לוקחת גלולות הנקה ושכחתי אתמול בבוקר, היום קלטתי את זה. ואתמול בלילה היינו יחד
אסור לי להיות בהריון בשום פנים ואופן
לבינתיים לא מצליחה להשיג רופא..
מה עושים?🤦♀️
פוסטינור/גלולות היום שאחרי מה הן מכילות? איזה הורמונים?
ואני לא מניקה, ככה שאני לא יכולה לסמוך על זה. לוקחת גלולות הנקה כי זה האמצעי מניעה שמותר לי
כי הגלולה מונעת ביוץ
תהליך ביוץ לא יקרה תוך ימים ספורים
זה לוקח שבוע - עשרה ימים
אז מה שהיה אתמול, לא יוביל להריון.
לגבי מה לעשות בהמשך, תבדקי מה כתוב בעלון
אולי אתם צריכים להימנע שבוע או יותר
לא שחייבים להילחץ, אבל כתוב שבמקרה ששוכחים גלולה ולא נזכרים בתוך 24 שעות, יש שבוע שבו לא מוגנים בכלל.
אז אם היא ממש ממש לא יכולה להיכנס להריון עכשיו אולי כן כדאי לעשות משהו נוסף
פזיולוגית זה לא יכול לקרות מיחסים שהיו אתמול,שזה היה היום ששכחה את הגלולה
הזרע שורד חמישה ימים מקסימום וזה בהגזמה
היא לא תבייץ עכשיו תוך חמישה ימים..
אז יש אולי מה שכתוב בעלון
אבל בלי לחץ. אין סיכוי מזהה להריון
יצא לי 84, זה הריון בטוח ??? לגבי שבוע מישהי יודעת להגיד ????
עזרתכם בבקשהההההה 🙏🙏🙏🙏🙏
אבל זה נמוך מאוד אז כנראה ידרוש מעקב נוסף.
לגבי שבוע, מתי היתה ווסת אחרונה?
לדעתי אם אין הסטוריה בעייתית, על סמך תאריך הווסת האחרונה תקבעי תור לרופא למעקב הריון לשבוע 7-8.
ואין צורך בבדיקת בטא נופסת
בשעה טובה
מחפשת המלצות לרופא לסקירה מוקדמת שעובד עם כללית בירושלים ויש סיכוי לקבוע תור מהיום למחר. בעלי מגיע מהמילואים וכל כך רוצה שהוא יהיה...
(אם לא איתו, כנראה שאוותר)
ואוף.
הגיע שליש שני ועדיין אני בלי כוחות לשום דבר ועם מצב רוח ברצפה ועד שהוא יוצא לאפטר ואני בחופש אני מתחפרת במיטה או נמרחת על הספה.
יש לי חוסרים ואני לוקחת כל מיני, אבל בחודש האחרון השיפור נעצר (בהתחלה ממש הרגשתי איך מיום ליום המצב משתפר).
ונמאס לי להיות כזו אישה מעפנה ולהפיל עליו הכל. הוא כזה בעל מדהים ואני ממש מרגישה איך אני זורקת עליו.
(וכמה שחיכינו להריון הזה, לפעמים בא לי לוותר עליו וזהו)
ואני לא יודעת מה אני רוצה- מעצמי, ממנו, מכן. סתם מנסה לפרוק, אולי זה יעזור.
חיבוק יקרה, הריון זה לא קל... תקפידי במיוחד על לקיחת ברזל זה מאוד מחזק ועוזר, תצאי לשמש כשיש זה מעודד ועושה מצב רוח, לי זה עוזר. וזה לגיטימי ונורמלי לרבוץ בבית בהריון, והמזג אויר החורפי עוד יותר מעודד את זה...תסבירי את זה לבעלך כדי שיבין אותך ואת הצרכים שלך ותנסו לעשות דברים שאפשר בבית, תתפנקו באוכל טעים שהזמנתם, תראו סרט או משחק יחד..
לגבי סקירה תנסי להתקשר למרכזי בריאות האישה ואם יש לך ביטוח משלים אז אולי דרך רופא פרטי תמצאי תור מהר יוצר, תלוי מי שחזר ממילואים לזמן קצר וחשוב לך שיהיה מאמינה שיעזור וינסו להכניס אותך
הפסקתי לקחת גלולות לפני שלשה שבועות
המחזור עדיין לא חזר, בדרך כלל אני מקבלת מחזור בהנקה.
בדקתי הריון ושלילי
עד מתי לחכות ? מתי הוא אמור להופיע?
אני מודאגת
האם ההפרשה של פטריה יכולה להיות מימית עד שזה נראה כמו בריחת שתן או שבאמת התחילה לי בריחת שתן 3 חודשים אחרי לידה? ילדתי בקיסרי , מתי בדרכ מופיעה הבריחת שתן מהנזק לרצפת האגן אחרי לידות? מיד או אחרי כמה חודשים?
פשוט הרטיבות התחילה במקביל לפטריה, מחליפה תחתונים איזה 3 פעמים ביום, לא רוצה לשים פד בגלל הפטריה..
היי
דימום של יום אחד זה תקין?
אני עם גלולות, ועכשיו הפסקתי ובמקום לקבל מחזור קיבלתייום אחד של דימום וזהו. השאר הפרשות חומות מועטות.
בדיקת הריון יצא שלילית.
אני צריכה לבדוק את זה? זה תקין?
תודה!
יכול לקחת כמה חודשים לגוף לחזור לעצמו
במובן הרגיל והטבעי של המחזור החודשי.
אלא הדימום כמו בין החלפת חפיסות גלולות.
דימום שנוצר מהפסקת גלולות.
זה לא הדימום הטבעי של המחזור החודשי.
ותמיד אני מקבלת מחזור רגיל.
הדימום הראשון אחרי הפסקת גלולות הוא אותו דימום שקורה בשבוע הפסקה בין חפיסות.
זה לא מחזור חודשי טבעי, אלא מלאכותי, בעקבות הפסקת הגלולות ונפילת רמות ההורמונים בגוף בגלל ההפסקה.
ממש לא קשור אבל יש פה תנועה גדולה של נשים חכמות
למישהי יש ניסיון עם סורגים שקופים? איך מנקים? חזקים מספיק? ובממד מה עושים? והאם עוזרים להפחית את תחושת הכלוב ביחס לברזל?...
(עוברים לקומה עליונה וחושבים על בטיחות הזאטוטים ולכן רוצים להוסיף סורגים בחלונות...וגם מתלבטים האם בכל החלונות?...)
תודה רבה רבה לכל התייחסות
כשעשינו סורגים ראינו שהעלות שלהם ממש גבוהה אז לא עשינו
בכל אופן - ממליצה כן לעשות סורגים בכל החלונות בבית
וזה ממש אלמנט עיצובי, לא מרגיש לי כלוב בכלל
לא יודעת לגבי הסורגים השקופים האמת
מאז שהייתי קטנה היה לי קשר ממש קרוב וטוב עם אבא שלי.
מאז שהתחתנתי פשוט התרחקתי ממנו, כי הייתה לי מן הרגשה שאני לא יכולה להיות בקשר קרוב עם אף גבר חוץ מבעלי, כולל אבא שלי.
ועוד משהו - אימא שלי היא אישה די אלימה כלפי אבא שלי (מילולית ורגשית בלבד) והוא די סמרטוט בבית, וזה גרם לשני דברים:
א. כשהתחתנתי ממש שמחתי שסוף שסוף אני מתרחקת מהדבר הנורא הזה, ומרגיש לי כאילו קשר עם אבא שלי מחזיר אותי לזה.
ב. יש לי מן הרגשה (שהיא בוודאות אצלי בלבד וממש ממש לא אצל אבא שלי) שאם אני בקשר איתו זה כאילו במקום הזוגיות שלו וזה מרתיע אותי.
ומה הבעיה?
שלפני כמה שנים גילו לאבא שלי מחלה (שאגב, גרמה לי אפילו עוד יותר להתרחק ממנו, כי הוא השתנה והוא סובל וזה ממש קשה לי), ואני ממש מפחדת שחס וחלילה חס ושלום המצב שלו מתישהו ידרדר ואז או שאני כבר אהיה חייבת להיות איתו בקשר או שחס ושלום כבר לא אוכל להיות איתו בקשר.
ובכלל, זה נורא שאני מתרחקת ממנו כשהוא גם ככה חולה וסובל.
אשמח לעצות מכן גם איך להתקרב אליו שוב, וגם - זה נשמע קצת מצחיק - אם יש לכן רעיונות על מה לדבר איתו
ועידודים ותובנות יתקבלו בברכה...
של קשר לא אידאלי מאוד בין ההורים בתחום הזוגי לפרקים
אבל אבא שלי הוא האורים ותומים שלי מאז שאני קטנה
כמתבגרת ורווקה בוגרת לא היינו מאוד קרובים ברמה של שיח, ואחרי החתונה עברתי רחוק מהבית והקשר שלנו רק התחזק ואני ממש מודה על כך. אני אוהבתאותו וקשורה אליו ברמות, מסוגלת לבכות מהתרגשות כשאני מדברת עליו. ממש
על מה אפשר לדבר?
על הכל. ממש הכל. ענייני דיומא, מה הוא חושב על כל מיני דברים, התייעצויות, איך הוא מרגיש. שיחות על היסטוריה ומלחמות, שירות צבאי, הילדות שלו והחוויות שלו כילד, דברים זקשורים לעבודה שלו אם הוא עובד, סיפורים על הילדים.. לא חסר
יש פעמים שיש לנו שיחות של שעה ויש פעמים שאני מתקשרת רק כדי 'לבדוק דופק' ושיידע שאני חושבת עליו ושואלת לשלומו
הורים זה זמני. לצערנו. אני משתדלת להינות מהם כל עוד אני יכולה, שהשם יזכה אותי ואותך ואת כולן לאורך ימים ושנים
איתו?
אוף, למה התרחקתי? עכשיו זה הרבה יותר מסובך לחזור לקשר...
אולי שיתופים שלך מהיומיום
באיזה תדירות את רואה אותו?
ולפעמים נפגשים ברחוב לשנייה כי אנחנו גרים די קרוב, אבל אני רק אומרת: "שלום אבא, מה נשמע?" והולכת.
אז אני מתרחקת.
למרות שבאמת הם מתנהגים ממש בטבעיות (מבחינתם הוא ככה, לא מכירים אותו אחרת). זה סתם פחדים שלי.
לפעמים נראה לנו שהילדים רואים דברים כחריגים, כמונו. ובאמת הרבה פעמים אין להם את האבחנה הזו. זה יכול דווקא לשחק לטובה לפעמים
עורכת, סליחה שאני מהאנונימי בטעות
היה חשוב לי לגיב
ההתרחקות אחרי החתונה.
לאו דווקא כי הוא גבר,
אלא כי חתונה זה קפיצת מדרגה מבחינת פיתוח העצמאות והאישיות,
והגיוני לצמצם קשרים עם חברות ומשפחה ואפילו אדם קרוב כמו אבא.
אבל זה גם טבעי לחזור לקשר יותר הדוק אחרי שהזוגיות וההורות מתייצבת.
אני לא חושבת שאפשר לשחזר קדר שהיה.
מה שהיה היה ויישאר נוסטלגיה יפה.
אבל אפשר לבנות קשר חדש, שונה. בוגר יותר.
זה כבר לא הבת שרואה באבא שלה את הכי גיבור והכי חזק, אלא כבת את רואה את אבא כאדם לעתים גם פגיע.
אם זה המחלה ואם זה התנהגות של אחרים כלפיו.
תעי לעצמך את הזמן והמקום.
תהיי קשובה לעצמך. אל תדחקי אם את מרגישה לא בשלה לשיתוף כזה או אחר.
בעיקר מנסה לנרמל לך את הטלטלה שאת חווה.
בע"ה שתזכו לבנות קשר טוב וקרוב.
הרבה נחת
ורפואה שלמה לאבא!
אז חוץ מהיומיום כדאי לשאול ולחפור בעבר המשפחתי. לשמוע ממנו את החוויות שאת יודעת שסיפרו לך בתור ילדה, אבל כשמספרים לאדם בוגר יותר זה נשמע אחרת וזה נכס לחיים להבין את ההיסטוריה המשפחתית גם מהזווית הזאת.
אפשר לשתף על הילדים שלך, כמעט תמיד לשמוע על ילדים ועוד שהם הנכדים שלו זה כיף.
לשתף על הצלחות שלך, חוויות טובות. אל תפחדי להפריז זה המקום לתת לו נחת..
לגבי שיתוף בהתלבטויות וקשיים, זה מאוד תלוי.
מצד אחד יכול להיות שיש לו חכמת חיים והוא יכול לעזור ולכוון אבל יכול להיות שיהיה כבד עליו לשמוע שקשה לך והעיקר אם פגעו בך..
אז בזה צריך יותר להרגיש את הצד השני.
עם איזו מטפלת
לא דווקא משהו סופר מקצועי ויקר.אלא פשוט לעשות סדר במחשבות וברגשות
כי צפים פה המון דברים שאת סוחבת איתך וחבל וכואב
וגם את וגם אבא שלך מפסידים מזה (וגם הקשר עם אמא שלך כנראה. וברור שזה משליך על הקשרים שלך במשפחה הגרעינית שלך....)
בהצלחה!
תזכירי לעצמך שכל דיבור עם אבא זה כיבוד הורים ובכלל הילדים שלך יראו דוגמה טובה ויכבדו אותך בתורם.
תתאמצי בהתחלה, עד שזה יבוא לך טבעי.
תתחילי בדיבור על הילדים.
תספרי חוכמות שלהם ותצחקו.
אח"כ תשאלי - ואיך אני הייתי בגיל הזה? מתי אני עשיתי כך וכך?
בהצלחה
גם אבא שלי היה חולה, וסבל, והשתנה, והיה קשה איתו.
ואז הוא נפטר.
אני עדיין מדברת איתו, אבל הוא כבר לא יכול לענות לי.
אני מתגעגעת אליו נורא.
תתאמצי לשמור על קשר עם אבא, זה לא מובן מאליו.
קשר נם אבא זה ממקום אחר בחיים לגמרי מזוגיות. ואני חושבת שהתפיסה שלך של הקשר הזה שגויה
וכדאי ורצוי לשאול את עצמך למה את סוברת ככה.
לגבי העניין דל הקושי מול הזוגיות הכושלת, אני חושבת ששוב כדאי לעשות הפרדה. אבא הוא אישיות בפני עצמו, הוא אדם בפני עצמו עם חיים שלמים בלי קשר לאמא שלך ואם זה משהו שמקשה עלייך אז ממליצה כמו @מיקי מאוס לפנות לעזרה בעניין כי מן הסתם זה מחלחל גם למקומות אחרים וחבל להפסיד את הקשר החשוב הזה בגלל זה
טוב הבנתי שאין מנוס מלמצוא רוםא נשים נורמאלי..
בשנים האחרונות לא היה לי רוםא נשים רגיל כי ההריונות שלי בסיכון אז נמצאת במעקבים שם.
הרוםא שהייתי אצלו לפני ההריונות נורא מבוגר לא מתאים לי כבר צריכה מישהו מקצועי יותר הוא קצת כזה רופא ללכת אליו כשהכל תקין.. רופא מצויין שהייתי אצלו בעבר אין תורים עד סוף ינואר וגם המזכירה שלו מעצבנת ממש וקביעת תורים זה רק דרכה והיא פשוט לא נעימה ברמה שממש כל שיחה איתה גורמת לך לסיים בבכי. בקיצור צריכה המלצות לרוםא אחר.אפשר גבר אפשר אישה. באזור המרכז קופח מכבי אשמח ממש חהמלצות.
ופריקה קטנה המחזור שלי לרוב כל 27 יום מדי פעם 24 וזה ממש מתסכל כי 27 זה גבולי לי בשביל לתפוס ביוץ אבל 24 לא אפשרי בשום צורה להספיק אותו..
הייתי אצלו רק פעם אחת, כי גם אני הייתי אחרי ליווי בהריון בסיכון, אבל היתה לי חוויה מצויינת.
הוא הסביר הכל, היה פתוח לשאלות והיה חברותי בלי להיות חברותי מדי בצורה מציקה
ד"ר עוזי דן. רופא אנושי, חייכן, עדין, סבלני מאוד ומסביר בנחת כל מה ששואלים!
וגם המזכירות שם חמודות 
פעם התקשרה לשאול אם שכחתי אצלם מטריה חחח
מה שכן, התורים אליה כן רחוקים..
והיא מקבלת גם דרכם וידעתי ששם היא מקבלת
אבל תכלס הלכתי אליה למרפאה לפני מלא זמן.. הפעמים האחרונות שהייתי אצלה היו במעייני הישועה ולא במרפאה
מירב רז
גור דביר
בהצלחה
אבל מים יותר חשובים מברזל.... אני ממש לקחתי על עצמי את זה כפרוייקט ובאמת שלא היה לי פשוט
לקחתי בקבוק צמוד אליי ודמיינתי שכל לגימה שאני שותה עוזר לגוף שלי להתנקות, לתת לתאים שלי יותר חיות ויותר כוחות... וזה ממש עזר לי. וכתבתי לעצמי בקבוצה שלי עם עתמי כל כמה זמן כמה מים שתיתי...לתעד לעצמי את ההצלחות. זה ממש היה לא פשוט אבל ב"ה היה לי שיפור ומקווה שישתפר עוד כי גם אני סבלתי מיציאה מהבית בגלל קצב החלפת הפדים.... זה ככה מאז המחזור שחזר לי אחרי הלידה (כבר קיבלתי איזה 7 פעמים)
רופא מדהים. מקצועי ואדיב. ממליצה בחום.
ד"ר סופיה גורביץ - נחמדה ועניינית ומקצועית. יש לה אולטראסאונד. מקבלת ברמת גן.
ד"ר שיר דר - מאוד עדין ומקצועי, מקבל באסותא רמת החיל.
אין לי אתם ניסיון רב אבל מה שכן הייתי מאוד מרוצה מכל הבחינות.
האחד והיחיד- לא חושבת שיש רופא שמשתווה לו בנחמדות ובמקצועיות.
הוא מקבל בבני ברק וגם במרפאה בתל אביב (מרפאה להריון בסיכון)
אבל התורים מאד רחוקים
שווה שווה שווה!!!
מקבל באלעד, אולי בעוד מקומות.
בעיקרון הוא במכבי-אולי גם פרטי
דתי, מבין גם בהלכה.
מאד מקצועי!
בהצלחה
אנחנו חבורה של כמה חברות טובות.
לי יש הכי הרבה ילדים מכולן (ואפילו בפער..), גדולים יותר (התחתנתי ראשונה) ודי צמודים.
יוצא שיש הרבה בדיחות סביב הילודה שלי (שאני נקלטת מהר, שכל החיים אני בהריון וכו'.. וכו'..) עד עכשיו זה היה לי בסדר גמור. וגם תכלס נכון.
ואחרי הבת האחרונה שלנו גם תכלס דיברתי על זה שעכשיו אני קצת בהפסקה (וגם יצא לנו לדבר קצת על מניעה.. אז הן כנראה חושבות שאני עדיין מונעת)
אבל, אני כבר לא מונעת. ועברתי הפלה ולוקח זמן ואני עדיין לא נקלטת שוב (היו קצת סיבוכים..) ואני כ"כ רוצה, שורף לי הלב.
אבל ממשיכות ה"ירידות" בתחום, רק עם דגש על זה שאני לא בהריון (חברה בהריון זרקה לי בצחוק "את כבר לא זוכרת איך זה להיות בהריון") כל מיני רמיזות על זה שאני בהריון.
ברור לי שזה ממקום חברי, שהן באמת ובתמים חושבות שאני עדיין מונעת, והן מתכוונות לפגוע בכלל. אבל כל אמירה פוצעת את הלב.
רק חברה אחת יודעת על ההפלה ועל הסיבוכים. והשבעתי אותה לא לגלות כלום. מרגישה חשופה מידי לשתף אותן עכשיו. מאמינה שכשזה יהיה מאחורי כן אשתף.. פשוט עדיין לא.
אמנם אין לי קבוצת חברות כזאת
טאני בכל התחתנתי מאוחר מאוד
ובכל זאת הילדים שלי הם לא מעט..ומאוד צפופים. ותודה לה'. וזה מבחירה לא בטעות
וכשהעסק התחיל להסתבך עם הפלות והמתנה וכו
לא סיפרתי לאף אחת כי מה יחשבו שסתם אני מפונקת שמה פתאם קשה לי.. עד עכשיו הכל בא לי בקלות כאילו(רק כאילו.. אגב..זה לא הפלה ראשונה שלי וכל הריון כמעט היה בסיכון בהתחלה וגם היתי אחרי הרבה שנות רווקות קשוחות אז לא הכל היה תמיד תותים אבל את זה הן לא יודעות)
ופחדתי שסוג של ילעגו בלב.. או יזלזלו ולא יתנו מקום לזה שכרגע כן... זה כואב לי וחסר לי ואני ממש ממש רוצה וחסרה
ותכלס ההסתרה גבתה מחיר קשוח
ומצד שני מבינה למה קשה להחשף
א. אולי לנסות להתמקם מול עצמך קודם- את זקוקה לקבל חיבוק ואמפטיה ללב שלך לכאב שמרגיש לחסרון..
תתני את זה קודם כל את לעצמך!!
תחבקי את עצמך
תקבלי את הכאב ותכבדי אותו. הוא אמיתי ומוצדק.
ולא נכון לעשות השוואות לאחרות.
מותר לך לבכות ומותר לך להרגיש
וכשתתני את זה לעצמך
אז לא תהיי תלותית בהן ובבחוץ כדי לקבל אישור והצדקה לזה שקשה לך
ואז אולי גם תעזי לשתף מישהי נוספת
או להעמיק את השיתוף הרגשי מול מי שכבר שיתפת
שאת לא אוהבת שמדברים על הנושא הזה
וזהו. לתמיד, אפילו שזה לא נעים
שנפגעות מהתבטאויות כאלו... אולי מישהי שהתחתנה מאוחר, אולי מישהי רוצה עוד הריון ובעלה לא
ועוד שלל סיטואציות.
קשה לי שנהיה היום מקובל לדבר על זה ולצחוק גם בפורומים "רחבים"
בעיני הנושא של פוריות-הריון-לידה-אינטימיות הוא משהו שפותחים באחת על אחת, לא בחבורה.
גם במקום העבודה שלי (כמעט כולן נשים, רובן דתיות או חרדיות) מדברים על זה באופן משוחרר והרבה פעמים הביך אותי.
לא אוהבת ירידות כאלה לחיים
מבינה אותך ❤️
אולי פשוט תגידי בכנות
זה לא נעים כל כך לדבר על נושאים אישיים ולפעמים קצת רגישים ככה..
או במילים אחרות
או תשדרי את זה
זה בטוח יעזור לא רק לך
את בעלי החמוד
כשאני מבקשת ממנו דברים הוא הרבה פעמים שוכח
קשה לסמוך עליו
מי שזוכרת משירשורים קודמים שלי אני שואבת בלעדית לתינוק בן חודשיים
הבוקר קמתי מוקדם לשאוב אחרי לילה שכמעט לא ישנתי
הלכתי לישון אחריו, קמתי בלילה לתינוק, לילדה הגדוליץה יותר שבכתה מתולעים, ושוב לתינוק
יאמר לזכותו שהוא קם מוקדם לתפילה ולשלוח חלק מהילדים לקיטנות ולעבודה
ביקשתי ממנו בבוקר שישטוף לי את המשאבה והבקבוקים כי אני גמורה ורוצה לחזור לישון עם הפיצי שנרדם
"בטח תניחי אני אשטוף"
אני: רק תחזיר לי את הבקבוק לחדר כדי שיהיה לי איך להאכיל אותו כשהוא יקום
בטח
בפועל כלום
כנראה שכח
לא היה לי איך להאכיל אותו, הייתי צריכה לקום במיוחד כדי לשטוף. כבר חבל שלא שטפתי לפני שנכנסתי למיטה.
וליד המשאבה מחכה לי פתק ושוקולד
ועדיין אני כועסתתתת
תמיד מילים יפות וכוונות טובות
אבל לעזור לי בפועל באמת מממ ...
אוף 😤
מה עושים איתו?
מה עושים עם הכעס שלי?
בינתיים לא דיברתי איתו הבוקר
תהיו עדינות איתי בבקשה אני בלי הרבה שינה
תודה אהובות ❤️
לפחות נשמע שהוא כן רוצה לעזור.
את צודקת וזה מרתיח כן? חח אבל אני מנסה לחשוב איך כן אפשר להוציא מהכוונות שלו עשייה
לעשות לו רשימה של דברים שצריך לעשות ולשים אותה על המקרר? וכל בוקר כשהוא קם הוא יעשה מה שכתוב וימחק מהרשימה? את חושבת שמשהו כזה יעבוד?
את מחפשת גם עצות פרקטיות או שזה לא יוסיף לך כרגע?
בכזאת עדינות, תודה
אם זה בנוגע להפסיק את השאיבה אז רק יוסיף לי צער
מקנאה בנשים האמיצות שיודעות להפסיק הנקה ולייבש חלב, אני לצערי לא בנויה לזה, לפחות לא כרגע
בכל שאר ההיבטים אשמח תודה ❤️
לק"י
הוא שם לך פתק ושוקולד כצ'ופר או כבקשת סליחה ששכח לשטוף?
יסתכל ויחשוב מה ביקשת ממנו🤦♀️
באמת אני שואלת
כי בפעמים שניסיתי הוא נעלב שאני לא מעריכה את המאמץ שהוא עושה, ושהבקשות שלי בלתי נגמרות ושאם אני רוצה שאעשה בעצמי, ואיך אני תמיד רואה מה חסר ולא מה הוא כן עושה
וכהנה פנינים ...
לק"י
אולי תבקשי מה שהכי חשוב לך.
מה שפחות, אז תנסי להסתדר לבד.
בעלי בול אותם תגובות..
רק לעודד ולומר שזאת תקופה קשה אבל היא עוברת.. מבטיחה זה הולך ומשתפר!
והי, איזה כיף שהוא בבית!
ואם את רוצה עצה, אז לי עוזר בדברים כאלו להיעזר בילדים דווקא.
הם מאוד אוהבים לעזור בדברים ספציפיים כאלו.
(ואפשר להשאיר את המשאבה במקרר מיד אחרי השאיבה ואז לא חייבים לשטוף בין לבין..חוסך את כמויות השטיפה)
אלא להעצים את זה ממש כשהוא כן זוכר.
אל תגידי כלום על זה ששכח, אבל פעם הבאה שהוא כן זוכר משהו, אפילו אם זה רק חלק קטן ממה שביקשתי, ממש תראי לו כמה זה שימח אותך.
קל להגיד, יותר קשה לעשות...
בהצלחה!
כשאני אומרת לו על מה שהוא כן עשה- כמה זה עזר לי, והיה לי עוד כמה דקות לישון ובזכות זה כך וכך... ממש מעצימה את העשיה שלו- אני רואה שאח"כ הוא ממש מחפש במה לעזור.
במיוחד אם אני אומרת לו שזה עזר *לי* ולא לבית... (למשל אם שטף כלים- אז במקום להגיד לו תודה כללית, אני אומרת לו שזה כל כך עזר לי שיכולתי להכין לי קפה בלי לשטוף קודם את הכוס...)
מתואמתיכול להיות שיש לו קשיי קשב וריכוז? נשמע אופייני...
אם זו הסיבה, אז כנראה שאין טעם לצפות שיזכור בקשות שלך... אלא אם כן הוא ייקח כדור מתאים או ילמד אסטרטגיות לדברים כאלו. כמובן - זה צריך לבוא מתוך מוכנות מצידו. (כותבת את זה לא ממש מניסיון - מכירה את זה רק מאחים שלי)
בכל אופן, אולי בינתיים כדאי להתמקד בבקשות עזרה ממנו שאת יודעת שלא יהיו מסובכות בשבילו? נגיד - אולי דווקא לקום בלילה לילדים יהיה לו קל יותר, כי זה ממוקד לאותו רגע והוא לא צריך לזכור כלום...
והוא באמת למד עם השנים המון אסטרטגיות להתמודד
אבל לא חושבת שלשטוף בקבוק זו מטלה מורכבת
זה מאוד ממוקד דווקא
ולקום בלילה מאוד קשה לו
מה לעשות הוא ואני צריכים להתמודד אם בחרנו להביא לעולם ילדים אני לא יכולה לגדל אותם לבד 🤷
ותכל'ס - אני מאוד מעריכה את בני הזוג של אחיי עם קשיי הקשב... (גם אחיי עצמם מדהימים, כן? אבל בטוחה שזו התמודדות...)
לשטוף בקבוק בעוד כמה שעות זה משהו מורכב, כי זה דורש לזכור לעשות את זה - שזה משהו מאתגר עם קשיי קשב.
את בטח מבינה בזה יותר ממני מן הסתם
יש מישהו שמלווה את בעלך כעת? אולי אפשר להתייעץ על דרכי התמודדות בדברים כאלה?
זוכרת שקראתי כתבה בפנימה על אישה שמייעצת לאנשי קשב (גם בעלה ובנותיה עם קשיי קשב). לא זוכרת את שמה כרגע... אולי מישהי אחרת כאן זוכרת?
הגיוני מאוד שזה הקשב..
מזדהה..
נשמע שהוא רוצה, הוא השאיר לך פתק ושוקולד
אולי תנסי לכתוב לו הודעת תזכורת? לכתוב על לוח? להזכיר שוב? והכי חשוב ללמוד על זה (בעיקר אם גם יש ילדים כאלו). כמו באתר של שירלי... בגוגל...
אני פשוט שולחת לו הודעה ואומרת לו לא לפתוח אותו עד שהוא אחרי.
נגיד תטען לי את הטלפון בבוקר
תקלף תפוח
ותדליק דוד
הרבה פעמים בהודעות שונות
ואז גם אם הוא שוכח (נדיר) הוא רואה את זה ישר ומתנצל
להיות שם בשבילך.
זה ממש יפה!
את יודעת מה שמתי לב?
שאצל גברים נורא חשוב העידוד.
המילים הטובות שלך והחיוך.
איך שמתי לב לזה? כי גם בעלי כמו בעלך, עם הרבה מילים טובות וכו', ובפרקטיקה אני עושה 90%.
והם לא מבינים שאין לנן כוח להתחנחן, אנחנו צריכות עזרה פרקטית מיידית.
ולאחרונה הבנתי שזו גם העבודה שלי כאישה.
לאמץ מילים טובות. פרגון. גם על היום יום הפשוט. גם אם זה נשמע לי מאולץ.
כי תמיד אפשר להגיד- דיייי הכל עליי!! אוף איתך!! אתה לא רואה אותי בכלל!!
וזו בהחלט התגובה הראשונה...
אבל עם התבוננות על ההבדלים בינינו, נשים וגברים,
אפשר בהחלט להבין שאישה צריכה הקלה בעומס המטלות הקטנות שיש עליה,
עזרה פרקטית מיידית,
ואלו הגבר מייחס לעזרות הקטנות האלו חשיבות שולית.
לכן הוא גם לא מבין למה את ככ כועסת.
לפעמים עוזר לשלוח הודעה עם מה שרצית שיעשה, ככה הוא יותר מפוקס על המשימה ופחות משהו באוויר.
יכול לתזכר אותו..
את אלופה ממש!
בהצלחה!
המקוריתוהדבר הכי חשוב לדעתי זה להפריד בין התסמונת לאדם.
בעלך באמת רוצה לעזור לך, הוא גם מראה כוונות, כם עוזר באמת, אבל יש דברים שמתפספסים. ולא בגלל שהוא לא רוצה
אני למדתי לעקוף את זה בכל מיני דרכים, שהן לא בהכרח 'אידאליות' או מותאמות לציפיות שלי בהכרח, אבל מקושי של שנים הבנתי שכל עוד הוא לא רוצה לטפל בעצמו, אני צריכה לקחת אחריות על החיים שלי ולדאוג לטובתי.
מסייגת ואומרת שאני כן משתמשת ביתרונות של הקשב לטובתי ככל הניתן. ויש הרבה. ויש גם שיפור עם הזמן, כי אני לא מפסיקה להביע את הצורך, אבל תכלס זו סוג של מוגבלות ויש להתייחס אליה ככזו
במקום לסמוך עליו - הייתי מייצרת תכנית ב. לדאוג ליותר בקבוקים למשל.
את בתקופה מאוד רגישה ממילא, וברור שעכשיו מה שחשוב זה לדאוג לשינה שלך ולבית שיתפקד. מציעה לחשוב על פתרונות מחוץ לקופסה כמו מה שהציעו, להאדיר כל פעולה שעושה עבורך. זה עובד עם כל אחד. ובמקביל - לנצל את הקשב במקומות אחרים שיועילו לך. בשביל זה צריך להכיר אותו טוב, ולמפות את הצרכים שלך כדי לדעת מה יקל עלייך
זה להיזכר שגם בדברים שחשובים לו זה עלול לקרות לו...
זה פשוט הקושי שלו.
לא בגלל שלא אכפת
הוא באמת באמת רוצה
אבל ככה המח שלו עובד 😞
אני משתדלת מאוד לא לבקש ממנו דברים שיהיה לי קשה להתמודד כשהוא לא יבצע.
ואם כן אז להזכיר לו שוב
העומס עליך כרגע הוא מטורף.אני לא חושבת שהייתי מצליחה להישאר שפויה במצב כזה
אז ברור שאת מתפוצצת
שווה לחשוב איך להוריד ממך מה שאפשר בלי שזה יהיה תלוי בפוקוס שלו (להעביר לו מטלות שיותר קל לו, לקחת עזרה אחרת בתשלום, או כל רעיון מקורי אחר)
ולא עושה את זה מרוע.
אצלי זה הרבה פעמים הפוך, בעלי מבקש ממני דברים ואני שמחה לעשות אותם אבל שוכחת... תנסי אולי לחשוב על דברים שיזכירו לו, אולי תזכורות בפלאפון
מקווה שהספקת לישון קצת מאז שכתבת את ההודעה.
כשעייפים- כל זבוב נראה פיל.
מה שתארת יכול לקרות גם לי, כי אני בן אדם... ומכיוון שגם הוא בן אדם- הגיוני שהוא פשוט שכח.
אני עשיתי לי כלל כזה שאני לא חושבת מחשבות עמוקות ולא מסיקה מסקנות מרחיקות לכת כשאני עייפה,כי אז הכל נראה נורא ואיום.
קשה ממש ומתסכלooמניסיון שלי, כשנותנים משימה (לבעל/ ילד/ למישהו בעבודה) אי אפשר לדעת בוודאות שהיא תבוצע.
לכן אני מוודאת על כל משימה כזו שהיא אכן מבוצעת, או מתזכרת שוב ושוב לבצע או עושה בעצמי.
יש לי בעל וילד עם הפרעת קשב, בגלל שאצלם השכחה גדולה יותר, אני פחות מבקשת משימות אקראיות ויותר נעזרת בדברים שהם מבצעים באופן קבוע, אותם יותר קל לזכור והסיכוי שיבוצעו גבוה.
להחמיא לו כשהוא זוכר
אתמול חזרנו מאוחר מחוץ לעיר
היה צריך לפרוק ילדים ישנים מהאוטו, ציוד וההכל תחת גשם
טיפלתי בתינוק הלכתי לשאוב ובראש אני כבר יודעת שהוא ישכח באוטו את העגלה ומחר אין לי עגלה וזהו
כשסיימנו אני מגיעה לסלון --
יש עגלה!!
וואי כמה החמאתי לו שזה כל כך עזר לי שהוא זכר להוציא אותה מהאוטו וכל הילדים במיטות ב"ה
הוא היה קצת בשוק מהמחמאות
נראה לי שאנסה את זה יותר
זה עושה גם לי טוב
תודה אהובות!!!
ולכל מי שהציעה הודעה בווטסאפ
זה משעשע
אין יותר מסנן פל ממנו
בגלל זה הוא אחראי על קבוצה אחת של חוג אחד של ילד אחד בווטסאפ
ואני על כל ה 32 הקבוצות האחרות
מממ... שיוויון בנטל , מישהו ,משהו? 🤔
ומקסימה ממש - איך מיד יישמת את העצה שנתנו פה!
אתם נשמעים זוג מהמם, ואני בטוחה שתצליחו לגשר גם על הדברים הקטנים האלה...
(ואם זה מנחם אותך - לבעלי בכלל אין ווטסאפ, אז אני עצמי בכל הקבוצות של הילדים ושל המשפחה וכו', ואפילו פעמיים הצטרפתי לקבוצות בשבילו 🤭)
דווקא אצל רופא ממוחה?
אין היסטוריה... הריון ראשון שלי
ופשוט קבעתי אצל הרופא הראשון שהיה פנוי בקופה
מדאיג?
רופא לא מומחה יתכן ולא ידע לבדוק את הכל נכון
(מכירה סיפור מקרוב על רופא שפספס בגדול)
אבל אני באופן כללי קצת חשדנית כלפי רופאים
ועוד יותר רופאים מהקופה
ממה שאני יודעת מוקדמת היא לא בסל ולכן עושים אותה בפרטי בהסדר, ומאוחרת בקופה...
וגפ את המאוחרת.
פשוט משלמים עליה קצת יותר..
הם מקבלים במכונים פרטיים
אבל בעלות יחסית נמוכה, כי זה בהסדר עם הקופה
בשונה ממאוחרת
שלא עולה בכלל וזה אצל רופא שמקבל בקופה.
אנני למשל הלכתי במוקדמת אצל אותו רופא שאני הולכת במאוחרת
אבל במוקדמת הוא מקבל אותי בשרפ + בפתח תקוה, שהמקום הוא מקום פרטי אבל עלה לי משהו כמו 57 ש''ח
באפליקציה של הכללית את הפרטים
ועשיתי סקירה מוקדמת בתוך קופה של מכבי.
יש מכון א"ס בקופה שלי ואני יכולה לקבוע דרך המוקד של מאוחדת גם סקירה מוקדמת וגם מאוחרת בקופה עצמה. פשוט המחיר בניהם משתנה..
המוקדמת עולה לי אזור ה-140 שח והמאוחרת 40.. משהו כזה..
אני עשיתי בקופה את המוקדמת והמאוחרת..
ואגב זה שהוא היה הראשון שפנוי לא אומר שהוא לא מומחה..
הרופא שלי מעולה "למרות" שהוא בקופה.
ואולי תכתבי פה באמת את השם שלו ובנות יגידו לך אם מכירות וממליצות
ד"ר ליברטי גדי
אצלו קבעתי, במכבי
אבל לגמרי פרטי (שילמתי 2000 וקיבלתי 75 אחוז החזר מהכללית) אז מניחה שהוא השקיע יותר זמן
הוא מאוד נחמד ויסודי ונחשב רופא ממש טוב (כשביררתי עליו בזמנו)
אני בכלל לא עושה סקירה מוקדמת😜
בהמלצת רופאים...
הוא מחיר כבד מאוד מאוד
אני מעדיפה לא לעשות בכלל מאשר ללכת למישהו שאני לא יודעת אם הוא טוב (ונחמד!!!!)
אני כבר ראיתי שלא כל אחד שנקרא רופא
ויש לו אישור ותעודה של משרד הבריאות
אז זה אומר שאפשר לסמוך עליו..
ואני מרגישה שלפעמים גם בקופת חולים יכול להיות שהם יודעים וכבר הבינו שהוא רופא לא מוצלח
אבל אין להם ככ מה לעשות עם זה, אולי לא יכולים לפטר.. לא יודעת
סתם יצא לי פריקה על רופאים לא מוצלחים חח
ולא ראו
או שבאמת לא ידע לבדוק
אז ב"ה שכולם בריאים
ויש מי שמעסיק אותי נון- סטופ
ויש מי שיאכל וילכלך ויבכה בשעות לא נוחות...
אבל התעייפתי. אני רוצה שמישהו אחר יקח קצת אחריות ויתנו לי זמן לעצמי. ממש לעצמי.
לא רק כדי לבשל, לכבס, לנקות, להתקלח, לקלח...
ובא לי שהוא יזום קצת ולא רק יסכים עם מה שאני מבקשת.
ואני רוצה פינוקים שלא אני הכנתי (ואני מכינה הרבה!)
ואוכל טעים טעים טעים
ולארח- אבל בלי כל ההכנות (אם כבר אז כבר)
ולהתארח
ולהיות קצת עם בעלי בלי שנברח לעיסוקים של הבית, כי זה לא נגמר!!
ומתנת יומולדת ביומולדת ולא חודש אחר כך...
ופריקה בתוך פריקה-
בעלי רצה לקנות לי ללידה מיקסר חדש. גם אני רציתי. אבל אנחנו ממש דחוקים כלכלית.
אז אמרתי לו שיביא לשני האירועים- לידה ויומולדת...
אבל הכל לוקח לו כל כ ךהרבה זמן בגלל שהוא כזה יסודי... ובסופו של דבר ליומולדת לא קיבלתי כלום.
אני יודעת שהוא מתכנן לקנות, אבל זה ממש מבאס.
אפילו עוגה לא הספקתי להכין לעצמי, ולא ללכת לכותל כי הייתי כל כך עייפה שמה שרציתי זה לישון שעתיים רצוף.
וגם זה לא הצליח לי, כי הבייבי היה לא רגוע בכלל.
ורק כי ביקשתי אז הוא תלה בלונים כדי שהילדים יחגגו לי, אבל אפילו לשיר הם לא שרו (היה פה מתקפת עצבים של שניים מהילדים)
והבת שלי דורשת כל כך הרבה! אני אפילו לא יודעת להגדיר מה בדיוק מפריע לי... כל דבר משפיע עליה מבחינה ריגשית
והטיפולים הרגשיים האלו עולים כל כך הרבה כסף. ואני לא מרגישה בכלל שזה עוזר.
ובעלי עשה כל מה שהוא יכול כדי שיהיה לי הכי טוב שאפשר. באמת.
אבל הוא כל כך עסוק שאני מרגישה שאני מפריעה לו שאני בכלל מדברת איתו או מבקשת ממנו לעשות משהו, אפילו שהוא עושה בשמחה..
ואפילו את מה שכתבתי עכשיו כתבתי במלא הפסקות. כי כל הזמן צריכים אותי...
אז שוב, תודה לה' על כל ילד ועל בעלי. אבל אני רוצה עוד קצת מעצמי...
המקוריתמציעה לעשות הפסקה מאירוחים והכנות גרנדיוזיות לסופש אחד, ולקנות מוכן. מאמינה שזה יעשה הבדל וייתן לך כח.ואם אפשר גם להתארח לסעודה או כמה, אז בכלל..
את ממש אחרי לידה אז ברור שחסר לך זמן לעצמך, ואני ממליצה לייצר אותו בלי להתנצל על זה
אפשר לבקש מבעלך שייקח את הילדים להדלקת נרות אצל סבתא ויהיה לך ערב פנוי בשבילך?
כיף שיש לך בעל כל כך מקסים, ושאת יודעת לבקש ממנו! ב"ה!
תנסי לחשוב מה יתן לך הרגשה של פינוק, ולנסות להגשים את זה.
זה יכול להיות משהו בסגנון של לבקש מבעלך שימצא שעה רצופה מתישהו בימים הקרובים שהוא יוצא עם כולם מהבית ואת נחה לבד, או לצאת לפגוש חברה, או שהוא יכין לך ארוחה מפנקת (תפרטי מה את רוצה!), או שתזמיני בייביסיטר.
וגם - מזכירה שאת כנראה מוצפת הורמונלית, אז הכל יותר קשה בגלל זה ❤️
מזדהה איתך לתקופות...מתואמתבאמת מאתגר ולא קל להיות אמא ועקרת בית! ועם כל ההודיה - מותר גם להתפרק ולבכות על הקושי.
טוב שכתבת כאן, לפחות אנחנו רואות אותך... ❤️
תנסי אולי למצוא בחורה שתבוא להיות עם הילדים ותצאי אפילו לבד לשעתיים, בשביל הנשמה שלך.
ואם בעלך יזרום ויבוא גם אז זו בכלל תהיה חגיגה.
את מתארת עומס מטורף, בלי שניה לעצמך
הלוואי שהיית גרה לידי ויכלתי לשלוח לך משהו מפנק
בנתיים שולחת נשיקה 
זה כל כך אנושי לרצות להיות קצת לבדיעל מהדרוםולא להיות זאת שצריכה לדאוג לכולם כל הזמן.
דווקא להתעסק במטבח עושה לי טוב (חוץ מהכלים שאחרי חחח) אז אוכל מוכן לא קורץ לי. במיוחד שהילדים לא אוהבים בכלל אוכל לא ביתי...
ובעלי יותר עסוק ממני, מצידו לתת לי לצאת עם עצמי, אבל לא להוציא אותם. אין לו סבלנות להסחב איתם...
באמת זכיתי בבעל מדהים! ב"ה!
אני אפילו לא יודעת מה אעשה בשעה עם עצמי, ועכשיו שאני חושבת על זה- אני רוצה זמן איתו. רוצה להרגיש שאני חשובה יותר משלל העיסוקים שלו. (שאם הוא לא היה עושה, אין מישהו אחר שיעשה. כמו חשבונות בנק, בניה של מיטה לבת שלי..)
וההורמונים באמת משפיעים, אבל זה לא אומר שאני צריכה חהתעלם מהם...
תודה על המקום הזה! מתנה!
לפעמים רק לכתוב או אפילו לתכנן מה לכתוב- עוזר כל כך..
תודה על המשלוח, הגיע אלי... (קורץ)
אולי באמת אנסה להביא בייביסיטר. מקווה שיצדיק את זה...
תודה! מה שנכון- נכון!
חיבוק!
יש לך אפשרות לקחת בייביסיטר לשעה שעתיים ופשוט לנוח?
פשוט ישן!
קצת גדלתי וזה עבר
הייתי קצת אנמית כשייתי קטנה כך אמא שלי מספרת
אולי תבדקי את זה?
במוצש טבלתי
והיה הדלקת נרות אצל ההורים של בעלי
לא היה לנו זמן להיות בבית ביחד
נסענו שעה כל כיוון כדי להיות שם איזה שעתים
לפחות אחכ בבית היה טוב
אבל זה דרמטי בשבילי כי בחיים לא יצאנו מהבית בליל טבילה (כן כן אנחנו צעירים.)
ועוד בשביל חמותי?!
אז כל הכבוד לי
יש לי הרבה חברות שנחמד לי לפטפט איתן על הא ועל דא כשאנחנו נפגשות, אבל אני שונאת לדבר בטלפון, אז אף פעם לא מדברת עם חברות בטלפון.
ואין לי שום חברה שאני משתפת אותה בדברים אישיים.
אם אני צריכה לשתף זה אצל בעלי או בפורום;)
ואני תוהה לעצמי אם זה תקין או שיש לי בעיה בחברותיות...
שריטה שלי, אני גרועה בחדבר בטלפון. שונאת את זה. עם כולם! כולל הורים וכו'.
אני לא חושבת שזה פגם כי פנים מול פנים אני שונה מאשר בטלפון. ואני חושבת שזה יחסית ממוקד בעניין של הטלפון.
גם אני לא משתפת בעניינים פרטיים חברות
ועדיין אוהבת חברה
שמאז החתונה ובמיוחד מאז הילדים אני הרבה פחות פנויה נפשית
מרגיש לי שהרבה מהחברות שלי לא באמת בסטטוס שלי
ושאני עסוקה כל כך ביומיום שהראש שלי פחות פנוי כרגע לקשרים חברתיים עמוקים
וזה בסדר
כנראה שבעלך ממלא את המקום הזה
מה שכן, שמתי לב שמאז התפתחות הטכנולוגיה באמת התנוונה לנו היכולת לדבר באמת.(לאאומרת בקשר אלייך ספציפית אלא בכלל)
אני בכל אופן כן מרגישה צורך להביע במילים ולשוחח ולכן המקום היחיד שאני מתכתבת בו זה פה ובעבודה. כל שיח אחר שלי הוא טלפוני, עם כולם.
ויש לי חברות רבות לטלפון. אבל אני צריכה את זה ומפנה לזה זמן
לא רואה מה לא תקין בזה
אם את שמחה וטוב לך אז הכל בסדר
הבעיה היחידה היא כשהבעל לא זמין... (ועכשיו הרבה נשים חוות את זה 
)
אבל בעיקרון אני חושבת שזה מבורך. ראיתי נשים שמתחילות לשתף חברות בקשיים הזוגיים שלהן, ולדעתי זה לא טוב... זה משהו שאמור להישאר בין בני הזוג או לעבור אצל איש מקצוע במקרה הצורך, וברגע שיש קשר קרוב מדי עם חברה - השיח עלול לגלוש לשם...
אני אישית משתפת גם את אמא שלי בדברים אישיים מסוימים (לא זוגיים), וכנ"ל חברה אחת (שגרה רחוק ממני, אז אנחנו בעיקר מתכתבות).
אבל החבר הכי טוב שלי זה בעלי, וכך הכי טוב לי...
דורשת בכל תוקף נוכחות מוגברת!!!!
ואיך הקטנה???? ואיך להיות עם 2? הן יהיו חברות הכי טוובות!!!!!
אין כמו 2 בנות יחד
אני ואחותי ככה, וחברות הכי טובות עכשיו _לא משנה מה היה בילדות\ נערות )
שזה רק חברות של שעות העבודה יש לי את הבעל וכמובן אתכן חברות מופלאות.
אם לך זה טוב, זה לא משנה מה תקין בעיני הסביבה ומה לא. רק מה טוב לך.
היי לכולן
אולי יהיה לכן פיתרון לתעלומה
לפני שבועיים היתה לי חסימה בצינורית בשד שהתבטאה בגודש קל וכאבים, השתחררה ברוך ה.
מאז כל הנקה בצד הזה מובילה לכאבים עזים נוראים, תחושה של בעירה/ עקצוצים/ דקירות במשך כמה שעות, משהו ממש מחרפן.
הייתי אצל שני רופאי משפחה, הרופאה בדקה אותי, אמרה שזה לא דלקת, לא פטריה, למרוח משחה להנקה. לא עזר
הרופא אמר שזו תעלומה ואין לו מה להגיד חוץ מלשלוח לאולטרסאונד שד. אגב הייתי לפני שבועיים לפני שהתחילו הכאבים אצל כירורגית שד לבדיקה תקופתית והכל תקין ברוך ה.
יש לי תור מחר לרופא שלישי אבל מה זה יכול להיות?
אני סובלת ברמות ואין להם פיתרון לתת לי
מנסה להמשיך להניק בצד הזה שלא יפסיק החלב אבל כל פעם גורמת לי לסבל אמיתי.
בשד עצמו או באזור הפטמה?
שואלת, כי לי בהנקה הקודמת היתה נטיה לסתימה באחת הצינוריות. ובכל פעם שהיתה מתפתחת סתימה, כמעט במקביל היו מתחילים כאבים נוראיים בפטמה עצמה.
טיפלתי בכל פעם כזו בדרמקומבין, שזו משחה עם סטרואידים, לכמה ימים וזה עזר.
הפטמה טהתפשט לכאבים בכל השד
הרופא נתן לי באמת את המשחה הזאת,ניסיתי כמה ימים ולא ממש עזר
אולי אנסה שוב באמת.
תודה רבה, זה נשמע דומה
בגלל שזה רק בצד אחד זה כן נשמע קצת כמו פטריה.. עדיף לדעתי לבקש טיפול לפטריה לך ולתינוק (להתייעץ עם יועצת הנקה קודם אולי או אפילו בפייסבוק של ליגת לה לצ׳ה)
אבל אולי ואזוספאזם? מצרפת קישור - הפטמה מלבינה לאחר ההנקה? - יכול להיות שיש לך ואזוספאזם - בית קטן בגליל
נשמע שיכולה לעזור..
את יכולה לדבר עם פרן ברונשטין שהיא ממש חמודה ןאפשר להתייעץ איתה בפלאפון ללא תשלום
המספר שלה; +972506998933ז
