אז ב"ה שכולם בריאים
ויש מי שמעסיק אותי נון- סטופ
ויש מי שיאכל וילכלך ויבכה בשעות לא נוחות...
אבל התעייפתי. אני רוצה שמישהו אחר יקח קצת אחריות ויתנו לי זמן לעצמי. ממש לעצמי.
לא רק כדי לבשל, לכבס, לנקות, להתקלח, לקלח...
ובא לי שהוא יזום קצת ולא רק יסכים עם מה שאני מבקשת.
ואני רוצה פינוקים שלא אני הכנתי (ואני מכינה הרבה!)
ואוכל טעים טעים טעים
ולארח- אבל בלי כל ההכנות (אם כבר אז כבר)
ולהתארח
ולהיות קצת עם בעלי בלי שנברח לעיסוקים של הבית, כי זה לא נגמר!!
ומתנת יומולדת ביומולדת ולא חודש אחר כך...
ופריקה בתוך פריקה-
בעלי רצה לקנות לי ללידה מיקסר חדש. גם אני רציתי. אבל אנחנו ממש דחוקים כלכלית.
אז אמרתי לו שיביא לשני האירועים- לידה ויומולדת...
אבל הכל לוקח לו כל כ ךהרבה זמן בגלל שהוא כזה יסודי... ובסופו של דבר ליומולדת לא קיבלתי כלום.
אני יודעת שהוא מתכנן לקנות, אבל זה ממש מבאס.
אפילו עוגה לא הספקתי להכין לעצמי, ולא ללכת לכותל כי הייתי כל כך עייפה שמה שרציתי זה לישון שעתיים רצוף.
וגם זה לא הצליח לי, כי הבייבי היה לא רגוע בכלל.
ורק כי ביקשתי אז הוא תלה בלונים כדי שהילדים יחגגו לי, אבל אפילו לשיר הם לא שרו (היה פה מתקפת עצבים של שניים מהילדים)
והבת שלי דורשת כל כך הרבה! אני אפילו לא יודעת להגדיר מה בדיוק מפריע לי... כל דבר משפיע עליה מבחינה ריגשית
והטיפולים הרגשיים האלו עולים כל כך הרבה כסף. ואני לא מרגישה בכלל שזה עוזר.
ובעלי עשה כל מה שהוא יכול כדי שיהיה לי הכי טוב שאפשר. באמת.
אבל הוא כל כך עסוק שאני מרגישה שאני מפריעה לו שאני בכלל מדברת איתו או מבקשת ממנו לעשות משהו, אפילו שהוא עושה בשמחה..
ואפילו את מה שכתבתי עכשיו כתבתי במלא הפסקות. כי כל הזמן צריכים אותי...
אז שוב, תודה לה' על כל ילד ועל בעלי. אבל אני רוצה עוד קצת מעצמי...


