אוף, בא לי לפרוק, לקבל עידודים וגם עצות איך להמשיך מכאן.
בחופש גמלתי את הבחור מטיטול, היה די סבבה, במהלך החופש למד לשלוט על הסוגרים ולשחרר בשירותים. למד לזהות את הצורך רגע לפני שמגיע (חבל שלא הרבה יותר מרגע) וסה"כ הגענו למצב שהיו ימים בלי פספוסים והיו ימים עם שניים שלושה פספוסים.
בתחילת שנה החלטתי לא לשלוח עם תחתונים למסגרת מכמה סיבות. (להתחלה)
בשבוע האחרון של החופש היו קצת תקלות וקצת נסיגה ומאז הוא לא כזה אוהב להיות עם תחתונים, בבוקר מעדיף למשוך את הזמן עם הטיטול. אז לא רציתי להוסיף לו לחץ להסתגלות של תחילת שנה במקום לא מוכר.
הוא לא עצמאי בשירותים (וזה נראה לי אחת הסיבות המשמעותיות שזה מסתבך). הוא צריך שאני אקח אותו, אפשיט אותו ואושיב אותו/ יעמיד על השרפרף. היו פעמים שהמתוק לא קרא לי והלך לבד ואז קרא לי לנקות אותו ואת השלולית ברצפה ליד השירותים.
הוא לא יודע להתאפק הרבה ואומר ממש סמוך למתי שהוא צריך, אז אני צריכה להיות ממש זמינה וברגע שהוא מבקש מיד לקחת אותו. מטפלת לא יכולה להיות זמינה כמו אמא.
הוא עוד קטן, יש לו שנה עד הגן, אבל הוא לא פיצי, הכי גדול במשפחתון שלו עכשיו.
חשבתי שבבוקר הוא יהיה עם טיטול ובצהריים בבית עם תחתונים. אבל אז הילד היה חולה שבוע, ואז היו יומיים עם תחתונים ואחר כך אני הייתי חולה אז ויתרתי.
אממה, עכשיו הילד בכלל חסר מוטיבציה, גם לא מספר כשהוא עושה, הרבה יותר פספוסים יחסית, כאילו שכח את הקטע וטוב לו ככה. כל ההתלהבות של ההתחלה עם התחתונים והישבנון והצ'ופרים כבר נעלמה. גם הסבלנות של אמא של ההתחלה נעלמה...
אבל מבאס אותי, כאילו מה, סתם עבדנו קשה עכשיו חודשיים ואז חוזרים לנקודת ההתחלה?
(גם האחראית הראשית בצהרון היא הסייעת האהובה של הגן)
