פורום הריון ולידה (עמוד 713)

הוא ישן כל שעתיים בערך חצי שעה, וצהריים שינה ארוכה יותר

בוקר- בקבוק ובהמשך שנת בוקר

זמן בטן ומשחק

שינה (אולי בקבוק לפני השינה)

צהריים- אצלי התחיל מוקדם מוצקים

שנת צהרים

משחק בלול/במשטח על הרצפה

אחכ הגדולים היו חוזרים מהלימודים אז היו משחקים איתו

אבל בגדןל זה כל שעתיים שינה קצרה ובין לבין משחק/לול , היה מעסיק את עצמו לבד /בטן

אצלי הוא ממש מוקדם כבר לא רצה בקבוק אז לא היה לי ברירה , כמובן אחרי הטעימות ושלילת אלרגיות למינהם

אבל יכולה לכתוב לך את הסדר יום שלה כולל הסדר שיש לה שם..

בין 6 ל6 וחצי מתעוררת ויונקת

בערך 8:30 ארוחת בוקר. מוצקים ואם צריך השלמה של בקבוק

9:00 שנת בוקר, בין שעה לשעה וחצי

ב 12:00 בערך ארוחת צהריים (שוב מוצקים, ואם צריך השלמה של בקבוק)

12:30 בערך שנצ של שעה וחצי- שעתיים.

בקבוק כשקמה מהשנצ (14:45 בערך)

17:00 ארוחת ערב

מקלחת וכו

18:30 משכיבה לישון

(ואז כמובן קימה כל שעה שעתיים בערך כי אם אפשר לעייף ולשגע את אמא אז למה לא?)

כמובן בין הארוחות והשינות היא משחקת על הרצפה. 

ככל שגדלה יותר יותר מתעניינת ואז מעסיקה את עצמה יותר זמן בלי להתבכיין

שעתיים אחרי שקמים בבוקר, שנת בוקר, 3 שעות אחרי שקמים משנת בוקר, שנצ, ו-4 שעות אחרי שקמים משנצ שנת לילה.

(קמה בשבע נניח, שנת בוקר בתשע, התעוררה בעשר, שנת צהריים באחת, התעוררה בשתיים וחצי, שנת לילה בשש וחצי)

אולי אני אנסה

בכל מקרה אני איתו כל היום😅

ושנת לילה 12 שעות. כולל לאכול בלילה.

נוח מאוד להתנהל במחזורים של: אוכל - פעילות - שינה.

אז למשל:

מתעורר ב7, אוכל. פעילות: להחליף טיטול, לשחק במשטח פעילות. לישון 9-10.

מתעורר ב10, אוכל, טיול בחוץ. לישון 12-2

אוכל, טיטול, משטח פעילות ו'התעמלות' או תרגילים.

לישון 4.30-5. אוכל, אמבטיה, עיסוי ולישון ב7.

זה לא דוגמא ממני... אצלי אף פעם לא היה סדר יום בכזה גיל, זה בערך מה שקורה אצל המטפלת.

ואני חושבת שגם הגדולה שלי הייתה ככה. התינוק הנוכחי ממש לא ישן הרבה ובמהלך היום לא ישן טוב. יכול להיות שזה קשור לרפלוקס שיש לו?

תינוקות בגיל הזה מעסיקים את עצמם במשטח לבד לזמן ארוך? הוא 'קורא' לי הרבה פעמים וצריך אותי לידו

והיא עם התקן נחושת. לא הבנתי מה הקטע שלה שתשים כבר התקן הורמונלי... 

לגבי הזמן, לפי מה שאני יודעת אפשר להתחיל 5 ימים לפני פעמיים ביום בשעה קבועה או 2 יחד.

שהיה לך, כדי לכסות את כל המקרים האפשריים. ובכל מקרה חייבים להתחיל אחרי הביוץ.

לוקחים פעמיים ביום כל 12 שעות בשעות קבועות - ממש חשוב להקפיד על שעה מדוייקת.

לגבי שילוב עם ההתקן, זכור לי שמישהי פעם רשמה על זה משהו, אולי זו היתה @באר מרים?( סליחה אם אני ממציאה.. 🙈)

על התגובה הזאת

ועל שאר התגובות!

ננסה ונראה.

רק מזדהה איתך

למרות שאני לא עם הרבה ילדים

ולבעלי אין פטור

דיבורים על מלחמה בצפון גומרים עלי כרגע.....

לא מסוגלת לשמוע על זה.

אני במצב שונה משלך.... ככה שאני מקווה שלא אעשה ברגע האמת מה שאני כותבת לך עכשיו.

אבל נראה לי שבמקומך, במצבך, בנתונים שלך, ובמכלול הסיבות.

באמת שאם תהיה מלחמה בצפון, אבקש ממנו לא ללכת.....

באמת.

גם להיות מפונה, וגם בלי תמיכה, וכל מה שתיארת... זה מעל ומעבר.....

בסוף טובת המדינה העליונה היא שהמשפחה שלכם לא תתפרק.

ואם את תתפרקי, היא תתפרק.

וכלום לא יהיה שווה את זה....

ובאמת שלא לכל אחת הייתי אומרת את זה..

אבל בגלל שאתם גם ככה עם פטור! והרבה ילדים, ובטח גם הגיל שלו כבר גבולי... אז באמת שהמשפחה יותר חשובה מהמילואים... כי המשפחה היא המדינה גם...

לא מצלילה כרגע להעביר את כל מחשבותיי.

אבל הבפנים שלי צועק שאת לא סתם מפונקת, אלא יש כאן עניין אמיתי שהוא צריך להיות קשוב גם לזה.

ובכל אופן מציעה לך בשביל הבריאות הנפשית שלך לא להתעסק כרגע במחלמה בצפון אם וכש תהיה....

להיות עסוקה בהווה.

עד אז, ירחם השם עלינו ויאיר את דרכנו מה לעשות....

ככה אני אומרת לעצמי.

לא שווה לי להשקיע עכשיו את כל האנרגיות והפחדים על משהו שאולי יקרה עוד זמן..... עכשיו כל עוד הוא בבית אני רוצה לשמוח ולא לבזבז את הזמן על פחדים והעסקויות במה יהיה בעתיד.....

חיבוק, מצדיעה לך איזה גחבורה איך בכלל עשית את זה עד עכשיו....🩷🩷🩷

לוותר ולא ללכת

הוא לא יעמוד בזה

גם עכשיו היו פעמים שקרסתי

הרגשתי מצוקה ממש

והוא לא הצליח לוותר על עצמו ולבא

זה נשמע רע

אבל הוא לא התכוון

זה תפס אותו מאוד חזק הלחימה והרצון לקחת חלק

והוא לא הצליח לקלוט בזמן אמת

הוא רק ניסה לעזור לי להצליח להתמודד

אני פשוט מרגישה ממולכדת

כי פטור יש

הבעיה היא שהוא לא יעמוד בזה

אני באמת לא מפונקת

אני חושבת שתפקדתי והתאמצתי בכל החודשים האחרונים מעל הטבע

ובאמת מהזדהות עם עמ''י .

וגם מאהבה לבעלי שידעתי כמה משמעותי לו

אבל מבחינתי אני ממש בטראומה

אני רק חושבת על זה לרגע

ישר אין לי אוויר בריאות מוצפת דמעות גוש בגרון

עברתי שם תהומות בנפש

ולבד לבד

הרגשתי שצעקתי הצילו

וגם הוא לא קלט שזה אמיתי

כי אני בדר''כ בן אדם חזק והגיוני וכו

והרגשתי נטושה ופגועה

מאז ממש בעבודה לפרק להבין למה זה תפס אותי ככה

לנסות לעשות שינויים בחיים גם ..

בטיפול

אבל

מה אני עושה

כבר אמרתי לו שלא מסוגלת

דברנו דברנו

ויודעת שבזמן אמת כלום לא יעזור

וגם מתאים לי לוותר על עצמי

כי אני כזאת

שלא מסוגלת למנוע ממנו מה שחשוב לו כ''כ

במיוחד שמזדהה עם הצורך

רק באמת

אובייקטיבית

לא יודעת איך אשרוד

וכתבת כל כך נוגע לי בלב ותודה זה היה לי משמעותי שהרגשת אותי ולא ישר קיטלגת אותי כמפונקת

טראומה.

זה לא רק הרגשה, הכל בך צועק הצילו לא סתם.

בעלי השתחרר בימים האחרונים ממילואים, בכל פעם שהוא היה חוזר לצבא הייתי מרגישה אובדן כזה קטן. לא על מה שעלול לקרות, אלא על מה שאין לי כשהוא לא נמצא.

על השגרה החסרה, על חוסר בתמיכה, על השינוי במשפחה, על הלבד, הגעגוע, הדאגה. ב"ה ב"ה שהוא בסדר, אבל גם המציאות עצמה בלי בן זוג היא קשה.

קרתה כאן טראומה ברמה הלאומית, אובדן נורא, ומעבר להתמודדות עם זה, נשארנו גם לבד לבד להתמודד עם הכל. עיבוד של האירוע, אחריות על הכל, תמרון בין כולם.

זה לא רק מרגיש מציף, זה מציף. וזה בודד. כל כך כל כך בודד.

קשה לי לענות במישור הזוגי, כי בעיניי במצב כזה, ברור שבן הזוג צריך להישאר בבית, זו לא שאלה בכלל. זו חובתו המוסרית. אבל אני מתקשה להגיד איך לתקשר את זה. אני חושבת שקודם כל את צריכה להגיד את זה לעצמך, להאמין בזה באמת.

אני יודעת שזה קשה. כי מי לא רוצה להיות גיבורה? מי רוצה להיות זו שתגיד לבעלה לחזור הביתה מהמילואים כי קשה לה?

אבל בעיניי, יש מצבים שבהם זו הגבורה האמיתית, להציב את הגבול הזה ולהגיד עד כאן. אם אתה רוצה שאחרי המילואים יהיה לך לאן לחזור, אז אל תלך.

לא כאיום, אלא כשיקוף של המצב.

למלחמה יש כל מיני מחירים, יש מחירים ברורים, כמו אובדן חיים ופציעות לצערינו. אבל יש מעגלים שונים של פגיעה, שהם מעגלים שקופים. פגיעה בעבודה, פגיעה בזוגיות, פגיעה במצב נפשי של ילדים ועוד. ושוב, לא כאיום, אבל זה צריך להיות משוקף לו ככה. תבין שאם אתה הולך למילואים, אני לא יודעת באיזה מצב הבית יהיה שתחזור, ואני לא יודעת האם נצליח לעבור מעל הגל זה. בסוף כל אחד עושה את הבחירות שלו, אבל צריך להיות ברור שלכל בחירה יש מחיר. ואם מוכנים לשלם את המחיר הזה, בסדר. אבל צריך שיהיה ברור מה המחיר ומה ההשלכות של הבחירה.

ושוב חוזרת על זה, לא כאיום, אלא כשיקוף אמיתי של המצב

וממש תודה על ההבנה והאמפטיה

נראה לי שהכל מחדד לי שאני חייבת להמשיך את הטיפול

כי תכלס המשקעים שנשארו בלב במרחב הזוגי זה הכי קשה לי יותר מהכל

כולם נעשו לא בכוונה רעה כמובן

אבל

למעשה נשארתי ממש פגועה במקום ממש עמוק

נטישה כזאת במצב מצוקה

וגם כשדברתי איתו על אם יהיה המשך צפוני והמצוקה שזה מעלה בי ועל התחושה שלא מסוגלת שוב וכו

הוא לא מציע אופציה אם קשה לך אני אשאר או משהו או אל תדאגי אני לא אשאיר אותך ככה

כן סיכמנו שנדבר ונשתף בתחושות ובסוף נמצא איזה מתווה מעשי כלשהו

אבל בלב זקוקה לבטחון שלא מצליחה עדיין לקבל

מקווה שטיפול יעזור לי להתנקות ולהאסף קצת

זה באמת באמת באמת טראומה.

באמת.

בדיוק איך שתיארת.

הרגשת הנטישה יחד עם המתח הבלתי נגמר....

הוא באמת לא התכוון לנטוש אותך

ואת באמת הסכמת בתוכך שילך.

והכל נעשה מתוך שכל וחשיבה והסכמה עליונה של אידיאל.

וככה באמת הייתם צריכים לעשות.

כי אם כל אחד במדינה היה מפחד וקשה - אז חוזר הביתה, היינו נשארים בלי חיילים.

טוב ממש שעשיתם מה שעשיתם.

זו היתה מלחמת חירום. וכולם כולם היו צריכים להתגייס. החזית, העורף, כולם.

אבל עכשיו....

כבר נתת את כולך.

כבר התמסרת מעל ומעבר.

והנה יש רגע הפוגה.

ופתאום אפשר לחשוב באמת על מה היה כאן.

ואפשר גם לראות את הדברים ברגע של אמת.

יש כאן משפחה, עם פטור אמיתי.

עם הרבה ילדים.

עם גיל גבולי.

יש כאן אישה שנתנה מעל ומעבר לכל הכוחות שלה.

יש כאן משפחה שתהיה מפונה.

אין כאן תמיכה! לא חברתית לא משפחתית. אין.

יש כאן עולם שלם שכבר נתן את כולו ואם ימשיך לתת אולי יתפרק לבלתי שוב.....

לא. לא!

זה לא שווה את זה.

יש לכם פטור!

זה לא סתם הפטור הזה.

במחילה מאחיותיי החרדיות- זה לא פטור של תורתו אומנותו- שאם את שואלת אותי זה אולי פטור נכון לימים רגילים, לא למצב של מלחמה...

בעיני הם צריכים לדעת שה"פטור" הזה לא באמת פוטר אותם ואת המחוייבות שלהם לאומה.

זה לא סתם פטור של זוג צעיר שהאישה מפחדת שילך.... כי כולם מפחדים. אז גם היא צריכה לאזור כוחות ולמצוא דרכים להתגבר (הנה אני מדברת על עצמי......... זה באמת באמת לא קל. אבל אני כל הזמן אומרת לעצמי, בתוך עמי אנוכי יושבת, ואם הוא לא ילך, מי כן ילך?)

לא.

יש כאן סיפור אחר לגמרי.

יש פה פטור אמיתי שניתן לכתחילה.

וכמו שהוא לא יסלח לעצמו אם לא יהיה במלחמה ככה הוא גם לא יסלח לעצמו אם לא יהיה בבית שיתפרק....

אני חושבת שאם לך זה יהיה ברור קודם כל, הצורך הזה עד הסוף, תוכלי להעביר אותו הלאה... ואני מאמינה שיחד תגלו דרך משותפת שתהיה טובה לשניכם, מתוך הסכמה יחד....

לא לכפות עליו חלילה, אבל מאמינה שבשיתוף מתוך מקום שמקבל את עצמך, הוא יבין גם ותגיעו לדרך מיוחדת שלכם.....

אני לא הרגשתי לבד בגלל שהלך למילואים

היה לי ברור שאם מגייסים אז הוא ילך

ושזה הדבר הכי נכון ונצרך

רק שכשזה השפיע עלי נפשית ככה.. וממש קרסתי שוב ושוב ..והוא לא קלט אותי וכמה היתי זקוקה לעזרה ..

ובעצם נשארתי לבד להתמודד שוב ושוב עם קושי שגדול עלי בכמה מידות

ותוך כדי לתפקד על מאה אחוז+++

היה לי פשוט סיוט בגוף ובנפש

עכשיו כן העזתיצודברנו על מלחמה בתפון ומה נעשה

הוא לצערי עדיין לא ממוקם במקום שמזוגל לוותר על להשתתף

עדיין מצפה שאם אצליח להאסף ממה שהיה ואם אזדהה יותר עם הערך וכו אז אולי אצליח

זה לא מכוונה רעה

הוא אדם מאוד טוב וברגיל מאוד רגיש אלי

עכשיו זה תפס אותו ממש מהבטן הצורך הזה להלחם

הוא לא מצליח לשים את זה בצד..

והסברתי לו הכל מה הרגשתי ולמה נפגעתי כל כך

ולמה לא מסוגלת יותר לעבור את זה שוב

מילואים רגילים נתתי לו אישור - אפילו שזה גם טרוף שהאריכו ל40יום כל מילואים.

אבל זה עוד מתוחם.. ולא בתנאי מלחמה ועם בית ושגרה

אז באמת רציתי לתת לו בטחון ומקום לצורך שלו

אבל מלחמה זה עולם אחר

זה חסר ידיעה כמה זמן..ויכל להמשך חודשים כמו עכשיו..

וחרדות קיומיות עליו

ובלי בית ושגרה ומסגרות וכו

ואני עם תינוקת קטנטנה+כל השאר שגם קטנים

ולי ברור שלא מסוגלת

ואני אומרת

אבל הוא לא מצליח לוותר כי זה כל כך במפשו

ואני צבינה אבל בפלונטר

בסוף אולי נמצא מוצא

לא יודעת

אבל

מכל כיוון מרגישה שזה הפך לי את הזוגיות הקרובה והבטוחה שהיתה לנו כל השנים

מגוייס משמחת תורה, השחרור לא באופק

הנפש עייפה מלדאוג ולהתגעגע

הגוף גמור מלשאת הכל לבד

קראתי היום על חוק הגיוס ההזוי החדש ופשוט נשברתי

גיל 40 לא רחוק ובניתי על שחרור. עכשיו קפץ ל45, ופשוט התרסקתי מזה

בעיקר הלהאריך ל40 ימים תעסוקה מבצעית

שולחת לך חיבוק הכי מבין בעולם

ולקחתי בקפדנות תקופה ממש ארוכה.

וגם הייתי אצל כרורגית כלי דם שאמרה לי שזה ממש לא הוכח כעוזר.

בהצלחה

בהתחלה בכלל לא חשבתי על זה כי גם לא יצא לנו מידי החודש וזה

אבל עובר הזמן ואני כן מתחילה לחשוב… אני בן אדם…

ולהתפלל! ולרצות בוודאי! אבל הבדיקות האלה זה השטן מבחינתי... גומר את הנשמה... מבחינתי הן לא שוות את האגורה שהן עולות...

ללכת לבדיקת בטא כשממש חושבים שיש הריון כלומר אחרי איחור משמעותי (תלוי בסדירות המחזור וכו)

זו גישתי האישית. 

לא עדיף לקטוע את התקווה וזהו?

במקום להמשיך לפתח אותה כל זמן שלא מגיע המחזור ואז ללכת לבדיקת דם עם ציפייה לראות בטא יפה

ובום…

שעדין אין מחזור, זה לא נותן כלום. שום מידע. כי כאילו אולי בייצת מאוחר ועדין א"א לדעת. מבינה?

לכן אני ממליצה לחכות לאיחור ממש משמעותי, ואז אי קבלת הוסת זה הדבר העיקרי כאן והבדיקה היא רק לוודא שבאמת עברו יותר משבועיים מהביוץ... 

זה יבוא בעז"ה🤍 תאמיני

מתפללת עליך

כואב מאכזב

בעזרת ד' זה עוד יגיע בזמנו ובעיתו ובקרוב!!

החודש יהיה שנה

אבל האמת שבכמה חודשים האחרונים כמעט אין לנו זמן להיות יחד, פעם- פעמיים בשבוע…

ואני לא יודעת מתי הביוץ שלי כי ממש לא סדיר…

סתם נגיד, הלילה זה הפרישה האחרונה החודש (הפרש של 42 יום) וזה הכי ארוך שהיה לי מאז הפסקת המניעה

אבל בגלל שהמחזור לא סדיר זה לא אומר לי כלום

לא אומדן מתי לבדןק (כי היו מחזורים של 30 יום כמה םעמים אז עד עכשיו בדקתי כבר פעמיים)

לא אומדן מתי אקבל (והחודש זה משמעותי לי לטיול לחול)

לא כלום

סתם לילה לישון בו לבד🤷‍♀️

יצא מבולגן קצת… אבל זה הרעיון…

זה משהו שיחסית קל לטפל

לכי לרופא טוב שיעזור לך

אומרת שרק רופא פריון. ולפני חודשיים הייתי אצלה לא הסכימה לתת לי הפנייה לרופא פריון…

יש לי אליה תור השבוע שוב, נראה מה יהיה…

תכתבי פה אזור וקופה

תראי שיהיה פה הרבה המלצות

הרופאה הזו מאוד יסודית, אבל נחמדה

לא הלחיצה במהלך ההריון

וגם, ישראלית… שזה נחמד היה לי

אבל אם יש המלצה טובה אשמח- מכבי איזור מרכז (פתח תקווה, ראש העין, רעננה, שם כזה…)

היא מחוייבת רשמית לתת אחרי שנה הפנייה. אם כי מוזר שהיא מתעקשת על זה, לרוב ממש נותנים לפני, בטח אם זה לא סתם בגלל לחץ, אלא אובייקטיבית הווסת לא סדיר אז קשה לתזמן ככה.

אם היא לא תיתן לדעתי תקבעי לרוםא אחר שימליצו לך פה שנותן מרשם מייד.

וכמו שאמרו לך- יש קופות שבכלל לא צריך הפנייה. אולי תנסי לקבוע תור לרופא פוריות ישר? יכול להיות שאת לא צריכה אותה. 

את המניעה, ז״א שכבר עברה לכאורה שנה והיא לא נתנה לי…

אמרה את צעירה, נקלטת פעמיים מהר, בואי נחכה כמה חודשים…

אני רוצה

אותו זה מלחיץ (במשפחה שלו כולם נכנסו להריון ממש מהר, ילדים צמודים גם לכל הבני דודים שלו לכל הדודים, כולם, אז הוא קשה לו מנטלית…)

אני פשוט חושבת שכרגע אנחנו ׳יורים בלי לראות׳ מבחינת הביוץ…

במאוחדת בכל אופן

פשוט לקבוע תור

בלי הפניה.

תתחילי מזה

זה קשה כל כך

הלואי שזה יגיע בקרוב!!

חיבוק.

כמו שכתבתי לפרח חדש הלילה זה הפרישה האחרונה…

נראה אולי הוא ידייק כי היום היתה לי ממש רגישות בחזה (קרה ב2 ההריונות אבל קרה גם לפני מחזור אז לא ממש אומר לי כלום)

מעדיפה שכבר יגיע וזהו…

אין שמחה כהתרת ספיקות…

שקיפות במרפאת שרן, אנחנו עשינו והיינו ממש מרוצים, ד"ר אחמד משהו.. מקצועי ונעים מאוד. היינו אצלו אחר כך גם בסקירה מאוחרת ומכוונת

סקירה מוקדמת ד"ר דורון הררי הוא מקצועי ונעים, מאוד מאוד זמן זריז..

בלשון המעטה.. לצערי מנסיון עכשווי

השד כולו כואב, מתוח וחם ולפעמים יש גם כמו גושים כואבים כאלה של חלב

אם זה לא לגמרי בלתי נסבל ורק קצת יותר מלאות מתמיד לא הייתי מנסה באמת כרוב... למרות שלא יודעת אם באמת זה מייבש חלב אבל ככה אומרים אז לא יודעת

רק לשים לב שלא מחמיר.. ולהניק הרבה.. נראה לי יתאזן עם הזמן

תרגישי טוב!

לידה מושלמת בזכות העצות פה! תודה!!

אם מתאים לך לשתף בסיפור לידה, פה או באישי, אשמח ממש

הרבה נחת ותתאוששי בקלות!

אמן!!

כן בע״ה אשמח לשתף כשאתאושש קצת מהגודש וכו׳... זוכרת את עצמי שמאוד עזר לי לקרוא סיפורי לידה בפורום אז אשמח לעזור גם🤗

הוא לא מייבש, הוא מזרים את החלב.

ובעצם מרכך את הצינוריות הגדושות..

הפעם בנתיים ב"ה הגודש עדין והגברת משחררת לי אותו טוב, אבל אצל הגדול שלי כרוב עזר מאוד.

שימי 🧡- לא מניחים את הכרוב על העטרה והפטמה! רק על השד עצמו לכיוון החזה ובית השחי...

לגבי איך מרגיש גודש-

מין מלאות כבדה וכואבת כזו, וגם גולות כואבות בתוך השד...

למה לא מניחים אותו על הפטמה עצמה? מנסה להבין אם מה שמתרחש לי שם קרה בגלל שהנחתי בטעות

רק מלאות כבדה וכואבת.

הרגישות הפטמה, אבל זה בגלל תפיסה לא נכונה לדעתי .. אבל אין מה לעשות, כל הזמן הוא משנה זווית תוך כדי

כורכום

מאוד עוזר וסופח נוזלים ומונע דלקת

כפית במים או כדור כורכמין

תפני אלי בפרטי, יש לי בשפע

ולשאלה, אולי תקחי 1 היום ו 1 מחר שלא יהיה יום בלי כלום. למרות שאני קיבלתי 3 פעמים ביום וקרה שפיספסתי ולא קרה כלום אבל לא לוקחת אחריות

חושבת שיוכלו לכוון אותכם

אני חושבת שלא מאוד שכיח בעיה שמתפתחת פתאום באמצע החיים, אבל זה קורה

אבל מעדיפה לשמוע ממי שעברה בעצמה ולא מיועץ 

תודה על התגובה 

יש מושג של אי פוריות שניונית. זה דבר שיכול להתפתח, הזרע הוא דינמי ומושפע מהרבה גורמים.

אם כי כשהמצב גרוע ממש הוא בדרך כלל לא ישתפר לכדי מצב של פוריות טובה.

יכול להיות שהייתה לכם ס"ד גדולה והגיעו הריונות ספונטניים על אף הבעיה, ולא הייתה לכם סיבה לבדוק בכלל. יש סיפורים כאלה.

ויכול להיות שהמצב היה גבולי והדרדר. וכן הלאה (אני כמובן לא מקצועית רק כותבת ממה ששמעתי וקראתי).

מצטרפת להמלצה על מכון פועה, מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים

חיבוק גדול ובהצלחה רבה!

זו רכבת הרים רגשית לא תמיד קלה

הורמונים.... כל אחת ואיך שהיא מקבלת אותם

ולהיות פנויה בבוקר לבדיקות

ושבועיים של המתנה בין החזרה לתשובה

זה ככה בקצרה

בהנחה שהבעיה אצל הגבר זה נפח נמוך ותנועה אפסית

זה לבחור רופא פוריות שמתאים לכם,, מיקום, זמינות, יחס, מקצועיות...

ואז הוא בד"כ שולח לבדיקות מקדימות.

כשמוכנים, הוא מכין פרוטוקול טיפול- תרופות מסויימית במינונים מסויימים ועושים במקביל מעקב זקיקים ובדיקות דם והכל בניטור מלא של הרופא.

כשהוא רואה שהזקיקים גדלו הוא מחליט מתי לשאוב ולפי זה נותן זריקה שנקראת אוביטרל או דקפפטיל

ואז שואבים (לרוב בהרדמה מלאה) הליך קצר מאוד

ואז מפרים עם הזרע.

יש רופאים ששולחים למיון זרע מוגדל במעבדות מסויימות וזה יותר יקר. תלוי בגישה של הרופא ובנתוני הזרע.

אחרי זה רואים כמה ביציות הצליחו להפרות וגדלו כמו שצריך ואז מחליטים מתי מחזירים את העוברים וכמה ואת השאר (אם נשאר) מקפיאים.

מחזירים את העוברים או באותו חודש (כלומר כמה ימים אחרי השאיבה) או חודש אח"כ, שוב לפי שיקול הרופא ופרמטרים נוספים

אחרי ההחזרה, כשבועיים אחכ, עושים בדיקת בטא לראות אם העובר/ים השתרש... 

התחלנו תהליך בירור מול רופא פוריות

בגלל שיש לי בעיית קרישיות ואני אחרי הפלה כל הזמן עמד לנו בראש שהבעיה אצלי

ועכשיו צריכים לשנות דיסקט

אמרו לנו שבגלל הנתונים של הזרע חייב IVF אז עניין אותי אם יש פרוטוקול שונה כשהבעיה בזרע ולא באישה, או שאין הבדל

אם מתאים לכם- יש קבוצות כאלה ספונטניות או מונחות של זוגות שחווים קשיי פריון שנפגשות יחד (מכירה גם בערים וגם בישובים)

אולי זה יכול לתת מענה מסויים לתחושה שאת מחפשת חברות לדרך. אם תרצי אני יכולה בפרטי לנסות לקשר או שתשאלי פה וננסה לעזור. גם למכון פועה יש מענה מהסוג הזה.

בגדול אני מכירה זוגות שעברו את זה מהר ובטוב, שזה חיזק להם מאוד את הזוגיות והםך את ההורות שלהם למשמעותית יותר.

בהצלחה רבה!!! 

קשה לי לחשוב על חשיפה

יכולה לספר לך על עצמי שהיו לי שני ילדים רצינו הריון שלישי והוא לא הגיע,עשו לבעלי בדיקה זרע שהעידה על זרע חלש מאוד ועברנו הפריה חוץ גופית ומיקרומוניפולציה,נקלטתי בפעם ראשונה כי הגוף כבר יודע להיקלט,לא מנעתי וזמן קצר אחרי לידה נקלטתי להריון טבעי,אני חושבת שזרע משתנה פעם הוא משתבח ופעם להפך וזה לא גזירה משמיים לפעמים אחרי שעוברים הפריה פעם אחת הגוף יותר פורה,בהצלחה ממש!! זה לא קל,הזריקות בעיקר כואבות והבדיקות כל כמה ימים,אחרי השאיבה יותר קל, עושים החזרה ואז ההמתנה שבועיים גם לא פשוט,אני יכולה להגיד שפעם אחת הספיק לי לסבול,ואני מעריצה נשים שעוברות את זה במשך שנים

ממש מרגיע אותי לדעת שזה יכאב, שלא יעבדו עלי שיהיה בסדר

אני מכינה את עצמי נפשית

אני אצטרך להזריק גם קליקסן, מעניין מה יותר כואב....

לא בבת אחת, לי זה עזר

כי הוא שומני כזה וקצת שורף

3>

זה היה נוראאאאאאאא

אני גם קיבלתי לאחרי הלידה ולא הזרקתי

הרגשתי ממש שנפשית אני לא מסוגלת לעשות את זה,

באתי להזריק ולא הייתי מסוגלת כבר

זמן הדלקת הנרות הוא מפלג המנחה, ועד שקיעת החמה. אסור להדליק מוקדם יותר מפלג המנחה משום כבוד שבת, כי אי אפשר לקבל את קדושת השבת (כולל איסורי שבת) לפני כן, וראוי שההדלקה תציין את קבלת השבת, שיהיה ניכר שהנר הוא לכבוד השבת.

בגמרא מסופר על אשתו של רב יוסף, שממנה לומדים על זמן הדלקת הנרות הראוי, שלא יהיה לפני פלג המנחה, אבל שגם לא יהיה סמוך מידי לשקיעת החמה כדי שתהיה תוספת שבת.

הדלקת נרות השבת רומזת להגעת הגאולה - מדרגת עולם הבא. וכשרב יוסף לימד את אשתו שאפשר להדליק לפני כניסת השבת, הוא לימד אותה שעמ"י יכולים להקדים את הגעת הגאולה על ידי מעשיהם.

אבל אליהו הנביא לימד אותה את סוד 'אני ה' בעיתה אחישנה' - אפשר להחיש את הגאולה רק כשמגיע עילה, מעט קודם כניסת השבת, ולא בעוד היום גדול (וזה מתקשר גם לתחילת הפסוק - 'אני' זו פעולת עמ"י, וה' זה החלק של הקב"ה).

העולם הזה קצוב בכל מקרה לששת אלפי שנה, ובאלף השביעי תגיע השבת. אך לקראת האלף השביעי, כשהשבת מתקרבת, אפשר להחיש אותה על ידי מעשינו. ודווקא אליהו הנביא היה צריך ללמד את זה, כי הוא יהיה מבשר הגאולה "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה'...". 'לפני' - בסמוך.

נשים קשורות לעניין זה של הקדמת הגאולה, ולכן היו שותפות בכל הגאולות. הכוח שמחבר את הנשים לגאולה הוא החיבור שלהן לנקודת השלמות הפנימית, שהמבטאת בעצם את האור העתידי. העתיד גנוז בצורה פוטנציאלית בעומק הטבע שלנו, ששואף לשלמות, והנשים מחוברות לכוח הזה ולא מתייאשות מקשיי ההווה.

גם בדורנו הנשים צריכות להכיר בכוחן, להתחבר לעומק הנשמה הקדושה, להרים את ביתן ומשפחתן ולחזק את חיי הקודש, ובכך לקרב את הגאולה.

בעז"ה שנזכה…

ההקבלה בין הקדמת שבת להקדמת הגאולה.

מיוחד כל כך ועם הרבה משמעויות!!!

תודה רבה על זה.

אמן! שנזכה להשתמש בכוחו בבנין הבית הפרטי והכללי

בפרשה שלנו עם ישראל אומר לקב"ה 'נעשה ונשמע' כשהוא מקדים את ה'נעשה' ל'נשמע'. יש עוד שתי פעמים בהן עמ"י אומר רק 'נעשה', אפילו בלי ה'נשמע'.

איך יכול להיות שעם ישראל מוכן לקבל את התורה - התחייבות כל כך משמעותית, בלי לראות למה הוא מתחייב? עמ"י כורת ברית עם הקב"ה ומקבל עליו את הברית, בלי לראות מה החלק שלו? איך זה יכול להיות?

התשובה שמביא הרב ראובן ששון בשיעור שלו, היא שהחלק של ה'נשמע' זה החלק השכלי, החלק בו לומדים ומבינים מה צריך לעשות.

עם ישראל הוא עם שנותן הרבה מקום לשכל, יש לנו הרבה ספרים ועיונים ולימוד שכלי מעמיק בכל תחומי החיים.

אבל את התורה לא קיבלנו מתוך המקום של השכל. החיבור שלנו לתורה הוא חיבור שהוא מעבר לשכל, הוא חיבור נשמתי.

לפעמים בעולם שלנו קשה להבין ולתפוס שיש דברים שהם מעבר לשכל. אנחנו רגילים לבחון כל דבר בעיניים שכליות והגיוניות, ומרגישים שהשכל הוא מעל הכל, הוא מנתח את כל המידע שיש לנו, ומה שלא מובן על ידי השכל כנראה לא נכון.

אבל למעשה יש הרבה דברים שהם מעבר לשכל. אנחנו תופסים את הקיום שלנו לא דרך השכל אלא דרך ההרגשה הפשוטה שלנו שאנחנו קיימים. אנחנו אוהבים אחרים לא דרך השכל, בוחרים להתחתן לא רק דרך השכל, נהנים ממוסיקה או מנוף יפה בלי שהשכל יכול להסביר את היופי, וכו'.

וגם החיבור שלנו עם התורה לא עובר דרך השכל. אנחנו לומדים את התורה דרך השכל, ויש הרבה מה להעמיק בה. אבל החיבור היסודי שלנו לתורה הוא מעבר לשכל, הוא ההרגשה הפשוטה שהתורה שייכת לנו.

שנזכה להרגיש את ההרגשה הזו בחיים שלנו, לשמוח בתורה שקיבלנו, ולהרגיש את החיבור הנשמתי שלנו אליה ואל המצוות.

(זה סיכום רק של חלק מהשיעור השבועי של הרב ראובן ששון, מקווה שדייקתי, יכול להיות שגם הוספתי חלק ממקורות אחרים ששמעתי אותו והשלימו לי את ההסבר, ואולי גם קצת משלי…).

יש בפרשה שלנו ג"ן מצוות.

על כל מצווה יש כל כך הרבה מה ללמוד,

ובנוסף יש הרבה "דרושים" על הפסוקים.

על הפסוק הזה

מְלֵאָתְךָ֥ וְדִמְעֲךָ֖ לֹ֣א תְאַחֵ֑ר בְּכ֥וֹר בָּנֶ֖יךָ תִּתֶּן־לִֽי:

שבפשט מדבר על מצווה להביא בזמן ביכורים ומעשרות ופדיון בהמה.

ראיתי שני דרושים נחמדים.

השל"ה לומד מהפסוק הזה

ששערי דמעות לא ננעלו,התפילה בדמעות מגיעה עד כסא הכבוד.

לכן כשאדם מתפלל לה' בדמעות אז לא תתאחר להתמלא הבקשה שלו.

ראיתי דרוש נוסף של "נעם מגדים"

שהימים שנראים לנו פחות מוצלחים - מלאים בקושי ובדמעות, דווקא הם נחשבים ימים מלאים, ומובחרים ("בכור") לעומת שאר הימים.

(על פי שיעור קצרצר ששמעתי, כבר לא זוכרת את שם הרב לצערי)

בפרשת יתרו יש את עשרת הדיברות - רעיונות מרוממים כל כך, שכוללים הכול.

לכאורה - למה צריך גם את פרשת משפטים? הרי העיקר נמצא בפרשת יתרו.

אבל למעשה - לא מספיק לדבר רק גבוהה-גבוהה על התורה, צריך גם לפרט אותה למעשים ולדיוקים, כדי שנדע בדיוק מה לדאוג בכל מקרה, גם אם איננו רוצים שיקרה.

אולי אפשר לקשר את זה לחודש אדר -

הרעיון של חודש אדר הוא השמחה, רעיון גדול ונשגב.

אבל לא מספיק לדבר רק על הרעיון הנשגב, צריך גם לפרט אותו לפרטים, ואולי בשביל זה באות ההלכות שיש בחג הפורים, כדי לתת לשמחה כלים להתקיים.

שנזכה לקיים בשמחה את מצוות התורה, על כל פרטיה ודקדוקיה!

מנחשת שאולי אפילו ביוץ כפול?

במיוחד אם את אומרת שהיו 2 זקיקים מובילים..

אבל אכן זה לא שלב או תוצאות שאפשר לדעת מהם לגבי הריון..

תצטרכי לחכות ולחזור על הבדיקות..

עדיף שתחכי לאיחור ואז תעשי גם בטא...

וואיייי המתח.

קשה..

תודה רבה! נראלי שבאמת אחכה לאיחור במידה ויהיה.. (הלוואי!)

אחרי ביוץ

כי מה שמפריש פרוגסטרון זה הגופיף שנשאר אחרי הביוץ

זה עדיין לא אומר כלום לגבי הריון. כי שבוע אחרי ביוץ זה שלב השיא של הפרוגסטרון בלי קשר להריון

אבל מתפללת עבורך

שיצליח החודש בעז"ה!!

נשמע לא פשוט בכלל

תזכרי שאת עושה את הדבר הכי גדול בעולם - לייצר חיים.

בנוגע לבחילות, אולי שווה לנסות דיקור סיני? (אפשר דרך הקופ"ח ואז גם המחיר לא בשמיים)

ובנוגע ליתר- אולי יש איזו נערה שיכולה להגיע לעזור בשעות עד שהאיש מגיע?

חיבוק ענק

אני חושבת שזה זמן לפתרון חירום, ולא יעזור אם אכתוב כאן כל מיני מילים יפות על תהליכים וכאלו

אם הם עוד לא ישנים (ואם הם ישנים אז לפעם הבאה שזה יקרה), תושיבי את כולם לסרט, שלפחות יהיה לך קצת שקט.

ועכשיו תעשי רגע סדר בראש (על הספה, לא צריך לקום), אפשר על דף ועט.

מבין כל הדברים, מה הכי קשה לך עכשיו?

מה יכול להקל על זה?

אם למשל זה להעסיק את הילדים - אז הפתרון הפרקטי הוא בייביסיטר

אם זה להכין אוכל - זה הזמן לקנות אוכל מוכן, או טבעול ולתנור

תנסי כל פעם להתמודד רק עם דבר אחד, כי הכל ביחד נראה כמו הר, ואולי לפרק את זה לדברים קטנים יכול לעזור.

שיעולים זה סיוווווט!!!!

חיבוק

ותנסי לראות איך בכל זאת לקבל עזרה חיצונית

לגבי עזרה- צודקות ממש. אני לא רואה מי מסכימה לבוא לפה עם החום והשיעולים.. אנסה לחשוב בכיוון.

דווקא יעזרו לי חיזוקים כמו שכתבה אמא מאושרת. קשה לי שככה נראה אצלי ההתחלה עכשיו

זה כדור להקלה על בחילות

יקר (במכבי עולה 8.5 ש"ח לכדור, יודעת שיש קופות אחרות שיותר זול)

שווה כל שקל!!

הציל אותי

לקחתי יותר מחצי הריון והייתי בנאדם

לא בעייתי לעובר בכלל

תגידי ךרופא נשים שיש לך בחילות, יתן מרשם בלי בעיה

לקנות קודם כמות קטנה, אותי אישית זה החליש בצורה קיצונית, הייתי בלי בחילות אבל גם סמרטוט במיטה. אז הפסקתי. כדאי לוודא שזה בכלל עושה טוב לפני שקונים את כל הכמות..

ולפותחת, חיבוק ענק ❤️❤️

ואם זה יקר..

לנסות לקחת בי6 או קומפלקס בי.

זה עוזר מאד, ופחות מתיש

ופחות יקר.

ממש מזדהה, הבחילות פשוט גומרותתת

לגבי עירוי זה לא קשור אם את מקיאה, את בטח גם לא שותה מספיק, נכון?

תתעקשי על זה אם צריך, זה ממש נותן כח לעוד כמה ימים אפילו.

תגידי שאת מיובשת, לפעמים יבקשו ב. שתן כדי לראות( עם הסטיק)

בקיצור תתעקשי על מה שצריך!

חיבוק ענק!

לא יודעת איך אצלך כל ההריונות, אבל בד"כ בסביבות שבוע 14 יש הקלה מסוימת, זה קשור להתפתחות השליה שקורית אז.

תרגישי טוב💗

וגם הקאתי..

פניתי לרופא והוא הביא בכיף בונגסטה. המליץ לקחת רק בלילה לפני שהולכים לישון כי זה מאוד מעייף. באמת לקחתי פעם אחת גם בבוקר וזה היה קשוח מבחינת עייפות אז התחלתי לקחת רק בלילה לפני שהולכת לישון ואז זה מושלם. (הולכת לישון מוקדם, בסביבות 9 או 10) אני ישנה עד 6 בבוקר שאז צריך לקום לילדים ולעבודה וברוך ה' עכשיו המצב הרבה יותר טוב יחסית. רק קחי בחשבון שצריך כמה ימים עד שהגוף מתרגל והבחילות יורדות. עדיין בבקרים אני עם בחילות ואז רצה לקחת ביסקוויט או בייגלה או משהו יבש אחר שמעביר לגמרי את הבחילה ושאר היום יש לי אפשרות לאכול כי אין בחילות ואז גם לא נוצרות בחילות נוספות..

הבאסה היחידה זה שלריחות זה לא עוזר.. לשבת הזאת קניתי אוכל מוכן כי אין שום סיכוי שאבשל משהו.. ואוכלת בעיקר חלבי ירקות ופחמימות..

אותי מאוד מעודד לדעת שבסוף זה עובר וזה שווה את זה. משתדלת לא להתעסק עם הכאן ועכשיו כדי לשכוח מזה כמה שאפשר. מתעסקת עם העבודה וכדומה וכשחוזרת הביתה משתדלת להינות עם הילדים והולכת לישון מוקדם..

תיארת אותי..

ובעלי במילואים רגיל, כאילו לא נמצא רק אחת לשבוע - וחצי.

סיוט.. בחילות שלא נגמרות ואפס כוחות לטפל בבית ובילדים..

מה שלי עזר זה המשפחה המהממת שלי שעזרו עם הקפצות לילדים וארוחות לפעמים, גם קיבלתי לפעמים ארוחות מקהילה.

ומה שעוד עזר זה להביא נערה לעזור בערבים עם כביסה ומדיח וכאלה.

עכשיו גם התחלתי להביא מנקה פעמיים בחודש כי עשה לי ממש רע בנוסף להכל לחיות בבית מסריח. וזה ממש כיף שהבית נקי..

זה עולה הרבה, אבל אני רואה את זה כמשהו חיוני שיעזור לי לשרוד את התקופה הזאת..

בונגסטה גם עוזר, וגם לי יש בחילות ללא הקאות.

ואם יש לך ילדים גדולים יחסית ללמד אותם לעשות קצת דברים בבית שיקלו עלייך.

מקווה שעזרתי. ומתפללת בשבילך ובשבילי שזה יגמר בקרוב ❤️

עודד אותי מאוד לשמוע שיש מי שמזדהה עם התופעות האלה בתחילת ההריון

כדי לשלול במידת הצורך דברים מסוימים ולדייק את העבודה עם הילד-זה בשביל לעזור לו בצורה הכי טובה שאפשר. 

כמובן כדאי להתחיל עם ראייה ושמיעה, קשב וכו'. 

בד"כ ממליצים להתחיל עם קלינאית תקשורת ובמידת הצורך היא מפנה לרופא התפתחותי/פסיכולוג ילדים.

לדעתי גיל 3 זה בהחלט מוקדם. אלא א"כ היא רואה דברים שלדעתה ממש לא תקינים. היא גננת מנוסה? איך את רואה את הילד בבית?

היה גם עוד קשיים רגשיים וכו

עשינו אבחון

וכדי להרגיע באמת לא היה בכלל אבחון שקשור לבעיות תקשורת ולא על הרצף

קושי רגשי והתפתחותי

היינו ועדיין מאז בטיפולים רגשיים ומה שהיה צריך

וזה עזר ממממש.

כיום הוא סופר חברותי ב''ה למד קודים חברתיים ואיך להתנהל במשחק ,כשמפסיד וכו

וגם בשטר הדברים יש שיפור כל הזמן

עדיין מקבל עזרה וטיפול דרך הבי''ס(קיבל דרך ועדת חינוך מיוחד)

אבל ילד רגיל לכל דבר ב''ה

גם אם יש צורך בעזרה מהצד לימודי ורגשי-חברתי.

משתפת כי חושבת שזה מעודד

שגם כשיש קושי

לא תמיד זה אומר מיד שהילד על הרצף

וגם אם צריך טיפול ועזרה זה ממש גם זכות שיש דרך לעזור ולקדם ובאמת מעידה שזה מקדם מדהים

טוב שאתם בתשומת לב

טוב לאבחן מה בדיוק הקושי כדי לתת מענה מותאם

עשה לי בחילה ממש.

לא לעניין משום צורה.

בטח ובטח אם היית שם בלי בעלך, זה ממש לא נעים להיות בכזאת סיטואציה.

לדעתי הוא חרג מהגבולות לחלוטין, וכדאי להתלונן עליו.

וחיבוק לך, ממש לא חוויה שכיף לחוות.

ואת הנורמלית פה.

שולחת חיבוק❣️

זה לא משנה מה נהוג בין חברים, לרופא ממש אסור לדבר ככה וזה לא מתאים בכלל!

חיבוק גדול❤️

אם מתאים לך, הייתי מתלוננת, זו התנהגות לא ראויה בכלל, וכשזה בא מרופא במעמד כזה, זו הטרדה מינית.

לא יודעת אם לך כוחות להתלונן אבל התחושה שלך ממש מוצדקת.

ולא נעים

בטח בסיטואציה כזאת

חיבוק❤️

גם בחברות פתוחות יותר יש דברים שלא מתאים להגיד כשזה רופא. 

אם יש לך כוח- הייתי אולי מתלוננת.

חיבוק על החוויה! בטח שהרגשת לא נעים.

והלוואי ויהיה לך כוחות להתלונן עליו, הוא היה לא בסדר.

ממש לא במקום

באיזה זכות הוא מדבר על עניינים שבינו לבינה?

אני הייתי מגישה תלונה

במצב כזה חשוף וסיטואציה פגיעה בלי הבעל שילווה זה פשוט חצוף וסוטה

ממש לא לושבת שאם בעלך היה נמצא הוא היה מסגיםמללשון שלו להשתחרר באותה אופן.

חדמש תגישי עליו תלונה דרך הקופה שרת משתייכת אליה.

אני גם הייתי מתכווצת כמוך, והלוואי שהיה לי שכל וסיעתא דישמיא להעמיד אותו במקום.

זו חוצפה. ואם הוא רואה שאת אישה דתית אז בכלל פתח פה גדול. 

לקודמותיי, זה ממש מצב שאני מעודדת אותך להתלונן אם תוכלי. בשבילך ובשביל המטופלות הבאות שלו. חמור מאד בעיניי.

ובטח שתרגישי ככה, גם אני הייתי מרגישה מוחפצת.

ממש מבקשת שתתלונני, בשביל הבאות אחרייך, שלא יעברו את זה. 

כפרת עוונות.

גם אם בחיים הפרטיים שלו הוא מדבר בצורה כזו או יותר בוטה ואם הוא חי בסביבה שזה לגיטימי אין לזה רלוונטיות.

בתפקיד אסור לו לדבר ככה וזו הטרדה.

אם יש לך כוחות תתלונני עליו זה חשוב 

את ממש לא מגזימה!

לא יודעת אם יש לך כח לעשות עם זה משהו או רק לחבק את עצמך אבל ממש רצוי להתלונן עליו

אני עובדת בסביבה מאוד חילונית וגם רופאים חילוניים לא מדברים ככה למטופלות שלהם.

מקווה שאת מתכננת להתלונן

וחיבוק💜

ממש ממש לא במקום.

חיבוק!

עם כאלה שאפילו לדוסיות ככה מדברים בלי שום בושה, את יודעת זה סיגנון כזה

ופעם הבאה אם יש רופאה תנסי לבקש בלי להתבייש,

ככה אני עושה, מבקשת בעדינות, רוב הפעמים יש.

האמת אני די נדהמת לראות את התשובות החד משמעיות שלכן, חשבתי שיהיו קולות לכאן ולכאן ואולי אני סתם מגזימה

מתלבטת אם להתלונן

גם כי מרגיש לי שאני עושה ביג דיל, מפחדת שהוא יכחיש, אין לי כוח להתעמת מול אף אחד, וכבר יצא לי בעבר להתלונן על מישהו (דמות סמכותית) שהטריד אותי והוא הכחיש ובסוף נזפו בי (נזיפה חמורה)

ודי מפקפקת בכמה זה יעיל להתלונן. בכל הפעמים שראיתי\ חוויתי זה סתם דפק את המתלוננת

וחוץ מזה שדי התלהבתי על הבי"ח וחשבתי אולי כן ללדת שם אז לא בא לי לפגוש אותו שוב אחרי שאתלונן עליו

ובהריון עם בעל במילואים זה לא הסיטואציה האידיאלית שיש לי בה הרבה כוחות.. לא יודעת, מרתיע אותי

אבל מרגיע אותי לשמוע שלדעתכן אני לא סתם מגזימה ושיש מקום לתחושות שלי

תודה שקראתן

את יכולה גם לבקש ששמך לא יוזכר, ואת יכולה גם להתלונן אנונימית.

ולגבי הנזיפה שקיבלת- וואו, חיבוק!! נשמע ממש לא בסדר. אם בתחושה שלך הוטרדת מה יש לנזוף בך?!?!

הוא היה דמות סמכותית שהטרידה בנות רבות נוספות. אני פוצצתי את הסיפור. הוא הכחיש והפיל עליי שאני מעלילה עליו.

הסביבה בה הייתי נזפה בי מאוד וגם ראשי הסמכות (לא רוצה להסגיר)

יש לי חברות שמאז לא מדברות איתי כי איך עשיתי לו את זה?

ואח"כ באו אליי בנות נוספות שאמרו שלא רצו לפתוח כי שיערו זה מה שיקרה להן.

ואז הבנתי שזה מה שקורה למי שמתלוננת

ואיזו אמיצה את! מצדיעה לך ממש👸

נשמע שפורום תקנה הוא הכתובת למקרים כאלו.....

חיבוק נשמה!!!! איזה גיבורה את! ואיזה סיפור קשה זה שעוד נזפו בך!! אני בהלם.... פשוט גיבורה!!!

דורש אומץ..וכאילו לחזור לסיטואציה

נשים שעברו הטרדה ומוסרות עדות אומרים שזה כמו לחוות בשנית

אבל הוא רופא

במסגרת מקצועית בעיני עוד יותר חמור.

מה שאני באה לומר שאת לא חייבת לגייס כוחות שאין לך בשביל להתלונן אבל להרגיש מאה אחוז! לגיטימי עם עצמך.

ואחר כך לעשות מה שבא לך, ומה שתעשי זה בסדר...

ברור שלהתלונן דורש כוחות,ולגיטימי שלא בא לך

אבל הדברים שלך כל כך עצובים ומקוממים( לא את הבעייתית כמובן! המערכות שפגשת...)

לגבי בית החולים- אל תעשי את זה לעצמך.

אם את מתכננת ללדת שם אז תציפי את העניין בדרך כלשהי ותדאגי שהוא לא יטפל בך שוב

תגידי את השם למי שילווה אותך שאת לא תצטרכי בכלל להתמודד עם זה בזמן לידה

נשמע לי כמו הדמות האחרונה שאת צריכה לראות בשלב הזה

אפשר לשלוח מכתב מפורט לנציב תלונות הציבור של בית החולים ולגורמים בהנהלה.

ולבקש את טיפולם, לתזכר שזה מוציא שם רע למוסד שלהם, ואת על אף הטיפות המסור של שאר הצוות כבר שוקלת שלא ללדת שם עקב היחס המחפיץ.

אולי המכתב שלך הוא הראשון ואולי העשירי. אם זה הראשון אז כנראה שבאמת הוא זקוק לנזיפה וטו לאו. ואם זה העשירמ תסמכי עליהם שיפטרו אותו

חיבוק על החוויה הקשה

ועל הניסיון המר בתלונות
 

יכולה לספר לך שהתלוננתי על התנהגות במיון נשים

וענו לי בצורה ממש מכובדת

היה במעלית מדבקה משהו כמו
(שם המקום)... נקי מהטרדות
נתנו לי למלא בכתב
וממש הגיבו יפה
ו"חשוב שאת מתלוננת" (!!!!)
 

לא רוצה לפרט
אבל משהו באותו סגנון
(בזמן של בדיקה פנימית)

שיכתוב למי שצריך וכו'.. הוא יודע את הפרטים

ואת לא תצטרכי ם ברמה הטכנית וגם הנפשית להתעסק עם זה..

לי תחילת ההריון היו הפרשות דמיות מתחילת ההריון עד שבוע 10.

בגדול אצלי הבנתי שאין לרפואה מה לעשות. זה נקרא הפלה מאיימת.

אולי ההריון ימשיך ואולי לא.

זה שבוע מאוד מאוד מוקדם.

אבל הרופה אמרה לי שאם יש דימום חזק ללכת מיד למיון/ מוקד.

כדי שיוודאו שאין לי איבוד דם משמעותי מידי.

מה שכן, אמנם הרופאה אמרה שלא צריך אבל הבנתי מניסיון של נשים אחרות שכן כדאי להשתדל לנוח טוב.

ואני גם בסביבות שבוע 10 התחלתי להקפיד על שתיה מרובה ואז הדימום הפסיק. לא יודעת אם קשור.

חיבוק! מקווה בשבילך שההריון יחזיק וייגמר בידים מלאות בעז"ה.

בזמן מחלה כמו מבוגרים, גם ילדים אוכלים פחות.

ובחורף מחלה היא לאו דווקא גלויה, לפעמים יכול להיות וירוס,חולשה,צינון אפילו בלי חום אבל אין תאבון.

אבל יש גם שלב התפתחותי כזה, יש גיל שהם אוכלים יפה אחרי שגילו את המוצקים ולמדו יפה לאכול,

וכשעוברים לעצמאות ולאכול לבד, הם גם אוכלים פחות,

אני בגישה שהם יודעים לדאוג לעצמם לשבוע.

אם עכשיו נראה לך שאכל פחות כי הרבה נפל וכדו', אם הוא רעב הוא ידע יפה לבקש עוד.

אז אני לא מאכילה ( בשלב הזה כמובן, כשקטנים יותר אני כן מאכילה,אני מתכוונת לשלב שהם מפתחים יותר עצמאות)

אלא שמה על השולחן עוד וסומכת על החושים הבריאים שלהם שאם יש להם צורך להשלים כמויות הם יעשו את זה.

לק"י

ואם הוא מנוזל, הגיוני מאוד שאין לו תאבון.

בת שנה וחצי

עד לפני חודשיים בערך היתה אוכלת המון ממש והיתה ממש שמנמונת ועגולית

לאחרונה ממש מסרבת לאכול כל דבר

אתמול לארוחת ערב נגיד הבאתי לה מלפפון ועגבניה חתוכים קטן, חביתה, לחמניה, קוטג' ואקטימל

בסופו של דבר היא אכלה רק את החלק הכי רך של המלפפון, המיץ של העגבניה, רק את החלבון של הביצה וחצי אקטימל

ופעם היתה אוכלת הרבה הרבה יותר!

אבל לא יודעת, נראה שהספיק לה.. אז אולי זה באמת משהו בגיל?

הבן שלי התנגד מאוד לקחת אקמול ושמתי את זה בתוך כוסית מיץ ענבים (אין לי בבית שתיה מתוקה)

עבד מעולה.

מיץ ענבים אדומים

אין לי מושג למה, כנראה מפריע לספיגה

היא שותה בדרך כלל רק בבקבוק (כי כוס היא שופכת אחרי רגע), מה שאומר שייקח זמן עד שתגמור אותו. אפשר לתת לברזל לשהות כל כך הרבה זמן?

והאם הוא נותן טעם לוואי למשקה? כי אם כן, אז היא בטח לא תסכים...

לא צריך להפריד, ככה אמרו לי.

אבל קחי בחשבון שברזל לא ממש יורד בכביסה ואם את שמה בבקבוק יש יותר סיכוי שיישפך אקראית.

אני מביאה באמבטיה לבת שנתיים וזה טעים לה, אולי ענין של הרגל?

אצלי יש ממש טקס כפית הברזל ומתחננים לעוד אחת.. ואחכ צחצוח שיניים עצמאי שכנראה באמת לא מצצח אבל נותן הרגל מסוים...

הסבירו לי שאם זה נחשב תוסף תזונה אז צריך להפריד מחלבי ואם נחשב תרופה אז לא.

משהו בסגנון הזה..

הכי טוב לשאול רוקח

ואני גם תמיד חושבת שעדיף לתת עם חלבי אם זו האופציה, כיי גם אם לא הכל נספג- זה יותר טוס מכלום.

בתור אמא לילדים מאד בעיתיים באוכל ובתרופות..

ויש ברזל לתינוקות שמכיל סוכר.. זה לא אידיאלי מינהסתם אבל אולי זה פתרון במקרה שלה.

להתלהב ולבקש עוד.

אולי יעזור.

נראה לי הכי הגיוני בתכלס לערבב עם כמות קטנה של שתיה מתוקה, לתת בבקבוק ולשווק את זה כפרס

אצלי ממש לא הסכים סוג אחד וכשהחלפתי חברה הוא ממש אהב.

אז לפעמים שווה לנסות.

לא זוכרת כבר איזה חברה הוא אהב, זה היה מזמן...

ותמיד מביאה באמבטיה כי זה לא יורד מבגדים.

באמבטיה אני לא רוצה לתת. יש שם גם שירותים, ואנחנו מקפידים לא להכניס לשם אוכל או כל דבר שנכנס לפה.

חשבתי לתת לה בבוקר, כשהיא עוד עם פיג'מה, ואז לא נורא שהיא תתלכלך.

רעיון לנסות לשכנע אותה בכך שגם האחים שלה ייקחו. נראה אם יצליח. אם לא, אז אכניס לבקבוק עם מעט שתייה. במים זה יעבור טוב? כי אני נותנת לה או מים או תמ"ל, ולא הייתי רוצה להתחיל להרגיל אותה למיץ... (תרכיז תפוחים טבעי, אבל עדיין)

הייתי מנסה בכפית של מיץ תפוחים או מיץ ענבים, זב לא הופך להתרגל למיץ אם זה לא בבקבוק השתייה, אלא הופך להפתעה מדי בוקר 😏

עוד משהו שלפעמים עובד אצלי - לתת במזרק, החידוש מסקרן אותם.

אולי בתוך כפית רסק תפוחים או משהו דומה?

מזרק היא שונאת... כשצריך לתת לה משכך כאבים היא מתנגדת נורא...

אולי יעבוד אם אטפטף את הטיפות על ביסקוויט ואתן לה? 🤔 ביסקוויטים היא רוצה תמיד...

כי מדובר על 12 טיפות...

ובתקווה שזה לא יגרום לה לשנוא את המוצץ ולהיפטר ממנו בטרם עת

היינו עושים את זה כשהבן שלי היה תינוק, וזה היה רק טיפות בודדות

12 זה באמת הרבה בשביל זה.

(אגב, זה רעיון שלקחתי מהפורום.)

ואחכ הקטנה

היא  יותר קטנה ושוקלת פחות אז יוצא הרבה פחות מ12;)

לגדולים אני נותנת בערך 5 טיפות סתם בלי להתייעץ או משהו

אני נותנת באמבטיה או אח''כ כשהם עם פיזמות

זה ממש מלכלך ונהרס לי כבר בגד ילדים שאהבתי 

במיוחד שזה עלול לגרום לעצירות.

אצלך זה עוזר לשכנע את הקטנה לקחת?

כשהיא היתה יותר קטנה ובלי הבנה ככ;) היא לא הסכימה בכלל בגלל הטעם ולא הקפדתי. נתתי פעם בשבועיים כזה...

בבדיקת דם היה לה נמוך ומאז אני נותנת בערך 3 פעמים בשבוע כי זה מה שאני זוכרת;)

האחים הגדולים ממש אוהבים ורבים מי ראשון והיא אחרונה ופותחת פה כמו גדולה ומקבלת הכל בכפית אחת

לגבי עצירות את יכולה לעקוב ולראות אם משפיע. את יכולה לתת גם ממש טיפה 1 או אפילו משהו אחר . אולי היא לא תשים לב

אפשר אולי לנסות להעלות ברזל עם מאכלים. להתייעץ עם מישהו שמבין או לקרוא באינטרנט.. אם ככה אז מן הסתם כדאי לחזור על הבדיקה דם עוד זמן קצר. אני לא למדתי רפואה או תזונה אז לא יודעת

בהצלחה 

שחבל להסתכן בזה אם לא צריך.

אצלה אין ברירה אלא לקחת את הסיכון...

שהיה חוסר ברזל כי לא נתתי, לא נתתי את הכמות הגדולה כי חששתי מעצירות, אלא נתתי פחות, אולי 6 טיפות, רק שהקפדתי מאוד מאוד. וזה עזר.

ועוד אפשרות זה לתת בהדרגה, כל כמה ימים להוסיף טיפה.

גם יותר קל לתת כי זה במזרק ולא בכפית

לא טעמתי אבל גם אקמול הילדים שלי אוהבים אז כנראה

משחק הגדרות-

את כותבת מראש כל מיני הגדרות שקשורות למשפחה (משהו שאפשר למצוא באוטו של אמא, משהו שאסור להכניס הביתה, יותר גבוה מהילד הכי קטן ויותר נמוך מהילד הכי גדול וכו'). כ-50 הגדרות.

מתחלקים לשתי קבוצות. עושים אאלף ויוצאת אות. את מקריאה הגדרה והם צריכים לומר משהו מתאים באות שיצאה. צריכים להספיק כמה שיותר הגדרות בדקה.

הקבוצה הבאה עושה עם אות אחרת. המנצחים מי שהצליחו הכי הרבה הגדרות.

מנסיון שלי- תמיד מצחיק וזורם!

קופסאת בריחה משפחתית- מושקע אבל שווה ממש... צריך לקנות קופסאות, מנעולים עם מספרים או מפתחות. וכותבים חידות על המשפחה. (אם תרצי רעיונות- יש לי כמה).

יש משחק שנקרא "לינק", שאפשר להתאים למשפחה.. מחלקים לכל אחד 5-6 פתקים עם כל מיני אמירות כמו- אוי לא, איזה כיף, משפטים משירים, ביטויים וכד'. שואלים על מישהו- מה הוא חושב על x (ומביאים סיטואציה משפחתית). כולם צריכים להביא לו את מה שהם חושבים  שהכי מתאים לסיטואציה מבחינתו. הוא אוסף הכל, מערבב, מקריא ובוחר את מה שהכי נכון. מי שהביא את הפתק הזה הוא המנצח. ואז עוברים למישהו אחר ושואלים עליו.. נראה לי הסברתי ממש לא ברור😅

כי עשיתי את המשחק הזה כמה פעמים..

לבקש מכל זוג נשוי/ מכל אחד לפי ההרכב לרשום הגדרה עצמית בראשי תיבות, 3 מילים.

למשל- אני בתחילת הריון- כותבת א ב ה. ואת השם שלי.

אחרי שכל אחד כותב כזה דבר בראש הדףמתחילים להעביר את הדפים וכולם צריכים לרשום ניחושים שמתאימים לאדם או לזוג מה זה הראשי תיבות.

הזדמנות לפרגונים להערות מצחיקות ברוח טובה, בכל מקום שעשיתי הלך טוב... אחכ כמובן מקריאים הכל.

חשבתי שלא העלתי או שזה נמחק

אשים לב. תודה

אפשר גם לראש חודש, רק לא ליצן, עשינו כבר שנה שעברה... מצד שני אולי לא נורא לחזור על זה.

יש עוגת אננס מהופכת ממש טעים וקל

ואפשר לסדר את האננס ככה שיהיה פרצוף של ליצן

או להכין רצוף ליצן בתבניות מאפין עגולות קטנות וכובע-גביע גלידה הפוך

או משפטים-

לצפות בקצפת ולקשט בצורה פטיש גדול

או להתמקד באחד מהדינים בפרשה

זכור לי שגם @מקסיקנית שלחה פעם מתכון...

האמת שיש לי במקפיא גלידה בקערה עגולה משבוע שעבר שחשבתי להכין ממנה הר סיני.

בסוף הכנתי את הגליליות ומילאתי אותם בגלידה שנשארה ויצא ממש חמוד

(יש תמונות בגוגל תמונות)

גלילית ומעליה גביע גלידה הפוך,

הגלילית היא הפנים- עיניים ואף מעדשים, פה מצויר בשוקולד.

הכובע מהגביע מחובר עם שוקולד וסוכריות.

מובן?

איזה רעיון! נראה לי נלך על זה

תודה!!

(ארבעת אבות נזיקין שמוזכרים בפרשה)

עוגה עם חור באמצע (=בור), ובפנים קוביות של שוקולד פרה (=שור, ונדמה לי גם המבעה), וחמצוצים אדומים וכתומים לקישוט (=המבער, אש).

עשית לי חשק גם לנסות להכין

פרשת משפטים פרשה באמת קשה!

(אני הכנתי משחק בעקבות הפרשה, אבל יצא לי משחק שמתאים רק לילדים הגדולים, ולא עלה לי רעיון למשחק בשביל הקטנים...

אחת הפרשות האהובות עליהם בפליימוביל.

מחכים לה משנה שעברה.

4 אבות נזיקין - בור- בור אמיתי במגנטים 'עובד חברת החשמל חפר,או קליפת בננה.

והפליימוביל מחליקים ומשלמים פיצויים.

שור נוגח בכל דבר שעולה בדעתם- הוא קורע כביסה,נותן מכה לאנשים,שובר מכוניות.

מבעה- כבשים ועיזים שהולכים לאכול בשדות זרים

מבעיר- שדה קוצים שהרוח מעיפה את האש ( כמובן שהאש זה רק אני מדליקה...)

וארבעת השומרים בכלל מעניין- מי נוסע ולמה משאיר שומר,ועל מה-שרשרת/כסף/תיבת אוצר.

ומשכירים רכבים...

אם יתאים לך להעלות את המשחק לגדולים?

דווקא אצלנו הפליימובילסטים הכי פעילים אלה התאומים, ששייכים לגדולים וגם הבן הקטן, בן שש וחצי.

אציע להם את כל זה

המשחק שהכנתי לגדולים הוא בסגנון משחק קופסה, וזה סוג המשחק שרציתי להכין גם לקטנים...

אפשר אולי שהגדולים יכינו לשבת הצגה לקטנים.

לתת להם ללמוד מה דיני הפיצויים בכל מקרה.

ואז אולי הקטן יעשה הצגה עם הפליימוביל והגדולים יציגו את הבית דין והתשלומים והפיצויים.

האמת שמשחק הקופסה לא קשור ישירות לפרשה (כי עוד לה היה לי זמן להעמיק בה - והיא דורשת העמקה) - סתם הכנתי משחק זיכרון של חלקי פתגמים וביטויים, כלומר *משפטים*, שאמורים למצוא את שני חלקי המשפט...

מקווה שבאמת בשבת נצליח להעמיק כולנו בפרשה, ולהמציא משחקים ספונטניים כאלה