הריון שני, שבוע 19+4 ב"ה.
לאחרונה מרגישה המון התקשויות של הבטן מלוות בכאב.
בהריון הקודם היו לי מלא צירי בריקסטון היקס אבל מאיזור חודש שביעי והם לא היו כואבים ככה (לפי מה שזכור לי)
זה משהו רגיל שקורה? דורש בירור?
התור הבא שלי הוא רק עוד 3 שבועות
הריון שני, שבוע 19+4 ב"ה.
לאחרונה מרגישה המון התקשויות של הבטן מלוות בכאב.
בהריון הקודם היו לי מלא צירי בריקסטון היקס אבל מאיזור חודש שביעי והם לא היו כואבים ככה (לפי מה שזכור לי)
זה משהו רגיל שקורה? דורש בירור?
התור הבא שלי הוא רק עוד 3 שבועות
חשוב, כי אם יש קיצור צוואר זה מצריך השגחה ולפעמים גם טיפול
בהצלחה
הכוונה היא במיון?
או אצל רופאת הנשים? כי זה ממש סיוט התורים שם, הכל מלא
מקסימום יפנו אותך משם למיון
תרגישי טוב ובשורות טובות!
ולשתות הרבה,לפעמים בחורף לא שמים לב שמתייבשים.
לי אגב צירי בריקסטון הקדימו בהריונות הבאים.
תרגישי טוב!
אולי קצת אאוטינג😅
אבל מכירות מקום כזה באיזור אשקלון?
אבל לא אשקלון כי מפחדת
אני בכללית
במרכז בריאות האישה של כללית(במתחם הסיטי)
את יכולה להגיע לרופא מיון שם מ8:00
יש לך בכללית מוקד רפואה דחופה לנשים?
היה לי כזה בשבוע יותר מתקדם (33), אמרו לי שזה רק פעילות רחמית ולא צירים אבל מאוד חשוב לבדוק את אורך הצוואר.
תרגישי טוב!!
מה אומרות:
כשזה בעיטות קטנות וקצביות- מה זה??
(גיהוקים? אין מצב.. זה ממש מורגש חזק.. ברור וקצבי..)
כשכל הבטן זזה- אוקיי, הבנתי שהוא כולו זז..
(שבוע 33+4 ככה..)
יכולים להיות מורגשים ממש חזק
הסימן זה שזה חוזר על עצמו כל כמה שניות
יואב איזה כיף זהההה
למה למה למה
במקום "להנות"-
אנחנו תמיד שנות דגש על;
אוי כבד לי לקום
אוי אני הולכת כמו ברווזה
אוי למה אני לא כבר בתשיעי
אוי למה אני צריכה לשים לב לסוכר שלי
ואוי ולמה, למה אין לי אוכל מוכן במקרר כשאני רעבה.. ואין לי כח/ חשק לבשל...
😆
למה כשאת לא בהריון
את רוצה להיות בהריון
ולמה כשאת בהריון-
את רוצה להיות כבר אחריי????
תהני מהזמן!!!
(אומרת לעצמי, כן?)
😅
אני בעבודה תמידית על זה...
זה איכות חיים להנות מהרגע
להתמקד בהווה ולנצל אותו במקסימום
אבל את דוגמא לעבודה עצמית וצמיחה אישית
ממה שאני קוראת בשרשורים שלך,אלופה!
מעניין אם זה גיהוק
כי ממש מורגש עם היד בום בום שכזה..
וזה לא למטה אלא במרכז הבטן..
שלום בנות,אני צריכה לדחות ביוץ ביום יומיים.
קיבלתי מהרופאה אסטרופם.
היא אמרה לקחת למשך 5 ימים, 2 פעמים ביום, 2 מ"ג כל פעם.
זה נשמע לי הרבה, ובהתחשב בעובדה שאני לא הכי אוהבת כדורים, אשמח לדעת האם לדעתכן אפשר להוריד במינון ועדיין יהיה אפקטיבי?
ראיתי שיש בנות שלקחו למשך 3 ימים, או כאלה שלקחו רק פעם ביום. תודה רבה
אולי יש לך דרך להתקשר אליה לשאול?
או שיבואו בנות שמבינות יותר.. ממה שאני מכירה מעקב זקיקים ובדיקות דם זה הבירור הראשוני לפני תרופות.
בהצלחה רבה רבה!!!
אותו מינון וצורך שלך.
כן נתנה מעקב זקיקים. האמת לא הלכתי בגלל סיבה אחרת החודש אבל אני מזהה אצלי את הביוץ בתכלס ובאמת זה עבד ונדחה בשלושה ימים (אמור להידחות לפי מספר הימים שאת לוקחת).
לא יודעת עוד אם מחזור או הריון כי עוד בשלב ביניים.
אני קיבלתי אסטרופם פעמיים ביום, כל פעם שניים
החל מהיום השלישי של המחזור עד הרבה אחרי ההחזרה
זה היה במקביל למעקב זקיקים, אין לי מושג מה הייתה המטרה
כי כנראה הביוץ נדחה ככה עד אין סוף חחח
מעולם לא שאלתי מה המטרה
גלשתי כי נזכרתי שגם אני קיבלתי אסטרופם..
תכננתי קנייה גדולה לנסיכה שלי בשיין ואז הגיעו השמועות... הקנייה בוטלה והקטנה עם בגדים של אח שלה ועוד קצת וורודים במחירים המופקעים של הארץ
אז נכון זה מותרות ובה שיש לי מה להלביש לה בכלל
אבל רציתי שמלמלות יפות ואוויזרים חמודים
זה כזה הפרש גדול..? לא מזמינה לילדים משיין בדרכ
האמת שכן הייתי מזמינה אם צריך
לא חסרים אנטישמים. לפחות נהנה מהמחיר אם גמככה לא מפרנסים עסקים ישראלים.
לגיל הזה בקבוצות "אמהות לא אוגרות"
בטוחה שבע"ה אם תכתבי יציעו לך..
יש לך קישור לקבוצה כזו או לעזור לך להשיג?
לק"י
ולשאלתך, יש מבצעים בחנויות, יש באזרים לא יקרים.
בגיל הקטן יוצר קל למצוא.
בהתחלה החרמתי ולא הזמנתי סל שהיה וקניתי בארץ. אבל בסוף הגעתי למסקנה שיש לנו הרבה שונאים. לא היו חסרים גם פרסומים רעים על אתרים אחרים.
אז או שמחליטים לא לקנות מחו''ל או שאין עניין דווקא לא משיין. גדול עלי לא להזמין מחו''ל. אז הזמנתי משיין. היו שתיים. השניה הגיעה אחרי הרבה זמן. לא בטוחה כמה אבל יש מצב מעל חודש. והראשונה (לפני זו שהגיעה) עוד לא ובדיוק קבלתי הודעת עיכוב.
אז קחי בחשבון שאם זה בגדים שאת צריכה עכשיו פשוט אין טעם. לתחושתי וזו כן נקודה לרעתם ממש- הם לא מתאמצים מספיק בכלל. עובדי שמעלי אקספרס המצב יותר טוב (גם ארוך מהרגיל אבל).
אגב כרגע משלוח חינם רק מעל 400. כשאני הזמנתי היה מעל 160. אין משלוחים חינם בראשון כמו שהיה.
קיצר תכלס בגדים לילדה- לכי לחפש סיילים. לדעתי מחירים כבר ירדו. וירדו יותר משמעותי בחודש הבא (ושיין לא יגיע לך קודם). או ללכת לחנויות זולות מלכתחילה סטייל ביגוד. המלצה נוספת- חנויות יד 2. תקשיבי שקניתי השבוע שתי חצאיות מעלפות לבת שלי ב- 15 כל אחת. ובכללי בחודשים האחרונים ג'קט ג'ינס, שמלת שבת לי, יום חול לי, מעיל לילדה שנראה חדש ושווה ברמות, מכנס ג'ינס לקטן. קיצר ברור שזה מזל כי אין לך ערמת מידות והכל. אבל שווה ניסיון פעם פעמיים בעונה.
גם משלוח חינם מסכום גבוה וגם עיכוב במשלוח
בגדים לילדים דווקא לא הייתי מזמינה משם,
אבל הרבה פיצ'פקס כמו גומיות, סרטים, גרביים לשבת, ואפילו נעליים, דווקא כן. לזה ספציפית עוד לא מצאתי תחליף נוח...
ביוטיקייר ומקס סטוק ממש עונים אצלי על הצורך.. וזה ממש לא יקר. שיין יותר זול מהם?
בעלי קונה הרבה באינטרנט אבל נשמע לי מוזר להזמיןגומיות וסרטים
עלו בסביבות 8 ש"ח לשני זוגות.
גומיות וסרטים גם במחירים מצחיקים ממש
וכל הכיף שלי היה להזמין בנחת באינטרנט.
לצאת לסקארה זה נחמד מאוד אבל מגיעה לעיתים רחוקות וכמעט תמיד צריכה להזדרז, לא אותה חוויה בעיני
בשיין היה לי ממש כיף( והצד השלילי זה שזה גרם לי לבלות הרבה באפליקציה ולהזמין יותר ממה שאני צריכה),
אלי אקספרס בעיני שונה ולא כיף, קשה לי להסביר ( ובתכל'ס זה כנראה שינוי לטובה שאני לא מזמינה דברים מיותרים 🙈)
ויש מסחר ענק והם באמת זולים יותר מפה
אבל אם לא אז קונים בביוטיקר, רק שזה לא תמיד ממוקם באזור שנח להגיע אליו
וגם ככה הבגדים שלה דקים
ולא מתאימים ממש לחורף
יותר למעבר.
יש בודדים שהם באמת פוטר
ישלך שמלות בקווי, הוניגמן,זארה, קסטרו.
במחירים ממש זולים
היום ראיתי גם בדלתא חמודות ליום יום ב50 שח.
משום אתר בחו״ל, אף פעם.
יש הכל בארץ, יש הרבה פעמים מבצעים (סוף/ טרום/ באמצע עונה)
יש בגדים ומוצרים איכותיים באתרים בארץ שמחזיקים הרבה ומשתלמים הרבה יותר.
וגם זה עיקרון בשבילי לפרנס כמה שיותר את העסקים במדינה, אני מרגישה שזה גם עושה ברכה בכסף.
ועכשיו יותר מתמיד הרבה עסקים במצוקה, זה ודאי הזמן לרכוש פה ולא מחו״ל.
זאת שמביאה הזמנות זולות מאליקספרס ועוד, הודיעה שבגלל הח'ותים היא מפסיקה להגיע לישראל.
אז לא
מה עושים עם זה
מה לבדוק
ואחריו: ברזל
פחמימות וסוכר גם מעייפים..
היה לי גם... כנראה המוח רוצה לברוח מהמציאות. וגם לאכול כבד עוף, שווארמה נקבה, סלט חסה עם מיץ לימון ואגוזי מלך.
שיהיה לך מלא כוח💪
כל העוף שאמרת אנחנו לא אוכלים...
חסה אכלתי היום
איך בודקים ברזל ובי 12?
בהצלחה!
הלכתי לישון
זה כן עוזר אבל אני מרגישה שזה לא מספיק...
אני אבדוק מה איתי.
תודה!
סביבות כמה ימים ככה
אבל היום הייתי במצב שהייתי לא מרוכזת כמו שאני כן רגילה, וגם יצאתי מוקדם מהעבודה שזה חריג ממש.
אני אף פעם לא יוצאת לפני העובדות האחרות.
אני עברתי קורונה פעם אחת, (שידעתי.. היו פעמים שאולי חליתי ולא ידעתי) ולא היה לי שום תסמין שקשור לצינון, שיעול, טעם וריח.
חולשה לא מוסברת ועייפות מטורפת.
בלי שום תסמין נוסף.
(לא שיש משמעות היום לקורונה, אבל הלחיץ אותי שאני ככה אז בדקתי)
קטן בן 5 חודשים מקבל בקבוק פעמיים בשבוע כשאני בלימודים.
בהתחלה עם בעלי וגיסתי ששמרו עליו היה אוכל ממש יפה.
לפני כחודש התחלנו עם מישהי ששומרת עליו בבית שלה והוא מסרב לגמרי לגמרי לבקבוקים. אוכל מנות ממש קטנות (40-80) ולא מסיים מנה של 110, מסכים רק הנקה.
מישהי שהיה לה ככה והצלחה להתגבר?
ניסינו 2 בקבוקים שאת שניהם הוא הסכים בהתחלה ועכשיו ממש לא. גם בעלי ניסה לתת לו שוב וגם גיסתי ולא הצליחו. אוכל יפה מנה קטנה ואז צרחות אימים.
אציין שגם בהנקה הוא לא אוכל הרבה, בערך 4-5 דק מכל צד ואז מתנגד. הוא מטופל עם חדש לריפלוקס
ובימים שהוא מקבל בקבוק בסוף זה יוצא מנה אחת או גג שתיים שהוא צריך לקבל, תוהה לעצמי כמה זה קריטי שיאכל מנה קטנה באותו הזמן ואז אשלים בהנקה. כואב לי לחשוב על הבכי אצל המטפלת, גם אישה זרה וגם צורת אכילה שונה ובסוף הוא אולי אפילו ממש רעב.
עכשיו בעלי שעה ניסה לתת לו, אכל 40, אני הגעתי ניסיתי לתת לו עוד ולא הסכים בכלל ונרדם
זה שלקח בהתחלה לא עוזר לצערי
מנסייון כואב של סרבנים
רק בקבוק של לנסינו עזר.
גם אצלנו בהתחלה למדה לקחת בקבוק, ואחרי הפסקה קצרה לא הסכימה לקבל שום בקבוק בשום פנים ואופן. עד שקניתי בקבוק של לנסינו ובא לציון גואל🙂 ממליצה לנסות!
(אגב, לאחרונה שוב היה איזה שבוע שהיא ממש סרבה בתוקף לבקבוק. אבל אכלה מרק והיתה רגועה כמעט כל היום אז לא נלחצתי. ואז יצאו שתי שיניים והכל הסתדר).
אני מרגישה תקועה אז פונה לחכמת הנשים הטובה שכאן.
הנושא: שותפות בני המשפחה בניהול הבית
הנתונים: התיק הזה של ניהול הבית על הכתפיים שלי. כבד לי. גם כשיש צורך או רצון להניח אותו לרגע אצל בני הבית זה לא מצליח. התיק ננטש ואני סובלת. מוכנה גם להתחלק בכובד בעזרת תיקים של אחרים אבל זה כל הזמן נשאר בתחום אחריותי ואם אני לא על זה אז זה לא עובד..
התסכול קיים יותר כמובן בסוף השבוע כשיש עומס משימות ואין לי שום גיבוי..
יש ילדים גדולים יחסית ובעל עסוק.
דוגמאות? בבקשה.
איפוס בית בסוף היום. לא צריכה בית מלון אבל כן להביא למצב שנעים לפתוח בו את היום הבא. נקיון שיש וכלים, הרמת חפצים מהרצפה, סידור כסאות סלון מסביב לשולחן, טיטוא למטבח לפחות, איפוס חדר האמבטיה ההפוך ועוד..
זה רק עלי. אלא אם כן מכריחה אנשים לבצע משימות ספציפיות. ואז הם עושים את מה שביקשתי במסכנות וברמת ביצוע מרושלת..
הכנת אוכל לשבת. ביקשתי, אמרתי ופירטתי את רמת היכולת שלי השבוע (אני חולה) ואת הצרכים והמשימות.
לא הועיל. יש הרגשה שכולם יודעים שבסוף אני אדאג שהכל יקרה. ועל חשבון הבריאות שלי והשפיות שלי..
יש עוד הרבה אבל כבר הארכתי..
אני מנסה למצוא מקום באמצע בין לקרוס תחת עול המשימות לבין לצעוק שנמאס לי ולהרים את כולם בכח על הרגליים (מה שקורה מפעם לפעם) ואז כולם נפגעים מההתפרצות ואני מרגישה נורא עם עצמי.
אני מדברת גם על חינוך הילדים וגם על שיתןף הפעולה עם הבעל. מה אני מפספסת?
כבר עשינו תקופה של מבצעים וטבלאות. עזר לזמן קצר רק ע"מ לקבל פרס ודעך.. לא הצלחתי להכניס שינוי הרגלים. וגם זה דרש ממני ניהול מתמיד..
הותשתי. אין לי כח להמשיך לבד ואין לי כח לכעוס על זה שאף אחד לא רואה את המשימות השוטפות האלה כחלק מסדר היום שלו.. ברמה של 5 דקות עזרה.
הצילו.
מרגישה את הכעס עולה לי ולא רוצה להגיע לשם..
ראיתי שאם מדי פעם אני מבקשת לקחת את המכתבה כפרויקט ולסדר זה עובד לי יותר מאשר לדרוש את זה יום יום.
אבל כנראה אני סבלנית לבלגן כי אותי ההורים חייבו לסדר ולנקות. ואחותי, שהתמרדה, היום היא לא תתן לעצמה לישון אם לא הכל במקום ונקי... לכן אני לוקחת את החינוך יותר בקלות...
לא שותה קפה כבר שבועיים רק שוקו חם (ואני חסידת קפה מושבעת)
אין חשק מיני בכלל (ואני בדרך כלל ממש ממש בקטע)
השמפו עושה לי מסריחחח (ואני זו שבחרה אותו בסופר)
ופתאום מוקסיפן עושה לי אלרגיה!! ולקחתי כבר כמה פעמים בחיי ולא היה כלום!
ובדיקה שלילית. ואחריה גם מחזור.
אבל כלום לא עובר..
אני רוצה את הקפה הטעים שלי😫😫😫
ולכל הקפה יש טעם מגעילללל
אפילו קניתי עוד בדוקה ועשיתי עכשיו כי אמרתי אולי זה דימום השתרשות אבל יצא שלילי…
או שאולי וירוס אחר?

הם מקסימים וחמודים ההורים שלו. אין לי חס ושלום שום ריב וכאלה. אבל וואלה.... אין. לי. כח.
אני בסוף לא מרגישה שם הכי בנוח. גם ברמה הטכנית של הבית, האוכל וכאלה. וגם ברמה של אני צריכה לשים פרצוף של "אני בסדר" כי לא יודעת איך להסביר... הם לא סגנון שמכיל את ה"לא בסדר".
אני יודעת שאפשר לדאוג שיהיה יותר נעים, אם אני אכין אוכל למשל (אבל אין לי כח לזה בכלל)... אבל באופן כללי אני כל כך שומרת על כוחותיי. לילדים ולתקופה הארוכה שעוד לפניי (באופן רשמי הוא לא משתחרר לפני פסח, וזה מינימום...)
ולהיות אצלם פשוט שואב את כוחותיי כמעט תמיד. בלי קשר למלחמה. זה מאמץ מנטלי ופיזי.
בעלי מהמם והוא ממש מבין אותי. ובכל זאת יש לי מצפון... וואלה הוא ראה את ההורים שלו פעמיים לגיחות קצרות מאז תחילת המלחמה. אבל הוא היה סה"כ 3 שבתות בבית. ואני לא מוכנה לוותר על שבת איתו לבד כדי ליסוע להורים שלו... ומצד שני ליסוע לבד עם הילדים זה גם מדכא.
מה אתן עושות?
גם איתו וגם בלעדיו
גם לי לא היה הכי נוח אבל היה לי חשוב.. וזה היה השקעה כי הם גרים רחוק
אז אני נסעתי פעמיים לבד להורים שלו כי הם גרים קרוב אלינו ולא היה לי כוח לנסוע להורים שלי.
ההורים שלו ממש מקסימים והילדים ביקשו לנסוע אליהם. אבל ברור שזה שבת שהייתי בה פחות בנוח כמו אצל ההורים שלי.
שבת אחת נסעתי אליהם איתו כי לא היה לי כוח לבשל ורציתי שבעלי ינוח ואצלם הוא נח יותר טוב.
בסוף אם את נוסעת צריך לנסוע בראש טוב ולדעת שלא בטוח שיהיה מושלם ולנסות לשאוב כוח ממה שאפשר.
גרים רחוק שעתיים וחצי נסיעה באוטו
ואני בלי רשיון ורכב.
אוטובוס לא באה בחשבון לבד עם קטנים.
הלכתי להורים שלי כל פעם או שמזמינה את ההורים שלי אלי
ואין לי מצפון
מרגישה שם מאוד בנוח
אין לי בעיה להיות שם לבד
אבל יותר נוח לי אצל ההורים שלי
אני בגישה עכשיו שאת כל הכוחות שיש לי אני מרכזת בי בילדים.
המרחק מפה עד ההורים שלו זה אותו מרחק מההורים שלו לפה
ואם הם מתגעגעים לילדים- הם מוזמנים לבוא בשמחה (והם גם עשו את זה)
בהתחלה הייתי נוסעת יותר עכשיו כמעט ולא..
אין לי כוחות לארוז, להכין אוכל וכו'.. בחזור מוצאש עם הילדים וכל הציוד...
ושבת שהוא בבית גם אני לא מסכימה כי הוא מגיע פעם בכמה שבתות
כנל הוא הגיע לגיחות קצרות בודדות להורים שלו
אבל זה שואב ממני המון כוחות
אפילו לנסוע למשפחה שלי לשבת גם קשה לי..
אצלי כל פעם שחמותי מזמינה לשבת כבר אני מתפדחת להגיד שלא מתאים.. והם לא כאלה שיבואו אלינו להתארח..
קפצנו פעמיים באמצע שבוע באפטרים שהיו לו.
אני לא בטוב ובנוח איתם, אז לבד לא בא בחשבון, ושבת גם אצלנו יצא רק 3 פעמים ואין מצב שאני "מבזבזת" את זה על ההורים שלו😅
מורכב ממש
אצלינו גם הקשר מורכב לצערי וממש לא פשוט לי שם.
אחרי חודשיים שממש נמנעתי אמרתי שאני פשוט יעשה את זה גם אם זה יהיה 25 שעות של סבל ויצא ידי חובה, בשבילם..
השם ראה את רמת ההשתדלות שזה דורש ממני וב"ה ברגע האחרון (ממש 3 דקות לפני שקיעה) בעלי נכנס הביתה (שלהם). הייתי בהלם, זה לא קרה מתחילת המלחמה שהוא היה אמור לסגור וחזר. אמרו לו שבגלל שהבית של ההורים שלו *יחסית* קרוב לבסיס הוא יכול להיות בכוננות משם. ממש שמחתי והרגשתי חיבוק מהשם על זה שעשיתי את ההקרבה הזאת בשביל כיבוד הורים למרות שזה היה לי ככ לא פשוט. בסוף הוא היה עד 2 בצהריים של שבת, ממש רוב השבת.. אז ב"ה היה בסדר גמור.
מבינה מאד מאד את הקושי וכל מה שתחליטי הוא באמת בסדר גמור והכי מובן שיש.
(אגב, אח''כ יצא לנו קצת הפוך, בעלי היה אמור להיות בבית ומאד ביקש לנסוע אליהם, הסכמתי למרות שממש לא רציתי (כאמור יש לנו שם מורכבות משמעותית) ובסוף הקפיצו אותו בליל שבת והיתה שבת מזעזעת בכל קנה מידה... הוא חזר במוצש רק כדי לקחת אותנו הביתה כי בעצם הוא הוקפץ כן הרכב ולא היה מצב אני נתקעת שם ואיך שהוא הגיע התפרקתי בבכי... היה ממש קשוח אמאל'ה...קיצור הזה ממש יכול להיות לכל הכיוונים)
ויאו איזה אאוטינג עשיתי לעצמי פה השם ישמור בבקשה לא לזהות אותי🙈🙈🙈🙈
חיבוק ענק!!
אני אפילו לא יכולה לדמיין את הקושי שעברת כשהוא לא היה שם איתך...
את פשוט מלכה. גם בלי מורכבות משמעותית זה קשה ליסוע בתקופה כזאת למקום שפחות נוח ודורש מאמץ... ועוד עם הנתונים שלך, ואז את גם מתגברת ונוסעת בכל זאת בשביל לכבד אותם! פעמיים!!
אמאל'ה איזו השראה בחיי.
ברור לי שהקב"ה מפנק אותך עם שכר רציני על זה....
נסעתי פעם אחת.
חשוב לי שהילד יראה גם את הצד שלהם והבני דודים.
סבתא של בעלי שגרה קרוב לחמי וחמותי ממש מתגעגעת ואין לה כ"כ יכולת לבוא אלי.
הייתי הולכת יותר אם הם גרים קרוב יותר. אין לי רכב ואין לי כוח לנסיעות באוטובוס
הם ממש מקסימים, מרגישה שם בנוח (זה קרה רק אחרי שנולד הילד.. אחרי 8 שנים), האוכל טוב, לא צריכה להביא כלום. פשוט לבוא.
בעלי היה פעם אחת שבת בבית מתחילת המלחמה. אבל רואה אותו במהלך השבוע בלילות ולרוב יש לו יום חופש בשבוע.
אני חושבת אבל שבמקרה שלך את צריכה לעשות מה שטוב לך. אנחנו חייבים לשמור על הכוחות שלנו.
פחות להתחשב באחרים
זה באמת קשה..
אפשר באמת להציע להם לבוא אלייך לביקור במהלך השבוע
בגלל הצבא (מקווה שלא עושה לעצמי אווטינג) ושם למדתי על בשרי שנסיעות להורים שלו זה רק לפי רמת הכוחות שלי.
יש לי כח ושמחה ליסוע לשם? מעולה.
אין לי את הכח? מתנצלים, מציעים להם לבוא לביקור *קצר* אצלי בבית או אצל ההורים שלי (תלוי אם מתאים להורים) או להיפגש במקום שיכול להתאים לי ולא ידרוש ממני יותר כוחות.
הכוחות שלך צריכים כרגע להישמר לילדים ולשפיות של הבית, אין שום סיבה להוציא אותם על דברים אחרים.
ושבתות לבד זה זמן זוגי חשוב ביותר. אם הוא לא חוזר הרבה שבתות (וגם אם חוזר כל שבת אבל לא נמצא כל השבוע, אבל בטח אם לא חוזר הרבה) אני לא חושבת שצריך לוותר עליו אם זה קשה לך.
ואחרי שהמלחמה תיגמר בקרוב בשמחה גדולה ובניצחון גדול- תשתדלו ללכת אליהם יותר 'להשלים' את הפער.
***כן מסייגת שחשוב לראות איך הוא כן רואה אותם מידי פעם, במיוחד אם הוא בתפקיד קרבי- כי גם הם דואגים ומתגעגעים. זה לא חייב להיות שבת שלימה. אבל אפילו כמה דקות או שעות...
כמובן תלוי גם בצורך, ברצון ובכוחות שלו.
אני נוסעת כל שבת שהוא לא נמצא להורים שלי (וזה די הרבה).
קשה לי להיות שם לבד, בטח בשבת.
הוזמנתי פעם אחת, אבל דחיתי את ההצעה. מה שכן, יש לי 2 גיסות שהיו שם לבד, אז ברור לי שזה מוציא אותי לא הכי בטוב...
ונכון שיש מצוות כיבוד הורים
ונכון שהורים זה סופר חשוב
אבל הזוגיות שלכם היא הבסיס להכל
פעם שמעתי מאחת הרבניות שהבן שלה היה נשוי בסדיר, היא פשוט אמרה לזוג אם אתם מרגישים צורך להיות לבד אל תבואו גם חצי שנה!! בלי טיפת התנצלות הבית שלכם יותר חשוב. וזו באמת גבורה של אמא.
הביחד שלכם נותן לך ולו כוח לשאת את התקופה הזאת.
והכוח הזה הוא הדלק.
אז יש תקופות מאתגרות יותר, וזה בטח לא קל להורים אבל במלחמה עושים גם החלטות לא קלות. ובמאזן הכוחות שלום הבית שלכם עדיף על כיבוד הורים כרגע.
כמובן שזה לא שחור ולבן ואפשר להוריד מינון לרווח ביקורים ולא לא להגיע בכלל. אבל כן רציתי להשמיע את הקול הזה שיש לגיטימיות גדולה להשקיע כרגע את מעט הכוחות דווקא בבית למרות שזה בא לצערנו על חשבון ההורים.
מכל מיני סיבות, הם מקסימים ואני אוהבת אותם מאד ובשגרה נוסעים לשם בכיף פעם בשלושה חודשים בערך. עכשיו לא כי אני שומרת כל טיפת אנרגיה וסבלנות שיש בי לילדים. הם זקוקים לי חזקה ושפויה ומה שמחליש עכשיו לא יקרה, עם כל האהבה והרצון לכבד.
בע"ה יבואו ימים שקטים ושלוים, בעלי יחזור הביתה וניסע אליהם בשמחה גדולה
זה לא הזמן לאתגר את הכוחות שלי.
יש מלחמה היא תיגמר והכל יהיה בסדר.
גם בקורונה לא נפגשנו חודשים שלמים והתקופה הזאת עברה.
אם זה גוזל כוחות לא חייבים.
הם מסוג האנשים שמסוגלים לבוא לקחת לבלות ולהחזיר אותם הביתה?
אם כן אולי זה גם יהיה לך טוב יום אחד של שקט.
התינוקת כבר בת שנה, עלתה תמיד מאוד לאט במשקל ובחודשיים האחרונים תקועה על אותו משקל. מה אני לא מנסה.. כמה אני משקיעה... ואותו דבר.
את החיים שלי אני משקיעה בשבילה וזה פשוט מדכא לא לראות תוצאות..
היא כל כך חיונית ופעילה ושמחה טפו טפו ממש ילדה מהממת ועושה הרבה נחת. אבל מה יהיה עם המשקל?
זה בעיקר פריקה... לא יודעת כמה עוד עצות אני צריכה כי קיבלתי כבר הרבה ועל כל דבר אני אומרת שכבר ניסיתי...
ואני בטוחה שאת אמא מהממת
הבת שלי קטנטונת. תמיד הייתה
לא הייתי צריכה מעקב מיוחד בשביל להבין.
אם היא אוכלת כמו שצריך וחיונית וכו' - יכול להיות שככה היא וזהו🤷
בטוחה שאת אמא מהממת ודואגת

זה לא אשמתך
זה לא אשמתך
זה לא אשמתך
פשוט ככה
את מביאה לה לאכול, מכינה לה דברים שיתאימו לה
עושה כל מה שביכולת שלך
בסוף, כמה ומה לאכול זאץ גם בחירה שלה
רק רציתי להזכיר את הצד הזה
ומאחלת לך המון הצלחה בתחום
זה ממש קשה שהם לא עולים טוב במשקל❤️
את עושה את כל המאמצים שלך, אין לך שום סיבה להרגיש אשמה על המשקל שלה (ברור למה בכל זאת את מרגישה. ככה זה אימהות... אבל באמת שאת לא צריכה להרגיש שזה בגללך).
בגלל שאת אמא כל כך אחראית ואכפתית, את לא מסתפקת במה שאת כבר עושה, את ממשיכה לעקוב ולראות האם המשקל שלה עולה בזכות כל ההשקעה שלך, ומסתבר שלמרות כל מה שעשית - היא בכל זאת לא עלתה במשקל.
אז נשמע שצריך לברר - אם יש משהו שמונע ממנה לעלות במשקל (אולי צליאק? מכירה סיפור כזה), או שככה היא וזהו...
אני יכולה לספר שהבן שלי פעם במשך חודשיים לא עלה בכלל במשקל (אבל גם לא ירד, נשאר אותו דבר). אבל בעיני הוא היה חיוני ומצויין, והתפתח יפה, זו פשוט היתה תקופה שהוא זחל הוציא הרבה אנרגיה, ובהמשך הוא חזר לעלות כרגיל.
תכלס עכשיו כשהבת שלי היתה באותם גילאים היא לא נשקלה כבר המון זמן (בדיוק היום יהיה לה תור לטיפת חלב, אבל פעם אחרונה היינו שם לפני כמה חודשים). אז יכול להיות שגם אצלנו היתה איזו עצירה בעליה במשקל שבכלל לא ידענו עליה...
לא כתבת רקע אז רק מצטרפת להמלצה על בירור רפואי (שלילת אלרגיות וכד').
ואל תלקי את עצמך. לא הכל קשור אלינו. 💗
בדיקות דם כלליות לויטמינים, בדיקה לצליאק.
אם לא ישנה טוב תבדקו שקד שלישי.
אם הכל תקין והיא חיונית ומתפתחת ואוכלת טוב. אז שחררי נראה לי. אולי תקבעי לגסטרו ילדים רק ליתר ביטחון.
שלי עצר גדילה ממש בגיל שנתיים (ולא שלפני היה מי שישמע). ואצלו זה היה שקד שלישי מוגדל. עושה הפסקות נשימה בשינה והגוף עסוק בלנשום ולא לגדול. עשינו ניתוח סביב גיל שלוש.
אז זה השלב להרפות...
אחרי מה שעברנו עם הגדולה, וההלחצות שקיבלנו לרוב, וההמלצות השגויות - עם הילדים הבאים למדתי לא לשים לב (כמעט) למשקל, אלא לילד עצמו. אם הוא חיוני ומתפתח יפה - אז הכול בסדר, והוא פשוט קטן כמו שאמא שלו הייתה...
לגורמים הרפואיים למדתי להנהן וזהו, בלי לקחת ללב את מה שהם אומרים.
(אני לא יודעת אם זו עצה "אחראית" - אבל זה מה שנכון בשבילי. ומכיוון שאת מתארת שעשית הכול - נשמע לי שזה יהיה נכון גם בשבילך... ❤️)
נשמע שאת סופר אחראית
משתדלת מה שאפשר
באיזה מעקב רק לוודא שרפואית אין משהו מעקב
זהו
הכל בסדר
אין צורך בכלל לשייך את זה אליך
ואם כן אז רק בכל הכבוד כמה את ארפתית ומסורה וטובה
היתה לי אחת שבגיל שנה וחצי שקלה כמו תינוק בן 4-5 חודשים
היתי במעקב עשיתי מה שיכלתי
אבל זה מה יש
ב''ה בסוף התאזן
וגם אם לא אז מעשית לעשות מה שצריך
אבל לא לספר דרך זה סיפור על עצמך
לא להשתמש בזה ככלי כדי לייסר את עצמך או להפיל עליך אחריות
בסוף יש אנשים עם חילוף חומרים מהיר, וביננו כולם מקנאים בהם.. אז זכתה הבחורה.
לא כדאי להתרשם מלחץ של אחיות בטיפת חלב, לרוב כשמגיעים לרופא ילדים הדברים מקבלים פורפורציות אחרות. לא אומרת להזניח, לבדוק מה שצריך ולתסף כפי ההוראות. אבל ממש לשחרר את המטען הרגשי.
מה יקרה? היא תהיה רזה? נו, ו?
סליחה על התיאורים!!!
"אורז של חולים"-
זה השם של האורז שתמיד מכינה כשיש פה חולים
חותכת תפוא לקוביות קטנות
שמה בסיר עם קצת שמן אורז כמון וכורכום
מכסה במים יותר מהרגיל של אורז
מלח כמובן
זה יוצא דייסתי כזה והם אוהבים
הרבה סיעתא דשמיא וסגולת הפורום עזרה והילדים ממש התאוששו , מקווה שימשיך ככה!!
מלא בריאות לכולכן ולכל עמ"י❤️❤️
בתוך שאר חולי עמו ישראל... והפצועים.. ❤❤❤
כי אני לא שכירה ואין לי אפשרו לצאת על הבוקר לבדיקות דם לא משנה מה תציעו
ומעקב זקיקים לא שווה בלי בדיקות דם.
ואני לא יודעת בכלל אם אני מביצת ואם כן מתי, הכל על עיוור כזה.
נותר לי רק לחכות לאוגוסט לחופש????
הקטן תכף בן שנה
אין איזה רעוין שלא חשבתי עליו נכון??!!
זה כמובן כרוך בתשלום, אבל נראה לי זה הפתרון היחיד.
וסתם שתדעי שבאוגוסט רוב המרפאות פוריות מצמצמים עובדים ובד"כ למעט IVF ומקרים דחופים אין טיפולים בחודש הזה.
וגם לצערי אם יש בעיית פוריות בד"כ חודש אחד של מעקב לא מספיק....

מאחלת לך ישועה כהרף עין
של שירות בדיקות דם עד הבית.
אצלינו בלאומית זה עולה 40 ש"ח. והם יכולים לבוא החל מ5 לפנות בוקר.
בכל מקרה מאחלת לך בעז"ה שתזכו לחבוק עוד ילד בקלות ובמהירות!!
ב"ה ה' שומע תפילות כל יום... את עם שחלות פוליציסטיות? הרוב כן מבייצות רק פחות מסודר. אז זה אומר הרבה אהבה בין בני הזוג כי הביוץ יכול להיות מאוחר
שהיא זקוקה למעקב זקיקים, ככל הנראה היא מודעת לכך שיש לה איזה קושי.
ולא סתם יש מרפאות פריון. לא תמיד מתפללים וזהו.
ההריון שלי היה מIVF אני לא מסתפקת בתפילות כרגע.
אני מניחה שלא חיכית להריונות הרבה, יכוליות? והרבה אני מתכוונת שנים לא חודשים
מהעבר - בעבר.
מה שכתבתי הוא מניסיוני האישי.
לפרט כמה חיכיתי לא מתאים לי.
🐌
אניח לך ;)
רק שלא נעים לי בכללללל לקרוא שאני אמורה כביכול להתספק בתפילות
כשלילד שלי שפכתי דמעות כמים!!!! ובמקביל עברתי טיפולים קשים וגם הייתי תמייידד עם סימנים כחולים שעברו לי רק בסוף ההריון.
אם שאלתי ל מעקב זקיקים כשאני כבר בוגרת IVF כנראה ששאני יודעת למה שאלתי...
סתם כאב לי לקרוא
אני מצטערת שהבנת את התשובה שלי כפוגעת. קראתי אותה שוב והיא נראית לי על צד העידוד
לא כתבתי לך להסתפק בתפילות. את כתבת שאין לך דרך להבדק.
אני עוזבת את השרשור כי אני מרגישה שעדיף לעצור פה. מאחלת לך היקלטות קלה ומהירה❤-🐌
פחו מעודדת אותי מהמקום שאני נמצאת בו
אבל אני בטוחה שהתכוונת לטוב אז תודה לך על הכוונה 
ומחילה שפגעתי בך גם במקום רגיש... סליחה שהסבתי לך צער.
בהצלחה לנו
ויש למכון פועה איזה מיזם בירושלים של אולטרסאונד בערבים לנשים עובדות למעקב זקיקים
מה את כותבת לגבי הבדיקות ולמה אי אפשר
תמיד חשבתי שאצל שכירים זה יותר מורכב..
מכל מקום, רשמו פה אופציה של בדיקות עד הבית שיוכל לעזור לך
אני מקווה שתיפקדי בקרוב בעז"ה ותצליחי לג'נגל לבדיקות❤️
חברה אמרה לי שבמכבי יש בדיקות דם בערב,
אולי שווה לבדוק ואם כן אולי לעבור קופה בשביל זה
מה עושים עם הבחילות שאחרי?
עשיתי העמסת סוכר בבוקר ומאז אני עם כאב ראש ובחילות מטורפות רוצה להקיא. מה יכול לעזור?
מה למשל?
עוף בתנור עם אורז מלא וסלט
מוקפץ ירקות עם חזה עוף
כזה🤗
לא ירקות לבד זה לא יעזור.
אם יש בחילות עדיף לא שומני מדי.
נניח סנדויץ עם גבינה-מעולה
הוד..
?
תקשיבו אני לא מוצאת שם!!!
אמרתי לבעלי לגבי עמיחי איתן..
כי הפירוש מרגש ומשגע,
אבל אני לא מתחברת לשם עמיחי😨
ואני מנסה למצוא שם..
ולא מוצאת..
(ואגב הוד- בעלי פחות מתחבר...הוא צריךשמות שטאנצ' יותר)
חשבתי על יהונתן, שם יפה:
אבל יש לנו חברים ממש קרובים שיש להם את השם הזה.. (מקווה שזה לא אאוטינג)
מי תעזור לי למצוא שם שאני מתחברת לבן שלי בע"ה???
אני אהיה יותר רגועה כשיש לי שם😆
היי אני בשבוע 5+3 נקבעה לי בדיקת דופק לעוד 10 ימים, ואני ממש בלחץ האם הכל בסדר כי זה הריון IVF, לא מרגישה כלום, מעט בחילות אחר הצהרים אבל לא תמיד. איך מעבירים את השבועיים האלה בלי לתלוש שערות?
בשורות טובות ♥️
תפנקי את עצמך
תנסי להיות עסוקה בדברים שעושים לך טוב
לפעמים להגיד פרק תהילים נותן תחושה טובה..
בהצלחה
ובשורות טובות!!
הבחילות וההקאות מגיעות משבוע 6-7 לרוב,
ויש כאלה שאין להן הקאות ולא בחילות,
זה משתנה מאישה לאישה
אבל בשבוע כזה תהי רגועה לגמרי שאת לא מרגישה סימן...
חיבוק!
לא כ"כ מבינה בזה, אבל האם עשית בדיקת בטא?
זה ייתן לך אינדיקציה על התפתחות ההריון.
ראו עליה יפה ותקינה (ערכי בטא עלו פי 3) ומאז המתנה עד הדופק..
מודים לה' על הטוב שזכית שהעובר השתרש ברחם. מתפללים, עושים דמיון מודרך שטוב לו נעים וחם לו וכבר החום והאהבה שלך עוברים אליו בכל רגע נתון... (וקצת מהדם שלך😜)
ומבינים שידיעה מוחלטת אין אף. פעם בהריון. גם 5 דקות אחרי בדיקת הדופק החששות יחזרו כי אולי אז יקרה משהח חלילה?
הריון בהגדרה שלו זה נסתר, זה תסמוך על ה'. שלושה שותפים. באדם...
חלק מהתפקיד של ההורים זה לסמוך על ריבונו של עולם שהוא עושה את תפקידו...
ולזכור כל הזמן לומר תודה על הטוב שיש עכשיו!
באמת להגיד תודה לה' שזה השתרש והצליח ולהאמין שיהיה טוב
3 שבועות פלוס אחרי לידה
ועדיין יש דימום, הצבע לא משתנה וגם הכמות לא מאוד ירדה.. יש מה לדאוג? לבדוק?
קבעתי תור לרופא לעוד כמה ימים, השאלה אם זה דחוף לתחילת שבוע?...
תודה..
דימום חזק ממש או שמהתחלה היה דימום לא חזק?
אצלי 3 שבועות עוד לגמרי מדממת..
אחרי כמה ימים ירדה הכמות ודי נשארה כמו שהיא.. חוץ מיום אחד ללא נגיד..
ברמה של להחליף 2-3 פדים ביום בערך
2-3 ביום להחליף זה נשמע תקין לשלב
תחכי עוד שבוע -שבועיים תראי אם יש התמעטות
טוב שאת מודעת
ובעל מקרה להבדק אחרי חודש וחצי
את יכולה גם להתחיל לשתות לימון
כמה הודעות חשובות - מבקשות מכולן לקרואבארץ אהבתינשים יקרות,
לאור התקופה האחרונה חשוב לנו לחדד כמה דברים חשובים:
1. הפורום שייך לכולנו, ואנחנו יוצרות את האווירה שתהיה בו. במיוחד בתקופה הרגישה הזו אנחנו מזכירות שתמיד כדאי לחשוב ולשים לב לפני שאנחנו שולחות את ההודעה/תגובה שלנו. לפני שנלחץ על 'שלח' כדאי לחשוב על כל הנשים פה שיקראו את מה שכתבנו, ולבדוק אם הדברים שכתבנו עלולים לפגוע במישהי.
2. כשאתן פותחות שרשור - אפשר לכוון בהודעה הפותחת איזה סוג תגובות הייתן רוצות לקבל.
אפשר לציין אם אתן רוצות רק לפרוק בלי לקבל עצות/ביקורת, או שאתן דווקא מתייעצות.
וחשוב תמיד לזכור שהפורום מכיל נשים מגוונות, וכל אחת כותבת מתוך העולם שלה, יש פה מגוון דעות ולא תמיד נקבל תגובות לפי מה שאנחנו רוצות או מצפות.
אם אתן קוראות משהו שאתן מרגישות שנכתב בצורה לא מכבדת או פוגעת - לשם כך נועדה האפשרות לדווח על תגובה. אנחנו לא כל הזמן בפורום, אבל יחסית זמינות, ומשתדלות להתייחס לכל דיווח שמקבלות.
3. אנחנו המנהלות של הפורום, התפקיד שלנו נעשה בהתנדבות גמורה, והמטרה היחידה שלנו היא לשמור על אווירה נעימה ומוגנת בפורום.
אנחנו מודעות לזה שמתוקף היותינו בנות אדם, אנחנו עשויות לטעות לפעמים.
לכן, אם עשינו טעות לפי דעתכן (מחקנו/ ערכנו הודעה, השארנו הודעה בעייתית וכו'), פנו אלינו באישי בבקשה: לאחת מאיתנו, או לכולנו יחד דרך כפתור "דווח" (כשלוחצים על כפתור "דווח" מופיעה השאלה "למה לדעתכם ההודעה צריכה להמחק?" תתעלמו מזה ותכתבו מה שתרצו).
אין מקום לפתוח דיונים על ההתנהלות בפורום על גבי הפורום. מבטיחות לכן שאנחנו מגיבות באישי, גם אם לא מיד.
אם למישהי יש בעיה עם ההתנהלות שלנו שלא הצליחה להיפתר מולנו, אפשר לפנות למשה או ימ"ל.
בכל מקרה אין מקום לדון בזה על גבי הפורום, והודעות מסוג זה יימחקו.
בואו נשמור כולנו על אווירה טובה ומכבדת. ונשאיר את הפורום מקום שנעים להיות בו.
המנהלות
טארקותודה על הכל.
אתן מעולות.
לוקחת לתשומת ליבי את הדברים
וזה הפורום שהכי נעים להיות בו
ותמיד מדהים אותי כמה נשים חכמות עמוקות ואיכותיות יש פה
תודה רבה מנהלות יקרות.
כמה עבודה יש לכן, והכל בהתנדבות לרווחת כולנו.
מעריכה מאוד מאוד
הזה
תודהההה
האוירה פה באמת מיוחדת והרבה בזכותכן.
טארקו
שמש בשמייםתודה על כל הדברים
רוצה לפתוח גמ"ח למוצרי תינוקות
אין לי הרבה מקום בבית אז לא עריסות וכו'
יותר דברים קטנים שנתקעים בלעדיהם
אשמח לרעיונות- מעבר לבקבוקים/ מוצצים
מה לדעתכן צריך?
לנו יש בעיקרון גמ"ח לבגדי ברית - אפשר גם את זה, זה לא תופס מקום.
הכלל במוצרים מתכלים צריך להיות שמחזירים חלופה בתוך כך וכך ימים. כדאי לעמוד על זה, כדי לא להיתקע בסוף עם יותר מדי קניות נוספות...
יישר כוח!
בקבוקים מכמה סוגים נפוצים
מוצצים כנל
תמ"לים מהסוגים הנפוצים בכל הרמות
לדעתי זהו
לוקחים חדש ומחזירים חדש תוך זמן מוגדר.
עוד רעיון אבל לא יודעת אם מתאים (לא פגשתי עדיין משהו כזה אבל נראה לי שהייתי משתמשת אם היה) - משחקים של קטנטנים. כי דברים שהם מכירים כבר משעממים באיזשהו שלב, אז זה יכול להיות כיף שזה כמו 'ספריה' ואפשר להחליף, ואז כל פעם יש לתינוק משהו חדש לחקור...
סמטאותדבר ראשון תודה להקב"ה, לא מאמינה שאני פה על הספה על האוצר הזה בידיים!
ההריון הגיע ב"ה בטיפול פוריות והיה עם דימומים וחוסר תפקוד ב5.5 חודשים הראשונים, היה נוראי נוראי נוראי,
ב"ה עברנו את זה ואז הגיעו הבדיקות שאמרו שהעוברית קטנה מידי, האחוזון הולך וקטן ובקיצור הלחצות מכל כיון, לא שהיה לי מה לעשות עם זה.
בפועל היה לי כבד וכואב וכבר ממש רציתי ללדת.
בשבוע 40+1 ביום חמישי בערב, הלכתי לעשות רפסולוגיה, אם לא יועיל לא יזיק,
אחרי 3 שעות התחילו קצת צירים במרווחים גדולים, לידה ראשונה עוד לא הייתי בטוחה שזה ציר ולא סתם כאב כמו עד היום
ב11 בלילה כבר לא היה מה לנסות לשער, התחילו צירים של חצי דקה כל 3 דקות,
סחבתי ככה כל הלילה כשאני מנסה קצת לנוח בין לבין ולהרגע עם מים במקלחת ועם טנס,
ב6 בבוקר הלכנו להורים שלי, לברר עם אמא אם כדאי לצאת כבר, המסקנה שכדאי, בגלל שזה שישי חורפי.
הגענו בדיוק בהחלפת משמרת, מחכים קצת ומקבלים מיילדת ממש ממש חמודה,
בודקת, פתיחה 1, אבל יש מיעוט מים אז לחדר לידה,
(רציתי ממש לידה טבעית בלי זירוזים או אפידורל - בעיקר בגלל פחד מהדקירה)
המיילדת בחדר לידה גם ממש מתוקה, ממליצה כן לקחת אלחוש (שכחתי מה שמו) כדי שאוכל לנוח אחרי הלילה שבו לא ישנתי,
באמת אני מצליחה לישון שעה וחצי, היא מגיעה לבדוק, עדין פתיחה 1 מחיקה 90% .
פה התייאשתי, לא ידעתי עדין שיש לי עוד מליון שעות להתייאש בהם.
מעלים אותי למחלקת אם ועובר, מעבירה את הזמן עם צירים כל 2-1.5 דקות, ציר של דקה, בלילה מבקשת לבדוק שוב פתיחה.. 2 אצבעות,
מבקשת שוב אלחוש,
צריך לעשות מוניטור לפני, עד שבאים לחבר אותי והכל, עוברים שעתיים ואני כבר בוכה בלי הפסקה, לא מסוגלת, מותשת נורא,
עד אותו רגע עליתי וירדתי מדרגות בבית רפואה, הלכתי ועשיתי סיבובים, מקלחות, סטריפינג, ניסיתי הכל מבחינתי כדי שיתקדם.
מחברים מוניטור לי ול2 החברות חדר, וזה נשמע כאילו סוסים דוהרים לנו בחדר
אנחנו מחליפות קצת כמה מילים והן מעודדות אותי שכל מי שהיתה במיטה שהייתי בה ירדה ללידה מהר, אני מנסה להתעודד ולנשום ולהפסיק לבכות
.
אחרי המוניטור מחכה שיבואו לתת לי את הזריקה, מחכה מחכה מחכה מחכה עוברות שעתיים, (זה שבת, אין לי שעון ככה שאני לא יודעת זמנים רק שיוצרת למסדרון רואה מה השעה) ניגשת לאחיות, כן הרופאה צריכה לחתום על המוניטור ולתת הוראה לזריקה והיא לא נמצאת, בשלב הזה התקפלתי באמצע המסדרון, השעה 4 בבוקר חוץ משעה וחצי בבוקר לא ישנתי מיום רביעי בלילה.
האחות מרחמת עלי ממש, מזעיקה רופאה שמנסה להתעקש על מוניטור נוסף כי עברו שעתיים וחצי מהקודם, כשאני לא מוכנה והאחות מגבה אותי, היא מסכימה בסוף לתת את הזריקה.
זהו, מצליחה לישון עד 6 בבוקר.
ב6 קמה, האחות המתוקה אומרת לי, תקשיבי תרדי למיון יולדות תגידי שאת רוצה גז צחוק, וזהו הם חייבים להכניס אותך לחדר לידה, פה אף אחד לא יסתכל עליך כרגע.
יורדת למיון, מוניטור ופתיחה 3, מבקשת גז צחוק, מכניסים אותי לחדר לידה ושוב מיילדת אנושית ככ, מביאה לי את המסכה של הגז צחוק , בעלי מחזיק לי אותה ואני מנמנמת קצת, בינתיים הוא מתפלל ושר לי את כל שירי שבת מה שממש עוזר לי להרגע ולהרפות,
אחרי כמה שעות (איבדתי חשבון כבר) הגז מפסיק להשפיע ומכיון שהראש היה ממש נמוך (כבר מחודש שמיני בערך) ממש מרגישה כל ציר את הלחץ למטה.
המיילדת באה שואלת אם אני רוצה לבדוק פתיחה, אני מעדיפה קודם ללכת להתקלח קצת.
אחרי בערך חצי שעה היא קוראת לי החוצה, בודקים פתיחה 3.5.
התחלתי לבקש ניתוח, הרגשתי שאני כבר לא מסוגלת, לא יכולה עם הכאב והחוסר אונים וזה שאין לי מה לעשות לעצמי, ככה הרגשתי.
המיילדת מרגיעה אותי ומתחילה להסביר לי שאולי כדאי לשקול לפני ניתוח, אפידורל, זה יתן לי אופציה להרגע וזה מרפה את השריר ויזרז לי את הפתיחה,
בשלב הזה כל מה שהיא מציעה אני מוכנה, לא אכפת לי כלום חוץ מזה שהכאב יגמר.
המרדים מגיע תוך כמה שניות, היא כבר קראה לו לפני כן והוא חיכה מחוץ לדלת,
כמה שפחדתי מהזריקה, בקושי הרגשתי אותה ואחרי כמה דקות מתחילה להרגיש הקלה ככ גדולה, חוץ מלחץ בכל ציר בגלל הראש הנמוך, לא מרגישה שום כאב בבטן או בגב.
בעלי רואה אותי ואומר לי, וואו סופסוף מהרגע שהגענו לבית רפואה את לא עם פנים סובלות.
המיילדת מגיעה כל שעה לבדוק פתיחה, וזה מתחיל לרוץ,
אחרי 4 שעות אני עם פתיחה 9,
יש החלפת משמרת שוב, היא דואגת שאקבל את המיילדת היהודיה היחידה בצוות, מיילדת דתיה.
איך שהיא באה לבדוק אותי בתחילת המשמרת, יורדים לי המים והיא מתכוננת ללידה,
בדיוק האפידורל נגמר לי, מעדיפה לא לחדש כדי להרגיש באמת מתי ללחוץ.
אחרי 50 דקות של לחיצות, יוצאת הנסיכה הקטנה שלנו, ב"ה הכל תקין לחלוטין במשקל 2905 של אושר צווח ומתוק!
הספקתי עוד ללדת לפני שיצאה שבת,כמו שרציתי
איזה סיפור!
שתזכו לגדל אותה בנחת
סמטאותתגדלו אותה בנחת!!!
המתוק.
מלא מלא נחת, בריאות ושמחה
אבל מסתבר שהשריר היה מאוד מכווץ או משו כזה..
העיקר הסוף הקסם שלי נולדה
שתי שאלות.
לוקחת סרזט כשנה. ללא מחזור
הפסקתי לקחת אתמול
תוך כמה זמן אמור להגיע מחזור?
והאם יש סיכוי להריון עוד לפני מחזור???
לא יודעת לגבי הריון ללא מחזור. משערת שכן כי הרי הביוץ אמור להתרחש בחודשים הקרובים.
לי כן היה מחזור תוך כדי אחרי כמה חודשים אם זה משנה
היה דימום כמה ימים אחרי ואז אחרי 5 שבועות ומיד הריון