פורום הריון ולידה (עמוד 712)

בשבוע 6+3 ניתן לשמוע דופק

אלא אם כן טעית בחישוב ואת לא בשבוע 6

אבל נשמע שכן, כי היית כבר בבדיקה שבוע 5

מחקתי כי קראתי שוב וראיתי שעניתי בלי קשר

אבל קחי בחשבון שיש גם סיכוי קטן שרק עוד יומיים קדימה יהיה דופק וזה עדיין תקין

אבל הרופא הכין אותי שאולי ישמעו ואולי לא.

ושבכל מקרה חשוב לראות שק הריון וכו גם אם עדיין לא שומעים דופק.

את יודעת ממש במדויק את התאריך או שזה משוער לפי וסת אחרונה בלבד?

ואין שום בעיה לעשות גם המון אולטראסאונדים. זה לא פוגע בעובר.

במקרה שלכם בוודאי שהייתי מנסה.

קחי בחשבון שגם אם לא שומעים זה עוד לא אומר כלום

כי זה סתם יכול מאד להלחיץ כשלא רואים למרות שזה תקין

מעדיפה לחכות עוד שבוע שבועיים וללכת כשכבר רואים על בטוח

אז הולכת לאולטראסאונד ראשון בשבוע 8 +

ממליצה

חוסך הרבה עוגמת נפש מניסיון

יווו אבל איך אפשר לחכות

הריון ראשון ברוך ה׳

סופרים את הימים כדי לראות משהו

כי בינתיים מרגיש דמיוני חח

קודם כל בגלל הפרשה אחת קטנה של דם לא אמורים להאסר. .

על מה היתה ההפרשה?

ממליצה לך לבדוק טוב טוב ולא להאסר לחינם.

דבר שני מה עם בדיקת גם לבטא?

לא הייתי לוקחת שום כדור להבאת ווסת לפני שהייתי שוללת סופית הריון

לבקש גם?

הביא כל מיני בדיקות של פרופיל הורמונלי...

 ההפרשה הייתה על הטישו

חשבתי שאני הולכת לקבל אז הסתכלתי לצערי...

אני מלא פעמים ראיתי אדום בטישו

ושאלתי רב, שאל שאלות ולרוב התיר..

ומישהי נתקלה במצב שהמחזור פשוט לא מגיע?

ואני נתקלתי, אצלי... אבל זה לא ממש אומר במקרה שלי..

אמר שזה כדור שיביא את המחזור...

מקווה שהבנתי נכון

וגם אם כן. צריך לראות באיזה צבע היה הטישו ואם הכתם גדול מגריס וצבע מטמא.

ובטח שלבקש בטא לפני הכל. 

היא כ"כ צודקת!! 

אומנם נפגשנו מאז שמחת תורה, כשהיינו מותרים. אז זכיתי לקבל חיבוק.

אבל פעם ראשונה שאנחנו נפגשים אסורים. כואבת את זה מאוד. מפחדת כ"כ ליפול (גם ככה קשה לנו מאוד בזמן שגרה, אז עכשיו בכלל....)

הלוואי ויהיה לי כוח להחזיק מעמד.

בהצלחה וחיבוק! 

חוששת מאוד.

האמת שאחד החששות הגדולים שלי זה שבתקופות של שגרה, לפעמים נושא השמירה הפוך לקצת מאבק זוגי (אני בד"כ יותר חזקה ממנו, וזה יוצר קצת מתח מבחינתי שהוא לא מתאמץ יותר, מבחינתו שאני לא רוצה יותר...) ב"ה יש לנו זוגיות בריאה ויציבה. ויודעים לשים את הדברים על השולחן ולדבר על זה.

אבל מרגישה שלא רוצה ולא צריכה עכשיו את ה"מתח" הזוגי הזה בינינו. וגם מולו, הוא גם ככה במצב מורכב (בשטח משמחת תורה, חוץ מכמה ימים בודדים בבסיס) ולא רוצה "לנצח" אותו.

עכשיו בדיוק דברנו על הדברים, כי יותר קל שרחוקים. וחיזקנו אחד את השנייה.

ובעז"ה שנצליח לעמוד באתגר. 

נשמע שאת צריכה לסמוך עליו. אין תחרות בינכם. כל אחד והתפקיד שלו כדי למלא את המטרה. ואחד התפקידים של האשה זה לסמוך על האיש שלה שרוצה לעזור ורוצה בטובתה והאשה צריכה להרפות ולתת לבעל לעשות את שלו ולפחות להאמין ולהיות בהוויה ובתחושה הזו.... שמעתי שיעור של מרים קליין בימים האחרונים והוא ממש מהדהד לי בראש ומבחינתי כל מה שמסבירה שם, לגמרי נכון גם ב"עול" של עולם המצוות המשותף (וגם מה שלא משותף כמו אשה שרוצה שבעלה יתפלל במניין או לפחות בשבת בבית הכנסת...)

בקיצור, ממליצה על השיעור שלה ממש....

לא להסתכל על המפגש ביניכה כמפגש זוגי אלא כמפגש של שלושה: את, בעלך והקב"ה. וכשאתם שו עים בקול השותף השלישי זה משרה שכינה בבית.

חיבוק גדול!

זה ממש לא קל ואתם ממש גיבורים!!!

סתם הקטע כתוב בלשון נקבה זו גבורה של הגברים לא פחות מהנשים. בכל פעם שמצליחים זו גבורה של שניכם. 

הלוואי שתצליחו למצוא את הכוחות לעמוד בו.

זה באמת דורש המון המון גבורה...

מתפללת עליכם❤️

מזכיר לי שפעם עבדים בצוות עם מישהי דתייה.

ויצא שדיברנו על כל מיני נושאים...

אני הייתי המוזרה ששמרה נגיעה מבעלי לפניי החתונה..

"כולה קצת חיבוקים"

ואני הייתי המוזרה שכיסוי מלא ולבוש צנוע..

סוג של "מיותר" החצאית הארוכה שלך

לא רק בעניה ..מבאס התחושה שזה רק חומרה שלי.

צריך לזכור שה' סופר הכל

התיאור כ"כ מקטין מהקושי.

הלוואי שזאת הייתה הדילמה,

לשבת באוטו ולהתגעגע לחיבוק.

חודש וחצי רצוף ללא מגע נפוץ גם אחרי לידה. רק שאחרי לידה הסערה הרגשית היא בתחילת התקופה ואז מתחילים להיכנס לאיזון ככל שהגעגוע הפיזי מעמיק.

אנחנו במלחמה, זה לא שהבעל יצא לנופש עם חברים בחול וחוזר ומתגעגעים ובלונים וסלפי ואופס אסורים..

זה כ"כ הרבה יותר מורכב מזה.

המבט החלול, המצבי רוח המשתנים, חוסר/עודף תפקוד, הניתוק/ חיבור מדי לכל מיני דברים..

אירועי הקצה והטלטלות שיכולים לקרות בתחילת התקופה הארוכה שאסורים כמו בדומה ללידה, אבל יכולים לקרות גם באמצע או בסוף התקופה או אחרי הטבילה בכלל.

חוסר התיאום בין רגעי החוסן לשבירה, בין מה שהאשה עוברת בבית לבין מה שהאיש עובר בצבא, ובתוך כל זה יש פרמטר נוסף שהוא מחזוריות האישה.

סתם כדי להמחיש, המחלקה של בעלי שוחררו ונסעו לבתיהם במהלך השבת אחרי שסיימו לעשות להם שיחות אחרי אירוע שקרה בשבת.

וכולם שם ביינישים דוסים ממש. אף אחד לא חילל שבת מתוך חפיפניקיות. זה מה שהלכתית היה נכון לעשות.

ושמעתי על עוד מקרים כאלו. זה ממחיש כמה כל הסיפור הזה הוא מורכב. הרבה מעבר לכמה זמן לא התראנו ומתי פעם אחרונה היה מותר לנו לגעת. הוא מקפל בתוכו הרבה יותר.

לא שאני מקלה בהתמודדות הזאת, קרה לי לפני כמה שנים שבעלי הוקפץ בצו 8 בצהריי יום שהייתי אמורה לטבול ובאותו חודש הקדים לי המחזור והיינו אסורים למעשה חודש וחצי.. השבועיים האחרונים לפני הטבילה השניה לא היו פשוטים, אבל לפחות היו אחרי שנגמר המבצע אז לא היה את החשש של מה יהיה הלאה ועם איזה כוחות נפשיים הוא יחזור להילחם.

קרה לי גם שנאסרנו בטיסה ליציאה לנופש וזה היה אחד הביאוסים..

אבל זה לא מתחיל להתקרב בכלל לניסיונות האלו, לדאגה האמיתית שמשהו יקרה והמחשבות שאולי כן נכון לתת חיבוק/ תמיכה.

סחרור של מחשבות ותחושות ובלאגן וחוסר וודאות,

זה הרבה מעבר לספירה של כמה שבועות היינו ללא מגע..

ולא כל דבר אפשר להתייעץ עם רב, לא כל דבר בכלל מצליחים לנסח את השאלה אם בכלל מזהים שיש שאלה.

לפעמים רק בדיעבד מבינים מה הייתה ההתמודדות בכלל.

לפעמים זה נראה רק כמו סרבול אחד גדול שלא יודעים איך להסתכל עליו בכלל.

בקיצור תפילות. רק תפילות. להתפלל שמה שאנחנו עושים זה מה שנכון לעשות ושלא תארע תקלה תחת ידינו בכל המובנים ושנצליח לייצר חוסן למרות הכל.

במכון הטרטולוגי

אאלט היה לפועה איזה ניסוי במסגרתו הציעו לנשים לקחת פרימולוט כדי למנוע כתמים שנגרמו מגלולות הנקה אז מן הסתם בסדר

על כל התרופות כתוב שבהנקה והריון צריך להוועץ ברופא גם על אקמול..

והופתעתי כשהרופא אמר לי שאין שום בעיה.

הבת שלי היתה בת שנה וינקה בוקר וערב והרופא אמר לי שאין שום בעיה וזה גם לא מייבש את החלב. אז החלטתי לקחת את הסיכון.

אני לא זוכרת אם הרגשתי שינוי בחלב או לא, היא ינקה עוד 3-4 חודשים אח"כ אז כנראה שזה לא ממש פגע..

בכל מקרה אין לי מושג לגבי גיל יותר קטן ו/או הנקה יותר משמעותית. 

בן כמה היונק שלך? הרופא שאמר לי שאפשר זה רופא שממש מחמיר בכל מיני תרופות אחרות בהנקה, אבל אני לא יודעת אם הוא לקח בחשבון שזה תינוקת בת שנה ולא גיל פצפון

כמובן נשמור על הסדר וכמובן לא צריך לנקות או לסדר בשבילנו..

וברצינות- מהחוויה שלי כל המכשירים האלו לא באמת עושים עבודה טובה.

זה רק לבית נקי שרק רוצים להעביר ויש בערב שלא יהיה אבק חלילה או 2 פירורים שנפלו.

משטיפה שבועית בעיקר אבל אני מאלו שאוהבות שנקי נקי כל יום .. ועם תינוק זוחל בפרט שמספיק קצת אבק והוא אסמטי רגיש ממש

מחפשת עזר נוסף שיקל עליי משטיפה יומיומית

או משטיפה בזמני לחץ או עומס..

יש לי שואב ידני שעושה אחלה עבודה אבל הוא לא שוטף, וצריך לעבוד איתו

אם אין לכלוך דבוק או שנשפך על הרצפה - השאיבה שלו משאירה נקי ממש.

והוא עושה את העבודה לבד,

אבל כן צריך להכין לקראתו את הרצפה.

בתור שואב לנו הוא ממש טוב ונוח 👍👍

הלוואי והיה משו שמחליף שטיפה ריחנית באמת

שוקלת לקנות כבר את המכשירים של הסופרים

צודקת לגמריי

שטיפה שבועית מבינה שלא פותר

אבל שטיפה ביום וום משאיר נקי?

עד היום נמנעתי מלקנות כי תכלס לא באמת צריכה.

הילדים שלי כבר גדולים יחסית ב"ה ומלכלכים הרבה פחות ובימים כתיקונם אנחנו רק כמה שעות בבית כשאנחנו ערים באמצע שבוע אז מספיק לטאטא. אבל הייתי שמחה אם היה דבר כזה, כפינוק כזה

בינתיים לא שמעתי על משהו ששווה את ההשקעה.

נחכה ונראה לאן יתפתח השרשור

תשמעו, שווה כל שקל!

יש לי אותו סה"כ שבוע וחצי אבל הבית פשוט נקי!

בררתי על הרובוטים וכולם פה אחד אמרו שחבל על הכסף, מעצבן ומורח את הלכלוך.

השואבים שוטפים הידניים יש להם מיכל מים נקיים ומלוכלכים והם באמת מנקים.

לא במקום שטיפה יסודית אבל בהחלט במשך השבוע שישאר נקי וגם אם לפעמים רצים כן לחפף עם הנקיון היסודי הוא בהחלט נותן מענה.

מקווה שאמשיך להיות מרוצה אבל התמכרתי, זה הרבה יותר קל מלטאטא, אפס מאמץ פיזי..

להוציא, לשפוך, לשטוף.

לא הרבה התעסקות.

מאוד מאוד מרוצה וממליצה.

לי היה רובוט שואב שוטף זול, היה לא משהו

מתישהו הפסקתי להשתמש בשטיפה - רק מרח את הלכלוך.

בשאיבה היה סבבה.

בקיצור ממליצה לפותחת לבדוק על הטינקו

ולצערי לא מרוצה בכלל... לא מתמודד עם הכתמים הקשים אצלנו (צריך לשפוך מים על הרצפה ולעבור הרבה פעמים ולפעמים גם לשפשף עם הרגל - אז כבר עדיף לי לעשות את זה בסמרטוט), ובעיקר - מרעיש נורא...

בחרתי דגם יחסית זול, אז אולי זו הסיבה 🤷‍♀️

בכל אופן, כרגע מתכננת למסור אותו... (ברגע שאאזור כוח לנקות אותו מהלכלוך שכן הספיק לצבור...)

אם אתם מוסרים🙃

וגם לא אכפת לי לשלם סכום סמלי שלא תהיו מופסדים.

אה וכמובן לא צריך שתנקי. 

זה דגם די חדש, אבל בשביל משהו מהיר, עושה אחלה עבודה.

אני חושבת שזה משהו מעולה למי שיש לו תינוקות זוחלים או ילדים בגמילה ומפספסים, עוברים איתו בערב וזה מנקה יחסית טוב. אני רואה שהוא כן שואב וסה"כ מוריד כתמים מהריצפה. אם לא, אני עוברת על הכתם כמה פעמים ואז זה יורד. כמובן שזה לא מחליף שטיפה יסודית, אבל בשביל משהו נקודתי זה מעולה לדעתי.

מה שטוב בו, זה שלא חייבים להשתמש דווקא בחומר ניקוי שלהם, אלא בכל נוזל רצפות שיש לכם בבית.

לגבי ניקוי- אני מודה שאני לא יודעת, כי בעלי מטפל בזה.. אבל הוא כן מנקה את החלקים אחרי כל שימוש.

*אני חייבת לציין שאני לא קשורה אליהם איכשהו, פשוט קנינו את זה בהנחה גדולה דרך העבודה שלי, ובינתיים מרוצים.

קראתי עליו המלצות טובות.

הוזמן כמתנה לי לחנוכה

העבודה של לנקות אותו, לא היה שווה את התועלת שבו...

צריך רק לרוקן את המיכלים ולהוציא את הפילטר ליבוש.

לא נשמע לי יותר עבודה מלכבס את סמרטוטי הרצפה ולשטוף את הדלי... בתור אחת שמחליפה מים כמה פעמים בכל שטיפה רגילה.

יותר מעניין אותי איך הוא שואב ושוטף

לא יעיל מספיק. היה צריך גם לנקות אותו.

והוא השאיר פסים על הרצפה, לפי הסמרטוט...

וצריך לעבור איתו, הוא לא עושה את זה לבד.

אני לא ראיתי בו עניין..

אבל אולי באמת יהיה לך דגם טוב יותר.

אצלנו לא יראו, ביררתי.

ואין לי בעיה ללכת אחריו. הבנתי שהוא מתקדם בעצמו

אני רוצה שישטוף, ולא רק ישאב.

זה לא יחליף שטיפה יסודית, אבל אם זה יחליף שטיפה חפיף, אז הוא טוב לנו.

מקווה שתהיי מרוצה.

אני לא הייתי

שואב רובוטי- עושה לבד. שואב אלחוטי- צריך להפעיל אותו.

אם הציפיה היא לניקוי יותר יסודי, אז זה לא זה. אם זה יותר לניקוי חפיף בסוף יום / פספוס של ילד- זה לגמרי סוגר פינה.

אני נגיד אוהבת להשתמש בזה לפני שבאים אורחים שיכולים ללכלך לי את הבית, נגיד המשפחה שלי (מלא ילדים, בל עין הרע), ואז אני רוצה שהבית יהיה נקי, אבל יודעת שאחרי שהם ילכו אני אצטרך לעשות נקיון יסודי, אז לדבר כזה זה מעולה

לא להחליף שטיפה יסודית שבועית

אלא את הניקיון השוטף של היום יום

בסוף יום כדי לקום עם רצפה נקייה מאבק וסימני נעליים

מצאתי דיל טוב לאקווקס דיבוט t9 מישהי מכירה?

קראתי הרבכ דברים טובים

זאת לא בעיה שלך!

את עם עצבים מתוחים ולוקחת ללב וחבל!.

בכל משפחה יש את הילד המוצלח

הילד שהתקדם, שיש לו מעמד, הכנסה טובה, יותר ילדים, בית יפה ויותר חברים...

אז מה? חיים עם זה!

בעלך כנראה הצליח להתמודד עד שגייסו אותו ואת אחיו לא.

לעניות דעתי - המלחמה נגמרה.

אולי יעשו עוד תמרון חודש בעזה מקסימום וגם זה בספק גדול.

ישראל תאלץ להסכים להפסקת אש תתורת שחרור כל החטופים.

את יכולה לסלוח על ההתפרצות הזאת? עם חסך שינה ואימת מוות מהמלחמה מותר לבן אדם להתפרק קצת, גם אם שלא בצדק על אשתו...

תמשיכי את החיים כרגיל.

ותתלבשי יפה למסיבה של האח.

זה דווקא טוב שלא תהיו אסורים יהיה פחות מתח.

מביאים מתנה, משוחחים קצת, והולכים הביתה.

זאת לא דרמה.

יש מנעד שלם של רגשות חמים שיכולים להועיל

אמפטיה יש?

חמלה?

אפילו רחמים?

בעיני לתת לדברים לשקוע

יש מספיק חזיתות להתמודד מולם

ואת חולה, יש מלחמה, יש את מה שבינכם

זה הרבה יותר מידי

בלי ביקורת, לא עצמית, לא על האיש.

לנסות לסיים יום ביומו

וכשיגיעו הכוחות להתחיל לראות מה ניתן להבריא ולתרן

(נשמע שהאיש מתמודד עם הרבה רגשות מבלי לדבר כרגע על הרגשות שמעלה המלחמה בכלל והגיוס בפרט

ולא הייתי הולכת ליומולדת

יש מספיק סיבות ותירוצים של למה לא )

באמת היומהולדת מכביד נורא

כי הוא לא גויס, הוא המשיך בחייו כרגיל.

יש את הרגשות שהזכרת.

תודה רבה על ההבנה והתמיכה.

זה באמת גדול עלי כרגע.

ה' יברך אותך

עזרת לי.

❤❤❤

תרגעי  מעכשיו

אני לא חושבת שאת צריכה לתת לזה מידי משקל.

מפגשים איתם או איתו ספציפית,הגיס עושה לא טוב. אז תצמצמי פגישות. את לא חייבת עד שיתרפא ולא ירגיש בלב משהו כלפיו. עד שתהיו שלמים עם עצמיכם ...

יש לך מספיק שאת עוברת. אל תוסיפי התמדדות בנוסף על כל מה שאתם כבר עוברים. ולאט לאט יחזור גם הרגש ברגע שלא תהיו בלחץ ותתנו לגלים לעבור.

בהצלחה רבה

ושכדאי לפרוק את זה מהלב ומביניכם...

קודם כל בתוכך להבין מה ולמה כואב לך

ואחר כך לשתף אותו *במקום שזה נוגע בך* סביב זה,

בלי לדבר עליו או לעסוק בו כנושא, אלא במה שהמצב והסיטואציה גורמים לך להרגיש❤️

בקשיים שלנו. ולתת תמיכה אחד לשני. איך איבדנו את זה? זה היה אפשרי עד לפני החגים...

ואיזו עוצמה וגדלות נפש יש לשניכם! פשוט וואו!

כל הכבוד ממש יקרים 💪

המתיקות הזו של הפיוס והקירבה המחודשת, העמוקה יותר, ודווקא אחרי המרחק, ודווקא אחרי ליבון הדברים

ופתיחת הלב שתיארת - אין שני לה ❤

ומקדישה לך קטע שכתבתי בעבר בדיוק על אנשים אמיצים, נלחמים ופועלים למען האושר שלהם, בדיוק כמוכם ❤

זה שווה את זה.

כן,

גם הריב הגדול הזה,

הקשה,

המכאיב,

המרחיק,

המאיים,

המייאש

הטוב שיגיע אחריו שווה הכל.

הזוגיות שלכם שווה את זה.

האהבה והקירבה ביניכם שווה את זה.

זוכרים את הפעם ההיא שחשבתם כבר שהכל אבוד?

שזהו, אין מוצא,

שהרגשתם את הלב פצוע ומדמם,

את המחנק בגרון והדמעות בעיניים?

שלא מצאתם בתוככם כבר עוד כוח, לא עוד הבנה, לא עוד הכלה,

שרציתם פשוט להיעלם.

ועבר זמן.

ועוד זמן.

וזוכרים שעברתם בסוף גם את זה?

שהאהבה ביניכם אפילו הלכה והתעצמה?

שהתגברתם

שצמחתם

שגיליתם על עצמכם ועל בן זוגכם כל כך הרבה דברים חשובים, שלולא אותו משבר ואותה הרגשה "נאחסית" לא הייתם מצליחים לגלות?

שדווקא הלימוד מתוך המקום החשוך הזה עזר לכם אחר כך?

עזר לכם במתנות שגיליתם בתוכו, בדברים שהוא האיר בכם ולכם,

עזר לכם בעזרה ועצה שהצלחתם להעניק לחבר שהיה במצב דומה,

עזר לכם בפרספקטיבה רחבה יותר,

עזר לכם בניסיון אישי והעברתו גם לילדכם בשלל מצבים

תזכרו גם את זה.

בתוך החושך, בתוך המרחק, תזכרו.

שעבתרם כבר הרבה.

שיכולתם לכך.

שנשארתם יחד, אוהבים, חזקים, יציבים.

שיש לכם כבר קבלות.

שגם מהריב והמרחק הזה תצאו.

מחוזקים.

אוהבים.

שלמים ומשלימים.

ועכשיו?

עכשיו אתם בדרך.

ובדרך יש לפעמים מהמורות

והדרך היא דרך שצריך להמשיך וללכת בה

וגם בתוכה יש תחנות איוורור וכיף

וכמובן יש את הפיסגה כאשר מגיעים

ובתוך כל זה יש גם את כל הטוב שעוד מחכה לכם

כמה כמה טוב עוד יהיה לכם!

כמה אהבה וקירבה שרק אתם ביחד תוכלו לחוות ולהרגיש

כמה עוד אוויר תוכלו להחזיר לריאות

לנשום עמוק ופשוט להינות מכל הטוב הזה

טוב ששווה את זה

טוב ששווה את הכל!

אם אתם כבר הורים, או בדרך להיות הורים, אתם כבר יודעים את זה על בשרכם.

כמה תקופת ההריון עצמה, עם כל המורכבות והכאבים והקשיים שבתוכה

או תקופת ההמתנה לילד, הבדיקות, הרופאים, הזריקות, הדמעות, הכאב

או תקופת הלידה ואחרי הלידה, הגוף והנפש שקרועים

אבל בסופו של יום,

כאשר אתם חובקים את הילד שלכם, 

זה שווה הכל.

כאבי הגדילה שלנו מכינים אותנו בסופו של דבר לגדול.

גם בזוגיות.

אתם תגדלו.

הביחד שלכם יגדל.

אל תתייאשו,

רק תמשיכו ללכת

כל פעם עוד צעד אחד קטן בלבד קדימה. זה הכל.

ואחריו רק עוד אחד.

ובסוף הצעדים שלכם, המסירות וההתמדה שלכם יביאו אתכם לשם!

והאוויר שם מתוק מתוק

ולהרגיש שאתם אוהבים עד הסוף ונאהבים עד הסוף זו המתנה והזכות הכי עוצמתית ומיוחדת שיש,

ולשם, בדיוק לשם, אתם צועדים

דרך צלחה 🌹

איזה  יופי❤️

מעכשיו תשתדלו לשמור אותו קרוב

על הכנות שלך.

מדהים.

ולגבי הבעל- תשתדלי פחות להיכנס לנעליים שלו ויותר למקד את עצמך בעצמך. בעלך אדם בוגר, ואם יש לו רגשי נחיתות כלפי אחד האחים- זה אנושי וזה מובן, אבל את לא המטפלת שלו...

נשמע שאת רוצה לחזור לאהוב אותו.

מה יעזור לך לאהוב אותו קצת יותר?

נשמע שאת צריכה גם סעצמך לצאת ולהינות, וקצת לצאת מהלופ הזוגי...

יותר הנאה=יותר קלילות= ראש בריא יותר= זוגיות שעולה יותר כלפי מעלה

לא נורמלי להעביר ככה את החיים. תשבו לשיחה ותגידי לו שזה לא בגבול הטעם הטוב ואת חושבת שכדאי לילך לטפל בזה.

מעבר לזה, אני באמת לא חושבת שיש לך מה להתערב ביניהם. 

בגלל זה כתבתי "השתנית".

הוא אוהב את אח שלו

ואח שלו אוהב אותו

וזה התפרץ כי האח לא גויס, והמשיך בכיף את חייו.

עכשיו היומולדת בוטל כי אני חולה

ונקבע תאריך חדש.

אנחנו משפחה❤❤❤

את אלופה וגיבטרה

וזה יהיה שווה...

אבל הבנתי שגמילת לילה היא תהליך פיזיולוגי שיכול לקחת המון זמן..

ממליצה לקרוא על זה

בן 5.

הרבה פעמים מתעורר כשצריך לשירותים, אבל בוכה במיטה ואז אנחנו באים לקחת אותו לשירותים.

לאחרונה הפתיע כמה פעמים וקם לבד.

(אבל היו לאחרונה גם כמה לילות שלא התעורר בכלל ופספס. דווקא אחרי תקופה ארוכה שלא פספס כמעט..)

מצד גיל זה יעל לקרות הרבה לפני

אבל מצד הקצב- אם רק לפני חודש וחצי התחיל להגמל בלילה אז זה בסדר גם כמה חודשים אפילו להתנהל ככה שמעירים לשרותים

ולפעמים גם בהמשך יש תקופות נסיגה

וגם אז זה בסדר

זה לא נשאר לנצח ויעבור לבד

יכולה להגיד לך שאני עליתי 13 קילו בהריון ועכשיו חודש אחרי לידה וירדתי 10 קילו עדיין יש בטן קטנטונת

זה מאוד משתנה מאישה לאישה וזה תלוי כמה עלית בהריון 

הבנתי ש10 קילו זה רק ההריון עצמו כלומר העובר השלייה וכל הנוזלים

אולי בגלל בצקות שנהיו לי אחרי הלידה.

ואח"כ עוד עולה בהנקה

אחרי הלידה...

משקל התינוק  (תלוי בו)

עוד כ2 קג מי שפיר שליה..

מעבר לזה נפח הדם מצטמצם זה איזה חצי קג (אבל לוקח קצת יותר מיום יומיים)

העליה בשדיים וההשמנה הכללית הנצרכת לוקח לה זמן לרדת

הבטן זה שרירים ולא שומן- מכירה כאלו היפרמזיסיות שירדו בהריון במשקל (גמרו פחות ממה שהתחילו..) ועדיין יש בטן

והיא נשארת עד שעובדים עליה. לפעמים לתמיד. (כמה נשים וולדניות את מכירה שהן ממש שטוחות? וכאלו שילדו 3,4,6?)

ויש כמוני- שמיד אחרי הלידה מתחילות להשמין מההנקה!

הבטנונת הזו של נשים וולדניות יורדת אחרי שרירי בטן וכו?

כי אני מכירה גם רזות שיש להן כזו, אז מתלבטת האם זה שומן או שריר רופס?

זאת גם אפשרות...

אי אפשר לדעת כל גוף הוא שונה. 

נעלבת מכל שטות בשבוע הזה

בגדול-בחילות זה לא מדד לכלום

אבל החרדה מובנת

תגידי שאת מבינה שעבר רק שבוע אבל מאוד מודאגת ואם הוא יכול לעשות איתך חסד לבדוק אותך זה יקל עלייך

יש שלב שבו פתאטם נעלמים הבחילות, קרה גם לי. גם שהשאלה הזו חוזרת אצל נשים ומופיעה פה כל כמה זמן.

אז הכל בסדר ואין מה לדאוג. יותר מזה, תהני מההרגשה הטובה...

שמלות יומיומיות לעבודה מבד יחסית עבה

עדיין צריך מעיל כמובן, ואני שמה גרביונים עבים ממש חורפיים

זה הכי חורפי שלי

מלבד זה - כל שמלה עם חולצה מחממת מתחת, גרביונים עבים וקרדיגן עבה מחמם מעל יכולה להתאים

בהצלחה בחיפושים! ועוקבת

אצלינו הכי זול 250 ויש גם 400.

וזה לא שה400 מיוחד יותר

גם לי זה נהיה מההריונות

וזה ממש מציק לי

בעלי טוען שסה נגרם מהליכה יחיפה.

יש מצב?

(יש לו כפות רגלים של תינוק.. והוא כל היום עם נעליים, אני 90% מהזמן יחיפה גם בעבודה מורידה נעליים מתי שאפשר ו.. פדיקור פעם ב3 שבועות בערך..)

לגבי חומרים וכו'- פצירות- יש חשמלית ויש ידנית. אם ידני ואת מתחזקת כל הזמן האמת לא ראיתי הבדל בין זול ליקר. חשמלי לא קניתי.

קרם לתחזוק של שול מעולה, לא ניסיתי אחרים אבל.

אבל למרות התחזוקה המתישה תכלס עדיין מדי פעם הולכת למקצועי כי זה יותר פיניש 

כבר כתבה כאן מישהי בשרשור אחר שטיפול אישי זה גם קצת התפנקות אז מדי פעם טיפול פנים, פדיקור.. לי עושה טוב

ואצלינו עולה -150 120 וחשבתי שיקר, טוב שאתן מאפסות אותי

גם ללכת עם סנדל פתוח גורם לזה.

אם קשה לך ללכת עם נעלי סגורה אפשר לשים גרב קצרה עם כפכף טבע נאות.

כן ואני מבינה את העניין שזה פינוק.

אני מפנקת את עצמי בדברים אחרים 🙃

לא רואה את עצמי מתחילה ללכת עם נעליים.

יש לי נעלי ספורט טובות אבל לא כיף לי שהרגל סגורה.

לא רגילה לשבת ישר יותר רוקדת על הכסא.. וזה לא נח שהנעליים נתקעות בי

אז מעדיפה רק גרביים ובבית יחיפה..

אם זה המחיר אז אין מה לעשות

וטוב שאץ אומרת יהיה לי קלף לבעלי שזה לא קשור!

כי זה יוצר מעגל חוזר לתשלומים על דבר שלא באמת מועיל, אלא רק נותן פתרון אסתטי

וכמובן, פרנסה למניקוריסטית

הדרך הכי טובה להימנע מיובש ברגליים היא ללחכך אותן. לשים הרבה לחות. אפשר לנסות עם שמן, זה לדעתי הכי עדיף

ולא חייב שמן המור או שמן אפרסמון

מספיק שמן זית/שקדים/ קוקוס. הקוקוס מעולה אגב

ולהקפיד על זה

זה הזמן הכי נכון - אחרי מקלחת, וכשכפות הרגליים נחות. ועדיין פעם ב בכל זאת צריכה מניקור פדיקור.

לא ידעתי על שמן קוקוס. תודה על המידע!

אפשר לקנות מאליאקפסרס כמו חצי גרב אלסטית ששמים אחרי ששמים תקרם כדי שלא ילכלך תמיטה

וללכת עם נעליים סגורות

כפכפים ונעליים פתוחוץ לא בריאות גורמות לעור הזה

אופציה נוספת יובש אז תשתי הרבה

אשמח אם למישהי יש המלצה מה אפשר לעשות בבית, בלי ללכת למישהי מקצועית

ולמרוח קרם נגד פטריות

אם זה בציפורן המצב יותר מסובך תתייעצי עם רופא עור. למרות שאני כן ממליצה על פדיקור רפואי

בשוטף להשתדל לשמור על רגליים יבשות ומאווררות למניעה.

גם שמן עץ התה יעיל, אפשר לערבב כמה טיפות בקרם רגיל ולמרוח, גם בזה צריך להתמיד. 

אח"כ לשייף

למרוח חמאת שיאה

אבל פעם הביאו אלינו מפגש מעשי עם פדיקוריסטית.

הכנסנו רגליים למים חמימים עם תכשיר כלשהו (אולי אבקה אבל אני בטוח לא זוכרת שם) לריכוך. אחרי 10-15 דק' היא אמרה לשייף בהתחלה עם הצד היותר גס של המשייף ואז לעבור לצד היותר עדין. (לשטוף שוב מהקילופים.

למרוח קרם לחות בסוף. ואם רוצה אז לק💅 

מתפללת שנחזור להתעסק רק בדברים כאלו של החיים, עם חדשות כגון ההוא התארס עם ההיא.

שנננצח ניצחון חזק ומוחץ שלא יעזו להרים ראש לעולם.

וסליחה על פרץ הברכות הלא קשור לשירשור

או שזה נעלים חדשות ולפעמים לוקח לרגל כמה זמן להתרגל.

היה שינוי בזמן האחרון שיכול לגרום לו לסטרס?

כיווץ אצבעות אצל ילדים יכול להעיד על לחץ ממשהו

את השיגרה ואת הסביבה ולמנוע ממנו מצב שירגיש צורך של להיות בלחץ ...

אז הבת שלי הייתה מכווצת אצבעות קבוע ומישהי קרובה מהמשפחה שלי שהיא פסיכולוגית ילדים ומטפלת רגשית אמרה לי שזה נובע מלחץ..היא צדקה

שהצלחנו לתת לילדה הרגשה רגועה ולנטרל תדברים שהלחיצו אותה היא הפסיקה לכוות אצבעות לבד

תורידי לו נעליים בכניסה למעון ובכניסה לבית.

יש גרביים מכל הסוגים, גם כאלו שלמטה זה כמו סוליה קשיחה ולמעלה גרב.

אבל גם גרביים עבות רגילות נגד החלקה יכולות להתאים. (זה נקרא גרביים מגבת)

יכול ללכת בלי נעליים בחצר.

מחפשת פיתרון למצב הזה...

כדאי להתייעץ עם אורתופד?

אמורה להיות מותאמת לילדים בלי נעליים, מה הם עושים עם פעוטות שטרם הולכים עם נעליים?

אולי תשלחי אותו עם גרב ונעל עם רצועה אחת באצבעות הרגליים? יש כאלה בלידר ומקסטוק.

לגבי בעל מקצוע מניסיון שלי אורתופד פחות ידע לתת מענה.

אולי עדיף דווקא רפלקסולוגית שתלמד אותך לעשות לו עיסוי באצבעות להחזיר לו את הגמישות.

יכול להיות שזה נובע מקור?

ממה שאני רואה הנשים שכותבות שם חוזרות ללידה חוזרת שוב לקיסרי צרפתי..

ואז הן עושות מאמץ ללדת בניתוח שקל יותר להתאושש ממנו...

לפותחת - אני לא מכירה (גם לא יודעת כמה שנים הניתוח הזה קיים בארץ, כך שיש נשים שכבר הספיקו ללדת שוב), אבל נשמע לי שלא אמור להיות הבדל... אולי תנסי לשלוח שאלה לרופא שמנתח ככה?

קראתי על מחקר לפני כמה זמן שמצא שאין באמת הבדל בהתאוששות.

רק שבצרפתי משתמשים בפחות חומרי הרדמה וזה מה שמאפשר לקום מהמיטה מאוד מוקדם.

כך שלגבי ויבק לא רואה סיבה שיהיה הבדל. בכלל אם זה גם נעשה בצורה עדינה יותר

אחרת.

ההרדמה.

כשנתנו פחות חומרי הרדמה לנשים שעברו ניתוח קיסרי רגיל, גם הן יכלו לקום מהר יותר מהמיטה.

לא יודעת מה בדיוק עושים בניתוח שזה שונה אבל מניחה שאם כבר חותכים פחות או זה מתבצע בצורה יותר עדינה. כך שאם בקיסרי רגיל אין בעיה לויבק בטח שגם בצרפתי לא תהיה בעיה. והכי טוב יהיה לשאול את הרופא...

ההנחיה היא לחכות שנה אחרי קיסרי להריון הבא כדי לתת לגוף זמן להחלים ובד"כ לא יעשו זירוז בלידה הבאה, אבל מעבר לזה לא שמעתי על מניעה  מלנסות ויבק

קיסרי צרפתי הוא קיסרי חוזר- נשים שבעברן היה ניתוח חירום, או לא חירום שבעקבותיו הן חייבות להמשיך ללדת בקיסרי ומנסות לשפר את החויה.

(אם כי ייתכן שחלקן הגיעו לקיסרי בגלל מצג עכוז או סיבות אחרות שלא משליכות בד"כ על המשך הילודה.)

סתם ממה שאני קראתי בנושא, זו ההתרשמות שלי.

חוץ מזה, שלא חושבת שאמור להיות הבדל בין ויב"ק כזה לויב"ק "רגיל"

אפילו קצת לפני כן, ואכן היתה ממש הקלה.

לא ישן עדיין לילה שלם אבל לפחות במיטה שלו, וגם בעלי שותף להרדמות מה שלא היה עם הנקה.

הרגשתי ממש חיים חדשים אחרי שנה שלא ישנתי בלילות. (החלפתי לתמל פעמיים ביום, לא נרדם בלי זה לצערי ולא היתה לי ברירה. הרגשתי שלא יכולה יותר עם ההנקה בלילות וזאת הדרך היחידה שהצליחה)

הבן שלי גם היה ככה וזה היה סיוט.

בערך בגיל הזה אולי עוד חודשיים קדימה מתישהו נשבר לי והחלטתי שאני לא מניקה בלילה ויהיה מה.

(זה היה אחרי לילה קשה ממש שיצאתי מדעתי ופשוט התפוצצתי)

לדעתי רק החלטה נחושה שלך שאת לא מניקה בלילה תעזור.

אני אמרתי לילד שמקבלים רק כשיש אור בחלון, ובאמת בחמש שש כשהאיר נתתי לו.

היו 2-3 לילות קשים ומאז שקט.

אומנם ממשיך להתעורר בלילות עד היום אבל מסתפק בבקבוק מים וממשיך לישון במיטה שלנו לצערי.

אחרי עוד כמה חודשים הפסקתי את ההנקה לגמרי.

אצלי סביב הגיל הזה התחילו לקחת מוצץ. מי שסירב קודם.

הוא בעיקרון לוקח מוצץ. במעון עוד יש לו קשיי הסתגלות, והמוצץ עוזר לו. גם סתם במשך היום הוא עם המוצץ כשרוצה, אבל לא מכור, ואחה"צ כשהוא איתנו המוצץ לא מעניין אותו יותר מידי והוא משחק יפה. אבל בלילה, קשה מאוד לשים לו מוצץ, כולל מוצצים שאהב בבית או משתמש בהם בבוקר במעון.

לגבי בקבוק, עקב אלרגיות לא מקבל בקבוק. חושבת לבקש עכשיו מרשם לתמ"ל מיוחד, אבל גם זה לא בטוח יעזור (גם מבחינת הטעם וגם מבחינת הצורך להדבק לאמא).

אוכל לפני השינה- הוא יונק הרבה לפני השינה, כמה פעמים, אם רוצה. וארוחת ערב לפעמים אוכל יפה ולפעמים פחות. גם תלוי מה יש לאכול... לא תמיד אוהב את האוכל של המלון, אבל כן אוכל בסה"כ כשרוצה.

לגבי 2-3 לילות קשים, במקרה אחר הייתי מוציאה מהחדר, נותנת לבעלי לקום, לוקח אותו לסלון כשבוכה. וכו. כל זה לא אפשרי במציאות הזאת.

וגם באיזהשהוא מקום אני מבינה שבאמת קשה לו המציאות הזאת שכל כך הרבה דברים מוכרים נעלמו מחייו אז רוצה לעזור לו (נניח מציעה לו לישון איתי במיטה או מחובקים, אבל גם זה לא מספק אותו).

לא נראה לי שיהיה לכן פתרון קסם, אבל גם לפרוק זה משהו. וגם עוזר לי לסדר את המחשבות.

במיוחד כשעייפים ואין כח. ולא מתחשק שכווווולם ישמעו צרחות. ושיעיר גם את האחרים וכו'.

זה ממש מאתגר.

תבחרו את המלחמות. ואת מה שמתאים לכם.

לשים בצד של אבא ולהניק לפני השינה שם. ואם יש צורך בלילה אז להגיע אליו, להניק ולחזור למיטה שלך. נראה לי שאם הוא

יבין שיש הפרדה ברורה וכ"א ישן במיטתו זה יכול להקל על שניכם.

ולגבי ארוחת ערב- כן כדאי לראות איך בכל אופן לתת לו אוכל משביע ופשוט שהוא אוהב, אולי ממרחים שהוא אוהב על פרוסת לחם

או דייסה (אורז או שיבולת שועל מהירות הכנה) עם כפית בטעם שהוא אוהב (אפשר להוסיף תוספות לפי מה שהוא אוהב כמו קצת קקאו או פירות, סילאן וכו)

מאמינה שילד עייף ושבע ישן טוב יותר.

והלוואי שמשהו מכל זה יעזור ויקל עליכם, זה מצב לא פשוט. בהצלחה!

משהו כמו דייסה שאפשר להכין עם מים חמים, בסקוויטים כאלה של פעוטות, גרבר וכו...

משפיעה עליו.

בכל מקרה בגיל הזה אפשר גם לגמול מהנקת לילה. אני גמלתי בלילה בגיל שנה ו3 כשהרגשתי שנהפכת למוצץ אבל אולי אם אתם לא בבית שלכם לא הייתי מתחילה תהליך כזה עכשיו מצד שני אולי אם תישנו טוב כולכם זה יעזור קצת להקל את השהיה מחוץ לבית.

בכל מקרה אני גמלתי בהדרגה הוצאתי את העריסה לחדר לידי( אם יש לכם אופציה להזיז,את העריסה בשעות הלילה למקום קצת מרוחק ממכם גם אם זה באותו חדר אבל יש חצי קיר בינכם זה סבבה) ובהתחלה אם התעוררה הרמתי וליטפתי נדנדתי ושרתי כל מה שעזר לה להרדם חזרה זה לקח בהתחלה שעה לפעמים ורק לפנות בוקר החל מ4 כזה הייתי מניקה אחרי כמה ימים הורדתי גם את ההנקה הזו ועברתי להניק רק כשיש אור ואפיחו שהיתה קטנה אמרתי חה שיונקים שוב רק כשיש שמש שוב..

אחרי שבוע וחצי בערך נגמלה לגמרי מהלילות וברוך ה גם הפסיקה להתעורר בלילה. הצעתי גם מוצץ או בקבוק מים כשהתעוררה לא ממש רצתה אצלי  לםעמים בעלי קם אליה וזה עזר.

השנה ראיתי קישור דומה למה שקניתי.

התכוננתי עם הכל ורק את זה שכחתי 🤦🏻‍♀️

בהצלחה!!!!!

יש עכשיו 1+1 ב100 ש"ח. איכות נחמדה.

ב30-40 ש''ח

כי מגפי גומי יש בכל בזאר וכאלה ותכלס הפשוטים באיכות אחלה.

מאוד שימושי לימים כמו אלה

הילדים סבבה איתם אז לא משקיעה בעוד זוג

לבת שלי יש עוד מגפיים רגילות כאלה שהיא לא באמת שמה

מאמינה שבהמשך כשיגדלו  נעבור לנעליים אחרות

אבל אם יש גשם, ממילא לא יוצאים מהבית אצלנו. או שיוצאים לסיבוב קצר עם המגפיים

סופו של דבר,הם בגיל שמעניין אותם חקפץ בשלוליות,לא להראות טוב 

מגפי גומי יפהפיות

עם נצנצים

הרפידה שיש בפנים (אין לי מושג איך קוראים לזה) תוך כמה ימים התחילה להתגלגל ולהתקמט ואז פשוט נפלה וזה עצבן אותם והפריע להם מאד

והילדים פשוט לא הסכימו לנעול את זה יותר.

מקווה שאצלכם זה יהיה אחרת

עלה לי יחסית זול 70 שח לזוג

ומשלוח עד הבית

לק"י

אצלינו בשבוע הבא אמורים לחזור באופן כמעט מלא.

ואני לא בטוחה כמה זה חכם.

אצלינו כבר נסגרה ההרשמה

לא קיבלתם עדכון מהגן/ביס?

אצלנו היה כתוב שההרשמה היא עד יום חמישי...

ונרשמים דרך האתר- אולי ככה את יכולה לבדוק.

בהנחה כמובן שהשקט יישמר.

לק"י

ולא פרסמו קייטנה.

אבל יש מצב שהשנה לא נצטרך, אז פחות לחוץ לי.

בתשלום של 50 שח.

גרה בירושלים