פורום הריון ולידה (עמוד 762)

את אלופה וגיבורה!

תודה לך ולכל נשות המגוייסים!!

לדעתי כדאי לך לשמור על איזו מסגרת שגרה בסיסית.

קמים בבוקר, מתלבשים. לא חובה מיד, אבל צריך להתלבש.

אח''כ נגיד קורנפלקס וחלב.

ואז אולי לצפות במשהו קצר אם יש לה ולך סבלנות. אפילו בחדר שלכם.

כן לשמור על ארוחות יחסית מסודרות כי אם הם רעבים הם לא מפסיקים לשגע את השכל.

כל שעתיים משהו לאכול. ולא לשכוח את עצמך כמובן.

לא חובה סדר יום מפורט וקפדני, אבל כן כדאי להגדיר קווים כלליים.

חיבוק גדול! זה באמת ממש קשה ומבלבל.

אגיד לך מה אני עושה (בעלי גם מגוייס)

מצד אחד לשמור על שגרה זה קשה מאוד בזמן הזה, אבל אם מצליחים אפילו קצת, זה יכול להקל מאוד.

ולכן, אם זה בכוחות שלך, הייתי מנסה ליצור איזשהו סדר יום כללי ולא מחייב. או לנזות להשתדל לפחות משהו אחד קבוע שאותו עושים, שייתן עוגן.

אני יודעת שזה קשה לגייס את עצמנו, ואם זה לא אפשרי, אז לא.

שכולם יאכלו ממתקים כל היום, יראו סרטים וכל מה שעוזר.

אבל אם יש קצת כוח להרים את עצמנו, אפילו למשהו אחד, זה מאוד יכול להקל.

זה דורש כוח בהתחלה, בשביל להרים את עצמנו, אבל אחרי זה זה כבר יותר קל.

רעיונות לדברים כאלו בדרגת קושי שונה:

*להתלבש כל יום בבוקר ולא להישאר בפיג'מה

*להתחיל את הבוקר בתפילה עם הילדים

*לנסות לשמור על ארוחות בזמנים פחות או יותר קבועים

*אמבטיית קצף ארוכה בשעות הערב

*סיפור עם אמא לפני השינה

*טיול קצר שפותח את הבוקר

עוד משהו, האם בן השנתיים וחצי מודע למצב?

הבן שלי בן שנתיים ותשעה חודשים.

מצד אחד הם קטנים וקשה להסביר, מצד שני הם כן מבינים שמשהו שונה.

אז אחרי שהתרבו כל שאלות הלמה, וראיתי שהוא מבולבל ולא רגוע, החלטתי כן לדבר איתו. (עם בן החמש דיברתי מההתחלה).

דיברנו על שמחת תורה, שהיה כיף ורקדנו ושרנו. ואז התחילו אזעקות והלכנו לממ"ד

דיברנו שאבא היה צריך לצאת באמצע החג

למה? וכאן אני מצטטת:

"כי אבא חייל והוא הלך לשמור על עם ישראל.

אתה יודע, נכון בדרך כלל אבא הולך לעבודה? ואז כל יום בערב הוא חוזר הביתה ואנחנו ביחד כל המשפחה. אבל עכשיו זה מצב שונה, כי יש מלחמה ואבא הלך עם כל החיילים להגן על עם ישראל. אז אנחנו לא יודעים מתי אבא יחזור. אבל אנחנו כאן ביחד, עם אמא ו**(אח שלו הגדול) וכל המשפחה. ואנחנו נשחק, ונשיר ונישן ביחד. אתה מבין מתוק שלי?"

זה מאוד עוזר לתת סיפור מסגרת, כי הם מבינים ומרגישים שקורה משהו. וככה אנחנו יכולים לחזור על אותם משפטים קבועים. "אבא הלך לשמור על עם ישראל"

כי היא מאוד בוגרת, מודעת ושואלת המון שאלות. רואה שזה באמת איםס אותה קצת והיא מספרת לי חזרה מה שסיפרתי לה בלופים

לעשות משהו קבוע זה רעיון, צריכה לחשוב איך אני מיישמת, תודה!

וחשוב לשים את המושגים הנכונים על השולחן כדי לעשות מעט סדר בבלאגן.

אז ככה:

הילדים שלך מתחת לגיל חינוך.

מה זה אומר? שאין שום דבר שאת צריכה להיות מודאגת לגבי החינוך שלהם. יש עוד שנים ארוכות לפניכם לחנך אותם.

מה כן? בגיל הזה יש את עניין ההרגלים. כללי התנהגות בחברה, סדר יום. וכו'.

למה חשוב לייצר הרגלים בגיל הזה? כדי שאנחנו נוכל לגדל אותם בנחת.

לדוגמה: במעון מלמדים אותם לשבת על כסא ליד שולחן? למה לא על הרצפה? כי זה עושה בלאגן והמטפלת לא תוכל לשים לב לכולם.

כלומר ההרגל הוא כדי להקל על המבוגר לנהל את הטיפול בהם.

כפועל יוצא, אם כרגע המבוגר מסתדר ללא כללים. אס לא צריך כללים.

כשתצטרכו כללים תלמדו מחדש. הכל טוב.

אותו דבר לגבי גמילה מטיטול.

מה יהיה יותר קל בשבילך? הילדה תסתדר גם ככה וגם ככה.

היא לא תלך לאולפנה עם טיטול. תסכי עליה. גם אם ייקח לה בואי נגזים, אפילו שנה שלמה נוספת להוריד טיטול שוב. מה אז? הכל בסדר. באמת. ומאוד הגיוני שהיא תחזור להיות גמולה ממש מהר אחרי שהכל ייגמר.

אז תרפי. הכל יהיה בסדר.

כל עוד לך נוח עם השעות שהם ישנים בהם זה נהדר. אין שעה שנכון בה להשכיב ילדים לישון.

מתי כן צריך לשים גבולות? איפה שלך קשה. אם קשה לך למשל שהיא דורשת הכל בכאן ועכשיו וזה מוציא אותך מדעתך, אז כדאי לעשות תהליך של הקניית הרגלים.

כדי לשמור עלייך.

אותו דבר עם אוכל ומסכים והכל.

אצלנו למשל אם ילדה רואה יוטיוב יותר מחצי שעה, היא נכנסת ללופ של אפטיות וזה מפריע לי לסדר ערב אז אני לא נותנת לה יותר מחצי שעה, אבל בגלל שזה מפריע לי עכשיו ולא מטעמי חינוך.

מבינה את ההבדל?

אותו דבר עם ממתקים.

אין לי בעיה עקרונית לשחרר להם עכשיו הרבה יותר שיאכלו שטויות. הבעיה שככה הם רעבים ולא רוצים לאכול, והרבה יותר עצבניים.

אז יש כללים לארוחות ויש גבולות בממתקים אחרת זה חוזר אלי כבומרנג באותו רגע.

אפילו שאצלי הוא בחיים לא קרה לפני המקווה (למעט אחרי הפלה שהדימומים לא היו רגילים של וסת..)

אני כל חודש מחדש, פחדתי מזה וזה היה הלחץ הכי גדול במהלך החודש.

יותר מהשבועיים המתנה אחרי הביוץ.

לגבי ההפרשות

הם מתחילות כמה ימים לפני הביוץ

וזה לא אומר שמחר את כבר מבייצת, זה בדכ מתחיל איזה 5 ימים לפני

בשורות טובות בקרוב בעז"ה!

באמת השבועיים המתנה אחרי לפעמים הם יותר רגועים וקצת "חופש" במיוחד אם עושים מעקבים וכזה (טוב, לא שבועיים אבל כמעט, הימים שממש קרובים למחזור שוב מלחיצים..)

מקווה שיהיה בסדר, בעז"ה

אמן!!

מעניין אם הביוץ היה אחרי מה שחשבת או שהיה מספיק קרוב...

אמן!

רק עכשיו כמו כל חודש המתח של לפני המחזור

ואי ודאות גם בדברים אחרים, והמלחמה

והכל ביחד משגע אותי, באמת

בעלי שומר ביישוב

מפחדת

עצובה דואגת

באמת קשה ולא פשוט

תאמרי לעצמך שאלוקים שומר עליכם 

חיבוק

קשה מאד להרדם.

שולחת לך חיבוק על. מה שעברת בשבת.

ה' ישמור את בעלך ואת כל חיילי עמ''י

סבלתי נוראות

בדקו אותי אחרי הלידה והם נעלמו

אבל הרופאה אמרה לי שדוקא לא בהריון ממש אפשר לטפל. ושאן אחרי הלידה לא יעבור ממש מיד ללכת לרופא..

לגבי הקלה מידית אני הקפאתי פחיות והכנסתי לטייץ. זה ממש הציל אותי בקושי יכולתי ללכת.

מקום חם ואדום

אז את חייבת רופא זה קרישים שיצטברו

אם קרח יכול לעזור 

נתנו לקטנים לראות אחד את השני בזום, הם כ"כ התלהבו ואמרו שלום שלום..

זה היה כזה מתוק!!!

אני חושבת שכדאי להתכונן שתקופה לא יהיו לימודים .. לפחות שבוע שבועיים .. אם לא יותר

הלוואי שאני טועה אבל עדיף להיות מוכנים נפשית 

זמן זה יהיה ככה

ככ קשה לי עכשיו עם הילדים בבית

שרק מסתכלת על היום הנוכחי ולא מעבר

ואם יגידו לי שיש ככה עוד שבועיים

אני משתגעת. סליחה שאלו התלונות שלי כרגע. אבל זה המצב שלי מכל מיני סיבות.

מעדיפה לפנטז שביום ראשון כל אחד הולך לכיתה ולגן שלו

לא מאה אחוז כי לא מפנטזת כלום

אבל מרגישה שהדרך לעבור את זה היא לעבור כל יום כמו שהוא. לא לחשוב קדימה, גג לחשוב על מחר...

העולם יכול להתהפך עוד עשר פעמים עד שבוע הבא ועוד שבועיים.

וזה רק מחליש אותי לחשוב מה עלול ומה יהיה וכו..

מצטערת אם זה פגע במישהי , גם לי קשה בלי שגרה וכל כך חיכיתי לסיים את החופש הגדול ואת חופשות החגים ולהיות בשגרה , עם יום חופשי .. עם שישי שקט..

אבל עכשיו מה שעוזר לי זה דווקא ההשלמה וההבנה למה אני הולכת כדי להכין את עצמי לזה .. להתכונן איך שאני יכולה מבחינת ציוד נדרש להעסיק את הילדים ועוד .. 

אבל האקדמיה דחתה את פתיחת שנת הלימודים לאמצע נובמבר. והם יכולים ללמד בלי קושי בזום.

בשלב זה הכי בטוח זה בבית.

תשקלו לבקש מאנשים סביבכן עזרה בדברים האלו!

נשמח לעזור בכל דבר.

עד עכשיו החזקתי אבל עכשיו

די

אני רוצה שייגמר

זה ממש ממש מותר לך.

תבכי, תשחררי. אי אפשר לאגור את הכל כ"כ הרבה זמן.

הנפש רוצה להוציא את זה.

תוציאי את כל הכאב, הפחד, הקושי, הלבד לבד הזה, הטענות, הכעסים. הכל הכל תוציאי.

תנסי במלקחת תחת זרם המים להרים מעט את הראש ולעשות עיסויים.

אם את ממש חצי מעורפלת כבר אז תשבי על כסא תני למים לשטוף את הכל.

בע"ה לקראת שבת תיכנסי עם טיפה פחות הקלה.

שימי שירי שבת, לאט לאט תיכנסי לאווירה.

מקווה שיש אנשים סביבך בשבת להפיג קצת את הלבד הזה ולהתחזק.

בע"ה נעשה ונצליח.

שולחת לך הרבה כוחות וחיבוקים! ❤️🧡

לפני שבת זה הכי קשה, החוסר והלא נורמליות הכי מורגש.

אבל תנסי במהלך השבת לחשוב רק מחשבות טובות.

יש לשבת כח לשמור על הנפש שלנו להתנתק מכל הטירוף של השבוע ולהיכנס למן בועה כזאת.

בבקשה תעדכני אם יש איתך מישהו בשבת לקבל חיבוק ומעט הפוגה. או אם קיבלת דברי מאפה או משהו ממישהו.

אם לא בבקשה תשלחי לי בפרטי את המיקום הגאוגרפי, השבת הזאת אף אחת לא נשארת לבד! נדאג שבכל מקום לכל אחת תהיה כתף אחת או לפחות חיזוק אחת שהיא מקבלת מעמ"י!

אנחנו מוזמנים לארוחות

אבל ככ ככ נמאס לי

בעלי עצבן אותי בטלפום על משהו

וזה פשוט הקש ששובר את גב הגמל

אשמח ממש לארח לך לחברה או אפילו לקחת קצת את הילדים שתוכלי קצת לנוח בשקט או מה שתרצי.. מוזמנת לכתוב לי בפרטי

אני מאזור המרכז/השרון

רתחתי עליו ואז רתחתי על עצמי שאני רותחת עליו בכזה מצב..

את צודקת אנחנו כזה על הפתיל..

בע"ה גם זה יעבור.

תבקשי ממנו שישיר לך פסוק מאשת חיל וישלח לך. בטוחה שהוא מבין שהכל נובע מלחץ. 

זה מצב קשה מורכב, והכל נעשה מורכב עוד יותר כשמנסים להשאר כל הזמן חזקות. אפשר להסביר לילדים שאמא קצת עצובה/לחוצה/ מפחדת והיא תשמח לחיבור/עזרה/קצת שקט. זה לא פוגע בילדים שלנו, להפך, אנחנו מלמדות אותם ככה איך להתמודד עם רגשות שליליים וזה טוב וחשוב, וגם כדי להקל עלינו, זה קשה ממש להיות חזקות כל הזמן...

שתהיה שבת שקטה בע''ה, וכולם יחזרו אלינו בריאים ושלמים בגוף ובנפש!

טופס הרשמה אשת מגויס

אבל אם יש קרוס- כלומר שני קווים מעל ומתחת למוטב בלבד - זה אומר שהוא אינו ניתן למשיכה אלא רק להפקדה.

תבדקי

קרוס אלו 2 קוים, אם הם קיימים זה אומר שהצק אנו סחיר ואת לא יכולה לפדות אותו בכסף.

אם אין קרוס את יכולה לפדות אותו בכסף

להשתיק.

לא יודעת איך אפשר לבטל לגמרי...

דרך ההגדרות בפלאפון(לא דרך האתר)

צריך לחסום גם התראות קופצות וגם צלילים מהאתר

תנסי לשתות 3 ליטר ביום.

זה יכול להחליש את הצירים

התנועות החזקות הן כנראה ביטוי למורת הרוח של העובר שהבית שלו מתכווץ עליו, הוא בועט בו בחזרה.. 😅

כתבתי שם שזה לא חוכמה להתלונן על צירים כשאני לא שותה מספיק.

ומאז באמת הגברתי מאוד את השתיה, אבל עדיין יש צירים והם עדיין כואבים...

כעם, עברנו טרגדיה. 

והתגובה שלך מובנת.

אני בתור תושבת הצפון גם קצת מעופפת (אולי הרבה)

זה לא פשוט..

כן לא ישנה רגוע בלילות קופצת מכל רחש וכמו שאמרה לי מישהי בעלי פיהק ואני קמתי..

אבל מה לעשות

חייבים להיות במחשבות מעודדות עכשיו

או בעשיה

אני אומרת לעצמי שעכשיו כשהצבא כל כך דרוך (היו כאן אזעקות שוא גם אתמול וכם היום) בעזרת ד' זה לא יקרה שוב

תפחדי עוד כמה חודשים..

בתקווה שעד אז הלב יירגע..

אם אלוקים עשה כך למה שלא יעשה עוד פעם

זו מחשבה כל כך הפוכה מהמציאות שלנו

לזכור

שרב הימים הם טובים

רב מעשיו הם טובים (גם בעין אנושית)

רב בני האדם הם טובים!!!

רב הפיגועים נעצרים לפני שמבוצעים

מידת הטובה גדולה פי מאה ממידת הרע בעולם..

(משהן שאני תמיד אומרת לעצמי בהקשר של פגיעות מיניות אחת מחמש- נפגעת. זה המון, אבל ארבע מחמש שלא נפגעות- זה פי ארבע. כנ"ל לגבי הריונות שלא מסתיימים בשלום וכו')

לא יודעת מה ירגיע אותך אבל תמצאי משהו כזה

כולנו תקווה שאחרי המלחמה הזו יהיה לנו שקט ובטחון.

כי כל תגובה היא נורמלית למצב לא נורמלי.

השאלה היא איך שומרים על הנפש במקביל לשמירה על הגוף.

אסור לתת לפחד לנהל אותנו. גם אם זה הגיוני שזה מה שקורה.

בפועל אין לאויב שלנו שום סיכוי בלוחמה פיזית נגדנו.

כל הלוחמה היא פסיכולוגית.

לכן צו השעה הוא להתחזק.

השאלה איך.

קודם כל, דחוף לסנן את כל החדשות.

דבר שני לפעול אקטיבית לרוממות הרוח.

היום השתתפתי עם ילדי בתהלוכה של רכבים עם דגלי ישראל ברחבי העיר. היה לא פחות ממדהים.

הילדים כבר תלו את כל הדגלים שלנו במרפסות ובחלונות.

יש משדרי חיזוק כל ערב והקלטות של משדרים קודמים.

יש קריאות תהילים ארציות..

הביחד נותן כח. אל תוותרי על זה. גם אם כרגע מרגיש לך שאין לך כח, לקבל חיזוק מהביחד זה מחזק את הנפש גם אם את לא מרגישה מחוזקת באותו רגע.

תעקבי אחרי התגובות של @בארץ אהבתי

יש לה כמה רעיונות וקשורים לקבוצות שנותנות כח.

בהצלחה יקרה!

שנצא שלמות ומחוזקות בגוף ובנפש הפרטיים ובחוסן הלאומי.

זה לא חשש שלך בלבד

זה אמנם תרחיש שמעולם לא חשבנו שיקרה, אבל בהחלט יש חשש כזה.

ועדיין, זה לא חיים לחיות ככה...

ויש הרבה נשים שכן מצליחות להמשיך לנהל את החיים במידה כזאת או אחרת, בלי להיות דרוכות כל הזמן ועם חרדה קיומית בלב. 

כמו בכל דבר יש אנשים חזקים יותר ויש חלשים יותר.

גם אני חשבתי מקריאה בפורום שכולם כניראה כמוני, עד שראיתי פה נשים מתייעצות על כל מיני דברים רגילים של החיים, עד שאני רואה שכנות שמכינות לילדים שלהם אוכל, עד שראיתי שיש כאלו שלא באמת בוכות לאורך כל היום, ולא באמת באמת בטוחות שעוד דקה הכל פה יהפוך לשואה, כמו שהיה שם.

ולכן אני לא מפסיקה לחזור ולהמליץ פה על תרופות לחרדה. 

*אם את מרגישה באמת נורא, אל תאמיני לכל הנשים שאומרות לך שכולם ככה וזה נורמלי.*

לפחות בשביל הילדים שלך אל תאמיני להם. מגיע להם אמא שלא מפורקת בבכי ורצה בפחד על על רעש מהרחוב וכולאת אותם בבית ומשדרת להם שסוףהעולם הגיע.

ואת זקוקה לעזרה.

נכון שהמצב לא נורמלי וכולנו בחרדה.

אבל מצב שבו אין לך דקה מנוחה מהפחד, מצריך התערבות.

יכול להיות שתרגילי נשימה ושיחה עם ער'ן יספיקו

יכול להיות שכדאי לקחת כדור הרגעה

גם אם תקחי זה נורמלי חצי מדינה בולעת עכשיו כדורי הרגעה

כי אנחנו מוכרחים להיות חזקים. לא בחרנו בזה זה נכפה עלינו. אבל לך ולילדים לא מגיע לסבול ככה.

ימח שמם וזכרם, יותר משהיה חשוב להם לרצוח היה חשוב להם למוטט אותנו נפשית. ולא ניתן להם.

המורל של החיילים קשור ישירות למורל שלנו.

אל תתביישי לבקש עזרה תצרי קשר עם הרופאה ועד אז תרגילי נשימה

תזכרי שהיה אירוע קשה אבל הוא נגמר.

נגמר.

עכשיו הצבא עירני ודרוך

חיבוק.❤❤❤❤

יוצר שינוי גדול בתחושות. הגיוני שיש תחושה ענקית של פחד, אבל אפשר ללמוד להתמודד ולנהל אותו.

מה שעוזר לי לנהל את הפחד:

1. אני מאפשרת לעצמי לחוש את הפחד, להרגיש אותו פיזית.

2. אני מפרטת לעצמי במחשבה או בדיבור ממה אני מפחדת.

אני אישית מפחדת מחדירה לבית מאז שהיו חדירות לבתים וזה קרה לפני הרבה שנים.

אני מפחדת מאזעקות מגיל 7 מאז מלחמת המפרץ.

3. אני מחשבת באופן רציונלי את רמת הסיכון.

חדירה לבית ביישוב שלי היא ברמת סיכון נמוכה, הסיכון קיים ומפחיד מאד אבל הסיכוי שהוא יתרחש נמוך.

יש אצלנו מעט אזעקות, הקול של האזעקה מאד מפחיד אותי, אבל הסיכון להיפגע במרחב מוגן הוא נמוך מאד.

4. אני מבינה שיש לי מעט יכולת להשפיע על המציאות הבטחונית, אבל הרבה יכולת להשפיע על מה שאני ארגיש או אעשה.

לכן אני מנסה לפעול נכון כדי להרגיש פחות פחד.

כבר במוצ״ש יצאתי מהבית. לא רציתי לצאת אבל הילד נתקע בלי אוטובוסים מהישיבה, נכנסתי לאוטו והבנתי שאין לי מרחבים מוגנים ברוב הדרך, שמתי מוזיקה שקטה מרגיעה ויצאתי עם מחשבה יחידה להביא את הילד הביתה.

למחרת שהייתי צריכה לנסוע לעבודה גם בדרך בינעירונית כבר פחדתי פחות. הארגון שלנו עובד כרגע עם כוחות הבטחון וצריך אותי, היה ברור לי שאני נוסעת למרות הפחד. ככל שעוברים הימים הפחד להיות בחוץ קטֵן.

לבן שלי יש בר מצווה שבוע הבא.

הוא בכה מאד שהתחילה המלחמה, גם מהפחד וגם מההבנה שהאירועים שהוא חיכה להם כ״כ בבעיה. אמרתי לו שהמצב מפחיד ואין לנו מושג מה יקרה, אבל אנחנו נחגוג לו במה שיתאפשר.

עשינו התאמות לאירוע ולמרות שהרצון היחיד הוא לדחות אותו, אנחנו נעשה, נחגוג לו במה שמתאים ונעשה אירוע שיחזק אותו אותנו ואת המשתתפים.

כי החיים צריכים להמשיך בכל מציאות קשה. אנחנו עושים מה שאפשר לעזור למאמץ המלחמתי וגם ממשיכים לחיות. 

כי הקו חשיבה שלך ברמת מאוד עוזר ואוסף את הנפש

אבל מה היית אומרת לעצמך

מול מצב של פחד או יותר נכון חרדה לאבד את הבן אדם היחיד שיש לך בחיים?

כשהוא מגוייס כמובן ויש סיבה אמיתי לפחד הוא באמת במצב סכנה

אני שואלת כי

ברגיל גם אני חרגישה שאני נותנת לעצמי להרגיש את הפחד לקגע.

אבל כאן

אם אני רק מרגישה לרגע

זה כואב כל כך שאני כמעט לא נושמת

הזה פחד משתק וזה לא לרגע וזהו אם נותנים לו מקום הוא משתלט על הכל.

ב. לא מוצאת עוגן

בדברים אחרים יש רמת סבירות מסוימת .. כאן המציאות היא מסוכנת באמת. אין לי סיבה הגיונית להאחז בה.

ג. בכל דבר אחר בחיים כשאני מפחדת

אני מחזיקה עצמי ברגע הזה

ואומרת לעצמי שאם חלילה אצטרך אז אתמודד ומאמינה בי ובה' ביכולת להץמודד ולמצוא כוחות

חיים בלי בעלי זה יותר גרוע מלמות מבחינתי

אין לי שום מקור חיות מילוי פנימי אין לי משפחה להשען ולהעזר או חברה קרובה 'פנויה לשתף ביומיום

הילדים שלי הם הכי יקרים ליצומשמחים אבל הם קטנים ודורשים ים כוחות וסבלנות. שב''ה יש לי. אבל רק כי יש לי אותו יחד. לא קק בעזרה פיזית. בעיקר הנפשית.

אני פשוט לא מוצאת שום סיבה לא לפחד עד מוות מלחיות חיים שלמים בודדה

גם אם בחוץ אקום ואצליח להשתקם ולתפקד והכל

הלב יהיה כבוי

30 שנה חייתי ככה עד שפגשתי אותו. סיוט.

ולפגוש וחו''ש לאבד זה נורא פי כמה

זה אכן מאד מפחיד, הסיכון יותר גדול ועדין רוב החיילים חוזרים הביתה.

זה טוב שיש לך משענת, אבל כדאי למצוא את הדרך להרגיש משמעות לחיים גם בזכות עצמך בלי צורך להישען באופן תמידי.

אם הוא לא בסדיר ולא בקבע,

הסיכוי שלו לא לחזור הביתה הוא אפסי ממש.

לא בטוחה שהסיכון שלו להיפגע במלחמה יותר גדול מהסיכוי להירגע בתאונת דרכים בימי שגרה.

וכרגע גם הסדיר עוד לא נכנס קרקעית אז הכל בסדר.

שלב ההגנה של מתקפת הפתע די הסתיים.

גם אם יש היתקלויות פה ושם זה לא שונה ממצב רגיל של היתקלויות ברחבי יו"ש.

וכרגע כל הצבא במוכנות להגיב וגם הוראות פתיחה באש לטובתנו.

אם נחריג את מספר ההרוגים בשלושת היממות הראשונות כולל מי שזוהו אחרי כן,

כמות ההרוגים היומית היא אפסית ממש.

מבחינה שכלית אין פה באמת סיכון. זה רק הרגש והחרדה שעובדים שעות נוספות.

זאת מטרת הטרור. אין לו באמת שום סיכוי בכח הלחימה אלא אך ורק בפחד.

לכן הוא "שומר" מטחים למרכז כל יום. כי זה מה שהוא יכול להשיג, לא פגיעה אמיתית.

אחרי שהצלחנו לנצח פיזית את מתקפת הפתע ולעצור את הסיוט הזה, עכשיו הזמן להילחם בגזרת הפחד שעדיין לצערנו החמאס שולט בו,

אבל אנחנו עם חזק, וגם בגזרה הזאת אנחנו ננצח!

יש באתר של הרב יוני לביא שיעורי חיזוק. בשיעורים הוא שואל את האורחים שאלות קשות מאוד.

אם את חושבת שאת צריכה. תשובה שכלית כדי לעזור לרגש, אולי זה יעזור לך.

ומקווה ומתפללת שאת מחזיקה מעמד.

דבר שני מה שעוזר לי בזמנים של פחד זה להגיד לעצמי שהפחד לא ישנה את המציאות. השם מחליט מה יהיה והפחד שלי לא ישנה מה יהיה ורב הסיכוי שיהיה בסדר. אני צריכה לראות מה אני אמורה לעשות עכשיו(להתכונן לשבת ולא להיות בפורום...) ולעשות את מה שאני צריכה לעשות ולהוציא מהראש את המחשבות המפחידות ולחשוב על דברים אחרים.

זה נכון שקל להגיד כי את נמצאת במצב לא פשוט. אולי את יכולה להחליט על זמנים ביום שבהם את לא חושבת על העניין בכלל. למשל כשאת הולכת לישון את חושבת על דברים נחמדים על חוויות משותפות ואז את גם יכולה לישון טוב יותר.

הקב"ה יתן להם כוח וכוחות ויתן לך כוח וכוחות ואת תביאי עוד ילדים.

למציאות הזאת או אחרת.

בדיוק כאן במקום בו את מונחת.

ולמה?

כי את אישה יהודיה!

אנחנו הבאנו ילדים במצרים,

הבאנו ילדים אחרי אסון בית"ר,

אחרי השואה

וגם אחרי המלחמה הזאת.

אין לנו פריווילגיה להימנע מכך.

הרגשות שלך נורמליים כמובן.

אבל בגלל שאת אישה יהודיה יש לך ולנו כוחות אדירים.

הוא חא כל כך קשור להגיון או לשכל

הוא שד- שצריך לדעת לנהל.

אז כן. זה נורמלי

כי אין פחד שהוא ךא נורמלי

עם הזמן אני מכלה שצריך לתת לפחד מקום

אבל לא לתת לו להשתלט ולהוביל בקבלת ההחלטות

צריך לדעת לחיות איתו ולצידו

לתחום אותו לגבולות ברורים

ולהמשיך לחיות

שאחרי מה שעברנו זה נורמלי. טלטלה רצינית, רעידת אדמה

אצלי זה בעיקר בלילה, ביום לא כל כך חשה את הדאגה הזו.

בעזרת ה' ככל שיעברו הימים, הנפש תרגע

כמו מים קרים לנפש עייפה

עשיתי כמה נשימות

אבל ביום זה לא חכמה הקושי הוא בלילה

אני מרגישה שאני צריכה שיקום והכי עצוב שאם אני אומרת ככה מה יגידו תושבי הדרום והחיילים שלנו

שאני רואה כמה נשים חזקות יש פה אני מבינה למה כתוב שבזכות נשים צדקניות נגאל

אם יש לכן עוד תובנות אנא תשתפו אותן

שבת שלום ושקטה לכולם ❤️

שה׳ יגיד די לצרותינו 

אמהות יקרות ♡

מוזמנות להצטרף לקבוצה שייעודה להעניק חלב אם שאוב עבור התינוקות והפעוטות שזקוקים לכך, מכל סיבה שהיא.

כרגע לאמהות ירושלמיות והסביבה.

לא אוגרות חלב אם בירושלים 🍼❤‍🩹

כשרציתי להעביר חלב למישהי שפרסמה בווצאפ:

אציין שהעבודה מול *בנק החלב* ממש  עזרה לנו והם  עובדים טוב עם יועצות הנקה כולל שינוע.

אז אמנם זה פחות אישי, ודורש טפסים, אבל הם ישמחו מאוד לתרומות חלב והם יחלקו אותן לתינוקות מתוקים שזקוקים לכך. הצורך גבר מאוד בגלל פצועות ונעדרות מהעוטף.

שוב המון. תודה ובשורות טובות לכולנו🙏🏻

*פרטים של בנק החלב*

משרד הבריאות - לאור הדרישה הגבוהה לחלב אם עקב היעדרותן של...

קישור לואטס-אפ שלהם. 

שיתוף ב-WhatsApp

חלב קפוא ואז להתקשר לבנק החלב ומישהי תגיע אליך לקחת בדיקת דם ואת החלב.

אני כרגע מנסה לאסוף 2 ליטר, התחלתי לפני כמה ימים 

אם מדובר בכמות קטנה מ2 ליטר לא יקחו?

אבל הם דורשים 2 ליטר של אותה שואבת. אם זה רק עניין השינוע הם היו אמורים לבוא גם אם כמה מתארגנות יחד...

אולי עניין של סטריליות וכדו

אני יודעת שהם עושים דגימת מעבדה ופסטור אז כנראה שהדגימה היא רק לסטוק שמגיע מאותה אימא

להגיע לזה עם שתי שאיבות של סביב ה60 ביום

ולצערנו כנראה שגם עוד שבועיים יהיה רלוונטי לתרום 

אולי אנסה לשאוב עוד

תמשיכי לשאוב

לצערנו זה יהיה רלוונטי עוד כמה שבועות אם לא חודשים...

לא בזמן מלחמה נותנים לפגים

וחולי סרטן

תמיד מצווה ענקית

אבל הם מאוד מקפידים על כל מני כללים כולל לעשות בדיקת דם לאמא.

יש כל מני גמחים פרטיים של חלב אם תנסי לברר

לגבי שמות היה כאן שרשור לא מזמן שווה להציץ שם

רעיונות:

שבות

שבותיה

שיבת

מאור

אוריה תפארת

נהורה

ראשית

חרות

נטע-יה

את רוצה שם אחר שקשור לאור אפשר:

פז

זיו

נגה

או רק גאולה

תפארת זה מהמם

מתה על השם זה. כשאחותי קראה תפארת הודעתי לה שאני שומרת לעצמי את הזכות לקרוא גם בשם הזה. מתאים גם לתורה וגם כתפילה לגבי המצב של העם

מה שלומך?

בהקשר לשם- אוריין מהמם בעיני, שם נרדף לתורה, עם המילה אור בתוכו..

מכירה כמה בנות בשם הזה