השבוע הבת שלי חגגה יום הולדת בגן. היתה מאושרת ב"ה
כשהיא חזרה הביתה עם כל השלל ראיתי איך זה מאתגר את הבן שלי.
פתאום יש לה מלא ממתקים, מסתכלים על התמונות שלה מהגן, שואלים איך היה לה וכו
נשבר לי הלב לחתיכות. הוא התחנן אליה שתביא לו ממתק והיא הסכימה. אבל אוף זה היה לי קשה מידי לראות איך הכל סביבה.
ואז כשניסיתי להיות גם איתו זה הרגיש לי מאולץ ומרחמים
אני יודעת שזה לטובתו, אני יודעת שאין כזה דבר שתמיד יקבלו את אותה תשומת לב, אני יודעת שכשהם יגדלו זה יכול להיות לי עוד יותר בולט. (מבחינה כלכלית איפה כל אחד מהילדים יהיה, בעל/אישה, ילדים וזה לא נגמר).
אז אני ממש רוצה לעשות עבודה עם עצמי כבר בנקודות הקטנות והלא משמעותיות האלה..
ושאלה נוספת,
איך הכי נכון להכין אותם לתינוק חדש? (בני 3 ו5)
אני מראה להם תמונות של עצמם כשהיו ממש קטנים
סידרנו ביחד את הבגדים לתינוק
זה בשיח שלנו כל הזמן
השאלה אם זה מספיק או שכדאי גם לדבר על רגשות שליליים נגיד שעלולים לעלות וכו
תודה מראש לכל העונות היקרות😍
) - זה מעצים אותו והוא יודע שהוא אהוב בלי תנאי, רק מעצם זה שנולד וכולם שמחים בזה שהוא שייך למשפחה.