יש משהו שאפשר למקר חוץ ?

לשלם עליו כסףכדי שהוא גם יוכל קצת להתאוורר?

ואלופה ממש שאת רואה את כל השפע שיש לך בתוך הקושי!

אולי אפשר להיעזר בעזרה בתשלום?

על אף הכותרת,

את מתחילה את הודעתך בעוד הכרת הטוב

ועוד נתינת מקום לטוב

ועוד תודה לה' על הטוב

ובתוך הכל נותנת גם מקום לקושי שקיים!

לא מתעלמת ממנו, מאפשרת לו את המקום שלו.

וגם אז מתגלה אישה מדהימה שמה7/10 רק לומדת ומתכננת להכיל, לקבל, לשחרר, להתכונן

ובאה המציאות

מציאות מורכבת

שלצד המלחמה וכל מה שהיא מביאה איתה

מתקיימת גם מציאות של ברכה עצומה של הריון חדש, של חיים חדשים,

שאותם החיים דורשים הרבה מאוד מהגוף והנפש כדי לרקום עור וגידים תרתי משמע,

והגוף עייף

עייף עייף עייף

וקורס

ואז לא נותר כוח לדברים אחרים.

ומטבע הדברים אותם דברים אחרים נופלים על האיש.

ואת ממשיכה להיות המקסימה שאת

ולהודות

ולהכיר בטוב

ולומר שהוא מקסים

ומדהים

ומכיל

ועושה

וכל מה שאת רוצה זה גם להיות אישה מכילה ותומכת

ואת מרגישה שאת לא

אבל יקרה, האומנם?

הרי נשמע שכל אחד מכם עושה ממש ממש את כל מה שהוא יכול!

עד הסוף!

ואת אהובה בתחילת הריון ב"ה

וכל הכוחות הולכים לשם

לא לריק

אלא ליצירת חיים פשוטו כמשמעו!

הגוף עובד

וממשיך לעבוד 24/7

מייצר חיים יש מאין!!!

וזה גבול היכולת שלו כרגע.

הוא באמת באמת עובד קשה.

ובנתינת עוד חיים לעולם ועוד ילד עבור שניכם את הכי מכילה והכי עוזרת גם לבעלך עצמו!

הרי תארי שזה היה הפםוך והוא היה מגדל כל ילד שלכם - נכון שהיית מוקירה לו תודה ורואה עד כמה הוא מכיל ותומך?

אז גם את!

אם תדמייני ששניכם מטפסים רגע על ההר שנקרא החיים

ובעלך היקר מטפס עם שק ששוקל טון בדמות המטלות שעושה כרגע

הרי שגם את מטפסת עם שק ששוקל שני טון בדמות ההריון והגוף שעובד נון סטופ.

שניכם סוחבים.

וזה קשה, נכון.

במיוחד בעלייה קשה.

אבל כשתגיעו לראש ההר יגיעו אתכם גם השקים היקרים. גם הילדים והחיים והאור והטוב שאתם עומלים עליהם יום יום.

ותאמיני יקרה

תאמיני בכוחות שלכם

יש לבעלך המון כוחות שכרגע יוצאים מן הכוח אל הפועל, וזה מדהים! גם עבורו!

לדעת שהוא יכול להיות שם עבור אשתו, עבור משפחתו, על אף הקושי והעומס - הוא זוכה להגשים את זה!

וגם לטווח הקצר אבל גם לטווח האורך - זה יחרט ויזכר אצלו שהוא משמעותי! שהוא תומך ועוזר! שיש בו כוחות ועוצמות!

זה משפיע ישירות על הדימוי העצמי לטובה ועל הכל בעצם.

וזה יקר.

מאוד.

בעצם הקבלה שלך ממנו - את מעניקה לו!

את מעניקה לו את המתנה הכי יקרת ערך בעולם - ההרגשה הנפלאה ותחושת הסיפוק מלתת!

תראי עד כמה את עצמך כ"כ כמהה לתת

(ושוב, את נותנת! את נותנים חיים!!! ונתת, ואת עוד תתני הרבה הרבה במשך כל חייך ב"ה!)

וכמה את יודעת עד כמה טוב להרגיש כאשר נותנים

לכן את עוד יותר יכולה לראות בחוש איך בעצם קבלתך את בעצם מעניקה לבעלך את אותה תחושה נפלאה של נתינה!

ולא רק זה,

את כם מעניקה לו תחושת ערך סיפוק ומשמעות

גם לעכשיו וגם לכל חייו! 

ותאמיני גם בעצמך יקרה

שאת עושה באמת כל מה שאת יכולה

ושאם היית יכולה עוד - היית עושה.

כמו שעשית כל חייך.

וכאשר תתאוששי - תוכלי עוד.

וכרגע כל ה100% סוללה מנוצלים ע"י יצירת החיים. הם עובדים. הם קיימים. הם מנוצלים עד תום.

את לא עצלנית

ואת לא כפוית טובה

ואת לא לא מכילה או לא תומכת

אלא את חרוצה!

ויוצרת חיים

ואת מוקירת תודה, ראי רק בהודעתך עד כמה!

ואת מכילה ותומכת בכל הנזכר למעלה ובעוד הרבה שאני בטוחה שאת עושה ועוד תעשי בחייך

ואת טובה

ממש ממש טובה

בדיוק כמו שאת ואיך שאת

אבל תודה ענקית על התגובה הזו.

אני במצב דומה לזה של הפותחת (רק שהוא עוד לא השתחרר), אבל כל פעם שהוא חוזר הביתה הוא עושה הכל בערך ונותן לי לנוח מלא וזה ממש מורכב לי.

המילים שלך ממש עשו לי סדר והכניסו אותי לפרופורציות.

תודה רבה!

ולפותחת-

מעריצה אותך על ההתמודדות ושאת מצליחה להודות בתוך הטירוף הזה.

אל תעמיסו לא עלייך ולא עליו.

זה יכול לצאת הרבה יותר יקר בהמשך.

תני לו את הזמן שלו לחזור לשגרה בקצב שלו סה כ"כ חשוב לנפש.

בד"כ תוך חודש או פחות כבר תעלו על הגל.

שרדתם חודשים שלמים, נשאר לכם עוד קצת.

אם יש סבא וסבתא בסביבה זה הזמן.

ואולי שווה לשתף בהריון מי שצריך על מנת לקבל עזרה.

אץ מרגישה לא טוב פיזית, מה שאת יכולה אץ עודה ומה שלא, לא. (מקווה ממש, אם לא ככה אז תשמרי גם על עצמך)

אבל נוא יכול עקרונית פיזית והרבה יותר קשה לעצור ולהיות קשוב לעצמך שהקושי שלך הוא יותר נפשי/ מנטלי.

תעשו הכל כדי לא ליפול למלכודת של השגרה השואבת, עדיף להוציא כסף לחינם עכשיו על בייביסיטר מאשר להתחרט על זה אח"כ.

אני כותבת לא רק על סמך ניסיון אישי, אלא לפי כל התגובות בפלוגה של בעלי והרבה שיתופים בפייסבוק וכו' וכמובן על סמך מאמרים מקצועיים.

לא שמעתי על מי שהתחרט על חזרה מבוקרת מאוד לשגרה

לפעמים הקושי צף בהמשך.

חבל לקחת סיכון.

הרבה יותר בריא לילדים להיות מול מסך, לאכול לא מסודר, ללכת לחברים או סבא וסבתא ולהיות עם בייביסיטר ולחיות בבית לא מתוקתק ואף מבולגן ומסריח במשך תקופה של שבועיים שלושה ואף חודש,

מאשר להיות עם הורים שמתפקדים חיצונית אבל לא ברור מה קורה שם פנימית.

מהניסיון שלי עדיף לתת לבעלך את המשימות שהוא יכול לעצור די במיידית כשלא מתאים לו.

למשל בא לו לספר סיפור, מעולה. לא בא לו לסיים את הסיפור, אז אפשר להסיח את הדעת של הילדים עם מדבקות או טושים עם נצנצים או משהו כזה והוא יכול ללכת להסתגר בחדר.

אותו דבר עם מקלחות. הוא יכול להתחיל לקלח אבל כשפתאום לו טוב לו, אפשר לשלוח ילד לישון לא מקולח.

אבל לא כדאי לעשות כמה דברים במקביל שלא יהיה אפשר לעצור באמצע כמו לבשל שלא ממש אפשרי להפסיק באמצע, יחד עם לקלח ילד שאי אפשר לא להוציא אותו או להלביש אותו.

כשלא תהיו מוצפים בעשייה הפיזית תוכלו להיפתח להכלה והקשבה פנימית ולהיות מודעים יותר לקצב שהנפש דורשת.

זה צריך להיות בעדיפות ראשונה כרגע.

ואם יש פרויקטים שאפשר להשהות כרגע לעוד חודש נגיד אז לגמרי תעשו את זה.

שמחים לעזור גם אחריו לתקופה מסויימת של חזרה לשגרה.

שווה לברר אצלכם.

ותודה על העלאה למודעות עד כמה זה חשוב.

כי לפעמים נראה לנו מבחוץ שהוא חזר ואתם מסתדרים,

ובעצם לך כבר קשה ואת רק מחפשת להעביר למישהו אחר אחריות, והוא עדיין לא חזר לגמרי.

בשעה טובה על ההריון והגיוס!

את מקסימה שאת רוצה לאפשר לבעלך נחיתה טובה חזרה לחיים.

יחד עם זה חשוב לדעת שלמרות שהם צריכים הפוגה והסתגלות משדה הקרב לחיים המשפחתיים,

עדיין לא נכון להם לך ולזוגיות להתייחס אליהם כמו נכים או אורחים.

(הופתעתי אגב לגלות שלא רק אני שזו הגישה שלי תמיד אומרת את זה אלא גם במסמכי המלצות שונים של הצבא זה מופיע).

תתני לו להחליט כמה לשחרר וכמה לעשות בהתאם לכוחות שלו, ותני לעצמך גם סופסוף להרפות ולהשתחרר אחרי כל התקופה המאתגרת הזו.

ושורה לסיום: עבור גברים, אישה שזקוקה להם והם יכולים לעזור לה ולשמח אותה,

משמעותי וטוב הרבה יותר מאשר אישה שלוקחת על עצמה מעבר לכוחותיה ולא מאפשרת לעצמה להשען❤️

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

וואוו...

חיבוק לך.

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.

תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?

היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?

אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה

בקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.

בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.

ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...

ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...

ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.

זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.

ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️

כי היא ממש ילדה טובה טובה.

פתאום נופחת עליי עם יציאות כ"כ מפחידות,שאני מאמינה לה-את סיעודית,זה טראומה לילדים שלך ועוד...

אח"כ עובר לה ,חוזרת להתנהג יפה.

ואני נשארת עם המילים והפחד שאני עושה לכולם צלקות...

ואשכנזים אין מה לאכול לא בארוחה מבושלת...

עכשיו היא מתוקה ומכינה לי ארוחת לילה כי אני מתה מרעב...לא יודעת איך להתנהל עם הקצוות האלו שלה...

אל תיבהלי ממה שהיא אומרת.

תעשי את השתדלותך, בכלים ובכוחות שלך.

ואל תדאגי, להרבה יש תקופות כאלו והילדים גדלים בסדר גמור, לא צריך לקחת ללב כל משפט שלה

נשמע שאת מתמודדת עם הרבה.

רק מילה לגבי המתבגרת

זה שלב שבו קצת חוזרים להיות ילדים בני 3

לכן ההתנהגות הקיצונית

לכן המילים הלא רלוונטיות בעליל

אני לא אומרת לך מה לעשות

רק נותנת מבט חדש כדי שלא תתערערי

כמו שלא תתרגשי מילדה בת 3 שתגיד "אמא את פויה"

ככה דיבורים של ילדה בת 13 לא אמורים לרגש אותך

אפילו שהיא נראית כל כך חכמה ומבינה, בוגרת ורגישה, גדולה וגבוהה

ברגעים האלה היא שוב בת 3 ואת אמא שלה

לא יראו כלום תלכי לרפואה אלטרנטיבית.

בדרכ לא מתלהבת מדברים כאלה, אבל לפני כמה שנים הבת שלי היתה חולה המון פעמים, בקופח לא ראו משהו מיוחד והרגשתי שזה לא תקין. לקחתי אותה לרפואה בתדרים וגילו מה הבעיה, עשיתי מה שאמרו לי וב"ה עבר לה עם תזונה ועוד כמה דברים טבעיים כאלה ... 

צריך לעשות לו? אני די מיואשת וחסרת אונים כבר

אנסה לבדוק על רפואה משלימה אם כי אני לא מאמינה בכלום חוץ מדיקור סיני

לא יודעת מה כבר בדקו.

כדאי לבדוק ברזל (לא רק המוגלובין), בי 12, לבדוק צליאק, אולי רגישויות למאכלים.

איך הוא אוכל?

יכול להיות שכדאי לפנות לרופא אחר, גם אם את סומכת על הרופאה.

כי אולי לרופא אחר יהיה פתאום כיוון חדש לבדוק.

אבל מצד שני, רופא קבוע מכיר את ההיסטוריה של הילד.

יכול להיות גם מהשקד השלישי וכל זה. לא ישן טוב אין לגוף אנרגיה לגדול. פלוס אסטמה פלוס מחלות. נשמע הגיוני שהוא לא גדל. אבל באמת מאודדדד קשוח.

תבקשי כמובן מהרופאה בירור עמוק. 

איך הוא אוכל בכללי? תזונה טובה? אוכל ארוחות מלאות או בלי תאבון?

אולי לבדוק גם תזונאית בשבילו? 

היה אוכל טוב הכל, לא בררן בכלל אבל עכשיו הוא בלי תיאבון, אוכל כפית -2 ואומר "לא בא לי" ככה על הכל. לקראת הערב נפתח קצת התיאבון אוכל חביתה ופרי וזהו

זה היה הרבה לפני המלחמה ככה שאין קשר ועכשיו זה ממש נראה שהוא רזה וירד במשקל

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה

בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

הילד פשוט קטן

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

הגדולה לקחה אותה ל"טיול" ברחבת הבניין, ואחרי כמה סירובים היא הסכימה ללכת ואפילו לרוץ

אז @שושנושי הגיוני שזה יקרה בקרוב אצלכם

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

קודם כל - ברכות על ההיריון!!

ב"ה יש הריון!

וכל הכבוד שטיפלת עצמך ולקחת תרופות הרגעה.

בתכל'ס :

דברי עם המכון הטרטולוגי בחיפה, הם נתונים ייעוץ לזה. יש כדורים שאפשר בהריון.

מניסיון אישי - אני כידוע מתמודדת ocd (הפרעה טורדנית כפייתית) וגם היו לי דיכאונות בעבר.

לוקחת באופן קבוע "בריכת כדורים"...

ו- ההריון של הבן שלי (בן 4) היה בהפתעה

וגם אני דאגתי מה יהיה...

המכון הטרטולוגי אמר שזה בסדר, במקרה שלי ההמלצה היתה גם לקחת חומצה פולית במינון מוגבר בשליש הראשון. אם לא עשית את זה - בלי לחץ!

ב"ה היום הבן שלי בן 4, מהמם וחכם מאוד.

שורה תחתונה

את הכי חשובה!

מעולה שטיפלת בעצמך!

וגם העובר יהיה בעז"ה בסדר.

מזל טוב!

המשך הריון רגוע ובריא.

מציינת שהמשכתי לקחת את התרופות לאורך כל ההריון.

ב"ה ילדון מתוק וחכם ממש.

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

תקשיבי אין דבר כזה מכרנו את הבית.

לא מוכרים בית, מוכרים חמץ.

מכרתם את החמץ בבית, הבית עדיין שלכם ואפשר להכנס אליו.

החמץ לא ברשותכם ולכן אפשר לראות אותו.

המטבח לא מוכשר, אבל אפשר שאחד מכם יסע לבית יארגן יסדר (מה שאסור זה כזית חמץ. אפשר להגיע לזה בסידור נורמטיבי של בית. להתמקד בצעצועים), יכסה ויכניס את החמץ, יסגור את הארונות מטבח, יכשיר את השיש והכיורים, ותהיו שם ותאכלו אוכל לא מבושל או שתקנו טוסטר אובן/כיריים חשמליות וכלים זולים לעכשיו.

לא להיט לא לכתחילה אבל זה כבר לא שלב בחיים שהגיוני לעבור מה שאת מתארת שאתם עוברים

נשמע באמת ממש לא קל. תודה ששיתפת בפורום!

עצות שחושבת עכשיו -

מה עם אוכל קנוי? לארוחת בוקר/ערב

אפשר לקנות חבילת מצות, ממרחים, שימורים, מוצרי חלב וכלים חד"פ. זה מתאים?

(מניסיון של כמה שנים שנסענו לליל הסדר

וניקינו את המטבח בלי להכשיר, ואכלנו ככה בוקר/ערב והיה סבבה.

לצהרים אפשר פסטרמה וקטשופ....

ואולי אתם יכולים לצאת לפיקניק/טיול קטן/גן משחקים נחמד?

ולגבי הכותרת

שוב חיבוק גדול!

נשמע שכן עשיתם החלטה נכונה - לסגור את הבית בגלל שלא היה זמן וכח להכשיר.

אל תאכלי את עצמך על זה.

עכשיו חשוב שתשמרי אנרגיה.

אולי אפשר להתקלח אצל חמותך?

אבל הולכים רק פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב, ואולי מחר יקפיצו אותנו ברכב או שניקח מונית לכיוון אחד.

אפשרי אצלכם להישאר אצל חמותך יום שלם?

אנחנו כן מתקלחים בדירה, אבל אם היה צריך הייתי לוקחת שקית או תיק עם כמה בגדים ומתקלחים אצלה. לילדים אני גם ככה לוקחת בתיק עגלה טיטולים ובגדי החלפה.

בדירה יש לנו קצת מאכלים שלא דורשים הכנה וכלים כדי לאכול בבוקר כזה עד שזזים, או אם בעלי יקום מוקדם לתפילה ונהיה רעבים עד שיחזור. ושאר היום אוכלים אצלה אבל בלי לחזור באמצע לדירה.