פורום הריון ולידה (עמוד 761)

לא מניסיון אישי.

אך השם שלו עובר מפה לאוזן ונחשב לרופא מצויין.  

יש עליו הרבה קישורים בגוגל.  

הוא גם משיב בפורום נוירולוגית ילדים.  

1. אפשר כבר עכשיו, בהשגחה. לא יושב לבד הכוונה לא מתיישב או לא מחזיק את עצמו בישיבה? כי אם הוא לא מחזיק את עצמו זה מעלה את הסיכון לחנק. לגבי כמות הארוחות - אם זה טוב לו ואין עצירות הייתי ממשיכה ככה. לא לשכוח להציע לו מים. כדאי לחכות עוד קצת לפני שמוסיפים ארוחה שלישית. אני חושבת שההמלצה היא לא לפני 9 חודשים.

זה שאין לו שיניים ממש לא משמעותי. הלסת של תינוקות מאוד חזקה ויכולה ללעוס כמעט הכל. לבת שלי צמחו שיניים ראשונות בגיל שנה וחודשיים והיא אכלה הכל כבר בגיל 8 חודשים.

2. אם הרופאה הפנתה לפיזיותרפיה כדאי ללכת. מקסימום יגידו לך שהוא בסדר וישחררו אחרי מפגש אחד. אם יש בעיה עדיף לעלות עליה מוקדם כדי לעזור שהעיכוב יהיה קטן.

הבן שלי לא התהפך עד גיל שישה וחצי חודשים.

היה שמן

הרופא ילדים שלח לפיזיותרפיה, שם גילו טורטיקוליס בקטנה, עבדנו על זה עם תרגילים והיום הוא בן שנה וקצת, כבר הולך עם נעליים. עקף את כל הפעוטות פה באזור שתמיד קינאתי בהתפתחות הזריזה שלהם.

לא יודעת איך קשור טורטיקוליס להתפתחות, הרופא לא ראה את זה, אני לא שמתי לב, רק העיכוב שלו כביכול גרם לי לבקש הפניה.

יאלה בעזרת ה מקווה שיעזור לו

אז בהשגחה זה בסדר? עדיף לחכות?

אבקש מהמטפלת להוסיף מים

תודה רבה

שאני חושבת שהחרם מיותר אם במילא קונים בחו"ל

אנטישמים יש *בכל* מקום. גם בנקסט, ובאסוס, ובאלי אקספרס. זה לא ששיין עצמם אנטישמים, אלא כמה עובדים שלהם שעובדים איתם- שיין זה מעצמה ומסחרה של כסף שכנראה הדבר האחרון שאכפת להם זה אידיאלים כאלה ואחרים.

אני כן יכולה להבין החרמה כוללת של קנייה מחו"ל ולקנות רק כחול לבן לתקופה. אבל זה כואב בכיס בלי ספק.

יש באורבניקה ממש בזול. דברים יפים לטעמי.

ואת הכל הכל אפשר למצוא באלי אקספרס, זה פשוט קצת פחות נח

לצערי, אין הרבה תוצרת כחול לבן, על רוב התוויות מצויין שזה ייבוא.

ואם נעבור לנושא החקלאות, מזעזע לראות בסופר עד כמה אנחנו מייבאים מטורקיה, ירדן וכו' פירות וירקות.

השתדלתי לקנות רק את התוצרת החקלאים הישראלית, אבל ממה שראיתי הייבוא גובר.

אני משתדלת לתרום איפה שיכולה.

ולקנות באמת מעסקים מקומיים.

אבל לצורך העניין, כמו שאמרתי, אין הבדל מהותי בעיני בין שיין לשאר החברות הבינלאומיות. 

כי סין עצמה, כמדינה, מאוד מאוד נגדנו כרגע.

מה שלא נכון לגבי בריטניה (אסוס ונקסט), ובטח שלא לגבי ארה״ב (אמזון).

זה מעבר לאנשים ספציפיים שהם אנטישמים או לא, אני מדברת על העמדה של המדינה כמדינה. 

ובלי קשר אלינו ספציפית, בכללי סין היא נגד ״המערב״ (ארה״ב ואירופה לצורך העניין) ויותר בצד של רוסיה וכו׳.

את פחות או יותר יכולה לקנות רק אצל התופרת. וגם זה לא, כי הבדים מיוצרים בסין.

לא סתם סין היא מעצמה. כי הכלכלה העולמית מושתת על הייצור שם בצורה שאי אפשר כרגע להתנתק מזה. 

זו דעתי האישית כמובן.

מה גם ששיין זו ה"חנות" ועליאקספרס זה "קניון" שאת בוחרת אצל איזה מוכר לקנות.

אתרים אחרים כמו נקסט מבטים הזדהות וחמלה אתנו, יתכן ויש להם עובדים שלא "תומכים" בנו אבל זה כבר משהו אחר, באמת העסק הם אתנו

על עצמי אישית אגיד, שהרגשתי שזה גדול עלי.

מספיק בעלי נלחם פה כבר שלושה חודשים ומסכן את חייו. אני נלחמת בעורף להחזיק את הבית שלנו בשביל שהוא יוכל להיות שם.

אני בהריון ובגדי ההריון בארץ הם במחירים פשוט שערורייתים, עם מבחר ממש קטן, בטח שלדוסיות. (וחיפשתי, הרבה).

לכן קניתי משם ממש בלב שלם. בין היתר בגלל מה שכתבתי, שאני לא חושבת שזה מה שישפיע לא על כלכלת סין ולא על שיין ולא על הדעות שלהם אם הן באמת קיימות בכלל. וגם כי זה באמת לא נגמר. פתאום פרסמו שגם בנקסט ביטלו הטבות לישראל בגלל המלחמה, וגם זארה אנטישמים, ועוד חברות שונות. אז הרגשתי שזה מוגזם לי גם להתחיל לברר על כל דבר שאני קונה אם הבעלים הוא פרו-פלסטיני במקרה.

החיים מספיק מאתגרים כרגע גם ככה...

מי שמסוגלת לקנות רק כחול לבן טהור, אשריה.

עד כה משלוח חינם חל על קניה מ 100 ₪ ועכשיו משלוח חינם חל על קניה מ 200₪.

זאת בגלל יוקר הביטוחים והטיסות, מאז המלחמה עלו המחירים.

גם הטסים לארץ משלמים כפול.

לגבי ההזמנות, ללא ספק, כל אחת צריכה לעשות את השיקול שלה.

הזמנתי משם לאחרונה כל מיני פיצ'יפקס כאלה כדי לנסות לראות איך ההזמנות משם

שילמתי דרך פאיפל זה עדיין יכול להיות בעייתי?

אני רק יכולה לעודד שכמעט אף פעם לא נכנסים לרופא בזמן, אז גם אם תגיעי באיחור של חצי שעה זה לא סוף העולם.

אבל בתור בן אדם דייקן אני יודעת כמה מלחיץ ומעצבן זה, אז חיבוק לך!

לא רוצה לחמם אותך

אבל גם אותי זה יכול להוציא מהדעת דבר כזה.

(אם כי לא ברמה הזו)

מציעה לנסות (עבור הפעמים הבאות, לא יעזור לעכשיו) את הדרך הבאה בתנאי שהיא בנאדם אמפטי:

לשאול איך לדעתה את מרגישה כששוב ושוב מאחרים לך למשהו חשוב,

ולעבור לתאר דקה אחרי דקה את המחשבות שלך בזמן העיכוב ולאחריו, ואת הסרטים ואת הלחצים שנולדים מזה, ואת כל תתי המחשבות של ההשלכות ושל מה זה אומר שמרגישה כלפיי חמותי... מקווה שאני מובנת. תיאור צבעוני חי דרמטי עד כמה שאפשר *ועם הומור*. ממש להגזים.

זה אמור לשנות משהו לפעמים...

אבל רעיון מעולה

ואפילו לא עם אמא לדעתי

זה גובל בחוצפה קצת

כי בסוף

לכל אחד יש את החולשות שלו

והתפקיד שלה זה לא למנך אותה ולא לשנות אותב

בטח לא כשהיא באה בכלל לעזור לה

וגם בכל סיטואציה

התסכול מממממש מובן

זה ממש קשה להכיל כזאת רמת איחורים ובמיוחד כשהפותחת עצמה בדיוק ההפך מזה

אבל המסקנה היא

שפשוט לא לבנות עליה נקודה

להזמין שכנה ל11וחצי שתשמור עליו עד שהחמות תגיע

לצאת לתור.. ומקסימום אם חצי שעה יהיה עם השכנה או הבייביסיטר אז לא קרה כלום

ו

סה"כ היא לא חייבת כלום לכלה שלה.

כלום!

ואם היא באה, צריך להעריך את זה.

ולקחת בחשבון את הנטיה לאחר

ופשוט לבקש שתגיע שעה וחצי לפני המועד הדרוש.

אבל להעליב אותה בשום פנים ואופן לא.

זה דיבור חצוף וגס שיקלקל הרבה.

בע"ה שהכל יסתדר לטובה!!

לא הכל בידינו...

והכי חשוב אל תלקי את עצמך שלא קבעת איזה מוקדם,

כך קרה והכל לטובה..

לא מסוגלת להבין התנהלות כזאת באמת

מזדהה איתך ממש

אותי איחורים ממש מוציאים מדעתי ואני ברוב המקרים אעדיף כבר לא לצאת.

הספקת בסוף??

גם בעלי כזה אגב, להקדים את השעה שאת אומרת שאת צריכה בה עזרה.

נניח את צריכה לצאת ב11, תגידי לה שאת צריכה לצאת ב10.

חיבוק❤️ זה באמת קשוח

כנראה שיש לה כוונה טובה, אבל...

ואם את סומכת עליה שתשמור על הילדים ורוצה בזה, אז זה הפיתרון

היא יודעת שבגלל שהיא איחרה הגעת עם הלשון בחוץ?

חיבוק!!

ואני למשל- בגיל ממש צעיר יחסית אליה , מנסה לעבוד על זה ולא מצליחה...

תמיד יש לה סיפורי סבתא על מה היה לה ולכן היא איחרה. פקקים/ הצפה בבית/ שכחה שמגיע שליח/ הייתה צריכה לעזור למתבגרת עם שיעורי בית/ מישהו התקשר והיה צריך עזרה/ נגמר לה החלב אז יצאה רגע לסופר/ אמא שלה לא מרגישה טוב אז רק עצרה לכמה דק' אצלה לעשות ביקור חולים. כבר שמעתי את כל התירוצים שבעולם...

יש לה המון רצון טוב לעזור לכל העולם ולהחזיק בית אבל בפועל היא לא עומדת בעומס שהיא יוצרת לעצמה ולמרות שהיא לא עובדת היא איכשהו עסוקה תמידית והכל לוקח לה פי 8 זמן ממה שלוקח לכל אדם סטנדרטי אחר.

זה נובע מקושי בתכנון זמנים, יחד עם סוג של אופטימיות שהכל יסתדר טוב בלי שום תקלות.

ובמציאות לרוב יש דברים שלא הולכים חלק ומעכבים. אבל אנשים שמאחרים הרבה פעמים לא מסוגלים להפנים שזה עלול לקרות. כל פעם זה מפתיע אותם מחדש...

(אני כותבת בתור אחת כזו, עם בעל הפוך ממני. הוא תמיד לוקח טווח ביטחון מוגזם בעיני כשצריך לצאת למקומות, אבל לרוב בדיעבד הוא צודק. ולמרות שבשכל אני מבינה שהוא צודק, עדיין כשאני צריכה לתכנן לבד את הזמנים שלי, לרוב אני אאחר בסוף, כי אני עדיין לא מצליחה באמת לקחת בחשבון את כל העיכובים שעלולים להיות, ומתכננת יותר מידי מדוייק בלי לתת זמן לעיכובים האפשריים. אז כשחשוב לי באמת להגיע בזמן, אני נותנת לבעלי לקבוע מתי לצאת. וכשזה לא קריטי כל כך, אז אני יוצאת לפי התכנון זמנים שלי, ולרוב מאחרת...)

ואחד הדברים שלמדתי עם השנים זה שהוא באמת לא לוקח בתכנון את כל ה"מסביב":

נגיד אם אנחנו צריכיםצלהגיע לאיפשהוא בירושלים ויש לנו נסיעה של 20 דקות עד ירושלים  הוא מניח שמתארגנים ליציאה מהבית 20 דקות לפני שצריך להגיע..

אבל -

אז הוא צריך ללכת לשירותים.

וליטול ידיים.

ולקחת לעצמו משהו לאכול/לשתות.

ולחפש את המעיל/סוודר

ולחפש עוד משהו שהוא תכנן להוריד לרכב

וכשמגיעים לרכב צריך לקחת משהו שנשאר ברכב לפח.

ולקשור את הילדים אם לוקחים אותם..

ולנקות את השימשה..

ופתאום..

כבר עשר דקות אחרי הזמן המתוכנן ועוד לא יצאנו מהבית..

ולא נדבר על זה כשמגיעים צריך להגיע עד למקום בדיוק (לא מספיק לדעת שאנחנו במרחק של 20 דקות מירושלים.. צריך גם לנסוע בתוך ירושלים..)

ולמצוא את הכתובת המדוייקת

ולחפש חניה

וללכת מהחניה עד לבנין

ולמצוא איפה המעלית ואיזה כניסה בדיוק צריך..

בקיצור - ככה מאחרים בלי כוונה...

ואנחנו נשואים יותר מ 20 שנה וזה לא משתנה.

וכנראה לא הולך להשתנות...

אני גם למשל תור שכמה דקות נסיעה מהבית, איכשהו יוצא שאני יוצאת בשעה של התור עצמו,

ואז כל הדרך לוקחת בסוף יותר מכמה דקות,

והאיחור הוא לא של כמה דקות ספורות (שככה תכננתי בראש בלי לשים לב)

אלא של 20 דק ...

איכשהו הכל לוקח לה יותר מדי זמן פעם אמרתי לה את זה בקטע של מחמאה והיא ממש נעלבה בכל מקרה אמא שלי מאוד טוטאלית במה שהיא עושה ולכן לפעמיםמקשה לה לעשות סטופ אני רואה את זה גם עם הנכדים הרבה פעמים זה לטובה אבל לפעמים גורם לה לאחר למקומות כי "המעברים" קשים לה.

אז למדתי שאם יש משהו ממש ממש חשוב אני אמרת לה קצת לפנינשצריכה משאירה לעצמי זמן ספייר והיא עושה השתדלות לפעמים מצליחה לפעמיח לא ואני עושה במקביל תוכניות גיבוי או יוצרת סוג של "תפר" מתוכנן. למשל הבת שלי או מישהו אחר שומרים עד שתגיע ואז גם אני לא מאחרת וגם אני לא נמצאת עד שמגיעה ופחות מתבאסת מזה שאיחרה..

פשוט קשה להם מאוד לתכנן את הזמנים.

תקבעי אתה שעה לפני כדי שיהיה בנחת,

מעניין אם זה יעזור

שהם מאחרים כרונים, ואין קשר להפרעת קשב. אני מביניהם

לא מנסיון שלי,

אבל אצל משפחה מורחבת,

ילדים חכמים מאוד מאוד, עכשיו לקראת סוף תיכון,

נוטלים ריטלין ועוזר להם מאוד.

ממה שאני הבנתי, התאמת המינון המדויק או התרופה עצמה (יש הרי כמה מקבילות) יכולה להמשך זמן ולהיות מתסכלת, אבל כשמוצאים זה עוזר מאוד. 

עריכה: רק מוסיפה שזו לא איזו החלטה בלתי הפיכה. מנסים, נשארים עם אצבע על הדופק, בודקים גם עם הילד איך הוא מרגיש, במיוחד שאת אומרת שהוא מודע לקשיים, ואם זה לא מוצלח, אפשר להפסיק, ולדעת שלפחות ניסיתם (רק לזכור כמעט שכתבתי שההתאמה כן לוקחת זמן ויכולה גם להיות עניין של ניסוי וטעייה, מה עובד הכי טוב, אז לא לוותר מהר מדי)

תחשבי איזה ילד מתוסכל הוא יגדל

בלי ביטחון עצמי

בלי הצלחות

כשעם התרופה ככל הנראה הוא יצליח להשתמש בכישורים שלו וביכולות שלו.

מכיוון שדחיתם את מתן התרופה

תקחו בחשבון שיקח לו זמן להדביק את הפער של כל מה שלא הצליח בעבר. זה לא פשוט.

אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם.

תעשו חסד עם הילד, ותנו לו את החומר הזה שהמוח שלו לא מפריש באופן טבעי.

יש לי שני בנים שמקבלים תרופה

ילדים שמחים, נמרצים, חכמים

משתלבים יפה בחברה ומצליחים בלימודים

שלי לוקח ריטלין מכיתה א ועד היום כיתה ז

גם אני לא רציתי לתת, חששתי מתופעות לוואי, מזה שרוצים לדחוף לילד תרופה.

גם הוא לא הפריע אלא היה חולמני.

הריטלין עוזר לו להתרכז ולהצליח בלימודים, להיות פחות אימפולסיבי ולהתנהל עם חברים והסביבה בצורה טובה יותר.

ילד עם בעית קשב יכול ממש לסבול בכיתה רגילה אם הוא לא מטופל. הקונספט של 30 או יותר ילדים בכיתה יושבים ומקשיבים למורה, לא מתאים לו. התרופה עוזרת לו להתמודד.

הסיבה שהתחלתי לתת לו כי אני בעד לנסות ולבדוק הצלחה, תמיד אפשר להפסיק. הריטלין עזר לו בצורה משמעותית די מהר, ככה שהבנתי שזו תרופה טובה עבורו.

אני לקחתי ריטלין בגילאי התיכון, בזמן היותי סטודנטית ולפעמים גם אח"כ.  לא בצורה קבועה וסדירה אלא כשהיה לי צורך. עשיתי את זה בליווי של רופא שמתמחה באבחון וליווי של ריטלין.

וגם כמורה שליוותה כמה תלמידים שהתחילו לקחת.

אני יכולה להגיד לך שבמיקרים מסוימים הכדור הזה הוא פלא! הוא כל כך יכול לעזור ולהקל. אני יכולה להסתדר בלי, אבל מה שאני מצליחה עם, ובקלות גדולה יותר, ברוגע זה לא אותו דבר!

אבל! אסור לשכוח שאין סוג אחד של ריטלין אלא כמה סוגים ומינונים שונים, לכל כדור יש השפעה אחרת ויותר מזה, תופעות לוואי אחרות. ולכן אם אתם מחליטים לנסות לתת לילד, צריך לדעת שזה דורש שימת לב מיוחדת בתקופה ההתחלתית, איך זה משפיע על השינה שלו, על התיאבון, מה זה עושה לו רגשית לילד? כלאלו תופעות לוואי שיכולות להיות ועם ליווי נכון של ההורים ושל הרופא מגיעים לכדור ולמינון שהתופעות הן מינוריות. לכן כן חשוב למצוא רופא שאתם מסתדרים איתו ולוודא שזה תקופה שאתם פנויים לשימת לב מיוחדת על הילד.

עוד נקודה מאד חשובה, מה המצב החברתי של הילד? הכדור יכול לעזור גם כאן אבל גם יכול להפריע, וצריך לשמוע מהילד האם הוא חווה שינוי ואיך הוא מרגיש, היה לי מקרה של תלמידה שבהחלטה שלה עם ההורים הם הפסיקו לקחת את הכדור כי הוא הפריע לה חברתית (מקרה שונה משלכם, לה היה גם היפראקטיביות) כמורה הסכמתי עם ההורים והערכתי מאד את שיקול הדעת...

בכל מקרה שיהיה המון הצלחה במה שתבחרו! והרבה נחת ממנו!

אקדים ואומר שאני מהאחרונות שממליצה לקחת ריטלין ובכלל תרופות .. זה תמיד אצלי מוצא אחרון לאחר מיצוי אפשרויות אחרות.

אבל חייבת לומר לך שכמו בכל החלטה בחיים יש פה ניהול סיכונים של רווח והפסד. צריך לשים על שתי כפות המאזניים, מצד אחד ממה את חוששת ומצד שני את הסיכון של מה שעלול להיפגע.

מהניסיון שלי, ילדים עם הפרעת קשב לא מטופלת לבסוף נפגעים גם בהיבט הרגשי וגם בהיבט החברתי. וזה בלי לדבר על הלימודים, כי זה זניח לעומת שני ההיבטים המשמעותיים שהקדמתי לכתוב.

דימוי עצמי של תלמיד כלומד נבנה על תחושת מסוגלות לעמוד באתגרי הלמידה ולחוות הצלחות. היכולת ליפול ולקום, ללמוד מניסיונות ולהפיק מסקנות, לחוות קשיים אבל גם מסוגלות להתגבר עליהם ואחכ לחוות הצלחה. כל אלו חשובים מאוד בבניית הדימוי העצמי. בגילאים האלו הערך העצמי לא שלם, הוא בבניה. תהליך הבניה של הערך העצמי נסמך על חוויות הצלחה וכשלון, ועל פידבק סביבתי.

ברגע שאין לתלמיד שום חווית הצלחה, יום אחרי יום, למרות ועל אף מאמצים שלו, הדרך לייאוש ופגיעה בדימוי העצמי כתלמיד ואחכ גם בערך העצמי הכללי כאדם היא מהירה ומסוכנת.

אחכ נוספים על זה גם היבטים חברתיים שנפגעים. קודם כל באופן ישיר מכך שתלמיד שחווה התנתקויות על רקע קשבי לרוב לא מתפקד במיטבו גם בהיבטים בינאישיים (לא מחייב אבל לרוב). ואחכ גם באופן עקיף בעקבות כשלונות לימודיים, קונפליקטים מול מורים, חוסר הערכה עצמית שמשפיעים על האינטרקציות שהוא יוצר.

לכן, אני כן הייתי ממליצה לנסות את התרופה. יש כאלו שריטלין כמו נברא עבורם והוא מתיישב בול על ההפרעה וכמעט ללא פגיעות בתפקודים אחרים. ויש כאלו שלהפך. כמעט לא עוזר להפרעה ,אבל מייצר פגיעות אחרות כתוצאה מתופעות לוואי. ויש מנעד רחב באמצע.

בסופו של דבר ילד שהכדור עוזר לו משתף פעולה היטב עם הטיפול, חווה הצלחות ובהמשך בעתיד גם לא תמיד ממשיך לקחת אלא לומד כלים להתמודד עם ההפרעה, מפתח מיומנויות עקיפות ויוצא מחוזק מהתהליך.

לעומת זאת, ילד שלא היה מטופל לאורך שנים, בשלב מסוים נפגע בהיבט הרגשי חברתי ואז גם מפתח התנגדות לטיפול שמוצע לו מאוחר מידי בגילאי החטיבה.

כותבת גם כאמא לשתי בנות עם הפרעת קשב. וכנשואה לבעל חביב רחפן מקצועי.

האם הציונים שלו נפגעים?

האם ישנם קשיים רגשיים? חברתיים?

נסו לענות בכנות על השאלות ולפי זה תחליטו איפה יש יותר תועלת מול סיכון.

אני ממש לא בעד תמיד!

אם ילד מצליח ללמוד אבל הוא שהוא מפריע בכיתה אז מבחינתי זה לא סיבה אוטומטית לקחת.

אבל לילדים מסויימים רטלין זה כמו משקפיים.

עכשיו עוד יש לו מוטיבציה, לרוב הילדים היא מתישהו נפגעת,

ואפשר לקחת לפחות לנסיון. זה לא החלטה בלתי הפיכה...

שיקח תקופה, תראו איך זה משפיע עליו (יש ילדים שזה משפיע לא טוב וגורם לעייפות, אבל להרבה ילדים כשמוצאים את המינון הנכון אין כמעט השפעות שליליות)

הוא יכיר את הכלי הזה, אולי ימשיך להעזר בו תמיד ואולי רק במקרה הצורך.

מכירה תלמידות שבתיכון לוקחות רק לפני מבחנים ובגרויות, זה מאפשר להן להצליח ולא לחוות כל הזמן כשלונות,

תלמידה שלי לוקחת מדי פעם, בכל פעם כזאת יש פער מטורף ביכולת שלה ללמוד ולהתרכז, אבל הדבר המדהים שבזכות זה שהיא לוקחת לפעמים אז אני חושבת שגם בשאר הפעמים היא מצליחה יותר כי היכולת שלה השתפרה באותו זמן שהיא כן לקחה, וזה עוזר לה גם בזמן שהיא בלי ריטלין ופחות מרוכזת...

גם אם הוא יקח רק שנה יש מצב שזה יעלה אותו על הגל של הצלחה,

בשנים האלו לומדים מיומנויות חשובות ומי שלא מצליח אח''כ קשה לו להדביק את הפער, הרטלין אפילו לתקופה יכול לאפשר ללמוד מיומנויות חשובות לחיים, ותמיד אפשר להפסיק אם זה לא משפיע טוב...

אחד מהם ילד שקט ועדין בן 6 ומהרגע שהוא התחיל לקחת (לא מזמן) יש השפעה ענקית על הצורה שהוא קולט את הקריאה ומתקדם בשאר התחומים.

מדהים ממש!

גם על הגדול יותר ההשפעה חיובית מאוד.

בקיצור אני ממליצה ממש!

ואם את רוצה יותר פרוט אשמח לענות לך....

איך גיליתם? מה היו התופעות?,

אבל בקיצור, הופננו לגן שפה על ידי הגננת של שנה שעברה בגלל קושי מוטורי וכבר אז עלה החשד לקשיי קשב וריכוז בגלל רחפנות וסיבות נוספות...

השנה הוא נכנס לגן שפה ושם עלה הנושא שוב, הלכנו לנוירולוג והוא המליץ מאוד!

הייתרון אצלינו שהוא בגן שפה, אז יש שם תשומת לב לכל ילד והגננות עוקבות ומדווחות איך זה משפיע...

אבל אשמח בפרטי.

אם מעניין אותך תכתבי לי

עונה כמורה לילדים עם הפרעת קשב וליקויי למידה.

)מתחברת מאוד למה ש@דבורית כתבה,ואוסיף בקטנה:

קודם כל אף אחד לא אוהב לתת לילד שלו תרופה, זה דבר ברור והגיוני.

נשמע ממה שכתבת שאת די סומכת על ההמלצה של הצוות בביה"ס ומבינה שהם מכוונים לטובתו ולא שיהיה להם שקט...

בעיניי זה הרבה יותר משמעותי מאשר היחס של הנוירולוג. הוא אמנם נותן את התרופה בפועל אבל הם מכירים אותו טוב ואת הקשיים שלו.

מה שכן, חשוב לעשות את ההחלטה הזו ממקום של השלמה ולדעת שזה יכול להיות תהליך עד שמגיעים לסוג ומינון מתאימים. יש היום תרופות מאוד מתקדמות עם הרבה פחות תופעות לוואי או קשיים בריבאונד (זמן תפוגת הכדור).

מהנסיון שלי, הורים שלא רוצים לתת ומסכימים רק כדי "לעשות וי", אחרי הניסיון הראשון שלפעמים לא מתאים הם מרימים ידיים וטוענים. "ניסינו וזה לא עוזר"...

אני מאחלת לך שאם תחליטו לתת תרופה, שבאמת תעזור ותשמחו שזו ההחלטה שקיבלתם. זה המון. יש ילדים שלא מצליחים להתאים להם תרופה וזה קשה מאוד (נדיר אבל קיים).

בהצלחה!!

דבר ראשון האבחון הוא כבר צעד חשוב

ועכשיו השאלה אם לקחת רטלין או לא היא שלכם

כמו שרופא משפחה נבון אמר לי

זו לא תרופה קבועה שחייבים לקחת

צריך ועוזר- לוקחים..

אבל

זה שלא היפר גורם שכאילו אין לחץ לקחת

לא מפריעים לכיתה, רגועים

ולא תמיד זה לטובתם...

מהנסיון שלי

להיות עם יד על הדופק

לימודית, רגשית, חברתית.    

יש לי בת שאובחנה בכיתה ד'

והתחילב לקחת סדיר רק בח'

היום בי' וממש רואה הבדל בציונים עם ובלי רטלין

ועוד רחפן מתוק מאובחן שלמד אסטרטגיות ונתמודד מקסים בלי רטלין...

בהצלחה בכל החלטה

יצירה.

לדעתי ילד בכיתה ד הוא כבר גדול ויהיה לכם קל לראות איך וכמה זה משפיע עליו שווה לנסות.

לימודים זה משהי שאפשר להשלים ולתגבר אבל אם ילד צובר תסכולים או שיש לו קושי חברתי זה משהו שיכול להשפיע מאוד על העתיד ולדעתי צריך לקחת את זה בחשבון

זה מאגר נתונים של ביטוח לאומי

אולי @ערגלית תדע לעזור?

של משרד הבטחון?

כי אם כן זה רק מולם. (בטלפון 1111)

במשרד הפנים מעודכן שהוא נשוי? מערכת הנתונים של משרד הבטחון ביטוח לאומי ומשרג הפנים זה אותה מערכת

במידה ומדובר על תגמולי מילואים של ביטוח לאומי את יכולה לפנות בפרטי ואנסה לעזור

תחפשי. או ב myidf אני עדכנתי שם פרטים כאלו. יש שם גם מספרי טלפון לחירום וכד

את מכניסה פרטי חשבון. 

לאיזור האישי ולעדכן שם את הפרטים.

https://www.miluim.idf.il/

אם הפרטים שלו ופרטי חשבון בנק מעודכנים שם

השינה הזו במעון לילדים שלא צריכים אותה.

אצלנו בשלב הזה אם היה נרדם בתשע זה היה ממש מוקדם...

אבל אצלנו אך פעם לא הייתה בעיה של להעיר בבוקר, תמיד התעוררו מעצמם מוקדם מדי ( הם כבר בבית ספר ועדיין קורה לעיתים קרובות).

מכיוון שאין פיתרון שידוע לי לגבי שנת הצהריים הזו( חוץ מלא לשלוח למעון/לאסוף מוקדם), אולי תתמקדי בסדר בוקר קליל וזורם יותר?

למשל, להשכיב בלילה עם הבגדים שבהם הולך למעון כדי לחסוך החלפת בגדים בבוקר, וכדו'( לכל האלופות כאן בטוח יש מלא טיפים בסגנון)

יש את הילדים שאין להם צורך בשינה ביום, תנסי לדבר עם הצוות במעון, יתכן ויש עוד ילדים שעדיף להוציא אותם לחדר משחקים או חדר צדדי שיחקו שם בזמן ששאר הילדים ישנים

לא בטוח, אבל יתכן ואם הוא לא ישן במעון ירדם לך בדרך לבית ,בעגלה/ברכב או שבכלל יהיה "מחורפן".

הילד שלי כבר בגן עיריה ולעיתים נרדם בדרך לבית או איך שמגיעים .

אבל לא כ"כ הרבה

אני גם חושבת ששינה בצהריים מאפסת אותו

אבל למה כזה הרבה זמן?

לנו בימי שישי ושבת קודם כל נרדם הרבה הרבה יותר מאוחר, סוג שתיים בצהריים.

וגם ישן פחות זמן.

אבל בגלל שזה לא זמן רגיל קשה לי להגיד אם נרדם יותר בקלות

גם ככה הולכים לישון הרבה יותר מאוחר.

ואז לנסות להשכיב אותו לישון ב7 בערב

לכבות לפני כן כמה שיותר אורות בבית

לעשות לו מקלחת נעימה, ארוחת ערב (או הפוך)

סיפור או 2 במיטה

ולהסביר לו שהולכים לישון

וכל פעם לחזור אליו אבל לא להוציא אותו מהחדר

בהצלחה ותעדכני איך הולך

בכל הנקה, לא משנה מאיזה צד בחרתי להניק וכמה ריק הצד השני יהיה, אחרי כמה שניות הוא מרגיש כאילו הוא הולך להתפוצץ (כואב פיזית, קצת כמו גודש) ואז מתחיל לנזול.

לא זוכרת ככה בהנקה של הקודם, בגיל כמה חודשים כבר הפסקתי להשתמש ברפידות הנקה ואף פעם לא נרטבתי מהצד השני...

אז מניחה שזה ככה רק בהתחלה, אבל כמה התחלה?

(אם זה יעבור עוד חודש אז אולי לא שווה לי לקנות במיוחד את הכוס)

והאמת לא היה משהו קבוע.

לפעמים יצא ממש הרבה ולפעמים ממש מעט.

הייתי שואבת ושמה את הכוס בצד השני.

זה היה לי נח כי הכוס יחסית עומדת לבד בגלל הואקום (לעומת המשאבה שצריך להחזיק)

היו פעמים שיצא לכוס כמות ענקית כמו 90 מ"ל

והיו פעמים ש- 10-20 מ"ל

באמת כמו שאמרת, כנראה שבהתחלה זה יותר משמעותי מאשר בהמשך.

יש הבדל באופן ייצור חלב בין החודשים הראשונים להמשך. אבל אני לא מספיק מבינה בזה.

התחלתי להרגיש דיי מאוחר, בגלל שלייה קדמית ורחם אחורית

בהריון הראשון שלי היתה לי שיליה קידמית והתחלתי להרגיש באיזור שבוע 20

עכשיו הריון שני התחלתי בשבוע 16-17, שיליה צדדית (יש לה רכיב קידמי וגם אחורי)

מחזקת את ידייך!

האמת היא שזה ממש נשמע לי מצב שדורש טיפול. לטובתה. 

אני בתור ילדה הייתי עם מלא חרדות והייתי בהרבה טיפולים, ואני ממש שמחה שההורים שלי לא הזניחו את זה, כי זה באמת לא נשלט וזה סבללל... במיוחד לילדה, שלא יודעת בכלל איך לעזור לה והיא חסרת אונים מול זה...

לא רוצה לבזבז זמן , כסף ומשאבים לשוא..

היום יש שפע של טיפולים ואני מאמינה שרובם זה חרטא... 

גם שהמחשבות לא עוזבות אותה,,גם שהן גורמות לה להימנע מדברים, גם שכל פעם צצה מחשבה חדשה לפחד ממנה..

פסיכותרפיה יכולה לעזור ויש כל מיני טיפולים ספציפיים לזה.

אני לא אשת מקצוע וכמובן לא יכולה לאבחן, כן? אומרת רק מנסיוני האישי. חשוב ללכת לפסיכולוג מוסמך ולא לכל מיני אנשים עם הכשרות לא ברורות שעלולים להזיק

אפשר לבחור ללכת דרך הקופה - לבקש הפניה לפסיכולוג של הקופה אבל יש רשימות המתנה וזה יכול לקחת גם שנה.

פרטי זה מהיר יותר אבל כמובן יקר.

איך מוצאים מטפל/ת מתאימ/ה? דרך המלצות.

מוזמנת לכתוב פה איזור מגורים ואולי יוכלו להמליץ לך, או שתשאלי (באנונימיות אפשר לפעמים) בקבוצות ווצאפ שכונתיות

אז אפשר ורצוי לשלוח לאבחון/טיפול, אבל עדיף מאוד לא לתת שם של אבחנה ספציפית על סמך הודעה בפורום.

שאני לא מאבחנת ורק אומרת מנסיוני האישי..

אבל לא הייתי צריכה.

אם תוכלי לערוך נראה לי כדאי

וזה לא כזה נוראי כמו שזה נשמע. הוא בעל המקצוע לאבחן את הנושא, והאם זה רק חרדה או טורדנות או הפרעת חרדה. וילדים נורמליים לחלוטין מגיעים לפסיכיאטר לאבחנה.

בהתאם לאבחנה אפשר לקבל בקופה טיפול רגשי אצל פסיכולוג או עובד סוציאלי.

(מודה שנבהלתי רק מהמילה)

אבל מבינה שזה רק יעזור לה בע''ה...

סליחה על השאלות אני מרגישה מסובכת לגמרי 

אין צורך להביא את הילדה, ואפשר בתור טלפוני.

תוך כדי שכתבתי, כתבו לך על פסיכולוג - זו אפשרות מצויינת, פשוט בקופה קל יותר לקבל תור לפסיכיאטר מאשר לפסיכולוג...

התמודדות ממש לא פשוטה...

בכללי חרדות זה המון סחיטת אנרגיות כוחות למי שמתמודד ולסובבים אותו...

בגלל שזה מילדות ולא משו שהתפתח בעקבות, כלומר באמת איזה סוג של נשמה שהגיעה ככה לעולם, סוג של תיקון... הייתי ממליצה על משו פסיכותרפיסטי שורשי...

יש טיפולים שמלמדים טכניקות הרגעה, זה גם חשוב, היא גם תצטרך את זה אבל כדאי לדעתי גם משו מעבר...

(אם תרצי בפרטי המלצות בכיף. באמת אשתדל. אולי ייקח לי קצת זמן לענות אבל אשתדל בע"ה) 

בתור חרדתית לשעבר בעצמי, מעלה פה כמה מחשבות שיכולות לעזור, אבל כמובן שגם פסיכולוג ילדים הוא הכתובת.

א. כשהבת שלי פחדה ללכת לגן ולא רצתה להתנתק ממני לדקה, אז שיתפתי אותה שכשאמא היתה קטנה היא מאוד התגעגעה לסבתה רינה. ואז לא היה פלאפון שאפשר היה להתקשר תמיד. אז אמא חשבה בגעגוע על סבתה רינה ואחר כך הלכה קצת לשחק.

זה הרגיע קצת. בעיקר כי זה מפעיל את הדמיון ואת המחשבה לכיוון אחר. אפשרות למוח להירגע קצת מפעילות יתר ע'י דמיון השלכתי.

ב. להדהד אחריה את הפחד ולנרמל אותו.

"את מפחדת מהאריה שיאכל אותך?

אני מבינה שאת מפחדת. זו באמת מחשבה מפחידה.

מה יעזור לך?"

ג. גם לי היו פחדים וחרדות בגילאים האלה, שהגיעו בעיקר בלילה.

הייתי הולכת לישון בחדר של ההורים.

היום אני מעריכה את זה שהם נתנו לי את האופציה הזאת.

ההקלה היתה מיידית בלי שום צורך בדיבור.

פשוט מתוך התחושה של פה אני לא לבד...

האדם החרדתי מרגיש למעשה הרבה חוסר הגנה והרבה לבד בעולם.

אז ממש להשתמש במילים של הגנה ושאני ביחד איתך בכל מצב.

חיבוק. ממש לא פשוט.

וזה שהיא ככה פתוחה איתך זה אומר המון.

צריך הרבה סבלנות,

וגם לחזק אותה על תחביבים או על תכונות באופי שקיימות בה.

כדי שהחרדה לא תהיה זו שתגדיר אותה...

יש כל מיני סיפורים או סיפורי תנ"ך/חז"ל

משהו *ארוך* שהיא תקשיב לו אולי תקשיב לסיפור במקום לפחד ותצליח לישון

נשמע מאוד קשה. לשתיכן

מצטרפת להמלצות על טיפול. ממה שאת מספרת, זה נשמע שדורש התערבות.

וחיבוק גדול

זה בטח לא קל❤️

יש גם דרמה...

היא היתה בחרדות קיצוניות.

תמיד הגיעה אלינו לחדר בלילה

כל ערב שבת בכתה.

היום מי זוכר את זה??

הטיפול הרגשי הציל אותה. ממש ברוך ה'. אחרי שנה הפסקנו כי היא כבר מיצתה.

לגבי פרטים לטיפול רגשי דרך הקופה זה תלוי איזו קופה את

בתור ילדה שגם היו לה חרדות

עזר לי המון טיפולים שונים במקביל- שיטות להפחתת חרדה עם מדיטציות הרגעה ע"י פסיכולוג

דיקור סיני

אבל מה שבעיקר עזר בעיני- זה טיפול בטיפות באך ורפואה לא קונבנציונאלית... ממליצה בחום לנסות את זה לפני או לפחות במקביל לטיפול הקונבנציונאלי

ואולי גם לנסות תרפיה באומנות/מוזיקה/מחול

זה מאוד משמעותי שיש עוד אפיקים לרווח בהם את הנפש

(בתור מתמודדת ocd - יכולה להגיד שזה נשמע לי שזה לא, אלא הפרעת חרדה בעצמה)

מה שכן דומה זה שיטת הטיפול שנקראת cbt 

פסיכולוגיה התנהגותית . לא יודעת האם מתאים גם לילדים.

למי לפנות? 

יועצת בי״ס כמו שכתבו יכולה לעזור

או רופאת משפחה

שולחת חיבוק ענק 

חרדה זה דבר נוראי. 

כל הריון תאומים הוא שונה

זה תלוי בסוג התאומים

זה תלוי בעוד מלא משתנים.

כבדות תנועה- זה מרגיש לפחות חודש יותר, כלומר בשלישי מרגישיםכמו רביעי וכן הלאב

בד"כ גם יש היתכנות גדולה ללידה מוקדמת, ניתוח קיסרי, פגיה וכד', שוב- גם זה תלוי בסוג תאומים ומהלך ההריון.

וכן- אני באופן אישי לא הצלחתי לחזור לעצמי אחרי לידת התאומות- הגוף שלי התעוות.

ודווקא בהריון הזה עליתי הכי קצת באופן משמעותי.

אבל היה סמפוזילוסיז קיצוני

היו בחילות קיצוניות ויותר מתמשכות

הכל היה בגדול.....

מאחלת לך הריון תקין וקל, לידה קלה, בזמנה ובידיים מלאות

ועוד מילה אחת- התאומות שלי זו המתנה הכי מדהימה שקיבלתי בחיי!!!!!!!!

אין דבר מרגש, ממלא ומשמח יותר מהן (ויש לי עוד ילדים מושלמים ומדהימים לפניהם.... אבל זה גידול אחר לגמרי)

מותר לשאול בנות כמה התאומות כבר?

ומה הכוונה שהגוף התעוות?

הגוף שלי השתנה בהריון הזה פי כמה משאר ההריונות.

קודם כל רצפת האגן נדפקה.

סימני מתיחה איומים

הבטן לא ירדה

השנתיים ו3/4 אחרי הלידה היו כ"כ אנטנסיביות שלא היה אופציה לחשוב על עצמי

אז התחלתי מאד מאוחר עם פעילות גופנית ואני פשוט לא מצליחה לרדת גרם במשקל.

הזוגיות גם מתערערת בשנתיים הראשונות- היינו יותר אבא ואמא מבעל ואישה.

מצד שני ההריון - עם כל המעקב הצפוף מאד שעשינו, מאד חיבר בינינו....

לקח זמן לחזור לזוגיות נורמלית.

בקיצור- כשאומרים לך 2 ילדים במחיר הריון אחד אל תאמיני לזה

זו משוואה לא נכונה בכלל.

ושוב- זו מתנה עצומה!!!!! הלוואי ואזכה שוב.

היו לך סימני מתיחה גם בהריונות שלפני?

איזה מספר ילדים הן התאומות?

ומה עצום במתנה אשמח לעידוד כי זה בעיקר מלחיץ אותי

אצלי הן ב"ה 5-6, זהות.

מה עצום? מה לא

זה עולם מופלא, רגעים נדירים

הקשר המדהים ביניהן, ההבנה ההדדית שלהם

כל חיבוק ונשיקה שלהן ממיס בצורה אחרת

כל שן שיצאה באותו הרגע

פסיעה ראשונה שקרתה פעמיים באותו היום

כל התפתחות, כל התקדמות

הכל בכפול, הכל זהה

זה מופלא

זה מדהים

וזה נס כפול ומכופל

יש לי חברה עם תאומות לא זהות

והיא אומרת שהן ממש מתפתחות ביחד

הקשר בוודאי מיוחד

זה להוריד את הבטן איכשהו. (ומניסיון - זה קשה נורא )

מעבר לזה - חכי קודם שבאמת תהיי בהיריון ושבאמת תגלי שמדובר בהיריון תאומים - ואז תלמדי איך להתמודד עם ההיריון המעניין הזה...

אם זה חלום ישן, אז שיהיה הכי טוב שיש.

רק קחי בחשבון לא לפתח ציפיות...

לא יודעת מה זה אומר 'יש היתכנות ל..'

אבל אם הכוונה שני זקיקים מובילים או החזרה של שני עוברים-

לא הייתי בונה על זה.

מכירה כמה מקרים כאלה והרבה פעמים זה מגיע ללידת יחיד

כלומר זה נראה לי נחמד מאד אצל אחרים,

אבל לא משהו שהייתי בוחרת לעצמי בכלל...

דווקא בגלל שההכנה לזה די נחתה עלי אני מנסה להתכונן ככל האפשר

אני מעדיפה אותם בבודדים אם שואלים אותי

ואם כבר באמת שאלה, רק בשבוע 6/7 אפשר לדעת אם זה באמת תאומים?

מעדיפה בע"ה תינוק/ת יחידים בריאים ושלמים.

כיוון שנאמר לי שיש סיכוי גבוה מעדיפה כן להיערך

אולי רק תודעתית

שיתכן ותגיעי לאולטרסאונד ויראו שניים

וההלם יהיה פחות חזק.

ולא שום דבר מעבר.

אין באמת מה להתכונן לזה. תוך כדי ההריון לומדים את זה. כל הריון בפני עצמו. לפעמים דורש ביקורת יותר צפופה בגלל סוג התאומים.

אז באמת, אל תיכנסי לזה עכשיו. מיותר בעיני.

עצם זה שכתבת פה זה אומר שהעניין כבר נמצא אצלך בתודעה חזק וזה מספיק 

דווקא כי זה משהו שמלחיץ אותי ולא דבר שאני מצפה ורוצה.

בע"ה שיהיה לטובה... ולהכין את הגוף להיריון נראה לי כדאי בכל הריון

וכמו שאת כותבת

להכין את הגוף להריון, זה בכל מקרה

גם בהריון רגיל.

ממה שאת אומרת

אני בעיקר מבינה שאת רוצה לשמוע על הצד הטוב של הריון תאומים. חוויות חיוביות. כי קשה לך עם הרעיון הזה.

מבינה אותך.

חומצה פולית, לבדוק מאגרי ברזל, להוריד את הבטן כמו שכתבתי (אם אפשר) וכן הלאה.

לא נראה לי שלפני היריון תאומים יש הכנות מיוחדות משאר ההיריונות...

אבל הבנתי ששווה לחפש את זה ביד שנייה, כי הרבה אנשים מוכרים את שלהם לאחר שלא הצליחו להשתמש בהם...

ועוד שיקול חשוב: האם יש לכם מקום בשביל זה בבית?

(אנחנו חשבנו לקחת את ההליכון שיש להורי בעלי בבית ועומד שם בלי שימוש, אבל בעיית המקום הרתיעה אותנו... בין השאר אם כי אופניים הם יותר קטנים...)

לנו יש אחד גדול וזה תקוע.

יש גם מלא אימונים ביוטיוב בכללי.

תחפשי ''אימונורים'' של אונור מאמא חוזרת לג'ינס. יש הרבה סוגים. את יכולה להתחיל ממתחילות. לרוב ביוטיוב הם לא ארוכים אבל אפשר לעשות כמה. יש עוד מלא פשוט לא יודעת להמליץ. אפשר גם הליכות ובהמשך לשלב כמה דקות ריצה כמה דקות הליכה. ולהתקדם. תקני גם משקולות 2 קילו לכל יד בתור התחלה. הכי טוב לעשות כמה סוגי דברים. אופניים גם אחלה כן? אבל שלא יתקע אותך בינתיים.

בהצלחה. ממש חשוב. 

בנתיים אני עושה דברים אחרים.

אבל מאוד רוצה אופניים, ויש לי את המקום והכסף לזה.

גם לא דורש מכשיר...

ממליהצ כמו שהמליצו מעליי על אונור מאמא חוזרת לג׳ינס

מחפשת להוסיף אופניים.

חשבתי על מכון כושר אבל ממש קשה לי לצאת מהבית... ואצל ההורים שלי יש אופניים ואני מאוד אוהבת והתמדתי בזה כשהייתי רווקה (ועדיין כשאני שם... פשוט אני לא שם הרבה)

אימוני כוח לבנות מסת שריר

פשוט לא מצליחה להבין מה ההבדל בין החברות והסוגים, ולמה יש כאלה שעולים 600 וכאלה ש7,000 ומה עדיף לקנות, לכן שאלתי פה.

כשאדע מה עדיף אדע גם אם מעדיפה יד שניה או ראשונה...

כי אצלינו הגענו על הבוקר והשתחררנו אחרי שעתיים מהניתוח

זה ניתוח ממש פשוט

והניתוח הוא באזור האף

כך שאין מניעה לאכול משהו

באיזה שעה הניתוח?

אצלנו האשפוז היה ללילה למחרת כי הרופא רצה השגחה.

בגדול צריך להיות בצום עד הניתוח, אצלנו זה היה ב13 בצהריים אז עד אז היא הייתה בצום.

מבחינת האשפוז הם נותנים לילדים בגדים של המחלקה.

מומלץ להביא משחקים, משהו שיעסיק ומעביר את הזמן.

מבחינת החלמה זה משתנה. כדאי לקנות נרות של אקמול ונורופן ופשוט לתת, לא לחכות שיכאב. בכוונה נרות כי לקחת דרך הפה קצת קשוח מיד אחרי הניתוח.

אצלנו אחרי יומיים כבר לא היה שום דבר. הם צריכים להישאר במנוחה בימים האלו.

בימים שאחרי התחיל ריח מסריח מהפה- לא להבהל, זה עבר אחרי יומיים והרופא אמר שזה מה שאריות רקמה שנצרבה.

מבחינת אוכל שאחרי- אסור לאכול חם ומוצק בימים שאחרי. תצטיידי במעדנים, יוגורט, גלידות...

איך להעסיק עד הניתוח- משחקים, מסך, להביא דפי צביעה וכמה צבעים, פלסטלינה...

היא גם הייתה סביב הגיל הזה של שלוש,

התלוננה קצת שרעבה אבל בגלל שהיה הרבה דברים באותו יום (הנסיעה וההגעה לבית החולים וכל ההתעסקות שם) אז זה עבר כזה..

שקד שלישי זה ניתוח קל מאוד יחסית

גם קצר, בגישה לפרוסקופית מהפה

וגם ההחלמה והכאבים לא קשים, לנו אמרו שהכאבים הם בגלל ההקטנת שקדים והשקד השלישי בעיקר גורם לנפיחות באף ואנפוף כזה...(הוא תמיד דיבר מאוד לא ברור ואחרי הניתוח זה היה איזה שבועיים בלתי נסבלים בקטע הזה)

השאירו אותנו לאשפוז בלילה למחרת אבל אם לא היינו עושים את כל החבילה היו משחררים כנראה. אבל כן כדאי שתבואו על דעת זה שהולכים לאשפז.. אנחנו באנו במחשבה שבטוח משתחררים באותו יום וזה היה קשוח.

ביום של ניתוח צריך להיות בצום, כן. המרדים יגיד כמה שעות בדיוק, מניחה שהוא יראה אתכם בערב לפני או באותו הבוקר. בדכ זה 6 שעות- לא יודעת אם כולל מים או לא. כדאי לתת יחסית מאוחר בערב ארוחה שהוא אוהב במיוחד שיאכל טוב.

תעסוקות:

אצלנו עבד המון משחקים קטנים. כאלה של השקל וסטים קטנים של פליימוביל וכו

כל פעם שהוא התחיל לאבד את זה שלפתי לו עוד שטות

ובאיזשהו שלב נשלף נשק יום הדין- סרט במחשב.

אני לא מדברת ספציפית על הניתוח האחרון כי עשינו אותו לפני חודש וחצי והוא היה גדול יותר ומבין(בן 5.5) אלא על ניתוח אחר שהוא עשה בגיל 3 והיה צריך באמת הרבה הסחת דעת.

להתכונן שתהיו 2 מבוגרים איתו, זה נצרך.. אפילו רק בשביל שאחד יוכל לצאת רגע לאכול במקום אחר בזמן שהשני איתו..

לפעמים יש במחלקה איזשהו ג'ימבורי או מתקנים וזה אחלה ממש. והוא צעיר אז סביר שיכניסו אותו יחסית מהר, אבל תלוי כמה קטנים יותר ממנו יהיו בתור וכמה ניתוחים דחופים יהיו בלי קשר...

ביגוד:

בעיקרון בבית חולים לובשים את הבגדים של הבית חולים. הם ממש סבבה.. אם הוא רגיש במיוחד את יכולה להביא לו משהו אחר ללילה אבל לקראת הניתוח בכל מקרה לא משנה מה הוא יצטרך ללבוש בגדים של בית חולים.

מה אוכלים אחרי-

בגדול להבנתי בשקד שלישי אוכלים אח''כ רגיל.

בהקטנת שקדים צריך תזונה רכה לשבוע- אבוקדו, מרק עם ירקות רכים מאוד, גבינה לבנה/קוטג'/צהובה(מקלות כאלה נגיד), מעדנים, רסק תפוחים, גרבר, פירה, חביתה מקושקשת... אצלנו ב3 ימים הראשונים היה חייב ממש רך ואחכ היה אפשר דברים שהם רק לא-קשים, נגיד לא לחם אבל כן פסטה/פנקייק... (אבל שוב, לא עשינו רק שקד שלישי וממה שהבנתי כשזה רק שקד שלישי זה פחות ההנחיות, כי הוא בעצם מאחורי האף, לא בגרון..)

בימים הראשונים קצת כאב לו, אקמולי עזר לגמרי. לא הייתה בעיה עם סירופ(גם בבית חולים הביאו לו סירופ וגם בבית..)

אני באמת לא יודעת מנסיון, כן ממה שאמרו לנו בטרום ניתוח.

(עושה לי אאוטינג מטורף- נכנסנו לניתוח בלי לדעת מה בדיוק ינתחו. ידענו שלהסיר שקד שלישי חייב בטוח, ולא ידענו אם חוץ מזה יעשו גם הקטנת שקדים, כפתורים, רק חירור בלי צינרור... קיצר רק אחרי הניתוח ידענו מה מנתחים🙈)

אצלנו היינו צריכים להגיע על הבוקר והשתחררנן כבר בצהריים, כמדומני. (אולי אתם גרים רחוק מבית החולים?)

אני חושבת שברגע שילד/אדם מתאשפז הוא מחליף לחלוק של בית החולים.

זכור לי שצריך צום לפני הניתוח. לא זוכרת כמה שעות. כדאי להתקשר לבית החולים ולשאול...

ההחלמה אצלנו זכורה כמהירה ממש. אולי יום אחד אחר כך היא נשארה בבית לנוח, אבל לא מעבר. בשעות הראשונות אוכלים רק דברים רכים (בעדיפות על קרים כמו גלידה) ואחר כך אין מניעה לאכול רגיל, אם אני זוכרת נכון. אבל גם על זה עדיף לשאול בבית החולים.

רעיונות לתעסוקה - אין לי ממש... ב"ה אף פעם לא התאשפזנו עם ילד בגיל הזה...

בהצלחה ובבריאות!

אולי לכן קצת שונה?

לא אושפזנו לילה קודם, אבל הניתוח היה מאוחר בערב בשעה שהוא רגיל לישון והוא פשוט לא התעורר מההרדמה לא משנה כמה ניסיתי

אז אושפזנו (לא בגלל סיכון רק לישון)

צום 6 שעות לפני הניתוח בערך

עיסוק- אנחנו לא אנשי מסך אבל איפה שעשינו לו ניתוח היו מסכים בכל פינה והוא די התמגנט ושחררתי..העיקר שלא ישתגע לי שם

החלמה יומיים בערך כאב לו והיה קצת חום אבל ב"ה אחרכך כאילו לא היה ניתוח

בהצלחה!!💗

לא יהיה לכם זמן להתעסק בזה במילא.

מקווה רק ש הניתוח יתחיל בזמן, קחו בחשבון שיש איחורים לפעמים 

באתר כל זכות יש פירוט לפי איזור.

מרכז חוסן קהילתי

כואבים.

על פי הכאבים בשלב הזה אי אפשר לדעת האם לשייך לכדורים או למחזור שעתיד להגיע.

מאחלת לך הצלחה ובשורות טובות. 

לא

רק אסטרופם לוקחת 3 פעמים ביום לתמיכה ואנרומטרין טבליות לנרתיק

הכאבים מחזור יכולים להיות מהתמיכה

כשאני לקחתי זה עדה לי כאבי מחזור 

לתכנן מראש משימות.

לסמסונג יש שימוש חכם בדיגיטל. ואז אפשר להגדיר זמני שימוש.

נמצאת במסך הרבה יותר ממה שרוצה, ובהגזמה..

מתלבטת על כמה כיוונים עכשיו

עלתה לי פרסומת על קורס שעולה 247 ומסביר איך ההתמכרות עובדת ואיך לעזור לאחרים איתה ואני מתלבטת.. אולי זה יעזור..

עצם זה שאתה משלם כסף על משהו גורם למחויבות...

ולך, שימי לב שאת גם בתקופה קצת מבלבלת , להיות אם תינוקת חב"ד בבית יכול להיראות שאין כלום לעשות ברמת ואפשר להיות מלא בפלאפון בלי שתחטוף לך אותו מהיד או תצעק אמאאאאאא או תשפוך קקאו על כל המטבח כמו שילדים גדולים עושים,

ואז אין את השיקוף המיידי ובעצם אפשר להיסחף כ"כ חודשים..

אז דבר ראשון זו הזדמנות חדשות בכללי חושבים על החיים,

מה את רוצה מהחודשים הקרובים?

מה נותן לך משמעות?

האם יש מסגרות שיכולות לעזור לך להתאוורר ולמלא צורך חברתי? שיש לכולנו כ"כ..

ולתת לך גם עוגנים שעד אליהם את צריכה לארגן את הבית, לעשות כך וכך וכן..

אחרת השבוע הופך ליום אחד ארוך...

ככה בקצרה אבל יש עוד הרבה מה לענות..

ואני איתך בסירה האמת..

תקשיבי לו תכתבי אותו שימי את הרצון בחלק הכי בולט שאפשר במוח, תנסי לפרט לך כמה שיותר למה את רוצה את זה ואיך יראו החיים שלך (לא רק בלי טלפון כל הזמן אלה מה כן)...

וממש ממליצה לך להוריד אפליקציה של הורים והגבלת זמן  בפלפון או באפליקציות ספציפיות (אל תורידי למינימום שנראה לך צריך אלה למשהו אפשרי תמיד אפשר להתקדם עוד אחרכ)

כמה שעבודה פנימית זה מה שחשוב אי אפשר להגיע אליה הרבה פעמים בלי עזרים חיצוניים 

שמגדירה זמנים. תכנים ועוד.

זה ממש לא יקר, בטח לא לסלולארי,ואת ממש תגאלי

מעבר לזה ממליצה לך לצאת מהבית. זה עוזר לשחרר את התלות במסך, כי את עסוקה בלטייל עם העגלה 

אני למשל, רוב הזמן שאני בפלפאון ויש לי מה לעשות, משתדלת להשתמש באזניות אלחוטיות ואז יש רק שמע. זה פחות מדביק למסך, ואי אפשר לראןת סרטונים קצרים אז זה די עוזר

או - אני מגדירה משימות שרק לאחריהן אני מרשה לעצמי שימוש בטלפון

אבל האמת היא שזה גם תלוי במצב הרגשי

מאותה סיבה עברתי לטלפון חצי חכם/חצי מקשים של שיומי, לא התקנתי בו אינטרנט, מייל ויוטיוב. 

יש שם ווצטאפ (שגם אליו אני מכורה...) ואפליקציות כמו מוביט וכו׳.

גם אני בהתחלה לא ידעתי איך אסתדר אבל ב״ה סה עושה לי טוב. 

יש לך וואצפ ומוביט?

וואי זה גאוני טלפון רק עם וואצפ מייל וויז וכאלו. בלי גוגל ויוטיוב 

יש גם גלישה ושאר האפליקציות חסומחת

גם בלי מייל... אפשר אבל לא הורדתי את האפליקציה הזאת, בכוונה. 

כי ראיתי שהוא שואב אותי נורא

וסרטונים שלו כנ"ל... מזעזע..

לא נכנסת!!!

וגם לא לשוטט בסרטוני רילס,

מה כן לעומת זאת?

לקבוע לי לראות סרט אחד טוב בלי שום מצפון.

זה יהיה שעת המסך..

וגם הפורום מבחינתי זה מתנה.. כי אין כאן תמונות וסרטונים... זה נטו עיצות וכתיבה שהיא בעיניי דבר נהדר.

בכל מצב,המודעות זה חצי מהפיתרון!!

בע"ה תצליחי!!

מאמינה בך!!

בכל מכשיר אפשר לראות כמה זמן מסך היה לך

קודם כל להבהל מזה

למחוק אפליקציה אחת שממש שאבה

ולתת לזה שבוע, פשוט להגדיר שבוע שאת נגיד במקום 7 שעות אז לרדת ל2 ולראות אם זה עושה לך טוב יותר

לי אישית זה ממש שינה את סדר היום והמצב רוח והחלטתי שאני משאירה את האפליקציה הזאת (אצלי פייסבוק) מחוץ לטלפון וממשיכה להוריד את הממוצע של זמן הצפייה במסך

ככל שירד הרגשתי יותר טוב

זה מוכח תנסי

לא צריך בצורה קיצונית

להתחיל במשהו וזה יתן לך מוטיבציה

להתחיל בצורה נגישה 

אני אתחיל בזה שאני מזדהה ממש!

אין לי שום אפליקציה מבזבזת זמן חוץ מהדפדפן (אבל בדפדפן יש הכל...) אין לי פייסבוק, נגמלתי מיוטיוב (לא נכנסת בכלל חוץ משירים לילדון) באמת הפלאפון שלי נקי מגירויים מיותרים.

החלפתי לפלאפון חצי מקשים עם מסך קטן כדי שהמסך לא יהיה לי נוח. והוא באמת לא נוח

ובכל זאת אני יכולה להיות במסך הרבה יותר ממה שתיכננתי. בעיקר בעיקר בפורום, כשאני קוראת את כל השרשורים בהריון ולידה אני יכולה לרפרף על פורומים אחרים... לפעמים חדשות ערוץ 7, לרוב לא, לפעמים חיפושים בגוגל על דברים אחרים, לפעמים וואצאפ או מדפדפת לתמונות ישנות והודעות ישנות.

גם כשבאמת אין לי שום דבר מעניין בפלאפון אני יכולה לחפש בכח. כי זה לא שהפורום כל כך מרתק שפשוט לא הצלחתי להפסיק, זה פשוט התמכרות. לא עוזרים לי דברים חיצוניים. רק עבודה פנימית.

מה שעוזר לי זה להגדיר זמנים כמו זמן רינה, גם זמנים להתנתק אבל גם זמני מסך כדי שזה יהיה אפשרי. להגדיר דברים לעשות בעולם האמיתי ולהתחיל אותם בפועל. לכתוב דברים שרציתי לעשות או לחפש באינטרנט ולא מיד כשאני חושבת עליהם לפתוח ולחפש אותם. (הרבה פעמים זה יהיה לפתוח כדי לחפש מתכון, להיות שעה בפורום, לסגור בתחושת באסה על ההיסחפות, לפתוח שוב כדי לחפש את המתכון המבוקש).

הדבר היחיד שלא ניסיתי ואין לי אומץ לנסות זה למחוק את הדפדפן ואז בשביל כל חיפוש קטן אני אצטרך לפתוח מחשב.

אני ממליצה מאוד.

יש לי חסימה של עסקן.

יש לי אפליקציות שאני צריכה: מייל, וואטספ, בנקים, וייז וכו'

שום אפליקציה של רשת חברתית או בילוי כמו פייסבוק, אינסטגרם, יוטיוב וכדו'

גם דפדפן אין (יש מסלולים שאפשר דפדפן חסום חלקית)

אגב, היתה תקופה קצרה שהיה לי טלפון ללא חסימה ואחרי שראיתי משהו שעשה לי מאוד מאוד מאוד רע למחרת שמתי חסימה ומאז ברכה.

את הפורום פה אני רואה רק דרך המחשב.

גם בטלפון כזה אני צריכה לעבוד על עצמי לא להיות איתו יותר מידי.

יש לי כל מיני קבוצות בוואטספ שיכולות לשאוב.

קישורים לכל מיני סרטים וסדרות דרך הדרייב

אבל זה הרבה פחות נגיש וזמין כמו יוטיוב לדוגמא.

והלוואי שתמצאי את האנשים המדויקים שיגיעו לשמח אותך ולתת יד

ובעיקר תרגישי טוב ושיהיה הריון תקין ובריא ומשעמם ורק בשורות טובות 🙏❤️

מובן מאוד...

להיות בין ארבע קירות כל הזמן זה לא פשוט. 

אני ממש מבקשת ממך לנסות שלא לכעוס בלב על בנות\משפחה, גם אם את צודקת מאוד,

כי בסוף את הרי רוצה את הקרבה שלהם.

קשה לשחרר כשאת יודעת שזה יכול להימשך הרבה זמן.

וזה קושי נפשי ורגשי לא פשוט.

ובתכל'ס אין כ"כ מה לעשות חוץ מליזום שיחות וואצאפ נחמדות  עם מי שאת חושבת שתזרום,

וכמובן להציע לבוא אלייך (למי שנראה לך שהיא יכולה).

מה יכול להעסיק אותך בזמן הזה?

ושוב חיבוק גדול. 

את מוזמנת תמיד לכתוב כאן ולי באופן אישי. אני תמיד עונה

מקווה עוד מעט להרחיב..

חייבים למצוא דרך לעשות לימון מהלימונדה.  מקווה שיהיו לי רעיונות..

חיבוק ענק בינתיים!!

שולחת לך חיבוק❤️

אני אשמח להכין ארוחה ולשלוח לך אם את מהמרכז

הייתי בודדה ככה פעמיים בשמירה. בלי משפחה שבאה לבקר..

לא מההתחלה ב"ה, אבל זה קושי עצום

בדיעבד זה טירגר אותי לדיכאון קל אחרי לידה של השנייה שלי, שהשמירה בה הייתה יותר ארוכה.

זה באמת מאוד קשה. גם המגבלה הפיזית וגם הלבד.

תהיי עם יד על הדופק

אני כבר הייתי בדיכאון קל אחרי לידה... ואני יודעת איך זה מרגיש

למרות שיש לי הרגשה שאחרי הלידה יהיה לי הרבה יותר קל... אבל כרגע זה נראה עוד מליון שנה

אבל אני באמת צריכה לשים לב לזה 

ואני כזה סתמוווו

הייתי ככה כמה חודשים

עם דימומים ופחד והקאות ובדידות וחוסר יכולת לעשות שום דבר

הריון ראשון

אנשים חושבים שאם אין ילדים בבית את לא צריכה עזרה

היו לי מעט מאד ביקורים, וזהו.

חיבוק גדול של הזדהות

לדעתי למי שלא עברה את זה קשה להבין מה זה אומר להיות לבד, יום אחרי יום אחרי יום, עם החרדה והכאב וההכרח לשכב ולנוח.

אין לי הרבה תובנות לצערי, חוץ מזה שאל תצפי מחברות להבין את הקושי שלך, כי הציפייה והאכזבה באמת שוברות את הלב

מקווה שאת לא לבד עם הילדה במשך היום

שיש קבוצה ענקית של נשים שנמצאות בדיוק במצב שלך חוות טת הקושי,  הבדידות והחששות.

והשותפות ממש ממש עוזרת.

זה איזשהו קו טלפון בסגנון ווטסאפ קולי.

אני יודעת כי אחותי היתה בשמירה ארוכה מאוד וזה ממש עזר לה.

אם תרצי שאברר לך איך אפשר להצטרף,  תפני אלי באהבה. 

לא הכי נעלה, אבל כן מרגיש מפנק...

לפעמים הליכה בחוץ גם עוזרת.

ואצלי חלק מהפינוק הוא דווקא תוך כדי שאני מסדרת את הבית - מגרשת את כולם למיטות ושומעת תוך כדי שיעור מעניין או ספר שמע...

קודם כל אמאלה כמה דברים הספקת היום💪! יש לך מעריצה!

כשמרגישה שצריכה פינוק טוב, אני מתפרגנת לעצמי על הזמנת אוכל שווה ממסעדה טובה.

ואז אוכלת עם סרט מעניין 🙈.

אבל זה באמת אחת ל...

פינוקים תדירים יותר זה באמת שוקולד, להכנס למיטה מוקדם (אבל צריך להיות במוד מתאים), ספר טוב, מוזיקה טובה, שיחה עם אחותי (לא ממש פינוק אבל עושה לי טוב על הנשמה).

יכול להיות יום חופש

שופינג

אוכל שווה

או סתם לרבוץ בלי דאגות על הספה ושהבית יתפוצץ🤭

אז במקום זה אכלתי במבה נוגט וחצי חבילה ושוקולד לבן (דמייני סמיילי דופקים את הראש בקיר)

אחרי ההרדמות בקיץ- איזה סלט מפנק

בחורף - סחלב

פסטה (שבד"כ נשארת מצהריים ומכינה זריז רוטב רוזה (אם אין שמנת אפשר עם חמאה וחלב)

מבקשת מבעלי לקנות לחם טעים וגבינות ויין

פיצה פיתה גם זורם

ומבחינת הזמנות סושי או פיצה, אבל הרבה זמן לא הזמנו

עכשיו כשהוא במילואים?

בדרך כלל מקלחת ולישון...