היושבות בכל הערים והמדינות
מקווה ששנתכן נעמה עליכן
ומסופת רעמים לא התעוררתן
משהו בשם הפורום הנכבד
נהיה מעט נדוש לקראת החג
החלטתי בכח סמכותי הרבנית
לשנות את זו התווית
אז פתחו את ראשיכן ומחשבותיכן
וכתבו לי את הגיגיכן
איזה שם חדש ופורימי מתאים
לפורום היקר והמדהים💃💃💃
הבדיקה מזהה את עליית הורמון LH. ההורמון שהעליה שלו מתניעה את התהליך ששיאו שחרור ביצית מהשחלה, הביוץ.
מרגע זיהוי עליית ההורמון LH, יש כ-36-48 שעות של פוריות. (כ 12-24 שעות עד לביוץ ועוד 24 שעות, הזמן שהביצית חיה).
הביוץ עצמו קרה ב 7.3 או ב 8.3 לכל המאוחר, נכון?
(בדקתי ב7.3 בבוקר)
אולי הכל תקין, אבל זו פעם ראשונה שזה קורה לי-
המחזור אחר לי בשבוע וחצי, ובדכ הוא די קבוע, ויצאה בדיקה שלילית. הדימום בסוף הגיע והיה די רגיל. ואני אמורה לטבול בשבת.
ממוצאי שבת הרגשתי לא טוב, יום ראשון כל היום בחילות וכאבי בטן, יום שני כאבי בטן שבאים והולכים, ממש כמו צירים, היום גם אבל פחות. מה זה יכול להיות? ככה מרגישים כאבי ביוץ? לא היה לי ככה אף פעם.
הריון כימי אבל אי אפשר באמת לדעת
הווסת מושפעת מהמון גורמים
אם היית חולה למשל לא מזמן זה גם יכול להשפיע..
אני חושבת שכדאי להיבדק.
יכול להיות הריון חוץ רחמי.
ממליצות להבדק גם אם עכשיו כבר כמעט ואין כאבים? זה קצת סיפור, לנסוע להבדק, למצוא סידור לילדים...
ואני עם התקן לא הורמונלי, אם זה נראה קשור...
סיכוי להריון חוץ רחמי, ממה שהבנתי. הכוונה שאם יש בטא חיובית, אם יש גם התקן יש סיכוי יותר גבוה שההריון הוא חוץ רחמי.
מצד שני, כשלי היה הריון חוץ רחמי היה גם בטא, ולכן לדעתי בדיקת הריון כן אמורה להיות חיובית באיזשהו שלב.
לא יודעת מה לומר האם ומתי חשוב להבדק.
אפשר אולי לנסות לתייג את @YaelL
או לנסות להתקשר להתייעץ עם אחות?
חוץ מזה, יש לי לפעמים כאבים כאלה במהלך החודש, הם תקינים לפי מה שבדקתי אבל לא יודעת מה גורם להם...
יכול להיות התייבשות קלה
כל יום ביומו מחדש מעשה בראשית.
יש ימים, שלמרות כל המאמצים,
במישור המדיני וגם בחיים האישיים,
מרגיש שאין שום התקדמות.
זה מכניס לחרדה ובא להרים ידיים.
ואז אני מחליטה לחיות כל יום ביומו.
גם תזוזה הכי קטנה, העתקה ממקום למקום (כך רבנית ימימה מזרחי קוראת לזה), זה הרבה.
עוד בוקר שקמתי מהמיטה מוקדם. התלבשתי.
עוד יום שדיברתי עם ה', בפשטות, במילים שלי, שיחדש אותי ואת הכוחות שלי.
עוד ערב שהתגברתי על עצמי לא לכעוס, הדלקתי שירים והילדים רקדו וגם אני הצלחתי טיפה להזיז את הגוף ולצאת מהקיפאון.
עוד יום במקום לשקוע בחדלון עשיתי את מיטב יכולתי.
וכשאת תשאלי אותי: "מה יהיה מחר?"
אענה לך במשפט האהוב עליי: "כשנגיע לגשר, נחצה אותו".
תני לשהות בהיום, כי הגשר צר מאוד והעיקר לא להתפחד (לא להפחיד עצמך) כלל. לפחות היום.
היי
המחזור האחרון שלי היה ב8.2,
סביב היום ה30 למחזור היו לי הפרשות ורדרדות חומות כמה ימים וכאבים כמו לפני מחזור.
בשישי האחרון עשיתי בדיקה שיצאה חיובית.
היום הייתי אצל הרופאה, לפי וסת אחרונה אני אמורה להיות בשבוע 5 פלוס 5 .
בבדיקת אולטראסאונד היא לא ראתה כלום ברחם ולא בשחלה..
אמרה שאעשה מחר בדיקת בטא.
בכל ההריונות שלי בשבוע 5 כבר ראו שק .
מה נסגר הפעם שלא רואים את השק??
נראה לכן שזה חוץ רחמי? אני בהיסטריה!
אני מרגישה עייפות יותר מהרגיל ויותר שתן.. איפה ההריון הזה?!?!?
באמת אין לדעת כרגע
תעשי בטא בהפרש של יומיים ותראי אם מכפיל תקין
אם כן-תחכי עוד שבועיים ותבדקי שוב
שיר שכתבתי השבוע לפני 7 שנים
כשהייתי גרושה צעירה בלי ילדים.
ולמה אני מפרסמת גם פה?
נראה לי שיכול להיות רלוונטי גם למי שפה.
(חוץ מזה שזה פורום הבית שלי)
כי אני צריכה חיזוק...
כבר כמה שנים שאני מדברת על הספרון
ועל הדסטארט
קובעת תאריך
ו-כלום...
יש צעדים קטנים
וחיבורים מרגשים שנוצרים
אבל אני בטטה...
עכשיו זו ההזדמנות האחרונה שבעלי נתן לזה
קמפיין אחרי פסח בעז״ה וידי.
תעודדו אותי, טוב? 
והנה השיר והטקסט הנלווה
בתור גרושה התמודדתי מול עצמי בשאלה- מי ירצה אותי? הרב שלי אמר לי משפט נכון: ״מי שירצה אותך, ירצה אותך לא רק למרות מה שעברת אלא אולי אפילו בגלל מה שעברת״. לקח לי זמן להבין אבל כמובן שהרב צדק. עם הזמן הבנתי שהכותרת ״גרושה״ היא רק תווית שמודבקת עלי, ולא מעידה על מי שאני. למדתי להכיר את עצמי טוב יותר,והפעם לא להתכחש לדברים הטובים והיקרים שיש בי.
מאחלת לך הרבה הצלחה!
מאמינה שהספרון הזה יתרום ויעשה טוב להרבה נשים.
בהצלחה יקרה
מה זה בעצם נותן לי מלבד סבסוד לדולה ולטיפולי איזון בהריון?
יש עוד דברים שאפשר לנצל את הסל הזה?
נמצאת בלאומית זהב, וכל לידה לא משתמשת בכלל בכסף הזה.
נראה לי חבל...
אז תעזרו לי איפה עוד אפשר לממש אותו.
אמנם במכבי שלי ולא בלאומית אבל גם לא יצא לי לממש...
אפשר אחרי הלידה ליעוץ הנקה, שינה
בית החלמה
אולי גם החזר על בדיקות בהריון
השתמשתי לייעוץ רפואי, התעמלות בבית אחרי הלידה, בית החלמה (הלכתי למלון שמוכר בקופה)
קורס הכנה ללידה
ייעוץ שינה לתינוק אחרי לידה
תזונה לך אני חושבת
יועצת הנקה אחרי לידה
קורס הכנה כתבתי
דולה כתבתי
אמממ, מנסה להיזכר מה עוד
הבראה ליולדת כמו שכתבו לך
מכל מה שכתבתי תבררי שוב בקופה
גם אם בכל אחת מהפעמים השתמשת בפחות מ2000
לא יודעת אם נכון
אבל חושבת שאם עוברים קופה זה מתחדש
לא בטוחה, צריך לברר
כל לידה 2000..
מענין שאומרים שזה עובר קופה, כי שמעתי על חברה שיש לה בלי עין הרע
מטיילת בין הקופות כדי לקבל מחדש
יותר מזה, היא ניצלה את כל הסל עד שבוע 22 בערך
עברה בשליש שני ואמרנ לי שיש לה סל מחדש בקופה החדשה
מקווה שלא הטעו אותה כי היא בזבזה את זה על שטויות!
ניתן להשתמש גם בלידות הבאות לפי דעתי.
לפחות ככה זה היה אצלי הריון 5 ועדיין קיבלתי החזרים.
אז לא
ברגע שאת פותחת את הסל גם אם השתמשת ב 100 שקל וגם אם השתמשת ב 2000 שקל הסל התבזבז. ונשארו לך שלוש פעמים (או פחות כמובן אם זאת לא פעם ראשונה)
וזה גם לא עובר קופה כלומר יש ארבע פעמים 2000 שח. לא משנה כמה קופות עברת, לא משנה איזה מספר הריונות ולידות זה, ולא משנה כמה מתוך הסל השתמשת.
כלומר הזפסוד הוא גם לבין הזוג?
נשמע נחמד...
הסבסוד הוא רק לך אבל אפשר ללכת לצימר ולא רק לבית החלמה וככה אתם משלמים פחות.
לקורס הכנה ללידה מקוון וליעוץ שינה
ופעם קודמת לרופא פרטי פעמיים
ומה קורה אם אנחנו חושבים הפוך?
וכל אחד מושך לכיוון שלו/ה?
אז...
היא נורמלית, הוא נורמלי
ובכן, זה מצב שקורה ל100 אחוז מהזוגות בקירוב...
וממש לא רק לזוגות ״טריים״
זה יכול להופיע גם אחרי 20 שנות נישואין ויותר.
וכאשר אנו ניצבים אל מול קונפליקט זוגי לרוב נחווה מחשבות, רגשות ותחושות לא קלים.
ההרגשה הזו
של הריחוק פתאום,
והפחד הזה מהריחוק פתאום
ומה הוא אמר?! ולמה הוא אמר?!
ומה, אני כבר לא חשובה לו?!
למה???
למה הוא פוגע ככה?
למה להעליב?
למה להקניט?
למה ליצור מציאות מגעילה שכזאת?!
ואז,
אחרי המילה המעליבה
או המשפט
או הבעת הפנים
או המקרה
או הסאבטקסט -
משתבללים.
ולא רק שההשתבללות הזו מעצבנת לכשעצמה,
היא גם מביאה איתה עוד יותר מחשבות רעות,
עוד יותר דמיונות מפחידים
עוד יותר הסקת מסקנות מרחיקות לכת,
תסריטי אימים כמו שרק המוח יכול לתסרט,
בדידות,
הגולה הנוראית הזו בגרון,
בכי לכרית
הרגשה של קיפוד מכווץ בחדר שרק רוצה לישון ולקום עוד שנה שהכל יסתדר, ואם אפשר שהאיש יבוא עם זר פרחים ומילת סליחה ענקית מודבקת עליו,
ישתפך עד כמה הוא מצטער
עד כמה הוא טעה
ועד כמה את נהדרת ומושלמת ומה הוא זכה שיש לו אותך?!?
ובגלל שלרוב כל זה לא קורה,
לפחות לא במציאות אלא רק בחלום,
אז מרגישים עוד יוצר מבואסים
עוד יותר קטנים
עוד יותר כועסים
עוד יותר פגועים
"איזה חצוף הוא! מה הוא חושב שהוא דיבר אליי ככה?! מה זה פה?!"
ושוב המוח והרגש משתלטים והרגשה של מחנק שהכל סוגר והריחוק והניכור מקבלים ממדים מפלצתיים פשוט מריב אחד קטן...
אז מה עושים?
קודם כל נושמים.
נושמים עמוק ומבינים שאנחנו יצורים אנושיים נורמליים עם רגשות וכעסים
ומותר לנו להרגיש פגועים אם משהו פגע בנו.
אחר כך אומרים לעצמנו כמו מנטרה (אפילו שלא נאמין לעצמנו בהתחלה, עדיין לחזור ולומר):
הכל יהיה בסדר!
זה משברון וממנו נצמח!
בסוף הזוגיות תתחזק מזה!
להחזיק מעמד, זה יפתר!
זה יעבור והכל יהיה בסדר!
אין שום אפשרות אחרת!
(כן, גם אם המוח והכעס כבר גלשו לדמיונות על גירושין, חלוקת רכוש, הסדרי ראייה ואיך הילדים יגיבו וכו׳ וכו'...)
להרגיע את עצמנו ולהיות בטוחים שזה יסתדר לטובה!
אחרי שנתנו לעצמנו לגיטימציה,
ואחרי שנרגענו
קובעים לדבר על זה!!!
לדבר לדבר ושוב לדבר
זה הדבר אולי הכי חשוב בזוגיות!
אז עם כל האגו הגדול
ועם כל הפגיעות
נותנים לעצמנו איזה כמה שעות שבהן כל אחד חושב על מה שנעשה עם עצמו ותופס קצת דיסטנס,
כל אחד מעבד עם עצמו מה הרגשתי?
מה היה חשוב לי כאן בעצם?
איפה זה נגע בי בדיוק?
ואחרי העיבוד והבירור העצמי האישי -
לבוא לשני/ה,
כמה שזה מרגיש מאולץ, קשה לאגו וכו'- לבוא ולדבר!
לפתוח ולומר שאני מאוד רוצה לדבר
שזה חשוב לי מאוד
לברר האם יש עכשיו זמן לשיחה רצינית וארוכה, בלי הסחות,
בלי ילדים צועקים ברקע
בלי עבודה שחייבים עכשיו לרוץ אליה,
בלי סדרה או מונדיאל שיש עכשיו בדיוק ונרצה לסיים מהר,
פשוט לברר האם אפשר לדבר עכשיו? אבל שיחה עמוקה וטובה.
אם כן - מה טוב.
פותחים הכל.
את אומרת מה שעל ליבך, הכל, והוא שומע.
אחר כך הוא אומר את כל מה שעל ליבו ואת נקודת המבט שלו, הכל, ואת שומעת.
לא מפסיקים לברר עד שהעניין מוצה עד תום!
בלי פירור שנשאר לא פתור!
ולא רק זה,
אלא גם עושים הסקות מסקנות וסיכום בסוף.
אפשר ביחד ואפשר אפילו לכתוב את זה במקום אישי ולזכור.
כמו ״רשימת דגשים בזוגיות שלנו" (לדוגמא):
1. כשאני נפגעת אני צריכה שקט
2. כשבעלי אומר לי איקס הוא מתכוון וואי
3.אם אני עושה א׳ בעלי מרגיש לא כל כך כיף
4. המוח שלי שונה מהמוח של אישי, אני מפרשת ככה את זה והוא ככה, פשוט כי אנחנו שונים ובלי שום כוונה רעה
5. בפעם הבאה שזה קורה - יהיה טוב אם נעשה / לא נעשה / נשים לב / ניזהר יותר מ...
אחרי הרשימה הזו
לזכור תמיד שאת אוהבת את בעלך
ובעלך אוהב אותך
ורוב הסיכויים שלא הייתה לו כוונה לפגוע, אלא אמר מה שאמר או עשה מה שעשה מהרגל / רוח שטות / שיעמום / לחץ / עייפות / חוסר תשומת לב / שוני בפירוש המשמעות במוח שלו וכן הלאה.
אחרי ההבנה המאוד חשובה הזו אפשר להתקדם.
אז הוא כעס כי הוא הרגיש ממש רע עם עצמו.
אז הוא כעס כי הוא תפס את התגובה הנפגעת והמתרחקת שלי כביקורת שלילית כלפיו שכאילו אומרת לו: "אתה לא בסדר! תתבייש לך!"
אז הוא כעס כי אולי הוא מאוכזב וכועס בכלל על עצמו שפגע בי בכוונה או לא ומתוסכל מזה וזה יוצא בצורת כעס או צעקה
אז הוא כעס כי הרגיש שדוחקים אותו לפינה
וכן הלאה
ואני?
אני כעסתי אולי כי המילה הזו מתפרשת במוח שלי כפוגענית
אז אני נפגעתי כי אולי הרגשתי שאני לא חשובה לו
שאני לא מקום ראשו אצלו
שאני לא מושלמת בעיניו
שהוא לא מכבד אותי כמו שאני מצפה ורוצה
וכן הלאה.
אחרי ההבנה והתובנות הללו שעולות לנו,
אפשר לתווך אותן אחד לשנייה, שכל אחד יעשה ״ביקור הדדי״ בלב של השני,
ברגשות של השני,
בדפוסי החשיבה והמוח של השני,
שכל אחד יכנס רגע לראש של השני ממש כמו משחק תפקידים,
ואחרי ההבנה השלמה הזו את תביני בדיוק מה גרם לו ולמה
והוא יבין בדיוק מה קרה לך ולמה
ותוכלו להמשיך בחיים ביתר כיף ואהבה עם ההבנות והתובנות החשובות הללו.
ואם אין זמן לשיחה ארוכה אומרים: ״חשוב לי לדבר.
עכשיו לא מסתדר, מתי כן אפשר?״
ולקבוע זמן מדויק, עדיף כמה שיותר מוקדם,
לפנות את הכל ושזה יהיה ראשון בסדרי העדיפויות
אבל לא לוותר!
לקבוע!
לדבר, ללבן
עד הסוף!
ולזכור - ממשברים צומחים.
ולזכור גם –
שמכיוון ששניכם בני אדם שונים,
והמוח שלכם מפרש בצורות אחרות לפי דפוסי ילדות ודפוסים אחרים שמשפיעים עליו,
כל אחד מכם מפרש שונה את אותה סיטואציה.
אז מצד אחד בעלך צריך להבין שאין צורך לכעוס, כי את הבנת מה שהבנת מדבריו כי כך המוח שלך פירש את הדברים,
כך שלל החוויות, הרגשות והמחשבות שלך אישית גרמו לך להרגיש - כי את זו את
ואי אפשר לעשות ניתוח לשינוי מוח עדיין...
ואת צריכה להבין ולא לכעוס עליו ש(למשל) המוח שלו פירש את הסיטואציה כפוגענית כלפיו, כיוון ששפטו אותו לחומרה *לפי דעתו והרגשתו*
המוח שלו, על שלל דפוסיו וכל המטענים שהוא חי וסוחב איתו מינקות פירש שאם אשתו אומרת לו ״נעלבתי ממך שאמרת לי כך וכך״ - אז זה אומר כנראה שאשתו חושבת שהוא אפס, לא יוצלח, לא משהו
וזה אומר שהוא חושב על עצמו גם דברים רעים - ובגלל שאי אפשר לחיות בנוחות עם כל התחושות האלו - המוח שלו רוצה ישר להדוף אותם ממנו, שלא יהיו שם
אז זה מתבטא בצורת כעס.
אז זה מתבטא בצורה שהוא אומר לך ש*את* לא בסדר שככה הבנת ולא דנת אותו לכף זכות
זה קצת מוריד ממנו את כל המטען הכבד הזה של התחושות הללו,
בין אם במודע ובין אם בתת מודע.
לכן העבודה של שניכם היא להבין אחד את השניה לעומק.
וההבנה הזו יסודה בכך ששניכם בני אדם שונים
עם מוח אחר
עם דפוסי ילדות שונים
עם מטענים גנטיים וסביבתיים שונים
עם שלל חוויות ואירועים שעיצבו את מי שאתם
ומעצם כך התגובה והפירוש שלכם לאותה סיטואציה בדיוק שונים בתכלית.
אחרי שתבינו את ההבנה הראשונית הזו יחד
אפשר שבעלך ירגיש רגע בנעלייך, ינסה לחשוב מדוע את, כי את את, כן נפגעת מהמילים הללו, להבין ולהזדהות.
ואת תיכנסי רגע לנעליים של בעלך ותנסי לחשוב מדוע הוא, כי הוא הוא פירש את הפגיעות שלך כמתקפה נגדו או כחוסר הערכה שלך אותו, או כהקטנה שלך אותו בעינייך וכן הלאה.
אחרי ההבנה היותר עמוקה הזו תגיעו להסכם
בהסכם מסכימים שמותר להביע רגשות.
שלא צריך להתגונן ולהדוף רגשות של השני.
שהרגשות לגיטימיים.
שאם פעם הבאה את אומרת : ״פגע בי שקראת לי חפיפניקית״
הוא מקשיב ולא כועס
הוא לא חייב להתנצל ישר ואפילו לא להגיב
(זה יכול להיות בהמשך, אחרי שהוא יתקדם צעד צעד בתהליך הזה)
אבל הוא כן צריך להקשיב ולהכיל את הרגש הזה שלך ולא לבטל אותו.
ופעם הבאה שזה יקרה,
את צריכה להכיל את הרגש הזה של בעלך שמרגיש מותקף או לא בסדר ולומר לו אולי בסוף ״אתה טוב ואני אוהבת אותך. אני רק אומרת עכשיו מה פגע בי נקודתית, וזה ממש לא אומר שאתה רע או שאני חושבת עליך דברים רעים, ממש ממש לא, רק רוצה לבטא שבגלל שאני אני ובגלל שככה גדלתי המילה הזו מתפרשת אצלי כפוגענית.
אני בטוחה שלא התכוונת כי אני יודעת שאתה טוב
אבל בבקשה אם תוכל להשתדל לא לומר אותה יותר כי לי היא מזכירה דברים לא כל-כך נעימים״.
ההסכם הזה ביניכם,
שתחילתו בהבנת השוני ביניכם ובמוחכם,
דרך הבנה עמוקה אחד של השני
וכלה בהסכם שמותר לפרוק ולהרגיש ולא מבטלים רגשות ומנסים לבוא אחד לקראת השני ולתקן אצלנו מה שלוחץ על כפתורים פחות נעימים אצל בן זוגנו,
צריך להיעשות בזמן רגוע וטוב שלכם,
שאתם בקירבה ולא בריחוק,
בלי הסחות דעת אפשריות,
עדיף על בטן מלאה ושמחה ובמצב רוח טוב.
בטוחה שתצאו עם הרבה תובנות על עצמכם ועל החיים בכלל.
קבלו את עצמכם
את הרגשות שלכם.
זה לא קל בכלל ואפילו מעצבן מאוד להרגיש שגם פוגעים בך וגם לא נותנים שום לגיטימציה לרגש הזה
וגם עוד כועסים ומאשימים!
זה כמו להוסיף חטא על פשע בריבוע!
וזה גם לא קל להרגיש שמישהו בוחן אותך בזכוכית מגדלת ועל כל נפילונת הכי קטנה שלך ישר נפגע,
כי זה גורם לך להרגיש בן אדם ירוד ושפל, ולהרגיש קטן בעיני עצמך ובעיני אשתך.
והיית רוצה שיותר יחליקו לך על טעויות,
יותר יתייחסו בסלחנות,
יותר יגידו ״הוא בטח אמר את זה כי נפלט לו בלי להתכוון
או כי הוא ממש עייף
עובד ממש קשה
טרוד
עמוס
לחוץ
דואג, רעב
אז יאללה נחליק לו הוא בעצם טוב מאוד במהותו..".
וזה חשוב גם להפנים את העובדה האנושית והלפעמים מאוד מצחיקה הזאת
(ולפעמים מאוד מעצבנת ומבאסת הזאת, תלוי במצב רוח):
יש לנו אנרגיה מוגבלת.
אנחנו רק בני אדם.
אם השקענו x אנרגיה במשהו כזה ואחר, זה באופן ישיר גרע לנו מסך כל האנרגיה שיש לנו לדברים האחרים והבאים בתור, עד כדי גמירה מוחלטת של הכוחות.
אז תיעול האנרגיה המאוד מוגבלת שלנו לדברים חשובים ומתועדפים שאנו בוחרים יום יום לעשות זו המציאות האנושית המעוררת האמיתית
וחסל סדר הלקאה עצמית, רגשות אשם ורגשות של "אני כלום מכלום ואיך כולם מצליחים ואני לא״
כולם כמוך
את כמו כולם
חלק בוחרים להשקיע את האנרגיה בזה
חלק במשהו אחר
ואת במה שאת
וכולם בסדר גמור
ואנושיים
אני אנושית
בעלי אנושי
והאנושיות הזו גורמת לנו מדי פעם גם לנפילות.
"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא".
וההבנה הזו שנפילות הן חלק בלתי נפרד מהחיים, קורות לכולם
ואינן אומרות בפני עצמן ובעצם קיומן שום דבר רע עליכם או על הזוגיות שלכם!
אלא רק מבטאות את אותה אנושיות שלכם. את זה שגם לכם, כמו לכל בני האדם, יש מדי פעם קשיים ונפילות.
ודווקא מהנפילות אפשר ללמוד לעומק על עצמנו ועל בן זוגנו יותר,
להבין מה היה כאן,
להבין את עצמי,
להבין אותו/ה
לזהות את הבמפרים הללו
ובפעם הבאה - לנטרל את כל אותם הבמפרים מראש!
לעשות בפועל את מה שלמדנו מכל משבר!
כי תמיד שיש משבר -
אם נטאטא אותו מתחת לשטיח - רק יחמיר ולא יועיל בכלום.
אבל אם נשכיל להבין לעומק מה היה כאן בעצם?
מה הקווים האדומים שלו?
מה קשה לי?
מה חשוב לי?
על מה זה דרך לי?
וכל זה לבן זוגי?
אז כל ההבנות הללו, הלמידה העמוקה הזו והעשייה של הלקחים הללו בפועל בפעם הבאה - הם הם אלו שיעמיקו את הקשר ואת האהבה ויגרמו לכם דווקא מהמשברים לצמוח עוד יותר!
המשבר הוא כמו שובר - שובר מתנה ושובר הזדמנות להתבוננות עמוקה ורחבה יותר על עצמינו, על החיים שלנו, ועל האנשים הקרובים אלינו.
ואם לא הגענו בכל זאת להסכמה,
ומישהו מוותר לשני?
אם אתה מגיע למצב שאתה מוותר - חשוב מאוד לעשות זאת מכל הלב,
אחרי שגם אתה וגם אשתך הבנתם לעומק את כל ההשלכות שיכולות להיות למקרה בו אתם דנים.
אם זה לא נעשה מכל הלב - עדיף שלא יעשה בכלל.
אתה תרגיש רע עם זה.
אשתך תרגיש רע עם זה.
כולם ירגישו רע עם זה.
חשוב גם להגיע להסכמות ביניכם ותיאום ציפיות מדויק ביניכם
שאם הגעתם למצב שאתה מוותר,
ואתה שלם עם זה,
אבל יחד עם זאת אתה עדיין מרגיש כאוב - מותר לך ויש לך את כל הלגיטימציה בעולם להביע את הכאב שלך בכל זמן נתון שבו תרגיש צורך לכך.
לפיכך, אם וויתרת אבל אתה מרגיש קשה,
ורוצה לשתף את אשתך בקושי הזה -
החלק שהיא מקבלת הוא להכיל את הכאב שלך,
לשמוע עד הסוף,
להודות לך מכל הלב,
ואפילו להבטיח לך פיצוי שאתה ממש אוהב.
אי אפשר גם שאחד מבני הזוג יוותר ב100%,
גם לא להיות מסוגלים לשמוע את הכאב שלו ולא לתת לו להביע אותו,
גם לא לחשוב על שום פיצוי
וגם לא להודות לו על המאמץ הענקי אלא לקחת זאת כמובן מאליו.
אז לסיכום:
בן הזוג שמוותר -
זוכה לתודה,
זוכה להכרה בכאב שלו וברצון לשמוע עד הסוף שהוא מרגיש צורך לפרוק,
זוכה לפיצוי מאוד שווה שהוא אוהב
ובן הזוג שלא מוותר:
זוכה לוויתור של בן זוגו.
כל זה במצב של ויתור.
אפשר כמובן גם להגיע לפשרות, להסכמות, לאמצע.
ואפשר בעקבות התהליך הנ"ל לראות מהם הקווים האדומים של כל אחד ואחת מכם,
מה הכי חשוב לך, ולמה.
מה הכי חשוב לה, ולמה.
עד כמה אתה מסוגל לבוא לקראתה ולהתגמש, ומה הקו האדום שבו אתה לא מסוגל.
עד כמה היא מסוגלת לבוא לקראתך ולהתגמש, ומה הקו האדום שבו היא לא מסוגלת.
אנחנו מכירות 😊 והרגשתי צורך לשתף שגם ממה שאת כותבת כאן וגם מההיכרות האישית ככ בולט שאכפת לך!
לא יצא לי במציאות לשתף מה עברנו איתך מסיבות מובנות של פרטיות אבל כאן יכולה לשתף שאת משהו אחר ולהגיע אלייך זה להגיע למקום שאני יודעת אבל על אמת שאכפת לך מאיתנו ומהאושר שלנו והכל ברגישות ומקצועיות. תדעי שאני חייבת לך המון 💜
ריגשת אותי מאוד מאוד ❤
מה עושים אם אין כוח לדבר על זה, לא עכשיו ולא אחר כך:
1. לנסות להבין *מדוע* זה כך? ולטפל בסיבה מהשורש.
למשל:
- האם זה מפני שעצם הדיבור על הדברים יוצר עוגמת נפש לאחד או יותר מהצדדים?
- האם זה מפני שסגנון התקשורת עצמו אינו מכבד ויוצר עוד משקעים נוספים?
- האם יש צורך באיוורור ופינוי מרחב זוי בתוך הלו"ז העמוס בצורה יזומה ומסודרת?
- האם ישנן תפיסות / אמונות מגבילות של אחד או יותר מהצדדים לגבי שיחה לפתרון קונפליקטים?
- האם ישנה חסימה או עיכוב אחר לאחד או יותר מהם בנושא?
וכן הלאה...
וכאשר מגיעים לשורש הסיבה - מציאת הפתרון הנכון עבורה וניטרול ה"במפר" הזה יכול כמובן להועיל.
למשל לכל אחת מן האפשרויות המוצגות כאן יש דרכי פתרון אחרות. לא יכולה כרגע להאריך ולכתוב את כל הפתרונות אבל רק לחזק שהבחלט זה אפשרי!
2. מלבד ה"סור מרע", להוסיף עוד מה"עשה טוב" - וללמוד סוגים של תקשורת מקרבת שיהיו לנו בארגז הכלים שלנו בדיוק לצורך שיחות כגון אלה (וכמובן לא רק).
וכאן אפשר ללמוד עוד על תקשורת טובה ומקרבת מספרים / מאמרים / סדנאות / חומר אחר / אנשי מקצוע וכן הלאה.
(במידה ויוכל לעזור למי שירצה אפשר לשלוח לי מייל ואצרף סיכום שכתבתי של כמה מסוגי התקשורות המקדמות החשובות שיש. כמובן שזה לא מחליף לימוד מעמיק ותירגול שלהן...)
3. אם לא מצליחים לבד אפשר בהחלט להיעזר באנשי מקצוע שיוכלו להאיר, לדייק, ללמד, להעמיק ולכוון יותר בכל שלב של התקשורת והדינמיקה הזוגית.
(וכמובן לבחון האם ישנם דברים נוספים שקשורים לכך בקשר וגם בהם לטפל...)
- ישנם עוד סעיפים ותשובות שיכולים להתאים, אך יהיה ארוך ולא אפשרי לכתוב את כולם, לכן מציעה לכל זוג לבחון מה הכי נכון ומתאים לו בפני עצמו ועם זה לעבוד 
ומה עושים במקרה ש"ניהלנו את השיחה הזאת כבר אלף פעם, מה תעזור הפעם האלף ואחת?"
1. בדומה לשאלה הקודמת, אחרי שמבינים את ה*למה* (ל' בקמץ) יותר קל להבין את ה"איך".
לכן צלילה לעומק של מה לא עבד בכל אלף הפעמים הקודמות,
איך נראתה הדינמיקה התקשורתית שם,
מה עוד קיים בפן הזוגי, האישי, וכן הלאה של הזוג -
כל אלו ועוד הם דברים שיכולים לשפוך עוד אור ולהגיע לנקודה שבה משהו יפתח ויתניע לכיוון הנכון הפעם.
2. גם כנ"ל לימוד של תקשורות מקדמות יכול מאוד להועיל גם כאן.
3. גם כנ"ל היעזרות באיש מקצוע אם לא מצליחים לבד.
4. לנסות להצמיד *חוויה טובה וחיובית* לשיחות הללו.
כלומר, ליצור במוח מאזן וזיכרון שקיום שיחה כזו = טוב לנו גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך.
אנו ממש רואים בחוש ומתנסים בכמה טוב זה עושה לנו לזוגיות,
בכמה העמקה זה נותן לנו,
בכמה פתרונות הצלחנו להשיג בעזרתן,
ובכל פעם כזו שאנו מקיימים שיחה טובה - אנחנו עושים אותה בליווי משהו חיובי שמשמח אותנו.
זה יכול להיות גלידה טעימה תוך כדי או אחרי,
זה יכול להיות פינוק שנצרף מיד אחרי,
זו יכולה להיות יציאה זוגית באווירה טובה,
וכל צ'ופר כזה או אחר שישמח אותנו.
וכך, כל פעם שתגיע מחשבה ש"הנה, צריך לדבר שיחה מעמיקה על משהו"
המוח ידע: "אוקיי. גם אם זה יצריך מאיתנו ליבון שיגע גם בכאב ובקשיים - זה שווה את זה. אנחנו כבר יודעים שזה שווה את זה. יש לנו כבר "קבלות" מהעבר על כל פעם ופעם כזו."
ובנוסף, המוח יזכור את החוויה החיובית והטובה שהוצמדה לזה.
(מומלץ להצמיד פינוק ייחודי לשיחות הללו שאין בזמן אחר כדי לייעד זאת רק לכך.)
ונכון לשתי השאלות וגם בכלל -
חשוב מאוד לזכור - זוגיות היא לימוד.
תורה היא ולימוד היא צריכה
אם אנו נתקלים בקשיים בזוגיות שלנו, זה לא כי "משהו בנו דפוק" או "משהו בי/באשתי/בבעלי דפוק" אלא זה אומר שאנו צריכים עוד לעבור כאן דרך של למידה.
אף אדם בעולם לא נולד יודע זוגיות.
לא גדולי המטפלים, הפסיכולוגים, המומחים ולא אף אחד אחר.
אם נשכיל לקחת זאת כלימוד,
כהשקעת אנרגיה הכי מתגמלת שיש,
נעשה תואר ראשון, שני, דוקטורט, פוסט דוקטורט וכן הלאה בזוגיות שלנו
נלמד עוד, נעמיק עוד
נלמד גם (ואפילו בעיקר) מהקשיים שבדרך
ניקח את האתגר כהזדמנות להעמקה ומקפצה לזוגיות שלנו,
נלמד ונדע לנטרל את כל המכשולים והחסימות שיכולים להיות בדרך,
נשקיע אקטיבית בהצמחת האהבה שלנו -
נגיע לאושר הזוגי שלנו ב"ה!
זה תלוי בנו הרבה יותר ממה שאנו חושבים
כפי שכתבתי תוכלי לשלוח לי מסר עם כל כתובת מייל שתרצי וב"ה אשלח לך לשם את הסיכום הנ"ל שכתבתי 🙏
יש לי ילדון מתוק בן שנתיים ו4 חודשים.
ויש לי פחד שאולי יש לו בעיה, אולי הוא מיוחד.
מסתובבת עם המחשבות האלה כבר כמה זמן והשבת שיתפתי את בעלי פעם ראשונה ואמרתי לו: אני מקווה שהמתוק בסדר.
וציפיתי שיגיד לי שברור שהכל בסדר ושאני סתם דואגת ובמקום זה הוא אמר: גם אני.
ואז התחלתי לבכות ומאז זה לא עוזב אותי עוד יותר ממה שהיה לפני שדיברתי איתו.
הוא ילד מתוק ממש, יש לו מתיקות לא רגילה יותר מכל האחים.
ילד חכם מאוד עם זיכרון מצויין.
מאוד פעיל, גם בישיבה על הכיסא הוא בתזוזה ומנדנד רגליים.
ויכול לשאול או לומר משהו 300 פעם ברצף.
מה עושים עכשיו?
איך אני משתחררת מהחרדות האלה וממשיכה לגדל אותו בכייף בלי לדמיין את הפרידה שלו ממני למוסד? בלי לדמיין איך ביום אחד הוא מפסיק לדבר? בלי לחשוב על איך אחליף לו טיטול בגיל 10 אם כבר עכשיו זה כל כך מסריח?
אין לי כח לעצמי עם המחשבות האלה ולא מצליחה להשתחרר מהן.
איך אפשר לבדוק את זה בכלל?
זה באמת יכול מאוד מאוד להפחיד!
אבל את הולכת מאוד רחוק בדימיון וכדאי לך מאוד להתחיל לפעול בכיוון של בירור ולהחליף את המחשבות הקיצוניות והנוראיות בעשייה.
יש היום אבחון מסודר ומקצועי לרוב הקשיים.
תעשי לעצמך סדר ותכתבי לך מה בעיקר הדברים שגורמים לך לחשוב שהוא חריג.
ואז תעשי מיפוי האם זה שייך לתקשורת? למשהו מוטורי?
תפני להתפתחות הילד דרך קופ"ח ותתחילי עם אבחון באחד משני הנושאים הללו. או בשניהם.
גם יתן לך תחושה יותר טובה שאת מקדמת משהו
וגם באמת יתן לך מענה האם את צודקת בתחושות ואם כן, במ להתמקד.
אחרי אבחון אנשי המקצוע ינחו אותך איך להמשיך.
ואל תשכחי למצוא לעצמך מישהו או מקום לקבל בו הדרכה/ אוזן קשבת/ אפשרות לספר ולפרוק מה הרגשות שלך סביב זה.
עוד משהו קצת רוחני, גם אם יתגלה שהבן שלך מתמודד עם קושי, השם נתן לך כוחות לעמוד בניסיון הזה ולחיות עם זה בטוב בעז"ה.
בהצלחה ובשורות טובות בעז"ה!
למעט דבר אחד-
מהנסיון שלי לא ממליצה לפנות לקופ"ח ולחפש אבחון אצל רופא פרטי.
זה נושא מספיק קריטי לחיים בשביל לעשות ברור מעמיק ככל שניתן.
החשש שמשהו לא בסדר עפ הילדים שלנו הוא ממש דבר שקשה לחוות, והתחושות שלך מובנות שזה יותר קשה עכשיו. גם כי להגיד את זה בקול הופך את זה ליותר "אמיתי" וקיים, וגם כי התגובה של בעלך נתנה לך איזשהי חותמת שכביכול משהו באמת לא בסדר ואם עד עכשיו היה אפשר להדחיק אז כבר לא.
אז קודם כל חיבוק כי זה תחושה קשה ❤
לגבי החששות שהעלית, אני לא יודעת אם ממש לא פירטת שום דבר מהקשיים שלו, אבל מלהתקשות לשבת ולשאול אלף פעם אותו הדבר ועד להיות במוסד ועם חיתול עד גיל 10, זה לא דרך ארוכה אפילו, זה ממש שתי דרכים שונות שצריך לחצות אוקיינוסים כדי להגיע מהאחד לשני.
למה שהוא פתאום יפסיק לדבר?
אני מניחה שהפחד שלך יושב על משהו אמיתי ופשוט ממש לא פירטת כאן, אז מציעה לך דבר ראשון לקבוע תור להתפתחות הילד אבל בגלל שזה לוקח זמן, תנסי לגשת גם לרופא הילדים שלכם עם רשימה מסודרת, ממש על דף, לרופא הילדים שלכם. תספרי לו מה המצב מה את רואה שנראה לך לא תקין (כמובן תספרי גם את מה שכן תקין, פשוט כי זה עוזר לרופא לראות תמונה שלמה יותר של הילד), ותשאלי אותו מה הוא חושב שזה יכול להיות. תנסי להבין מה ההיתכנות שהפחדים שלך יתממשו. ואחרי שתקבלי ממנו איזשהי הערכה אולי תנסי להתחבר להורים של ילדים עם הדבר שהוא חושב שיש לילד ותשמעי מהם טיפים ודברים לשים לב אליהם, וגם סיפורים מעודדים. אני בטוחה שיש כאלה.
שהכי דוגרי היתי בטוחה דהוא אוטיסט
לא דיבר בכלל שיחק לבד לא הבין קודים חברתיים ודוקא לא היה חכם לפי הגיל..רודי מוטורי ..
גם אני בהתחלה רק פחדתי ודמיינתי ונמנעתי מלאבחן
בסוף לקחנו לאבחון
שללו אוטיזם מכל וכל
טיפלנו בו
הילד התקדם מדהים ב''ה
יש לו גם היום קושי לימודי בעיקר
הוא לא חריף בשכל
אבל הוא סופר חברותי ומתוק מדבש ומתקדם מהמם ומידות ודרך ארץ נדירה ויש לי רק נחת ממנו
מקבל עזרה בבי''ס ממורה משלבת ומטפלת רגשית וריפוי בעיסוק
את חושבת שזה סתם חרדה או שבאמת יש לך חשד אמיתי שמשהו לא תקין?
ממה שכתבת לא נשמע משהו חריג... הוא בן שנתיים סה"כ
אבל מעבר לדברים החכמים שכתבו לך לפני, אם הוא נמצא במסגרת הייתי שואלת את המטפלת איך היא רואה אותו לעומת בני גילו? אם הוא רואה משהו חריג? ותספרי לה ממה את חוששת.
לפעמים כשיש לנו השוואה מול העיניים יותר קל.
יכול להיות שיש משהו שצריך לטפל-לווסת-להקנות מיומנויות
אבל מפה ועד מוסד נשמע שרחוקה הדרך..
הכתובת הראשונה זה רופא הילדים.
זה בהחלט גיל שכבר אפשר לאבחן דברים מסוימים
כמה שזה קשה לשמוע אבחנה על הילד שלנו,זה מאוד מקל..זה כבר לא חרדות אלא משהו שאפשר לטפל ולקבל עזרה
או שישללו את החרדות האלה בעז"ה
הסימנים שאת אמרת, לא נשמעים מחשידים במיוחד, אלא אם כן יש עוד דברים שמצטרפים.
תשחררי את החרדות שתיארת,
אף אחד לא יקח לך את הילד למוסד.
נדיר מאוד ילדים שלא גמולים בגיל 10 גם בתוך החינוך המיוחד. ואלו שכן, הם לא ילדים עם קוגניציה תקינה.
נשמע שכל החינוך המיוחד מעורבב אצלך ביחד.
יש סוגים שונים של קשיים עם מאפיינים שונים.
תנסי להגדיר מה בדיוק הקשיים שמחשישים אותך, תתארי לרופא המשפחה והוא יפנה אותך לאיש מקצוע המתאים.
נראה לי שככל שתהיה לך יותר בהירות, אז פחות תהיי בחרדות.
פניתי להתפתחות הילד לפני 3 חודשים, על רקע חשד לבעיית תחושה.
אבל היום אמרו לי שיהיה תור רק עוד שנה....
צריכה לחפש פרטי אבל לא יודעת איך ואיפה.
לגבי זה שהחששות מופרכים, ברור לי שזה בגלל ההיכרות שלי עם ילדים כאלה.
בעיקר עומד לי מול העיניים ילד שעד גיל 3 התפתח מצויין ואז בגיל 3 הפסיק לדבר, לא נגמל מטיטול, והפך להיות אוטיסט שבסוף לא הייתה ברירה והכניסו למוסד.
וזה אחד הפחדים הגדולים שלי.
ותודנ לכן על ההכלה וההבנה!
מה שאת מתארת נשמע קיצוני מאד, ( לגבי הילד בן השלוש).
מה הכוונה בעית תחושה? סביב לבוש? מגע? בגדול אבחנה של asd מתקיימת על ידי אבחון של פסיכיאטר/ נוירולוג יחד עם פסיכולוג. תתחילי בהתייעצות עם רופא הילדים שלכם
מרגע הפנייה להתפתחות הילד יש חלון זמן של כמה ח' שבו הם מחוייבים לתת מענה. במידה ואין מענה הם מחוייבים חוקית לממן חלק ניכר מהטיפול הפרטי.
תתקשרי לשאול אותם, צריך להתעקש על זה , הם לא יספרו לבד
פעם ראשונה חודש תשיעי.
ילד בן שנתיים מתוק.
עד אוגוסט חלה בדלקות אוזניים במשך חצי שנה כל שבועיים עם אנטיביוטיקה.בדיקת שמיעה באוגוסט פגיעה של 40 דציבל.נובמבר שמיעה תקינה.
אז נתתי זמן וקיוותי שיגיב לשם שלו ולפני הדיבור יבין הוראות פשוטות וילד שחולה המון את עסוקה בלשרוד את החיים ואת העבודה במקביל.ילד שגם ככה עם מום בכליה וכל חום מעלה חרדות.בינואר התחלנו טיפול אצל קלינאית והמשפט הראשון שלה טוב זה ברור לנו מה זה(הרצף) ישבתי על הרצפה ובכיתי את חיי הבן הבכור שלי הרים אותי.מאז יצא לי לעבוד איתו קשר העין חזר ויפה.בשלושת השבועות האחרונים די קרסתי אז הטלוויזיה חגגה שוב פחות קשר עין.מבחינת משחק ילד שעד ינואר לא ידע להתאים צורות,מתאים צורות נפלא למד בחודשיים להתאים פאזלים עץ בקלות התאמת צבעים ועד עכשיו למד חמש מילים אבל שלא בא בקלות.יש לנו אבחון עד סוף מאי ואני בחודש תשיעי עם התקפי בכי.מרגישה שקורסת מה יהיה עם הילד ומה עם העובר בפנים.בפעם הראשונה קבעתי לי טיפול פסיכולוגי,עברתי דברים אחרים בחיי וזכיתי שהאוזן התומכת שלי זה הבעל שלי ושני ילדיי חוץ מהקטנציק.לצערי שאר האנשים עזבו בדרך. אבל גם שם בעלי הוא כל כך נותן שיש לו גם גבול ומרגישה שהוא קורס גם מהכל.אשמח אם יש פה קלינאית פסיכולוגית התפתחותית לעזור לי או סתם לקבל תמיכה
תנסי לשמוח בדברים קטנים
ולהכניס את ה' לסיטואציה
להתפלל ולשתף אותו בקושי ולהתפלל לישועה.
והוא בן שנתיים נשמה
הכל טוב
עוד החיים לפניו
לאבחן ילד על הרצף בגיל הזה זה מאוד קשה, ולפעמים אלו קשיים הנובעים מכל מיני סיבות שבגיל הרך נראים כמו אוטיזם. לכן גם ילדים שמאובחנים על הרצף לקראת העלייה לכיתה א יעברו אבחון נוסף.
דבר שני-הילד עם האבחנה או בלי האבחנה הוא אותו ילד, רק שאם הוא יוגדר כאוטיסט יהיו הרבה יותר כלים לטפל בילדים על הספקטרום מקבלים סל ממש גדול של טיפולים, תוכלי לרשום אותו למעון תקשורת שם הוא יקבל מעטפת טיפולית תומכת, מה שמוביל לנקודה השלישית-המוח של ילדים בגיל הרך הוא גמיש ומתפתח! ככל שהוא יקבל יותר טיפולים בשלב הזה ככה ההתקדמות שלו תהיה מהירה יותר. אני עובדת עם ילדים על הספקטרום, חלקם באבחונים הגדירו אותם בתפקוד בינוני נמוך-ואין לי ספק שזה השתנה בתקופה מאוד קצרה במעון, אלה ילדים שרואים את ההתקדמות וויש להם יכולות גבוהות.
נקודה אחרונה הספקטרום הוא רחב, הרבה פעמים הורים שומעים את המילה אוטיזם קוראים באינטרנט ומדמיינים על הילד שלהם את הנורא מכל, זה לאט דווקא נכון, כל ילד הוא עולם ומלואו ולמרות שיש את אותה הכותרת -הם שונים לחלוטין אחד מהשני, ומעון תקשורת נותן מענה לייחודיות של כל ילד.
בהצלחה!
אני כבר לא חופרת לבעלי ומשתדלת גם לא לאחותי כי הם יחשבו שזהו נגמר לי המוח😂
אבל אופאופאופ
שוב איחור, קטן, שישר לאן הראש הולך? יפה מאוד.
ואני אומרת לעצמי,
חמודה
היה לך איחור של 17 ימים
וזה היה כלום ושום
אז די!
תשחררי כבר!
אם ה׳ ריצה לתת לך את פורים מותרים למרןת שאין הריון תגידי תודה ותשתקי!
ואם לא, ויגיע המחזור, תגידי תודה שלא איחר מידי ותשתקי גם!
אבל אופ אי אפשר שכל דקירונת בבטן כל כאב ראש קטן כל בחילה אני ישר אומרת לעצמי ׳אולי אני בהריון?? לא! די! תפסיקי לחשןב על זה! את לא בהריון!׳
ואני גם סופר רעבה בשבוע האחרון, אז זה גם מישום מה עושה לי לחשוב… מפגרת אין אותי… מותר לי להיות רעבה סתם!!
אין בבית בדיקות קצת בכוונה קצת לא בכוונה, וניראלי עדיף לי לא לבדוק… לא יודעת כבר…
שני דברים: מעשית לא לבדוק ולא להתעסק בזה בכלל כמה שאת מצליחה
נפשית/רוחנית- להתפלל לה' שיביא את ההריון בעיתו ובזמנו והוא המנהל של העולם וזה יכול להיות הפעם או בפעם אחרת ואנחנו לא יודעים רק עושים את ההשתדלות שלנו...
רוחנית אני באמת מנסה לנתב את זה לשם, בעזרת ה׳
להשתדל כמה שפחות לתת לזה יחס
כמו שאם את עוברת ברחוס ואת רואה זוג כלבים נובחים זה על זה, ברור שהאינסטינקט זה להסתכל ולשים לב מה קורה שם, אבל אני יודעת שזה לא יעשה לי טוב אז כמה שיותר מהר אמלא את המחשבות על משהו אחר שיעשה לי טוב...
ולא עזרתי לך, סליחה😶
הפרש גדול, מחזור בול בזמן, הריון
הפעם כבר היה לי הפרש גדול יחסית פעם אחת (39) ואז באמת אחד מדוייק, אבל לא נקלטתי אחר כך😛
אני מרגישה כאילו כשרירים של השדיים תפוסים לחלוטין
כןאב לי להתמתח, כואב לי כשנוגעת לא בזהירות
זה התחיל לדעתי לפני כמה ימים אבל בהחלט חזק יותר אתמול, והיום יותר מאתמול
אני מכירה כאבים בחזה מההריון
אבל עכשיו זה אולי סתם ישנתי לא טוב ונתפס לי השריר??
ולפני החתונה זה היה קורה כשהייתי במחזור, אולי זה למה??
בעעע
מניחה שזה מאוד משתנה בין הריון להריון
לי בשניים שהיו עד עכשיו ממש ממש היו דברים (בעיקר רגישות בחזה וזה ורגישות לריחות)
ברמה שכשהיתה לי הפלה בהריון הראשון, לא היה לי דימום חזק בכלללל ממש טיפטוף עדין וורוד אבל ידעתי שזה הולך לשם כי לאורך היום הרגשתי שהחזה כןאב פחות ופחות…
אז הראש שלי אוהב לבנות בניינים…
אבל באותה נשימה אני יודעת שכאבים בחזה זה אחד הנפוצים ב/לפני מחזור אז זה לא אומר כלום…
ומאוד מאוד מאוד מובן
תתני לעצמך את המקום הזה
ותגידי: כן אני מאוד רוצה וטבעי שאני מחפשת סימנים להריון
זה הגיוני וזה נורמלי וזה מובן!
יש לבעלי אחות מאוד מאוד עוקצנית שמדברת בישירות מאוד גדולה ולא שמה על אף אחד. לא עוברת שבת אחת שאני נמצאת אצל המשפחה של בעלי בלי שהיא תזרוק לי איזו הערה ובדר"כ אני פשוט מבליגה (אני לא מצליחה לענות משהו באותו הרגע מההלם).
יצא לי בחיי להיתקל בבנות שהשפילו אותי, צחקו עלי ומה לא, וכרגע ב"ה אני במקום מאוד טוב מבחינה חברתית. העניין הוא שגיסתי היא בסוף משפחה.
עכשיו אני ב"ה בהריון מתקדם, אבל אני מרגישה כאילו העוקצניות עלתה ברמה. למשל: לפני חודשיים בערך היא התארסה ואמרתי לה מזל טוב, והיא בתגובה ענתה לי שמזל שהיא מתחתנת רק בעוד שנה וחצי, כי יהיה לי זמן להוריד במשקל.
עזבו שזה חוסר טאקט, מה שמפריע לי הוא שבמשך רוב חיי הייתי בעודף משקל מאוד גדול, ולקח לי הרבה דם יזע ודמעות כדי להגיע למקום מאוזן מבחינה משקלית (מה גם שיש לי מחלה אוטו אימונית ותסמונת הורמונלית שמקשות עלי עוד יותר להוריד במשקל מאשר אישה רגילה) וההערה הזו נכנסה לי כ"כ עמוק ללב ולמוח ואני פשוט לא מפסיקה מאז לחשוב כמה שמנתי ואיך אני נראית עכשיו כמו משאית. לפני שהיא זרקה את ההערה הזו דווקא מאוד חיבקתי את עצמי ואהבתי את זה שאני גדלה מההריון כי אני מצמיחה חיים ופתאום עכשיו אני מרגישה כ"כ קטנה, כ"כ תמימה ונאיבית וכ"כ שמנה. אני מרגישה שההריון התחלק ממש ללפני ההערה הזו ואחריה - כאילו כל הביטחון שבניתי קרס כמו מגדל קלפים.
אני יודעת שצריך תמיד להתעלם מהערות כאלה, וצריך לשמור על עור של פיל וכו'... אבל זה פשוט הגיע למצב שאני לא רוצה להגיע לשבתות אצל ההורים של בעלי כי אני פשוט מפחדת לפגוש אותה. מפחדת מהברית של הבן שיוולד בעז"ה כי אני מפחדת מה היא תגיד לי אז. מפחדת שבלי שום התראה היא פתאום תופיע לבקר במחלקת יולדות. פשוט מפחדת ממנה ולא רוצה להתקרב אליה בכלל.
מה עושים?
אני מנסה ככל יכולתי לסלק את המחשבות האלה ולגדל ביטחון במראה שלי ובדרך שלי אבל הפחד מההערות שלה פשוט משתק. (כאילו כבר הכנתי את אחותי להיות איתי כל הזמן בברית ולא לתת לגיסתי להתקרב אלי).
בנוסף גם אין טעם לדבר איתה - בעלי אמר לי שרוב שנות הנערות היא הייתה סגורה בחדר וזה שהיא עכשיו מדברת ויוצאת זה בכלל התקדמות. ושלדבר איתה על זה רק ייצור עוד חומת אש.
חד משמעית להציב לה גבול.
את לא אמורה להצליח לשלוף לה מענה בלייב כי באמת הלסת נשמטת מההלם. אבל אל תתני לה לרמוס אותך.
חצופה. שתדע את מקומה.
לומר לה בזמן שאתן אחת על אחת, עם מבט לעיניים וגב ישר: "האמירות שלך כלפי חצו כל גבול אפשרי.
אם את רוצה להמשיך לשמור איתנו על קשר כדאי שתשלטי על הפה שלך.
גמרתי להבליג. האמירה הבאה שלך לא במקום לא תעבור בשתיקה".
מה הכוונה שלדבר איתה יצור עוד חומת אש?
שהיא תעלב? תתרחק? תנתק קשר? תשמיץ אותך מאחרי הגב? תשחק אותה המסכנה?
ו???
את רוצה איתה קשר? או שגם לך עדיף שהגב' תשתוק?
חיבוק ממני גדול!!
רק שתדעי שלדעתי מי שעוקצנית, גם כשהיא מאורסת,
שימי לב:
משהו בפנים כעוס כואב עצוב.
בתוכה.
תשמחי שאת לא כזאת.
את לא רעל לסביבה.
וכן- להעמיד לה גבולות.
ההערה שלה לא במקום
אבל תכלס מלא נשים רוצות לרזות לפני אירוע משפחתי, או מתבאסות ישר אחרי לידה או בהריון מתקדם להיכנס לשמלה ויש חוסר בטחון וזה..
זה שזה ככה ישיר ויש בטח עוד רקע זה לא נעים
אבל אני בדעה שקודם כל לפני שאת הודפת כלפי חוץ - תהדפי מבפנים
כל הנשים מעלות משקל בהריון. כולן. (חוץ מהיפראמזסיות אולי שזה משהו אחר)
ברור שאם היא רווקה היא לא מבינה את המשמעות של זה וההשפעות על זה. היא לא עברה את זה. והיא כנראה לא מספיק רגישה למשמעות של אמירות כאלה ואחרות, לא בהקשר של הריון ולא בכלל
אני מניחה שאחרי החתונה היא תעבור טבילת אש
ובינתיים, תחווי את ההריון שלך בשמחה. כי הוא שלך. לא קשור אליה ולא קשור למשקל.
ואם זה באמת עובר גבול אפשר לענות. אבל לשים לב לדעתי שהאמירה מעבירה מסר ולא מגיעה מתוך מקום של כעס ורצון לענות גרידא, כי לפעמים הטון קובע את המשך היחסים ולא המילים.
דוגמה : אני יפה בכל משקל/ למה צריך לרזות בשביל חתונה..?
פועלת בתמימות גמורה.
יש דברים שלא אומרים בכלל.
נקודה.
לא יודעת אם הבנת אותי
(הגם שזה מצווה לדון לכף זכות)
יש הבדל בין להצדיק מעשה מסוים ולתת לו לגיטימציה, לבין לנסות להבין את הראש של השני או איפה זה נגע בי ועדיין לתת מקום לתחושה הלא נעימה
אין חולק על התחושה שלה.ממילא אף אחת לא צריכה גושפנקא להרגשות שלה, אבל דרך התגובה הרבה פעמים כן תהיה נגזרת ישירה של הקולות מבחוץ. אז הדרך שלי להגיב היא להסתכל גם על המכלול.
ולא חייב להסכים כמובן, אבל ככה אני.
ואגב, לא אמרתי לא לעצור את זה. רק בדרך קצת שונה מ- אם את רוצה להמשיך לשמור על קשר, אז..
לדעתי הקשר כה ייגמר. וגם יהיה בלאגן משפחתולוגי. לא רואה בזה עניין. יש עוד דרכים להגיע לאותה תוצאה לדעתי
התמודדות לא פשוטה בכלל!
ואני קצת מרחמת על מי שמתחתן איתה...
יצא לי הלב אלייך כשכתבת איך את מרגישה, תנסי לשנן לעצמך שאת לא קטנה, את אלופה וגדולה! מי שקטנה זו היא, בדרך כלל בנאדם שעוקץ אחרים זה כי הוא עצמו בלי בטחון עצמי אז הוא מקטין אחרים כדי להיות בגובה.
חיבוק ענק!
מאוד מאוד קשה להיות בסביבה של אנשים עוקצניים וקשה לענות להם בשלוף.
לא יודעת אם יעזור לך לחשוב שבטח התכונה הזו משפיעה לה על החיים החברתיים שלה.
מה שאת מנסה לעשות לחזק את עצמך זה מעולה!
וכן להגיד לעצמך אלף פעם: "איזה יפה אני! איך ההריון מחמיא לי"
ואם יעזור אז ללכת לטיפול פנים, לעשות ציפורניים או כל דבר כזה שיעשה לך כייף ותחושת ביטחון במראה שלך.
כמו שאמרת, זה לא רק ההערה אלא זה שהיא פגעה בנקודה רגישה אצלך.
אז קודם כל לחזק את עצמך והביטחון שלך.
בברית זה באמת רגיש כי אנחנו הורמונליות וממילא הכל עוד יותר רגיש.
אז טוב שאחותך תהיה איתך ו"תשמור" עלייך
אני לא יודעת מה כל מערכת היחסים שלך עם גיסתך
אבל אם זה לא דפוס קבוע קבוע שחוזר על עצמו לא הייתי שורפת גשרים כ"כ מהר.
כן אפשר לדלל ביקורים ושיחות אם קשה לך
אבל לדעתי עדיף לא לעשות חרם וכזה.
שבתות, אולי יש לך גיסה אחרת שסבבה לך איתה ותוכלי לבקש ממנה שתגיעו יחד לשם שיהיה לך יותר נעים?
דבר שני, זו אחות גדולה שלו? או קטנה ממנו?
דבר שלישי, אף שהיא אמרה אמירה חסרת טאקט, אני חושבת שהעובדה שזה השפיע עליך עד כדי כך שכל חוויית ההריון שלך מושפעת מזה, קשורה יותר אלייך מאשר אליה.
מן הסתם בגלל הרקע שפירטת, על המאבק במשקל ועל המקום החברתי.
לכן נראה לי שה'פתרון', אף שהוא קשה, הוא לא לשנות את הגיסה, אלא לחזק את עצמך.
המשך הריון תקין ומשעמם ולידה קלה, והמון מזל טוב!
תדברי איתה אבל לא בזמן אמת. תסבירי לה בנעימות שאם היא רוצה לשמור על קשר היא חייבת לכבד אותך. אם לא, תאלצי לא לשמור איתה על קשר.
אולי שווה לערב את חמותך?
אפשר גם שבעלך יגיד את זה.
ועד שזה קורה תשמרי מרחק ותדברי איתה רק מה שחובה
האמת שממש נרמלתן את התחושות שלי, עד עכשיו חשבתי שאולי אני באמת עושה מזה ביג דיל..
מדובר באחותו הקטנה (בערך בת 20), ואין עוד גיסות
העקיצות הן די דפוס קבוע, לא בהכרח על המראה שלי אלא בכללי כל מיני דברים כמו למשל על הבית שהגעתי ממנו (לצחוק שאמא שלי למשל לא תראה חיבה כלפי הנכד החדש שיוולד כי באתי מבית עם מנטליות אשכנזית והם משפחה ספרדית, אז בהכרח שאצלנו לא מראים רגש...).
כמו שחלקכן כתבתן - זה באמת משהו שנוגע בי בגלל כל העבר שאני סוחבת והיא לא רואה. אני באמת מאוד מנסה לבנות איזה חומת בטחון שלי, פשוט זה ספציפית היה הקש ששבר את גב הגמל. פשוט זה שהבנתן אותי ואת התחושות שלי ממש ממש עזר, אז תודה לכן
אני גם לא חושבת שהפתרון הוא לשרוף גשרים כי בסוף אנחנו נשואים רק שנתיים ותכלס רק התחלנו את החיים, וגם אני לא יכולה לבקש מבעלי להתנתק מהמשפחה שלו...
חג שמח לכולן!
פוגענית לא עוברים את סף ההערכה שלי כדי שאטרח להעלב מהם. התנהגות בוטה מעידה על רגשי נחיתות או לפחות מקום מאוד לא שלם אצל הצד השני, ולכן לא מעידה עלייך דבר וחצי דבר ,אלא על הצד השני. אל תטרחי את עצמך להעלב מזה (יודעת שזה לא ממש בשליטה, אבל זה צריך להיות ה STATE OF MIND A אליו את שואפת
שבעלך אמר שעדיף לא להעיר לה על זה.. בעיני הוא צריך להיות בצד שלך בסופו של דבר ולהציף את הדברים מול אחותו
זה פוגע לך בביטחון העצמי שלך ואתם שניכם אחד אם כואב לך כואב גם לו לראות אותך ככה פגועה כל פעם מהעקיצות של אחותו
אפשר שהוא יעיר באופן חד משמעי ולא משתמע לשני פנים לא חייב בתקיפות בין אחים יש שיח בדרכ סביר אפשר להשתמש בהומור או פשוט להעיר לה ברוח טובה, אבל שבעלך יגן עלייך
מהנסיון שלי, אחרי שנים שהייתי שק חבטות של משפחה קרובה, וחוויתי זלזול והשפלות, מה שעזר לי זה קודם כל לתרגל לעצמי את המחשבה שאני שווה, וכשאומרים לי משהו אני ישר חושבת, אז מה? אז מה אם היא אמרה? וזה אומר ש? שתדבר ואני אחליט למה להתייחס. זה היא מרשה לעצמה לומר משהו לא אומר שזה נכון.
והכי חשוב למדתי לענות, בלי להתחשב! מי שהבריאות הנפשית שלי לא מזיזה לו, אין לי שום חיוב להתחשב ברגשות שלו. אני מהדרת במצוות ונשמרתם כדי לשמור על הבריאות הנפשית והפיזית שלי.
ותקשיבי לענות זה איכות חיים!
מקווה שתמצאי את הדרך לשמור על עצמך🩷
מכירה את זה גם!
אני חושבת שמאוד יעזור לך לשבת עם עצמך ולהיווכח שמדובר בילדה צעירה שלא עברה הרבה בחיים וטקט זה לא הצד החזק שלה.. ולהגיד לעצמך שכל מה שהיא אומרת או עושה במכוון או לא כלפייך, לא שייך אלייך! זה שלה! והבעיה היא אצלה.. ברגע שתעשי את ההפרדה הזו זה כבר יקל עליך... אני כן חושבת שזה היה יכול להיות נכון עם בעלך היה מעיר לה באותו רגע שהיא זורקת משהו חסר טקט.. וגם מאוד יעזור לך לעשות לעצמך הכנה נפשית לפני שאת מגיעה לשבת אצלם או כל אירוע אחר שהיא נוכחת ולשנן עם עצמך שההתנהגות שלה היא שלה ואין לה שום קשר אלייך! את תראי שהביטחון יחזור והיא תרגיש שהיא כבר לא משפיעה אליך או פוגעת בך ובקיצור משחקת את המשחק של עצמה עם עצמה וזה יפסק, כי את בחרת ככה ולא היא.. אל תיפלי לשם.. תחזקי את עצמך..
וקחי בחשבון שיקח לך זמן להכיר את הנפשות הפועלות במשפחה של בעלך.. בכ"ז ציינת שאתם נשואים שנתיים.. אז תשתדלי לא לקחת קשה דברים.. אני יודעת שזה לא קל.. אבל תמיד תצאי מנקודת הנחה שאם בנאדם מתנהג ככה, זה שלו.
יש בקהל?🙏
וזה טוב בהקפאה?
כדאי לך קצת לשחק עם הכמויות של הקמח
יצא לי קצת נוזלי בהתחלה והיה קשה לעבוד עם הבצק
הוא מאוד קל ונוח לעבודה.
יש גם מתכון בחתימה של @יעל מהדרום
פורים כאמור הוא חג של נתינה, אבל אנחנו הצדיקות שמודעות לסודות של היום הגדול - יודעות שיש בו הזדמנות להתפלל על הכל
על מה את פושטת את ידך יקרה?
ועוד בעניין הפושט ידו - למי את מושיטה את שלך?
נשמע קטנוני וב"קטנה" אבל קשה לי מאוד שאין לי פה חברה.
אני כן אדם חברותי אבל פשוט לא הצלחתי ליצור כאן חברויות ואני ממש בודדה.
יכול להיות שזה סתם הצפה של אחרי לידה
אבל קשה לי שאפאחת לא התענינה או שלחה הודעת מזל טוב ובטח שלא שלחו לנו אוכל או פינוק. ובעלי מדהים ב"ה ממש דואג לי אבל אני רוצה גם חברות אפילו סתם לספר חוויות מהלידה או להיפגש..
רק כתבתי והדמעות מתחילות..
וקיבלתי מזה לעצמי בלי נדר לענות להודעות ששולחים על לידה של בן/ בת ולהתעניין ביולדת אפלו רק בהודעה.
ומזל טוב על הרך הנולד!
הלוואי ויכלתי לבוא להנעים את זמנך
להחליף חוויות
ולפנק אותך בשוקולד ❤️
יהי רצון שתזכי לחברות שישמחו אותך ותרגישי שיש לך סביבה אוהבת רחבה, ושתפילותייך ייענו ברצון במהרה!
ואיזה מדהים בעלך. זכית יקירתי! זו נקודת אור גדולה ממש
וזה ממש לא קטנוני!
חיבוק לך
אני כבר כמה חודשים בלי עבודה וקשה לי ממש עם זה 
יהי רצון שתזכי למצוא מקום טוב, קרוב לביתהרבנית הקדושהשיהיה לך בו סיפוק ותחושת משמעות, שעות עבודה נוחות ובשכר הרבה יותר גבוה ממה זאת מצפה לו!
❤️
תודה מהממות
משאירה לי את התשובות
בעה שכולנו נקבל את מהשנרצה
והכי הכי
בית מקדש
משיח
וגאולה
רפואה שלימה לי ולמשפחה ובית משלנו!
בעניין הלתת בלי נדר אתן יחס ליולדת שאני יודעת שהיא מרגישה קצת בודדה
אני מתפללת להרגיש קרבת ה' וטעם בתפילה.
אני מושיטה את ידי לכל האחים שלי, שעוברים תקופה מאתגרת במשפחה המצומצמת שלי...
בזה תועלת רבה
ובשורות טובות וישועות למשפחה היקרה!!
בריאות- שאני אחזור לעצמי ואתאושש.
ביטחון- שלא נפחד לחיות בארץ שלנו.
שלכל הילדים במדינה יפסקו החרדות שיש להם בעקבות המלחמה.
שכל החטופים יחזרו אלינו וכל הפצועים בגוף ובנפש ישתקמו.
מושיטה את ידי לקרובת משפחה שצריכה יותר יחס בתקופה הקרובה💜
לבריאות לפצועים
לשחרור כל החטופים
לשלומם
לשלום הגוף והנפש של כל עם ישראל
לזיווגים לכמה קרובים
לזש"ק לכמה
לאור וטוב לכל עם ישראל ולמשפחה שלי
נותנת יד- רוצה יותר לראות כת הילדים שלי ואת עצמי, סליחה על האגוסטיות, אבל מרגישה שחייבת להשתפר בזה
תודה רבנית קדושה, ריגשת..
אחד החיובים הכי גדולים שלנו כלפי עצמנו.
יהי רצון שתזכי לכך ותראי את הטוב שבזה
אני אמאלהשאר עם התינוקי בבית עוד ועוד,
אך במקביל בעבודתי לעבוד.
שלא אצטרך חלב לשאוב
אך גם לא ללחם לרעוב
(סתם, ב"ה יש לנו כסף לרוב.)
ואם אי אפשר להגשים את זו הבקשה
אז שיהיה לו טוב אצל המטפלת החדשה,
ושעבודתי לא תהיה מדי קשה,
שלא אחזור הביתה בצהריים מותשה...
ואני מושיטה את ידי
לכל מי שמחכה שאחזור מחופשת לידתי
וכמובן גם לילדי
שאותו אחבק ואנשק
ואבטיח שלא לנצח אתרחק 🥹
עלייך אני מתפללת❤️
שבכל מה שתעשי
את ברכת שמיים תרגישי🙏
קצת חשוף לי לענות על מה אני מתפללת
אבל השרשור מקסים
והתגובות שלך הרבנית הקדושה - עונה לכל אחת בצורה כזו עדינה ויפה
למרות שאת אמורה להיות רבנית "מצחיקה"
שרשור כזה רגיש
יש לנו השנה רבנית אלופה!! 
תמשיכו, זה עושה חשק לעוד 😎
יהי רצון שתפילותייך העלומות מעינינו יתקבלו בשמי רום🙏
בידיים מלאות.
מושיטה יד- לעצמי אולי זה אגואיסטי..
שאחבק את עצמי וירים את עצמי השבוע גם אם התשובה תהיה שלילית 🙏🏼
כשיהיה לנו טוב ושמח בלב נוכל גם לשמח אחרים
הלוואי שתתבשרי בבשורות טובות בקרוב❤️🙏
מאחלת לך בע"ה הריון תקי ובריא וקל ולצאת בידיים מלאות בריאות ונחת!
ובע"ה גם אם יהיה שלילי
אחרי האבל תצליחי להתחזק ולהתנחם.
האמת לא הבנתי מה אני אמורה לענות, אז עונה בהתאם לתשובות שראיתי.
לעצמי: להרגיש את קרבת השם, להצליח להתפלל, לשבת מול ספר מוסר ולהיות טובה יותר, זה כואב לי ממש.
אני מאמינה ששם טמונה התשובה לכל הבקשות שלנו
פושטת את ידי.. אממ... לוידעת לא עולה לי משו ספציפי, שוב.. אני משתדלת להיות טובה ות ולשים לב יותר לסביבה ולעצמי
במישור הכללי לאןמי כמובן
אבל גם המון במישור האישי
מקווה שאצליח בכלל למצוא את הכוחות לפשוט יד ולהכין כלים...
להצליח בלימודים והמשך הריון תקין
מושיטה יד אההמ לבעלי שיהיה לנו יותר זמן ביחד
שאלתי ובקשתי שיהיה לי חברה מנחמת וטובה קשובה אופטמית דואגת ושותפה.
שאדע לבקש עזרה להעזר לעצור לנשום ולקבל.
שאשמח בעצמי ואהיה שלמה עם מעשיי
שאהיה שלמה עם העבודה ולא ארגיש בודדה
שארגיש בטוב עם בעלי ושנדע להשקיע בעצמנו בלי רק צריך וצריך.
מושיטה יד לילדי המתוקים משקיעה בהם כמה שאני יכולה.
הייתי רוצה להושיט יד להיכנס פה לאישה אלמנה שאיבדה במלחמה את בעלה ולחברה יקרה שאיבדה את בנה.
אני עסוקה ולא מוצאת לזה זמן ורוצה מאוד להיות בשבליהן שם באבל.
אני בהיריון בסיכון,
שבוע שעבר בא.ס הכל היה תקין.
הניפט יצא טוב ברוך ה'.
עבר שבוע. לא מרגישה עוד תזוזות. (היריון קודם כבר הרגשתי בשלב הזה בועות וכו')
יש לי אירוע בימים הקרובים.
יצאה לי בטן.. איפשר לפספס...
אבל אני חוששת לספר ואז חס וחלילה שיקרה משהו. רציתי להמתין עם זה . לא יודעת מה לעשות??
למה אני חוששת?
היריונות לא הקודם. לפני זה עברתי 3 הפלות רצופות, אמנם בשבועות צעירים הרבה יותר.
אבל עדיין החשש שמשהו לא כשורה תמיד שם במיוחד שעוד אני לא מרגישה כלום.
יש לכן רעיון מה הייתן עושות במקומי?
אם לא היה אירוע הייתי מחכה לפחות עוד חודש..
אבל די תקע אותי הסיפור הזה.
אבל בשביל השקט הנפשי, ובגלל ההיסטוריה, את יכולה ללכת למרפאה ולבקש לעשות א''ס.
בשורות טובות🙏
הסברתי שאני ממש חוששת כי איקס וואי וזד.
ומבינה אותך מאוד, בהריון האחרון הודעתי בשבוע 12 שאני בהריון ומקסימום תבכו איתי.
ב"ה נולד ילד בריא ושלם.
זה היה בשבוע 13 והצפי היה שהסיכון ילווה אותי תקופה ארוכה, ממילא.
אולי תספרי רק להורים ותסבירי שאת לא רוצה כרגע להרחיב ולשתף את כולם בגלל הרגישות של הנושא.
כל השאר מקווה שיהיה להם טאקט לא לשאול.
חיבוק גדול! בע"ה שיעבור בשלום ובידיים מלאות.
למרות שהבטן שלי ממש פתאום יצאה.
איפשר לפספס.. לא נורא. שיתמודדו. חחח
היה לי פעם שהייתי בטוחה שכולם רואים את הבטן שיצאה לי, למפרע התברר שרק לי זה היה נראה בולט כ"כ...
חמותי הלחיצה אותי לספר לכל הגיסים, היתה בטן, הייתי בטוחה שרואים, דיברתי מראש עם כולם.
וכשהגעתי למפגש הם היו בשוק שסיפרתי, חלקם אפילו הובכו לאחל לי בשעה טובה כי מבחינתם לא ראו כלום וזה ממש מוקדם.
התבאסתי שסיפרתי...
למה הובכו?
אולי לא נהוג אצלם לפני שממש רואים לספר?. אולי... יש בכל משפחה את המנטליות שלה ..
אני בשבוע 15 ולא מרגישה כלום
אבל אני תמיד מרגישה.
אבל עכשיו קראתי שיש לי שיליה קדמית ואולי בגלל זה אני לא מרגישה..
בגדול משבוע 13 יש לי תחושה כמו של פרפרים ובועות כאלה...
והפעם לא. אבל זה לא אומר כלום ..
בגדול רק בשבוע נראה לי 18 מתחילים להרגיש. אני חריגה
זה לחץ מאוד מובן.
הרופא שלי נתן לי מלא הפניות לאולטראסאונד בדיוק בשביל זה שאם אני אהיה מידי בלחץ אני אוכל להירגע.
אנונימית בהו"לועכשיו התחלתי להרגיש רק ב19-20..
ככה שזה ממש משתנה..
אל תדאגי. למרות שאני כמוך, נרגעת מא. ס לא. ס.. בע"ה יהיה טוב
לך שליה קדמית..
אז אני לא זוכרת אם יש לי קדמית או אחורית אבל הרופאה אמרה לי בסקירה שזה יכול להשפיע על תמונות ולהרגיש יותר מאוחר מהרגיל..
מישהי יודעת אם זה קדמית או אחורית?, 🤣
מרגישים מאוחר יותר.
לי היתה שליה קדמית בהריון הראשון - התחלתי להרגיש תנועות בשבוע 21 בערך... ממש מאוחר.
עכשיו יש לי שליה אחורית ומשבוע 14 הרגשתי קצת... אולי אפילו לפני. עכשיו שבוע 19 ואני מרגישה את כל המרץ שלו🤩
אם זה שליה קדמית או אחורית?
זה כתוב איפשהו?
כי הרופא לא אמר לי כלום...
נשמע לי הכי אידיאלי.
ומי שרואה שיראה. ומי שישאל הייתי אומרת כן....
נראה לי הכי פשוט
מניעה- שאלות של מתחילה - הריון ולידה
זאת אני מהשרשור הזה.
היום דיברתי עם רב, נמנע בתור התחלה לחצי שנה כשהתכנון שלנו הוא לשנה.
הוא אמר שעדיף לי לקחת סרזט פעמיים ביום כדי להימנע מדימומים.
אמר שעם התקן יכולים להיות הרבה יותר דימומים וסיבוכים עם הטהרה.
הייתי אח"כ אצל רופא נשים.
הוא אמר שהוא לא נותן לנשים צעירות סרזט פעמיים ביום בגלל כל ההשפעות שלו (מצברוח, שומנים בדם ולא זוכרת מה עוד אמר).
הוא יותר מהמליץ על התקן מירנה וממש לחץ שזה מה שאבחר.
לטענתו בכל מקרה יכול להיות מצב של 3 חודשים של דימומים.
אה, והכי משמעותי מבחינתי.
הוא אמר שהסרזט גם יכול לגרום לירידה בתפוקת החלב ולפגוע בהנקה.
וגם אמר שעם הכדורים, לעומת ההתקן, יכולות להיות בעיות בכניסה להריון עד שנתיים אחרי הפסקת הכדורים ואמר שזה יכול להגיע גם למצב שצריך טיפולי פוריות.
אז הבנתי שלרופא כזה אני לא חוזרת, לא צריכה רופאים שיפחידו אותי כדי שאבחר את הבחירות שהם רוצים שאבחר.
אבל אני מנסה להבין, יש אמת בהפחדות שלו?
באמת אח"כ יכולות להיות לי בעיות פוריות?
זה בעצם הדבר שהכי מפחיד אותי בלמנוע.
ומכירות את זה שלוקחים את הגלולות הנקה פעמיים ביום כדי להפחית מצב של דימומים?
תודה למי שקראה ולמי שתגיב וסליחה אם זה כתוב קצת מבולגן.
אולי הוא רוצה את הכסף של ההתקנה.
החומר בסרזט ובמירנה הוא אותו חומר רק מינון שונה וספיגה שונה. בסרזט הרבה יותר הורמונים ומעבר דרך כלי הדם. במירנה כמות זעומה של הורמונים שמופרשים ישירות לתוך הרחם ולא עוברים בתוך כל הגוף.
לגבי מינון כפול, למה להתחיל ישר כפול?
תתחילי מאחד ואז תראי. יכול להיות שלא יהיו לך דימומים ואז באמת סתם חבל לקחת שניים.
דימומי הסתגלות קשורים לעובי רירית הרחם.
לכן, לפני הכל, ממליצה לך לגשת לאולטרסאונד לבדוק את עובי הרירית.
ככל שהרירית יותר דקה, ככה הסיכויים לדימומי הסתגלות פוחתים.
בהנקה בדכ רירית הרחם דקה.
לגבי פוריות-
אחרי מניעה הורמונלית נהוג לומר שחצי שנה ראשונה אחרי שמפסיקים- תקין שיהיו שיבושים במחזור וכו'..
לא מחייב שזה יקרה אצלך. יש נשים שנקלטות ישר.
אישית, ממליצה מאד על המירנה.
הבחירה הכי טובה שלי.
כתבתי פה בשרשור אחר סקירה על סוגי המניעה, אבל בגדול לפי מה שאת כותבת פה-
סרזט זה גלולה שמתאימה להנקה, כמה זמן את אחרי הלידה?
ואם את מתכננת חצי שנה-שנה לדעתי עדיף לך גלולה, אבל זה תלוי בהיסטוריה שלך ומה שחשוב לך, גם התקן פשר לשים לחצי שנה-שנה.
לגבי ההמלצה לשתי כדורים זו המלצה מוכרת, אבל השאלה למה הרב המליץ לך על זה מההתחלה...
את מניקה נקי?
מה שעומד מול הרב זה שתהיי טהורה. אבל הוא פחות מודע להשפעות של הכדורים ולהיבטים האחרים.
אומנם. לא שמעתי אף פעם על זה שסרזט עלול לפגוע בהנקה. אבל לקחת פעמיים ביום זה להטביע את עצמך בהורמונים. אפשר בהחלט לקחת רק פעם ביום- בשביל מניעה. (ואיך אומרים על זה? זה מניעה טבעית מצויינת- יוצא כל החשק המיני)
בקיצור- יש שיקולים לכל הכיוונים ואת יכולה להתייעץ עם עוד רופא. אבל רב הוא לא רופא ומה שהרופא אמר בהחלט יכול להיות נכון .
ההמלצה של הרב אכן קצת מוזרה
אפשר להתחיל עם סרזט פעם ביום, ממה שאני יודעת, רוב הנשים שחוות דימומי הסתגלות - לרוב זה לתקופה סבירה, ואז יש שקט ונקי לגמרי.
ההמלצה לקחת פעמיים ביום היא רק אם יש דימום ארוך מדי ולא מצליחים להיטהר.
נכון, זה לקחת סיכון, את לא יודעת איך הגוף שלך יגיב
אבל את גם לא יודעת איך הוא יגיב להתקן וכמה זמן יהיה דימום הסתגלות להתקן
ואין סיבה לקחת הורמונים במינון כפול כשאולי בכלל הגוף שלך יגיב מצוין לפעם אחת, ויהיו כתמים לתקופה קצרה ואולי גם זה לא
(גילוי נאות, התחלתי לקחת סרזט חודש וחצי אחרי לידה, עם הנקה לא מלאה, היו לי אפס דימומי הסתגלות או כתמים, גם אחרי שהפסקתי להניק.)
ולגבי קושי להיכנס להריון-
נשמע לי ממש לא נכון
יש נשים שהביוץ חוזר להן כמה שבועות אחרי שמספיקות גלולות, יש נשים שיכול לקחת כמה חודשים, אבל לרוב זה באמת בסדר.
במקומך, אם באמ התנכון הוא לטווח יחסית קצר ואת רוצה שתהיה לך אופציה להפסיק מניעה יחסית מייד - הייתי מנסה סרזט,
כמובן פעם ביום - שזה המינון הרגיל
החלטות טובות!
לגלות שיש רופאים שמתייחסים להיבט הנפשי
לצערי המאוד מאוד רב,רבנים הרבה פעמים לא לוקחים זאת בחשבון
זה שהוא הפחיד אותך הרופא זה לא בסדר,אבל גם כן פרש לפנייך את כל ההיבטים וזה חשוב
התקן הורמונלי בהחלט יכול לעשות בעיות בחודשים הראשונים. התקן נחושת רגיל הוא מצויין לתקופות קצרות ולא פוגע בפוריות להיפך.
לי הרב המליץ על ג'ניפקס בגלל המבנה שלו יש איתו פחות בעיות טהרה.
בנוגע לגלולות בהחלט יכולות לעשות תופעות לואי לא פשוטות והן משבשות את המערכת ההורמונלית באופן זמני. לא שמעתי אף פעם שזה פוגע לגמרי בפוריות.
לגבי שתי גלולות יחד לחלק זה עוזר לחלק לא ואין לדעת איך הגוף יגיב
אני יודעת שהרבה הוא ממש מוצלח
לי היו בלאגנים איתו תשעה חודשים.
דימומים לא סדירים . והשוס היה כשקיבלתי מחזור במקווה עצמו (הורדתי בגדים שגיליתי שכולים מכוסה דם) אחרי שבעה נקיים- נקיים לחלוטין!
חזרתי הביתה והחלטנן יחד שלמחרת מוציאים את ההתקן ואח אפשר להמשיך איתו.
כאשר יש דימומים אבל רק עד שהם מפסיקים.
בד"כ הדימומים מהסרזט הרבה יותר קצרים מההתקן ההורמונלי. לרבות כתמים שלא נגמרים.
מחקרים לא מצביעים על בעיות פוריות.
אז באמת אתחיל עם הגלולות פעם ביום ואראה איך זה.
אבל מה זה זמן סביר לכתמים מגלולות? חודש? חודשיים? 4 חודשים?
@שבח והלל קראתי את זה בהמתנה לרופא, ממש עשה סדר. תודה לך!
ואני מניקה הנקה מלאה אבל אין לי איך לבדוק את עובי הרירית כי בקושי את התור הזה מצאתי ואני רוצה לפני המקווה להתחיל את המניעה.
וכבר קיבלתי מחזור, אם זה אומר משהו לגבי עובי הרירית.
ומה זה בעצם אומר כתמים? כתמי דם ממש?
כי אם כן אז מבאס להתחיל במחזור כי אז הכתמים עלולים להופיע ב7 נקיים ולא אצליח להיטהר, לא?
עדיף להתחיל אחרי הטבילה, כדי לא להסתבך עם הכתמות לפני.
לא יודעת מה נחשב סביר. אצלי היה דימום רחרי שבוע למשך כשבוע, שנזהרתי מאד והתנהלתי כמו שהינחו אותי וב"ה לא נאסרנו.
בהצלחה
לוקח שבוע מתחילת לקיחת הגלולות ועד שהגוף מוגן, ככה שאם את לוקחת אחרי הטבילה את צריכה בשבוע הראשון להמנע לגמרי מקיום יחסים.
ולהתחיל בשבעה נקיים פחות מומלץ, ככה שלדעתי מומלץ להתחיל ביום הראשון של הווסת.
ממליצה לך לקחת ביופלונאידים וברזל יחד עם הסרזט בחודש הראשון לחזק את הרחם ויכול להיות שבע"ה לא יהיה לך שום דימום הסתגלות.
כתמים זה יכול להיות מכתמים בהירים קטנים ועד דימום קל, אין בזה כלל גורף ואם יש כתמים כשאתם שואלים את הרב תגידו שאת לוקחת גלולות כי זה משפיע על הפסיקה.
לגבי אורך הדימום הסתגלות, יכול להיות גם 3 חודשים אבל ההבדל בין הגלולות להתקן זה-
1. יש הרבה יותר סיכוי שההסתגלות תהיה קצרה יותר עד אפס קשיי הסתגלות
2. יותר קל וזול להחליף גלולות
לבדוק את עובי הרירית את צריכה פשוט אולטראסאונד, את יכולה לבקש מהרופא משפחה הפניה למוקד לאולטראסאונד דחוף ולבדוק כבר מחר
אבל זה לא דחוף באמת אז אין לך עניין לעשות את זה
זה גם יכול לעבור לך חלק בלי שום בלאגן ותופעות לוואי.
זה לא עד כדי כך מופקע...
לא רואה סיבה בכלל לחשוב על 2 גלולות ביום יכול להיות שהכל יהיה בסדר ולא היו לך בכלל כתמים או שיהיו מעט שלא אוסרים או שכן תאסרו אבל זה יהיה חד פעמי.
לי אף פעם לא היו כתמים מסרזט (חוץ מאחרי שנה-שנתיים של שימוש אחרי תקופה שלא הנקתי).
רק אם יש דימום משמעותי של יותר משבוע הייתי שוקלת להתייעץ עם רופא להחליף אמצעי או לעבור ל2 גלולות וכו.
ולדעתי עדיף ממש להתחיל אחרי הטבילה ובשבוע שעוד לא מוגנים להשתמש באמצעי מקומי או להימנע מיחסים. לדעתי זה עדיף בהרבה מאשר להיכנס למצב של כתמים בשבע נקיים שלכי תדעי מתי יגמרו.
עוד עניין לרוב הנשים אין מחזור בכל התקופה שלוקחים סרזט אז גם אם יש כתמים או שבוע שמחכים עם יחסים לפחות יודעים שכנראה בהמשך תגיע תקופה ארוכה של שקט.
ו2 באסות היו לי בגלל זה-
א. שהתחילו לי כתמים. כי את בנאדם וקשה לקחת בול באותם שעות ערב ובבקר כל יום!!!! 🥵
וב. שהשמנתי מלא🤐 פשוט תפחתי. פוי.
לא,לא נהנתי מהסרזט.
מהתקן נובה טי לא הורמונלי- דווקא היה לי סבבה..
רק שיותר כיף שאפשר לשחק עם מתי לקבל מחזור ואיתו אי אפשר.
עכשיו שמתי פעם ראשונה מירנה כי סיימתי את הילודה בחיי בעה. בת 39.5..
אז אין לי עדיין תובנות 🫠
אבל אם את במודעות את יכולה להקפיד חזק על התזונה ופעילות גופנית ואז אם תשמיני זה נפיחות שתרד די מהר אחרי שתפסיקי.
וגם לא בטוח שתשמיני, זה פשוט תופעת לוואי נפוצה.
בתקופה שלקחתי דיאמילה (מקביל לסרזט) ממש התנפחתי
כשלקחתי סרזט (כשנה) שמרתי על תזונה וירדתי יותר מ10 ק"ג, לא הרגשתי שמשפיע לרעה בכלל על התהליך
(לא ירדתי בגלל הסרזט, עבדתי קשה על המשקל, אבל מניחה שאם היה גורם להשמנה - התזונה לא היתה משפיעה כ"כ לטובה ולא הייתי רואה כאלו תוצאות)
נגיד אם תמיד לקחת ב7 עכשיו תקחי ב8
ואם נוח לך השעה הקודמת - מזיזים בהדרגה, כל כמה ימים נגיד ברבע שעה, עד שמגיעים לשעה שנוחה לך
היי בנות , הייתי צריכה לבייץ ב13 לחודש עשיתי בדיקת ביוץ ויצאה חיובית (2 פסים חזקים) מאז כבר שבוע וחצי כל יום אני עושה בדיקת ביוץ ויוצא עדיין חיובי שני פסים חזקים
הגיוני? זה יכול לסמן על הריון?
יצא פס יפייפיה של ביוץ למשך יומיים. ואח"כ נחלש חזרה.
בסביבות הזמן של האיחור, עשיתי שוב בדיקת ביוץ וקו התוצאה היה חזק בהרבה מקו הבקרה, יותר חזק מבביוץ עצמו.
ילדון מתוק שלי
הנה הגיע הרגע ובאחת נפסקת ההנקה. מבחירה ושלא מבחירה
אני נזכרת בתחילתה
איך נלחמתי עליה בעבורך (וגם בעבורי)
לא היה חלק, היה קשה מאוד וכבר כמעט איבדתי אותה
החזקתי אותה חזק בשיינים
נגד הסביבה שכבר לחצה ונגד הקשיים הרבים
החזקתי אותה עבורך. רציתי לתת לך את ההכי טוב
אז שתיתי חילבה וגם אכלתי (מי היה מאמין)
שאבתי בימים ובלילות
ושקלתי ורצתי לטיפת חלב וחזרתי נפולה ומיואשת והחזקתי החזקתי החזקתי.
והנה כנגד כל הסיכויים ינקת שנתיים ושלושה חודשים!
ובכל זאת כואב לי כ"כ להפסיק
החיבור בניינו, הרגשתי עטופה ומחובקת. נהנתי לראות אותך מתמלא ושבע ומתנחם
נהנה מחום הגוף ונרגע. מהלילות, מהכירבולים
קסם לי כל רגע
אבל כל תקופה מסתיימת והגענו לסופה
אז החלטתי בשברירי שניה, לאחר התלבטויות רבות. שזהו מספיק
גדלת והתעצמת, הענקתי לך בזמן לא מבוטל ועכשיו נעבור לשלב הבא
ונפנה מקום לקשר אחר
אני מגיעה עם לב פתוח וידיים פרושות למה שתוביל אותנו הגמילה הזו
למרות הקושי והדמעות שעולות בי עכשיו על תקופה שלא תחזור
על הענקה גדולה שחדלה
על הקושי שלך שאתה מבקש ואני לא נותנת
אתה גיבור ואני יודעת שתתמודד
קשה לי וקשה גם לך
נעבור את זה ביחד
זה תמיד מעבר כואב, הפסקת הנקה, ולא משנה מי יזם את ההפסקה ובגלל מה היא התרחשה...
מאחלת לך שהחיבור העמוק הזה שיצרת עם הבן שלך (לא מעט בזכות ההשקעה הענקית שלך בהנקה) יתמיד ויתחזק עם השנים, גם בלי ההנקה ❤️
וחיבוק
זה באמת לא קל אפילו כשיודעים שזה הצעד הנכון
הזכרת לי את הגמילה של הבן שלי...
יש בזה אלמנט של פרידה... זה היה ממש קשה לשנינו (זה היה בגיל שנה וחצי ממניע רפואי אבל עדיין)
כל הכבוד שאת מרימה לעצמך ורואה כמה השקעת ונלחמת על ההנקה!
לא מובן מאליו
ריגשת אותי!
הפסקה של הנקה היא תמיד לא קלה.
קראתי פעם בספר של הרבנית דנה סליי שכשצינור ההנקה נסגר נפתחים צינורות הענקה אחרים, מדויקים ונכונים יותר לתקופה החדשה.
מקווה שתצליחי לראות את זה ולהתחזק בזה.
איזה כיף שזכית במסע הנקה משמח ומקרב כ"כ!
אני מניקה כבר שנתיים,
רוצה ולא רוצה להפסיק,
מתקשה להיפרד...
בדיוק מאותם רגעים קסומים שתיארת
וזה מתקרב ואצטרך להתמודד,
ונעבור את זה יחד...
אני מניקה עכשיו וקצת קשה לי...
חיזקת אותי ממש!!
הריון רביעי, רק אמצע ההריון והברזל פשוט צונח!! כל ההריונות הקודמים לקחתי 2 ברזל אבקה של אלטמן ועכשו ממש הקפדתי וצנח לי תוך חודשיים מ11.5 ל9.3..
מה עושים?
ופרנטין 3 ובחיים לא ירד מ9!!
קוראת בעיקר לפני השינה אז אין לי כח להגיב.
כיף שהתעניינת...
