היי
אני ממש בלחץ
יצאה לי בדיקת פאפ חיובית גבוה ככה הרופאת נשים אמרה לי , ונתנה לי הפניה לקולופוסקופיה.
אני ממש לא מבינה בזה, מישהי יכולה להגיד לי מזה אומר?? אולי להרגיע קצת את המצב 
עזרה דחוף!! בדיקת פאפ שיצאה חיובית גבוהeoz
לא מבינה בזה אבל מקפיצה לךאני זה א
גם לא מכירהמדברה כעדן.
חיבוק ובשורות טובות!
אני יכולה להרגיע. לא נעים אבל גם לא נוראאנונימית בהו"ל
אם היא לא אמרה לך משהו אחר אז כנראה מדובר בתאים לא ממאירים אבל כאלו שצריכים להתייחס אליהם
את צריכה לקבוע לקולפוסקופיה. אפשר דרך הקופה ויש רופאים פרטיים בהסדרים.
הבדיקה עצמה היא כמו בדיקת רופא רגילה ההסתכלות היא חיצונית.
יכול להיות שהוא יקח ביופסיה ולפי התוצאה יחליט אם מה לעשות. לפעמים רק צורבים או רק מעקב לפעמים צריך בהרדמה להוריד פיסה. זה נקרא קוניזציה.
תודה רבהeozאחרונה
בכורה בת 3, אני לקראת לידהמקלדתי פתח
בוקר טוב
בת 3 בדיוק, כבר בגן טרום טרום חובה. לכאורה בשלה מאוד ומתאימה מאוד לגן (יש קבוצה של כ10 קטנים בשנתון).
אני ממש לא בטוחה שיש קשר ללידה המתקרבת.
כל בוקר יש סרטים שהיא לא רוצה לצאת מפיג'מה ולא רוצה להתלבש. ברגע שהתלבשה, הכל טוב, ובטח שכבר מחוץ לדלת הילדה ששה ושמחה.
יש טיפונת ויכוח שלא רוצה להכנס למקלחת בערב אבל לרב זה לא רציני, אוהבת ללבוש פיג'מה, החלפת בגדים באמצע יום אם צריך לרב אפילו עצמאית.
הבעיה העיקרית זה להתלבש בבוקר-
היא מעדיפה בגדים של מכנס חולצה ואני לגמרי זורמת, בגדים נוחים, פוטר .. כמעט כמו פיג'מה... אז זו לא הנוחות.
מישהי אמרה לי משהו על קושי במעברים, מה המשמעות? אני לא רואה את זה מתבטא בעוד דברים.
היא גם לא אוהבת ליטול/לשטוף ידיים, גם בבוקר וגם בחזרה מהגן. נהנית מאוד בתוך האמבטיה.
אשמח לתובנות ורעיונות להתלבש בנחת בבוקר (לא קריטי לי כרגע אם מלבישים אותה או עצמאית).
להתלבש מהלילה לא רלוונטי
תנסי לחמם לה את הבגדים החדשים על רדיאטוראמאשוני
ולעשות את זה מתוך משחק.
וגם תראי מה יותר קל להפשיט לגמרי ולהלביש מחדש או להפשיט חולצה ללבוש חולצה, להפשיט מכנס, ללבוש מכנס.
גופיה מהלילה רלוונטי? כי זה יעזור לשמור על חום הגוף ויקל על המעבר.
הכי חשוב לא לפתח מאבק סביב הנושא.
בסבלנות, בהכלה, בכיף.
ברגע שזה יהפוך למאבק היא תטפס על זה ותתחיל לעשות דווקא.
זה לגמרי תואם גיל מה שתיארת.
תודהמקלדתי פתח
גופיה לעיתים קרובות יש בלילה ונשאר.
אני לא חושבת שזה קשור לקור... כי היא מסוגלת להתפשט ואז להתרחט ולהשאר ככה...
אני נוטה לחשוב שבין היתר זה רצון למשוך את הבוקר, ואני מזכירה לה שביום שישי ושבת תמיד יש יותר נחת להתכרבל אבל בשאר השבוע חשוב לעמוד בזמנים. ניסינו פתקי נחת לגן.. ממש לא "משתלם" לה למרות שנהנית מהם,
אבל תודה.
אשמח לעוד רעיונות
(אני אנסה להכין לה לוח של סדר בוקר-נטילת ידיים/פיפי/להתלבש..)
אין לי עצותדיאן ד.
אבל מאוד מזדהה
הבן שלי כל בוקר משא ומתן שלם.
גם יש לו הרבה מאוד רצונות מגוונים ולהתלבש זה פרשיה שלימה.
למה לא להלביש מהלילה? חוסך מאבקיעל מהדרום
מצטרפת. גם אני עושה כךהבוקר יעלה
מקל מאוד על הבוקר
מצטרפת לשאלה (סקרנית)שולה1234
חוץ מענייןמקלדתי פתח
עקרוני, אני לא אוהבת את זה, רוצה להרגיל אותה להתלבש בבוקר. כרגע זו בכלל לא אופציה כי היא ישנה בלי חיתול ועדיין יש לפחות חצי מהלילות שמרטיבה.
בכלל הייתי שמחה שתתקלח זריז בבוקר, אפילו רק פלג גוף תחתון, אבל את הויכוח הזה אני לא מתחילה איתה ..
היא קמה בסוף עם יבש כי מחליפים כבר בלילה.
אם פספסה רגע לפני קימת בוקר היא מורידה מיד את המכנסיים ואז לפעמים הדרך להתלבש מתקצרת.... אבל לפעמים פשוט תסתובב בבית עם תחתונים נקיות ולא תרצה להתלבש
גם אני מלבישה מהלילהים...
אולי בלילה כשמתעוררת רטובה, כבר תלבישי בגדים ליום במקום פיגמה שוב.
דוקא מאוד נוח לי להכין אותם כבר כשהולכים לישון גם זכור לי שכילדה אמא שלי היתה מלבישה אותנו כבר מהלילה וכשגדלנו התחלנו להתלבש בבוקר.
אז מבחינת הרגל נכון זה כבר יבוא, כרגע היא עוד קטנה
אם נעזוב את עניין ההרטבההבוקר יעלה
ההרגל מגיע מאוחר יותר. למה זה קריטי בגיל 3?
אצלי בת 8 מתלבשת ציקצק בבוקר וכשהייתה קטנה זה היה לוקח מלא זמן אז התלבשה מהלילה
אפשר גם להחליף כשהיא עוד חצי ישנהיעל מהדרום
לק"י
יש ארגוים שככה אני עושה. נניח גרביים ונעליים, חצאית.
רק לגבי ההרגלרק לרגע9
את הקטנים אני מלבישה מהערב וככה נהגתי גם עם הגדולים. היום הגדולים מתלבשים בבוקר בלי שום בעיה אפילו שלא הרגלתי אותם לזה. זה ממש חוסך המון זמן התארגנות לכולנו.
אני גם מלבישה מהלילהאביול
וזה חוסך לי הרבה בבוקר. למרות שבחורף. תמיד צריך להחליף או משהו להלביש מעל... אבל עדיין חוסך
בדיוק רציתי לפתוח שרשוראביול
על הבת שלי, בת שנתיים וחצי אבל כל הלבשה או מקלחת שלה זה צרחותתתתת
אצלך יכול להיות שזה קשור ללידה. הרבה חום ואהבה... ולפעמים גם עוזר להסיח את דעתה בסיפור או בשיר. אצלי זה הדבר היחיד שעוזר...
הייתי מנסה ליצור סיבה כלשהי שתגרום לה לרצותממשיכה לחלום
לההתלבש מהר
למשל, אחרי שתתלבשי נאכל בננה (או כל דבר אחר...)
או יהיה חמש דקות לספר סיפור
או לאסוף את השיער בצורה מושקעת יותר
חכמה לאחר מעשהמקלדתי פתחאחרונה
תודה על התגובות. מכל מיני סיבות, אחת היא ההרגל, בעלי ואני דוקא אחידים בזה שלא רוצים להלביש בבגדים. חוץ מזה שהיא ממש אוהבת את הפיג'מה...
העליתי את הפוסט אחרי תקופה ארוכה של התארגנות בבוקר מתארכת, אבל בפועל כתבתי השבוע כי זה הגיע לשיאים. ועכשיו אני מבינה שההתנהגות הקיצונית יותר בסך הכל היתה כי הילדה חולה זה התפתח כמה ימים עד שידעה לומר מה היא מרגישה... ברגע שקיבלה משככי כאבים ורנטביוטיקה התהפכה.
גם זו למידה...
נראה איך יהיו הבקרים שבוע הבא
בגדול אני רוצה לנסות לוח התארגנות...
המלצות על בית חוליםשקדית
איך מתחילים לחשוב ולבחור?? לקראת לידה ראשונה ברוך השם, אשמח להמלצות מחוויה אישית על בתי חולים ללידה באיזור המרכז - מאיר, בלינסון, מענייני הישועה, איכילוב
ואם יש עוד בתי חולים אז גם עליהם
תודה!
רק חדרים נפרדים לכל אחתיטבתה
הבת שלי היתה צריכה להישאר עוד יום למעקב
הפכו עולמות כדי להשאיר אותי בחדר שלי לבד, בסוף פינו למחלקת נשים בחדר עם שלוש מיטות אבל דאגו שלא תהיה שם אף אחת ותהיה לי פרטיות. ממש יחס מיוחד ולא מובן מאליו
לחברה שלי נתנו להישאר על ספה בחדר הנקה בלילה כי הבת שלה נשארה והיא היתה צריכה להשתחרר (בבית חולים אחר)
איפה קונים שמן שקדים?השם שלי
אני קניתי בסופר פארםשיפור
יש לפעמים בבית מרקחת של הקופהאחת כמוני
ואפשר בכל חנות טבע
סופר פארםנטועה
בית טבע, ניצת הדובדבןבשורות משמחות
ניצת הדובדבן זה לאורגניכמו🐌תמס
ויהיה יותר יקר אני חושבת.
נגיד שמן זרעי דלעת מניצת הדובדבן, זה יותר מ50 שקל וברמי לוי זה 30 בערך אם אני לא טועה
בכלל לא נכוןבשורות משמחות
למיכל סבון יש במחיר טוב לשמן שקדים אורגני
אין מה להשוות למוצרים אחרים זה בכלל לא אותו הדבר.
יש בתי טבע שיש להם סחורה שלהם בירושלים יש בפינה הטבעית גם רגיל גם אורגני והוא זול (לא בפער גדול) ממיכל סבון אגב הוא מוכר את שני החברות.
גם בחלק מהסופרים ישיעל מהדרום
קניתי בסוף בשאול תמרוקיםהשם שלי
הגעתי לשם לפני הסופר פארם.
הכי זול בi herbחישגד
סופר פארםאישתו שלאחרונה
שימי לב,שהוא 100 אחוז שקדים
קראתי משהו יפהנפש חיה.
גאיה, באמצע שנות הארבעים שלה, ניגשה אלי באחת מהרצאותיי. “הִדגשתַ נושאי משפחה והקשבה" היא אמרה, "יש לי משהו לספר לך שקושר יפה את השניים."
מסרתי לה את כרטיס הביקור שלי, למחרת היא התקשרה וכך סיפרה:
הייתי כבת 12 כשסבתא לחשה לי באחד ממפגשי יום השישי: "מֵיידָעלֵה...", כך היא קראה לי, "מיצאי כמה דקות לבוא אלי ונשוחח. את תהיי בקרוב בת-מצווה ובהדרגה תְצַמחי כנפיים. חשבתי... שאולַי... כמה עצות קטנות מסבתך... יועילו..."
סבָתי, אֵם אמי, הייתה אז באמצע שנות השישים שלה. אישה מרשימה, ארכיטקטית מוּכֵּרת ואשת חברה, שהקמטים הקטנים שהחלו להיחרש בפניה לא העיבו על יופיה. גוון הכסף הטיבעי של שיערה, היא מעולם לא צבעה, והאופן בו אספה אותו בקפידה, האריכו את פניה ושיוו לה מראה אצילי ומרשים. איני זוכרת שראיתיה אֵי פעם בשיער פזור.
בימי שישי המשפחתיים שלנו, ולמרות הדומיננטיות שלה, היא הקפידה להיות תמיד ברקע ולתת לכולנו להיות במרכז השיח. היא זו שהקשיבה, זרקה פה ושם הערה חכמה אבל ריחפה רק ברקע.
ואני, כל כך עסוקה אז בְּבָנים שהחלו להתעניין בי, ובמקומי בחברה, התעלמתי מבקשתה של סבתא שלי ולא מצאתי את הזמן להתפנות אליה. למען האמת שכחתי מזה והיא לא חזרה והזכירה לי.
כשהשתחררתי מהצבא והיא כבר באמצע שנות השבעים שלה, עדיין מרשימה, היא שלחה אלי ווטסאפ: " מֵיידָעלֵה... מיצאי כמה דקות לשיחה איתי. את יוצאת לַחיים ואני עדיין שומרת לך כמה עצות קטנות... שאולי יעזרו..."
אלו היו אותן המילים שהיא לחשה לי לפני כעשור, אבל הייתי עסוקה אז בַּפרידה מחבר ובתכנון הטיול לארגנטינה... אז גם הפעם לא התפניתי.
כשסיימתי את התואר השני ובדרכי למסלול הדוקטורט היינו שוב אצל סבתא באחד מערבי השישי. השקנו כוס לסיום הלימודים ואני כרגיל במרכז תשומת הלב. כשהכנסתי את הכלים למדיח סבתי רכנה אלי ולחשה: " מֵיידָעלֵה... כשתמצאי זמן... אולי נשוחח...?"
"כן סבתא... אני יודעת... עצות לחיים." עניתי לה בקוצר רוח. והיא, רק ליטפה את ראשי וחייכה אלי. הייתי כתמיד טרודה בעצמי ושוב שכחתי להקצות לה זמן ולהקשיב.
לפני כשנתיים סבי נפטר. סבתי נותרה בגפה והיא כבר בסוף שנות השמונים שלה.
הפגישות אצלה פסקו ומרכז המשפחתיות עבר לבית הוריי. שנה לאחר מות סבי, סבתי לקתה בשבץ. מיד כשנודע לי נסעתי אליה לבית-החולים. היא שכבה חיוורת, פיה מעט מעוקם, ושיערה הלבן, ועדיין עבות, פזור מסביבה, כמו תחרה שרקומה על הכרית. זו פעם ראשונה שראיתיה בשיער פזור. זה הוסיף לה קסם ומסתורין.
הזהירו אותי שהיא מִתקשה בדיבור. היא הביטה בי במבט חם וסימנה לי שאתן לה משהו לכתוב עליו. הגשתי לה. היא כתבה לאט, מסרה לי ולא התיקה מבטה ממני כשקראתי בשקט: "בקשי מאמא שתעביר לך הודעה קולית ששלחתי לה כשסיימת את התואר השני. ההודעה עבורך. היא מחכה שתבקשי." בערב שלחתי הודעה לאמא והיא העבירה לי את ההקלטה של סבתא מאז, מלפני שנים:
"מֵיידָעלֵה, כבר שהיית בת שתים עשרה רציתי לתת לך כמה טיפים קטנים לחיים מאישה מבוגרת שצפתה בגדילתך. חשבתי שזו מתנה חינמית שאולי תעזור, אבל היית עסוקה בחייך. עכשיו כשאת קשובה הנה אותן העצות שכל-כך רציתי שיהיו חלק מארגז הכלים שלך:
* אל תתרגשי מקבלת 'לא' בחייך. תירצי מישהו והוא לא ירצה בך, תרצי עבודה ותידחי, ילדך המתוק לא יתקבל לגן שרצית ליד הבית. קבלי את ה'לא' והמשיכי הלאה, כי ככה החיים. תחסכי הרבה מפחי נפש אם תביני שאין חיים בלי לָאוִים.
* השתמשי בחוזקות שלך כדי לנצח. יש לך חיוך משגע, יכולת מילולית גבוהה, את נחושה – התמקדי בתכונות האלה, זה יעצים אותך. מרבית האנשים משקיעים מירב זמנם בשיפור חולשות. לטשי במידה סבירה את חולשותייך אבל אַתרי את החוזקות שלך וריכבי עליהן כל הדרך להצלחות.
* ואחרונה אחרונה – הקשיבי ילדתי. מרבית האנשים אינם מקשיבים והם מאבדים את מה שהסביבה יכולה להעניק להם. כשמקשיבים לאחר, הוא חש שמכבדים אותו, שמבינים אותו וזה מוביל לפתיחות. צאי לעיתים מעצמך וחישבי על האחר והקשבה היא כלי נהדר.
אלו עצותיי הקטנות, תִסתדרי בוודאי גם בלעדיהן. תמיד אהבתי אותך, סבתא"
הקשבתי שוב ושוב וּבכיתי. למחרת הייתי שוב ליד מיטתה, אחזתי בידה וסיפרתי לה שהקשבתי, ואיזו מטומטמת הייתי שלא השכלתי לשוחח איתה כל השנים הללו. והיא רק לחצה ידי בחום, חייכה ודמעות של טוב-לב התגלגלו על לחייה ושקעו בתחרת שערה שעל הכרית.
סבתא נפטרה כמה חודשים לאחר מכן. בהלוויה שלה, איך לא, מיד אחרי השיר באידיש שהשמענו שתמיד גרם לה לדמוע ('אויפן פריפעטשיק') השמעתי את ההקלטה שהשאירה לי. רציתי שכל הנוכחים ישמעו ואולי ייקחו משהו מעצותיה גם לחייהם.
(כך סיפרה לי גאיה, שם בדוי)
הקשבתי לסיפורה ונותרתי תוהה על משפחתיות, על פערי דורות ובעיקר על הקשבה, שכל-כך חסרה במחוזותינו.
עמוס עוז כתב בסיפרו 'סיפור על אהבה וחושך' שמורתו, המשוררת זלדה, אמרה לו פעם בְּרוֹך: 'אם תפסיק לפעמים לדבר, אולי יוכלו הדברים לפעמים לדבר אליך...'
וחלפה מחשבה בראשי, אפרופו הקשבה, כיצד היה נראה חודש אוקטובר 23 לו רק הקשיבו לאותה הנגדת ו' מיחידת 8200 בחיל המודיעין....
אנחנו נתאושש
זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי, 18 בינואר 2024
אהבתי! במיוחד את המשפט של זלדה🙂סודיתאחרונה
יש לה שירים נהדרים
לא יודעת איך להתמודד, אז פותחת סקר🤭אנונימית בהו"ל
אז בהמשך לשירשור שפתחתי אתמול
צריכה כוחות נפש להריון🙏 - הריון ולידה
מוצאת את עצמי מאוד מבולבלת, ולא יודעת איך להתייחס כרגע לעצמי.
מצד אחד, מעדיפה להיות פסימית, כדי שאם חלילה ההריון לא יתפתח תקין, המשבר יהיה פחות גדול. סוג של הקדמת תרופה למכה..
מצד שני, מאוד מאמינה במחשבות טובות, ומאוד מאמינה בלדבר אל העובר בבטן, והמחשבה שאין מספידה משהו קיים ושזה יעבור אליו מפחידה ועצובה לי..
(אבל שוב חוזרת למצב אחד, לא רוצה לדבר איתו, להיקשר אליו, מהפחד שבסוף לא ניפגש..)
ובגלל שאני לא סגורה על עצמי, בא לי להפוך את זה לסקר🥳
מה אתן הייתי עושות? או איך אתן פעלתן במצב כזה?
הייתי במצב כזהDoughnut
אמנם ההריון הנוכחי לא היה אחרי ההפלה, היו לי עוד הריונות מאז, אבל משום מה עכשיו הפחד היה גדול יותר.
באמת בהתחלה התקשיתי להתרגש בפשטות.
אבל אחרי שראיתי דופק, החלטתי שאני שמחה ומתרגשת! אני לא רוצה לתת למה שקרה להכתיב לי את החיים.
רוצה לחיות עד הסוף, להתרגש, לשמוח, וגם אם ח"ו יקרה משהו- להצטער. לחוות את הרגשות במלואם. להיות מחוברת למה שקורה- בטוב וברע ח"ו.
אז כן, אני מתרגשת ושמחה, ואם ח"ו יקרה משהו- אבכה ואהיה עצובה (בעז"ה שלא!), אבל אשאר מחוברת לחיים. לא אתן לפחדים לנהל אותי ולהקהות את הרגש.
עכשיו ב"ה מליון פעם בשבוע 26 כבר, מרגישה היטב את הבעיטות בבטן...
מאחלת לך הריון קל, בריא, תקים ומשעמם ולידה קלה בידיים מלאות!!!
הי💗באורות
ב"ה לא עברתי הפלה.
אבל יכולה להגיד על עצמי שלוקח לי הרבה זמן להקשר. בדיוק מהסיבה הזו, שמפחדת שההריון לא יחזיק. אז אפשר להגיד שרק כשמתחילה להרגיש תנועות ממש מתחילה לי היקשרות אליו וגם אני קצת יותר רגועה כי יש לי סימן ממנו שהוא בסדר בלי תלות בבדיקות.
אין כאן נכון/לא נכון. מה שהלב שלך מרגיש. אני כן בעד אופטימיות זהירה.
לגבי מה שכתבת, בכל הריון שלי היה פער בין גיל ההריון לגודל באולטרסאונד הראשון. הפעם היה פער של 5 ימים. האמת שזה לא ממש הלחיץ אותי, בדרכ זה פשוט אומר ביוץ מאוחר. וגם קשה לדייק עם המכשירים בשלב הזה.
מאחלת לך הריון תקין ובריא ובידיים מלאות בעז'ה💗💗
יקרה! הייתי שם פעם אחר פעם...shiran30005
עברתי 8 הפלות מוקדמות וחוץ רחמי 1 היה לא פשוט ולכן לא האמנתי להריון האחרון שהגיע , התכחשתי באופן מוחלטטט עד הלידה אפשר להגיד שאפילו תמונה 1 אין לי.
אבל יכולה לעודד שהילד הזה שנולד הוא כל החיים שלי וזה אהבה מסוג אחר (לפני ההפלות ילדתי 2 בנים שהיום כבר גדולים) שמרתי מלא מלא בהריון הזה שלו וב"ה זכיתי גם ללדת אותו וישר אחכ נכנסתי שוב להריון ןצריכה ללדת בימים האלה.
אם לפני שנתיים היו אומרים לי שיהיו לי 4 ילדים הייתי צוחקת להם בפרצוף אבל הנה, הוכחה לכך שיש אלוקים והוא לא מקפח אף אחד מבטיחה לך!
הלוואי ותבשרי פה תמיד בשורות טובות!! 🙌
וואהו, 8 הפלות??אנונימית בהו"ל
רצוף?
איזה כוחות יש לך!!!
בהיריון שהיה לי אחרי הפלהמתואמת
הלכתי לא"ס הראשון רק בשבוע 12. רציתי להיות בטוחה שאם הוא תקין אז כבר בטוח יראו דופק (בהיריון הלא תקין לא היה דופק בכלל, אבל הגעתי כמה פעמים לא"ס כדי לוודא זאת).
לא זוכרת איך נהגתי מעבר... למזלי בדיוק היה פסח וכל הניקיונות לקראתו, אז היה מה שיסיח את דעתי...
אבל מחשבה שעולה לי עכשיו:
גם עובר שחלילה נופל ולא שורד הוא הילד שלי, ולכן אין סיבה שלא איקשר אליו וארגיש אליו אהבה. נכון, הפרדה תהיה קשה יותר אחר כך, אבל מצד שני - יהיה בה משהו שלם יותר...
(כמו כשחלילה ילד נפצע או נהיה חולה - אף אחד לא יגיד להוריו לא להיות לידו ולנסות להיקשר אליו, כי כנראה שעוד מעט הוא חלילה ימות... להפך, מנסים להיות עם הילד כמה שיותר, להיפרד ממנו כמו שצריך...)
אז לכאורה אין מניעה להיקשר לעובר גם אם עוד לא בטוחים שהוא ייוולד בשעה טובה ויהיה תינוק חי...
בכל אופן, מתפללת איתך להיריון שלם ולידיים מלאות! ובעיקר - שיהיו שמחה ורוגע...
מצאתי משהו מאוד מחזק בהודעה שלך!אנונימית בהו"ל
האמירה שגם אם חלילה לא שורד הוא עדיין הילד שלי!
תפס אותי טוב, תודה על זה🙏
וואהו, איך הצלחת לחכות עד שבוע 12???
אחד הדברים שמאוד קשים לי זה הטווח הגדול בין הילדים.
בעז"ה בתאריך המשוער הקטנה שלי כבר תהיה בת שלוש. אף פעם לא היה לי פער כזה גדול, הילדים שלי יחסית מאוד צפופים ואני אוהבת את זה.
אחרי האחרון גם מנענו יותר זמן מהרגיל (אוף, כמה שאני מצטערת על זה) ואומנם ישר אחרי המניעה נכנסתי להריון אבל רק בשבוע 12 גיליתי שאין דופק, ואז גרידה ואז שאריות ואז מלחמה, ואז היסטרוסקופיה ורק אח"כ ב"ה עוד הריון. כ"כ הרבה זמן שהתבזבז לי. לא רוצה לחזור על זה שוב.
(בלי קשר לחשש שאולי שאולי לא ארצה נפשית עוד הריון... אם כן הריון, אז רוצה צפוף)
מבינה אותך כל כך...מתואמתאחרונה
אצלי לפחות ההפלה כאילו הייתה "במקום" - כי ההיריון הזה הגיע שנה וקצת אחרי תאומים, ותכל'ס לא הייתי שורדת עם שלושה תינוקות מתחת לגיל שנתיים (גם עם שלושה קטנים מתחת לגיל שנתיים וחצי היה מאתגר...)
אבל גם לי יש בחלק מהפעמים הפרשים גדולים יותר משהייתי רוצה (בלי הפלות באמצע ב"ה), וזה באמת כואב... (ועדיין - גם מסוגלת לראות בדיעבד את הטוב שבהם, שזה לא מובן מאליו לקבל מעין 'גילוי אלוקי' כזה...)
זהו, מכאן נותר רק המקום לתפילות. להניח את עצמנו בידיים של הקב"ה, ולבקש להיות מוגנים אצלו, גם אם מה שיקרה לנו ייראה לנו רע. (לי מאוד עוזר לשמוע במצבים כאלה את השירים "ידעתי כי הנני בידך" של אברהם פריד ו"אין דבר רע" של יעקב שוואקי).
❤️❤️❤️
תהיות מצבהילה036
לאחרונה רבו ההודעות בסגנון של/בנוסח של:
אני בקריסה
נמאס לי
מה עושים
נמאס לי להיות בבית
מרגישה שאין לי חיים
ועוד בסגנון הזה
תוהה, האם זה בגלל המצב הבטחוני, האם בגלל שיש איפה לפרוק באנונימיות.
חלילה לא מתכוונת כביקורת אלא כמציאות וללא ספק שטוב שהמקום הזה קיים כדי להתעודד.
האם יש קשר בין הכותבות הללו למצב הקשר הזוגי שלהן.
שואלת זאת, מסיבה שאני נמצאת בקשר זוגי לא הכי הכי ומדי פעם שצפות בעיות רציניות, על קטנות של יום יום אני לא מדברת. אז כל פעם אני חושבת שאם היה לנו קשר זוגי חזק שאומר שהיתה גם הכלה עידוד וחיזוק בנושא הבעיה הקשה אז לא הייתי מגיע לתסכול רציני.
לא חושבת שמי שחיי הזוגיות שלהם מושלמות לא מחייב שלא יהיו לה תסכולים, אך כן חושבת שהחיבור,עידוד ותמיכה מסייעים לעבור אתגרים קשים.
ללא ספק שכל אחד עם הניסיון שלו.
והעיקר שתמיד נמצא את הכוכב הקטן שיאיר לנו
ברור בגלל המצבoo
זוגיות טובה לא מספיקה במצב הזה, האתגרים, החרדות והחוסר אונים מגיעים לרמות לא מוכרות. לי זה מובן מאילו ואני גם חשה תחושות מייאשות לעיתים קרובות, בעיניי זו התחושה הכי נורמלית כרגע.
להפך - דווקא לכאלה בזוגיות טובה קשה עכשיומתואמת
כי הן רגילות להיות בשמחה עם הבעל שלהן, ורגילות שהוא תומך ונוכח - ופתאום לא. אז ברור שהן בקריסה, גם אם ביום-יום הן מתפקדות מצוין.
אני כבר מזמן הייתי קורסת במצב כזה...
למי שאין זוגיות טובה - יכולה להגיע לקריסה גם בלי קשר למלחמה... ❤️
לדעתיכאן לפריקה..
גם אם יש זוגיות טובה ואין מלחמה אפשר להגיע למצבים ,תקופות זמניות, רגעים ביום, או משהו נקודתי מתמשך שיכול להיות מאוד קשה לי למשל היתה תקופה מאוד מאוד קשה עם משהו שלא הצלחתי לשתף את בעלי למרות שיש לנו זוגיות ממש טובה ופתיחות כנות ושיתוף וכו..והרגשתי שאני בקריסה. לכן אני חושבת שזה מאוד דינמי ומשתנה ושום דבר לא מחייב ואין שום דבר שיכול לתת ביטוח לחיים שכל הזמן יהיו רגועים
הרבה פה נשות מילואיםאופק המדבראחרונה
זה מצב בלתי אפשרי כמעט אחרי 3 חודשים
...אנונימית בהו"ל
...
!!!!🥴!!!!שושנושיאחרונה
נמאס לי כבר להיות בבית!!!!!!!!!!!!!!!!הריון ולידה
אני בבית
כי עם מחירי המעונות פה לא משתלם לצאת לעבוד
וחוץ מהילד שלי אני שומרת פה על עוד ילד
ונשבר לי כבר
נמאס לי להיות בבית, כשאני לא סבלנית הם לא סבלניים ואז אני צריכה לאסוף את עצמי וא אני חייכנית וסבבה כי מה הם אשמים
אבל בפנים כבר בא לי לבכות
ואני לא יכולה פתאום עכשיו לצאת לעבוד אוףףף
מבינה אותך...שירה_11
אני גם בבית וזה לא פשוט...
יש לזה צדדים מאוד נחמדים אבל יש גם רגעים לא קלים
אולי אתם זכאים להנחה ואז משתלם לצאת לעבוד?כבתחילה
חיבוק!!דיאן ד.
המחירים של המעונות פסיכיים!!
אבל אם את מרגישה ככה אז אולי לא כדאי שתשארי בבית.
זה מחיר יותר גבוה מהמעון.
יש אצלכם מטפלות עד אחד?
אצלנו הן ממש ממש זולות
וככה תוכלי אולי לצאת לעבוד אפילו חצי יום.
תתחילי בלחפש עבודה.פרח חדש
עדיף מלא לעשות כלום.
תתמקדי מה חשוב לך, שעות, מרחק, תחום
וככה לאט לאט תקבלי את ההחלטה האם זה שווה לך.
כי זה נכון שיכול להיות שעכשיו בחישוב הכללי לא שווה לך. אבל גם אין לך נתונים קונרטיים להסתמך עליהם.
זה משהו כללי.
אבל אולי תמצאי נגיד, מזכירות אצל רופא שיניים בבוקר 3 פעמים בשבוע.
ואז שווה לך לשים את הילד במטפלת לכמה שעות.. גם אם לא יצא לך מזה רווח בשמים. אבל את מרוויחה סיפוק, התרעננות.
מבינה?
ממש מבינה אותךתקומה
אבל אולי כדאי לבדוק את הנחת היסוד שלא שווה לצאת לעבוד.
עבודה זה לא רק הכנסה, זה גם מאפשר אוורור, הפתחות אישית, יצירת מעגל חברים ועוד.
יכול להיות שזה שווה לצאת לעבוד גם אם המשמעות היא שכל השכר הולך על מעון. (ואם עובדים משרה מלאה, לא כל השכר הולך על מעון, גם אם רובו)
תחשביכמו🐌תמס
שכל יום את צריכה לקום בזמן
להייצב בזמן לעבודה
ישר מתנפלים עליך עם בקשות
אין לך זמן לקפה של הבוקר...
את חוזרת מותשת ואין לך כוח לצאת לכלום כלום
ואולי זה יעודד אותך🤗
ממש תלוי מה העבודהכבתחילה
יש הרבה מקומות שאפשר לשתות קפה שעה שלמה ואף אחד לא קופץ עלייך כשאת מגיעה וכו'..
ומה האלטרנטיבה?
לשבת להנמק בבית
להשתעמם
להיות חסרת אנרגיות
כל יום נראה אותו דבר
זה עדיף?!
יש כל מיני עבודותים...
תבדקי אם יש זכאות לתמ"תים...
ולשים במעון של התמ"ת
אולי חודש ראשון תצטרכו לשלם מחיר מלא, עד שתמצאי עבודה.
אבל זו הנחה משמעותית ושווה לבדוק
עונה לכולןהריון ולידה
העניין הוא
שאני מקבלת כרגע אבטלה למשך החודשיים וחצי הקרובים.
ובנוסף 2 הילדים שאצלי.
אז לצאת לעבוד כרגע זו טיפשות לשמה.
גם שנה הבאה לא משתלם לי אבל אני עדיין אצא לעבודה.
חוץ מזה שאני גרה בפריפריה, זה לא מרכז
ושוק העבודות פה במצב קריטי אנוש , ומאוד חשוב לי התחום שאני יעבוד בו, אני ילך רק למשכורת טובה ומשו שאני אוהבת.
אין כזה באיזור שלי
ואם תהיה לי הצעה ממש ממש טובה אז אני יעזוב הכל ואצא אבל אין כזה עכשיו
למה זה טפשות לוותר על דמי אבטלה?פרח חדש
זה גם לא 100 אחוז מהמשכורת
וגם מה התועלת אם לא כיף לך בחופש הזה?
המחירoo
של השארות בבית בלי רצון, הוא מחיר גבוה, נפשי ובסוף גם כלכלי.
גם בעבודה שאוהבים רק חלק ממנה ומשכורת סבירה, אפשר להנות, לצבור ניסיון ולכסות מסגרת לילד.
כתבתי כאןעבודה1
פעם למישהי בנושא, ואני רוצה לכתוב גם לך.
כותבת מהניק הזה כי זה אאוטינג רציני.
יש לי תואר "נחשב מאוד", אם הייתי מוצאת בו עבודה, השכר ההתחלתי ללא ניסיון הוא בערך 20,000 ואפילו יותר.
אבל זו תקופה מאתגרת, ואני כרגע לא מוצאת עבודה. למדתי כמה שנים טובות, השקעתי את הנשמה בשילוב בין הלימודים לילדים, סיימתי תואר ו-- אין לי עבודה.
נשארתי בבית, הייתי גם עם הילד תקופה, והתחרפנתי. הגעתי לדכדוך, לא הייתה בי שמחה והייתי כבויה, כבויה, כבויה.
אז יצאתי לעבוד בתחום אחר בינתיים
אני עובדת כסייעת אישית, זה תחום שמרוויחים בו בערך מינימום (על משרה מלאה), אבל קשה להגיע למשרה מלאה. אז אני אפילו לא מגיעה ל6000 בחודש.
אבל זה שווה לי כל רגע וכל דקה!
חזרתי להיות בן אדם, אני ראש גדול בעבודה, מעריכים אותי, אני הופכת את עצמי למשמעותית והחיים שלי טובים ב"ה.
לא וויתרתי על החלום לעסוק במה שלמדתי, אני ממשיכה במקביל לחפש עבודה בתחום שלי. אבל ההבדל בין לעשות את זה מהבית, לבין לעשות את זה תוך כדי שאני יוצאת לעבוד, הוא שמיים וארץ.
ואני אוסיף עוד משהו שאולי אני מזהה בין השורות, בהחחלטה שלי לצאת לעבוד, בעצם הוצאתי את עצמי מהמקום הקורבני והמסכן שהרגשתי, והפכתי את עתמי לבעלת שליטה על החיים שלי. כי בהתחלה שלא מצאתי עבודה, ריחמתי על עצמי, הייתי מתוסכלת, הרי השקעתי כל כך הרבה ועכשיו אני במחסום שאני לא מצליחה לעבור. ואיזו ברירה יש לי?? אז ברור שאהיה עצובה.
ברגע ששיניתי את המשוואה, החלטתי שזה שלא מצאתי עבודה במה שרציתי, לא אומר שאני חייבת להישאר בבית, לקחתי אחריות על עצמי ועל ההרגשה שלי. זה בסדר להישאר בבית, אבל זו בעצם בחירה, ואם זו בחירה, אז זה לא מתסכל, כי אני בחרתי את זה. וזה בסדר גם לבחור לעבוד במשהו אחר בינתיים, כדי למלא את עצמך.
מה שאני מנסה לומר, זה שיש דברים שבאמת אין לך השפעה עליהם. אבל יש דברים שיש לך השפעה עליהם ושם את יכולה לפעול. ובדברים האלו, זה ההבדל בין ההרגשה של תסכול וכעס, לבין לפרוח ולשמוח במה שיש לנו
יש לך עגלת תאומים?מתואמת
אם כן - אז צאי עם שני הילדים לסיבובים בחוץ! תראי עולם, גם אם הוא ריק יחסית בשעות האלו, תנשמי אוויר, אולי תקני כמה דברים נחוצים...
אפשרות אחרת: לעבוד בעוד משהו מהבית, משהו שנותן סיפוק. אולי טלפנות לעמותות, אולי הקלדה של חומרי קודש, וכן הלאה, לפי נטיית לבך וכשרונותייך.
אפשרות נוספת: ללמוד משהו מהבית - נגינה, איור, התעמלות... אפשר מסרטונים ביוטיוב, לא חובה לשלם על קורס.
זה מה שעולה לי כרגע, מניסיוני האישי. (אני בבית, ואוהבת את זה, ולא הייתי רוצה לעבוד מחוץ לבית ו"להיגמר". אבל בזמנים שאין לי עבודה - אני עצמאית - אני גם מרגישה קצת נובלת...)
בהצלחה, יקרה ❤️
למה לא משתלם?הבוקר יעלה
אף פעם לא הבנתי את זה..
אלא אם כן יש לך תאומים/שלישיה וגם אז יש פתרונות.
כמה עולה מעון?
יש לך מקצוע? למדת משהו?
יכול להיות שילך הרבה כסף למעון. זה כן.. אבל לא הכל.
בעיני המחשבה על לצאת לעבודההשקט הזה
לא צריכה להיות רק על הכאן ועכשיו אלא גם קדימה.
יכול להיות שעכשיו כל המשכורת שלי תלך על המעון.
אבל, אני אצבור ותק ובהתאם לזה המשכורת שלי תעלה, אני מפרישה כספים לפנסיה (ויש חישוב שמראה שככל שמתחילים להפריש פנסיה בגילאים מוקדמים יותר הפנסיה בסוף אמורה להיות גבוהה משמעותית מאשר אם מתחילים כמה שנים אחרי.. בגלל הריבית דריבית)
וכמובן שנוסף לזה גם הפן האישי של התחושות שלי. במציאות חיים הנוכחית שבה לא כולן נשארות בבית, ולא יושבים יחד בבקרים בחצר המשותפת, בוררים קטניות ומשגיחים על הילדים שמסתובבים בנינו, זה ממש לגיטימי שקשה להשאר בבית והתחושה הופכת לחונקת.
מסכימה. וגם לזכור שזה זמני,אמא יקרה לי*אחרונה
ושלפעמים ניתן להתקדם או לצבור ניסיון שמוסיף שורה חשובה בקו"ח.
וגם מעונות זה שלב זמני ובגיל 3 יש הקלה משמעותית בכיס, אבל הרווח הנפשי נשאר.
צירים אחריי .....נביעה
עבר עריכה על ידי נביעה בתאריך ז' בשבט תשפ"ד 15:58
תקשיבו איזה הזיה
גם אחריי איזה 6 שעות אחריי שהיינו ביחד בבוקר: היו לי צירונים!!!
וגם אחרי זה- היה לי קשה ללכת !!! (ממש כאבים בבטן תחתונה.. בעמידה ובהליכה..)
רק אחרהצ התאוששתי!!!
מה נסגר???
(אכן, מנסיון עבר חצי מהלידות התחילו לי אחרי קיום יחסים.. )
אבל הלו!!
שבוע 35!!
יש זמן..
איך מפסיקים את הצירים האלה??
🤯🤯
אמממפרח חדש
עדיף בלילה לפני השינה
ואם את חוששת שזה עלול לזרז לך
אז אולי כדאי להימנע איזה שבועיים שלושה
לא ככ נחמד ללדת בשלב הזה
האמתנביעה
העובר גדול..
אז דווקא יתאים לי בשבוע 37 ללדת ככה
ובלילה הייתי גמוווורה לא היה עם מי לדבר..
קומ ימיד אחרי לשרותיםהתהילה והתפארת
שהכל יצא. כי יש בזרע חומרים שמזרזים
וואלה!נביעה
לשתות לשתות לשתותכמו🐌תמס
כי קר
אז יתכן שבנוסף את גם מיובשת.
לשטוף עכשיו אולי יועיל אולי לא - לא יזיק
האמת בגלל שהרגשתי עלהפרצוף-נביעה
הייתי במיטה עד איזה 10 בלי לשתות כלום...
בטח לא עזר🙄
שימי לך בקבוק מים קבוע ליד המיטהמתואמת
אני לא שורדת בלי זה, בין בהיריון ובין לא.
ותשמרי על עצמך ❤️
תודה מותק♥️♥️נביעה
אז מסכמת:נביעהאחרונה
שינה טובה מעבירה- בלילה
לקום מיד לשטוף (אלא אם כן הגעתי לשבוע 37..)
לשתות- בקבוק ליד המיטה.
תודה רבה לכולכן🙏💗
מוכר....פלא הבריאה
אצלי גם בשבועות הרבה יותר מוקדמים. תכלס רק שינה טובה מעבירה את זה...
וואלה🤷♀️נביעה
מרגישה שאין לי חייםהכל לטובה
ברוך השם מסיבות משמחות של ילדים.
אבל לא ישנה טוב כבר תקופה, מלאאאאא כביסות, הבית מלוכלך ולא מוצאת עזרה נורמלית לנקיון. בערב עד שהולכים לישון זה נצח. לפעמים אוכלת כשאני כבר גוועת ברעב. אין לי מתי לקרוא או להנות ממשהו בערב. שלא לדבר על לצאת לחוג או פעילות.
מרגישה עייפה ונהיה לי קשה .
בלי מוצא.
אניoo
הרגשתי ככה כשהיו לי 2 תינוקות קטנים, היה לי עמוס מדי כל הזמן, לא מצאתי פתרונות באותו זמן, אבל הבנתי שאני חייבת לתכנן את חיי לחיים פחות עמוסים.
רק כשהם גדלו העומס פחת, הצלחתי למצוא זמן לעצמי, לרצונות שלי והרגשתי יותר טוב.
תודה...הכל לטובה
עזרת לי להבין שאני נורמלית...
כמה זה גדלו מעניין?נעמי_
לשם ההשוואה...
שלי בת שנתיים וחודש, ותשעה חודשים, ואכן מרגיש עמוס
אין לי צמודים, או שניים בכלל...טארקו
אבל כן יכולה לומר שמסביבות גיל 3.5 כזה כבר התחיל להיות לי יותר נשימה, וזה הלך והשתפר.
באיזורoo
גיל 3 הרגשתי הקלה חלקית, באיזור גיל 6 העומס פחת משמעותית.
שלך קטנים ממש.
קודם כל חיבוק❤ תחושות לא קלותעטלף עיוור
בני כמה הילדים? את עובדת?
יש תקופות כאלו וזה ממש קשהדבורית
כשמגיעה תקופה כזו אני מזכירה לעצמי שאסור להגיע למצב שהחיים בלתי נסבלים. אסור לא מהבחינה של נו נו נו, אלא של תחושה שאפשר וצריך אחרת
אפשר לחיות את החיים במיטבם במילואם
מתוך מילוי כוחות גוף ונפש
אפשר וצריך לדאוג לפתרונות
לפעמים לוקח זמן עד שמוצאים אותם
ולפעמים זה עניין של ניסוי ותעיה
ולפעמים אין כוח אפילו לנסות, כי גם זה דורש משאבים
אז לנסות במינונים שאפשרי לך
אבל לא להישאר חסרי אונים.
עצם התודעה הזאת שאפשר אחרת, מולידה אצלי תחושה טובה יותר של רווחה, גם לפני שמצאתי פתרון.
ולשאלתך, תפרטי קצת בני כמה הילדים
מה בעיקר זולל את האנרגיות שלך (אם את יודעת לשים את האצבע)
ואיפה יש לך משאבים ותמיכה
ונחשוב יחד 🤗
בעקרון מסכימה איתך ממשהכל לטובה
ואם היית מדברת איתי לפני תקופה הייתי אומרת אותו דבר.
אבל עכשיו מרגישה כבדה ושקשה לי. שפעולות שפעם ידעתי לתקתק- היום לא.
ושהפתרון היחיד זה לנשום עמוק ולחכות שהתקופה תעבור בטוב או לפצל כוחות עם בעלי אבל לא כל יום הוא יכול.
ועד שהיה יום שהזמנתי ביביסיטר, בסוף זה היה מיותר כי התינוק ישן...
וכמובן שגם המצב הבטחוני מוסיף פה...
חיבוק! רוצה לפרט קצת?פרח חדש
בני כמה הילדים?
את עובדת?
הם יוצאים למסגרות?
יש לך קרובי משפחה בסביבה?
מה הבעל עושה?
אני יודעת מה את מרגישה כי עברתי את זה
עם השנים למדתי לתת מקום לעצמי גם בתוך העומס
וגם לזכור שזה תקופה קשה, אבל זמנית. זה עובר!! הם גדלים יש לפעמים קשיים אחרים
אבל זה לא העומס הזה שיש כשהם פיציים ורק תלויים בך.
הם במסגרותהכל לטובה
חוץ מהתינוק. אבל יש עוד מסגרת לא מסודרת, מקוןה שזה מצב זמני. לא משהו שתלוי בי...
פירוטהכל לטובה
אני עוד בחופשת לידה ולא חזרתי לעבודה...יש לי ארבעה ברוך ה'. מתוכם שניים צפופים ופה עיקר הקושי.
האחר הצהריים והערב מאד אינטנסיבי וכבר עברתי לאוכל "זבל" או אוכל פשוט בערב אבל עדיין...גם ה"גדולים" לא גדולים מספיק להכל וצריכים אותי לחלק מהדברים.
ועד שהתינוקי הולך לישון, אחר קם. או שבאים אלינו בלילה. או שקמים מסיבה אחרת בלילה. ומאד קשה לי עם חוסר בשינה.
יש לי תמיכה ועזרה אבל אני צריכה עוד עזרה ולא תמיד מוצאת... .
בנוסף, הרבה מהטיפול עם ילד אחד עושה אותו עצבני, למשל עד שמסכים להיכנס למקלחת, עד שמסכים להחליף גדולים... צריך ממש "בתחבולות"
כתבת מה שהרבה אימהות מרגישותאביול
איפה בעלך?
בעלי ממש שותףהכל לטובה
אבל גם לו יש את המחויבות שלו ולפעמים זה בא על חשבון... ולפעמים שנינו קורסים יחד
אז אולי תנסו לחשוב על נקודות טעינה במשך השבועאביול
ערב שאת יוצאת, ערב שהוא יוצא... לפעמים ערב שיוצאים ביחד..
נכוןהכל לטובה
הבעיה שבערב שנינו מותשים...
ובלילות לא תמיד ישנים טוב,
בבקרים כל עוד אני בחופשת לידה אני מעדיפה להשלים שעות שינה וקצת מתפנה לבית / סידורים שלי / משימות שלא מגיעים אליהן בשוטף. מדי פעם נפגשת עם בנות...
ואני מרגישה שזה לא מספיק "מטעין" אותי
ואחרי חופשת הלידה את מתכננת לחזור לעבודה?אביול
גם לי היה קשה בחופשת לידה.. וכשחזרתי הרגשתי יותר טוב
אני ממש מזדההדבוריתאחרונה
גם אני ב "חופשת לידה" וזה כל כך מתיש שאין לתאר
וגם אני משתדלת לצאת מידי פעם להתאוורר, יוזמת מפגשים, משתדלת להיעזר ולהשלים שעות שינה
ועדיין
זה פשוט מלא מלא עבודה סביב השעון
מזדההלילוש92
אני מאוד מזדהה איתך
אני מרגישה כמוך בדיוק
אין לי חיים , אני לא ישנה טוב, קמה מוקדם כדי להגיע מוקדם לעבודה כדי שאוכל לצאת יחסית מוקדם כדי להספיק לאסוף אותם מהגן.
ההרדמות גם אצלנו נצח
ברמה שהם נרדמים לי ב9-10 בלילה ואז אני כבר הולכת לישון
מה עושים? אני גם כמוך רוצה לצאת קצת לחוג או לעשות ספורט ואין זה לא הולך
מצטערת שאין לי איך לעזור אבל באמת שאת לא לבד בתחושה הזו
תודה על ההזדהות והשיתוףהכל לטובה
חשבתי לקחת יעוץ שינה להקל לפחות בקטע הזה... אולי תבדקי גם...
נכון, ככה זה עם ילדים.ים...
החיים משתנים, זה לא בהכרח רע, דווקא הזמן עובר מהר כשנמצאים בתוך זה.
הברכה שבשיגרה..
מוסיפה אחרי שקראתי, אני רואה שאת בחופשת לידה, זם גם מוסיף קושי. תינוק קטן דורש הרבה ועוד שלושה נוספים
אין לי הרבה מה לומר, תרשי לעצמך לפרוק. הזמן יעבור והם יגדלו והעומס ירד בע"ה
תודה רבההכל לטובה
כסא בטיחות טורנדוsa454
מישהי מכירה, שמעה אליו, משהו ??
יש לי ילדון מתוקי בן שנה וחמש שאני מעוניינת לעביר לכסא בטיחות, מהדונה שלו.
אבל ברוך השם המחירים בשמים, אשמח לשמוע על המלצות על הכסא הזה או על כסא אחר במחיר שפוי .
בייביסייף, לא כ"כ יקראולי בקרובאחרונה
מתאים מגיל לידה עד בוסטר. שלי בת שנה ואנחנו איתו מהלידה (קיבלנו מתנה). זאת חברת בת של ברייטקס.
ממליצה לא לקרוא את הכותרת בערוץשירה_11
מזעזע ממש
אין איזה אתר שאין לו את הכיף הזה לפרסם את הזוועת שלהם???
וסליחה על ההתבטאות
כאילו בחייאתתתתתתת הבנו שהיו שם מעשי זוועה גם מי שלא רוצה לשמוע בטוח שמע
חאלס מספיק
בלתי נסבל כבר באמת
האמתעטלף עיוור
שמאז המלחמה הפסקתי לגמרי להיכנס לאתרי חדשות.
הפורום פתוח לי תמיד ואז אני לא צריכה לעבור דרך העמוד הראשי.
מתעדכנת בטלגרם של עמית סגל.
עושה לי רק טוב
ואני ממש מבינה אותך!
גם אני- לא פותחת חדשותאמא_מאושרת
וזה ללא ספק עושה טוב
אין לי טלגרם, אבל פעם סכמה זמן שואלת את האיש שלי מה קורה..
גם אצלי הוא פתוח רק על הפורוםשירה_11
אבל את יודעת...
שיטוטים....
הלוואי והייתי עסוקה יותר (בדברים טובים כמובן)
כן.. לגמרי מכירה את זה❤עטלף עיווראחרונה
מסכימה, ממש נורא!, אין אפשרות לדווח על זה למישהו?ליד ה'
פינת היצירהגלויה
אתמול מלאו 10 שנים לפטירתה של סבתא שלי.
באותו זמן הייתי סטודנטית לעיצוב גרפי,והיה לנו קורס שכל שבוע היינו צריכות לספר על חויה באופן ןויזואלי.
אז באותו שבוע זה מה שהגשתי:
נפטרה, זה מה שעשיתי. (עם בריסטול צבוע בשחור שחתכתי ממנו, ועם נר מלמטה שצילמתי... מזל שלא היתה שריפה)
התלבטתי אתמול אם להעלות לפה כי זה עצוב, אבל זה ממש חשוב לי כי כאן כנראה נוצרה ״תודעת החור״ שלי:
חור הוא מקום שנותן לאור להיכנס
או
חור הוא מקום שנותן לקב״ה להיכנס.
והנה התמונה של מה שיצאגלויה
וואיבשורות משמחות
הזכרת לי נשכחות
וכן.. מעדיפה להישאר אנונימית;)
וואו!מכחול
גלויה זה גלויה גלויה
מכבדת.
והיום - 
גלויה
פוצונת בת 4.5 כבר (וואאוו ברוך ה׳!!)
נקראת על שם הסבתא הזאת... (שם שני, אבל היא לגמרי יודעת שקוראים לה ככה ומשתמשת בזה לפעמים)
וזו נחמה גדולה עבורי...
אז עכשיו היא לומדת אותיות, והיא ראתה היום ספר על השולחן
עם אותיות נוצצות
אז החליטה להעתיק את הכותרת...
מצאה לה ספר...!מתואמת
שעשעת אותי
והעיצוב שעשית לזכרה של סבתך מרטיט ומרגש! מיוחד ממש... (ואני מתחברת לזה עוד יותר, כי כמו שאת זוכרת גם לסבתי קראו באותו שם של סבתך, וגם אצלי אחת הבנות קרויה על שמה בשם השני...)
כן, זה ממש משעשעגלויה
כי אני עם כל הocd שלי, אמורה לא לגעת בעצמי בספר...
אז זה סוג של תיקון, תרפיה באמנות אולי
ותודה!
כן, ה׳ מצמיח נחמה כל כך יפה.
וואו, ממש תרפיה באומנות ❤️מתואמת
תעצבי כריכה חדשה לספר בתור תרפיה באומנות!
(בעלי בזמנו, כשלמד את הספר לפני החתונה, כיסה את הכריכה בדף לבן, כי לא רצה שכל הבחורים הצעירים בישיבה יראו אותו )
(טוב שלא הביאה את הציור במתנה למישהו)יעל מהדרום
לגננת🤭אם מאושרת
זה רק נדמה לי או שהיא ציירה אישה טובלת במקוה?🤔בתי 123
לא...גלויה
היא לא יודעת מה זה הספר הזה
וגם לא יודעת שאישה טובלת במקוה...
אבל זו בהחלט פרשנות נחמדה
חחח ברור שזו פרשנות. לא חשבתי שהיתה לה כוונהבתי 123
😃😃😃 מוכשרת!אם מאושרת
והיצירה שלך- עמוקה ומיוחדת!
תודה רבה!גלויהאחרונה
הפנים של הבן שלי בוערות בימים האחרוניםמדברה כעדן.
מה עושים? לה רוש פוזה לא מדגדג כלום... מחר יש רופא
מסכן, תבקשי מהרופא אלידל- זה בלי סטרואידיםאמהלה
וזה מעולה לאטופיק דרמטיטיס באזור הפנים והצואר
תודה רבה!מדברה כעדן.
שמתי לו וגם לי על האקזמה... שכחתי שזה קיים. כבר יש שיפור... ונמרח מלא לה רוש פוזה כדי שלא יתפתח שוב
לבריאות.באמת כשאנחנו מקפידים פעמיים ביום למרוח קרםאמהלה
לחות, זה פשוט מונע התפתחות של הפריחה. וגם מונע את הגרד המוגבר כמובן.
ולא פחות חשוב השמן אמבט .
במיוחד בחורף
רק בריאות
אצלנו הרופאה רשמה משחה מיוחדתפולניה12
שהיא קוקטייל של כמה משחות.
הכינו לי את זה במיוחד בבית מרקחת (חו"ל)
וכשיש רק התחלה של משהו אני שמה וזה ממש מרגיע
תודה רבה!מדברה כעדן.
רופאת עור ילדים?
רופאת עורפולניה12
לא יודעת לגבי הילדים
כנ"לDoughnut
לקחנו אותו פעם אחת לפרופסור מומחה. רשם לו 3 משחות שונות לערבב.
את זה מורחים כשיש התפרצות.
חוץ מזה רשם אלידל לשימוש קבוע 3 פעמים בשבוע למניעה (לא תמיד זוכרים להקפיד...).
עכשיו הרופאת ילדים מוציאה לי מרשמים לזה, כל פעם שנגמר אני מבקשת באתר.
אשמח לשם של הפרופסור🙏🏻מדברה כעדן.
בשמחהDoughnut
פרופסור יעקב משיח, מקבל בויצמן- איכילוב.
היה מקצועי, נחמד, סבלני, יצאנו ממש מרוצים.
והוא בהסדר עם הקופה שלנו כך שלא שילמנו יקר בכלל.
תודה רבה!מדברה כעדן.אחרונה
אז כנראה שאני אישה קטנוניתאנונימית בהו"ל
אם בעלי כל כך עמוס בלימודים ובעבודה ובעוד עבודה שהוא נמצא
ואני מבקשת קצת תשומת לב בלי לשים לב כמה יש לו על הראש
אז אני קטנונית.
כי הכל יבוא לפניי
כי יש מחויבות, ויש דד ליין ויש מועד הגשה
אבל אני כאן
יכולה לחכות בשקט, צריכה לחכות
להעסיק את עצמי ולא לצפות לכלום כי אם אין אני לי מי לי.
הוא מביא. את המינימום.
הוא נוכח
אבל לא באמת נמצא
אוף
שואלת בעדינותכבתחילה
את גם עובדת?
אם לא, אולי לצאת לעבוד ולהוריד ממנו עבודה אחת? או להעלות אחוזי משרה אם את עובדת?
הוא פשוט קורס מרוב עומס ועוד "צריך" להתייחס אלייך במינון שאת רוצה.
יכולה לשתף שאני למדתי תואר לא קל, ותוך כדי עבדתי משרה כמעט מלאה, וגם ילדתי וגידלתי ילד ותפעלתי בית וזה היה לא פשוט בכלל.
רק אחרי שסיימתי את הלימודים והייתי 'רק' בעבודה הרגשתי כמה התקופה הזאת היתה משוגעת ולא נורמלית. כמה סבלתי.
בהצלחה
הוא באמת קורס אבל לא מוכן/יכול לוותר על כלוםאנונימית בהו"ל
למרות שלדעתי זה אפשרי אבל יש גם מחויבות למקומות העבודה.
אני סטודנטית עם תינוק בבית שעד עכשיו עבדה בין לבין.
עדיף לנו שאני אשאר בבית עם התינוקי מאשר לשלוח למטפלת שתעלה לנו כמעט כמו המשכורת והנקה שתהפוך לתמל ותוסיף עוד.
כמובן שהשיקול המשמעותי ביותר זה הזמן שיש לנו ביחד אבל אין אפס לעומת הרווח הכלכלי
מה זה מחויבות למקום עבודה?כבתחילה
כל עוד הוא לא קיבל הכשרה מקצועית על חשבונם וחתום לעבוד שם לזמן מסוים, הוא לא מחויב לשום דבר!
וגם במקרים כאלה יש איך לצאת אבל כמעט בטוחה שזה לא המקרה.
אולי הוא מרגיש שהוא לא יכול לעזוב כי אין מי שיגבה אותו ויביא בסוף חודש סכום x שהוא מקבל מאחת העבודות שיעזוב.
לגבייך,
אם מדובר במטפלת+תמל זה בכלל לא מגיע לסכום של משכורת.
לא יודעת כמה ימים ומה שעות הלימודים שלך, אבל רוב הסטודנטים יכולים לעבוד במשרת סטודנט שזה 96-120 שעות בחודש, כ3 ימי עבודה בשבוע. יוצא שכר של 3500-4500₪. תלוי במספר השעות..
כשכתבת מטפלת ולא מעון זה כבר מוזיל משמעותית, וגם אם הייתם שולחים למעון הייתם מקבלים הנחה משמעותית מושלמים איזור האלף שח.
תמל בחודש יוצא איזור ה60₪ כפול 4 חבילות.
ואם זה תמל מיוחד אז כ100₪ כפול 4 חבילות בחודש.
בקיצור, רק עשיתי חישוב מהיר שיראה לך שזה עדיין משתלם לצאת לעבוד.
אז אמנם תהיי פחות עם התינוק
אבל תקבלי את בעלך והזוגיות בחזרה
❤️תקומה
את לא קטנונית.
את מאוד רוצה, שיראו אותך. שהוא יראה אותך וישים לב אלייך.
אבל הוא עמוס, וקשה לו לראות, ואולי גם הוא מרגיש שאת לא רואה אותו.
אם יש בסיס טוב, ואמון בכוונות אחד של השני, אני חושבת שזה משהו שאפשר ללמוד ולפתח.
את היכולת לראות אחד את השני, להביע רצון לקרבה בלי ללחוץ, ולאפשר לכל אחד להרגיש שיש לו מקום בקשר
תודה, אני צריכה לפעמים לעצור ולנשוםאנונימית בהו"ל
הייתה סיטואציה הבוקר שהייתה תריגר רציני עבורי. ב"ה שהוא חוזר היום מאוחר והיה לי קצת זמן להרגע אבל עדיין מתלבטת איך לפרש לו את העצבנות שלי.
אני עם תינוק בבית ולומדת תוך כדי כך שיש לי גם את הקטני, גם מטלות בית וגם מטלות לימודים.
הבוקר הוא ישב לכתוב דברים לפני שיצא לעבודה אחרי שאתמול חזר מאוחר והיה לנו קצת זמן ביחד שגם אז התעסק בדברים שהיה צריך להגיש בעבודה.
זרקתי לאוויר שאני רציתי להזמין אותו לדייט הבוקר לפני העבודה אבל שוויתרתי מראש וזה גרם לי להתעצבן עליו בלי שהוא יודע וצחקנו על זה ואז אמרתי טוב אני אולי אזמין לי רק סלט מפנק כי הרבה זמן אני רוצה סלט מסעדה טוב ואין לי כח לבשל לעצמי כל הזמן 3 ארוחות ביום (הוא אוכל בעבודות שלו).
והוא עשה לי על זה פרצוף ואמר משהו.
וזה דבר אותי.
א. לא הייתי רצינית באמת להזמין סלט אבל כן רציתי משהו מפנק.
ב. כשהוא בעבודה עד מאוחר או בלימודים אני תמיד אומרת לו שיזמין משהו לאכול ושיתםנק ולא יאכל שטויות אבל הוא לא מזמין.
ג. עצבן אותי שלא פושט פרגן. לא היה צריך לומר יותר מידי אפילו לא היה צריך להגיד כלום. אבל ברגע שהוא עשה לי פרצוף זה הוריד לי את כל החשק חתחשות הנוחות להוציא על זה כסף.
בסוף יצא לעבודה ושאל אותי מה להזמין לי לארוחת בוקר. לא רציתי את החסדים שלו. הכסף הוא גם שלי באותה המידה ואני לא צריכה שהוא מזמין לי או אישור ממנו. בסך הכל רציתי פרגון ושיסמוך עליי.
זהו
אתם שניכםתקומהאחרונה
מאוד מאוד עמוסים.
אבל אולי יעזור להזכיר שהכל זה בחירה?
זו בחירה שלכם איך לנהל את החיים
ללמוד ולהיות עם הילד, זו בחירה. יכול להיות שהיא מאתגרת, ויש לה מחירים, אבל אתם יכולים להחליט אם אתם בוחרים בזה או לא.
גם העבודות של בעלך, זו בחירה. שיש לה יתרונות, ויש לה חסרונות. אבל יש לכם שליטה על הבחירה הזו.
מה עושים עם זה?
מדברים, מדברים, מדברים. בלי ציניות. בלי הערות עוקצניות. מדברים כדי לגשר, כדי להבין אחד את השני, מדברים כדי למצוא פתרון.
זה לא מהיר, זה לא תמיד קל. אין דרך אחת שמתאימה לכל זוג, ולפעמים תדברו ולא תסכימו, ורק אחרי כמה חודשים תצליחו להבין.
והדבר הכי חשוב, יש לך בחירה האם אתם עושים את כל המסע הזה אחד מול השני, או אחד ביחד עם השני.
אחד מול השני מוביל הרבה פעמים לעימותים, כי זה מרגיש שהרצונות מתנגשים, זה מרגיש שלא מבינים אותי.
אחד ביחד עם השני זה קודם כל העמדה שממנה אני מגיעה, האמון שאנחנו רוצים לעשות טוב אחד לשני. שאף אחד לא עושה דווקא, שזה לא שלמישהו מאיתנו לא אכפת. לשנינו אכפת, אבל לפעמים הביטוי של האהבה והאכפתיות הוא שונה אצל כל אחד. כשמגיעים מתוך העמדה הזו, יותר קל בעיניי לגשר על פערים. זה פחות מכעיס ומתסכל, זה עוזר להתגבר על זה ביחד.
דווקא אני ממש לא חושבת שאת קטנוניתפה לקצת
יש תקופות עמוסות בחיים לכולנו; וגם בהן כולנו (גברים ונשים) רוצים יחס.
וזה הכי הגיוני וב"ה שזה ככה.
לא יודעת אם דיברתם על זה אבל זה מה שאני הייתי עושה.
מדברת על זה ומבקשת ביחד למצוא את האיזון בין העומס שלו לצורך שלי ביחס.
אני בול כמוךזאתעםהשם
ודווקא בתקופות שהוא הכי עמוס אני הכי רוצה אותו.
אני לא חושבת שזה קטנוניות, אלא צורך בסיסי בזמן עם החבר הכי טוב שלנו.
מה שלי עוזר זה למצוא כמה דקות פשוט לשתף אותו, כמה אני מתגעגעת אליו וכמה הוא חסר לי. לא ממקום של ביקורת ממקום הכי נקי שפשוט באמת מתגעגעת וזה דווקכ עושה לו טוב על הלב.
מנסה למצוא זמנים שכן אפשר קצת להיות ביחד, נניח להכין ארוחת ערב ולשבת ביחד.
אולי לנסות להוריד ממנו קצת משימות ולהעמיס על עצמי.
נניח לעשות קניות במקומו, לקום מוקדם ולעשות במקומו משהו.
בטוחה שגם אם הוא עמוס יש זמנים מתים, אולי נסיעות לעבודה ואפשר קצת לדבר?
תחשבי איפה אפשר להכניס קצת זמן ביחד.
תודהאנונימית בהו"ל
ננסה את זה, שנינו עובדים קשה מסביב לשעון והשעונים שלנו לא מכוונים לאותם הזמנים אז זה מקשה למצוא את הזמנים. הוא עובד מסביב לשעון מחוץ לבית ואני מסביב לשעון בתוך הבית עם הילדים זה מתיש לשנינו.
או רים שזאת תקופה.
אנחנו יודעים שזאת תקופה
אבל גם התקופה הזאת של הזוגיות לא תחזור ואני מפחדת שתפגע
רק על המשפט האחרוןקדם
היו לנו תקופות עמוסות בטירוף שהרחיקו ויצרו המון מתחים קשים, זה באמת קשוח... ואחר כך כשהעומס ירד זה באמת עזר ולאט לאט השתפר פלאים. אז קודם כל לדעת שתמיד אפשר לתקן. ודבר שני- כמה הזוגיות באמת תלויה בהשקעה ובזמן! לראות איפה כן אפשר להכניס השקעה בתוך העומס. (לא לצפות שהשני ישקיע, להשקיע בו בעצמי גם ווטסאפ אוהב באמצע היום, דברים ממש קטנים. וגם כשהעומס יורד להשקיע כל הזמן, זה לא אוטומטי בכלל...
הוא מקשה עליי להשקיע בואנונימית בהו"ל
אז שטפתי כלים ותליתי כביסה וסידרתי את הבית כדי שהוא לא יצטרך לבוא לעזרתי למרות שהייתי עם הילדים כל היום יהיו לי אחרי זה מטלות של הלימודים.
וכשחזר מהלימודים הלך ללמוד עם חבר ועכשיו עדיין יש לו מטלות לעשות אז כשהתינוקי התעורר כשאני רגע צללכת לישון אני עדיין נמצאת כאן איתו כשהוא בחדר השני עושה עבודות.
אז נשברתי ורק ככה הוא מבין. או שלא מבין אבל לפחות הגיע לקחת את התינוקי
תקופה קשה יכולה גם להיות מנוףאם מאושרת
כשה' ברא אותנו , הוא ברא אותנו כך שעכשיו יש לנו תקופה מאד עמוסה בחיים,
אני מאמינה שזה לא במקרה, דווקא העומס והקושי יכול להצמיח טוב יותר!
( כמו הקלישאה- כשסוחטים יוצא מיץ ...)
אז קודם כל - להיות רגועה- כך טבע העולם, החיים עמוסים ואתם לא זוג יוצא דופן.
מה שכתבת הזכיר לי מה אני הרגשתי כשהייתי בשלב שלך בחיים,
גם אני בתחילת הדרך בנישואים הרגשתי בתת מודע כאילו תחרות- במי ישקיע יותר - בי או בתורה? (אצלכם- בעבודה)
יעדיף לעמוד במחוייבות לחברותא או אלי?
והייתי נפגעת מאד מכל בחירה לא מוצלחת שלו לדעתי..
מתישהו 'נפל לי האסימון" שאני לא רואה את המציאות נכון, ולכן נפגעת המון בלי צורך.
כששיניתי את החשיבה זה עזר לי ממש לא להיפגע.
החיים הם לא תחרות בין המשימות שלו למשימות שלי.
אלא לשנינו יש את כל המשימות יחד. כשהתחתנו- כרתנו ברית משותפת ולכן גם ההצלחה משותפת.
אז צריך להסתכל יחד על כל משימה- איך נגיע לתוצאה הטובה ביותר.
אם הוא חייב להגיש עבודה ואת שומרת על התינוק, זה לא כי הוא לא אוהב אותך, אלא כי גם את רוצה שהוא יצליח בעבודה.
וגם להיפך- אם את כל היום עם התינוק ולא מצליחה ללמוד- זה גם רצון שלו שאת תצליחי בלימודים, אז אל תהיי גיבורה ותחרקי שיניים אלא תגידי לו ויחד תמצאו פתרון -אולי בייביסיטר? אולי הוא יפחית קצת מהעבודה וישמור על התינוק, לא משנה מה יהיה הפיתרון, העיקר שחיפוש הפתרון יהיה רצון של שניכם.
יכול להיות תינוק שחולה כ"כ הרבה???shiran30005
הוא כמעט בן שנה, במעון מס חודשים אז כנראה בגלל זה. אבל די זה כבר בלתי נסבלל, אני לא עומדת בזה יותר שנייה לפני לידה
רק אתמול חזר לגן אחרי שבוע של הפה והגפיים, לפני שבועיים היה בבית שבוע בגלל ברונכיט, וגם שבוע לפני היה בבית כמעט שבוע בגלל צינון קשה
ועכשיו? משתעל ממש ממש חזק ומצפצף, אני לא מפסיקה לבכות מדאגה. כנראה שמחר שוב יישאר איתי בבית
תכננתי לצאת מחר עם בעלי ליום קניות מחר לפני הלידה ונצטרך לבטל רוב הסיכויים
דואגת לו ממש , יכול להיות מחלות בשרשרת?? רוב הפעמים זה משיעול שמחמיר לדלקת ריאות/ברונכיוליטיס ואז אנטיביוטיקה.
בחודשיים האחרונים סיים 3 סבבים של אנטיביוטיקה. לפי מה שנראה עכשיו הוא יצטרך עוד הפעם, כי בלי זה כלום לא עוזר
מאובחן כאסמטי ונשלחנו לרופא ריאות, יש לנו תור עוד 3 שבועות ויכולה ללכת לפרטי מחר השאלה אם יש מה לתת? הוא מקבל משאפים/ אנהלציה/בטניזול אז מה רופא ריאות יעזור?
אולי תחכימו אותי אני מתפוצצת מדאגה
אמורה להכנס ברביעי-חמישי לשמירה בביה"ח לא רואה את עצמי עוזבת אותו כשהוא חולה ככה
תרגישו טוב ובהצלחה ממשאני זה א
מאחלת לכם שתמצאו בקרוב את הטיפול שמונע את החולי אצלו. וכמובן שתהיה לידה קלה בעיתה ובזמנה
בטח אני לא מקורית, ובכל זאת-שוב חוזר הניגון
איך מחזיקים את סוף ההריון?
מרגישה את האתגר עולה רמה משניה לשניה.
פיזית ונפשית.
הבוקר קמתי מדוכדכת אז ארגנתי לי ארוחת בוקר לא בריאה בלשון המעטה, מתוך מחשבה שהפינוק ירים לי קצת... תוך שעה כבר כאבי ראש וסחרחורות עם בחילות ורצון ליפול שוב למיטה.. מתקשה להתרומם מאז, מכל בחינה.
התנודות בין- זה יכול לקרות כל רגע לבין- זה יכול לקחת גם חודש מחרפנות באמת.
הורמונלית הייתי באמת בסדר עד עכשיו, פתאום מצאתי את עצמי בורחת למיטה בבכי כי הילד אמר לי שהארוחה שבישלתי (במאמצים עילאיים) לא טעימה לו..
מרגישה שלא טוב לי. חצי חולה חצי עצובה וחצי מחזיקה את עצמי לא להתפרק. ואני כל כך רוצה להגיע ללידה יציבה ורגועה..
יש לי יציאות מתוכננות. מרגישה שלא בא לי על כלום..
חייבת להיות דרך להגיע ללידה בטוב.. איך עושים את זה?
😪שוב חוזר הניגון
מישי?? חשבתי שזה אתגר מוכר..
אני רק מזדהה.....טארקו
איכשהו עזר לי שיש לי משימות מאוד ממוקדות(ודחופות וקריטיות לעכשיו) בעבודה שמכריחות אותי לתפקד ברמה כלשהי...
אפילו מעקבים ובדיקות ביטלתי וזה ממש דפוק כי דווקא עכשיו המעצבים האלה קריטיים יותר אבל כואב לי ולא טוב לי ומיציתי.....
משימות זה טוב אם זה עושה לך טוב 🫡שוב חוזר הניגון
אני לא יודעת איזה עוד בדיקות יש בשלב הזה אבל מקווה שאת זוכרת לשמור על הבריאות קודם כל.
אנחנו מתפללות לסיים בידיים מלאות ושמחות..
אני צריכה פשוט להיות במעקבים דיי צפופים..טארקו
של מוניטור, ל"ד וכאלה....
ולא מצאתי איפה לעשות מוניטור השבוע
בכללי אני מזניחה משימות ממש.. גם של העבודה.. אבל דווקא משימה כזו שקיבלתי שצריך לעשות עכשיו(ומהספה, בבית...) כן עזרה לי....
אבל בכללי, לא בא לי כלום, אין לי כח לכלום, הכל מעצבן אותי ומגעיל אותי, כואב לי כל הגוף, אני עייפה תמידית ולא ישנה בלילה, מתה ללדת כבר ומתה מפחד מזה וכלום לא מאורגן בכלל....
וואי קשוח!שוב חוזר הניגון
אני רק שואלת את עצמי אם העצבנות וההזנחה האלה הם גזירת גורל לפני הלידה או שיש דרך לעבור את התקופה הזאת אחרת.. כי זה ממש לא נעים לי להתפרק.
אני אגיד לך מה עוזר לימתנות-קטנות
א. לזכור שהכנה ללידה צריכה להתחיל לא רק עם הציר הראשון
אלא הרבה לפני
להכניס את עצמי לתדר
מרפה מסכים משחרר מאפשר למהלך לקרות
כי במילא אין לי עליו שליטה
כל פעם שעולה בי המתח החוסר סבלנות הרצון להנדס הכל בתזמון שלי
אני מנסה לדבר לעצמי
משפטים שעוזרים לי להרפות
כמו בלידה בעצם..
להיות רק ברגע הזה
במילא זה לא בידיים שלי
וכו
ב. הידיעה שחיכיתי לזה כל כך
שלעומת תחילת ההריון..אני הכי קרובה יותר מאי פעם
זה בעז''ה יקרה ובקרוב גם אם בהרגשה זה מרגיש הרבה וגם עם הגוף כבר לא סוחב וכבד וכןאב
בסוף
מה זה שבוע-שבועיים לעומת 9 חודשים
ועד שהגעתי לכאן
בא לי חוויה טובה
זכרון טוב שישאר איתי
סיפור שמרגש להזכר בו
וזה תלוי בי בפנים
במה אבחר להתמקד
ולאיזה קולות לא אתן כח
ג. לפי מה שתארת אז גם מעשית ..תורידי עומס תתמקדי פנימה.. תשקיעי בעצמך. תנוחי.
להוריד בכל מה שאפשר את הלחץ והמרוץ
וואי מזדהה לגמריפה לקצת
היום איבדתי את זה לחלוטין.
נכנסת לתשיעי השבוע ומרגישה שלא מסוגלת לסחוב עוד רגע עם החוסר וודאות הזה, רוצה כבר להיות אחרי.
אין לי עצות.
היום פשוט ברחתי מהבית עם הילדים, הסתובבתי איתם בחוץ עד שבעלי חזר ואז אמרתי לו שלא ידבר איתי ולא ישאל אותי כלום ושיעזבו אותי כולם בשקט.
מקווה שמחר אקום יותר נורמלית מהיום 😐
וואי חיבוק גדולממשיכה לחלום
טוב שידעת לומר לבעלך מה את צריכהשוב חוזר הניגון
מקווה שאת מבינה שבחודש תשיעי זה לגמרי נורמלי.
ואולי אנחנו פשוט מכינות את עצמנו ללידה, להקשבה פנימית לצרכים שלנו..
חיבוק גדול.
אתגר מוכר מאוד מאודממשיכה לחלום
הרגעים האלה של לפני הלידה ממש לא פשוטים
כמו שיא של ההריון ואז מגיעה הלידה המשמחת עם התינוק/ת המתוק/ה
קצת מזכיר את השעות הכי חשוכות בלילה, שניה לפני שעולה השמש..
אני מרגישה שבשלב הזה צריך המון חמלה...
לא מכירה פתרון קסם, אלא כל פעם שעולות תחושות של קושי וביקורת ועייפות לעצור, לנשום, לחבק את עצמך ולתת המון חמלה לאישה המדהימה שאת. שלמרות הקושי ממשיכה ומשתדלת לתפקד כמה שיכולה. לזכור שהרכבת הרים הזאת היא לא כי את לא בסדר, אלא כי את בשיא של השיא של הבאת חיים לעולם
חוץ מחמלה, אני חושבת שצריך למצוא איפה אפשר להקל, ברמת האוכל, חד''פ, עוזרת בית, יותר לנוח ופחות לסדר.
ודבר שלישי, כמה שיותר להתמלא בדברים טובים:
שירים שעושים לך טוב
פודקאסט מעניין על תחום שנוגע בך
לדבר עם חברה טובה
ספר/סרט
אוכל מפנק
שינה שינה ושינה
לי בהריון היה משפט מתהילים שממש ממש חיזק אותי
והיה מול העיינים שלי כל הזמן
לוקחת איתי הרבה מהמילים שכתבתשוב חוזר הניגון
תודה!!
אני מקורית דווקא המקורית
וגמלי היה קשה הסוף בהריון.. חוסר הוודאות הזו, שמנוגדת ככ לרצון הטבעי שלנו בשליטה...
מבטיחה שחשבתי איך לנסח את הכותרתשוב חוזר הניגון
כך שלא ישמע שאני מדברת עלייך..
וואי איך מזדהה!! הסוף של ההריון כל כך קשהמטילדה
כל יום משגעת את בעלי שבא לי כבר ללדת😅
חיבוק❤️
לי עזרהכל לטובה
לנשום עמוק
לדעת שזה יקרה מתישהו
לדעת שאני מוכנה מבחינת תיק לידה , איפוס כללי של הכביסות (לא להשתגע עכשיו עם סדר מטורף)
לנוח, לשמוע מוזיקה, לצאת לגינה אחר הצהריים, לקרוא ספר טוב...
אני לגמרי בכיוון הזהשוב חוזר הניגון
אבל מתוסכלת מזה שכלום לא עושה לי טוב עכשיו..
מחר יום חדש.
ננסה שוב.
תודה!
יש לי משהו מצחיק 😂שעוונית
הלוואי שיעזור לך:
אחרי שלושה הריונות שהחודש האחרון היה כמו שאת מתארת,
ההריון הרביעי לא היה שונה.
ואז בחודש שמיני תפסתי את עצמי
(כי כבר בשישי הרגשתי בתשיעי שתביני כמה זמן הייתי על קוצים חח)
ואמרתי: את כלכך מתבאסת כשמזכירים את ההריונות הקודמים
שהיית חלשה/ עצבנית/ שלא תפקדת/ תשלימי מה שמתאים לך
(או שבעלי מזכיר סתם בדרך אגב או שאני נזכרת בעצמי)
זה ממש מבאס אותי, למה לא הייתי יכולה להיות קצת יותר נחמדה וסבלנית?!
ואז אמרתי לעצמי: יאללה נשמה את בהריון עכשיו, עכשיו זה הזמן,
תעשי משהו כדי שלא יהיה יקרה שוב אותו סיפור
תעשי משהו כדי שהפעם תוכלי לאמר:
עברתי את ההריון הזה כמו גדולה!
וזה אשכרה עבד
נתן לי מרווח נשימה כל פעם כשהיה בא לי להתפרק
(טוב אולי לא כל פעם חח, אבל הרבה)
נשמתי עמוק ואמרתי-
הפעם אני כותבת את הסיפור הזה אחרת!
בהצלחה רבה וחיבוק ענק ♥️
אמאל'ה כנראה שאני המוזרהשוקולד פרה.אחרונה
גם בסוףף הריון. כבר באמצע תשיעי ברוך ה'.
הולכת כמו ברווז צולע אבל בתכל'ס לא ממהרת ללדת.
גם אצלי השניים הקודמים יצאו רק בזירוז...
פשוט ההריון תקופה יפה ומרגשת בשבילי. למרות הלחץ, למרות הסחיבה.
ואחרי לידה נשמע לי כמו משהו הרבהההה יותר קשה!!!
אני תמיד אומרת שאישנץה הריונית דואגים לה ונזהרים עליה ומתחשבים בה,
אבל בעיניי אישה אחרי לידה זה פי כמה יותר קשה.
אבל שוב, כנראה אני המוזרה
חזרתי כדי לשתף בניסיםזאתעםהשם
לפני 4 חודשיים בערך שיתפתי את הקטע הבא:
ויוצא החג
והשנה החדשה התחילה
ופתאום השמחה מתחלפת בעצבות ענקית.
"שיפה ושונה תהא השנה אשר מתחילה לה עכשיו"
שונה אני חושבת לעצמי, אולי הפעם אצליח להיכנס להריון בקלות. אולי בקרוב זה יקרה?! אולי הפעם בלי טיפולים וככה פתאום זה יגיע טבעי?! אולי הפעם אצליח "לשחרר" ולהאמין באמת שזה יגיע כשהקב"ה יחליט.
שאולי הפעם אזכה שיעשו בשבילי ארוחות ליולדת.
והלב כואב, ונצבט.
וכבר יש ילדה בבית, אז בכלל על מה אני מתלוננת?!
ואולי זה לטובה כי עוד לא מצאתי עבודה?
ואולי יהיה יותר קל אם הקטנה קצת תגדל לפני הילד הבא?!
אבל שום דבר לא באמת יותר קל כשאת כלכך משתוקקת לילד אבל זה לא מגיע.
שאת מתגעגעת לתחושה של החיים שגדלים בתוכך.
שאת רוצה שוב להרגיש את הבעיטות.
שאת רוצה שוב לחבק ניו בורן קטן, להתמסר לרגע, להניק.
שאת רוצה לראות אותו גדל.
שהלב כלכך רוצה להתרחב.
שאת רוצה אח קטן לקטנה ורואה כמה חסר לה חברה.
ואיך בכלל מסבירים על רצון לילד נוסף.
אבל הלב מתכווץ כלכך.
וצריך להתקשר למכון פועה, ולדחות את הרופאת פוריות ובא לי שזה פשוט יגיע בלי להתעסק בזה כלכל הרבה.
והבית הפוך וגם הלב ואולי לא בא לי להתחיל את השנה כי אולי אני לא באמת מאמינה שהפעם היא תיהיה שונה.
והלוואי ואני טועה.
וב"ה בניסי ניסים גלויים!!
זכיתי להיכנס להריון לפני 3 חודשים, להריון טבעי ותקין!
בדיוק באנו להתחיל את הטיפולים, כבר סיימנו את כל הבדיקות. הגעתי לרופאת פוריות והיא מביאה לי מרשמעם וקובעת פרוטקול ואומרת בואי נעשה אולטסאונד סתם לראות מה המצב.
ואומרת לנו שזה נראה שבייצתי לפני כמה ימים, כולנו בהלם כי לא בייצתי טבעי כבר המון זמן.
נכנסנו לאוטו ואמרתי לבעלי שאני לא רוצה לפתח ציפיות אבל נראה לי שהנס שלנו מתחיל.
וב"ה צדקתי.
מאחלת ומתפללת לכל מי שרוצה ומחכה שיגיע בקרוב ובקלות ובידיים מלאות.
ובא לי לסכם את זה במשפט אחד שתמיד מחזק ומחזיק אותי בתקופות קשות.
"רחמיך רבים ה'". מזכיר לי שגם בתקופות וזמנים שנראה שזה פשוט לא אפשרי, בידיו הכל אפשרי והוא רק רוצה להשפיע פה שפע טוב.
בתפילה גדולה שכמו שהנס שלנו קרה (ועוד קורה ב"ה) בעז"ה יהיו ניסים גדולים בעם ישראל ובארץ ישראל. וכל החיילים והחטופים יחזרו הביתה בריאים ושלמים, הביטחון שלנו במדינה יחזור ושכל מי שצריך יקבל נחמה מהשמיים.
ואוו איזה מרגש! ב"ה! שימשיך בקלות ובשמחהפצלושון
בבריאות ובידיים מלאות
זוכרת את ההודעה שלךאחת כמוני
מרגש ממש
שימשיך בקלות ובבריאות
זוכרת שכתבת, טלטל אותי ככטוט
שיהיה בקלות ובשמחה!
מתרגשת איתך
וואוו מרגש ממש! תודה ששתפתהשקט הזה
שיהיה בקלות ובידיים מלאות בעז"ה!
וואוו מרגש!! הריון קל ותקין בידיים מלאות בע״ה!!מזמור לתודה1
וואו אוזה סי9ור מדהיםאנונימית בהו"ל
בעזרת ד' המשל הריון תקין וקל בידיים מלאות!
מזכיר לי את הסיפור של הבייבי שאני מרדימה עכשיו... ילדה ראשונה בIVF, לא האמנתי שאקלט טבעי, היה לי ממש ממש,קשה להתחיל את התהליך לרופא פוריות לקראת הילד השני, ממש קשה, ולא ראי תי איך אני יוצאת לכל הבדיקות דם ומעקי ביוץ עם העבודה העכשוית שלי ובסוף אמרתי לעצמי אני עושה השתדלות, עשינו את כל הבדיקות, פגשנו את נרופאה, כבר נתנה מרשמים והפניית במטרה להחזיר עובר מוקפא אחרי הוסת הבאה , ומשום מה איזה שבוע או שבועיים אחרי אני מחליטה לעשות בדיקת הריון בערך מתי שצריכה לקבל ואופס הריון!!!! שמחה מטורפת!!
בקיצור הכי מבינה אותך ואיתך בברכה ובשמחה, שיהיה בקלות!!
אני ממש זוכרת את ההודעה שלך. היא ממש נגעה בישאלוש
מתרגשת איתך, ממש מיוחד ומשמח לשמוע
וואו. ריגשת אותי עם ההודעה הזו. זוכרת אותך מאז....אמהלהאחרונה
ותודה שעדכנת
זה כ"כ נותן תקווה
בעז"ה שיהיה המשך הריון תקין וקל, בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות
איפה קונים חצאיות הריון?הבוקר יעלה
במחיר יחסית שפוי, עד 150.
מחפשת חצאית ג'ינס וחצאית שחורה אחרי הברך..
אשמח להמלצות
יש בירושליםביבוש
את חור בקיר
אבישג ארבל בממילא-בטח יש מבצעים עכשיו (יש לה עוד סניפים תבדקי)
שאול חצאיות בעיר
יש לך אתרים שאת יכולה להזמין: שיין (שיקול שלך אם להזמין כעת)
נקסט
אסוס
טרמינל X
ואת יכולה להביא כל חצאית לתופרת כדי לתפור עליה גסקה.
יש בבני ברק חנות לא זוכרת את שמהפרח חדש
נמצאת בפינת רבי עקיבא רחוב ירושלים
במחירים של 120-150
כל סוגי החצאיות והבדים
תמיד קונה שם
יש בגן ורשה את קמי שאואמוס
יש שם גינס ,שחור וקרם
איפה זה?הבוקר יעלה
בני ברק רבי עקיבאאמוס
נכון!מישהי מאיפשהו
יש בבני ברק ברחוב ירושלים את אשת חיל שיש להם חצאיות מעולות, צנועות ואיכותיות
וברבי עקיבא ממש קרוב יש את קמי שאו, בדיוק פגשתי חברה עם חצאית הריון ממש מהממת משם בסגנון דומה.
ממש מתאים למה שאת מחפשת
טוב שכחתי לציין אני מהדרום, לא יכולה לנסוע כרגע..הבוקר יעלה
מחפשת רשתות/אונליין
בשיין אין את מה שחיפשתי
ראיתי כמה חצאיות אצל אבישג ארבלאמוס
במחיר הזה
היא האופציה היחידה לאונליין
יש ב250 לחצאית...הבוקר יעלה
לא ראיתי פחות מה שאני מחפשת..
לא יודעת באיזה דרום את, בנתיבות יש את כתרתוהה לעצמי
אני קניתי בנטע חצאיות בעיר (בירושלים)שלומית.
ב140. והייתי מאודדד מרוצה.
ברמה שאחרי שקניתי אותה עברתי ללבוש אותה בלבד בימי חול
אני קניתי באסוס חצאית שחורה פשוטהמפלצתונת
עלתה לי 60 שח אני חושבת
אמהות באינטרנטמקלדתי פתח
תכתבי אמהות חצאיות
נראה לי שאולי קצת יותר יקר אבל אם קונה 2 תבדקי. דגן אלגנט שלהם מאוד צנוע ונח. תכתבי איתם על כל שאלה ממש נותנים מענה. יש אפשרות החזרה וכו'.
תודה רבה, אבדוקהבוקר יעלהאחרונה
פריקה והתייעצות- תינוק לא רגועאחת כמוני
בן שבועיים וכמעט וחצי, מתוק אמיתי. יונק.
אחרי כל ארוחה כמעט הוא לא רגוע ובוכה מאד למשך הרבה זמן, הרבה "גרעפסים" וקולות כאילו עולה לו אוכל. פולט מידי פעם, לרוב לא בכמויות עצומות.
האם נשמע לכן כמו ריפלוקס? האם יכול להיות קשור לתזונה שלי, ואם כן מה?
תודה
יכול להיות שהוא יונק מאוד מהר?פרח חדש
אצלי היה לי תינוק כזה
שהיה בולע את האוכל ב5 דקות מגיל שעה
ואז היה נהיה לו ככה לא נעים בבטן וגרעפסים
אז הייתי מנתקת אותו אחרי שתי דקות, גרעפס וכו'
ואז ממשיכה
כן. הוא יונק מהר ממשאחת כמוני
אנסה
תודה
לפעמים עוזר להישען אחורהדבורית
כדי להאט את הזרימה
👍אנסה, תודהאחת כמוניאחרונה
ממליצה לך ללכת ליועצת הנקה. אולי הוא לא מתחבר טובבתי 123
ובולע הרבה אויר