פורום הריון ולידה (עמוד 752)

וגם אוהבת את מקור ראשון, מוסף מוצש וכל החבילה.

בעיקרון אם את מחפשת פלטפורמה לפרסום, מה שהולך במגזר מנוהל ע"י חברת 'אשדיר' פרסום.

יש לי את המספר של אלי עציון המנכל אם את רוצה..

אני פשוט לא זוכרת בדיוק באיזה עיתונים זה.

עוברת לפרטי

יש שם אחלה סיפורים...

וגיליון לנוער,  קטן כזה.. לא זוכרת מה השם שלו..עם 2 סיפורים ממש יפים כל פעם...

הדברות גם נחמד..

עולם קטן משגע אותי הצורה שזה מעוצב.. אז לא נח לי לקרוא.. וגם אין לי כח לקרוא דברים של פוליטיקה וכזה... מעדיפה להתמקד בעלונים של פ"ש.. סיפורים

קרוב אליך יפה..

אצלנו בכל יום שישי- העלונים מצב הרוח, עולם קטן, שביעי, שבתון, נופשים

כל אלו מגיעים בחבילות ארוזות לגבאים והם שמים בערב שבת בבית הכנסת. 

אני לא יודעת אז שמה הכל בגניזה...

ונזכרתי שאנחנו קוראים גם הידברות

כמעט אין דברים תורה, וגם כשכן, בלי שם ה'. לנו פעם רב אמר שלא צריך גניזה.

גם סתם תופס מקום שקוברים את זה, הרבה יותר תורם לסביבה למחזר אותם.. כמובן שמה שדורש גניזה, אז ברור, אבל העלונים, עד כמה שאני יודעת, ממש לא דורשים גניזה 

אצלנו בבית הכנסת אין אף אחד מאלו שציינת.  

מתוכם רק את הידברות אני מכירה.  נתקלתי בו פעם.

ובעלי משכן שילה

זה אומר שממש מהרגע שהקטנה נולדה את מגויסת ולא הסתגלתם בעצם עדיין..

ואיסה קשה שהוא חוזר מעט. ממש השתנו החיים מקצה לקצה

את אלופה וגיבורה ולביאה וצדיקה!

מצדיעה לך ומחבקת אותך מרחוק

באמת!!

ה' ישלם לך כגמולך!!!

שולחת ים כוחות חיבוקים וחיזוקים

ומעריצה אותך!!!!!

מזל טוב לך את ממש אחרי לידה וזו תקופה ממש מאתגרת גם בלי זה ובטח אם.

מציעה לך קודם כל בזמנים שהוא כן יוצא לחשוב מראש מה יכול הכי למלא אותך

ואיך כדאי לנצל אותם, ולשתף אותו בזה.

יכולה לשתף שאני אישית פשוט לקחתי ימי חופש בלי חשבון וכל פעם שיש לני חצי יום אנחנו נוסעים יחד ועושים דברים שטובים לנו וזה ממש ממש מטעין.

יכול להיות שלכם נכון משהו אחר, תנסי לשאול את עצמך מה.

מעבר לזה, לגבי הנפש❤️

כמעט תמיד הנפש שלנו עוברת הרבה תחושות והרגשות,

ובטח בתקופה הזאת.

אם זו בדידות, או געגוע או אכזבה או כעס,

אם זה פחד וחרדה ודאגה, ממש ממש חשוב לתת לעצמך לחוות את מה שעובר עלייך

לחבק את עצמך, לא רק להדחיק ולהיות חזקה כי אז זה או תפוצץ או מכביד וחוסם.

לראות מה עושה לך טוב ועוזר לך.

לבכות לחברה, לשמוע מוזיקה, לראות דברים מצחיקים, להתפלל, ללמוד תורה,

פשוט להיות קשובה לעצמך ולצרכים שלך כמה שאפשר בכל המציאות הזאת, גם בפיזי וגם ברגשי. וב"ה שיש לך עזרה מהמשפחה.

אני קוראת תהילים קבוע

ושומעת הרבה את תפילה לשלום חיילי צה"ל מאתר צה"ל.

אחותי גיבורת הרוח. שכל חיילינו יחזרו לשלום ושאויבינו יפלו שדודים תחת רגלינו. אוהבת אותך מאד. מרגישה אותך מרחוק. ומחזקת אותך מכל הלב💖💖💖

אני לא עם קטנטנים, אבל מאז המלחמה אני עובדת ב150% היקף משרה. העבודה שלי חיונית למשק. זה גיוס טוטלי. קשה לי אפילו להסביר כמה שזה קשה. שנינו מגויסים וגם אני הרגשתי השבוע שכבר אין לי כוח לכזאת אינטנסיביות. אני כותבת עכשיו כי סיימתי לעבוד. הספקתי להכין רק מנה אחת לכבוד שבת קודש.

בעלי עודד אותי לשהות כאן כמה שפחות. כשאני כאן אני מרגישה כמה כבד עלי העול. אף אחת לא מבינה איך אני נקרעת.

כתבת "אין הרבה כמוני". אבל זה לא נכון. יש הרבה כמוך, גם בציבור הדתי לאומי וגם בציבור החילוני. אין ברירה אלא לנשום עמוק, להתפלל, ולהיות חזקות.

הבטחתי. 👋

איזה קשוחחחח

יואו לא זה לא אמיתי...

ברור הכי מובן כמה קשה!

אתם גיבורים גדולים שניכם,

הלוואי ויש דרך לעזור ולעודד קצת..

קוראת אותך ובא לי לבכות כי באמת איך לא יגמר לך הכוח

זה ארוךךךךךך

מה יכול למלא אותך אהובה?

מה יתן לך כוחות וישמח את ליבך?

עם פיצית חדשה והכל. וואו וואו וואו.

את עם כוחות על ששרדת את כה.

בטח שנשבר לך. מה השאלה.

גם לא יכולה כ''כ בשלב הזה אחרי לידה לצאת למלא את עצמך מדי.

אז רק בעיקר חיבוק ענקקקקק. את גיבורת על. תודה על ההקרבה שלך בשביל כולנו. 

בעבודה חיונית שהיו מכריחים אותי לעבוד שעות נוספות... זה נשמע סיוט... כי זה לא משתנה תינוקת לפחות גדלה...

@סודית

אני לא יודעת איך את שורדת... מעריצה אותך! שולחת לך חיבוק ❤- 🐌

אני מצדיעה לרופאים לאחיות לאנשי זק"א שאני מרחמת עליהם והכי כמובן לחיילינו היקרים ולכוחות הביטחון❤-🐌 אשת חייל היא חייל👑👑👑 

אני באמת מפחדת... ככל שהזמן חולף הקושי גדל ...

👋

מאמינה שאם ה' נתן את התפקיד, הוא נותן גם את הכוח...

וחיבוק ❤-🐌

קחי כל עזרה שאת רק יכולה ותקיפי את עצמך בחברות ואפילו בקבוצות וואטסאפ של מגוייסות.

זה נותן קצת כוח ברגעים בלי אוויר💜

אין ספק שהלידה מוסיפה הרבה לאתגר.. כמו שאמרתי, אני גרה קרוב להורים אז יחסית יש עזרה, אבל עדיין.. קשה ממש..

חופשת הלידה שלי מסתיימת שבוע הבא, ואפילו לא הרגשתי שהתחילה.. 

לדעתי חנשות מגוייסים מגיעה תוספת.

ה' ישלח לך כוחות ומצב רוח טוב❤

לא תמיד ההחלטה אם להאריך חופשת לידה נובעת ממניעים כספיים.

לפעמים צריך לשמור על התקן וכו'.

בהנחה והשיקול הוא רק כספי והבעל עדיין בשירות,

אז אפשר להגיש בקשה לקרן לסיוע

אבל לא בהכרח שישלמו הכל, זה נתון לשיקול דעתם.

כדאי להתייעץ עם מי שכיום במצב הזה.

אני קיבלתי על צוק איתן והיה מספיק כסף בקרן.

לא יודעת כמה קמצנים/ מפרגנים בהשתתפות הכספית אמרו שלא נותנים 100%.

אני באמת לא בקיאה במה שקורה היום בקשר לפיצוי כספי על הארכת חופשת לידה.

(אצלי זה גם נפל על החופש הגדול שלא היו מסגרות אז אולי זה גם שונה, אין לי מושג)

בעקרון הדימום הסתגלות יכול להפסיק ולהמשיך.

הרטפא עשה לך אוס בבדיקה? הוא היה רואה סימני ביוץ אם היו השאלה טם הוא אמר לך משהו

שישה שבועות מהלידה

גם בהנקה יש סיכוי, אבל אולי פחות כי לוקח יותר זמן להורמונים של הביוץ להתאפס

כנראה שאין איך לדעת האם הדימום הוא מהסתגלות של ההתקן

אישית בשלב הזה היו לי עדיין דימומים פה ושם.. מהלידה

אז זה גם יכול להיות סתם קשור ללידה..

כי ההתקן הלא הורמונלי מזרז את המחזור הראשון. לא יודעת איך זה מסתדר עם הביוץ.

השבוע, עדיין לא עבר שבועיים אז הרופא לא התרגש

ראה שלא מיובש

הוא כאילו יונק, רואה שגם נותן שתן

אבל ממש לא בכמויות שהיה רגיל 

כנראה עשו לו אותו יחד עם המחומש.

זה חיסון שלמי שיש ריפלוקס הוא עלול להחמיר אותו (לתקופה קצרה).

מאיפה המידע לגבי הריפלוקס?

הוא ילד מאוד לא רגוע

אני באמת מתחילה לחשוד שיש לו ריפלוקוס סמוי

ומאחר שלכל הילדים שלי יש ריפלוקס לא המשכתי לעשות את החיסון הזה. 

הצלחתי לעשות הפסק 4 ימים אחרי ההתקנה.

טבלתי. בזמן של המחזור הראשון הגיע מחזור חלש משמעותית.

אחרי חודש הלכתי לבדיקה וההתקן היה במקום.

בין לבין היו עוד כתמונים והפרשות שלא אסרו

ואח"כ מחזור רגיל....

לגבי החשש שנפלט- את יכולה לנסות להרגיש את החוטים (לא למשוך, רק להרגיש) או ללכת לבדיקה אצל רופאת נשים (עקרונית צריך אחרי חודש)

תקופת ההסתגלות משתנה מאחת לשניה וגם הרבה פעמים מתחילה אחרי חודש פלוס...

מקווה בשבילך שתצאי מאלו שרק מרוויחות מהמירנה

אני כל הזמן רק שומעת תלונות שקשה להיטהר. ובכלל חשבתי שזה הזוי לעשות הפסק. אני ממש שמחה ששיתפת אותי בזה. מקווה שימשיך ככה..

לגבי החוט, ניסיתי למשש הרבה ולא הצלחתי. ביקשתי מהרופא שישאיר לי קצת ארוך והוא באמת אמר שהשאיר. זה מה שמלחיץ אותי.

אבל לגבי הדימום זה לא אומר שנפלט

אני בהריון כרגע שבוע 22

לפניו 3 הפלות

ומיום ליום זה משתפר

בהתחלה התכחשתי להיריון

מעין הדחקה כדי שאם יקרה משהו- פחות יכאב

עד היום- כל מה שלא מושלם- אני פסימית- ומכינה את עצמי לרע מכל

אבל יחס עם זה- יש גם התרגשות

וציפיה

ואפילו מחשבות על שמות

ולאם טסים לחופש בקיץ עם תינוק קטנטן

הזמן בהחלט עושה את שלו 

איך כל פעם שורדים את הבשורה?

אני לא יעמוד בעוד אחת!

אני אפילו לא יודעת איך מרגיש הריון אמיתי...

בהפלה מישהי אמרה לי שאצלה בהריונות אמיתיים היו בחילות ותסמינים ובהפלות לא..

ועכשיו זה מלחיץ אותי כי אני מרגישה בדיוק כמו אז...

לתסמינים אין שום משמעות.

בהריון היחיד שהקאתי בו- בדיעבד כבר העובר היה בלי דופק

עברתי 2 הריונות בידיים מלאות בלי בחילות טו הקאות

וגם עכשיו בהריון הנוכחי- שכבר עברתי בו את השליש הראשון שהוא יותר מועד לפורענות

אני בלי הקאות והיה מעט מאוד בחילות בהתחלה

זה ממש לא מעיד על כלום.

מה שלי עזר-

זה לנסות לחיות בכאן ועכשיו.

לא לחשוב על מה שהיה

ולא גם על מה שיהיה לטוב או לרע

להיות ממוקדת בהיום

בבדיקות שצריך היום

בתוספים שצריך לקחת היום

ואמונה גדולה

שאני עושה מה שאני יכולה. ומה שצריך לקרות- יקרה.

להן בחילות.

אני מהצד השני אבל יש לי מלא חברות שלא סובלות.

ובע"ה גם לך יהיה הריון תקין ללא סבךל וידיים מלאות.

תחשבי חיובי. 

זה בכלל לא סימן להריון

זה סימן לוירוס אצלי

באמת מאוד הגיוני חששות אחרי דבר כזה,

אבל מצד שני זה מאוד נפוץ שיש לכל אישה הפלה מתישהו אז זה לא אומר שום דבר.  זה פשוט סטטיסטיקה..

קל להגיד כמובן ובפועל מבינה אותך כ"כ כ"כ שקשה להירגע...

בע"ה בע"ה!!!

חיבוק!!!!!

ואם מתאים לך-

והכי עוזר ומרגיע - לנתב כל מחשבה של דאגה פשוט לתפילה

הקב"ה בבקשה שיהיה הריון תקין ותינוק בריא ולידה בזמנה..!!

מתפללת בלי סוף...

חשוב לי לומר לך, שהמון נשים חוות הפלות וכמעט לכולן יש תחושה כזו בהריונות אח"כ. חוסר וודאות וקושי להתחבר להריון .

אני חושבת שכדאי לחבק את התחושות האלה, לא להילחם בהן. יש להן בסיס הגיוני, לא יעזור לנסות להדחיק את החשש.

מצד שני, לי עזר להשתדל למקד את הראש בחשיבה חיובית. להחזיק לי בראש שתי מחשבות שמשמחות ומחזקות אותי. נניח 'לא משנה מה יהיה עם ההריון הזה, אני ובעלי יחד בסיפור. יש לנו זה את זה'

תחשבי על שתי מחשבות שמעלות לך את מצב הרוח וכשנכנסת מחשבה שלילית פשוט תסיטי את המיקוד ממנה למחשבה מחזקת. אנחנו לא יכולים לחשוב בו זמנית על שני דברים.

דבר נוסף- לתת לחשש פורקן במשך 10 דק ביום נניח, בזמן התפילה. להתפלל על זה מכל הלב. זה מהרב ארוש.

לדעתי תשימי את על עצמך. תפנקי את עצמך, תתני לעצמך את מה שאת צריכה...

רק אותו

או שאני לא באמת יודעת מה אני רוצה🙄

וגיליתי ש:

כן הוא שונה ממני

כן הוא לא נבהל מויכוחים

כן הוא רוצה לשנות עוולות (מה שלי נח להשאר בקונכייה שלי)

וככה הוא מרגיש פועל בעולם.

מה נשאר לי לעשות?

1. לשמוע אותו (אפילו שלעיתים נמאס, מודה)

2. וללכת לעשות דברים אחרים שישמחו אותך- כשהוא עסוק בתוך עצמו. ולא להיות במצב של לחכות לו שיתן לך תשומת לב..

תני לעצמך תשומת לב♥️♥️

הרבה כח יקרה!

וסבלנות!!

מצטרפת לכל מילה

וחיבוק

אני תוהה אם באמת חסרים לי כישורי חיים כדי להבין את הסיטואציה

אני נשמעת קצת חסרת חיים אבל לא באמת. לא ככ יודעת להתנהל אולי..

והמילואים הזכירו לי קצת מה אני אוהבת..

נתנו לי זמן לעצמי..

הדברים שאני לא עושה כשהוא נמצא, ואני צריכה ללמד את עצמי לא לחכות לו, ולהיות עצבנית, אלא פשוט לעשות אותם, וכשהוא יגיע הוא יגיע, להגיד לו שאני כאן אם הוא צריך ופשוט לשמח את עצמי:

אני אוהבת להתקלח הרבה זמן בלי מצפון בשקט

אני אוהבת לשבת בערב בנחת עם איזה ספר כיפי (האלה הטעימים יותר.. שאת נהנית לקרוא אותם כי הם רק מסיחים את הדעת ומאווררים)..

אני אוהבת לשבת בערב לראות סרט (יוצא לי מעט, כנראה יש לי עדיין מצפון- אבל תכלס בהחלטה אני מבינה שזה סבבה לגמריי: שמחה במשהו ולא תלותית בשמחה שלי בבעלי)

לצאת להליכה עם שירים כיפיים/ שיחה עם חברה/אחות..

תוסיפי את שלך🥰

על מה הוא מתווכח ככ הרבה? ניסית להסביר לו שאת מרגישה שזה ממש מלחיץ אותך?

זה לא נשמע מאוזן האמת מהצד שלו...מה תיאור הקצר שלך נשמע כאילו הוא מתעסק כל היום בלריב עם העולם. נשמע שהוא צריך למצוא דרך לשחרר כעס מאוד גדול שיש בתוכו...

אבל הוא אוהב אקשן, בואי נגיד ככה. קשב וריכוז🥴

לא אכפת לו שזה מלחיץ אותי. מבחינתו אני לא מבינה אותו ואני פחדנית.

הוא באמת צודק, אבל מקודם אמרתי לו שזה לא בסדר שהוא שופך את המים עם התינוק וזה לא צריך לפגוע בי. חא יודעת כמה הוא מבין. הוא להוט. ושוב, הוא צודק. אבל לי זה לא אכפת כי הוא לא משדר רוגע וזה משפיע עליי. אני כנראה רגישה מדי או משהו

וגיליתי שזה לא שלא אכפת לי: אלא פשוט אכפת לו מאוד לתקן את העולם.... זה בוער בו..

ולפעמים בשביל זה נכנסים בכל מני בלאגנים, מחלוקות, סערות,

וכן, את שונה ממנו וזה לא אומר שאת פחותה!

זה אומר שאת שונה, זה הכל!

שומרת על בסיס האם: הבית. את. הילדים. שלא יהיו גם בתוך סערה.

בהחלט אפשר לבקש שהשיחות הסוערות בטלפון יהיו כשהוא לא בבית: כי זה משפיע לרעה ומלחיץ. 

את רגישה ביחס אליו. זה לא אומר שאת יותר מדי. אל תיקחי את זה על עצמך כאשמה. זה מעולה שיש איזון בבית, ולא שני הצדדים כאלה לוהטים- תחשבי איזה אש זה יצור...אז שידע גם להעריך את הרוגע שלך.

זה ממש בסדר להציב גבול ולהגיד- אני מבינה שאתה לא מבין את זה, וזה בסדר, אנחנו לא אותו בן אדם. אבל אם תוכל בשבילי לא לעשות את זה לידי, זה יעזור לי ממש. כי אתם זוג וחיים באותו בית. וחלק מלהיות בזוג זה לעשות ויתורים. גם על דברים כאלו. 

קודם כל - אני מצטערת שגם פה הרגשת שלא מתייחסים אלייך. האמת שאני לא זוכרת שרשור בנושא כזה לאחרונה, אז כנראה פספסתי אותו. הפורום פה עובד בקצב מהיר, אז מה שלא מקבל תגובה מהר, לפעמים יורד למטה מהר מידי ואז יש הרבה שאפילו לא מספיקות לראות... את מוזמנת תמיד להקפיץ את השרשור ולבקש שוב תגובות...

נשמע ממש כואב להרגיש שבעלך לא שם בשבילך. ועוד כשאת נמצאת בתקופה קשה ועם חרדות, שזה זמן שאת כל כך צריכה אותו איתך...

ולראות אותו כל כך עסוק בדברים שבחוץ, וזה על חשבון הזמן שהוא היה יכול לפנות עבורך ולהיות שם בשבילך - זה מעליב וכואב.

וכשהדברים שהוא מתעסק בהם זה ויכוחים, שאת כל כך מתרחקת מהם, זה עוד מוסיף לקושי ולתסכול.

אז קודם כל חיבוק גדול❤️❤️❤️

אני לא בטוחה שיש לי איך לעזור לך.

אבל מציעה לך אולי לנסות לדבר איתו, לא מתוך מקום של ביקורת על מה שהוא עושה, אלא מתוך בקשה - לתאר לו את הצורך שלך בו, ולבקש באופן ברור ומוגדר איך היית רוצה שהוא יעזור לך, איך להחזיר לך את ההרגשה שהוא כאן עבורך.

ואני ממליצה לך עוד משהו שמאוד עוזר לי כשאני מצליחה לעשות אותו (שזה ממש לא תמיד, כי זה לא קל, אבל כשאני כן מצליחה אני תמיד רואה שזה היה נכון ומשתלם).

לפני שיחה בנושא טעון, אני משתדלת לעשות קודם עבודה עם עצמי - להתפלל לה' בצורה שעוזרת לי לגשת בסוף לשיחה ממקום אחר. אני משתדלת להתחיל בלהודות לקב"ה - קודם באופן כללי על דברים טובים שיש על מה להודות, ואז על דברים שקשורים לנקודה של הקושי - על זה שיש לי בעל, על הדברים הטובים שיש בו, על הסיבות שאני כן שמחה שהתחתנתי איתו, ובסוף אני מודה גם על הקושי הנוכחי, למרות שהוא קשה ואני לא יודעת למה זה טוב, אני מודה לקב"ה כי אני מאמינה שזה מכוון ממנו וזה לטובה גם אם אני לא מבינה.  

ואחרי ההודאה אני גם מתפללת לה' שיעזור לי לגשת לשיחה עם בעלי מתוך מקום נכון, שאני אצליח להעביר את הרגשות שלי בצורה נכונה, שבעלי יצליח לשמוע את הצורך שלי ואת הקושי שלי בלי להיפגע ולהרגיש צורך להתגונן, אלא הוא יצליח לקבל את הדברים ולהיות מוכן לשנות עבורי.

(פעם כתבתי לי 'תפילה' כזו שהייתי שולפת ומתפללת בזמנים שהייתי צריכה. זה עוזר שזה כתוב מראש בעיקר בחלק של ההודאה על הבעל, שבתוך הקושי קשה לפעמים לזכור את כל הטוב שיש בו, אבל אם כבר כתבתי את זה מראש בזמן טוב, אז עכשיו אני רק צריכה להגיד וזה גם מזכיר לי וקצת מפוגג את הכעס...

את כמובן לא חייבת לקחת את כל מה שכתבתי. קחי מה שמתאים לך...

בהצלחה רבה!

נשמע שאת ממש בעיצומו של תהליך אישי וזוגי שאת חווה כרגע

כמה שעכשיו קשה, דעי שממש אפשר לחוש מבעד למשך את כל העבודה שאת עושה 

את החשיבה מול עצמך שכתבת שאת עושה,

את ההבנה וההפרדה שהבנת שיש עימותים עם אנשים שסביבתך, ויש ריכוז של בעלך בזה, ויש עוד עניינים שאת לומדת לזהות, לשיים, להפריד, ללמוד.

ממש ממש בעיצומו של הלימוד הזה

והבנת עוד שאת אוהבת לפתור דברים בדרכי נועם, ושכאן יש שוני בינך לבין בעלך שפותר דבריפ יותר בלהט,

והבנת שבצד הזה יש מקום גם עבהורך לשחרר שליטה ולהפרדה בינך לבינו ומה ששלו - שיתנהל איך שרואה לנכון,

והבנת עוד שמה שבעיקר מפריע לך הוא המיקוד שלו בזה. הדריכות. ואיך שזה משפיע עלייך

וזיהית עוד שאת סובלת מחרדות

ושהיית רוצה לקבל עוד תמיכה ממנו גם לכך

ושהלחץ והדריכות משפיעים עוד עלייך גם שם

ושאת זקוקה לעוד זמן והשקעה, תשומת לב וניראות.

ויקרה,

אלו הבנות מאוד מאוד חשובות

נכון שעד שמגיעים לשלב של הפתרונות המעשיים עובר זמן וזה קשה ומתיש ומתסכל ולעיתים אפילו מייאש, נכון ממש ממש!!!

אבל את לגמרי לגמרי בדרך!

הרי כדי להגיע לאותם פתרונות ואותו שיפור חייבים לעבור דרך הזיהוי של הדברים,

דרך מיפוי הבעיות

קריאה בשם לכולם

מיקוד בהם

הבנה עמוקה

הבנה של עצמי לעומק

הבנה של הצד השני לעומק

נגיעה בשורש של הדברים

ניראות לכל הדברים

ורק לאחר מכן חשיבה מחודשת על דרכי פתרון.

ומה שקורה לנו הרבה פעמים בדרך הזו,

שהיאוש והכעס והתסכול כ"כ חזקים, עד שהם מאיימים להטביע הכל.

הם יוצרים לנו במחשבות מבמוח ובלב מצג שווא שהנה הכל אבוד

שלא נצא מזה

שאולי אנחנו בכלל לא מתאימים

שאולי בעלי הוא בכלל יצור חצוף שלא מטיב לי וזהו

ואז מגיע הדכדוך

הדיכאון

החרדות

ההשתבללות

הריחוק

האדישות

וכדור השלג ממשיך לגדול לו

והמעגל השלילי הולך ומעמיק

וכדאי רגע לעצור

להבחין בכך

למצוא את הכוחות ואת שורש הדברים

ולהתחיל לגעת ולעבוד עליהם

דבר דבר

לראות איפה יש כאן עבודה אישית שלך

ואיפה עבודה אישית של בעלך

ואיפה עבודה זוגית

לבחון עוד תפיסות

לבחון עוד מקורות ומאגרי כוח

ליצור תקשורת מקדמת שתוביל להבנה עמוקה ומציאת דרכי פתרון

ולצמוח ולגדול יחד ולחוד

וב"ה ב"ה זה לא רק אפשרי לגמרי, אלא זה גם באמת ובתמים מגדיל אותנו ואת כוחות הנפש שלנו ומרחיב אותם,

מרחיב את האדם שאנחנו,

מרחיב את הזוג שאנחנו,

בורא ממש בריאה חדשה.

וכמו שבספר בראשית היה תוהו ובבוהו לפני ה"בראשית" והבריאה -

כך גם בחיים שלנו

לפני כל שינוי, לפני כל צמיחה -

יש כאבי גדילה.

יש תוהו ובוהו.

יש בלאדן.

בלאדן בחיים, בלאדן בראש, בלאגן בלב

ואנו נדרשים לעבור מנקודה לנקודה

לגדול ולהתפתח

ואנו כואבים ובתוך צירי הלידה -

ואז -

לידה.

בריאה חדשה.

גדילה.

ואז בראשית ברא.

ואת יכולה לזה!

שומעים עד כאן עד כמה את יכולה לזה!

זו דרך

ואת צועדת בה

ומתקדמת

שלב אחר שלב

ואת תמשיכי להתקדם

עד לבריאה החדשה והמשודרגת יותר

המון הצלחה וברכה אהובה, שתראי את כל הטוב ותזכו להינות מהפירות המתוקים של עמלכם ❤

לעימותים זה אופי, קשה מאד לשנות אופי ולכן לא כדאי לבקש את זה מבן הזוג או להתעצבן מזה.

זה לא אומר שהוא לא שם עליך, את פשוט מבקשת משהו גדול מדי ובלתי ישים.

לגבי החרדות, גם אני סובלת מחרדות, זה משהו אישי שמצריך טיפול ועבודה אישית. אפשר לבקש מבן הזוג לא להפריע או אפילו לסייע, אבל לא לתלות בו את החרדות או את ההחלמה שלהן, כי קשה להבין חרדות מבחוץ וקשה להבין איך להתמודד איתן.

אני עשיתי שיחה חד משמעית לגבי החרדות שלי, הסברתי שאני לא במצב להוציא אנרגיות על שום דיון, שאני במצב חלש ושיעשה את המקסימום מבחינתו לעזור במה שיכול. וזהו אני לא מעלה את זה יותר לשיחה, אני פועלת להתמודד והוא עושה מה שיכול או שלא.

גם על עצמך - שאני מאוד מאוד מעריכה את העבודה העדינה והמורכבת והמדהימה שאת עושה אל מול החרדות.

דעי שממש התרגשתי לקרוא אותך. 

את התבונה שלך. 

את העשייה שלך. 

את המאבק בחרדות. 

את ההבנות והתובנות היקרים שאת משיגה בדרך ומשפיעה אותם לעולם כולו.

וגם על דברייך שכל מילה פנינה יקרה!

כמה נכון הדיוק שלך "זה לא אומר שהוא לא שם עלייך" אלא שהוא פשוט שונה וכך פועל.

והדיוק שלך "לא לתלות בו את החרדות או את ההחלמה שלהן" וליצור באמת נפרדות והבנה מהי עבודה אישית

והדיוק שלך "קשה להבין חרדות מבחוץ וקשה להבין איך להתמודד איתן"

ושאר מה שכתבת

בכמה משפטים קצרים רואים כמה דרך וכמה עבודה עשית וכמה את פועלת, גם במציאות המורכבת 

יש בך המון המון כוחות

ועוצמות

תבורכי על כל הפנינים שאת מעניקה לכולנו כאן ובכלל

וב"ה שהקב"ה ישלח לך ישועה שלמה והרבה נחת, שלווה, אושר ואור, כ"כ מגיע לך ❤

אלופה!

❤-🐌

למלחמה

אם יש נזק כספי או נזק לרכוש יכול להיות שקבעו מענק לתושבי ישובים מסויימים.

בכל מקרה אני חושבת שכדאי לך לברר שזו לא טעות

או כמו שנקרא בביטוח לאומי- תט"ר- זה כסף שמשולם לנפגעי איבה בתקופה שלאחר הפגיעה.

ממליצה לך להתקשר למוקד *6050 או להשאיר פנייה דרך האתר בכדי לברר מה זה לפני שאת משתמשת בכסף.

בעקרון במשך הארכת חל"ד נכנסים לפעמים החזרים מביטוח לאומי על כל מיני דברים כי הדמי לידה מחושבים לפי שכר מסוים, ואם למשל קיבלת בונוס או הטבה אחרת אז זה נחשב מבחינת ביטוח לאומי כהעלאת שכר ב12 חודשים שלפניו.

אז אולי באמת היית צריכה לקבל איזשהו החזר, ורק הסיבה שרשומה שם היא טעות?

יש לך עם מי לדבר במחלקת שכר בעבודה? 

🕯שרשור פרשת שבוע - פרשת שמות🕯 - הריון ולידה

בפרשה שלנו אנחנו קוראים על צמיחתו של עמ"י דווקא מתוך הקושי.

במדרש (שמובא על ידי רש"י) כתוב: רוח הקודש אומרת כן: "אתם אומרים פן ירבה ואני אומר כן ירבה".

הרב ראובן ששון דיבר בשיעור על המשמעות העמוקה של האמירה הזו.

בעצם זה קשור להתבוננות על סוגיית הטוב והרע בעולם.

כאשר מסתכלים על הרע בעולם, זה מעורר קושי אמוני.

אם אנחנו מאמינים שהקב"ה הוא כל יכול וגם טוב גמור, אז איך יכול להיות שיש רע? אם הוא רוצה שיהיה טוב, והוא יכול לעשות הכל, אז למה הוא לא עושה שיהיה רק טוב?

התשובה של היהדות היא שהקב"ה מאפשר לרע להתקיים בעולם, מתוך מטרה שהוא יגדיל את הטוב.

כל כול בעולם גדל דווקא כאשר יש כוח שמתנגד אליו ומכריח אותו לגדול. כמו שבכלכלה קפיטליסטית שיש בה תחרות - יש יותר צמיחה מאשר בכלכלה קומוניסטית בה אין שום תחרות, ולאף אחד אין מוטיבציה 'לגבור' על האחר. ואפשר לראות במציאות הרבה דוגמאות איך הרע מוליד דווקא צמיחה של הטוב.

דווקא בהקשר של עמים - בהיסטוריה הרגילה עם שעונה ודוכא לרוב רק נשבר מזה. אבל עמ"י הוא עם מיוחד, ולכן יש את התשובה של רוח הקודש שעונה ל'פן ירבה' של פרעה, אומרת - גם כשאתה רוצה להחליש ולדכא אותנו, דווקא זה מה שגורם לעם שלנו לצמוח ולגדול.

בהיסטוריה של עמ"י אפשר לראות איך האינטישמיות שמרה עלינו כרעם בשנות הגלות.

באופן אישי, אבא שלי הגיע לשמירת מצוות דווקא בזכות אנטישמיות שהוא חווה. הוא נולד ברוסיה הקומוניסטית בלי שום מודעות יהודית (רק בגיל 9 בערך נודע לו שהוא יהודי, וזה לא אמר לו שום דבר), אבל רק כשהוא לא התקבל לאוניברסיטה שהוא רצה, בגלל שהוא יהודי, זה גרם לו להתחיל לתהות מה זה באמת אומר להיות יהודי...

וכמובן שזה מתחבר גם לקושי הגדול שאנחנו חווים היום במלחמה, שקשה לנו עכשיו אבל בעז"ה עוד נראה את כל הטוב שיצמח ממנו (שהרבה ממנו אפשר לראות כבר עכשיו, למרות שתול כדי הקושי זה לא תמיד קל לראות ולהכיר בטוב שכבר מופיע...).

הרב ראובן ששון אומר את העיקרון הזה הרבה

אני חשבתי על העיקרון הזה גם בהקשר של חיסון, קצת רע שמעורר את המערכת לפעול להתחזק ולפתח נוגדנים, מה שלא היה קורה אם לא היה טריגר.

וכן רואים הרבה התעוררות אצל אנשים שעד היום המילה יהודי לא אמרה להם כלום, אבל רצחו את כולם ללא הבדל רק כי הם יהודים, ופתאום זה פוקח עיניים

"כל המניעות שיש לאדם,

כולם הם רק בשביל החשק ...

כי כן דרך האדם,

שכל מה שמונעים אותו יותר

מאיזה דבר,

הוא חושק ביותר לעשותו"

לגבי מה שכתבת בסוף,

זה מעניין לראות שמשה רבינו רק בחודש במדבר קורא למצרים כור ברזל-

וְאֶתְכֶם לָקַח ה' וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה"

בחודש שמות גלות מצרים לא מכונה כך כי כשהאדם בתוך הסיפור הוא לא מסוגל לראות את זה.

לנו זה נראה ברור שאחרי אברהם, יצחק, יעקב והשבטים, החומש שמות נוצר עם ישראל, ומשם ההיסטוריה ממשיכה.

אבל למעשה זה ממש מאורע היסטורי מיוחד. כשמשפחת בני יעקב ירדו למצריים הם היו סה"כ משפחה מורחבת של 70 איש. המשפחה המורחבת שלי כבר יותר גדולה מזה. זו סה"כ משפחה של כמה דורות - סבא, ילדים, נכדים ונינים. אם משפחה מורחבת כלשהי תגיע לאיזו מדינה, בדרך כלל מה שיקרה זה שהם יטמעו בתוך המדינה שאליה הם הגיעו.

אז מה הפך את בני ישראל ל'עם'?

קודם כל - זה שהם נשארו בתוך עצמם. הם הבינו שהם משהו מיוחד ואחר, הם לא חלק מתושבי מצרים. הם התחתנו בתוך עצמם, וגם לא שינו את שמם ולבושם.

וחוץ מזה - מי שמגדיר אותם לראשונה כעם זה פרעה. דווקא השנאה שלו כלפיהם מביאה אותו להגדיר אותם כעם.

אבל הכי חשוב - האמהות שילדו עוד ועוד ילדים, 'פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד', והפכו את המשפחה שממנה התחלנו לעם עצום ורב שפרעה מפחד ממנו ולכן בוחר לשעבד אותו.

שנזכה להרגיש את המשמעות של התפקיד שלנו האמהות שמגדילות את העם שלנו, ולזכור ולהבין את המיוחדות שלנו והתפקיד המיוחד של העם שלנו בעולם...

על הפסוק ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו,

כתוב בגמרא-לידע מה יהא בסוף נבואתה.

(בשבת שמתחילים את חומש הגאולה, התאים לי לקרוא על תהליך הגאולה כפי שמתאר הרב נריה בספר נר למאור).

מרים הנביאה עמדה לראות מה יקרה עם משה רבינו בתיבה.

זו לא עמידה פסיבית ולא עמידה של ייאוש, אלא צפייה לראות איך תתקיים הישועה,

היה ברור לה שתבוא  ישועה, לא היה לה ספק בכך שתהיה ישועה אלא היא רק חיכתה לראות באיזה דרך היא תגיע.

והישועה הגיעה באופן הכי לא צפוי, היא לא יכלה לדמיין  את הישועה כך-שבדיוק בתיה תאמץ אותו, וישלמו לאמא שלה לגדל אותו ומשה רבינו יגדל אחר כל דווקא בתוך הארמון של פרעה.

לכאורה היא יכלה לדמיין משפחה מצרית שטה בנהר ומצילה אותו ומאמצת אותו

אולי שפחה שתלך לנהר ותאמץ אותו למשפחת עבדים.

אבל מרים האמינה שהקב"ה הוא מסובב את הדברים ומנהיג את העולם, והיא רק חיכתה לראות מה ה' יעשה.

חשבתי שאפשר ללמוד מכאן לימוד כללי ולימוד פרטי.

לימוד כללי- גם אם נראה לנו  שיש עיכוב או נסיגה בתהליך הגאולה, כמו עכשיו שהארועים שאנו בתוכם לא חשבנו ששייכים לדור של גאולה,

לא להתייאש ולהמשיך להאמין בה' שמניע את הכל, ובעז"ה אנחנו נראה איך ה"עלילה" מתפתחת לכיוון הגאולה השלמה.

ובכוון הפרטי- להאמין בכל מה שקורה לנו, גם אם הוא לא כפי התכנית שדמיינו בראשנו , שאין כאן "תקלות" והכל מסובב ע"י ה' בכוון חיובי וטוב.

משהים איך שאת מנסחת תמיד מסקנות אישיות כ"כ מחזקות ומכוונות.

תודה!!!

למי שרוצה לדעת יותר על פרשת שמות.

אוסף של שבטים מבין שיש לו מכנה משותף והופך לעם מאוחד. אויב אכזר גורם לציבור מבולבל להתלכד סביב מטרה וחזון, ולהגשים אותם. נשמע מוכר? זה קורה בפרשה, והלוואי שגם אצלנו. נתחיל.

• וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה. סיימנו את ספר בראשית. אנחנו מתחילים את ספר שמות, בפרשת שמות. הפרשה מונה ומפרטת את השמות של בני ישראל שירדו למצרים. שנים חלפו, וכל אחד כבר התבסס בגלות והקים שבט. אולי חלקם גם מתחילים להתרגל למצב הנוכחי, לשכוח את ההבטחות שקיבלו האבות והאימהות של האומה.

• וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף. וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ: "הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ". השלטון התחלף. המלך החדש, כמו אנטישמים לאורך ההיסטוריה, רואה ביהודים בעיה. גייס חמישי. אבל לפני כל הגזירות והשעבוד, הוא נותן לנו מתנה. שימו לב למילים הראשונות שיוצאות לפרעה מהפה. הוא אומר לעם שלו: "הנה עם בני ישראל". הוא מעניק לנו לראשונה את ההגדרה הזו.

ספר בראשית היה ספר המשפחה, עכשיו אנחנו עולים קומה והופכים לעם. אבל מי שמגלה לנו את סוד האחדות הזו בינינו – הוא פרעה מלך מצרים. הוא רואה יותר טוב מאיתנו שאוסף המגזרים והשבטים הזה הוא אומה אחת. הוא יודע שמתחת להבדלים החיצוניים יש פה מהות אחת, והוא רוצה להשמיד את כולה. האויבים שלנו תמיד ידעו זאת היטב, מהיטלר דרך אנטיוכוס ועד סינוואר. ב-7.10 בבוקר מחבלי חמאס הסתכלו על רוקדי המסיבה, על ילדי בארי, על הש"סניק באופקים ועל החרד"לניק בכרם שלום ואמרו: הנה עם בני ישראל.

• "הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה". הגזירות מתחילות. פרעה מפחד מהדמוגרפיה היהודית, "פן ירבה" ומתחיל להתעלל בעם. אבל אז מגיע פסוק שהוא מנגנון ההפעלה של עם ישראל, האלגוריתם העתיק והסודי.

• וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ – כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ. העינוי מוביל את העם לדבוק בחיים, ללדת יותר, להתאמץ ולהתקיים. במקום "פן ירבה", המציאות היא "כן ירבה". לאורך ההיסטוריה, כל ניסיון להשמיד את העם לא צלח, ורק גרם לנו לפרוץ ולהתחזק. אחרי כל טרגדיה הגיע גל של יצירתיות. חורבן בית ראשון הביא למפעל התחייה של עזרא ונחמיה. חורבן בית שני הצמיח את התורה שבעל פה. והקטסטרופה הגדולה מכולן, השואה, הביאה ללידה מחדש הגדולה ביותר. שלוש שנים אחרי אושוויץ, עם ישראל הקים מדינה יהודית אחרי אלפים שנה. כן ירבה.

השבוע שמעתי לראשונה את המושג המקצועי PTG, צמיחה פוסט טראומטית. אנחנו רגילים לדבר על פוסט טראומה, אבל מתברר שלפעמים מתוך המצוקה, מגיעים למקום חדש וטוב שלא היינו מגיעים אליו אלמלא הפגיעה. ראיתי את זה מול עיניי בכנס של עמותת "הצעד הבא", שפועלת למען פגועי גפיים. כמה עשרות גיבורים שאיבדו יד או רגל במלחמה הגיעו לירושלים, לפגוש מתמודדים ותיקים. הרב אביחי קצין, רב ומחנך פופולרי בעירו רעננה ומחוצה לה, איבד את רגלו במלחמת יום כיפור. בריאן מאסט, חבר בית הנבחרים האמריקאי איבד את שתי רגליו במלחמת אפגניסטן, ונחשב לגיבור אמריקאי ולתומך ישראל נלהב. שניהם שיתפו בסיפורם האישי את המתמודדים הצעירים, ואמרו שלא בטוח שהיו מגיעים לכל ההישגים שהשיגו בחיים, אלמלא הפגיעה.

• וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר: "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד – הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל הַבַּת – תְּחַיּוּן". וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי. אלה שני פסוקים שמופיעים בזה אחר זה. הראשון מתאר את הציווי החדש של פרעה, "הפתרון הסופי", לזרוק ליאור תינוקות זכרים שנולדים. ואז מייד מסופר על זוג שמתחתן. אלה ההורים של משה רבנו. בתוך החושך הגדול, הם נישאים ומביאים לעולם ילד. מדליקים אלומת אור. כנגד כל הסיכויים, כשהכול נראה מייאש, הם מציתים תקווה.

• וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלשָׁה יְרָחִים. וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר. רובנו זוכרים עוד מגן הילדים את הסיפור על משה רבנו בתיבה, ביאור. אבל בעצם זה ממש לא סיפור לילדים. הלב יוצא גם היום אל התינוקות והילדים החטופים, והנה כבר ברגעים הראשונים שלנו כעם, הילדים היו על הכוונת. האויבים הלא-מוסריים שלנו לא בדיוק נשפטים בסוף בהאג.

• וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר... וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף... וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה, וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר: "מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה". איזה אומץ. דמיינו את הבת של היטלר מצילה ילד יהודי ולוקחת אותו אליה הביתה. בת פרעה היא מה שהיינו קוראים היום חסידת אומות העולם.

גם בתוך התופת, יש דמויות מוסריות שלא משתפות פעולה עם שלטון הרשע (חבל שלא שומעים קולות כאלה גם מעזה).

• וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד... וַתִּקְרָא שְׁמוֹ "משֶׁה", וַתֹּאמֶר: "כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ". לכל איש יש שם, והוא מעיד על מהותו. לכן כדאי להתעכב על השם המיוחד של משה. אם בת פרעה משתה אותו מן המים, הרי צריך לקרוא לו "משוי", אחד שנמשה. אבל היא קוראת לו משה – כדי לתת לו ייעוד: הוא צריך למשות אחרים, להושיע ולהוציא אחרים מצרה. הוא אכן יעשה זאת בגדול.

• וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם. כבר בפסוק הבא הוא מתחיל למשות: משה יכול להישאר בארמון פרעה, עשיר ומנותק, אבל הוא יוצא אל אחיו, אל העם שלו ("הנה עם") ומתחיל לעזור. הוא מציל את אחיו היהודי מידיו של מצרי.

• וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה. וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב. רע לנו? קשה לנו? לפעמים צריך לזעוק, לצעוק, להתפלל. עם ישראל לא נגאל ממצרים עד שלא הרים עיניים לשמיים ואמר: די. אנחנו לא יכולים לבד. אנחנו רוצים שכל ההבטחות שניתנו לאבותינו יתקיימו: נחזור לארץ, נחיה בה בביטחון ובשלום, נאיר את העולם.

• וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: "שַׁלַּח אֶת עַמִּי". משה רבנו, ליד הסנה הבוער, מקבל את שליחות חייו. מעכשיו הוא ואחיו אהרון יקדישו את חייהם למטרת העל הזו, לצאת מעבדות לחירות. למשות את העם. שלוש המילים המפורסמות – שלח את עמי – מופיעות לראשונה בפרשה, ומאז הן ישפיעו על אינסוף סיפורים: מאבק העבדים בארצות הברית, מאבק השחורים לשוויון, מאבק היהודים בקומוניזם מאחורי מסך הברזל, וגם על כל אחד מאיתנו והשעבודים האישיים שלו, והניסיון שלו להתקדם בחיים.

במצבנו הנוכחי בישראל יש לנו הרבה מה ללמוד מהפרשות האלה. זה עוד יהיה ארוך וכואב, יהיו משברים ואכזבות עד לגאולה. ויציאת מצרים אינה סיפור היסטורי, היא מסר אקטואלי. הרב קוק כבר כתב: "יציאת מצרים תישאר לעד האביב של העולם כולו".

שיגיע אביב. שבת שלום. 

עפ"י דברי חז"ל -

"כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלא מצרים , שנאמר והאכלתיך נחלת יעקב אביך".

נתחזק בלימוד וברעיונות על איך לענג ולרומם את השבת .

פשוט לפעמים יש ממש טעות בהערכה

וגם אולי תלדי טבעי פשוט לפני התאריך במילא?

קבלת כמה חוות שעת שחייב קיסרי רק בגלל גודל עובר?

אני לא מכירה אותך כמובן ולא מייעצת רפואית

רק יודעת שלפעמים הם ממהרים לחרוץ גורל בקיסרי שני ולפי הערכת משקל ולא תמיד זה הכרחי

היית אבל אצל מומחה?

אולי אפילו ביח במרכז או בירושלים?

זכור לי פשוט שאת גרה בפריפריה יחסית.. נראלי..

ולא, לא נבדקתי במרכז או בירושלים.

זה נשמע לך באמת משמעותי? ההמלצה יכולה להיות עד כדי כך שונה?

לפני שהייתי קובעת קיסרי..

בהצלחה 🩷

בין הפריפריה לבית חולים הגדולים..

מוכח מחקרית..

יש לפעמים מומחים

אבל בנושא כזה של קיסרי שני יזום נראלי לעניות דעתי שכדאי לבדוק עם מומחים..

ועכשיו אני מתחילה 38

אז לצפות ל4 קילו???🤭

טעטע

אבל אצלי אף אחד לא נולד מדי גדול

וחלק נולדו ב41+++ ועדיין הכי שמן 3600

אבל פעם אחת נגיד העריכו בת אחת כ3800

ונולדה 3100!!

אז יש גם טעויות

מבינה אותך אבל

זה באמת מךחיץ לעבור הרפתקאה כזאת כמו שעברת

אבל כן היתי הולכת בכל מקרה להערכה נוספת ליתר בטחון

לא יודעת איך זה עובד בכל מקום

בלניאדו התקשרתי

אמרו לי לשלוח הפניה במייל

ואז היא התקשרה חזרה לקבוע לי תור לניתוח+טרום ניתוח

יכולה להגיד בתור בוגרת 4 ניתוחים שמאוד התחשבו בשבועות שבהם ילדתי הניתוחים הקודמים

שתיים מבינהם הגעתי עם צירים לפני התאריך.

בהצלחה רבה והרבה בריאות. 

לי קבעו כשהייתי במיון נשים אחרי היפוך שלא הצליח ואז הוחלט שהולכים לניתוח. אז לא הייתי צריכה ליצור איתם קשר או משהו.

באתר של הבית חולים אמור להיות כתוב לך מה הפרוצדורה

אני נותחתי ברמב"ם - אם המיקום רלוונטי לך - ממליצה בחום.

בעיקרון ההמלצה הכללית שאמרו לי אז היא שבוע 39, זו המלצה רפואית שמשקללת בשלות טובה של הראות (יותר חשוב אצל תינוק שנולד בקיסרי כי אין את הסחיטה של הראות בתעלת לידה שמפתחת אותן) יחד עם זה שסיכוי טוב שלא תתחיל להתפתח לידה טבעית.

יכול להיות שבמצבים מסוימים כן ממליצים מוקדם יותר, אם יש סיכוי שתתחיל להתפתח לידה טבעית יותר מוקדם, זה תלוי אם יש אצלך חשש כזה.

אני נוחת בשבוע 39+1

נראה לי שלקבוע בשבוע 34 זה ממש סבבה

אני קבעתי רק אחרי ההיפוך, כלומר בשבוע 37, והיה מצוין ובנחת

אם את לחוצה - תתקשרי לבי"ח שאת רוצה ללדת בו ותוודאי שזה בסדר. אולי יכולים לשריין לך תור ותשלחי את ההפניה בהמשך

ממה שהבנתי מפונים יכולים לקבל שירות גם לא בקופה דלהם, תבדקי.

בהצחחה בקלות ובבריאות❤

יש משהו שאפשר למקר חוץ ?

לשלם עליו כסףכדי שהוא גם יוכל קצת להתאוורר?

ואלופה ממש שאת רואה את כל השפע שיש לך בתוך הקושי!

אולי אפשר להיעזר בעזרה בתשלום?

על אף הכותרת,

את מתחילה את הודעתך בעוד הכרת הטוב

ועוד נתינת מקום לטוב

ועוד תודה לה' על הטוב

ובתוך הכל נותנת גם מקום לקושי שקיים!

לא מתעלמת ממנו, מאפשרת לו את המקום שלו.

וגם אז מתגלה אישה מדהימה שמה7/10 רק לומדת ומתכננת להכיל, לקבל, לשחרר, להתכונן

ובאה המציאות

מציאות מורכבת

שלצד המלחמה וכל מה שהיא מביאה איתה

מתקיימת גם מציאות של ברכה עצומה של הריון חדש, של חיים חדשים,

שאותם החיים דורשים הרבה מאוד מהגוף והנפש כדי לרקום עור וגידים תרתי משמע,

והגוף עייף

עייף עייף עייף

וקורס

ואז לא נותר כוח לדברים אחרים.

ומטבע הדברים אותם דברים אחרים נופלים על האיש.

ואת ממשיכה להיות המקסימה שאת

ולהודות

ולהכיר בטוב

ולומר שהוא מקסים

ומדהים

ומכיל

ועושה

וכל מה שאת רוצה זה גם להיות אישה מכילה ותומכת

ואת מרגישה שאת לא

אבל יקרה, האומנם?

הרי נשמע שכל אחד מכם עושה ממש ממש את כל מה שהוא יכול!

עד הסוף!

ואת אהובה בתחילת הריון ב"ה

וכל הכוחות הולכים לשם

לא לריק

אלא ליצירת חיים פשוטו כמשמעו!

הגוף עובד

וממשיך לעבוד 24/7

מייצר חיים יש מאין!!!

וזה גבול היכולת שלו כרגע.

הוא באמת באמת עובד קשה.

ובנתינת עוד חיים לעולם ועוד ילד עבור שניכם את הכי מכילה והכי עוזרת גם לבעלך עצמו!

הרי תארי שזה היה הפםוך והוא היה מגדל כל ילד שלכם - נכון שהיית מוקירה לו תודה ורואה עד כמה הוא מכיל ותומך?

אז גם את!

אם תדמייני ששניכם מטפסים רגע על ההר שנקרא החיים

ובעלך היקר מטפס עם שק ששוקל טון בדמות המטלות שעושה כרגע

הרי שגם את מטפסת עם שק ששוקל שני טון בדמות ההריון והגוף שעובד נון סטופ.

שניכם סוחבים.

וזה קשה, נכון.

במיוחד בעלייה קשה.

אבל כשתגיעו לראש ההר יגיעו אתכם גם השקים היקרים. גם הילדים והחיים והאור והטוב שאתם עומלים עליהם יום יום.

ותאמיני יקרה

תאמיני בכוחות שלכם

יש לבעלך המון כוחות שכרגע יוצאים מן הכוח אל הפועל, וזה מדהים! גם עבורו!

לדעת שהוא יכול להיות שם עבור אשתו, עבור משפחתו, על אף הקושי והעומס - הוא זוכה להגשים את זה!

וגם לטווח הקצר אבל גם לטווח האורך - זה יחרט ויזכר אצלו שהוא משמעותי! שהוא תומך ועוזר! שיש בו כוחות ועוצמות!

זה משפיע ישירות על הדימוי העצמי לטובה ועל הכל בעצם.

וזה יקר.

מאוד.

בעצם הקבלה שלך ממנו - את מעניקה לו!

את מעניקה לו את המתנה הכי יקרת ערך בעולם - ההרגשה הנפלאה ותחושת הסיפוק מלתת!

תראי עד כמה את עצמך כ"כ כמהה לתת

(ושוב, את נותנת! את נותנים חיים!!! ונתת, ואת עוד תתני הרבה הרבה במשך כל חייך ב"ה!)

וכמה את יודעת עד כמה טוב להרגיש כאשר נותנים

לכן את עוד יותר יכולה לראות בחוש איך בעצם קבלתך את בעצם מעניקה לבעלך את אותה תחושה נפלאה של נתינה!

ולא רק זה,

את כם מעניקה לו תחושת ערך סיפוק ומשמעות

גם לעכשיו וגם לכל חייו! 

ותאמיני גם בעצמך יקרה

שאת עושה באמת כל מה שאת יכולה

ושאם היית יכולה עוד - היית עושה.

כמו שעשית כל חייך.

וכאשר תתאוששי - תוכלי עוד.

וכרגע כל ה100% סוללה מנוצלים ע"י יצירת החיים. הם עובדים. הם קיימים. הם מנוצלים עד תום.

את לא עצלנית

ואת לא כפוית טובה

ואת לא לא מכילה או לא תומכת

אלא את חרוצה!

ויוצרת חיים

ואת מוקירת תודה, ראי רק בהודעתך עד כמה!

ואת מכילה ותומכת בכל הנזכר למעלה ובעוד הרבה שאני בטוחה שאת עושה ועוד תעשי בחייך

ואת טובה

ממש ממש טובה

בדיוק כמו שאת ואיך שאת

אבל תודה ענקית על התגובה הזו.

אני במצב דומה לזה של הפותחת (רק שהוא עוד לא השתחרר), אבל כל פעם שהוא חוזר הביתה הוא עושה הכל בערך ונותן לי לנוח מלא וזה ממש מורכב לי.

המילים שלך ממש עשו לי סדר והכניסו אותי לפרופורציות.

תודה רבה!

ולפותחת-

מעריצה אותך על ההתמודדות ושאת מצליחה להודות בתוך הטירוף הזה.

אל תעמיסו לא עלייך ולא עליו.

זה יכול לצאת הרבה יותר יקר בהמשך.

תני לו את הזמן שלו לחזור לשגרה בקצב שלו סה כ"כ חשוב לנפש.

בד"כ תוך חודש או פחות כבר תעלו על הגל.

שרדתם חודשים שלמים, נשאר לכם עוד קצת.

אם יש סבא וסבתא בסביבה זה הזמן.

ואולי שווה לשתף בהריון מי שצריך על מנת לקבל עזרה.

אץ מרגישה לא טוב פיזית, מה שאת יכולה אץ עודה ומה שלא, לא. (מקווה ממש, אם לא ככה אז תשמרי גם על עצמך)

אבל נוא יכול עקרונית פיזית והרבה יותר קשה לעצור ולהיות קשוב לעצמך שהקושי שלך הוא יותר נפשי/ מנטלי.

תעשו הכל כדי לא ליפול למלכודת של השגרה השואבת, עדיף להוציא כסף לחינם עכשיו על בייביסיטר מאשר להתחרט על זה אח"כ.

אני כותבת לא רק על סמך ניסיון אישי, אלא לפי כל התגובות בפלוגה של בעלי והרבה שיתופים בפייסבוק וכו' וכמובן על סמך מאמרים מקצועיים.

לא שמעתי על מי שהתחרט על חזרה מבוקרת מאוד לשגרה

לפעמים הקושי צף בהמשך.

חבל לקחת סיכון.

הרבה יותר בריא לילדים להיות מול מסך, לאכול לא מסודר, ללכת לחברים או סבא וסבתא ולהיות עם בייביסיטר ולחיות בבית לא מתוקתק ואף מבולגן ומסריח במשך תקופה של שבועיים שלושה ואף חודש,

מאשר להיות עם הורים שמתפקדים חיצונית אבל לא ברור מה קורה שם פנימית.

מהניסיון שלי עדיף לתת לבעלך את המשימות שהוא יכול לעצור די במיידית כשלא מתאים לו.

למשל בא לו לספר סיפור, מעולה. לא בא לו לסיים את הסיפור, אז אפשר להסיח את הדעת של הילדים עם מדבקות או טושים עם נצנצים או משהו כזה והוא יכול ללכת להסתגר בחדר.

אותו דבר עם מקלחות. הוא יכול להתחיל לקלח אבל כשפתאום לו טוב לו, אפשר לשלוח ילד לישון לא מקולח.

אבל לא כדאי לעשות כמה דברים במקביל שלא יהיה אפשר לעצור באמצע כמו לבשל שלא ממש אפשרי להפסיק באמצע, יחד עם לקלח ילד שאי אפשר לא להוציא אותו או להלביש אותו.

כשלא תהיו מוצפים בעשייה הפיזית תוכלו להיפתח להכלה והקשבה פנימית ולהיות מודעים יותר לקצב שהנפש דורשת.

זה צריך להיות בעדיפות ראשונה כרגע.

ואם יש פרויקטים שאפשר להשהות כרגע לעוד חודש נגיד אז לגמרי תעשו את זה.

שמחים לעזור גם אחריו לתקופה מסויימת של חזרה לשגרה.

שווה לברר אצלכם.

ותודה על העלאה למודעות עד כמה זה חשוב.

כי לפעמים נראה לנו מבחוץ שהוא חזר ואתם מסתדרים,

ובעצם לך כבר קשה ואת רק מחפשת להעביר למישהו אחר אחריות, והוא עדיין לא חזר לגמרי.

בשעה טובה על ההריון והגיוס!

את מקסימה שאת רוצה לאפשר לבעלך נחיתה טובה חזרה לחיים.

יחד עם זה חשוב לדעת שלמרות שהם צריכים הפוגה והסתגלות משדה הקרב לחיים המשפחתיים,

עדיין לא נכון להם לך ולזוגיות להתייחס אליהם כמו נכים או אורחים.

(הופתעתי אגב לגלות שלא רק אני שזו הגישה שלי תמיד אומרת את זה אלא גם במסמכי המלצות שונים של הצבא זה מופיע).

תתני לו להחליט כמה לשחרר וכמה לעשות בהתאם לכוחות שלו, ותני לעצמך גם סופסוף להרפות ולהשתחרר אחרי כל התקופה המאתגרת הזו.

ושורה לסיום: עבור גברים, אישה שזקוקה להם והם יכולים לעזור לה ולשמח אותה,

משמעותי וטוב הרבה יותר מאשר אישה שלוקחת על עצמה מעבר לכוחותיה ולא מאפשרת לעצמה להשען❤️

יש ספרים מותאמים לילדים על איך להיות מנומס או איך מתנהגים כשמתארחים. לא ממליצה ספציפית כי מכירה רק באנגלית, אבל מניחה שיש כאלה גם בעברית.

אפשר גם לשתף אותם בחויה אישית שלך שקרה משהו והרגשת לא נעים כי זה לא מנומס

איך מבקשים, מתי וממי....

איך מבקשים, מתי וממי....

פריג׳נטלי. מה מומלץ?

סליחה אם אני נדחפת לשרשור (רציתי היום לפתוח שרשור על מולטי ויטמין והקדמת אותי😅)

בנות תמליצו לנו מה כדאי🙏🏼

זה מולטיויטמין להריון.

אחרי שהתחילו הבחילות עברתי למסטיקים של סופהרב, הם יצאו לא הרבה לפני. הם מכילים פחות ויטמינים אבל את מה שמומלץ ממשרד הבריאות אז אם זה זה או כלום, עדיף לי את זה..

יש את הברזל קומפלקס של סופר שיש לו חומצה פולי ובי 12 ואולי עוד משהו

לזה אפשר להוסיף מה חשוב לך

בחודשים הראשונים.

הגוף שלי פדוט פלט את זה החוצה

תבררו

בעיני היא מדהימה

אם זה נשמע לך מתאים אפשר לפנות לאפרת צור או לאמיתי מגד לקבל המלצות אישיות לפי האזור

אני עוסקת בתחום הטיפולי, ומכל מה שראיתי ולמדתי הגעתי למסקנה, שיכול להיות  בעיתי ללכת למטפל בשיטה X, לא משנה מה השיטה. במיוחד בתחום מורכב כמו טיפול זוגי.

מטפל טוב אמור להכיר כמה שיטות ודרכים ולהתאים את השיטה למטופל ולא את המטופל לשיטה, וטיפול טוב הוא לפעמים מיקס של כמה שיטות.

כשמטפל יודע רק שיטה אחת , לרוב זה אומר שהוא לא מקצועי מספיק. התחום הזה פרוץ. אפשר לקרא לעצמך יועץ זוגי אחרי שלמדת קורס של כמה חודשים.

כדאי ממש לבדק מה ההכשרה שלו.

יש יועץ זוגי, שלרוב למד קורס יעוץ בשיטה כלשהי, ולא תמיד יש לו רקע טיפולי.

ויש מטפל זוגי, שחייב להיות עם 2 תארים טיפוליים, ועוד,שנתים לימודי טיפול זוגי, והמון שעות פרקטיקום והדרכה.

מסייגת שאני מכירה גם יועצים זוגיים טובים, ומטפלים גרועים. אבל כדאי לבדק מה ההכשרה שלו ואם הוא למד ומטפל רק בשיטת גוטמן( אין לי מושג מהי), לא היתי הולכת אליו.

השיטה שיטה יפה מאוד. ונחשבת יעילה

תקראי את הספר שלו בתור התחלה,

באופן כללי ממליצה עליו (שמעתי המלצות ממטפלות בתחום)

זה נקרא 7 העקרונות לנישואים מאושרים, ספר חשוב ומועיל

אומרת יום כן יום לא...

לדעתי כבר הפריכו את זה ואומרים שגם אפשר כל יום.

אבל לפחות פעם ביומיים. 

אפשר יום כן ויום לא

כי הזרע שורד מספר ימים בגוף האישה

וכל יום זה קצת מתיש 🥴

שאר הזוגות בד"כ יכולים לחגוג כל יום.

רק שזה מתיש והופך למאד טכני אז פחות מומלץ

הזרע שנפלט ביחסים

"מיוצר" כ 3 חודשים קודם

בכל יום הגוף של הגבר מייצר כ100 מליון תאי זרע חדשים ואחרי כ70-90 יום הם מגיעים להבשלה ונפלטים ביחסים

ככה שיש מספיק זרעים בשלים לכל יום..

אבל כמו שכתבו

זה די מעיק כל יום..

אם לזוג זה בא בטוב אז בסדר

בטח עכשיו, כשנשים מהדרום והצפון גם באות ללדת בירושלים...

זה לא שיגרשו אותך אם לא תירשמי, אבל יכול להיות שתצטרכי להתעכב יותר מדי זמן בשביל הרישום, ואולי יגידו לך שאין מקום ויפנו לבית חולים אחר.

רפואי מקבל ככ הרבה כסף על כל יולדת מצידם תלדי בקבלה

אם נרשמים מראש הם כבר מכינים מדבקות ואת מופיעה במחשב אבל חוץ מזה זה לא חוסך זמן בקבלת יולדות

אם כל התועלת היא חיסכון בהכנת זמן המדבקות

מה הבעיה למלא מראש את הפרטים במקום להתחיל לתת אותם כשאת באמצע לידה?

(איזה שבוע אני, מתי נולדו הילדים הקודמים, איזה משקלים, אילו לידות ..... סתם פרטים שמעצבן לתת כשאני בקושי זוכרת איך קוראים לי. גם מספר זהות לא ממש הצלחתי לתת)

באחת הלידות שלי היתה תקלה במדפסת,

הכניסו אותי לחדר לידה ואמרו שתכף מביאים את המדבקות,

המדבקות הגיעו בדיוק כשהתינוקת יצאה החוצה.

לא אמרו לי כלום וממש לא לקח זמן הרישום

לפני שנה וכמה חודשים..

לא ידוע לי שזה חובה בכלל

מקסימום אם לא תרשמי יבקשו ממך את הפרטים בקבלה.

(מי שלא אזרחית/בעלה לא אזרח יתכן ויעשו לה בעיות אם היא לא נרשמה)

זה פשוט חוסך בירוקרטיה.

לוקח דקה להרשם לבית חולים, אני למשל נרשמתי לשני מתוך שלוש אופציות שיש לי..

כי זה דקה עכשיו, ואם יחסוך לי זמן אחר כך - מה טוב.

האמת שאפילו לא היה עמוס באותו יום.

אני לא מבינה את הקטע להרשם. אני התלבטתי איפה ללדת עד הרגע האחרון, אז נרשמים לכמה מקומות? איך זה עובד?

זה רק כדי לקבל את המדבקות עם שם ותז של היולדת כבר מודפסות ואת באה איתן לביח בעת הלידה

פשוט חוסך זמן ובירוקרטיה

פעם ראשונה ששומעת את המושג הזה 🤭

אז למה לא..

לידה קלה ותינוק בריא!

בנחת, בריאות ושמחה!!

מכירה את זה אבל

מזדהה לגמרי!

חייבת את ההפסקות האלו, וגם לאכול בזמן ומספיק... אם לא אז נגמרת לי הסבלנות...

שיחקו ביחד במשהו

אבל הלכתי לשטוף כלים

וגם המוח נשטף לביוב

סליחה חיפשתי דימוי

תמשיכי לשים לב לדברים שקורים לך ועוברים עלייך

וללמוד מהם ולגדול מהם ❤️

היה איזה ערב אחד שבלי שהתכוונתי צנחתי בספה באפיסת כוחות ופשוט הקשבתי לכל הבלאגן סביבי בלי לנסות לעשות יותר כלום

ותכלס זה נתן לי הרבה כוח, בנפש

פשוט להרפות ולהסתכל על כל מה שאני אמורה לעשות אבל לא יכולה כי אני רק בנאדם אחד וזה פשוט יותר מידי

(הייתי גם עם תינוק חולה בידיים, זה די הכריח אותי באמת לא לקום יותר לשום דבר)

אני לא עשיתי.

בעיני זה לא ככ שונה מלידה רגילה. אם זה לא לידה ראשונה

כן צריך לדעת שזה יכול להסתיים בניתוח.

כי בסה'כ ההתמודדות עם צירים היא זהה

כן צריך לדעת שיש יותר סיכוי לקיסרי וכלצמיני מאפיינים יותר בתפאורה- שלפעמים בחדר ניתוח נעשית הלידה וכו

אבל מה שהיתי רוצה במיוחד לתאומים זה הכנה להנקה- כי בזה כדאי ללמוד טכניקות ועצות להצליח

מי שרוצה כמובן