טוב שאת נותנת מקום לרגשות ולכל מה שהתחולל בך בשישי שבת הללו.
עצם הכתיבה שלך והשיחרור של כל מה שעברת בצורה מסודרת יכול לעשות לך סדר בראש, ואח"כ בלב ב"ה.
קודם כל חשוב מאוד לזכור שכל מה שקרה וקורה לנו, הוא הזדמנות נפלאה ללימוד.
כי זוגיות היא לימוד.
וככל שאנחנו יותר לומדים אותה, ככל שאנחנו יותר מתמקצעים בה ומתנסים - כך יש לנו יותר כלים ויותר תובנות לצלוח את הדרך המשותפת יחד בשמחה, בנחת ובאהבה ב"ה.
לכן כל ההתייחסות גם למה שאתם עברתם כלימוד,
איך להיות גדולים יותר,
איך לא להיבהל ממקומות עם פערים או קונפליקטים או ריחוק -
אלא להיפך, להבין שהם כאן כדי לזמן לנו הזדמנות לצמיחה מחודשת ומעמיקה עוד יותר,
הזדמנות לעלות עוד שלב ועוד קומה בביחד שלנו וביכולת להרחיב את כוחות הנפש שלנו.
כעת מנסה להתייחס בנקודות לדברים שכתבת, ולראות איך הם עצמם הם הלימוד שאתם ממש בתוכו 
:
א. לגבי מה שכתבת: "ומיום שישי בבוקר הייתי ממש מבואסת על בעלי,
קבענו שיום שישי בבוקר נצא לטייל קצת.
בעלי ישב עם חברים ביום חמישי
והלך לישון מאוחר
יום שישי הוא קם מאוחר (עייף בלי כוח לכלום)
ושאל לאן את רוצה שנלך?
אמרתי לו שלא משנה עוד כמה שעות כבר שבת."
בכוונה סידרתי את דברייך לפי שורות -
כי כל משפט מתאר שלב נוסף בהתנהלות שקרתה, וכל אחד חשוב בפני עצמו עבורנו ללימוד הזה
יכולים להיות כאן כמה וכמה לימודים מדהימים,
כמו - קבעתם לצאת בשישי בבוקר יחד.
זה נפלא.
ובלימוד שאתם לומדים כעת תוכלו לראות שאולי לכם מתאים להבא להוסיף דברים נוספים,
למשל - ניתן להרחיב אפילו עוד יותר את תיאום הציפיות ביניכם ולקבוע מראש - מתי יוצאים? לאן יוצאים? עוד לפני, ובכך לחסוך בילבול/עוגמת נפש לשני הצדדים.
- עוד לימוד - לפתוח שיחה על היציאות האישיות של כל אחד מכם,
כלומר מה עושים אם חזרנו מאוחר?
האם נקום מאוחר בהכרח?
אם כן, האם זה יתנגש במה שתיכננו?
איך נוכל לעשות שלא יתנגש?
אולי נבחר לישון פחות ובכך גם לחזור מאוחר וגם לקום מוקדם ולהרוויח גם יציאה אישית וגם יציאה זוגית כמתוכנן?
אולי נחשוב על משהו אחר?
- עוד לימוד הוא בתוך הדינמיקה והתקשורת ביניכם -
כאשר בעלך שואל כאשר קם "לאן את רוצה שנלך?"
מאוד יכול להיות ש*עבורו* הוא באמת רצה ללכת איתך וכל היציאה אתמול והקימה עבורו לא ביטלו זאת כלל.
וכאן בתשובתך "לא משנה" אולי הוא הבין שזה באמת לא משנה לך,
בעוד את אמרת זאת אולי בעקבות כעס ותסכול שהשעה מאוחרת ותיכננת לצאת יותר מוקדם.
שיכלול התקשורת עצמה וכל הניואנסים בתוכה (שמשפיעים גם על הרגשות שלנו וכל המתחולל בנו ויש בהם הרבה מאוד עומקים שגם חשוב ללמוד), היא מתנה נפלאה שניתן לדייק את עצמינו יותר ויותר.
לשמוע מה באמת השני התכוון
לשמוע מה באמת השני צריך
להשמיע מה באמת אני התכוונתי
להשמיע מה באמת אני צריכה
וכן הלאה
ב. לגבי מה שכתבת על ההתנהלות בשולחן השבת -
ניתן לדייק עוד את הצרכים שלך *בזמן אמת* ולא לחכות/לצבור תסכולים, דבר שיכול להוביל גם לתקשורת נכונה בזמן אמת ולהפחית מתחים עכשווים או מריביות עתידיות.
למשל, לומר לבעלך בצד: "מאמי אני עייפה מאוד. אשמח אם נוכל להזדרז ולהגיע הביתה בהקדם" - יכול לגלות גם לבעלך שאת עייפה ולרתום אותו יחד איתך למשימה המשותפת *של שניכם* לדאוג לכך.
ג. מאוד מובן גם איך שאת הרגשת וגם איך שבעלך הרגיש,
וזה בסדר גמור לחוות גם רגשות לא קלים בתוך זוגיות
מותר לכעוס לפעמים
מותר להרגיש הכל
זה *לא* סותר את האהבה שלכם אחד לשנייה
זה *לא* אומר דברים נוראיים עליכם או על הזוגיות שלכם
אלא מה זה כן?
זה *כן* אומר שאתם אנושיים
שמותר לטעות
ש"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"
ורק הקב"ה לבדו מושלם. אנחנו בני אדם. בשר ודם.
ובסדר גמור גם להביא למרחב הזוגי שלנו יכולת להיות פגיעים ולומר את זה. בפשטות ובנתינת מקום גם למקומות הכואבים והמכאיבים.
זו אפילו דרגה מאוד עמוקה גדולה וחשובה בזוגיות.
ואתם ממש שם ובדרך להעמיק עוד שם וזה נפלא!
לאט לאט הלימוד והניסיון שלכם יתן לכם גם יותר ביטחון שמתוך הדברים הללו גם תצמחו.
שהם לא הרי אסון.
שמותר לכעוס
ואז לסלוח
שמותר להתרחק
ואז להתקרב
שמותר להביא כאב
ואז לצמוח ממנו יחד.
ובאמת לאט לאט.
תנו לעצמכם את הזמן והמקום והמרחב לכך.
הכל בסדר
וגם אם פגעת בו בלי כוונה
וגם אם הוא לא הכי שם לב -
הכל יסלח
אתם אוהבים אחד את השנייה ואף אחד לא התכוון לפגוע,
אלא אתם פשוט אנושיים ולומדים וזה קורה, לכולנו ❤
ד. מאוד משמח ומרגש ולא מובן מאליו לשמוע
שכפי שכתבת -
יש לכם קשר מאוד טוב ב"ה
אתם ממש פתוחים ומספרים הכל
ומעולה גם לקבל הדרכה כפי שציינת.
ומסכימה עם כל מילה שכתבה @המקורית היקרה,
וגם בעיניי *כל זוג* יכול להיתרם מלימוד על זוגיות בכלל ועל הזוגיות שלו בפרט, וכולנו בתוך הלימוד הזה של החיים
ה. ציינת שאתם נשואים 7 חודשים ושאתם בעצם בתוך השנה הראשונה לנישואיכם ובנקודה הזו רוצה גם לכתוב
שהשנה הראשונה יכולה להיות קשה ומאתגרת להרבה מאוד זוגות.
יש בה, בשנה הזו, שלבים כמעט מובנים שרובנו נעבור.
אם בשלב הראשוני, שלב ה"אחד באחד" - כלומר שלב של ההתאהבות, ה"היי", הפרפרים, הכיף, החדש, האהבה שמעל לכל, גם לקשיים - הזוגיות מדומה כמו עיגול בתוך עיגול. כלומר אני ואשתי / אני ובעלי ממש אחד בתוך השני/ה.
השלב השני, שמגיע לרוב ממש בתוך השנה הזו, הוא שלב מאבקי הכוח.
זהו שלב שאם נדמה אותו לציור - יהיה שני עיגולים שנפרדים לגמרי אחד מהשני.
זה השלב שבו מתחיל "לרדת" כל ה"היי" של ההתחלה, השיגרה מגיעה, הקונפליקטים צפים, הפערים מועצמים ופתאום נראים כצובעים את הכל. הויכוחים, חילוקי הדעות, הריבים,
הן בדברים הקטנים כמו איפה נעשה שבת/חג, והן בדברים המהותיים יותר כמו איך אנו רוצים שהבית יראה.
זהו שלב לא פשוט, כי הוא גם מגיע אחרי "נפילת הורמונים" של הזוגיות (הכוונה אותה ירידה מההיי הגדול של ההתחלה) - עצם הדבר הזה יכול מאוד להבהיל. יכול לגרום לנו לחשוב מחשבות קשות ביחס לקשר שלנו ו-"למה בכלל התחתנתי איתו/ה?!"
השלב הזה גם לא פשוט כי מצד אחד מגיעים הרבה קונפליקטים כאמור וצפים, ומצד שני עוד לא רכשנו את הכלים לתקשורת נכונה ומטיבה גם בעת אתגר או משבר או ויכוח. ואז זה יכול להיות כואב שבעתיים. גם התוכן, גם הצורה, גם הלפני, גם האחרי, גם התוך כדי - הכל יכול להיראות ולהידמות כמו בליל שלם של איכסה בלב...
ועוד סיבה שהשלב הזה קשוח היא כי בסה"כ אנחנו נשואים טריים. ז"א עדיין את את הקרקע היציבה מאוד הזו, את החוסן הזוגי שנבנה לאט לאט בעמל ויזע, אפילו לעיתים אין את הידיעה הברורה שאנחנו נשרוד את זה, שזה בכלל זה!
ועצם סימן השאלה הזה, עצם הבהלה הזו, בתוך כל אינספור ההתמודדויות הללו - יוצרים תקופה מאוד מאוד מאתגרת!
בשלב הזה צריך להבין ממש לעומק מה בדיוק קורה כאן.
כי לא דומה זוג שמתמודד עם אתגרים כאלה ואחרים, אבל יש ביניהם אהבה, כבוד, רצון להיות יחד, ועוד הרבה דברים שצריך לברר,
לזוג שחווה דברים מהותיים שיכולים לאותת על נורות אדומות (הכי קיצוני זה ל"ע אלימות או זוגיות רעועה מהשורש, חוסר אהבה מוחלט, חוסר התאמה מוחלט, זלזול בעצם האישיות של האדם שנמצא איתי וכו') - ואת כל אלה ועוד צריך להבין ולברר האם הם שם, כמה, איך ומה עושים עם זה.
וזו שאלה מאוד משמעותית. להבין מה המציאות של כל זוג בפני עצמו. בלי "סכמות" או "כללים" כאלה ואחרים, שיכולים להיות יפים על הנייר או הכתב, אבל כאשר הם פוגשים את המציאות עצמה של אותו זוג עצמו - זה יכול בכלל לא להיות שייך אליהם! לכן מאוד מאוד חשובה ההיכרות האישית והעמוקה. לא הייתה מוותרת על זה בדרך להבין כיצד לצמוח ולהגיע לאושר ולרווחה הנפשית השלמה ב"ה.
ועכשיו חוזרת לשלב השלישי - השלב השלישי מדומה בציור כמו שני עיגולים צמודים זה לזה, כאשר חלק מהם אחד בתוך השני וחלק מהם נפרד בפני עצמו.
לשלב הזה קוראים איזון.
והשלב הזה הוא בעצם השאיפה שלנו. להגיע לזוגיות טובה, בריאה, יציבה, מיטיבה.
להגיע למצב שגם יש לנו את הביחד שלנו, והוא טוב ומשמח ומפרה,
וגם יש לנו את הנפרדות שלנו.
ממש למצוא את הנפרדות בתוך הביחד ואת הביחד בתוך הנפרדות. זו עבודת חיים והיא כ"כ חשובה ויקרה! ממש ממש!
יש בתוכה המון מפתחות לאושר הזוגי וגם האישי ובכלל...
וזו מלאכת מחשבת עדינה ועמוקה איך עושים זאת נכון וטוב.
בהצלחה רבה יקרה וב"ה שתראו הרבה אור וברכה בביחד המיוחד שלכם ❤
)