פורום הריון ולידה (עמוד 701)

לנקות את מה שאת רואה ותראי אם זה עוזר, אפשר גם לשים משחת החתלה או לעשות אמבטיית סוכר

כל אלה פתרונות לעכשיו, מחר בבוקר תבקשי מרשם לוורמוקס

ראיתי ממש

הייתי ממש גיבורה

הוצאתי עם כפפות

שמתי משחה טבעית....

התרופה הזו מחייבת רופא?

תתעודדי שאם זה ילד עם טיטול הן פחות שורדות.

מחר תרתיחי את כל המצעים שלה

הוא מלא בפנינים מרגשים ומחזקים מהפרשה

🕯שרשור פרשת שבוע- פרשת וישב🕯 ערב 🕎 - הריון ולידה

(אני מעתיקה את הלימוד היומי של ו'האר עיננו של הרב ראובן ששון. אין לי זמן לסכם במילים שלי כרגע, אבל זה באמת שווה קריאה, למרות שקצת ארוך...)

"והאר עינינו" - לימוד יומי באמונה //  שישי-שבת, כ"ה-כ"ו כסלו, א'-ב' חנוכה

*יוסף ושר המשקים - גבולותיה הנכונים של ההשתדלות*

✨ *מדוע נענש יוסף על פנייתו לשר המשקים?*

חכמים מבקרים את יוסף, ואומרים כי מפני שפנה לעזרתו של שר המשקים, נענש ונשאר עוד שנתיים בבית האסורים (מדרש תהילים קה):

"'עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ' של הקב"ה, שאמר יוסף לשר המשקים 'כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ'. אמר לו הקב"ה, כך אמרת, חייך שתעשה שם עוד שתי שנים, שנאמר (שם מא א) 'וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים'".

ועוד אמרו (מדרש רבה בראשית פט ג):

"'אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ' (תהילים מ ה) - זה יוסף, 'וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים' - על ידי שאמר לשר המשקים 'זכרתני' 'והזכרתני', ניתווסף לו שתי שנים".

הרי מפורש שיוסף נענש על שפנה אל שר המשקים, לכאורה מפני שהיה לו לבטוח בקב"ה ולא להשתדל בעצמו. והדבר קשה, שהרי אביו יעקב פעל בהשתדלות מרובה הרבה יותר, בדורון תפילה ומלחמה, ואף הכניע עצמו לפני עשיו. לעומת כל המעשים הללו, יוסף רק אמר משפט אחד לשר המשקים. מדוע נענש עליו?

🔶 *מידתו של יוסף – ברכת ה' בתוך ההשתדלות*

לאורך כל דרכו של יוסף הצדיק, ניכר כי הוא מלא עשייה והשתדלות רבה. הוא מצליח מאוד אצל פוטיפר ובבית הסוהר, ולאחר מכן מגיע לשיא העשייה והפעילות בארמון פרעה. נראה לכאורה שיוסף מצוי עמוק בתוך הטבע והעשייה שבעולם הזה, אך הכתוב מעיד עליו מפורשות "כִּי ה' אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ" (בראשית לט ג) וכן "וַיְהִי בִּרְכַּת ה' בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה" (שם ה). הרי שבהשתדלותו של יוסף היתה מלובשת ברכה א־להית.

נמצא שאצל יוסף הופיע החיבור השלם בין השפע הא־להי ובין ההשתדלות המעשית. מחד גיסא, יוסף פועל בחכמה עמוקה מאוד בדרכי הטבע, ואין נבון וחכם כמוהו בניהול המדינה והעולם כולו. ומאידך גיסא, הצלחתו נובעת מהשורש הפנימי של מעשיו, "שם שמים שגור בפיו" (רש"י שם ג), עד שאפילו המצרים זיהו והבינו שחכמתו אינה טבעית אלא א־להית, כפי שאמר פרעה - "הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱ־לֹהִים בּוֹ" (בראשית מא לח). כל זאת מתוך ברכת ה' שהופיעה אצל יוסף בתוך לבושי הטבע.

לאור זאת, נבין דברים עמוקים שהובאו בדברי האדמו"ר האמצעי מחב"ד (תורת חיים ויחי אות א ד"ה 'בן פורת', ושם אות ב ד"ה 'והנה מטעם', ועוד), על ההבדל בין האבות והשבטים ובין יוסף הצדיק. הנה מצינו שאומנותם של האבות, וכן של אחי יוסף, היתה רעיית צאן. הסיבה לדבר, שרעיית הצאן אינה דורשת מהאדם ריכוז רב בתוך העולם הזה. לאחר שהוציא הרועה את הצאן למרעה, יכול הוא להתיישב ולהגות במרומי קודש. מה שאין כן מי שעוסק במסחר ובפרקמטיא, שרוב הזמן הוא עסוק וטרוד במלאכתו, ועליו לחשוב מה יעשה וכיצד יפעל. לכן היו אבותינו רועי צאן, מפני שבאמת היו צריכים למעט בהשתדלות במידת האפשר, ולעסוק במלאכת הקודש.

לעומתם, מבאר האדמו"ר, יוסף הצדיק לא עסק ברעיית צאן אלא במסחר, שזהו עיסוק המטריד את ראשו ורובו של האדם בעניייני העולם הזה. לכן האחים הקפידו עליו, שסברו שהוא שוקע בעולם הזה חלילה, ומרבה בעסק החומריות על חשבון הרוחניות. אולם באמת, האחים לא ידעו את דרגתו העליונה של יוסף, שלא היה צריך לבחור ברעיית צאן כדי להגות במחשבות עליונות, שכן היה יכול להגיע לעומקי הקדושה אפילו מתוך עיסוק במשא ומתן. מבחינה זו, אומר אדמו"ר האמצעי, היתה ליוסף מעלה שאבותינו הקדושים לא זכו לה, והיא ממידת היסוד המיוחדת ליוסף הצדיק.

🔶 *ביטחון באדם זר*

ואולם, דווקא מתוך גודל מידתו של יוסף, שברכת ה' שורה במעשיו, נבין מדוע נענש על שאמר לשר המשקים שיזכור אותו.

יש לדעת להבדיל בין עשייה פעילה, ובין הישענות על עשייתם של אחרים. מידתו של יוסף היתה עשייה והשפעה שלו עצמו, ואולם בבקשתו משר המשקים שיזכור אותו, נתלה יוסף בחסדי אדם זר ונכרי. בעומק העניין, מידת היסוד עניינה להשפיע, כלומר להעביר את השפע העליון דרך השתדלות מעשית בעולם הזה. קבלת טובה מאחרים הפוכה למידת היסוד, ובזה יצא יוסף מתחום ההשתדלות הראוי לו.

עוד יש להבין שיחס ההשתדלות והברכה הא־להית הוא כיחס הגוף והנשמה. העשייה שלנו היא כעין הכנת כלי, שלתוכו יוכל להיכנס השפע מלמעלה. כאשר אנו עושים ופועלים בעצמנו, אנו יוצרים את הבסיס והכלי לשפע השמיימי. מה שאין כן בהיות האדם פונה לאחרים, שאז הוא מוסר את המעשה לידי אנוש. בייחוד אם מדובר בגוי כמו שר המשקים, שאינו פונה כלפי מעלה, ונמצא המעשה אטום מלקבל את השפע העליון.

בזאת תתיישב השאלה מה בין יעקב ליוסף. יעקב פעל והשתדל בעצמו מול עשיו, ועל כן היתה השתדלותו ראויה, ואילו יוסף תלה את ביטחונו באדם זר, ובזאת העיד  על פגם בביטחון. לכן כל שאר מעשיו של יוסף היו ראויים וטובים, ושרתה בהם ברכת ה', מפני שפעל בכוח ההשתדלות המיוחד לו, ורק כאשר פנה לעזרת בשר ודם, נענש על זאת.

🔶 *השתדלות - בתחום הרצוי*

נמצאנו למדים שבפנייתו של יוסף לשר המשקים, חרג מתחום ההשתדלות הרצוי. כל עוד השתדלותו היתה באופן הראוי, שרתה ברכת ה' במעשה ידיו, וכאשר השתדלותו היתה מחוץ לתחום הראוי – נענש עליה.

כאן טמון יסוד גדול בכל סוגיית ההשתדלות, שבכל צעד מעשי שעומד לפני האדם, עליו לבחון אם הוא בתוך תחום השתדלותו. אם המעשה נמצא בגדר ההשתדלות הסבירה והראויה – יעשה אותו, ואם הוא מחוץ לתחום ההשתדלות הראוי – ירפה ממנו וישליך על ה' יהבו.

אף במקרה שהאדם בוחן את הדברים, ומגיע למסקנה שהצעד הטוב והראוי הוא לפנות לעזרת אחרים, יש לעשות זאת מתוך ביטחון בה'. היינו שיהיה האדם נינוח עם האחרים, ולא יאלץ אותם וידחק בהם לעשות רצונו. כי הדוחק בזולת שימלא את רצונו ויהי מה, מעיד בזה כי תולה הוא את כל יהבו בזולת, כאילו הדבר מסור בידו ולא בידי שמים. לכן לא ילחץ על האחרים, אלא יפנה אליהם בעדינות ומתוך שלווה, כך שאם יאותו לדבריו מה טוב, ואם לאו - יצפה לישועת ה'. כך לא יתלה את בטחונו בבשר ודם, אלא ישליך על ה' יהבו והוא יכלכלהו.

כללו של דבר, מיעקב ומיוסף למדים אנו שלא להימנע מעשייה בעולם הזה, כי דווקא דרכה מופיעה הברכה הא־להית בעולם. וכן היא מידתם של הצדיקים, אוהבי ה' וחושבי שמו, שאינם מחשים אלא פועלים במרץ עם א־ל. ומזה נלמד לעניין גאולתנו ופדות נפשנו, שאף שנשבע ה' שיגאלנו, הנה צריכים אנו לפעול מאוד בכל כוחנו ומרצנו ממש, ועל ידי זה תבוא מאת ה' הגאולה השלמה במהרה.

🔶 *החשמונאים – הופעת ישועת ה' בתוך ההשתדלות האנושית*

בשולי הדברים, נציין כי הופעת הישועה מתוך מעשי האדם מתגלה באופן מיוחד בחנוכה. כי בחיצוניות נראה שהמכבים לחמו ופעלו, אבל בפנימיות התנהלה המלחמה ממש ברוח ה' אשר עלינו. החשמונאים השתמשו בדרכי הטבע ובחכמת המלחמה, בתחכומים רבים ובהשתדלות רבה, אך בפנימיות היה הכל שפע עליון משמיא.

ויש להשכיל דבר עמוק, שבבחינת מדרגה זו של שותפות, אין כלל סתירה בין הנס לטבע. היינו שכוח ההשתדלות הטבעית צריך להיות במיטבו ממש,  כפי שיהודה המכבי היה מצביא גדול בחכמת המלחמה, וכל זה היה ממש מכוח אור השכינה שהאירה בחשמונאים, שהיא גם נשמת העולם והטבע, ומכוחה פעלו בדרכי הטבע ממש בכוח אדיר.  

ידיעה זו חשובה מאוד לדורנו. צריכים אנו לדעת שאור הקב"ה הופיע דרך צבא המכבים, וכן שהוא יתברך חולל את הנפלאות של הדור האחרון, שקמנו לתחיית עולם מתוך בתי הקברות של הגלות, והגענו חזרה לארץ ישראל. כל זה בחסדו ישתבח שמו, שהוא הביאנו והוא רוממנו, והוא הצילנו במלחמת ששת הימים ובכל המלחמות שהיו בארץ ישראל. כי באמת אין עוד מלבדו, אלא שהיה הדבר מלובש בלבושי המלכות והנוקבא, שהיא כוחם של ישראל, בפעולת אנשי הצבא והשתדלותם. ואין בדברים כדי למעט חלילה מגבורתם של הלוחמים שחרפו נפשם בהגנה על עם ישראל, אלא להפך,  ללמדנו כי צבא ישראל הוא צבאות ה', ודרכו מתלבשת הא-להות בניסים נסתרים, כפי שהתגלתה ברכת ה' במעשיו של יוסף הצדיק, וכפי שהתגלה אור ה' דרך המכבים.

*שבת שלום וחג חנוכה שמח!*

אפשר להצטרף לקבוצת וואטסאפ בה מקבלים כל יום את קטע הלימוד היומי:

והאר עינינו - הלימוד היומי באמונה ✨️

או אפשר לפתוח פה לקריאה:

והאר עינינו כסלו תשפד

או להדפסה:

והאר עינינו כסלו להדפסה.pdf

למה תולדותיו של יעקב נקראות על שם יוסף? ("ואלה תולדות יעקב, יוסף...") הרי היו לו שנים עשר בנים, בסופו של דבר...

ולמה יוסף נקרא בן הזקונים של יעקב? ("כי בן זקונים הוא לו") הרי בנימין היה בן הזקונים שלו...

אין לי תשובות ישירות לשאלות האלה (שאולי הן בעצם שאלה אחת).

אבל אולי יש כאן מסר לדורות, לתולדותינו אנו.

כי גם אנחנו, כעם, עוברים ייסורים כמו יעקב ויוסף, שהוא הבן המרכזי של יעקב ותולדותיו משליכות לכל הדורות.

בנים נעדרים, מושלכים אל תוך הבור, מרגישים התנכרות מהאחים, סופגים האשמות מן האומות ושוב מושלכים לבור....

ובע"ה גם אנו נזכה בסוף לצאת מתוך הבור, להגיע לגדולה, למלוך על עצמנו ועל העמים, ויעריכו אותנו ולבסוף גם לא נחיה במסווה.

אמן כן יהי רצון...

השימוש בימינו קצת שונה, כאשר מתכוונים לילד הכי צעיר במשפחה (וללא קשר לגיל בו היו הוריו כשנולד)

( וכנראה גם השימוש ב'בני נעורים' השתנה, כאשר היום בני נעורים הם נערים, ובעבר כנראה שימש כניגוד לבני זקונים - ילדים שנולדו בעוד הוריהם צעירים)

אבל האמת שיש לי שאלה על זה - הרי אומרים שכל בני יעקב מלבד בנימין נולדו בתוך שנים ספורות (כעשר שנים כמדומני). אז זה לא מסתדר שרק יוסף נולד ליעקב לעת זקנה...

אולי מדובר בזקנה נפשית? כי יעקב כבר התעייף מכל מה שעבר אצל לבן, ועד שיוסף נולד הוא כבר היה כזקן...

כאשר הגמרא מספרת לנו על מה נקבע חג החנוכה,  היא מתארת את 'נס פך השמן', בו לאחר שהיוונים טימאו את כל השמנים בבית המקדש, נמצא פך קטן של שמן. אך במקום להספיק ליום אחד, כמו שהיה צריך להיות לפי הגודל שלו, הוא דלק במשך שמונה ימים, עד שייצרו שמן חדש וטהור.

אבל אם כך, הנס היה רק בשבעת הימים בהם השמן המשיך להספיק, ולא ביום הראשון… אז על מה חוגגים ביום הראשון של חנוכה?

במהלך הדורות ניתנו תשובות רבות לשאלה הזו.

שתיים מהן מרגישות לי רלוונטיות במיוחד דווקא בימים אלו.

הסבר אחד (שכותב הפרי חדש) הוא שהיום הראשון של חנוכה נחגג על עצם הניצחון במלחמה.

לעמ"י קרו בתקופת התנ"ך הרבה ניסים שלא נקבעו עליהם חגים. גם ניסים גדולים ומובהקים יותר מאשר שמן שדולק במשך שמונה ימים במקום יום אחד.

הסיבה שדווקא על הנס הזה אנחנו חוגגים חג של שמונה ימים, היא שהנס הזה לא עמד בפני עצמו, אלא ביטא את הניצחון והחזרה של עמ"י לבית המקדש שחולל על ידי היוונים.

ואת היום הראשון של חנוכה אנחנו חוגגים על עצם הניצחון במלחמות, על כך שהקב"ה פעל ועזר לעמ"י לנצח את היוונים, כנגד כל הסיכויים, כמו שאנחנו מפרטים ב'על הניסים'.

הסבר נוסף, ששמעתי בשם הרב נחום אליעזר רבינוביץ' זצ"ל, הוא שהנס של היום הראשון היה האמונה של החשמונאים, שגם כשהם ראו שהיוונים טימאו בשיטתיות את כל השמנים, הם לא התייאשו מהחורבן וההרס. הם האמינו שלא יכול להיות שלא נותרה עוד תקווה, עוד משהו טהור שהיוונים לא הצליחו לפגוע בו. הם האמינו וחיפשו, ואכן מצאו פך קטן של שמן טהור, שממנו הייתה ברכה לכל שמונת הימים.

וגם אנחנו בתקופה שלנו, מוצאים את פך השמן שבתוכנו, את הכוחות המופלאים של עם ישראל שמופיעים גם אחרי החורבן והשבר שעברנו.

ואנחנו מודים ומהללים את הקב"ה על הניסים שהוא עושה לנו בכל יום, על הדרכים בהם הוא פועל דרך הטבע, כדי לשמור על חיילנו גם במצבים שנראים נגד כל הסיכויים.

בחנוכה אנחנו חוגגים על נס הניצחון במלחמות המכבים מול היוונים, וגם על נס פך השמן.

מה הקשר בין הניסים? ומה אנחנו יכולים ללמוד מהם לימינו?

גם ניסי המלחמה, וגם נס פך השמן, הם ניסים נסתרים - ניסים שבתוך הטבע.

מה שמאפיין נס נסתר הוא שצריך להסתכל על כל התמונה כדי לראות את הנס.

אם לוקחים רגע נתון ומסתכלים על המנורה שדלקה בשמונת ימי הנס - לא היה ניתן לראות שום נס. לא היה שם משהו שיוצא מגדר הטבע באופן שניתן לראות במבט פשוט. זה לא כמו לראות חומץ דולק.

אבל כשמסתכלים על כל התמונה - יודעים מה היתה כמות השמן בהתחלה, ויודעים שהיא לא אמורה להספיק לשמונה ימים, אז ברור שקורה פה נס - שהקב"ה מכניס ברכה בשמן ומאפשר לו להספיק ליותר ממה שהוא אמור בדרך הטבע.

וכך גם במלחמות המכבים. לא היו שם ניסים שמעל הטבע. היו קרבות רבים, בחלק מהם גם בני מתיתיהו נהרגו, וכמובן שהיו עוד הרוגים ופצועים, כדרכן של מלחמות.

אבל עם ישראל ניצח. וכשמסתכלים על כל התמונה, על המציאות הלא אפשרית של עם קטן עם קבוצה קטנה של לוחמים, שמצליחים לנצח אימפריה שכבשה את כל העולם, אז מבינים שזה נס.

זה לא לקח רגע. לא היה פה קרב פלאי של ניצחון מופלא. זה לקח 27 שנים של מלחמות. אבל הסיפור כולו מבטא את הנס.

הניסים הנסתרים הם ניסים של אור פנימי - אור שמתגלה דרכנו. אור שמבטא את השגחת הקב"ה במציאות, ואת היכולת שלו לפעול בתוך סדרי הטבע ובתוך העשייה של האדם.

כמו יוסף הצדיק במצריים, עליו אנחנו קוראים בפרשה, שה' הצליח את דרכו, דרך העשייה שלו במציאות, ושידע והאמין שכל מה שקורה לו, גם מה שהאחים בחרו לעשות לו - הכל מכוון מאת ה' דרך המציאות.

ואלו הניסים שאנחנו רואים גם היום, כשהמדינה הקטנה שלנו, שמוקפת במיליארדי אויבים שרוצים להשמיד אותה, מצליחה שוב ושוב לנצח ולהמשיך לגדול ולהתפתח.

יהי רצון שנזכה לראות ניסים ונפלאות, ולהודות על הניסים שבכל דור ודור…

הדברים נכתבו על פי השיעור של הרב ראובן ששון על חנוכה, ממליצה לשמוע את כולו למי שיש זמן, יש בו עוד הרבה מעבר למה שכתבתי -

בימים ההם בזמן הזה -

אליה בן שימול, הרבש"ץ של הישוב כרם שלום מספר, שכמו בניסי חנוכה, כך היה אצלם - מעטים שנלחמו וניצחו את המחבלים הרבים, וברכה בתחמושת שלא נגמרה לאורך כל שעות הקרב.

במשך שעות ארוכות, נלחמו שמונת חברי כיתת הכוננות של הישוב, יחד עם ארבעה חיילים ששמרו על הישוב, מול עשרות מחבלים.

וכך מספר הרבש"ץ: "מה שהיה שם, איך החזקנו שש שעות קרב עם כזאת תחמושת, ועם תוצאה כזאת – שני הרוגים מכיתת הכוננות ושני פצועים מהיישוב – זה הנס שלנו".

יהי רצון שזכותם של הגיבורים שנפלו בקרב ומסרו את נפשם על קידוש ה', ישראל עמיחי וייצן ומשה ידידיה רזיאל הי"ד, תגן על עם ישראל.

כי האיש לא נמצא בביתו...

ואז חשבתי שבעצם כך הבית רק מתרחב יותר - האיש נמצא הרחק מהבית, מדליק נרות שם, או שאשתו מדליקה בעבורו ושולחת את האור אליו, ובעצם כך גדל המרחב של הבית ומתפשט על פני שטח גדול מארץ ישראל.

ובעצם זו בדיוק המלחמה, לכבוש את כל חלקי ארץ ישראל (אמן כן יהי רצון) - כרגע בחרב ובנשק, אבל בע"ה נכבוש אותה ונמלא אותה באור.

והלוואי שבמהרה ישוב כל איש לביתו, וידלק האור הגדול של הנר...

בחנוכה נצטווינו להודות ולהלל לקב"ה על הניסים שעשה לנו. יש פה שתי לשונות - הודאה והלל.

השפת אמת (לחנוכה, תרל"א) מסביר שיש הבדל בין שני המושגים הללו.

על ההודאה כותב השפת אמת: "לָשׁוֹן הוֹדָאָה הוּא עַל מָה שֶׁהָיָה נִרְאֶה לֹא טוֹב וְהָאָדָם מוֹדֶה שֶׁהוּא טוֹב וְחֶסֶד... הוֹדָיָה הוּא אַחַר הַתִּקּוּן שֶׁהָאָדָם גָּבַר עַל היצה"ר וְלֹא נִדְבַּק בָּעוֹלָם הַזֶּה אַף שֶׁהָיָה לוֹ כַּמָּה נִסְיוֹנוֹת. וְאָז מוֹדֶה גַּם עַל הַנִּסָּיוֹן שֶׁהָיָה צַר לוֹ... כְּעִנְיָן 'אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי' שֶׁרוֹאֶה לְמַפְרֵעַ שֶׁזֶּה הָיָה חֶסֶד עֶלְיוֹן".

ההודאה היא על הדברים שהיו קשים כשהם קרו. "אודך כי עניתני" - לשון עינוי, קושי.

אבל לאחר זמן האדם יכול להסתכל אחורה ולהבין חמה דווקא הקושי הזה הוביל לטוב, ואז הוא יכולות להודות, גם מלשון תודה, וגם מלשון הודאה על האמת.

על ההלל מסביר השפת אמת: "אֲבָל הַלֵּל הוּא מִי שֶׁמֻּפְרָשׁ מעוה"ז. וּמְשַׁבֵּחַ ע"י שֶׁרוֹאֶה גְּבוּרַת ה' וְנִפְלְאוֹתָיו".

הלל אפשר לומר על דברים שהטוב שלהם ברור, גבורות ה' ונפלאותיו שנגלים במציאות כטוב.

וממשיך השפת אמת ומפרש בעניין חנוכה - "בְּנֵס דַּחֲנֻכָּה שֶׁגָּבְרוּ עַל הַיְּוָנִים יֵשׁ הַלֵּל עַל גּוּף הַנֵּס וְהַהַצָּלָה, וְגַם נֵס הַנֵּרוֹת שֶׁכָּל זֶה חֶסֶד נִגְלָה. וְהוֹדָאָה הוּא עַל כָּל הַגָּלוּת יָוָן, שֶׁאַחַר שֶׁגָּבְרוּ וְהִרְוִיחוּ, עַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלָּה שֶׁכָּל הַגָּלוּת הָיָה לְטוֹבָה, כְּדֵי לִדְחוֹת בְּחִינַת מַלְכוּת יָוָן לְגַמְרֵי, לִהְיוֹת תִּקּוּן הַכּוֹלֵל לִדְחוֹת ד' מַלְכוּיוֹת, לְבָרֵר כִּי לה' הַמְּלוּכָה".

בחנוכה אנחנו מהללים את הקב"ה על הניסים שהוא עשה איתנו במלחמות ובפך השמן. ואנחנו גם מודים לקב"ה על הרע שהיה קודם, על הקושי שהיה לעמ"י תחת מלכות יוון, מתוך הבנה שדווקא הקושי הזה הוביל למציאות שבה עמ"י גבר על מלכות יוון והתבררה מלכות ה'.

יהי רצון שנזכה להלל וגם להודות לה' על המהלך שהוא מוביל אותנו גם בזמן הזה, שנראה ניסים ונפלאות, ונראה איך כל הקושי העצום הזה מוביל לטוב גדול.

במסכת סופרים כתוב:

"...שכל המזכיר פסוק בעונתו מעלה עליו כאילו בונה מזבח חדש ומקריב עליו קרבן. בחנוכה (שם ל) - ארוממך ה'" (מסכת סופרים, פרק י"ח, א'-ב').

המזמור אותו אנו קוראים בחנוכה, הוא פרק ל' בתהילים, 'מזמור שיר חנוכת הבית לדוד'.

אבל מה באמת הקשר של המזמור לחנוכה? למה דווקא הוא המזמור שמתאים לחג הזה?

הרב שמואל אליהו (בקול צופייך תשס"ט) עונה על השאלה הזו: "המזמור זה מתאים במיוחד לחנוכה גם בגלל הפתיחה שלו שמדברת על חנוכת בית המקדש הראשון. וגם בגלל שהתוכן של הפרק הוא ממש מתאים לחנוכה - לרומם אותנו מהבור העמוק. שהרי היוונים הורידו אותנו למקום הכי נמוך. מקום נמוך מבחינה רוחנית ומקום נמוך מבחינה גשמית. בחנוכה אנו מבקשים מהקב"ה שירים אותנו מהמקומות היותר נמוכים. וזה עיקר עניינה של חנוכה, להאיר בשעת החושך אחרי השקיעה וצאת הכוכבים… גם בשעת חנוכת בית המקדש הראשון אמרו את הפסוקים הללו, כי זה אחד התפקידים המרכזיים של בית המקדש… להעלות האנשים הנמוכים מהמקומות היותר נמוכים של החיים".

אני מרגישה שהמזמור הזה רלוונטי כל כך למה שאנחנו עוברים עכשיו, והקריאה שלו מאפשרת לנו ללמוד מדוד המלך, איך להתמודד עם הרגעים החשוכים.

החלק בו מתאר המזמור את הקושי והחושך כל כך מזכיר את מה שעברנו במלחמה הזו, בשמחת תורה, בהסתר פנים הנורא שהפתיע כל כך את כולנו -

"כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ" - הרגע של ה'אף' של הקב"ה, ההסתר פנים הנוראי שבו גילינו כמה אנחנו כלום בלי ההגנה המתמדת שלו.

"וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם" - רגע לפני פרוץ המלחמה, היינו בשלווה, חשבנו שלא נימוט לעולם. חשבנו שאנחנו מדינה חזקה, עם צבא חזק שמרתיע את האויב, בלי להבין ש'אם ה' לא ישמור עיר - שווא שקד שומר', שכל ההצלחה שלנו היא רק בזכות הקב"ה שנותן ברכה במעשים שלנו.

"ה' בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז, הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל" - ושוב הפסוק מזכיר את הבהלה והכאב שחווינו בעקבות ההסתר פנים של בוקר שמחת תורה.

ומתוך כך אפשר ללמוד מדוד איך לעבור לחלק השני של המזמור:

"אֵלֶיךָ ה' אֶקְרָא וְאֶל אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן" - דווקא מתוך הקושי והחושך, נתחזק בתפילה לקב"ה, ונתחזק באמונה שהוא זה שיכול להושיע אותנו.

"מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ. שְׁמַע ה' וְחָנֵּנִי ה' הֱיֵה עֹזֵר לִי. הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי, פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה. לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם ה' אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ" - חלק מהתפקיד שלנו פה בעולם היא להאיר את האור של הקב"ה. כאשר הקב"ה מציל אותנו ומשאיר אותנו פה להמשיך את החיים, זה כדי שנודה לו ונשבח אותו, ונאיר את אורו בעולם.

למה הקב"ה היה צריך לעשות לעם ישראל את נס פך השמן? הרי טומאה הותרה בציבור, ובמצב בו אין שמן טהור מותר להדליק גם בשמן טמא. אז למה מצרף פה הנס?

הרב דסלר מסביר ב'מכתב מאליהו' (חלק ב', סוד נס חנוכה, עמ' קי"ט) שהקב"ה עשה עם החשמונאים 'מידה כנגד מידה'.

כשהחשמונאים יצאו להילחם נגד היוונים, לא היה נראה שיש להם סיכוי בדרך הטבע. "ניצחון המעטים על הרבים היה נראה הנמנע בדרך הטבע, למרות זאת התחזקו החשמונאים מתוך החלטה של אין ברירה, ומתוך כך זכו לסייעתא דשמיא למעלה מדרך הטבע".

כנגד כך, החזיר להם הקב"ה בנס פך השמן, שהיה מעבר למה שהם היו צריכים - "הם עשו חשבונות נגד חשבונות השכל, ולכן זכו לנס השמן שלא היה מחוייב שיעשה… הם עשו מה שנראה למעלה מכוחותיהם, ולכן זכו למידה גדושה של סייעתא דשמיא וניסים".

הקב"ה רואה את המסירות שלנו אליו, ומתוך כך הוא מוסיף ברכה במעשים שלנו. וגם כשנראה שאין סיכוי בדרך הטבע, כאשר אנחנו באמת בוטחים בקב"ה, ועושים את ההשתדלות שלנו אפילו אם היא נראית חסרת סיכוי, הביטחון שלנו בקב"ה יכול לאפשר את הישועה שלו שתתגלה דרך המעשים שלנו.

"נס חנוכה מורה לנו שאין מקום לייאוש, במקום שנראים הדרכים חסומים מוגבלים בדרך הטבע, יתאמץ ביותר כיוון שאין ברירה, ואז יפתחו לו שערי סייעתא דשמיא חדשים".

יהי רצון שנזכה לראות את ישועת ה', שתתגלה דרך העשייה שלנו היום, במסירות הנפש של כל עמ"י לניצחון שלנו על אויבינו.

אבל נחשים ועקרבים יש בו, רש"י אומר.

אבל למה זה לא כתוב במפורש בפסוקים? למה זה מוסתר מעינינו?

אולי כדי להראות לנו שלפעמים אנחנו נמצאים בבור, בתוך תקופה חשוכה ולא טובה, אבל אנחנו לא מודעים לזה שזה לא טוב, לא מודעים לנחשים והעקרבים שסביבנו.

והחכמה היא לזהות שאנחנו במקום לא טוב, ולהתאמץ לצאת ממנו. למלא את הבור במים, שזו תורה (וגם - ילדים אוהבים לשחק במים בדרך כלל...) - ולצאת מהתקופה הלא טובה הזו, ולהתמלא בטוב.

שנזכה כולנו...

לזכות  עם ישראל בזמן המלחמה,ושנזכה לנחול את כל הארץ נתחזק בעונג שבת.

עפ"י דברי חז"ל -

"כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלא מצרים , שנאמר והאכלתיך נחלת יעקב אביך".

נתחזק בלימוד וברעיונות על איך לענג ולרומם את השבת .

קיימים מנהגים שונים לכמות הנרות שמדליקים. המנהג להדליק שני נרות קשור במהות גם למנהג של הדלקת נרות כמספר בני הבית, ועל הטעם של מנהגים אלו נעמיק פה.

ידוע ששני הנרות הם כנגד זכור ושמור, אבל בעצם מכוונים גם כלפי האיש והאישה, ששניהם מכוונים כנגד אור קוב"ה ושכינתיה - הדוד והרעיה.

תוספת הנרות כנגד מספר הילדים מבטאת את תוספת ההארה שמופיעה על ידי הילדים, פירות הייחוד של האיש והאישה.

הדלקת הנרות כנגד בני הבית מכוונת אותנו לראות את האור הטמון בכל אחד מהם, לראות את יופיים הפנימי, אור הנשמה.

הצלחת החינוך טמונה בזוגיות בריאה בין ההורים, כמו שהנרות המרכזיים, זכור ושמור, הם השורש לנרות שכנגד הילדים.

גם אנחנו זקוקים לפינוקים.

הרבה מזל טוב, נחת ואושר!!

או לבקש מבעלך?

בסיטואציה אחרת כשממש נזקקתי לפינוק והצומי פשוט החלטתי לעשות זאת בעצמי ויותר טוב- ביקשתי מבעלי.

עשיתי רשימה ארוכה של המון דברים קטנים ומפנקים נתתי לו ואמרתי לו רק תבחר.

אז יום אחד זה היה סלט טוב, יום אחר נעלי בית חמות או פיג'מה, יום אחד סתם בלון מתוק של מזל טוב עם שוקולד וכו'

הפלא היה שהיו מי שראו את זה מהצד במשפחה והצטרפו פתאום, אבל גם בלעדיהם אני קיבלתי את מנת הפינוק שלי.

ואל תהססי לעשות גם בעצמך...

וזה ממש נכון שזה מדבק.. וגם אם לא, לא נורא..

גם התחושה הזו שהסתדרת בעצמך היא עושה טוב!

גם אני אחרי לידה שניה הייתי כמה ימים אצל ההורים בגלל פסח, וזוכרת את ההרגשה.

התגובה של הקטן שעכשיו יש לו אח קטן, ממש נורמלית רק שתדעי.

מקווה שתצליחי בכל זאת להתאושש ולבשל משהו נרומלי לאכול. זה בכלל לא פינוק, זה צורף בסיסי ביותר!

מקווה גם שעם הזמן הילדון יפשיר קצת ויסכים לשחק עם הדודים שלו ולתת לך קצת זמן מנוחה.

שתדעי עזרה עם הקטן היא עזרה עצומה.

במקום להחזיק אותו ביד לשחרר גזים וכו יש מי שמחזיק אותו לא כדאי לוותר על זה בקלות.

יש מצב להזמין משלוחים?

אולי תשכנעי את אחים שלך להכין קצת דברים טעימים? אולי אם ילמדו אותם יותר יזרום להם.

נגיד ספינגים או עוגיות או שייקים..

תהפכו את זה לפינוק משפחתי.

בעלך יכול לקנות לך פינוקים מדי פעם? זה ממש ממש חשוב לשקף לו את המצב ולנסות לגייס אותו כמה שיותר.

בנוסף תקפידי לצאת בשעות היום לסיבוב קטן.

לבד או עם אח נוסף שיעזור עם הקטנים.

אם יש מכולת קרובה תקני להם שוקו או משהו שיהיה להם כיף לבוא איתך וגם לך יהיה כיף..

שמש ואוויר צח ממש נצרכים לשיפור ממש הרוח.

בקיצור נראה לי כרגע כדאי לך להישאר אבל קודם כל לדאוג לארוחות מזינות בשבילך.

אח"כ ליציאות להתאווררות.

אח"כ לבדוק איך אפשר לשלב פינוקים קטנים או פינוקים גדולים מהמשפחה או בעלך במהלך השהות שם.

התאוששות נעימה ומזל טוב!

לפעמים אנשים פשוט לא רואים ויודעים את מה שאנחנו מייחלות לו...

תפנקי את עצמך! בבקשה!!

בדברים האלה זה אם אין אני לי מי לי...

וגם תבקשי מבעלך שיקנה לך משהו לערב.. אפילו פעם אחת פעמיים כבר יעשה לך טוב!

ובחורף חשוב כ"כ להקפיד לצאת בבוקר עד גג 2, כי אז כבר נהיה פחות שמש ופחות חם.. והשמש הזו בבוקר כ"כ משמחת ומרגיעה את הנפש..

העצות של @אמאשוני זהב כרגיל..❤️

חיבוק גדול יקרה!!!

זה לא דווקא האוכל, זאת אומרת, אכלתי פה דווקא הרבה סופגניות ושוקולד... זה פשוט הפינוק הזה שמישהו יגיד לי, שבי תנוחי, אל תטרחי את יולדת!

שיסתכלו עלי ולא רק על הילדים המתוקים שלי (שאיתם אין הרבה איך לעזור)

לגבי האוכל, אתמול בישלתי ביצים קשות. היום ביקשתי מפורש מאמא שלי שהארוחה תכיל גם חלבון והיא בשמחה נענתה, זה יותר חוסר מודעות כזה. פה יכולים לאכול כל בוקר לחם וכל צהריים פסטה, האחים שלי לא אוהבים להיות בשריים אז אוכלים כאן רק פחמימות.

ואני מעריכה שאני לא צריכה לעשות קניות ולשטוף כלים ולעשות כביסה (פשוט כל הכביסה תחכה לי כשנחזור הביתה) ואני מאוד מעריכה את העזרה עם הקטן, אין ספק שאני יכולה לישון פה יותר שעות מבבית שלי לבד עם שניהם.

הערב לא בכיתי...

ולישון זה ככ חשוב בשלב הזה!!

תתענגי על כל רגע כזה במיטה....

ומבינה ממש על "לראות אותך" ולא רק את הילדים...

תנסי ליצור את זה

כמו שבישלתי את הביצים וביקשת מאמא שלך..

אולי להגיד לאמא שלך משהו כמו

אני יודעת שזה בטח חלק מהרכבת ההרים ההורמונלית של אחרי הלידה אבל לפעמים מבפנים אני פתאום ממש מוצפת..

לפעמים אני עצובה למרות כל האושר..

ברור לי שסה יעבור אבל אני אשמח לשתף אותך..

אולי זה יתן לה כלים וגשר להבין מה קורה איתך ולאותת על הצורך שלך בהבנה וביחס תואם לסיטואציה...

שיהיה המשך חג שמח❤️❤️

וגם אם לא מרגישים את כל השמחה שהיינו רוצים,

זה בסדר...

ומשתפת רק הכרחי, או דברים שגם אם יתנשאו עליי זה לא ישפיע עליי ויפגע בי..

למרות שזאת אחותך ואת מצפה שתבין ותכיל ותתמוך,

לפעמים זה לא ככה.

ותתנשא עליה חזרה

ניסית להסביר וממש חא כזר..

אז לא רואה ברירה אחרת..

אחות זה קרוב בנפש ואי אפשר פשוט לסנן ולסנן..

אז בסוף זה משפיע, מכביד ומקשה..

גם אם מנסים לטאטא..

ולכן אני חושבת שהייתי מתרחקת...

בהצלחה יקרה!

וחנוכה שמח!!

אצל דר הררי. חושבת שעובד גם עם כללית.

היה בסדר גמור. עשה את הסקירה בזריזות ועשה רושם מקצועי. 

א. קודם כל אין אישה מושלמת. מושלם זה רק השם

ב.מותר לך רגע להנחית אותו. לא סתם אישה היא מידת הדין, מצמצמת. מותר להביע את הדעה שכנגד.

במכלול השיקולים שאת אומרת, נראה לי הגיוני לסרב האמת. זה לא שהוא גויס ואין לכם ברירה.. ואם לא תצליחי לפזר ולאסוף את כולם,זה גם יכול לפגוע בחוסן הכלכלי של המשפחה. לא תמיד אפשר להיעזר מבחוץ. ומצד שני, זה יפה לראות איך הוא רוצה לתת מעצמו למען ישראל וזו באמת שליחות. אני רציתי שבעלי יתנדב ולא עלה בידי לצערי

ג. לשאלתך- כן. אחוז המילואים עומד על יותר מ100 אחוז. יש המון שהתנדבו.

לא כ"כ הגון להתנדב על חשבון אנשים אחרים בלי לבקש מהם קודם...

בכל מקרה את נשמעת אישה מהממת

ברור שיהיה לך יותר 'קל', בהרגשה, אם בעלך גויס וזהו, מאשר אם זה משהו שבחרתם.

לא יודעת מה לענות על זה, כי מבינה מאוד גם את הצורך של בעלך להתנדב ולקחת חלק.

בעיקרון, במצב הזה בהחלט הגיוני בעיני שגם אבות לקטנים יתנדבו.

מצד שני, זה אכן 'בא על חשבונך', וגם את צריכה להסכים.

לא ממש עזרתי, סליחה... 

מכירה כמה הורים לילדים שהתנדבו. יש המון כאלה. אני לא יודעת אם עכשיו יש עדיין צורך כמו שהיה בתחילת המלחמה, אבל אין ספק שזה חשוב והגיוני להתנדב. 

ולגבי האיסוף- אולי את יכולה לבקש מהורים לילדים מאותו גן שממילא לוקחים את הילדים לקחת גם את הילדים שלך? ואז זה לא טרחה גדולה. בעיקרון אתם עם רכב? את נוהגת? 

אם זה תפקיד חיוני, מדוע מחפשים לאייש אותו במתנדב? או אולי אם הוא לא יאויש כך, בסוף כן יגייסו עבורו מישהו?

כמו שאמרתי בעלי ביקש כבר להתנדב בתחילת המלחמה וענו לו שאין צורך, אם זה יתקדם אני באמת צריכה לשמוע מה המשמעות והחשיבות של התפקיד כדי לא להרגיש שאנחנו מתאמצים ונזקקים לעזרה רק כדי שהוא ירגיש שותף.

(אין לנו רכב. אנחנו גם גרים יחסית רחוק מהריכוזים של המשפחות כאן. כן חשבתי על דרך שנוכל כנראה להסתדר אם אכן ייצא לפועל, פשוט אני באמת אצטרך להיעזר על בסיס קבוע.)

ותודה לכולכן, קראתי כל אחת ואחת

@המקורית תודה שהזכרת לי להעריך אותו על זה!

@רוני_רון תודה על המחמאה!

את כל התפקידים.

או שזה תפקיד שבו צריך התנדבות מרצון. יש גם כאלה.

בכל מקרה לא הייתי נכנסת לפינה הזו כי כל תפקיד הוא חיוני תכלס. הייתי מייחסת חשיבות לנק שהעלית, האם נכון לכם להיכנס לזה כדי שירגיש חיוני, האם זו התמודדות הגיונית (בלי רכב זה קשוח), והאם ניתן באמת להיעזר על בסיס קבוע. זה השיקולים שאני הייתי לוקחת בחשבון.

ולגמרי מגיע לו, אגב. 

שיש לך דרך נורמלית להוציא את הילדים לפני שהוא בוחר להתנדב

אי אפשר כל פעם לחפש את האמא שיכולה - כי לא תמיד יש כזו, זה נטל עלייך, זה נטל על האמהות וזה נותן על הגן.

מותר שתהיה עזרה אבל שרובה המוחלט יהיה בהסכמה וייקבע מראש.

יכול להיות שגם בעבודה שלך יוכלו ולהיות גמישים ושתסתדרי עם אוטובוסים אבל את כל זה את צריכה לבדוק מראש.

לילדים קטנים..

עם זאת, אם קשה לך או לא נוח.. אל תתביישי לומר לא. 

הרבה מעבר אגב ללמצוא פתרונות להסעות לילדים

אבל

באמת להתנדב

זה לא קל כמשפחה

כי לבחור בזה זה שונה מאשר לקבל צו 8

ואני מאוד מעריכה את מי שמסכימה לנדב את בעלה

זה לא קל

אין תשובה אחידה לכולן

אבל

כן זה מלחמה

זה זכות לקחת חלק במהלך הכללי

זה זכות להרגיש שותפות. זכות להתאמץ עבור זה

זה כמו לידה קצת

זה כואב זה קשה זה אתגר מטורף פיזית ונפשית

אבל

נולד מזה משהו

זה עוצמתי

זה מגלה רובד אחר בחיים

אני מרגישה שאני בן אדם אחר היום

בטרוף

ואני לא מאלה שקל להן (תקראי היסטוריה של הודעות שלי ותראי עד כמה לא)

ובכל זאת

לא היתי מוותרת על התקופה הזאת למרות הכל

אני חושבת שזה צריך להיות משהו שתחשבו עליו יחד

שתבדקו אופציות לעזרה

ותחליטו יחד

את מנסה למצוא את ההגיון, את מסתכלת על זה מהפן השכלי... וגם אם מהפן הרגשי- אז מהפרספקטיבה שלך.

אין פה הגיון.

יש פה גבר שבמהותו; בdna שלו מתוכנת להגן.

להלן על המשפחה שלו, להגן על העם שלו.

אנחנו בתקופה מאוד מיוחדת (לטוב ולרע)

בעיניו- זה רגע האמת.

כל הזהות שלו באה /לא באה לידי ביטוי עכשיו.

ככל הנראה - לא באמת צריכים אותו

אבל די בטוח שהוא צריך אותם...

עכשיו זה לא אומר שבגלל זה את צריכה לתמוך בו

אי לשחרר אותו

או להפוך את כל עולמכם

אבל תביני מאיפה הוא בא..  ומפה תתחילי

ואשריכם על כך

פשוט תשבו יחד לחשוב אם יש פתרונות מציאותיים

הוא איתך בחשיבה?

שלפעמים באמת לא צריך...

התקשרו לבעלי כי חשבו שיש לו הכשרה מסוימת שאין לו, אז לא היו צריכים אותו. הוא היה מתנדב בשמחה אבל התפקיד שלו הוא כזה שבאמת באמת לא צריך כרגע. אין למה שהוא ילך סתם לשבת בחוסר מעש... בבית הוא תורם הרבה יותר. אם היה משהו שהוא היה יכול לתרום במילואים הוא היה יוצא מיד.

אז כן לשים לב אם יש צורך או שזה סתם להרגשה הטובה, כי לפעמים בבית אפשר לתרום הרבה יותר לסביבה, ואפשר להעצים גם את זה. (בעלי עושה הרבה דברים של גברים למי שסביבנו ואנחנו מקבלים תגובות שזה ממש משמעותי).

ילדים קטנים (וגם אחרי לידה), בלי רכב, מוסדות חינוך רחוקים שמצריכים הרבה הליכה או נסיעה באוטובוס, פטור ממילואים ובסוף הצעה להתנדב שראינו דרך וואצפ. התפקיד הוא בעיקר של שמירות על מוסדות חינוך. נראה הרבה פחות חיוני מתפקידים אחרים אבל תכלס השמירות האלה מייצרות הרתעה ועשויות לעשות את ההבדל בין מגה-פיגוע חס ושלום לבין המשך שגרה ברוכה… בעלי בחר להגיש מועמדות ולהתנדב. התלבטנו קצת לגבי העבודה שלו, האם זה פייר לתקוע אותם כשהוא לא גויס מלמעלה אלא הוא בחר בזה. מה שענינו לעצמנו:

א. המונים התנדבו למרות שלא גויסו לכתחילה במלחמה הזאת (עובדה: 150% גיוס)

ב. מהרגע שהוא בפנים, לא חייבים לפרט שהוא התנדב. עכשיו הוא במילואים, זהו.

ג. כאמור, גם אם זה תפקיד רגוע יותר, הוא עשוי להציל חיים. (הנחתי שאצלכם מדובר במשהו דומה). וזאת זכות עצומה.

ד. הרצון להיות חלק, הזכות להיות חלק, המימוש של החלקים האלה בתוכנו. התחושה שיש כאן תקופה גדולה מאד, אירוע יוצא דופן, משהו היסטורי.

עכשיו שזה התחיל בפועל, שנינו מאד שמחים על הזכות להיות בפנים. אנחנו הרבה יותר עמוסים ועייפים מהרגיל אבל יש תחושה ממש טובה. בעלי מאד שמח להיות שוב חייל. הוא ממש מרגיש סיפוק וזכות.

אצלנו כרגע נאלצתי לפנות לעזרה רק פעם אחת (בסוף קרה משהו וזה אפילו לא יצא לפועל) ולקבל עזרה שהציעו לי בפעם אחרת. בשאר הפעמים הפעלתי חשיבה מחוץ לקופסה ויציאה מאזור הנוחות והצלחתי לתמרן בכוחות עצמי. לא יודעת אם זה יכול להיות רלוונטי לכם בצורה כלשהי.

ההבדל העיקרי בינינו הוא שמלכתחילה אני רציתי שהוא יתנדב למילואים. אז הרבה יותר קל לי לשאת בנטל, כי הרצון הוא גם שלי. אבל כתבתי בכל זאת כי אולי זה יעזור לך בהתלבטויות שלך. בסוף כל משפחה עם מכלול השיקולים והיכולות שלה ורק אתם תדעו מה אפשרי ומדויק לכם. בהצלחה! והרבה בריאות עם הילד!

ברגע שהוא גויס אף אחד לא צריך לדעת, האם זה בהתנדבות או לא.

בעלי התנדב למילואים (הוא קרבי, יכול להיות שהיו קוראים לו יותר מאוחר) ולמרות שאני מתקשה מאוד להיות עם הילדים בבית, אני משתדלת מה שאני יכולה להיעזר במשפחה קרובה, או לרכוש את הסיוע.

אם פעם בכמה זמן אני מקבלת איזושהי עזרה מהיישוב זה גם בסדר, כי כולנו מגוייסים למאמץ המלחמתי.

ואם היום מישהו עוזר לי כי בעלי במילואים, מחר אני עוזרת למישהי אחרת שילדה וזה כל היופי בעם ישראל. 

הוא מעל גיל הפטור והתאמץ מאוד שיגייסו אותו מתחילת המלחמה. אני תמכתי בזה ויש לזה מחירים אבל גם אני רציתי להרגיש שאנחנו שותפים במאמץ.

אז כן - יש אנשים עם ילדים קטנים שמתנדבים למרות שלא קיבלו צו שמונה.

אבל, הציעו לו עכשיו תפקיד מסוכן יותר ובינתיים אמרתי לו שיישאר איפה שהוא. אם אני אראה שזה ממש בוער בו אני אתן לו ללכת, אבל כרגע אני רואה שהוא בכל מקרה מתלבט כי צריך אותו מאוד גם איפה שהוא עכשיו.

בעיניי גם אם התנדבת למילואים זה לגמרי הגיוני להיעזר באנשים שרוצים לעזור. בסוף זו אותה התמודדות, לא משנה איך הגעת לזה.

קטנים ונשים בהריון.

לדעתי מאוד תלוי מה בדיוק התפקיד (אל תכתבי כאן כמובן).

אחרי המכה.

מרגיע קצת.

ניסיתי למשוך אותו שעה ער אבל היה גם ככה עייף, נרדם כמעט בסוף השעה, מקווה שהוא בסדר בעזרת ד'

תהיי רגועה, אבל עירנית אם יש שינוי משמעותי בהתנהגות שלו.

ברור שתשימי לב לפעם הבאה

אבל אל תאכלי סרטים בכלל..

אבל יש החזרים גם על ייעוץ הנקה, בית החלמה או מקום אירוח אחר

משאבה חשמלית. אבל זה היה כבר לפני 5 שנים, אז אני לא יודעת מה הכללים היום.

אני יודעת שבחלק מהקופות נותנים החזר על חזיות הנקה.

יש היום אפשרות ללכת עד גיל חודשיים/שלושה תלוי בקופה, ליום/יומיים נופש זוגי בצימר

לייעוץ הנקה

ולהתרת לשון- מי שהתירה היא גם יועצת שינה אז כתבה ייעוץ שינה

אני יודעת שאפשר גם הבראה, לדעתי עד חודש אחרי הלידה

אני חושבת שאצלה זה לישה של 5 קילו, היה לה עסק פעם של מכירה של מאפים

זה מיקסר ממש טוב ממה ששמעתי, בלי קשר לדגם

אבל לחמותי יש וכשאני עושה אצלה זה ליגה אחרת!

גם לאמא שלי יש, אבל היא אלופה בלי קשר למיקסר.

שתיהן שמעו מלא מלא המלצות מהסביבה

לא מדי יקרה

והיו לי אמבטיות שזה היה מושלם. במיוחד ללידה בחורף.

ממליצה מאד

כל ההריון אמרו לי שהעובר קטן אבל שהשבוע נכון ולכן לא מתקנים..מבדיקה לבדיקה אמרו שהוא קטן יותר (לצורך העניין בסקירה אמרו שקטן ב3 שבועות ואחכ בבדיקה אחכ אמקו שקטן ב4 שבועות...) בפועל בסוף נולד תינוק מתוק אבל באמת קטן אבל בריא ושלם ב"ה

שלחו אותי אחכ לבדיקות כי הוא היה מאוד קטן ובהתחשב בזה שהאחים שלו נולדו 3000 ו2900 זה היה לא סביר..אבל הילד בריא לחלוטין ב"ה .

אציין שגם לי לפני הייתה הפלה❤️

והתגובה שלה, של יעל

בדיוק מחזקת את השאלה שלך.

שלכאורה בשלב זה לא אמור להיות הבדל ככ גדול. 

אמרו לי שהביוץ היה מאוד מאוחר כנראה, ולכן היא קטנה בשבועיים לעומת התאריך של הווסת האחרונה. לי היה נראה לא הגיוני בעליל, עד היום.

יכול להיות שהרופאים צודקים, ובאמת הייתה ווסת מאוחרת, אבל גם עדיין יש בי ספק על מה שהם אמרו. לא מאמינה עד היום שהיה פער של שבועיים. גג שבוע. אבל ביולוגיה זה לכאורה מדע מדויק, אבל רק לכאורה. יש פה גם המון סטטיסטיקה. נכון שבשבועות הראשונים מאוד קל לחשב את גיל העובר, כי העובר אמור להיות בגודל x כל יום, אבל גם זה בסוף עניין סטטיסטי. יכול להיות שהוא טיפה יותר קטן בצורה מזערית שמשפיעה על התאריך שהם קובעים (כהוכחה תמיד יש בדף תוצאות של הבדיקה ליד התאריך סוגריים עם טווח סטטיסטי של טעות לכאן ולכאן)

בכל מקרה-אם הדופק תקין ולא חלש, לא הייתי חוששת יותר מדי. אבל אם זה יתן לך ביטחון, אולי תבקשי מהרופא הפנייה לעוד אולטרסאונד עוד כמה ימים, ותראי אם עדיין יש דופק ויש גדילה.

בהצלחה! ובשעה טובה !

קרה לי בשני ההריונות (דווקא בהריון שבו הייתה הפלה, העובר כן התאים לשבוע...)

בהריון הראשון נבדקתי אצל 3 רופאים שונים שאמרו שהעובר קטן יותר משבוע ההריון בתחילת ההריון, ובשבוע 10 הייתי במיון בגלל תאונת דרכים קלה, ואמרו שהעובר מתאים בדיוק.. לא יודעת מה להגיד על זה אבל אולי זה יכול לעודד אותך ❤️

מבינה אותך כל כך כל כך!

גם אני הייתי במצב דומה, וזה מתח לא קל.

שתתבשרי רק טוב בעז"ה! 

לידה יותר בקלות... אדרנלין סותר את האוקסיטוצין לכן הרבה לידות מתחילות

בזמן רוגע ושלווה בזמן שינה וכד

מצד שני פעילות של הליכה סיבובי אגן קפיצות קלות על כדור עוזרות לראש העובר לרדת באגן

מניחה שלא רלוונטי אצלכם עכשיו...

אין לי עצות איך לפתוח את השיחה, אבל יש ספר של רבקי פרידמן בשם נשרים, שמדבר על ההתבגרות של בנים ופונה לנערים.

נשרים

הרבה הצלחה!

ולצערנו אנחנו לא יודעים כמה זמני זה יהיה...

(אבל אולי כן שווה לחכות לאיזשהו אפטר, אם יהיה לו מספיק זמן? @אביגיל ##)

בדרך כלל האפטרים מאוד לחוצים, ושוב צריך להתרגל לנוכחות שלו בבית. ככה ששיחה כזו לא תתוזמן טוב

כרגע אני בתפקיד אמא וגם אבא

או שנחכה לאחרי המלחמה, רק מקווה שלא יהיה מאוחר מידי

עדין לא החלטתי מה לעשות

ד א. בן כמה הילד?

שאם כן יש אפשרות לפנות באפטר הבא אפילו חצי שעה של זמן איכות לבעלך ולו

לצאת יחד לסיבוב בחוץ אפילו..

ושידבר איתו

גם אם לא באריכות גדולה

אבל כן יביא את זה כגבר לגבר

חושבת שזה יותר משמעותי

ואחא כך מקסימום תשלימי את את מה 'לא הספיק או אם ירצה לשאול משהו

זה הזכרון שישאר לו בסוף

החוויה של זמן יחד עם אבא

היחס

ההסברה המקום לשאול

זה צשהו שנשאר בתודעה ומלווה אחר כך הרבה שנים קדימה

ומול אמא עלולה להיות יותר מבוכה

ומול אבא זה יותר טבעי

ובעיני זה חשןב.. ומאמינה 'אם 4וצים זה אפשרי למצוא אפילו קצת זמן

לא מוצאת את הכינוי שלה

יש לה הרצאות מוקלטות בנושאים שונים שאפשר לרכוש.

היא אלופה ונותנת כלים טובים מאוד 

יחד עם הרבנית שולמית בן שעיה סדרת סרטונים על איך להסביר לילדים על מיניות.

כמה נקודות

שינויים פיזיולוגיים, מצבי רוח

מוגנות

יחס חיובי כללי

הסברים על קרי ליליה ,  שזה לא חטא

יש גם עניין על התמודדויות , אבל זה כבר לגיל יותר גדול ולא תמיד מתאים , נורא תלוי בקשר בין הורה לילד

לתת הרגשה שאתם פנויים לשאלות

לא כתבת מה הגיל... בתחילת גיל ההתבגרות , שיחה יותר מכניסה לעולם הזה ומסבירה כל מיני דברים.

בסוף גיל ההתבגרות שיחה אמורה להיות יותר עמוקה, יותר מכבת פרטיות ועם הבנה שילד כבר יודע הרבה דברים

רק אגיד שיש הרבה קומות לבנין הזה.

חשוב שהצורה בה מנגישים לו את המידע הטכני/פיסיולוגי ואת התפיסת עולם יהיה מושתת על יסודות טובים- (שבדרכ מונחלים קודם לגיל ההתבגרות)

והכי חשוב- לדבר חיובי.

לצורה בה תתנהל השיחה יכולה להיות השפעה משמעותית על תפיסת המיניות גם בעתיד

את הדברים

תודה

אבל ראיתי המלצה שאני חושבת שהיא נכונה וחשובה - לא לתת את כל המידע בבת אחת בשיחה אחת ולחשוב ש'סיימנו' עם הסיפור. כי זה משאיר את כל הנושא הזה בתוך השיחה הזו ולא משאיר פתח לפתוח את הנושא אם עולה צורך.

יותר נכון לפרוס את השיחה לאורך זמן, להעלות את הנושא מכוונים שונים, להעמיק בהתאם לשאלות של הילד, ובעיקר לשדר לו שאמנם מדובר בנושאים שהצנעה יפה להם, אבל עם אבא ואמא תמיד מותר ואפשר לדבר, גם בנושאים כאלו.

ככל שאת תשדרי שהדברים טבעיים, בריאים, הגיוניים, ותסבירי בשפה ברורה ופשוטה בלי להיות מובכת-

ככה זה גם יעבור אליו.

זה טבע

ככה הקב"ה ברא אותנו,

כך וכך קורה בגוף

משיכה מינית, התעוררות מינית, מה קורה בגוף בצורה פיזיולוגית, ב"ה זה מראה על בריאות הנפש והגוף- הכל כדי לקיים את העולם. פשוט מחכים לזמן הנכון.

רק לי נראה לא שייך?

אבל יכול להיות שתלוי בנורמות בבית ובפתמחות ובגישה למסכים

אם כבר - אז אפשר לומר שיש כאלה בעולם שמתנהגים בחוסר צניעות, ואנחנו שמחים שאנחנו מצליחים לשמור על הצניעות שלנו.

(ואני בהחלט בעד להשאיר חלק מהידע לגיל מבוגר, אפילו רק לאחרי הנישואין... בגיל ההתבגרות לשתף רק בדברים שרלוונטיים לגיל. אפשר להשאיר עוד עולם כמוס ומופלא לעתיד...)

לדעתי צריך לתווך בצורה נכונה, ועוד לפני הנישואין. אחרת זה גם בעייתי

אבל זה עניין של גישה

הדור השתנה

אני רואה את זה כעובדה שאם הבן שלי עדיין לא נחשף, לא ירחק היום שבו זה יעניין אותו והוא יחפש את זה. חשוב לי מאוד שהוא ישמע ממני ועוד לפני החשיפה שיש כזה דבר, שאנחנו יודעים שזו התמודדות, שישמע מה דעת התורה וההורים על זה.

בעיני, אם אני רוצה להיות רלוונטית לשיח הזה, אני צריכה להגיד עליו את דעתי ולא לחכות למצוא עדויות לזה שהבן שלי יודע ומחפש דברים מסוימים אבל מטשטש עקבות, או צורך את זה הרחק מעיני, ולי אין אמירה בעניין הזה.

עולה באזור ה-20 ומשהו שקלים פלוס מינוס..

אבל אל תתפסי אותי במילה כבר מזמן לא קניתי 😅

באופן כללי).

חלק מהתרופות ללא המרשם ( או כולן? לא בטוחה) עולות יותר זול בבית המרקחת של הקופה, גם אם רופא לא רשם אותן.

גם בדיקת סטרפ, למשל, הרבה יותר זולה בבית המרקחת של הקופה, גם אם רופא לא רשם את זה. 

@Lana423 אולי תבדקי אם יש אפשרות להזמין דרך הקופה שלכם משלוח וזה יחסוך לך את התור

וגם לא להיפך

בעוד שבוע כנראב כבר תוכלי לראות דופק בעז"ה

כי לוקחים בחשבון שהאשה לא תמיד יודעת במדוייק באיזה שבוע ויום בהריון היא נמצאת

לפעמים מספרים מאוד גבוהים מעידים על תאומים אבל זה גם לא וודאי

ולפעמים לפעמים מספרים עוד יותר גבוהים יכולים להיות סימן להריון מולארי,

אבל מהמספר שלך לא ניתן להסיק כלום.

בכל מקרה כל ספק כזה נקבע רק באולטרסאונד ולא בבדיקת בטא

חודשיים את מחזיקה בית לבד!

האימא של המסירות נפש!!

בע"ה שתתבשרו בבשורות טובות!!

בוודאי שאני מוסרת את הנפש, כבר חודשיים.

התכוונתי שאתמול לא היה משהו ספציפי של מסירות נפש. הוא יצא לאפטר וב"ה היום עבר מעולה❤️

בניגוד ללפני שלוש שנים שכל סיפור המקווה היה מסירות נפש אחת גדולה..

מקרר זה עסק יקר, והעיצוב של הבית והנראות שלו חשובים גם לי, והתאמה של צבעים זה באמת חלק מהעניין

השאלה כמה זה לא ישתלב. נגיד מטבח לבן - אפשר לשלב מקרר לא לבן. השאלה מה ההבדל באמת בצבע

ואני מפחדת לקנות עכשיו בדיוק בגלל זה! שיהיו תקלות ולרדוף אחרי החנות ושבסוף אקבל משהו אחר לגמרי

זה ממש לא קטנוני.. משקיעים הרבה כסף ובסוף עוד צריכים לרדוף אחרי חנויות וטכנאים 

תבקשי זיכוי או שיתנו פתרון אחר יותר נורמלי.

שישלחו מקרר זמני אפילו עד שיהיה להם במלאי.

שילמתי הרבה כסף אין שום סיבה לקבל פתרון כזה גרוע.

לא קשור כן מלחמה לא מלחמה.

זה הכסף שלך ומקרר זה השקעה לטווח ארוך.

את אוחי יכולה להפוך את הלימון ללימונדה ושהצבע השינה יהווה טוויסט למטבח, אבל אפ לא וזה מעצבן אותך אל תתפשרי.

לגבי העיצוב, בעקרון המקרר החדש לבן אבל רציתי נירוסטה כי התנור והמיקרוגל כבר נירוסטה. השיש והריצוך על הקיר לבנים אז חושבת שמקרר לבן זה יותר מידי, שלא יצא חיוור. מנסה לחשוב על רעיונות איך להפוך אולי את המקרר ל''מקשר'' בין הצבעים במטבח, אולי אני יצייר עליו או ידביק טפט על חלק, נראה כבר.

נרגעתי קצת ואני רק שמחה שיהיה לי לפחות מקפיא בתוך הבית, העיקר שיפעל טוב ושלא יקרה שוב שאני קמה בבוקר ומגלה שכל הבשר והחלב אם המקפיא הפשירו😑😑

שכחתי כבר כמה הגיל הזה מתיש, המון כוחות!🤗

אני בד"כ בגיל הזה מתחילה ללמוד את הסדר יום שלהם, לראות איזה שעות בערך הארוחות והשינה ולקראת גיל חצי שנה מסדרת סדר יום שיתאים לשתינו ולא יהיה מופרך בשבילה.. לדוגמא אם ישנה ב4+ ואז ב7 ואז ב11 לילה אז בדרך כלל מנסה ב4 לעשות מקלחת ומשחק מרגיעה ולהיות איתה ולמרוח אותה ובאזור 6 וחצי שינה וגם אח"כ כשמתעוררת יושבת לידה ומרגיעה אותה בעריסה ולא מוציאה וככה מרגלים לשנת לילה.. אבל עף פעם לא ניסתי לפני חצי שנה..

אבל אני בבית עם הילדים בגילאים האלה, אז אולי זה אחרת ממי שלא...

בכל אופן, לי אישית נשמע מתיש להרגיל לסדר יום בגיל הזה, הרי זה יכול להשתנות מליון פעם עד גיל שנה...

אצלי בגיל הזה כבר הייתה שנת לילה והיה סדר יום מסוים. הלכתי לפי הכלל של חשיפה לאור יום בשעות היום, שינה בחדר אחר ולא במיטת תינוק ועם אור בשעות היום, קשב לסימני עייפות וסדר ערב עם מקלחת

רק הבכור ינק אבל הייתי גם משלבת בקבוקים וגם דייסה בלילה

אם אני זוכרת נכון אתם מפונים, נכון? והתינוקת גם מאוד אוהבת ידיים .?

את מניקה בחושך?

אני יודעת שיש מין עניין כזה שלא לגלוש למשחקים בשעות האכלה בלילה, להאכיל בחושך, לשמור על שקט ולהחזיר למיטה אחרי גרעפס. גם את זה עשיתי האמת, השאלה אם ריאלי לך

ביום בקושי ישן, צריך המון צומי..

בלילה מתישהו נרדם וישן רצוף וכשקם להנקה ממשיך לישון לידי עד הבוקר (יודעת שלא הכי מומלץ, אל תיכנסו לזה.. כרגע זה מה שטוב לנו🙈 גם ככה המיטה כולה לרשותנו עכשיו חח)

לא מנסה לשנות את זה, גם לסגל הרגלים דורש המון כח 🙃

כשנכנסים למסגרת זה בדרכ מסתדר

רק צריך לסדר את המיטה בצורה בטיחותית.

את מכירה את הכללים של יוניצ"ף?

הם פרסמו הוראות ללינה משותפת בטוחה.

אני מביאה לך קישור לבלוג של בהתהוות (הייתה חברה פה בפורומים פעם), שבו היא כותבת על זה וגם נותנת קישור לכללי הבטיחות הנ"ל, מתורגמים לעברית:

לינה משותפת | הורות בחסד

ישן רצוף בלילה זה יופי של הרגל והכי חשוב בשינה בעיניי. שינת יום כבר תסתדר בהמשך,

אבל שנת לילה רצופה יותר קשה לסגל

וככה הוא מרגיש קרוב אלי ולא בוכה..

ותודה לכולכן על החיזוקים על השינה המשותפת 😅

תכלס אתמול הוא היה לא רגוע במיטה שלו ורק כשלקחתי אותו אלי הצלחתי להירדם.

ואמנם ישן יפה בלילה, אבל עד שנרדם😵‍💫😵‍💫

אתמול למשל הלך לישון רק ב11 וחצי

איך היה הלילה שלך?

המשפט הזה שלך על זה שאין שניה לעצמך- מוכר כ"כ..

בעלך איתך נכון? אולי תניקי בערב ואז תתני לו לנסות להרדים? מבחינתך סיימת את הערב שלך וזה ייתן לך תחושה שאת חןפשייה עכשיו חח

ויכול להיות שעובר לה חלון השינה והיא לא נרדמת דווקא מעייפות, אז לנסות להרדים קודם ולא לחכות עד שהגדול יירדם ורק אז

ופשוט באתי מוכנה לזה שבשנה הראשונה בערך אני שלה בערב.. עד 19:00 היא בטוב אז אני בדרך כלל מנסה לארגן את הבית ואת הילדה הגדולה וארוחת ערב לבעלי ולי

ואז או שהיא ישנה כמה דקות או משחקת בעגלה ואני ובעלי אוכלים

ואחרי זה, היא עליי עד שנרדמת. מאז ששיחררתי היא נרדמת מוקדם יותר טיפה (גם אצלי היה 23:00 ונראה לי שהוקדם ל21:30)