פורום הריון ולידה (עמוד 73)

זה עיניים נוצצות, חיים אוהבים ומושלמים ובום- גירושין.

זה אף פעם לא ככה, המון מים עוברים בנהר ועם עיניים חיצוניות אנחנו לא יכולות לדעת.

את האנשים שחווים את זה, הגירושין לא הפתיעו, הם התמודדו עם זה יום יום במשך תקופה, ניסו, חזרו, ניסו שוב, ורק בסוף בחרו שעדיף בנפרד.

את מפחדת שזה יגיע אליכם? שבעלך יעזוב אותך? מפחדת להישאר לבד? אולי חווית בעבר חווית נטישה?

מפחדת שזה יגיע אלינו לא במובן של ''בעלי יעזוב אותי'' או ''נטישה'' וגם אין לי בעיה להשאר לבד- בואי אחרי כמה ימי מילואים? 500? אני יכולה לעשות את זה כמו גדולה מסתבר... כשצריך עושים...

אני חושבת שזה תמיד היה קצת מבחוץ לי-

כן אנשים מתגרשים

וואלה זה עצוב

אבל זה חיצוני לי.. לי זה לא יקרה

ב'ה אנחנו אוהבים עובדים על הזוגיות חשובים אחד לשני...

ופתאום זה תופס אותי בבטן הרכה בזמן זוגי ממש לא טוב

פתאום אני אומרת לעצמי, תזהרי, כן זה יכול לקרות

ויש מצב שגם אצלם לא קרה משהו פתאומי דרמטי אלא דעיכה מסוימת

ואמאלה גם אנחנו דועכים קצת

אז.. מה זה אומר עלינו..

מבינה?

🫶

שאתם בתקופה קשה. החיים תמיד בגלים. יש תקופות פחות טובות לפעמים צריך לפעול בהן ולפעמים להוריד רגע ראש מתחת לגל ויעבור.

ואתם אובייקטיבית בתקופה קשההה מנשוא. חיי זוגיות לא אמורים להראות ככה.

אז כל טוב גם אם הוא מועט הוא ענק ועצום. ואין עליכם בעולם!!

אפשר להתייעץ, אפשר חמלה עצמית ותמיד יש עבודה.

בע''ה אתם תהיו בסדר 💓

על תחושת ה"עירבוב" הזו בבטן ובלב,

על התהיות,

החששות,

הפחד,

הבילבול

העצב

רוצה לכתוב לך הרבה,

אז אנסה לחלק לשתי תגובות.

תגובה ראשונה היא כאן, להניח דברים שכתבתי כאן בעבר כאשר זמר מפורסם מהמגזר הדתי הודיע שהוא מתגרש:

בום.

מוצאי שבת.

את פותחת את האינטרנט וקוראת את הידיעה החדשה.

הלב שלך קופא לרגע.

"מה? לא הבנתי. רגע, מה??"

מבולבלת.

מפוחדת.

מרגישה דברים בבטן, לא יודעת לתת להם שם עדיין.

אבל זה נגע בך.

זה נגע בך חזק.

מנסה רגע לעשות סדר בבליל המחשבות, הרגשות והתחושות שאת מרגישה כרגע ומתחילה להבין-

כן. זה נגע בי. זה דבר חזק.

אהבה היא דבר חזק.

הרצון שלי לאהבה הוא דבר חזק.

הרצון שלי ליציבות וביטחון בחיים הפרטיים שלי, בזוגיות שלי, באושר שלי, בשמחה שלי הם דבר חזק.

הרצון שלי ביציבות לילדים שלי הוא דבר חזק.

הטלטלה שהנפש והלב שלי עוברים כאשר שומעים כל ידיעה על פירוק הבית היא גדולה. ומפחידה.

וכאשר זה מגיע בגל גדול של אדם מוכר, אהוב, קרוב, משפיע, מוערך וכן הלאה – זה גדול שבעתיים.

אז מה אני עוברת עכשיו בעצם?

אולי סוג של בירור. חשוב מאין כמוהו.

רגע חרדה, אל תפריעי לי לברר.

אני חזקה יותר ממך ואני מנהלת אותך.

אני עוצרת רגע.

לוקחת נשימה.

ומסתכלת לך, חרדה, בלבן של העיניים.

מי את?

מה את רוצה להגיד לי?

את נשמעת כל כך פוחדת.

אני שומעת אותך.

את אוהבת את בעלך. מאוד.

כמה הוא יקר לך!

כמה הקשר שלכם יקר לך!

נכון. את צודקת. זה באמת מפחיד לשמוע על זוג יקר שמתגרש.

מזבח מוריד דמעות וגם הלב שלך מוריד דמעות. ומאוד מאוד מפחד.

לב יקר ואהוב, אני שומעת אותך!

אתה מפחד רק כי אתה אוהב.

אתה מפחד רק כי כ"כ יקר וחשוב לך האהבה, הזוגיות, האיש הזה, הבית הזה, הילדים האלה, היציבות.

יציבות.

וואו. ועוד בעולם שלנו ובזמן שלנו שהיא מצרך כ"כ כ"כ נדיר.

אתה זועק ורוצה יציבות!

כמה אתה צודק לב.

כמה את צודקת נשמה.

בטח שהצורך היקר והפנימי פנימי הזה צודק!!!

כן אהובה.

תסתכלי רגע על היד שלך.

כן שם, יש לך משהו על היד.

טבעת

טבעת נישואין 

תיזכרי שבעלך ענד לך אותה לראשונה תחת החופה.

נכון, לפעמים הטבעת הזו יכולה לסמן לך שאת טובעת. לפעמים בחיי הנישואין את מתמודדת, כמו כולנו, עם מקום שמאיימם להטביע אותך. ואין אוויר במים. ואין נשימה.

אבל עברת את זה! כמו גדולה!

עברתם את זה! כמו גדולים!

ויודעת מה? צמחת מזה. גדלת מזה. גדלתם מזה.

את יכולה לזה!

אתם יכולים לזה!

ואו אז – את מרגישה שהטבעת הזו *הטביעה* חותם. 

חותם על הלב והנפש והנשמה של טוב וגדלות.

ואת מרגישה בכל כולך את ה*טבע* הזה. טבע שבנוי מתנועה, מאנרגיה

ואת מבינה – אין הדבר תלוי אלא בי! ובנו!

אני! אנחנו! נקבע איזה זוג נהיה!

אני! אנחנו! נשקיע אנרגיה *אקטיבית* בזוגיות שלנו ונצמיח אותה כל יום ויום מחדש!

אני! אנחנו! נדע שגם אם יש קשיים ומשברים – ויש! – אנחנו יכולים להם!

אנחנו נעבור דרכם ומתוכם נצמח! ואפילו יותר עמוק ויותר חזק ויותר יציב!!!

כי בחרנו זה בזו.

כי אנחנו ממשיכים לבחור זה בזו בכל יום ויום מחדש. אחרי שנה, אחרי שנתיים, ואחרי 50 שנים.

כי אנחנו מבינים שאהבה היא לא רק רגש אלא גם בחירה, והחלטה.

החלטה שאומרת - בעלי! אני בוחרת בך! שוב ושוב ושוב.

אשתי! אני בוחר בך! שוב ושוב ושוב!

כי אנחנו נשואים.

ונישואין -

מנשאים, מרימים, מגדילים אותנו! 

את האדם שאנחנו, את הזוג שאנחנו

מרחיבים בנו את כוחות הנפש

מגדילים את המידות

מנשאים אותנו עוד רובד, עוד קומה למעלה.

ואנחנו זוכרת שגם אם לפעמים הנישואין מרגישים לנו כמו *משא*, נשיאה בנטל כבד – זה טבעי. זה קורה. וזה באמת באמת מאפשר לנו לעצור רגע ולעשות את אותו בירור. את אותו ליבון ועומק שדרושים כאן. את אותה גדילה שממתינה לפרוץ קדימה ולהתרחש.

ואת יקרה. כן את.

תסתכלי רגע במראה ותגידי לעצמך בגאון:

"אני פרופ' לחיים שלי! פרופ' לזוגיות שלי, להורות שלי, למשפחתיות שלי, למיניות שלי, לאושר שלי.
עשיתי ואני עושה בכל הדברים הבאמת באמת חשובים ויקרים בחיים, שהם החיים עצמם, תואר ראשון ושני ודוקטורט ופוסט דוקטורט וכל מה שאפשר. ושם רוב האנרגיות שלי מושקעות.

ואחרי 120 *זה* מה שאני אקח איתי הלאה.

ואני יכולה!!!

אנחנו יכולים!!!

ומה יכול לעזור לנו בזה?

איך נוכל לעשות את זה בפועל?

קודם כל נבין *שזה אפשרי*

אח"כ נבין *שזה תלוי בעיקר בנו! בי, בבעלי.*

אח"כ נבין את המהות של הדברים, את המהות של הנישואין.

ואז נתחיל לעבוד 😊

מצרפת מאמר ארוך בדיוק על ההוצאה הזו מן הכוח אל הפועל של הכוחות שלנו, של האהבה שלנו, של שמירת האושר בנישואים שלנו, כאן:

https://www.inn.co.il/forum/t1314414#14159954

וגם חשוב להזכיר שהסיפור הזה נוגע בהרבה הרבה גלים.

כמו אבן שזורקים למים והיא עושה סביבה מעגלים מעגלים. כך גם כאן.

אז כל אחד יכול להתחבר למעגל שנכון ומתאים לו.

ודאי שהמעגל האישי של הזוג עצמו הוא שלהם בלבד. ואל לנו להיכנס לשם כלל.

אומנם למעגל של מה שזה גורם לנו להרגיש, איפה זה פוגש אותנו, ומה אנחנו יכולים לעשות עם זה כדי להיטיב עם עצמנו חשוב מאוד להתייחס.

גם למעגל של מי שזה פוגש אותו דווקא בדיוק וחידוד שלעיתים גירושין הם המעשה הנכון והאופציה הכי מטיבה עבור כל הנפשות הפועלות. ודאי שגם זה קיים.

וגם עבור מעגלים אחרים.

לכן נתמקד בנו, במה שייך אלינו, באיפה אנחנו יכולים לפעול כדי למקסם את האושר שלנו בחיים. אותם חיים שאנו חיים רק פעם אחת 😊

אין לנו אין לנו מושג.

חברה שהתחתנה מאושרת לפני שנה וחצי אחרי שנות רווקות ועכשיו מתגרשת. זה לא היה מרצונה. זה היה ממנו. אבל וואלה מהכירות פנימית, ב''ה שנגמר וטוב שאין ילד. אי אפשר לדעת שום דבר מבחוץ. כלום.

אז רק להציע חיבוק.

ולחזק את הזוגיות שלך ולעבוד עליה תמיד ממקום של רצון לטוב. ולא מתוך פחד.

ולהתפלל כמובן. עליך ועל כולם. 

כאן רוצה רגע להתמקד בנקודה שהעלית בדברייך האלה: "פתאום אני כ"כ מבינה איך בקלות זה יכול לקרות..."

"אלא שאנחנו בתקופה שרבים הרבה. מרוחקים מידי פעם. מילואים לא נגמרים, לידה, ילדים קטנים, עומס... הכל מעמיס. ואם פעם היינו עוברים את זה ביחד בתקופה האחרונה אנחנו בריחוק לפגיעה. לא תמיד, לא כל יום ובטח שלא כל היום. מידי פעם יוצאים ליציאה זוגית קלילה. אבל כל פעם מתפרץ גל עכור של כעס ופגיעות....

אוף. תקופה מבאסת."

ורגע לחזק אותך יקרה, ואת כולנו בעצם - לקחת רגע נשימה גדולה.

כרגע, ובצדק, את כמו שכתבת במקום שהפחד משתק בלבד ולא מניע אותך לפעולה.

רק שנייה.

בואי תני לו מקום רגע.

תביטי בו

תקשיבי לו

שלום פחד -

ממה אתה מפחד?

מה אתה רוצה לומר לי?

ממה אתה רוצה לשמור עליי?

אתה אולי מפחד שאני אאבד את בעלי היקר?

אתה אולי מפחד שנאבד את כל מה שיש בינינו כל השנים?

אתה מפחד שהמילואים שלא נגמרים, הלידה, הילדים הקטנים, העומס ושאר המציאות שמשתנה יכולים כן לגרום לנו לאבד את כל זה גם אם פעם לא?

אתה מפחד שלא נצליח להתגבר על זה כמו פעם?

אתה מפחד שנתרחק עד שלא יהיה סיכוי לקירבה מחודשת?

מה עוד חשוב לך פחד?

ממה כ"כ כ"כ אכפת לך?

אני מקשיבה לך רגע

נותנת לך מקום

ניראות

לגיטימציה

נשימה

הכלה

חמלה

אהבה

את יכולה לבכות את זה

להתפלל את זה

לנשום את זה

להניח יד על הלב או הבטן וממש להרגיש את הגל על כל שלביו

לדבר את זה

לכתוב את זה

לצייר את זה

לרוץ או תנועה אחרת של פעילות גופנית את זה

לעבד עוד עם עצמך את זה

ורק אח"כ,

בשלב הבא,

אחרי נתינת המקום,

תוכלי ב"ה לעבור גם לשלב כמו שכתבת של למנף את זה ב"ה, לעבוד עוד על הזוגיות ועל מה שיש בינינו.
אבל צעד צעד.

לאט לאט.

לא אפשרי הכל בבת אחת.

יש לנו נפש וגוף ורגש ושכל ורוח ונשמה

וכל אחד מבקש את המקום שלו והניראות שלו.

ואחרי שתתני לעצמך את הזמן והמקום

אפשר להמשיך ולהתבונן עוד על הפחד הזה מריבים או ריחוק,

ולהמשיך לשאול ולחקור ולהעמיק ולהביט שם

מה זה בעצם ריב?

אולי נקרא לו חילוקי דעות / קונפליקטים / חוסר הסכמה ולאו דווקא ריב?

ולא משנה מה השם שלו - בוא נתבונן בו רגע ונבין

בעצם אנחנו לא צריכים לפחד מריבים, חילוקי דעות,

בעצם אנחנו מבינים שבכל מערכת יחסית שהיא,

בין אם היא בין אחים, חברים, שותפות לדירה, הורים, ילדים, אפילו ביני לבין עצמי!

תמיד יש חיכוכים מדי פעם! תמיד יש חילוקי דעות מדי פעם!

וזה בסדר גמור!

כלומר זה חלק *מובנה* ממש בחיים ובכל מערכת יחסים באשר היא!

"כשם שפרצופיהם שונים דעותיהם שונות" - כולנו שונים ולא אותו אדם, 

קל וחומר איש ואישה

ושוב, אפילו ביננו לבין עצמנו לפעמים יש חיכוכים

לכן לנשום שנייה

לא להיבהל

לא להיבהל מעצם הריב או הקונפליקט

להבין שזה קיים

זה בסדר שזה קיים

זה בילד-אין בחיים

זה רק אומר שכל אחד הוא אדם בפני עצמו

וזה הכל!

ושאנחנו לא אוגרים ושומרים בבטן (שבסופו של דבר במוקדם או במאוחר זה עתיד להתפוצץ בצורה לא מבוקרת)

ואנחנו מביעים את עצמנו, את מה שחשוב לנו, את מה שכואב לנו

אז עצם הקונפליקט הוא בסדר גמור!

טבעי, אנושי, חלק בלתי נפרד!

רק מה? שנכון, צריך גם ללמוד "איך לריב", איך לנהל קונפליקט, איך לנהל חילוקי דעות, בצורה מכבדת ועמוקה,

בצורה שתיתן ניראות שלמה ועמוקה גם לעצמינו ולמה שהתחולל ומתחולל בנו וגם לשני/ה

אז נלמד את זה ב"ה, נלמד לנהל את זה נכון, נלמד לתקשר תקשורת נכונה נכון, נלמד לפתוח את הלב גם בכאב ולהביא פגיעות שתיצור קירבה, נלמד לצאת מלופים שלא מקדמים ולעבור לתנועה מקדמת ומקרבת וכן הלאה...

ואז באמת הפוקוס יהיה על העבודה הזוגית, שהגם שהיא עבודה זוהי העבודה הכי מתגמלת ועם פירות מתוקים שיש! לנו, לכל אחד מהילדים שלנו, לכל הדורות הבאים שלנו בעצם.

ומתוך הבסיס המדהים והנכון שיש לכם,

בדיוק כמו שכתבת: 
"ב'ה אנחנו אוהבים 

עובדים על הזוגיות 

חשובים אחד לשני..."

נפלאים! זה באמת הבסיס הנכון והאיתן לצאת ולחזור אליו!

כן ממש גם בתוך הריב אפשר להגיד אותו בהתחלה: אנחנו אוהבים. אנחנו עובדים על הזוגיות. אנחנו חשובים אחד לשני. בוא נראה איך יחד מתבוננים על מה חשוב לך ומה חשוב לי, בוא נבין רגע לעומק מה היה כאן, ובהמשך גם בוא נראה איך נגיע לפתרון נכון"

ואז כל החיזוק בזה יעזור לכם

לא רק שלא תפחדו מריב או ריחוק זמני - גם תראו את זה כהזדמנות אמיתית לצמיחה דווקא משם,

למקפצה אמיתית לזוגיות,

להגדלת עוד ועוד רבדים וקומות בזוגיות שלכם,

להגדלת כוחות הנפש של האדם האינדיבידואל שאתם ושל הזוג שאתם,

להזדמנות להפרייה הדדית בה אתם מתברכים מהשוני אחד של השניה ולא מאוימים ממנו,

ולעוד המון הזדמנויות מרתקות וממש ממש נכונות ואמיתיות שיכולות להיות פועל יוצא של ניהול נכון של כל קונפליקט!

זה ממש לא מילים מן השפה לחוץ אלא מציאות ממשית ממש,

גדילה וצמיחה וליבון ועומק במובן הכי טהור ואמיתי של המילה.

(נכון שכתבתי הרבה ועדיין מרגישה שיכולה להמשיך עד ועד בכלל אז בינתיים שולחת ובל"נ אם אראה שיש עוד מה להוסיף בהמשך אכתוב ב"ה)

שוב חיבוק גדול יקרה

וחיזוק

וכוחות

ותמיכה

ותפילה לך ולכולנו שב"ה נזכה עוד להתבונן פנימה לתוכנו ואז לחצי השני שלנו ולהוציא משם את האוצרות הרבים והנוספים שעוד מחכים לנו ולהתחמם מאורם, ומאור האהבה והמהות שיש בינך לבין אישך היקר. זה יקר מפז. זה הכל. וב"ה הכל יהיה בסדר, תמשיכו לגדול יחד, ללמוד יחד, לאהוב יחד ולצמוח יחד.

❤

כדאי רגע לתת מקום גם לכל העומס הגדול הזה במציאות חייכם

כל דבר בנפרד

ולראות איך אפשר להכניס שם אוויר ונשימה, כמה שאפשר:

עם המילואים הרבים (ותודה תודה תודה מכל הלב לכם גיבורים אלופים צדיקי עולם על כל יום וכל שנייה!!! אין מילים באמת להודות לכם!!!)

עם הלידה - חתיכת טלטלה לכל הבית לצד האור האינסופי והעצום

הילדים הקטנים שכל אחד ואחת מהם עולם ומלואו ודורשים את התחזוק של העולם ומלואו הזה

העומס הנלווה

החופש הגדול, ואז החזרה לשיגרה, ואז החגים, ואז ותוך כדי לפני ואחרי המילואים שוב...

וכל אינסוף הדברים האחרים שמעמיסים

על הגוף ועל הנפש

על עצמי ועל בן הזוג ועל הזוגיות

וכל אוויר וטוב שתכניסו שם ממש כמו החזרת נשימה חשוב מאין כמותו

ואם לא מצליחים לבד או עם המשאבים הקיימים אז לנסות לבקש עזרה בכל צורותיה, החל מעזרה טכנית בבייביסיטר, אוכל וכן הלאה, דרך עזרה מקצועית למקום עומק לזוגיות ומיקוד וצמיחה שם, ודרך לקיחת יום חופש/מחלה כדי להתאפס או דרך כל עזרה אחרת שתרגישו שנצרכת.

וכמובן לעשות זאת בעדינות, ברגישות, קודם לרפא את המקום הפגוע והמרוחק, להבין למה וממה הוא נפגע ומרוחק, ליצור לו שביל יציב של אמון מחודש לצעוד בו ולהגיע לקירבה מחודשת בתהליך נכון ואז להכניס את כל הכלים גם של ה"עשה טוב".

מצוין שאתם כבר יוצאים ליציאה זוגית קלילה

מצויין שיש לכם וביניכם כבר הרבה הצלחות

מצוין שאתם כבר מלומדים ויודעים לעבור גם תקופות מאתגרות יחד!

מצוין שגם בתקופה של ריחוק זה אצלכם לא כל יום ובטח שלא כל היום!

מצוין שגם בתוך הפגיעות והריחוק אתם זוכרים תמיד שאתם אוהבים אחד את השנייה! חשובים אחד לשנייה! ועובדים על הזוגיות!

אז צעד צעד

ב"ה תצליחו ותצלחו גם את זה

עם כל מה שיכול להכניס את האוויר הזה בדרך עבורכם 🙏❤

שתשמע אולי לא רגישה, אבל היא שומרת עלי.

הגישה היא שאני מעדיפה להיות שיפוטית כלפי המתגרשים, מאשר לאבד את האמון במוסד הנישואין.

אולי נשמע ילדותי. אבל זה טוב לי.

אני מבינה שיש מקרים מורכבים,

אבל מעדיפה להתסכל על זה שחור לבן. כי ההסתכלות המורכבת הזו מייאשת ממש.

מסייגת שבאמת באמת השיפוטיות שלי היא לא כלפי האנשים הפרטיים, אני פשוט מסיטה את עצמי מלחשוב על אנשים ספציפיים ואומרת לעצמי שכן, היד היום קלה על ההדק, כן אנשים אומרים שהם ניסו את הכל אבל כנראה שמשו בלב שלהם הם לא הזיזו גם אם הלכו למלא מלא יועצים וטיפולים. כן שיפוטית על הכלל.

וזה עוזר לי להאמין במוסד הנישואין בכללי

ובזוגיות האישית שלנו שבטוח תצליח.

יש קושי בזקנה

יש קושי בלאבד מישהו קרוב

יש קושי בלגלות מחלה או שאחד מקרבה ראשונה חולה במחלה

יש קושי באובדן פרנסה

ויש קושי גם זוגיות.

מרחוק החיים נראים הפי הפי ושהחיים שלנו יהיו סיפורי דיסני והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.

ככל שמתבגרים מגלים שהקשיים האלו יותר קרובים ויותר נוכחים בחיים.

אם זה שכנה או חברה או ההורים או הבן זוג או כל אחד קרוב אחר שמתמודד בעצמו או קרוב שלו מתמודד עם משהו שלפני שניה לא דמיינו שיכול לקרות "אצלנו"

שזה משהו ששומעים רק מרחוק.

עם הזמן גם מגלים יכולות התמודדות ויכולת להישיר מבט לקושי.

תחשבי לפני שנתיים היו אומרים לך את תהיי לבד 500 יום. לא היית מאמינה בעליל שזה יכול להיות סיפור החיים שלך. אבל כשזה קרה (ומזל שלא אמרו לך לפני שזה יגיע ל500) למדת להתמודד צעד אחרי צעד.

אותו דבר גם לגבי הזוגיות. זוגיות היא עבודה. היא חיים. היא לא הפי הפי. כל הזמן צריך למצוא את הריקוד הזוגי. המילואים הפכו את זה לקושי בולט יותר,

אבל סביר להניח שגם בלי המילואים התנועה הזאת של העבודה על הזוגיות והבירור הייתה נעשית.

בני אדם הם יצורים משתנים כל הזמן, ולכן מובע הדברים, גם הזוגיות ביניהם משתנה.

אז קודם כל צמחי נשימה עמוקה עמוקה ותביני שזה חלק ממעגל החיים. הכל בסדר. את פוסעת באותה דרך שכל האנושות פוסעת.

אמנם אצלכם ההתמודדות בעקבות השנתיים האחרונות הואצה, אבל זה לא שירדתם מהדרך..

מבינה?

קודם תחבקי את עצמך ותני לעצמך להירגע מהתהליכים המואצים שעברת.

בהחלט רכבת הרים.

קודם תני למחשבות לעבור לאט, לעבד אותם.

אחרי שתרגישי שסוף סוף יש הלימה בין קצב החיים ליכולת שלך להכיל את הקצב, תרגישי פחות בהימנעות וייתר ביכולת להניע קדימה למקום שאת בוחרת בו.

חיבוק ותודה עליכם 🩵

יש צד חיובי

אנשים שלא מסתדרים

נפרדים במקום להמשיך לנהל בית וילדים בצורה לא טובה

לנהל זוגיות טובה או סבירה זה מורכב

זה אומר להתגבר יחד על משברים ומורכבויות

להרבה אנשים אין יכולת טובה לזה

יש אנשים שיש להם יכולת אבל באיזשהו שלב נגמר להם הסבלנות/ הכוח להתמודדות

אז מי שלא רוצה להגיע למצב של גירושים

צריך ללמוד להתנהל ולנהל משברים ומורכבויות

ולהיות עם סבלנות וכוחות

כמובן שתמיד יש את בן הזוג שיכול להתנהל ולהחליט בכוחות עצמו

ועל זה ההשפעה קיימת אך מוגבלת

זו דעתי

נכון אנשים מתגרשים. ונכון שזה בעלייה. זה לא אומר שזה יקרה לך.

אם אתם בתקופה קשה, תחשבי איך אתם מתרוממים מזה. לשמוע דברים מחלישים לא יקדם אותך בטוח. זה כמו שאישה תתלונן שבעלה לא עוזר לה בבית, וחברה שלה תרד עליו עוד.

תכניסי לחייך תוכן ומידע שיחזק אותך ויתן לך תקווה. תדאגי להיות שמחה. אחרי מיליון ימי מילואים כדאי גם טיפול אם אפשר

אולי לא מתאים לך להשתמש בפחד למינוף, וזה בסדר. תני מקום לזעזוע. לכאב. לחשש. זה באמת מזעזע ומכאיב ומחשיש. ואם זה משתק, כנראה שזאת לא הדרך שלך להתקדם כרגע.

בזמן אחר תמצאי דברים אחרים שיתנו לך מוטיבציה לעבודה זוגית. אולי רצון לחיים טובים ושמחים ביחד. אולי חיבור לערך של זוגיות ושלום בית. אולי כל פעם למצוא נקודה שכואבת ולחשוב איך להתקדם שם.

לגמרי אומרת לעצמי - באמת פחד זה לא מנוע ככ טוב, הכל בסדר

יש מנוע יותר חיובי ♥️

תודה!!

זה ככ לא מובן מאליו הרשת ביטחון הנשית הזאת.. שנותנת כוח. אשכרה בנות עצרו את היום שלהן כדי לכתוב לי, ואני קוראת ולוקחת לעצמי דברים חכמים. ב'ה גם נרגעתי יותר אחרי שקראתי פה וגם יצאתי עם תובנות -

תודה על זה לכל אחת ואחת 🫶🫶🫶

@נעמי28

@אורוש3

@נגמרו לי השמות

@הבוקר יעלה

@אמאשוני

@112233445566

@המקורית

@שיפור

@oo

ה' יברך אתכן!!

כמו תמיד ❤

לק"י

תראי אם המחירים לרוחך.

יש להם מצעים טובים ויפים.

כדי שלא יהיו ניילון, תחפשי 100% כותנה.

הראינו לו כל פעם איך לעשות טובה במקום. 

אמרתי לו 'זב לא נעים לי. תעשה טובה' ועשיתי ביחד איתו טובה עם היד שלו..

אחרי כמה חודשים עבר.

לא הייתי נלחצת

והיא אוהבת לצבוט ולשרוט כשהיא מתרגשת

אני כל פעם לוקחת לה את היד ועושה בעדינות טובההה

ואני בהתחלה לא האמנתי שזה יעזור אבל לאט לאט אני כן רואה שהיא מבינה ולומדת

היא התחילה גן חדש עכשיו? אם כן זה לגמרי יכול לגרום לרגרסיה מסוימת...

כדאי לנסות לעשות את כל הפעולות בצורה ''משחקית''. לדוגמה אם היא לא מסכימה להתקלח, להראות לה את הבקבוק של הסבון ולהגיד לה כמה הוא מחכה שהיא תיכנס להתקלח. או סתם להתחיל לספר לה סיפור דרמטי וכשהיא סקרנית מה קורה בסיפור לקחת אותה ולהתחיל את הפעולה שהיא לא מסכימה לעשות...

זה עבד?

מזכירה לי את הבת שלי, שבת שלוש וחצי...

שני רעיונות שאולי יכולים לעבוד:

1. לתת בחירה בין שני דברים בלבד - "את רוצה שאבא יצחצח לך שיניים או שאמא?" "את רוצה את הפיג'מה הסגולה או את הוורודה?" (כך היא תרגיש שהיא בחרה, אבל לא תתבלבל מרוב אפשרויות בחירה)

2. להכין לה לוח ציורים או תמונות של סדר הערב - תמונות ברורות של ארוחת ערב, מקלחת, צחצוח שיניים, לבישת פיג'מה, הקראת סיפור, שמע ישראל, נשיקת לילה טוב - ובכל פעם להצביע לה על השלב המתאים בלוח או לשלוח אותה להסתכל מה השלב הבא. אפשר להפוך את זה למעין משחק.

וכדאי גם לפנות להדרכת הורים, בילדים מאתגרים זה נצרך...

באמת חשבתי להכין משהו כזה, זה יהפוך את ההתארגנות למובנת, באמת צריכה להתקדם עם זה.

לגבי 1, עושים את זה מלאא אבל כשהיא אנטי, גם זה לא עוזר בכלל 😕

דינה זלזניק. מקבלת בירושלים ובזום. אם לא תמצאי מספר שלה ברשת את יכולה לפנות באישי.

בהצלחה!

לא נשמע לי מלחיץ, וכנראה במקומך אפילו לא הייתה עולה לי התלבטות כזו,

אבל אולי עדיף לפנות למוקד אחיות, כי סה"כ אני לא גורם רפואי ולא יודעת מתי צריך להיבדק ומתי לא.

אם את בשבוע מוקדם, עד שבוע 25 בערך, אין סיבה לחשוש. החששות ממכה הם רק בשבועות המאוחרים יותר.

תודה לאל הלכתע בסוף להיבדק לפי מה שאמרו לי.

הכל בסדר יקרות תודה על הדאגה!!!

כן ילדתי בניתוח, מסיבה אחרת, והיה יותר טוב ממה שחשבתי.

מסקירה ראשונה לשניה (פער של 10 שבועות) שינתה אצלי מיקום לגמרי.

הרופא אמר לי שמעל 90 אחוז סיכוי שזה עולה, רק מעט שיליות נשארות על הפתח. 

קרוב ל20

בדקתי בפער של שלושה שבועות והיה נראה יותר גרוע אפילו

אם אשמח לכתוב בפרטי.

זה לא שיש לו מה לעשות, גם אני קיבלתי הנחיה למעקב, אבל הוא אמר שלרוב זה עולה.

כן יש את האחוז שנשאר שם כמובן, מקוה בשבילך שלא תהיי מהן.

ממליצה לך לחכות פשוט לסקירה המאוחרת ולראות לאן זה הולך. יודעת שזה לא מנחם, אבל זה גם לא שלהילחץ מזה ישנה משהו, פשוט תיזהרי יותר. 

גילו בסקירה ראשונה. הרופא אמר לי שבדכ השליה עולה, אבל במקרה הזה היא לא נראה לו תעלה- וצדק.

עד הלידה היתה פתח מלאה..

קשוח

שנגעה בפתח, אחורית נמוכה, אבל לא פתח מלאה.

גילו בשבוע 11, עד שבוע 20 כבר היתה לגמרי למעלה בדופן אחורית ורחוקה מהפתח.

בשורות טובות!

קדמית נמוכה, פחות מסנטימטר על הפתח.

גילו שבוע 16, 18 עוד הייתה נמוכה, שבוע 21 כבר עלתה 5 סנטימטר (!) ב"ה.

לא יודעת להגיד לך סטטיסטיקות על שיליית פתח, לכמה עלה מתוך סך המקרים.

אבל כן יודעת להגיד לך שקיסרי זה לא סוף העולם, ויכולה להיות התאוששות קלה וטובה יחסית. כן יש כאבים בימים הראשונים וממליצה לקחת משככי כאבים. אבל זה יעבור, עברתי שני קיסריים...

בתקווה שלא תצטרכי אבל שתדעי שזה לא כזה נורא והעיקר הבריאות שלך ושל התינוק

גילו בשקיפות, עלתה באזור שבוע 24

תחילת ההריון היה מלווה בדימומים.

בהמשך ראו שזה בגלל שהשילייה על  הפתח.

אבל הרופאה מיד אמרה לי שזה עולה ושלא אדאג.

ובאמת עלתה בהמשך והיתה לידה רגילה

אני לא זוכרת שבועות סורי.

לא זוכרת באיזה שבוע. רק זוכרת שההיתי בערך בשבוע 22 ואמרו לי שאני לא יכולה לצום כיפור בגלל השליית פתח.

בהמשך השלייה עלתה

אבל הרוב פה כן , אז מרשה לעצמי לכתוב לך, שילית פתח חלקית, לפעמים אפילו הגדירו רק נמוכה, מפעם לפעם עלתה, דימומים קלים כל ההריון, לפעמים קצת יותר כבדים, בסוף אמרו שהיא עלתה ונשאר רק שול, אבל שבוע לפני הלידה דימומים כבדים, בסוף ילדתי בניתוח חירום אחרי השבוע הזה, אחרי שעות של צירים ודימומים..

רוב הזמן היא עולה כמובן❤️

תבדקי- אני גילית יומיים לפני יום כיפור על השיליית פתח, בשבוע יותר מוקדם משלך, וקיבלתי תשובה מאוד גורפת שאסור לצום

אכלתי ושתיתי שיעורים מתחילת הצום.

ואם תצטרכי תמיכה- מוזמנת לפרטי.

אמרתי שאחכה לסקירה מאוחרת שזה אחרי לדעתי

היו לך דימומים? שתית שיעורים? אני בלי  ב"ה

אני גיליתי בשבוע 16, בלי דימומים ובלי צירים.

כל הרופאים והרבנים ששאלתי היו מאוד חד משמעיים מתחילת הצום לאכול ולשתות בשיעורים.

בשיליית פתח יש סיכון מאוד משמעותי לדימומים מטורפים. צירים עלולים לגרום לדימום, לכן מראש לא מתחילים צום כדי לא להגיע לצעירים ודימום שיצריך שתיה לא בשיעורים.

בשבוע 28 התחילו לי צירים ודימומים בשבוע 30

צמתי את תשעה באב, היה קשוח אבל בסדר גמור ב"ה והשליה עלתה כמה שבועות אח''כ.

כמובן שצריך להתייעץ בהתאם למקרה הספציפי שלך! 

אל ימנע עצמו מן הרחמים

כמו שכתבת דאגה לא עוזרת אבל תפילה כן❤️

אולי תלכי לבדוק שוב? ככה תוכלי לקבל תשובה סופית ולפי זה לראות איך את מתקדמת הלאה. להשלים עם המצב ולשאול אם הוא עוד יכול להשתנות?

במידה ותראי שהיא עלתה מצוין! נפתרו כל הבעיות והדאגות היו לשווא.  או שהשלייה פתח רק חלקית ואז יש אפשרות ללדת בלידה רגילה עם השגחה , ואם לא אז לקבל על עצמך את המצב הקיים ולראות מה את יכולה לעשות כדי לגרום ללידה שלך להיות הכי טובה ומדויקת לך. 

זה נדיר שנשים מגיעות לניתוח קיסרי בגלל שליית פתח, הרוב המוחלט מסתדר עד הלידה..

הרחם נמתחת והמיקום של השליה משתנה.

אל תדאגי💜

רק מעודדת אותך - חיכינו לשבוע 28 לבדוק אם עלתה, לא עלתה, 

חיכינו ל34 - לא ידעו אם עלתה או לא, אמרו שאולי משהו ממש מזערי אבל עדיין דורש לידה קיסרית

בשבוע 36 בערך (אולי 37) נסעתי לבית חולים שתכננתי ללדת שם כדי לבדוק איתם מה הכיוון של השיליה ואם הם מתכננים ניתוח - אם כן מתי וכו', עשו אולטרה סאונד - והשיליה הייתה בדיוק על הכמות ס"מ מרחק שצריך בשביל לידה רגילה.

ב"ה ילדתי רגיל, לא זכרתי את השיליה בכלל עד שהיתי צריכה להוציא אותה אחרי הלידה...

הפספוס לא משמעותי בשביל מוגנות

אבל לי זה נשמע שהדימום הוא מחזור מדומה שגם לי היה אחרי כמה חודשים עם גלולות הנקה

עבר עריכה על ידי הריון ולידה בתאריך כ"ב באלול תשפ"ה 13:44

לא הייתי הולכת סתם לשם לדעתי 

אף פעם לא הלכתי למרכז בריאות האישה לעשות, תמיד עשיתי בקופה אצלנו אבל השבוע אין רופא...

איך זה עובד? פשוט מגיעים לקבלה ואומרים שבאתי לעשות מעקב הריון עודף? צריך לקבוע תור?

אני יודעת שפעם היה אפשר להגיע בלי תור לאחיות, והן היו מפנות לאולטרסאונד, מוניטור ורופא.

אבל למי שלא מטופלת אצל רופא שם באופן קבוע - יכול להיות שהם יעשו יותר בעיות.

וגם אני יודעת שעכשיו במקרים שצריך בדיקה בלי תור (נגיד אחרי נפילה, דימום חריג וכדו') - לא מגיעים ישר אלא מתקשרים ל2700* ומבקשים תור דחוף ורק אחרי שנותנים תור אז אפשר להגיע (פעם עשיתי את זה ונתנו לי תור בשעה מאוד לא נוחה, אז התקשרתי למרפאה ושאלתי אותם, והם אמרו שברגע שיש לי תור אני יכולה להגיע גם מוקדם יותר ולא חייבת לחכות עד שעת התור, אבל מה שחשוב זה שאני לא לגמרי מחוץ לרשימות שלהם).

לא יודעת אם זה ככה גם במעקב הריון עודף. עשיתי פעם אחת ולא זוכרת איך זה היה...

זה המספר של המרפאה:

‏‪02-588-9551‬‏

אבל בכללי יודעת שעדיף מרכז בריאות האישה.

הייתי באחד אחר של כללית והם ביקשו לקבוע תור רק בשביל שידעו בערך מה צפוי. לרוב במרכזים זה רק בבוקר, אז ממליצה להתקשר למזכירות ולשאול הכל.

הם כן יותר לחוצים ולפעמים מפנים למיון על דברים יחסית פשוטים (שבמיון ימליצו לזרז, אבל סתם כי זו ההמלצה שלהם מהרגע שעברתי את התאריך).

כי בגלל ההיסטוריה של ההריון יעבירו אותי לשם.

אבל לא מצליחה להבין איך זה עובד בבית חולים.

רק בבוקר? גם אחהצ? מגיעים למיון יולדות?

אבל אם את מגיעה להר הצופים, זה למיון יולדות. אין משהו אחר.

היו כל כך הרבה בלתמים בהריון הזה שאני רק מחכה שיסתיים בידיים מלאות ומחפשת קצת וודאות... וזה ממש קשה לי שצריך להגיע בלי להבין מה קורה בדיוק ולאן מגיעים, ולא הצלחתי לקבל תשובות מהרופא ומהמרפאה שביקשו שאגיע לשם למעקב.

תודה רבה לכולכן על העזרה!!

היה לי רופא בקופה שעבד גם בבית חולים. והוא אמר לי להגיע אליו למעקב בבית חולים.

חלק מהעצים זה היה עם תור והפניה לאשפוז יום, אבל בחלק מהפעמים זה לא הסתדר, והגעתי למיון בלי הפניה, אל סמך זה שהוא נותן לי הפניה במקום.

כשבסופו של דבר ילדתי, בניתוח חירום הרבה לפני התאריך. הייתה לי הקלה שלא הסתבכתי עם ההפניה למיון.

למעקב הריון עודף אפשר להגיע בלי הפניה.

עדיף להגיע בבוקר, כשהרופאים המומחים נמצאים.

אני חושבת כבר כמה זמן שיש לי סימפוזיוליס וגם במיון כשבאתי להיבדק אמרו לי את זה .

אני רוצה לנסות להגיש בקשה לביטוח לאומי לקבל שמירת הריון.

מישהי יודעת אם כל אורתופד רגיל יכול לאבחן את זה? תודה 

אני לא מומחית גדולה אבל ממה שהבנתי מהרופאה כל עוד זה כאב מדי פעם ולא משהו ממושך מדי או מחמיר, זה תקין.

במוניטור מתייתר כי כל השאלה האם הצירים משפיעים.

אורך 34 זה מעולה ממש!!!

נראה לי שממליצים עד שבוע 34.

שעלת זו מחלה נוראית ותינוקות יכולים ל"ע גפ למות ממנה.

התחילו לחסן בהריון כדי להעביר לעובר נוגדנים שיגנו עליו עד המנה הראשונה שהוא מקבל (באזור גיל חודשיים)

זה חיסון ממש חשוב!

ואפשר עדיין לעשות.. בעיקרון אפשר גפ עד הלידה אבל פשוט זה לא יהיה אפקטיבי כי לוקח זמן לגוף לפתח את הנוגדנים

(אין לי מושג).

ויש לי חוסר g6pd ולא ידעתי אפילו שבעייתי מורינגה! 

אנשים עם חסר G6PD (רגישות לפול) צריכים להימנע מצריכת מורינגה, מאחר והיא עלולה לעורר מצב מסכן חיים הנקרא "אנמיה המוליטית". המורינגה, כמו מאכלים, תרופות וסוגים מסוימים של חשיפה סביבתית, מכילה רכיבים הגורמים להגברת הרדיקלים החופשיים בגוף. אצל אנשים עם חסר G6PD, רכיבים אלו פוגעים בכדוריות הדם האדומות, אשר אינן יכולות לנטרל את הנזק בגלל מחסור באנזים G6PD, מה שמוביל לפירוקן המואץ. 

כבר שתיתי כדור

דיברתי עם המשוןק אמר שמותר

וגם לא ראיצי את מה ששלחת בגוגל

כמה שחיפשתי לא קראתי אבחנה לד משמעית

אבל כדאי להיות זהירים עד שתוודאי אם מותר או אסור.

אנסה גם לבדוק מול רופא.. 

רשמתי מה ענה לי רופא ילדים

כי אם כן אז הוא חרטטן גדול

אל תאמיני למילה שהוא כותב

לדעתי הוא עדיין בשלב נסיוני

זה לשתות המון

וגם לאכול הרבה קוואקר! פשוט קסם.

הכנתי גרנולה ביתית, אכלתי הרבה בערב ולמחרת כמויות חלב...

רגישות לפולים

ומאז במשך מעל 30 שנה לא טעמתי פול וזה לא נכנס הביתה...

דרך אגב- גם משחת כוויות בשם סלבירול לא

אולי עכשיו השתנו הנחיות?

לא יודעת

לילדים שלי אין  ואני באוטומט לא מכניסה הביתה

יש גם דברים טבעים שמגבירים ונעזרת בהם

אבל לא הייתי הולכת לרופאה ערבייה

מעדיפה גבר יהודי מאשר אישה ערבייה

מול התלמידים.

הרבה אנשים מרגישים מבוכה כשהם מתחילים להרכיב משקפי קריאה, במיוחד אם זה קורה באמצע החיים, מול תלמידים או קולגות. אבל האמת היא שזו תופעה מאוד טבעית – בסביבות גיל 40–45 כמעט לכולם הראייה מקרוב נעשית בעיית ומטושטשת.

וברור שאת לא צריכה מולטיפוקל. רק משקפי קריאה אופנתיות. אפשר אפילו כמה זוגות. משקפי קריאה הן זולות מאוד.  
 

כמה נקודות שאולי יעזרו לך להרגיש יותר בנוח:

•את לא לבד – גם אם זה לא נראה לעין, מורים רבים (וגם תלמידים יראו זאת אצל הוריהם) משתמשים במשקפי קריאה. זה חלק רגיל מהגיל.

•דוגמה אישית – כשאת בוחרת להרכיב משקפיים בלי להתבייש, את בעצם מראה לתלמידים דוגמה של קבלה עצמית ושל טיפול עצמי. זה שיעור חשוב יותר מכל חומר לימודי.

•משקפיים כאביזר – היום יש המון מסגרות עדכניות ויפות, חלקן אפילו נראות כמו משקפי אופנה. הרבה מורים ומורות מספרים שאחרי כמה זמן קיבלו מחמאות על הסטייל החדש.

•נוחות מעל הכול – בלי משקפיים תצטרכי להתאמץ, וזה עלול לגרום לכאבי ראש, עייפות או אפילו טעויות. עם משקפיים – הכול חד וברור, וזה מקל על ההוראה והקריאה מול הכיתה.

יש מורים שאפילו משתפים את התלמידים ברגע הזה, למשל אומרים בחיוך: “טוב, הגיע הזמן שאוציא את משקפי הקריאה שלי, זה מה שקורה אחרי גיל 40…”. זה יכול להפוך רגע מביך לבדיחה נעימה ולשבור את הקרח

הנה כמה דרכים עדינות להתחיל:

1.להתחיל בסביבה נוחה – בבית, בקריאה פרטית או בהכנת שיעורים. ככה מתרגלים להרגשה הפיזית ולמראה שלך עם המשקפיים בלי לחץ חברתי.

2.בכיתה – רק כשבאמת צריך – למשל בזמן קריאה מתוך ספר, או בדיקה של עבודות. ככה זה לא “כל הזמן על הפנים”, אלא רק כלי עבודה.

3.מסגרות דקות/עדינות – יש דגמים כמעט בלתי מורגשים, שלא “קופצים לעין”. זה יכול להקל על המעבר.

4.מסגרות אופנתיות – להפוך את זה לאביזר שמשדר סגנון, עד כדי כך שתתחילי לקבל מחמאות. לפעמים זה משנה את כל התחושה.

5.לשתף בחיוך – משפט קטן כמו: “טוב, אני כבר לא בת 20… הנה המשקפיים שלי” יכול להפוך את זה לנורמלי וחיובי מול הכיתה.

6.בהדרגה – בהתחלה תוציאי את המשקפיים רק מדי פעם. בהמשך, כשתרגישי נוח, תשתמשי יותר.

והנה כמה משפטים קלילים וזורמים שאפשר להשתמש בהם בכיתה, כשתוציאי את המשקפיים לראשונה:

•בצחוק עצמי:

“הגיע הזמן – המשקפיים מצטרפים לשיעור…”

“תלמידים יקרים, זה סימן רשמי שעברתי את גיל 40.”

•כשותפות עם התלמידים:

“תראו מה קרה לי – הייתי צריכה להתחיל עם משקפי קריאה. זה מחכה לכולכם, אז תעריכו את העיניים שלכם!”

•בקלילות מקצועית:

“אני רוצה להיות בטוחה שאני לא מפספסת שום מילה בשיעורי הבית שלכם… אז הנה, עם המשקפיים אני מדויקת יותר.”

•עם טוויסט חיובי:

“המשקפיים החדשים שלי הם סוד ההצלחה – בזכותם אני רואה הכול ברור יותר!”

הרבה פעמים תלמידים מגיבים בחיוך, אולי אפילו עם מחמאה – והמבוכה נעלמת לגמרי

בהצלחה!

שנה טובה ומבורכת!

לה איתו

מה שהיא רצתה זה תמיכה והבנה

אולי גם עצות ושיתוף מנסיוננו

הAI לעולם לא יוכל להחליף אותנו בהבעת רגשות והבנה בין השורות.

ברור שהוא יתן תשובה מקיפה ויפרט את כל הנקודות הרלוונטיות

אבל אותו היא יכלה לשאול לבד אם היא היתה רוצה רק לקבל ידע מקיף....

תחפשי את הספר מאיר עניים של ד"ר מאיר שניידר

אמנם זה דורש תרגול יומיומי אבל זה שווה את זה. יכול לתקן וגם למנוע הדרדרות במצב

מקווה שתתחברי ❤️

בסוף הוא עשה משקפיים, והיו בזה כמה רווחים

דבר ראשון העייפות שהייתה פחתה משמעותית, כן זה משפיע ממש!

חוץ מזה הוא יצר שיח בכיתה על שימוש במשקפיים בכיתה על זה שזו לא בושה להיעזר.

הוא גם שם שמקריא מהגמרא ומוריד שמדבר עם הכיתה, זה לא פוגע בראיה, הראייה נפגעת עם הגיל לא בגלל המשקפיים, אבל זה באמת קצת מציק אבל אפשרי 

ירידה בראיה בהחלט יכולה לגרום לעייפות ולכאבי ראש

ממליצה ללכת להבדק ולא לקנות סתם משקפיים זולות בפארם

חשוב להתאים את המספר ולבדוק אם העיניים בריאות וכו'

ואין איך להילחם בזה

רק לחבק את עצמך ואת הרגע

ולהסתכל לאחור לראות כמה עברת ומה הספקת.

משקפי קריאה בהחלט משמשים רק לקריאה מהספר/יומן

אין מה לעשות מלבד להרכיב ולהוריד. אם הראייה מרחוק מצוינת אין טעם לדעתי לעשות מולטיפוקל. 

לגבי הרכבת משקפיים בכיתה- זמן מצוין להראות לתלמידים איך כל אדם הוא שונה

לכל אחד מעלות וחסרונות

איך מתייחסים לשינויים בחיים וכד'

אבל משו חשוב - תוודאי שהמתקין שאת בוחרת מורשה לפורצלן (אפשר בשירות הלקוחות שלהם או באתר נראה לי)

כי אם הוא לא - אין אחריות

אני מתקשרת אליהם לבקש מתקין גם?

כי אני מחפשת מישהו במחיר שפוי

ואפשר להניח על זה חם ישירות? ואיך זה בקצוות? מתקלף?

פורצלן היא אבן, לא טפט

כן אפשר להניח חם ישירות אבל אני לא עושה את זה

לא מכירה את החברה הזו של אטלס, התנהלתי מול אבן קיסר והם מספקים את החומר למתקינים מורשים שעוברים הדרכות ומוכרים לפי הקטלוג ובמקרה של מימוש אחריות פונים לאבן קיסר עצמם. אולי זה כך גם בחברה הזו

לא מצליחה למצוא את המילה.

את יודעת אם זה האתר שלהם?

אבן קיסר | מעצבים את ליבו הפועם של הבית

וואי תודה את עוזרת לי מאוד

לגבי הפינות - תלוי איך את בוחרת את הגימור של הקאנט, אם בכלל

אצלי אין קאנט (החלק המוגבה בסוף שמיועד לעצירת מים) והחיתוך של השיש מרובע אבל לא מחודד כך שאין סיבה שיישבר. אני בכל אופן מרוצה

נראה שזה האתר. 

כן אני גם רוצה בלי קאנט. אז נשמע טוב

1800 שח למטר לא כולל מעמ נשמע לך מחיר הגיוני? בטח לא עשית עכשיו והכל כבר התייקר אבל לא צפיתי שזה המחיר...

חבל שאני לא מתקינת שיש😂

(אין לי מטבח גדול וזה יוצא לי 35 אלף בערך. לפני מטבח והכל. יואוו)

תודה!! עזרת לי ממששש

פשוט כי כנראה נעשה גם חיפוי קיר אז זה יוצא כפול...

יש את השיש עצמו ואז את הקיר מאחוריו, יש כאלה ששמים קרמיקה אבל אני מעדיפה שיש.

נראה אם ייכנס בתקציב

הלוואי 16 מטר שיש, לא מתנגדת גם ל26😅

יש לכן תובנות מה עדיף?

בנראות אני די בטוחה שאני אוהבת יותר קלאפה

אבל הבנתי שזה פחות עמיד ויש פחות מקום איחסון.

עוד דברים שאני מפספסת?

המטבח יהיה מפורמייקה ואני מפחדת שזה לא גימור מספיק יפה ודלתות פתיחה יראו פשוטות כאלה

חושבת על מיקסר פסח שלי, שהוא פשוט וקל וזול ומשרת אותי היטב.  אבל רק להקצפות. לא ללישת בצק… בזה אין לי ניסיון עם הזולים…

בפסח האחרון קנינו אחד נוסף, כדי שהקערה תהיה חלבית.  הישן יותר פרווה.  

קנינו בא.ל.מ בהרבה פחות מהתקציב שלך 

צריך להיות מעל 1000 וואט

ושהזרוע שמחזיקה את וו הלישה לא תתלכלך מהבצק (מתוך 3 מיקסריםשהיו לי זרקתי אחד כי נמאס לי לנקות)

בכל מקרה, לא יודעת כמה קריטי לך הכשרות במיקסר, כי את עושה בו רק קר, אבל אני רכשתי מיקסר טוב במרקטפלייס בפייסבוק (אבל עושה רק חצי קילו - קילו).

חסכתי ככה משהו כמו 1500 ש"ח (קניתי נראה לי ב300-350)

אם בעייתי בכשרות - אולי בשכונות חרדיות? או בשכונה שלך?

לדעתי מיקסר שעולה מראש 500 ש"ח פשוט לא יצליח לעמוד בעומס. 

קניתי אז של קנווד KMIX750  ואחכ של ה770 אותו דגם בשביל פסח

כל אחד מהם עלה 850 שח

היחיד שמחזיק מעמד אצלי מעל שנתיים

עכשיו כנראה המחיר שלו קצת עלה

קניתי אז באושר עד שהיה מבצע

מיקסר kmix של קנווד ב-800 ₪.

אמנם זה יותר מהתקציב שכתבת אבל הוא מיקסר איכותי וחזק.

לי יש אותו כבר עשור ולשה איתו בצק לפחות פעם בשבוע.

בד"כ לא מגיעה ובזכותכן כן

יותר למערכת ונכנסים לסוג של שגרה. אז יכול להיות שאחרי החגים תגלי שהשגרה מסתדרת לך.

בעיני למשל, לפעמים זה עוזר שיש מבנה לאחר הצהריים, שיש אילוצים חיצוניים שמחייבים מתי לצאת ומתי לחזור ולא מתבחבשים בבית. במיוחד אם הילדים שלך הם מהסוג שצריך להפעיל..

דבר שני, החיים אכן עמוסים לפעמים, וטיפולים פרא-רפואיים אכן מעמיסים ומכבידים. אין כל כך ברירה אלא ליצור סדר עדיפויות, בעיני עבודה וטיפולים פרא-רפואיים באים לפני חוגים. אז אם עמוס לך מדי, וזה לגמרי לגיטימי כשאת גם עובדת, חוגים זה אחד מהדברים הראשונים שיכולים לרדת.

וכן, בוודאי שאפשר לא להמשיך חוג, כן גם אחרי שהם התחילו, זה גם קורה מעצמו אגב שהרבה פעמים ההתלהבות יורדת, אם החלות שזה לא מתאים לכם השנה, תאמיני לי שהילדים יסתדרו עם ההחלטה הזו מעולה ואת ממש לא צריכה להרגיש שאין ברירה אלא להמשיך בגלל שהתחלתם. זה לא נכון וחבל להתקבע בצורת המחשבה הזו...