פורום הריון ולידה (עמוד 703)

יש לי איך לעזור, אני משתדלת, וזה באמת מקל.

היא אוכלת ממש בריא, אז קשה לשלוח לה פינוקים...

ועדיין אני כל הזמן חושבת עליה כמה היא סובלת

וממש תודה שהתייחסת! זה עשה לי טוב

לגבי אוכל - לפעמים להיפך, מי שמקפיד על אוכל בריא יותר קשה לו למצוא אוכל/פינוקים במצבים כאלה. אני בטוחה שבבית החולים אפשר לקבל/לקנות שוקולדים, שתיה מתוקה ועוגות שמרים, אבל לא בטוח שיש שם איפה להשיג סלט קינואה או לחמנית כוסמין.

אז אם רלוונטי ומסתדר לך, אולי שווה לחשוב על משהו כזה.

וגם - אני חושבת שממש יעזור לה לשמוע ממך מדי פעם שאת חושבת עליה. אפילו אם את לא יכולה לעזור טכנית באותו זמן, אבל לפחות שהיא תרגיש את האהבה והדאגה שלך.

בעז"ה רפואה שלמה, בתוך שאר חולי ישראל!

אין לי בבית את הדברים האלה ואני גם לא יודעת איך מכינים קינואה;)

תודה רבה על כל העצות וההשתתפות!

אמנם הייתי בבית חולים רק 3 ימים

והמשפחה רחוקה

והודעות וטלפונים ממש חיזקו

ואפשר גם לשלוח לה מגש פירות למשל

זה ניתוח שהסבל אחריו ממש גדול, היא כבר כמה ימים על מורפיום, לא יודעת אם היא במצב לאכול...

דרך שתתאים לשתיכן!

ואין לי כ"כ מתי לשמור עליהם עם פורים, ומחר יש לנו תור דחוף לרופא בת"א, אז אני מרגישה עוד יותר גרוע עם עצמי, שעד שהיא ביקשה ממני משהו אין לי כ"כ איך...

אבל יוצא שבוע עמוס עם פורים...

שהביאו לי קרם ידיים או גוף שווה עם ריח טוב.

זה מחזיר קצת מהצלם אנוש ונותן הרגשה טובה.

קרה לי פעם ששכחתי ואז אמרו לי להפריש מהחלות המוכנות.

אולי יגידו לך להפריש בלי ברכה.. 

זה מה שאני יודעת... תשאלו רב

אבל כמעט בטוח שזה בסדר

לפי מה שאני למדתי במקרה כזה מפרישים מחלות המוכנות.

החלה היא קדש ואסור לאכול אותה.

תלכו לתלמיד חכם בשכונה, שיושיב שלושה שיעשו התרת חלה (כמו התרת נדרים) ואז העיסה חוזרת להיות כאילו לא הפרישו בכלל ורק אז אפשר להפריש מחדש והכל יהיה מותר.

אני במתח

שאלתם?

מה פסקו לכם?

ובדיוק כמו שאמרה @הסטורי 

הלכנו לרב, הוא עשה לבעלי התרת נדרים על החלה שהפרשנו. ונפריש מחדש מהלחמניות המוכנות. ב"ה!!!

תודה

@בן בא לנו

@ואילו פינו 

@בוקר אור 

על ההשתתפות!

אבל הלחמניות היו בצורה עגולה קטנה כזאת, כמו ההפרשה.

והתחלפנו במהלך ההכנה, אין לי מושג באיזה שלב או מי עשה את זה, אבל זה נכנס לאחת התבניות כאילו היה לחמניה.

עדיין זה היה קצת אשמתו, כי בוא, מפרישים חלה, אז מיד עוטפים אותה היטב וזורקים (או שורפים, כל אחד לפי מנהגו) בטח לא להשאיר על השיש יחד עם הכל.

לא משנה, העיקר יש סוף טוב

ב"ה, שמחתי לקרוא. אשריכם!

פורים שמח😀

בע"ה שהכל יסתדר לטובה!

זה קשה כ"כ רגעים כאלו...

ואת ממש מוזמנת לפרוק כאן!!

מחכה לשמוע מה שמקשה אותך..

זה כ"כ מקל ומשחרר לכתוב את זה רגע..

ומאחלת לך ישועות וטוב בהכל בהכל!!!! בעזרת ה' יתברך!!

בע"ה מחר יהיה יום חדש וטוב יותר

אולי יעזור לך להשראה לחגיגה לבד, 

השנה גם קשה לי לחגוג ואין לי כח וסבלנות וכו'

בשבת החלטתי שבכל מקרה אני מנסה לזרום ולשמוח ולחגוג ולא להיכנע ליצה"ר

במוצאי שבת תליתי קריפונים כמו וילון צבעוני, 

הכנתי כובעים שהילדים קישטו, הדלקתי מוזיקה ורקדנו 

אנחנו עם עצמינו

מחר אני אקח אותם להביא משלוחי מנות לילדים ונמשיך לחגוג בבית

משתדלת לזרום וגם כשהם עצבנים ובוכים וכו'

לסנן את הקולות האלו ולהתייחס קונקרטי לבעיה 

רוצה לתת לכל אחד דמות שהוא צריך לדבר בטון ובמילים שלו

אולי זה ירים פה את המצב רוח.

לשיחה רגועה של שניכם?

נשמע ששניכם עם כוונות טובות, ורק צריך להסתנכרן..

ואם אין ולא יצא,

אז רק חיבוק ענק!!!!

ובע"ה שהכל יתהפך לטובה!!!

תפני למכון פועה או לרב שמקובל עליכם ותתנהלי לפי הנחיות הלכתיות מדוייקות למצבך

אחרי הלידה ווסת, אם מניקים אז זה יכול להיות יותר זמן אבל לא מחייב

וגם אם קיבלו פעם אחת זה לא אומר שיקבלו בהמשך סדיר. (מכירה כמה שנמשך להם אחרי הווסת הראשונה הזו 8-9 חודשים נקיים)

שהדימום נעלם לשבועיים וחוזר..

היה לי בכל הלידות

ולא היה מחזור בוודאות..

אבל כן יש גם סיכוי למחזור..אבל פחות סביר

והרופא אמר שבוודאות זה לא מחזור

ושעד 9 שבועות תקין.

הנקתי, אם זה משנה..

גם עכישו אני חודשיים אחרי

ועם דימום חזר השבוע

אני באמת לא יודעת לומר אם זה מחזור או לא

אבל הכל יתכן..

עולה לי-

פשוט להגיד מה יכול להיות שיקרה. להכין אותם כמו שהאינטואיציה שלך אומרת לך.

לדבר מראש על מה עושים עם משלוחי המנות- נניח להחליט שביום עצמו כל אחד בוחר 3 דברים שהוא הכי אוהב ורק אותם אוכל ואת השאר שומרים, כדי שלא תהיה הגזמה עם המתוק שמחרפנת אותם.

להגיד שיש הרבה רעש ושאם הרעש מפריע אפשר או לשים ידיים על האוזניים או ללכת הצידה. ושהם יכולים לבוא אליך ולהגיד שזה קשה שלהם ושאת תעזרי להם.

על המבוגרים- להסביר שיש מצווה להשתכר וששכרות גורמת למבוגרים לפעמים להתנהג קצת מוזר ולצעוק אבל שלא צריך לפחד מהם, שאם זה לא נעים להם אז הם לא חייבים להיות לידם.

בכללי אני בעד לתת להם את האפשרות לבחור. ילד שלא נח לו עם התחפושת- שלא יתחפש. המטרה היא לשמוח ולחגוג לא לצלם תמונות לווצפ. זה שחרור שממש קשה לעשות, שנה שעברה השקעתי בתחפושת ובסוף הבן שלי לא הסכים ללבוש את רובה. הבנתי שזה לא מספיק נח לו ופשוט שחררתי. וגם אותו הדבר לגבי הריקודים, לגבי הסעודה אם זה מלחיץ אותם, להכין מראש כמה יצירות שתהיה להם אפשרות ללכת לחדר צדדי להיות עם עצמם בלי הבלאגן. גם בקריאת מגילה, הייתה שנה שהבת שלי ממש נבהלה מהרעש. הבנתי שלא מתאים, יצאנו באמצע והלכתי אחכ לקריאה מאוחרת לבד. ברור שזה היה קצת יותר מבאס אבל לגמרי שווה לי את זה...

היצירות זה רעיון מעולה! הבן שלי ממש אוהב וזה מרגיע אותו.

לגבי התחפושות, בהחלט קשוח לשחרר אבל השנה באמת נתתי להם לבחור מה שבא להם וזה נראה בהתאם

אבל עדיין זה לא נח כמו בגד רגיל.. אולי אביא להם בגד נוסף להחליף.

אגב מאיזה גיל את מביאה לקריאת מגילה? לא חשבתי על החלק הזה בכלל

וממש תודה על מה שכתבת! נקודות מעולות!

אני באמת תמיד תמיד מביאה בגדי החלפה. גם בשבילי אגב אם באה עם תחפושת😅 הייתה שנה שנתקעתי עם פאה לא נוחה כל הסעודה וזה היה נורא.

לגבי קריאת מגילה זה ממש תלוי ילד, יש כאלה שמאוד רגישים לרעש או לא מסוגלים לשבת בשקט ואותם באמת אני לא מביאה. שנה שעברה הם כבר היו שניהם במצב שידעתי שהם מסוגלים להיות בקריאה בלי להפריע אז באתי עם שניהם, הבאתי לבן שלי משחק וחטיף כדי שיעזור לו. אם כן מחליטים לבוא עם הילדים פשוט לקחת בחשבון שאולי תצטרכו לצאת באמצע.. וגם, להכין אותם שזה מאוד רועש... 

לדאוג שיוכלו בבוקר של פורים ארוחת בוקר מסודרת.

הרבה פעמים שוכחים בכל הבלאגן ועד הסעודה יש זמן ..

מגיל 6 בערך אני מדברת איתם המון על ההזדמנות לעשות חסד ולהביא משלוחי מנות דווקא לאנשים שפחות מתחברים אליהם ביומיום.

כל שנה יוצאים לשמח חושבים את מי אפשר.

אנשים יותר מבוגרים שאין סביבם המולת משפחה,

או שוטרים ומאבטחים שמתייבשים ביום הזה בחוץ עם כל העדלאיאדות

מחלקים להם גלידות או שתיה קרה.

שנה אחת חילקנו דווקא למנקים

וגם לחברים שאתה הזדמנות לשמח אותם

אני אומרת להם שבחרו 2-3 חברים טובים ו2 חברים שאפשר לחזק את הקשר איתם.

למשל שנה אחת הבן שלי סיפר לי שיש חבר שגר יחסית רחוק ולכן כמעט אף פעם לא מקבל, אז התארגנו כמה חברים הביאו לבן שלי ואנחנו נסענו והבאנו לו את המשלוחים בשם כולם והוא ממש התרגש.

כמעט התעלפתי חצי שעה נסיעה לכל כיוון בנוסף לשאר הסיבובים,

אבל המאמץ הזה חשוב ומשתלם.

לגבי סעודה, אצלנו זה יותר קליל.

האמת שזכרתי שכתבת את זה שנה שעברה ובמסגרת ה192827 משלוחי מנות לצוות הבאנו גם לשומר הבוקר😁

והאמת שמשלוחי מנות אנחנו מביאים בעיקר לשכנים מבוגרים בלי משפחה. יש לנו הרבה כאלה בבניין וזה נותן (לי) הרגשה ממש טובה.

לא חשבתי על חברים של הגדול שכדאי גם כאלה פחות מקובלים. תודה על זה!

ואיזה כיף לכם שהסעודה אצלכם יותר רגועה. הלוואי עלינו. למרות שהשנה יש מצב שיהיה קצת יותר רגוע.

נחיה ונראה. מעדיפה להכין אותם לגרוע מכל😆

ומה אתם עושים ביום שהוא לא פורים אצלכם? יום רגיל?

אולי כדאי כמו שבאורות כתבה לאפשר להם פינה משלהם בתוך כל ההמולה.

לא צריך להעמיס עוד.

אני חושבת שלחלק לאנשים בבניין זה מקסים ומספיק בשלב הזה.

אפשר לבקש מהם להכין ציורים שתוסיפו למשלוחי מנות של המבוגרים וזה מספיק.

לגבי קריאת מגילה, לדעתי מספיק לקחת אותם בערב.

הבוקר עמוס ממילא.

לגבי היום חופש, אני עובדת. אם לא, אז כמו בבחירות יוצאים לטייל בטבע עם כל עמ"י 🙂

אם את לא מארחת אפשר לקחת אותם בזמן הסעודה אחה"צ לגן שעשועים. הם לא חייבים להיות בבית כל זמן הסעודה.

אם אתם גרים באיזור של חב"ד אני חושבת שיש תהלוכה או משהו אחה"צ.

וגם אם לא, סתם פארק זה גם אחלה.

ובשלב הזה כמעט תמיד כבר בלי תחפושות..

אני מורידה בד"כ בתחילת הארוחה עצמה גם שלא יתלכך וגם שלא יעיק.

השנה לקחתי לראשונה את בת השש, כי חשבתי שתצליח לשתוק. והיא באמת היתה בסדר גמור (בהמן בהתחלה, שאלה אותי למה אני לא מרעישה גם😅).

גם בבוקר וגם בערב

נרשמה דממה מוחלטת 

לק"י

😅

אני גם לא רואה סיבה לקחת בגיל הזה האמת🙊

גם אם פתאום הם צריכים להתפנות וצריך לצאת לעזור להם. ולהפסיד חלק מהקריאה ואז לשמוע עוד קריאה, אין לי חשק.

אבל כנראה זה באמת עניין אישי.

מבחינה רוחנית/תורנית.

למשל - למדתי עם הבן שלי, בן כמעט 7, את מגילת אסתר. פשוט הקראתי בקול (עם אינטונציה מתאימה) והסברתי לו ושאלנו שאלות. גם הגדולים הצטרפו מדי פעם (ואפילו התחדשו לי עצמי דברים!).

אפשר גם לדבר איתם על משמעות היום הזה מהבחינה העמוקה - לא רק כיף וממתקים, אלא שמחה יהודית אמיתית על נס ההצלה. (ובמיוחד בימינו, שגם אנחנו מתפללים לניסים כאלה, אפשר להמחיש זאת לילדים...)

לגבי ההכנות ליום עצמו:

באופן כללי (וזה לקח לי כמה שנים טובות להגיע לזה) היום הזה דורש מאיתנו שחרור שליטה. להבין שהילדים שלנו (וגם הבעל) לא בידיים שלנו - וזה אומר להעלים עין מכמויות הממתקים, מהבלגן, מהשכרות וכן הלאה...

אבל כן - אפשר לדבר עם הילדים מראש, להזכיר להם שביום הזה יש הרבה ממתקים ובלגן, ולבקש מהם לתת רעיונות איך להימנע מזלילת ממתקים גדולה מדי ומבלגן וחוסר נוחות והיעלבויות וכו' ככל האפשר.

ואם מדברים על כך אחרי ההכנה הרוחנית שנעשתה, והילדים כבר יודעים שהיום הזה לא סתם ככה הוא יום של בלגן ומבינים את המשמעות העמוקה שלו - אני חושבת שכבר הם יכולים לקבל יותר בקלות את הקשיים שיש בו...

אנחנו ירושלמים, אז בפורים דפרזים פשוט מתכוננים לפורים שלנו (ותמיד יש מה להתכונן ברגע האחרון...). היו שנים שנסענו להורים שלי בפורים דפרזים, אבל די הפסקנו את זה כי ראינו שאנחנו עלולים לאחר לקריאת המגילה אצלנו.

השנה בכלל יש לנו שני תורים ביום הזה, אז אפילו לא נרגיש פורים כמעט

אני רוראת להם עכשיו את סיפור המגילה לפני השינה, כל ערב פרק. מתוך העלון של משכן שילה

ויש גם ספרון של קופלה חמוד ממש על פורים, קראנו אותו גם.

הבן שלי הביא משלוח מנות בגן לילד אחד חמוד שהביא לו ולעוד חמוד אחר שביקש😅

תחפושות - לא מחייבת לשים אבל הם רצו כמובן

לגבי היום עצמו - אני מאפשרת ממתקים ולא נכנסת לעימותים ככ אבל בוחרת מראש כמות שאסכים ופורסת על פני היום, בעלי יותר הודף ועל זה. אבל את משלוחי המנות מכניסה לחדר צדדי לשקיות שחורות חח ומפזרת אחרי שהם הולכים לישון

בשבת מניחה שאספר להם על קריאת מגילה במוצש ובראשון בבוקר. הגדול כנרטה יילך עם אבא שלו, הקטנה אני מתלבטת אם לקחת איתי האמת .

ואני די זורמת לא יודעת, לוקחת בחשבון שיבוש כזה או אחר ונמנע השנה ממסיבות המוניות ככל הניתן כדי לא לטרלל את הילדים עוד יותר, אבל ככה זה פורים.

שתנסי כמה שיותר לייצר שגרה

זאת אומרת, לקום בבוקר, להתפלל, אפשר שוקו אם ממתק מיוחד להרגיש חג

אבל ארוחת בוקר לגמרי רגילה!! זאת אומרת - חביתה, לחם, ירקות

מה שהם רגילים במסגרות

וכנל אחרי הצהריים אם הילדים שלך אוהבים שעת סיפור אז תמצאי כמה דקות לייצר להם מרחב של אמא-ילדים-נורמאליות ;)

או אם הם אוהבים משחק קופסא ביום יום פשוט תציעי להם אותו

אני גם חושבת שלהכין אותם מה יהיה יעזור לשמור על פיקוס

למשל - איקס, עכשיו יורדים לסבא וסבתא לסעודת החג, יהיו שם הרבה אנשים והרבה רעש ואנחנו בעזרת ה נהנה מאוד

או

איקס, עכשיו יוצאים לבית הכנסת לשמוע קריאת מגילה יהיו שם הרבה תחפושות ובכל פעם שנשמע המן יהיה רעש

וכו..

גם אם הם למדו אתזה, זה שאת תחזרי על מה שהולך להיות יתן להם שלווה וביטחון

בהצלחה!! תעדכני איך היה❤️

ממש תודה לכל אחת שכתבה!

יש פה מלא נקודות ממש משמעותיות!

עברתי על השרשור עם בעלי ועשינו תיאום ציפיות+הרעיונות שפה.

מקווה שיהיה טוב בעז"ה!

שוב תודה לכל אחת שהגיבה💜

ואם יש לך תפרים כדאי לבדוק שזה בסדר

אין בעיה להבדק אם את מדממת 

אחרי כל הלידות עשו רק אולטראסונד בטני

גם כשהיה תפרים, וגם כשהיה דימום רציני (חריג) בלידה

בכל מקרה אם הייתי בשבעה נקיים הייתי מסרבת לפנימי...

ובאמת פעם אחת באופן הוזי

בדיוק בדיוק בבדיקה התחיל דימום..על המתמר..

אחרי שבועיים נקיים לחלוטין!!!!😭

זה היה הזוי

ועכשיו אנחנו כאילו 3 שבועות+ אחרי טבילה ורוב הזמן היה עניינים ..אז אין לי כח שוב

תודה באמת אולי אקבע חאתעקש רק על חיצוני

תהיתי כמה הז ישמע הזוי

אחרי לידות אחרות עם רופאים אחרים פנימי

כנראה כל רופא והפרוטוקול שלו... תבקשי רק חיצוני

איך עם חוויית הלידה והחיים החדשים יש גם חוויה של קבורה, שמסמלת את סוף החיים?

אבל בעצם זה כך בדיוק - בכל לידה יש גם ממד של מוות (יציאת הדם בעצמה מסמלת מוות), ובעצם אלה החיים שלנו כאן על פני האדמה - ערבוב של מוות וחיים, ומעגל של חיים שתמיד מתחיל ומסתיים...

תמיד אחרי הלידה, עם כל השמחה יש בי איזשהו ריקנות, עצב על סיום ההריון והתקופה.

לא סתם יש נטייה לדכדוך אחרי לידה...

פעם כתבתי שיר או קטע על כך. זה באמת סוג של אובדן בפני עצמו, שההיריון (שהיכ כל כך חלק ממני) נגמר פתאום, עם כל השמחה על הידיים המלאות בתינוק ב"ה...

מה עדיף, שיזרקו לפח?

לקבור נשמע הכי הגיוני ומכבד

כמו שדם ווסת מסמל העדר חיים= פוטנציאל של מוות (כי בעצם זאת מציאות שבה לא נוצרו חיים) ולכן מטמא,  אע"פ שאין שום דבר גשמי שמטמא את האישה הנידה.

ככה גם פה

יש חיים, אבל בעצם השילייה- בלון החמצן שאיפשר את קיומם של החיים ברחם,

סיימה את תפקידה- "פוטנציאל מבוזבז" של חלק מהחיים..

לאידעת אם הצלחתי להסביר.

לק"י

נניח יחד עם המשפחה הקרובה.

או לפני... כבר לא זוכרת מה עשינו בכל הריון.

כשהתחלתי להקיא, לא רציתי שידאגו ותכלס זה לא היה סוד אז לא היה איכפת לי שיספרו.

סיפרתי להם לפני כולם, בעיניי הגיוני שהם יהיו הראשונים לדעת.

הרגשתי זוועה. לא תפקדתי (סביב פורים, אז בכלל רצו אותי פעילה...)

ולא יכולתי להריח את האוכל שלהם, ורצתי את העזרה שלהם. ולא יכולתי בנוסף לסבל גם להתמודד עם ההסתרה והכעס שלי עלי (כיתה ד ומטה). התרגשו מאוד ונרתמו לעזור.

שבוע 17 זה כבר ממש מתקדם. בעיני ברור לספר. לא רוצה שהם ישמעו מאחרים שכבר רואים או חושבים לפני ששצעו ממני.

ואם חשוב לך שלא יספרו, אז תבקשי מהם ותסבירי להם שזה סוד רק של המשפחה שלכם. רק אל תשכחי מתישהוא לשחרר להם את הסודיות ולתת להם להתרגש בגן/בביה"ס.

אצלי פעמיים (2 בנות שונות) שמרו בסוד את ההריון במשך כמה חודשים כשהיו בנות 4 ו3. הגננת היתה בהלם איך הצליחה כל הזמן לא להגיד כלום. 

אני מספרת או רק כששואלים מץישהו

או בשביעי בערך..

גם כיתה ד' ומטה

לעזור הם במילא לא עוזרים

ורק חופרים לי בהצקות אם זה בן או בת ומתי כבר וכו

לא יודעת מה מצב העזרה אצלך בשגרה, אבל אצלי הם ממש עזרו. שמרו על הקטנים, הסתדרו לבד עם האוכל או לפחות דאגו להרחיק ממני. הפסיקו לכעוס עלי שאני לא עוזרת להם. ובכלל לא חפרו. החפירות על בן או בת זה רק בשלב מתקדם יותר, שאז ממילא כבר מרגישה טוב יותר ויש כוח לבדיחות.. 

בשגרה הם יסדרו -אחרי שאני אדחוף אותם לזה

לפעמים יותר בקלות ולפעמים בהרבה מאמץ שלי שזה יבוצע ויצירתיות וכו

הבכורה שלי בת 9וחצי וממש לא בקטע לעזור או לטפל בקטנים..

קיצר מה לעשות..

ואגב בטן הריון- אצלי הם משגעים אותי גם עכשיו אחרי הלידה

יום אחרי הלידה בת השנתיים שלי אומרת לי אמא אני רואה שיש לך בבטן עוד תינוק,!!🫢

אפילו כבר בחרו שם בשביל התינוק העתידי שהם החליטו שכבר יש לי בבטן 😵‍💫

אבל מזל שבת השנתיים שלי גם ככה לא יודעת כל כך לדבר, ומבחינתה הבטן שלי נועדה לשמש כטרמפולינה ותו' לא 🤭😅

הריונות קודמים היו קטנים ולא ישבו על זה בכלל.

הגדול אז היה בן 6

עכשיו גדלו, כמהים לתינוק

והן ידעו גם שאני מאוד רוצה תינוק חדש. שיתפתי אותם כשלפעמים הייתי עצובה

למשל אחרי ההפלה, לא אמרתי להם שעברתי הפלה, אבל סיפרתי שאני מאוד רוצה תינוק בריא ושלם.

אז מידי פעם הם שאלו אותי האם אני כבר בהריון.

שכבר הייתי

אמרתי להם שיש לי תור לרופא שבןע זה וזה, שזה היה שבןע 12.

באמת אותו יום הלכתי לראשונה לרופא.

ואז חזרו מהלימודים ודבר ראשון שאלו מה הרופאה אמרה 😅

ואז סיפרתי להם שכן. ההתרגשות היתה גדולה

אבל די מהר עברו נושא. בכל זאת בנים. מידי פעם הנושא עולה..

לק"י

היא היתה מאושרת.

העיניים שלה זרחו.....

(ולא שהיא היתה הקטנה בבית. היא השניה, זו שאחריה היתה בת פחות משנתיים).

נזכרתי שבזמנו סיפרנו כן לבן הבכור שהיה בן 6

וזה לא כזה עניין אותו..

כששאלו/סיפרתי לבד כשהייתי צריכה להיות מאושפזת

בגלל שההריונות שלי בסיכון התלבטתי מאוד מתי ואיך לספר והתייעצתי על הדרך, ובאמת ב"ה זה היה לטובה גם כשזה נגמר לפני הזמן...

ולמרבה ההפתעה אפילו הגננות אמרו לי שהן היו נורא מופתעות לשמוע כי עד אחרי הלידה הילדים לא סיפרו כלום מחוץ הבית.

(לא לבנות על זה שהם ישמרו סוד, אבל טוב לדעת שזה לא חובה שהם ירוצו לספר)

בהיריון האחרון סיפרנו לילדים מהגיל ההזה ומטה רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת (בשבוע 23), כשידענו שהכול בסדר ב"ה. לגדולים יותר סיפרנו לפני (לגדולה ממש אחרי הא"ס הראשון), בהנחה שגם אם חלילה תהיה בעיה הם ידעו להתמודד עם זה...

אבל הם לא חשדו בכלום. גם כי אני תמיד שמנה וגם כי הם מרחפים כזה, עסוקים בענייניהם, לא שמו לב שאני לא מרגישה טוב ומקיאה הרבה...

אבל אצלכם זה אחרת, ואם לא אכפת לך שהם יגלו לעולם - אז יאללה, ספרי להם ושמחי אותם

אבל לגבי הכעס על בעלך -

הוא מובן מאוד, אבל בסופו של דבר - הרי את רוצה לא להיאסר כדי להיות קרובה אליו, נכון? ואיך תהיי קרובה אליו אם את כועסת עליו?

לי אישית המחשבה הזו עוזרת הרבה פעמים...

אבל התחושה שיש מצב שעכשיו אני אכנס לתהליך ארוך של טהרה פשוט מחרפן אותי ברמות הקשות. הנושא הזה של טהרה הוא קושי אמיתי שלי.

אני יודעת שלהטהר עם כתמים של סרזט זה סיוט.

מה לא עשיתי בשביל זה😭

רוצה לשמוע שמשהי תגיד לי שיש סכוי שזה יחלוף בלי להסתבך וזה לא סוג של מחזור.

תודה לך על המענה

כמובן תחתונים צבעוניים, לא להסתכל בניגוב וכו..

אני כעצם משלבת בזמן תקופת ההסתגלות לכדורים פרמילוט כבר חודש לוקחת ואמורה להוריד לאט לאט התחלתי ב2 כדורים ואני אוחזת ב1 וחצי.

פרימולוט לא לקחתי

אבל לא אמורים לקחת אותו לנצח, גם ככה אמורים להפסיק לקחת אותו אחרי כמה ימים.

בהדרגה ממש ממש הדרגתיות שלוקחת כחודש

ככה פעם שעברה עשיתי ואז 3 שנים היה לי שקט עם הסרזט בלי מחזור וכאלה

תשתי הרבה הרבה הרבה מים, הבנתי שמיץ לימון גם עוזר אבל לא זוכרת הנחיות

אם מעניין אותך אנסה לחפש מי כתבה לי על זה

לגבי בעלך, זה כעס ואכזבה מובנים, אבל תזכרי שטעויות קורות לאנשים הטובים ביותר

תנשמי עמוק, תזכירי לעצמך שמה שקרה-מה' קרה

ותתפללי שלא תאסרו, וגם אם כן תאסרו- תעברו את זה בקלות ובמהירות.

ברור שיש סיכוי שזה רק כתם קטן, או דימום שיעבור, גם בלי להאסר בכלל!

הכי חשוב: אל תאמרי את עצמך!!! אפילו שנראה לך שכבר יש כמות!

ממליצה מאוד להתייעץ עם מכון פועה. אותי הם ליוו הרבה פעמים גם עם דימומים מגלולות וגם מהתקנים...

וכמעט תמיד הייתי בהלם מהתשובות שלהם. שחשבתי שאין סיכוי שזה לא אוסר ובאמת זה לא אסר.

גם אם המחזורים שלך לא קבועים, וחשוב לך, לכם, להיות מותרים בעוד חודש, בחג הפסח, תצטרכי להשקיע מאמץ לזהות את הביוץ.  לפי הפרשות לפחות, אם אצלך זה סימן מובהק.   ואפשר גם עם מקלונים.  

מהביוץ והלאה כבר קל יותר לתזמן מתי יגיע המחזור.  

והדעה השניה אומרת שמספיק להתחיל לקחת כ 4-5 ימים לפני הזמן שהדימום צפוי להגיע.

תכלס - כל זמן שתתחילי בתוך הטווח הזה יהיה בסדר כנראה...

לא יכולה להאריך כרגע אבל קראתי. ליבי איתך

אף פעם אין לי כוח לצאת אחרי שהגענו הביתה, אבל יש גינה ליד הגן, אז בסוף האיסוף נתקעים בגינה לאיזה חצי שעה-שעה (כשלא גשום או קר..) ואז הם קצת שורפים אנרגיה והבית קצת פחות הפוך. אבל הם בצהרון. אצלך נשמע שלא.

חיבוק. נשמע קשה. ושווה לבדוק אם נשאר לך כמה כדורי ברזל בארון, לפעמים זה ממש משנה את המצב מלהרגיש סמרטוט ללהצליח לתפקד. העייפות מאמללת ממש

שולחת לך חיבוק ענק!

יש אפשרות לרתום אותם לפעמים לעזרה?

- "בואו נאסוף את המגנטים, ואז אני אחלק לכולם תפוחים, ואז נשחק ביחד בפאזל"

- "בואו נשחק שאנחנו בחנות צעצועים, תסדרו את כל הצעצועים יפה במדפים, כמו בחנות, ואז אני אבוא לקנות" (כמובן בלי כסף. את יכולה כל פעם לבוא ולספר מה בדיוק את צריכה לקנות לילדים שלך, והם יתנו לך. רק קחי בחשבון שהם כנראה יבלגנו הכל שוב במהלך המשחק)

יש אפשרות להתכונן יותר לפני שהם באים?

נניח לחתוך מראש פירות, או להוציא משחק שיעשה לך פחות עבודה?

כמו שהציעו לך, לבלות בחוץ יכול לעזור. (זה גם יכול להיות תמריץ לסדר - "בואו נסדר צ'יק צ'ק כדי שנוכל לצאת לגן השעשועים ואפילו לאכול שם ארוחת ערב (כריכים וירקות מהבית).

ולסיום - זה באמת קשוח, אפילו שזה משמח מאוד. זה לא סותר, ומותר להתלונן ❤️

משהו שעוזר לי לפעמים זה רעיון ששמעתי פעם, כשאת אומרת "אין לי כוח", תחליפי את זה בתפילה "תן לי כוח!"

זה לפעמים ממש עוזר לשנות את ההרגשה

בקטע שהעומס של החגים מוריד מהשמחה שלהם...

דוקא שבתות אצלינו זה פסגת השבוע.

וכן, עובדים עד השניה האחרונה.

ועייפים מאוד!!

אבל שבת! שרים מלא עם הילדות, מספרות פרשת שבוע, לפעמים בעלי עושה חידות על הפרשה או שאנחנו עושים פנטומימה ביחד והן צריכות לנחש על מה, אני מרשה משחקים בסלון,  אוכל טעיםםםם. בצהרים - כשקמים עושים "מסיבת שבת" -  חותכים פירות, ממתקים חטיפים, תה, ומשחקים משחק משפחתי או הצגות (כלומר אבא ואמא רובצים בספה והילדים מסביבנו ומדי פעם אנחנו נדרשים להסתכל על ההצגה 🤭)

בדיוק השבוע הגדולה בת 8 בכתה בכי תמרורים למה אנחנו מתכוונים למסוע לסבתא ולא עושים ליל הסדר בבית...

זו מחמאה גדולה מבחינתי.

היום שהן הכי אוהבות בעולם זה שבת.

נראלי שהעניין נניח עם התחפושות זה פשוט ללמוד להתארגן קצת מראש. להיות יותר מתוכננת ואז זה לא נוחת עלייך...

אני אוהבת לעקוף את האתגרים -לאגף אותם מימין😉

ולבוא אליהם מכיוונים לא שגרתיים.

אפשר לקחת אשפתונים ולשים בהם את המשחקים שהכי מבלגנים,ולשמור לתקופה יותר רגועה.

אפשר גם כל יום לבחור אשפתון שפותחים באותו יום.ואז זה הרבה פחות דברים לסדר.

אפשר לשנות את הסדר יום, ללכת לישון איתם בתחילת ההשכבות , ואז את לא צריכה לחכות שירדמו, אפשר להחשיך את שאר הבית וכך לא יהיה להם רצון לצאת מהחדר וירצו להישאר לישון לידך.

ואז את תקומי מוקדם ויהיה לך זמן פנוי ושקט לסדר/ לעצמך.

כשהבית היה נראה לי מלוכלך ולא נעים, הוצאתי מהתפריט אצלנו אורז קוסקוס שמאד מלכלכים.

והכי חשוב - לזכור שהרגעים האלה עוברים.

לא לעד הקטנה תהיה שובבה והילדים יבלגנו.

יש רגעי קושי, ושבירה ונראה שמה יהיה הלאה, אבל גם זה עובר.

ובעז"ה אחרי נקודת קושי מגיע אור ( עד הרגע שבירה הבא😉).

חזקי ואמצי❣️

תודה ענקית שהייתן איתי ברגעים כאלה קשים...

ירדתי אח"כ עוד ואז בשיחה ארוכה ורגועה בשישי בבוקר הבנתי שמשהו שלקחתי על עצמי בתקופה האחרונה כדי להגדיל הכנסה כ"כ מכביד עלי שיצר אצלי מועקה נוראית.

ברגע שהחלטנו שאני מפסיקה ויהיה בסדר כלכלית כ"כ רווח לי

נהייתי אדם אחר

ב"ה ובע"ה

ותודה ענקית ענקית על החיבוקים והתמיכה התמידית כאן.

שיהיה לכן מלא ישועות וטוב

ב"ה שעלית על הבעיה!

מאחלת לכם שפע של פרנסה, נחת ושמחה

יפה שזה מה שהוא ענה ולא אמר אני חילוני...

אז אני כן צמה ולא היתה לי את הבעיה הזאת

אבל יש לי בעיה שהם אומרים תתפללי על שנפתור את הבעיה הזאת וכאלה

מה הייתן עונות?

לצערי אני לא ככ מתפללת ..אומרת בדרכ מתחת למינימום שרציתי להגיד בכל יום

אז גם בעיה לא פתורה אצלי ולכן קשה לי

גם לומר "ה' בבקשה תעשה שנמצא את הבעיה ונפתור אותה מהר!" זו תפילה מתוקה

יכולים להתפלל בדיוק כמוך

תפילה זה לכל יהודי

לדתיים אין מונופול על התפילה, ותפילה היא לאו דווקא מסידור לפי זמני התפילות...

כל אחד שיש לו צרה, ואפילו הקטנה ביותר, יכול לפנות בו במקום לאלוקים ולבקש ממנו עזרה ❤️

איזה שליפה!!

אני בשבוע 7

כמובן ששכחתי לגמרי שאני אמורה להסתיר שאני לא צמה

באיזשהוא שלב קולטת שאני מסתובבת עם כוס שתיה חמה בין החדרים במשרד.... 

פשוט קמת עם כאב ראש על הבוקר וזה נדחה וזהו... את לא באמת צריכה לדווח לכל אחד מה מצבך... 

אני גם בתחילת הריון, הילדים שלי לא יודעים

אני בבית היום

הכנתי לי טוסט ובאתי להוציא אותו ופתאום הדלת נפתחת והבת שלי חוזרת! שכחתי שהם מסיימות היום מוקדם🙊

ניסיתי להסתיר אבל היא מיד שאלה אותי "מה לא צום היום?"

אז מהר אמרתי לה שאני קצת לא מרגישה טוב ומי שלא מרגיש טוב לא צריך לצום היום.. (אבל מעניין אם ההסבר הזה יעבוד גם על הילדים הגדולים יותר..)

אבל אין, השליפה שלך עולה על הכל!

אבא שלי קפץ לבקר אותנו אז השתדלתי אפילו לא להגניב שתיה מהבקבוק שהוא היה כאן

אבל אז פתאום הוא שאל אותי ישירות "את צמה?"

ועל אבא שלי אני לא יכולה לעבוד כמו על הבוס של הפותחת

אז גמגמתי משהו ואמרתי גם לו שאני קצת לא מרגישה טוב..

טוב לא נורא עוד כמה ימים נראלי נספר להם על ההריון ואז הוא כבר יבין..🙊

בקיצור כמה ימים אחכ הסברתי לה שלא צמתי אבל מסיבה אחרת

במיוחד שהצום לא דחוי אלא מוקדם

העיקר הכנסת לו קצת אידישקייט 😊

פעם כשהייתי באוניברסיטה קמתי להכין לי תה ושאלתי את מי שעבד איתי אם להכין לו גם. ההוא, בחור דתי, הרים גבה וענה שהוא צם... עשרה בטבת, פרח מזכרוני...

לא זוכרת כבר אם זה היה בתחילת היריון או בהנקה

יום שישי זה יום שקל מאוד לריב בו...

איך עברה שבת?

בגישה ההיקשרותית

הן ממש נגד לתת לילד לבכות

אם תרצי תשלחי לי מסר ואכתוב לך מספרים