פורום הריון ולידה (עמוד 770)

תנסי עכשיו למעוך את הבטן, זה אפשרי. תנסי בזמן שאת מרגישה את זה קצת למעוך את הבטן, אם זה התקשות את תרגישי את ההבדל.

אצלי ההתקשויות לא תמיד כואבות אבל לפעמים זה באמת מלווה בכאב בטן או גב.

אצלי אני מרגישה תמיד גם צורך דחוף לשירותים כי הרחם שהיא מתקשה לוחצת גם על שלפוחית השתן...

ההתקשות בניגוד לצירי לידה בהתחלה יכולה להיות ממש ארוכה, אפילו דקה וחצי, אבל גם יכול לעבור אחרי כמה שניות.

זה בעצם מה שנקרא צירי ברקסטון היקס וזה בסדר בשלב הזה אבל אם יש ארבע בשעה אז צריך להיבדק.

הקדוש ברוך הוא עשה איתנו חסד שאנחנו חייבות לדאוג לעצמנו בשביל הילדים.

אם אני לא אשתה לבת שלי לא יהיה חלב

מחשבות טובות. דמיון מודרך. זה עוזר ממש.

אין מצב ששמה בצד או אפילו על שקט…

יצאתי

מקווה שאחזיק מעמד לא להיכנס שוב

כבר במוצאש.

נכנסת במודע ל2 קבוצות ספציפיות וזהו.

ממליצה.. 

אבל באתר זה כם נכנס…

דפי צביעה וטושים, צבעי ידיים

לכן רוצה היום משהו עם תוצרים אכילים

אתמול עשינו כל פעילות אפשרית ועוד נשאר מלא זמן.

לא יודעת איך נשרוד ככה סגורים בבית עוד כמה ימים/שבועות

והם יוצרים צורות מעניינות, אפשר עם קורצנים. אפשר את השם שלהם.

אחרי ששמים בתבנית ומורחים ביצה אני מפזרת סוכריות לעוגה.

לק"י

4 כוסות קמח

כוס שמן

1 שקית אבקת אפיה

1 סוכר וניל

3/4 כוס סוכר

חצי כוס עד כוס מים- שמים בהדרגה, עד שנהיה בצק נוח.

אפשר להוסיף שוקולד צ'יפס/ עדשים/ מה שבא.

אופים בחום של 180 מעלות עד שהן קצת משחימות.

בואו ננסה להחזיר נשימה - הריון ולידה

כתבה זה מאוד עוזר לי...

חיבוק וכוחות!!!!

ככ ככ מורכב..

בשורות טובות בע"ה!!!

חיבוק גדול @שיח סוד יקרה

זה באמת מצב לא נתפס וקשה כ"כ כ"כ

המון כוחות 🙏❤

וחיבוק גדול גם לך @אוהבת את השבת יקרה ❤

שיהיו בשורות טובות לכל עם ישראל 🙏

אבל יתקבל בהבנה אם לא

היום לא הלכתי, מחר כנראה אלך. לקטן שלי יש מסגרת וגיסתי תשמור על הגדולה

קשוח ממש, אין מצב לעבוד, ואת עוד אין לך עזרה...

בשורות טובות!

אבל תודה לאל לא היו היום אזעקות אצלנו.

היה לי היום משהו דחוף לסדר במשרד אז לקחתי את הילדים איתי.

מאפשרים לנו בעיקרון לעבוד מהבית.

זה לא באמת אפשרי. עושים מה שאפשר בלי להשתגע. הילדים קודמים ואני אבא ואמא בשבילם עכשיו.

יותר חשוב לי החוסן שלהם מאשר לעמוד במטלות שניתן עקרונית לדחות.

בעיקרון חשבתי לבקש שבוע חופש רשמי ולעבוד בפועל מה שאפשר במקום הפוך. נראה מה יהיה בהמשך. מי שמוגדרת חיונית לא יכולה לא לעבוד מבחינה חוקית כי כל המשק מוגדר כמשק לשעת חירום. מציעה לשתף את הממונים בסיטואציה. 

אני אמורה לעבוד

בעלי עובד בתחום הבטחון אז הוא לא מגויס אלא פשוט עובד ולא נוכח בכלל

שני הילדים חולים

ואנחנו אצל חמותי שכולם מגויסים פה כולל החתן שמתחתן עוד שבועיים

לא מספיקה לעבוד, עוד לא הדלקתי מחשב.

מחכה שיירדמו

וממש לא מצליחה, לא טכנית ולא נפשית

ברגע שבעלי גויס עדכנתי שלא אצליח לעבוד (למרות שיש אפשרות לעבוד מהבית).

הבינו לגמרי..

ולמרות שהילדים נרדמו עכשו, לא מסוגלת בכלל לפתוח מחשב.

העבודה שלך מאוד חשובה ודחופה?

אבל ממש לא בכיוון. זו האמת.

הודעתי גם. ואנחנו צוות נשי של אמהות ב"ה

יש ניסיון לחזרה לשגרה מצד המעסיק. אנחנו הבהרנו שזה ממש לא הכיוון. לא בכח. לא באפשרות.

מה שצריך לסגור מרחוק נעשה ב"ה. וכל השאר פחות חשוב לפי סדרי עדיפויות אז ביקשנו להשאיר את זה בינתיים בהולד

הכל מאוד טרי

אנחנו רק יומיים לתוך האירוע . ההלם והחרדה באוויר והילדים צריכים מענה.( האמת, גם אנחנו צריכות אוויר)

התקבל בהבנה בינתיים. מה יהיה בהמשך אנחנו לא יודעים.. נחכה עוד יום יומיים ונראה

לפחות אני לא לבד...

מקווה שיהיה לי כח לעבוד מחר קצת.. יש דברים דחופים

לנסות לסגור אותם ואחכ לא יודעת....

גם אני מנסה לסגור רק דברים דחופים

שימי לילדים סרט ותנסי לעבוד מה שדחוף.

עובדת בבית חולים, אז חיונית

בעלי יהיה עם הילדים

מה עם להביא מישהי אליך?

הורים / אחות / אחיינית - יש אופציה רלוונטית?

אם אתם באזור חם הייתי עוברת למשפחה באזור אחר אם יש

תהיי חזקה ובשורות טובות 

לאחר התלבטות

עדיף לנו המקום שלנו

עם ממד

אבל זה ככ אישי לכל אחת... תחשבי איפה תהיי יותר רגועה. וגם תלוי כמה זה בדרום. אם את במקום שאסור לצאת מהבית הייתי עפה בלי לחשוב פעמיים.

מרגישה מאוד בנוח אבל כבר בא לי לביתתתת

אין לנו ממד אז כרגע נשארת פה 

הרגשתי שארגיש פה בטוחה יותר ורגועה יותר ויותר אהיה בפניות להיות עם הילדים.

אבל זה באמת תלוי בנתונים מסביב..

כמה את גרה במקום מתוח וכמה ההורים, כמה את חוששת מהנסיעה, כמה הילדים שלכם יודעים להעסיק את עצמם ועצמאיים או צריכים אותך כל הזמן.

הגעתי היום ב17 כך שלא יודעת לומר שצדקתי 🙂 אבל נראה לי שאני רגועה יותר.

אמא שלי אפילו לא התקשרה לשאול מה שלומי

והיא אמא טובה ודואגת

לא ציפיתי שתזמין אליה כי קשה לה לארח כבר

אבל עדיין

בלב כן קיוויתי

לפחות לטלפון

לא רק להודעה של שורה

ההורים של בעלי ממש רחוקים אין לי איך להגיע לשם וגם מתביישת..אולי רק אם יזמינו הם בעצמם ואם יהיה לי איך להגיע אז ברור לי שיהיה לי יותר קל נפשית בעיקר.

אצלי אין ממד  או חדר מדרגות.אין בעצם שום חדר בטוח

וזה כן מפחיד להיות עם כולם לבד במצב כזה

בעיקר בלילה

ממש מבינה את ההתלבטות שלך

מה כן יש אצלך חוץ ממד?

מה יש?

את הבית ומיטות של הילדים שמוכרים להם וכמובן את ההרגשה שאני בבית ויכולה לעשות מה שבא לי, שאין לי באף מקום בעולם.

חיבוק אהובה💜

מרגישה שכולם מוקפים בתמיכה ורק אני לבד

ללכת אליה

להשין קצת

לא לנסות להרדם בשרט המדומה הזה

כשהלב שלימכל עך מפחד ומכווץ

וגם ביום זה לא קל בכלל..לתפקד ..להתעסק בקטנות להרגיע פחדים

מבינה ממש

עוד חיבוקקקקק💜💜💜💜💜💜

או להזמין אותה עם הילדים. אל תישארי איתם לבד לאורך כל שעות היום במצב הזה, זה קשה בטירוף. תעבירי את הזמן והפחד עם עוד מישהי, לא משנה אם בעלה גויס או לא.

הלוואי והיית גרה לידי והייתי יכולה להציע לך לבוא לפה כמה שעות כל יום..

פשוט מעריצה אתכן!

אנחנו במרכז, עם ממ"ד, יש חדר אורחים מוכן ומחכה עם היירייזר ומיטת תינוק, ובסלון ספה נפתחת.

מי שלא רוצה להישאר לבד, בוודאי ובוודאי באיזורים מתוחים- מוזמנת בחום ובאהבה!

נשמח ממש לדעת שיש לנו איך לעזור.

אחותי, שבעלה גויס, נסעה להיות עם גיסתי, שגם בעלה (אחי) גויס... אם יש לך אפשרות כזו, אפילו עם חברה טובה, זה יכול לעזור...

אני אישית במצב כזה הייתי מעדיפה להישאר בפינה שלי ולא לנדוד, אבל זה לגמרי אישי...

הרבה כוחות!!

אוף, זו באמת החלטה לא פשוטה

לדעתו השיקול העיקרי הוא איך שאר בני המשפחה מתפקדים תחת לחץ.

אח"כ זה שיקול הפרטיות, התערבות בחינוך וכו'.

לי לא עושה טוב לשהות אצל ההורים.

אני בבית בכל מקרה. עם עזרת הקהילה ובלי.

יהיה בסדר. נעבור את זה גם.

לדעתי השיקול הרגשי חשוב יותר מהבחינה שפיזית, הסיכון לפגיעה הוא יחסית נמוך (ברוב אזורי הארץ)

והפגיעה הרגשית היא וודאית.

אז הייתי מעדיפה לקחת את הסיכון.

מבחינת נוחות הילדים לא ממש הבנתי את השאלה, אבל לדעתי הנוחות שלך הכי חשוב כי את מקור החוסן שלהם כרגע. את צריכה להיות חזקה כדי שהם יהיו חזקים ולכן עדיף מה שטוב לך.

מה גם שילדים מסתגלים מהר יחסית לשינויים.

אבל לא כתבתי לך איך החלטתי.

אז דבר ראשון החלטה שלך היא לא דבר בלתי הפיך.

כלומר, אם את מחליטה משהו ורואה שהוא לא טוב לך כאמא שמובילה את המשפחה או לא טוב לילדים אפשר לשנות.

כמובן שיש דברים שיותר מסובך לשנות (לדוגמה ההגעה שלי להורים הייתה די מבצע.. גם של אריזה לזמן בלתי ידוע וגם הנסיעה עצמה בכבישי יו"ש.. שב"ה היו רגועים כי הצבא עושה עבודה טובה אבל חשוב גם שתהיה דריכות ותשומת לב של הנהג. ואבא שלי הגיע עם הרכב שלו כדי ללוות אותי ולשמור עם הנשק שלו. אז מחר בבקר לקום ולהחליט שחוזרים הביתה זה לא לעניין.)

בגדול פשוט ישנתי על זה לילה.. ראיתי שלא ישנתי שינה איכותית בכלל.. הבנתי שבבית שלי אני לא מרגישה בטוחה וזה היה הגורם המכריע העיקרי.. אצל אחרת הגורם של תעסוקה לילדים הוא יותר משמעותי ואצל השלישית דווקא השמירה על הסדר והשגרה.. תראי איך את עם המצב הקיים והאם יש בך רצון לשנות.

בל"נ בעזרת ה' מקבלת לשמור את הנידה הבאה (שלא תהיה) לעניין הנגיעה והשינה יחד.

וגם קבלה בלבוש בצניעות ביומיים הקרובים.

פיג'מה צנועה וכיסוי ראש גם כשקמה אליהם בלילה וכשקמים בבוקר.

בע"ה מקווה שאצליח.

זה משהו שכבר תקופה רוצה להתחזק בו.

ותודה לפותחת כשמתחזקים יחד יש לזה השפעה כפולה ומכופלת

כמה אני בדרכ ביקורתית ונוטה להתפספס לקטנות.. ועד כמה עכשיו רואה רק את הטוב שבו❤️

בע"ה שאצליח להמשיך עם זה הלאה..

התחזקות ביתר שאת בהלכות הרחקות בזמן נידה

להשתדל בצניעות גם בבית ביומיים הקרובים

סבלנות על הילדים

ראיית טוב על עם ישראל - להטות את הדין לכף זכות בעזרת ה' על ידי תשומת לב לטוב באנשים בעם

להודות על חלקי, גם בתקופות שקשה לי 

ולהשתדל בכוונה.

עד מוצ"ש בתקווה להמשיך הלאה

וכבוד להורים

בע"ה בלי נדר

בעלי לא עשה צבא ולכן לא מגוייס למילואים. אבל הלימוד שלו, דווקא עכשיו, נצרך יותר מתמיד.

אז אני אמרתי לו שאני מוכנה לוותר על העזרה שלו בבית, ומשחררת אותו ללימוד כמה שהוא יכול.

הלוואי שכל הישיבות היו מכריזות על ביטול בין הזמנים ולימוד אינטנסיבי משמרות מסביב לשעון...

כמובן שזה לא באמת כמו בעל במילואים. מעריכה מאוד מאוד כל אחת שבעלה גויס, ויודעת שאני לא באמת עוברת מה שאתן עוברות. אבל לפחות אני עושה את המקסימום שלי במצב הנתון.

ובינתיים עם הילדים אני משתדלת להיות סבלנית כמה שאני מצליחה, אמרתי איתם תהלים ואולי אני עוד אצלי לסיים את הספר שהתחלתי אתמול בלילה.

(סליחה שמאנונימי, אני חושבת שבעלי ירגיש עם זה יותר נוח ככה...)

הבנתי שכנראה יקצרו את בין הזמנים ובחורי ישיבה יחזרון לישיבות...

תורה מגנא ומצלה!

גם בעלי מהבוקר לא בבית אלא בישיבה

ויש לי כמה גיסים שיושבים אומנם בבית ולומדים בלי הפסקה מהבוקר.

זאת החובה שלנו

זה ממש קשה לי.......

אני מנסה לעבוד ובעלי שומר על הילדים כי חייבים להמשיך ואני הכי לא מסוגלת.

זה יום קשה מאוד. מאוד.

בכלל

פחד פחדים

נשאל את כל השאלות. ויש הרבה. יש לזה את הזמן שלו

בינתיים  יש לנו הרבה הרבה הרבה מתים לקבור השם ישמור, עוד הרבה פצעים ללקק. הנפש שלנו חבולה וכואבת. וימים נוספים לפנינו. צריך להחזיק מעמד עד יעבור זעם ולהתפלל שיעבור חרי האף 

רק לפני שבועיים, בר"ה, התפללנו ו"סימנו"- שיכרתו אויבנו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו.

הם לא רק שלא נכרתו, הם עשו בנו שמות.

טבחו בנו, כרתו אותנו..

הקב"ה, עד אנה תסתיר פניך ממנו - - - עד אנה?????

ומה יהיה הלאה? אני כ"כ פוחדת

וכן, כ"כ הרבה מתים, וזה לא מספר סופי.

האזעקה הראשונה העירה אותי משינה. אז כל הזמן אני מרגישה כאילו עוד רגע אתעורר מחלום סיוטי.

רק שאני יודעת שאפילו המוח שלי לא מסוגל לייצר סיוטים בסדר גודל כזה, ולכן לא הגיוני שאני חולמת

אין לי חיזוקים להגיד רק חיבוק.. נמצאת באותו המצב.. ומחכים ליצירת קשר עם שניים מהמשפחה המורחבת שעד עכשיו מוגדרים כנעדרים. לא נושמת ולא מסוגלת לחשוב על הנורא מכל.. כמו חלום בלהות...

ותתפללו על שני אחיי הצעירים שגויסו היום יחד עם עם כל שאר הלוחמים היקרים שלנו. אני כ"כ דואגת...

אמן שיחזרו כולם כולם לשלום!

קראתי אתכן במהלך הלילה וזה הסיח את דעתי קצת.

ב"ה נרדמתי קצת אחרי שכתבתי כאן אבל אז התעוררתי כמה פעמים מהאזעקות וכל פעם היה קשה לחזור לישון.

תודה לה' הילדים היו גמורים ולא שמעו כלום והמשיכו לישון (ישנו בממ"ד).

מקווה שכולכן בסדר.

הלוואי שנקום ליום טוב יותר.

בעלי מוציא שבת מאוחר..כל כך פחדתי לראות הודעה או טלפון מהצבא..

היד שלי רעדה שפתחתי לו את הטלפון....והילדים קופצים עלי . אבא הולך אבא הולך...

לא... אבא בינתיים נכון לעכשיו לא הולך.....

ושוב בבוקר מרחיבים את המילואים..

ובלילה לא עצמתי עין. ולא אכלתי כמעט כלום. ובעלי בצער עמוק כמוני..

אני גרה ליד מלא ערבים.. ממש צמודים אלי. בעלי אומר לי משמים אני צריך להישאר ולשמור על הבית שלי..

ברוך ה'.  

הכל משמים

כואבת ובצער על שאר המילואימנקים שנלקחו. צדיקים גדולים.

איזה לחץ

איזה שברון לב.

עובד במקום שפועל בשעת חירום אז היום לא עבדו ועכשיו התקשרו להגיד לו שמחר עובדים כרגיל.

והוא עובד בשטח פתוח, ברעש, כנראה שלא כל אזעקה ישמע.

וכבר נהרג שם עובד באחד המבצעים.

לא מסוגלת להתמודד עם המחשבה הזאת.

ברור מאוד שקשה לך!

אני לא גרה בדרום , בעלי בבית, ואני בקושי מתפקדת....

ואני ממש לא אדם חלש בד"כ

זה לא מאוד מקל, אולי קצת מקשה אפילו

בבית יש להם יותר מרחב ותעסוקה

אבל תודה לה' שיש אפשרות שנהיה אצל ההורים.

כאן יש ממד

כאן יש עוד אנשים ואני לא לבד

כאן עוזרים לי להעסיק אותם

היום בעלי היה בבית ועזר מלא ונתן לי לישון צהריים איכשהוא והייתי על קוצים ובלי כוחות, המצב בארץ מתיש אותי

ועכשיו, כשבעלי לא יהיה, מסכנים הילדים 😒

וכל הערב היינו במתח בגלל שמועה על חבר של אחים שלי (שהוא כבר חבר של כולנו) שנרצח, ולא היה על זה פרסום רשמי בשום מקום. ועכשיו פרסמו רשמית.

ועכשיו דרוכים להשיג את אחי הקטן שנמצא אי שם בחו"ל לפני שיקרא את זה בעצמו בחדשות.

ואני דואגת לו, זה חבר ממש קרוב שלו והוא שם בחו"ל לבד. מקווה שלא יקח את זה קשה מידי.

ואמאלה, איך הלביאות שהבעלים שלהן בצבא שורדות את המתח ואיך יש להן כח לילדים?

בעלי לא מגוייס (בינתיים) ואני משתגעת רק מהמחשבה שמחר יוצא לעבוד.

בהצלחה וכוחות!

בעז"ה גאולה בקרוב!!!

אחותי בחו"ל לא דיברנו בטוחה שהם שמעו ובטח היא בדאגות עצומות....

המשפחה ב"ה אצלינו  אין נעדרים.

אבל היא בטח מתה שם כמו שאנחנו היינו אתמול.

גם אני כל הלילה, אבל חשבתי שזה בגלל שאני מצוננת.

גם אני לא אכלתי כמעט כלום עד היום בצהריים, ופחות או יותר אכלתי רק פחמימות מאז

אמרתי לבעלי שאני מבינה עד העומק את הביטויים

מתהפכת לי הבטן

וכואב הלב

אבל אני מרגישה שבמצב הרגשי שלי אני פשוט חייבת את הפחמימות...

שיש מלחמה, ואלו ההנחיות. לא חושבת שצריך לפרט עם תסריטים של מה שאת מנסה למנוע.

אני מניחה שעל המלחמה הם כבר שמעו, לא?

בכל מקרה, אני חושבת שהילדים בעיקר קולטים את היחס שלנו - יש הבדל גדול אם את מסבירה את זה בתור אמצעי ביטחון שעוזר לנו להיות מוגנים, והכל בסדר איתנו, לעומת הסבר שאנחנו צריכים להיזהר כי אולי לבואו מחבלים וירצו להיכנס לבית ואנחנו מפחדים וצריכים להתבצר בתוך הבית.

יכול להיות שבשני המקרים ההוראות תכלס יהיו זהות, אבל השדר יהיה שונה לגמרי, ולכן חשוב לבחור בשדר שיעזור לילדים להרגיש ביטחון.

@אולי בקרוב  יקרה

חיבוק

אני רק אגיד שהתחושות מתעצמות בגלל המצב.

גם אם לכאורה נראה לך שאת מצליחה להפריד.

וגם השעה מוסיפה.

לכולנו יש זמנים כאלה. בדרך כלל אני בתקופות כאלו מורידה את הראש ומחכה שהגל העכור יעבור.

ויש מצב שזה הורמונלי...

זה לא חרדה זה פחחחחד פחחד מווות אמיתיי

אימהלה זה לא הגיוני.

בעלך הולך לסכן את נפשו להצלת עם ישראל בתוך סיטואציה נוראית

טוב שהלכת להורים.

ואין לי מה עוד לומר יותר חכם מזה

את גם אחרי לידה

זה מטלטל מאוד

תשתדלי להסיח את הדעת

לאכול טוב לנוח

לשרוד כל פעם את השעה הקרובה בלי לחשוב הרבה קדימה

זה ממש ממש קשה

כמובן שהוא רצה ללכת … לעזור במה שאפשר.

עכשיו אני עם גודש גי לא הייתי מסוגלת לשאוב בלילה

כואב לי ברמות

כ”כ עצובה

דפיקות לב

שימי כרוב במקפיא ותניחי קצת עד להקלה

קחי כוס מים ותמצאי רגע שאת מרגישה קצת קצת יותר רגועה ותשאבי

את חזקה מאוד

אין מצב שהייתי שורדת ככה אחרי לידה

וסליחה שנדחפתי 

אוף פשוט בא לי פה לבכות בשבילך,

הייתי במצבך בדיוק לפני 9 שנים!

לא מאמינה שיש מי שעובר את זה שוב 😭😭

הכל מועצם אצלך כי את אחרי לידה.

בבקשה תזכרי את זה ותזכרי שהילדים זקוקים לך.

בעלך יסתדר, באמת. רוב המוחלט של כוחות המילואים לא נכנס לרצועה עצמה גם אם תהיה כניסה היא תהיה של הסדיר.

בבקשה תדאגי לעצמך ולילדים תהיי רגועה לפחות לגביו.

לגבייך זה ממש קשה שבדיוק היום שהגעתם ההורים נסעו.

מקווה שהיום הזה יעבור איכשהו ומחר תצליחי להתאפס קצת.

מציעה לשתף את אמא תזכירי לה שאת הורמונלית אחרי לידה וקשה לך כל הסיטואציה אם היא תוכל לתמוך בך יותר.

מי שלא אחרי לידה שוכח מאוד מהר איך זה מרגיש.

הרבה כוחות יקרה ואהובה שלנו!

את גיבורה לא פחות מבעלך, מעריצה אותך ממש 💕❤️💙💛

כל הכבוד שכתבת פה, זה לא קל להיחשף ככה עם הקושי.

חיבוקים גדולים!

וגם, חוץ מאלה שמחליפים חיילי סדיר, יש עוד אלפי מילואימניקים שגוייסו. מה עושים איתם? נגיד עוד אלף-אלפיים ללחימה פה בתוך הארץ, למצוא את כל המחבלים ולעשות סדר. ומה עם כל השאר?

כי הם כל הזמן עכשיו באימונים ובפעולות, לא כמו המילואמניקים שרק פעם בכמה זמן באים לאימונים ובשאר הזמן עוסקים בדברים אחרים...

קראתי ובכיתי

זה פשוט בלתי נתפס...

יש סיכוי שתצליחי להפקיד את הילדים לשעתיים אצל בני משפחתך, ותיכנסי לישון עם מוזיקה של הרפיה?

כתבתי פה למישהי אחרת, כותבת גם לך.

בבקשה תפני לקבל עזרה מקצועית! אפשר דרך קופות החולים, דרך ער"ן, מרכזי חוסן. יש כל מיני אפשרויות. אני יודעת שחלקן אנונימיות.

בבקשה, בשביל הבריאות שלך, בשביל הילדים שלך, בשביל בעלך. אל תישארי עם זה לבד!

חיבוק גדול!!

תשטפי ידיים טוב ותנסי בעדינות עם הציפורן.  לרוב זה נפתח בקלות

לכירורג

אני עשיתי טעות ופניתי לאחות שלא ידעה כלום מהחיים שלה ועד היום אני בטראומה

כל זה כי לא הייתה לי מחט סטרילית בעצמי

צינורית סתומה זה כאבי תופת,חיבוק

עם מחט סטרילית (להעביר באש ואלכוהול)

ומייד אחרי זה להניק.

זה לא כואב ומשחרר די מייד.

רק מנסה לדמיין את עצמי במצב הזה, ומתפלצת...

זה מהנפגעים השקטים של המלחמה

מצד אחד קשה כל כך ומצד שני כל כך לא מובן מאליו שלא היינו באיזור המדמם, שאת שומעת אנשים שאת מכירה מהסביבה שלך שנחטפו ונרצחו ואת מבינה שקרה לך נסס

יש לנו בבניין 2 נשים צעירות שבעליהן גויסו.

אבדוק איתן מחר אם הן צריכות עזרה של קניות או משהו כזה