פורום הריון ולידה (עמוד 694)

לגבי האמא/חמות  - הייתי שולחת הודעת וואצאפ כדי להודיע. ואם היא חופרת על בדיקות להגיד שעשית גם אם את לא עושה ושהכל תקין.

היא לא חייבת לדעת על כל צעד ושעל בדיוק בדיוק

אם היא מעלה התנגדויות וזה מוציא ממך אנרגיות - תמנעי אותן מראש

בהיריון האחרון גם לי היה נורא קשה לספר למשפחה שאני בהיריון, גם הרגשתי מבוכה ובושה. אין לי מושג למה. למרות שברוך ה' לא היה שום סיפור להסביר את העניין. בהתחלה קבענו שנספר אחרי השקיפות, ואז בעלי כבר רצה והמשכתי לדחות ולדחות עד שכבר לא היה שום סיכוי להסתיר, בסוף סיפרנו רק בשבוע 14 או 15...

ושיהיה בשעה טובה! מאחלת שההקאות והבחילות יעברו בקרוב!! אם יש צורך אפשר לנסות כדורים שעוזרים לזה.

ואם את ממשיכה להרגיש שמאוד קשה לך עם הרעיון של עוד ילד, אז אולי שווה ללכת לאשת מקצוע לעבד את העניין.

יותר ההיריון עצמו ואחרי לידה גומרים אותי.(קשה לי פיזיולוג ית).  אני תמיד מפורקת לחתיכות אחרי לידה ובעלי צמוד אלי כמעט חודש. ברוך ה' שיש את הצדיק הזה. אמא שלי לא מתפקדת בכלל כאמא. וחמותי עוזרת בעיקר לבנות שלה ואני מכבדת ומקבלת. אז לפחות זכיתי בבעלי שהוא כל כך רגיש למצב והוא שם בשבילי גם עכשיו הוא ממש ממש מטפל בי ועושה הכל הכל. מתה עליו. אז עניין האמא פחות אכפת לי. אמא שלי מבחינתי סוג של עול בחיי. אין לי כח לדבר איתה על זה. כל שיחה איתה אני צריכה אנרגיות וכוח כי היא חסרת טאקט ויש לה הערות קשות או מביכות מאוד, התרחקתי ממנה כדי לשמור על נפשי. אז אולי הפחד שלי זה מההערות האלה. בעלי הציע שהוא יגיד לה. אבל איך זה יראה?? אולי מישהי תבין אותי. מישהי שגם לה האמא זה פשוט נטל על הלב ואתה רק מנסה לברוח מאינטרקציה איתה. אןלי בגלל זה קשה לי לבשר לה?! אבל גם לחמותי שאיתה אני יותר מסתדרת וקשורה ונעים לי בחברתה קשה לי לספר. לא יודעת מה לעשות?!?! איך מתגברים ועל מה זה יושב. אולי בכלל יושב על משהו אחר. שה' יתן לי כח.

תודה על התגובה המעודדת.

וממש חששתי מזה ..

חמותי אין בעיה שיגיד לה זה הגיוני. הוא הבן שלה.

אבל אמא שלי.. איך היא תסתכל על זה???

זה לשחרר את המחשבה 'ומה אמא שלי תחשוב על זה?'

כי בעצם, מה זה משנה??

שתחשוב מה שהיא רוצה( מה שיקרה ממילא),

רק שתעשה את זה בצורה שהכי פחות תשפיע עלייך לרעה.

את כותבת שאת מתרחקת ממנה כדי לא להיפגע.

זה מובן מאוד וטוב שאת שומרת על עצמך.

מציעה לך לשחרר לגמרי את המחשבה 'ומה היא תחשוב על זה' ולנהל את הקשר איתה מתוך מה שישמור עלייך ויעשה לך טוב. אולי בהמשך, מתישהו, בתנאים כאלה אפילו תוכלי להיות איתה *יותר* בקשר, כי תיפגעי פחות, כי זה יהיה בתנאים שלך, בטווח הרחוק זה יכול אפילו להיות גם לטובתה.

מזל טוב והרבה בריאות ונחת

בעלי סיפר לאמא שלי.

האמת שאחרי שעשינו את זה פעם אחת ראינו שזה אחלה וסיפר גם פעם נוספת.

באמת הרגשתי חוסר נעימות אבל תכלס מה זה משנה? גם סיפרתי די מאוחר שבוע 16 בערך. לא ראו עלי ואני גם לא רואה את אמא שלי כל יום. זה מה שהתאים לי והרגשתי שלא ייפגע, ואם הייתי יכולה הייתי דוחה עוד קצת.

זה היה מוזר.

אז מה?

הייתי צריכה להרגיש בנח עם עצמי קודם כל.

וזה היה על רקע תגובות שקבלתי בעבר אז כן, אם התגובה שלכם גרמה לי לרצות לא לספר לכם תעשו אתם חשבון נפש, לא אני...

אם תאצי, תוכלי לכתוב לי באישי ואשלח לך מה שכתבתי לאמא שלי כשחששתי מהתגובה שלה כמוך, וגם חששתי שההריון לא יחזיק..

לדעתי יצא מוצלח מאד.

גם שיתפתי,

גם הגנתי על עצמי מתגובות לא נעימות,

ואפילו הצלחתי לכוון אותה לסוג היחס שיעזור לי..

(לא הייתי רוצה לפרסם בפומבי ולכן מציעה במסר).

נשמע התמודדות טיפוסית עם בנים.

אין לי שני בנים קרובים בגיל אז לאניודעת לייעץ ממש מניסיון,

אבל יכולה לשתף בכיווני חשיבה.

כשהבן שלי היה קורע מכנסיים סדרתי גם הייתה לי דילמה דומה, והחלטתי לשחרר. קניתי כמויות של מכנסיים שיהיה לבריאות ורווחת הילד, התועלת בעיסוק בספורט הייתה שווה לי כמו טיפול פסיכולוגי אז ההוצאה הייתה מוצדקת בעיני למרות שלכאורה לקנות כמויות של מכנסיים כל הזמן זה בזבוז.

פשוט ראיתי את התועלת במבט רחב יותר והחלטתי שהמחיר שווה. אחרי שנתיים המצב התחיל להתאזן.

לגבי משחקים, יש את הכיוון של ללמד ילדים שכסף לא גדל על העצים ועם כל הצער על מה שנשבר, ההורים לא צריכים לספוג את המחיר.

מצד שני חינוך זה משהו הדרגתי ולטווח ארוך.

ילד ששבר משחק הלימוד הכי גדול שלו זה דרך החוויה שלו עצמו, ככה ילמד להיזהר יותר בפעם הבאה.

לגבי רובים לתחפושת, הגיוני שלא יצליחו להחזיק מעמד עד פורים.. אולי לא כדאי לקנות הרבה זמן מראש כשיודעים שקשה להם לשמור על דברים. אפשר לקנות ללא ידיעתם ולהחביא.

אני חושבת לגבי המשקפות לפני שמחליטים, שזאת הזדמנות לשוחח ולהסביר מה זה כסף (בהתאם לגיל)

ושלפעמים נשברים דברים ואי אפשר לקנות חדש.

לגבי איזה ילד שבר, גם אפשר לשוחח שיש משחרים שהם של כולם ויש משחקים שהם של אחד מהם, אבל ההנאה תמיד (בד"כ) תהיה ממשחק משותף וחלק מהסיכון זה שישבר המשחק.

כל עוד לא נעשה בכוונה, אפשר לסלוח ולהבליג..

אולי לפעם הבאה לקנות משהו שבאמת משתלם לקנות ולא רק כי הם מאוד רוצים.

למשל מטצגים כמו פליימוביל ולגו לא יישברו מהר.

יש עוד מותגים מארה"ב של חברות צעצועים שמייצרות צעצועים באמת איכותיים שמחזיקים מעמד.

אז או שמתאפרים וקונים פעם ב.. משהו איכותי או שלוקחים את הסיכון שמשחרים יישברו.

אם הילדים בגילאי גן הייתי משחררת ומחכה לתחילת יסודי כדי ללמד את כל זה ולהרגיל לדחיית סיפוקים.

בכל מקרה לא הייתי רצה עכשיו לקנות אחד חדש. אולי רק ביום ההולדת של השני ששניהם יקבלו חדש כי השלום והאהבה חשוב יותר מחיסכון.

אז כדי שלא יישאר טעם רע לילד ששיתף ובגלל שהיומולדת קרובה והראשון יקבל את אותה מתנה בדיוק- זה עלול לייצר טריגר וקנאה..

אבל לפעמים הבאות לא כל פעם למהר לקנות.

כמו שכתבתי בהתחלה אני לא מכירה את הסיטואציה שמדובר בשניים, נשמע יותר מורכב ומאתגר.

בהצלחה וסיעתא דשמיא בהחלטה.

הם בני 5 ו-8 (המשקפת של בן ה-5 נשברה על ידי בן ה-8).

תודה על הכיווני מחשבה. אני אוהבת את ההסתכלות הבריאה והישרה שלך.

בהחלט למדתי שדברים לתחפושות לא כדאי לקנות יותר מידי מראש. ניישם בהמשך.

לגבי המשקפות, האמת שאני ממש התבאסתי כי הן דווקא היו נראות איכותיות וטובות. באמת לא ציפיתי שיישבר כל כך מהר.

אז תכלס את אומרת שכן היית קונה עוד משקפת לקטן שיקבל עם הגדול ביום הולדת? אני באמת מתלבטת...

אני צריכה עוד לחשוב על זה.

תודה על ההשקעה בכתיבה.

הוא צעצוע שחברת הצעצועים לא ייצרה באופן מותאם ואיכותי מספיק וחנות הצעצועים תימחרה בצורה לא הוגנת.

ילד בטח לא אשם פה ואני קונה שוב משהו אחר או באיכות טובה של מותג מוכר או זול של לא ממותג.

ואז לא פותחת וממתינה לפורים.

קרה לי כמה פעמים שקניתי בגד יקר והוא דהה או הוציא גולגלכים תוך כביסה אחת, לא רואה מקום ללמד את עצמי לקח ולקחת אחריות על הכביסה שאני עושה, אלא רק לקנות להבא במקום אחר.

זו דעתי, אולי היא לא מקובלת. 

מהסיפור זה נשמע שפשוט הצעצועים האלה היו לא הכי איכותיים למרות המחיר... זה לא שהם זרקו בכח על הקיר או משהו, נשבר תוך כדי משחק. ממש לא הייתי מאשימה את הילדים.

לרוב אני אומרת לילדים כשקונים צעצועים שידעו שצעצועים לא מחזיקים הרבה זמן ומה שנשבר כפרה, לפעמים אקנה חדש ולפעמים לא ואגיד שאין מה לעשות ובהמשך יהיו לו צעצועים אחרים.

נגיד 2 רובים, 2 אזיקים, 2 כתרים לבת. איד יקר יותר ואחד זול יותר.

את הזול נתתי לעכשיו כי ידעתי שירצו ואחד יקר הראיתי ואמרתי שאני שומרת לפורים וזהו.

אני חושבת שזה עניין של גבולות שלכם בעיקר.

זה באמת הגיוני שלא יחזיק מעמד חודש מראש, זה מוצר ממש זול שלא מיועד לשימוש ארוך טווח מלכתחילה.

מתחברת למה שכתבה לך אמאשוני

בנוגע למשקפות - הייתי קונה חדשה ושומרת אצלי. גם את של הילד השני. אם זה לפורים אז זה לפורים ועכשיו לא פורים אז שישתמש בדברים אחרים..

רק הדברים ה'זולים' יוצאים במצטבר די יקרים. לקנות בנוסף לזה גם מוצרים יקרים יותר נשמע לי מעבר ליכולות שלנו כרגע (אולי נוכל לעמוד בזה, אבל נשמע לי מוגזם בשבילי).

הרובה הישן שלהם מחזיק לנו כבר שנים. לא זוכרת כמה עלה בזמנו, אבל לא חושבת שהרבה יותר. אז באמת לא ציפיתי שיתקלקל כל כך מהר.

האמת שבדרך כלל הם לא ילדים ששוברים. הם משתדלים לשמור על הדברים שלהם. אבל תקלות קורות, וכשהדברים לא איכותיים אז זה קורה יותר...

לגבי המשקפות - היום הולדת ממש בקרוב. אבל אפשר להביא ליום הולדת ואז להגיד שאם רוצים להשתמש בפורים אז נשמור אצלנו בינתיים כדי שלא ייהרס.

ואת גם חושבת שצריך לקנות חדשה? היה לי ברור שכולן יכתבו לי שמוגזם לקנות עוד אחת. אני אחשוב על זה עם בעלי...

ועוד אחד ב10.9

בעיניי ממש סביר. זה כולה בשביל התחפושת חבשביל חודש אדר ואני קונה ממש בזול דווקא כדי שלא יחזיק כי אני ממילא לא מרשה ממש רובים בבית. 

ולגבי המשקפת -- כן. כי זה בשביל התחפושת, לא? הלכתחילה שלי הוא שצעצועים שכוללים לבישה וכו עתידים להיהרס. ככה זה ילדים פשוט.. ובפורים אני מרשה לעצמי לקנות קצת יותר כי ההנאה שלהם היא לא רק מהיום עצמו יש שמחה והתרגשות גם מהלפני. אבל זו רק אני..

וזה כן משמש להם למשחק גם במהלך השנה. במיוחד בתקופת המלחמה משחקים כאלו מאוד מעסיקים אותם, הם יוצאים לפעמים עם האקדחים והרובים גם לגינה....

וגם המשקפת היא לא רק בשביל התחפושת. זה בהחלט ישמש אותם גם למשחקים אחר כך.

(בכלל זה לא היה ברשימת האביזרים שהם רצו מלכתחילה לתחפושת. אבל כשהם ראו הם החליטו שהיא נדרשת גם לתחפושת. אבל זה ממש לא יישאר רק בשקית תחפושות...).

לכן גם הרשיתי להם לשחק בזה היום. כי מבחינתי קניתי להם משחק איכותי וטוב (ב-60 ש"ח, ממש לא משהו פושטי), שיכול לשמש גם לתחפושת בהמשך, אז למה שלא יהנו מזה כבר עכשיו?

אם זה לא היה על הפרק יכול להיות שהתשובות היו משתנות.

אבל במצב כזה שילד הולך לקבל צעצוע חדש זהה לצעצוע שהוא שבר לאחיו, זאת סיטואציה שאני כאמא לא הייתי רוצה להגיע אליה.

לקנות חדש זה לא הפתרון היחיד האפשרי,

אפשר גם להחליט ששתי המשקפות שייכות לשניהם,

אפשר שהמשקפת החדשה תעבור לאח וילד היומולדת יקבל מתנה משתלמת יותר.

נראה לי שכרגע אתם כולכם נסערים ולכן הבלבול.

אפשר לחכות עם זה כמה ימים לפני ההחלטה.

את זה לחשיבה קצת אחרת, למקום של הרגלי קנייה.

כותבת רק ממה שתיארת, כמובן יכול להיות שזה לא ככה.

את מתארת מצב שבו יצא שהילדים קיבלו כמה מתנות קטנות בזו אחר זו. ברגע שנשבר, קניתם חדש ובנוסף קניתם להם משהו שהם מאוד רצו, בסכום גבוה עבורכם שלא תיכננתם להוציא.

ועל זה אני הייתי שואלת כמה שאלות (למחשבה, ממש לא כביקורת):

1. באיזה תדירות מתאים לך שהילדים יקבלו מתנות? (דוגמה לשיקול - ריבוי מתנות יכול לגרום לחוסר הערכה כלפי הרכוש שיש לי)

2. האם כאשר משחק מתקלקל מיד קונים חדש? מה זה מלמד את הילדים?

3. האם עדיף לקנות יותר דברים פחות איכותיים בפחות כסף, או מעט דברים איכותיים בהשקעה יותר גבוהה? (מחיר, מול עמידות לטווח הארוך)

4. מה עושים אם אנחנו מאוד רוצים לקנות משהו שלא תכננו? איך עומדים מול הילדים והאם נענים לרצון שלהם או שלא?

5. מה האחריות שלנו לגבי משחקים. איך שומרים על משחקים. הבדל בין משהו שקרה בטעות ויכול לקרות, לבין משהו שקרה בכוונה. מה האחריות שלנו בכל אחד מהמקרים.

אלו כמה שאלות שעולות לי ממה שתיארת, שעל כל אחת מהן אני יכולה להרחיב.

אבל עיקר העניין כאן בעיניי הוא בעיקר לשאול את עצמכם את השאלות האלו, ולחשוב לאן אתם רוצים לכוון.

לי יש כיוון מאוד ברור בנושא, אבל לא בטוח שהוא מתאים לכם. לכן מה שחשוב זה איזה ערך *אתם* רוצים להציב, למה אתם רוצים לחנך ולפי זה לבחור את התגובה בסיטואציות השונות

האמת שמה שקרה פה הוא לא כל כך אופייני לנו, ולא משקף את ההתנהלות הרגילה שלנו. ולכן גם אני מתלבטת יותר איך להגיב.

1. באופן כללי כל ילד מקבל מתנות לכבוד יום ההולדת שלו (מאיתנו, ומסבא וסבתא משני הצדדים), ובדרך כלל קונים דברים איכותיים שנשמרים לאורך זמן.

חוץ מזה בפסח מקבלים מתנת אפיקומן - או משחק משותף לכולם, או כסף לכל אחד (והם אוהבים לחסוך). ובחנוכה גם מקבלים דמי חנוכה (מסבא וסבתא), ומאיתנו מתנות קטנות או קצת כסף, משתנה עם השנים.

את הכסף שלהם אנחנו שומרים להם, ואם קורה שהם רואים משהו שהם ממש רוצים ולא תכננתי לקנות, אני אומרת להם שזו הזדמנות לקנות כמתנה מהכסף שסבא וסבתא הביאו להם.

חוץ מזה כשיש לילד טיפול שיניים או משהו דומה, אז קונים הפתעה קטנה אחר כך - והם בחרו שזה יהיה משהו לכולם ולא רק לילד שהיה אצל הרופא (או משהו משותף לכולם, או אותו דבר לכל אחד - משהו זול וקטן).

ולעבוד פורים כשקונים אביזרים לתחפושות, אז לפעמים יוצא שזה גם עוד משחקים שמשמשים אותם גם להמשך השנה.

אז סה"כ לא נראה לי שאנחנו מגזימים יותר מידי במתנות לעתים קרובות. עכשיו יצא שהיו לשני הילדים תורים שרציתי לקנות להם על זה הפתעה קטנה, ובנוסף היה צריך לקנות אביזרים לתחפושות, אז שילבנו את הדברים וההפתעות שקנינו היו מיועדות גם לתחפושות.

וחוץ מזה אחד מהם גם חוגג יום הולדת עוד מעט, אז זה גם הביא לעוד קניה של מתנות בשבילו...

2. בעיקרון אנחנו ממש לא קונים חדש כל פעם שמשהו מתקלקל. באמת פה יצא רצף כזה ואני לא בטוחה שזה היה נכון. ומצד שני, בגלל שזה ציוד לתחפושות - לא חשבתי שנכון להגיד שאי אפשר לקנות עוד. אבל כן למדנו מזה שעדיף לשמור את הציוד לפורים ולא להשתמש לפני.

האמת שזה גם שונה מבחינתי אם זה נהרס מיד אחרי שנקנה, או שהספיקו קצת ליהנות מזה, ואז זה נהרס. אם זה נהרס ממש מיד זה הרבה יותר קשה... (אולי זה אומר שעדיף לקנות משהו יותר איכותי בפעם הבאה, אבל יש פה גם שיקול כלכלי...).

3. לגבי קניה של משהו איכותי ויקר מול משהו זול שנהרס מהר - זו באמת שאלה.

ליום הולדת בדרך כלל נשקיע במשהו איכותי ויקר.

בתחפושת אני בדרך כלל הולכת על משהו זול יותר (למרות שרובה ב-30 זה לא כזה זול, לי זה היה נראה מספיק איכותי...).

אבל כנראה שאם הולכים על זול, עדיף באמת לשמור סגור עד יום התחפושות, ואחר כך כבר פחות מבאס אם נהרס.

המשקפת באמת חשבתי שזה איכותי. זה לא משקפת של מבוגרים במאות שקלים, אבל היא באמת נראית טובה ואיכותית, ממש לא משהו שהייתי מצפה שישבר כבר ביום הראשון.

4. אני ממש לא קונה כל דבר שהם רוצים. דיברנו על זה מראש, והיו הרבה דברים שהם ביקשו ואמרתי שלא מתאים.

פה זה היה אחרת. ידעתי שזה משהו שהם רוצים כבר הרבה זמן. והם ממש שמחו לראות את המשקפת וראיתי שזה באמת משהו שיוסיף למשחקים שלהם.

וזה לא היה הוצאה נוספת מבחינתי. אחד מהם קנה מכספי מתנות מסבא וסבתא (הכסף שלו, למעשה. עבור מצבים כאלו הוא מיועד...), והשני בחר את זה לאחת ממתנות היום הולדת. זה בהחלט היה בתכנון של הקניות היום.

5. ברור שיש פה לימוד על אחריות. וברור שאם הילד ששבר היה עושה את זה בכוונה או עושה משהו שהוא לא אמור לעשות שהיה גורם לזה להישבר, היינו דורשים ממנו לקחת אחריות.

אבל זה באמת לא היתה אשמתו. הוא שם את המשקפת על הצוואר בצורה בטיחותית, וכנראה כשהוא רץ ונתקל בכסא שמישהו לא סידר כמו שצריך, איכשהו המשקפת עפה ונפלה. לא יודעת בדיוק מה היה כי לא ראיתי, אבל הוא מצידו בהחלט היה אחראי.

והילד שהמשקפת שלו - היה לגמרי בסדר פה. הוא סה"כ הרשה לאח שלו לשחק איתו, למרות שזה חדש והוא רצה שזה יהיה אצלו. אז זה שהוא היה כל כך מבואס זה הכי הגיוני....

כתבתי פה ממש באריכות, אבל באמת אני לא מרגישה עדיין שאני יוצאת עם כיוון ברור.

ועם בעלי לא הצלחתי בכלל לדבר כי אחד הילדים לא הצליח להירדם הלילה עד מאוחר (זה ששבר את המשקפת, מניחה שזה קשור...) אז בעלי הלך לישון לידו...

בא לך 🙃

1- ממש להשתדל לא לקחת את הילדים לקניות של דברים מפתים ( אנחנו חיים ביישוב ולא בעיר, הילדים לא רגילים כל כך לחנויות גדולות, להגיע לחנות זו אטרקציה וקשה להם מאוד לוותר אם הם רואים משהו שרצו.

מבחינתי זו התמודדות מיותרת, יש להם מספיק הזדמנויות בחיים לעבוד על דחיית סיפוקים. וגם לי כמבוגרת קשה לפעמים לא לקנות משהו שאני מאוד רוצה. אז בשביל מה? לא לוקחת אותם לקניות צעצועים, תחפושות כלי כתיבה וכיוצא בזה)

2- כשקונים משהו חדש לאירוע, שומרים אותו חדש עד לארוע, לא משנה אם זה פורים, יום הולדת, נסיעה, חג...

אם מקפידים ליישם כמו שצריך את סעיף 1 זה אפילו לא מצריך התמודדות מול הילדים כי הם בכלל לא יודעים שהחפץ נקנה 😉

3- סוג מסוים של צעצועים, כדאי להטרים ולומר לילדים שזה צעצוע שלא מחזיק הרבה זמן מעמד. נכון שלא תמיד אפשר לדעת, לפעמים אפשר לראות לפי סוג הפלסטיק או המותג, כמובן לא תמיד. וגם אם יודעים שזה עלול להשבר זה לאו דווקא מונע את הבאסה שתתרחש כשזה יישבר, אבל לפעמים עוזר. צעצוע כזה שחלק מהמשיכה שלו זה רעש או אור, שעובד על בטריות, מסבירה שלפעמים הבטריה נגמרת מהר ואז לא עובד.

בסיטואציה הנוכחית, בשורה התחתונה,

אני אישית כן הייתי קונה חדש לילד שנשבר לו.

אבל, אם אפשר, הייתי אומרת לו שאני צריכה לחשוב על זה, וממילא זה מיועד לפורים ועד פורים תחליטי מה לעשות. והייתי לוקחת את שתי המשקפות ונותנת באירוע המתאים.

אף על פי שאני מזדהה עם הערך של ללמד ילדים לשמור על חפצים וערך של כסף וכו', לא הייתי משתמשת דווקא בארוע כזה כדי ללמד את זה: ראשית את אומרת בעצמך שהם התנהגו באחריות, שנית, העובדה שלאח יש צעצוע זהה ולא שבור, תשים את זה מול העיניים, הרבה יותר מצעצוע שהיה רק לאחד, ואז נשבר והלך לפח ונשכח אחרי כמה ימים. נכון, לא תמיד תוכלי לתקן את המציאות ולהתאים אותה לילד. ויהיו פעמים שהוא יהיה חייב להתמודד עם האכזבה. אבל אם במצב הזה, של פורים ויום הולדת וכו', את יכולה, ובמחיר לא גבוה מדי( לדעתי, כמובן שזה אינדיבידואלי), הייתי עושה זאת.

ומצד שני, הוא לא יקבל ישר את המשקפת החדשה, ועדיין תהיה לו, במידה מסוימת, את חווית הבאסה של לקנות צעצוע יקר ולחוות שבירה שלו, ועדיין תוכלו' לשלוף'את החוויה הזו במקרה הצורך כשתדברו על סוגיות של צרכנות נבונה.

ואם קראת את כל המגילה עד כה, אחמיא לך על כך שהילדים שלך אחים כאלה טובים, ומרשים אחד לשני להשתמש בצעצוע חדש מיד כשמקבלים אותו, זה לא מובן מאליו בכלל 👏👏👏

ולגבי הסוף, זאת נקודה ממש משמעותית וחשובה,

ואם הילד בעצמו הגיע למסקנה שאם צעצוע נשבר אז המסקנה היא לא לתת לאחרים לשחק בו,

אז דווקא בגלל זה יש מקום ללמד אותו שצעצוע אפשר לקנות חדש, חברות, ובמיוחד בין אחים אי אפשר לקנות ואין לזה תחליף, והקשר ביניהם זה לא משהו שהייתי מפילה עכשיו על משחק ב60 ש"ח.

אפשר גם לומר מפורשות שבגלל שבמקרה הזה לא הוא שבר, לפנים משורת הדין אתם מוכנים לקנות לו חדש אבל לא תמיד זה יקרה. וזה סופו של כל משחק שבסוף הוא נהרס.. (ולפעמים בהתחלה וכו)

ותודה על המחמאה בסוף. שימחת אותי🙂

הם באמת אחים טובים...

1. כל עוד ההקלטה נעשתה בנוכחות המקליט אין בזה בעיה. חוקית לפחות. וזה אל נחשב האזנת סתר

2. היום בכל המכשירים כמעט יש הקלטות. וכן, צריך לקחת בחשבון את הדברים האלה כשמשוחחים עם עוד אנשים

גם יל יש בצורה מובנית בטלפון, ולא דרך אפליקציה שהורדתי, אבל ממש לא יצא לי לשבת להאזין להקלטה של שיחה כדי להוכיח את צדקתי. 

לפעמים עולה צורך, אבל לנושא כזה נראה לי פחות נורמלי האמת..

יש אנשים שיש להם אפליקציה שמקליטה אוטומטית כנראה על זה היא דיברה

מבחינה חוקית אין עם זה בעיה ולא חייבים לידע על זה. זה לא אומר שמותר לעשות כל שימוש עם ההקלטה.

בנוגע לעבודה כל עוד המקליט הוא חלק מהמשתתפים ואין איסור להקליט מבחינת תכנים סודיים אז זה מותר. לא נראה לי שמישהו יעשה כזה דבר רק בשביל להיות צודק בויכוח זה מעשה קטנוני.

באופן כללי קחי בחשבון שבימינו את תמיד יכולה להיות מוקלטת 

בהקלטה אם קיימת שימוש להיות צודק.

חושבת שאם יש בידו הקלטה של שיחות או פגישות ויגיעו מצב של חילוקי דעות לגבי הנאמר בפגישה אז למה זה יהיה קטנוני להוכיח.

כנל לגבי התנהלות בין לקוחות ועסקים. אמור להיות חוזה. זה הפוליטיקלי קורקט

להשתמש בהקלטה זה פשוט פחות מתאים בעיניי..

פשוט עלו לי תהיות לאחר המפגש עם החברות.

סתם הרגשתי כזה לא נעים.

ברור שאני שלמה עם כל מילה שאני אומרת.

רק הרגשתי כזה שזה לא הכי נעים, כי את משוחחת בטלפון עם חברה לאוזניים שלה, יש איזשהו אמון  ולאחר מכן לדעת שיתכן והיא תשמע בשידור חוזר בנוכחות אנשים נוספים.

בלי כוונה דווקא להשמיע להם אבל סביר להניח שהיא תקשיב על רמקול.

לא נעים בקיצור.

ולא אמור להתבסס על הקלטת המידע.

זה נפוץ לדעתי שיש מקליט שיחות. אם יש לך אמון במישהו שמשפטים שאת אומרת לא יעברו הלאה, זה לא משנה אם הוא מצטט אותך או משמיע את ההקלטה בפני אנשים אחרים.

כמו שברור לך ששיחות קוליות בווטסאפ אפשר להעביר הלאה... ככה גם עם שיחות טלפון.

הכל תלוי בהקשר של השימוש לא בכלי שבו נעשה השימוש.

יש לי אפליקציה ויש נראה לי בכל- אם לא רוב הטלפונים אפשרות מובנית..

זה עוזר בעיקר למשל שנותנים לך טלפון או כתובת לא צריך לבקש כמה פעמים, אחרי השיחה מקשיבים להקלטה.

גם כשקובעים תור אז יש תיעוד וכו.

לצורכי עבודה, בפגישות די ברור לי שהכל מתועד ומוקלט, מה שאני לא רוצה שיתועד אגיד מחוץ לפגישה ומחוץ לפרוטוקול.

מן הראוי לומר בתחילת כל פגישה שהיא מוקלטת, אבל מרוב שזה רגיל, לא רואה בזה משהו יוצא דופן אם מקליטים בלי לומר.

מקפידים להגיד בתחילת הפגישה רק בפגישות רשמיות.

מבחינת טיפול בפרטים, אני כמעט אף פעם לא ייחס אמירה מסויימת למישהו מסויים על רקע אישי אלא אך ורק על רקע מקצועי.

כלומר מבחינתי מה שחשוב זה לדוגמה שמנהל הפרוייקט אישר שכך וכך קרה, ולא יוסי אמר ש..

כי זה לא אישי, יוסי יכול לטעות, לומר דברים שאח"כ יתחרט עליהם,

אבל לגבי עובדות מקצועיות בהחלט משתמשת. זה עוזר לתחקר אירועים ולשפר נהלי עבודה.

יש אצלנו הפרדה ברורה בין ישיבות דיסקרטיות שנועדו לחשיבה וחשוב שאנשים יעיזו להעלות מחשבות בכנות ובפתיחות, לבין ישיבות שהמטרה שלהם שיתוף מידע מסויים או סטטוס התקדמות ואז זה ברור שישתמשו בחומרים מתוך הפגישה.

איזה כיף לכם שהמזג באזור שלך מאפשר לצאת לגינה עם הילדים

כל-כך שמחה בשבילך

אצלנו קפוא כל יום ב 16 וזה כבר ממש נדרש..

בטרומפלדור. לא צריך הפניה.פשוט להגיע בשעות שזה פועל.

אולי אנסה לברר על מיון אורטופדי באמת.

וואי נלחצתי שצריך תור לאורטופד וזה לפחות שבועיים והגבס צריך לרדת מחר🤦‍♀️

חיכיתי רבע שעה על הקו והיא לא ידעה

התקשרתי לטורים וגם לא ידעה

אוף

שמסתבר שאמורים לקבוע תור לאורטופד.

לא יודעת איך היינו אמורים לדעת את זה, אף אחד לא אמר לנו כלום בשום שלב.

המזכירה היתה חמודה ודחפה אותנו בין התורים והגבס הוסר🥳

יש לך מושג איך יוצרים קשר?

מתרחקת מאנשים שמתייחסים לא יפה ומציקים, גם אם הם הורים או משפחה, יש מספיק אנשים נחמדים שמתייחסים יפה.

זה לא חייב להיות בנושא של רזון, אני רזה ועדין אנשים מצאו על מה להציק.

בטח שיש מקום, תתפסי אותו! עם ראש מורם.

זה כזה קשה להרגיש ככה, שמעריכים אותך או פחות לפי חיצוניות.. הכל מסכות מאמי.

וגם, לא חייב להימצא ככ הרבה לידם אם זה ככה..

אפשר גם להגיד שההערות האלה לא במקום, אבל זה כבר עניין של מסוגלות

אז לאנשים שהמדד שלהם בחיים הוא מידת הרזון של האדם - לא אמור להיות מקום בעולם...

כתבתי חריף, אני יודעת. ובסופו של דבר מדובר בנשים שאוהבות אותך ומן הסתם המבטים שלהן הם מדאגה. ובכל זאת, לא נראה שהמבטים וההערות האלו יובילו אותך לשינוי...

בכל אופן, דווקא לנשים מלאות יש הרבה מקום בעולם - כי הן תופסות הרבה מקום (כותבת לך כאחת שגם הייתה רזה והשמינה עם ההיריונות... למזלי ירשתי את הגנטיקה הזו מאמא שלי, אז אין לה מה לומר בעניין... היא כן מנסה לעודד אותי לאכול בריא, בלי קשר למשקל, כמו שהיא עושה עכשיו, אבל עושה את זה בעדינות ובלי מבטים מיותרים...)

חיבוק לך! הכי חשוב שתאהבי את עצמך בכל מצב, בלי קשר לסביבה, ומשם תוכלי אולי לחשוב על שינוי...

ניסיון לא פשוט

אני מאמינה שהכי חשוב זה לעבוד על עצמך לאהוב את עצמך כמו שאת.

ככל שתרגישי טוב עם עצמך, פחות יכאיב לך האמירות של אחרים.

ועדיין, קשה מאוד...

חיבוק ענק ענק!!!

עם כל הדאגה , הגוף שלך הוא עניינך בלבד.

ברור שממש לא קל מול הערות ומבטים בטח כשזה מאנשים קרובים,אבל תזכרי שזה בכלל לא לגיטימי ולא עניינם

תאהבי את את עצמך כמו שאת

את כל מה שיש בך מעבר למבנה גוף

ותנסי כמה שאפשר להתעלם...

לרזות ולשמנות, והדבר האחרון שהגיוני הוא שהערך שלנו יהיה תלוי במשקל שלנו.

כשהייתי מתלוננת אחרי החתונה שהשמנתי בעלי הה אומר לי 'אז עכשיו יש ממך יותר בעולם' ובאמת אשה שהיא רעיה, אמא, הרה ןמניקה יש ממנה הרבה יותר בעולם..

א לנרמל כן רב הנשים משמינות בשלב הזה של החיים

ב גם אם לא הערך שלך השווי שלך לחלוטין לא תלוי בזה...

רב הנשים ששומרות בקפידה זה ממש לא ענים בריאותי אלא של יופי.

במקביל לאכול טוב עושה טוב לנפש..

אני רואה למשל שלהגיד לעצמי לא לאכול שוקולד זה מאד קשה אבל לאכול טוב זה הרבה יותר קל והתחושה הטוסה מזה מדרבנת לפמים להמנע ממתוקים.

מניחה שאת טעונה יותר ממני ולכן דברים קצת יותר מורכבים, כי אמא שלי לא רזה בכלל והיחידה שיש לה אישיו עם המשקל שלי זו אני....

המון הצלחה, שתצליחי לאהוב את עצמך ככה בדיוק, זה ההתחלה.....

אני לפעמים מאוד אוהבת את עצמי. משתדלת להתלבש יפה, להתאפר, מטפחת מתאימה ואז מרגישה מושלם

אבל תמיד צצה לי ההרגשה שכולם סביבי רזים ואני- לא

יודעת שזו סוג של הפרעת אכילה

ואני לא כזו שמנה לדעתי ועדיין, יש רגעים שאוהבת את עצמי ורגעים שממש לא

מניחה שכולנו כך

אבל מסתכלת אפילו בעבודה, רוב רובן שעובדות איתי רזות ממני בהרבה ומתחילה לחשוב אולי משהו פה באמת לא תקין

ואולי אין יותר מקום למלאות בעולם

ביום בהיר אחד קלטתי שכן 90 אחוז רזות ממני.

וגם הבנתי למה. קמות בחמש וחצי לעשות כושר...

אהמממ אהמממ אני בקושי ישנה בלילה בין קימות אז לא יקרה.

יש לי הרבה יותר שינויים הורמונליים בגוף, הרבה יותר פיקים של עייפות שקשה לי להכין לי אוכל טוב.

והאישה היחידה שאני אמורה להשוות את עצמי אליה היא אני.

כן אני רוצה להיות יותר רזה. אני לא שמנה מאד וכמה קג פחות וקצת חיטוב אראה מושלם.

ואז שניה חושבת על זה שוב.

מושלם למי? זה הכל בראש שלי.

שוב כשאת מקבלת כל הזמן ביקורת חיצוית זה קשה.

אני מובכת אפילו כשחמותי מחמיאה ליש אני מרזה כיכ אילו היא אומרת שהייתי שמנה לפני כן. בניגוד לאמא שלי חמותי ממש רזה אבל ברוך השם! חוסר הטקט שלה לא מתבטא בנושא הרגיש הזה.

אבל תשתדלי כמו שאת מתארת לאהוב את עצמך, ולאטום את האוזניים החיצוניות האלה שרק משוות ומודדות.... זה נוראי.

ואז תהיי רזההה ומה יקרה? באמת תהיי שווה יותר? לפחות במשקל תהיי פחות..

את מהממת כפי שאת, והמודעות שלך לזה שאת בתקופת משבר ואין לך כוחות נפש לתהליך של ירידה במשקל כרגע היא מדהימה! קבלי את עצמך כפי שאת, ואל תתני לרעשים חיצוניים להסיח אותך. כמה קשה לקבל ביקורת מאמא, חמות ואנשים שמסביבך... אישית - הייתי מתרחקת כמה שאני יכולה כי זה בטח מכווצ'ץ' נורא.

אומרת את זה בתור אחת שמנה, שירדה במשקל ואז עלתה עם ריבית ומשכנתא מה שנקרא בהריון ואחרי הלידה בניסיונות ההנקה הכושלים שלי

מה שחשוב זה שאת אוהבת את עצמך כפי שאת, שהאיש שלך אוהב אותך כפי שאת וכל השאר לא רלוונטים. הגוף שלך הוא שלך ואין לאף אחד זכות להעיר לך בנושאים האלו, גם לא ברמז או בצחוק! זה פשוט לא מתאים, נושא אישי ופעמים רבות גם רגיש כל כך...

היי גאה בחיים שהבאת לעולם, תחבקי את עצמך ואת הגוף שלך ❤️

זה הזמן

לא להגיע לאמא

ולא לחמותך.

להתרחק ממי שעושה לך תחושה רעה עם עצמך

להתקרב לנשים שאוהבות אותך ומעריכות אותך בלי שום קשר למראה שלך!!!!

המראה שלך- זה דבר פרטי שלך!! ושאף אחד לא יעז להכנס לעניינים האלה שלך!!!

וכן- מותר להיות מעל המשקל האידאלי!! אנחנו נשים!! ואימהות!! ובעה כשתרצי תוכלי להגיע למשקל הרצוי- וזה יגיע כשאת תרצי. ולא כי מישהו אחר מעיר לך הערות.

תהי חזקה!!

שולחת חיבוק גדול!

ושתדעי שאני סופר עצבנית על אמא שלך ועל חמותך..😉

מי שמעיר לך תשלחי אותו אליי אני יישר אותו טוב טוב😈😈

בטוחה שאמא וחמותך עושות את זה בלי לשים לב.

זה באמת לא נעים בכלל

אני הייתי אומרת לאמא שלי בשיר הפתיחות שזה לא במקום בכלל להגיד לך את זה ושאת סבבה עם הגוף שלך ואוהבת אותו. וגם אחרי לידות וכו'.. אז לגמרי מותר.

גם לי כל החיים יש אישיו עם השמנה... וכל מה שאני אוכלת אני חושבת אם זה משמין וזה סיוט כי אני לא נהנת עד הסוף מהאוכל!!

וסבתא שלי תמיד זרקה לי עקיצות .. בחיים לא חשבתי לא לראות אותה. פשוט אמרתי שזה פוגע וניסיתי פחות לתת לזה מקום.

את אוהבת את עצמך? בעלך אוהב אותך?

זה לגמרי מספיק!!

אם את מרגישה לא בנוח עם הגוף שלך זה גם בסדר ואפשר לעשות עבודה על זה ממקום אישי לא כי מישהו אמר לך.. 

כי זה פוגש אותי קרוב😒

כן עם אמא וחמות שכל הזמן היו/עודנה מעירות קודם כל על הנראות:

יא, איך רזית

או-

שקט.

.

ארררררר

דבר ראשון שולחת לך חיבוק

איזה תחושות קשותת

אני חושבת ומצטרפת לכל מה שאמרו לך

אם לוקחים השמנה כמראה חיצוני בלבד שימי את הכל בצד ותאהבי אותך סופית מכל הבחינות ומכל הצדדים

אין שום סיבה שבעולם שאף אחד לא משנה כמה קרוב הוא אלייך יתן לך דין וחשבון על משהו כל כך שלך - הגוף שלך

מאמינה שקל להגיד וקשה ליישם אבל קחי את זה כנקודה למחשבה ולהצליח להאמין ולחיות ככה🙏🏼

בסטנדאפ של חנה כהן אורלו, והיא אמרה משהו בסגנון שהיא מאוד דוסית ומאמינה בדיוק במה שכתוב בתורה, וכתוב - רזות רעות. (פרות רזות רעות...)

ולכן היא שונאת את כל הרזות.

חיבוק.

מעוד אחת שמתמודדת עם המשקל

ובכל מקרה,

הכי חשוב לשמוח. ושהנפש תהיה בטוב.

הרבה יותר ממה שכתוב על המשקל.

וזה מדהים שכשאת רוצה את יורדת, ומדהים שאת מדויקת לכוחות שלך ♥️

אבל כן  ממליצה לקנות  מגן מסך איכותי

לקנות מהיקרים.לא הזולים

וגם מגן לטלפון עצמו שיהיה עם בליטות בצדדים כזה

כיסוי עם שוליים רחבים, כמו בתמונה, מגן ממכה צדדית או מנפילה חלשה.  

אם המכשיר נופל על מדרכה / כביש, והמסך כלפי המשטח, ויש אבן קטנה, השפיצים של האבן פוגעים בזכוכית ומהמכה הזכוכית נשברת.  

לק"י

לפחות למנוע חלק מהנפילות.

ואולי נקנה מגן ספר, למרות שאני לא אוהבת, אבל זה כנראה עדיף כרגע.

אלא נהיה בו סוג של קרע והמסך מתחת לא נשבר

זה מגן מסך בהדפסה על המסך ככה שלוקח כמה דקות לעשות את זה בחנות לא יותר מ 5 דקות

זה מה שאני ראיתי שטוב כן? ..

הסכוכית נשברת

הסיליקון מקסימום טיפה נסדק והמסך נשמר

טיפה יותר יקר אבל כל המוכרים בכמה חנויות אמרו שזה חזק ומומלץ פי כמה מהזכוכית

אם המגן נשבר, מחליפים.

לק"י

בטוח יצא לי חסכוני יותר🙊

בעבר הזמנתי מאליאקספרס מגנים, ואז היה לי זול להחליף.

לקנות בארץ עולה יקר.....

לק"י

הוא גם מתפרק לי לכמה שכבות.....

בדבר כזה לא חושבת שנתקלתי.

לכן נראה לי שזה סוג דפוק של פלאפון.

על 50 גרם דבש (50 ג'= 5 כפיות מדידה)

10 טיפות שמן לבנדר

לערבב ביחד, לשמור בכלי נקי ולמרוח על התפרים. זה נשמע מגעיל אבל השמן לבנדר הוא 'כבד' אז כשמערבבים ומורחים זה מרגיש יותר שומני מאשר דבשי.

ולדאוג לדבש איכותי

הציל אותי ממש.

וגם שטיפות עם בקבוק פשוט עם פיית ספורט

ולהרדמת המקום מרחתי עזרקאין.

פדים של מגנזיום (בהתחלה לקחתי מהמחלקה כמה שיהיו לי בבית, ואז קניתי בבית מרקחת והקפאתי).

עזרקאין עזר קצת גם. 

עם פיית ספורט אחרי כל יציאה מהשירותים ולהחליף הרבה תחבושות גם אם יש מעט דימום.

פדים מגנזיום אם עדיין מאושפזת אז יש במחלקה בדרכ

כל פעם משהו אחר....

שמישהו יכתוב שו"ת בענייני שלשולים וזהו.

שפעם ביום זה בסדר

ואפשר לשלוח.

לק"י

השאלה מה קורה אם ילד שלשל כמה פעמים, ואז מתחיל לשלשל פעם ביום.

עד שעושים בדיקת צואה בדר"כ כבר לא צריך 😅

מחר אני איתו בבית. אבל נראה מה יהיה מחר.

לק"י

לא נראה שמציק לו.

ואם הייתי איתו בחופש, הייתי כנראה מחכה שיעבור לבד.

חברה שלי המליצה לי וראיתי שזה באמת עזר.

בישלתי אורז לבן עם כמות גדולה של מים, יותר מתמיד. בסוף הבישול שפכתי את המים המיותרים לכוס, ואחרי שהתקרר הוספתי לבקבוק של הקטנה.

בנוסף נתתי לה לאכול גם מהאורז, וגם הרבה בננות. השילוב של כל הדברים עזר ותוך יום השלשולים הפסיקו.

לק"י

הוא גם לא אכלן גדול, כך שגם אם הוא אוכל אורז זה ממש מעט.

ובננות הוא בכלל לא מסכים לאכול.

היא גם לא אכלנית גדולה (משתנה לה לפי המצב רוח...).

מקווה שהבן שלך יסכים לשתות, ושזה יעזור לו...

רפואה שלמה!

כל עוד תאריך הפסקת העבודה שלך הוא תוך כדי ההריון (ביטוח לאומי קוראים לזה "יום קובע") ואת חותמת אבטלה ברצף עד הלידה (כלומר לא חזרת לעבוד או התחלת עבודה חדשה, אפילו זמנית)- יחשבו לך דמי לידה לפי תלושי השכר ולא לפי דמי האבטלה.

שימי לב שכמו שעוד אחת! כתבה, כשאת מתפטרת מרצון יש תשעים ימים שלילה שבהם את לא זכאית לתשלום.  

עם נציגה מביטוח לאומי שאמרה משהו שונה..

לא כתוב על זה כלום באינטרנט

לכי להבדק

לשלול הריון חוץ רחמי

אבל הכל יכול להיות.

אם זה הולך ומתגבר אולי בייצת מוקדם יותר ממה שאת רגילה...

כן חושבת מהתיאור שלך שזה הולך ומתגבר שכדאי להבדק....

משחקים תואמים גיל? 

אפילו אם יש לך זמן להכניס אותו למטבח לאיזה שעת אפייה ילדים בגיל הזה אוהבים את זה...

יש להם הרבה משחקים, ספרים ויצירות

אבל בגלל שרוב הימים הגשומים הם ממילא בגן, לא נשאר להם הרבה זמן עד שהם מתעייפים כדי להשתעמם בו

בשבתות גשומות מאוד משחקת איתם חתחתול/ טאקי/ רמי וכאלה או שלומדים משהו ביחד. הוא גם אוהב לשבת לקרוא לבד סיפורים

אצלנו גם היום לבן שלי היה גן אבל אם לא - כנראה זהייתי מוציאה אותו איתי מהבית לקניות ודואגת שבעלי יישב איתו קצת ללמוד משהו

באמת קשה כשאין פרטנר טוב למשחקים... אבל יש דברים שאפשר לעשות גם לבד.

בתור התחלה, בשביל הגמילה, אפשר לתת לו דברים יותר יצירתיים במחשב - ליצור מצגות, לצייר בצייר, לצפות בסרטוני יצירה (כמו בפלסטלינה או אוריגמי)... שלפחות לא יהיה בזה רק בהייה חסרת תכלית/משחקים שלא מקדמים לשום מקום...

ספרים

יצירה

פאזלים

משחקי הרכבה ודמיון (בגיל הזה אפשר לגו, מסלולי מכוניות מורכבים, פליימוביל, יש משחקי הכתבה טכניים עם ברגים וחשיבה הנדסית)

לנגן (לרשום אותו לחוג או לחפש ביוטיוב הדרכות ללימוד עצמי)

דברים שלא עושים לבד:

כתיבת סיפור ביחד איתי

בישול ואפיה יחד איתי

להזמין/ללכת לחבר או שכן (אפילו לא באותו גיל ממש.. אם זאת קירבה גאוגרפית שמאפשרת פשוט לדפוק בדלת זה יתרון)

להתקשר לסבתא ולעשות איתה משהו טלפוני בהמשכים (אם יש סבתא שזורמת..)

כשאין גשם:

הרבה מאוד משחקים בחוץ עם חברים:

אופניים ושאר "מתגלגלים", בונים "מחנה", כבר מתחילים בגיל הזה כדורגל ודומיו, הרבה איסוף וניצול גרוטאות שמסתובבות ליד הפח..

אוהבים:

פליימוביל

ספרים

פאזלים 

עושים חוברות עבודה, יצירה, פאזלים

ברגע שאין הגבלה

אז אין סיבה שבזמנים מסויימים הוא יבחר לעשות משהו אחר במקום מסך.

ואז לחשוב על דברים שמתאימים לגיל.

אכתוב לך מה הולך אצלינו, אין לנו מסכים בבית בכלל.

לגו

פאזלים

ספרים

חברים

אם נעים אז יוצאים קצת לסיבוב באופניים

שעה ביום בעיניי זה די והותר. ברגע שמתרגלים למסך כל השאר נראה משעמם.

אצלי קטנים יותר ואני נותנת רק פם בשבוע, ולפעמים סרטונים מזדמנים.

בכל אופן אפשר יצירות, משחקי קופסא, קריאת ספרים, הכנת אוכל...

דיברתי עם מישהי שילדה איתה פעמיים והיתה מאוד מאוד מרוצה.

אני לא סגרתי איתה כי כבר היתה תפוסה בתאריך המשוער שלי.

3 פעמים ב"ה

ממליצה בחום רב!!

להשלים שעה פרטנית. 

אחרי כמה פעמים הסברתי להם טוב מאוד שאין מצב

או שעת מילויי מקום או שאני לא לוקחת כיתה שלימה

לא תהיה להם ברירה..

מיילא פעם ב... הייתי מבליגה אבל נשמע ממך שזה מלא פעמים

תסבירי את עצמך בצורה הכי ברורה שאין סיכוי ככה

ואין לי בעיה להשלים שעה פרטנית.

אבל זה כסף שמגיע לי

( גם ככה המשכורת נמוכה וזה מעלה משמעותית את השכר המילוי מקום )

זה לפחות פעם בשבוע 

אז מאז שהתעצבנתי לוקחים אותי פחות.

אבל עדיין זה תחושה לא נעימה.כי אני מאד אוהבת את הבית ספר והאנשים

לק"י

כי עקרונית אסור למלא מקום בפרטני.

בפועל, כשאין ברירה, אין ברירה...

(פעם היינו מחליפים פרטני ושהיה אם היה לנו באותו יום, וממלאים מקום בשהיה).

כשממלאים מקום בשהיה, עקרונית אמורים להשלים אותה בזמן אחר. בפועל, המנהלת שלי הודיעה שהיא לא עושה את זה. אחרת אנשים לא ימלאו מקום.

אז אנחנו מקבלים תשלום על מ"מ גם בשהיה

ולא מובן לי למה לא לתת על זה את מה שמגיע.

או כמו שאמרתי כל שני מילויי מקום על פרטני יחשב מילוי מקום 

ולכן אין אפשרות לדווח לך מילוי מקום. פעם הבאה תסרבי.

שהיה אפשר וכן אמורים לדווח. תדרשי מה שמגיע לך

אבל לא מתחשבים בזה במילויי מקום

איזה התנהגות זאת, לנצל ככה עובדים.

כשבעלי ממלא מקום מובן מאליו שהוא מקבל שעת מילוי מקום, בין אם זה על פרטני או על שהייה (מקסימום משלים פרטני בשהייה אם צריך).

מקווה שתקבלי את מה שמגיע לך!

אם זה על פרטני לא אמורים לשלם לך. כעיקרון את יכולה לסרב לא לעשות את המילוי מקום. אבל אני חושבת שזה "חברי" לעזור למערכת. כי גם כשאת לא מגיעה מישהי נכנסת במקומך למילוי מקום.

אם זה על שהיה צריכים לשלם לך.

אבל או שזה לא יקרה כל שבוע

או שישלמו משהו מעבר כי זה פרטני ולא שיעור רגיל 

ספורט מותאם להריון יכול לעזור ממש

ואצלי הכי עזר שפשוט לא היו דברים משמינים ומגרים בבית (זה עוזר בכל מצב)

לא שוקולדים ולא חטיפים

וגם תמיד בנגיש ירקות חתוכים או פירות

ולי אישית אוטומטית שאין אז פחות מתחשק

ושיש נגיש אוכל מסוים יותר קל לאכול אותו ואז ששבעים פחות קורץ דברים אחרים

זכור לי שמישהי פה בפורום כתבה שהתחילה את ההריון בעודף משקל ובעזרת תזונה סיימה את ההריון במשקל שבו התחילה. לא זוכרת אבל מי. מחילה. 

וגם שם כמובן שהרגשתי.

במיוחד אם השליה אחורית

ההריון הזה שלי עם שליה אחורית ואני מרגישה תנועות משבוע 12-13

ומאז מרגישה תנועות ממש ברורות וחזקות

וחלש אבל הוא פעיל קופץ ומתנגש בדפנות הרחם פשוט רוב הנשים לא ישימו לב לזה

אם הרגשת משהו קטן ממש מתחת לבטן אז יכול להיות שאלו תנועות

בשבוע 13 כבר הרגשתי...

ולאט לאט זה התעצם לתנועות רציניות.

אני בטוחה שלא פינטזתי.

איפשר לפספס...

תנועות חדות לא הגיוני עוד. אבל מן פירפורים כאלה או בועות הגיוני כבר להרגיש....

במיוחד אם את רבע עוף . אמרו לי שזה קשור למבנה גוף רזה.

אבל היה הריון שהרגשתי בוודאות משבוע 12,הרופא אישש את זה לפי המיקום שתיארתי לו

(הייתי בטוחה שזה לא יכול להיות אבל זה כן)

כמובן זה לא בעיטות 😉 קצת תחושה כזו

שום גזים. זה בכלל לא אותם תחושות אצלי.

אין לי את זה שאני לא בהיריון....

שהרופאים יצאו קצת מהבועה...

זה מה שאני שמעתי

את שמעת משהו אחר, וזה בסדר

משום מה אני אישית יותר מאמינה לזה שזה גזים.. לא יודעת

עוברוני כל-כך קטן בשבוע הזה..

אבל אם באלך לשייך את אותם בועות (שגם במילה מזכירה גזים, בועות אוויר) - סבבה לגמרי 😏

הסטטיסטיקה ומה שהם למדו...

אז אם זה לא מסתדר עם זה הם יגידו לך

לא הגיוני לא אפשרי.

שעברתי הפלות הייתי אצל רופאים בסיכון אמרו לי שהבדיקות יצאו תקינות ואין מה לתת לי כלום. לא יעזור כלום. לפי הסטטיסטיקה לא יעזור כלום. אין כלום. ביקשתי תמיכה. אז הרופא אמר לי אני יכול גם להביא לך כדור קמח אבל זה לא יעזור. עד שמצאתי פרופ' שיצא נגד הסטטיסטיקה ואמר לי אז מה אם הכל תקין זה מבחינתי לא הגיוני לא לתת לאישה שעברה 3 הפלות רצוף שום תמיכה.

בכל מקרה הוא כנראה צדק..  

אני זוכרת שבעלי דיבר עם הרופא ההוא שהיה נגד לתת לי (הוא גם פרופ') ואמר לו שההיריון החזיק..והפרופ' המשיך להגיד לו 'זה לא קשור לתמיכה וגם ככה כנראה זה היה מחזיק וזה לא קשור ..

הזיהההה!!!!!!!

כל אחת בתחושתה תחיה 

אני אישית מרגישה את הבועות

ואני מכירה אותם בלי קשר להריון כתחושת גזים, זה בדיוק אותה התחושה כמו גזים פנימיים.

תוך כדי אס אני רואה את העובר זז ואני מרגישה את הבועה ועדיין לא משייכת לזה.. 

בקיצור -- חברה שאומרת לי שמרגישה תנועות בשבוע 10

אני נורא מתרגשת איתה ובתוך הלב צוחקת לעצמי..

אני קצת לא מסכימה כי יש לי עבר עם רופאים. שלא קלעו בול והיו בטוחים בעצמם. שוב כי הלכו לפי הספר...

ומסתבר שטעו ...

לכן ברור לי שלא כל מה שהם אומרים זה תורה מסיני...

ואישה יודעת הכי טוב לדעתי....

במיוחד אחרי היריונות רבים..

מחכה לתנועות המלאות הוודאיות!!!!

אלה הכי מושלמות

לחזקות... וככה אני מזהה שלא דמיינתי...

לא יודעת..

אני פשוט מחפשת אחרי הסבר מדעי שזה קיים

ואין הסבר כזה.. לכן מסופקת 

ואני אומרת לך שזה לא אותו דבר.

ולמה הנשים האלה לא טוענות שהן מרגישות תנועות בשבוע 6 או 8? בשבועות האלה פשוט אין גזים אז אי אפשר לדמיין?

בהריונות חוזרים התחלתי להרגיש בשבועות 13-14 באזור השלפוחית. זה היה מאוד ברור

תרגישו ותהנו

מילא אם היה לזה הסבר מדעי, אבל זה הקטע - שאין!!!

אבל שוב כתבתי את סה גם בתגובות הקודמות תרגישו ותהנו מכל רגע!!!!

וואי איזה סיוט כל זה ממשפט בודד שהרופא שלי שמטופךת אצלו אמר שזה לא הגיוני

פשוט לא עושה חשק להגיב יותר

סליחה שנפלתי עלייך

פשוט כזה, יאללה אפשר להתקדם

לפחות לומדת להבא, וזה מעולה! אחלה שיעור לחיים 😍

ויש גם מלא נשים שמעידות שכן

(אני משוכנעת שהרגשתי בשבוע 14... האם זה נכון מדעית? מה אכפת לי. אני הרגשתי!)

כרופאים זה נשמע לנו לא סביר, גם לי אישית כאשה שעברה הריונות נשמע לא סביר, אבל אם את מאמינה שזה היה העובר ויש גם הרבה נשים אחרות שטוענות גם שהרגישו בשבועות כאלה, אז באמת מה איכפת לך? לכי עם התחושה שלך. זה גם לא משהו שאפשר להוכיח כך או אחרת. לפעמים מטופלות אומרות לי שהרגישו תנועות מוקדם מאוד, שמעתי אפילו שבוע 9, אני לא מתווכחת, מחייכת ואומרת "איזה יופי"! שתהנה לה מההריון שלה, למה להרוס לה? 

כי תכלס באמת מה זה משנה

ונגיד שזה מדומיין למי זה מפריע??

אגב לפעמים זה אפילו רק מועיל

כי אם היא בחששות וחרדה על העובר וזה נותן לה רוגע אז זה רווח נקי

יש גם משהו מעבר להאם זה הגיוני או לא

כשרופא שומע ממטופלת שהיא מרגישה כך וכך

צריך קודם כל לא לזלזל.

זה הגוף שלה וכל אחד מרגיש דברים אחרת.

לא בקשר לתנועות

התהלכתי שנה וחצי עם כאבים מוזרים ולא נתקלתי ברופא אחד שהתייחס ברצינות למה שאמרתי.

עד שהיה רופא אחד שכן.

וב"ה נפתרה הבעיה .

לא חבל?!

במצב הרגיל - את נשענת

במצב הישרדותי - את לעצמך

וגם, אל תשכחי שאחרי ככ הרבה זמן לבד, כשסוף סוף אפשר לשחרר קצת ולחלוק מהקושי, הרבה ממה שהחזקת קודם גם משתחרר. במודע או שלא.

ואז קשה

האם נכון לנו לא להישען כדי לא להרגיש קושי..? לא חושבת שזה קשור זה לזה

הקושי מורגש בין כך ובין כך

איך מרגישים פחות קושי גם במצב בו נשענים? נכנסים למצב 'הישרדותי' מודע. זה מה שיש. ואני מסוגלת. כי כך החלוקה. ומתוך כך עולים פתרונות כאלה ואחרים שצריך לבחון

וזה גם בסדר להרגיש שקשה ולהתלונן. לא חייב להיות וונדר וומן על מלא כל הזמן

אבל מזדהה ממש 🤗

את פשוט אלופה על כל התקופה ומותר לך להרגיש שקשה לך עכשיו, הכל טוב ❤️

לא יכולה לדמיין כאלה מילואים ארוכים. את אלופה!

אבל יצא לי להיות לבד לגמרי שבועיים,והיה לי יותר קל בהרבה מובנים מאשר ברגיל....

זה טבעי, נמצאים ברמת כוננות יותר גבוהה כשחיבים

גם לא מבינה את עמי איך היתי ככה

אפילו שסבלתי והיה לי קשה

ממש

בואנה היתי אלופהה תקתקתי את החיים פה מעל הטבע

ובכוחות על ואפס שינה והריון כבד וחבורת ילדים ואזעקות לפעמים

באמת

הזיה

ותוך רגע לא הצלחתי לדמיין איך זה אפשרי

עכשיו רק על כמה ימי מחלואים שיהיה לו מרגישה לחץ

אבל גם מאוד רגשי

שילוב כזה שגורם למודעות מאוד גדולה למצב הרגשי שלי וניתוח שכלי עליו שמכניס אותי ללופים

אז עכשיו הלופ זה התובנה שלמצב הנפשי והרגשי שלי יש השפעה עצומה על התפקוד והיכולות שלי בשעת קושי

תוסיפו לזה את הקבלות שיש לי על כך שאני יודעת שאני מסוגלת- ונראה ה100 הימים

ואז יש בי קול עכשיו שאומר לעצמי-

יאלה.. תתאפסי על עצמך, זה רק ערב

הוא עוד רגע בבית ומחר בבוקר הוא כבר יפזר את הילדים ויהיו לך כמה רגעים של שקט

זה קטן עליך- את יודעת

את רק צריכה להיכנס למוד הזה ההשרדותי.

וממד שני- אני מנסה גם לא להקטין ולתת מקום לקושי (עוד שילב בין השכל לרגש)

ואז אני כבר מסתבכת עם עצמי

והוא חוזר הביתה לאישה משובללת

אחרי שזיהיתי את המשקעים שנשארו אז התחושה התפוגגה

בנתחלה זה היה תופס אותי ברגעים מסוימים.. ממש חזק

הכל היה עלי. הייתי בסוף הריון ואחכ עם תינוק קטן. ובכל זאת תפקדתי ותקתקתי הכל.

הוא היה השבוע בחתונה והרגשתי אבודה....

שזה יצריך ממך מסוגלות מסוימת להבין את הצד השני שלא מבין ככ את התגובה שלך.

כלומר, לשחק אותה מולן. אם זה מתאים לך. זה יכול לעזור לך רגע לשכוח את מה שחווית ובאמת להתרגש לאותו רגע

או לומר את האמת - רגיש לי להתרגש עכשיו.

לפי מה שתבחרי

❤️

אם מרגיע אותך - ככל שההריון פחות צעיר - כך גובר הסיכוי שבעז"ה זה יסתיים בטוב.

 מה גם שהתנועות מאפשרות לך לדעת שב"ה כרגע הוא בסדר...
משבוע מסוים - אפשר אם יש חשש רפואי גדול כבר ליילד מוקדם... אבל בעז"ה לא תצטרכי! אבל זה לא שאם יש בעיה - אין מה לעשות!

אבל כן, מבינה כל כך את החשש... אחרי 3 הפלות, לא נראה לי שאני אוכל אי פעם שוב להיות רגועה בהריון...

זה קשה נורא...

כי זה ילד שלך, והכי טבעי בעולם שתדאגי לו, שתחרדי לשלומו.

לא יודעת מה נכון בשבילך לעשות מול הסביבה, אז בקשר לזה רק חיבוק ענק, ואיחולים ללידה קלה בעיתו ובזמנו, בבריאות לשניכם ובידיים מלאות!

ושלעולם עוד לא תעברי הפלה!

יעזור אולי לקרוא סטטיסטיקות על הפלות לפי שלבי ההריון? אם תראי את האחוז העצום של הפלות דווקא בשליש ראשון, ואת האחוז הכל כך כל כך הרבה יותר נמוך של הפלות בשלב שלך - אולי זה ירגיע אותך?
 

סך הכל, עברת כבר למעלה ממחצית ההריון, את כבר לקראת סוף השליש השני - לא רק השליש הראשון! רוב רובה של הסכנה לתינוק - כבר מאחורייך!
הוא כבר בשלב שעד כמה שלא מומלץ -  ובאמת באמת שלא מומלץ - אבל הוא אפילו מסוגל לחיות מחוץ לרחם!

מאחלת לך מכל הלב המשך הריון קל, רגוע ומשעמם שיסתיים בידיים מלאות ובבריאות לשניכם!!!

גם לי 2 ההריונות האחרונים הגיעו אחרי מלא הפלות שנמשכו 10 שנים! מתי שכבר כן נקלט הריון והבנו שהכל בסדר פחדתי לצאת מהבית "להיחשף" שמא חלילה יקרה משהו ואז מה אגיד לכולם? פחדתי מזה נורא. למרות שגם אם חלילה היה קורה משהו  לא עשיתי משהו רע, אבל זה גם לי יותר ויותר להיות בבית, לשים בגדים מאוד רחבים ולהסתיר מכולם את ההריון , והצלחתי חחח, אפילו השכנה שלי דלת מולי לא הבחינה בהריון. כולם היו בהלם שילדתי חשבו אפילו שאימצנו ילד. ישר אחכ נכנסתי שוב להריון ואותו דבר בדיוק, אף אחד לא ידע על ההריון והופתעו מאוד לגלות פתאום שילדתי

אולי אני קיצונית בזה אבל זה עשה לי קצת טוב, פשוט זרמתי עם הפחד שלי. לא נתתי לו להתנגש בי כי סה"כ זה מובן אחרי מה שעברתי

גם לקחתי שיחות מעו"ס בקופ"ח, עזר לי ממש. ממליצה בחום

אפילו לא הצטלמתי תמונה 1 בהריונות שלי

באמת אותן התחושות רק שאני מנסה לשבור את זה.. לא רוצה שזה ישפיע על העובר, מרגישה שזה גורם לי ללחץ ואני רוצה להתגבר על זה למרות הטראומות!

מאחלת שנזכה בהריונות הבאים לזרום עם ההריון ולהרגיש משוחררות והכי חשוב בידיים בריאות ומלאות