה, בצורה טיפה מוזרה.

נוירולוגית, אין לזה השפעה. אבל המראה פחות יפה.

אז הוא עבר ניתוח ראש בגיל 4 חודשים ופתחו לו את המרפס. ניתוח לא פשוט. אבל היום הוא כבר גדול והכל מצויין.

להורים שלי היה מאוד קשה להחליט האם לנתח כזה תינוק קטן. עשו את כל השיקולים והחליטו שכן.

אי אפשר לדעת איך הוא היה נראה היום אם היו נמנעים מזה. ואיך זה היה משפיע על המשך החיים.

מה אני רוצה להגיד

שתבררי עם מומחים, תקבלי כמה חוות דעת

ולפעמים שווה להשקיע בזה גם כסף.

אנשים לוקחים הלוואות כדי לקנות בית. אז בטח שעבור כזה דבר שווה לקחת הלוואה.

לאלרגיה צריך קודם כל לפנות לאלרגולוג ורק אחרי ששוללים אלרגיה מסכנת חיים לנסות שוב. את צריכה לבקש הפניה מרופא ילדים

אחרי ששוללים והרגישות מתבטאת רק בסימנים קלים. באמת לפעמים ההמלצה היא להמשיך לתת ולחשוף.

ילדים והוא ייתן לך הפניה לאלרגולוג לבדיקת אלרגנים

אבל ייתכן שלא תימצא אלרגיה בבדיקה אולי זה רגישות

שזה לא אלרגיה מסכנת חיים אלא רגישות.

למשל עגבניה יש תינוקות שהעור שלהם רגיש אז אכיל עגבניה גורמת לפריחה אבל זו לא אלרגיה מסכנת חיים.

בכל מקרה לא פירטת אילו מזונות אלו וכדאי לפנות לאלרגולוג לטסטים

זה פריחה נטו ב״ה לא נראה מסוכן אבל בכל זאת אני רוצה שיתנו לזה טייטל

עם צמחי הכל היה תקין

התחננתי לעשות בדיקת אלרגיה ותמיד אמרנץו שעד גיל שנה לא עושים אם לא מדובר באלרגיה מסכנת חיים, כי המצב יכול להשתנות

אולי בגלל זה אמרו לך בטיפת חלב לחכות ולנסות שוב ושוב

אצלנו בהמשך התחילו הקאות גם עם צמחי ובשלב הזה אבינו עם ריפלוקס.

הרופא ילדים נתן לנו הפניה לאלרגיה רק בגיל שנה ולא לפני 

להמשיך לתת כי לרוב האלרגיה חולפת אחרי גיל שנה.

נשמע שבמקרה שלכם כנראה היה מובן שהתסמינים הם של מערכת העיכול ולא אלרגיה מסכנת חיים

ולכל האחרות שבהלם שחיכינו

כל הזמן אמרו לנו לאורך הדרך שרק במקרה של אלרגיה יותר רצינית מפנים לבדיקת אלרגיה, אם לא מחכים 

אלא תלוי בסוג התגובה.

תגובה של מערכת העיכול לרוב ממשיכים לחשוף. אבל אם יש פריחה אפילו קלה זה יכול להעיד על תגובה סיסטמית ואז חייבים לעשות בירור לפני שממשיכים לתת

לק"י

להיות בעייתי.

במקרה כזה נותנים אפיפן (לילד אלרגי).

לק"י

אני לא בקיאה בענייני מערכת העיכול ולא הייתי בטוחה אם זה קובע את רמת הסיכון.

וכמו שאמרתי, רופאי ילדים לא תמיד מבינים בזה.

כבר ב4 חודשים ולא אמרו לי לחכות לגיל שנה

לק"י

ואז לבדוק אם זה עבר.

וזה אחרי שהבת שלי פרחה והתנפחה מכמה טיפות תמ"ל.

אחרי התקף אלרגיה נוסף (שלא ראינו ממה זה קרה), רופא במוקד טלפוני אמר לפנות לאלרגולוג בדחיפות.

האלרגולוגית אמרה לי אז, שרופאי ילדים לא תמיד מבינים בזה, וכן לבוא לפני גיל שנה.....

לפני הגעה לרופא אלרגיה צריך איזה בדיקות מעבדה? 

כך עשיתי

אבל אפשר גם עם הפנייה 

הבן שלי אובחן עם רגישות לחלב בגיל שבועיים וחצי בגלל דם בצואה.

כרגע, בן שלושה חודשים, הוא יונק ואני לא אוכלת חלבי.

היתה תקופה שגם קיבל תמ"ל לאלרגיים.

הוא מעולם לא נחשף לחלבי ישירות.

הרופאה אומרת שנמשיך ככה עד גיל חצי שנה, ואז נבדוק הלאה.

האם כדאי בכל זאת לפנות לאלרגולוג?

סתם באסה לי להמנע מחלבי אם זה לא באמת נצרך.

לק"י

גבוהה.

לי האלרגולוגית אמרה, שאם יש רק אדמומיות מסביב לפה, דוקא להמשיך לתת.

איזה פריחה יש לו?

באיזה מקומות בגוף?