חיבוק גדול! זה באמת ממש קשה ומבלבל.
אגיד לך מה אני עושה (בעלי גם מגוייס)
מצד אחד לשמור על שגרה זה קשה מאוד בזמן הזה, אבל אם מצליחים אפילו קצת, זה יכול להקל מאוד.
ולכן, אם זה בכוחות שלך, הייתי מנסה ליצור איזשהו סדר יום כללי ולא מחייב. או לנזות להשתדל לפחות משהו אחד קבוע שאותו עושים, שייתן עוגן.
אני יודעת שזה קשה לגייס את עצמנו, ואם זה לא אפשרי, אז לא.
שכולם יאכלו ממתקים כל היום, יראו סרטים וכל מה שעוזר.
אבל אם יש קצת כוח להרים את עצמנו, אפילו למשהו אחד, זה מאוד יכול להקל.
זה דורש כוח בהתחלה, בשביל להרים את עצמנו, אבל אחרי זה זה כבר יותר קל.
רעיונות לדברים כאלו בדרגת קושי שונה:
*להתלבש כל יום בבוקר ולא להישאר בפיג'מה
*להתחיל את הבוקר בתפילה עם הילדים
*לנסות לשמור על ארוחות בזמנים פחות או יותר קבועים
*אמבטיית קצף ארוכה בשעות הערב
*סיפור עם אמא לפני השינה
*טיול קצר שפותח את הבוקר
עוד משהו, האם בן השנתיים וחצי מודע למצב?
הבן שלי בן שנתיים ותשעה חודשים.
מצד אחד הם קטנים וקשה להסביר, מצד שני הם כן מבינים שמשהו שונה.
אז אחרי שהתרבו כל שאלות הלמה, וראיתי שהוא מבולבל ולא רגוע, החלטתי כן לדבר איתו. (עם בן החמש דיברתי מההתחלה).
דיברנו על שמחת תורה, שהיה כיף ורקדנו ושרנו. ואז התחילו אזעקות והלכנו לממ"ד
דיברנו שאבא היה צריך לצאת באמצע החג
למה? וכאן אני מצטטת:
"כי אבא חייל והוא הלך לשמור על עם ישראל.
אתה יודע, נכון בדרך כלל אבא הולך לעבודה? ואז כל יום בערב הוא חוזר הביתה ואנחנו ביחד כל המשפחה. אבל עכשיו זה מצב שונה, כי יש מלחמה ואבא הלך עם כל החיילים להגן על עם ישראל. אז אנחנו לא יודעים מתי אבא יחזור. אבל אנחנו כאן ביחד, עם אמא ו**(אח שלו הגדול) וכל המשפחה. ואנחנו נשחק, ונשיר ונישן ביחד. אתה מבין מתוק שלי?"
זה מאוד עוזר לתת סיפור מסגרת, כי הם מבינים ומרגישים שקורה משהו. וככה אנחנו יכולים לחזור על אותם משפטים קבועים. "אבא הלך לשמור על עם ישראל"
לא שזה עזר, כי היא רצתה דווקא את בעלי...)
תושבת הדרום בואי להתפנק בשמלת בית או כותנת מדהימה במחיר עלות 💗💗