3 ילדים קטנים.
בייביסיטר שתגיע רק בשמונה או בתשע.
בעלי חוזר רק מחר בערב בע"ה. לא יצא לי דבר כזה.
הוא מוכן שאדחה אם לא נוח לי, ולא נוח לי. העניין שגם מחר אני עמוסה בערב עם משהו שקבעתי מזמן.
ושישי אין סיכוי
כנל מוצ"ש.
אמר שמבחינתו גם יום ראשון אבל מרגיש לי מוגזם.
בנוסף הרב אמר לו שאשים סכין או תהילים מתחת לכרית. מישהי מכירה את העניין?
אם לא, אולי למצוא מישהי שתהיה איתם אחר הצהריים, כדי שתוכלי להתארגן?
לגבי סכין, אני לא יודעת בדיוק, אבל יש משהו כזה, אם הבעל לא נמצא.
בשמונה הכי מוקדם.
ופעם אחרונה כשבאתי אחרי תשע למקווה הבלנית ממש כעסה עלי
(זה היה במוצש של שבת שיוצאת מאוחר. לא ברור מתי הייתי אמורה להגיע. הסגירה היתה בעשר.)
בגלל זה אני בלחץ.
או להתקשר מראש למקווה ולבקש לבוא בשעה מסוימת ככה ידעו מראש, מוזר שהיא כעסה עליך אם נסגר ב10 אז לבוא ב9 זה ממש הגיוני.
אישית הייתי מעדיפה לא לדחות אם למחרת יש לך משהו, חבל שתהיי בלחץ על זה.
לא מכירה את העניין עם הסכין.
אנסה להתקשר
יש לי חברה בלנית במושב ליד אשאל אותה אם יכולה להטביל אותי באופן חד פעמי
יודעת שיש עניין כזה (אולי מהקבלה, לא סגורה🙈) אבל יודעת שלא חייב סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל
לגבי ההתארגנות, אם מסך מעסיק אותם, הייתי נותנת מסך ומתארגנת לידם מה שאפשר
ככה שיישאר רק להתרחץ..
חחחחחחח
תודה אבל
אלא סוג של להתכסות עם זה מעל השמיכה
זה עניין כזה של שמירה עד שהבעל יבוא
אבל אם רב אמר לך תהילים, פשוט תשני עם תהילים- הכי פשוט🤗
יצא לי כמה פעמים לטבול כשהוא היה במילואים ולא קרוב להגיע.. לא שמעתי על הדבר הזה
הרי אישה אחרי טבילה היא כמו כלה
וכמו שכלה וחתן צריכים שמירה
אז ככה אישה נשואה שטובלת ובעלה לא איתה, צריכה שמירה. ובגלל זה שמה או תהילים או סכין.
אני לא מוצאת את המקור לזה עכשיו.
אני לא שמעתי על בגד של הבעל- מעניין מה המקור לזה
מאחרת לי😵💫
הזמנתי אחת אחרת שתהיה עם הילדים שעה עד שאחזור
בהצלחה לי🥵
ולגבי סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל במיטה או עם תינוק
תודה🩷
המצווה הכי שנואה עלי. באמת.
אולי תהיה תינוקת בזכות המקווה הזה😂😂
(אני אם הבנים שמחה וצוהלת וצורחת)
סתם אני ממש בנחת עם זה ברוך השם.
תודה לכולן.
הילד קם עם תולעים לקחתי אותו איתי כי הוא צרח צרחות אימים.
לקחתי את חברה שלי איתי שתשגיח עליו באוטו
ירדתי במקווה הראשון היה תור של החיים לא יכולתי להשאיר אותו ברכב ככה צורח
נסענו למקווה אחר- סגור לרגל שיפוצים
במקווה השלישי הגעתי והחלקתי במדרגות🤦♀️
כאילו אלוקים רומז לי לוותר
ובסוף בעלי מעיר לי בטלפון על משהו שחשב שאמרתי
כזה מתסכל
מרגישה כועסת על הקב"ה שאחרי כל זה בסוף ככה.
אמאל'ה, סיוט.
חיבוק על מה שעברת.
בטוחה שזה היה משמעותי בשמיים שהתאמצת כ"כ על מה שקשה לך.
אגב, אני באחת הטבילות הכי קשות ומסובכת שעברתי, התעברתי וממש הרגשתי שהייסורים שעברתי לפני הטבילה היו כמניעות להריון.
הריון צעיר כנראה 
בכל מקרה, זה לא נראה חיובי
אבל לא אומר שאין, יכול להיות שיהיה עוד כמה ימים
אם כבר חזר לך המחזור - יש מחקרים שמראים שדווקא הפוריות גדלה אחרי לידה.
לפעמים הנקה משבשת ואז קצת קשה יותר להכנס להריון.
אני נכנסתי בקלות, ומכירה חברה שיש לה 3 מתחת גיל 3, עם הנקה
ועוד מלא סיפורים כאלה
ומצד שני מכירה גם הרבה שלא קיבלו בכלל כל עוד הניקו.
אז אני לא יודעת אם זה עוזר, אבל אם מחזור אחד היה לך, הייתי מהמרת לטובתך❤️
אני נכנסתי חודשיים וחצי אחרי לידה ראשונה...
אבל קחי בחשבון שתהיי עם בחילות ותחליפי טיטולים בלי התחמקות (;
קצת רקע שנראה לי רלוונטי..
התחתנו וישר נכנסתי להריון ב"ה למרות שעוד לא היינו יחד בצורה מלאה.
כל נושא היחסים לא היה פשוט ולא הצלחנו בקלות בכלל וחשבתי שזה בגלל ההריון. בלידה לא הצליחו לעשות לי בדיקת פתיחה. כאב לי כאבי תופת והרגשתי שאני הולכת למות. ניסו גז צחוק וגם לא עזר בכלל, זאת הייתה חוויה מזעזעת מבחינתי וממש נכנסתי לחרדה משתקת..
היו לי צירים שהיו נראים במוניטור מאוד רציניים אז החליטו להכניס אותי לחדר לידה ואחרי אפידורל לעשות לי בדיקה. הסתבר שאין לי עדיין בכלל פתיחה... התחילו פיטוצין והכניסו גם בלון ועברו מלא מלא מלא שעות והגעתי רק לפתיחה של 4-5.. האפידורל הפסיק להשפיע (המרדים אמר שמערכת העצבים התרגלה) והיו לי כאבים איומים עם הצירים והפיטוצין.. באיזשהו שלב אמרו שזה כבר לא בריא לרחם שלי כ"כ הרבה שעות ואני צריכה להכנס לניתוח. זאת הייתה לי חוויה נוראית ממש מכל הבחינות.. לא נתנו לבעלי להכנס, הייתי כאובה ומפוחדת מאוד, תחושת אשמה ובלבול וכו.. כותבת את זה ובוכה למרות שעבר הרבה זמן..
בלידה האחיות חשפו אותי למושג וגיניסמוס (כאבים וכיווץ בנרתיק) ואמרו שאחרי הלידה כדאי ללכת לטפל. הלכתי לרופאה מומחית ואז לטיפול ארוך מאוד אצל פיזיותרפיסטית רצפת אגן וב"ה יש שיפור. אבל עדיין קיים ונוכח..
עכשיו ב"ה באמצע הריון שני. מפחדת מאוד מהלידה וכ"כ רוצה לידה טבעית וטובה בע"ה.
אני מירושלים ובע"ה אלד שם.
-מחפשת דולה שתלווה אותי בלידה, נעימה, רגישה, מקצועית ומנוסה ואם זה קיים אז גם עם התמחות בלידה רגילה אחרי קיסרי..
-באיזה בית חולים משלושת בתי החולים בירושלים לדעתכן כדאי לי ללדת בהתחשב בנסיבות?
-אולי יש לכן עוד המלצות וטיפים בשבילי בנושא הזה..
תודה!!
חוויה ממש קשה...מתואמתשמחה שאחרי הלידה הצלחת לטפל בווגינסמוס❤️
אני ממליצה על שערי צדק (אבל לא התנסיתי בבתי חולים אחרים), וממליצה בחום על אודליה גור אריה כדולה. ליוותה אותי בלידה אחרי קיסרי שב"ה הסתיימה יחסית במהירות בלידה רגילה. (אבל הייתה לי גם רופאה פרטית... לצערי היא כבר לא עובדת בשערי צדק. וכמובן, רופא פרטי זה עסק יקר בהרבה...) אודליה ליוותה אותי גם בלידה אח"כ, שאמנם הייתה ארוכה יותר אבל גם היא הסתיימה בלידה רגילה.
שיהיה בשעה טובה ובקלות!
לגבי דולה: אני ממש ממליצה על אביה רייכנר. היא גרה באפרת. היא עושה גם הכנה ללידה וגם ליווי לידות. (בשנה האחרונה היא עשתה הפסקה מליווי לידות, אבל לאחרונה היא כתבה שהיא חוזרת לזה בקרוב. אז תלוי מתי את צריכה ללדת, כדאי לברר מולה.) 058-692-0324
הייתי ממליצה ללכת לעיבוד לידה
וכן, לקחת דולה מתאימה
ובקשר לבדיקת פתיחה זכותך המלאה להגיד שאת מסרבת לבדיקה (וגם לכל פרוצדורה אחרת)
זה הגוף שלך, וההחלטה היא בסוף שלך
מיילדת שצמודה ליולדת יכולה להבין אם היא בלידה גם בלי בדיקת פתיחה
נכון שיגידו לך שזה הנהלים וכו' וכו' אבל את לא מחוייבת לנהלים וזכותך עדיין לסרב
כמו שבלידה הראשונה היתה נראית בלידה וזה לא התקדם. בסוף הפתיחה כן יכולה לתת אינדיקציה גם ליולדת עצמה עד כמה היא יכולה להמשיך..
ולך הפותחת - חיבוק נשמעת חויה קשה, טוב שטיפלת בזה ובע"ה מקווה שתהיה לידה קלה ומעצימה.
אלא היו לה צירים במוניטור
ורק כדי לברר מה הפתיחה (שזה לא כזה חשוב בסוף ליולדת) התחילו עם אפידורל ואז כדי לא לבזבז סתם את האפידורל אז התחילו עם פיטוצין ובלון ומפל התערבויות בלתי נגמר
שאם לא הייתי בודקת פתיחה במרפאה, כנראה שהייתי יולדת בבית.
הייתי בפתיחה 5, אבל לא נראיתי בלידה פעילה. עם צירים לא סדירים ולא חזקים. בבת אחת זה קפץ לפתיחה מלאה וצירי לחץ.
רק כדי לתת אפידורל ולבדוק אותה, מאמינה שהכניסו כי היתה כאובה מאוד.
אני כן חושבת שליולדת במצבה חשוב לדעת מה הפתיחה כי זה מאפשר לה לדעת איפה היא נמצאת ולא בחוסר ודאות שיגרום לה לא לקחת אפידורל כדי לא לשחזר את הלידה הקודמת למרות שאולי היא כבר בפתיחה שכדאי לקחת..
או להפך, שתגלה שהיא בפתיחה קטנה ותחזור הביתה להמשיך מקלחות או עיסויים ותדע שהיא צריכה לסחוב עוד קצת.
נשמע לא פשוט❤️
ממליצה על טל חלפון המהממת 0585802617
ממליצה ממש על עין כרם
ילדתי שם כמה לידות טבעיות אחרי קיסרי והם מדהימים ומאוד מעודדים לידה טבעית
לגבי דולה, ממליצה על יפעת חובב, ליוותה אותי ובאופן כללי מלווה הרבה יולדות אחרי קיסרי
על אודליה גור אריה.
היא עוסית ודולה ועם הכשרה מיוחדת לטיפול בטראומה במיוחד בהקשרים של לידה.
אם תרצי אתן לך מספר.
חשוב לומר שיש להם שירות שנקרא "בואי נדבר" וניתן לקבוע פגישה עם מיילדת ולדבר על חוויות קודמות ומה שחשוב לך בלידה..וכשאת מגיעה ללידה את אומרת שנפגשת עם מיילדת ושיסתכלו במה שכתבה.
כמו כן את לא מחוייבת להסכים לשום בדיקה רפואית. ואין לעשות שום דבר ללא הסכמתך.
את יכולה לבקש להפחית בדיקות פתיחה או להסתפק במינימום.
ומניסיון לאחר כמה לידות וצבירת אומץ, התעקשתי לא לבצע שום בדיקת פתיחה ותאמיני לי שילדתי בסוף😊
החיסרון היה שלא הוכנסתי לחדר לידה אלא רק כשממש ילדתי..
זה אומר שאת רוב הלידה העברתי בחוץ ללא תנאים וללא עזרה. (בעלי היה הדולה שלי וב"ה שזה התאפשר)
כאמור זה לא היה בלידה ראשונה, אלא לאחר כמה לידות שילדתי טבעי ללא התערבויות.
קל זה לא היה אבל יצאתי בחוויית ניצחון ושמחה שניתן ללדת ללא בדיקות כלל😇
הבת שלי בת 8 חודשים, היא איתי בבית ואני מרגישה שכבר קשה להעסיק אותה.
היא היתה עד לפני כמה זמן שוכבת על השטיח ומשחקת במשחקים ששמתי לה ובזמן האחרון היא משחקת קצת ומתעצבנת, רוצה שאני אהיה איתה.
איך מעסיקים בשאר הזמן?
ושאלה נוספת, מבחינת שינה,
כמה היא צריכה לישון במהלך היום?
ושמחה אחהצ ולא קמה עייפה.
לא היתי מנסה לגרום לה לישון יותר. יותר כדאי למצוא לה עוד נשחקים שיעניינו אותה ויוציאו לה מרץ.
היא יושבת? זוחלת?
זה באמת מתיש להיות איתם בלי הפסקה.
ממליצה לך ממש לישון ברגע שהיא נרדמת בבוקר ובצהריים. אפילו אפ לא תרדמי ורק תנוחי חצי שעה זה גם ממש עוזר. וכן, כל מה שצריך שהיא תישן כדי לעשות - יאלץ לחכות..
אם היא יושבת את יכולה להביא לה בריכת כדורים קטנה זה משהו די אהוב בגיל הזה
לפעמים השעה מנוחה ממש עוזרת לי לתפקד,
אבל אולי אני גם אנסה לישון מוקדם יותר כי אני לפעמים ישנה ממש מאוחר
מרקמים על כסא אוכל- להפשיט אותה ולתת לה לשחק ביוגורט/ קמח/ מים/ מים עם קצת צבע מאכל
לתלות לה כל מיני דברים על הקיר ולתת לה למשוך
להושיב אותה בתוך מתחם סגור- ברכה קטנה, גיגית כביסה (ריקים כמובן), ולתת כמה משחקים רכים/ כדורים. לא יודעת למה הם אוהבים את זה אבל זה עובד.
זה לגמרי הזמן להתחיל לגוון לה במשחקים- קוביות,כלי בובה, בובה, מכוניות, דברים שישמשו בהמשך. כדאי לקנות מעכשיו
לגבי שינה- מאוד משתנה. אצלי הוא בדיוק בן תשעה חודשים ולאחרונה התחיל לישון יותר. לפני זה היה ישן בערך חצי שעה או אפילו עשרים דקות פעמיים/ שלוש ביום
נראה לי לגבי האוכל זה נראה לי מאכלים שאסור בגיל שלה, סוכריה על מקל ממש בעייתי וגזר.
היא כרגע רק בשלב הטעימות
ושאלה, מותר להושיב בכיסא אוכל אם היא יציבה בישיבה אבל לא יושבת לגמרי לבד?
אשמח לדעת
אני נותנת לבן התשעה חודשים שלי כבר חודשיים לפחות גזר, ולאחרונה גם סוכריה על מקל אני מביאה בצורת מלבן כזה baby doll
כמובן עם השגחה.
מה הבעיה בשני הדברים האלו דווקא?
הסוכריות זה מסוכן לתינוקות בגלל חנק וגזר גם נראה לי מלחיץ אבל אולי זו רק אני.
לא חשבתי על זה האמת. אבדוק.
תודה!
אפשר גם בלי מים
עם אבטיח או לבן, אוכל מלכלך שאפשר להתחיל להתנסות בו בגיל הזה
ואחכ שוטפים ומתנקים
ממלאים טיפה מים ונותנים לה להחליק מצד לצד תחת השגחה בשבע עיניים
זה מעייף וכיף, לתינוקות שאוהבים אמבטיה
אז מכיוון שאף אמא לא מתנדבת לאסוף כסף (כולל אותי)
אני רוצה כבר להתארגן על מתנה לסוף שנה.
אולי יש לכן רעיון?
אני צריכה ל5 גננות- חשבתי בתקציב של 20 שח למתנה
לרב כיתה א בתלמוד תורה- משהו באזור ה-50. ספר אולי?
מורה של כיתה ב- מקווה שיאספו, ואם לא משהו ב20 שח בערך. לאותה ילדה יש גם מטפלת ריגשית, 2 מלוות להסעה ועוד מלווה גבר- מה לתת להם?
לגדולה מקווה שיאספו, בד"כ הן נזכרות יום- יומיים קודם.
לקטן שבגן פרטי אני גם צריכה רעיון ל2 הגננות, משהו בשבילן ולא לבית.
ולתינוק שאיתי אני הכי משקיעה- אני המטפלת שלו... חחח
בקיצור התקציב נשמע לא משהו אבל בסה"כ יצא לי הרבה כסף על מתנות.
נראה לכן שעציץ זה עלוב? לגננות של בת ה5?
אבל מגיע להם פרס נובל, לא?
איך כל שנה הבדיחה הזאת שרצה ברשת מצחיקה אותי מחדש..
ועכשיו ברצינות עציץ זה חמוד. גם אם מחזיק לזמן קצר זה משמח.
עוד רעיונות שיכולים לשמח בתקציב של 20 שח:
2 ספלי קפה ארוזים עם חפיסת שוקולד.
בקבוק שתיה מפנק כזה.
כוס תרמית.
קופסת אוכל מתקפלת מסיליקון שאפשר לקחת לעבודה.
מעמד של דפי ממו ועטים שכתוב עליו הקדשה חמודה כמו תודה או הגננת הכי טובה וכאלו. (מוכרים כזה מוכן)
והכי חשוב פתק מהלב שמספר באמת מה עשו בשביל הילד שלך וכמה היו משמעותיים עבורו. שידעו שבאמת ראית את הנתינה שלהם.
זה משמח יותר מכל מתנה ולטעמי גם מספיק לגמרי לבד או עם שוקולד וזהו.
אה, ולמטפלת של התינוק שלך תקני פיג'מה ופרלינים שווים!!
בינתיים חיפשתי עציצים וראיתי רק ב25 שח ומעלה...
וגם האמהות של הילדות האחרות בגן לא בעד לקנות מתנה...
אבח אני כן רוצה, אפילו משו קטן.
אז אולי קרם ידיים ב10 שקל ומה אפשר לצרף לו?
ולמטפלת של הבן שלי אני מתכננת להכין ארוחת ערב שווה... חחח
הבת שלי בת 3 וחצי
יש לה ילד בגן שלא מדבר וואוו
יום אחד היא באה אליי ואמרה לי שהוא אמר לה "מטומטמת"
מאז היא משתמשת בזה לפעמים
בפעם הראשונה נדהמתיייייי ואמרתי לה שאני ישטוף לה את הפה עם סבון כי הוא מלוכלך היא נבהלה ממש ובכתה חשבתי שזה יעזור
בפעם השניה זה כבר פחות הפחיד אותה
לא מקובל עליי בשום צורה הדיבור הזה
יש לה שטויות של ילדים שהיא אומרת לי "את פיפי" וצוחקת 😂🤦🏻♀️ אז אני אומרת חה שככה לא מדברים אבל לא עושה מזה עניין.
ועוד דבר
היא כל היום רוצה מתוקקק 😫😫😫 אין לה גבולות של מתוק
ולפני שתגידו לי שככה כל ילד אני אענה לכן שממש לא, זה מוגזם וזה אובר
וגם כשאני מביאה לה זה אפפם לא מספיק
היא לא רעבה
אבל מה שקורה בפועל זה שהיא כך היום מבקשת ואני כל היום מגבילה וכל היום מדברים על אוכל ומה אסור ומה מותר
לא רוצה שיהיה אישיו סביב אוכל
מתוסכלת מזה כבר
אצלנו בכל מקרה כמעט אין ממתקים אז זה יותר קל, אבל מאמינה שילדה יכולה להתרגל ולשמוח בזה
כשאני אומרת ממתקים אני מתכוונת לשלוק בייגלה בסקוויט, זה המקסימום שיש אצלינו אני לא מכניסה ממתקים הביתה.
הכי קשה זה בשבת אצל המשפחה, אבל גם אצלינו בבית, עם עוגיות שאנ מכינה וכו
אני מבינה על מה את מדברת, יש ילדים להוטים למתוק.
לדעתי יש שתי אפשרויות, אפשרות אחת להוציא את הממתקים מסל האופציות. פשוט אין בבית / יש רק בשבת / רק בימי הולדת.
אפשרות שניה, אם מבחינתך זה כן לגיטימי לקבל קצת מתוק, להחליט על עיתוי וכמות קבועה, ולהינעל רק על זה. עדיף לא אחרי האוכל. למשל, בשעה 4 מקבלים 2 עוגיות, או כשחוזרים מהגן מקבלים איגלו, או אחרי אמבטיה מקבלים קובית שוקולד או בבוקר אוכלים עוגה... מה שמקובל עליך. עדיף לא אחרי האוכל כדי שתאכל טוב ולא תמהר להכריז שסיימה בשביל הממתק.
שתי האפשרויות האלו מונעות דיונים בנושא, כי זה משפט קצר ברור, עם זמנים ומשמעות שהיא מסוגלת להבין.
לגבי הדיבור, האמת אני שמתי לב שכמה שפחות מתייחסים זה עובר להם וזהו. דווקא אם מתייחסים ועושים עניין, גם אם בחומרה, זה נראה להם מגניב לבדוק שוב את הסיטואציה. כמה שיותר להגיב ביובש, אפשר כמובן לומר 'זו מילה לא נעימה, אנחנו לא רוצים ללכלך את הפה שלנו במילים לא יפות' אבל זהו. לכי תדעי, אולי היא נורא מסתקרנת איך מרגיש פה מלוכלך אז היא צריכה לנסות את זה כדי לבדוק? כמה שפחות עושים מזה עסק, זה יפסיק מעצמו.
אם תכעסי ותעשי סיפור ממילה לא נקיה- היא תמשיך ותנסה כי ככה זכתה ליחס שלך
אם תביאי לה יחס מינימלי להתנהגות שלילית , ובמקביל את תרימי ותעצימי כשהיא מדברת יפה ובנועם או בכללי כל התנהגות טובה- הטוב ימשיך
קל לדבר וקשה ליישם, עבורי לפחות. אני צורחת כשהם מגזימים 🙈
הצחקת אותי
אני בדיוק קוראת אותך וחושבת לעצמי על כמות הפעמים שאני משננת שילד מחפש תשומת לב גם אם היא שלילית
אבל ברגע האמת??? המוח ריק פירהההה
הממתקים אני ממש מבינה אותך, יש לי גם בן כזה. רמה חריגה של התמכרות למתוק.. למדתי שצריך להחליט על מספר הפעמים המדויק והקבוע בשבוע שהוא מקבל, וכל פעם שמבקש להגיד לו אתה מקבל מתוק בx, y, z. כשיהיה x, בשמחה. ככל שנכנסים לדיונים זה מחרפן אותו יותר
אני משתדלת לא לענות שבבית שלו ככה(אולי גם עליו כועסים? מאיפה לי לדעת? אולי הוא סתם חרטטן.. )
בדכ עונה משהו כמו "אני לא אמא שלו אני אמא רק שלך ויש לי אחריות רק עלייך ועל הבית שלנו. מה שאחרים עושים- שההורים שלהם יחליטו מה להגיד" במילים כאלה ואחרות.
ארתי לה "אוי ואבוי לו אני כועסת עליו1ף
ופתאום שאני כותבת את זה אני מבינה שזה ממש לא קשור ולא מאיים
איזה מאתגר זה חינוך ילדים כמה שתלמדי בסוף תצא טעות
יודעת שהרבה מהסביבה שלנו שונה מאיתנו ושהילדים שלי נמשכים לחלק מהדברים שהם רואים בחוץ ולא מתאימים לנו.
אני לא רוצה לתת להם תחושה שיש גבולות אוניברסליים וזה סבבה לפעול מחוץ להם או שאין לי מושג אם יש מישהו שמתנהג אחרת מאיתנו וזו אפשרות רחוקה. ההיפך, אני יודעת שיש אחרים שמתנהגים אחרת, אולי זה קורה הרבה גם, וזה שהם עושים כך וכך לא הופך את זה לטוב. אנחנו אחרים ומתנהגים אחרת.
כמובן לגבי הדבר הספציפי אין לי מושג אם בבית שלהם זה בסדר, אבל לא ממש אכפת לי, אני משתמשת בזה כדי להעביר מסר
אז זה המסר שחשוב לי להעביר לילדים שלי- את הילד הזה ההורים שלו יחנכו, בבית שלנו עושים ככה נקודה. מה קורה בבתים אחרים- לא אכפת לי.
א. יכול להיות שגם בבית שלו לא מדברים ככה, הרי כתבת שגם לבת שלך "יש שטויות של ילדים והיא אומרת..." וברור שבבית שלך לא מדברים ככה, אז יש מצב שגם אצלו זו שטות של ילדים.
ב. גם אם כן מדברים בבית שלו ככה, האמירה בבית שלו מדברים ככה, יכולה להתפרש כלגטימציה, כלומר יש בתים שבהם זה תקין.
אם זה חד פעמי הייתי מתעלמת ואם זה חוזר הייתי מסתפקת באמירה שבבית שלנו לא מדברים ככה, ואם הילדה מעלה את נושא החבר שכן מדבר ככה או שבבית שלו מדברים ככה, עונה שאני אמא שלך ואני אחראית עליך ולא על אנשים אחרים.
סקר-
1. איך אתן מרגישות מול העומס בחיים שמתגבר עם הילדים -העבודה-הבית וכו...?
2. מה עוזר לכן להצליח? יש שלב שהתרגלתן פשוט?ומצליחות להרגיש סבבה עם היום יום הדורש?
3. האם גדלתן בבית שנתן לכן כלים,או מפגש חיובי והכנה לחיים על שלל דרישותיהן?
מה צריך כהורה לדעתכן כדי לתת לילדים כלים והכנה לחיים?
4. האם אתן מגדירות את עצמכן עם אופי איטי-רגוע או מעשי-תקתקן-זריז?
5. מה אתן אוהבות בעצמכן דווקא בגלל מי שאתן?
האמת שזה חלק מהסיבה לכך שאני עונה רק עכשיו. נתתי לדברים לחלחל קצת ועכשיו אני קוראת בשנית.
עונה לך ובעיקר לעצמי. אני לא חושבת שאני חוששת מהתגובות של הסביבה. זה יותר קול פנימי ביקורתי לדעתי.
ומה שכתבת על ההתנגשות בין הצורך לשלוט במציאות לחוסר שליטה עליה בפועל מאד מאיר עיניים. כולל מה שכתבת על התכנון שלנו אעל הילדים אמורים לשתף איתנו פעולה.
עכשיו נשאר רק ליישם. מעניין איך אצליח אם עד עכשיו לא הצלחתי...
תודה שכתבת!❤️
עבר עריכה על ידי אובדת חצות בתאריך ב' בתמוז תשפ"ו 12:13
עבר עריכה על ידי אובדת חצות בתאריך ב' בתמוז תשפ"ו 12:08
אני עומדת בצומת קריטית-בת 43 ואני מודה שלהביא ילדים לא היה איזה רצון או חלום או צורך שלי כמו אחרות, אפילו דיי חששתי מזה ומאיך אסתדר למען האמת.
בחסדי ה' נישאתי לאיש מקסים שנתן לי בטחון ויש לנו תאומים מקסימים!!! אבל שכן דורשים רגשית מאד ויש קשיים כמו קשיי שינה, גמילה, התנהגות-לא הולך לנו בקלות בכלל ולפעמים אפילו שובר ומאד קשה ולא ישנים בלילה ולמרות שאנחנו הורים שיא המעניקים ואוהבים ומטפחים אנחנו נתפסים כחלשים מולם והם מנהלים אותנו (המון לשבת איתם עד שירדמו, באים אלינו למיטה). אני מודה שקשה לנו להיות עקביים-הרצון הוא שיהיו עצמאיים אבל אנחנו לא כ"כ מצליחים כשאנחנו כ"כ מותשים, יוצאם בכל מיני מבצעים ומסים להעצים אותם לישון לבד אבל ההצלחה לא מיידית ולא ברורה ועדיין קשה מאד וזה דיי לא הכי מצליח למען האמת. יש אימהות שיגידו בכיף שישנו איתנו אבל לנו זה מרגיש פחות נוח ונכון. זה תו"כ העבודה שהיא תובענית גם ככה....
לקחנו ייעוצים, אני מרגישה שכרגע למדנו המון ואנחנו מסתדרים בלי ויש ניצוצות של אור שנובעים משינוי בדרך שלנו, אבל לא בהכרח יש הצלחות בהכל או בכלל. תאומים זה מורכב בפרט ילדים רגישים וחכמים. ואנחנו לומדים...
בסיטואציה הנוכחית, בכל זאת ואם ה' ירצה, הייתן מביאות עוד ילד שלישי ולסגור את הבסטה? האם כדאי להתאמץ על זה? אני חוששת שיהיה קשה וגם שילד שלישי זה יהיה לי טו מאץ' ולסנכרן זה נראה לי וואהו וקשוח. אבל אם כן-זה עכשיו. כל פעם שאני רואה משפחה של שלשה זה נראה לי ממש חשוב לאחים ולמשפחה ומרגיש "שלם" כזה ויותר מרק שניים אבל מישהו צריך להיות אחראי על האושר והמשפחה והגידול הזה למן ההתחלה וזו המון עבודה. הורים שלא הכי הולך להם חלק ונוח עם הילדים, או שלוקחים את זה קשה כי זה פחות טבעי להם או שמרגישים מוצפים מזה, האם אתם מביאים עוד ילדים או שזה קשה וכדאי להודות על מה שיש ולהגיד שיש טובים מכם בזה ולהשאיר את עניין הילודה להם?
רואה אימהות מדהימות (מאמינה שאני מדהימה ממש בעצמי) שזה מרגיש טבעי להן הרבה יותר ממני או שלוקחות את זה בזרימה או כאלו שיולדות עוד ועוד במצב הנוכחי ובעיני הן אלופות ואריות, אני פחות שם, רואה פה כאלו שמתלבטות על ילד שישי ושביעי ובעיני זה מדע בדיוני. כל אחד הולך לפי היכולת שלו ואני מפונקת ומפוחדת ודואגת ולוקחת הכל מאד קשה ועמוס וקשה לי לשלב וזה מרגיש לי נוגס ולוקח ממני בפרט שאני לא האדם המתקתק ומבשל ויודע להיות עוגן. לפעמים אני ילדה קטנה שרק צריכה את הזמן שלי ומסוגלת לברוח...מפחדת שזה יהיה גדול עלי. ובאמת לא יודעת מה לעשות. הפעם זה לא משהו חיצוני, תוהה אם זה מתאים לי פנימית. אולי אני טיפוס של בוטיק קטן ויוקרתי ולא פופולארי בפורום הזה ופשוט כדאי לקבל את זה? או שאני כן יכולה ומסוגלת וכדאי לדרוש מעצמי קצת יותר שלא אתחרט בהמשך שלא הבאתי? אולי אני צריכה להיות יותר מותאמת לילדים ופחות לעצמי? אבל אני מרגישה שעשיתי דרך מטורפתתתתתתת לצאת מעצמי ואני כן מכוונת אליהם ומשקיעה ויצירתית בטירוף. פשוט זה לא קל לי כמו אחרות שזה הכי טבעי להן לאסוף את הילדים, או להעמיד סיר קציצות. לי הכי טבעי להסתובב בסופר פארם ולחלום בהקיץ ולחשוב על שיפור עצמי שלי, של הבית, שלנו וזה דורש זמן וזה דורש זום אאוט אבל המציאות היא בהילוך מהיר ואין את הזמן הזה! אז זה דורש בשביל אנשים כמוני. הם דיי היו רוצים ורומזים לי וכתבו על הכותל ביצירה בגן שהיו רוצים עוד אח, אבל השאלה מה האמא שלהם חושבת?
אני גדלתי במשפחה גדולה והרבה שנים הסתכלתי על משפחות קטנות ותהיתי אם לא חסר להם משהו. גם היתה לי חברה שהם היו שניים והיא אמרה שזה ממש משעמם, והיה נראה לי שזה לא "שלם".
ואז התבגרתי והכרתי עוד אנשים ונקודת המבט קצת התרחבה ופתאום קלטתי (ועזר שגם הכרתי מקרוב) משפחות עם ילד אחד או שניים שהם ממש יחידה שלמה, שמחה ומאושרת. שטוב להם, יש להם את הילדים שהם רצו ולא כי הרגישו שהם צריכים להדביק איזה פער חברתי. זה כמובן יותר נפוץ בחול מפה, אבל גם כאן זה קיים.
אני באמת מאמינה שילד צריך להביא מרצון ולא מתחושת צורך. יש לך שני ילדים, עופי עליהם, לכי להדרכת הורים שתרגישי בטוחה יותר איתם, תהני מהחיים. הכל טוב. לא חייבים הרבה ילדים, לא חייבים גם 3 וגם לא 2.
ילדים בכל מצב יכולים להתלונן - שיש להם פחות מדי אחים, יותר מדי אחים, שהם נולדו במיקום הלא נכון במשפחה. הסוד הוא לא להביא עוד אח אלא לעזור להם למצוא את המקום שלהם בעולם ואת מה שיתן להם להרגיש שלמים בתוך נתוני החיים שלהם, ונשמע שבואי נגיד הם בנקודת פתיחה מעולה...
מה את מרגישה?
אני אמא לשניים גם. אין נכון או לא נכון בדברים האלה ואני חושבת שלנסות להרות כי הילד רוצה עוד אח - פחות. (שונה מצב של ילד יחיד לדעתי לבין 2 האמת)
ילד לא מבין את המשמעות של הדבר הזה כמוך, לטןב ולמוטב. גם לא הסביבה.
את חיה בתוך עצמך ועולמך. את היחידה שיכולה לענות לעצמך על זה.
אני בכל אופן מרגישה שב"ה המשפחה שלי שלמה ככה ואני מתארת לעצמי שבעתיד אולי הרחוק אתחרט מתישהו כמו 90 אחוז מהנשים, אבל אני חיה בהווה מבחינתי ולא בעתיד. ולדעתי קל להתחרט על ילד שלא הבאת כשהילדים כבר בני 20. אני יותר צעירה ממך ואולי זה עוד הפיך אבל כבר 7 שנים לא, והתעסקתי בזה לא מעט מול עצמי ועם בעלי)
ובלי לפגוע באף אחת חלילה - את לא בתחרות מול מי שיש לה משפחה גדולה, אין פה אלופה מול תבוסתנית. בשבילך 2 זה כמו 6, בשביל אחרת 6 זה 6. כוחות נפשים אחרים, כוחות גוף אחרים, ברייה שונה לגמרי. ילודה זה מפתח ומתנה מהשם.אז את קיבלת מפתחות ומתנות אחרים מלהביא הרבה ילדים. גם אני. עובדתית. (במאמר מוסגר אני מאמינה שגם חוסר רצון מובהק הוא חלק מזה. לא רק אצל דתיות כמובן)
דבר נוסף - אני מאמינה שהגיל הוא גם חלק. אם זה ממש משו שאת רוצה, לכי על זה. חד משמעית. זה הזמן.
אם לא - זה גם שיקול שהייתי לוקחת בחשבון. יש נשים שהרו בגילאי 40+ ומאושרות מזה עד הגג, ויש נשים שמעידות שזה לא קל להן בכלל.
החלטות טובות!
גם לי ממש לא קל להעמיד סיר או לצאת בחום לאסוף ילדים מהגן. גם לא קל לי להתמודד עם הקשיים שהם מזמנים לא מעט...
מה שכן היה לי טבעי - זה הרצון לילדים, לעצם ההולדה והקיום שלהם איתי. סוג של נולדתי ככה, והרצון הזה גם בא לי בתורשה מההורים שלי. גם זה שהתחתנתי צעירה, ובעצם המשכתי את שושלת ההולדה המשפחתית באופן טבעי, עזר לי "להחליק" לזה בקלות.
ולכן, מה שאת צריכה לבחון אצל עצמך, לדעתי, הוא הרצון לעצם הנוכחות של עוד ילד בחייך, בלי לחשוב על כל הקשיים שמסביב. זה אולי קשה לאישה רציונלית כמו שאת נשמעת, אבל נראה לי שכך אפשר למדוד את ההחלטה להביא עוד ילד.
אם יש לך רצון עצמי וטבעי, השתוקקות של ממש, לעוד ילד - אז לכי על זה. בע"ה הרצון הזה יחפה על הקשיים שיבואו, לפחות במעט...
אבל אם אין לך את הרצון הזה - אז אני חושבת שיהיה קשה מאוד לטפל בילד נוסף, עם כל הקשיים (הקטנים בע"ה) שהוא יביא עמו...
לא שזו סיבה להביא עוד ילד, אבל כן חושבת שזה לא בהכרח יותר קשה ולפעמים כן מאזן את התשומת לב שמופנית כל הזמן לילדים.
החלטות טובות בע"ה
שלום לכולן! אני חדשה כאן ושמעתי על המקום הזה מחברה. התחתנתי בשנה האחרונה.
רציתי לשאול, איך אתן מסתדרות עם ההכנות לטבילה? עשיתי את זה כבר כמה פעמים וכל פעם מייאש אותי להתחיל
יש יותר מדי פרטים ודברים שצריך לשים לב אליהם, שאין לי כוח…
אמרתי לבעלי היום שכל אישה ששומרת טהרה מגיע לה גן עדן מיד בלי שאלות, על כל מה שהיא חווה בתקופה הזאת…🤦♀️
יש עצות למישהי? אשמח לשמוע!
החישוב שלי הוא כזה (לא יודעת האם נכון הלכתית)
מה אישה עשתה לפני 200 שנה?
הלכה לסופר פראם כדי לקנות את הדבר הספציפי להוריד עור קשה מכף הרגל? הקפידה להשתמש בליפה הכי ממרקת בבית? הקפידה לקנות את המקל הארוך לגב?
התקלחה. במקרה הטוב. הלכה לנהר (לא מקנא בה), חזרה הביתה.
היום אני עושה מקלחת טובה. עוברת כדי לראות שהכל בסדר. לוקח לי 30-40 דקות בד''כ. מהרגע שאני נכנסת למקווה עד שאני בחוץ 10-15 דקות כתלות בעומס במקווה
(יש ארגונים שאפשר יום קודם, ציפורניים, לק וכו').
מורידה שיערות וגוזרת ציפורניים
אמבטיה של רבע שעה בערך
משפשת את העור של הרגליים שבישיבה של כמה דקות במים מתרכך ויורד בקלות
מקלחת טובה
מסרקת את השיער תוך כדי שלא יהיו קשרים.
צחצוח שיניים וחוט דנטלי
עיון בכל הגוף וזהו
גג 40 דקות
ובמקוה ציק צאק אם אין תור תוך רבע שעה אני בחוץ
גזיזת ציפורניים, גבות, שפם, הסרת שיער - יום לפני
ביום המקווה מקלחת טובה, ניקוי טבור ואזניים במקלחת עצמה, צחצוח שיניים, עיון
אולי קיבלת בהדרכת כלות מנהגים וחומרות שונות?
שווה לבדוק את זה
ולהבין את ההלכה כמו שצריך..
אני אישית קיבלתי הדרכה מהכלה של הרב דוב ליאור והיא נירמלה ואיפסה אותי ואת ההתארגנות ממש.
היום )טוב גם נשואה כמה דקות..( מתארגנת בארבעים דקות גג
תלכי ותשאלי
זה לא אמור להיות מורכב בכלל.
דף A4 עם רשימה ארוכה של כל מה שצריך לעשות… אני עוד לא זוכרת הכל בעצמי.
בסוף זה לא באמת לוקח כל כך הרבה זמן, פשוט לראות את כל הרשימה ההיא, זה מלחיץ…
מי הרב שלכם?
אולי בעלך יכול לתת לו את הרשימה שיסמן מדרג-מה חובה, מה רצוי, מה רק אם נשאר זמן וכח?
כי באמת לא הכל זהה וזה חשוב לדעת.
אותי מדריכת הכלות לימדה שצריך פשוט לעבור על כל הגוף מלמעלה למטה מכל הכיוונים
לא צריך שום רשימה בשביל זה
רק לעבור
ראש- לחפוף, לסרק
פנים-מה שאת מקפידה(בגדןל לרוב הדעות שיערות מחוברות הן לא חציצה). לקנח אף, לצחצח שיניים, לבדוק אוזניים ולהוריד עגילים
חזה, בטן(טבור לפעמים צריך לנקות) גב, ידיים ישבן וכו- לסבן, לשטוף, לעשות עיון שאין חציצות..
וזהו פשוט לעבור על הגוף שלך, בעצמך.
אם עברת על כל הגוף את בע"ה מוכנה לטבילה.
רק מה שרלוונטי לך, ואולי סתם מפורטים שם דברים שמבחינתך הם חלק מובנה ממקלחת ולא צריך שיהיו מפורטים בכלל.
או שתוותרי על הרשימה ופשוט תעברי לעצמך על הגוף.
וזה מצטמצם פלאים.
אני הייתי גם כמוך בשנים הראשונות, ואחרי שלמדתי הבנתי שזה לגמרי סתם.
יום לפני מורידה שערות וצפרוניים, נשאר רק להתקלח ולעסור על הגוף שאין כלום.
מקלות אוזניים ושפם קצת זה גם יום לפני.
אין באמת הרבה עשיה.
אבל באמת זה מבהיל בהתחלה. לאט לאט ❣️
כמו שכתבו פה זה לא אמור לקחת יותר מדי זמן
ולא משהו חריג
בגדול להוריד שערות איפה שאת רגילה, ציפורניים ומקלחת טובה.
אפשר לפצל ליומיים וזה מאד מקל.
לי עוזר אחרי המקלחת לעבור על הגוף מלמעלה עד למטה לוודא שעשיתי הכל- שיער אוזניים עיניים שיניים וכן הלאה.
אם אישה שנפלה לנהר נחשב שטבלה או לא. הדיון הוא לגבי האם צריך כוונה בטבילה או לא.
אבל תחשבי שאם יש מקום להגיד שאשה שנפלה, עפ כל הבגדים שלה, בלי לעשות שום הכנה לפני- יכול להיות שנחשב שטבלה אז זה כבר מרגיע קצת.
עכשיו באופן פרקטי- קודם כל ללמוד מחדש את דיני הכנה לטבילה והלכות חציצה. כשלומדים את זה בהדרכת כלות הראש שלנו עסוק בעוד מליון דברים ואנחנו לא עד הסוף קולטות. כשלומדים מחדש פתאום מגלים מה באמת עיקר הדין, מה התווסף וזה מסדר את הראש.
ומצטרפת למה ש @טארקו כתבה.
שימי את הרשימה בצד. תעברי על הגוף מלמעלה למטה.
חפיפה, אוזניים (לנקות את החורים של העגילים אם ככה את נוהגת), פנים נקיות מאיפור. רחיצה של הגוף, הורדת שיערות (אפשר ומומלץ יום לפני.) ציפורניים בידיים וברגליים (גזוזות או נקיות אם את מאריכה).
זהו. לא להשתגע. לא צריך לקחת יותר משעה כולל הכל. רובינו מתקלחות כל יום או כל יומיים. זו לא המציאות שהתקלחו פעם בשבוע אז הצטברו על הגוף לכלוכים שצריך להתאמץ כדי להוריד.
ומציעה גם- לשנות כיוון. אם מתאים לך, אם לא מתחברת- תדפדפי.
את מתכוננת למפגש מחודש עפ בעלך, זמן קצת להשקיע בעצמך.. (אני נגיד בתקופות בלי מקווה מגיעה להורדת שיערות פעם באפעם.. ), אפשר להתפנק באמבטיה כיפית וטובה, אפשר למרוח *אחרי הטבילה* קרמים מפנקים.
במקום צ'ק ליסט מלחיץ- השקעה בעצמי.
במקום לחץ מהיום הזה- ציפייה אליו, ליום שהוא שלי ואני חושבת בו על עצמי ומה עושה לי טוב.
בהצלחה!
מבינה אותך ממש!
חוץ מעל העצות שנתנו פה לפני,
אני רוצה להגיד לך לנשום אוויר ולדעת שזה הולך ומשתפר.
הניסיון הופך את זה ליותר קל.
זה נהיה יותר מוכר.
ואם הזמן עובר ואת בלחצים גדולים וחרדות, אחרי שהתייעצת עם דמות שתעשה לך סדר מה הכרחי, שתדעי שיש לנשמת תכנית ליווי למי שיש לה חרדות סביב ההלכות...
אבל זה ממש לא חייב להיות המקרה שלך.
זה פשוט סיטואציה שחדשה לך וזה בסדר שלוקח זמן להתרגל.
מזכירה את כל זה גם לעצמי 😅
יש דברים שהם לא עיקר הדין ובעקרון כל ההכנות לא אמורות לקחת כולל הכל שעה....
יש היום מקוואות שיש שם גם רשימה לי זה עושה סדר... אני חושבת שהגן עדן מגיע על הרצוא ושוב, על המרחק , הקושי, פחות על המקווה עצמו😄תנצלי את הימים האלו , שאת עדיין נשואה טריה. תהני מהמקווה, תקחי לשם איפור ,תתפארי אחרי , תפתיעי את עצמך, תני לעצמך להתפנק ביום כזה ...
בהתחלה זה ממש כמו הר.
אחר כך זה נהיה הרבה יותר פשוט.
מה שאת רגילה ביום יום זה מה שאת צריכה להקפיד עליו+ כמה דברים כמו גזיזת ציפרניים.
השאר זה לא חובה,עור קשה ברגל זה לא חציצה לא חייבים להוריד,שערות הם לא חציצה לא חייב להוריד,
ראוי להוריד אם את מקפידה להוריד אבל לכתחילה זה לא חציצה.לצחצח צריך אבל לא לחפור מעבר זה ראוי ומהודר אך זה לא חציצה.
וענו לך נכון הכוונה לעבור על כל הגוף ולראות שבעצם הכל נקי,שזה בעצם עיון ולהתכוון שזה עיון.
אפשר לפצל את ההכנות ליום יומיים לפני.
העיקר שזה יהיה בנחת ברוגע.
שאני אומרת לעצמי כשאני מתחילה להיכנס ללופ של ו'מה אם איך שאני עושה לא מספיק' (אצלי זה קורה סביב ניקיון לפסח).
ברגע שעשית מאמץ סביר (פירטו לך פה בכמה הודעות מה זה נחשב), אין שום סיבה שתצוץ לך חציצה יש מאין שתפסול יותר מאשר אם היית טובלת במים לא צלולים- וזו אופציה קיימת וכשרה.
מזל טוב! 🥳 כלה בשנה ראשונה זה שלב מרגש (וכן, יש בו גם דברים מלחיצים שצריך ללמוד לנהל)🤍
זה לעבור עם בעלי קודם.. על כל מה שאני עלולה להתקע:
אני מתחילה לפני את ההתארגנויות גוזרת ציפורניים עור יבש וכו
ואז מבקשת שיסתכל על הציפורניים ויגיד לי אצבע אצבע שזה בסדר
ואז על עור יבש
ואם יש פצעים
וכל דבר שאני עלולה להיתקע עליו שעות במקווה אח"כ
. והוא עובר איתי ואומר לי דבר דבר שהוא בסדר.
ואז במקווה אני ממש מחזיקה בראש שעברתי על הכל ועשיתי הכל ואני רק עושה סקירה אחרונה של מעבר רציף על כל הגוף - אני כן מתקלחת שוב אבל זה עניין של מה נח לך.
(ואם ואם פתאום מגלה איזה עוד פעם משהו אני למרות הבושה מצלצלת לבלנית ושואלת אותה אם להתעכב על זה או לא)
אני מרגישה שזה ממש נתן לי עוגן שאני יודעת שזה בסדר ואם לא התחדש שום דבר אז כבר עברנו על זה
דברים אחרים לא עזרו לי וזה ממש כן
אולי יעזור גם לך❤️
נשואים כבר כמה שנים ובהתחלה היה מאוד קשוח, הייתי נלחצת מאוד כל פעם.
מה שעוזר לי זה לדעת את עיקר הדין, (חציצה צריך להיות משהו שמקפידה עליו/מכסה חלק ניכר מהגוף, יתכן ויש דעות אחרות אבל זה מה שאני יודעת והולכת לפיו) ללכת לפי מישהו שמקל בנושא ולא מחמיר. (בכללי אני חושבת שמצוות צריכות להעשות ברוגע ובנעימות, במיוחד אצל נשים, ועצבנות ולחץ בקיום מצוות לא תמיד קשורה רק להלכה)
ומה שעוד עוזר לי זה להפוך את ההתארגנות לחוויה, אצלינו המקווה הוא מאוד נעים, אז הרבה פעמים מתארגנת במקווה עצמו וזה הופך את זה למיוחד ונעים
שהלכתי למקווה בערך שנה אחרי החתונה אחרי שקיעה.
אז הייתי שעה בהכנות ואז טבילה.
כשיצאתח מהטבילה הבלנית אמרה לי להתארגן מהר כי יש הרבה שמחכות. נתנה לי תחושה לא טובה. שאלתי אותה מה הביתי אמורה לעשות אחרת, התחלתי הכנות לפני שקיעה אז חייב שעה. היא אמרה שלא חייב שעה.
אז פניתי לרב שאני מתייעצת איתו והוא באמת אמר שיש נוהגים ככה, אבל העיקרון זה לא להתארגן בלחץ. לא חייב שעה על השעון.
מהמקרה הזה למדתי שבדיעבד צריך להתארגן כמו שאת רגילה לנקות ולטפח את עצמך + כמה דברים מעבר. אבל לא להשתגע
* קודם כל, כל דבר חדש הוא תמיד קשה במיוחד!
* דבר, שני, כשאני הייתי צעירה בשנה הראשונה, הייתי לוקחת יום חופש ביום של טבילה, הייתי סטודנטית והיה מותר להחסיר 20 אחוז,זה בדיוק נשמר לימים הללו.
* תהיי כמה שיותר בנחת, בכיף, תבקשי מבעלך הטרי שכדי שזה יהיה יום משמח כמו חג, את תהיי אחראית על ההכנות שלך לטבילה והוא יהיה אחראי על הבית, שיהיה נעים, נקי, אוכל טעים, אפשר להזמין משהו.
תתייחסי לזה כמו חג, עובדים קשה לפני החג, אבל בסוף החג מאיר ושמח , הכל חדש ונקי, יש מטעמים וכו'.
* ודבר אחרון, לחלק לימים, יום לפני הטבילה להוריד ציפורניים בידיים וברגליים , להוריד שערות, ואז ביום הטבילה זה בעיקר חפיפה, ניקוי אוזניים, טבור, שיניים ..
וכמובן לעבוד עם רשימה שנוחה לך.
אשריך!!
דיברתי על זה עם בעלי, סיכמנו שנכין רשימה רק של מה שרלוונטי אלי.
היו דברים שתכננתי לעשות יום לפני, אבל לא הסתדר… מקווה שבפעם הבאה זה כן יקרה.
ותודה לכל מי שהרגיעה אותי🩷
יש לו פליימוביל שבאמת העסיק אותו הרבה שעות, אבל עכשיו מוציא רק בשבת.
לגו אין לו סבלנות לבנות.
משחקי קופסה גם לא הסגנון.
הוא כן יורד לגינה, אבל רק באזור יותר מאוחר אחרי צהריים, וגם לא כל יום.
הוא לא הטיפוס שמזמין והולך לחברים.
ולא אחד שהיצירתיות יוצאת ממנו כשהוא משועמם, אלא אם להציק לאחים שלו זה יצירתי 🤦♀️
לא רוצה להיות אחראית על השעמום שלו, אבל כן רוצה תהיה בבית מספיק תעסוקה שלא יחפש שתגיע השעה ללכת לגינה.
לקרוא, בניית דגמים, להזמין חברים או ללכת לחברים
לבשל ולעשות דברים בבית
ולדאוג שיהיה לזה קופסה או רשימה שהוא יכיר מראש כי כשמשעמם קשה לעבור למצב רוח פעיל
חוגי תכנות, אומנות, אפילו קורס גיטרה.
עדיף משהו עם התנסות עצמית.
זה גיל שצריך מעבר ליצירות במקסטוק.
גם חוגים שווים דרך המתנס/ תנועת נוער.
אפשר לוודא שיהיה לו זמין:
גולות
קליעה למטרה עם חיצים נדבקים
שק אגרוף אם הוא אוהב
ספרים
טרמפולינה או משהו בסגנון.
כדורגל
מתח
אופניים/סקייטבורד
אוטוטו פליימוביל וגינה פחות ימשכו אותו לדעתי הוא ברף העליון של הגיל שזה עוד מעסיק אותם.
להיפגש עם חברים אחר"צ בפארק זה משהו שהוא יאהב? (זה לא כמו ללכת או להזמין חבר)
אופניים קורקינט הוא יורד איתם לגינה, אבל הוא נשאר שם רק כשיש חברים וזה נגיד קורה בערך פעמיים שלוש בשבוע, מאמינה שבחופש יקרה עוד פחות.
מתח ושק אגרוף יכולים בהחלט לעניין אותו
אם הוא לא אוהב אז הוא גם לא יעמוד בלהתחבר לשיעור בזמן.
אתם יכולים לבדוק אולי בגלל שזה במחשב כן יעניין אותו?
תבדקי דרך אתר המקפצה, זה בחינם.
יש גם תוכניות לחקר חלל ושל מכון דוידסון.
דברים כמו גיטרה ואומנות לא מכירה באופן אישי,
אבל בטוחה שיש לא מעט.
אבל אם לא מעניין אותו ללמוד דברים בעצמו (ללמוד הכוונה גם ללמוד לנגן למשל נכלל בלא אוהב ללמוד?)
אז פחות הכיוון.
מה עוד?
אמממ מונדיאל?
מנוי לבריכה?
החופש זה באמת בעיה. אולי להגדיר לו שהוא חייב למלא סדר חופש, רוצה או לא רוצה.
הגמישות בתוכן לא בשאלה של העשייה עצמה.
3 פעמים בשבוע להיפגש עם חברים זה אחלה.
מקווה שיחזיקו מעמד גם בחופש.
אולי נגיד עבודה כעוזר מדריך בקייטנות? אולי התנדבות עם חיות? מה שיש לכם בסביבה.
זה תעסוקות לקיץ לא ליומיום.
של "אפשר לחשוב"
אין לי ילדים בגיל אז לא נכנסתי לפרטים אבל אולי תנסי לחפש
ממה שהבנתי זה הפעלות בכל מיני תחומים
שמקבלים כל יום בשעות קבועות
אולי חסר לו בטחון שם ואם תעודדי להזמין הוא יגלה כמה זה נחמד
ואם לא- אז יש גינה?
אפשר דברים של בנים..לבנות מחנה,דברים מעץ.. ניסויים מדעיים ביתיים קלים..
ובאמת קובעים בגינה..
גם שמדי פעם מגיעים הם בקושי משחקים עם עצמם.
מחנה הוא עושה כשיש לו מוזה, זה לא משחק של כל יום.
יש לי פה ערמת עצים שהוא אסף ומשחק איתם אבל זה כבר פחות מעניין אותו.
על 'קופסת משעמם לי' שהכינו הילדים שלי.
קופסא עם מגוון פתקים עם רעיונות למשימות שכשמשעמם שולפים ממנה פתק (ויש בה גם דברים כיפיים ומצ'פרים וגם משימות בבית. הכל מהכל).
אם מישהי יודעת לחפש, פירטתי על זה פעם לעומק (ועכשיו אין לי זמן).
היי בנות,
קודם כל מצטערת אם זה הולך לפגוע במישהי..
יש לי קבוצת חברות טובה ויש לנו כמובן גם קבוצת וואטסאפ, אנחנו 2 נשואות ו-2 רווקות (אנחנו בנות 32 בשביל ההקשר..). חברה אחת ממש קשה לה שהיא עוד לא נשואה ואני מבינה את זה ממש, מאוד קשה לה שמדברים על ילדים, ואני באמת מנסה לא לדבר על הילדים שלי כשאני נפגשת איתה, ברמה שהיא הופתעה לפני כמה זמן לשמוע בת כמה הבת שלי מרוב שאני באמת לא מעדכנת בכלום. כשמדי פעם מתפלק לי איזה משהו היא תמיד תעיר שהנושא קשה לה. עכשיו, נושאי השיחה שלי הם 80% דברים עם הילדים מטבע הדברים, אבל אני מכבדת ובאמת מנסה תמיד לחשוב על דברים אחרים לדבר איתה.
בקיצור, איכשהו יצא שנפתחה קבוצת וואטסאפ נוספת של החבורה בלעדיה, והיא נהייתה הרבה יותר אקטיבית כי שם אנחנו מדברות גם על הילדים (לרווקה השניה ממש לא אכפת ודווקא אוהבת ומתעניינת).
לאחרונה זה התחיל להרגיש לי לא נעים וחזרתי לשלוח הודעות בקבוצה המקורית. אבל היום נגיד שלחתי משהו מצחיק שקשור ממש בעקיפין לבת שלי, היא ראתה ולא הגיבה אפילו בכלום, היא בד"כ לא מגיבה כשזה משהו שקשור לילדים.
עכשיו אני תוהה אם הגזמתי עם ההודעה המצחיקה ובאמת פשוט לא לשלוח כלום... מצד שני אני לא רוצה שהיא "תישאר בחוץ" כזה.. אבל אפילו כשחשבתי ששלחתי משהו ממש ממש עדין אני פוחדת שהיא נפגעה 😅
אגב, יש לי חברות רווקות ואני מדברת איתן לא מעט, ממשלא על הילדים ולא כי הן ביקשו
כי באמת יש עוד המון דברים לדברים עליהם
גם עם חברות אמהות לא תמיד מדברת על הילדים
שיש הבדל בין לדבר על נושאים אחרים לבין להכניס נושא כ"כ משמעותית לטאבו.
אני גם בד"כ לא מדברת עם חברות "על הילדים " אבל העניין של הסטטוס שלי נכנס בשיחה כי פשוט זה החיים שלי.
אפילו אם מדברים על התמודדויות בנושא עבודה יעלה נניח הקושי להגיע בזמן למסגרות וכד'.
ואם זה רגיש ברמה שהפותחת מתארת זה כן מרגיש לי יותר קשה לנהל שיחה זורמת ככה
לא פותחים קבוצה רק בלי אחת מכן.
תתפתחו קבוצה חדשה ותשלחו קישור לכולן, בחירה של כל אחת אם להצטרף.
או שתשלחו דברים עם פחות פילטרים, היא לא חייבת להגיב לכל הודעה ולא צריך "לחפש" את התגובה שלה.
לעשות מאחורי הגב זה פי אלף יותר פוגע מאשר לשתף בעניינים שיכולים להיות רגישים לה.
(לא שחייב לשמור על חברויות, אבל בגלל שאתן קבוצה, מי שרוצה פורשת מיוזמתה מהאינטרקציה, הקבוצה לא יכולה להוריד אחת מהחברות כי ככה "יצא")
בקיצור הבחירה אם להיחשף צריכה לחזור אליה.
אתן יכוחות לנהוג כרגיל, אולי קצת יותר ברגישות, אבל לא ללכת על ביצים. משם להחזיר לה את הבחירה מה לעשות עם זה.
בהצלחה, והלוואי תמצאו דרך לסיים את זה יפה.
שאלה שתעזור לך לחשוב על זה אחרת, איך תרגישו מולה אם היא תדע על הקבוצה השניה?
נניח אחת מכן תכתוב בקבוצה המקורית: מה ששלחת אתמול היה משעשע, ומישהי אחרת תגיב על זה, וככה היא תבין שכולכן מבינות על מה מדובר חוץ ממנה ואז היא תשאל מה שלחת אתמול??
או יותר גרוע, מישהי בפגישה תראה לה משהו בווטסאפ ואז היא תראה את הקבוצה.. האם יהיה טבעי או חוסר נעימות?
אם טבעי, אז סבבה תשחררי את עצמך מהקבוצה המקורית
ואם חוסר נעימות, אז עדיף להקדים תרופה למכה.
לכן אני חוזרת להגיב בקבוצה המקורית.
מצד שני אני יודעת על עצמי שאין סיכוי שאני שולחת שם דברים שיפגעו בה.. מה שאומר שאו שאני סוג של מפסיקה לשתף בכלל, או שאני משתפת בקבוצה המצומצמת רק דברים שקשורים לילדים ובקבוצה המקורית דברים כלליים.
עכשיו כשאני חושבת על זה, אני תוהה אם שווה לפתוח מולה ולהגיד שומעת, בגלל שזה לא נעים לך, אכפת לך אם נעשה קבוצה ייעודית שיותר מתמקדת בדיבורים על הילדים..? או שזה גם יפגע בה שהיא תרגיש שהיא נשארת בחוץ.. לא יודעת
היי
מחפשת המלצה לקורס הכנה ללידה בירושלים, מעדיפה פרטי (זוגי)
וגם אשמח להמלצה לדולה.
אז אם יש מישהי שמעבירה קורס והיא גם דולה שאוכל לקחת זה הכי טוב!
חשוב לי מישהי סופר מקצועית רגועה ונעימה, שיודעת לתת את המרחב שצריך.
תודה רבה!
היא דולה ועושה קורסי הכנה ללידה, הכנה להנקה, עיבוד לידה ועוד. מקצועית רגישה ומיוחדת.
אבל לא עושה זוגי
עשיתי אצלה הכנה ללידה ראשונה עם בעלי והיה מעולה! ממש הרגשתי שהגעתי מוכנה ולא "מופתעת".
אישית לא הייתי מעוניינת בדולה בכלל אבל אני יודעת שהיא גם דולה
יש לך פרטים שלה?
+972526516677
יעל ברמן
מקסימה ממש. האמת שאני לא יודעת אם היא עושה קורס הכנה ללידה אבל ממליצה עליה מאוד.
ממש מקצועית, מאוד זורמת עם מה שטוב לך, מרגיעה ורגועה, מאפשרת מרחב פרטי עם טקט גדול, יש לה ידע נרחב במקביל על רפלקסולוגיה וכדומה.
מקצועית עם המון תחומי ידע
מתחברת בקלות לסגנונות שונים של אנשים (ראיתי עם בעלי שהוא סמך עליה ונהנה מהמפגש איתה שזה לא מובן מאליו...)
ובעיקר היתה לי מאוד מרגיעה, והלחיצו הרבה מבחוץ והיא ממש וויסתה את זה, גם בקול שלה ובגישה אבל גם מהניסיון, הידע המקצועי שהסבירה לי, וטכניקות שעשתה לי כדי להירגע לפני.
עוד נקודה שמעלה שלא תמיד חושבים עליה זה הליווי אחרי, כשהכל משתנה פתאום, היא גם מגיעה ועם המון תובנות.
אני נהנתי ממנה והזמינות הגבוהה שלה לכל התייעצות בהמון סבלנות
הקדמה. בת שלי רבה עם ילדה ממשפחה ענקית. גדולים שם כבר נשואים . אבל כמה בינוניות עוברות גיל ההתבגרות קשה. ואני לא חושבת שזה בגלל גודל המשפחה. העניין הוא שבת שלי כל פעם אומרת - אם לא יודעים לחנך , למה להביא 15 ילדים?
מאוד צורם לי. אין לי 15 ילדים כמובן וכנראה כבר לא יהיה אבל עדיין ממוצע במשפחה דתית זה שבע ולנו יש יותר.
וכל הזמן אני מרגישה סוג של ביקורת סמויה . וגם מתבגרים סוג של מנצלים את הנקודה המספרים שלהם יהיו רק שישה ילדים וכמה הם מסכנים. שאובייקטיבית לא נכון. אני עזרתי בבית לא פחות מהם והיינו רק שניים. אותו דבר בעלי.
גם יחס מהשכנים. עכשיו כבר פחות כי רובם בגיל ההתבגרות. אבל פעם כשהין לי הרבה קטנים, כל פעם שאיזה ילד מהבניין או בניין ליד הרעיש , באו אלי כי ידעו שיש לי הרבה ילדים. גם אם ילד בכלל היה בצבע אחר , חילוני , לא יודעת מה. כאילו הנחת יסוד כזאת שאם ילדים בלי השגחה אז הם באים ממשפחה גדולה ולא שומרים עליהם.
אם 2 ילדים של שכנה חילונית יצאו לבד , אף אחד לא יגיד למה היא ילדה כל כך הרבה ילדים ולא שומרת עליהם. סתם יגידו שהיא לא אחראית .
גם מבחינה כלכלית. אם הורים לקצת ילדים לא נותנים משהו, אז זה נחשב חינוך לפשטות . אם הורים להרבה ילדים , אז זה בגלל שהם עניים ומסכנים הילדים.
ובעיניי לא תקין מה שכתבת. לא עם ילד אחד ולא עם 10
כמו שאמרתי לדעתי יש עניין עם זה מול הדתיים/ חרדים. מול המגזרים הללו יש הרבה פחות סלחנות בעוד שאת המגזר הכללי תמיד דנים לכף זכות
מניקה וחייבת לשתות מלא
כל הבקבוקים שקונה על הפנים
צריכה המלצה לבקבוק איכותי אבל לא יקר אם קיים דבר כזה
עלה 30 שקל. הוא לא מהענקיים אבל ממש נח לשתות ממנו.
אני שותה פי מליון מאז שיש לי אותו.
ומחזיק לי כבר חצי שנה. עבר כמה נפילות וכזה ושרד.
לייף בקבוק טריטן פיה כפולה ורוד 600 מ"ל
יש לו גם קש לשתות וגם פתח רגיל לשתות שמרימים, והקש רחב כזה, זה לא שיוצא טיפה ממנו.
התחברתי אליו ממש חח
אני בשוק אחד שותה אותו😁
ולפעמים נמצאת במקומות שאין לי איפה למלא
הוא התעקם וקניתי אחרים והם נהרסו וחזרתי אליו..
לא מוצאת קישור באתר כנראה כי כבר לא במלאי.
אנחנו גם מאוד אוהבים את הבקבוקים של uzspace (מה ש @ואני שר שלחה קישור)
לא הכי אטומים בעולם אבל מאוד נוחים לשתיה וחזקים
המלצה של יונה המלצות במקור אני חושבת.
ממש אוהבים אותו ויש כמה גדלים אז אפשר לבחור.
יכולה לנסות לחפש את הקישור אם רלוונטי...
זה מה שיש לי
באיכות גבוהה בקבוק מים 500 מ "ל 1000 מ" ל bpa חינם הוכחה ניידת לילדים מבוגרים ספורט חדר כושר לסביבה
וזה עוד המלצה שלה:
כן אגיד שבנפילות הפקק עלול להישבר... אז כדאי להיזהר. אבל בגדול אנחנו מרוצים ממש ואחרי תקופה חידשנו לאותו דבר.
אחרי שחטף איזו מכה לדעתי...
השאר למיטב ידיעתי לא.
נכנס למדיח ואת הפיה מנקה עם מנקה בקבוקים קטן.
גודל מעולה ממש
עלה בסביבות 120 שח. אבל משמש אותי כבר המון המון זמן
בטו-גו (החנות נעליים).
בנפח של 800 מ''ל.
נראה לי עלה בערך 30.
איתי כבר שנה ואני ממש מרוצה.
הייתי קונה נביעות ליטר, עפה עליהם.
לי מי עדן מרגישים הכי חזקים,
בכל אופן רואה שמחזיקים לא פחות זמן מהבקבוקים הרב פעמיים שהילדים שלי (כולל ילדים מעל 18 שכבר פחות הורסים דברים) מתעקשים לקנות לעצמם.
וגם כשהם מתקלקלים, זה יותר שחיקה ונראה לא טוב, ולא שבר שמרטיב את כל הסביבה.
אלא יש לי למשל לא מעט סיטואציות שאני צריכה להשאיר את הדברים שלי ברכב לשעה-שעתיים
וצריכה שאחכ המים יהיו עדיין ראויים לשתייה
אז לזה חייבים בקבוק רב"פ שומר קור..
באוטו ועדיין נשארים קרים?
לפעמים לא ממש קרים
אבל בהחלט אפשריים לשתיה
בזמן האחרון אני נעקצת ממש הרבה וגם הילדים שלי וגם התינוקת. מה אפשר למרוח על העקיצות להרגעה ומה אפשר לשים לפני שנעקצים כדי להבריח את היתושים?
וכמובן לוודא שאין חורים ברשתות בחלונות
להרגעה- קרח, פניסטיל, גם להדביק חתיכת סלוטייפ קצת עוזר
אלתוש
די עוזר אפ זוכרים למרוח
אל תקני את האחד בתרסיס, הוא נכנס לנשימה זה נורא..
יש גם את הדוחי יתושים ששמים בשקעים עם נוזל כזה, ויש את הקוטל חרקים (עושה אור סגול שהרחקים נמשכים אליו ואז מתחשמלים ממנו)
אחרי- אלוורה, פניסטיל ג'ל
מעדיפה דברים טבעיים ,
לא אלתוש וכאלו
ויש לערוגות ספריי שמיועד לזה (יש בו ציטרונלה ועוד כמה שמנים)
בדיוק קניתי, מקווה שיהיה מוצלח
אני שמה כל הזמן וזה עושה פלאות
אני אישית משתמשת בשל מיכל סבון טבעי.
ניסיתי כמה פעמים להחליף ולא עשה את האפקט
פשוט שמים על העקיצה, כדאי כמה שיותר קרוב לזמן שנעקצת. פשוט יש שלב אצלנו שזה מתחיל להיות כמו דלקת ואז כבר לא עוזר
למרוח ערק.
טיפ שקיבלנו מפרמדיק מנוסה
ולמרות שהיה נשמע בהתחלה מוזר
ניסינו ונושענו(:
זה מייבש את העקיצות, מוריד את הגרד ואת הנפיחות.
תרגישו טוב!
יואו חיכינו איתך
איזה מרגש
ירושלמית במקורזוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון
מרגש מאוד !
הרבה נחת להתאוששות קלה
בסוף זה קרה...
כל כך מרגש!
אני עוקבת מההתחלה וכל כך שמחה שהגעת לסיום המרגש הזה!
מחמם את הלב ממש!!!
תינוק בריא ושלם, ומתוק מדבש!
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו!!!!
אחזור בקרוב עם סיפור לידה בעז"ה, היה מדהים!!!
שתרווי ממנו הרבה מאוד נחת
אולי תמצאי את המייל של הרופא ההוא
ותשלחי לו תמונה של התינוק ותכתבי לו כמה מילים שיבין שצריך יותר להיזהר
פעם היו מוכרים בהרבה חנויות מארז של 2 אוברולים /רגליות/בגדי גוף
יחסית לא יקר
אני כבר לא מוצאת...
וגם באתר שלהם ממש אין מבחר
לא מצליחה להירדם...
נרדמתי לכמה דקות בשעה סבירה והתעוררתי. התהפכתי במיטה שעה עד שנרדמתי שוב וגם זה רק לכמה דקות ותעוררתי שוב ועד עכשיו אני ערה...
מה אכלתי? קורנפלקס (לא חריג) עם משקה קפוצ'ינו, שאמנם אני לא שותה קפה אף פעם, אבל יש בו כמות קפאין מזערית שאפילו בקוביית שוקולד (שאותה אני אוכלת לא מעט 😁) יש יותר קפאין.
וגם מרחתי משחה מאלחשת בפעם ראשונה, אבל אין בה שום תופעות לוואי שקשורות לשינה. רק תופעות לוואי של אלרגיה מקומית, שאין ב"ה.
אז מה נסגר??
טוב, לפחות נקפל כביסה בינתיים...
תודה!
(בסגנון של תעודת רבנות משו, לא מפרטת בכוונה)
שמו בלוז שעה, ושעת התחלה
התחילו בזמן
היו אולי עשרה נואמים
התחילו לחלק תעודות, רק לחלק מסוגי התעודות, לא אמרו איזה, וכל הגברים נעמדו בסמוך לבמה, באמת בחיי חלוקת סידורים במסיבת סידור הילדים יותא מאופקים!
ואז עשו הפסקה כי הראשון לציון צריך לבוא לדבר
אבל חיכו לו אולי ארבעים דק, בינתיים תסיימו לחלק! מה ההגיון??
והמנחה מעצבן אותי חוזר על אותם דברים שמונה מאות פעם
ואמרו כיבוד קל, יש פה עוגות הבית רק
ואני בהריון ורעבה
מהבוקר אכלתי סנדוויץ אחד עם אבוקדו וכוס קפה קר
תכננו ללכת לאכול אחרי וכבר יצא לי החשק
וילד אחד איתנו והגדולה אצל אחי ולא תכננו שזה יהיה עד כאלו שעות!!! אמרו סיום בשבע ואני לא רואה את הסוף ויש עוד נסיעה ןרצינו לאכול
ואני עצבנית
ואני לא רוצה להרוס לבעלי כשייסתיים הטקס אז הייתי צריכה להוציא אתזה איפשהו
לק"י
הייתי בטקס של בעלי עם הילדים, והיה שעמום.
החלק המרגש היה בסוף, כשהם התחלקו לכיתות, וכל אחד קיבל את התעודה שלו.
למדתי לקח להבא, להגיע בסוף.
אז לא היה אפשר להתפצל ככה
מעצבן אותי
למרות שאין לי על מי
אבל אופ
ובאלי להקיא
הסתיים??
בכל מקרה רק רוצה לומר כל הכבוד שאת מוציאה פה כדי להגיע פחות טעונה לבעלך .... מקווה שעזר
אבל לשמחתי גם בעלי כבר גווע😂
ואחי החמוד הסכים לשמור על הילדה ושנאכל בנחת לפני שחוזרים
אז עכשיו אני אכולה ושבעה ובדרך הביתה
ברוך ה'
תודה לכן!❤️❤️
אני למדתי על בשרי לא להגיע בזמן לכלום!!
כתוב שעה- לוקחת 40 דקות אחרי
אף פעם לא פיספסתי כלום
תמיד מגיעה בול בזמן שמתחילים...
לא משנה אופי האירוע
תמיד יש הימרחויות
יותר גרועים בהרבה משל ילדים בגן 🫣
אנשים, קצת איפוק,
קצת שקט כשאדם מדבר,
קצת סבלנות
...
פווו
בלתי.
יאללה מקווה שאכלת משהו, זה הכי חשוב 😅
לבת שלי ב א' היה אמור להיות מסיבת סידור גדולה בערב, ובדיוק אז היה מצב בטחוני לא יציב..הוחמרו ההגבלות, לא ידעו מה יהיה והמסיבה נדחתה ללא נודע.
בקיצור את המסיבה דחו בסוף לאיזה בוקר והודיעו בקבוצה לאימהות שהן יחגגו מול בנות בית הספר בשעות הלימודים, ללא אימהות!!! (כלומר המסיבה הריקודים, הדקלומים וכו יהיה בבוקר מול כל בית הספר עד כיתה ו'. אימהות לא מגיעות, מבחינת שלא כולן יכולות להגיע כי חלק עובדות וכו)
עכשיו אני לתומי קראתי, הבנתי, ולא יודעת למה חשבתי לעצמי, זה יום שאני בבית, אז נסעתי לבית הספר למסיבת הסידור.
כמובן שנכחו כל בית הספר וללא אימהות אחרות.
המנהלת דיברה דברי פתיחה ואז באה אליי וביקשה שאלך
קצת גיששתי, דיברתי לליבה, אבל לא עזר. ברגעים האלו היו דיבורים בבמה, אבל הבנות הביטו ואולי גם שמעו אותנו.
המנהלת אמרה שלא פייר שיש אימהות שלא באו ורק אני מגיעה, אמרתי לה שאבקש את רשותן בקבוצת הוואטסאפ.
אציין שמאוד הבנתי את המנהלת, היא לא רוצה עכשיו בלאגן מאימהות אחרות, ושבנות יקנאו למה רק אמא של.... באה. (אם כי יכול להיות שזה גם לא היה קורה...)
דיברנו כמה דקות כשהיא דורשת שאצא ואני מנסה בנעימות לבקש להישאר בכל זאת, כי אני כבר פה.
כמובן שבסוף יצאתי, מבינה מאוד את המנהלת
אבל מהירהורים שלי, חשבתי לי איזה "הכנסת אורחים" המנהלת העבירה ושידרה לבנות?
קצת הפריע לי ה"גירוש" הזה למרות שיודעת שלא נהגתי כשורה.
אני לא אשת חינוך ובטח לא מנהלת בית ספר, אבל נראה לי היה מקום לשתף את הבנות שאמא של.... הגיעה מרחוק, והמסיבה ללא אימהות, אבל נארח אותה בשמחה כי היא כבר הגיעה ומה זה הכנסת אורחים אם לא זה. ובפעם הבאה אמא של... תזכור שלא מגיעים... או משהו כזה.
ולא יודעת מה התחושות של הבת שלי שפתאום ראתה את אמא , ואז המנהלת מוציאה אותה.
לא דיברתי עם ביתי על זה...
עברו כמה ימים.
שייך לפתוח בפניה?
תודה למי שקראה
שאמא שלהם לא נמצאת...
לדעתי הגיוני המעשה שלה אבל אולי לא הצלילה לעשות אותו בנעימות...
לבת שלך את יכולה להסביר את הנל..
וקורה לכולנו שלא הבנו את הסיטואציה כמו שצריך ועשינו טעות... לומדים מה שאפשר וממשיכים הלאה...
אצלינו השומר מכניס הורים רק כשיש אישור מיוחד.
לא יודעת למה זה קשור להכנסת אורחים, לדעתי לא היה כדאי להגיע מלכתחילה אם אמרו שלא
אבל מצד ביה''ס לא מבינה למה לא יכלו לעשות בערב אחר, ולהזמין את ההורים כמתוכנן. ההורים לא כעסו?
נראה לי הם סתם התעצלו...
אולי חשב שאני מצוות ההפקה...
הכנסת אורחים- זה לא רק להזמין לשבת.. אני רואה את זה כדמות שנכנסת לבית הספר, גם אם בטעות, יש 2 אפשרויות:
לגרש- מה שקרה
או להסביר את הסיטואציה בנעימות, ולהזמין בשמחה ובהסבר, למרות שלא מתאים.
וכן... עצלות, ולדעתי אימהות שמחו שכך כי גם הן התעצלו להגיע.
בית ספר מרוחק מהעיר...כרוך בנסיעה, וזה גם זמן ןערב..
לבנות יש הסעה
תצטרך לתרץ אחכ לבנות או לאמהות שגם רצו להגיע ונמנעו בגלל שזה לא הוגדר לאמהות. זה באמת לא פייר.
אולי מהתחלה היה עדיף שהיתה מודיעה שמי שרוצה מוזמנת להגיע ודי.
אבל אולי גם מצידך יש מקום להראות לילדות שכשיש כללים צריך לעמוד בהם ולא להתעקש לעבור עליהם
אישית הייתי מאוד (מאוד!) כועסת אם הייתי במקומך
וואו ככה לגרש אמא???
הלם
הבת שלי סיימה ו' השנה, מסיבת הסידור שלה נעשתה תחת מגבלות קורונה, וגם זה הצליחו להשחיל בין סגר לסגר.
נראה לי יש יותר שכבות ביסודי שהשתבשה להם מסיבת הסידור, מאשר שכבות שהתנהל כמתוכנן.
מבאס ממש שהילדים מתכוננים לאירוע והוא לא יוצא לפועל בגלל מגבלות.
אצלנו הפתרון במקרים כאלט, שהבית ספר מזמין הסרטה מקצועית של הטקס, ואז נשמר זמין לכל אחד בכל מקום.
אפשר גם לעשות שידור לייב. אפשר להציע הצעת ייעול לפעמים הבאות.
כרגע אפשר להציע לעשות טקס חוזר, הפעם רק לאמהות.. אולי ביום שישי. חלק מהאמהות לא יוכלו להגיע, תמיד יש כאלו. יום שישי הרבה אמהות יכולות. מי שלא יכולה שתזמין סבתא/ דודה/ אחות גדולה במקומה.
לגבי השאלה שלך, את מכירה בטעות שנעשתה, ממש בתום לב, אבל טעות בשיקול הדעת.
מנהלת ביסודי חייבת להיות קשוחה עם הכללים.
תראי איך המרחב הציבורי נראה כשכולם מפחדים משיימינג.
בית ספר זה לא מתנס שאפשר להגמיש כללים
ואם תלמידות היו יוצאות מפוקוס כי "גם אמא שלי בבית ואני רוצה להתקשר שתבוא"
מי שהייתה נאלצת להתמודד עם הבלאגן זו המנהלת.
גישה של הכנסת אורחים לא רלוונטית לדעתי בסיטואציה הזו
זה כמו שתלמידה שקיבלה השעיה תוכל להיכנס לכתה כי היא "כבר הגיעה"
תלמידות כל הזמן מנסות לבדוק גבולות ולכן מנהלת צריכה ללכת ראש בקיר הרבה פעמים.
אגב שיימינג, לפני כמה שנים "התפוצצה" בתקשורת כתבה על מנהל בית ספר שהשעה תלמידה שלא עמדה בכללי מסיבת בת מצווה שנהוגים בתקנון.
המסיבה נערכה כמובן בשעות שאינן של לימודים, באולם פרטי ולא הייתה קשורה למוסד הלימודים.
גם שם הטענה של האמא הייתה שבהסתכלות פרטנית לא היה צריך להשעות את הילדה.
טענת המנהל הייתה שבהסתכלות כוללת היה צריך להשעות כי הכללים ברורים וידועים וההורים חתומים על התקנון.
אני יכולה להבין את שני הצדדים, אבל אני שמחה שבמוסדות הלימוד של ילדי אוכפים את הכללים של בית הספר לטובת הכלל ולטובת הסדר.
זה נותן המון כח למורות ושומר על רמה גבוהה ולא מיליון התערבויות של הורים שמחלישים את המערכת.
אז נכון שבמקרה שלך אולי לא היה קורה כלום אם היית נשארת בהנחה שהאמהות והתלמידות היו זורמות עם זה,
אבל זה כן משדר שדר כללי יותר, שאפשר "להגמיש" כללים, פשוט להגיע ויהיה בסדר.
נכון היה לפנות אליה מראש ולבקש הגמשה, כשזה לא קרה, אני מבינה את הפעולה למרות שהיא "לוחמנית"
גם הגעה ללא תיאום עלולה להתפרש כך (אם כי ברור שזה לא המקרה, את הגעת בתמימות כדי לשמוח עם הבת שלך)
לגבי הבת שלך שראתה שהגעת ואז שהלכת, אפשר לעשות מהלימון לימונדה,
להסביר:
אמא רצתה להשתתף ולשמוח איתך. ניסיתי. המנהלת לא הרשתה אז הקשבתי למנהלת והלכתי.
המסרים:
1. את חשובה לי, עשיתי השתדלות להשתתף.
2. לא כל מה שרוצים ומנסים, בסוף מקבלים.
3. למנהלת יש סמכות עליונה בזמן ובשטח בית הספר.
לגבי פניה למנהלת, אפשר לפנות אבל לדעתי לא כביקורת על ההחלטה, אלא יישוב ההדורים.
אפשר לכתוב את השתלשלות האירועים ואת הרגשות שלך, ולסיים בכך שאת מכבדת את ההחלטה שלה כמנהלת.
לדעתי זה רק יתן לך נקודות מולה בשנים הבאות וזה הרבה יותר חשוב לתועלת הבת שלך, מאשר לצאת צודקת לגבי האירוע הנוכחי.
וחיבוק על האכזבה!
חיבוק 💞איזה חוויה מבאסת.
גם לך וגם לילדה.
ברור לדבר איתה.
אבל בית ספר פעל בצורה ממש מבאסת שעשה את המסיבה בבוקר. אצלנו גם דחו את המסיבה מלפני פסח לאחרי פסח אבל ברור שזה צריך להיות עם ההורים!
אולי אני מפספסת..
אבל ברור שלא הוגן שרק אמא אחת תהיה..
מה זה קשור להכנסת אורחים?
מנקודת המבט של התלמידות
תמיד מדברים ועוסקים בהכנסת אורחים, דווקא כשקשה, כשלא רוצים...
זו לא הזדמנות להעביר מסר חינוכי מתוך מעשה?
לזה התכוונתי.
זה לא אירוח של ראש העיר בבית הספר, שהתארגנו לכבודו.
דווקא האמא הפשוטה, שעשתה טעות אבל טרחה והגיעה, אולי בכל זאת נזמין אותה? נארח אותה במסיבת הסיום למרות שלא הייתה צריכה להיות נוכחת...
נקודת מבט קצת שונה...
אי אפשר לחנך אותן על חשבון משהו שלא פייר כלפיהן.
בנוסף, כשעושים משהו שהוא לא בסדר (כן, זה לא נורא ואיום אבל לא תואם את הכללים), אין כ'' כ סיבה לצפות ליחס לפנים משורת הדין.
וממש ממש מבאס שלא הזמינו את האמהות!
בעייני ברור לאפשר לך להשתתף
באמת בתום לב, היית האמא היחידה
לא איזה קנוניה מאורגנת מאחורי הגב
מה הביג גיל, אםשר להסביר את זה נורא בקלות לילדות (ולאמהות)
אצלנו במוסד זה ברור היה עובר בטוב ובנעימים גם מצד ההורים וגם מצד הצוות החינוכי
חיבוק על החוויה, כן הייתי מגששת עם הבת שלך איך היה לה החוויה, תשתדלי לא להכניס לה מילים ורגשות לפה, יותר שיח לפי תומו
היו כללים ברורים ואת לא הלכת לפיהם אז הם 'עזרו' לך לעמוד בכללים.
לא רואה קשר להכנסת אורחים
ונראה לי שגם אם היו אומרים את זה כמו שהצגת (שבפעם הבאה אמא של.. תזכור לא להגיע) היה יכול מאוד להביך את הבת שלך
אני שונאת שמיישרים קו למינימום בגלל שלא כולם יכולים...
מסיבת בידור זו חוויה חד פעמית
הורה שהגיע והשקיע לחוות את זה עם הילד שלו זה ראוי להערכה ולא לביזוי
מבינה את ההורים שלא יכולים
אבל אם הייתי מתיישרת לפי היכולות של שאר ההורים אז לא הייתי עושה הרבה שברים
מה השלב הבא?
לחייב את כל הילדים להישאר צהרון כי יש הורים שלא יכולים לאסוף באחת?
אני נוטה לא להעביר ביקורת על בית הספר בעניין כי אני משערת שהיו להם שיקולים משלהם
ראוי מאוד לכבד הורים שלא יכולים להגיע למאורע המשמעותי הזה
כן, אם ביקשו לא להגיע ראוי לכבד את הבקשה
אני מעריכה את המנהלת על העמידה בעניין
ואני אומרת את זה בתור האמא הפראיירית שהקשיבה לבקשות מעין אלו ואז גילתה שהיו אמהות שהגיעו והן וילדיהן הרוויחו ואני וילדיי הפסדנו
מאז כמה מקרים כאלו למדתי לקח
וזה לא משתווה בכלל להשארת ילד בצהרון..
אני מבינה שהיו אילוצים להעביר לבוקר (מלחמה וכו...)
ואני עדין חושבת שגם בנסיבות האלו שהעבירו לבוקר וזה אומר לקחת חופש היה צריך לאפשר להורים שיכולים להגיע
אני מכירה הרבה הורים שהיו עושים מאמץ כי זה באמת אירוע חד פעמי וחשוב
ומי שלא יכול- אני מניחה שרובם היו יכולים למצוא פתרונות יצירתיים כמו סבא סבתא
אבל לישר קו לכולם למסיבה ללא הורים - לא פייר בעיני
ההחלטה מראש לאסור היא הבעיתית בעיני
לא גיבשתי עמדה איך היה צריך להתייס למי שלא כיבד את ההחלטה... (שלא מכבדת בעיני את הילד/ההורה/המעמד... אבל ניחא )
איזו חוויה לא נעימהלומדת כעתאבל בעיני עשית טעות שלא שאלת קודם אם אפשר להגיע ופשוט הגעת🤷♀️
היית חוסכת לכולם עוגמת נפש.
אני רק - איזה באסה זה שלא מצאו דרך כך שגם אמהות יוכלו להגיע.
אני חושבת שזה המעט שמגיע לאימהות, להיות במסיבת סידור של הילד. אירוע מרגש ברמות - מה כואב להם לפרגן את זה לאמהות?
שיתאמצו קצת יותר, גם לילדה וגם לאמא
למרות הקשר המאצגר שהיה לי עם אמא שלי, המסיבת סידור זכורה לי ממש ממש לטובה.
אבל לא וויתרו על נוכחות האמהות. ב"ה
והיא התרגשה ככ וחיכתה שאגיע. ממש חבל שחא התאמצו יותר
