לע"נ הנרצחים הי"ד.
לרפואת הפצועים.
לשחרור המהיר של החטופים בבריאות שלימה.
ולהצלחת כל כוחות הביטחון ועמ"י הקדוש.
לע"נ הנרצחים הי"ד.
לרפואת הפצועים.
לשחרור המהיר של החטופים בבריאות שלימה.
ולהצלחת כל כוחות הביטחון ועמ"י הקדוש.
בל"נ בעזרת ה' מקבלת לשמור את הנידה הבאה (שלא תהיה) לעניין הנגיעה והשינה יחד.
וגם קבלה בלבוש בצניעות ביומיים הקרובים.
פיג'מה צנועה וכיסוי ראש גם כשקמה אליהם בלילה וכשקמים בבוקר.
בע"ה מקווה שאצליח.
זה משהו שכבר תקופה רוצה להתחזק בו.
ותודה לפותחת כשמתחזקים יחד יש לזה השפעה כפולה ומכופלת
כמה אני בדרכ ביקורתית ונוטה להתפספס לקטנות.. ועד כמה עכשיו רואה רק את הטוב שבו❤️
בע"ה שאצליח להמשיך עם זה הלאה..
התחזקות ביתר שאת בהלכות הרחקות בזמן נידה
להשתדל בצניעות גם בבית ביומיים הקרובים
סבלנות על הילדים
ראיית טוב על עם ישראל - להטות את הדין לכף זכות בעזרת ה' על ידי תשומת לב לטוב באנשים בעם
להודות על חלקי, גם בתקופות שקשה לי
ולהשתדל בכוונה.
עד מוצ"ש בתקווה להמשיך הלאה
וכבוד להורים
בע"ה בלי נדר
בעלי לא עשה צבא ולכן לא מגוייס למילואים. אבל הלימוד שלו, דווקא עכשיו, נצרך יותר מתמיד.
אז אני אמרתי לו שאני מוכנה לוותר על העזרה שלו בבית, ומשחררת אותו ללימוד כמה שהוא יכול.
הלוואי שכל הישיבות היו מכריזות על ביטול בין הזמנים ולימוד אינטנסיבי משמרות מסביב לשעון...
כמובן שזה לא באמת כמו בעל במילואים. מעריכה מאוד מאוד כל אחת שבעלה גויס, ויודעת שאני לא באמת עוברת מה שאתן עוברות. אבל לפחות אני עושה את המקסימום שלי במצב הנתון.
ובינתיים עם הילדים אני משתדלת להיות סבלנית כמה שאני מצליחה, אמרתי איתם תהלים ואולי אני עוד אצלי לסיים את הספר שהתחלתי אתמול בלילה.
(סליחה שמאנונימי, אני חושבת שבעלי ירגיש עם זה יותר נוח ככה...)
הבנתי שכנראה יקצרו את בין הזמנים ובחורי ישיבה יחזרון לישיבות...
תורה מגנא ומצלה!
גם בעלי מהבוקר לא בבית אלא בישיבה
ויש לי כמה גיסים שיושבים אומנם בבית ולומדים בלי הפסקה מהבוקר.
זאת החובה שלנו
אני גמורה מעייפות, קמתי ביום שישי ב6 בבוקר ומאז ישנתי 5 שעות.
הלכנו לישון מאוחר והתעוררנו מוקדם מידי מהאזעקות ומאז לא הצלחתי לא לאכול ולא לישון.
בעלי הלך לבית הכנסת והתכנון היה שאצטרף עם הילדים כי לא האמנו שזה יהיה המצב, חשבנו כמה אזעקות וחוזר השקט. כמו תמיד.
בסוף לא יצאתי עם הילדים כי התחילו להגיע שמועות על מחבלים ברחובות ורק קיויתי שבעלי בסדר ושיצליח לחזור בשלום.
וכל היום להתחרפן עם הילדים בבית ובין ריצה לממד לניסיון להעסיק עד האזעקה הבאה.
ולא היה אפשר לעשות כלום בממד כי היה חשוך ובלי מזגן.
ולא ישנו צהריים כי היה חם מידי בממד אז היו מחורפנים.
ועד שכולם סוף סוף נרדמו ויש שקט התחלתי לבכות ואני לא מצליחה להרגע.
ואם אני רק עוצמת את העיניים ישר רצות לי תמונות ומחשבות וסיפורים מפחידים.
ולא מפסיקה לחשוב על כל אלה שנעדרים, וחטופים, ולוחמים והאמהות והנשים שלא יכולות לישון בלילה מדאגה לילדים/בעלים שלהם- הנעדרים, החטופים, הלוחמים.
ואני מתה מפחד שיגייסו את בעלי או שיקראו לו לעבודה.
ומתה מפחד שיכנס מחבל.
ומהאחריות שיש לי על ילדים קטנים.
והפחד הזה עלול להרוג אותי.
וכואבת לי הבטן. והראש.
ואני חייבת לישון ולא מצליחה.
זה מצב נורא
מתואמתזה ממש קשה לי.......
אני מנסה לעבוד ובעלי שומר על הילדים כי חייבים להמשיך ואני הכי לא מסוגלת.
זה יום קשה מאוד. מאוד.
בכלל
פחד פחדים
נשאל את כל השאלות. ויש הרבה. יש לזה את הזמן שלו
בינתיים יש לנו הרבה הרבה הרבה מתים לקבור השם ישמור, עוד הרבה פצעים ללקק. הנפש שלנו חבולה וכואבת. וימים נוספים לפנינו. צריך להחזיק מעמד עד יעבור זעם ולהתפלל שיעבור חרי האף
רק לפני שבועיים, בר"ה, התפללנו ו"סימנו"- שיכרתו אויבנו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו.
הם לא רק שלא נכרתו, הם עשו בנו שמות.
טבחו בנו, כרתו אותנו..
הקב"ה, עד אנה תסתיר פניך ממנו - - - עד אנה?????
ומה יהיה הלאה? אני כ"כ פוחדת
וכן, כ"כ הרבה מתים, וזה לא מספר סופי.
האזעקה הראשונה העירה אותי משינה. אז כל הזמן אני מרגישה כאילו עוד רגע אתעורר מחלום סיוטי.
רק שאני יודעת שאפילו המוח שלי לא מסוגל לייצר סיוטים בסדר גודל כזה, ולכן לא הגיוני שאני חולמת


אין לי חיזוקים להגיד רק חיבוק.. נמצאת באותו המצב.. ומחכים ליצירת קשר עם שניים מהמשפחה המורחבת שעד עכשיו מוגדרים כנעדרים. לא נושמת ולא מסוגלת לחשוב על הנורא מכל.. כמו חלום בלהות...
ותתפללו על שני אחיי הצעירים שגויסו היום יחד עם עם כל שאר הלוחמים היקרים שלנו. אני כ"כ דואגת...
אמן שיחזרו כולם כולם לשלום!
קראתי אתכן במהלך הלילה וזה הסיח את דעתי קצת.
ב"ה נרדמתי קצת אחרי שכתבתי כאן אבל אז התעוררתי כמה פעמים מהאזעקות וכל פעם היה קשה לחזור לישון.
תודה לה' הילדים היו גמורים ולא שמעו כלום והמשיכו לישון (ישנו בממ"ד).
מקווה שכולכן בסדר.
הלוואי שנקום ליום טוב יותר.
בעלי מוציא שבת מאוחר..כל כך פחדתי לראות הודעה או טלפון מהצבא..
היד שלי רעדה שפתחתי לו את הטלפון....והילדים קופצים עלי . אבא הולך אבא הולך...
לא... אבא בינתיים נכון לעכשיו לא הולך.....
ושוב בבוקר מרחיבים את המילואים..
ובלילה לא עצמתי עין. ולא אכלתי כמעט כלום. ובעלי בצער עמוק כמוני..
אני גרה ליד מלא ערבים.. ממש צמודים אלי. בעלי אומר לי משמים אני צריך להישאר ולשמור על הבית שלי..
ברוך ה'.
הכל משמים
כואבת ובצער על שאר המילואימנקים שנלקחו. צדיקים גדולים.
איזה לחץ
איזה שברון לב.
עובד במקום שפועל בשעת חירום אז היום לא עבדו ועכשיו התקשרו להגיד לו שמחר עובדים כרגיל.
והוא עובד בשטח פתוח, ברעש, כנראה שלא כל אזעקה ישמע.
וכבר נהרג שם עובד באחד המבצעים.
לא מסוגלת להתמודד עם המחשבה הזאת.
ברור מאוד שקשה לך!
אני לא גרה בדרום , בעלי בבית, ואני בקושי מתפקדת....
ואני ממש לא אדם חלש בד"כ
זה לא מאוד מקל, אולי קצת מקשה אפילו
בבית יש להם יותר מרחב ותעסוקה
אבל תודה לה' שיש אפשרות שנהיה אצל ההורים.
כאן יש ממד
כאן יש עוד אנשים ואני לא לבד
כאן עוזרים לי להעסיק אותם
היום בעלי היה בבית ועזר מלא ונתן לי לישון צהריים איכשהוא והייתי על קוצים ובלי כוחות, המצב בארץ מתיש אותי
ועכשיו, כשבעלי לא יהיה, מסכנים הילדים 😒
וכל הערב היינו במתח בגלל שמועה על חבר של אחים שלי (שהוא כבר חבר של כולנו) שנרצח, ולא היה על זה פרסום רשמי בשום מקום. ועכשיו פרסמו רשמית.
ועכשיו דרוכים להשיג את אחי הקטן שנמצא אי שם בחו"ל לפני שיקרא את זה בעצמו בחדשות.
ואני דואגת לו, זה חבר ממש קרוב שלו והוא שם בחו"ל לבד. מקווה שלא יקח את זה קשה מידי.
ואמאלה, איך הלביאות שהבעלים שלהן בצבא שורדות את המתח ואיך יש להן כח לילדים?
בעלי לא מגוייס (בינתיים) ואני משתגעת רק מהמחשבה שמחר יוצא לעבוד.
בהצלחה וכוחות!
בעז"ה גאולה בקרוב!!!
אחותי בחו"ל לא דיברנו בטוחה שהם שמעו ובטח היא בדאגות עצומות....
המשפחה ב"ה אצלינו אין נעדרים.
אבל היא בטח מתה שם כמו שאנחנו היינו אתמול.
התעוררתי בשש וחצי מהאזעקה והזוי שמה שהכי הלחיץ אותי שלא שמעתי בומים של ירוטים או נפילות.
ומיד חשבתי על חדירת מחבלים.. מהלחץ החלטתי לנסות לראות בטלפון איפה ההתראות אבל לא הצלחתי כי החלונות הקופצים היו מכובים ולא רציתי שהילדים יקלטו שמתעסקת בטלפון וילחצו אז ויתרתי.. אחכ התחיחו בומים ועוד אזעקות ואיכשהו זה הרגיע אותי. בעלי לקח חלק מהילדים שגדולים איתו לבית כנסת ואני נשארתי עם הקטנים שישנו לבנתיים אחכ החלטתי להצטרף לבית כנסת ובדרך ממש פחדתי אבל כשהגעתי נרגעתי..
כל היום איכשהו החזקתי למרות שכבר שמעתי שמועות על מאות הרוגים וכו..
ובמוצש,זהו לא יכולתי יותר הילדים לא הסכימו לישון בבית לקחתי אותם לחמותי לממד אבל הקטנה לא הצליחה להרדם אז חזרתי איתה לבית ורק כשנרדמה עברתי איתה חזרה לבית של חמתי.. הממד קטן אז אין מקום לכולם אבל אני ממש לידו וזהו לא מצליחה לישון יש לי בחילות ואני בסוג של התקף חרדה מתפללת לקום ולגלות שאיכשהו שיחררו את כל החטופים .
לא מפסיקה לחשוב על הנשים והילדים הקטנים אמאלה איזה אכזרים הם הערבים האלו.. לא שגברים חטופים זה בסדר אבל איכשהו מכשזה נשים וילדים מרגיש עוד יותר גרוע ומפחיד..
גם אני כל הלילה, אבל חשבתי שזה בגלל שאני מצוננת.
גם אני לא אכלתי כמעט כלום עד היום בצהריים, ופחות או יותר אכלתי רק פחמימות מאז
אמרתי לבעלי שאני מבינה עד העומק את הביטויים
מתהפכת לי הבטן
וכואב הלב
אבל אני מרגישה שבמצב הרגשי שלי אני פשוט חייבת את הפחמימות...
שיש מלחמה, ואלו ההנחיות. לא חושבת שצריך לפרט עם תסריטים של מה שאת מנסה למנוע.
אני מניחה שעל המלחמה הם כבר שמעו, לא?
בכל מקרה, אני חושבת שהילדים בעיקר קולטים את היחס שלנו - יש הבדל גדול אם את מסבירה את זה בתור אמצעי ביטחון שעוזר לנו להיות מוגנים, והכל בסדר איתנו, לעומת הסבר שאנחנו צריכים להיזהר כי אולי לבואו מחבלים וירצו להיכנס לבית ואנחנו מפחדים וצריכים להתבצר בתוך הבית.
יכול להיות שבשני המקרים ההוראות תכלס יהיו זהות, אבל השדר יהיה שונה לגמרי, ולכן חשוב לבחור בשדר שיעזור לילדים להרגיש ביטחון.
את תחושת הייאוש הזו מהחיים?
שמלא דברים במלא תחומים פשוט לא הולכים כמצופה ופשוט כבר לא אכפת לך מכלום? לא רוצה להתפלל לא רוצה להאמין לא רוצה לקוות, לא שבורה לא מאוכזבת, לא כלום
פשוט לשרוד יום יום וציפיות הכי נמוכות - לאכול לשתות ופשוט לחיות ?
זה יותר גרוע מלהיות שבורה ועצובה או יותר טוב ובוגר- יאני לקבל את המציאות ? לא ברור
חח
* סליחה על ההתעלמות שלי מהמצב הבטחוני בארץ..... הוא באמת נורא ומקווה שהכל יהיה יותר טוב בקרוב.. כולי צער על הפצועים וההרוגים הי"ד ....
נראה לי שמותר לי גם לחשוב על החיים שלי, לא סותר.. 

@אולי בקרוב יקרה 
חיבוק
אני רק אגיד שהתחושות מתעצמות בגלל המצב.
גם אם לכאורה נראה לך שאת מצליחה להפריד.
וגם השעה מוסיפה.
לכולנו יש זמנים כאלה. בדרך כלל אני בתקופות כאלו מורידה את הראש ומחכה שהגל העכור יעבור.
ויש מצב שזה הורמונלי...
אם מתאים למישהי נוכל להעביר פרטים דרך המנהלות
בבוקר.
בעלי הוקפץ למילואים ב11
לא עזרו כל התחנונים והבכי שלי, כמעט התעלפתי לו בידיים
נסענו להורים שלי
אני לא מסוגלת לישון יותר מחצי שעה
לא יכולה לט להיןת צמודה לילדים
לא יודעת כבר מה לעשות
מתגעגעת אליו כל-כך
ובקושי מתפקדת עם הילדים
ההורים שלי נסעו עכשיו לנחם חברים
אחיות שלי בבית עוזרות כמה שיכולות אבל אני מרגישה שהעולם קורס
הכל בבלאגן כל הדברים שלנו
הצילו
זה לא חרדה זה פחחחחד פחחד מווות אמיתיי
אימהלה זה לא הגיוני.
בעלך הולך לסכן את נפשו להצלת עם ישראל בתוך סיטואציה נוראית
טוב שהלכת להורים.
ואין לי מה עוד לומר יותר חכם מזה 
את גם אחרי לידה
זה מטלטל מאוד
תשתדלי להסיח את הדעת
לאכול טוב לנוח
לשרוד כל פעם את השעה הקרובה בלי לחשוב הרבה קדימה
זה ממש ממש קשה
כמובן שהוא רצה ללכת … לעזור במה שאפשר.
עכשיו אני עם גודש גי לא הייתי מסוגלת לשאוב בלילה
כואב לי ברמות
כ”כ עצובה
דפיקות לב
שימי כרוב במקפיא ותניחי קצת עד להקלה
קחי כוס מים ותמצאי רגע שאת מרגישה קצת קצת יותר רגועה ותשאבי
את חזקה מאוד
אין מצב שהייתי שורדת ככה אחרי לידה
וסליחה שנדחפתי
אוף פשוט בא לי פה לבכות בשבילך,
הייתי במצבך בדיוק לפני 9 שנים!
לא מאמינה שיש מי שעובר את זה שוב 😭😭
הכל מועצם אצלך כי את אחרי לידה.
בבקשה תזכרי את זה ותזכרי שהילדים זקוקים לך.
בעלך יסתדר, באמת. רוב המוחלט של כוחות המילואים לא נכנס לרצועה עצמה גם אם תהיה כניסה היא תהיה של הסדיר.
בבקשה תדאגי לעצמך ולילדים תהיי רגועה לפחות לגביו.
לגבייך זה ממש קשה שבדיוק היום שהגעתם ההורים נסעו.
מקווה שהיום הזה יעבור איכשהו ומחר תצליחי להתאפס קצת.
מציעה לשתף את אמא תזכירי לה שאת הורמונלית אחרי לידה וקשה לך כל הסיטואציה אם היא תוכל לתמוך בך יותר.
מי שלא אחרי לידה שוכח מאוד מהר איך זה מרגיש.
הרבה כוחות יקרה ואהובה שלנו!
את גיבורה לא פחות מבעלך, מעריצה אותך ממש 💕❤️💙💛
כל הכבוד שכתבת פה, זה לא קל להיחשף ככה עם הקושי.
חיבוקים גדולים!
וגם, חוץ מאלה שמחליפים חיילי סדיר, יש עוד אלפי מילואימניקים שגוייסו. מה עושים איתם? נגיד עוד אלף-אלפיים ללחימה פה בתוך הארץ, למצוא את כל המחבלים ולעשות סדר. ומה עם כל השאר?
כי הם כל הזמן עכשיו באימונים ובפעולות, לא כמו המילואמניקים שרק פעם בכמה זמן באים לאימונים ובשאר הזמן עוסקים בדברים אחרים...
קראתי ובכיתי
זה פשוט בלתי נתפס...
יש סיכוי שתצליחי להפקיד את הילדים לשעתיים אצל בני משפחתך, ותיכנסי לישון עם מוזיקה של הרפיה?
כתבתי פה למישהי אחרת, כותבת גם לך.
בבקשה תפני לקבל עזרה מקצועית! אפשר דרך קופות החולים, דרך ער"ן, מרכזי חוסן. יש כל מיני אפשרויות. אני יודעת שחלקן אנונימיות.
בבקשה, בשביל הבריאות שלך, בשביל הילדים שלך, בשביל בעלך. אל תישארי עם זה לבד!
חיבוק גדול!!
בשבת היה לי גודש וכאב בצד אחד שהשתחרר ב"ה אבל עכשיו אני רואה נקודה לבנה בפטמה.
זה פטריה?
מה אני אמורה לעשות עם זה?
אם עכשיו זה לא מציק לי אני בכל זאת צריכה לטפל או שאפשר שלא?
בשורות טובות 🙏
תשטפי ידיים טוב ותנסי בעדינות עם הציפורן. לרוב זה נפתח בקלות
לכירורג
אני עשיתי טעות ופניתי לאחות שלא ידעה כלום מהחיים שלה ועד היום אני בטראומה
כל זה כי לא הייתה לי מחט סטרילית בעצמי
צינורית סתומה זה כאבי תופת,חיבוק
עם מחט סטרילית (להעביר באש ואלכוהול)
ומייד אחרי זה להניק.
זה לא כואב ומשחרר די מייד.
אני רוצה הבייתה!!!!!! להיות עם המשפחה הורים אחים ואחיות.
תודה להשם שלא נשארנו בבית בחג, ואני מודה בכל רגע ורגע שאנחנו בחיים.
אבל כדי שלחרר קצת לחץ אני כותבת
שאני רוצה הביתתההההההה
כל כך מבינה אותך!!:-)רק מנסה לדמיין את עצמי במצב הזה, ומתפלצת...
זה מהנפגעים השקטים של המלחמה 
מצד אחד קשה כל כך ומצד שני כל כך לא מובן מאליו שלא היינו באיזור המדמם, שאת שומעת אנשים שאת מכירה מהסביבה שלך שנחטפו ונרצחו ואת מבינה שקרה לך נסס
יש הבנה שככהנ המערכה הולכת להיות ארוכה
ולכלן יש להצטייד. מי שנמצאת באזורים המטווחים
וגם עבור מי שחוששת לצאת או שבעלה גויס - תמל, טיטולים, מגבונים, מוצרי יסוד, תרופות או עזרה ראשונה (שלא נדע)
יש לנו בבניין 2 נשים צעירות שבעליהן גויסו.
אבדוק איתן מחר אם הן צריכות עזרה של קניות או משהו כזה
המקוריתהתבכיינתי לחברה שאיזה באסה שיום ראשון חוזרים לשגרה...
מרגיש כאילו אנחנו אפילו לא יכולים לעצור להתאבל כי עוד תא הבנו את גודל האימה,ה' יעזור לנו .
אבל יש משהו שהיה אמור להיות בקרוב שחששתי ממנו (והתחלתי לדמיין כל מיני תרחישים הזויים איך אני מתפטרת מהצורך להגיע אליו),
ועכשיו המשהו הזה התבטל/נדחה/ייערך במתכונת אחרת לגמרי,
ואני מרגישה שזו קצת אשמתי...
אבל באמת שלא דמיינתי ככה!
אוף, ה', מוכנים "לסבול" הכול, רק לא את זה!
לק"י
לא יהיו לימודים
לא חשבתי על תרחיש כזה.
פותחת שרשור חדש שלא יתפספס,
כמי שמנוסה לצערי מספר מערכות עם בעל במילואים וילדים קטנים תחת אזעקות,
חשוב לי להעלות למודעות את חשיבות התמיכה במשפחות החיילים.
כל אחת מה שהיא יכולה, להתקשר, לשאול, להתעניין, להציע הקפצות/ רכב/ קניות סופר/ קניות תרופות אפילו משיכת כסף מכספומט..
זה כ"כ כ"כ קשה להתמודד לבד עם ילדים קטנים בסיטואציה הזאת!!
היום ב"ה אני גם עם ילדים גדולים, עם רכב ועם עצמאות כלכלית, לא תמיד זה היה ככה, וכל עזרה הכי קטנה יכולה לשנות את התמונה.
יש באיזור שלכן נשים לפני לידה, אחרי לידה, אמהות צעירות שלא תמיד מנוסות להתמודד לבד עם הסיטואציה המורכבת, כל דבר הכי קטן יכול לעזור.
השעות הראשונות לכאוס הכי משמעותיות. תנו יד, כתף, או אוזן קשבת, מילים טובות.
חיזוק העורף נותן כוחות לבעלים להילחם בחזית.
נשים יקרות ואהובות ליבי איתכן גיבורות ❤️
חיבוק לכן נשים צדקניות.
לא יודעת איך עומדים בזה.
כמעט כולם יצאו
את ככ ככ צודקת
נשים יקרות שהבעל שלהם במילואים, אל תתביישו לבקש עזרה. כשכותבים בקבוצות או בפרטי שאפשר בשמחה לבקש עזרה, מתכוונים לזה. לא מתכוונים שתהיי מנומסת ותאמרי שאת בסדר.
וכן, לומר שתשמחי לארוחה או לכמה שעות שמירה על הילדים זה סבבה לגמרי.
כל מי שנותן לי מטלה קונקרטית שאני יכולה לבצע מוריד לי את מפלס החרדה כי אני עסוקה במשהו מועיל
אז אפילו מהמקום האגואיסטי הזה..
הסברנו שבכל פעם שיש אזעקה יוצאים למדרגות
היא הבינה את זה וזרמה, הוצאנו לה משחקים והיו לה כמה חברים לשחק איתם (היינו כמה שעות ברצף במדרגות)
אבל באזעקות האחרונות היא נבהלה מאד
אנחנו משתדלים לשדר רוגע ולחבק ולהסביר בכל פעם. שרנו ורקדנו ועשינו הקפות בבית.
אבל היא מפחדת ואני לא ממש יודעת מה אפשר להסביר לה, אם בכלל יש מה להסביר לה
מאז שיצאה שבת הדלקנו לה שירי ילדים שלא תשמע את הבומים שיש כל רגע
אשמח לתשובות ממכן
תודה❤️
שואל למה יש אזעקות
ומה זה הבומים
ומה זה העשן (של הנפילות)
ולמה אסור לצאת מהבית
הכמעט שנתיים
לא ידעתי מה לומר לו וכמה יבין
שהאזעקה היא לא נעימה והיא מפחידה כדי לשמור עלינו! אם במרום אזעקה יהיה שיר נחמד? כולם ישירו וישכחו לרדת למקלט.. אז האזעקה מפחידה כדי שמיד נרד למקלט או למרחב המוגן...
הניח להם את הדעת לבנתיים...
משתדלים לחבק בלי סוף ולהראות אהבה
אני ברוך ה קצת יותר טוב
להיות איתה, לחבק, להסיח את הדעת.
אין קסמים, במצב מפחיד מפחדים..
כבר לפני חודש בערך למה יש חיילים (כי היא פחדה מהם).
הסברתי לה שיש אנשים שלא רוצים שנהיה בארץ ישראל, והם רוצים לגרש אותנו, והחיילים שומרים עלינו שלא יגרשו אותנו.
היום הסברתי לה שאם יש אזעקה זה אומר שהאנשים הרעים רוצים להוציא אותנו, והחיילים לא מרשים להם, ולכן אנחנו הולכים למקום שימור עלינו.
היא גם שאלה למה אבא הולך בחג, והסברנו שאבא הולך לשמור עלינו מהרעים.
היא יותר מפחדת מכל המהומה, ומזה שצריך לרוץ פתאום.
אז אני מרגיעה אותה ומזכירה לה שהחיילים והקב''ה שומרים עלינו, ואיזה כיף לנו שהם דואגים לנו. ואז כיף וחיבוק ארוך...
נראה לי שבגיל הזה הם מפחדים באותה רמה מצפירות של יום השואה ויום הזיכרון...
תנסו כמה שאפשר לא לשדר לה את הפחד שלכם, ולהפוך את היציאה לחדר המדרגות למשחק...
(הבת שלי בת שנה ותשע, ולא קלטה כלום... למרות שכולם סביבה מפחדים... אבל אולי היא קטנה יותר...)
משוגעים שמרעידים את הבית
ובהן לא צריך לרוץ לשום מקום
זה רק לגבי ההשוואה לצפירות
האזעקות היום לצפירות.... היא אמרה שמפחדת גם מהם וגם מהם...
ולא ממש מעניין אותנ או שהיא מסוגלת להבין לדעתי, מה קורה בארץ. אין טעם להסביר גם. מבחינתה הקושי שלה זה שיש אזעקות והן מפחידות...
זה כמו ש@פה לקצת כתבה
חוץ מהאזעקות יש בומים, מטוסים, נפילות ורעש של הטילים שיוצאים מעזה למרכז
מתפללת בשבילכם שתצליחו לשדר לה חוסן...מתואמתאצלי הקטנטונת התעצבנה כל פעם שנכנסנו חזרה הביתה... חשבה אטרקציה ...

כל הערב בכתה ולא הבינה למה אבא הלך... ולמה יש בומים חזקים ולמה כל הבית רועד ומטוסים וכו'... ניסיתי להסביר במילים פשוטות ''אבא הלך לדרום'', ''אבא הלך לשמור עלינו'' ולענות על השאלות הכי בפשטות שאני יכולה (מה אבא עושה בדרום? הוא נוסע על הטנק, זוכרת שאבא הראה לך טנק וטיפסנו עליו?) מנסה לשדר רוגע אבל זה כ''כ רחוק ממני...
לא יודעת מה עוד אפשר לעשות😥
לא להכניס להודעות בפורום תיאורים מזעזעים של סרטונים ותמונות שבטעות ראיתן?
אני ממש נזהרת שלא לראות אותם, ואז קוראת פה ומתחלחלת ויודעת שזה הסיוט הבא ללילה הקרוב
מתחננת אליכן
האמת מרוב חרדה ולחץ הגוף שלי עייף ובמקביל יש אדרנלין מוזר
הגב כואב
יצאו לי פצעים בפנים ובידיים
לא יודעת איך ישנים. חושבת על הילדים שצריכים מחר אמא מתפקדת..
פחד אימים
חרדה בכל הגוף
לא נרדמת.. מנסה.. עוצמת עיניים מדמיינת דברים
חושבת על המשפחות, על החיילים על כולם
ויש לי אפילו "תירוץ" טוב - הקטנה שלי לא מצליחה להירדם... עצבנית ורוצה לשחק באותה מידה. (וכבר אי אפשר לתרץ את זה בשתי הפעמים שישנה היום במהלך היום...)
אני על הספה כרגע. אולי פשוט אקרוס בלי לשים לב. ובינתיים אומרת תהלים...
אני עוד לא...
תודה ♥️
כנראה שלהתנתק מהנייד יכול לעזור
בינתיים גם אני לא מצליחה...
הגוף שלי מכווץ ומאובן.
באופן מפתיע, לא החרדה והפחד הם אלה שמשתלטים עליי. אולי כי ממילא אני לא מצליחה לתפוס את זה באמת בשכל,
אז אין לי אפילו תמונות או דמיונות כשאני מנסה לעצום עיניים...
אולי פשוט יש חלקים שלי שמתנתקים
כדי שאוכל להשאר שפויה, לשמור על הילדים שלי.
אולי סתם אדישות מתמשכת כזו מהחיים המאתגרים... אם כי ירדו לי הרבה דמעות כשאמרתי תהילים היום, מה שאומר שלפחות לא הפכתי לאטומה.
מרגישה בעיקר כאב עצום וכעס גדול שכל זה קרה.
ואיך. כן. איך???!!!
אחרי חודש שלם של קדושה והתקרבות רוחנית.
קשה לי להאמין, זו האמת. כבר תקופה, וזה רק מערער את המקום הזה יותר, במקום לעשות ההיפך.
איזה לעג וקלס.
לא יודעת לאן לקחת את המחשבות.
מותשת קשות. נראה מתי אצליח להירדם. אם בכלל
בשורות טובות!
ברגע שאני סוגרת את העיניים אני חושבת על בעלי שהוקפץ, ועל תסריטי אימים שאני עם הילדים לבד בבית. ועל כל המשפחות שזה לא רק בדמיונות.
וזה מביך שאני מנסה בכל כוחי לברוח רגע לסרטונים מטומטמים ביוטיוב רק כדי להסדיר קצב לב שמהבוקר לא מפסיק.
כל אחת יודעת מה הגבולות שלה ומה מחזיק אותה שפויה במצב הלא שפוי שאנחנו נמצאים בו.
איזור הלחימה צריך עורף חזק. וכל האמצעים כשרים כדי לחזק את עצמנו.
זה פשוט סיוט שאי אפשר לדמיין שזה אמיתי
ואני לא מסוגלת להתמודד עם זה לבד
גם הלתפקד לבד עם כל הילדים בלי אף עזרה
בלי לדעת כמה זמן ....מפחיד אותי
אבל בעיקר
מפחדת
מהפחד הזה
מהבדידות הרגשית
מהצורך להתיג לעולם שאת בסדר
כשהלב שלי כואב רק מלילה אחד
בלי דקת שינה
ואלף תרחישי דפיקות בדלת
אני לא מסוגלת לבד
פשוט מאוד לא מסוגלת
אפשר שמישהו יעיר אותנו מהחלום הזה..?
סליחה יודעת שכולן באותו מצב
אבל באמת לא יודעת איפה לשים את זה
הגוף שלי כולו מכווץ
וגם ככה יש לי צירים מוקדמים כל הזמן
מזל שהוא זז ובועט
ממש מקנאה בו שהוא חי בבועה שלו ולא דואג מכלום
והלוואי שהוא לא מרגיש את הפחד שלי
ושה' ישמור על כולם
ולכולןמתואמתהכי קשה זה להתמודד לבד עם כל זה 
איפה את גרה? יש לך ממי לקבל עזרה?
אולי אמצא מישהי שתעזור עם הילדים לאיזה שעה ביום כדי שאוכל רק לנוח טיפה
אבל האמת שלמרות שברגיל זה ממש מפחיד אותי לתפקד לבד כל היום עם הילדים
עכשיו זה לא עיקר הפחד שלי
אחרי הלילה החרדתי הזה אולי טוב שהם יעסיקו אותי ואולי לפחות ארדם בלילות הבאים מרוב מותשות
אבל הבדידות הרגשית
אין לי אף אחד בעולם חוץ מבעלי . לא חברה ולא משפחה.
והפחד המצמית לאבד חו''ש
אני בן אדם ממש הגיוני ובשליטה בכל דבר בחיים
אבל זה החרדה הכי איומה שלי
אין לי טיפת רצון לחיות בלעדיו
אפילו לא לילדים
ואני לא מצליחה לא לפחד
המציאות הזאת כל כך הזויה
הכל מרגיש כאוס גמור
אז כבר אין לי במה להאחז
וסליחה שאני מציפה אני מפחדת
ולבעלי בכיתי מספיק
♥️נשמע ככ קשה!!
ואת צודקת בכל תחושה והרגשה שלך!!!
מדהימה אחת.
הלוואי והיה לי דרך לעזור לך
בע"ה יחזור בשלום!!!!
חיבוק ענקי!!!
אין מילים לתאר את הזוועה..
את רוצה אולי לכתוב עיר או אזור וננסה לעזור?
אל תישארי לבד ברגשות האלה! תנסי למצוא זמן להרים טלפון לער"ן או מרכז חוסן באזור שלך, תקבלי קצת סיוע נפשי, כדי שתוכלי לשדר קצת חוסן לילדים.
בהצלחה! הלוואי והוא יחזור אלייך מהר
הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל
ושרתי לעצמי שיר למעלות
אחרי שמשכתי את השעה עם תהלים בלי הפסקה.
ודיברתי לעצמי בשכל שאני במקום בטוח ומוגן ברוך ה' וכל הבית נעול.
וה' עשה איתח חסד שקמתי להאכיל את התינוק עכשיו באמצע הלילה וקמו חוץ ממנו עוד קטנים ככה שלא הייתי לבד בלילה בסלון וזה עשה לי טוב. שני קטנים שלא מבינים ומודעים למתרחש...
אני נרדמתי לאיזה שעתיים-שלוש. הקטנה שלי גם קמה, אבל בעלי קם גם הוא והצליח להרדים אותה בחזרה.
הצלחתי להירדם רק אחרי שדמיינתי לעצמי את החיילים שלנו נכנסים בצורה מוגנת לעזה וכובשים את כולה ומשחררים בשלום את כל החטופים...
עכשיו התחלתי מחדש את ספר התהלים...
ישנתי שעתיים, אבל ברוך ה' אני אצל אמא שלי אז תהיה לי עזרה ואני מקווה לשנוצ מתישהו היום.
מרגישה אגואיסטית שאני מפחדת על בעלי... שאני מתנתקת מהחדשות ולא מוכנה לראות סרטונים כדי לא לזעזע את הלב מעבר למה שהוא מזועזע. ראיתי בטעות גמורה 2 שניות מתוך סרטון ולא יוצא לי מהלב הילד החטוף בן שנתיים-שלוש אומר "אמא אמא" ואני מפורקת מאז ומעדיפה להתנתק ומרגישה אשמה על זה.
אני עם בחילה של לחץ וחרדות, לא הצלחתי להכניס כלום לפה מאז 17:00 בערב שגייסו את בעלי ושקלטתי שהכל אמיתי ולא שמועות מהבית כנסת שהשתדלתי להכחיש עד אז ולדמיין שהכל יותר אופטימי ומגזימים כי חג ואף אחד לא באמת יודע מה קורה (ישוב דתי) אבל זהו, מאז בוכה.. קצת תהילים... ובעיקר תפילות בלב. לא מצליחה להתרכז.
וגם אני החלטתי עכשיו להתנתק מחדשות
אמן שאצליח.
כשיהיו חדשות טובות כולנו נדע בעז''ה
וכרגע זה רק מעורר חרדות
לצערי אף אחד לא אדיש למצב לא צריך תזכורות מזעזעות
אבל זה גם דחף כזה
כי באמת זה לא נתפס שזה אמיתי אז יש תקווה שהחדשות. כאילו יספרו פתאם סיפור אופטימי יותר
ולצערי כרגע ממש לא
חיבוק לכולנו
את לא אגואיסטית. כל אחת מפחדת על הקרוב שלה שבמלחמה, וביחד כולנו כעם ישראל מפחדים ומתפללים על כל החיילים והאזרחים...
טוב שאת לא לבד בכל זה... מתפללת בשביל כולכן שתתאחדו עם הבעלים שלכן במהרה...
כולנו מפחדות על היקרים לנו
וצפיה בסרטונים זה חלק מהטרור שהם עושים, מפיצים כדי שנראה ונתפרק.
אל תסתכלי
להתעדכן אפשר גם ממה שכתוב
אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים.
שנצ טוב ומבריא🧡❤
מישהי יכולה אולי לעזור לי, המרפאה לא עונה ולא מוצאת מידע באינטרנט.
הייתי אצל הרופאה והיא נתנה לי מרשם ל2 משחות נגד טחורים ונגד פיסורה.
היא אמרה שמשחה 1 לשים פעם ביום ואת השנייה 6-7 פעמים ביום. הבעיה שעל שתיהן כתוב פעם ביום ואני לא יודעת את מי לשים הרבה פעמים.
המשחות הן אנטרולין ופרוקטו גליבנול.
תודה רבה
אנטרולין זה משחה חזקה מאד שמכילה ניפדיפין.
בעלי קיבל צו 8
לא מפסיקה לבכות
מרגישה כל כך לבד
בעלי כבר נסע..
ואין לי כל כך משפחה להיעזר בה.
והכי מפחיד אותי זה הבדידות בלילות שהילדים ישנים ואני מפחדת שלא אצליח לישון ושבאותם רגעים לא תיהיה לי דמות מבוגר לדבר איתה ושתעודד אותי
אבל עכשיו הילדים החזירו אותי לשפיות ..ממש עוזר לי להתעסק בענייני ילדים ולא לתת זמן למחשבות ודמיונות
מנסה לחשוב על תעסוקה לערב שתסיח את הדעת
ואמן שאצליח לא לפתוח חדשות בכלל כי זה גומר עלי
ה' ישמור אותו ואת כל החיילים הגיבורים שלנו ויחזירם בשלום בריאים ושלמים. אמן🙏🙏🙏
את לא לבד. https://www.tehillim-center.co.il/tehilim?book_id=34901#myfancy#myfancy
תכניסי את שמו לתפילה
תחילת שבוע 7 ב''ה
בחיים לא לקחתי
אבל חרדה כולי כבר ממוצש