פורום הריון ולידה (עמוד 794)

רק את המנה העיקרית

בלי סלטים-חלות-עוגות זה אפשרי חקנות

ותנוחי

לשטוף פנים, לשתות קפה, לעשות כמה תרגילי ספורט להזרים את הדם, לשים מוזיקה טובה ולהתחיל לתקתק.

שבת נכנסת מוקדם ויהיה אפשר לנוח אחרי הדלקת נרות. כל דקה שהילדים לא בבית היא דקת זהב.

את לבד בבית כל השבת?

זה באמת מה שאעשה..

תנסי לבדוק עם אחת השכנות אם היא יכולה אחרי הדלקת נרות להוציא את הילדים שלך שתוכלי לנוח לפני הסעודה.

קשוח שהוא נמצא אבל לא נמצא בשבת.

קבלי חיבוק 😘

אין לי כוח לקום לנקות ולשטוף את הבית..

אוף...

הרצפה שחורה.. .במשך השבוע אני בולעת את הרוק..

אבל לשבת זה כבר לא נעים ולא מכבד..

אני אחרי..

נשאר לי קצת סדר בחדרים שאעשה עם הבנות ומקלחות, מיחם, פלטה. וארוחת צהריים.. 

לק"י

אני הייתח רוצה לסדר גם את החדרים.

מאמינה שיישאר בגדר רצון.

השראה ממש..

בזכותך גם הגברתי קצב וברגע זה סיימתי בישולים ושטיפה.

אני שמה לילדים עכשיו סרט ושולחת לסירוגין את מי שצריך להתקלח (ולקלח)

עכשיו הפוגת קפה, וממשיכה לארגן את הבית לשבת.

תודה..

הרגשתי שזה ממש השפיע עלי כל השבת..

והבוקר למרות שהן הלכו לישון אתמול אחרי הסעודה יותר מאוחר הם שוב כמו מוקדם..

ועכשיו לקראת הצהריים האמצעית הייתה נודניקית בטירוף וזה היה קשוח...

עכשיו צריך לאפס את הבית אחרי שבת.

מתלבטת אם לעשות את או לדחות למחר אחרי העבודה.. 

לק"י

מה מצב הבית?

אם סביר, אולי תסתפקי בלהעביר סמרטוט? או רק לטאטא?

אוף. מקווה שה' יתן לשתינו כוח

מקווה שאצליח לאגור כוחות..

תודה ❤️

הבית במצב זוועה..

ולא עשיתי בערב כלום כי בניתי על היום..

ועד שאגיע לסופר פארם לקנות את הטיפות.. יקח מלא זמן. ועוד בחורף הזה.. 

או מישהו שיוכל להביא במקומך?

נשמע באמת מתיש

שכנה שלי הייתה עכשיו בבית מרקחת אבל אין במלאי את מה שהרופאה רשמה..

או תיון קמומיל ב2 כוסות מים וחצי כפית מלח.

לנקות עם זה כמה שיותר, מהחלק החיצוני של העין לכיוון האף. צמר גפן נפרד לכל עין.

אם יש לך תור וודאי אין צורך ללכת למוקד.

אבל זה לא נשמע לי חריג בכלל.

זה קורה...

איתה

הכי טוב 😘

ממש לא אצל כולן יש.

אם מתחיל זה בדרכ בערך שבוע אחרי התחלת הלקיחה

ועבר בסדר גמור.

בחיסונים הבאים הוא כבר כן העלה חום, אבל בחיסון הזה לא.

חיסנתי ממש תוך כדי הנקה, הוא השתחרר לרגע בשניה של החיסון וחזר לינוק...

היה מצוין.

מעודד התאור המרגיע שלך!

מקסים שאת יודעת לעשות מה שמתאים לך!

כמו שסיפרתי פה בתחילת המלחמה, הגן של הבת שלי עבר דירה. במקום במבנה שממש מול הבית - למבנה במרחק של כעשרים דקות הליכה.

הוא היה שם למשך כמה ימים, ואז ירושלים הפכה לירוקה והגן חזר למקומו הרגיל. כך למשך עוד כמה ימים, ואז שוב הייתה אזעקה בירושלים ושוב החליטו שהגן צריך לעבור למקום הרחוק, הבטוח יותר.

וזהו, מאז זה כך, אף שירושלים כבר מזמן שוב ירוקה. וכמעט כל ההורים צריכים לעשות את הדרך הארוכה הזו כל יום, כולל כאלה שילדיהם נמצאים בקצוות אחרים של השכונה, כולל כאלה שהאבא מגויס.

הגננת כתבה לנו שאמנם מבחינת העירייה כבר אפשר לחזור לגן הרגיל, אבל היא מעדיפה לעשות זאת אחרי חנוכה - גם כדי לא לטלטל יותר מדי את הבנות (אחרי חופשה יהיה קל יותר לעשות את השינוי) וגם כי המעברים דורשים הרבה לוגיסטיקה קשה ומעייפת (של העברת כל הציוד של הגן ממבנה אחד למשנהו). אחת האימהות אמרה לי גם שהיא דיברה עם הגננת, והיא אמרה לה שהמעברים עשו אותה ממש חולה... (ובאמת הגננת חסרה יחסית הרבה פעמים לאחרונה)

הגננת כתבה שאם בכל זאת למישהו קשה עם ההסדר הנוכחי, שיכתוב לה בפרטי.

ומכאן להתלבטות שלי:

עד עכשיו ההליכה (בחום) הייתה מתישה מאוד, אבל היום היא הייתה ממש בלתי נסבלת... לא נראה לי שאשרוד את זה עוד פעם... (אם כי כך גם אמרתי אחרי ההליכה הראשונה לגן, והנה - כבר שבועיים בערך שאני עושה את זה...)

השאלה - האם לכתוב את זה לגננת? לבקש ממנה שבכל זאת נחזור כבר עכשיו לגן המקורי? או להתחשב בה ולהתגבר עוד קצת זמן?

(בעלי אומר שכל עוד זה היה מול העירייה - אז לא היה אכפת לו "להילחם" שהגן יחזור למקומו, אבל כעת כשזה מול הגננת המקסימה - זה כבר פחות נחמד ונעים... אבל בסופו של דבר, לא הוא שצריך להחזיר אותה )

מה דעתכן?

(מעניין אם מישהי זיהתה אותי בעקבות הסיפור הזה...)

תוכלי לנדב לכך את בעלך/אותך

וגם את גדולים שלך

ומן הסתם עוד הורים יוכלו לעזור להעמיס על רכב ולפרוק

(אין לי מושג מה זה להעביר גן)

שנהנתי לקרוא את הסיפור שלך

את כותבת יפה

רק לא יודעת כמה הורים יהיו פנויים. בעלי לא בבית בימים אלה ואני לא נוהגת, ולא יודעת לכמה אנשים כאן יש רכב... (בעצם לגננת עצמה אין רכב כמדומני)

אבל אנסה לשאול בקבוצה אצלנו ואת ההורים שלא נמצאים בקבוצה...

(להעביר גן - זה כולל ספרים, מגירות, כיסאות, ציוד ואולי עוד דברים, כבר לא יודעת...)

( אגב מבחינה 'חינוכית' לא יודעת אם זה נכון שיותר טוב לילדים לעשות את השינוי דווקא אחרי חופש, אחרי חופש עדיף אני חושבת להדגיש דווקא את ההמשכיות של השגרה, לא לייצר התחלה חדשה אם אפשר להמנע מכך, זאת אומרת בעיני ברור שעדיף, מבחינת הילדים עצמם, לחזור לגן כשבוע שבועיים לפני החופש, להסתגל אליו ואז לחזור אליו אחרי החופש )

אבל אצטרך להספיק קודם לקחת את הקטנה, שצריכה עגלה. ואז לחכות למונית, שזה גם בגשם...

לא יודעת מה לעשות

אולי תעשו תורנות בין ההורים של הסעות?

נשמע ממש לא טוב לבנות לעבור כל כך הרבה, וגם לגננת... זה ממש לא פשוט לעבור דירה כל כך הרבה פעמים... 

רק ברחובות הראשיים, וזה לא יעזור לנו.

ניסיתי לארגן תורנות, אבל זה לא ממש הלך. בכל מקרה - התורנות תהיה ברגל, כי לרוב ההורים אין רכב...

כמעט לכולם, נדמה לי. (יש כמה הורים שחוששים שהגן המקורי לא מספיק בטיחותי, אז כן מעדיפים את הגן החדש)

בהתחלה ניסינו להתאגד ולפנות לעירייה, אבל בעצם כרגע העירייה נתנה את ההחלטה ביד הגננת, ולהתנגד לגננת זה כבר לא נעים...

מתלבטת אם מותר להתפלל שהגשמים לא ירדו בשעות הקריטיות - שבע וחצי עד תשע בבוקר ואחד וחצי עד שתיים וחצי בצהריים...

הגדרה יפה -"מעשה סוליקה"

זה מרגש כמה שכר אפשר לקבל על הליכה סתמית!

(חוץ מהשכר הרגיל על הליכה למען חינוך הילדים)

ומדהים הכשרון שלך- להפוך את המציאות מקרה ורטובה לסיפור מחמם לבבות. אשרייך!

זה היה מעין ניסיון להסתכל על זה בעין טובה - כי בפועל זו הייתה התמודדות קשה...

ותודה על ההסתכלות של שכר פסיעות בהבאת ילדים ללימודים! זה באופן כללי אולי יכול לעזור לי בקושי שבגן הרחוק...

זו עיר, עם תחבורה טובה בעיקרון, רק לא כל כך בתוך השכונה. ולכן אנשים מלכתחילה שולחים לגני ילדים קרובים לבית.

(ואני - המצב שלי עוד טוב... יש לי רק קטנה נוספת שצריכה לאסוף. החברה של הבת שלי שלקחתי היום ובעוד פעמים - יש לה עוד שלושה אחים קטנטנים, שכל אחד מהם נמצא במסגרת במקום אחר בשכונה, ואבא שלה מגויס...)

הילדים בעקשו לחכת ברגל) בדרך כלל נוסעים באוטו( ואני אמרתי לעצמי נצלי את המזג הנעים והקרער להליכה רגלית.

הקטנה רצתה ברגל(מזל שלא הסכמתי) ונקשרה בבכי רב בעגלה.. בחוץ כמובן נרגעה.

הלכנו לאיטנו נהנים מההליכה עד,שפתאום התחיל טפטוף קל שאחרי כמה דקות נפסק נשמתי חרווחה והגברנו קצב בהליכה עד שפתאום נפתחו ארובות השמים וירדו עלינו שטפונות עזים של מיים כשאני היחידה עם סוודר ) נשמעת אמא מזניחה אה( הילדים פשוט לא מוכנים לשים סוודר עד שלא קפוא..

בקיצור אמרתי לביתי לרוץ מהר לבד לבית הספר ואני רצתי עם 2 קטנים לגן הגענו סחוטים .

חיכיתי להפוגה בגן ובנתיים והתקשרתי חבעלי בתקוה שעוד לא יצא לעבודה אך חרוע מזלי יצא. יצאתי ברגל חזרה בתפילה שלא נחזור חולות ושלא יתפוס אותנו שוב גשם ואז חברה עברה ואספה אותי ותודה לאל הגענו במהירות וכמובן שהחלפנו בגדים .. ואחכ גם הקפצתי באוטו לבת ולבן בגדים יבשים..

התכוננתי לצאת עם הרכב לקראת לוויה של חייל,

נובעת כמה מטרים, מתפרק לי הוישר.

מחוץ לאוטו גשם זלעפות, אני מנסה להרכיב את הוישר ללא הצלחה.

נוסעת לאט, לא רואים כלום, כמעט דרסתי מישהו שהתפרץ לכביש,

עוצרת בצד ומחפשת ביוטיוב סרטון איך מחברים.

לא מוצאת ואין לי כח להמשיך בחיפושים.

אז אני בלי רכב ביומיים הקרובים, לאחר מכן אקח את האוטו שיסדרו לי את זה.

כמובן שללוייה אני לא מגיעה. חוזרת הביתה.

הבנות חוזרות עם אמא של חברה שבאה אלינו.

אני יוצאת לאסוף את הקטן, דווקא לא כזה גשום.

איך שיוצאים מהמעון ברקים ורעמים.. אני מבינה שיש לי כמה דקות בודדות לגשם זלעפות.

לא מצליחה להתקדם נורא מהר עם ילד קטן בידיים והוא מפחד מהגשם, אני מקבלת אותו בתוך המעיל וממשיכים במעלה הרחוב כשנהרות הגשם באים לכיווננו.

בסוף הגענו.

עכשיו נראה איך נתמודד עם מחר.

לפחות יש רק יומיים סיפתח להתכונן מראש עם מה שצריך לקראת הגשם של המשך העונה.

שנה שעברה היו שבועות שלמים של גשמים זה היה מתיש.

מזל שלא קרה כלום... מקווה באמת שתסתדרי בימים הקרובים.

(ובאמת הזכרת לי את שנה שעברה, שפשוט סבלתי מימי הגשמים... לא רציתי להוציא את האף מהבית אפילו לגנים הקרובים...)

את העוד יומיים כבר יש לך ביד

אבל מה אכפת לך לנסות למצוא מישהו הערב שיסדר לך את זה שתוכלי מחר להשתמש ברכב?

עייפתי כבר מכל התיאומים וההתמודדויות.

התלבטתי אם להשאיר באוטו מפתח למקרה כזה,

והיה נראה לי שאסתדר בלי אוטו כי אני עובדת מהבית.

אז חשבתי שלהשאיר את המפתחות בתוך הרכב יטריד אותי יותר אז לקחתי אותם איתי

ואין לי כח לצאת לרכב כשהילדים בבית

אז זה בכל מקרה יהיה רק מחר,

לפי התחזית נראה שבשעות הבוקר המאוחרות יהיה טפטוף קל מאוד,

החנות במרחק חמש דקות נסיעה מאיפה שהאוטו מקסימום אשאיר להם את הרכב שם בחניון שיטפלו בזה.

לא חשבתי שאסתבך עם הגשם היום.

וגם למדתי לקח, כשיש ברקים ורעמים להיכנס לבניין הקרוב ולחכות שם יבשים להפוגה..

הייתי יכולה להתקשר לילדים שיכנסו לבינתיים לשכנים כדי לא להישאר הרבה זמן לבד זה היה חכם יותר מאשר להמשיך את כל העליה עם ילד בידיים.

פשוט לא הערכתי נכון את הסיכון, לא נורא לומדים. החלפנו בגדים ושכחנו מזה די מהר.

(חוץ מזה שכל הבובו היה סחוט אז הייתי בלי כיסוי והבן שלי הביא חבר, מקווה שזה לא הביך אותו)

נשמע ממש לא נעים..

רק אולי יעודד אותך שממחר אמור להפסיק הגשם לפחות עד שבוע הבא...

אם זו פעם ראשונה ויש לל בדיקות זולות אני ממליצה כבר להתחיל ביומיים הקרובים כדי שלא תפספסי

עושים בדיקה אחת ביום לא בבוקר עדיף משעות הצהריים המאוחרות- ערב  אין הרבה נשמעות לשעה קבועה.

ברגע שפס הבדיקה שווה או יותר חזק זה אומר שהבדיקה חיובית. בפועל זה לא תמיד ככה ולכן כדאי להשוות לבדיקות קודמות.

ההורמון עולה לרוב הנשים למשך יממה או יומיים ולכן מספיקה בדיקה אחת. יש נשים שאצלן ההורמון עולה לשעות בודדות ואז לפעמים יהיה צורך בשתי בדיקות.

את יכולה בנוסף לעקוב אחרי עוד פרמטר למשל הפרשות וכד

עזרת לי!

אז אתחיל מחר בעז"ה.

צריך להיות בבית בשעת ההדלקה? ומה אם אני בעבודה עדיין?

למרות שכשחושבים על זה הצהרון במילא עד ארבע ולא ארבע וחצי.

אז לא צריך חנוכיה לכל אחד, כולם יכולים לצאת ידי חובה בהדלקה של מישהו אחד, במיוחד אם מדליקים עליהם בבית...

מצטערת אשאין לי תנחומים

לא מסוגלת בכלל לדמיין את הזה

מרגישה שרק אמרר בבכי מול ילדים

וזה כזה בודד

ואין לי פה עם מי להיות

כולן עם הבעלים

ודכאון

מזה..

בדרך כלל בשלב הזה של החודש הבית מלא ביצירות של חנוכה ובאווירת חג.. עכשיו יותר לכיוון אווירת נכאים, והחורף הזה והחושך לא מוסיפים..

ולשים שירים ולרקוד ולמלא את הבית בשמחה ואור 

זה תלוי בנו

אבל מצד שני...

כאלה תפילות מעומק הלב מול הנרות...

יהיה עוצמות של תפילות בשמיים..

גאולההההה

חנוכה זה ביאוס באמת.  אבל כן יצא לי שנים קודמות להדליק עם הילדים כי עבד מאוחר וכו'. אפשר להצטרף לשכנות ומשפחה ולהפיק מה שניתן.

לידה זה כבר קטע קשוח ברמה אחרת. מכירה לביאות שכבר ילדו לבד וגם לבד כרגע אחרי עם קטנים. אולי אל תחשבי על זה מעכשיו. אבל כשיתקרב תערכי עם כמה שיותר עזרה. מאמינה שיש לך גדולות. בע''ה יהיה בסדר.

חיבוק ענק ענק. 

ועוד שניים מעליה..

מקווה מאוד שחנוכה לא יהיה הקש שישבור את הגב שלי, כי כל הסיטואציה דורשת ממני כל כך הרבה כוחות שלא חשבתי שנמצאים בתוכי..

ה' ישלח לך כוחות!+++

האמת ממש בא לי כבר לראות את התינוקי שלי...

להכיר אותו...

להיות אחריי לידה...

כמה שוכחים את הקושי🫣❤️‍🩹❤️‍🩹

ועוד בלי הבעל..

מלכה שאת!!

גיבורה בעל כורחה. בול.

שולחת לך חיבוק ענק ומלא כוחות. חברה במצבך לוקחת נערה כל ערב לשעות המאתגרות. ונעזרת קצת גם במשפחה. מקווה שאת מצליחה לבקש ולקבל עזרה כלשהי. 

נמאס לי מהאפרוריות, בא לי אור ושמחה, ריקודים.

על הניסים.

אין לי השנה ילד בגן עם מסיבת חנוכה,

אבל מקווה שביה"ס יקחו את חנוכה צעד קדימה עם הפעילויות.

לגבי הדלקת נרות, מתכננת בע"ה לפחות חלק מהימים להדליק במשותף, לא יודעת עדיין עם מי,

אבל מבחינתי לשים את כולם באוטו לנסוע למקומות ולחזור בערב.

זה חג קליל מהבחינה הזאת שזה לא הרבה שעות, לא אוכל כבד.. ארוחת ערב רגילה וסופגניות.

גם יש מלא יצירות ותעסוקות נחמדות.

ואור הלהבות המרצדות,

יש בזה משהו מרפא לנפש.

אם כבר מלחמה ומילואים לפחות שיהיה את חנוכה לנחמה.

גם אני מתכננת תוכניות שמחות לילדים בעז"ה.

זה חג של אור גבורה ניצחון הרוח ואנחנו נחגוג בעז"ה, נמשיך את הכוח של הימים הנפלאים האלה על עצמנו🙏🙏🙏

חיבוק ענקי ענקי

אם יכול לעזור מצרפת לך הודעה שכתבתי על דרכים למלא עוד קצת את ארגז הכלים שלנו לימי המלחמה,

הלוואי שתמצאי שם אפילו משהו קטן שיכול לחזק 🙏

כאן: למלא עוד קצת את ארגז הכלים שלנו לימי המלחמה - הריון ולידה

את גיבורה ואלופה, גם אם בעל כורחך

וב"ה שהקב"ה יתן לכם כוחות ושמחה ונחת שלמה ורק בשורות טובות בקרוב ממש 🙏

אין לי עצות פרקטיות חוץ מלהגיד שאולי מותר להישבר קצת

ואפשר לבכות ולשחרר את הקושי.

כמובן שאם את מרגישה שזה יותר מידי אז לפנות לעזרה.

אבל את מלא זמן מחזיקה ומחזיקה

אולי אפשר קצת להרפות... ואז לאגור כוחות מחדש.

מותר לך! מציאות בלתי הגיונית!

אני בדיוק במצב שלך! בעלי בעזה, יצא פעמים משמחת תורה, בלי שבת בכלל.

בהתחלה הייתי מפורקת. בכיתי המון (אחרי שהילדים הלכו לישון...) ברמה של בכי לא נשלט באמצע זום של העבודה.

עכשיו מרגישה הרבה יותר חזקה.

תני לעצמך להישבר! תרשי לעצמך לבכות!! נראה שאת צריכה את זה...

תמצאי חברה שאת יכולה לבכות לה, לפרוק לה את הקושי.

תנסי אחרי שהילדים ישנים, למרות שלפי דעתי גם בסדר שהם ייראו אותך בוכה. ותתווכי להם את המצב, גם לך קשה, גם לך עצוב.

לפי דעתי צריך לתת מקום לקושי, לכאב, לגעגוע. אחרי שנותנים לו מקום, יותר קל להיות חזקים אח"כ.

ואחרי שתתני מקום לקושי...

לי מאוד עוזר עכשיו לחשוב רק על ההווה. על בעלי, הוא בחיים עכשיו.

בטוחה שלא פשוט להם, פיזית ונפשית. אבל טוב להם, לפחות ככה אני מרגישה מבעלי. הם עסוקים במלאכת קודש!! סופסוף מוציאים לפועל את מה שהם התאמנו עליו שנים.

אנחנו חלק משמעותי מדפי ההיסטוריה. לוקחים חלק גדול בהחזרת הגאווה של עמ"י. נלחמים את מלחמת הקב"ה!!

לי מאוד עזר, "להוכיח" לילדים שאבא עושה מצווה ממש ממש חשובה, עד כדי כך שהיה מותר לו לסוע בשבת!!

ועוד משהו, תנסי כמה שיותר להקל עליך בשגרה. אני עברתי לחד"פ (גם בהריונות בקושי עשיתי את זה), מרשה לעצמי לתת לילדים ללבוש את אותו בגד יומיים (במידה והוא נראה בסדר...) ולא מתעקשת על דברים שבד"כ דורשים ממני מאמץ. תרשי לעצמך לשחרר!!

ותמשיכי לפרוק כאן!! תמיד יהיה לנו חיבוק בשבילך!

תשמחי על כך שהצלחת לדבר איתו לפני שבוע...

אני מדברת עם נשים של חיילים של בעלי, שהבעלים שלהם לא ייצרו איתן קשר מתחילת הלחימה (גם אחי לא התקשר בכלל..) מסכנות, לא הייתי רוצה להתחלף איתן..

אני נאחזת בכל דבר קטן שאני מקבלת במצב הזה...

אם כן אז את יכולה לבכות עכשיו.

תשחררי, זה חשוב ממש. אי אפשר להחזיק הכל יותר מדי לבד.

אולי תסעי להתפלל בכותל או במקום אחר שתרגישי בו שהלב נפתח?

אם את רוצה אני יכולה להיפגש איתך היום.

לי עוזר להתחזק כרגע בהחזקת גודל השעה.

לשמוע את פקודות הקרב, את הקריאה של הרמטכ"ל.

לא תמיד זה חיזק אותי, זה כלי אחד מיני רבים.

האם יש רב שאת מתחברת לשיעורים שלו?

ממליצים פה הרבה על הרב ראובן ששון.

אני אוהבת לשמוע גם את הרב אריה הנדלר.

אולי הרבנית ימימה?

יש גם הופעות חיזוק. אם אין לך יכולת להכיל מילים אז אולי ניגון ושירה יצליחו לפלס את הדרך ללב ולחזק אותו.

מציעה להיום להכין מרק מחמם מפנק ומנחם.

להדליק בויילר לאמבטיה טובה.

אם תרצי תכתבי לי מאיפה את בארץ, אוכל לשלוח לך אירועים לנשות המגוייסים, זה ממש חשוב להיטען כדי להחזיק גם מול הילדים.

ומותר גם לשתף את הסביבה שקשה.

אפשר לבקש מחברים של הילדים שיזמינו אותם.

בע"ה תזכו להחזיר להם בשמחות.

עכשיו זה הזמן להיעזר בסביבה.

חיבוק גדול גדול 🤗❤️😘

אני לא במצבך- בעלי לא בעזה ויוצא יותר..

ועדיין נשברתי כבר מאה פעמים

במיוחד ביום שהולך חזרה

אני לא יודעת לענות

רק אומרת אם זה מעודד

שגם אם נשברים

יש אחר כך

איכשהו בסוף נאספים

את לא חייבת להיות תמיד חזקה!

אני הכי לא אוהבת שאומרים לי "את גיבורה וכו", לא בחרתי בזה והייתי מעדיפה לוותר על זה...

מותר לך להתפרק ולבכות, תמצאי חברה או דמות אחרת לספר לה ולשתף. זה ממש חשוב!

תנסי להקל על עצמך במה שאפשר, לקחת עזרה, כל דבר עוזר.

כותבת לך בתור אחת שמממממממש קשה לה לבקש עזרה ומממממממש רגילה להסתדר לבד, אל תישארי לבד.

כל עזרה שמציעים לך (ומתאימה לך כמובן) - תקחי! ואל תתעסקי בשאלה אם זה מתוך רחמים או רצון אמיתי.

בעזרת השם יהיה טוב 💕

זה באמת כל כך קשוח.

הדרך להיות חזקה באמת היא לתת לעצמנו להשבר נכון לפעמים❤️

להחזיק חזק זה לא אנושי

אחרי הדמעות יש הקלה

תבכי תרוקני תשברי-

ואחר כך תבני את עצמך מחדש.

אני אומרת שכל המערך הזוגי משתנה עכשיו עם המלחמה

זה מציאות קשה ומאתגרת

וצריך למצוא מנוחה לפעמים

להפסיק לחשוב על זה.

כמה שהגעגוע שורף

והרצון להרפות בוער

ומצד שני הכאב הנורא והשמחה שהבעל שותף בדבר כזה גדול

זה קשה

זה גלים

פעם נמצאים בגאות ופעם בשפל.

תתחזקי שאת לא היחידה

תשברי תבכי

ותתחזקי

המלחמה בנויה מהמון חזיתות

ואנחנו לבד במערכה

הם שם מתחזקים מהכח של הביחד ומהאנרגיות של העשיה המשותפת

אנחנו בודדות מאוד מאוד.

בהצלחה

(בלי עין הרע) זה אזור נתניה, חדרה, קיסריה, פרדס חנה.

אם זה רלוונטי לך, מבחינת אזעקות גם השומרון, אולי גם הבקעה

מתאים לי דוקא

סליחה..

אני יודעת שיש צימרים באזור של יו"ש, אבל לא ממש מכירה, אולי הר ברכה. 

ואני יודעת שיש בקיסריה וילות אירוח / צימרים. מן הסתם גם בכל מיני מושבים ליד נתניה

איזור שקף, שומריה, נטע, בני דקלים, אליאב.

יש כמובן קולות של מטוסים. אבל חוצמיזה שקט.

סבבים קודמים היו להם הרבה אזעקות, ב"ה שקט להם עכשיו...(טפו טפו)

אבל עדיין החזירו אותם יחסית מאוחר...(יחסית למרכז לדוגמא שבסבב הזה יש יותר אזעקות)

וחלקם לא חזרו. אז לא היה אפשרי לפתוח מוסדות לימוד כשאין צוות.
 

ובהתחלה בכל הארץ לא למדו.

(ואני בכלל לא מהאיזור. רק מכירה. )

כי לא היו צוותים במרכז כי חלקם שייכים לאזור לכיש, ולילדים שלהם לא היה מסגרות.

זה שרשרת כזאת שהיא בעייתית...

לא חושבת שפיקוד העורף מוציא הנחיות לפי האם יש אפשרות מערכתית -ארגונית לפתוח או לא..הם מסתכלים נטו מבחינה בטחונית

ולא ברור לי אם לא היו שם אזעקות למה לא פתחו

מרחב לכיש הוא בתוך ה40 קמ מרצועת עזה

חלקו באמת מטווח יותר(למשל יד בנימין) וחלקו פחות עד בכלל לא(ישובי מערב לכיש- אלה שמוריה כתבה) אבל פקע"ר עובד בגושים ולא לפי ישובים

ולכן כל מרחב לכיש היה מוגדר צהוב למרות שהיו בו חלקים שהיו בטוחים עוד הרבה לפני...

ואיזור בית שמש גם היה בעייתי בחלק מהימים.

לא פתחו.
 

וגם בקריית גת היה רק בשבת ההיא. ואחכ לא היה ולקח זמן שפתחו.

אני לא נמצאת בהערכות מצב. אין לי מושג מה כל הסיבות.

לכיש זה מרחב ענק.

דיברתי על צד מאוד ספציפי בלכיש.

העיריה/ המועצה יכולים להחליט אחרת בהתאם למצב אצלם.

לגבי שפלת יהודה, מצאו כמה "אורחים" לא רצויים שעשו דרכם מהדרום לכיוון חברון/ ירושלים.

ב"ה עכשיו כבר בטוח מהבחינה הזאת.

אולי טבריה יותר

ואזור פרדס חנה- חדרה- חריש וכו

ואזור  לכיש כמו שאמרו פה.. אני לא מכירה את הישובים בדיוק

זה לא איזור רגוע במיוחד, יש שם דיי הרבה אזעקות מכיוון לבנון..

הייתי הולכת לאיזור חדרה-נתניה אני חושבת

או דרומה לכיוון ירוחם, מצפה רמון, ערבה...

אולי גם שומרון, ממש רגוע פה אבל מי שלא רגיל לערבים אולי יהיה לו פחות....

זה איזור לחימה כרגע

אם כבר צפון אז איזור טבריה שקט

וכמו שכתבו לך איזור השרון

יו"ש אין אזעקות אבל מצב בטחוני מתוח

סליחה.. הייתי חייבת.

זה באמת פתרון יעיל תכלס אבל אפעס, פחות רלוונטי היום

בדיוק הוצאתי מהמכונה כמה בגדים שזקוקים לשמש...

אז אני מניחה אותם בצד, ובהזדמנות אתלה בשמש.

דרך אגב, אפשר גם בתוך הבית במקום שמקבל שמש מהחלון, ואפשר גם בשמש חורפית שמפציעה לזמן קצר.

ואז לכביסה.

עובד לי לפעמים

בגדים שהתלכלכו מפירות לא יורד לי,

ניסיתי סבון כלים, אורקסיגן, מסיר כתמים, שמש, הכל הכל ושום דבר לא עבד🙄

כ"כ אוהבת גשם בד"כ...

בעלי בדיוק סיפר לי מה עבר עליהם בגשם בתחילת השבוע שעבר.. לא יכולה לדמיין מה קורה שם עכשיו😖

הם בטח שוחים בים של בוץ🥴

היתרון היחיד שיש לגשם בתקופה הזו, זה שהכבישים יותר בטוחים מבחינה ביטחונית 🤷

אני דווקא אוהבת חורף

תמיד הגשם משמח אותי נורא

ועכשיו אני רואה את הגשם

השמחה עולה מעצמה אוטומטית 

ואז ישר יורדת

קשה לי ממש לחשוב על החיילים במצב הזה

אבל שתדעי ששיתפתי את בעלי שאני דואגת להם שהם ככה בקור ובגשם והוא אמר שדווקא זה מצוין להם והסביר שהחמאס ממש לא מצוידים להילחם בגשם ושכל התשתיות שלהם שבורות והם ייסבלו הרבה יותר מהחיילים שלנו שמאומנים להילחם בכל מזג אוויר אפשרי. אז מסתבר שאצל הפלוגה שלו לפחות הם ממש שמחים מהגשם🤷

שיהיה מדוייק לנו, שירד רק בשטחים פתוחים שאין בהם חיילים ושהתבואה תגדל לברכה,

ושכל התפילות שלנו יתגשמו לברכה.

הקופה

ואז הוא הכניס את ההפניות הנדרשות

אולי תלכי להמטולוד בקופה עם ההפניות שההמטולוג האחר נתן לך?

כנראה שזאת שפה של המטולוגים 

אז מסתבר שכן עשיתי!

ופשוט לא הדפיסו לי את כל התוצאות...

מסכן ההמטולוג, שיגעתי אותו

(בה הכל תקין בסדרת בדיקות הזו... אבל קיבלתי היום עוד תוצאה מוזרה בתחום אחר שמצריכה בירור

בא לי כבר שההריון יהפוך למשעמם)

הגיוני מאוד. אבל כדאי לחשוב באילו דברים קטנים אתם כן מצליחים להיעזר באחרים. אבל הגיוני שבסוף בסוף, זה את והוא... הכי לעומק, הכי מבינים... 

ואני שלו

אהל בעיניי הגבול עובר האם זה כבר תלות או לא?

האם את יכולה בלעדיו?

האם יש לך עמידה עצמאית?

המלחמה הזו חידדה אצלי את החשיבות של בעלי בחיים שלי, את ההשלמה שלו לחיים שלי

כמה אני לא רוצה להתמודד עם החיים בלעדיו, כמה הוא טוב לי ואני לו

אבל גם גיליתי שאני יכולה בלעדיו

לא רוצה! אבל יכולה!

זה דקויות חשובות בעייני

אפשר לשאול איך יוצרים את המצב הזה בין בני הזוג?

אני מחפשת להעמיק את זה אצלנו

לי זה נשמע הרבה יותר מבריא

@מקרמה מופנה גם אליך

יצאנו לא מעט זמן לפני החתונה.

הרבה לפני שידעתי שאני מאוהבת בו ידעתי שאני יכולה לסמוך עליו ולהשען עליו ושהוא נשמה טובה שבחיים לא יפגע בי בכוונה (לקח לנו הרבה זמן להתאהב...)

אני חושבת שזה שילוב של השקפת עולם על איך אנחנו רואים זוגיות, אופי, ורמת אמון.

אני מאמינה שהזוגיות שלנו היא פלא ונס

ושאנחנו באמת באמת ברי מזל שמצאנו אחד את השני (התחתנו מעל 30)

אני רוצה מאוד לקוות שאנחנו לא יחידי סגולה- אבל זה ממש מרגיש ככה (ואולי זה חלק מהגורמים, לאו דוקא שאנחנו באמת כאלו- אלא שאנחנו מרגישים ככה)

אם היה לך צורך, היית יכולה לרקום קשרים נוספים?

אם כן, אז אין בעיה.

אם לא, אז את בבעיה.

נגיד פעם היה מקובל אצלנו לבוא לחתונות בזוגות וכשבעלי לא יכל לבוא הרגשתי נבגדת.

היום הרבה יותר מקובל שכל אחד הולך לחתונות מהמעגל שלו.

וואלה, הרבה יותר קל ומשחרר.

אז בסוף זה עניין של תפיסה.

זה כמו שאני אשאל אם זה בעיה שיש מרכיב מאכל מסויים שאני לא סובלת.

כל עוד יש לי אוכל אחר ואני מסתדרת אז אין בעיה.

ביום שלא יהיה לי אוכל אחר אהיה בבעיה רצינית ואאלץ להתמודד ולאכול את זה.

אני חושבת שזאת בעיה להתחיל ליצור קשרים כשאת במצב שצריך תמיכה ולכן כדאי לשמור על איזשהי רמה מסוימת בסיסית של פוטנציאל לקשר.

נגיד לשלוח מזל טוב בתאריכי יום הולדת,

להגיב בסמיילים על תמונות והודעות בווטסאפ.

אז בהכי פשוט למשל אצלנו אין לי בכלל קשר ביומיום עם הקהילה, אבל עצם זה ששילמנו שנים דמי חבר אז אני בהגדרה חלק מהקהילה ועכשיו במלחמה חיזקתי יותר את הקשרים.

מתקשרים אלי אנשים שלא בטוח שאני אזהה אותם ברחוב (כי בווטסטפ יש להם תמונות של הנכדים אז לא בהכרח יודעת מי הם)

ברור שזה לא תמיכה נפשית ולא קרוב למשענת. אני קצת מכריחה את עצמי לשתף כי זה ממש לשתף אנשים שהם זרים מבחינתי, אבל משבוע לשבוע הקשרים מתחזקים איכשהו.

(וכנראה ידעכו שנחזור לשגרה)

כרגע זה עוזר לי אז משקיעה אנרגיה בפיתוח הקשרים גם כשלא זורם. למשל כששואלים מה שלומך אני עונה תשובה שמי ששאל יודע לאן לקחת את השיחה אם ירצה אז זה מאריך את ההתכתבות מהודעה סתמית אחת לכמה הודעות, וככה נכנסים לתודעה של אנשים.

נגיד אתמול ההורים שלי היו אצלנו אז סיפרתי שאני מתכננת להציע למתנס לארגן ערבי הדלקת נרות חנוכה לילדי המגוייסים.

זה נכון, אבל המטרה הסמויה של השיתוף הייתה להציף את העובדה שנשמח להיות מוזמנים לאירועי הדלקת נרות חנוכה ולא לעבור גם את זה שוב לבד.

אז מתחילה לזרוע את הזרעים כבר מעכשיו..

זה מעייף אבל בסוף כשיהיה לנו כיף ואראה את הילדים שמחים ומבסוטים גם בלי שאני אצטרך לשמח אותם בעצמי כל הזמן, זה ישתלם.

אז אין לנו חברים שהקשר איתם חזק בשגרה שברור שיזמינו להדלקת נרות, אבל יש שכנים וקהילה עם קשרים בסיסיים ביותר שניתן לחזק בעת הצורך.

בעלי אמנם לא המשענת שלי, בד"כ אני המשענת של עצמי (יש תחומים שהוא יודע לתמוך אבל יש תחומים שלא, נגיד אחרי הלידה הרגשתי שאני על סף דיכאון אז בניתי לעצמי תוכנית תמיכה שהוא היה חלק נכבד ממנה אמנם, אבל לא יכולתי לסמוך עליו בעיניים עצומות שאם אני נופלת הוא יתפוס אותי)

אז במובן מסויים אני גם מתמודדת עם יצירת רשת תמיכה אלטרנטיבית.

אבל ברור לי שגם אחרי המלחמה אני לא טיפוס של החזקת קשרים קרובים לאורך זמן ולא רואה בזה מטרה.

אולי זה נקרא כשל חברתי, לא בדיוק אכפת לי מההגדרות.

לי אין משענת מלבד עצמי. אני כן נעזרת בבעלי אבל בבקשה מפורשת ומדויקת שלי, אם אני לא אסביר בצורה מפורטת הוא לא ידע לתמוך.

מהסביבה ומחברות אני לא מצפה לעזרה או תמיכה, כי רוב האנשים לא יודעים או לא רוצים לתת. אם אני מקבלת זה בונוס נחמד.

שהאחריות של ההתמודדות כולה עלי.

מהצד השני זה יצר מצב שאני מסוגלת להתמודד עם כל דבר שמגיע.

לפעמים יש זמנים בהם אני מתקשה להיות המשענת של עצמי או להסביר לבעלי איך לתמוך ואז אני נשברת. אבל גם בזמן משבר אני יודעת שיגיע הרגע שאני אצליח לעזור לעצמי ולהסביר את עצמי טוב כדי לקבל עזרה.

ככל שאני עוברת קשיים ומשברים אני חזקה יותר ויש לי כלים רבים יותר להתמודדות עכשווית ועתידית.

בעלי בצבא ואני מרגישה שאני מתמוטטת

ולא מסוגלת לבקש עזרה

וגם כשמבקשת מתאכזבת מאודדדד

שבעלי לא היה נוכח פיזית ולפעמים היה נוכח פיזית אבל לא רגשית, למדתי להתמודד בלעדיו. זה היה קשה מאד להסתגל למצב כזה, אבל זו תפיסת המציאות שלי, מתמודדים עם מה שיש.

אלו היו תקופות לא פשוטות בכלל ולפעמים עם מחירים כבדים, אבל מכל תקופה קשה ומכל משבר אני לוקחת איתי משהו, לומדת משהו חדש, או משהו פרקטי או משהו לנשמה.

כי זו הבניה וההתפתחות האישית, המשברים והקשיים שצמחנו ונצמח מהם.

שיהיה לאישה קושי כשבעלה לא נמצא, זה האדם הכי יקר בעולם עבורך והוא השותף שלך לכל העניינים.

זה ששאת מרגישה בחסרונו זה דבר חיובי בעיני,

אלא שכמובן את גם צריכה לתפקד...

אז בהתחשב בזה שהקב''ה זימן לך את התקופה הזאת אולי את יכולה לנסות להיבנות ממנה

למצוא איך את בונה בעצמך מקום חדש, שמגלה בך את הכוחות העצומים שיש בך ולומד להשתמש בהם.

וזה לא יחליף אותו

זה רק יעמיק ויגדיל את הקשר בינכם.

רוצה לסייג שאני לא באה להפחית מהקושי בכלל,

אני בטוחה שזה קשה נורא ואני מעריצה אותך על ההתמודדות!

אם נקודת המבט הזאת לא נכונה לך, תזרקי לפח

רק שלפעמים בזמני קצה כאלה הקושי כל כך גדול שרק גדילה למצב אחר עוזרת להתמודד איתו.

ובכל מקרה, שולחת חיבוק

במיוחד את הניסוח שלך.

לקחתי לי! ❤️

יש מה שמתאים לכם

כמובן מחריגה מצבי אלימות למינהם שהם כמובן רעים בהגדרתם.

כל זוגיות משתנה לפי האופי של בני הזוג

אם המצב הזה לא מפריע לך או לא אז אין בזה בעיה בעיני.

אבל לדעתי זה עלול ליצור תלות

שזה לא משהו רע בהככח, זה חלק מהרבה מערכות יחסים. אבל זה תלוי.

אם זה פוגע ביכולת שלנו לנהל את הרגשות שלנו ולווסת אותם לבד - זה בעיניי פחות טוב

אני לימדתי את עצמי לווסת את הרגשות שלי ללא צורך בגורם חיצוני אנושי

כשאני כבר משתפת,זה כמעט תמיד בדיעבד אחרי שניהלתי מערכה עצמית מול התסכול/ עצב/ פחד/ כעס אחרי שאני מבינה מה הפתרון, או כשאני מוכנה או צריכה לקבל זווית אחרת, אבל לא בזמן שלבערת רגשות אלא תמיד כשאני אסופה. זה לא אומר שאני לא מקבלת חיזוקים מבחוץ. אני כן, ובאמת אני משתפת בסופו של דבר גם בשביל זה, אבל אני לא נשענת על זה ולא תלויה בזה

מבחינתי, אף אחד לא מבין אותי יותר טוב מעצמי . והרבה פעמים לא בא לי לפרשן את עצמי ולהסביר למה הרגשתי ככה או למה נהיה לי עצוב. אז אני מעדיפה לא 'לחפור' בזה מול אחרים

אם אני צריכה חיבוק - אני מבקשת

אם אני רוצה להתאוורר - אני אומרת

רוצה לשמוע דעה אחרת - כנל

ז"א, אני משתפת בדיעבד ברגשות ובפן הפרקטי בזמן אמת. אבל לא משתפכת בפני אחרים

זה שמור לי ולהקב"ה 

זה נפלא שהוא המשענת שלך

פחות נפלא שאת המשענת שלו

לגבי הכשל החברתי, בעיני מאד טבעי ולגיטימי ובריא

שהבן זוג הוא האדם הכי קרוב נפשית והוא הכתובת הראשונה.

האם יש לך קשרים חברתיים מעבר לזה? נשמע שכן אם דברתן על זה

יחסי זכר-נקבה -משםיעמומקבל

יכולים להיות נוכחים וחיים גם ככה

זה לא סותר בכלל

אפשר שהיא תהיה המשענת שלו נגיד מבל

חינה נפשית או רגשית

והקב''ה המשענת שלו מבחינה רוחנית נגיד

והוא עצמו המשענת של עצמו מבחינה ערכית או אישיותית

וכו

יש מימדים שונים בתוכנו

ולהשען זה לא אומר

לא להיות

זה רק להתמך

מה זה אומר, אבל בגדול לא מעט פעמים כשיש קשר של נשען של האיש על אשתו זה פוגע גם בקשר הזוגי ברמה מסויימת, וגם ביכולת שלה להביא את עצמה ולהצמיח את המקומות הנשיים שלו,

וגם ביכולת שלו להיות משענת עבורה.

ובטח ובטח משענת נפשית ורגשית.

את זה אני כותבת מנסיון והיכרות עם מקרים וסיפורים כאלה.

יש בזה משהו שנראה ולפעמים גם מרגיש קשור וקרוב

אבל הדינמיקה ביחסים היא לא דינמיקה שבריאה ליחסי זוגיות בין איש לאישה.

גם אני חשבתי פעם כמוך, ועם השנים והנסיון גיליתי שזה מאד מאד לא בריא ולא מדוייק.

אז אם זה לא המקום אל תעני

אבל מהי הענקה בריאה של האישה לבעלה?

כי אני כן חושבת שגם האישה צריכה ורוצה להעניק לבעלה 

מתוך מילוי שהיא מקבלת ממנו

כמו שלבנה מאירה כשהיא מוארת מהשמש

הענקה שמגיעה מתוך מלאות ושפע ולא מתוך החסרה

שיכולה להעיק.

אני כן חושבת שאמורים להיות עוד אנשים בעולם לשתף או להתייעץ או לבקש עזרה.

תלוי באיזה תחום כמובן,

אבל בעיקרון- כן. שיהיו עוד אנשים לפנות אליהם בכל מיני מצבים.

אחרת זו אינטנסיביות רגשית גבוהה בתוך הקשר הזוגי ותחושה שבלי בעלי אני לבד וחסרת משענת או כתובת לחלוטין

לשמור על קשר

לא תמיד טוב לספר על הזוגיות שלך לחברות. בטח לא לקבל ביקורת מהן על הזוגיות שלך. הן לא אוביקטיביות הן לא מכירות בדיוק את הדינמיקה שלכם ולא מכירות לעומק את בעלך

לא יודעת אם זה קשור  ספציפית למקרה אבל יכול להיות מצב שלחברה יש בעיות בשלום בית ובאופן לא מודע היא עונה מקנאה

אם טוב לך ולבעלך אז כנרא  שהכל בסדר ואם את מרגישה שמשהו חסר מציעה להתייעץ עם איש מקצוע או מישהו מהמשפחה שאת סומכת עליו.. אמא אבא חמות..

שיתוף עמוק על הזוגיות עם חברות לא נכון בעיני.

אם צריך אז עם דמות אחת אמינה או אשת מקצוע

שהכל בסדר ביכולת החברתית שלך

נשמע שזכית בזוגיות שהיא גם חברות טובה ואינטימית

אשרייך

ממה זאני יודעת גלולות הנקה כדרי להתחיל אחרי טהרה דווקא

אם לא - גלולות משולבות ניתן לקחת שלושה שבועות או שבועיים אחרי לידה מנסיוני, מציעה להסתכל בעלון

אני עשיתי את זה לפני בדיקה

אני רוצה להתחיל עם מדבקה זה על אותו עיקרון כמו גלולות נכון?

יואי מעולה שאפשר לקחת כזה מוקדם 

לא יודעת אם היפראקטיביות, אבל אולי משהו בוויסות החושי, שזה בהחלט יכול להיות מגיל קטנטן.

אם מדובר בזה - אז אפשר להתייעץ עם מרפאה בעיסוק.

(וחיבוק מבין ביותר... הקטנה שלי גם הייתה עצבנית באופן חריג בשנה הראשונה לחייה, וזה היה מתסכל מאוד לשמוע מאחרים שזה נורמלי ואני רק צריכה לקבל את זה בטוב... ואני ידעתי שזה לא נורמלי, כי היא הרי לא הראשונה שלי... גילינו שיש לה לשון קשורה בסוף... ב"ה עכשיו היא כבר הרבה יותר רגועה. אם כי אני גם חושדת בקושי כלשהו בוויסות חושי, כי היא הרבה מחפשת מגע אצלי, ובצורה די אגרסיבית...)

הוא גם לצד לרוץ בגיל 10 חודשים.

עבר לו אי שם באמצע היסודי כשהתחיל להפעיל יותר את השכל ופחות את הגוף.

בתחום הויסות החושי לקבל רעיונות לווסת קצת.

גם אם זה היפר אין לזה משמעות או טיפול בשלב הזה בכל מקרה.

נשמע מתוק, מלא חיים ומעייף...

יש היום מודעות מאד גבוהה לאבחנת-יתר. 

בואי נסתכל על זה רגע- מה המטרה בלתת לזה שם?

יש לו צורך בתנועה ובפעילות.

נמרץ ומלא אנרגיות.

זה צורך שלו, שכשלא מסופק מקשה עליו וכתוצאה מזה עליך.

הייתי משתדלת להוציא אותו מדי פעם לג'ימבורי, ובכלל לצאת פעם ביום לפחות מהבית (בהנחה והוא בגן כלשהו)

לבדוק אם עיסוקים תחושתיים (ברבצק, חול קינטי) מרגיעים אותו.

מה זה משנה בגילו איך קוראים לזה?

זה לא שיקבל טיפול- לא תרופתי ולא קוגנטיבי.

הדבר היחיד שאת יכולה לעשות זה לנסות בתנאים האפשריים לתת לו את הצורך שלו.

בעיני המטרה היחידה של אבחון היא לתת טיפול מותאם יותר.

אם היית אומרת שאת חושדת שזה קושי בוויסות חושי (אגב נשמע לי הגיוני, גם אם לא כקושי יחיד) הייתי אומרת לך להתיעץ עם מרפאה בעיסוק

אבל אבחון של קש"ר בגיל הזה לא ייתן לך כלום.

אגב גם לויסות חושי לא תקבלי עכשיו טיפול, מקסימום הנחיות איך להקל עליו.

בגיל שלוש אם עדיין תחשדי והקושי יאתגר תשקלי לפנות לאבחון.

גם לי נראה שמה שצריך יותר זה מיקוד בויסות חושי

ולא מאבחנים קשב לפני גיל 3-4 + וגם לא מתחילים טיפול קוגניטיבי..

לויסות בגיל הזה בעיקר יתנו לך טיפים לגירויים מותאמים וכו.

סתם אולי רציתי קצת להרגיע את עצמי.. אין לי שום בעיה עם הגדרות כאלה ואחרות להפך לפעמים שנותנים שם למשהו זה נותן שליטה וכיוון של דרכי פעולה

וודאי שאין לי כרגע מה לעשות גם אם יש זה נופל על הגדרה כזו או אחרת אבל זה פחד סמוי כזה של היצר הרע

כרגע אני דיי מאותגרת ומודה שגם עייפה

לקחתי את הרעיונות של כולכן לתת לו יותר מרחב להוציא אנרגיה , על אף ששוב זה לרוב פה לא אפשרי לצערי

רוצה כבר לבית

אין לו הפרעת קשב

הייתי מסתכלת בגינה בעיניים משתאות על אמהות שמחזיקות את הילדים שלהם בידיים

אצלנו לא היתה מציאות כזאת

הוא היה יוצא מהעגלה לבד

יוצא מכסא הבטיחות באוטו

אי אפשר היה לקשור אותו

אי אפשר להחזיק אותו

רק כשהוא היה חולה הייתי יכולה לחבק אותו והוא היה מניח עליי ראש

וזהו, הוא לגמרי בריא ושמח ואין לו שום היפראקטיביות או בעיה אחרת והוא בן 17 היום

עדיין פעלתן מאוד או שרגוע יותר?

יכול לשבת או תוסס?

ממש מסקרן אותי איך זה מתבטא כשהם גדלים

אין לו שום סימנים לא של קשב ולא של היפראקטיביות

ולא פעלתן בכלל

לדעתי זה באמת מה שטראקו אמרה בגלל התקפי האסטמה והסטרואידים

וגם עדיף לך שזה לא יהיה זה, כי אין שום תמיכה ואם זה ברמה קשה ידרשו בביה"ס שיקח תרופות, כן גם בגיל קטן מאוד.

יש לי תאומים, ראשונים לא ידעתי מה זו התנהגות חריגה קודם. שניהם מאוד פעלתניים, במעון היו אומרים לי שהם לא יושבים לרגע..

תמיד חשבתי טוב אז אם יש להם ADHD נתמודד כשיגיע הזמן. אחד אובחן עם משהו שונה.

 ממליצה לך לפנות לאיבחון בהתפתחות הילד. זה יכול לקחת חצי שנה- שנה. אבל ככה תוכלי להתאים לו מסגרת מתאימה כמה שיותר מוקדם למקרה שצריך.

ואולי זה באמת רק היפראקטיביות (זה תדעי רק בהמשך, כמו שאמרתי רק מגיל 5-6 מאבחנים. אבל אם זה ברמה קשה גם בגיל 3 יכולים לדרוש טיפול תרופתי בגן...) או אולי זה רק וויסות חושי....

אבל הכי טוב יהיה לאבחן ולתת טיפול מתאים

ברק דוקא יש אנזימים שאמורים לשמור עלינו מפני כניסה של יצורים.

בכל מקרה זה נקיון או חיטוי, זה הרגל אימהי (אני לא אוהבת) למתי שאין איפה לחטא

לתינוק קטן בהרתחה

אח"כ סבון

לזה גם בין הרופאים

באופן כללי בריא לילד להחשף לחיידקים של אמא ואבא ובמילא זה בלתי נמנע גם בלי לקק את המוצץ.

תיאורטית במים יכולים להיות זיהומים מסוכנים יותר ואין יכולת לחטא ולרוק יש יכולת להשמיד זיהומים טוב יותר ממים.

מצד שני יש וירוסים וזיהומים שמדבקים רק במגע ישיר של רוק אז לשיקולך.

בכל אופן אם המוצץ נפל על המדרכה זה לא באמת משנה ואם הוא נפל על רצפה של בית חולים במילא חייבים להרתיח

המוצץ נופל הרבההה

בפה יש מיליון חיידקים

לגבי מישהו אחר אז בכלל לא, יכול להיות שם כל דבר

מה היא צריכה את הרוק שלי בפה שלה?

כשפיצקים מרתיחים

יותר גדולים שוטפת במים את הלכלוך (אלא אם כן נפל בחוץ)

וכשמתחילים לזחול וללקק את הרצפה מוותרת על שטיפה (אאכ נפל בחוץ כנ"ל)

לנקות בפה שלי.

כי מערכת העיכול שלנו ובמיוחד הפה זה המקום הכי לא סטרילי והכי מלא בחיידקים.

מערכת העיכול בנויה להתמודד עם החידקים בעזרת הגנות שונות (חומציות הקיבה ועוד) והתינוק יתקשה להתמודד על כל זה.

ממש עדיף לשטוף במים.

בע"ה שתהיה לך לידה קלה ותינוק בריא!!

ממליצה ממש לקחת קורס הכנה ללידה רציני, זה ממש ממש משמעותי

וכל הכבוד שהלכת לסיור!

אפשר ללבוש חולצה קצת ארוכה, המיילדת רוכנת לידך על המעקה כזה..

אפשר להיכנס רק מפתיחה 4,5 כזה נראלי

צריך עוד קריטריונים שאין סיכון מיוחד וכאלה...

בהצלחה גדולה!!!

תודה!

קודם כל צריך היסטורית לידות תקינה, הריון תקין. שקיפות וסקירה אחת לפחות.

עד פתיחה 6 לא נכנסים למים. עד אז הייתי במקלחת ועל כדור פיזיו..

כשנכנסתי למים ישבתי על הברכיים ונשענתי על הקצה של האמבטיה. הייתה תומכת אחת שעשתה לי עיסויים בגב בזמן הצירים והמיילדת החזיקה את המוניטור. ביציאה של התינוק הן התכופפו למים..

ממליצה לעקוב אחרי יעל גריינר בפייסבוק היא נותנת שם המון תרגילים וטיפים..

בגדול-להיות בתנועה,בצורה אנכית ולא שכיבה,במנייןן אה סימטריים (רגל אחת גבוה מהשנייה לדוג') סיבובי אגן, קולות נשיפה נמוכים

במקלחת לכוון את המים החמים לאיזור הכואב בגב או בבטן.

לשים שירים מרגיעים..

אפשר גם להיות בלי כלום, או עם בגד שלך.. מה שנוח לך..

כשיוצאים המיילדת עזרה לי להוריד את החלוק הרטוב להתנגב  וישר כיסתה אותי בשמיכה.. 

נראה לי אני עונה על כל התנאים.

עזרת לי

הם מכניסים מפתיחה 6 למים אני הגעתי לבית חולים עם פתיחה 6 אז הכניסו אותי ישר למים.

במים השתמשתי בדוש לכיוון האזור שכאב נעזרתי גם בכדור טניס ללחיצות על הגב (ספציפית בלידה הזאת לא הרגשתי צורך שמשהו אחר יעזור לי בלחיצות וכו). בזמן הציר נשענתי עם הראש על הצד של הגקוזי (שמתי שם מגבת שיהיה יותר נוח) כל ציר בצד אחר כדי שתיתברג יותר טוב (זאת הייתה הצעה של המיילדת שראתה שאני נוטה כל הזמן לצד מסויים).

לא בדקו לי בכלל פתיחה במים המיילדת פשוט אמרה לי להתחיל ללחוץ כשאני מרגישה צורך.

שמו לי מוניטור במים כל הלידה זה לא הפריע לי.

אני לבשתי גוזיה וזהו הרגיש לי די סבבה האווירה הייתה אינטימית החדר היה חצי חשוך והמיילדות שמרו על שקט.

המיילדת לא יוצאת מהחדר בכלל היא איתך מהרגע שאת נכנסת למים.

אלא אם כן היה דימום קודם.

אם אסורים נראה לי שחולצה רחבה זה גם סבבה.

הייתי תחת השגחה מלאה ומחוברת כל הזמן למוניטור כך שידעתי שעל כל דבר הכי קטן יוציאו אותי מהמים ולא יקחו סיכון.

הייתה חוויה ממש מיוחדת ופסטורלית.

צריך שיהיה פנוי אבל ממה שהבנתי כל המיילדות עברו הכשרה ללידת מים אז יש סיכוי גבוה שיתאפשר (בלידה לפני זה באסותא ביקשתי ואז הייתה רק מיילדת אחת שידעה לילד במים אז הסיכוי לזה היה נמוך ובאמת לא היה אפשרי).

ביקשתי במיון איך שמגיעים לקבלה.