פורום הריון ולידה (עמוד 796)

צריך להיות בבית בשעת ההדלקה? ומה אם אני בעבודה עדיין?

למרות שכשחושבים על זה הצהרון במילא עד ארבע ולא ארבע וחצי.

אז לא צריך חנוכיה לכל אחד, כולם יכולים לצאת ידי חובה בהדלקה של מישהו אחד, במיוחד אם מדליקים עליהם בבית...

מצטערת אשאין לי תנחומים

לא מסוגלת בכלל לדמיין את הזה

מרגישה שרק אמרר בבכי מול ילדים

וזה כזה בודד

ואין לי פה עם מי להיות

כולן עם הבעלים

ודכאון

מזה..

בדרך כלל בשלב הזה של החודש הבית מלא ביצירות של חנוכה ובאווירת חג.. עכשיו יותר לכיוון אווירת נכאים, והחורף הזה והחושך לא מוסיפים..

ולשים שירים ולרקוד ולמלא את הבית בשמחה ואור 

זה תלוי בנו

אבל מצד שני...

כאלה תפילות מעומק הלב מול הנרות...

יהיה עוצמות של תפילות בשמיים..

גאולההההה

חנוכה זה ביאוס באמת.  אבל כן יצא לי שנים קודמות להדליק עם הילדים כי עבד מאוחר וכו'. אפשר להצטרף לשכנות ומשפחה ולהפיק מה שניתן.

לידה זה כבר קטע קשוח ברמה אחרת. מכירה לביאות שכבר ילדו לבד וגם לבד כרגע אחרי עם קטנים. אולי אל תחשבי על זה מעכשיו. אבל כשיתקרב תערכי עם כמה שיותר עזרה. מאמינה שיש לך גדולות. בע''ה יהיה בסדר.

חיבוק ענק ענק. 

ועוד שניים מעליה..

מקווה מאוד שחנוכה לא יהיה הקש שישבור את הגב שלי, כי כל הסיטואציה דורשת ממני כל כך הרבה כוחות שלא חשבתי שנמצאים בתוכי..

ה' ישלח לך כוחות!+++

האמת ממש בא לי כבר לראות את התינוקי שלי...

להכיר אותו...

להיות אחריי לידה...

כמה שוכחים את הקושי🫣❤️‍🩹❤️‍🩹

ועוד בלי הבעל..

מלכה שאת!!

גיבורה בעל כורחה. בול.

שולחת לך חיבוק ענק ומלא כוחות. חברה במצבך לוקחת נערה כל ערב לשעות המאתגרות. ונעזרת קצת גם במשפחה. מקווה שאת מצליחה לבקש ולקבל עזרה כלשהי. 

נמאס לי מהאפרוריות, בא לי אור ושמחה, ריקודים.

על הניסים.

אין לי השנה ילד בגן עם מסיבת חנוכה,

אבל מקווה שביה"ס יקחו את חנוכה צעד קדימה עם הפעילויות.

לגבי הדלקת נרות, מתכננת בע"ה לפחות חלק מהימים להדליק במשותף, לא יודעת עדיין עם מי,

אבל מבחינתי לשים את כולם באוטו לנסוע למקומות ולחזור בערב.

זה חג קליל מהבחינה הזאת שזה לא הרבה שעות, לא אוכל כבד.. ארוחת ערב רגילה וסופגניות.

גם יש מלא יצירות ותעסוקות נחמדות.

ואור הלהבות המרצדות,

יש בזה משהו מרפא לנפש.

אם כבר מלחמה ומילואים לפחות שיהיה את חנוכה לנחמה.

גם אני מתכננת תוכניות שמחות לילדים בעז"ה.

זה חג של אור גבורה ניצחון הרוח ואנחנו נחגוג בעז"ה, נמשיך את הכוח של הימים הנפלאים האלה על עצמנו🙏🙏🙏

חיבוק ענקי ענקי

אם יכול לעזור מצרפת לך הודעה שכתבתי על דרכים למלא עוד קצת את ארגז הכלים שלנו לימי המלחמה,

הלוואי שתמצאי שם אפילו משהו קטן שיכול לחזק 🙏

כאן: למלא עוד קצת את ארגז הכלים שלנו לימי המלחמה - הריון ולידה

את גיבורה ואלופה, גם אם בעל כורחך

וב"ה שהקב"ה יתן לכם כוחות ושמחה ונחת שלמה ורק בשורות טובות בקרוב ממש 🙏

אין לי עצות פרקטיות חוץ מלהגיד שאולי מותר להישבר קצת

ואפשר לבכות ולשחרר את הקושי.

כמובן שאם את מרגישה שזה יותר מידי אז לפנות לעזרה.

אבל את מלא זמן מחזיקה ומחזיקה

אולי אפשר קצת להרפות... ואז לאגור כוחות מחדש.

מותר לך! מציאות בלתי הגיונית!

אני בדיוק במצב שלך! בעלי בעזה, יצא פעמים משמחת תורה, בלי שבת בכלל.

בהתחלה הייתי מפורקת. בכיתי המון (אחרי שהילדים הלכו לישון...) ברמה של בכי לא נשלט באמצע זום של העבודה.

עכשיו מרגישה הרבה יותר חזקה.

תני לעצמך להישבר! תרשי לעצמך לבכות!! נראה שאת צריכה את זה...

תמצאי חברה שאת יכולה לבכות לה, לפרוק לה את הקושי.

תנסי אחרי שהילדים ישנים, למרות שלפי דעתי גם בסדר שהם ייראו אותך בוכה. ותתווכי להם את המצב, גם לך קשה, גם לך עצוב.

לפי דעתי צריך לתת מקום לקושי, לכאב, לגעגוע. אחרי שנותנים לו מקום, יותר קל להיות חזקים אח"כ.

ואחרי שתתני מקום לקושי...

לי מאוד עוזר עכשיו לחשוב רק על ההווה. על בעלי, הוא בחיים עכשיו.

בטוחה שלא פשוט להם, פיזית ונפשית. אבל טוב להם, לפחות ככה אני מרגישה מבעלי. הם עסוקים במלאכת קודש!! סופסוף מוציאים לפועל את מה שהם התאמנו עליו שנים.

אנחנו חלק משמעותי מדפי ההיסטוריה. לוקחים חלק גדול בהחזרת הגאווה של עמ"י. נלחמים את מלחמת הקב"ה!!

לי מאוד עזר, "להוכיח" לילדים שאבא עושה מצווה ממש ממש חשובה, עד כדי כך שהיה מותר לו לסוע בשבת!!

ועוד משהו, תנסי כמה שיותר להקל עליך בשגרה. אני עברתי לחד"פ (גם בהריונות בקושי עשיתי את זה), מרשה לעצמי לתת לילדים ללבוש את אותו בגד יומיים (במידה והוא נראה בסדר...) ולא מתעקשת על דברים שבד"כ דורשים ממני מאמץ. תרשי לעצמך לשחרר!!

ותמשיכי לפרוק כאן!! תמיד יהיה לנו חיבוק בשבילך!

תשמחי על כך שהצלחת לדבר איתו לפני שבוע...

אני מדברת עם נשים של חיילים של בעלי, שהבעלים שלהם לא ייצרו איתן קשר מתחילת הלחימה (גם אחי לא התקשר בכלל..) מסכנות, לא הייתי רוצה להתחלף איתן..

אני נאחזת בכל דבר קטן שאני מקבלת במצב הזה...

אם כן אז את יכולה לבכות עכשיו.

תשחררי, זה חשוב ממש. אי אפשר להחזיק הכל יותר מדי לבד.

אולי תסעי להתפלל בכותל או במקום אחר שתרגישי בו שהלב נפתח?

אם את רוצה אני יכולה להיפגש איתך היום.

לי עוזר להתחזק כרגע בהחזקת גודל השעה.

לשמוע את פקודות הקרב, את הקריאה של הרמטכ"ל.

לא תמיד זה חיזק אותי, זה כלי אחד מיני רבים.

האם יש רב שאת מתחברת לשיעורים שלו?

ממליצים פה הרבה על הרב ראובן ששון.

אני אוהבת לשמוע גם את הרב אריה הנדלר.

אולי הרבנית ימימה?

יש גם הופעות חיזוק. אם אין לך יכולת להכיל מילים אז אולי ניגון ושירה יצליחו לפלס את הדרך ללב ולחזק אותו.

מציעה להיום להכין מרק מחמם מפנק ומנחם.

להדליק בויילר לאמבטיה טובה.

אם תרצי תכתבי לי מאיפה את בארץ, אוכל לשלוח לך אירועים לנשות המגוייסים, זה ממש חשוב להיטען כדי להחזיק גם מול הילדים.

ומותר גם לשתף את הסביבה שקשה.

אפשר לבקש מחברים של הילדים שיזמינו אותם.

בע"ה תזכו להחזיר להם בשמחות.

עכשיו זה הזמן להיעזר בסביבה.

חיבוק גדול גדול 🤗❤️😘

אני לא במצבך- בעלי לא בעזה ויוצא יותר..

ועדיין נשברתי כבר מאה פעמים

במיוחד ביום שהולך חזרה

אני לא יודעת לענות

רק אומרת אם זה מעודד

שגם אם נשברים

יש אחר כך

איכשהו בסוף נאספים

את לא חייבת להיות תמיד חזקה!

אני הכי לא אוהבת שאומרים לי "את גיבורה וכו", לא בחרתי בזה והייתי מעדיפה לוותר על זה...

מותר לך להתפרק ולבכות, תמצאי חברה או דמות אחרת לספר לה ולשתף. זה ממש חשוב!

תנסי להקל על עצמך במה שאפשר, לקחת עזרה, כל דבר עוזר.

כותבת לך בתור אחת שמממממממש קשה לה לבקש עזרה ומממממממש רגילה להסתדר לבד, אל תישארי לבד.

כל עזרה שמציעים לך (ומתאימה לך כמובן) - תקחי! ואל תתעסקי בשאלה אם זה מתוך רחמים או רצון אמיתי.

בעזרת השם יהיה טוב 💕

זה באמת כל כך קשוח.

הדרך להיות חזקה באמת היא לתת לעצמנו להשבר נכון לפעמים❤️

להחזיק חזק זה לא אנושי

אחרי הדמעות יש הקלה

תבכי תרוקני תשברי-

ואחר כך תבני את עצמך מחדש.

אני אומרת שכל המערך הזוגי משתנה עכשיו עם המלחמה

זה מציאות קשה ומאתגרת

וצריך למצוא מנוחה לפעמים

להפסיק לחשוב על זה.

כמה שהגעגוע שורף

והרצון להרפות בוער

ומצד שני הכאב הנורא והשמחה שהבעל שותף בדבר כזה גדול

זה קשה

זה גלים

פעם נמצאים בגאות ופעם בשפל.

תתחזקי שאת לא היחידה

תשברי תבכי

ותתחזקי

המלחמה בנויה מהמון חזיתות

ואנחנו לבד במערכה

הם שם מתחזקים מהכח של הביחד ומהאנרגיות של העשיה המשותפת

אנחנו בודדות מאוד מאוד.

בהצלחה

(בלי עין הרע) זה אזור נתניה, חדרה, קיסריה, פרדס חנה.

אם זה רלוונטי לך, מבחינת אזעקות גם השומרון, אולי גם הבקעה

מתאים לי דוקא

סליחה..

אני יודעת שיש צימרים באזור של יו"ש, אבל לא ממש מכירה, אולי הר ברכה. 

ואני יודעת שיש בקיסריה וילות אירוח / צימרים. מן הסתם גם בכל מיני מושבים ליד נתניה

איזור שקף, שומריה, נטע, בני דקלים, אליאב.

יש כמובן קולות של מטוסים. אבל חוצמיזה שקט.

סבבים קודמים היו להם הרבה אזעקות, ב"ה שקט להם עכשיו...(טפו טפו)

אבל עדיין החזירו אותם יחסית מאוחר...(יחסית למרכז לדוגמא שבסבב הזה יש יותר אזעקות)

וחלקם לא חזרו. אז לא היה אפשרי לפתוח מוסדות לימוד כשאין צוות.
 

ובהתחלה בכל הארץ לא למדו.

(ואני בכלל לא מהאיזור. רק מכירה. )

כי לא היו צוותים במרכז כי חלקם שייכים לאזור לכיש, ולילדים שלהם לא היה מסגרות.

זה שרשרת כזאת שהיא בעייתית...

לא חושבת שפיקוד העורף מוציא הנחיות לפי האם יש אפשרות מערכתית -ארגונית לפתוח או לא..הם מסתכלים נטו מבחינה בטחונית

ולא ברור לי אם לא היו שם אזעקות למה לא פתחו

מרחב לכיש הוא בתוך ה40 קמ מרצועת עזה

חלקו באמת מטווח יותר(למשל יד בנימין) וחלקו פחות עד בכלל לא(ישובי מערב לכיש- אלה שמוריה כתבה) אבל פקע"ר עובד בגושים ולא לפי ישובים

ולכן כל מרחב לכיש היה מוגדר צהוב למרות שהיו בו חלקים שהיו בטוחים עוד הרבה לפני...

ואיזור בית שמש גם היה בעייתי בחלק מהימים.

לא פתחו.
 

וגם בקריית גת היה רק בשבת ההיא. ואחכ לא היה ולקח זמן שפתחו.

אני לא נמצאת בהערכות מצב. אין לי מושג מה כל הסיבות.

לכיש זה מרחב ענק.

דיברתי על צד מאוד ספציפי בלכיש.

העיריה/ המועצה יכולים להחליט אחרת בהתאם למצב אצלם.

לגבי שפלת יהודה, מצאו כמה "אורחים" לא רצויים שעשו דרכם מהדרום לכיוון חברון/ ירושלים.

ב"ה עכשיו כבר בטוח מהבחינה הזאת.

אולי טבריה יותר

ואזור פרדס חנה- חדרה- חריש וכו

ואזור  לכיש כמו שאמרו פה.. אני לא מכירה את הישובים בדיוק

זה לא איזור רגוע במיוחד, יש שם דיי הרבה אזעקות מכיוון לבנון..

הייתי הולכת לאיזור חדרה-נתניה אני חושבת

או דרומה לכיוון ירוחם, מצפה רמון, ערבה...

אולי גם שומרון, ממש רגוע פה אבל מי שלא רגיל לערבים אולי יהיה לו פחות....

זה איזור לחימה כרגע

אם כבר צפון אז איזור טבריה שקט

וכמו שכתבו לך איזור השרון

יו"ש אין אזעקות אבל מצב בטחוני מתוח

סליחה.. הייתי חייבת.

זה באמת פתרון יעיל תכלס אבל אפעס, פחות רלוונטי היום

בדיוק הוצאתי מהמכונה כמה בגדים שזקוקים לשמש...

אז אני מניחה אותם בצד, ובהזדמנות אתלה בשמש.

דרך אגב, אפשר גם בתוך הבית במקום שמקבל שמש מהחלון, ואפשר גם בשמש חורפית שמפציעה לזמן קצר.

ואז לכביסה.

עובד לי לפעמים

בגדים שהתלכלכו מפירות לא יורד לי,

ניסיתי סבון כלים, אורקסיגן, מסיר כתמים, שמש, הכל הכל ושום דבר לא עבד🙄

כ"כ אוהבת גשם בד"כ...

בעלי בדיוק סיפר לי מה עבר עליהם בגשם בתחילת השבוע שעבר.. לא יכולה לדמיין מה קורה שם עכשיו😖

הם בטח שוחים בים של בוץ🥴

היתרון היחיד שיש לגשם בתקופה הזו, זה שהכבישים יותר בטוחים מבחינה ביטחונית 🤷

אני דווקא אוהבת חורף

תמיד הגשם משמח אותי נורא

ועכשיו אני רואה את הגשם

השמחה עולה מעצמה אוטומטית 

ואז ישר יורדת

קשה לי ממש לחשוב על החיילים במצב הזה

אבל שתדעי ששיתפתי את בעלי שאני דואגת להם שהם ככה בקור ובגשם והוא אמר שדווקא זה מצוין להם והסביר שהחמאס ממש לא מצוידים להילחם בגשם ושכל התשתיות שלהם שבורות והם ייסבלו הרבה יותר מהחיילים שלנו שמאומנים להילחם בכל מזג אוויר אפשרי. אז מסתבר שאצל הפלוגה שלו לפחות הם ממש שמחים מהגשם🤷

שיהיה מדוייק לנו, שירד רק בשטחים פתוחים שאין בהם חיילים ושהתבואה תגדל לברכה,

ושכל התפילות שלנו יתגשמו לברכה.

הקופה

ואז הוא הכניס את ההפניות הנדרשות

אולי תלכי להמטולוד בקופה עם ההפניות שההמטולוג האחר נתן לך?

כנראה שזאת שפה של המטולוגים 

אז מסתבר שכן עשיתי!

ופשוט לא הדפיסו לי את כל התוצאות...

מסכן ההמטולוג, שיגעתי אותו

(בה הכל תקין בסדרת בדיקות הזו... אבל קיבלתי היום עוד תוצאה מוזרה בתחום אחר שמצריכה בירור

בא לי כבר שההריון יהפוך למשעמם)

הגיוני מאוד. אבל כדאי לחשוב באילו דברים קטנים אתם כן מצליחים להיעזר באחרים. אבל הגיוני שבסוף בסוף, זה את והוא... הכי לעומק, הכי מבינים... 

ואני שלו

אהל בעיניי הגבול עובר האם זה כבר תלות או לא?

האם את יכולה בלעדיו?

האם יש לך עמידה עצמאית?

המלחמה הזו חידדה אצלי את החשיבות של בעלי בחיים שלי, את ההשלמה שלו לחיים שלי

כמה אני לא רוצה להתמודד עם החיים בלעדיו, כמה הוא טוב לי ואני לו

אבל גם גיליתי שאני יכולה בלעדיו

לא רוצה! אבל יכולה!

זה דקויות חשובות בעייני

אפשר לשאול איך יוצרים את המצב הזה בין בני הזוג?

אני מחפשת להעמיק את זה אצלנו

לי זה נשמע הרבה יותר מבריא

@מקרמה מופנה גם אליך

יצאנו לא מעט זמן לפני החתונה.

הרבה לפני שידעתי שאני מאוהבת בו ידעתי שאני יכולה לסמוך עליו ולהשען עליו ושהוא נשמה טובה שבחיים לא יפגע בי בכוונה (לקח לנו הרבה זמן להתאהב...)

אני חושבת שזה שילוב של השקפת עולם על איך אנחנו רואים זוגיות, אופי, ורמת אמון.

אני מאמינה שהזוגיות שלנו היא פלא ונס

ושאנחנו באמת באמת ברי מזל שמצאנו אחד את השני (התחתנו מעל 30)

אני רוצה מאוד לקוות שאנחנו לא יחידי סגולה- אבל זה ממש מרגיש ככה (ואולי זה חלק מהגורמים, לאו דוקא שאנחנו באמת כאלו- אלא שאנחנו מרגישים ככה)

אם היה לך צורך, היית יכולה לרקום קשרים נוספים?

אם כן, אז אין בעיה.

אם לא, אז את בבעיה.

נגיד פעם היה מקובל אצלנו לבוא לחתונות בזוגות וכשבעלי לא יכל לבוא הרגשתי נבגדת.

היום הרבה יותר מקובל שכל אחד הולך לחתונות מהמעגל שלו.

וואלה, הרבה יותר קל ומשחרר.

אז בסוף זה עניין של תפיסה.

זה כמו שאני אשאל אם זה בעיה שיש מרכיב מאכל מסויים שאני לא סובלת.

כל עוד יש לי אוכל אחר ואני מסתדרת אז אין בעיה.

ביום שלא יהיה לי אוכל אחר אהיה בבעיה רצינית ואאלץ להתמודד ולאכול את זה.

אני חושבת שזאת בעיה להתחיל ליצור קשרים כשאת במצב שצריך תמיכה ולכן כדאי לשמור על איזשהי רמה מסוימת בסיסית של פוטנציאל לקשר.

נגיד לשלוח מזל טוב בתאריכי יום הולדת,

להגיב בסמיילים על תמונות והודעות בווטסאפ.

אז בהכי פשוט למשל אצלנו אין לי בכלל קשר ביומיום עם הקהילה, אבל עצם זה ששילמנו שנים דמי חבר אז אני בהגדרה חלק מהקהילה ועכשיו במלחמה חיזקתי יותר את הקשרים.

מתקשרים אלי אנשים שלא בטוח שאני אזהה אותם ברחוב (כי בווטסטפ יש להם תמונות של הנכדים אז לא בהכרח יודעת מי הם)

ברור שזה לא תמיכה נפשית ולא קרוב למשענת. אני קצת מכריחה את עצמי לשתף כי זה ממש לשתף אנשים שהם זרים מבחינתי, אבל משבוע לשבוע הקשרים מתחזקים איכשהו.

(וכנראה ידעכו שנחזור לשגרה)

כרגע זה עוזר לי אז משקיעה אנרגיה בפיתוח הקשרים גם כשלא זורם. למשל כששואלים מה שלומך אני עונה תשובה שמי ששאל יודע לאן לקחת את השיחה אם ירצה אז זה מאריך את ההתכתבות מהודעה סתמית אחת לכמה הודעות, וככה נכנסים לתודעה של אנשים.

נגיד אתמול ההורים שלי היו אצלנו אז סיפרתי שאני מתכננת להציע למתנס לארגן ערבי הדלקת נרות חנוכה לילדי המגוייסים.

זה נכון, אבל המטרה הסמויה של השיתוף הייתה להציף את העובדה שנשמח להיות מוזמנים לאירועי הדלקת נרות חנוכה ולא לעבור גם את זה שוב לבד.

אז מתחילה לזרוע את הזרעים כבר מעכשיו..

זה מעייף אבל בסוף כשיהיה לנו כיף ואראה את הילדים שמחים ומבסוטים גם בלי שאני אצטרך לשמח אותם בעצמי כל הזמן, זה ישתלם.

אז אין לנו חברים שהקשר איתם חזק בשגרה שברור שיזמינו להדלקת נרות, אבל יש שכנים וקהילה עם קשרים בסיסיים ביותר שניתן לחזק בעת הצורך.

בעלי אמנם לא המשענת שלי, בד"כ אני המשענת של עצמי (יש תחומים שהוא יודע לתמוך אבל יש תחומים שלא, נגיד אחרי הלידה הרגשתי שאני על סף דיכאון אז בניתי לעצמי תוכנית תמיכה שהוא היה חלק נכבד ממנה אמנם, אבל לא יכולתי לסמוך עליו בעיניים עצומות שאם אני נופלת הוא יתפוס אותי)

אז במובן מסויים אני גם מתמודדת עם יצירת רשת תמיכה אלטרנטיבית.

אבל ברור לי שגם אחרי המלחמה אני לא טיפוס של החזקת קשרים קרובים לאורך זמן ולא רואה בזה מטרה.

אולי זה נקרא כשל חברתי, לא בדיוק אכפת לי מההגדרות.

לי אין משענת מלבד עצמי. אני כן נעזרת בבעלי אבל בבקשה מפורשת ומדויקת שלי, אם אני לא אסביר בצורה מפורטת הוא לא ידע לתמוך.

מהסביבה ומחברות אני לא מצפה לעזרה או תמיכה, כי רוב האנשים לא יודעים או לא רוצים לתת. אם אני מקבלת זה בונוס נחמד.

שהאחריות של ההתמודדות כולה עלי.

מהצד השני זה יצר מצב שאני מסוגלת להתמודד עם כל דבר שמגיע.

לפעמים יש זמנים בהם אני מתקשה להיות המשענת של עצמי או להסביר לבעלי איך לתמוך ואז אני נשברת. אבל גם בזמן משבר אני יודעת שיגיע הרגע שאני אצליח לעזור לעצמי ולהסביר את עצמי טוב כדי לקבל עזרה.

ככל שאני עוברת קשיים ומשברים אני חזקה יותר ויש לי כלים רבים יותר להתמודדות עכשווית ועתידית.

בעלי בצבא ואני מרגישה שאני מתמוטטת

ולא מסוגלת לבקש עזרה

וגם כשמבקשת מתאכזבת מאודדדד

שבעלי לא היה נוכח פיזית ולפעמים היה נוכח פיזית אבל לא רגשית, למדתי להתמודד בלעדיו. זה היה קשה מאד להסתגל למצב כזה, אבל זו תפיסת המציאות שלי, מתמודדים עם מה שיש.

אלו היו תקופות לא פשוטות בכלל ולפעמים עם מחירים כבדים, אבל מכל תקופה קשה ומכל משבר אני לוקחת איתי משהו, לומדת משהו חדש, או משהו פרקטי או משהו לנשמה.

כי זו הבניה וההתפתחות האישית, המשברים והקשיים שצמחנו ונצמח מהם.

שיהיה לאישה קושי כשבעלה לא נמצא, זה האדם הכי יקר בעולם עבורך והוא השותף שלך לכל העניינים.

זה ששאת מרגישה בחסרונו זה דבר חיובי בעיני,

אלא שכמובן את גם צריכה לתפקד...

אז בהתחשב בזה שהקב''ה זימן לך את התקופה הזאת אולי את יכולה לנסות להיבנות ממנה

למצוא איך את בונה בעצמך מקום חדש, שמגלה בך את הכוחות העצומים שיש בך ולומד להשתמש בהם.

וזה לא יחליף אותו

זה רק יעמיק ויגדיל את הקשר בינכם.

רוצה לסייג שאני לא באה להפחית מהקושי בכלל,

אני בטוחה שזה קשה נורא ואני מעריצה אותך על ההתמודדות!

אם נקודת המבט הזאת לא נכונה לך, תזרקי לפח

רק שלפעמים בזמני קצה כאלה הקושי כל כך גדול שרק גדילה למצב אחר עוזרת להתמודד איתו.

ובכל מקרה, שולחת חיבוק

במיוחד את הניסוח שלך.

לקחתי לי! ❤️

יש מה שמתאים לכם

כמובן מחריגה מצבי אלימות למינהם שהם כמובן רעים בהגדרתם.

כל זוגיות משתנה לפי האופי של בני הזוג

אם המצב הזה לא מפריע לך או לא אז אין בזה בעיה בעיני.

אבל לדעתי זה עלול ליצור תלות

שזה לא משהו רע בהככח, זה חלק מהרבה מערכות יחסים. אבל זה תלוי.

אם זה פוגע ביכולת שלנו לנהל את הרגשות שלנו ולווסת אותם לבד - זה בעיניי פחות טוב

אני לימדתי את עצמי לווסת את הרגשות שלי ללא צורך בגורם חיצוני אנושי

כשאני כבר משתפת,זה כמעט תמיד בדיעבד אחרי שניהלתי מערכה עצמית מול התסכול/ עצב/ פחד/ כעס אחרי שאני מבינה מה הפתרון, או כשאני מוכנה או צריכה לקבל זווית אחרת, אבל לא בזמן שלבערת רגשות אלא תמיד כשאני אסופה. זה לא אומר שאני לא מקבלת חיזוקים מבחוץ. אני כן, ובאמת אני משתפת בסופו של דבר גם בשביל זה, אבל אני לא נשענת על זה ולא תלויה בזה

מבחינתי, אף אחד לא מבין אותי יותר טוב מעצמי . והרבה פעמים לא בא לי לפרשן את עצמי ולהסביר למה הרגשתי ככה או למה נהיה לי עצוב. אז אני מעדיפה לא 'לחפור' בזה מול אחרים

אם אני צריכה חיבוק - אני מבקשת

אם אני רוצה להתאוורר - אני אומרת

רוצה לשמוע דעה אחרת - כנל

ז"א, אני משתפת בדיעבד ברגשות ובפן הפרקטי בזמן אמת. אבל לא משתפכת בפני אחרים

זה שמור לי ולהקב"ה 

זה נפלא שהוא המשענת שלך

פחות נפלא שאת המשענת שלו

לגבי הכשל החברתי, בעיני מאד טבעי ולגיטימי ובריא

שהבן זוג הוא האדם הכי קרוב נפשית והוא הכתובת הראשונה.

האם יש לך קשרים חברתיים מעבר לזה? נשמע שכן אם דברתן על זה

יחסי זכר-נקבה -משםיעמומקבל

יכולים להיות נוכחים וחיים גם ככה

זה לא סותר בכלל

אפשר שהיא תהיה המשענת שלו נגיד מבל

חינה נפשית או רגשית

והקב''ה המשענת שלו מבחינה רוחנית נגיד

והוא עצמו המשענת של עצמו מבחינה ערכית או אישיותית

וכו

יש מימדים שונים בתוכנו

ולהשען זה לא אומר

לא להיות

זה רק להתמך

מה זה אומר, אבל בגדול לא מעט פעמים כשיש קשר של נשען של האיש על אשתו זה פוגע גם בקשר הזוגי ברמה מסויימת, וגם ביכולת שלה להביא את עצמה ולהצמיח את המקומות הנשיים שלו,

וגם ביכולת שלו להיות משענת עבורה.

ובטח ובטח משענת נפשית ורגשית.

את זה אני כותבת מנסיון והיכרות עם מקרים וסיפורים כאלה.

יש בזה משהו שנראה ולפעמים גם מרגיש קשור וקרוב

אבל הדינמיקה ביחסים היא לא דינמיקה שבריאה ליחסי זוגיות בין איש לאישה.

גם אני חשבתי פעם כמוך, ועם השנים והנסיון גיליתי שזה מאד מאד לא בריא ולא מדוייק.

אז אם זה לא המקום אל תעני

אבל מהי הענקה בריאה של האישה לבעלה?

כי אני כן חושבת שגם האישה צריכה ורוצה להעניק לבעלה 

מתוך מילוי שהיא מקבלת ממנו

כמו שלבנה מאירה כשהיא מוארת מהשמש

הענקה שמגיעה מתוך מלאות ושפע ולא מתוך החסרה

שיכולה להעיק.

אני כן חושבת שאמורים להיות עוד אנשים בעולם לשתף או להתייעץ או לבקש עזרה.

תלוי באיזה תחום כמובן,

אבל בעיקרון- כן. שיהיו עוד אנשים לפנות אליהם בכל מיני מצבים.

אחרת זו אינטנסיביות רגשית גבוהה בתוך הקשר הזוגי ותחושה שבלי בעלי אני לבד וחסרת משענת או כתובת לחלוטין

לשמור על קשר

לא תמיד טוב לספר על הזוגיות שלך לחברות. בטח לא לקבל ביקורת מהן על הזוגיות שלך. הן לא אוביקטיביות הן לא מכירות בדיוק את הדינמיקה שלכם ולא מכירות לעומק את בעלך

לא יודעת אם זה קשור  ספציפית למקרה אבל יכול להיות מצב שלחברה יש בעיות בשלום בית ובאופן לא מודע היא עונה מקנאה

אם טוב לך ולבעלך אז כנרא  שהכל בסדר ואם את מרגישה שמשהו חסר מציעה להתייעץ עם איש מקצוע או מישהו מהמשפחה שאת סומכת עליו.. אמא אבא חמות..

שיתוף עמוק על הזוגיות עם חברות לא נכון בעיני.

אם צריך אז עם דמות אחת אמינה או אשת מקצוע

שהכל בסדר ביכולת החברתית שלך

נשמע שזכית בזוגיות שהיא גם חברות טובה ואינטימית

אשרייך

ממה זאני יודעת גלולות הנקה כדרי להתחיל אחרי טהרה דווקא

אם לא - גלולות משולבות ניתן לקחת שלושה שבועות או שבועיים אחרי לידה מנסיוני, מציעה להסתכל בעלון

אני עשיתי את זה לפני בדיקה

אני רוצה להתחיל עם מדבקה זה על אותו עיקרון כמו גלולות נכון?

יואי מעולה שאפשר לקחת כזה מוקדם 

לא יודעת אם היפראקטיביות, אבל אולי משהו בוויסות החושי, שזה בהחלט יכול להיות מגיל קטנטן.

אם מדובר בזה - אז אפשר להתייעץ עם מרפאה בעיסוק.

(וחיבוק מבין ביותר... הקטנה שלי גם הייתה עצבנית באופן חריג בשנה הראשונה לחייה, וזה היה מתסכל מאוד לשמוע מאחרים שזה נורמלי ואני רק צריכה לקבל את זה בטוב... ואני ידעתי שזה לא נורמלי, כי היא הרי לא הראשונה שלי... גילינו שיש לה לשון קשורה בסוף... ב"ה עכשיו היא כבר הרבה יותר רגועה. אם כי אני גם חושדת בקושי כלשהו בוויסות חושי, כי היא הרבה מחפשת מגע אצלי, ובצורה די אגרסיבית...)

הוא גם לצד לרוץ בגיל 10 חודשים.

עבר לו אי שם באמצע היסודי כשהתחיל להפעיל יותר את השכל ופחות את הגוף.

בתחום הויסות החושי לקבל רעיונות לווסת קצת.

גם אם זה היפר אין לזה משמעות או טיפול בשלב הזה בכל מקרה.

נשמע מתוק, מלא חיים ומעייף...

יש היום מודעות מאד גבוהה לאבחנת-יתר. 

בואי נסתכל על זה רגע- מה המטרה בלתת לזה שם?

יש לו צורך בתנועה ובפעילות.

נמרץ ומלא אנרגיות.

זה צורך שלו, שכשלא מסופק מקשה עליו וכתוצאה מזה עליך.

הייתי משתדלת להוציא אותו מדי פעם לג'ימבורי, ובכלל לצאת פעם ביום לפחות מהבית (בהנחה והוא בגן כלשהו)

לבדוק אם עיסוקים תחושתיים (ברבצק, חול קינטי) מרגיעים אותו.

מה זה משנה בגילו איך קוראים לזה?

זה לא שיקבל טיפול- לא תרופתי ולא קוגנטיבי.

הדבר היחיד שאת יכולה לעשות זה לנסות בתנאים האפשריים לתת לו את הצורך שלו.

בעיני המטרה היחידה של אבחון היא לתת טיפול מותאם יותר.

אם היית אומרת שאת חושדת שזה קושי בוויסות חושי (אגב נשמע לי הגיוני, גם אם לא כקושי יחיד) הייתי אומרת לך להתיעץ עם מרפאה בעיסוק

אבל אבחון של קש"ר בגיל הזה לא ייתן לך כלום.

אגב גם לויסות חושי לא תקבלי עכשיו טיפול, מקסימום הנחיות איך להקל עליו.

בגיל שלוש אם עדיין תחשדי והקושי יאתגר תשקלי לפנות לאבחון.

גם לי נראה שמה שצריך יותר זה מיקוד בויסות חושי

ולא מאבחנים קשב לפני גיל 3-4 + וגם לא מתחילים טיפול קוגניטיבי..

לויסות בגיל הזה בעיקר יתנו לך טיפים לגירויים מותאמים וכו.

סתם אולי רציתי קצת להרגיע את עצמי.. אין לי שום בעיה עם הגדרות כאלה ואחרות להפך לפעמים שנותנים שם למשהו זה נותן שליטה וכיוון של דרכי פעולה

וודאי שאין לי כרגע מה לעשות גם אם יש זה נופל על הגדרה כזו או אחרת אבל זה פחד סמוי כזה של היצר הרע

כרגע אני דיי מאותגרת ומודה שגם עייפה

לקחתי את הרעיונות של כולכן לתת לו יותר מרחב להוציא אנרגיה , על אף ששוב זה לרוב פה לא אפשרי לצערי

רוצה כבר לבית

אין לו הפרעת קשב

הייתי מסתכלת בגינה בעיניים משתאות על אמהות שמחזיקות את הילדים שלהם בידיים

אצלנו לא היתה מציאות כזאת

הוא היה יוצא מהעגלה לבד

יוצא מכסא הבטיחות באוטו

אי אפשר היה לקשור אותו

אי אפשר להחזיק אותו

רק כשהוא היה חולה הייתי יכולה לחבק אותו והוא היה מניח עליי ראש

וזהו, הוא לגמרי בריא ושמח ואין לו שום היפראקטיביות או בעיה אחרת והוא בן 17 היום

עדיין פעלתן מאוד או שרגוע יותר?

יכול לשבת או תוסס?

ממש מסקרן אותי איך זה מתבטא כשהם גדלים

אין לו שום סימנים לא של קשב ולא של היפראקטיביות

ולא פעלתן בכלל

לדעתי זה באמת מה שטראקו אמרה בגלל התקפי האסטמה והסטרואידים

וגם עדיף לך שזה לא יהיה זה, כי אין שום תמיכה ואם זה ברמה קשה ידרשו בביה"ס שיקח תרופות, כן גם בגיל קטן מאוד.

יש לי תאומים, ראשונים לא ידעתי מה זו התנהגות חריגה קודם. שניהם מאוד פעלתניים, במעון היו אומרים לי שהם לא יושבים לרגע..

תמיד חשבתי טוב אז אם יש להם ADHD נתמודד כשיגיע הזמן. אחד אובחן עם משהו שונה.

 ממליצה לך לפנות לאיבחון בהתפתחות הילד. זה יכול לקחת חצי שנה- שנה. אבל ככה תוכלי להתאים לו מסגרת מתאימה כמה שיותר מוקדם למקרה שצריך.

ואולי זה באמת רק היפראקטיביות (זה תדעי רק בהמשך, כמו שאמרתי רק מגיל 5-6 מאבחנים. אבל אם זה ברמה קשה גם בגיל 3 יכולים לדרוש טיפול תרופתי בגן...) או אולי זה רק וויסות חושי....

אבל הכי טוב יהיה לאבחן ולתת טיפול מתאים

ברק דוקא יש אנזימים שאמורים לשמור עלינו מפני כניסה של יצורים.

בכל מקרה זה נקיון או חיטוי, זה הרגל אימהי (אני לא אוהבת) למתי שאין איפה לחטא

לתינוק קטן בהרתחה

אח"כ סבון

לזה גם בין הרופאים

באופן כללי בריא לילד להחשף לחיידקים של אמא ואבא ובמילא זה בלתי נמנע גם בלי לקק את המוצץ.

תיאורטית במים יכולים להיות זיהומים מסוכנים יותר ואין יכולת לחטא ולרוק יש יכולת להשמיד זיהומים טוב יותר ממים.

מצד שני יש וירוסים וזיהומים שמדבקים רק במגע ישיר של רוק אז לשיקולך.

בכל אופן אם המוצץ נפל על המדרכה זה לא באמת משנה ואם הוא נפל על רצפה של בית חולים במילא חייבים להרתיח

המוצץ נופל הרבההה

בפה יש מיליון חיידקים

לגבי מישהו אחר אז בכלל לא, יכול להיות שם כל דבר

מה היא צריכה את הרוק שלי בפה שלה?

כשפיצקים מרתיחים

יותר גדולים שוטפת במים את הלכלוך (אלא אם כן נפל בחוץ)

וכשמתחילים לזחול וללקק את הרצפה מוותרת על שטיפה (אאכ נפל בחוץ כנ"ל)

לנקות בפה שלי.

כי מערכת העיכול שלנו ובמיוחד הפה זה המקום הכי לא סטרילי והכי מלא בחיידקים.

מערכת העיכול בנויה להתמודד עם החידקים בעזרת הגנות שונות (חומציות הקיבה ועוד) והתינוק יתקשה להתמודד על כל זה.

ממש עדיף לשטוף במים.

בע"ה שתהיה לך לידה קלה ותינוק בריא!!

ממליצה ממש לקחת קורס הכנה ללידה רציני, זה ממש ממש משמעותי

וכל הכבוד שהלכת לסיור!

אפשר ללבוש חולצה קצת ארוכה, המיילדת רוכנת לידך על המעקה כזה..

אפשר להיכנס רק מפתיחה 4,5 כזה נראלי

צריך עוד קריטריונים שאין סיכון מיוחד וכאלה...

בהצלחה גדולה!!!

תודה!

קודם כל צריך היסטורית לידות תקינה, הריון תקין. שקיפות וסקירה אחת לפחות.

עד פתיחה 6 לא נכנסים למים. עד אז הייתי במקלחת ועל כדור פיזיו..

כשנכנסתי למים ישבתי על הברכיים ונשענתי על הקצה של האמבטיה. הייתה תומכת אחת שעשתה לי עיסויים בגב בזמן הצירים והמיילדת החזיקה את המוניטור. ביציאה של התינוק הן התכופפו למים..

ממליצה לעקוב אחרי יעל גריינר בפייסבוק היא נותנת שם המון תרגילים וטיפים..

בגדול-להיות בתנועה,בצורה אנכית ולא שכיבה,במנייןן אה סימטריים (רגל אחת גבוה מהשנייה לדוג') סיבובי אגן, קולות נשיפה נמוכים

במקלחת לכוון את המים החמים לאיזור הכואב בגב או בבטן.

לשים שירים מרגיעים..

אפשר גם להיות בלי כלום, או עם בגד שלך.. מה שנוח לך..

כשיוצאים המיילדת עזרה לי להוריד את החלוק הרטוב להתנגב  וישר כיסתה אותי בשמיכה.. 

נראה לי אני עונה על כל התנאים.

עזרת לי

הם מכניסים מפתיחה 6 למים אני הגעתי לבית חולים עם פתיחה 6 אז הכניסו אותי ישר למים.

במים השתמשתי בדוש לכיוון האזור שכאב נעזרתי גם בכדור טניס ללחיצות על הגב (ספציפית בלידה הזאת לא הרגשתי צורך שמשהו אחר יעזור לי בלחיצות וכו). בזמן הציר נשענתי עם הראש על הצד של הגקוזי (שמתי שם מגבת שיהיה יותר נוח) כל ציר בצד אחר כדי שתיתברג יותר טוב (זאת הייתה הצעה של המיילדת שראתה שאני נוטה כל הזמן לצד מסויים).

לא בדקו לי בכלל פתיחה במים המיילדת פשוט אמרה לי להתחיל ללחוץ כשאני מרגישה צורך.

שמו לי מוניטור במים כל הלידה זה לא הפריע לי.

אני לבשתי גוזיה וזהו הרגיש לי די סבבה האווירה הייתה אינטימית החדר היה חצי חשוך והמיילדות שמרו על שקט.

המיילדת לא יוצאת מהחדר בכלל היא איתך מהרגע שאת נכנסת למים.

אלא אם כן היה דימום קודם.

אם אסורים נראה לי שחולצה רחבה זה גם סבבה.

הייתי תחת השגחה מלאה ומחוברת כל הזמן למוניטור כך שידעתי שעל כל דבר הכי קטן יוציאו אותי מהמים ולא יקחו סיכון.

הייתה חוויה ממש מיוחדת ופסטורלית.

צריך שיהיה פנוי אבל ממה שהבנתי כל המיילדות עברו הכשרה ללידת מים אז יש סיכוי גבוה שיתאפשר (בלידה לפני זה באסותא ביקשתי ואז הייתה רק מיילדת אחת שידעה לילד במים אז הסיכוי לזה היה נמוך ובאמת לא היה אפשרי).

ביקשתי במיון איך שמגיעים לקבלה.

זה לא רק למי שהמצב שלו קשה, לדעתי זה מאסט לכל זוג

וגם - שנה ראשונה. למה הוא יוצא עד מאוחר עם חברים ככה בחמישי? כאילו אני בעד לפרגן, אבל אם זה מבאס אותך ובא על חשבונך אז פחות. שנה ראשונה זה זמן לחשוב לבנות בו הרגלים להמשך

שיצא באמצע שבוע ככה שהוא יהיה מחויב לקום מוקדם למחויבויות שלו, במקום לאחר לך בשישי

דבר ראשון- אל תדאגי. הכל שוכחים בסוף. לך זה נראה הכי דרמטי שהערת לו ליד כולם וכו'.. מה את חושבת, שכל הזוגות הנשואים שם לא חוו דברים כאלה בעצמם? באותו רגע אולי קצת הרגישו לא בנוח, מבטיחה לך שעוד שבוע כבר לא יזכרו שקרה.

דבר שני- אתם בשנה הראשונה שלכם. רק רוצה להגיד לך שזה טבעי.

טבעי שיש אי הבנות, וטבעי שיש דרמות, וטבעי שכל אי הבנה הופכת לאיזה פיצוץ.

ככל שעובר הזמן לומדים לנהל את הוויכוחים, חוסר ההסכמות וכו' בצורה טובה יותר.

דבר שלישי ואחרון- אולי זה לא עונה לגוף השאלה שלך, אבל נשמע שאתם גרים ליד שני ההורים ושווה לעצור רגע ולחשוב האם המינון של הביקורים שלכם שם נכון לכם ולזוגיות שלכם.

אולי דברים יראו אחרת כשתקחו יותר ספייס לעצמכם (ואולי לא.. רק מציעה לחשוב על זה)

גרים מרחק הליכה מההורים שלי ושלו

בגלל תקופת המלחמה ובכללי כי היה תקופה שבעלי עבר ניתוח אז הכל היה סובב סבבינו . דאגו לנו הרבה, עזרו היינו הולכים הרבה להורים והם התרגלו (ברור שיש שבתות שאנחנו לבד) נניח מיום הכיפורים היו כמה אבדות מהמשפחה של בעלי ואז מלחמה ולא יצא שעשינו שבת לבד (ישנים בדירה אבל ארוחות מחוץ לדירה) שבת שעברה היינו לבד סוףסוף

וחמתי אמרה לנו כזה לא באתם אלינו לא הלכתם גם להורים שלך

ואמרתי הרבה זמן לא היינו שבת בבית (חמתי מדריכת כלות היא אמורה הכי להבין לפעמים לא מבינה למה היא אומרת את זה גם שזה בצחוק) בקיצור הם התרגלו.

אנחנו אוהבים את הלבד. אנחנו נחזיר את השקט אלינו

תודה על הארה

טוב שאת נותנת מקום לרגשות ולכל מה שהתחולל בך בשישי שבת הללו.

עצם הכתיבה שלך והשיחרור של כל מה שעברת בצורה מסודרת יכול לעשות לך סדר בראש, ואח"כ בלב ב"ה.

קודם כל חשוב מאוד לזכור שכל מה שקרה וקורה לנו, הוא הזדמנות נפלאה ללימוד.

כי זוגיות היא לימוד.

וככל שאנחנו יותר לומדים אותה, ככל שאנחנו יותר מתמקצעים בה ומתנסים - כך יש לנו יותר כלים ויותר תובנות לצלוח את הדרך המשותפת יחד בשמחה, בנחת ובאהבה ב"ה.

לכן כל ההתייחסות גם למה שאתם עברתם כלימוד,

איך להיות גדולים יותר,

איך לא להיבהל ממקומות עם פערים או קונפליקטים או ריחוק -

אלא להיפך, להבין שהם כאן כדי לזמן לנו הזדמנות לצמיחה מחודשת ומעמיקה עוד יותר,

הזדמנות לעלות עוד שלב ועוד קומה בביחד שלנו וביכולת להרחיב את כוחות הנפש שלנו.

כעת מנסה להתייחס בנקודות לדברים שכתבת, ולראות איך הם עצמם הם הלימוד שאתם ממש בתוכו :

א. לגבי מה שכתבת: "ומיום שישי בבוקר הייתי ממש מבואסת על בעלי, 

קבענו שיום שישי בבוקר נצא לטייל קצת.

בעלי ישב עם חברים ביום חמישי 

והלך לישון מאוחר

יום שישי הוא קם מאוחר (עייף בלי כוח לכלום) 

ושאל לאן את רוצה שנלך? 

אמרתי לו שלא משנה עוד כמה שעות כבר שבת."

בכוונה סידרתי את דברייך לפי שורות -

כי כל משפט מתאר שלב נוסף בהתנהלות שקרתה, וכל אחד חשוב בפני עצמו עבורנו ללימוד הזה

יכולים להיות כאן כמה וכמה לימודים מדהימים, 

כמו - קבעתם לצאת בשישי בבוקר יחד.

זה נפלא.

ובלימוד שאתם לומדים כעת תוכלו לראות שאולי לכם מתאים להבא להוסיף דברים נוספים,

למשל - ניתן להרחיב אפילו עוד יותר את תיאום הציפיות ביניכם ולקבוע מראש - מתי יוצאים? לאן יוצאים? עוד לפני, ובכך לחסוך בילבול/עוגמת נפש לשני הצדדים.

- עוד לימוד - לפתוח שיחה על היציאות האישיות של כל אחד מכם,

כלומר מה עושים אם חזרנו מאוחר?

האם נקום מאוחר בהכרח?

אם כן, האם זה יתנגש במה שתיכננו?

איך נוכל לעשות שלא יתנגש?

אולי נבחר לישון פחות ובכך גם לחזור מאוחר וגם לקום מוקדם ולהרוויח גם יציאה אישית וגם יציאה זוגית כמתוכנן?

אולי נחשוב על משהו אחר?

- עוד לימוד הוא בתוך הדינמיקה והתקשורת ביניכם -

כאשר בעלך שואל כאשר קם "לאן את רוצה שנלך?"

מאוד יכול להיות ש*עבורו* הוא באמת רצה ללכת איתך וכל היציאה אתמול והקימה עבורו לא ביטלו זאת כלל.

וכאן בתשובתך "לא משנה" אולי הוא הבין שזה באמת לא משנה לך,

בעוד את אמרת זאת אולי בעקבות כעס ותסכול שהשעה מאוחרת ותיכננת לצאת יותר מוקדם.

שיכלול התקשורת עצמה וכל הניואנסים בתוכה (שמשפיעים גם על הרגשות שלנו וכל המתחולל בנו ויש בהם הרבה מאוד עומקים שגם חשוב ללמוד), היא מתנה נפלאה שניתן לדייק את עצמינו יותר ויותר.

לשמוע מה באמת השני התכוון

לשמוע מה באמת השני צריך

להשמיע מה באמת אני התכוונתי

להשמיע מה באמת אני צריכה

וכן הלאה

ב. לגבי מה שכתבת על ההתנהלות בשולחן השבת -

ניתן לדייק עוד את הצרכים שלך *בזמן אמת* ולא לחכות/לצבור תסכולים, דבר שיכול להוביל גם לתקשורת נכונה בזמן אמת ולהפחית מתחים עכשווים או מריביות עתידיות.

למשל, לומר לבעלך בצד: "מאמי אני עייפה מאוד. אשמח אם נוכל להזדרז ולהגיע הביתה בהקדם" - יכול לגלות גם לבעלך שאת עייפה ולרתום אותו יחד איתך למשימה המשותפת *של שניכם* לדאוג לכך.

ג. מאוד מובן גם איך שאת הרגשת וגם איך שבעלך הרגיש,

וזה בסדר גמור לחוות גם רגשות לא קלים בתוך זוגיות

מותר לכעוס לפעמים

מותר להרגיש הכל

זה *לא* סותר את האהבה שלכם אחד לשנייה

זה *לא* אומר דברים נוראיים עליכם או על הזוגיות שלכם

אלא מה זה כן?

זה *כן* אומר שאתם אנושיים

שמותר לטעות

ש"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"

ורק הקב"ה לבדו מושלם. אנחנו בני אדם. בשר ודם.

ובסדר גמור גם להביא למרחב הזוגי שלנו יכולת להיות פגיעים ולומר את זה. בפשטות ובנתינת מקום גם למקומות הכואבים והמכאיבים.

זו אפילו דרגה מאוד עמוקה גדולה וחשובה בזוגיות.

ואתם ממש שם ובדרך להעמיק עוד שם וזה נפלא!

לאט לאט הלימוד והניסיון שלכם יתן לכם גם יותר ביטחון שמתוך הדברים הללו גם תצמחו.

שהם לא הרי אסון.

שמותר לכעוס 

ואז לסלוח

שמותר להתרחק

ואז להתקרב

שמותר להביא כאב

ואז לצמוח ממנו יחד.

ובאמת לאט לאט.

תנו לעצמכם את הזמן והמקום והמרחב לכך.

הכל בסדר

וגם אם פגעת בו בלי כוונה

וגם אם הוא לא הכי שם לב -

הכל יסלח

אתם אוהבים אחד את השנייה ואף אחד לא התכוון לפגוע,

אלא אתם פשוט אנושיים ולומדים וזה קורה, לכולנו ❤

ד. מאוד משמח ומרגש ולא מובן מאליו לשמוע

שכפי שכתבת -

יש לכם קשר מאוד טוב ב"ה

אתם ממש פתוחים ומספרים הכל 

ומעולה גם לקבל הדרכה כפי שציינת.

ומסכימה עם כל מילה שכתבה @המקורית היקרה,

וגם בעיניי *כל זוג* יכול להיתרם מלימוד על זוגיות בכלל ועל הזוגיות שלו בפרט, וכולנו בתוך הלימוד הזה של החיים

ה. ציינת שאתם נשואים 7 חודשים ושאתם בעצם בתוך השנה הראשונה לנישואיכם ובנקודה הזו רוצה גם לכתוב

שהשנה הראשונה יכולה להיות קשה ומאתגרת להרבה מאוד זוגות.

יש בה, בשנה הזו, שלבים כמעט מובנים שרובנו נעבור.

אם בשלב הראשוני, שלב ה"אחד באחד" - כלומר שלב של ההתאהבות, ה"היי", הפרפרים, הכיף, החדש, האהבה שמעל לכל, גם לקשיים - הזוגיות מדומה כמו עיגול בתוך עיגול. כלומר אני ואשתי / אני ובעלי ממש אחד בתוך השני/ה.

השלב השני, שמגיע לרוב ממש בתוך השנה הזו, הוא שלב מאבקי הכוח.

זהו שלב שאם נדמה אותו לציור - יהיה שני עיגולים שנפרדים לגמרי אחד מהשני.

זה השלב שבו מתחיל "לרדת" כל ה"היי" של ההתחלה, השיגרה מגיעה, הקונפליקטים צפים, הפערים מועצמים ופתאום נראים כצובעים את הכל. הויכוחים, חילוקי הדעות, הריבים,

הן בדברים הקטנים כמו איפה נעשה שבת/חג, והן בדברים המהותיים יותר כמו איך אנו רוצים שהבית יראה.

זהו שלב לא פשוט, כי הוא גם מגיע אחרי "נפילת הורמונים" של הזוגיות (הכוונה אותה ירידה מההיי הגדול של ההתחלה) - עצם הדבר הזה יכול מאוד להבהיל. יכול לגרום לנו לחשוב מחשבות קשות ביחס לקשר שלנו ו-"למה בכלל התחתנתי איתו/ה?!"

השלב הזה גם לא פשוט כי מצד אחד מגיעים הרבה קונפליקטים כאמור וצפים, ומצד שני עוד לא רכשנו את הכלים לתקשורת נכונה ומטיבה גם בעת אתגר או משבר או ויכוח. ואז זה יכול להיות כואב שבעתיים. גם התוכן, גם הצורה, גם הלפני, גם האחרי, גם התוך כדי - הכל יכול להיראות ולהידמות כמו בליל שלם של איכסה בלב...

ועוד סיבה שהשלב הזה קשוח היא כי בסה"כ אנחנו נשואים טריים. ז"א עדיין את את הקרקע היציבה מאוד הזו, את החוסן הזוגי שנבנה לאט לאט בעמל ויזע, אפילו לעיתים אין את הידיעה הברורה שאנחנו נשרוד את זה, שזה בכלל זה!

ועצם סימן השאלה הזה, עצם הבהלה הזו, בתוך כל אינספור ההתמודדויות הללו - יוצרים תקופה מאוד מאוד מאתגרת!

בשלב הזה צריך להבין ממש לעומק מה בדיוק קורה כאן.

כי לא דומה זוג שמתמודד עם אתגרים כאלה ואחרים, אבל יש ביניהם אהבה, כבוד, רצון להיות יחד, ועוד הרבה דברים שצריך לברר,

לזוג שחווה דברים מהותיים שיכולים לאותת על נורות אדומות (הכי קיצוני זה ל"ע אלימות או זוגיות רעועה מהשורש, חוסר אהבה מוחלט, חוסר התאמה מוחלט, זלזול בעצם האישיות של האדם שנמצא איתי וכו') - ואת כל אלה ועוד צריך להבין ולברר האם הם שם, כמה, איך ומה עושים עם זה.

וזו שאלה מאוד משמעותית. להבין מה המציאות של כל זוג בפני עצמו. בלי "סכמות" או "כללים" כאלה ואחרים, שיכולים להיות יפים על הנייר או הכתב, אבל כאשר הם פוגשים את המציאות עצמה של אותו זוג עצמו - זה יכול בכלל לא להיות שייך אליהם! לכן מאוד מאוד חשובה ההיכרות האישית והעמוקה. לא הייתה מוותרת על זה בדרך להבין כיצד לצמוח ולהגיע לאושר ולרווחה הנפשית השלמה ב"ה.

ועכשיו חוזרת לשלב השלישי - השלב השלישי מדומה בציור כמו שני עיגולים צמודים זה לזה, כאשר חלק מהם אחד בתוך השני וחלק מהם נפרד בפני עצמו.

לשלב הזה קוראים איזון.

והשלב הזה הוא בעצם השאיפה שלנו. להגיע לזוגיות טובה, בריאה, יציבה, מיטיבה.

להגיע למצב שגם יש לנו את הביחד שלנו, והוא טוב ומשמח ומפרה,

וגם יש לנו את הנפרדות שלנו.

ממש למצוא את הנפרדות בתוך הביחד ואת הביחד בתוך הנפרדות. זו עבודת חיים והיא כ"כ חשובה ויקרה! ממש ממש!

יש בתוכה המון מפתחות לאושר הזוגי וגם האישי ובכלל...

וזו מלאכת מחשבת עדינה ועמוקה איך עושים זאת נכון וטוב.

בהצלחה רבה יקרה וב"ה שתראו הרבה אור וברכה בביחד המיוחד שלכם ❤

אני עם הכוס קפה וקוראת ונדהמת מהעומק

כתבת וסידרת לי הכל בראש

לגמרי אקרא שוב, לעומק, ואקח משם כלים

תודה רבה אהובה

שבוע של אור ❤️

ובאהבה ❤

תדעי לך שמלא מלא זוגות עוברים דברים כאלו בתחילת חיי הנישואים.

וזה לא קל אבל זה מעצים ובונה את הזוגיות.

לצורך הדוגמא אולי את למדת עכשיו שמאוד מאוד רגיש לו שאת מעירה לו לפני המשפחה שלו.

והוא למד שלך לא מתאים לשנות תוכניות ולהתעכב בלי סוף.

וזה רק דוגמא.

הרעיון הוא שככה לומדים ומכירים אחד את השני לעומק.

וקחו את זה כהזדמנות לשבת לדבר ולנתח מה הפריע לכל אחד מכם.

וככה לומדים ובונים זוגיות עמוקה ומיטבית.

ואין מה לעשות הדרך לפעמים לא פשוטה אבל היא שווה בסוף...

מה שקרה פה הוא שנפגעת מזה שהוא ישן כשקיוית שתצאו,

אבל בלעת את זה ולא פתחת ועיבדת בצורה מסויימת.

לרובנו ככולנו יש נטיה לעשות את זה, וגם

להרגיש מאד גיבורות ש'בלענו'.

הבעיה היא שהכאב והתחושות הקשות לא נעלמות, הן פשוט נשארות עד שיפתח להן פתח.

ואחרי עוד פעם ועוד פעם שניסית לבלוע, זה בסוף התפרץ.

ומה שיכול לעזור, הוא ללמוד ולדאוג

להאיר את הלב נקי ככל האפשר

להיות במודעות גם לגלים הקטנים האלה של האכזבה והכאב,

לעבד אותם ולתקשר אותם, וכך לא להגיע למשקעים והתפרצויות❤️

טי אפשר לדעת בדיוק מתי יקרה הביוץ

כדאי היום בערב לקיים

וגם מחר אם אפשרי

ולהמשיך לבדוק עד שמתבהר

כי קרה לי לפעמים בדיקות ביוץ חיוביות כמה ימים רצופים ורק כשההןרמון יורד סימן שבוודאות עבר הביוץ

כנראה שהביוץ הוא בערך בטווח בין אתמול להיום+

תבדקי גםצמחר.. אם כבר נחלש או עדיין לא

שימי לב שהפס של הבדיקה זה החזק יותר ולא הפוך.

בכל מקרה אין משמעות להמשיך לבדוק מהרגע שהיה חיובי (שזה אתמול) יש 24 שעות בהם יכול להתרחש הביוץ ועוד 24 שעות אחרי שהתרחש הביוץ בו אפשר עדיין להיקלט.

קרה לי כבר שהיו לי שלושה ימים רצופים בדיקה חיובית

וכל הזמן הזה לא היה ביוץ (מעקב זקיקים)

ורק כשנחלש ראינו באמת שהיה ביוץ

הביוץ לא מתרחש 24 שעות מהפס החיובי הראשון!!

אלא 24 שעות מהפס הכי חזק החיובי ושתאחריו הפס מתחיל להחלש

יתכן והפס יצא חיןבי גם כמה ימים ברצף

ואק בחום האחרון הוא יהיה חזק מהקושמים. אפילו שכולם חיוביים לחלוטין

ולמחרת קצת נחלש וזה הסימן לביוץ השהתרחש

למה ה חשוב לדעת?

כי אם הזוג ישתדלו רק ביום של הפס הראשון החיובי וזהו

הם פשוט יכולים לפספס את הביוץ שיתרחש רק כמה ימים אחרי

איך אני יודעת?

כי היה לי ככה לפחות פעמיים !

ואיך בטוחה בזמן הביוץ?

כי היהתי במעקב זקיקים במקביל לבדיקות הביתיות

ואם לא היתי יודעת את זה

לא היתי בהריון היום ב''ה

לא השוויתי את זה למעקב זקיקים אבל אני מניחה שהחברה של הבדיקת ביוץ כן השוותה לא? ובכל זאת ההנחיה שלהם זה להפסיק לבדוק ברגע שנהיה חיובי...

מאחר וראיתי שזה לא קרה לי רק פעם אחת

ולא רק לי

אז מיידעת

כי חבל

למה הם לא כתבו?

אולי לא נתקלו בזה

אבל אני מדברת מעובדה..

ביום שלפי ההוראות היה אמור להיות ביוץ לא היה

ורק אחרי כמה ימים שבכולם יצא חיובי לחלוטין ורק ביום האחרון הכי חיובי 

בדיקות קודמות לפחות בפעם הראשונה שבודקים

יש נשים כמוך שהתוצאות נראות חיוביות ויש נשים עם בדיקה חיובית אבל חלשה יותר ממה שאמור להיות.

העניין הוא הפיק של ההורמון

זה מה שהיה במציאות

לכולן אין משמעות להחלשות הקו מבחינת התזמון

יש נשים שאצלן ההורמון יעלה לשעות בודדות יבדקו למחרת ויהיה שלילי ובכל זאת הביוץ יתרחש רק מאוחר יותר

ויש נשים שהביוץ יתחיל מיד עם התוצאה החיובית

לרוב הוא מתרחש 24-48 שעות מהבדיקה הראשונה

לפי ההוראות אין צורך להמשיך לבדוק ברגע שיש תוצאה חיובית

תקראי פה איך ההורמון יורד בדיוק ברגע שמתרחש הביוץ

משוב שלילי ומשוב חיובי

ביוץ

ולא הירידה. זה שיוצא שהביוץ לרוב בזמן הירידה זה לא אומר שיש לזה משמעות

בדיקה ביתית אינה כמותית ובמיוחד שההורמון משתנה תוך זמן קצר הבדיקה לא משקפת בדיוק מתי הביוץ מתרחש.

יש הרבה נשים שמספרות שהבדיקות החיוביות המשיכו ולא היתה בדיקה חלשה יותר והן נקלטו להריון

אבל ההורמון יכול להיות גבוה שלושה ימים ועדיין לא היה ביוץ.

איך תדע האשה שכבר התרחש הביוץ? כאשר ההורמון ירד. ואז היא יכולה להרפות

זה מאוד משנה הפרט הזה בשביל לחשב מתי לקיים

אמשיך לעקוב

הלוואי והבדיקה/השרשור הבאה שאני אעלה היא תהיה בדיקת הריון חיובית🙏🏼😍

אני לוקחת כבר כמה חודשים כדור טבעי דונג קוואי (כמו גניקול) לחיזוק הרחם ולסידור המחזור (שיהיה ארוך יותר) ברוך השם הכדורים עזרו והאריכו את יום הווסת בעוד יום יומיים שזה משמעותי לי.

השאלה אם להמשיך לקחת, מתלבטת

יש לי תחושה שאני לא צריכה לקחת ולתת לגוף שלי לפעול לבד אולי ככה אני אקלט טבעי בלי שום עזר

אם אפשר לקיים גם היום אז תנסו..

כל הכבוד לך על ההשתדלות באמת ! איזו עקבית את ומסודרת.

מחכה לבשורות טובות ממך בעזרת השם 💕

פעם ראשונה שאני עוקבת עם המקלונים יום יום. משתפת אתכן.. אולי זה יחזק אתכן (וגם אותי 🙂)

שמעתי קצת מהשיעור של הרב אייל עמרמי ״ההשתדלות מוכרחת אך לא מועילה״

הכוונה שההשתדלות, המעשה, הסגולה וכו׳ היא מוכרחת אך לא באמת היא מועילה והיא זו שתביא את הישועה. כשהישועה תגיע זה כי השם החליט וקבע שאת תקבלי את הישועה ולא בגלל שדווקא עשית את ההשתדלות המסוימת שלך, אז הוא נתן לך את הישועה.

חלילה שהאדם לא יקח קרדיט לעצמו כי עשה סגולה מסוימת אז בגלל זה באה לו הישועה.ממש לא. אלא זה ישועה מבורא עולם.

קצת חפרתי חח…

מה שאני באה להגיד שהנה פעם ראשונה שאני עושה את ההשתדלות ועוקבת כבר שלושה ימים- פעמיים ביום אחרי הביוץ, וזה דבר שאני צריכה לעשות ומוכרחת כדי לדעת שאני לא מפספסת אבל חלילה אני לא חושבת שבגלל שהנה תפסתי את הרגע אז בגלל זה אקלט.

נטו השתדלות ואמונה שהשם הוא זה שיושיע אותי ולא ההשתדלות. בסוף זה מה שבורא עולם מחליט.

אם קראת עד הסוף?! שולחת חיבוק❤️❤️

היה מאוד מחכים לקרוא.

גם אני שומעת לפעמים את הרב עמרמי.

תודה שחידשת לי💕

ולא משהו כזה נמוך ומלחיץ

הזה גם לא גבוה מלחיץ- גבוה מדי זה במספרים גבוהים הרבה יותר

נשמע תקין

ומקסימום תאומים

באמת לא יודעת מה הההדלים בינהם

במאוחדת החזר מלא

שימי לב שימי שישי מאוד בעייתיים והם מוכנים לבוא רק עד שעה יחסית מוקדמת. זה כבר גרם לעוגמת נפש במשפחה המורחבת.

לא יודעת איך שאר האירגונים

את משמנת אותה בחיבורים?

אולי צריך גם לשמן אותה מבפנים איכשהו...

ואני גיליתי שהכי נוח לנקות עם חוטר(זה המקל הנ''ל) ששמים עליו מטלית(או נייר סופג)

אה ויש לי חלילית אלט אז יותר קל לנקות אותה.. אבל גם בתחושה שלי היא נסתמת יחסית יותר בקלות מהפלסטיק... מצד שני הצליל של העץ מושלם!!! הרבה הרבה יותר טוב מהפלסטיק... ויש לי פלסטיק איכותית ויקרה, לא משו מעפן.

ואני באמת אוהבת הרבה יותר את הצליל שלה.

אנסה את הנייר הסופג.

והייתה לי פעם קופסה קטנה עם חומר שימון, אבל היא אבדה לי. עם מה אפשר לשמן במקום זאת?

אני סותמת את החור העליון (לא של התווים, אלא זה שקרוב לפיה) ונושפת חזק בפיה.

ואז גם עושה עם המקל וכו'... 

וכיוון שאני לא מנגנת כל כך הרבה וכשכן זה רק להנאה (שלי, של הילדים) - לא אשקיע עכשיו בחדשה.

אבל אולי זה רעיון להתייעץ בחנות שקניתי אותה. (אם יהיה לי כוח וזמן ללכת אליה...)

תודה!

בכל אופן מצטרפת להמלצה להרים אליהם טלפון

ואני ממש לא חושבת שאת צריכה לרוץ להחליף.. הייתי מנסה לנקות טוב יותר לפני...

טוב, זה באמת לא יקר, אבל זה לא מחיר שאני מתכוונת להוציא עכשיו... (ובטח המחיר עחה ב-15 השנים האחרונות מאז שקניתי אותה...)

אם הטיפים שלך לא יעזרו אנסה לשאול אותם מה אפשר לעשות.

וקיבלתי אותה במתנה.