את יודעת יקרה, נראה שנפתחים עוד ועוד שירשורים בדיוק על הנושא הזה,
בדיוק על הכאב הזה, על הגילוי שבעלי היקר צופה בתכנים הנוראיים הללו ותחושת השבר הקשה.
וכל אישה אחת כזו היא עולם ומלואו
וכל לב נשבר אחד כזה הוא עולם ומלואו
ויחד עם זאת, יש משהו בכמות המאוד גדולה של עוד ועוד עדויות לכך שיכולה לספר לנו גם סיפור נוסף בנושא,
שיכולה אולי לשפוך עוד קצת אור על הכל,
בעיקר מהכיוון של המלחמה ושל המציאות הבלתי נסבלת והקשה קשה כ"כ שכולנו נתונים בה מיום שמחת תורה.
הרי מה שיש בבריחה לתכנים כאלו - הוא בדיוק זה - בריחה
ובתוך מנגנון הגנה שמרגיש יום אחר יום, שעה אחר שעה, תחושות ורגשות מאוד לא פשוטים של תסכול, כעס, חוסר אונים, אי וודאות, יאוש, מצוקה גדולה -
המנגנון של הבריחה הוא מנגנון אנושי וכל כך כל כך טבעי.
לברוח מהכל.
לא להרגיש רגע את המצוקה.
להסיר את האיום מעליי.
ויחד עם הזמינות הבלתי נסבלת של התכנים הללו נוצר המצב העגום שזו דרך מאוד קלה ומאוד מפתה לברוח.
יש מי שבורח לאכילה רגשית,
מי שבורח לסיגריות,
מי שבורח לצפייה כזו,
ומי שבורח לעוד הרבה מאוד בריחות.
כאשר המשותף לכולן - המצוקה.
בעלך היקר, כמו כל העם היקר שלנו, במצוקה.
מצוקה אישית יחד עם מצוקה כללית.
ולפחות ההבנה הזו, שזו יכול גם לנבוע משם, יכולה להאיר עוד טיפה.
לא, היא לא משנה את הכאב והשבר הגדול, אבל היא כן הבנה לכשעצמה.
המקום הזה שמבין שיש רגרסיה בזמן מצוקה. בזמן מלחמה.
המקום הזה שיכול טיפה יותר להבין ולראות את הבפנים.
כמו שנבין ילד מתוק שחזר להרטיב בתקופת האזעקות והמלחמה למשל וניתן לעצמנו בלב לגיטימציה עבורו -
אנו צריכים לזכור שגם אנחנו וגם הבעלים שלנו בני אדם.
שגם לנו מאוד טבעי שיהיו רגרסיות.
רגרסיה בכל נושא שהוא.
בין אם בזוגיות, וכן, גם בצפייה כזו או כל רגרסיה אחרת.
זה מצב מאוד הגיוני וטבעי למציאות שהיא הלא הגיונית והיא הקשה מנשוא והלא בסדר.
ואם נאפשר לעצמנו קצת יותר חמלה
גם לעצמנו
וגם לאיש שלנו
זה יכול לתת עוד כוח
ולפחות עוד קצת אוויר לנשימה.
אני רוצה גם לצרף לך באריכות מה שכתבתי בעבר על הנושא הזה, של צפייה בתכנים לא ראויים, בתקווה שאולי יוכל להיות לעזר ב"ה🙏:
יקרה,
אני רוצה להתייחס לשתי נקודות עיקריות בהודעתך -
הראשונה היא באמת הנגיעה בכאב הגדול גדול,
והשנייה היא לראות איך דווקא מתוך הכאב והשבר הזה אפשר אולי לצמוח.
1. בכאב:
עכשיו קשה לך מאוד, את ממש בעיצומו של הקושי,
בתוך המקום הכואב והשחור הזה - קשה מאוד לראות מעבר.
אבל זה ב"ה מצב זמני.
את לא תמיד תהיי בחושך הגדול הזה.
גם אם כרגע זה נראה שכן - זה באמת באמת לא.
כתבת הרבה דברים, בסוג של מוצפות רגשית מאוד גבוהה
וענו לך כאן בחוכמה רבה
גם אני הקטנה מצטרפת לדברים שנאמרו -
גם להבין עם *עצמך* איפה הייתה כאן הפרת האמון מבחינתך,
מה זה אומר מבחינתך,
ואח"כ מבחינת בעלך
ואח"כ מבחינה זוגית.
בנוסף, צריך באמת להבדיל בין ההרגשה שלך והתפיסה שלך, שבצדק היא קשה מאוד, פגועה מאוד, נגעלת מאוד
לבין המציאות עצמה שלצערנו כוללת בתוכה כמעט 99% של צפייה לפחות פעם אחת בפורנו בעבר/הווה/עתיד של כל גבר באשר הוא גבר...
זו מציאות עגומה, אני יודעת - אבל היא כבר בגדר נורמה...
כן, גם גבר חרדי, דתי, חילוני, רווק, נשוי - כולם כולם.
האחוזים ממש זהים ודומים אצל כולם לצערנו.
הקב"ה אכן ברא את האנשים בעולמו עם יצר מין חזק מאוד, כדי בעיקר לפרות ולרבותף יצר ההישרדות, ואכן אצל גברים (בהכללה, יש גם אחוזים מטורפים של נשים שצפו/צופות) - היצר יותר חזק.
ולתכונה הטבועה והבלתי נפרדת הזו באנושות - נוספה הקידמה, והזמינות הבלתי נתפסית.
העולם השתנה, הזמינות השתנתה - זה כמעט בלתי אפשרי שאדם יעבור חיים שלמים בלי ליפול לדבר הזה אפילו פעם אחת...
ויצרני התעשייה הזו משקיעים מיליונים ומילארדים כדי לגרום לאנשים להתמכר, להקליק שוב ושוב ושוב,
זה כמעט חזק מהם!
זה לא אומר בשום צורה שזה בגללך או שזה קשור אלייך - זה לא!
אולי חלק מתחושת הנבגדות, משבר האמון, הגועל והסלידה שאת חשה כרגע נעוץ בעובדה שאת מרגישה שזה קשור גם אלייך, שהוא בגד בך אישית כשהוא צפה בפורנו,
שאת לא מספיקה עבורו או מספקת אותו, שאת לא מספיק יפה בעיניו, ובגדול שאת לא *מספיק*.
זו הרגשה מאוד קשה להיות בה.
ומאוד חשוב להבהיר - צפייה בפורנו *לא* אמורה להתקיים בגללך.
זה שני דברים שונים לגמרי - כמו שני קווים מקבילים שלעולם לא יפגשו - זה שלו. בלי בדל קשר אלייך.
את טובה. כן, גם בעיניו.
את יפה ומושכת, כן גם בעיניו
הוא לא מחפש להחליף אותך
הוא אוהב אותך והוא רוצה בך וחושק בך.
הוא ממש לא משווה חלילה *אותך*, לאותן זוועות שהולכות שם,
זה בכלל לא בר השוואה,
זה לא שהוא "רואה בנות ומלא עירום" ובא אלייך ומשווה וזה כאילו "עוד בת, עוד עירום" - זה פשוט לבל אחר לגמרי!
כמו שכתבתי - כמו שני קווים מקבילים שלא יםגשו לעולם.
שם זה לא אמת, זה רק רק פנטזיה מכוערת ומלאכותית ודוחה ובריחה מהמציאות לשנייה,
בלי שום קשר לאהבה עמוקה שלו אלייך
לתשוקה האמיתית והגדולה שלו אלייך,
ליופי האמיתי והענק שהוא רואה בך, פנימי וחיצוני!!!
אז מה הוא כן?
[זה *ממש לא* נשמע המצב כאן, אך אם יש מצב בו הוא מכור - אז במקרה כזה כמו בכל התמכרות - צריך לטפל]
ואם הוא לא
אולי הוא סקרן, והכל זמין וחינמי ואנונימי עד להכעיס
זה גם לא נכון שגברים לאחר הנישואין מפסיקים לצפות בכך - יש אנשים שאחרי החתונה המשיכה שלהם לפורנו רק הולכת וגדלה.
אם מבינים את השורש למה אנשים צופים בזה - מבינים שזה כלל לא קשור לנשוי או לא.
בפורנוגרפיה יש עולם שלם של פנטזיה - ולפעמים יש רצון לברוח לעולם מושלם ובלי התמודדויות כפי שיש בחיים האמיתיים,
בפורנוגרפיה גם המין ללא משמעות, ללא מאמץ - הוא לא צריך להתחשב בעוד אדם, לא צריך זמן ועבודה מנטלית/פיזית
ובנוסף אין שום משמעות - לעיתים דווקא במין נטול משמעות יש משהו יצרי שיכול למשוך גברים (ונשים),
בפורנוגרפיה יש גם הרבה מאוד גיוון,
והיצר והסקרנות, בשילוב עם הזמינות הבלתי נסבלת שזה פשוט בכל מקום - יוצר לך את התוצאה העצובה מאוד ואת האחוזים העצובים מאוד...
עוד דבר חשוב -
זה לא אומר בשום צורה שזה טוב ושצריך "להחליק" את זה בגרון ואין ברירה - כמובן שצריך להילחם כל יום מחדש! להתקין סינון ראוי וחזק, לעבוד על עצמנו, על המידות, על היצר, על הנפילות.
וכמובן לשים לב לנשק הכי חזק של הנפילות - היאוש.
ישנו מעגל מאוד מתסכל של אדם שצופה בפורנו ומלקה את עצמו על כך-
הוא צופה-
הוא מתוסכל מעצמו ומתבייש בעצמו ובמעשיו -
היאוש הזה מחליש אצלו את האנרגיות הטובות לבחור בשינוי ולעלות מעלה-
ואז שוב הוא צופה - וחוזר חלילה.
צריך לשבור את המעגל הזה,
ודבר ראשון צריך לטלפל ביאוש!
זה שבעלך לא מיואש ומוכן לעבוד קשה - זה מבורך.
אסור לוותר וצריך להילחם - ולי זה נשמע שבעלך זועק לעזרה ורוצה להילחם
ואולי עםפ עצמו הוא כבר נלחם אלף פעמים
אבל זו ממש בגדר מלחמת התשה
והוא פשוט מותש.
ואולי אין לו כלים,
ואולי הוא פשוט זועק לקבל את הכלים הללו.
אם הוא אכן מכור - יש בעלי מקצוע שזו בדיוק ההתמחות שלהם - התמכרויות.
אפשר לפנות אליהם.
התקווה המאוד גדולה כאן - שבעלך מוכן להשתנות!
מוכן להילחם!
מוכן לעבוד קשה!
כי זו באמת עבודה מאוד קשה.
וזה הרבה. הרבה מאוד.
יש גם הרבה כאלה שלא היו מוכנים לעשות עבודה עצמית, והיו אומרים "הכל בסדר אצלי. תשתני את".
אז זה כבר אומר שיש בו ענווה, ולב נכון, ורצון מאוד טוב.
אל תראי אותו, את כל המהות שלו כשחורה וכרשעה וכחוטאת, הוא אדם שלם, עם טוב שלם שאת מכירה ויודעת והכרת כל השנים והכרת לפני שהתחתנת - הוא נשאר שם. הוא האמיתי. הוא לא השתנה.
אותו אדם טוב, בתור היותו אנושי ומועד לטעויות ולנפילות ("אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"), אכן חטא. אכן נפל.
עכשיו הוא רוצה לקום. הוא רוצה לחזור בתשובה.
הקב"ה רוצה ומוכן לחכות עד יום המיתה לתשובה. את מוכנה? יש בך את הכוח?
אם יש - גייסי את כולו.
נסי להפריד בין האדם עצמו לבין החטא והנפילה.
ההפרדה הזו קיימת.
נסי לראות את בעלך ללא הנפילות. איזה אדם הוא?
מה טוב בו?
איפה הוא עזר ונתן לך בחיים?
על מה את כן יכולה להוקיר לו תודה?
איפה הוא תמך בך בחייכם המשותפים שאת היית למטה והיה לך קשה?
מה זה עשה לך?
איפה כן כיף וטוב לכם ביחד (גם אם לא עכשיו - בעבר?)
- ולגבי השיתוף - עד לכאן שומעים ורואים את הכנות שלו, את האהבה שלו אלייך, את הצער והבושה שלו מהמעשה, את החרטה הגדולה
נשמע שהוא ממש משמ עשה את כל השלבים של החזרה בתשובה
של וידוי
חרטה גדולה
קבלה לעתיד
ואם הקב"ה סולח לנו ביום הכיפורים ובכל יום על דברים יותר חמורים שעשינו מי אנחנו שלא ניתן לאדם פתח של תשובה?
"במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד"!
גם גדולי וענקי עולם חטאו!
אין אדם שלא חטא. אין. רק הקב"ה לבדו מושלם.
יהודה הצדיק שהודה - עם תמר.
דוד המלך
משה רבינו!
הסיפור בגמרא על האמורא שצעק "אש בבית אש בבית!" כי רצה לטפס בסולם ולעשות עבירה עם אישה,
ועוד שלל סיפורים על צדיקי עולם, שאחד מהם אפילו הלך לכל זונה בעולם כדי לחטוא ובסוף בכה וחזר בתשובה ונקרא רבי ומוזמן לחיי העולם הבא!
חז"ל רצו לבטל בעבר את יצר הרע מרוב כל מה שהוא גרם לחטוא
ואז באמת ביטלו
וראו שהעולם לא מתקיים. אין התרבות אפילו של תרנגול ותרנגולת. ממש פחדו שהעולם יחרב! אז החזירו את היצר.
זה יצר כ"כ כ"כ בסיסי! צר החיים, יצר ההמשכיות.
נכון. הוא חזק מאוד מאוד
אבל כמו כל דבר חזק ועצום - יש לו גם את הכוח הניגודי שלו.
כדי שתהיה לנו יכולת בחירה.
"ראה נתתי לפניך את הטוב ואת הרע
ובחרת בחיים!"
אם הטוב היה יותר מהרע בעוצמה - איפה כאן הייתה הבחירה? לא הייתה.
אז זה באותה עוצמה.
אותו כוח חיים בדיוק טומן בחובו גם את פוטנציאל ההרס והחטא הכי גדול - כדי שתהיה לאדם בחירה.
אז בעלך הצדיק נפל. נכון.
אבל הוא קם!
הוא עשה תשובה!
ומאהבה ולא מיראה!
אז הוא אפילו במדרגה שהעוונות נהפכו לו לזכויות!!!
ואם הוא יפול שוב? יכול להיות. הוא בנאדם יקרה.
הוא יכול הכי לרצות בעולם לא ליפול -אבל פעם, מתישהו, שהיצר יתחזק, והוא יהיה מדוכדך וחלש ועצוב - הוא יכול ליפול. כי הוא אדם.
כמו כל גברי העולם. באמת האחוזים הם מטורפים - 99%!!!
וכמו כל נשי העולם - שאולי לא בזה, אבל בדברים אחרים. כל אדם וההתמודדות שלו.
אפשר להבין שזו המציאות, להבין שזה טבע האדם,
שהקב"ה ברא אותו כך.
שהוא לא מצפה ממנו להיות מושלם כי אין מושלם - אלא להיות *בהשתלמות*, ואם נפל -לקום
שבע יפול צדיק וקם!
על ההתרוממות הזו
על הקימה מתוך הנפילה
על התשובה
על זה העולם עומד!
כי אנחנו בני אדם לא מלאכים ובטח ובטח שלא הקב"ה!!!
כל העולם הזה הוא התמודדות אחת גדולה. זה טבע האדם.
אם מבינים את זה יותר קל להבין גם כאן את התהליך בנפילה הזו ספציפית.
דבר נוסף-
באמת באמת יקרה שזה לא קשור בטיפה אלייך ולגוף המדהים שלך בעיניו!
זה באמת שני דברים אחרים לגמרי, שני דברים מקבילים שלעולם לא יפגשו.
לפעמים צריך גם לתת גם לזמן לעשות את שלו.
כרגע את בתוך ההלם והשוק והכאב הכי גדול.
כרגע חווית אובדן של החלום כפי שראית אותו.
באמת ובתמים חשבת וחלמת שלך זה לא יקרה.
היה לך חלום כזה.
וכאשר זה התנפץ זה ממש כמו אובדן - אובדן החלום שהיה,
ובסליחה שלך את בעצם "מוותרת" על עבר טוב יותר בעצם הסליחה. ואת הרי לא מוכנה שהעבר הזה יקרה כי את לא רוצה בו - אז זה ממש מעגל שמזין את עצמו וגורם לכל הרגשות הקשים והכואבים הללו לצוץ.
כמו בכל אובדן, יש אבל.
ושלבי האבל כוללים
הכחשה
מיקוח
כעס
צער ועצב גדול
ורק אח"כ השלמה וחזרה לחיים.
נשמע שאת עדיין בתוך תהליך האבל - וזה ממש טבעי ולוקח זמן לדברים להתעכל ולעבד את הדברים.
בתוך כל זה,
ואחרי שנותנים לדברים קצת להירגע, וזמן לעצמך לעכל ולהרגיש את כל מה שאת מרגישה, כן חשוב לזכור שהיחס לכל הדבר הזה אצל בעלך היקר הוא ממש ממש *לא* במקום הזה של מישהי שהיא "ברת השגה" ובוא נראה אותה בלבוש מינימלי ונשווה אותה לאשתי או ננסה לעשות משהו בעניין או משהו בסגנון,
וגם הצפייה/הנפילה *לא* מגיעה אצלו מתוך השוואות או חוסר אהבה/תשוקה אלייך אשתו האהובה והיחידה,
אלא לרוב ממקום של יצר, סקרנות, אי-שימת לב לשבריר שנייה, טבע שיותר קשה לגברים להתגבר, והמציאות של כל המדיה וכל מה שקורה בעולם - הופכים את ההתמודדות הזו שלהם (גם של נשים, אגב) לכמעט בלתי אפשרית. הם יכולים לנסות מאה פעמים, ולהצליח 99, והם גיבורים! והפעם הזו שנפלו? לקום, להתגבר. מאוד מאוד מאוד קשה לעבור חיים שלמים בלי לעולם לא להתבונן אפילו במראה לא צנוע, בטח בעולם כמו שלנו...
שולחת לך המון כוחות ותמיכה,
אתם תצאו מזה מחוזקים ב"ה!
