פורום הריון ולידה (עמוד 711)

כמו זכתבת, אין לך יכולת להשפיע על כלום ברמה הפרקטית, אז למה להיכנס לזה?

אם את יכולה להתפלל - תתפללי

ובכל מקרה - להפחית צפייה בחדשות זה הכי טוב שאפשר לעשות

ממילא זה רק 3% אחוז דיווחי עובדות והשאר פרשנות

שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו... והקב"ה מצילנו מידם..."

המשפט הזה עלה לי בעקבות מה שכתבת שאת מפחדת שכל שונאי ישראל יתאחדו עלינו לכלותינו.

ומי שעמדה לנו במצבים האלו זו ההבטחה של הקב"ה לעמ"י (שמזכירים בדיוק לפני כן בהגדה - 'ברוך שומר הבטחתו לישראל, ברוך הוא')

אני איתך לגמרי בתסכול ובכאב.

כואב כמה שהם מצליחים לדרוך על כל הנקודות הרגישות אצלנו ולהצליח לפרק ולהפריד בינינו.

אבל אני משתדלת להזכיר לעצמי כל פעם מחדש, שהקב"ה מנהל פה את מה שקורה. וזה בעיקר תלוי במצב שעמ"י נמצא בו, בתפילות שלנו, באמונה שלנו.

כמובן שכשיש מקום להשתדלות, אז חובה להשתדל ולעשות כל מה שבידיים שלנו, ולא להשליך את האחריות על הקב"ה.

אבל עכשיו, כשאין לנו באמת איך לפעול במישור המציאות, אז העבודה צריכה להיות במקום הרוחני - להתחזק באמונה, להתפלל, להאמין שהקב"ה באמת קובע מה קורה, ובאמת יכול להפוך את התמונה, להודות לו על כל הטוב שהוא כבר עושה איתנו (בתקשורת לא מפרסמים את זה, אבל יש הרבה, וצריך להכיר ולהודות על זה), ולהמשיך להתפלל לטוב עוד יותר גדול.

"יהי חסדך ה' עלינו כאשר ייחלנו לך" - צריך קודם כל לייחל באמת, להאמין באמת שה' יכול להושיע אותנו, ולהוביל את כל המציאות הזו לטוב גדול. בעז"ה שנראה את הטוב הזה בקרוב בימינו ממש...

הצבא לא קופא על שמריו.

אנחנו באירוע מורכב, והוא מנוהל בגבורה.

יש את מה שמעל לפני השטח ויש את מה שמתחתיו.

נכון הצבא לא יוזם פעולות תקיפה שמלוות ברעש, אבל יש את הפעולות השקטות.

וגם ההתרעננות של הלוחמים היא עוד צעד לקראת הבאות.

נתפלל שה' יחזק את ידי מנהיגנו לפעול בנחישות ובתבונה להצלחת המשך המערכה והשבת החטופים כולם לביתם בשלום.

יש לנו עם חזק, שמתגלה במלוא גבורתו, ובעז"ה ננצח!

שולחת לך חיבוק גדול

אני חושבת שכל העם שלנו בתוך השאלות ותהיות הללו

ובאמת מנסים להתחזק במה שאפשר,

לנסות להחזיר שליטה במה שכן יש לנו עליו שליטה,

וכל מה שלא - להתפלל. לקוות. להיות כמה שאפשר ב"הרפו ודעו כי טוב ה'" ולסמוך רק עליו.

כי אין לנו משהו אחר, כי רק הקב"ה מחליט הכל ובידו הכל.

אפילו לבקש את עצם הבהירות או הכוחות להתמודדות עצמה, את עצם הנשימה שלפעמים חסרה, את עצם המשך החיים יום אחר יום.

ובאמת לעבור כל יום בפני עצמו.

הלוואי שנראה אור גדול וישועה שלמה בכל תחום ותחום במהרה, בגלוי, בחסד וברחמים ב"ה 🙏

רק שולחת חיבוק

תנסי להיעזר ממי ובמה שרק מוכים ויכולים לעזור לך

זה שינה ועצמאות

לא יודעת אם רלוונטי לך, אבל כשאני על סף קריסה ויש מי שישגיח אני הולכת לישון. פשוט ככה. בלי שעון מעורר.

קמה רעננה יותר ועם כוחות

מרדימה את הילדים בכיף ויוצאת לסיבוב בחוץ. או נהנית מהלבד פשוט.

ממתי תינוק קטן מאפשר לישון בכלל

ואגב, את הבכור שלי הנקתי וישנתי מעולה גם בלי עזרה אבל אם צריך משלמים גם בשביל שעות שינה

בנוסף, סייגתי שלא יודעת אם מתאים לנסיבות חייה

אבל בעיניי אישהאחרי לידה חייבת לישון

וגם התינוק שלה

מה כזה מוזר ולא מתאים בזה?

כנראה זכית בתינוקות רגועים ב''ה שמחה בשבילך

בשבילי זה כמו לבקש לעוף

חייב אמא שיכולה לשחרר אותו להשגחה של מישהו אחר כדי לאגור כוחות

וכמובן, צריך שיהיה מי שייקח 🙃

הקטנה שלי ממש לא הייתה תינוקת רגועה

אם לא הייתי מעבירה אותה לטיפול של מישו אחר מדי פעם הייתי מגיעה לקריסה נפשית טוטאלית

אבל הם פשוט רוצים בעיקר לינוק

או שכואבת להם הבטן והם צורחים

או במנשא או בהנקה רק נרגעים

אז בעלי מנסה את מה שיכל אבל זה לא באמת מחזיק המון ..

וחוץ מזה אין לי עזרה בשוטף..

אבל ברור לי שכל אחת והסיפור שלה

פשוט התיאור הזה הכל כך פשוט של תלכי לישון ..היה ממש דמיוני עבורי..

הגדולים יותר שבטח לא ישנים סתם באמצע היום הם האתגר.

תינוק קטן? כשישן אז ישנים איתו (שוב, ב מידה ואין ילדים אחרים ערים בסביבה)

חיבוק גדול!!!

אל תזלזלי ברגשות שלך. מי יכול לעזור ולתמוך בך?

אני הייתי מקפיצה את אמא שלי לכמה ימים כדי להתאושש.

אל תשחקי עם דיכאון, זה לא טוב.

ואם אמא לא יכולה לבוא, אולי בייביסיטר אחרי הצהריים, יחד איתך? אפילו לדבר עם מישהו מבחוץ, שלא בתוך המקלחת המשפחתית, זה ממש עוזר

וחיבוק... את גיבורה אמיתית.

מה עוזר לי? שאלה טובה...

מקבלת בואטסאפ סרטונים מרגשים שמעלים לי את המורל, מעלה לסטטוס כדי לעזור לעוד אנשים, וזהו בערך...

אבל אצלך כנראה העזרה העיקרית תהיה לקנות אוכל מוכן, לקחת בייביסטר לישון, ולהתעלם... פשוט להתעלם מכל הקיטורים החירפונים ולהתכנס עם הבייבי 🍼

יש לך דרך להשיג עזרה לשעה ביום?

אם את באזור שלי אז ממש אשמח לנסות לעזור

אבל בטח יש נערות וכאלה..

3 שבועות אחרי לידה וואו...

אני חודשיים אחרי ועם בעל שחוזר כמעט כל יום ומותשת ברמות קשות

איתך אחותי המצב ממש קשוח

אני נהייתי חולה כבר

אישית לפעמים עוזר לי :

1. לראות סרטונים של גוגל איתם מהילדות, נגיד מסיבת חומש, יום הולדת בגן, סרטונים כשהיו תינוקות

זה עוזר לי להתעודד שהזמן עובר והם גדלים

ולהם להתרגש שהם היו פעם גם קטנטנים

2. לראות עם הגדולים סטנדאפ בלילות שהקטן לא נרדם (אורי חזקיה, מני עוזרי, אורי כגן...)

3. לתכנן קדימה. ממש לחשוב בפרטים על משלוחי מנות או פסח כדי להרגיש שתכף הזמן עובר ונהיה בשלב אחר יותר קל בעז"ה

4. לצאת בבוקר למפגש של נשים שגם ילדו לא מזמן (יש מצב לארגן מפגש כזה?)

5. לקנות לי מאפה בוקר שווה

זה מה שעלה לי בינתיים

מוזמנת לשתף אותי בטריקים משלך 🤗

בדיוק היום דיברנו על זה בעבודה, שאנחנו לא מסוגלות לקרוא, לא לצפות בסרטים, לא בסדרות, אפילו לא עיתון אם זה לא חדשות.

ליד המיטה מומח בלש שאני אוהבת כבר 10 ימים. ואני לא מצליחה להתרכז ולעקוב אחרי העלילה.

ניסיתי נטפליקס אבל הראש לא אוחז.

אפילו התיאבון לאכילה רגשית נעלם פתאום

הדבר היחיד שעוד משמח אותי זה לראות איך העציצים פורחים, ובבוקר השמים והאוויר הנקי של יום חדש.

רציתי לסדר תמונות של הילדים אבל אני לא מסוגלת.

אבל בערבים אני ישנה או מנקה קצת.

מתחזקת את הבית בשביל הילדים..

והאמת שגמני עושה את זה

רבי נחמן אומר שצריך אדם לשמח את עצמו גם במילי דשטותי

הכוונה, מתוך שמחה חיצונית יכולה לנבוע גם שמחה פנימית. ואפיחו בדברים שטותיים

אצלי זה עובד

לקח לי זמן להצליח, אבל הצחוק ככ מרפא את הנפש

ואסור לנו לדעתי להיות במקום בו אנחנו לא מרשים לעצמנו לצחוק

יש לנו המון דברים להודות עליהם ולשמוח בגינם

העצב לא מקדם אותנו. ההפך, עצב הוא קיפאון. הוא משתק

ושמחה, כמו צחוק מתגלגל, היא תנועה, היא התקדמות

אבל מה שעושה לך טוב כמובן ❤️

רק שזה לא מצליח לי

כלומר זה לא מצחיק אותי אלא מרגיז אוצי.

אז אני הרבה עם העציצים זה מרגיע אותי לראות מה גדל

זה לא יעזור לאף אחד שאני אפול לדכאון

גם ככה אני קרובה לשם מידי פעם

כן חושבת שראוי להשתתף בצער הציבור לכן לא חזרנו לצאת למסעדות וממעטת בקניות וכו

אבל קצת מידי פעם להעלות חיוך אני מחזיקה ככה את עצמי ואת הבית שלא להתמוטט

לוקחת עזרה בתשלום, והמשפחה המורחבת עוזרת כשיכולה. אוכלים רק בחד פעמי, ואוכל קליל ביותר.

ועדיין עם כל העזרה אני עייפה, ובעיקר מרגישה בודדה במערכה, ובעלי כל כך חסר לי פה. 

זה ככ מובן

כשהבעל נמצא זה יכול לתת ככ הרבה כח

שלא תתן אפילו העזרה החיצונית הכי גדולה

כי זה כח פנימי, מהלב החוצה

מקווה שיחזור מהר והלב יהיה שוב שלם ❤️

אפשר לבקש התחשבות ביציאות שלו?

שיצא לעיתים יותר קרובות או ליותר זמן?

ממש!!!!!

איזה יופי שאת משתמשת בעזרה,

ואם את גרה בסביבה שלי אשמח לעזור גם!!!

חיבוק גדול!!!

שלושה שבועות אחרי לידה זה תיק מאתגר במיוחד בפני עצמו

וכל זה בזמן מלחמה

וכל זה עם בעל מגוייס

וכל זה עם כל חוסר הוודאות שקורות כאן בימים האחרונים בארץ שלנו

וכל זה עם ההתמודדות גם עם הילדים היותר גדולים, הגעגוע, ההתנהגות בעקבותיו וכן הלאה

זה פשוט יותר מדי תיקים בבת אחת!!!

זה באמת ואובייקטיבית קשה מאוד מאוד מאוד

שולחת לך עוד חיבוק וחיזוק ענקיים

ומעתיקה לך הודעה שכתבתי לגבי מילוי ארגז הכלים שלנו לימי המלחמה, הלוואי וב"ה שיוכל לעזור ולו בקצת 🙏❤

התמודדות עם מתח וחרדה:

הידיעה שגם אם נשבר נקום ויש לנו כלים לקום יכולה לחזק אותנו.

ניצור את הכלים הללו,

נזהה אותם 

והם יהיו איתנו כל הזמן כאשר נזדקק להם.

נדבר לעצמנו בדיבור עצמי מחזק וחיובי.

נאמר לעצמנו: "אני נשברת", "אבל אני יודעת גם לצאת משם".

"אני יודעת ליפול אבל אני גם יודעת לשים לזה סוף ולצאת משם."

ולתרגל את זה.

לשים לב גם לתחושות הגופניות שלנו כאשר אנו מתרגלות את זה - 

מה אני מרגישה בגוף כאשר אני נשברת?

מה אני מרגישה בגוף כאשר אני יוצאת מזה?

ככל שמתרגלים בהתחלה זה הרגשה של אינסוף יאוש, ממש יאוש אינסופי.

וככל שיודעים שיש את האפשרות לצאת מזה זה נותן לנו פרספקטיבה - עכשיו אני נשברת, יקח לזה זמן, אבל אני אצא מזה.

כולם נשברים לפעמים. וקמים.

ואני יכולה לשאול את עצמי -

בפעם הבאה שתישברי - איך תיגשי לזה אחרת?

למשל, אומר לעצמי שזה לא אינסופי.

למשל, אוכל להקצות את המקום והזמן להישבר. מתי שכן אפשרי לי כמו בלילה, בשירותים וכו', בכמה דקות שאני לבד באמצע היום וכן הלאה. 

ואז אני יודעת ששם, בזמן התחום והקצוב הזה – מותר לי ואני יכולה להישבר. ואח"כ אני גם אוספת את עצמי וקמה מזה.

אני יכולה להקשיב לעצמי, להקשיב לחרדה שלי, לתת לה מקום.

לאחר מכן ליצור מודעות (דף ועט זה תמיד מעולה) ולמפות – מהם מקורות המתח שלי? ממש לכתוב דבר דבר.

ואז לנסות לראות ולכתוב מה יכולות להיות הדרכים להתמודדות ולפריקת המתח?

אני יכולה להתחזק בידיעה שיש פתרונות. ויש אפילו כמה פתרונות אפשריים כמעט לכל בעיה. 

אני יכולה לחשוב בעצמי, אני יכולה להתייעץ עם חברות, אני יכולה ללמוד ולקבל כלים, אבל אני אצליח!

אני יכולה לשאול את עצמי איך התמודדתי *בעבר* וזה עזר לי?

ואיך אני בוחרת להתמודד *בהווה*?

ואיך אני יכולה להתמודד *בעתיד* אם וכש אצטרך?

איך אני מתמודדת עם המתח ביומיום שלי?

איך אני יכולה למצוא עוד דרכים יעילות לפרוק את המתח הזה שנוצר בי?

אילו תכונות טובות ועוצמות יש בי שיכולות לעזור לי גם עכשיו?

איזו מנטרה יכולה לחזק אותי אם אשתמש בה בעת הצורך?

ושוב – לתרגל את זה. 

התירגול חשוב מאוד.

ואז אוכל ממש לבנות תוכנית פעולה לאיך אני פועלת אם אני במצב הקשה.

כי יש משוואה מאוד פשוטה אבל גם מאוד חשובה שאומרת –

המתח שנוצר פחות המתח שמשתחרר = המתח שקיים בך עכשיו.

אפשר לשאול ולמצוא היכן את מרגיעה את עצמך?

למשל:

לעצור

לנשום

לכתוב

לחשוב

לשתף או להתייעץ עם אנשים 

כדאי לכתוב את הנוסחה האישית שמתאימה ונכונה לי ואת הרשימה של מה עוזר וכך בזמן אמת לתרגל, וכך תהיי גם את כמו חייל שמתאמן ומיומן. 

מיומנת בכוחות הנפש שלך

מיומנת בתעצומות הנפש שלך וביכולת לקום גם משבר ונפילה.

כמה דברים שיכולים לעזור ולחזק אותנו בזמנים קשים באופן כללי:

- דיבור עצמי,

חיזוק עצמי

מאוד יכול לעזור.

- לומר לעצמנו: "הכל בסדר. אני בסדר."

ממש לחזור על זה כמה וכמה פעמים כמו מנטרה, להאריך את המילה במלרע, לדבר את זה בטון רגוע ושלו. אפשר להגיד גם בקול וגם בלב.

- גם נשימות יכולות מאוד לעזור.

או לשאוף אוויר 6 שניות - ואז לשמור את האוויר בפנים 2 שניות - ואז להוציא את האוויר לאט 4 שניות

וככה לחזור על הסטים האלה עוד ועוד עד להקלה.

או "נשימת הקופסא" - לשאוף 4 שניות - להחזיק בפנים 4 שניות - להוציא (לנשוף) 4 שניות - להחזיק 4 שניות.

או תירגול של מיינדפולנס, מדיטציה קשובה לפחות 8 שבועות. לתרגל להחזיר את הקשב לכאן ועכשיו.

- לשתות מים, לאכול אם רעבים, לישון אם עייפים

- לשמוע שיר מחזק

- תפילה אישית או מזמור תהילים

- שיעור תורה מחזק

- לבקש חיבוק ארוך ועוטף

- לדבר את זה.

לדבר על זה.

עם חברה, עם האיש, עם אחות, עם הקב"ה, עם עצמי, עם איש מקצוע, עם כל מי שיעשה לנו טוב לשתף אותו.

- לצאת החוצה, לראות טבע, אנשים, אוויר, עולם.

- כמובן כמובן האמונה בקב"ה, הידיעה שכל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה, שיש סיבה ומסובב לכל.

- להיות בהרפייה

- הידיעה שעוד מעט זה יעבור ויוקל יותר

כי טבען של ירידות שהן בתנועה, ולאחריהן תגיע גם העלייה ב"ה. זה כמו גל שצריך לעבור כעת.

- לחשוב מה עזר לנו בעבר לצאת ממצב דומה

- להתחזק בטוב שבנו

- להתחזק בטוב שכן יש לנו בחיים

- להודות בפה לקב"ה על הטוב שיש לנו בחיים

- לראות איזה צעד, רק צעד אחד, נוכל לעשות כדי להתקדם אפילו טיפה במקום שבו אנחנו נמצאות אל המקום אליו אנחנו רוצות להגיע.

- לכתוב עם עט ודף את כל הרגשות וכל אשר על ליבנו

- לצייר ציור חופשי

- לדמיין את עצמנו במקום בו אנו רוצות להיות, לנשום לתוך זה, אולי בליווי מוסיקה מתאימה.

- להתפנק במשהו כיפי שיכול לשמח אותנו

- להיות עם הילדים / האיש שלנו / כל מי שאנחנו אוהבים עם דגש על הרגע הזה, על הכאן ועכשיו, וממש לשאוף את הרגעים הללו פנימה

- לחזור כל פעם לכאן ועכשיו.

גם בעזרת תירגול מיינדפולנס.

להיות בהווה. 

- להקשיב לגוף 

- להקשיב לרגשות ולזהות אותן

להוציא את הרגשות ולהביע אותן, לא להתעלם מהן

- בכי מרפא, הוא מתנה

- תזונה נכונה 

- תרגול של הכרת תודה, לכתוב 3 דברים טובים שקרו היום 

- שינה מספקת

- נשימות טובות, אפשר להוסיף דמיון שמכניסים אוויר וטוב ורוגע ומוציאים את הענן השחור של הסטרס.

- אם שייך לשאול איך אחשוב על זה עוד שנה או 5 שנים מהיום.

- ויסות רגשי:

א. לשיים את הרגש - מה אני מרגיש/ה? לעצור ולכתוב את זה, 

לפני השינה/בטבע/בזמן שקט אפשר ממש לכתוב: "אני מרגישה....."

ב. מהו סט החשיבה שלנו - משולש רגש, מחשבה, התנהגות:

מהי המחשבה שעולה לי למול הסיטואציה הספציפית הזו?

מה הרגש שעולה לי מול הסיטואציה הספציפית הזו?
מהי ההתנהגות שלי הנובעת מכך?

אפשר לשאול את עצמינו:

האם זה בהכרח כך?

האם יש דרך אחרת לראות ולחשוב על הדברים?

- להתחזק גם בזוגיות שלנו,

גם בעת ריב, לזכור להוסיף הרים של חמלה עצמית כלפי עצמנו והרים של חמלה עצמית כלפי בן/בת הזוג שלנו - אנו במצב מלחמה וקשה לכולנו.

מותר לריב, השאלה היא לא האם רבים אלא *איך* רבים נכון.

לומר מה אנחנו מרגישים 

לומר מה אנחנו צריכים 

ליצור בקשה ברורה.

ננסה לשמוע גם מה הצד השני מרגיש. מה חי בו בפנים.

הצד השני בעצם אומר לנו:

אני בכאב, יש לי צורך שלא מתממש.

זו הדרך שלו לומר "בבקשה", אפילו שזו דרך עקומה.

נאמר לבן/בת הזוג שלנו:

האם אתה מרגיש....?

כי אתה צריך.....?

לא לשמוע מחשבות.

אלא להבין שמחשבה יכולה להיות רק חלון ולשמוע את הצרכים מאחורי המחשבות. דיבור של צרכים.

"המילים הן חלון. או הן קירות.

הן דנות אותנו או משחררות אותנו." (ד"ר מרשל רוזנברג)

----------------------------------------------

שישה מרכיבים עיקריים לחוסן נפשי (מעובד בעיקר עפ"י דבריה של יהודית כץ):

1. מערכות יחסים – להתחזק בזה שאני לא לבד, אני לא עוברת את זה לבד.

להתקרב ולהתחזק מכל מערכת יחסים מיטיבה שיש לנו בחיים ומכל האנשים שיקרים לנו בחיים.

2. משמעות – יש משהו יותר חשוב, משהו יותר גדול, ואני מוצאת את המשהו הגדול יותר הזה להיאחז בו.

ההשגחה העליונה, תהליך הגאולה,  העתיד שיהיה טוב ב"ה, המדינה, האחדות, המשפחה, התקווה, ההשגחה העליונה. וכן הלאה.

3. מסוגלות עצמית – התחושה שיש דברים בידיים שלי. אני שמה עליהם את הפוקוס, אני ממקדת לשם את השליטה.

אני מחזירה שליטה במה שאני כן יכולה ומסוגלת ושם אני ממוקדת.

4. גמישות מחשבתית – איזה סיפור אני מספרת לעצמי על מה שקורה. האם אני מצליחה לראות עוד סיפורים, עוד גירסאות,

האם אני יכולה להוסיף סיפור שיש לו מסגרת יותר אופטימית ומחזקת לכל המתרחש?

5. מיינדפולנס ולהיות בנוכחות ברגע הזה– להיות בתוך הדבר עצמו. בכאן ועכשיו. ולעבור את הדבר הזה רגע אחרי רגע. לא צריך עכשיו את כל התשובות, אנחנו עוד לא יודעים, אנחנו בתוך אירוע שעדיין קורה. בואו נעבור רק את היום. יום אחרי יום, רגע אחרי רגע. זה המצב. זה עכשיו.

6. אופטימיות ורגשות חיוביים - האם אנחנו יכולים בתוך הקושי למצוא גם את מה שטוב, את הרגעים הקטנים שתומכים בנו, את הדבר הטעים שאכלנו, את זה שקמנו בריאים ושלמים בבוקר, את השיחה הקטנה הטובה ההיא, הטלפון ההוא למישהו שאנחנו אוהבים, משהו אחד קטן בתקופה הזו שעושה לנו טוב. כל דבר קטן שעושה לנו טוב הוא חשוב.

------------------------------------

מודל התמודדות בזמן חירום – שלושת ה-L (ד"ר יעל דורון):

LOOK – מבט בעיניים.
בזמן חירום כדאי שנקפיד להביט אחד לשנייה בעיניים, זה מגביר אינטימיות ויש לזה ערך גדול.

LISTEN – להקשיב. להקשיב אחד לשני. לשמוע לסיפור של בן הזוג כמו שהוא מספר אותו. לא לקטוע, לא לבטל, להקשיב. 

גם הסיפורים הם נורא חשובים ויש להם גם ערך טיפולי לאדם של לעבד עם עצמו דברים. זה אקט תרפויטי. לספר את הסיפור מול עין אוהבת ואוזן מקשיבה ושומעת.

LINK – לקשר. לקשר את בן הזוג לכוחות שלו, לעבר שלו, לקשר שלנו, למה שטוב בו

- לא לחכות עם הדברים הטובים "ליום שיגיע", אלא לחגוג ולהינות מהחיים עצמם גם בכאן ועכשיו.

- להודות ולהגיד תודה

- להסתכל אחד על השנייה בעיניים טובות ואוהבות ולהגיד: אנחנו ננצח את זה. 
יהיה טוב. 

יש לנו כוח.
יש סיבות שבגללן הפכנו להיות זוג. 
התחלנו מאהבה מאוד גדולה. 
עברנו דברים לא קלים בחיים שלנו, 
יש לנו כבר דרכים ומנגנונים שאנחנו מכירים את עצמנו. 
באמת יהיה טוב.

* המקורות לחלק מהדברים שנכתבו/עובדו: יהודית כץ, ד"ר יעל דורון, ד"ר כרמי אומרו, ד"ר מרשל רוזנברג, ד"ר ג'ון גוטמן

בתפילה לבשורות טובות ולישועה שלמה לכל עם ישראל המתוק, בשלמות, בגלוי, בחסד וברחמים ובקרוב ממש ב"ה 🙏

אבל חבל לריב על ארוחת ערב. שימי להם אוכל על השולחן ותחכי שעה. מה שיאכלו יאכלו ומה שלא לא.

ותגידי להם שאת עוד מעט מפנה ומתארגנים לישון ואחרי זה אין ארוחת ערב.

שלי הרבה פעמים כשהם כבר במיטה הם מבקשים אוכל או אומרים שרעבים ואז אני מציעה או קרקר או פרוסת לחם וזהו, דברים שלא מלכלכים.

אבל אי אפשר למרוח את זה שעות וחשוב שילכו לישון בשעה סבירה

יש לך אפשרות לקחת עזרה בתשלום? אפילו נערה שתסדר ותנקה קצת זה יכניס קצת שפיות ויפנה אותך מההתעסקות הזו. ואם לא - אני במקומך בבקרים הייתי מתעלמת מהכל הולכת לנוח, אפילו אם הכל נראה נורא, העיקר לנוח קצת, בסוף את הבית אפשר לסדר גם עוד שבוע, אבל את צריכה לנוח עכשיו. תתעלמי המצעים ומהרצפה ומהכל. גם ככה את אומרת שהכל מתבלגן מחדש..

ודבר שני - תזכרי שזה יעבור, זו תקופה קשה וזה יעבור. אחרי כל לידה לוקח זמן עד שכולם מוצאים את המקום החדש שלהם ועד שאת קצת מחלימה מהלידה ועכשיו זה ממש הזמן הכי מאתגר. אז קחי אוויר ותדעי שבעז"ה בקרוב זה ישתפר.

מניסיוני הבלטות נשארות ומחכות בסבלנות עד שהתינוקת תתבגר קצת.

שיהיה מטונף!

אוכל?

שיאכלו קורנפלקס בחלב אם זה מה שטוב להם..הייתה תקופה שהם אכלו כל בוקר "תערובת סוסים". שזה היה ציריוס קורנפלקס והריבועים המתוקים האלה עם חלב. וגדלו מאד יפה.. 

קודם כל חיבוק גדול ומזל טוב!

נשמע לי שאת חייבת רגע עזרה.

יש אצלכם באזור ארגון שנותן עזרה ליולדות?

הייתי מתקשרת ומבקשת עזרה. או בארוחות מבושלות או בבנות שיעזרו עם הילדים.

חוץ מזה נראה לי כדאי לך לחפש עוזרת בתשלום אפילו חד פעמי, שעתיים תבוא ותאפס לך את הבית .

זה יעשה לך אור בעיניים.

אולי תמני אותם לשרים בממלכה?

רעיון מדהים של @מתואמת

שכל אחד יהיה איראי על משהו, ובתמורה לכך יקבל פתק של נחת ופינוק מתוק

זה נשמע שאת ממש צריכה את האוויר הזה, אז מבצע כזה נשמע לי כמו משו שיכול לעזור

בנוסף, משהו שהבנתי עם הזמן - הקושי הכי גדול הוא פשוט לשחרר ולהבין זאי אפשר הכל וצריך לתעדף

נכון, באסה רצפה מסריחה, אבל אין לך כח מאמי.. . תתעדפי. אין הרבה ברירה. זה זמני

ותכף יהיה לך מייבש ותאמיני לי, זו נקודת אור גדולה בכל הבלאגן

ממליצה גם לקנות סל לכביסה היבשה כדי שתוכלי לאגור בה ולייבש ברצף ולקפל בזמן שלך

הצלחת לישון שעה למרות הבלאגן? זה מעולה! שעת שינה אחת נותנת כח לכמה שעות קדימה

אפשר גם לקבוע שבעלך מוציא אותם לא. ערב בחוץ של פיצה כדי שיהיה לך קצת שקט. לשלוח אותם איתו לסבתא אם אפשר. ממש לקבוע הלוז שלפחות ערב אחד שניים בשבוע - זה שלו

וכמובן, ארוחת ערב צריכה לקחת גג בהגזמה חצי שעה. תקבעי כלל חדש, תכריזי עליו טרם הארוחה.הם יתיישרו. כנל לגבי שעת השכבה. יש שעה מסוימת שהולכים לישון בה, ומהשעה הזו - הזמן כולו שלך

זה עושה הבדל משמעותי באיכות החיים

אנטיביוטיקה לעצמך-בית החלמה.

יש לך אפשרות לנסוע לבית החלמה?

אם הגעת לנקודת קריסה תתני לעצמך משהו שיחזיר אותך לשפיות.

אני חושבת שיש החזרים מהקופ"ח עד גיל 3 חודשים.

ולי עזר טיפול שורש- לשנות את ההסתכלות שלי על המציאות.

נקודת המוצא שלי- אחרי לידה הבית מבולגן, ואין זמן לבשל ולנקות. ושינה זה פינוק של לידה ראשונה בלבד.

ואז כל מה שאני כן מצליחה לעשות זה רווח נקי.

ואם לא- אז לא נורא, ואני לא מתאכזבת.

האכזבה מבזבזת המון אנרגיות.

וגם לשנות את המציאות בהתאם למצב -

אם את מרגישה שאת צריכה לישון- אין סיבה להכין אוכל שמבזבז לך הרבה זמן. תאכלו צ'יפס קפוא בתנור ונקניקיות.

אם המשחקים מתבלגנים וזה מפריע לך- תחבירי אותם. אפשר אחרי לידה משחקים אחרים ( אולי ארגזים של המייבש - משחק להרבה זמן!)

ועוד משהו שממש מחזק אותי- להנות מהרגעים הקסומים האלו. זה רגעים מתוקים מדבש, של תינוק חדש של בית מלא ילדים עם כוחות חיים. פשוט להנות מזה!

תודיעי חגיגית לכולם באיזה שעות את לא יוצאת מהחדר ובהצלחה לכולם.

תיכנסי רק עם התינוקת ותתעלמי מכל הבית.

שיריבו

שילכלכו

שיבלגנו

שיאכלו פיתה ואם כל זה אין שיאכלו אחד את השני.

שילכו לישון בלי מקלחות

ועם חול בנעליים

ולא משנה מה..

בעלך אדם בוגר ויכול ללמוד להכין לעצמו עוף בעצמו.

תיכנסי לחדר, תתקלחי ותתכרבלי בשמיכה.

אם לא תעשי את זה אף אחד לא ידאג שזה יקרה.

אם לא תלמדי לשחרר, אף אחד לא ילמד לקחת אחריות.

אם את רוצה להחזיר את הכוח, החיות והשמחה, תלמדי להתעלם מהרבה דברים מסביב.

כם אני לא בייתי רבה על ארוחת ערב ובעצם על כלום.

הם חיים, הכל בסדר.

אבל נשמע שאת בדחיפות צריכה עזרה. צריכה פינוק.

צריכה משהו שיקל עלייך.

למה לא לתת מטרנה?

בילד השני כבר שילבתי מטרנה עם הנקה וגיליתי כמה זה הציל אותי.

זה רלוונטי לך?

את חודש אחרי לילדה ממי. זה כלום. ברור שתהיי גמורה.

יש דברים בניקיון שאת יכולה לתת לבעלך?

לא הבנתי אם בעלך בעבודה או במילואים, אבל!

את חודש אחרי לידה.

את חייבת לנוח. לשכב או לשבת במקסימום.

לעשות מינימום שבמינימום, ולהקדיש את עיקר הזמן להתאוששות שלך.

מציעה לך ממש היום לעשות שיחה עם בעלך.

להגיד שזה מעל לכוחותייך, ושזה פוגע בבריאותך, ושאת חייבת לקחת כמה צעדים אחורה מהתפעול של כל הבית.

את חייבת לישון טוב וחנוח.

להכין לבעלך ארוחה בשרית נשמע לי ממש לא לעניין במצב שאת מתארת

ואני אגלה לך סוד, הרבה פעמים בעלים לא מבינים מ2 סיבות:

1. אם אנחנו עושות את זה בלי לומר כלום למה שינחשו שאנחנו באמת לא מסוגלות ולא רוצות אבל עושות בכח?

אצלם זה פחות עובד ככה ולכן מבחינתם אם את עושה סימן שאת יכולה,

ובאותה מידה אם תגידי שאת לא יכולה הם גם יבינו את זה.

בדיוק כמו שכשהם חולים הם הולכים ליון וכשהם רעבים הם אוכלים

זה יותר משהו שמשובש במנגנון שלנו משלהם...

[זה בהלצה, אבל בעומק העבודה הנשית היא להיות בהקשבה פנימה והעבודה הגברית היא להיות בהקשבה החוצה].

2. כשאנחנו מרגישות שזה לא לגיטימי שננוח, שהצרכים שלנו לא באמת חשובים,

שהכל הכל דחוף חוץ מהמנוחה והבריאות שלנו,

זה השדר שעובר גם כלפי חוץ.

והפוך, ככל שנהיה בהכרה ובהערכה כלפי הצרכים שלנו, פיזיים ורגשיים,

ובכבוד כלפי הגוף שלנו שילד, והנפש לנו שמגדלת את עצמנו ודורות ויש לה צרכים משלה נקבל גם מהסביבה יחס מקביל.

(אם בא לך פירטתי על זה פה יותר במדריך שאי פעם כתבתי

https://at-ori.ravpage.co.il/)

מעבר לזה נשמע שבעלך כן מנסה לעזור, אבל הוא עושה את זה בצורה לא נכונה, וחבל

כך שניכם מתוסכלים.

הוא מנסה לעזור ומרכיש שלא הצליח והתאמץ סתם וגם את מתוסכלת.

לכן ממש ממליצה לתאם ולתמלל.

לדוגמא:

תודה רבה שאתה מתקין את המייבש אבל אני רואה שכרגע הכי דחוף כאן זה להשכיב את הילדים.

או אני חייבת לנוח עכשיו שעה, אתה יכול בבקשה לקחת פיקוד על הילדים וארוחת ערב?

(ואם חשובה לך ארוחה ספציפית עדיף גם לפרט מה).

במידה ועזרה של בעלך לא מספיקה כי הוא לא נמצא הרבה,

זה הזמן להיעזר במיקור חוץ כמה שאפשר (האמת גם אם הוא נמצא..)

אוכל יותר קנוי, כלי חדפ, ילדה בת 10 בכמה שקלים שתעזור לשחק עם הילדים או להחזיק את התינוקת או להשכיב או לקלח

מנקה, בייביסטר או כל מה שצריך כדי לאפשר לך ולמשפחה להתאושש בבריאות ובשפיות

מזל טוב לך

אנסה ליישם את הדברים.

בנתיים היום החלטתי שהוא מוקדש למנוחה. הכל יחכה בסבלנות למחר, קודם כל שאשן ואצבור כח.

אני מקווה שילך טוב עם העניין של להגביל את הזמן של ארוחת ערב. כשניסיתי זה בעיקר היה איום ולא עמדתי בזה... קשה לי שילד בוכה שהוא עדיין רעב ואני מפנה לו את הצלחת. אולי באמת אציע פרוסה בלי כלום, מי שרעב יאכל ומי שלא כנראה לא ככ רעב..

אני מתביישת מעזרה בתשלום, כי זה אומר שתגיע לבית הפוך לגמרי. כל פעם מבטיחה לעצמי שאסדר חלקית ואקרא למישהי, אבל הבית לא מצליח להחזיק בסיטואציה שנעים לי שיכנסו לפה.

ונכון להבוקר אני עדיין במיטה. ביקשתי מבעלי משימות מוגדרות עם הילדים, ואני נשארתי לנוח. למרות שזה קרה בזמן שהוא מתפלל בדרך כלל. והילדים יצאו ממש בסדר למסגרות למרות ששיחררתי...

הוא התבאס על התפילה (למרות שיכול ללכת למניין גם עכשיו וזה בחירה שלו להתפלל ביחיד בגלל זה) אבל זה שלו ולא שלי.

מקווה שגם בערב אצליח בנעימות להגדיר מה מצריך עזרה ומה מכביד כרגע.

והבררנית הקטנה לא מוכנה בקבוק. אחרת הייתי משלבת שאוב/ מטרנה לפחות בזמן ארוחת ערב של הילדים...

ואולי מה שהכי נצרך והכי קשה לי זה לדבר עם בעלי ולהסביר לו שאני אומנם אוהבת להיות בשליטה על הכל אבל זה מעל לכוחותי כרגע והוא זה שצריך לתפוס פיקוד.

ואז גם אין בעיה שהמשחקים יתבלגנו אם הוא מסדר אותם.

ושיתעדף את המשימות לפי הסדר עדיפויות שלו, אבל זה הוא אחראי שיקרה ולא אני.

והמחיר של זה זה לעשות בעצמי ופחות לשחרר לבעל.

אבל אם את מצליחה לשחרר לבעלך- כל הכבוד לך!!!

ולגבי עזרה בתשלום- נראה לי שכדאי להתאזר בתרכיז אומץ לפעם הראשונה, ומה שתחשוב- תחשוב.

את כרגע חודש אחרי לידה- תנצלי את הפריווילגיה הזאת.

לא מצופה מנשים אחרי לידה לבית מתוקתק. וגם עכשיו מלחמה- אז יש לך פריווילגיה על פריווילגיה. 

בקיצור, תשתיקי את המצפון. הכל טוב.

תחשבי על ההרגשה שתהיה לך אחרי שהיא תקפל לך את הכביסה ותעשה כלים וכיורים. 

נראה לי שאחרי זה תשאלי את עצמך איך לא עשית את זה עד עכשיו, ולמה הקשבת לקולות השיפוטיים במקום לזרוק אותם לפח

אלופה שאת

ולגבי הקושי בלקחת עזרה

שני דברים:

1. כשבעלי גויס שבועיים אחרי הלידה והציעו לי עזרה של בת שירות. עם כל הקושי לפתוח את הבית במצב הזה (וזה בהחלט לא קל) אמרתי כן. ודיברתי עם הקב"ה, אמרתי לו שאני משחררת וזה יהיה גם לעבוד על מידת הענווה שהיא חשובה מאוד ומתחילה מקבלת המציאות. קבלה של המצב שלי, המעלות וגם החסרונות. הקבלה הזו של המציאות מולידה הרבה ברכה. זה לפתוח את הדלת של הבית, ולהיות לפעמים חשופה. גם למצב לש הבית, וגם להתנהלות בזמן שעוד מישהו נמצא. זה לא קל, אבל הפתיחה הזו היא מביאה ברכה.

ולפעמים כשהמצב היה יותר מורכב גם דיברתי עם הקב"ה וביקשתי ממנו שאני השתדלתי לעבוד על הענווה, אבל שיעשה איתי חסד שלא אתבזה, כי בסוף אני עפר ואפר ולא אוכל לעמוד בביזיון.  והוא שומע תפילה.

2. ברמה הפרקטית- ברגע שמביאים עזרה זה נותן כח ופתאום מסדרים מהר קצת לפני שהעזרה מגיעה... חחח ..

לטייל. שיצאו לסיבוב או לגינה. אבל גם כשקר אפשר לצאת עם מילילם לטייל

זה ככ ככ קשה באמת

אני חודשיים אחרי לידה שמינית וההתאוששות ככ קשה

והבעל שלך נשמע כמו בעלי

קודם כל שולחת לך חיבוק גדול

את גיבורה ממש גיבורת על!!!!!

ועכשיו:

1. יש מצב לצהרון לחלק מהילדים?

אותי זה הציל שהקטנה בצהרון עד 4

2. את מרשה להם מחשב קצת?

3. התחלתי לקנות גם שניצל עוף מוכן של עוף טוב

וזה ממש עוזר לארוחות צהריים מהירות

4. אחותי את חייבת מייבש דחוף

5. יש מצב לעזרה קצת בתשלום? הכי טוב נערה שתצא איתם. ועוד אחת שתחזיק את התינוקת בזמן שאת נחה או מסדרת

6. יש עזרה מהמשפחה?

7. יצירות בשקל בעלך יכול לקנות? כאלה של גירוד, צביעה, מדבקות או סתם בצק העיקר שיתעסקו במשהו

איתך בסירה אחותי הכי הכי חשוב כל הזמן תזכרי שזה זמני

אני ממש מדמיינת את התינוק בן חצי שנה, בן שנה

ואיך יהיה כיף בקיץ הכל יהיה מאחורינו

נשיקות ❤️

שאומרים לך - עד כאן

אנו זקוקים למנוחה

חייבים

לא יכולים יותר בלי המנוחה

ההקשבה הזו וההתמרכזות *פנימה* יכולה לתת הרבה מאוד ברכה.

ולא רק לגוף ולנפש שמגיעה להם כל המנוחה וכל הכתרים על שהביאו חיים לעולם, במלוא מובן המילה!

אלא גם לכל המערכת המשפחתית כולה.

לילדים הגדולים יותר, ליצירת תהליך מחודש של הגעה לאיזון המשפחתי שכולל גם נתינת יד והאצלת סמכויות בין בני הבית השונים, ולא לקיחת כל הנטל והעול על כתפייך בלבד.

וגם לבעלך היקר שישמח להיות לך לעזר בדברים המדויקים להם את זקוקה, וכמובן לשמוח בראש ובראשונה שאשתו שמחה ונינוחה וטוב לה.

זה נפלא שהקשבת לעצמך וכבר התחלת לעשות צעדים בכיוון!

לתת ולאפשר לעצמך את מרכז הבמה כעת

לתת ולאפשר לעצמך להיות נזקקת

לתת ולאפשר לעצמך לנוח

לתת ולאפשר לעצמך להיעזר

ובעיקר - לתת ולאפשר לעצמך להרגיש שאת טובה וראויה גם במנוחה שלך וגם כשאת מקבלת עזרה בכל תחום או כיוון שהוא.

המון המון מזל טוב יקרה ונחת מהמתוקה הקטנה ומכל אחיה ולימוד מפרה ונעים בהכרת כוחותייך לצד גבולותייך, 

בהכרת הטוב שבך שאינו תלוי בדבר 

ובהכרת רשת התמיכה הקיימת סביבך וניצולה ומימושה המלא בלי מצפון ובלי רגשות אשם ❤

את צריכה להתמקם אחרת

את מצפה שהכל יתפקד מתוקתק

הכלים הכביסות הסדר המצעים הצעצועים

וגם לבשל להרדים מקלחות וכו

וגם לטפל בתינוקת

וגם להצליח לנוח בכל זה

זה לא באמת מסתדר ביחד

אחרי לידה

צריכה להיות הבנה ברורה

התפקיד שלך זה לנוח ולהתאושש ולטפל בתינוקת

כל השאר

- לא אחריות שלך

ומשם

מתחילים לברר מה ההכרחי

ומה עכשיו משחררים

או מורידים רף

או לוקחים עזרה מבחוץ

או משחררים לבעל

אבל בלי להחזיק כל הזמן את האחריות על עצמך בו זמנית אחרת זה לא יעזור כלום

תשחררי את האחריות

ככה נראה בית אחרי לידה

כמו שבהריון יש בטן

אחרי לידה יש ערימות כביסה וכלים שמצטברים ומצעים שלא מוחלפים

ואוכל פשוט פשוט אפילו שג'אנק וחד פעמי במובנה.

ונכון שיש מה שחייבים

אבל אם מצמצמים באמת

זה לא כזה המון

אבל

אני יודעת לא כולן יכולות פשוט לשחרר הכל ולנוח באמת

ולכן יש פתרונות יצירתיים

קשה לך שכשהוא שומר על הילדים יש בלגן?

תאחסני את הצעצועים גבוה

ותוציאי רק כמה נגישים.

תקני מחנות סטוק כזאת ערכות יצירה ומשחק בשקל שיהיה להם תעסוקה

למה שהכרחי- אפשר עזרה חיצונית- שתהיה איתך נערה בזמן ההארוחת ערב וההרדמות. זה ממש מקל. אפילו שרק תחזיק את התינוקת או תעזור עם הגדולים

להכין או לתת לבעל מתכוון להכין כמה מגשי עוף בסיר או בתנור ולהקפיא לפי הכמות שאתם אוכלים כל יום. להכין טחת ליומיים-שלוש סיר גדול עם אורז או קוסקוס או פסטה כתוספת ליומיים

כשהתינוקת ישנה בבוקר את ישנה. נקודה. לא סדר ולא כלום. הבוקר שלך קדוש לעצמך

הבית הוא של השכנים

ולהתרכז במטרה שלך

להבין כמה זה אחרת כשאת תתני לעצמך להתאושש באמת

זה לא רק פיזי

זה גם נפשי!!!!

תשתפי את הבעל בזמן נינוח

בלי טיפת אשמה רק בשיתוף ובהתייעצות משותפת

אל תתקמצני על עזרים מקלים

זה נראה קשה.זה פשוט שינוי גישה ולקיחת אחריות על עצמך

ומנסיון- אני מצליחה לעשות את זה בעיקר בילדים האחרונים ודוקא כשיש הרבה קטנים אחרים בבית  והרבה משימות ובלגן..וזה עדיין אפשרי

מהגננת למלא טופס אבחון להתפתחות הילד, חלק נוסף של השאלון גם אתם כהורים ממלאים.

ןבהתפתחות הילד יתנו לך איבחונים למה שצריך

כן, אנחנו בתהליך עם התפתחות הילד. בינתיים די שללו ADHD, אבל אני לא מבינה בדיוק מה לגבי קושי בויסות, והאם זו אבחנה ומי מאבחן וכו.

זה יכול להיות קושי מרכזי אצל ילד או קושי משני שנלווה לאבחנה ראשית אחרת כגון ADHD.

מה שחשוב זה להבין למה יש לו קושי לווסת את הרגשות שלו וסביב זה יוכלו להתאים לו טיפול 

זה מה שתהיתי...

אז מי יכול לעזור להבין למה יש לו קושי (די משמעותי, נראה) בויסות רגשי? 

המרפאה בעיסוק שללה על הסף ADHD, נשארה לנו עוד פגישה, קצרה יחסית, עם רופא התפתחות, כמה תקוות לתלות בה? 

יש אנשי מקצוע נוספים שכדאי לבקש? ללכת פרטי?

אולי הקושי על בסיס רגשי...

איך סף התסכול שלו?

נפוץ שסף תסכול נמוך מגיע עם קושי בוויסות רגשי

היינו באבחון מרפ"ע דרכם, והיא אמרה לנו די מיד - שהיא יכולה להשתמש באבחון שלו כדי להראות ילד "נורמלי" בן 4.

לקראת הסוף, כן הצליחה לראות שיש לו סף תסכול נמוך, אבל לא היה נשמע ממנה שזה יוצא דופן.

היינו גם באינטייק אצל עוסית, בלעדיו כמובן, וגם היא אמרה שהוא נשמע ילד "אנרגטי" בן 4 והמליצה במקום שאפילו לא נמשיך את התהליך. סרבתי, ולא הסכמתי לבטל תור לרופא התפתחות במעמד הזה. 

נשאר לנו גם רופא התפתחות, אבל אנחנו לא תולים בו תקוות גדולות, ויש עוד קצת זמן... בינתיים הגננת מתלוננת. (גם אנחנו רואים את סף התסכול הנמוך, ובמיוחד במיוחד את החוסר ויסות רגשי. לבהחלט לא רק הגננת)

פשוט אני לא ממש יודעת לאן להמשיך, אחרי שמרפ"ע אמרה שאין שום בעיה וכלום. כי אם כבר משהו חשבתי שמרפ"ע היא הכתובת. אז קצת מנסים להבין מה עוד אפשר לעשות לפני הרופא, אם בכלל...

מרפאה בעיסוק לא יכולה לאבחן קושי רגשי / אי קושי רגשי.

היא יכולה להגיד מה נראה לה מנסיונה עם ילדים אבל זה ממש לא חלק מתחום ההתמחות שלה.

מה שכן, הרבה פעמים קושי בוויסות רגשי מגיע עם קשיי ויסות אחרים כמו ויסות חושי, שמיעתי וכו.

מעניין לבדוק מה הפרופיל הסנסורי של הילד. לעיתים יש לכך השפעה רגשית גם.

אם גם הגננת וגם אתם רואים את הקושי, אין טעם לנסות לשלול, אלא פשוט למצוא מה יעזור.

לקושי בויסות רגשי אין אבחון מסודר ספציפי, אלא זה כחלק מתמונה רגשית של מצבו הרגשי של הילד.

אפשר במקביל לרופא ההתפתחותי לפנות ליועצת מוסמכת לגיל הרך/פסיכולוגית ילדים/ עו"ס קלינית שמתמחה בגיל הרך כדי לדייק את הקושי ולקבל כלים להתמודדות נכונה.

בהצלחה!

עוזר לי מאוד! כי חיפשתי מי הכתובת הבאה לעזרה.

יכול להיות שלא מדובר בקושי רגשי אלא יותר אופי של ילד שמתקשה להסתגל לסיטואציות מסויימות. וזקוק לשילוב של הבנה, הכלה למול גבולות.

אז בתוך הבירור (המצוין) שאת עושה ובודקת,תזכרי שגם זו אופציה...

מרפאה בעיסוק יכולה לעבוד על הארכת טווח התסכול ויצירת חוויות הצלחה, אבל זה תוך כדי עבודה על מטרות אחרות שהילד זקוק להן.

מרפאות בעיסוק לא נותנות מענה רגשי

הייתי ממליצה לך באמת לברר עוד קצת על הפרופיל החושי שלו

ואם אין תוצאות משמעותיות לעבור לבירור רגשי

כגננת ראיתי שהרבה פעמים לילדים החכמים משעמם אז הם משתוללים בלי סוף בגן.

הפתרונות לרוב היו לשים בגן שמשלב גם גדולים יותר (למשל גן 3-4 בגיל 3) ולדאוג להם ליותר יחס ואתגרים.

אני חושבת שאין איבחון רישמי לקושי בויסות רגשי, אבל כדאי לשאול את המרפאה בעיסוק אם היא רואה את הקושי הזה ומה היא מציעה שיעזור.

אבל דווקא לא בטוחה שברמה שמשעמם לו, הגננת אומרת שכל הזמן מתעניין ושואל שאלות.

אבל תודה על הכיוון.

זה לא אומר שהוא מקבל תשובות טובות.

זה בדיוק מה שגורם לתסכול להצטבר.

וגם ההתמודדות החברתית מושפעת מכך.

ילדים בגיל הזה בטוחים שמה שהם חושבים, ככה גם האחרים חושבים.

ואז כשהעולם לא מתנהל לפי מה שהם חושבים שהוא אמור להתנהל, זה יוצר אצלם ניגודיות חזקה ומקשה עליהם.

למשל קחי ילד בן 3-4 מחונן ולא מחונן,

מאחורי הגב שלך תביאי חפץ באחת הידיים ותושיטי קדימה.

תשאלי את שני הילדים באיזה יד החפץ.

50% שהם ידעו.

עכשיו תחזרי על זה עוד הפעם אבל תחליפי יד. ושוב ושוב

הילד המחונן יקלוט את החוקיות הרבה יותר מהר מהילד הלא מחונן ולכן כשהילד הלא מחונן בוחר ביד הלא נכונה, נוצרת שם התנגדות חזקה אצל הילד המחונן. וזה ככה בכל דבר.

נגיד אמא באה לאסוף ילד בסוף היום מהגן, היא אומרת לילד שים מעיל. הילד שואל למה? היא עונה כי יורד גשם.

אח"כ היא אומרת לו תיקח מטריה. הילד שואל למה?

החבר המחונן ששומע את השיחה לא מצליח להכיל את השאלה, כי הוא לא מבין שיש אנשים שחושבים אחרת ממנו ואולי לא מצליחים לחבר בין שני הדברים או שמחברים בצורה אחרת.

או למשל גננת אומרת לעשרה ילדים תתחלקו לשלישיות.

הילדים מתחילים להתחלק, הילד המחונן יאבד את עצמו כי 10 ילדים לא יכולים להתחלק לשלישיות, והגננת לא נתנה לזה פתרון, כי 9 ילדים הצליחו לשתף פעולה עם ההוראה ולהתחיל להסתדר בשלישיות כי הם לא חושבים כמה צעדים קדימה ודווקא הילד המחונן תקוע אי שם.

זה מקיף אותם כל הזמן.

אז לא יודעת אם הבן שלך סובל מתסמיני מחוננות, ואם זה מה שגורם לו לקושי בוויסות רגשי,

אבל זה שהוא שואל שאלות, לא סותר את זה..

לפותחת את יכולה לקרוא על זה.

חשוב לציין שלא כל הילדים המחוננים סובלים מזה, אבל חלק ניכר כן.

ובהחלט רואים השפעה כבר מגיל 4.

אם זה זה, מציעה להשקיע בחוגים מתאימים גם כדי לגרות את הצד השכלי שבו, וגם לחשוף אותו להתמודדות חברתית ורגשית עם ילדים כמוהו.

עברתי אותו דבר עם הבן שלי, ובדיעבד הרבה דברים אפשר היה לעשות אחרת כדי לעזור לו.

אני לא חושבת שעושים אבחון מחוננים בגיל הזה, אפשר מגיל 6.

אבל גם בלי אבחון מקצועי, אם את חושבת שיש פער משמעותי בין הרמה שלו לרמה של ילדים בגילו, כדאי לתת לזה מענה תואם.

יש הפרעה בעיבוד החושי, שכוללת כמה קטגוריות.

קושי בעיבוד חושי אצל ילדים (SPD) | מהי הפרעת ויסות חושי?

בהצלחה ובשורות טובות!

איזה יופי, ישתבח שמו!

המון ברכה ונחת יקרה ❤

סבל מגזים הזויים

צרח רצוף ימים ולילות

התקמצנתי בהתחלה אז מניחה שסביב גיל חודש וחצי חודשיים התחלנו. כשהתמדנו זה עזר פלאים והחליש אותם מאוד

ואיך זה עובד?

נותנים פעם ביום?

אז יש לי עוד שאלה, אם זה לוקח שבועיים להשפיע.

עד איזה גיל זה גזים? שכחתי כבר הכל

על נקודה 3 - רגישות בכתיבה:

רציתי לשתף פה כמה עקרונות שעוזרים לי כשאני כותבת בפורום:

1. לפני שאני שולחת את מה שכתבתי (במיוחד בנושאים רגישים), אני קוראת שוב וחושבת האם הייתי אומרת את הדברים גם בע"פ.

2. כשמישהי כותבת על קושי, אני משתדלת לפתוח קודם כל באמפתיה והבנה של המקום שלה.

3. אם אני חושבת שמישהו צריכה להתנהל אחרת - אני תמיד משתדלת לכתוב על עצמי - מה אני עשיתי במצב דומה, או מה הייתי עושה במקומה, או לכתוב בניסוח של הצעה.

4. אם מישהי כותבת משהו שפוגע בי, אני קודם כל מניחה שהיא נפגעה ולכן יצא לה לא רגיש בחזרה, או שיצא לה ככה בלי כוונה. ומתוך כך אני לא תוקפת בחזרה אלא מנסה להבין את הצד שלה. ואם יש צורך - אני עוברת לאישי, לפעמים שם יותר נכון לברר דברים כאלו.

כמובן לא מדובר פה בכללי כתיבה בפורום, רק עצות טובות שעוזרות לי, ואתן מוזמנות להיעזר בהן…

לק"י

בבקשה לא לפרסם מידע לא אמין.

לפעמים מדובר בביטחון מידע, לפעמים בסתם המצאות מלחיצות.

מה שלא פרסם דובר צה"ל או מישהו רשמי אחר, בבקשה לא לפרסם.

והייתי סופר מרוצה

מקפיצה לך את השרשור האחרון שדובר על המשאבה

ביאמבה פאמפ פרו - הריון ולידה

ואני מרוצה מאוד! .יכולה לשאוב בכל מקום, לאכול ולעשות דברים תוך כדי..

אפילו נהגתי תוך כדי ששאבתי..

אבל המידה לא בדיוק מתאימה לי.

אשמח למכור אותה במחיר מוזל (השתמשתי פם אחת בערך)

*כמובן שאם הבעיה זה לא המידה אחזיר

כי מעולם לא עשיתי, אבל יובש יותר קל לנטרל משומניות, והטיפול העיקרי לטווח ארוך הוא לשתות הרבה מים 

הבעיה היא בעיקר שמתחילים לי קמטים על אף שאני לא ככ מבוגרת . יש לי יובש כללי בגוף, ואני ממש משתדלת לשתות יותר מים. לא שותה קפאין כמעט בכלל.

אולי באמת אנסה את הסבוקלם

לא בטוח שתמצאי בקלות מה שאת מחפשת.

אבל המלצה שלי, אני עזבתי את הטיפולי פנים ובעמי קניתי תכשירים טבעיים מחברות שאני סומכת עליהן, מיכל סבון טבעי ומיכל לוין ושומרת על שגרת טיפוח יומיומית והתוצאות מעולות בנוסף לניקוי הפנים ממש אפשר בבית עם מדבקות לשחורים ופילינג.

ככה שרק אם צריך ניקוי עמוק אפשר ללכת למפגש אחד-שתיים לניקוי רציני אחת ל... המון זמן.

ולשמור כמובן על תזונה נקייה.

ממליצה לך לעשות מעקב ביוץ עם מקלונים.

שתדעי מה המצב...

אם המחזורים שלך מסודרים, את יכולה בגדול לדעת מתי בערך הביוץ שלך.

תלכי 14 יום אחורה ממתי שאת אמורה לקבל את הווסת הבאה, ושם כנראה הביוץ. אבל זאת הערכה גסה. כי אצל כל אישה זה אחרת....

תתחילי לבדוק ממחר או היום אפילו. פעם ביום, ותשמרי את הבדיקות להשוואה.

תמיד יוצאים שני קווים בבדיקת ביוץ. וכשהקו תוצאה מתחיל להתחזק והוא חזק כמו הקו בקרה אז הביוץ יהיה 12-24 שעות אח"כ.

אפשר להיכנס להריון מ3 ימים לפני הביוץ עד יום אח"כ בערך... ככה שיש לכם טווח מסוים.

בעז"ה

קרה לנו

אז אולי כדאי בכל זאת למאת ולחסוך גם במחיר

הפיג'מות האלה בדלתא יקרות ממש בעיניי

אנחנו לובשים אותן המון, אבל הן באמת ביתיות.

אולי כדאי לנסות פוטר

תנסי בקדס, יש להם איזה 70 אחוז הנחה עכשיו

https://www.delta.co.il/boys/pajamas/ld01197_lm93x

זה באמת מה שאני מחפשת, אבל עם הדפס סולידי, משהו כמו צורות גאומטריות.

ניסיתי דרך הקישור שלך לחפש עוד בדלתא, וכל מה שמצאתי הוא עם הדפסים של מותגים או מיקימאוס וכאלו...

ולא ממש פיג'מה.

למשל בדלתא תראי כאן:

https://www.delta.co.il/ldk1918_lm19z

הבעיה שלמשל בדלתא זה כרגע לא זול, 40 שח לפריט, ז"א 80 לסט.

מניחה שאפשר למצוא טובים ביותר זול.

בהרבה אתרים ישראלים אגב, זה נמצא תחת' בגדי בית ספר'. 

גם אני עליתי לא מעט עם סיום ההנקה, כבר כשהתחלתי לדלל את ההנקות ובטח כשהפסקתי לגמרי.

ולא עזר לי שידעתי שזה סיכון והשתדלתי לשמור.

מכירה עוד מלא בסביבתי שאומרות שבסיום ההנקה הן עולות במשקל.

(יחסית לתקציב שלי)

כי בעצם שמתי לב לשינוי רק מזה שבועיים... לא חודש.

לא יודעת אם זה סימן יותר טוב או יותר רע לגבי הבאות...

בטווח של 3 חודשים.

באסה ממש, במיוחד שירדתי כל כך בהריון ובהנקה.

אם כל המטרה שלך זה החתונה אני חושבת שפשוט תנסי להניק כמה שיותר ובמקביל כמובן לשמור על תזונה וכושר לפחות עד החתונה.

כבר הייתי בטוחה שלא יענו על זה...

פעם ביומיים לגמרי מכסה. ובאמת עדיף לוותר על הלחץ של 'עכשיו הביוץ'.

אבל הבדיקות ביוץ לא תמיד מהימנות לחלוטין. אז אם מאיזו סיבה את חוששת שיש בעיה (או שיש לך סיבה לחשוד בביוץ לפני טבילה), עדיף מעקב מסודר וודאי אצל רופא נשים.

אבל אם זה בשביל להיות רגועה שלא פספסת ביוץ סתם - את צודקת שזה לא יהיה מועיל במיוחד. וזה אפילו מלחיץ לפעמים כשלא ברור האם הקו כהה יותר ומתי.

כרגע אני עוד מסתפקת בלוודא שלא פיספסתי את הביוץ. בבדיקות ביתיות.

תודה על הפירוט!

גם סתם בשביל השקט הנפשי.. לדעת שכיסיתם ..

בעיקר בשביל לדעת מתי יהיה אפשר לבדוק הריון / מתי לצפות למחזור שיגיע...

וגם לבדוק אם אני מזהה בכלל את הביוץ. כי אם לא, אז או שכן בייצתי לפני המקווה ואני פשוט לא הצלחתי לזהות או שאני עדיין לא מבייצת אחרי ההנקה...

תודה על התגובה!

וכן

זה יכול לתת כיוון מתי יגיע המחזור הבא/איחור במחזור

הלוואי הייתי מצליחה לשחרר את האובססיביות לגבי בדיקות ביוץ/הריון ולהיות בתחושה של כזה יגיע, יגיע...

ולפעמים זה מגיע עם הזמן.. מנסיון

לא הייתי מנסה להילחם כרגע באובססיה

גם נראה לי שלבדוק ביוץ פעם ביום זה ממש סביר

כשמתבהר שוב?

אבדוק מחר פעמיים.

אבל אם את רוצה לדעת שהביוץ כבר קרה

אז כאשר מתחיל להתבהר את כבר אחרי

(עדיין יש סיכוי להריון כי הביצית זמינה לכמה שעות )

בעיקרון אם רוצים הריון אז זה טוב לקיים *לפני* הביוץ

בא נגיד שעכשיו זה זמן טוב

נתחיל את העסק עם תפילת ערבית חמה....

הלוואי!!

הגיוני להתרגש מהביוץ?...

ביוץ זה פוטנציאל מסויים לחיים חדשים..

ותפילה, באמת מרכיב חשוב!!

אבל תכלס צריך לחכות לתשובה

ניסית להתקשר?

זה שיש לך אישור למס  הכנסה לא אומר כלום אם אישרו את התביעה או לא. אני הגשתי בקשה לילד נכה לקצבה זמנית בגלל פגות והופיע לי גם איזה מסמך שחשבתי שאושר לי, בסוף דחו אותנו ולא היה לי כח להמשיך עם ערעור, אז מכאן אני יודעת

אם את לא מצליחה להשיג אותם יש לך אופציה להתכתב עם נציג, את מזינה מס' זהות ואולי עוד משהו לא זוכרת ויתנו לך תשובה. גם אני עשיתי כך ואמרו לי שזה עדיין בטיפול (השמירה) למחרת התקשרה נציגה ואמרה שאושר לי

כמה זמן עבר מאז שהגשת טפסים? לי פעם 1 אושר אחרי כ 3 שבועות ובפעם הזאת אחרי שבוע כבר החה אישור עקרוני

מסמכים ולפני שבוע השלמתי להם כל מיני מסמכים שביקשו.

מקווה מאוד שזה שרשום ככה אומר שזה מאושר 

תוסיפי לו בקבוקי תה ללא סוכר בין הארוחות,

לפעמים זה לא רק מה אוכלים אלא איך אוכלים.

נראה לך הוא אוכל רגיל או שהוא אוכל מהר מדי או בולע אוויר או משהו חריג כזה?

ולכן מידי פעם נותנת לו בקבוק מטרנה אפילו שאוכל ממש מעט כי לפחות יש שם מים

זה קשור לשתיה שלו?

איך אפשר לגרום לו לשתות? שותה כמה שלוקים וזהו. תה ממתוק אני לא רוצה לתת או פטל הוא עוד פיצי

שווה לנסות

או כל תה אחר ללא קפאין, כמו אלה בטעמם של ויסוצקי למשל, ולא להוסיף סוכר

ואת שולטת במינוןגם באוכל ביתי יכול להיות סוכר כלשהו

אבל מסכימה שעדיף חליטה, מקווה שירצה

כדאי לפנות לרופא לבירור

או למשל לנסות להוריד מוצרי חלב וחראות אם עוזר. או מאכלים אחרים שידוע שיכולים לגרום לרגישויות במעיים.

וגם להקפיד ששותה מספיק מים.

רשמת שמקבל מטרנה בבוקר ובערב. אפשר למשל לתת מטרנה צמחית ולדלל במים שיקבל יותר נוזלים

צריך להשתדל מאוד לשמור על היגיינה, ולעשות מעקב של בדיקות דם לאורך ההריון כל חודש וחצי בערך כדי לראות אם נידבקת. אם את נדבקת אפשר באמצעות מי שפיר לראות אם העובר נדבק או לא, ולעשות בדיקות ספיציפיות באולטרסאונד להבין אם נוא נפגע מזה או לא.

באינטרנט הכל נשמע נוראי, בפועל כדאי מאוד להיזהר אבל גם אם את נדבקת זה לא בהכרח יעבור לעובר, וגם אם זה עובר זה לא תמיד פוגע. 

זה רק אומר שאת צריכה להיזהר לשמור על היגיינה. אם זה הריון ראשון כפי שנשמע אז אם את לא עובדת במעון או גן זה אמור להיות קל. אם עובדת עם ילדים קטנים באמת מצריך יותר תשומת לב: לא לנשק אחיינית קטנה בלחי וכאלה. בכל מגע עם רוק \ נזלת \ החלפת חיתול - לשטוף ידיים היטב. 

נוגדנים, ולכן ביקשו לברר אם קיבלתי חיסון. מסתבר שהתחסנתי בילדות, אז אמרו שמספיק.

יש לך פנקס חיסונים?

אם תגלי שהתחסנת ברוטינה זה יכול להרגיע

אני די בטוחה שאין חיסון לcmv.

אולי את מתכוונת לאדמת?

גם היו לי נוגדנים נמוכים ואמרו לי פעם הבאה לחזור על חיסון בין הריונות. אבל אדמת כבר לא היתה בישראל 20 שנה (אחרי בירור עם רכזת זיהומים של הקופה בשל חשש לחשיפה...).

אולי את צודקת שבלבלתי בינהם... 

תיזהרי ממגע בנוזלי גוף של אחרים, בעיקר ילדים (לשתות מכוס ששתו ממנה, לנשק בכל איזור הפנים).

בעז"ה יהיה בסדר!

כי בדכ ילדים נדבקים בזה ומכאן שיש כמעט לכולם נוגדנים לזה.

ואני חושבת שהסכנה היא יותר גבוהה בחודשים הראשונים של ההריון

אז במיוחד להיזהר.

בעז''ה בשורות טובות והריון בריא ושלם!

גם לעוד שמכירה

ממש לא שמירת הריון, זה משהו אחר לגמרי.

רק צריכה להיזהר שלא להדבק במהלך ההריון ובעיקר בשליש הראשון.

המחלה מועברת ברוק ונפוצה בעיקר אצל ילדים. אז לשמור שלא לאכול משהו שילדים נגעו בו ולא לנשק את האחיינים בפה. מניחה שזה הריון ראשון? אז לפחות לא צריכה להישמר מהילדים האחרים. למרות שמכירה מישהי שנדבקה חודש אחרי לידת הילד השלישי. אז אפשר להישמר גם כשיש ילדים בבית

היו לי פעם אחת רופא שהתייחס לזה יותר ברצינות ורצה בדיקת דם כל חודש במהלך ההריון כדי לבדוק אם נדבקתי, אבל בשאר ההריונות כמעט לא הזכירו את זה במהלך ההריון (יש אצלי סיפור אחר שצריך מעקב, אז הוא 'תפס' את הבמה, ומהcmv נראה ששכחו...)

ב"ה באף אחד מהם לא נדבקתי (ואני עובדת עם ילדים חנ"מ, שלא ממש שומרים על הגיינה, וגם עם ילדים משלי בבית...)

רק ברביעי כבר היו לי, כנראה נדבקתי מתישהו בין השלישי לרביעי.

כמו שכבר כתבו לך רק צריך להיזהר יותר בשליש הראשון, אין קשר לשמירת הריון

ואני עושה הכל כרגיל

הרופא נתן לי הפניות לבדיקת דם אחת לחודשיים שלושה לראות שלא מתפתח משהו

בפועל התקופה מאתגרת וצימצמתי את כמות הבדיקות רק למה שחשוב.

אם אני מבינה נכון הסיכון למומים זה רק בשליש הראשון וזה בעיקר ממחוסנים שזה ילדים אז אולי להקפיד על זה יותר בשליש הראשון.

אבל שמירת הריון על דבר כזה ממש לא נשמע לי הגיוני..

אין לי . יש לי שישה ילדים. ועובדת עם ילדים.

ממש נשמרת ונזהרת על זה 

היא מן הסתם תהיה עם מלא אנרגיה

את יכולה לנסות להציע תחליף , או לחתוך לה חתיכה מסופגניה (להגביל בכמות לפי מה שאתם מחליטים)

אני חושבת שאני די דומה לך

עושה לי מאוד רע לראות את הילדים מקבלים ממתקים בגן (מעבר לבמבה / ביסקוויטים)

עם השנים למדתי לסגל גמישות, במיוחד מחוץ לבית. כאשר המפגש הוא חד פעמי זה לא משנה את ההרגלים שלה. זה לא נכנס לתפריט היומיומי..

ואת יודעת מתי אני מרגישה מנצחת?

כשהילדים שלי פוגשים ממתק והם לא מסוגלים לגמור אותו כי זה מתוק להם מדי.

קרה לנו לאחרונה עם קרמבו שקיבלו לראשונה ואף אחד מהם לא רצה להמשיך אחרי הביס או שניים הראשונים. קורה לנו עם מעדני חלב ממותקים שאין בבית ובחוץ הם לא ממשיכים אחרי 2 כפיות.

ההרגלים חזקים יותר.

והיא תגדל ותלך לימי הולדת וכאלה.. אי אפשר לבצר אותה בתוך חומות של תזונה. ודאי לא על חשבון הקשר והמפגש עם המשפחה.

כמובן שכן מגבילה אבל הם אוכלים שם גם דברים שלא אוכלים בבית.

אני לא הייתי מפסידה מפגש משפחתי בגלל אוכל.

אצלנו לדוגמא בדכ האוכל לא בהכשר שמתאים לנו.

אז או שמביאים איתנו אוכל דומה לאוכל שאוכלים בהכשר שלנו או שאוכלים טוב לפני ואז מביאים לילדים נשנושים.

ולילדים מסבירים שאנחנו לא אוכלים את האוכל כי זה לא בהכשר שלנו.

אוכל זה לא רק בריא /לא בריא מזין/לא מזין

יש לו הקשר חברתי ומשפחתי חזק מאוד

וכנראה שלא סתם החגים היהודים סבים סביבו

אם בשגרה אתם אוכלים מאוזן ובריא-אין לך מה לחשוש

בעיני לשנות יום או להביא אוכל יוצר חריגות גדולה עוד יותר

זה ערב אחד,תסמכי על הבת שלה ועל בינת גופה הקטן שהיא תדע להתמודד עם הסוגים והכמויות,ואם לא,את תובילי אותה בדרך נעימה אל הגבולות שלך

גם אנחנו משתדלים

וככל שהילדים גדלים אנחנו יותר ויותר משחררים.

מה שאנחנו מרשים לעצמנו לפעמים, כמובן שנרשה גם להם (תואם גיל מנהסתם....)

בסיטואציות כאלה יש לנו קווים אדומים (טופי או סוכריה קשה למשל) שאז אנחנו מציעים תחליפים

אבל סופגנייה או פיצה לכבוד החנוכה נשמע לי ממש סביר

וגם היא עדיין קטנה אבל כשתגדל היא תחשף, והימנעות קשיחה יכולה לגרום לה דווקא מאוד להתפתות בגלל החסך. כשמאפשרים מעט ובצורה רגועה זה עוזר להם לרכוש בעצמם את האיזון

עכשיו הבת בת שנה וחצי. בשנה הבאה היא תהיה בת שנתיים וחצי, היא תהיה מספיק בוגרת להחשף לסופגניות או לא? האם יהיו ילדים נוספים, שגם יהיו בני שנה וחצי מתישהו?

האם סביר מבחינתכם להמנע ממפגשים משפחתיים כדי לא לחשוף את ילדיכם לאוכל לא בריא?

לי, אישית, זה לא נשמע סביר.

הרי המשפחה המורחבת שלכם, כנראה, תשאר כמו שהיא, מבחינת מבחר האוכל. בעיני לא הגיוני לא להגיע כדי לא להחשף לאוכל שהם אוכלים.

אבל, זה סדר הערכים שלי.

אם מבחינתכם, החינוך שבחרתם כולל לא לחשוף את ילדיכם להתמודדויות קשות מדי עם אוכל לא בריא, וזה חשוב יותר מפגישה עם המשפחה באירועים מיוחדים, אז אל תגיעו או באמת תחפשו יום אחר.

לגיטימי שתעדיפו להיפגש עם המשפחה בימים רגילים שבהם יש פחות עניינים סביב אוכל, זו הבחירה שלכם.

בעיני אישית, דווקא בגלל שעניין האוכל הבריא חשוב לכם, ובגלל שבעיני גם משפחה וחגיגות בקרב בני המשפחה זה עניין חשוב, הייתי מעדיפה להתחיל לחנך את הבת, שלא תמיד אוכלים כל מה שרואים.

על הדרך, זה לאט לאט אולי ירגיל את המשפחה המורחבת שלכם יש בחירות משלכם בענייני אוכל ואתם מחליטים מה הילדים יאכלו.

תדמייני שהייתם מגיעים להורים, והסבתא הייתה מציעה לילדה משהו שללא כל ספק היא לא יכולה לאכול. למשל, פיצוחים, אגוזים, אלכוהול. האם הייתם מצליחים למנוע זאת, אפילו בלי יותר מדי דרמה? נכון שרוב הסיכויים שהייתם אומרים בשלווה ובנחרצות שזה לא מתאים לילדה? ככה אפשר להתנהג גם עם סוגי אוכל אחרים שהחלטתם שלא מקובלים עליכם.

ודבר אחרון, את מכירה את הבדיחות על ההבדלים בין ילד ראשון לרביעי? שכשאצל הבכור הנוצץ נופל מרתיחים ועושים סטריליזציה וכו', ואצל הרביעי פשוט מחזירים לו לפה?

מקווה שלא תעלבי אם אכתוב שהשאלה ששאלת באמת מתאימה לילד ראשון, סיכוי טוב שעצמך של עוד כמה שנים תענה לשאלה כזו שכדאי לשחרר במיוחד כשיש סיבה טובה כמו מפגש חג משפחתי, וזו גם העצה שאני נותנת.

גורמת נזק לילד יותר מאשר לתת מדי פעם

כמו שכתבו פה אין שום דרך לחסוך מילד חשיפה לממתקים, אם לא אצלך זה בהמשך בגן, אצל חברים משפחה וכו

הייתי זורמת... 

תזונתית לא יקרה כלום מפעם אחת

וגם כדאי לא למנוע בצורה ככ חדה כי זה רק יגרום אנטי לכל ה"בריאות" אם תחזיקו מעמד בזה לאורך זמן

ולצערי גם כשזה על בסיס שבועי...

כן ממליצה לתת לה ארוחה מאודד משביעה לפני ואז לא יהיה חה כ"כ מקום בבטן.. וצריך להיזהר מיותר מדי לחץ סביב זה זה יכול ליצור אנטי ומשקעים לעתיד שיגרמו לה להיפך להימשך רק למתוק....

ודבר אחרון, ממש כל הכבוד על האורח חיים הבריא, זה באמת כ"כ חשוב...

הוא כבר בן שנתיים וחצי, ואיכשהו הם עדיין מצליחים עם זה.

אבל נראה לי שזה קשור לאופי, גם של הילד וגם של ההורים. הוא פשוט ילד שאוהב לאכול אוכל אמיתי, אז לא מעניין אותו ממתקים. גם ההורים שלו לא עושים עניין גדול מממתקים, אז זה לא שהם אוכלים הרבה בהחבא ממנו, וכך הוא לא מרגיש שהוא מפסיד.

אנחנו גם ניסינו עם הבכורה לא לתת לה ממתקים, אבל מכיוון שאנחנו (בעצם אני) אוהבים ממתקים, אז בגיל שנה וחצי פלוס היא לא רק ידעה לזהות שוקולד ולבקש אותו, אלא גם לנקוב בשמו...

מיותר לומר שעם שאר הילדים לא הצלחנו להקפיד על הימנעות מממתקים בגיל צעיר...

בשביל להיות בית בריא כזה, שלא אוכלים בו ממתקים, זו צריכה להיות גישה כוללת של הבית, כולל ובעיקר של ההורים. ואם לילדים יהיו מספיק תחליפים (או את הדברים האמיתיים, בעצם) בבית - פשוט לא יעניין אותם מה שהולך בחוץ וממתקים לא יגרו אותם, כי הם לא יכירו אותם.

(אפשר להמשיל את זה לשמירת מצוות - כמו שאין לי חשש שאם אגיע למשפחתי החילונית עם ילדיי אז הילדים שלי ירצו להתלבש לא צנוע ולאכול לא כשר, פשוט כי זה טבעי להם והם רגילים לקיום מצוות - כך בבית שהולך על טהרת הבריאות. כמובן, עלולות לקרות זליגות בשני המקרים, אבל עדיין לרוב לא.)

אז זהו, עכשיו הזמן שלכם להחליט איזה סגנון בית אתם רוצים להיות, וללכת עם זה עד הסוף...

אז כשהילד מגיע לגן הוא לומד מחברים איזה אוכל שווה לאהוב.

הילד שלי לא אהב מתוק והוא מרגיל את עצמו מלחץ חברתי בגן.

מקבלים הפתעה של שבת וכולם אוהבים וגם הוא.

עדין הוא במצב טוב

מתרגש לקבל ומאד חשוב לו לקבל ממתק (כולל טופי בבית הכנסת).

הוא מראה לי מה קבלו ומספר מי חילק מה

אבל הוא לא אוכל

הוא באמת לא אוהב את רב החטיפים (שוקולד דוקא כן..)

אבל ההוכחה שזה לא קשור לבית?

הקטנה שלי בת  השנה וחצי אוכלת את כל מה שהוא מביא (ואני לא מספיקה לזרוק)

היא משוגעת על ממתקים, מבקשת בגינה מילדים (הגם שאני נותנת לה קצת בבית, אין לנו כמעט כי לא אוהבים אבל מדי פעם.. כדי שלא תתרגל שזה משהו ממש נדיר ושוה כי יש לי ריאקציה לילדים שמתרגשים מציפס..)

אז יש לזה גם ענין של אופי ושל טעם, כנראה. היא בת שנה וחצי וכבר די ברור לי שתהיה שמנמנה. היא ממש אוהבת אוכל ושטויות.

שאצלנו בבית אוכלים יחסית בריא.

הרבה ירקות ופירות גם. אוכל ביתי בעיקר

וגם אצלי אכלו רק במבה וביסקויטים עד שנכנסו לגן..

אבל עד שנכנסו לגן. ואז שחררתי קצת כי אין לי הרבה ברירה. הם רואים, הם רוצים.

יש לי חברה שמנעה ומנעה ובסוף הילדים עולים למטבח ואוכלים סוכר לבן עם כפית

אז צריך איזונים כי אנחנו לא מתנהלים במנותק מהמתרחש בחוץ, ואני חושבת מהנסיון שלי - שעדיף לתת בצורה יזומה מאשר לחכות לרגע שהם יגלו את כל ה'טוב' הזה בעצמם במקומות אחרים

וגם היום ב"ה הם מעדיפים אוכל בריא וגם אם אכלו משהו לא בריא - הם יודעים שזה לא בריא, ושהלאח הכי הוא התזונה הטובה

אני מייחסת את זה לבחירה שלי, שלא למנוע בכלל

וצריך לזכור שזו ריצה לטווח רחוק.

כדי לצלוח אותה, צריך לקחת בחשבון משתנים כאלה ואחרים.

לא הייתי מונעת מפגש משפחתי בגלל זה. סופו של דבר, כשהיא תגדל תהיה חלוקת סופגניות בגן ובבית הספר. מסיבות יומהולדת. שמחת תורה בביהכ בעז"ה

ואם אתם לא נמנעים מזה לגמרי - אז בכלל

(ובמאמר מוסגר - פטל בגיל הזה בגן מבחינתי זה נורא ואיום. יותר מסופגניה פעם בשנה. כי זה יותר זמין כביכול)

ובמיוחד עם הקטע של הפטל

ממתי נותנים פטל בגן?? לא מספיק השטויות שמקבלים כל יום שישי חחח

זה שתיה מתוקה והרבה הרבה פחות בריא מקובית שוקולד.

זה שוטף את כל הפה, זה נכנס בצורת נוזל וזה מקפיץ את הסוכר

ומרגיל לצרוך שתיה ממותקת, וכולנו יודעים שזה הרגל שקשה לרדת ממנו למים.

וגם אם היא תאהב, זה פעם בשנה.. אני לא הייתי עושה מזה דרמה

אפילו לתת לה שם ארוחה מזינה לפני שכולם מתיישבים לשולחן

לא מתעסקת עם שאר הסוגיה, לצערי רחוקה מלדון בזה חח

בטח יהיו גם ירקות או מאכלים 'אמיתיים', לא? אז תוכלי לתת לה מהם.

ולדעתי רוב התינוקות בגיל שנה וחצי גם ככה לא מוכנים לאכול יותר מביס אחד מסופגניה אם הם לא רעבים,

אז אם תביאי אותה שבעה, יש סיכוי שהיא לא תסכים להסתכל על הסופגניה בכלל 😏

גם אנחנו משתדלים להקפיד על אוכל בריא בבית, ולא קונים ממתקים וחטיפים (אפילו במבה וביסקוויטים אין לנו באופן שוטף בבית…).

וזו באמת שאלה איך להתמודד עם מה שמגיע מבחוץ - כמה אפשר להגביל בלי שזה יגרום לילד לחפש דווקא יותר ממתקים.

אני לא חושבת שיש פה נוסחת פלא, אבל נראה שמה שעשינו עם הילדים שלנו כן עבד טוב. יש לי כבר ילדים גדולים יחסית (10, 7, 5) והם כן נהנים מממתקים שמקבלים לפעמים בחוץ, אבל ממש לא מרגישים חוסר בזה שלא קונים אותם הביתה, וגם לא אוכלים הרבה מתוק בבת אחת (אחרי פורים אנחנו מעבירים את הרוב לעבודה שלי, בהסכמתם לגמרי).

בגדול, הגישה שלי היא שמה שהכי קובע זה מה אנחנו מחליטים להכניס לבית מעצמנו. אם אני קונה ממתק, זה אחרת לגמרי מאשר משהו שקיבלנו מבחוץ, מבחינת המסר שזה מעביר לילדים.

אז בבית שלנו אנחנו בגדול לא קונים ממתקים. כן יש בדרך כלל בייגלה בבית. לטיולים של בית הספר אנחנו קונים להם חטיף או שניים לפי בחירתם, וקונים גם לילדים שבבית לכבוד המאורע. ולכבוד חגים או חוה"מ לפעמים קונים מעדן מיוחד (מילקי וכדו') ונקטר לסעודת חג.

אנחנו גם מכינים עוגות ועוגיות בבית (אני מפחיתה סוכר מהמתכונים, כי אנחנו באמת לא רגילים למתוק מידי. אם אני מכינה כמו במתכון - גם הילדים אומרים שזה מוגזם…), ואנחנו מגבילים את הכמות שאוכלים. לא עם כללים נוקשים, ואני כן לפעמים משחררת יותר, אבל זה לא חופשי לקחת כמה שרוצים.

ולכבוד שבת אני נותנת להם בכניסת שבת 'שקית ממתקים' - עם עוגיה שלי, קצת בייגלה, חמוציות/אוכמניות/אננס מיובשים (כל מה שיש בבית, מעט מכל אחד), קצת שוקולד צ'יפס, ואם יש ממתק שקיבלו בגן/בבית הספר, אז בדרך כלל הוא מצטרף גם (או ששומרים לקידוש בבוקר).

חוץ מזה יש בבית הרבה דיבור על כמה זה טוב לשמור על הגוף שלנו ולהכניס אליו דברים שעושים לו טוב.

יש הרבה פירות בבית, ולפעמים אנחנו קוראים להם בשמות של ממתקים, כמו למשל 'סוכריות ענבים'. ומדברים על איזה כיף שה' ברא לנו דברים מתוקים וטעימים שהם גם בריאים.

יצא לי גם לספר להם קצת על הגוף שלנו, על זה שיש לנו בגוף אינסולין שעוד לווסת את רמת הסוכר בדם, אבל כשמכניסים לגוף יותר מידי סוכר לאורך זמן, אז בסוף הגוף מתבלבל וזה נקרא סכרת, ואז יש התנהלות מיוחדת וצריך להיזהר הרבה יותר מסוכר (לבן שלי יש בכיתה ילד עם סכרת נעורים, אז דיברנו גם בהקשר הזה, אבל הרחבתי למה גם אנחנו צריכים לשמור על כמות הסוכר שאנחנו מכניסים לגוף).

ולגבי מה שמקבלים מבחוץ -

אני קודם כל מסתכלת על איך אני מתמודדת עם דברים שאני מקבלת בחוץ. כשאני נמצאת במקום שמגישים דברים שנראים לי מגרים, אבל לא הייתי קונה אותם לבית כי הם לא בריאים. האם אני דורשת מעצמי להתגבר? או שאני כן לוקחת קצת?

באופן אישי אני כן לוקחת. זה מגרה, זה טעים, ואני יודעת שפעם בהרבה זמן לאכול משהו כזה לא יגרום ליותר מידי נזק.

אז ככה אני גם מלמדת את הילדים שלי.

יש הרבה דברים שמגרים אותנו, שמגישים במקומות שאנחנו נמצאים בהם, או שנותנים לנו ואנחנו מביאים הביתה.

ואנחנו צריכים לבחור איך להתנהל איתם.

מצב אחד, אנחנו יודעים שזה לא בריא. ומצד שני, זה מגרה ונראה טעים. אז אפשר לבחור לטעום וליהנות, אבל גם לא להגזים.

לכן כשמקבלים כמות גדולה של ממתקים, או ממתקים שהם במיוחד לא בריאים (חמצוצים, טופי, סוכריות על מקל וכדו') אז טועמים רק טעימה קטנה, ואת השאר זורקים כדי לא להזיק לגוף שלנו (לפעמים אני נותנת במקום מה שזרקנו 'ממתק' שפחות מזיק לנו - שוקולד צ'יפס או חמוציות).

וגם אצלנו אני משחררת כשמדובר בסבא וסבתא.

כשנמצאים אצלם הילדים אוכלים יותר מתוקים.

ולפעמים הם גם מביאים לנו ממתקים הביתה, לפעמים בכמות שמבחינתי היא כן מוגזמת. השדרה שאני משתדלת להעביר לילדים זה שאנחנו שמחים שסבא וסבתא אוהבים אותנו כל כך רוצים לפנק אותנו. ואנחנו בוחרים כמה ומתי אנחנו אוכלים את הפינוקים שהם מביאים לנו. (לאחרונה הם הביאו לנו חבילה של המון וופלים, אז קבענו שנאכל אותם לכבוד שבת, וראינו שבגלל שזה כל כך הרבה זה יספיק לנו לכמה חודשים…).

וואו, יצא לי ארוך. מקווה שיועיל למישהי…

לא יודעים למה סוכרת נעורים מתפרצת. זה יכול להיות בעקבות מחלה אחרת שגורמת לגוף לתקוף את עצמו. זה יכול לקרות בעקבות טראומה. יש גם מרכיב גנטי בעניין...

אבל בניגוד לסוכרת סוג 2 שיכולה להגרם מהשמנה סוכרת נעורים לא מתפרצת מעודף סוכר.

ובייחוד כי יש לבן שלך ילד בכיתה עם סוכרת, חשוב לחדד את ההבדל. זה מאוד לא נעים ש"מאשימים" את הילד שאכל הרבה ממתקים ולכן הוא חולה, בייחוד שזה פשוט לא נכון.

אני לא חושבת שהוגן לדרוש מהילד מה שאני לא דורשת מעצמי .

אם אתם מזמינים כזה אוכל.למה שרק היא לא תאכל?

גם במשך השנה- נראה לי לא הוגן לאכול בהחבא אוכל לא בריא ולא להרשות לה.

אם כל הבית שלך יתנהל בצורה בריאה אז אפשר לחפש פתרונות לחגים ומפגשים מורחבים , אבל בשביל זה הבית שלכם צריך להיות אחיד ביחס לאוכל הבריא

אבל מנוסה במגפיים שלהם- מצוינות ויפות. במיוחד לקטנים

מגפי גומי לבבות - צבע טבעי | Golf Kids

מגפי גומי גליטר ופרווה - אפור כסף | Golf Kids

האמת שגם אני לא מבינה למה מאנונימי

או שהיא עלולה כן לרצות אותן ואז להתחרט...

(והן גם יחסית יקרות. אז אחפש קודם במקומות נוספים).

וזה גם חסך לי נסיעה....

רק שיגיע כבר

לק"י

בימים אלו.

(וסליחה שאני נודניקית).