בעלי גויס בשבת, עברנו שבוע לא פשוט נפשית ופיזית
שבת בלעדיו היתה לי קשה מאוד רגשית, המון פעמים שעצרתי את עצמי מלבכות כיד להיות חזקה לילדים.
סביבנו קהילה מקסימה שכל הזמן מציעה לעזור... אבל כל טלפון כזה גורם לי לבכות... מחדד את תחושת החוסר
אני שומעת שזה הולך להיות ארוך... מדברים על חודשים.
איך אפשר לשרוד מציאות כזו?
מצב מזעזע
שולחת לך חיבוק 💜
תנסי להיות עם עוד משפחה או חברות, לדבר, לא לשמור בבטן...
לי אין דמעות
פשוט לא מצליחה
מה שלי אישית עוזר אני אומרת מלא מלא תהילים זה נותן לי משו לאחוז בו
מחזקת ומחבקת אותך
שלום הגליל לחודשיים שלמים.
אמא שלי לא ראתה אותו.
סבתא שלי היתה צמודה אליה.
זה הציל אותה
לדעתי תהי בינתיים כמה שיותר עם המשפחה.
אני לא יודעת איפה בעלך.. אבל אם בדרום דרום...
מתפללת איתך שזה יגמר מהר ויהיו נסים מעל הטבע.
אם לא בדרום רוב הסיכויים שיתנו לו לצאת להתאוורר... מכירה חיילים שחזרו השבת ומחר שוב חוזרים ללחימה..
הכל יכול להיות.
בעזרת ה' מתפללת איתך. שעוד השבוע תזכי להתאחד איתו אמן.
אני לפחות יכולה להשבר לגמרי ממחשבות עתידיות דל כמה זמן זה ימשך
אני לא מצפה למשהו דמיוני ושמחר הכל יגמר
אבל בבקשה אל תכתבו פה כל מיני השערות ארוכות טווח
היכולת שלי לפחות אולי לתפקד זה לחשוב על הכאן ועכשיו
במיוחד שלא לכולנו יש בית לגור בו עכשיו או הורים להיות אצלהם
אז לחשוב שזה ימשך חודשים .זה מעבר להשגה מבחינתי
שמלחמת יום כיפור נמשכה שלושה שבועות
לא יודנת אם מדוייק
אבל זה עודד אותי ממש ממש
בכל דבר מעודד אבל זה ממש לא מדוייק בכלללללל
לא זוכרת כמה זמן היתה הלחימה עצמה אבל חיילים היו מגוייסים לחודשים
אז אני סך הכל יכולה להתמודד
כרגע האינטנסיביות גומרת אותי.
אני לא יכולה אפילו להוריד את הפח.
המון המון המון זמן
יצאו ביום כיפור חזרו בפסח
אבל!!
זה לא אותו המקרה
שם היתה אנדרלמוסיה שלמה בהכל
זה היתה מלחמה נגד כמה צבאות גדולים יחד
לא כמו עכשיו
הכל אחרת
אין אותו כאוס
רכן הופתענו מהתקיפה בעוטף .קשות.
אבל עכשיו הצפון- בכוננות מלאה ומרתיעה. גם בדרום יש מלא כוחות שכבר מוגנים ךפעולה
זה שונה
אני גם מנסה להבין מה הצפי
ההשערה שלי זה חודש בערך
שזה בעצם מרגי ש כמו נצחחחח
אבל מנסה להגיד לעצמי
תחשבי יום יום
תחיי משבוע לשבוע
בסוף זה יעבור
בעז''ה
ואולי יהיה נס
על אופציות מפחידות אחרות אין לי איך להתמודד ולרן נאבקת לא לחשוב אותן בכלל
ואגב בעלי אמר לי שבששת הימים הכוננות היתה 4 חודשים מראש!!(4 חודשים בעל מגוייס!!) והמלחמה עצמה 6 ימים. והאיום היה מפחידדדד וקיומי חשבו שהמדינה תחרב
.היום זה לא קיומי. אין לאף אחד ספ3.
אז מתחזקת קצת
שעברנו דברים
שרם הנשים אז בטח זבלו ופחדו ודאגו והתמודדו
ובסוף זה עבר.
וגם עכשיו בעז''ה שנגלה כוות
ובעז''ה שכולם כולם יחזרו הסיתה בריאים ושלמים.
אמן בקרוב
נשארו בשטח חצי שנה...
בע"ה לא יקרה אצלינו. יכריעו את המערכה וישובו הביתה במהרה!
אל תקשישיבי לאף אחד.
רק לעצמך.
אי אפשר לשלוט על מה שאנשים אומרים, אבל כן כדאי לשלוט על מה שאנחנו שומעים.
לאף אחד אין מושג כמה זמן זה יימשך ומה יהיה.
אני זוכרת גם על הקורונה אמרו בהתחלה שייקח יותר משנה ועמדתי להתעלף והנה עברנו את זה.
לא כל הזמן המציאות נראתה אותו דבר.
יהיה בסדר.
נתמודד עם הכל, אנחנו עם חזק עברנו את פרעה, נעבור גם את זה ונצא מחוזקים.
כרגע מתמודדים עם התרחיש שקורה עכשיו, ולא עם עשר תרחישים של מה יקרה מחר.
ולזכור שכשמדברים על חודשים לא מתכוונים לחודשים של לחימה... אלא אחרי שתופסים שטח מחזיקים בו תקופה ויש מו"מ עם מתווכים להחזרת החטופים.
בעז"ה יברחו מהחיילים שלנו וה' יעשה לנו נס.
הם יודעים שאין הקש בגג ונגמרו המשחקים ובאים למחות את זכר עמלק מתחת השמים...
אני נשענת חזק על הקב"ה.
וקוראת תהילים
ומקבלת תמיכה נפשית מהמשפחה המורחבת
ונמנעת מלהכניס את עצמי למצבי מתח מיותרים.
ישנה כשאפשר. גם אם זה לא לילה. אוכלת כשאפשר. גם אם זה לא מסודר. ובעיקר שותה הרבה הרבה
שואבת עידוד מאי ההענות לקריאה שלהם ליום זעם ביום שישי. ומשיירות הפליטים. ומהעובדה שארהב שלחה משחתות לפני שהמלחמה התחילה. והכי - מכך שאנחנו ב"ה מאוחדים
כמה זמן אחרי איחור?
חיובי מאוד
מתקדם
או
הריון מרובה עוברים 
אני הייתי הולכת לעשות US בהקדם בשביל לדעת באיזה שבוע ומה המצב....
בשורות טובות יקרה
ובשעה טובה
הריון תקין וקל, בבריאות ובידיים מלאות
גשום ממש
מלחמה
הכל כאן סגור
אז אי אפשר לצאת להצטייד במלאי יצירות או איזה מקום סגור
רעיונות?
היה כיף
משלוח של יצירות לא רלוונטי?
לתת להם לבנות אוהל משמיכות ומזרונים בסלון
לקרוא להם ספרים
שיח סודאחרונהואין לי רעיונות עוד, גם אנחנו מתחרפנים
מביאה להם
לצייר
להדביק מדבקות
לשחק
להרכיב פאזלים
לראות סרטון
זום של הגן
שיחות וידאו עם משפחה
שמים שירים ורוקדים
אוכל
שינה
ועדיין נשאר מלאאאאאאאא זמן פנוי שהם מתחרפנים
תחפשי פילאטיס לילדים או התעמלות בוקר לילדים.
כבר שבוע, ברחנו מהבית אז גם את המיטה שלי אין לי, בעלי בשטח ולא צפוי לחזור בזמן הקרוב, אפילו לא לקפוץ לבקר, ואני פשוט גמורה..
מאיפה מקבלים כוחות? מאיפה?
ממשיכים כי פשוט אין ברירה אחרת
אני מתכננת לפנק
אותנו במשלוח משחקים ויצירות בקרוב
גם אצלי מצארחים אצל משפחה לא שלי אז גם הרבה אי נעימות ותחושה שמפריעים.. ואני עם הרבה ילדים כולם במזרונים ראש זנב ..מעירים אחד את השני
הקטנה צורחתתת מעירה את כל הבית ולא רוצה כלוםםם
אם רק היינו יודעים שעוד נגיד שבוע גג שבועיים בטוח נגמר הכל זה לפחות היה קצת מעודד
אבל ככה
באמת..שה' יעזור לא יודעת איך
אם לפחות היינו יכולות רק להשאר בבית .. בלי אזעקות וכל מיני חששות אחרים ולנהל שגרה נורמלית..
לאורחים וגם למתארחים כבר קצת נמאס.
נשמע שכל יום זה מפחיד
כדאי לבדוק מה ההנחיות באותו מקום.
ולפותחת- אם בעלך לא נמצא אני חושבת שצקיך לשאול אם מותר לטבול בשבת במידה ולא נמצא.
כדאי לפנות לרב ולשאול אותו מה ההנחיות..
לא בדיוק יודעת מה ההנחיות
אבל גם אם כן איך אני אלך ברגל בערך 15 דק לכל כיוון מפחיד ממש
שמכיר את המציאות אצלכם
ממליצים לשאול רב לגבי טבילה ביום ואחר כך לא לפגוש את בעלך עד צאת הכוכבים (אולי ללכת לשכנים או משהו כזה)
וצריך כם לתאם עם בלנית לפני
הבעיה שבעלי בדכ לוקח אותי למקווה זה גם שאלה מה צריך לעשות
איזה מצב זוועה
פה לקצתמקווה שיתנו לכם תשובה בהקדם כדי שתצאי מהספקות
אם החשש הוא מחדירת מחבלים, אז אני הייתי דוחה למוצש.
אם החשש הוא מאזעקות אז בהנחה ויש מרחב מוגן במקווה,
אפשר לנסוע ברכב, לטבול ולחזור ברגל.
תבקשי מאישה שתלווה אותך.
במצבי קיצון אני יודעת שיש אפשרות לטבול ולחזור ברכב גם אבל לא יודעת בדיוק את הפרטים ההלכתיים איך עושים את זה.
האמת לא היית עושה זאת בכל מחיר.
אנחנו עם עצבים מספיק מתוחים. לפעמים עדיף לא להוסיף עוד מטלה שמכניסה ללחץ.
ונשמעים לכוחות ההצלה והביטחון
כנראה הרב בעצמו בבירורים
מקווה שתצליחו!
יש עוד זמן רב עד כניסת שבת💖
המקוואות פתוחים רגיל נכון? גם בערב שבת
בהנחה שבעלי יחזור עד שבת ולא ישאירו אותו חחח
זה או ללכת עם בעלי ולטבול ושמישהו ישמור על הילדה
כי אין מצב אני מוציאה אותה במצב כזה
או לדחות למוצש
מצד אחד אני כבר מתה מגעגועים וכבר ממש קשה לי
מצד שני חמותי תשמור על הילדה, לא אכפת לי שהיא תדע אבל כנראה שכל שאר הבית ידע
אנחנו איתם בשבת (גרים עם חמותי כרגע)
אבל יצא לי לטבול השבוע.
והיה לי לא קל. לא קל להתארגן, לא קל בכלל להתעסק בזה, לא קל ללכת, ומה אם תהיה אזעקה בדרך או כשאהיה במקווה.
אבל הטבילה עצמה היתה מטורפת. אני תמיד אוהבת לנצל את הטבילה לבקשות מהקב"ה, ופה הרגשתי שממש יש לי הזדמנות לתפילות מיוחדות על חיילים שאני מכירה אישית ועל כל עם ישראל.
הרגשתי בדיוק כמוך!
בעלי הלך איתי כל הדרך וחיכה וליווה אותי
ברוך השם איזה סיפוק היה לי!
ולא יודעת אם זה קשור או לא גם קיבלתי דרגה מהתמת בדיוק לפי מה שרציתי, ברוך השם
ועכשיו אני מובחלת ברמות ורוצה לקחת כדור.. אפשר לקחת עכשיו למרות שאני רגילה לקחת בלילה?
ואם אני לוקחת עכשיו אני יכולה לחזור לקחת בלילה רגיל?
ויכולה להיות רגרסיה כשמפסיקים ואפילו יותר גרוע. אם את בשלב שאת מכירה את עצמך שכבר אין בחילות או בשלב מתקדם יחסית כדאי לך לנסות לא לקחת זה אמור לעבור תוך כמה ימים.
מכירה נשים שלקחו עד הלידה רק כי לא הצליחו לעבור את שלב הגמילה
תושבת הדרום בואי להתפנק בשמלת בית או כותנת מדהימה במחיר עלות 💗💗
במייל :
chporges1@gmail.com
אני תוהה לעצמי איפה לשים את הקו בין לשחרר כי זה זמן לחוץ ומתוח וכולם הפוכים לבין לשים קצת קווים כי ילדים חייבים מסגרת ומתחרפנים ככה.
בעלי מגויס, בשטח, אין כרגע צפי לשחרור או לביקור. אני עם הילדים אצל אמא שלי כי אצלנו אין ממ''ד ואנחנו דרומיים. הילדים קטנטנים, בת שנתיים ובן חצי שנה אבל כמובן שמרגישים מושפעים מהתקופה. הילדונת לא מפסיקה לשאול איפה אבא ומתי הולכים למעון, היא חזרה לפספס אחרי שהייתה גמולה כמעט 7 חודשים. אוף, קשוח לי להתעסק עם כל זה אז נותנת לה להיות עם טיטול כשהיא מבקשת כדי להקל עליה ועלי אבל מפחדת שזה יפגע בגמילה בהמשך. יש לכן תובנות בעניין?
חוץ מזה סדר יום פשוט אין. קמים מתי שקמים הולכים לישון כשעייפים, אוכלים כשרעבים וכו'. לא יודעת אם לנסות להקפיד על סדר יום (שזה יהיה ממש קשוח גם לי וגם להם כי יש פה המון אנשים ודברים שעושים בשעות משתנות), לא יודעת אם להקפיד על אוכל (ממתקים, שטויות) שזה משהו שאני כן מקפידה עליו ברגיל, לא יודעת אם להקפיד על להתלבש בבוקר וכו'
אוף וגם אין לי את בעלי להתייעץ איתו על הדברים האלה...
אשמח לשמוע תובנות בעניינים האלה ובמיוחד על עניין הטיולים שדי מטריד אותי🙏
את אלופה וגיבורה!
תודה לך ולכל נשות המגוייסים!!
לדעתי כדאי לך לשמור על איזו מסגרת שגרה בסיסית.
קמים בבוקר, מתלבשים. לא חובה מיד, אבל צריך להתלבש.
אח''כ נגיד קורנפלקס וחלב.
ואז אולי לצפות במשהו קצר אם יש לה ולך סבלנות. אפילו בחדר שלכם.
כן לשמור על ארוחות יחסית מסודרות כי אם הם רעבים הם לא מפסיקים לשגע את השכל.
כל שעתיים משהו לאכול. ולא לשכוח את עצמך כמובן.
לא חובה סדר יום מפורט וקפדני, אבל כן כדאי להגדיר קווים כלליים.
חיבוק גדול! זה באמת ממש קשה ומבלבל.
אגיד לך מה אני עושה (בעלי גם מגוייס)
מצד אחד לשמור על שגרה זה קשה מאוד בזמן הזה, אבל אם מצליחים אפילו קצת, זה יכול להקל מאוד.
ולכן, אם זה בכוחות שלך, הייתי מנסה ליצור איזשהו סדר יום כללי ולא מחייב. או לנזות להשתדל לפחות משהו אחד קבוע שאותו עושים, שייתן עוגן.
אני יודעת שזה קשה לגייס את עצמנו, ואם זה לא אפשרי, אז לא.
שכולם יאכלו ממתקים כל היום, יראו סרטים וכל מה שעוזר.
אבל אם יש קצת כוח להרים את עצמנו, אפילו למשהו אחד, זה מאוד יכול להקל.
זה דורש כוח בהתחלה, בשביל להרים את עצמנו, אבל אחרי זה זה כבר יותר קל.
רעיונות לדברים כאלו בדרגת קושי שונה:
*להתלבש כל יום בבוקר ולא להישאר בפיג'מה
*להתחיל את הבוקר בתפילה עם הילדים
*לנסות לשמור על ארוחות בזמנים פחות או יותר קבועים
*אמבטיית קצף ארוכה בשעות הערב
*סיפור עם אמא לפני השינה
*טיול קצר שפותח את הבוקר
עוד משהו, האם בן השנתיים וחצי מודע למצב?
הבן שלי בן שנתיים ותשעה חודשים.
מצד אחד הם קטנים וקשה להסביר, מצד שני הם כן מבינים שמשהו שונה.
אז אחרי שהתרבו כל שאלות הלמה, וראיתי שהוא מבולבל ולא רגוע, החלטתי כן לדבר איתו. (עם בן החמש דיברתי מההתחלה).
דיברנו על שמחת תורה, שהיה כיף ורקדנו ושרנו. ואז התחילו אזעקות והלכנו לממ"ד
דיברנו שאבא היה צריך לצאת באמצע החג
למה? וכאן אני מצטטת:
"כי אבא חייל והוא הלך לשמור על עם ישראל.
אתה יודע, נכון בדרך כלל אבא הולך לעבודה? ואז כל יום בערב הוא חוזר הביתה ואנחנו ביחד כל המשפחה. אבל עכשיו זה מצב שונה, כי יש מלחמה ואבא הלך עם כל החיילים להגן על עם ישראל. אז אנחנו לא יודעים מתי אבא יחזור. אבל אנחנו כאן ביחד, עם אמא ו**(אח שלו הגדול) וכל המשפחה. ואנחנו נשחק, ונשיר ונישן ביחד. אתה מבין מתוק שלי?"
זה מאוד עוזר לתת סיפור מסגרת, כי הם מבינים ומרגישים שקורה משהו. וככה אנחנו יכולים לחזור על אותם משפטים קבועים. "אבא הלך לשמור על עם ישראל"
כי היא מאוד בוגרת, מודעת ושואלת המון שאלות. רואה שזה באמת איםס אותה קצת והיא מספרת לי חזרה מה שסיפרתי לה בלופים
לעשות משהו קבוע זה רעיון, צריכה לחשוב איך אני מיישמת, תודה!
וחשוב לשים את המושגים הנכונים על השולחן כדי לעשות מעט סדר בבלאגן.
אז ככה:
הילדים שלך מתחת לגיל חינוך.
מה זה אומר? שאין שום דבר שאת צריכה להיות מודאגת לגבי החינוך שלהם. יש עוד שנים ארוכות לפניכם לחנך אותם.
מה כן? בגיל הזה יש את עניין ההרגלים. כללי התנהגות בחברה, סדר יום. וכו'.
למה חשוב לייצר הרגלים בגיל הזה? כדי שאנחנו נוכל לגדל אותם בנחת.
לדוגמה: במעון מלמדים אותם לשבת על כסא ליד שולחן? למה לא על הרצפה? כי זה עושה בלאגן והמטפלת לא תוכל לשים לב לכולם.
כלומר ההרגל הוא כדי להקל על המבוגר לנהל את הטיפול בהם.
כפועל יוצא, אם כרגע המבוגר מסתדר ללא כללים. אס לא צריך כללים.
כשתצטרכו כללים תלמדו מחדש. הכל טוב.
אותו דבר לגבי גמילה מטיטול.
מה יהיה יותר קל בשבילך? הילדה תסתדר גם ככה וגם ככה.
היא לא תלך לאולפנה עם טיטול. תסכי עליה. גם אם ייקח לה בואי נגזים, אפילו שנה שלמה נוספת להוריד טיטול שוב. מה אז? הכל בסדר. באמת. ומאוד הגיוני שהיא תחזור להיות גמולה ממש מהר אחרי שהכל ייגמר.
אז תרפי. הכל יהיה בסדר.
כל עוד לך נוח עם השעות שהם ישנים בהם זה נהדר. אין שעה שנכון בה להשכיב ילדים לישון.
מתי כן צריך לשים גבולות? איפה שלך קשה. אם קשה לך למשל שהיא דורשת הכל בכאן ועכשיו וזה מוציא אותך מדעתך, אז כדאי לעשות תהליך של הקניית הרגלים.
כדי לשמור עלייך.
אותו דבר עם אוכל ומסכים והכל.
אצלנו למשל אם ילדה רואה יוטיוב יותר מחצי שעה, היא נכנסת ללופ של אפטיות וזה מפריע לי לסדר ערב אז אני לא נותנת לה יותר מחצי שעה, אבל בגלל שזה מפריע לי עכשיו ולא מטעמי חינוך.
מבינה את ההבדל?
אותו דבר עם ממתקים.
אין לי בעיה עקרונית לשחרר להם עכשיו הרבה יותר שיאכלו שטויות. הבעיה שככה הם רעבים ולא רוצים לאכול, והרבה יותר עצבניים.
אז יש כללים לארוחות ויש גבולות בממתקים אחרת זה חוזר אלי כבומרנג באותו רגע.
לחשוש מביוץ מוקדם מדי?
כשתמיד הוא אחרי המקווה ואפילו שבוע אחרי
(ואם לא החגים הייתי אמורה לקחת גונאל שיעודד את הזקיקים לגדול)
אבל היום היו הפרשות כאלה פוריות, ואני שמחה שמשהו זז ומתקדם בגוף שלי, אבל גם קצת מפחדת שהביוץ יהיה מדי מוקדם
ודווקא הפעם הצלחתי הפסק ביום השישי ולא החמישי
ואני יודעת שזה יכול לקחת כמה ימים עד הביוץ
הלוואי
(והלוואי שגם יהיה נס אמיתי חוץ מביוץ בזמן טוב)
אפילו שאצלי הוא בחיים לא קרה לפני המקווה (למעט אחרי הפלה שהדימומים לא היו רגילים של וסת..)
אני כל חודש מחדש, פחדתי מזה וזה היה הלחץ הכי גדול במהלך החודש.
יותר מהשבועיים המתנה אחרי הביוץ.
לגבי ההפרשות
הם מתחילות כמה ימים לפני הביוץ
וזה לא אומר שמחר את כבר מבייצת, זה בדכ מתחיל איזה 5 ימים לפני
בשורות טובות בקרוב בעז"ה!
באמת השבועיים המתנה אחרי לפעמים הם יותר רגועים וקצת "חופש" במיוחד אם עושים מעקבים וכזה (טוב, לא שבועיים אבל כמעט, הימים שממש קרובים למחזור שוב מלחיצים..)
מקווה שיהיה בסדר, בעז"ה
אמן!!
מעניין אם הביוץ היה אחרי מה שחשבת או שהיה מספיק קרוב...
אמן!
רק עכשיו כמו כל חודש המתח של לפני המחזור
ואי ודאות גם בדברים אחרים, והמלחמה
והכל ביחד משגע אותי, באמת
וזאת הרגשה איומה.
אני לא מסוגלת להכיל אותה.
נסענו למרכז כי פחדתי פחד מוות מחדירות מחבלים ואחרי שערב אחד שמענו יריות על מחבלים זה הספיק לי וברחנו.
אבל עכשיו, אחרי יום אחד, הספיק לי ואני רוצה חזרה את הבית שלי.
אין לי כח לאנשים, אין לי כח לחיות על מזוודות, לא רוצה טובות מאנשים טובים עם לב ענק, לא רוצה להרגיש נזקקת.
ואין לי לאן לחזור.
אמרתי לבן שלי שנחזור מחר הביתה והוא בכה שלא רוצה לחזור לאזעקות.
הילדים שלי כאן חזרו לחיות, לצאת החוצה ולראות עולם.
אני לא מסוגלת עם האחריות הענקית הזאת על הילדים.
אני מרגישה שנפשית אני לא עומדת בזה. אני קורסת.
אני כבר שעתיים וחצי בוכה ולא מצליחה להרגע.
לא יודעת מה יהיה איתי. מקווה שלא אשתגע בסוף.
בעדינות עליי.
אני יודעת שיש קשיים גדולים יותר ושאני סתם בכיינית.
אבל זה מה יש.
שבוע 31, לפני שבועיים בערך הראש היה למעלה
אני מתלבטת אם התהפך ועם כל המצב לא מצליחה להגיע ללעשות תרגילים כדי שיתהפך
מרגישה מזניחה
בראשון הבא יש לי אולטרסאונד אבל מפחדת שיהיה מאוחר מדי..
ב2 הקודמים הם התהפכו לבד בערך בשלב הזה, באחרון עשיתי תרגילים ואז התהפך
לילה קודם .חשש לחדירה
מכירה מקרוב חיילים שנרצחו
רוצה להיות ערה לצח לשמוע כל רישרוש
ולהגן על ילדי.
רוצה לברוח
בעלי שומר ביישוב
מפחדת
עצובה דואגת
באמת קשה ולא פשוט
תאמרי לעצמך שאלוקים שומר עליכם
חיבוק
קשה מאד להרדם.
שולחת לך חיבוק על. מה שעברת בשבת.
ה' ישמור את בעלך ואת כל חיילי עמ''י
אפשר רעיונות מה היה משמח או עוזר לכן עכשיו?
יש לי פה כמה חברות, משפחות שהבעל גוייס. בעלי בבית ב"ה. רוצה לעשות משהו, גם בשביל לעזור וגם בשביל לתעל את הפחד שלי ושל הילדים לעשייה. אבל לא יודעת מה לעשות.
לשמור להן על הילדים נשמע לי לא אחראי... אמנם אזור שקט יחסית אבל אתמול בבוקר היו הרבה אזעקות ברצף.
ה' יעזור לנו וישלח לנו המון בשורות טובות. גאולה גאולה גאולה.
מישהי יודעת איך אפשר להעלות התחייבות לביקור במרפאות חוץ בשיבא לאתר/ אפליקציה?
ואם אין אפשרות, יש איפה להדפיס שם? דרך אחרת להעביר את ההתחייבות כקובץ דיגיטלי?
לא היה לי איך להדפיס את ההתחייבות😑🤦♀️
אודה לחכמת ההמונים
במצב הנתון אין לי כוחות לקבוע תור לרופא
אני ממש כמה ימים אחרי לידה
היו לי ורידים בשפתיים התחתונות במהלך ההריון, לא ממש כואבים , נפוחים אבל רכים...
ביומיים האחרונים אני מרגישה שהם ממש קשים וכואבים
אין לי ניסיון מהריונות קודמים עם ורידים...
מי שיש לה-
נראה לכן תקין?? אמור לעבור לבד עם הזמן?
תודה!!
סבלתי נוראות
בדקו אותי אחרי הלידה והם נעלמו
אבל הרופאה אמרה לי שדוקא לא בהריון ממש אפשר לטפל. ושאן אחרי הלידה לא יעבור ממש מיד ללכת לרופא..
לגבי הקלה מידית אני הקפאתי פחיות והכנסתי לטייץ. זה ממש הציל אותי בקושי יכולתי ללכת.
מקום חם ואדום
אז את חייבת רופא זה קרישים שיצטברו
אם קרח יכול לעזור
ישֹ? אין?
נתנו לקטנים לראות אחד את השני בזום, הם כ"כ התלהבו ואמרו שלום שלום..
זה היה כזה מתוק!!!
אני חושבת שכדאי להתכונן שתקופה לא יהיו לימודים .. לפחות שבוע שבועיים .. אם לא יותר
הלוואי שאני טועה אבל עדיף להיות מוכנים נפשית
זמן זה יהיה ככה
ככ קשה לי עכשיו עם הילדים בבית
שרק מסתכלת על היום הנוכחי ולא מעבר
ואם יגידו לי שיש ככה עוד שבועיים
אני משתגעת. סליחה שאלו התלונות שלי כרגע. אבל זה המצב שלי מכל מיני סיבות.
מעדיפה לפנטז שביום ראשון כל אחד הולך לכיתה ולגן שלו
לא מאה אחוז כי לא מפנטזת כלום
אבל מרגישה שהדרך לעבור את זה היא לעבור כל יום כמו שהוא. לא לחשוב קדימה, גג לחשוב על מחר...
העולם יכול להתהפך עוד עשר פעמים עד שבוע הבא ועוד שבועיים.
וזה רק מחליש אותי לחשוב מה עלול ומה יהיה וכו..
מצטערת אם זה פגע במישהי , גם לי קשה בלי שגרה וכל כך חיכיתי לסיים את החופש הגדול ואת חופשות החגים ולהיות בשגרה , עם יום חופשי .. עם שישי שקט..
אבל עכשיו מה שעוזר לי זה דווקא ההשלמה וההבנה למה אני הולכת כדי להכין את עצמי לזה .. להתכונן איך שאני יכולה מבחינת ציוד נדרש להעסיק את הילדים ועוד ..
אבל האקדמיה דחתה את פתיחת שנת הלימודים לאמצע נובמבר. והם יכולים ללמד בלי קושי בזום.
בשלב זה הכי בטוח זה בבית.
תעצרו שניה מכל ההתארגנויות.
תעשו רשימה מה התפקידים של הבעל שלכן בהכנות לשבת.
ברמת להפעיל שעון שבת, להעביר מקרר למצב שבת,
להפעיל בוילר למקלחות וכו'.
תוודאו שאתן יודעות לעשות את זה.
תחפשו את שעוני השבת.
אל תחכו לרגע האחרון.
ממני רחפנית שעד שבעלי לא שאל אותי אם אני יודעת להעביר את המקרר למצב שבת לא חשבתי על זה..
אז שלא יהיה ברגע האחרון.
יחד ננצח 🤛🤜
תשקלו לבקש מאנשים סביבכן עזרה בדברים האלו!
נשמח לעזור בכל דבר.
עד עכשיו החזקתי אבל עכשיו
די
אני רוצה שייגמר
זה ממש ממש מותר לך.
תבכי, תשחררי. אי אפשר לאגור את הכל כ"כ הרבה זמן.
הנפש רוצה להוציא את זה.
תוציאי את כל הכאב, הפחד, הקושי, הלבד לבד הזה, הטענות, הכעסים. הכל הכל תוציאי.
תנסי במלקחת תחת זרם המים להרים מעט את הראש ולעשות עיסויים.
אם את ממש חצי מעורפלת כבר אז תשבי על כסא תני למים לשטוף את הכל.
בע"ה לקראת שבת תיכנסי עם טיפה פחות הקלה.
שימי שירי שבת, לאט לאט תיכנסי לאווירה.
מקווה שיש אנשים סביבך בשבת להפיג קצת את הלבד הזה ולהתחזק.
בע"ה נעשה ונצליח.
שולחת לך הרבה כוחות וחיבוקים! ❤️🧡
לפני שבת זה הכי קשה, החוסר והלא נורמליות הכי מורגש.
אבל תנסי במהלך השבת לחשוב רק מחשבות טובות.
יש לשבת כח לשמור על הנפש שלנו להתנתק מכל הטירוף של השבוע ולהיכנס למן בועה כזאת.
בבקשה תעדכני אם יש איתך מישהו בשבת לקבל חיבוק ומעט הפוגה. או אם קיבלת דברי מאפה או משהו ממישהו.
אם לא בבקשה תשלחי לי בפרטי את המיקום הגאוגרפי, השבת הזאת אף אחת לא נשארת לבד! נדאג שבכל מקום לכל אחת תהיה כתף אחת או לפחות חיזוק אחת שהיא מקבלת מעמ"י!
אנחנו מוזמנים לארוחות
אבל ככ ככ נמאס לי
בעלי עצבן אותי בטלפום על משהו
וזה פשוט הקש ששובר את גב הגמל
אשמח ממש לארח לך לחברה או אפילו לקחת קצת את הילדים שתוכלי קצת לנוח בשקט או מה שתרצי.. מוזמנת לכתוב לי בפרטי
אני מאזור המרכז/השרון
רתחתי עליו ואז רתחתי על עצמי שאני רותחת עליו בכזה מצב..
את צודקת אנחנו כזה על הפתיל..
בע"ה גם זה יעבור.
תבקשי ממנו שישיר לך פסוק מאשת חיל וישלח לך. בטוחה שהוא מבין שהכל נובע מלחץ.
זה מצב קשה מורכב, והכל נעשה מורכב עוד יותר כשמנסים להשאר כל הזמן חזקות. אפשר להסביר לילדים שאמא קצת עצובה/לחוצה/ מפחדת והיא תשמח לחיבור/עזרה/קצת שקט. זה לא פוגע בילדים שלנו, להפך, אנחנו מלמדות אותם ככה איך להתמודד עם רגשות שליליים וזה טוב וחשוב, וגם כדי להקל עלינו, זה קשה ממש להיות חזקות כל הזמן...
שתהיה שבת שקטה בע''ה, וכולם יחזרו אלינו בריאים ושלמים בגוף ובנפש!
אז בהמשך לשרשור קודם על בעלי שלא מוצא את עצמו, היום בבוקר הוא מספר לי ששלח הודעה לקצינת מילואים שלהם למה לא קראו לו (ללא ידיעתי). קיבלתי כאב בטן חזק ואמרתי לו שזה לא בסדר שהוא לא נועץ בי קודם (כנראה ידע שלא ארצה). בקיצור ישבנו לאכול והקצינה התקשרה הוא יצא לגינה ופשוט צרחתי שינתק הוא נבהל וניתק. כמובן שרבנו פיצוצים והוא אמר שהוא יעשה מה שהוא רוצה ושהוא לא כפוף אליי ואני אמרתי לו שיש נשים שמסוגלות לכבד את הרצון ואת הערכים ולשלוח ואני לא מסוגלת ושאני פשוט אתאבד אם יקרה לו משהו ואני אשאר לבד עם הילדים. מפה לשם הוא יצא מהבית (בכל מקרה היה צריך ללכת לסידור) ולא עונה לי, מה שאני עשיתי בינתיים זה להתקשר לקצינת מילואים (השגתי דרך קרוב משפחה שגם עוסק בזה ומסתבר שהוא הביא לו את המס שלה כי בעלי אמר שזה בסדר ושהסכמתי!!) והתקשרתי להגיד לה שאני אחרי לידה ושאני ואמא שלו לא נעמוד בזה ובבקשה לא לגייס אותו . היא אמרה לי להיות חזקה שמעה שהתפרקתי לה בפלאפון ושהיא תגיד שאין אישור .
עכשיו בנות אני מרגישה חרא !!!! מרגישה קטנה ואפס לעומת נשים פה שהבעל רצה להתחייל והסכימו לו. מרגישה רע כלפי אנשים ששם. מרגישה רע כלפי בעלי שבאמת זה לא פייר שאחליט עבורו. אבל אני נשבעת שאני לא מסוגלת אני עומדת להקיא רק מהפחד שיחייגו אליו, ואם היו מגייסים מראש סבבה לא הייתי אומרת לסרב פקודה אבל למה לנדב את עצמך בלי לשאול אותי?? מרגישה ככ קטנה ועלןבה סליחה ריבונו של עולם גם ככה קשה המצב ואני לא יודעת מה אתה רוצה מאיתנו .... מנסה להתפלל והלב ריק . קשה לי ככ וסליחה מכולן שזה התלונות שלי יש אנשים שאיבדו ילדים הורים אחים אחיות .. מבקשת סליחה גם מכל מי שבעלה שם ולוחם מקווה שלא תסקלו אותי
משמחם לא גייסו אותו... שיעזור לך..
למה שיתנדב אם כל כך קשה לך ואת אחרי לידה?!?!.
בא לי לבכות עלייך ועל מצבך.. ועל כל הגברים האלה שלא גייסו ורוצים להתנדב. אשריכם... אבל באמת תתייעצו עם האישה לפני מעשה כזה...
איך אפשר אחרת?!?!.הלב שלי נקרע עלייך לא נראה לי פייר כלפיך.
מצד שני מנסה להבין את בעלך... הרבה גברים שלא גוייסו ממש ממש מתסוכלים (למזלי בעלי לא ביניהם הוא בלחץ לשמור עלי והמשפחה כי אנחנו גרים ממש ממש צמוד לערבים ואין פה כיתות כוננות כמו שצריך) אז הוא דווקא ממש שמח שהוא בבית עם הנשק. כי אם לא יהיה פה מי יודע מי יגן עלינו?!?! ה' ישמור.
הגברים שלא גוייסו מרגישים לא מועילים ומתוסכלים ו ורוצים לנקום. וחסרי תכלית. כי זה התפקיד של הגבר מבחינתם בשעת מלחמה.
ננסה לדון לכף זכות.
אני בצד שלך פה יקרה...
תנסו לשבת עלזה ולדבר ותבכי לו כמה קשה לך נפשית מכל המצב..
מרגיש לי מטופש להתעסק בכספים עכשיו.
אבל אני צריכה לשאול ולא יודעת עם מי.
קיבלתי צ'ק עם מוטב בלבד על שמי.
אני לא רוצה להפקיד אותו אבל צריכה את הכסף
יש לי אפשרות ללכת לבנק של כותב הצ'ק ולבקש את הכסף שרשום בצ'ק ?
או שאין דבר כזה וצ'ק רשום אני תמיד חייבת להפקיד?
תודה
אבל אם יש קרוס- כלומר שני קווים מעל ומתחת למוטב בלבד - זה אומר שהוא אינו ניתן למשיכה אלא רק להפקדה.
תבדקי
קרוס אלו 2 קוים, אם הם קיימים זה אומר שהצק אנו סחיר ואת לא יכולה לפדות אותו בכסף.
אם אין קרוס את יכולה לפדות אותו בכסף
איך משתיקים את ההתראות המלחיצות על כל צבע אדום בפורום? אני רק רוצה לקרוא בשקט . בלי צלצולים והתראות שלא באזור שלי😔
לא מצאתי שום הגדרה כזו לכבות בערוץ. אשמח לעזרה. תודה
להשתיק.
לא יודעת איך אפשר לבטל לגמרי...
דרך ההגדרות בפלאפון(לא דרך האתר)
צריך לחסום גם התראות קופצות וגם צלילים מהאתר
