פורום הריון ולידה (עמוד 784)

יוגורט עם גרנולה ושקדים

שוקולד מריר

לאכול פרי או תמרים יחד עם שקדים

לטבול בייגלה בטחינה או בשקדיה

אם את רוצה שהבדיקה תהיה אמינה תאכלי רגיל.

אם יצא גבוה, אז את יכולה לקחת קרקרים/במבה/פרי+שקדים/יוגורט..יש מבחר ב"ה

אני מרוצה. הוא נעים וחביב, עושה רושם מקצועי ומסביר בנעימות. (אומרת שב"ה לא היו לי סיבוכים בהריונות אז לא יודעת איך הוא במצבים יותר מורכבים. היה משהו אחד קטן שהוא התנהל מעולה והתקשר אלי במיוחד).

הפלוס הגדול מבחינתי- הבדיקות מבוצעות אצלו, לא צריך להטרטר להגיע כדי לקבל הפניה, ואז ללכת לטכנאי ואז לחזור עם תוצאות... 

בעיקרון, זה נשמע לי קצת לא מקצועי ואני חושבת שהאינטואיציה שלך נכונה.

לא יודעת אם היה לי אומץ לשאול אותה את זה.

אבל כן הייתי מתייעצת עם מישהו שמבין בזה, אפילו שולחת למיכל פרינס הודעה, שהיא הקימה את מרכז יהל אם אני לא טועה (שהיא לא מטפלת, אבל אני חושבת שהיא תדע להכווין האם זה תקין או לא. ואם לא, אז היא גם צריכה לדעת את זה)

המיקוד בטיפול אמור להיות בכוחות של המטופל, בנקודות החוזק שלו ביחס לעצמו והצבה של דמויות אחרות בטיפול (בין אם זו המטפלת עצמה, ובין אם אלו מטופלים אחרים) היא לא נכונה בעיניי.

זה ממש תלוי סיטואציה ותלוי תחושת המטופלת, אבל כן לפעמים אני אספר בטיפול על מטופלות נוספות (או אנשים נוספים) שמתמודדות עם אותם קשיים....

בלי פרטים אישיים בוודאי, ולרוב גם בצורה מאוד כללית ולא אגיד יש לי מטופלת שסובלת מ-...

אלא הרבה מטופלות במצבך מרגישות -...

לגביי פרטים על המטפלת-יש כאלה שמאמינים שהמטפלת צריכה להיות דף חלק ולא צריך לדעת כלום על המטפלת, יש כאלה שמאמינים שזה יוצר קרבה... מאוד תלוי בתחושה של המטופלת-האם היא מרגישה שזה מותאם או לא...

לתת נקודות מבט נוספות

לתת כלים להתמודדות

אלו הנקודות שאפשר למדוד טיפול אחרי מס׳ חודשים

אני לא יודעת להגיד לך מה הכללים, אבל כמטופלת אני מרגישה שאני המטופלת היחידה של המטפלת שלי, בחיים לא שמעתי ממנה שום דבר על מטופלות אחרות (ואני יודעת שאני לא היחידה ושהלו"ז שלה עמוס), וגם לא שמעתי ממנה דברים על עצמה יותר מידי,

וזה מדהים בעיניי, למרות שלא בטוח שזה נורא מה שאת מתארת. זה עניין של תחושה.

איך יודעים שטיפול טוב?

זו שאלת השאלות!

מהחוויה שלי (והגעתי לטיפול מתוך מצב נפשי קשה) כשאני מרגישה שבתוך הקליניקה, אני מרגישה בנוח לספר הכל, גם על הדברים הכי פחות פוטוגניים, והחולשות הכי גדולות שלי, ואני מבינה שהדמות המטפלת לא שופטת, לא מביעה את דעתה האישית על דברים שוליים, רק מתייחסת עניינית, בצורה אמפתית לנקודה שהעליתי, ואני מרגישה שיש לי אמון בה. (זה לא קורה מיד בהתחלה, זה תהליך...)

העיקר שאני מרגישה בנוח,

ואני אישית מרגישה שהמטפלת שלי יודעת לזהות בדיוק את הנקודה שמסתתרת מאחורי ההרגשות שלי, לכוון אותי להתמודד בעצמי מול הדברים שעולים בי, ולהצליח להרגיש לאט לאט שהקושי שלי פחות מפחיד אותי ממה שהוא הפחיד אותי בהתחלה

העיקר זה להבין שטיפול זה תהליך, כל מה שכתבתי הוא מה שנוצר בעקבות תהליך ארוך ועקבי, וסיעתא דשמיא למצוא את המטפלת הטובה אחרי לא מעט נסיונות כושלים.

לא תמיד יוצאים מטיפול בתחושה טובה שהתקדמתי, יש רגרסיות, הכל בסדר. העיקר זה להרגיש בנוח, להרגיש שהמטפלת לא שיפוטית, ומידי פעם לעשות עצירה ולהתבונן מהצד איפה אני ביחס למה שהייתי בהתחלה.

בהצלחה!

ששיתופים על עצמה זה פחות רלוונטי בעיניי

אפילו פחות שייך

על אחרים - יצא לי לשמוע

זו דרך לפתוח את הראש או לתת אופטימיות. לא נורא בעיניי בכלל

גם זה שאת לא מכירה מטופלים זה בסדר. לא כולם ששים לספר ולהכריז שהם בטיפול, אעפ שזה רווח מאוד

לגבי איך יודעים שטיפול הוא טוב - את מרגישה שאת 'דוקרת' את הנקודה שבגללה הלכת לטיפול?

מתקרבת אליה?

מתקדמת קצת?

התקדמות היא לא בהכרח פתרון, אגב. יותר הרגשה שאת על מסלול אחר. בדרך לשם. עם נגיעות של שינוי. כל אחת צריכה זמן אחר לטיפול, בהתאם לנפש שלה

ורגרסיות הן דבר הגיוני ביותר ולא מעידות שהטיפול לא עבד, יותר הדרך שלך להתמודד. תמיד מעדיפים לברוח לדפוס המוכר.

העובדה שמטפלת משתפת בחייה האישיים ומשתפת פרטים על מטופלים אחרים, גם אם אלו לא פרטים מזהים או לא משמעותיים במיוחד מעוררת נורות הזהרה.

לא ציינת מה ההתמחות של המטפלת שאליה את הולכת אך התנהגות כזו היא לחלוטין לא מקצועית!!

גם אם אלו לא דברים שמפריעים בהכרח לטיפול הם לא אמורים לקרות ומעידים על בעיה. הייתי ממליצה לך קודם לברר מה ההסמכה המקצועית שלה, התחום הזה פרוץ מאד וחשוב ללכת למטפלים עם הסמכה מקצועית מוכרת כמו פסיכולוגים, עוסי"ם קליניים או בוגרי מכוני פסיכותרפיה מוכרים במשרד הבריאות.

חשוב לומר שגם אם המטפלים מוסמכים הם לא תמיד טובים ונקודות אלו שציינת אכן מעידות על מטפל שמתנהל בחוסר מקצועיות

אין למטפלת שום סיבה לשתף אותך בחייה הפרטיים, זה לא מסייע לטיפול בשום צורה ולהייפך, זה עשוי להזיק מאד, הטיפול אמור להתמקד בך ולא להעלות את האסוציאציות והזכרונות שלה מחייה האישיים.

במקרה נתקלתי בשרשור והייתי חייבת להגיב.

כי זה ממש לא מעיד על חוסר מקצועיות מוחלטת

או גורם לנזק באופן גורף כמו שהצגת.

ברור שעודף שיתוף אישי לא רלוונטי ויש לברר את התדירות וההקשר, אבל יש גישות שונות שתומכות ברעיון הזה

שאמור לקדם קשר בינאישי עמוק, אמון וכד'

ולבסס את האנושיות של המטפל בניגוד לתפיסה המגבילה שהוא דמות מושלמת וכל יכולה.

למשל בטיפול בגישה הפסיכודינמית את תרגישי בקשר הנרקם בינך לבין המטפלת (בהתחלה הקשר ביניכם הוא המדד העיקרי), אם את מרגישה איתה בנוח המצוין, אבל זה נשמע שאת לא-תתבונני ברגש הזה, עדיף יחד איתה, האם יש עוד אנשים בחיים שלך שאת חשה מולם את אותו סוג של חוסר נוחות? אם כן-מצוין! הטיפול בכיוון הנכון, דברי על זה עם המטפלת, תתבוננו בקשר ביניכם ואיפה עוד בחיים את מרגישה ככה. (לפעמים גם סתם אין כימיה, שווה להעלות את זה בכל מקרה מול המטפלת, לראות מה קורה בקשר ביניכן)

אם זה CBT אז יצרתם איזשהו סולם חשיפות/אומץ? את יכולה להתבונן בו האם יש התקדמות.

אם זה טיפול בגישה הנרטיבית-את מרגישה איתה בנוח? אתן חוקרות ביחד את הסיפור שלך כפי שאת מספרת אותו? את מרגישה שהיא באמת מתעניינת בך?

ויש עוד כל מיני גישות וערבובי גישות, אבל כדי להבין האם הטיפול הוא טוב את קודם כל צריכה להבין למה את מצפה ממנו, לפתוח את זה מול המטפלת, מה את רוצה שיהיה בתוך החדר....

בהצלחה!

שבתוך טיפול לפעמים מרגישים שמתקדמים

לפעמים שתקועים במקום

ולפעמים שיש החמרה בסימפטומים

כל עוד הכיוון הכללי הוא מגמת שיפור ותחושה טובה עם המטפלת.

מטפלת יכולה מידי פעם להדגים נקודה או עיקרון או דוגמא על עצמה או מטופלים אחרים, מבלי לחשוף פרטים אישיים, בכדי לנרמל, לתת תחושה טובה, להרחיב את אפשרויות הבחירה שלך, לייצר קרבה אנושית

זה לא פוגם במקצועיות שלה.

שאלות של אמון בטיפול הן תהליך נורמלי ואפשר גם להציף אותן בטיפול עצמו

אם נוצר ביניכן קשר טוב, המטפלת עשויה להרגיע את החששות שלך במענה שיתקבל על הלב

גם דרך מרכז יהל, וגם אותן תהיות בדיוק.

יש סיכוי שתכתבי לי בפרטי את השם שלה?

מעניין אותי

אגב אני הערתי לה על שיתוף יתר בחיים האישיים, והיא הפסיקה

כנראה בייצת יותר מאוחר אותו חודש

ואם יצא שלילי, אז תנשמי עמוק ותרגעי.

כנראה שיבוש הורמונלי כלשהו. 

בהתקני נחושת די נפוץ שיש הריונות. בהורמונלי זה מאוווד נדיר.

אולי כדאי ליבדוק שוב

התקן נחושת מונע 98%.

הוא לא מונע סיבוכים כמו הריון חוץ רחמי, אבל הוא מונע הריון באחוזים טובים מאוד.

נדיר להיכנס להריון עם התקן.

על הרבה נשים שכתבו שניכנסו איתו להריון.

בסביבה שלי אני מכירה אישית שניים שניכסנו איתו להריון.

אם זה באמת 98% אחוז כמו שת כותבת, זה אומר ש-2 נשים מכל 100 נשים שמיתמשות בהתקן הזה יכנסו להריון. שזה המון!!!!!

2% סיכוי להריון זה יותר מידי בשביל ליסמוך על זה כמניעה. 

ופורום זה לא דרך לבדוק סטטיסטיקה.

על כל 2 נשים שנכנסו איתו להריון יש 98 שההתקן מנע את ההריון, גם אם הם לא פתחו שרשור:

אני בהלללם!! אני עם התקן ולא נכנסתי להריון!!

זאת סטטיסטיקה לא רעה, וחבל להפחיד סתם.

התקן לא הורמונלי נחשב למניעה בטוחה ויעילה.

לאישה שלא להיכנס להריון.

אני מניחה שאם את בסדר עם זה שיש לך סיכוי להיות אחת מה-2 נשים מיתוך 100 שזה לא מונע להם, כניראה שזה לא מספיק הכרחי לך לימנוע.

לנשים שממש ממש אסור או מסוכן להם הריון - 2% זה סיכון גדול מידי.

אישה צריכה לישקול מה חשוב לה יותר - לימנוע הריון או שיגרת חיים תקינה.

אבל חשוב שהיא תדע את הנתונים האמיתיים, ולא תהיה בטוחה שהיא מוגנת כשיש לה 2% סיכוי להיות בהריון...

נשים חושבות שאם הם שמות התקן הם מוגנות לחלוטין, אז חשוב שידעו את הסטטיסטיקה האמיתית כדי שיוכלו לישקול בהתאם לנסיבות שלהן עד כמה הן מוכנות ליסמוך על מניעה כזאת.

"די נפוץ"

2% זה לא די נפוץ, זה הכל.

מה עוד אפשר לעשות? גלולות זה 99% ויש להן המון בעיות משלהן. המניעה המוחלטת היחידה היא כידוע לא לקיים יחסים... אין מניעה אחרת שהיא 100%. כל אישה שלוקחת אמצעי מניעה צריכה להיות מודעת לסיכוי *הקטן* שהיא כן תיכנס להריון, מכאן ועד הפחדות (ועוד ספציפית על התקן) הדרך ארוכה מאוד

להפך. מבחינה סטטיסטית- התקן מונע באחוזים גבוהים יותר

מעבר לזה צריך לקחת בחשבון שהנתונים שמפורסמים על אחוזי מניעה מדברים על שימוש אידיאלי.

התקן- בדיקה כל חצי שנה שהתקן במקום

גלולות- לקיחה קבועה, ללא התנגשות עם אנטיביוטיקה ואלכוהול ונוגדים אחרים

בגלל הגורם האנושי- הסיכוי להגיע לשימוש אידיאלי בהתקן גבוהה יותר מאשר שימוש אידיאלי בגלולות

בטוח באחוזים גבוהים ומומלץ על ידי רופאים למניעה גם עבור נשים שהריון מסכן אותן.

אם רוצים להגדיל את אחוז המניעה ניתן להוסיף שקפים.

גלולות או אמצעי מניעה של גברים מונעים באחוזים טיפה יותר גבוהים אבל בשימוש לא נכון או תקלות שקורות האחוזים יורדים בהרבה

חוץ מהתנזרות

אז אני אסביר.

מה שכתבתי נפוץ או לא נפוץ, התכוונתי להתקן נחושת לעומת התקן הורמונלי.

כשכתבתי שזה  נפוץ שיש הריון עם התקן *נחושת*, התכוונתי לאמר שזה משהו שדי שומעים עליו, ולכן זה לא יהיה מפליא אם יהיה הריון.

אני בטוחה שכל אחת ממכם מכירה או שמעה לפחות על אישה אחת שניכנסה איתו להריון.

וזה לא פלא, בגלל שמכל 100 נשים יהיו שני נשים שיכנסו איתו להריון.

בעיני כשזה משהו ששומעים עליו כל כך הרבה זה הופך למשהו נפוץ. יכול להיות שמבחינתכם ההגדרה לנפוץ היא אחרת.

בהתקן הורמונלי זה משהו מאוד נדיר שיהיה איתו הריון. האחוזים שלו בשימוש תקין הם מעל 99% - פחות מאישה אחת על כל100 נשים. (ומובן שאין אף מניעה של 100%, אפילו לא קשירת חצוצרות. לא הבנתי איפה הבנתם את זה ממה שכתבתי)

שאלתי המון חברות, ווגם חיפשתי פה בפורום בשירשורים קודמים וגם  שאלתי פה אם מישהי שמעה על מיקרה של הריון עם התקן הורמונלי, ורק אחת ענתה לי שהיא שמעה על מישהי שניכנסה איתו להריון.

חיפשתי גם המון בגוגל ולא מצאתי אף מיקרה כזה, חוץ ממקרה אחד שהובא בעיתון על אישה שתבעה המון כסף מהחברה בגלל הריון עם התקן מירנה.

ולכן, כשהריון עם התקן *הורמונלי* זה משהו שכימעט לא שומעים עליו, זה הופך למשהו נדיר.

זה הכל.

לא הבנתי למה כולכם כל כך התנפלתם שהנתונים ששני נשים יכנסו להריון עם *התקן לא הורמונלי* כל כך הפחיד אותכם, זה בסך הכל הנתונים בשטח, וזה לא אמור להפחיד מישהי שלקחה את זה בחשבון כשהיא שמה את ההתקן הזה.

הבדיקה יצאה חיובית כבר ביום הראשון של האיחור, כך שלא סביר שאת בהריון, בפרט שכן היה דימום מסויים.

וידוע שההתקן נחושת משבש לפעמים את המחזור

הכי בטוח בדיקת בטא 

שהמחזור אחרי שלושה ימים חזר ולגמרי לא השאיר מקום לספק. פעם ראשונה שרואה ובאמת מבינה כמה העומס הפיזי והרגשי ממש משפיעים על הגוף.. 

צום מועיל וקל לכולן וגמר חתימה טובה. שכל מי שמצפה תיפקד עוד השנה בע"ה ולכל ההריוניות שיעבור על כולן בקלות ובשמחה ובידיים מלאות. שכל אחת ואחת תזכה לישועה הפרטית שלה ❤️

יום כיפור

רפואה שלימה!

מה שהכי חשוב הוא לבדוק שהמטפלת מוסמכת בצורה רצינית, ולשמוע כמה וכמה המלצות עליה ממקורות מהימנים.

ואולי נכון יותר בגיל הזה ללכת דווקא להנחיית הורים מתאימה, כי בגיל צעיר התקשורת עובדת דרך ההורים.

בכל אופן, אפשר לבחור משהו שמתאים לילדה לפי נטיות אופיה - אם היא אוהבת מים או חיות או אומנות.

מטפלת יביאו לי.

כמו שאי יאפשר לדעת איזו קלינאית יביאו בהתפתחות הילד.

ולספר להם על התקדמות הטיפול ולתת להם הנחיות לעבודה עם הילדה בבית.

חוץ מזה אפשר וכדאי ללכת להנחיית הורים, ולפעמים אפילו עדיף רק הנחיית הורים בלי טיפול ישיר עם הילד.

זה דמות המטפלת וההתאמה שלה לילדה

בנוסף הדרכת הורים בגיל הזה חובה כחלק מהטיפול

אם יש צורך מעבר אז בנוסף

כי בגיל הזה זה עיקר העבודה לפעמים

מה מטרת הטיפול?

בחיות למשל הייתי שמה ילדה שצריכה לקחת יותר אחריות. או שצריכה חברה, או להיקשר למשהו ..

באומנות - אחת שפחות מדברת ודרך האומנות תוכל להביע את עצמה

במים- שחייה? מלמד עצמאות, ביטחון עצמי, הוצאת אנרגיות

בגיל 4 בדרך כלל מומלץ על הדרכה הורית או טיפול בהורות ופחות על טיפול רגשי.

לעיתים טיפול דיאדי שכולל את ההורים.

בדרך כלל המכון מוכר המפגשים עם ההורים יהיו אחת לשבועיים ולא אחת לחודש.

בדרך כלל במכון מוכר המטפלים מקצועיים ובעלי תעודה מתאימה, אבל אכן חשוב לבדוק.

הרבה פעמים מדובר במתמחים אבל לא על זה הייתי שוללת.

בגיל הזה קריטי להיות חלק מהתהליך.

כדאי לפנות ליעוץ רופא...

פחות הייתי לוקחת סיכון

צריכה להפגש עם רופאת המשפחה..

וכן, בלחץ גדול בגלל הבן שלי 😔

מצב מוכר וידוע שקורה לפעמים וגם עובר בעז"ה

תעמדי מול המראה ושימי לב לחיוך שלך אם יוצא לך עקום

יכול להיות שמדובר בזה... 

מסטרס

זה נורמלי שזה קשה לך ואת לא אוהבת את זה... לא כל אישה חייבת להיות מלכת המטבח והבית...

שנית - לחשוב מה יכול לעזור לעשות את זה יותר בכיף.

אצלי למשל עוזר אם אני שומעת משהו מעניין תוך כדי. באמת - בלי זה ממש קשה לי להתניע את עצמי... (טוב, גם עם זה קשה לפעמים )

חוץ מזה - באמת קשה לי לעבוד כשהילדים מסביבי, אז בדרך כלל מבקשת מבעלי שיהיה איתם (ובשנים האחרונות - גם מהילדים הגדולים). מקווה שאצלך זה אפשרי...

שלישית - לנסות לפרוס את ההכנות לשבת על פני יותר זמן. אני למשל בדרך כלל מבשלת בחמישי ומנקה בשישי. יש כאלה שבכל יום יבשלו משהו אחד ויקפיאו ובכל יום ינקו פינה אחרת בבית וישמרו אותה נקייה (אצלי זה לא יעבוד...) - מה שמתאים לך.

רביעית - לעבוד בשיטת הזמנים: להקציב זמן מדויק לכל מטלה (אפשר עם שעון עצר בטלפון) ולאחריה להקציב זמן למנוחה קצרה והתרגעות.

ורק אחרי כל זה אפשר לפנות ולהתפנות לעניין הרוחני של ההשקעה השמחה בשבת קודש...

♥️

שיחת טלפון עם מישהו שאת אוהבת שמסיח לך את הדעת מהקושי

ובלי בלי בלי ילד מסתובב בין הרגליים!!

או לבד במטבח

עם אוזניות בלוטוס עם מוזיקה שאת אוהבת.

דברי עם האיש אולי יעזור לך----

בלקחת את הקטן לשעתיים של עבודה שקטה ונעימה!!

בהצלחה חיים

שיש לך אוכל טוב, שהבית נקי ומסודר...

אפשר מדי פעם להקל ולקנות מוכן ואפשר להוריד סטנדרטים. כי מה שאת מתארת כנראה נובע מפרפקציוניסטיות או סטרס אחר שזה גורם לך וזה מקור הקושי.

אז להוריד סטנדרטים מאיך זה צריך להיות ולהנות ממה שיש

תתחמי שעתיים נגיד לבישולים. נטו. ואחרי זה - זהו.

תדאגי שיהיו קניות בבית, תפשירי בשר ודגים יום לפני, או תשימי קפוא בתנור (יש כאלה שעושות כן. פה למדתי )

אפשר אפילו פעם אחת להכין כמות גדולה ולהקפיא

לשמור על הסדר של הבית בשוטף גם עוזר. זה ממש שונה להגיע לשישי לבית מסודר מאשר להתחיל לסדר הכל מהכל ישר והפוך. ובעיקר - תורידי סטנדרטים

מצטרפת לבנות

- תשימי לך שירים/שיעור/מנגינה שאת אוהבת

- תנסי לחלק את הבישול והניקיונות לימים נפרדים (נגיד בחמישי תנקי ובשישי תבשלי )

- תתכנני כבר מרביעי/חמישי מה את מכינה לשבת ומה אוכלים בכל סעודה. זה יעשה לך סדר ולא תלחצי מהכמות אוכל שאת מכינה.. אותו דבר גם עם הסלטים

- קניות תנסי לעשות לפני יום שישי (תמיד קורה שחסר משהו..)😅 אבל אם תדעי בדיוק מה את מכינה תתארגני על המצרכים לפני שישי

נניח אני היום ניקיתי את הבית כולל כביסות שרציתי (מה שדחוף) מחר אכין קובה סלק, בורקס בשר, עוד כמה תוספות וסלטים.. הסדר עוזר לי לא להילחץ 

ולהקשיב לשנאה הזאת, מה מסתתר מתחתיה.

שנאה היא קליפה חיצונית, ואותנו מעניין הלב והשורש.

נשמע שבאמת זה שהדברים לוקחים לך המון זמן, גורם לתחושה מאד מתסכלת של חוסר אונים, ושל חוסר הצלחה כל הזמן

וזה באמת לא נעים.

תנסי להגדיר מה הכי קשה לך, מה הכי מפריע לך

כשהתחושות קשות מתקלפות ואנחנו מבינות מה הבעיה האמיתית

ונותנות לעצמנו מקום והבנה, לאט לאט הפתרונות יבואו מאליהם..

מה שעוזר לי-מוזיקה שאני אוהבת ברקע,

קניות ביום שלישי-רביעי מקסימום. תפריט די קבוע, פשוט, שהילדים אוהבים. לא מגוונת יותר מדי. (בטח יש כאלו שישתגעו מזה. לי זה טוב שלא צריך להמציא מחדש כל הזמן, וגם ככה זה רץ, כי מה שאני לא מכינה קבוע, לוקח לי הרבה יותר זמן ואני איטית...) 

אני טיפוס של בוקר, אז תמיד אעדיף לבשל בבוקר שקט, בלי ילדים בין הרגליים. אבל יש כאלו שיעדיפו את השקט של הלילה...

כשמכינה כמות, למשל קציצות ברוטב או שניצלים, מקפיאה במנות, ואז זה מספיק לכמה שבתות וזה חוסך.

אני אציע כיוון אחר, אם מתאים לך...

יש לרב ראובן ששון ספר ממש יפה על שבת - 'נעם שבת'. הוא ממש עוזר להבין את העומק של השבת, וגם של ההכנות אליה. לי זה ממש הוסיף (אף פעם לא הרגשתי כמוך ביחס להכנות לשבת, אז לא יודעת אם זה יעזור או רק יתסכל כי יעצים את הפער בין ההרגשה שלך לאיך שזה אמור להיות).

אם תרצי שאני אנסה לכתוב פה קצת מהדברים שמתייחסים להכנות לשבת, אני אשמח לנסות...

באור פניך - נעם שבת חלק א' / ראובן ששון זול ספר ספרי קודש

(אין לי שום רווח אישי, למרות שכותבת פה לא מעט על הספרים שלו... אני פשוט באמת נהנית מהם ומקבלת מהם המון).

שיש תפריט בסיסי קל ופשוט שאפשר להכין בחצי שעה.

עקרונית, אוכלים אצלי בשבת מרק עוף בערב, עוף עם תפו''א בתנור בבוקר.

זהו. סלטים, חלות, עוגה- אפשר גם לקנות (או להחזיק במזווה/מקפיא, ואז להפשיר ביום שישי שאין כח).

כל דבר נוסף שאני עושה- זה בונוס. ב''ה בד''כ אני מצליחה לעשות עוד, אבל אני לא חייבת. וזה מקל עלי נפשית שאני עושה מבחירה, או לא עושה בכלל, ולא חייבת שום דבר לאף אחד.

חוץ מזה, הרבה יותר מהיר וקל להכין מאכלים שאנחנו מכירים. להתחיל להכין תפריט, ולקנות מצרכים, ולהסתכל במתכון תוך כדי עבודה- מוסיף המון זמן.

אז אם זה בא בטוב- יופי. אם לא- לא צריך. אף אחד לא יצא רעב.

מאוד קל ופשוט עם כמה שפחות מאכלים.

ולא לזוז ממנו לגיוונים אלא אם כן יש לך כח וחשק.

דוגמא:

ליל שבת:

דגים (מתכון אחד קבוע)

עוף+תפוחי אדמה בתנור ביחד

אורז לבן

או:

מרק עם הכל בפנים וזהו

שבת בבוקר:

סיר חמין

או:

שניצלים + אורז לבן + אפונה

סעודה שלישית:

מה שנשאר מהדג + בורקסים קנויים

עוגה בחושה פשוטה שמכינים בכלי אחד ולתנור (אפשר למצוא מתכון בסיס עם גיוונים ותמיד להשתמש בו)

תסתכלי כמה מעט דברים יש כאן שצריך להכין - ויוצאת שבת ממש סבירה.

אפשר להכין הכל בשעתיים. אז עם קטנטנים מתרוצצים, הפסקות הנקה, תינוק שצריך לטפל בו וכו - זה יקח 5 שעות אבל לא יותר.

תכניס אחר כך סדר פעולות: מה ראשון? מה אחריו? מה אחרון? ותתמידי בסדר הזה כדי שזאת תהיה שיגרה בלי לחשוב ולתכנן.

ואחרי שהכנת תפריט כזה - אל תוסיפי עליו אלא אם כן סיימת הכל או ממש מתחשק לך בכיף.

עם כל פעם שינויים קטנים, אבל יש בסיס בסיסי לא זז..

ערב:

סלטים:

טחינה,

חומוס (מכינה ציק צק משימורים),

חציל פרוס,

חסה

כרוב

דגים- לפעמים.

קוסקוס + מרק (עוף,ירקות, כתום)

+ מנה בשרית (עוף בתנור/ פרגיות)

בוקר:

מנה בשרית פשוטה

אורז

תוספת (בטטה בתנור/ שעועית ירוקה)

סדש- סלטים, בורקסים.

עוגה- קונה/ מישהו מהילדים מכין.

חלות- קונים..

אוכל מבושל בבית ושיהיה יחסית מושקע או אם בא לך פשוט

קונה סלטים

קונה חלות

(בעבר הייתי מכינה חלות וסלטים בעצמי)

שטיפה ביום חמישי וניקיון שירותים וזהו

גם עוגות קנויות. פשוט גילינו מאפייה מצויינת בעיר שלנו וזה יותר טעים ממה שאני עושה ובאמת פשוט אין לי זמן וכוחות לאחרונה!

אני במשך השבוע עושה כל יום משהו קטן ןמקפיאה / שומרת תלוי לפי היום בשבוע.

בחמישי בלילה זה הזמן של כל ההכנות והבישולים של הדברים שצריכים להיות טריים- וזה גם הזמן איכות שלי עם עצמיאני שומעת שיעורים לפרשה ,שירי שבת. ויש לי גם כמה חברות כמוני שגם מבשלות בליל שישי, אז לפעמים אנחנו גם מדברות שיחה ארוכה ונחמדה בלי הפרעות באמצע.

בנוסף -מאד עוזר לי ללמוד ולקרא על חשיבות השבת, מעורר לי את הרצון לשמוח בבואה,לחכות לה כמו אורחת חשובה וכו'. 

אפילו פתחתי פה שרשור על זה..

כולן כתבו לך להפחית עבודה/ להוריד/ לחפף

מה שדווקא עזר לי היה להשקיע.

החלטתי שאני מתכוננת ומשקיעה עבור השבת, בהבנה שמה שמשקיעים בו - אוהבים אותו.

אני משקיעה בעריכת שולחן, מעצבת, מתשקשת עם זה.

מבשלת הרבה. פעם הייתי מכינה שבת שלמה בשלושת רבעי שעה, היום כמה שעות טובות.

אופה חלות ועוגות...

בית נקי כמו שאני אוהבת..

גם השבת עצמה נהייתה לי כיפית יותר ואז גלגל חוזר - אני מחכה לה ואוהבת אותה ולכן משקיעה יותר וחוזר חלילה..

יום שלישי - קניות. אונליין. למדתי שבסוף, למרות המשלוח - זו בקרה על הקניות והערכות נכונה. והזמן שלנו שווה כסף.

רביעי - עובדת שעות נוספות. לא נוגעת בבית.

חמישי - סדר בלבד. ניקיון של משטחי העבודה, כלים, במטבח בלבד. שליחת הרובוט - שעלה 800 שקל בערך- לאסוף את הלכלוך והאבק.

שישי - אוכל

העברה של סמרטוט על הרצפה, אחרי הרובוט זה קל. ניקוי כיורים.

מוצאי שבת - כביסות. קשה לי להרדם במוצשק אז נוח לי לעשות מכונות.

עושה עוד כמה מכונות בתחילת השבוע.

בגדול, האוכל מספיק עד שלישי, ואז מגיע המשלוח ומכינה לעוד יומיים.

שירותים - יש קבוע חומר ניקוי ומגבוני חיטוי ואני מנקה ביומיום, לרוב אחרי שאני מתפנה. אמבטיה - אחרי שהשתמשנו מתיזה חומר ניקוי ומנגבת. בקטנה! לא דוקטורט על זה.

העזרה שאני מעדיפה מבן הזוג זו פרנסה - אני עובדת פחות בהשוואה לקודם.

פעם בחודש מביאה עזרה בתשלום לניקיון של חלונות קרמיקה וכו

היו נשברים כל הזמן והיה צריך לעצור את השולחן כדי לנקות ולטאטא וזה יצר בלאגן ופירק את השולחן.

עברנו לחד פעמי. פחות יפה אבל יותר ישים כשיש הרבה ילדים.

קונה את החד פעמי היותר עבר בצבע קרם ומשלימה עם מפיות יפות.

אולי כשהקטן יהיה בכתה א נחזור לכלים..

(אם עוד לא יהיו נכדים שישברו..)

ואצלנו הילדים בדרך כלל נהנים לערוך את השולחן, ולפעמים ממש משקיעים בקיפולי מפיות יפים כאלה וכו'.

לא חושבת שנחזור אי פעם לכלים אמיתיים... יותר נוח בחד פעמי גם בלי ילדים קטנים. (מקסימום נקנה כלי פלסטיק יפים כאלו - יש לנו כבר כמה) ויש היום כלים חד פעמיים ממש יפים... לשבתות אנחנו קונים יחסית פשוטים, אבל לחגים אנחנו משקיעים

אפילו מפה חדשה או חד פעמי מהודר

סידור יפה של השולחן מרחיב את הדעת ממש

אני משתדלת את הטיגונים לעשות כשהקטן לא בסביבה, זה מסיח את דעתי ומסוכן. אם קופץ עלי שמן לרוב זאת הסיבה.

אבל שאר הדברים אני עושה איתו. כשאני מאפשרת לו להיות איתי הכל הרבה יותר רגוע ואני מרוכזת ולא עושה טעויות..

אני נותנת לו להביא לי דברים מהמקרר, לקלף ירקות. לאסוף קוביות ירקות מהקרש לקופסה, להעביר ירקות מהקרש לסיר בזהירות. בד"כ הוא עומד לידי על שרפרף, לפעמים מושיבה אותו על השיש עמוק ליד החלון והוא פותח רגליים ובאמצע אני עושה את מה שצריך (חותכת, מטבלת, בוררת וכו')

ככה הוא יותר בטוח ויותר רגוע אז בקושי זז ולא עושה צרות.

נכון שזה יותר איטי אבל פי אלף יותר רגוע. אז משתלם.

בנוסף הפשוט שלי באמת מאוד פשוט:

ערב: מרק גדול עם הכל בפנים, קוסקוס.

בוקר: שניצלים (מכינה בכמות כפולה ומקפיאה חצי אז לא יוצא הרבה פעמים שצריך לטגן)

או עוף בתנור.

תפו"א בתנור

אורז או קוסקוס משקית, זה באמת עבודה של שתי דקות.

אם אין לי זמן לזה אז שמה סיר עם תפו"א שלמים וביצים וזהו!

ובשבת מכינה סלט גדול. גם משביע גם עם חלבון.

בד"כ מתאים לשבתות קצרות או שבתות שיש קידוש בבי"כ. אבל אם נתקעתי אז אחלה גם לשבת רגילה.

בשבת עצמה מכינים סלט ירקות.

לסעוד"ש אני מכינה באמצ"ש ומקפיאה או שמכינים טונה במיונז, אבוקדו, ממרחים וסלטים נוספים שהכל מכינים בסמוך לארוחה.

למשל השבת יש לי שניצלים קפואים.

הכנתי רק מרק גדול, תפו"א שלמים עם רוזמרין בתנור.

לפני שבת הבת שלי תכין קוסקוס. בזה סיימנו.

והשנקל שלי הוא שאפשר לבשל שבת משובחת בשעתיים. אבל הפינישיים הקטנים לוקחים זמן.

אני טיפוס של פרויקטים ולא יכולה לעשות קצת כל השבוע, ובכל זאת כשראיתי שנגמרת לי הסבלנות התחלתי לגהץ לפני יום שישי וגם את העוגות הפרווה ממש משתדלת לסיים לפני.

עוזרת מאוד להתחיל יום שישי כשהכל מאורגן ואם ממש היינו חרוצים אז גם סלטים, כי הם עושים המון לכלוף.

ואז בשישי נשאר להעמיד כמה סירים (תפריט ממש קבוע עם תוספות קלות בהתאם לשבוע), בזמן הזה שוטפים את הבית ומחליפים מצעים.

וגם אם יש לך איך להשיג, יש מדור חדש במרווה לצמא, עיתון של חרדים, על ההכנות לשבת ושבת עצמה בהקשר של האישה,   ממש רעיונות יפים ואני בד"כ לא מתחברת.

ותזכרי שהקב"ה רוצה את המאמץ שלך בשביל השבת ובשביל בעלך וזה וודאי יעמוד לך לזכות

עם רב שמקובל עליכם ללוות אתכם.

מה עיקר ההלכה בכיבוד הורים במצב כזה ומה הגבול אם זה פוגע בכם.

שכשעוזרים בכסף (או בכל דבר אחר) עוזרים כפי היכולת/ הרצון ולא כפי מה ש׳נופל׳ או מה שאחרים לא עושים.

גם אנחנו עוזרים לצד של בעלי כספית במשך שנים, לא מטריד אותי שאחרים כן/ לא עוזרים.

כשחמי היה חולה בעלי טיפל בו יותר מכל האחים/ות ביחד (ויש הרבה)

מבחינתי החישוב הוא נטו היכולת/ רצון האישית בלי השוואה לאחרים.

אשריכם....

אם כבד כלכלית מצטרפת להצעה לדבר עם רב רציני ולשמוע דעת תורה

אם לא כבד וזה רק הבחינה של האחים... וואו זאת זכות שלא הייתי מוותרת עליה!!!!

כיבוד הורים זאת מצווה ככ יקרה..... ויש לה ככ הרבה שכר... בזה ובבא. אשריכם!

וכל הכבוד שאת תומת בבעלך!

עשית לי דמעות בעיניים, בעז״ה תבשרי גם טוב!

כל כך מבינה אותך..  גרידה זה קשוח.

ושאריות זה קשוח.. שהכל עוד ממשיך ואי אפשר להתחיל מחדש..

באיזה קופה את?

אני התקשרתי כל יום לשמוע אם היו ביטולים והגעתי מהרגע להרגע לתור במרכז בריאות האישה.

אפשר גם לקבוע דרך בית חולים ואז זה יותר מהיר.. 

במקרה דומה עשיתי טלפונים לבתי חולים במקומות שונים בארץ בכדי לקבל תור קרוב ככל הניתן

בעז"ה שתבשרי בשורות טובות!!

לא רוצה עוד פעם להיטמא..

ומנצלת לעוד שאלה. מי שעשתה- עשיתן עם הרדמה או בלי? מה יותר מומלץ?

זה התחיל כהיסטרוסקופיה אבחנתית, וכשראה את השארית הוא הציע להוציא. לא כאב, רק תחושה של משיכה חזקה.

זה כן אסר. אבל רק לפי חלק מהדעות. יש דעות שזה לא אסר אותנו.

אני חושבת שאם אפשר בלי הרדמה זה עדיף כי להרדמה יש תופעות לוואי לא נעימות. 

קודם כל חיבוק גדול.

בהיסטורוסקופיה הזמן האידיאלי הוא בין הוסת לביוץ. ככה שבדכ זה יוצא בשבעה נקיים.

קבעת כבר תור?

אולי תנסי לברר במקומות אחרים?

אני עשיתי כבר 5 פעמים היסטרוסקופיות במעייני הישועה ותמיד התורים היו מהירים. (בין תור מהיום למחר ועד שבוע)

לגבי העניין של להאסר- תבררי עם הרב. יש טווח רחב של שיטות בעניין. יודעת להגיד שלפי הפסיקה שלנו זה בכלל לא אוסר, וכשיצא לי לעשות בשבעה נקיים דילגתי על בדיקות כדי שלא יהיה בעייתי.

לגבי הרדמה- תלוי בגודל השארית לדעתי.

בעיקרון לדעתי עדיף בלי הרדמה כי אז כמה דקות אחרי כבר אפשר לתפקד כרגיל, או מקסימום לקחת קצת משככי כאבים.

אחרי הרדמה לקח לי יום שלם להתאושש מהחולשה של ההרדמה.

מצד שני, עכשיו הייתה לי שארית גדולה והוציאו אותה בלי הרדמה וזה כן היה קצת כואב ולא נעים.

אז יכול להיות שכן הייתי בוחרת בהרדמה. (פשוט היה חשד לשארית קטנה ובהיסטרוסקופיה מצאו עוד שארית ממש גדולה שבכלל לא ראו בא"ס)

עשיתי במעייני הישועה

זה מתסכל בטירוף

כי גם עשית גרידה וגם עוד נשאר שארית

אבל תדעי שזה קורה

אין מצב לעבור את זה בלי הרדמה. כמו גרידה מחדש😖😖

ובלי החולים יוצאים עכשיו לפגרה, מנסה גם דרך הפרטי  לא יודעת מתי יהיה תור.

וכל עוד יש שאריות אין הריון. ואני רוצה הריון.

ובא לי לבכות.

אוף איזה באסה.... באלי לבכות איתך.....

אין דבר כזה פגרה הם חייבים למצוא מישהו שיוציא לך...

תתפללי על שליחים טובים.

זה הכי חשוב.....

כמה שזאת פרותדורה רגילה צריך מישהו שיעשה את זה טוב.... כל עכבא לטובה ובע"ה שיגיע הכי טוב לעשות לך את זה.. ותקלטי בקלות אחכ!!

חיבוק ענק וכוחות

בהצלחה! בבריאות ושמחה!

שיעבור בקלות ובאהבה!

איזו התרגשות,

חסדי ה'...

שיהיה בקלות ויגמר בידים מלאות ובבריאות אמן

גמר חתימה טובה יקרה

שמתי שתוך בקבוק תרסיס, ואז מרססת כשבא לי.

פעם הייתי משתמשת בבדין, הריח נשאר לממש הרבה זמן, אבל אני פחות אוהבת את הריח

מעניין לנסות.

תגידי זה לא נהיה עוד יותר מבחיל ריח טוב מעורבב עם ריח של שינה?

נגיד אם שמים בושם על זיעה זה עושה בחילה ממש..

מסוג הדברים שלא ברור איך לא יישמתי עד היום.

רצה לקנות בקבוק תרסיס ייעודי שאף ילד לא יתבלבל עם תרסיסים אחרים.

מבעלי נגיד יש

אצלי אין

לא יודעת להסביר, אבל זה ממש מוחשי

ממליצה לאוורר את החדר טוב. לפתוח חלונות, להרים את השמיכה מהמיטה ואל לפרוס אותה כדי שיתקבע הריח

מעבר לזה באמת צריך לכבס הרבה

אני לא משתמשת במבשם על ריח כזה. 

ודווקא על הבישום לא שומרת.

תולה בחוץ.

פחות תופס ריח

ואם תפס ישר לכביסה

מצעים לא מתלכלכים

זה בסך הכל לריח

אני ההפך הגמור

עושה רבע שעה גג חצי שעה

ונישאר לי ריח כמה ימים

עד שמחליפה שוב.

ולא תולה בחוץ אני אוהבת מצעים בבית לתלות

אין בזה כתמים לא רואה צורך שהשמש תהיה עליהם.

ולא חייב בשמש.

לנו יש מתקן יבוש בתוך הבית. וזה מספיק מאוורר. ואז נשאר קצת ריח של המרכך. למרות שאני משאירה הרבה פעמים לאוורור ארוך ולא אכפת לי שהריח של המרכך נעלם. אני לא מאלה שאוהבות לרסס אותו באוויר או על הרצפה וכד'

אולי כי לא משקיעה בו כסף😁

אני תולה בחוץ והריח של המרכך נשאר בהחלט🤷

משתמשת המקסימה המרוכז

בחילה נוראית

והריח ממש חזק ואני שמה ממש קצת כל פעם

אני לא שמה מרכך כמעט בכלל

זה לא לניקיון, זה לריח ורכות. חומץ במכונה עוזר להדיף ריחות רעים ומוסיף קצת רכות. פחות מרכך אבל לי זה מעולה.

וחוץ צריך להיזרק כי בשימוש תכוף יכול להרוס את הגומי..

ואני עושה את זה כבר תקופה ארוכה מאוד.

גם לפני שהפסקתי עם המרכך השתמשתי הרבה בחומץ בגלל ילדים שמרטיבים...

לא חשבתי על זה.

אבל יש ריח גם בשמיכה?

דקיקות כאלו.

מכבסת פעם בשבוע...

על הכריות - צריך לזרוק ולקנות חדשות. אלו מיקרואורגניזמים קטנים שלא בריאים לנו.

לגבי השמיכות אם אין כתמים שמחשידים לעובש כלשהו הייתי שמה במכונה עם אבקת כביסה, בכמות כפולה מהרגיל, ולא ג'ל.

בתא של המרכך חצי מרכך חצי חומץ.

תוכנית של כותנה 40 מעלות, לשלוש שעות. ותולה בשמש. 

לק"י

וארוחת מרק.

בבוקר לפני הוא יונק.

ובבית אחה"צ בעיקר יונק ומנשנש קצת אוכל. אבל אולי באמת אני צריכה לתת לו ארוחת ערב יותר אמיתית.

בימים שהוא בבית הוא יונק יותר כמובן.

אני מתקשה בלסדר לו ארוחות, והוא גם לא תמיד רוצה לאכול.

זה בוודאות

לגבי השאר, יכולה לשתף על בת ה10 חד' שלי

אין לי נסיון, אז לא יודעת אם נחשב טוב..

מרגישה שזה שלב שאוכלת יחסיץ הרבה ארוחות ביום - בערך כל שעתיים

כשקמה בבוקר אוכלת בקבוק

ארוחת בוקר - קופסת גרבר, או 2 פרות שאני טוחנת עם כפית טחינה גולמית. נגיד ב10:30

בקבוק

ארוחת צהריים - מבושלת. אוכלת מה שאנחנו אוכלים, אוכלת הכל (בד"כ ארוחה בשרית, אוכלת עוף/חזה עוף/קציצה וכו', תוספת - תפו"א/אורז, וירקות), קצת מכל דבר. בערך ב14:00-14:30

בקבוק

ארוחת ערב - חביתה מקושקשת/ביצה קשה מרוסקת, עגבניית שרי שאני חותכת לה וככה יוצאת ידי חובת ירקות, לפעמים רצועות מלפפון, פרוסת לחם. לא תמיד גומרת את הביצה או הפרוסה, בסביבות 18:30

לפעמים כשהולכת לישון היא טיפה עצבנית ואז אוכלת עוד חצי בקבוק

לגבי כמויות-

אני נותנת עד שהיא לא רוצה

בהנחה שהארוחה מספיק רחוקה מהבקבוק הקודם והיא רעבה מספיק - אז כמה שהיא אוכלת זו ארוחה.

לפעמים באמצע הארוחה היא לא רוצה לאכול, אני מציעה לה לשתות, ואחרי שהיא שותה היא חוזרת לאכול

לפעמים גם רוצה משהו מסוים ולא משהו אחר, אז אם היא מתחילה לסרב - אני מציעה לה קצת מכל מאכל, ואם סרבה לאכול - מבחינתי הארוחה הסתימה.

קונה אולי צבעי מים כאלה שמיוחדים לאמבטיה

ועושה איתה פעילות שלא נראית כמו שגרת ערב

אבל זו בעצם כן

או שמכינה איתה דברים נעזרת בה למשל לחתוך לערבב

לעשות הכל כמשחק

ולא כי צריך

בד"כ זה עבד, אבל כבר לא..

אולי צבעים כאלה יותר ילהיבו אותה

יותר רדועים לי יש סבלנות למשחקים מרטיבים

ואחר כך יותר נעים לכולנו להעביר צהריים

כבר לק כל כך חם אחר הצהריים

אבל אח"כ היא קצת השתוללה אז הזיעה שוב פעם, וגם נמרחה על הרצפה, ובסוף לקח המון זמן לגרום לה להחליף בגדים ולצחצח שיניים.

מצד שני לא היינו בבית, היינו אצל אמא שלי, מן הסתם זה גם משפיע.

ננסה את זה בבית, נראה אם כן יעבוד

פיג'מה.

סיוט לילד להחליף שוב בגדים..

ולראות אם היא עייפה אז להקדים את השינה או להעיר קצת יותר מאוחר..

אם כי בימים האחרונים הייא מתעוררת לבד, לפעמים עוד לפני שאני מוכנה.

ולגבי הפיג'מה, אני אחשוב על זה. העניין הוא שהיא גמולה מחיתולים אבל לא בלילה, אז גם ככה צריך לשים לה, אז כן יש התעסקות.

אבל ההתעסקות קטנה יותר..

ובכללי המעבר ממעון לגן דורש התאקלמות.. כל הסדר יום שונה. לאט לאט היא תתרגל ותהיה פחות עייפה

שבו אפשר ללמד שיתוף פעולה.

הדרך שלי ללמד שיתוף פעולה הוא לעודד את הילד לעשות ולהקשיב, בלי למהר, לתת לו את הזמן להקשיב להפנים וליישם.

רוב חוסר שיתוף פעולה בילדים בגיל הזה מקורו בהורים ממהרים ולחוצים, לרוב אם נותנים מספיק זמן לילד ומסבירים לו בקצרה ובפשטות מה ולמה נדרש ממנו, הוא ישתף פעולה.

כי היא באמת ילדה טובה. אבל לרוב הבקרים באמת לחוצים, ואני גם ככה ממש מאחרת לעבודה, אז הכל מורכב יותר.

אבל בשעות הערב אנחנו לא באמת ממהרים, אמנם אני רוצה שהיא תלך כבר לישון כי היא באמת עייפה, אבל לא משהו מעבר.

אני באמת אנסה לראות איך להפוך את הבקרים לרגועים יותר. הבעיה היא שאני בהריון, עדיין עם בחילות, בעיקר בערב, ומאוד עייפה. אז יש דברים שקשה לי להכין מראש בערב, אז אני עושה בבוקר.

רק ב- 16:00 אחרי הצהרון, אז זה פחות רלוונטי..

עם המלחמות שלה במקלחת (רק אבא יקלח אותי, והוא בכלל לא בבית..) לא תמיד זה עובד, וגם אם כן, עדיין בבוקר יש איתה מלחמות

כמה שפחות מלחמות בבוקר או בזמנים לחוצים.. כי אז היא 'מנצחת' והמילה שלנו כהורים נשברת. 

נגיד היא אוהבת בבוקר מעדן מסוים שאת לא מרוצה ממנו, אז תחליטו מלכתחילה שבבוקר אוכלים מעדן X שאת כן מרשה. שהיא תדע כבר בבוקר שאין פה ויכוח. אם גם בבוקר יש ויכוח- את המעדן שאת לא מרשה את בכל מקרה לא נותנת אבל את מאפשרת גם עוגיה, למשל. שאולי זה ירכך קצת.. 

לבחור מה ללבוש מהערב- או שאם בערב קשוח- אז מראש לכמה ימים לבחור כמה סטים. 

בבוקר את לחוצה אז או שאת מתעצבנת והבוקר של שתיכן מתחיל לא טוב או שאת מוותרת לה וככה המילה שלך מולה נשברת. 

אז כמה שאפשר להימנע ממלחמות בבוקר. 

לאחרונה אני מבקשת מהבן שלי, 1.9, להיות אחראי לשים בעגלה את המוצץ ואת הבקבוק מים שלו. המוצץ הוא בדכ זוכר. והבקבוק- גם כשאני מזכירה לו הוא קצת עושה לי בדיקה כזו או אולי עושה לי דווקא, לא יודעת.. החלטתי שבמקום לבקש ממנו 10 פעם על הבוקר ובסוף הוא לא יעשה- משתדלת לשים את הבקבוק כבר בעגלה.. שלא אצטרך לבקש. או ששמה בקרבת העגלה כדי שיהיה לו קל לבצע. 

פחות 'מלחמות' בבוקר.. 

וכנראה גם קשיי הסתגלות לתחילת שנה חדשה, את כבר במחצית הדרך.

תשאלי את עצמך רגע- מה מפריע לך כשהיא מתעקשת על החגורה? מה זה מעורר בך? פיזית תבדקי את השינויים שקורים אצלך בגוף ונפשית תבדקי מה קורה שם.

תנהלי את הדיאלוג הזה בתוך הראש שלך.

תני מקום גם לסערת רגשות שלה וגם לסערת רגשות שלך.

מתוך מודעות לצרכים שלך ולצרכים שלה, ומתוך שיקוף התחושות של שתיכן, תני לפתרונות לנבוע מעצמם.

(וכן, אני מבינה שלנסוע בלי שהיא חגורה זאת לא אופציה)

לגבי העייפות, לא תמיד להקדים את סדר הערב זה הפתרון לבעיה הפיזית. לפעמים עדיף לתת חצי שעת מנוחה (לא חייב להירדם)

כדי שילד ימשיך את היום בטוב יותר.

למשל אפשר לעשות לה אמבטיה עם מוזיקה מרגיעה ברקע.

אפשר לתת לה לשבת בספת ילדים/ פוף/ שמיכי של ילדים.

מקום קטן יחסית ומוגן ומכרבל ומפנק. לבינתיים אפשר לספר לה סיפור רגוע או להשמיע לה סיפור מוקלט. או לשבת לידה לעשות לה נעימי.

אפשר אפילו בספסל במקום שקט יחסית בסמוך לגן כדי למנוע את התסכול שבהגעה הביתה.

אפשר אולי לתת לה תה בבקבוק בזמן הזה. (יש גרגירים של תה בקופסה שנמסים במגע עם מים אז לא צריך להביא מים חמים. אם אפשר חמימים אז אחלה אבל טם לא, גם מים מהברז של הגן יכול לעבוד נהדר)

ילד שנותנים לו את הזמן והאפשרות לאסוף את עצמו, המשך היום שלו יהיה הרבה יותר בשליטה עצמית ופחות במלחמות.

תנסי את השבועיים חופש האלו לאפשר לה ללמוד להירגע בלי להירדם.

אם ממש קשה לה אפשר לבקש מהצהרון לתת לישון חצי שעה. היא עדיין קטנטנה ויכול להיות שהיא זקוקה לשינה של ממש עדיין.

ומקווה שזה בסדר להעיר, לדעתי בשלב הזה לנסוע לבית של סבתא אחרי הגן זה פחות מוצלח לדעתי. אחרי יום שלם בגן זה יכול להיות הגירוי האחד יותר מדי.

גם אם היא הכי רגילה והכי מכירה את הבית של סבתא והכי אוהבת אותה בעולם, זה לא סותר.

כמובן אני לא יודעת את האילוצים, רק רוצה להעלות לחשיבה מחדש.

כשילד נמצא בקצה של היכולת שלו הוא זקוק לעיטוף. לשקט.

הבן שלי קטן ממנה רק במעט (בן 2.7)

ועדיין במצבים כאלה זקוק לידיים שלי פיזית כמו תינוק.

אני מרימה אותו ומחבקת חזק והוא נועל עלי את הידיים ואת הרגליים (!) בחיבוק חזק מרוב הצורך הזה. רק אחרי דקות ארוכות הוא מתחיל להרפות את הגוף ולשחרר את האחיזה.

הם קטנטנים והשינויים קשים להם. מה שאפשר להקל עליהם יקל עלייך בסוף.

זה באמת גורם לי לחשוב.

אספתי אותה באותו יום ישר אחרי ארוחת הצהריים של הצהרון, שזו באמת השעה הקשה מבחינת העייפות. אני ממש מיהרתי לבדיקה שהייתה לי, וזה כל מה שחשבתי עליו, רק להגיע כמה שיותר מהר כדי לא לאחר. וזה גם מה שמפעיל אותי בבקרים, כמה שפחות לאחר לעבודה, כי אם אני מאחרת אני צריכה אח''כ להשלים את הזמן הזה, וגם ככה כשאני אוספת אותה מהגן אני יוצאת מוקדם וצריכה להשלים את זה, אחרת ירד לי כסף מהמשכורת (שגם ככה לא גבוהה). יכול להיות שאם הייתי פחות לחוצה הייתי מוצאת דרך יותר טובה לגרום לה לשתף פעולה.

בד"כ אנחנו חוזרות הביתה אחרי הגן, עדיין חם לי מידי לצאת איתה החוצה וגם אין לי כ"כ כוח בגלל ההריון, אז לרוב כן יש פעילות רגועה בבית, אבל אנסה את מה שכתבת, נראה אם זה ירגיע קצת את הרוחות.

אני לא באמת חושבת שהיא תישן בגן, בגלל שיש פעילות וילדים, אני מניחה שהיא לא באמת תסכים, ככה לפחות לפי מה שראיתי עליה בזמנים אחרים (נגיד בשבת עם כל המשפחה שלי, היא שיחקה כל היום עם בני דודים שלה וממש לא הסכימה ללכת לנוח, והיא כן יודעת לבקש את המנוחה הזאת בבית).

ואני מסכימה לגבי זה שכרגע לא צריך לנסוע. כבר בדרך דיברתי עם בעלי ואמרתי לו שזאת הייתה טעות. אבל הפעם באמת לא הייתה לנו ברירה.. הייתה לי סקירה, ולא היה מי שישמור עליה אצלנו בבית, אז הייתי חייבת לקחת אותה לבית של אמא שלי כדי שאחותי תשמור עליה. יצא עקום כזה..

אנחנו 'התקלקלנו' כי אנחנו במירוץ

ילדים חיים קצב אחר לגמרי משלנו. הם עוצרים להתבונן, רוצים לשאול מסקרנות, נהנים מהרגע.. כל מה שאנחנו לא😅. ברגע שמשנים להם את זה, זה מאוד משפיע עליהם.

מציעה לך בשעה הקשה הזו להתחבק איתה בספה, ללטף לה את השיער עם סיפור. אפילו 20 דקות. או לשבת לשתות איתה כוס מים, לעזור לה לחזור לקצב שהיא צריכה. אצלי זה עוזר להם להתאושש.

ובבוקר עד כמה שניתן להתעורר מוקדם יותר. זה ממש עושה הבדל. גם לך, גם לה.

אני גם עובדת במשרה של שעות שצריך להשלים. כשהתחלתי הייתי בלחץ להספיק את השעות וזה עשה לנו רע אז שיחררתי את זה ואני עושה מה שאני יכולה ולא יותר. עם השתדחות כמובן לעמוד בזה, אבל אם יש בלתמ - אז להלחיץ את עצמי ולהיכנס לסטרס לא שווה את הכסף. מה זה משנה כבר 10 דקות לכאן או לכאן כשכבר איחרת..?

הסוכר מעורר

וגם הם עסוקים בלאכול ולא בלצרוח

סליחה על הפתרון הלא חינוכי הזה

הוא באמת חוזר גמוררר מהגן.

אז כל סדר הערב פה השתנה בעקבות הצורך הזה שלו.

בואי נתחיל מזה שאני משכיבה ממש מוקדם, 18:00 הוא ישן.

ב16:00 אנחנו מגיעים הבייתה, הגדולה והקטן יותר מוצאים עיסוקים מהר ואני והילדון המדובר מדברים קצת, חיבוקים ונשיקות...כמה דקות מרוכזת של אמא בכל הכח

אח''כ הוא מצליח לשחק עם האחים או שהוא נח על הבובה שלו ( שמונה עיניים שלא ירדם).

באזור 17:00 אני מקבלת החלטה אם לקלח עכשיו ואז ארוחת ערב או הפוך.

מקלחת, מלא משחקים, קצף, הכל כדי שיהיה לו בכייף.

ארוחת ערב ופשוט למיטה....הוא גמור ונרדם בשניות..

בהצלחה ממש!!! הם מתרגלים לשעות שינה וזה משתפר

מה שעזר לי זה לעקוב אחרי הפרשות פוריות כדי לשער בערך מתי הביוץ ואז לצפות למחזור שבועיים אחרי הביוץ.

וזה גם עזר לכוון את היחסים ככה שההריון הגיע ב"ה מהר 

זה הסתדר לך מתישהוא?

או שנשארו לך מחזורים ארוכים עד ההריון?

ניסיתי גם לעקוב אחרי ההפרשות אבל עד עכשיו לא היו בכלל הפרשות פוריות

יכול להיות שגם אין לי ביוץ?

כשהמערכת תתאזן זה יחזור.

ממליצה להוריד לחץ ולתת לגוף את הזמן.

לשאלתך- כמה פעמים הסתדר לי מהר. הפעם לא. משתדלת להיות סבלנית.

הרגע הפסקת. יש לך תינוק. בנחת. 

פעם ראשונה ההנקה מנעה לעוד חצי שנה

פעם שניה חזר אחרי 3 חודשים והיו מחזורים ארוכים עד ההיריון הבא.

אבל נראה כדאי לנסות להוריד את הלחץ. הכל משמיים. ומתי שהתינוק הבא יגיע זה בעזרת ה' יהיה הזמן הכי נכון בשבילכם.

לך לשנות תפיסה ולהבין שהריון היא יצירה אלוקית ולא משהו שמתזמנים אותו.

הגלולות יכולות לשבש מחזור למשך תקופה ארוכה ולפעמים לא משבשות בכלל.

לפני הגלולות הייתי מקבלת מחזור כל 29 יום.

אחרי שהפסקתי עם הגלולות קיבלתי בפעם הראשונה אחרי 25 יום (פספסתי ביוץ) ובפעם השניה אחרי 27 יום (הייתי גבולית על ביוץ, לא יודעת אם פספסתי או לא) ובפעם השלישית ברוך ה' נקלטתי ולפי הפרשות פוריות כנראה היה מחזור של 29 יום כמו הרגיל שלי

אשתף בכנות שהיה לי קשה לקרוא את חלקן.

אולי אני במצב רגיש במיוחד ואולי באמת הן היו פחות רגישות... 

ואתן קצת רקע- לפני ההריון הקודם מנעתי חצי שנה.

הפסקתי לקחת גלולות ומיד נכנסתי להריון

כך שבעצם עד עכשיו מעולם לא הייתי צריכה לחשב ימי פרישה ואפילו לא הייתי צריכה ללכת למקווה כשהפסקתי אז את הגלולות כי מיד היה הריון ב"ה.

אז כן, אולי הייתי תמימה וציפיתי שגם עכשיו ילך ככה מהר.

וגם אם אני לא מחכה בכלל כלום מבחינתכן- מבחינתי אני מחכה וכואב לי.

ובתחושה שלי אם הייתי לוקחת את זה בחשבון קודם הייתי מפסיקה עם הגלולות מזמן.

ובכל מקרה כואב לי ואני לא רוצה להקטין את הרגשות שלי למרות שיש כאלה שמחכות פי מליון יותר ממני.

עדיין כואב לי.

ואי אפשר לכבות את הרצון והלחץ

ולא, בכלל לא ברור שאין ביוץ אחרי שמפסיקים גלולות, הילד שלי הוא הוכחה חיה ב,ה.

ולא התכוונתי לומר שזה לא קשה לחכות. או לזלזל בזמן הציפיה.

אבל באופן כללי אני מאמינה בחיים שחלק מהעבודה שלנו- שמה שלא תלוי בנו כדאי לנסות ולהרפות ולסמוך על ה' שמה שהוא עושה הכי טוב בשבילנו והוא מכוון את הכל בצורה הכי מדוייקת בשבילנו גם אם אנחנו לא רואים את זה עכשיו.

ואני אישית ממש רואה את זה אצלי, שכשלקח לי זמן להיקלט זה היה ממש לטובתי, ואלו היו תקופות משמעותיות של התקדמות וצמיחה בתחומים אחרים.

נשמע שקשה לך עכשיו. שולחת חיבוק!❤️

מעריכה מאוד

וסליחה אם הייתי נחרצת מדי

אולי אני פשוט הורמונלית בטירוף

אני בדאון מטורף לא יודעת למה

ולא מפסיקה לבכות

מאחלת שישתפר בקרוב!

תנסי לעשות משהו שיעשה לך טוב-אולי שוקו חם ומקלחת ארוכה וללכת לישון מוקדם.❤️

ממש ממש לא התכוונתי לפגוע. שמחה שראיתי עכשיו במקרה שכתבת. הייתי אפילו שמחה שתגיבי לי ספציפית כדי לדעת ולהתנצל. ממש ממש סליחה. אני חושבת שהתגובה שלי נקראה בנימה אחרת מאשר איך שנכתבה. בכללי אני קצת פחות פה. מקווה לחזור בקרוב יותר בנסיבות כמו שאת מקווה, בע''ה לשתינו. נכנסת לעיתים עוברת מהר ומנסה לעזור במה שאני רואה שאני יכולה. אז כנראה שעברתי מהר ועניתי מהר. התפספס לי שכתבת שכבר קיבלת מחזור אחד. התכוונתי להסביר, ובאמת לא הייתי ברורה מספיק. בעצם כשמפסיקים גלולות יכול לקחת קצת זמן עד החזרה של המערכת לתפקוד. תמיד יש ביוץ לפני מחזור אז בעצם עד שיש מחזור לא הכי יודעים בוודאות שהיה ביוץ. לכן כתבתי שאין ביוץ עד חזרת המחזור. ברור שיש מצב להיכנס הביוץ הראשון בלי מחזור. אבל סיכוי קטן.

המילים האחרות שכתבתי נועדו להרגיע ולהביע חמלה ולעזור. לא קלעתי במקרה הזה ואני מתנצלת. לפעמים מילים מסוימות טובות לאדם מסויים ובזמן ומקום מסויים ויכולות לפגוע במצב אחר ובאמת הייתי צריכה להיות רגישה יותר. מאחלת לך שנה מהממת, הריון תקין בקרוב וידיים מלאות.

כשהפסקתי עם הגלולות זה היה כשממש רציתי כבר הריון (חיכינו עם זה מכל מיני סיבות, גם כי בעלי רצה וגם מכמה סיבות רציונליות, שזה עוד לא התאים), וכל חודש שזה לא הגיע, כאב לי ממש. גם פחדתי ששוב פעם יקח זמן עד שאני אקלט, כמו בהריון הראשון.

אבל מה שכן עזר לי, זה שכל הזמן אמרתי לעצמי שלוקח זמן לגוף להתאושש מהגלולות, אז זה טיפה הרגיע אותי. בסוף נקלטתי אחרי 8 או 9 חודשים, בזמן הכי נכון לי ולנו כזוג.

מאחלת לך בעז"ה הריון תקין ובריא בהקדם!! 

בטח שמקבלת ומעריכה מאוד!

תודה על ההסבר, בטוחה שגם אני הייתי מאוד טעונה כשקראתי כך שאת (וכל מי שכתבה כאן) יכולה להיות רגועה שזו לא רק היא..

ב"ה עכשיו אני כבר יותר טוב רגשית, עדיין בדאון ובאסה גדולה אבל יכולה לראות דברים בראיה נקיה יותר ופחות מוצפת ב,ה.

אן לייי שום דבר בלב לא עלייך ולא על אף אחת שכתבה כאן

מעריכה מאוד את ההתנצלות

מתנצלת גם אני אם הגבתי בצורה תוקפנית ופחות ראויה

שיהיה לכולנו בע"ה גמר חתימה טובה!

שיעור בשבילי לכתוב יותר ברגישות ותשומת לב. תודה רבה לך!!

שנה מהממת, הריון, בריאות ואושר.