קמתי מבועתת מחלום מפחיד ופשוט התחלתי לבכות ואני לא מצליחה להרגע.
מתארת לעצמי שזה קרה (פעם ראשונה) בגלל המחשבה לחזור הביתה היום.
אני פשוט מתה מפחד לחזור הביתה ולפגוש מחבל.
אם פעם הייתה לי איזה מחשבה מפחידה כזאת הייתי מרגיעה את עצמי שזה לא רציונאלי ואצלנו אין מחבלים. אבל עכשיו גם אצלנו יש.
ועכשיו התקשר הבוס של בעלי.
מאוד מקווה שהוא לא מתכוון לחייב אותו לחזור. אני לא מסוגלת לחזור הביתה ועוד להיות בלעדיו שם.
ובעלי היה מאוד שמח לחזור הביתה ולחזור לעבודה אבל אני מפחדת ממש. וקשה לי עם הילדים סגורים ב4 קירות. וגם הילד הגדול ביקש לא לחזור עד שיגמרו האזעקות.
אבל בגלל שהוא מאוד רוצה אז אתמול בערב דיברנו על זה כדי להחליט (החלטנו שהיום לא) והבוקר התעוררתי מהחלום הזה.
מי יטפל בילדים שלי אם אני אאבד את השפיות?
מפחיד אותי ממש. הם צריכים אותי.
וכמה הטירוף הזה ישפיע על התינוק שבבטן?
ה יעזור לנו.
ועורכת-
עכשיו אחרי ששלחתי מרגישה לא בנוח.
בעלי בנס לא גוייס ומקווה שלא יגוייס בהמשך.
יש פה נשים שמתמודדות עם הכל לבד ולי לפחות יש את התמיכה שלו.
ולא יודעת למה זה גורם לי להרגיש לא נעים.
נקווה לטוב
(משלול אחד בטוח הגיע עם ערבי, השני אנחנו משערים שכך)
