פורום הריון ולידה (עמוד 712)

קוראת בעיקר לפני השינה אז אין לי כח להגיב.

כיף שהתעניינת... 

הפסקתי להניק לפני חודשיים

למה על כולן עובד 2 כדורים

לא יכולה לקחת גלולות משולבות

מכירה כאלה שלוקחות סרזט ולא מניקות.

בנות 40 פלוס משום שיש להן איזו רגישות לאסטרוגן ובסרזט אני חושבת שיש רק פרוגסטרון. גם לי רופאת נשים המליצה לעבור (לא מניקה כבר שנתיים) גם מהסיבה של הרגישות. זו שלוקחת והיא מעל 40 אמרה לי שאכן יש בלאגן איתם בתקופות מסויימות אבל אז זה מסתדר ושווה לחכות בסבלנות...

לה נגיד כל כמה חודשים יש בלאגן של כמה שבועות ואז חוזר לה למצב ללא כתמים ודימומים.. .והתקופה הטובה הזאת נמשכת הרבה זמן.   

אז להמתין בסבלנות?

כי אמורה להפסיק לקחת 2 כדורים ביום שלישי

הדימום ממשיך עם 2 כדורים

אם ארד חזרה ל1 יש מצב שיפסק או שאין סיכוי?

לא קיבלת מחזור בגלל זה?

ואי לא יודעת מה לעשות אני כבר נידה שבועיים+

את לוקחת את 2 הכדורים יחד או כל 12 שעות?

ממליצה לקחת ביופלונאידים+ברזל בחודש הראשון.

למה שלא תחליפי לגלולה אחרת מהלא משולבות? (נורידי, דיאמיליה, פומיניק, מיקרולוט)

הרב שלנו אמר שבאמת לא לכולן זה עוזר

ברזל למה? הוא תקין אצלי

דיאמילה היה לי זוועה

המשולבות בעייתיות עבורי

שוקלת להפסיק לקחת ולחזור לטבעיות 

רק בגלל הקיסרי .......... 

ברזל יכול לחזק את רחם גם אם הוא תקין אצלך, בהנחה שאת לא בגבול העליון של הסקאלה...

חוץ מדיאמיליה יש את הנורידיי, פומניק, מיקרולוט שהן גלולות לא משולבות- אולי אחת מהן תהיה טובה לך?

כמה זמן את אחרי הקיסרי?

ואת השתי כדורים את לוקחת יחד או אחד כל 12 שעות?

אולי כדאי להתייעץ איתם באמת.

אני בת למשפחה יחסית גדולה עם הפרשים מאוד גדולים, יותר מעשר שנים וגם יותר מזה,הקשר מעולה ואוהב.

זה תלוי בתוכן שיוצקים לתוכו

בעיניי, אם אתם מרגישים צורך באיוורור ואתם לא תמימי דעים בעניין, זה לא שיקול

אבל זה מהניסיון שלי

חוץ מזה שאת רק 4 חודשים אחרי לידה! זה ממש עוד זמן הסתגלות לקטן התורן. אל תיבהלי, זה בסדר אם ייקח קצת יותר זמן עד הפעם הבאה

בדכ עכשיו כבר הייתי בהריון מבינה?

אבל עזבי את זה גם אם אני רוצה אני מתכוונת עוד חודשיים שלוש ככה השאלה היא איך מגיעים להחלטה הנכונה גם אישית וגם משפחתית

שאצל כל אחת יש סקאלה אחרת של שיקולים

אחת תציב לעצמה משםחה גדולה וצפופה בכל מחיר עד כמה שאפשר לשלוט בזה

אחרת תחליט שהwell being של כל בני הבית עולה על השיקול של משפחה גדולה

אבל אני הקטנה לא בטוחה שתתן לך מענה כי אני לא חלמתי על משפחה ענקית או אפילו גדולה אף פעם. זה תמיד היה אצלי יותר בקטע של - נתחיל, נראה איך זה, ונחליט.

רק את יודעת את הכוכביות הקטנות מה שנקרא שבאות עם החלום. אבל לפני שתחליטי, אולי אם תשאלי את עצמך כמה שאלות לפני תוכלי לקבל כיוון

למשל

למה חייב הפרש של שנה - שנה וחודשיים ולא הפרש של שנתיים שלוש נגיד?

האם העובדה שאת 'רגילה' ב"ה לילדים צפופים ופתאום תמנעי לתקופה נוגעת לך במק פנימית אחרת שהיא לא הקשר ביניהם?

מנעת פעם? יכול להיות שזה קושי מול המניעה עצמה? בהיבט הרוחני הלכתי שלה? בקשר להשפעות של מניעה על הגוף?

אם זה לא חשש ממניעה, אז למה את ככ חוששת לקשר ביניהם, ששנתיים יעשו את ההבדל? ה עדיין מאוד קרוב סה"כ

כשאת אומרת שאת רוצה להתפתח והעומס מוגזם - האם את לוקחת בחשבון שזה יילך ויגדל אם תיקלטי בקרוב בלי הזמן הזה שאת חושבת לקחת? יש לך איזו תכנית להתנהל בתוך העומס בצורה שתקל עלייך אם את בעז"ה נקלטת בקרוב?

בת כמה את? יש עניין של גיל מבחינת פריון..?

האם הצבת לעצמך יעד כמותי שאת מרגישה זאת צריכה לעמוד בו?

כמה הדעה של בעלך בעניין חשובה לך וכמה הוא משםיע על קבלת ההחלטות? נשמע שזה שיקול שלך יותר אבל צריך לתת גם לו את המשקל

לא יודעת כמה עזרתי אבל ניסיתי❤️

האמת שאנחנו לא משפחה גדולה אני מתכננת משפחה די ממוצעת..

הקטע שמלחיץ אותי זה לא לקחת הפרש של שנתיים אלא משו כמו 4 שנים ואז יהיה פער

לא מנעתי אפפעם אבל אני דווקא מרוצה מהמניעה

אני צעירה אין עניין פוריות פשוט לא רוצה פערים גדולים לסיים עם הכל ולחזור שוב על הכל מהתחלה לא יודעת מה הכי נכון האמת

לגבי הדעה של בעלי חשובה מאוד כמובן וברור ששום דבר לא ייעשב בצורה חד צדדית בכל זאת..אבל בעלי שיהיה בריא לא ככ אכפת לו בעניים בכללי הוא פשוט זורם עם מה שאני רוצה.. פשוט חושב שכרגע מתאים הפסקה

אז בסוף בסוף - את צריכה לסמוך על עצמך שאת מחליטה ולוקחת החלטות שתוכלי לעמוד בתוצאות שלהן.

את מנהלת את המשפחה. את ובעלך, כן? אבל את חלק מהראש

כל החלטה מושכלת (בדגש על מושכלת, אחרי בירור פנימי) תהיה נכונה לכם כי את תהיי שלמה איתה, גם אם לא במאת האחוזים, אבל הנטייה תהיה אליה - זהנכון לכם. כי ביררת. כי חשבת על מעבר לכאן ועכשיו רגע. מעבר למה שאת רגילה. כי לקחת בחשבון משתנים שהוא לא היו קודם. והשם נתן לך את הכח להחליט. פשוט ככה.

כמו שלפני ההריון האחרון הצלחת להחליט שאת לא מונעת כי..זה התאים מסיבה כזו ואחרת, אם צריך רגע להוסיף משתנים חדשים ולשקול - זה חגמרי בסדר.

זה חלק מהתפריד שלנו כאמהות. לברר עם עצמנו מתי אנחנו מסוגלות להביא עוד שפע של נשמה לבית ומתי אני מנהלת את השפע הקיים ואוגרת כח לשפע שיבוא בעז"ה

ואפשר להתייעץ עם רב שיכווין. אני מצאתי בזה עזר גדול האמת

החלטות טובות!

אני מאוד רגשית בכל מה שקשור להריון ולידה.

ברמה שאני יכולה לבכות שקיבלתי מחזור ואני בכלל עם מניעה.

אבל עם הזמן למדתי להפריד עוד יותר את הרגשי והשכלי

ולקבל החלטות בנושא הזה.

פשוט עם הזמן ראיתי שבשביל לגדל את הילדים שלי בטוב עד כמה שזה תלוי בנו

אז אני לא יכולה להיות רק מונעת מהרגש.

יש כל כך הרבה דברים טכניים באמצע הדרך

שבסוף משפיעים על הרבה דברים

על הזוגיות, על הבריאות ועל המצב הנפשי

וחייבים לתת לזה גם משקל.

זה לא אומר בהכרח שהמסקנה תהיה שמונעים עכשיו הריון

אבל שהדברים האלו נלקחים בחשבון אז הכל אחרת.

אם אעזור.

יש לנו 2, בפער של שלוש שנים.

לא יודעת מתי יהיה הבא בתור (בע"ה).

לא מפרטת את הסיבות כאן

אבל כן תוהה לפעמים לגבי הקשר, ועונה לעצמי שזו לא סיבה להביא עוד ילדים.

הקשר בין השניים שיש לנו מקסים ממש, למרות הפער.

וגם ביני לבין אחים שלי שיש פער גדול, יש קשר טוב.

אני חושבת שזה יותר תלוי באיך המשפחה נבנית, מאשר בפער בין הילדים.

יותר חשוב בעיניי נחת ופניות לילדים כרגע, להרגיש יציבים וכל השיקולים שהעלת.

אני בטוחה שזה יותר משמעותי לילדים

גדול מהשאר - אז זה בסדר. אפשר להביא את הילדים ב"קבוצות", ואז לפחות יהיה להם קשר בתוך ה"קבוצה" שלהם.

(אבל כמובן, האדם מתכנן והאלוקים צוחק... מכירה צחוק עצוב כזה מקרוב )

שאת פשוט עד עכשיו זרמת עם מה שבא ומה שהולך. זה לכשעצמו אינו דבר רע.

אבל פתאום כשאת כן נותנת מקום למחשבות שלך, ולחששות שלך ובעלך

אז זה קצת מפחיד אותך. מרתיע אותך ואת חושבת אולי עדיף לא לחשוב על זה יותר מידי.

אז לא. חשוב שתדעי שזה מצויין.

אם חשוב לך ההתפתחות האישית, אז תני לזה מקום.

אולי זה לא אומר בהכרח לחכות עם ההריון הבא. אבל זה אומר לטפל בנושא הזה.

לחפש לעצמך כיוון. אולי תגיעי למסקנה שבאמת חשוב בשביל זה לחכות שנה שנתיים עם עוד הריון.

אם הכי חשוב לך זה אחים צמודים צמודים, אז יאאללה

אגב, לגבי האחים הצמודים

ההפרשים האלו שאת מדברת עליהם הם ניכרים ומשמעותיים רק בגיל הפיצי

ככל שהם גדלים, אז אין ככ הבדל אם ביניהם יש שנה וחצי או שלוש שנים.

כך שבעיני זה לא שיקול האם למנוע או לא בטח אם לא מדובר על תקופה של שנים רבות..

זה בעצם החיים שלך, של ילדייך. העתיד שלכם.

אגב, אנחנו לא יכולות לדעת אם הבחירות שלנו יהיו נכונות לעתיד. אף פעם. זה גם מה שגורם הרבה פעמים לא לחשוב פשוט. זה הכי קל. לזרום. לתת לדברים להתגלגל. אבל אנחנו עושים את ההשתדלות.  

נראה לי לא הגיוני מעכשיו להחליט על עוד שנה, קחו שנה הפסקה ועוד 10 חודשים תדונו בזה מחדש לגבי מה הלאה, אולי אז גם את תרצי עוד שנה ואולי הוא פתאום ירצה שכן יהיה הריון.

זה דבר בסיסי שאם אחד מבני הזוג לא מעוניין- לא מביאים.

תחשבי אם זה היה הפוך..

לגבי פער בין האחים זה לא נורא, וגם אמרת שתרצי עוד 2 אז הם יהיו צמודים/קרובים ויהיה להם אחד את השניה ועוד כמה אחים גדולים.

ואני לא חושבת שאתם צריכים לדבר על עוד 4 שנים.

תחשבו כאן ועכשיו - האם מתאים *עכשיו* עוד ילד?

כן - כן, לא - לא.

תפתחו לדיון מחדש עוד חצי שנה-שנה אם יהיה שינוי כלשהו אצל אחד מכם.

עמוק לא מתקיים בגלל שצמודים בגיל, זה אולי מחזיק בגיל קטן,

זה בעיקר משמש את ההורים שאוהבים לגדל ילדים ביחד ולעשות עם כולם אותו דבר, בעיניי זה לא באמת תורם לקשר בין האחים.

קשר בגיל גדול יותר מגיע מקשרי חברות שנובעים מחיבה שמרגישים אחד לשני ומדברים משותפים כמו אווירה משפחתית נעימה וזורמת.

אצלי בן ה4 ובן ה13 חברים מאד טובים, גם יש קשר טוב לבן ה4 עם אחיו בן ה18 קשר מקסים של מבוגר וילד.

נכון יש יתכנות לקשר טוב או לא טוב

בכל סוגי ההפרשים

אבל כמישהי שגדלה בבית עם הפרשים מאוד גדולים

רוב השנים היה קושי מאוד גדול ליצור קשר

במיוחד שאני היתי ילדה והם בכיל ההתבגרות+

חיינו בעולמות אחרים

וגם הרגשתי שאני לא מעניינת..כי כל מה שאני עוברת הם כבר עברו מזמן

לא עניינתי אותם

לקח המון שנים עד שהצלחתי להרגיש שווה בין שווים

היום אמנם אני לא מרגישה כבר 'הקטנה'

אבל קשר קרוב אין לנו בכלל..

אני יודעת שיש המון מקרים אחרים בהם יש קשר מהמם

ברור שזה אפשרי

אבל בעיני ההפרשים לגמרי מאתגרים את הקשר

גם אצלי בבית לגדולה ביסודי ולקטנה בת השנתיים

זה קשר של 'מלמעלה למטה'

הגדולה תחשוב שהקטנה חמודה ותצחק מהיציאות שלה או תעזור לה למלא מים בכוס

אבל הן לא 'חברות' בגובה העיניים מן הסתם

מה חשוב בקשר ועל מה הוא מבוסס.

אם העשיה הזהה היומיומית חשובה, אז ההפרש מאתגר.

אם החיבה והשפה המשותפת חשובים, אין קשר להפרש, כל אחד מתאים את עצמו לאחר.

אצלנו הקשר בין הילדים (וגם עם ההורים) בגובה העיניים, ההפרש הגילאי הוא ספציפי וההשפעה שלו על הקשר מעטה.

אבל יש הרבה משיקים שאפשר שיהיו בכל זאת

נגיד אצלנו, גם עם הפרשים גדולים כאמור, אז הינו עוזרים בשיעורים, לוקחים לגן/ בית ספר ואוספים.. ילד קטן לילד בגיל ההתבגרות זה ממש מתנה בעיניי. עוזר לפתח אינטלגינציה רגשית אפילו ולצאת מהריכוז העצמי 

כשגדלו יותר וגם אנחנו זה כבר נהיה יותר טוב אפילו.

וחברות בין האחים לא חייבת להיות בגובה העיניים במובן של עושים את אותם הדברים, כי בסופו של דבר הם גדלים ומחפשים תחומי עניין אחרים 

אלא יותר במובן - שהגדול מצליח לרדת לגובה העיניים של הקטן רוב הזמן

אצלינו כולם היו בחיים שלהם בחברים ובחברות וכו

אני ממש לא עניינתי אף אחד

וגדלתי ממש לבד

וגם הם שיותר קרובים בגיל (כ

כל אחד חי לעצמו

באמת ההורים שלי אנשים פשוטים..הם לא ידעו 'לחנך' למשפחתיות או לערכים או לעזרה אחד לשני וכו

חוץ מהם

אבל בגדול רוב הימים אחהצ כן היינו בבית וגם כשלא תמיד היה מישהו שכן

ויש גם את ההורים כמובן

ואפשר לעשות את זה גם אם לא גדלת לתוך זה בסופו של דבר

והמודעות לכך היא זו שתעזור לך.ועוד אח קרוב בגיל כנל

חושבת שהחלטה היא מכלול של נתונים

ויש פן של הפרשים

ויש צדדים של כוחות ומסוגלות

וכו

וההחלטה הנכונה להם היא שיקלול של העל והקשבה לעצמם

ואגב לא חייב לחשוב רחוק

אפשר להתחיל למנוע ועוד כמה חודשים לחשב מסלול מחדש מה נכון להם

לא צריך להחליט לקדימה 

גם לי היו חלומות על רווחים מסויימים.. לצערי לא הכל בשליטה שלי ולא הכל תלוי בי, לאט לאט אני מאמינה יותר שמה שיהיה, מתי שיהיה, יהיה מתנה ענקית לכל המשפחה. אני מרגישה שאם אני רק אתכנן תוכניות מדוייקות על כמה ילדים, כמה מרווח ביניהם, אני אשתגע.

מאמינה שכל הפרש בין ילדים, בין אם הוא קטן ובין אם הוא גדול, יש בו מתנה ומשהו מיוחד משלו, וזהו

חשוב להיות קשובים לכוחות

בשביל לגדל ילדים צריך כוח..

כמובן בלי לשנות את התפיסות והאידיאלים אבל קצת לרווח זה הגיוני..

פעם המניעה הטבעית הייתה יותר רווח ויותר מאוזנת..

להחליט מעכשיו כמה הפסקה. כרגע האיש לא בעניין. וזו החלטה זוגית. ואת גם מרגישה צורך לעצור. אז תעצרו עכשיו. ותבחנו את המצב והרצון כל תקופה. יכול להיות שכרגע עמוס לו רגשית אז הוא זרק לך ארבע שנים. אבל שבעוד שנה הוא ירגיש אחרת לגמרי.

לגבי קשר בין אחים וכו', מבינה את זה. אבל בעיני האישיות זה לא שיקול אם אין כרגע כוחות.

ובכללי בטווח הרחוק ובחיים הבוגרים יכול להיות קשר מאוד עמוק גם בין אחים רחוקים יותר בגיל.

1. בעניין הקשר בין האחים, אם המרווח יהיה ממש גדול (8 שנים+) אז באמת עד גיל ממש מבוגר לא יהיה ממש קשר, 

אבל גם פער כזה מצטמצם מתישהוא אם רוצים

2. אני חושבת שזה לא נכון לחשבן את הקשר בין האחים להחלטה על מניעה או השתדלות להביא עוד ילד, עושים את מה שנכון כרגע ולמשפחתיות והקשר בין האחים דואגים בהמשך.

3. אין עניין להחליט מראש כמה שנים יהיה המניעה, אפשר להחליט על תחנת מחשבה (למשל ביום הולדת שנתיים)

אבל רק הלחץ על זה שצריך להחליט כמה שנים מונעים גורם לכאב ראש ולחץ.

הרבה פעמים מדברים על קשר בין אחים, ומתכוונים לאחים שבאים אחד אחרי השני.

אבל במשפחה עם יותר משני ילדים, ממילא יש ילדים עם רווחים יותר גדולים -

אם יש חמישה ילדים עם רווח של שנה בין כל שניים - אז הרווח בין הגדול לקטן הוא 4 שנים, הרווח בין השני לקטן הוא 3 שנים, וכו'

כך שבכל אופן אנחנו רוצים יחסים טובים גם בין אחים שהגילאים שלהם שונים.

גם אני חושבת שעדיף שלא יהיו רווחים גדולים מדי בין שני אחים עוקבים, ושכדאי שלכל אחד יהיה לפחות אח/אחות שיחסית קרובים אליהם, אבל אין מה לפחד גם ממרווחים יותר גדולים.

בהצלחה ❤️

רוצה רק להגיד גם הפוך שלפעמים ילדים צמודים מאוד הם בתחרות גדולה וזה ממש מקשה על ההתפתחות והאוורור של כל ילד לצמוח בבית

אנחנו משפחה מרובת ילדים. ילדתי במרווחים גדולים בין שנתיים ל3 לכל ילד.

ופשוט אני הרבה שנים אמא

וככה יש לכל ילד המון מקום ומרחב לגדול ואין ילד שעולה על השני.

דווקא המרחב פותח את הנפש.

ממליצה לרווח עכשיו לנשום להשקיע בקטנים

ולתת לזמן לעשות את שלו לגבי עוד ילד.

בהצלחה

והתאוששות נעימה ובריאה מהלידה.

את עוד יולדת טרייה 

גוי. ולא סתם גוי - אלא גוי הולל לגמרי, שחוגג משתאות ארוכים כל כך ומשבית את צמרת המדינה למשך חצי שנה.

מה לנו ולו בכלל?

ואולי, לצערנו, אנחנו דווקא הולכים ונהיים דומים לו בימי הפורים... משקיעים כל כך בחיצוניות, בניראות של משלולי המנות, בתחפושות המושלמות, בסעודת המשתה המושקעת - ושוכחים לנהל את המדינה הרוחנית שלנו, שזו נשמתנו...

אבל לא סתם המגילה מציגה בפנינו את אחשוורוש, אפילו בלי לכתוב בפירוש שמעשיו רעים. בעדינות, בחינוך סמוי, היא מציגה לנו גם את החלופה - את מרדכי ואסתר, הצנועים, שאינם מחפשים ראוותנות, שמעדיפים להיסגר בשכונת היהודים, שידועים בצומות...

ומצד שני - בסוף המגילה מרדכי ואסתר בעצמם מצווים להרבות במשתאות ובשמחה בימי הפורים. איך זה?

כי בעומק - גם משתה יכול להיות מרומם. גם משלוחי מנות ותחפושות מושקעים מבחינה חיצונית יכולים להצביע על דברים עמוקים ורוחניים יותר.

וזו כנראה עבודת הפורים שלנו - לקחת את הגוי, ו"לגייר" אותו. לקחת את הזלילה והסביאה ולרומם אותן. להשקיע בחיצוניות - כדי להדגיש את הפנימיות.

שנזכה...

לא זוכר בשם מי...

אבל מאיר עיניים מבחינתי.

למה יש פורים דפרזות ופירם דמוקפין?

פורים דפרזות הוא כנגד ההצלה של עם ישראל, ולכן הוא נחגג בחול ומחוץ לירושלים.

פורים דמוקפין הוא כנגד הסיפור העמוק שמאחורי המגילה, המלחמה על בניית בית המקדש. ולכן הוא פורים ירושלים

באופן ראשוני -

שהחג כל כך קצר עבור כל כך הרבה תכנים... בניגוד לחנוכה פסח סוכות ור"ה...

(יו"כ גם הוא קצר אבל בהעדר אוכל קל יותר להתמקד בתוכן)

אפשר לחגוג גם את פורים הפרזים וגם את המוקפים, אבל לא כל העבודות מאפשרות את זה.

אז שווה למצוא משהו אחד קצר שאפשר להתבונן בו ואז לשנן בראש, שיהיה כמו מנטרה בכל ההכנות והחג. שלא נלך לאיבוד

(כתבתי על זה גם בשרשור אחר, אבל זה מתאים גם לכאן, אז מעתיקה עם קצת תוספת והרחבה שלי בסוף הדברים)

פורים זה חג של נס שבא מתוך ההתעוררות של עמ"י, כשחלק עיקרי בהתעוררות הזו הוא האחדות שעמ"י גילה מתוך גזירת המן, אחרי שהוא היה מפורד ומפוזר בין העמים.

ולכן דווקא המצוות של פורים הן מצוות שנועדו לקרב ולהרבות אהבה. משלוח מנות זו מצווה כזו מיוחדת שאין לנו בחגים אחרים, שכל מטרתה היא לקרב.

איכשהו נוצר מצב שדווקא במצווה הזו היצר הרע מצליח להיכנס ולקלקל, להרחיק אותנו מהמטרה של המצווה הזו, ולגרום לנו דווקא ללחצים מיותרים, כעסים והיעלבויות, ואפילו השרשור שהיה פה בפורום על משלוחי מנות, עם נשים שנעלבו אחת מהשניה…

הלוואי שנצליח ביחד לנצח את היצר הרע הזה, ולהפוך השנה את המצווה הזו למצווה שבאמת תוסיף קירוב לבבות ואהבה.

ואני חושבת שבשביל שזה יקרה, הכי חשוב שכל אחת תחשוב עם עצמה איך הכי נכון לה להביא משלוחי מנות - בצורה שהיא באמת תהיה מחוברת למטרה שלהם, רק בשביל לקרב ולהרבות אהבה, בלי ציפיות מיותרות מאחרים, ובלי ציפיות מיותרות מעצמה.

מביאה את דברי השפת אמת (פורים תרל"א)

"ומצות משלוח מנות נראה לבוא לאהבת ישראל. שכתוב "איש יהודי…" ובמדרש - יחידי כו'.

דאיתא "ואהבת לרעך כמוך - כלל גדול בתורה".

הפירוש: כשאדם דבוק בנקודה חיות הפנימיות ושם כל בני ישראל אחד, ממילא אוהב לרעהו גם כן, וזה עצמו מה שאמר רש"י: רעך הקב"ה ע"ש שהכל אחד כנ"ל.

ומרדכי היה כלל כל ישראל. כי ע"י אהבה שנעשה אחד, יכול לגרום זכותו על כל ישראל. ויהודי נקרא יחידי כנ"ל, שדבוק בנקודה חיות ששם מקום האחדות… [וכן כתב אא"ז מוז"ל ע"פ "ויחן… נגד ההר" שהאחדות הכנה לקבלת התורה. וכמו כן אז היה קבלת התורה ]"

ובמילים שלנו (בקצרה, כמובן שאפשר עוד להעמיק בזה הרבה יותר) -

מרדכי נקרא במדרש 'איש יחידי', כי הוא היה דבוק בנקודה הפנימית שלו שבה הוא מרגיש את היותו ממש מאוחד עם כל עם ישראל (או בלשון שלמדתי מהרב ראובן ששון - שהאדם מרגיש כתא מתוך הגוף של כלל ישראל, ולא מרגיש את עצמו כבן אדם פרטי). עמדה פנימית כזו היא שמאפשרת לנו לקיים באמת את מצוות ואהבת לרעך כמוך. ומתוך כך שמרדכי היה מאוחד ממש עם כלל ישראל, הוא יכל להשפיע מזכותו על הכלל.

ומצוות משלוח מנות מעוררת אותנו גם כן להתחבר לאחדות הזו, להתחבר לנקודה הפנימית בה אנחנו לא אדם פרטי אלא ממש תא מתוך כלל עם ישראל.

במלחמה הנקודה הפנימית הזו מתעוררת. כולנו מרגישים עכשיו בצורה חזקה יותר מתמיד איך אנחנו תא מתוך הגוף השלם של עם ישראל. כל יהודי שנלחם ומוסר את נפשו (או מוכן למסור את נפשו) עבור עם ישראל, ממש מבטל את העצמיות הפרטית שלו ומרגיש ממש בחוש שהוא תא מתוך כלל. וגם אנחנו הנשים, כל אחת עם העשייה שלה וההקרבה שלה, והקשיים שהיא חווה במלחמה, כולנו חלק מהדבר הגדול הזה - לוותר על הפרטיות שלנו בשביל כלל עם ישראל.

אז עדיין יש יצר הרע של פירוד, ואנחנו עדיין לא מרגישים את זה בכל רגע ועם כל אדם. אבל בפורים יש לנו הזדמנות להעמיק ולחזק את החיבור הזה לנקודה הפנימית שבנו, שהיא חלק מכלל עם ישראל. והחיבור הזה מקרב את הגאולה ממש.

ומצוות משלוח מנות היא חלק מהעבודה הזו. הנתינה אחד לשני, בשמחה ובאהבה, כי כולנו עם אחד, משפחה אחת, גוף אחד.

הלוואי שנצליח לקיים את המצווה הזו באמת מתוך חיבור למהות שלה, בלי כל המסיחים שהיצר הרע שותל בנו ומנסה להרחיק אותנו מהעיקר.

ויהי רצון שהאחדות ואהבת ישראל שנחדש השנה תביא אותה לקבלת התורה מחודשת, לזכות שתגן על כל עם ישראל, ולגאולה שלמה במהרה…

הרמב"ם כותב שקריאת המגילה בפורים נחשבת כמו אמירת הלל - "ולא תיקנו הלל בפורים, שקריאת המגילה היא ההלל" (רמב"ם מגילה ג', ו'), ע"פ דבריו של ר' נחמן במסכת מגילה (י"ד ע"א).

אבל איזה מן הלל זה?

בהלל שאנחנו מכירים ואומרים בכל החגים, אנחנו משבחים את גודלו של הקב"ה, את כל הטבע שחל ונס מפני התגלותו - "מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס?... מִלִּפְנֵי אָדוֹן - חוּלִי אָרֶץ, מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב", ואנחנו מודים לקב"ה "מָה אָשִׁיב לַה'... אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ…".

אבל במגילה אנחנו קוראים על סיפור בממלכת פרס, על הרבה משתאות, תככים פוליטיים, וגם על גזירה שהיתה על היהודים, ובעזרת העשייה של אסתר, ועוד כמה 'צירופי מקרים' שהתחברו ביחד, נהפכה הקערה על פיה והיהודים ניצלו מהגזירה.

לאורך כל המגילה הקב"ה לא מוזכר. מוזכרים רק התפילה והצום שאסתר ביקשה שיתפללו עליה, שבעצם רומזים לנו שיש פה את הקב"ה בתמונה.

כמובן שאנחנו יודעים שהקב"ה ניהל את כל העניינים מאחורי הקלעים, וזו בעצם עניינה של המגילה, להראות את התגלות הקב"ה דווקא מתוך ההסתר.

אבל עדיין, איך אפשר לקרוא למגילה 'הלל'? איזה מן הלל זה שבכלל לא מזכיר את הקב"ה ולא מהלל אותו?

אלא שזה בדיוק עניין ה'הלל' של פורים. להלל את הקב"ה דווקא מתוך זה שהוא מסתתר במציאות של העולם הזה. וזו ההכנה לשנות הגלות, בהם כל ההתגלות של הקב"ה היא בהסתרה.

השפת אמת כותב שפורים מבטא דווקא את גילוי הקדושה בעולם הזה. וקריאת המגילה מבטאת דווקא את ההארה הזו - "אבל בפורים היה הנס בגילוי הקדושה בעוה"ז וזה נס שבחוץ לארץ. אכן ע"י קריאת המגילה נגלה זו ההארה בעוה"ז דייקא. וזה ההלל שייך עתה" (שפת אמת פורים תרמ"ט)

המגילה מלמדת אותנו שהמציאות עצמה, החיבור של כל הפרטים שמביא לידי נס ההצלה של עמ"י - זה עצמו מגלה את ההשגחה של הקב"ה בתוך עומק העולם הזה.

ומכאן אנחנו צריכים ללמוד להתבונן גם על המציאות שלנו ככה. אנחנו עוד לא רואים את התמונה המלאה, ועוד לא יודעים איך כל הפרטים יתחברו, אבל גם במציאות שלנו הקב"ה נמצא מאחורי הקלעים ומכוון את ההיסטוריה. ויהי רצון שנזכה לראות ולהכיר בניסים שהקב"ה עושה איתנו, בימים ההם בזמן הזה.

כשאנחנו קוראים את המגילה, הקב"ה אמנם מסתתר, אבל דווקא מתוך כך אפשר ללמוד ממרדכי ואסתר איך צריך להתנהל בתוך מציאות של הסתר פנים, של קושי ואויבים שרוצים לכלותינו, מתוך מבט של אמונה וחיבור לקב"ה.

באחד מרגעי השיא של המגילה, אחרי שמרדכי שומע על גזירת הכילוי שנגזרה על היהודים, הוא פונה לאסתר כדי שתפנה לאחשוורוש במסירות נפש כדי להציל את עמ"י מהגזירה.

ואז, כחלק מה'שכנוע', מרדכי אומר לה משפט תמוה - "כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר"

אבל המשפט הזה מעלה כמה תמיהות -

אם בכל מקרה רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, אז למה אסתר צריכה לסכן את עצמה עבור זה?

ואיך מרדכי יכול להיות כל כך בטוח שגם בלי שאסתר תפעל, עם ישראל יינצל בסופו של דבר?

הרב קוק עונה על השאלות האלו בשו"ת משפט כהן (סי' קמד): "בטוחים אנו שלא יכחד ח"ו כלל ישראל מן העולם… [אבל] אותו הביטחון של ההשגחה העליונה אינו פוטר אותנו כלל מחובת ההשתדלות על הצלת הכלל, בכל היכולת שבידינו, ולה' ית"ש נתכנו עלילות איך לקשר את המידות הנראות לנו הפכים – ביטחון גמור על קיום האומה מצד אחד, וחובת ההשתדלות בכל מה שיוכל לחזק את קיומה, וקל וחומר להסיר שום סכנה שתוכל ח"ו להביא עליה השמד וכילוי, ה' יצילנו, ואנחנו בהדי כבשי דרחמנא למה לן, וחייבים אנו לעשות כל המצוי בידינו".

ואפשר ללמוד מהדברים החשובים האלו גם לימינו.

במה שקורה לכלל עם ישראל אנחנו לא תלויים בבחירות האישיות של אדם כזה או אחר. הקב"ה איתנו ויוביל אותנו למה שאנחנו ראויים אליו, גם אם אנחנו נראים כביכול תלויים בהחלטות של הקבינט, של הרמטכ"ל, או של כל אחד אחר.

אבל בעבודה שלנו אסור לנו להתרשל. הקב"ה רוצה שנפעל בעולם הזה, כולל מסירות נפש כשצריך, ואם אנחנו מחכים להצלה שלו בלי לעשות את החלק שלנו - על זה מרדכי אומר "וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ".

ויהי רצון שנזכה לפעול ולעשות, כל אחד בתפקידו וכפי יכולתו - "וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת", יחד עם אמונה שלמה ותפילה שהקב"ה יציל אותנו מכל אויבינו, ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו!

מצרפת ביצוע מיוחד ומרגש לדברי מרדכי

אמא שלי עברה שתי הפלות טבעיות בשלב מוקדם, בהפרש של 15 שנים בערך, וחוץ מזה גם ילדה תשעה ילדים. זה בהחלט נפוץ וטבעי. אומרים שאחד מכל ארבעה היריונות עלול להסתיים בהפלה מוקדמת. זה לא משמח במיוחד, אבל לפחות זה מעודד שמדובר במשהו טבעי... (וכן, יש גם כאלה שב"ה לא נופלות בסטטיסטיקה הזו...)

מבינה אותך על החששות והמחשבות... לי עוזר במצבים כאלה לחזק בעצמי את האמונה שמה שהקב"ה יחליט זה הכי טוב בעבורי, גם אם בעיניים פשוטות זה נראה לי קשה וגרוע (בהפלה שעברתי לפני כמה שנים ראיתי את זה באופן ממשי בדיעבד...). זה עוזר לי להיות בשלווה מסוימת...

אני

חושבת שזה נפוץ מאוד

תרגישי טוב! הלוואי שירגיעו אותך ושהכל יהיה באמת בסדר 💓

הרבה פעמים זה לא מעיד על בעיה להחזיק הריון תקין.

ואני חושבת שתמיד אחרי הפלה, אנחנו נהיות יותר חששניות

פתאום מבינות שלא תמיד הריון= תינוק בסופו

וגם אם באמצע היו לידות והכל טוב.

זאת עבודה יומיומית, להאמין ולקוות לטוב. ולהתפלל תמיד טוב.

חיבוק ובשורות טובות

ואחר כך היו גם הריונות רגילים

להכין יצירות קצת מורכבות יותר מציורים

לעשות עבודות בית ביחד

לעשות תרגילי התעמלות

להקים גן שעשועים בבית

לצאת החוצה - לגינה, לאסוף פרחים, לקניות...

(אם תרצי פירוט על חלק מהדברים - אשמח לכתוב לך בלי נדר)

לספר סיפורים

משחקי תפקידים- מוכרת בחנות וקונה, גננת וילדה וכו'

להכין בצק משחק ולשחק איתו (אפשר גם לקנות)

לבשל

יצירות עם גזירה והדבקה, מריחה של פלסטלינה

לקשט את הבית לפורים

לתכנן ולבנות ביחד ממשחקי הרכבה משהו מעניין כמו גן חיות, ארמון, גן שעשועים, בית מקדש

להכין מסלול מכשולים בתוך הבית ולעשות אותו

אני בעיקר מחפשת מה הוא יעשה לבד אבל גם אני עושה איתו דברים.

מצייר ומדביק מדבקות, לפעמים כשנחה עלי הרוח אז צבעי ידיים/ גואש/ צבעי מים. שמה לו סינר והוא צובע על קרטון של קורנפלקס או סתם חתיכה של קופסא כלשהי. ברבצק עם צורות, פלסטלינה, השחלת חרוזים.

מכינים ביחד עוגיות. נותנת לו לעזור לי להכין ארוחת ערב.

מבשלים ביחד במטבח שלו, עוזרת לו להיכנס לתוך משחק דמיון ומשם הוא זורם בלי הרבה עזרה שלי, עם המטבח והבובות, חיות, מכוניות וכו'.

משחקי הרכבה כמו מגנטים, מגה בלוקס, צינורות, קפלות. לבד זה מעסיק אותו 10 דקות, איתי ביחד בכיף חצי שעה.

משחקי קופסא- פאזלים, לוטו, התאמות של צבעים וכאלה, זיכרון, דגמים פשוטים (יש לנו פטריות וגם עיגולים כאלה, הוא לא עושה לפי הדגם לבד אבל ביחד כן מצליח).

להזמין חבר מהשכונה, זה קצת יותר עבודה בשבילי אבל מאוד כיף לו.

לצאת לגן שעשועים, לאסוף אצטרובלים או סתם סיבוב בחוץ, טיול רגלי למכולת או לדואר.

עשיתי פעמיים. אבחנתית וניתוחית.

אבחנתית זה קצר, כמה דקות וסיימתי, ניתוחית ארוך יותר, בהתאם למקרה.

בשתיהן לא נראה לי שצריכה להיות בעיה עם הנקה- אין שום חומר שמעורב, רק מכשירים ומחדירים מים..

יש מקצוע שנקרא אורוגניקולוגיה, זה רופא גניקולוג שמתמחה בענייני רצפת אגן אם יעזור לך

לגבי השאר לא יודעת מה להגיד אז שולחת חיבוק

אם זה עם הרדמה מלאה, אני קיבלתי הנחיה לשאוב ולזרוק את החלב. למרות שהמרדימה עצמה אמרה לי שזה כנראה לא באמת משנה, אבל זו ההנחייה.

לי.

אמרה לי לזרוק את החלב, למרות שזה כנראה בסדר להביא לתינוק.

היא ידעה שאני מניקה מלא

עברתי לאחרונה ניתוח בהרדמה מלאה

המרדים (הערבי) התלבט מה לשים כדי שאוכל להניק אחרי 8 ולא אחרי 12 שעות

וכשעליתי למחלקה אחות יועצת הנקה באה אלי ואמרה שכשאני ערה אני יכולה להניק, וזה לא בסדר שהמרדים אמר את זה...

כזה בצד שיושבים עליו, ואז אני ישירות מול העגלה עצמה.

כן לגמרי סבבה כל עוד הילדים רגועים ולא קמים ;)

בפניות צריך להיזהר לעשות באיטיות אחרת הטרמפיסט יכול למעוד… אבל בכללי נוח אנשים תמיד וואו איזה מגניב זה.

עובר בדלת, אפשר לרדת לכביש

כבונוס, יש איך לעלות עם זה  לאוטובוס פנימי?

קודם כל - הקושי עם בן השנתיים עכשיו, הוא לא מנותק מהתינוק. חלק מהקושי כבר עכשיו הוא כי את בהריון (כי הקטן מרגיש את ההתרגשות והלחץ, וגם כי את עייפה וחלשה אז הרבה יותר קשה לך להגיב בסבלנות).

אז הקושי לא רק יגדל, אלא גם יקטן מכיוון אחר.

עוד דבר - את תלמדי להסתדר עם זה. אנחנו גדלות לתוך האמהות כל הזמן.

את תספרי סיפורים תוך כדי האכלת התינוק, הילדים יעזרו לך להביא לו מוצצים ובקבוקים, וישירו לו שירים, חלק מהזמן (לא מיד בהתחלה) התינוק ישכב על השטיח ומסתכל איך את משחקת עם הגדולים, חלק מהזמן (גם זה לא מיד בהתחלה!) התינוק יהיה במנשא, ואת תשחקי עם הגדולים, או תקחי אותם לגן השעשועים.

יהיה טוב ומתוק ומתיש ומשמח ❤️

בידיים מלאות ובבריאות בעז"ה!!

בשעה טובה! בקלות בבריאות ובידיים מלאות!

מקפידה למרוח קרם גוף רגיל (אני אישית אוהבת את הקרם החמאתי של "סבון") משבוע די מוקדם,

ב"ה אין גירודים וכמעט אין סימני מתיחה.

אני חושבת שמה שחשוב זה לשמור על הלחות והגמישות של העור, שזה בגדול כל קרם ושמן יעשו.

יש שמן שקדים ושמן וזרעי ענבים

שניהם ניטרלי ונעימים.

אני קניתי שמן נבט חיטה אחרי המלצה אבל הוא מאוד חזק וגם מכתים.

חוץ מזה, כל חמאת גוף שאת אוהבת תתאים.

יש קופסת פח של nevea כחול, זה סמיך ועשיר.

בהצלחה! 

NIVEA קרם רב שימושי

חצאית לבנות מעל

כרית קטנה בבטן

אנחנו בינתיים ויתרנו על התחפושת הזו, דווקא כי רוב הדמויות בה כמעט לא דורשות אביזרים 😅

בכל אופן - ההורים יכולים להיות אבא של רון (מתולתל עם בלון צהוב) ואמא של רותי (נושאת חמישה בלונים צבעוניים).

חמישה ילדים יהיו חמשת הילדים עם הבלונים. אפשר רק להחזיק בלון בצבע המתאים, אפשר לנסות להתלבש כמו הילדים בציורים, ואפשר ללבוש בגדים בצבע המתאים לבלון.

ואם יש עוד ילדים הם יכולים להיות החתולה מיצי (ללבוש סוודר פרוותי שאליו מחובר זנב וקשת עם אוזניים של חתול), שיח הוורדים (אפשר סתם ללבוש בגד עם ציורי ורדים) וגם הרוח שנושבת (לזה אין לי רעיון למימוש).

תחפושות לגיל תיכון - אפשר להתחפש לכל מיני פתגמים וביטויים:

"ענווים הגיע זמן גאולתכם" - לצייר על קרטון אשכול ענווים, בית מקדש ושעון, וללבוש את זה על הצוואר באמצעות חוט.

שום דבר - להתחפש לדוור שמחלק שום.

מלווה מלכה - להתחפש למלכה עם בגדי שומר, כלומר המלווה שלה (אפשר גם ששני אנשים יתחפשו לזה, אחד מלכה ואחד שומר).

קלפטע - לצייר על קרטון קלף ולהדביק עליו שקיות תה.

לחשוב מחוץ לקופסה - ללבוש קופסת קרטון כך שהראש יציץ מתוכה.

וכן הלאה, דברים מוכרים יותר ופחות, רק צריך לפתוח את המחשבה...

אני מספרת את זה לבן שלי כל היום, מרגיש לי הכי קורע להתחפש לזה

בעז''ה וואן דיי יהיו לנו חמישה ילדים (אמן, אפילו יותר!!!!) ונעשה את זה 

מתאים לנוער...

ללבוש שמלה ורודה וכובע ורוד ולסחוב סלסילה של תפוחי פינק ליידי 🤪

רק בשמחות - כל הבנים במשפחה חתנים וכל הבנות כלות

קיבוץ גלויות - הילדים תחפושות עדות, מה שיש לכם (תימני, ספרדייה, סינית...) ההורים בכחול לבן עם דגל ישראל

אפשר גם שכל הילדים מתחפשים לתות וההורים מחזיקים שלט "החיים שלנו תותים".

מה שכן - אם השמירה עקב אופי העבודה והמרחק מקשה עליה לתפקד כדאי שתשים לב שזה מה שהיא רושמת בטפסים של השמירה ושזה מתועד ומגובה על ידי ההמלצה של הרופא

בנוגע לכסף - אפשר להגיש את התביעה מתחילת השמירה, לא צריך להפסיד כסף

או סיכון ללידה מוקדמת.

אם הרופא המליץ על שמירה הוא אמור היה למלא לה טפסים עבור ביטוח לאומי.

היא מגישה מיד ואם מאשרים היא מקבלת את הכסף רק אחרי חודש של היעדרות.

אבל לוקח זמן עד שמקבלת תשובה כך שבינתיים היא נעדרת על חשבונה.

בגדול הם קצת הקשיחו את הכללים אז כדאי לבדוק היטב מה הסיבה לשמירה בשביל לבדוק אם שווה לקחת את הסיכון.

או לעובר

לא קשור אליה אבל כן רציני כי אני רואה אותה, היא בקושי זזה באמת ורגיל היא ייצור על סטרואידים😅

השאלה מה הסיבה לחשש ללידה מוקדמת.

מעניין שהרופא לא מילא לה טפסים לשמירה, הוא אמור להכיר את הנוהל...

יש סיכון ללידה מוקדמת

אבל רפואית אין המלצה על שמירה לכן הרופא לא הוציא אותו

כן המליץ על מנוחה ולא להתאמץ באופן כללי

כך שכלתעוד לא נדע מה הסיבה אי אפשר לדעת..

באמת מוזר למה הרופא לא הוציא לה שמירה או לפחות אישור מחלה של 30 יום בתור התחלה

אבל התור הזה היה לה מסןבך מסכנה

היא התחילה לבכות והם מיהרו לבייביסיטר של הקטן

בקיצור חגיגה…

ממי מחלה יעזרו לה לקבל משכורת מלאה בלי אישור לשמירה?

להרגשתי היא בעיקר חוששת בקטע כלכלי

זה גם מה שביקשה ממני לעזור לה לבדוק…

היא בהחלט יכולה לקבל משכורת, השאלה כמה יש לה.

הייתי מנסה אולי לקבוע תור טלפוני לרופא לבדוק אתו לגבי הטפסים לביטוח לאומי שהוא אמור למלא. 

זה יכול להיות גם בגלל אופי העבודה, אם יש מגבלה שנובעת מההריון ואין תפקיד חלופי להציע

הוצאתי ככה פעמיים שמירה

היא יכולה לפנות לרופא תעסוקתי שיוציא לה המלצה לשמירה ועם זה לנסות

אבל כאמור - זה לא מבטיח את הכסף 

הכי הרבה אם יסרבו לה בביטוח לאומי היא יכולה לקבל כסף מתביעה מול חברת הפנסיה אם היא מבוטחת על אבדן כושר עבודה,

ומה העיסוק שלה גם

ולכן אולי מומלץ רופא תעסוקתי

אחיינית שלי קבוע עם הפרשות ומוגלה ואנטיביוטיקות , לקחו אותה לרפואה משלימה הומאופתיה וממש עזר

לה הציעו ניתוח כפתורים אמרו אולי יפתור את הבעיה

לקלח בלי לחפוף/לקלח רק כל יומיים.

אצלנו בזמנו רופאת הילדים כל הזמן הייתה אומרת שחייבים לטפל בנזלת, כי כשמצוננים ויש נזלת=נוזלים, זה גורם לדלקות אוזניים/ראות וכו'.

אז לדעתה כל פעם שהיה נזלת היה צריך לטפל במי מלח,ולדאוג שהלחה לא תגיע לאוזניים או לראות וכו'.

להשכיב בשיפוע כהשראש מוגבה, עוזר לנוזלים להתנקז למטה.

אני יודעת שהיום יש רופאים שרושמים טיפות פניסטיל כדי לייבש לחה, אין לי נסיון עם זה, אפשר לשאול את הרופא, זה כנראה תלוי גישה.

לא כתבת בן כמה הוא, אם יונק/אוכל מבקבוק, להאכיל במצב זקוף ככל האפשר, לא בשכיבה.

גם לבן שלי היו המון המון דלקות אוזניים עד גיל שנתיים בערך. הבנתי שיש ילדים שבגלל מבנה האוזן יש ממש נטייה לזה, ושזה משתפר עם הגיל. אצלנו ב"ה ככל שגדל זה עבר לגמרי. 

הא.ג.ג. אמר שאם זה קורה שוב לטפל באוגמנטין, לפני זה טיפלנו באנטיביוטקיה אחרת, הוא כן אוכל בשכיבה אני אשתדל לשים על כרית שיהיה הגבהה.

חזרנו לרופאה כי לא היה שיפור אחרי האנטיביוטיקה שרשמה.

הפנתה לא.א.ג, באנו אליו ואני זוכרת איך הוא בדק, ואז הפטיר:

כן, יש דלקת. האנטיביוטיקה לא עזרה. אז מה רופאת הילדים רוצה שאעשה, שאני ארשום את האוגמנטין? בסדר, אז רושם...

ככה לי אמרו. אצלי ב"ה לא סובלים מאוזניים (אבל דברים אחרים כן אל תדאגי) אבל הרופא אומר לי תמיד להאכיל רק עם הגבהה . אצלי בן שנה ועדיין לוקח בקבוק 3 פעמים ביום ורק בידיים שלי בחצי ישיבה, תמיד ככה היה

תשדלי אולי זה ימנע את הפעם הבאה

רפואה שלימה 🙏

תודה והרבה בריאות

הקפדתי תמיד כשהם קטנים

בגיל מסוים שחררתי ונתתי בקבוק במיטה ומתישהו התחילו המון דלקות אוזניים

אז בהמלצת הרופא התעקשתי על בקבוק רק בישיבה וזה גם עודד אותנו לגמול ממטרנה וב"ה נפסקו הדלקות

עוד דבר שלא ראיתי אם כתבו-להמנע לגמרי מחלבי. זה מעודד ליחה בגוף ומגביר סיכוי לדלקות 

שהבן שלי סבל הרבה מדלקות גם כשלא ינק ולא לקח בקבוק מטרנה

היה שותה רק מים מבקבוק וגם לא בשכיבה

ואף על פי כן היו לו דלקות.

אז בטוחה שיכול למנוע אצל רבים אבל לפעמים זה לא קשור.

ילדים אחרים אצלי שתו בשכיבה בגיל כזה והכל היה בסדר,כי להם כנראה לא היתה נטיה כזו

דבר ראשון משככי כאבים (בשביל הילד ובשבילך)

אני לא מבשרת בשורות - אצלנו רק אחרי ניתוח כפתורים זה עבר...

אבל דברים שכן עזרו - ברגע שיש חשד ללכת לרופא, ואז אם תופסים בהתחלה (נוזלים/אדום) לפעמים אפשר לטפל מקומית בטיפות ואז מונע את האנטיביוטיקה של אחכ (לא תמיד אבל היו פעמים שכן).

אצלנו תמיד הרופאה שילבה עם טיפות אף ו/או פניסטיל, כי אמרה שברגע שיש נזלת זה עולה לאוזניים ואז נוצרת דלקת

וככה הנחתה אותנו גם עם כל צינון שהתחיל (נזלת ירוקה) - התחלנו מייד טיפות אף ופניסטיל (שהוא מייבש), כדי לטפל ולעצור את זה בהתחלה ושלא יגיע לאוזניים

(הגענו לזה רק כשהיא היתה גדולה יותר ובילד השני.. אני חושבת שזה כן קשור לנטיה של ילדים, אבל לנסות למנוע ככל האפשר,

אצלנו לדעתי הקטע של לא לאכול בשכיבה לא עזר משמעותית)

כמובן לא באמת

הבן שלי היה עם המון המון דלקות אוזניים שפשוט באו והלכו כל הזמן.

וכמו שאת מתארת גם לו יצא מוגלה מהאוזן והוא ממש סבל.

הבנתי שזה בעיקר בגלל מבנה של האוזן שהצינוריות דקות או נסתמות ואז מצטבר נוזלים שגורמים לדלקת.

הרפואה הקונבציונאלית פשוט תיתן לך כל הזמן אנטיביוטיקה, תשלח לבדיקות שמיעה ובסוף אולי תמליץ על ניתוח כפתורים.

בכל אופן מה שהיה אצלנו.

לא המליצו על ניתוח כפתורים כי ב"ה הבדיקות שמיעה הראו שזה לא פוגע לו בשמיעה.

אבל זה שהילד סובל פחות היה אכפת, נתנו אנטיביוטיקה שעזרה לשבוע והכל חזר מהתחלה.

ואני לא כ"כ רציתי לתת כזה הרבה אנטיביוטיקיה כי חששתי שהגוף של הילד יפתח עמידות לאנטיביוטיקה.

השנה החלטנו ללכת לכיוון של רפואה טבעית.

קודם כל שמנו לו טיפות באוזניים של שמן ארומתרפי שמישהי מוכרת פה.

זה עזר מאוד!! שמנו כמה ימים ונהיה שקט לחודש, שזה היה המון.

אח"כ שוב חזר ושוב שמנו ועכשיו שקט.

במקביל הלכתי לרפלקסולוגית במודיעין עילית, קוראים לה רינה פליישמן

יש לה קליניקה לגדילה ונוזלים באוזניים.

בהדרכה שלהם אנחנו עושים רפלקסולוגיה 3 פעמים ביום.

עוד לא יודעת להגיד אם זה עוזר, כי מראש הם אומרים שהרפלקסולוגיה עוזרת כעבור כמה שבועות.

ואני עושה במקביל גם את הטיפול עם השמן.

ממש ממש ממליצה לנסות בעוד כיוונים.

חארם על הסבל של הילד והסבל שלכם (איך הלילות?)

וגם הבנתי שגם אם בהתחלה אין השפעה על השמיעה (כמו אצלנו) בסוף כן יכול להיות פגיעה בשמיעה.

הילד שלך עדיין קטן אז לא יודעת אם עשיתם כבר בדיקות שמיעה

אבל זה בוודאי קריטי לוודא שהשמיעה לא נפגעת.

יש מקרים שבהם רופא רגיל לא יודע לתת מענה.

ממליצה לנסות דיקור, רפלקסולוגיה, ומנסיון של מישהו במשפחה- גם הומאופתיה.

אם מצליחים לתפוס את הדלקת איך שהיא מתחילה (לא כ"כ קשה..זה כואב..) אז טיפה של שמן פיגם או שמנים ארומתרפיים אחרים יכולה לממש למנוע את התפתחות הדלקת- וזה דווקא כן מנסיוני האישי. 

אצלה לא היו כאבים בדרך כלל, אבל היו המון הפרשות.

הרופא אמר שזה נגרם מנזלת ונתן לה תרסיס לאף לשים כל פעם שמתחילה נזלת.

היה גם רופא שאמר לנקות את האוזן עם מי חמצן.

כיום היא בת שנתיים וחצי וזה כבר עבר לה.

להפסיק בקבוק בשכיבה (עדיף כמה שיותר ישיבה. לא רק הגבהה קלה). זה ממש גורם סיכון לדלקות אוזניים.

וגם- אטמי אוזניים באמבטיה. גם כשאין הפרשות. כשהאוזן רטובה, לנוזלים שבתוך האוזן התיכונה קשה יותר להתייבש ונוצרות הדלקות.

אני גם בסרט הזה עכשיו עם הקטנה.. התחלתי אטמי אוזניים לאחרונה, מקווה שזה יעזור במניעה.

כי כבר ניסתי אנטיביוטיקה פעמיים ואני מפחדת להתעסק עם האוזניים לא יודעת מה לעשות

ליבי איתך

זה באמת מרגיז ברמותתתת

תסכול מטורף!!

אני גם הרגשתי כמוך תקופה מאוד מאוד ארוכה.

שלא הבנתי איך אפשר לחנך אותי כל החיים לצניעות ואז להגיד לי לשלוח פריטיים אינטימיים לגבר זר??

ולמה כל העול של המצווה הזאת נופל עלי?? 

לפחות שיתחלק עם בעלי...

אז אין לי עצות רק מזדהה איתך ממש 

אולי קצת קצת לנחם שאני מאמינה ויודעת שהקב"ה רואה את הקושי והמאמץ והשכר בהתאם.

ועוד דבר אחרון, כל הכבוד לך שיש לך את הגבולות גזרה שלך. ואת יודעת עד איפה את מוכנה לתת ואיפה זה כבר מעבר.

גם בשבילי בודקת זה קו אדום.

ואני גם לפעמים מעדיפה עוד יום שאסורים מאשר לטבול ביום שלא נח לי או שאני יודעת שהבדיקות יהיו קשות.

אם כי אם את רוצה להספיק ביוץ אז אולי זאת לא עצה טובה.

אבל אולי אפשר למצוא דרכים לגרום לזה להיות קצת יותר נסבל.

אולי לעבור את התהליך מול אישה?

אפשר להתיעץ עם נשמת אם יש פוסקת או אפילו מישהי שרואה עדים באזור שלך (עדיין אין הרבה לצערנו אבל יש)

או פוסק באזור שמקבל עדים בתיבה

באמת לעמוד ישירות מול רב או מול חבורת גברים (אבאל'ה,איזו חוויה מלחיצה) זה לא נעים בכלל.

לא שיש לי ביקורת עליהם חלילה פשוט כאישה זה לא מעמד שאישה מעוניינת לחוות

וגם במקום שלך-לעצור שניה ולחשוב מה הכי מעיק עליך? איך אפשר אולי לשנות את זה?

למשל כתבת שטבילה סביב שבת עושה לך רע

אז להחליט כמובן מול בן הזוג,שאם יוצא ככה- את דוחה. בלב שקט ורגוע

או למצוא קו פסיקה שיותר מקל

ואני מבינה שלפעמים נכנס לך עוד אילוץ של ביוץ מוקדם,אבל לשקול כן את כל האופציות ולבחור מה הכי נכון לך הפעם (גם אם המחיר זה לקחת הורמונים נגיד, זה עדיין לא אומר בהכרח שלא תבחרי בזה, תלוי בכל ההשלכות והאפשרויות האחרות מבחינתך)

ותזכרי שאת אלופה. זה מסירות הנפש בדור שלנו. אמנם הטבילה לא בנהר הקפוא אבל הקשיים האלה הם קשיים אמיתיים ולגיטימיים

זה באמת קשה כל כך, ועוד הם אמרו לי- אל תתביישי.

וואלה??? לעמוד מול 3 רבנים שמרימים את העד שלי אל מול קרני השמש...

אני ב"ה מתייעצת עם רב שהוא מאוד מיקל ורגיש, אבל אין, כאילו אי אפשר להימנע מזה.

ואני לא מאמינה שיש יועצת של נשמת כאן

זה יכול להוריד הרב מתח.

וגם- אולי יוכלו לתת לך כלים פרקטיים בלי הפדיחות הקשורות בזה.

לכל שעה וחצי בליל שבת זה המון אולי אם יוצא לכם ככה תארגנו לכן שבת זוגית מפנקת במקום עם מקווה יותר קרוב?

תנסי לחשוב מה הקושי בנק' ואיך, אולי,  אפשר להקל על זה.

לי מאד עזר הדיבור עם נשים שיודעות טוב את ההלכה. כשאני יכולה לתאר להן בדיוק מה המצב והן יכולות להכווין אותי קונקרטית ונח.

אני חושבת שאם את ככ סובלת אז קודם כל הייתי מורידה הילוך

אני למשל לא טובלת אף פעם בערב שבת/ ערב חג

במוצש הכי כיף לי ללכת כי זה ערב פנוי, בעלי בבית, בנחת, וההכנות אני עושה ממילא לפני. אבל זה כמובן עניין של עדיפות. גמני לא מוכנה ללכת לבודקת האמת, ובמצב דומה מתמשך שהיה לי ודחקתי את עצמי לטבול הכי מוקדם שיש וליפש היתרים זה עשה לי מזה רעע. ואז הרפיתי. עוד יום לפה או לשם לא שווה בעיניי את המחיר. אבל אני לא מצפה וזה שונה..

והאמת שאם כבר רעיון מחוץ לקופסא - לא יודעת כמה ידבר אלייך - אבל אם את חוששת שאת מפספסת ביוץ אולי להיעזר בתרופות שדוחות ביוץ לכתחילה ? (מסייגת שלא מבינה בזה ככ אבל נוכח הסבל שלך והעובדה שאת ככהנ מצפה, לא נשמע לי מאוד מופרך. אבל שוב, מסייגת כי יש לזה תופעות. מקווה לא לקבל עגבניות ממי שמבינה, הכל בכוונה טובה)

אבל כשזה נופל על יום שלא נח לי אז אני ממש מנסה, אממה זה כבר חודש שלישי ברצף שאני מקבלת ביום ראשון. ועלה ליייי

והיום פעם ראשונההההה שלא מתירים לי עד של היום השביעי, עזבי מתירים, פעם ראשונה שאני שולחת עד של יום השביעי בכלל

והכי מרתיח שמהיום החמישי בקושי יש דימום, סתם כתמים מרתיחים

ואם תדחי שוב בכל זאת ליום אחר שיהיה לך יותר נח?

גם לי לפעמים לא קל בכלל עם הצהליך עד הטהרה. אני יכולה מאוד חהבין את התסכול ותחושת החוסר נעימות והחוסר אונים..

לפעמים גם אני הרגשתי ככה והיו לי אמירות מאוד כאובות בעניין.

אני שואלת בעדינות, נראה שזה ממש 'עניין' אצלך. מעבר לרגיל.

את אומרת שקשה לך לשאול את הרב, שזה מביך אותך, שאת לא מוכנה להיבדק אצל בודקת, שהטבילה היא מבחינתך אירוע מלחיץ ומעיק.

אולי זה יושב על משהו?

מה זה מציף לך שהופך את הכל לרגיש ככ?

תראי, זו מצווה שתלווה אותנו עוד הרבה זמן בעז"ה, אולי שווה לך לחיות איתה בשלום.

בשבילך, כי זה המון זמן מהחיים, זה לא לנקות לפסח פעם בשנה..

אם תביני מה הטריגר לכעס ולתסכול יכול להיות שתוכלי לטפל בזה.

אני אומרת את זה בהבנה גדולה מאוד לתחושות שהעלית. גם לי יש קושי שהוא לא רק מנטלי אלא רפואי, וזה בהחלט מציף לי הרבה תסכול מול הגוף.

אצלי אני יודעת שזה לא השבועיים-שבועיים, אלא ההרגשה שהגוף שלי ח"ו לא מתאים כביכול להלכה.. זה ממש מתסכל אותי.

אבל עצם זה שאני יודעת ממה הקושי, עוזר לי במקום לכעוס, לטפל בתחושות האלה. להתחבר לגוף.. ללמוד אותו.

אולי גם לך הבנה שח מקור התסכול תועיל.

בהצלחה אהובה! 

שזה לא חייב לשבת על משהו רציני יותר ממה שזה..

להעביר למיקור חוץ את העניינים האינטימיים שלנו יכול לעורר אי נוחות גדולה

מבחינתי זה לא מעבר להיגיון שאישה חווה אי נוחות גדולה ללכת לאישה אחרת זרה שתבדוק לה את צוואר הרחם בשביל טהרה, או לעמוד בפני גברים זרים, גם אם רבנים שמכוונים לאמיתה של תורה, שדנים בעד שהיה אצלה באיבר האינטימי מולה

אני כן חושבת שעצם אי הנוחות והתסכול קורראים לשינוי, אבל לאו דווקא בתחושות שלה. אולי בדברים אחרים

ותודה על העידוד.

בעבר לא היה לי כל כך קשה,

זה סתם משימה מעצבנת שאני מנסה לסיים איתה כמה שיותר זריז.

וזה נהיה מעיק יותר מאז הטיפולי פוריות

נמאס לייי אבל נמאס של החייםםםם שמתעסקים בי

אמיתי אני מרגישה כמו איזה חפץ אובייקט

הרחם ורואה אם יש פצע שאפשר לתלות בו כתמים

או שהיא עוזרת לעשות בדיקה פנימית אם יש כתמים

איזו חוויה לא נעימה. ליבי איתך!

כן רוצה להגיד, שזה קצת תמוה שבודקים את העד ממש מולך. אצלנו בזמן שבעלי לא יכול לפנות לרב, אני מניחה לרב מעטפה במקום ליד הבית (שולחת הודעה לתיאום, אפשר גם אנונימי) והוא פשוט שולח לי בהודעה בחזרה האם זה טהור או לא.

ולא יצא לי אף פעם כאלו חקירות או דיבור ישיר מול הרב, זה אך ורק דרך בעלי. גם שאלות עוברות דרך בעלי.

וגם ההמלצה על הערק מעלה סימן שאלה כאן, כי לא כל כך ברור לי מה המטרה ולכאורה זו נשמעת המלצה לא מקצועית.

מה שאני באה להגיד, זה שזה מתסכל מאוד. ואני מבינה אותך.

אבל לפעמים צריך גם לתת לרגש שלנו מקום ולבדוק, אם זה כל כך מתסכל וכל כך מכעיס, אולי באמת יש לזה סיבה? אולי ההתנהלות מול הרבנים לא לגמרי מתאימה, ואם תמצאי רב אחר זה יקל עלייך?

זה לא אומר שהמצווה הזו תהפוך כולה לדבש, אבל אני אומרת מהצד כמישהי שגם טובלת כל חודש ויוצא לי לשאול הרבה, זה לא חייב להיות ככה. ואולי אם בחלק הזה בתהליך תצליחי למצוא דרך להקל על עצמך, זה יהפוך בכללי לקל יותר

טוב שעשיתי לעצמי כי אני מתארת הכי טוב מה עובר עליי ככלי ראשון

עם זאת מסכימה שזה לא מקובל לדעתי שזה מול הפותחת

אני מכירה שמשאירים עד אם צריך והתיאור הטלפוני לא מספיק והרב חוזר עם תשובה או שואל שאלות אם צריך. ממש לא פנים מול פנים

לגבי השאלות.

וגם מקבלת שזה תלוי באישה, ויכולה לגמרי להבין שזה יכול להיות יותר נוח באופן הזה.

אבל בגלל שזה תחום אינטימי כל כך וגם הלכתי, חשוב לא לבטל את השאלה "איך אני מרגישה כלפי זה", והאם יש כאן דברים שלא נוח לי איתם. נכון שיש מקרים שבהם זו ההלכה, אבל ברוב המקרים אפשר בהחלט להפוך את זה למשהו הרבה פחות מביך / לא נעים.

חשוב לי להסביר,

בגלל שאמרתי לרב שאני לא הולכת לבודקת אז הוא אמר לי לשים ערק אם ישרוף לי אפשר לתלות את זה בפצע, ואז להתיר במקום בודקת,

כמובן שזה ממש בדוחק

ואף אחת לא תסיק מזה לעצמה, וזו פעם ראשונה שהוא אמר לי דבר כזה, וזה רב שאני סומכת עליו מאוד

בכלל זה בריא (נורמלי) להכניס לשם ערק? לא שמעתי דבר כזה.. פעם ראשונה

חשבתי בדיוק היום, מילא להיות אסורים וכל המסביב

אבל שהפסק יהיה הפסק, בדיקות בדיקות וסטו

כל פעם הכתמים והבלגן והמחשבות של מרפות

והעצבים.... זה קשה ממש!!!

הרב אמר שאפשר לתלות בפצע (הגיוני לי אכשהוא כי בחיים לא פסלו לי את היום השביעי) עזבו שמלחיץ אותי הרעיון ואני מדמיינת אולי זה לא נכון אבל מרגיע את עצמי שנאי סומכת על הרב שהיקל לי.

הטבילה תהיה ביום שישי בע"ה, יש לי מה לשאול את הרב לגבי טבלה בשעה מוקדמת יותר או משו בסגנון.?

כי יש לי שעה + הליכה (יש מקווה קצת יותר קרוב אבל הוא במקום שיש בו נשים שלא הייתי רוצה לפגוש בחיים שלי בכלל ובמקווה בפרט)

לטבול לפני שבת ואז שבעלך לא יראה אותך עד אחרי צאת הכוכבים.

אני יודעת שהרב שלנו שלל את זה מכל כיוון אבל אולי הרב שלך יתיר.

אצלי אני בשום אופן לא מוכנה לדבר עם הרב.

בעלי מדבר איתו ואם יש שאלות זה דרכו.

הוא הולך להראות לו והוא מדבר איתו בטלפון אני לא מתקשרת...

מה שכן, כבר פעמיים ראתה אותי בודקת וזה היה לי בסדר.

התייחסתי לזה כמו שאני הולכת לרופא. 

יכולה להגיד על עצמי שאני מקלה עלי כמה שאני יכולה.

ומקלה אני מתכוונת עושה הכל בזמנים שלי.

וכן אולי לפעמים מאריכה את הזמן שאסורים.

אבל ככה אני רוצה. ואמרנו הכל עלי? אמרנו. אז אעשה בלוז משלי.

לא נלחמת על כתמים.

לא טובלת בסופש/חג

וכו'.

אבל כמובן זה אישי שלי וכל אחת והסיפור שלה.

אבל רק אומרת תצרי לעצמך התנאים שלך במרכאות אבל שכל הסיפור הזה יהיה בגבול הנסבל.

(ועדיין עם כל זה אני לא סובלת את היום הזה . ולא יעזור כמה למדתי וקראתי ושמעתי וכו' וכו'.

נקודת התורפה או הקושי בחיי הקיום המצוות שלי זה הדבר הזה)

בנות שהתחברו... לגמרי לגמרי מכירה את התחושה המתסכלת!!

עברתי ועדיין עוברת תסכולים ...

רציתי להגיב על הנושא של "הכל עלינו, הנשים"-

כי זה בדיוק מה ששאלתי את הרב.

בתחילת הנישואים הייתי מאוד מתוסכלת מכמות הטרחה, המטלות, הבדיקות והעניינים שאנחנו צריכות לעשות בשביל תהליך טהרה שהוא בעצם זוגי.

אמרתי לרב: "אבל למה הכל קורה בגוף שלי? למה אני אחראית להכל ועושה הכל?"

והוא ענה "את לא מבינה שחז"ל רצו שהכל יהיה בשליטה שלכן?"

זה מצריך מחשבה. ובאמת, כשמסתכלים אחורה מבינים שאנחנו חיות בתקופה טובה ב"ה.

לנשים יש זכויות, ודעה, ומעמד, מותר להן להביע רצון וכו'

צריך להבין שההלכה היהודית קיימת מעל אלף שנה. בעבר המון עקרונות יהודיים היו חידוש יוצא דופן

(הכתובה למשל - שבעצם אומרת שגבר לא יכול לגרש סתם כך אישה. יש לה איזשהן זכויות, תנאים, יש תהליך).

המעמד של האישה היה אחר, תנאי החיים היו אחרים,

האישה הייתה מוחלשת

ובנושא רגיש כמו קרבה אינטימית

הגבר היה צריך לחכות עד שהאישה אומרת שזה הזמן!

עד שהיא משלימה את התהליך,

עם כל ההלכות וההכנות והספירות שלה.

זה נתן לה הרבה כוח בידיים.

ומהצד השני, וכואב בעיני לא פחות,

מצוות עונה:

בעלי הסביר לי שחלק מהטעם למצווה הוא מצב בו אדם נשוי לשתי נשים או יותר.

יכול להיות שהוא יותר מבלה זמן עם אישה אחת, והשנייה זנוחה ולא מקבלת סיפוק לצרכים הבסיסיים ביותר שלה.

ואז ההלכה נכנסת ואומרת: אה מחויב לה.

זו חובתך לוודא (בזמנים מסוימים) שגם האישה הזו מקבלת מענה

ושאתה בקשר אינטימי איתה.

המצווה הזו עדיין לא קלה לי, אבל למדתי מאז עוד.

למשל קראתי (אני חושבת שבספר של הרב קנוהל) על מקרה שנדון במקורות בו אישה בדקה וראתה כתם על עד

והיא איבדה את העד.

היא יכולה להצביע על חפץ כלשהו ולומר "זה היה הצבע של הכתם" ולפי זה פוסקים.

כלומר, התהליך של הנידה מבאס אבל נותן לנו המון כוח בידיים

כוח הלכתי

כוח על הגוף שלנו

שליטה בתהליך הביולוגי.

אני חושבת שגם היום יש כל מיני מצבים בהם אנחנו יכולות להחליט ולשלוט בתהליך,

יש גמישות גם בתוך ההלכה.

למשל- טהרה אחרי לידה. יש נשים שינסו וינסו לבדוק כדי להיטהר כמה שיותר מהר

ינסו להתיר כתמים ולהפחית בדיקות

ויש נשים שנותנות זמן לגוף, מרגישות שיותר נכון לחכות עד שאין כתמים בכלל, אין שאלות

גם אם זה ייקח עוד שבועיים-

ושתי הדרכים הן לגמרי במסגרת ההלכה!

פשוט יש כאן יכולת שלנו להחליט.

גם העצות והדעות הרבות בשירשור הזה מראות שיש איזה מנעד, יש לנו שלל אפשרויות או דרכים איך לקיים את המצווה הזו

וכל כך חשוב להיות מודעות ולהקשיב לעצמנו!

זה מדהים בעיני שהגעת למקום שאת אומרת "אני שונאת את המצווה הזו"

תני לעצמך להרגיש כל רגש שהוא, בעוצמה. (כמו שאלישבע גורניך אומרת על הרגשות שלנו).

זה בכלל לא קל שההלכה נכנסת לתחום האינטימי שלנו

מאמינה שיש לזה גם צד שני, צד טוב, וחלק מהנשים מרגישות אותו. חלק לא.

כל כך טוב שאת יודעת שכל האידיאליזציה סביב המצווה מציקה לך.

ב"ה אנחנו בדור עם נגישות לידע

הקול שלנו נשמע. אל תתעלמי ממה שאת מרגישה,

בטוחה שזה מעיד על עומק נפשי שלך

על רצון לקיים אמת

לעשות מה שמתאים לך

ולא "כי ככה כולן".

ומאחלת לך בעז"ה שיהיו טבילות קלות כמה שאפשר.

ממש כמו שמאחלים "צום קל"...

תודה רבה שכתבת את זה.

בסוף כולנו כנשים ברמה כזו או אחרת חוות כל מיני רגשות סביב הנושא של הטהרה...

אז הזוית שכתבת מעניינת ממש!

זה קרה אחרי שיום אחד תפס אותו גשם חזק, והוא היה עם נעליים ולא מגפיים

שנשאר יום לימודים שלם עם נעליים וגרביים רטובות ואחכ גם הלך הרבה ברגל.

זה עשה לו כמו פצעים ברגל, בין האצבעות.

והיה ריח נורא ואיום.

חשבתי לקחת אותו לרופא אולי יתן משחה

אבל זה עבר לבד ב"ה.

הקפדנו שיוריד גרביים מיד כשנכנס הביתה ולהיות בלי גרביים בבית. המקום הבריא והריח עבר.

אני יותר חושבת שהעור ברגל נהיה ככ רך מהרטיבות במשך ככ הרבה שעות

ואז הלך גם הרבה

והתוצאה היו פצעים

ואחכ כשלבש שוב נעליים סגורות ימים שלמים זה הסריח נורא. 

אני מרגישה שהריח מגיע בגלל הנעלים...

לצורך השוואה אם אני הולכת עם גרביים נקיות לא יהיה לי ריח אחרי כמה זמן.

מספיק שנעלתי את הנעלים לקצת זמן אחרי שאני מורידה אותן ממש מסריח.

וגם ב"ה אין פצעים או גירוד ברגליים.. כנראה אצלי זה משהו אחר.

מורחים טיפטיפונת פעם בשבוע שבועיים. זה מגיע עם הוראות.

לא נראה לי שיש בעיה בהריון אבל תמיד טוב לודא

זה בדכ מלחות שמצטברת עם פטריות.

שמים פונגימון בנעליים, ואם את משוכנעת שאין שום פטריות אפשר לשים טלק בנעליים

את מזיעה איתם?

אם כן כדאי לא להשתמש בהם

רוב הנשים שמות התקן לא במחזור. כי הן אחרי לידה. (להוציא עדיף במחזור).

היא אמרה לך את זה בגלל שאת אחרי קיסרי? או שככה היא מאמינה שצריך לכת אישה?

בכל מקרה תתייעצי עם עוד רופא...

גם בוסת.

נכון שרופא פרטי זה יקר אבל לדעתי זה ממש חשוב במיוחד אם יש מקרה קצת מיוחד כמו אחרי קיסרי וכו.

אחרי לידה לא מחכים לוסת במיוחד אם אישה מניקה

לפני כמה שנים התקין לי אחרי קיסרי פרופ' הרצל בן חור, במרפאה של כללית. תוך שניה הכניס אחרי שהרופא נשים לא הצליח..

בדקתי עכשיו והוא כבר מקבל רק בתל אביב בתשלום נוסף.

אם אפשרי עבורך ממליצה עליו

ממליצה על ד"ר רועי משיח, מקבל ברמת החייל בת"א.

ידי זהב, התקנתי אצלו לפני כמה שנים ולא כאב בכלל.

ממליצה בחום מניסיון של עוד כמה שאני מכירה שהתקינו אצלו והיו מאד מרוצות.

מקבל בפרטי, יש לו הסדר עם מכבי לא יודעת לגבי כללית. מקצועי ואנושי מאד.

באמת מומחה בינלאומי להתקנים. וגם רופא נעים,אדיב ומקצועי

אני נוסעת אליו מירושלים

לך זה הרבה יותר נסיעה... אבל בעיני שווה להגיע אליו

ככה אני עושה בכל מקרה

ויש מישהי מעולה שמקבלת בבני ברק

לאה טנא

איך אני פונה לבקש עבור הבת של בת כמעט 5?

פשוט במזכירות המרפאה?

אנחנו מאזור ירושלים

אני לא חברה במאוחדת...

במכבי מקבלים הפניה ואז פונים למכון פזיותרפיה לקבוע תור

אבל בגיל ארבעה-חמישה חודשים אפשר להשתמש במה שהיה שייך לילדים הקודמים.

אבל האמת שבקושי התנסיתי בזה... חוץ מהתאומים, כולם אצלי התחילו להשתמש בבקבוק (מי שהשתמש) רק בגיל גדול... ובהתאומים גם ככה העברנו מאחד לאחר בחופשיות 😅 (מוצצים בכל מקרה לא שרדו יותר מילד אחד בדרך כלל...)

לא יודעת אם יש לזה באמת סיבה, יותר בהרגשה שלי..

מוצצים קונה חדש

מוצצים חדשים - הייתי שומרת ומרתיחה לפני שימוש.

בקבוקים שהיו בשימוש יומיומי - זורקת. בקבוקים שהיו בשימוש מדי פעם - שומרת. במיוחד שומרת בקבוקים שמתחברים למשאבה 😏.

בגיל גדול יותר שומרת כל מה שעדיין נראה טוב וראוי לשימוש (כמו כוסות אימון. מה שלא מסריח אני מעבירה לילד הבא).

בקבוקים במצב מצוין ורק מחליפה פטמה בילד הבא

מוצצים לא שומרת

שיבולים לצבור עובש בחלק למטה? אני ממש מתלבטת..

יש לי עוד קצת זמן עד שלא אצטרך אותם בכלל לגברת אבל התחלתי לחשוב על זה

הגדולה שלי לא הסכימה לקחת מוצץ, הם פשוט מלפני 3 שנים.

לגבי הבקבוקים- אלו בקבוקים שהיו בשימוש יום-יומי, לכל הארוחות של הגדולה (אכלה רק תמל). הבקבוקים של מאמ, אלא המתפרקים. אין בהם עובש, כמובן, אנחנו ממש הקפדנו על הניקוי וסטריליזציה.

העניין הוא, שכרגע אני שואבת לתינוקת, מקווה שאצליח לעבור להנקה מלאה, אז לא ממש רוצה לקנות סתם מלא בקבוקים, בעיקר כי יש לי הרבה מהגדולה.

מפה באה ההתלבטות 

בדרך כלל הילדים שלי לא שתו מבקבוק בגיל ממש קטן, אלא רק כשהתחילו מטפלת.

אבל גם לקטן, שנולד פג, השתמשתי בבקבוקים ישנים מאז שהשתחרר.

מוצצים אני לא נותנת משומשים, אבל כן במוצצים חדשים פתוחים.

קניתי פטמות חדשות כי הן נהרסות,החור מתרחב, ורציתי לקטן פטמות בגודל הכי הכי קטן

אבל הרווח לא היה גדול כל כך, וגם אני משתמשת בבקבוקים יקרים יחסית...

מוצצים גם.תמיד קניתי לניובורן מוצצים קטנים וחדשים

אבל מתישהו השתמשתי גם בישנים אם היה במצב טוב (לא קרה הרבה, כי גדולים יותר הורסים ומאבדים)