פורום הריון ולידה (עמוד 803)

יש בשניידר למשל

ועוד כל מיני מכונים מפוזרים בארץ

עשיתי מלא פעמים לילדים שלי

אני בכללית

אולי זה משנה

זה רופא אאג?

הייתי קובעת במכון, אפילו פרטי

תבררי במזכירות עם מי הם עובדים.

לכולם לוקח זמן אבל יש ביטולים ואפשר למצוא תור בפחות מחודש.

חשוב לעשות כמה שיותר מוקדם זה לא כזה משנה איפה,

אנחנו נסענו השביל זה זמן משמעויות כדי שתהיה לנו בדיקה כמה שיותר מהר. אפשר גם בפרטי אבל יותר יקר

התחייבות

אנחנו עשינו בהדסה עין כרם וזה תור שחיכינו לו חודש ואולי פחות 

ילד שלא שומע טוב יכול להבין היטב ולהתעניין מספרים.

האינדיקציה לדעת אם יש חשש לשמיעה זה לפי התפתחות הדיבור.

הבת שלי הבינה וביצעה מטלות מצויין. היא הבינה לפי טון דיבור, שפת גוף וכד'

היו לה בעיות שמיעה ועשינו ניתוח כפתורים.

כדאי שתרימו טלפון לכמה מכוני שמיעה אפילו קצת רחוק מאזור המגורים כי אם באמת יש בעיות שמיעה זה תהליך עד שעושים ניתוח כפתורים ועד שהשמיעה משתפרת ובינתיים השנה הזאת שבין גיל שנתיים ושלוש חשובה ממש להתפתחות הדיבור אז עדיף לזרז עניינים.

וגם מקלינאיות תקשורת ורופאים ואנשי מקצוע נוספים.

אם יש בעיה בהתפתחות הדיבור שולחים לבדיקת שמיעה גם אם בשאר הדברים הילד מושלם.

זה פשוט לא אינדיקציה.

אני לא בעלת מקצוע שיכולה להסביר לך הכל בפרוטרוט איך זה יכול להיות, אלא פשוט מתוך הניסיון שלי חבל על הזמן.

תקחו אותו לבדיקת שמיעה בהקדם ותדעו איפה אתם עומדים. זה לא שרצים לניתוח אחרי בדיקה אחת. יש מעקבים ויש כמה פרמטרים שבודקים, ויש כאלה שיש נוזלים ולפעמים זה עובר לבד ולפעמים לא, ולפעמים בחורף יש מחלות אז צריך לעשות בדיקה חוזרת..

בקיצור זה תהליך וכדאי לקחת אותו לבדיקה ראשונה בהקדם. בלי לחשוב יותר מדי. מקסימום יגידו לך שהכל סבבה איתו, אין באמת סיבה לא לקחת. זאת לא בדיקה פולשנית.

וגם אם צריך להשקיע זמן ומרחק נסיעה זה שווה לדעת שהוא שומע טוב.

אם לא העיכוב בדיבור לא היינו חושדים בכלום.

וגם אחרי שאמרו לקחת אותה לבדיקת שמיעה חשבתי שלא דחוף כי היא מבצעת הוראות אז לא יכול להיות שהיא לא שומעת טוב.

בדיעבד שמתי לב שבאמת לפעמים קוראים לה והיא לא מתייחסת, לפני כן חשבתי שזה התנהגותי ולא שמיעתי אז לא קישרתי.

היא בסוף הדביקה את הפער בדיבור אבל לבינתיים הייתה יותר ביישנית וסגורה, לא השתתפה במפגשים בגן בכלל, והיינו צריכים טיפול אצל קלינאית תקשורת. בסוף היינו צריכים להשקיע הרבה יותר מאשר אם היינו עולים על הבעיה ופותרים אותה בזמן.

גיל שנתיים זה בדיוק הגיל שאם יש חשש כדאי לבדוק ולא למרוח לגיל שנתיים וחצי שלוש. מקסימום הכל בסדר.

התחייבות מהקופה. הם מאד מקצועיים ותורים זמינים אפילו מהיום למחר.

יש לכם הפניה לבדיקת שמיעה?

באמת מתסכל הקטע הזה עם בדיקות השמיעה 

תור מהיר יחסית אם זה עוזר לכם

במכונים תורים רחוקים

כן גם באופן פרטי

גם בסניף מכבי בתל אביב תורים רחוקים אבל שווה לנסות אם אתם בקופה.

באמת כל עניין התורים קשוח!!!! 

שלא בכל מכון יש בדיקה לילדים מתחת לגיל 3, לא זוכרת, אבל נראה לי שזה מחייבת קלינאי תקשורת במקום. אז

מה שאני עשיתי , התקשרתי למוקד ובקשתי להיות בכל רשימות המתנה של המכונים של הקופה , להגדיל את איזור החיפוש בערים שכנות . לי זה קיצר תור מחצי שנה לחודשיים באיזור רחובות. 

לא ידעתי שיש אופציה אחרת... 

תחפשי כמה שרשורים כאלה יש בפורום,

בערך אחד בשבוע, ותראי כמה זה נורמלי ותקין..

תני לרגשות האלה מקום, תדברי עליהם כאן, עם חברה -רובה עם בעלך, מי שמרגיש לך נוח לשץף ושיבין אותך.

אחרי שתתני לזה מקום, תהיי רגוע יותר ותוכלי להתפנות לאהוב את המתנה שאת הולכת לקבל ולהיוץ םתוחה ךאושר שבזה

אני כלכך כלכך ההפך ממה שתארת פה!! וכשהייתי בהריון והרופא אמר לי שזו בת כל כך נלחצתי מזה שזה בת כי צריך לטפח ולהלביש יפה ואני פשוט לא יודעת לעשות את זה!

ואני חייבת לומר שהכל פשוט נעלם ברגע שהיא הגיע.. אני אוהבת אותה כמו שהיא לא בגלל שזה בת או בן, פשוט כי היא הילדה שלי. והיא הכי מהממת ימתוקה בעולם. ואני עדיין לא מסודרת, ועדיין לא מתוקתקת ורגועה כמו שהייתי רוצה, ואני כן אוהבת להלביש אותה יותר מאשר את עצמי, ועדיין לפעמים היא תלך למעון בבגד לא מתאים פיקס,  והכל טוב! היא פשוט מותק כמו שהיא!! ואם תהיה לי עכשיו עוד בת, אני הכי אשמח בעולם, למרות שאני הכי לא אמא של בנות לפי ההגדרות האלו..

אז הלוואי שתבואי בראש פתוח, ותתייחסי אליה בתור הילדה שלך ולא בתור בת או בן, ותדעי שבכל תינוק יכול להיות הקסם הכי גדול בעולם🥰 והלוואי שהקסם הזה יקרה אצלך והלב שלך פשוט יפתח לאהוב אותה מעצם זה שהיא מתנה שאת קיבלת.

גם אני רציתי בן שני

שיהיה צמוד לאח שלו 

ובכלל, רציתי בנים

לא תפסתי אמא לבנות כמו שאת תופסת, אלא שהיה נראה לי שאני פחות

מסוגלת להכיל, כי הקשר שלי עם אמא שלי בילדות היה מורכב וחששתי מזה

וגם אני רציתי סנדקאות לאבא שלי, ולא זכיתי. עדיין.

ובכל זאת, חייבת להגיד לך - שהבת שלי היא אור מאוד גדול. ובאמת הרבה מזה 

בראש שלנו.

אנחנו, כבנות, אור מאוד גדול

וזה בסדר להתאכזב. באמת

אבל תזכרי שאת זו לא אחותך ושאת באה ממקום אחר 

ואין סיבה שהגלגל יחזור על עצמו. בידיים שלך לעשות שיהיה אחרת

שולחת חיבוק.

לכולנו יש הרבה רצונות כמוסים, הרבה רגשות כמוסים

שלא תמיד אנחנו מודעים להם או לפחות לא לכולם או לעומקם..

תראי כמה דברים עלו בך, כשהתייחסת לרגש שלך ולכאב שצף בך.

כמה דברים שקשורים לרצון שלך

למקומות שעברת בהם וכאבים מול אחותך,

לזה שאת רוצה להיות אישה מסודרת ונקיה יותר.

אף כאב שלנו הוא לא שטחי כמו שנראה,

ואפילו לא חיצוני ובאמת קשור לזולת או לסביבה כמו שנראה לנו במבט ראשון, לדוגמא כלפי התינוק שלך

או כלפי אחותך או בעלך או כל אחד.

לכל כאב יש שורש עמוק שקשור אלינו עצמנו

למקומות עמוקים בנו,

וכשיודעים להתבונן בו נכון,

יודעים שהנקודה האמיתית היא לאו דווקא השכנה שאמרה מילה

או הבעל שלא עשה מה שרציתי, או זה שכנראה שזו בת,

אלא המקום הכואב בנו בפנים.

מזמינה אותך יקרה לעשות עבודה פנימית עם המקומות העמוקים שגילית בתוכך עם הגילוי הזה,

ולחבק את עצמך עם התחושות שלך, בלי לכעוס על עצמך,

את אנושית, ועם מה שעלה בך (ועולה בכולנו תמיד)

סביב מה שאנחנו פוגשים כאן בחיים.

בע"ה תגלי שככל שתעשי עבודה פנימית שנוגעת בשורש, גם שאר הדברים החיצוניים יתחילו להסתדר❤️

בטוחה שתהיי אמא נהדרת בע"ה

איך עושים את העבודה הפנימית הזו? 

אשמח להסבר.. 

שקודם כל מה שכתבת זה כבר התחלת ההבנה

על מה האכזבה הזאת יושבת, ממה את מפחדת,

איפה זה פוגש אותך, מה היית רוצה להיות ואת פוחדת שאת לא מספיק..

עצם ההבנה וההתבוננות בכל הדברים שעולים שם זה חלק מהדרך..

ללמוד להבין שהכאב שעולה בנו הוא קצה קרחון,

והוא בא ללמד אותנו ולהפגיש אותנו עם מקומות לא פתורים בתוכנו,

עם מקומות שאנחנו קוצים בעומק ולא יודעים כמה הם משמעותיים לנו,

ולהיות בחמלה ובקבלה לרגשות שלנו ולמה שעולה בנו

ובסקרנות והקשבה למה שקורה מתחת לפני השטח...

זה כבר חשוב ומשמעותי.

אפשר גם להתקדם עם זה למקומות של ריפוי של הכאב ועוד אבל זה כבר מסובך לפורום

אז קודם כול אל תלקי את עצמך ♥️ ואל תאשימי את עצמך על דברים שכבר קרו...

שנית - נשמע שעיקר החשש שלך הוא שאת לא יודעת "להיות אמא של בנות".

אז אני רוצה להרגיע אותך - אין כזה דבר "אמא של בנות" או "אמא של בנים". יש אותך ואת האופי המדויק שלך, והוא יתאים לכל הילדים שלך, בין אם הם בנים ובין אם הן בנות.

אני, למשל, אמא גם של בנים וגם של בנות (שווה בשווה).

ובתור אמא של בנות - אני לא יודעת לעשות תסרוקות, לא יודעת להלביש יפה, לא תמיד מצליחה לתקתק את הבית.

אני כן יודעת לעשות יצירות אומנות ולעשות דברים בנחת שמתאימה בדרך כלל לבנות.

ובתור אמא של בנים - אני לא יודעת לשחק כדורגל, לא יודעת להשתולל איתם בכיף, לא יודעת איך לספר אותם.

אני כן יודעת להתעניין בלימוד התורה שלהם וליהנות (לפעמים) מהשובבויות שלהם.

אבל האמת - שכל התכונות האלו הן לא דווקא של בנות או דווקא של בנים. יש לי בן אחד, למשל, שאוהב להתלבש יפה, ויש לי בת אחת, למשל, שאוהבת בלגן ושטויות ולטפס על כל דבר.

ושוב - העיקר הוא להיות האמא שאת יודעת להיות, ולא משנה מה מינם של הילדים שלך. (והרבה מהדברים שתיארת שמאפיינים "אמא של בנות" לא קשורים דווקא לבנות אלא לאימהות באופן כללי. ואלה דברים שאפשר ללמוד...)

ועוד נקודה - רצית שיהיה עוד בן כדי שיהיה חבר צמוד לבן שלך. מהניסיון שלי אני יכולה לומר שזה לא בהכרח עוזר, ולפעמים דווקא אחים ממינים שונים יכולים להיות חברים טובים יותר.

לי, למשל, יש בת ובן בהתחלה, והם חברים הרבה יותר טובים ממה שאני ואחותי הצמודה אליי היינו...

אז זהו, מותר לך לחוש את כל התחושות האלו, אבל כדאי לך לפרק אותן, להרגיש ממה באמת את הכי חוששת, ולעבוד בכיוון הזה כדי להתגבר על החשש... ♥️

לא תאמיני כמה תאהבי אותה.

מבינה את כל הרגשות שלך אבל באמת צריך להגיד תודה על מה שיש ועל מה שה' הביא לך בעזרת ה בת בריאה שתהיה כמו חברה שלך, שתעזור לך ושהבן שלך ישמור עליה כי אחים מאוד מגוננים אחד על השנייה.

תקבלי את מה שהכי טוב בשבילך.

ובכלל אני בדיאטה

ועדיין נשפכת…

לק"י

לפחות בימים שלא היתה סייעת האם. נראה לי שהשינוי היה לה קשה.

בסוף עבר לה. יש ילדים שיותר קשה להם להפרד (אני באחת השנים ביסודי הייתי בוכה כל בוקר בכיתה כי היה לי קשה להפרד מאמא שלי🙊).

הוא נרגע אחרי שאת הולכת? משתלב בפעילות בגן?

מרוצה בסוף היום?

בשאר הדברים הוא בסדר משתלב ומרוצה מהגן, זה רק הפרידה בבוקר.

שנה שעברה בעלי הביא אותו כל יום, השנה יצא שאני ואולי יותר קשה לו להפרד ממני.

אבל עשינו הכנה ממש טובה.

כבר חצי שנה כשעברנו ברחוב ליד הגן סיפרתי לו שזה הגן של הגדולים שהוא ילך אחרי המטפלת. בחודשיים האחרונים גם בשבתות הלכנו לשם להסתכל מבחוץ.

קנינו הפתעה שעכשיו אני נזכרת שצריכה לתת לו.

הבן שלך קטן בשנתון? גם משפיע..

הוא צודק.

זה בסדר לבכות. הוא כואב את הפרידה. ואם הוא מתגבר וחוזר שמח הביתה אז לא הייתי מתרגשת. כמובן שזה לא קל לשמוע את הילד בוכה ולעזוב אותו אבל הוא בעצמו מבין שהוא יתגבר

לשאלה עד מתי זאת שאלה טריקית כי למרבה הצער עד שהם מתרגלים נגיע ראש השנה והחגים וטורפים את כל הקלפים מחדש...

לכן יש שבועיים -שלוש אחרי החגים לי נשמע הגיוני (מבאס וקשוח אבל נורמלי)

(התחיל בגיל 8 חודשים)

והוא אהב את המטפלת שלו

פשוט טיפוס כזה..

גם כשבעלי הולך ומשאיר אותי אותו הוא בוכה

וגם להיפך

והייתי נשארת מאחורי הדלת של המעון ושומעת שהוא נרגע די מהר

הייתה בואה או מייבבת או מתנגדת כשהיינו מביאים אותה, ושמחה וצוהלת ומדברת בשמחה על הגן כשהיינו לוקחים אותה.

היא הייתה ילדה מאוד מאוד ביישנית. גם כשהיו קרובי משפחה באים לבקר היא הייתה בוכה ומסתתרת.

זה עבר לה קצת אחרי גיל שלוש.

כשנכנסה לגן עירייה, בגיל שלושה וחצי, הכול עבר כלא היה, והיא הסתגלה ממש מהר. (ועכשיו היא שנה שנייה שם, אז הבוקר היא אפילו הלכה לגן עם אחד האחים ולא איתנו, וזה היה לה מצוין)

אבל הבן שלך כבר גדול יותר, אז לא יודעת מה לומר... אבל יכול שיש ילדים שאפילו רגישים יותר מהבת שלי...

חיבוק לך. זה בטח ממש לא פשוט לראות אותו סובל ככה...

@יעל מהדרום

@המקורית

@כבתחילה

@והרי החדשה

@זוית חדשה

@מתואמת

אצלי הבת שלי הייתה קצת בוכה, אבל ידעתי שעם המטפלת היא נרגעת... וראיתי שדווקא כשאני נשארת זה לא מיטיב איתה...

בהצלחה רבה

לפעמים הכניסה חלקה

והצהריים בבית הכל פיצוצים מכות צרחות

אין משהו ספציפי בגן שלא בסדר, פשוט מתח מתח שהכל חדש ולא מוכר, או אפילו חלק חדש ולא מוכר, ופורקים את זה בבית...

למרות שבעקרון הוא ילד סופר חברותי ומסתגל בקלות

כרגע הוא בתקופה קשה קצת וגם הילד הכי קטן בגן

נקווה שיעבור את זה

בת 2.5

אם אני שולחת את הבן שלי @בן 4) היא נכנסת מאושרת לגן...

הגן שלה צמוד לבית שלנו, אז זה ממש נח מהבחינהה הזו.

איך הילד..

יש לי בן שקשה לו בהתחלות ופרידות

אז במהלך השנים בכל זמן כזה עשינו המון המון הטרמות ונתנו לו לומר מה שהוא שמרגיש

אבל השנה הראשונה במשפחתון של גדולים היה לו נורא קשה ההסתגלות אפילו מול המטפלת שהיא מהממת!!!

ואת העניין הזה הבנתי רק בהמשך אותה השנה אבל תפסתי את זה דיי מהר ובגיל הזה יותר קשה לעשות הטרמות כי הוא עוד לא מצליח לבטא 100% אז כשחזרנו מחגים ארוכים לקחנו מוקדם ולאט לאט השארנו ליום ארוך יותר כדי שיהיה לו קל.

בגן עירייה גם היה אותו דבר ושם מראש שיתפנו את הגננת בתחילת השנה והיה הרבה יותר טוב למרות שהיה קצת קשה.

היום כבר גדול וממש פחות אני רןאה את התופעה.

אז רק מאירה נקודה שיש ילדים כאלו וצריך להיות בקשב איתם, לא ללחוץ אלא להבין.

הבת שלי עכשיו התחילה גן 3, כמעט שבוע והיא עדיין ממש בוכה כשאני עוזבת אותה בבוקר... כואב לי הלב. עם בעלי טיפה יותר טוב. גם לה שנה שעברה היה קשה להסתגל למעון.

הבן שלפניה, ילד ממש ממש רגיש, דווקא הכניסות לגנים החדשים עברו איתו חלק! גם המעבר ממעון לגן 3 עבר בלי בכי בכלל, הייתי ממש מופתעת. וגם השנה במעבר לגן 4 הכל עבר חלק ב"ה. 

@אביול

@רקלתשוהנ

@אורוש3

@פיצישלי

@מאוהבת בילדי

@בשורות משמחות

@norya

אבל כן היו עייפים ועצבניים בסוף היום באופן חריג בשבועיים הראשונים.

למדנו להכיל את זה.

עזר אמפטיה ואוורור רגשות. אצל הקטנים גם ממש תמלול.

את יודעת כמה הוא נשאר לבכות אחרי שאת הולכת?

אם זה יותר מכמה דקות כנראה שהוא צריך עזרה. תבקשי מהצוות לעזור לו.

זה נקרא צילום רחם

אבל בעצם מה שעושים זה שמחדירים חומר וחוץ מזה שגם מצלמים את הרחם גם בודקים שיש מעבר לחצוצרות.

אם אין, סימן שהם סתומות ואז הרופא מנסה על המקום לפתוח בעזרת הזרקת חומר ישירות לשם

איך הבדיקה? כואבת?

אבל אני עם סף כאב גבוה

ישר קמתי והמשכתי לעבודה.

יש בנות שמספרות שכמעט התעלפו מרוב כאב

אז כנראה שאין להסיק מזה..

פשוט חושבת שכדאי לדעת את האמת.

אבל לי זה באמת כמעט ולא כאב. 

הוא אמנם גבר

אבל הוא מדבר הרבה על ציפייה והשוואות כי היו להם קשיים בפריון

והוא בסוף זכה ויש לו 5 בנות והוא מאוד רצה בן

חיבוק ❤️

הלוואי אמן בקרוב ממש

אם מעניין אותך יש קבוצה שנקראת מנוחת נפש הבוטח של בת שבע דרגן והיא פשןט מעולה....

באופן כללי על חיזוק מידת הביטחון וכל מה שאמרת..

לא חושבת שיש זכאות במכבי זהב לדולה.

חבילת הריון ולידה

יש כאן פירוט

לעשות בשבוע 26, רופאה של הריון בסיכון.

בהצלחה

אני אשתדל להתכוונן לשבוע הזה.

מקווה שיסתדר לי עם הלוז כי יוצא בדיוק בחגים, וקצת עמוס לי למצוא בוקר פנוי.

לק"י

לא בטוחה, אבל נראה לי שאם קנית טרי וסגור ורק פתחת, אז זה בסדר.

אולי אחרי שעומד כמה ימים זה פחות מומלץ.

עדיף ביתי כל כמה ימים.

חומוס קנוי- לא מחומוסיה, רק אם קונים את זה במקום שאת סומכת עליו, וכמובן לא פג תוקף 

גמאני חיכיתי בקוצר רוח להיכנס להריון ואחרי שניכנסתי- נכנסו בי מלא פחדים וחששות.. 

לספר לבעל- זה ממש תלוי באופי ובקשר שלכם- 

אם הוא בעקבות החששות שלך יכנס גם כן ללחץ- אז לא כדאי.. 

אבל קחי בחשבון שהוא יכול גם להרגיע ולמתן את החששות. 

גם כשאני ממש חוששת ועולי לי לראש מלא דאגות- הרגע שהכל מתפוגג זה באולטרסאונד- 

כשאני שומעת את הדופק. 

פשוט מרגש. 

שוכחת מכל הפחדים ומבינה שאני ממש רוצה תינוקי!! 

אז לא חייב ללכת לאולטרסאונד כל הזמן, 

פשוט יושבת בבית כמה רגעים לעצמי, 

נוגעת בבטן, ומדמיינת דפיקות לב. ופשוט מתחברת. 

זה מה שעוזר לי..

מקווה שאולי גם לך. 

הכל בסדר.. ה' נתן, זה סימן שזה הזמן.. 

חששות ודאגות זה הכי לגיטימי, 

בפרט כשיש עוד ילדים בבית... צל"ש! 

שיעבור בקלות ובידיים מלאות! 

אמן!

האמת זה לא רק הפחדים והחששות

אני אפילו מפחדת להסתכל להם בעיניים ולהתמווד איתם

זה בעיקר החרטה 

מצד אחד לא מבינה איך רציתי ככ

וזה באמת די בער בי תקופה

נראה לי פתאום ככ לא קשור וטיפשי

ומצד שני כואב לי שאני ככה

מפחדת להגיע לא מחוברת ללידה בה

לפני לא קרה לי כזה דבר

אני מרגישה ככ אוף... מייחלת לחזור לתקופה של לפני הרצון

שהכל היה רגוע ושליו

אני חוויתי בהריון השני

כי הוא היה קשה יותר מהראשון

וקשה בכללי

וצפוף

למרות שמאוד רציתי אותו

זה שלא ראית את הנקודות הללו לפני- בעייניי, זה כי השם סגר

לך את העיניים כדי שתמשיכי לרצות וכדי שהנשמה הזו תרד לעולם

שרציתי ככ בשנה האחרונ

מנעתי תקופה די ארוכה כי בדיוק חשבתי על הנקודות האלו

ונראה לי לגיטימי בעיניי א\ז ועכשיו

בתקופה שככ רציתי דווקא כן חשבתי על זה ואמרתי לעצמי איזה טיפשי ברור שנתמודד עם זה

אם הקבה יתן לנו

והכל יהיה בסדר

ומה הבעיה

ופתאום מרגע הגילוי ממש  מהפך

לקושי בהריון חוח

הזה ככ, במשך שנה, הצלחת להתגבר על הקשיים - זה יגיע לידי ביטוי גם עכשיו, כשזה מציאותי

החששות הם לגיטימיים באמת, אפילו הגיוניים מאוד

אבל אל תקדימי את המאוחר

זה הכח המדמה שבא להפחיד אותנו מכל דבר טוב שעתיד להגיע 

לכי תדעי, אולי בכלל תגלי שהקושי הוא לא כמו שחשבת

וזה לא כצעקתה

נורמאלי לחלוטין. אחרי כמה זמן מתרגלים ושמחים בהריון, גם אם החששות לא נעלמים לגמרי.

טיפ שקיבלתי פה ועזר לי- לחשוב בדיוק ממה את חוששת ולנסות לתת לזה מענה או דרך פעולה.

אבל תזכרי שגם אם אין פתרונות- יש עוד תשעה חודשים שיכולים להשתנות בהם מלא דברים (לדוגמא אני חששתי גם ממעבר דירה שתיכננו קצת אחרי הלידה, ובסוף לא עברנו דירה). אני מרגישה שהחיים מסתדרים מסביב לילד החדש.

וגם, הקב"ה איתך, את מגדלת בתוכך ילד שלו! בע"ה הוא יסדר לך הכל❤️

לי כן עזר לשתף את בעלי. חשבתי איתו על פתרונות לבעיות שעלולות לצוץ (לי זה ממש עוזר) והוא גם עזר לי להתחזק באמונה.

בשעה טובה, בבריאות ובקלות בע"ה 🙂

לא חושבת שבכלל הייתי נכנסת להרפתקה הזו..

אלאכ גם אז הייתי שושכחת כמו עכשיו.

זה בעיקר בעיות יותר

 בכיוון הכלכלי

אני אחת שלא מגזימה בכלל

אבל יש לי את מה שאני אוהבת להוציא על זה

ומפחדת שעם לידה של תינוק בה

בכא אצטרך יותר להצטמצם בכל מיני תחומים

ובכלל על העתיד לדאוג לכולם

זה בעיות שלא  בטוח שהפתרון בידיי...

מרגישה זה אגוגאסטי כמובן

אבל לא מצליחה להשתחרר מזה...

וזה חוץ מהחששות שהכל יהיה בסדר בה

שזה שם

מחכה לי בפינה

ואני מפחדת להתמודד ולהתסכל לזה בעיניים

אחת הסיבות גם שרציתי למנוע \זה כי הרגשתי הרבה יותר רגועה

ועכשיו שוב להתחיל בסרט של לחץ מבדיקות וכו

כמובן שאם היו אומרים לי הכל יעבור בשלום בה

אולי הלחץ גם מדברים אחרים היה מתגמד

וההורמונים מעצימים הכל, לא פשוט..

אני יכולה רק לומר שבהריון האחרון היו לי החששות הכי משמעותיים (ממה שאני זוכרת...). וממש אמרתי לעצמי שפעם הבאה אני מונעת יותר זמן. והנה עכשיו אחרי שדיברנו עם הרב, סיכמנו שנפנה אליו שוב בעוד חצי שנה אם נרצה להמשיך למנוע, ושוב אני בכלל לא בטוחה שאני רוצה הפסקה ארוכה...

גם אצלי החשש המרכזי היה כלכלי. היינו צריכים לקנות רכב גדול, ורציתי להאריך חל"ד, והכל מתייקר, ועוד ועוד... ופשוט היתה לנו סייעתא דשמיא ענקית עם זה. לא היה נס גלוי, לא כסף שנפל מהשמיים, אלא פשוט חיסכון שהלך והצטבר באופן פלאי שלא היה לנו לפני זה. תודה לה', היה לנו ברווח כל מה שהיינו צריכים פלוס.

בעזרת ה' הקב"ה יסדר לכם הכל! כמו שאמרת, אין יותר מדי מה לעשות, חוץ מלסמוך עליו פשוט❤️

הלוואי שהחששות באמת יתבדו, או שיתפרו בה!

וגם הלוואי גדול שלמרות הכל אני אהיה מאושרת במה שניתן לי..

ולא תהיה לי כבר התחושה המבאסת הזו...

עוד לפני הלידה בה

כי לא מבינה איך אני שורדת ככה...

תודה בכא על העידוד!!!! גם מילים כאלו נותנות כוח!!

שגם אצלי היריון ראשון היה שונה. בלידה באמת היה נורא התפרים שתפרו אותי 3 שעות. הכאבים הנוראיים בהנקה הגודש ביום הרביעי שהרגשתי שאני מתפוצצת.. הריפוי אחרי. לקח לי איזה חודשיים להרפא. הייתי גמורה.

פיזית ונפשית

וגם אני נכנסתי אחרי כמה חודשים להיריון שני והלידה עברה בקלילות ולא היה  תפרים ולא היה שום גודש ושם כאבים בהנקה ושום החלמה קשה. הכל היה קליל מאוד ..

אחכ ההיריניות לא היו צמודים וכן היה קשה יותר. לדעתי זה קשור .. שצמודים הכל יותר קל. כאילו הגוף זוכר טוב וקל לעבור את זה בקלות יותר... מעניין אם התאוריה שלי נכונה. לא אשכח לעולם את הלידה השניה שלקחה 45 דק לעומת הראשונה שלקחה 28 שעות. שהקטנה פשוט החליקה ובקושי לחצתי. מזל שהגעתי לבית חולים בזמן. הכל היה מושלם מדי..ברוך ה'.

פיצוי על הלידה הראשונה המזעזעת שחוויתי

פחות כאבים

פחות תפרים (בשנייה היה לי חתך יזום ובראשונה קרעים)

הנקה הלכה ממש בקלות כשעם הראשון היה ממש קשה

לא היה לי גודש וסרטים אחרי שעם הראשון היה כל הזמן דלקות

הטראומה הנפשית הייתה פחותה בהרבה

זה יכול להיות שונה לגמרי מהפעם הקודמת שלך

ומעניין ממש מה שאת אומרת... לי דווקא היה בראש תאוריה הפוכה; שבגלל שהגוף ״לא הספיק״ להחלים מספיק אז הלידה מתחילה ממקום נמוך יותר ואז עלולים להיות נזקים...

אני לא הראשונה ששמעתי שלידה שניה היתה קלה...

בעזרת ה' גם אצלך וגם ההחלמה אמן

אבל הרבה פעמים הלידות והחוויות שונות מלידה ללידה. בע"ה תהיה לך חוויה חיובית בכל התחומים!

אענה על מה שאני יודעת-

לגבי הצירים, עברת קורס הכנה ללידה? לימדו אותי בקורס כל מיני תנועות שאפשר לעשות להרגעה. כל לידה מחדש אני מגיעה לצירים וחושבת "מה כבר יעזור לי לזוז ככה?!" וכל פעם מחדש מופתעת מכמה התנועתיות עוזרת.

לגבי התפרים, אצלי בלידה הראשונה היו יחסית הרבה תפרים, בלידה השניה אחרי שנה ו-9 היו ממש מעט תפרים ובלידה השלישית אחרי שנה ו-8 לא היו תפרים בכלל ב"ה. הכל יכול להיות.

יש מה שנקרא "עיסוי פרינאום" אבל היעילות שלו מוטלת בספק.. את יכולה לקרוא על זה.

ולגבי הגודש, זה הסיוט הכי גדול שלי כל לידה מחדש. ובאמת כמעט לא מדובר לפני הלידה... רק בגלל זה הייתי חייבת להגיב לך... מלידה ללידה אני לומדת שזה לא כזה נורא לשאוב בהתחלה כדי להרגיש יותר טוב. נכון שאומרים לא לשאוב הרבה כדי שהגוף יתרגל לכמות הרצויה אבל פעם אחת העלתי חום ולא בא לי לחזור על זה. אז אני שואבת גם יותר ממה שמומלץ. בסוף הגוף מתרגל, גם אם זה לוקח יותר זמן, וההרגשה הכללית משתפרת פלאים אחרי שמרוקנים חלק מהחלב. אז אני מתארגנת על משאבה ממש בימים הראשונים אחרי הלידה (אצלי הגודש המטורף מתחיל כשלושה ימים אחרי הלידה). ובסוף אני מודה על זה שיש לי סטוקים של חלב במקפיא

בשעה טובה ובשורות טובות!!❤️

האמת נראה לי אני באמת צריכה להרגיע את הספקטיזם שלי לגבי התנועתיות בצירים...

ולגבי הגודש - זכור לי שאחרי הלידה כל אחד שייעץ לי אמר משהו אחר לגמרי.. הלכתי לרופא בשבוע שאחרי הלידה - אמר לא לשאוב בכלל בכלל, אחריו נכנסתי לאחות: עדיין לא שאבת??

וואי זה הכניס אותי לחוסר אונים יותר ממה שהייתי בו

אבל נראה לי באמת אתכונן על לשאוב קצת, כי לא מצאתי דרך התמודדות אחרת

תעשי מה שגורם לך להרגיש טוב! ותבואי מלכתחילה בגישה הזאת, אולי זה יגרום לך להגיע יותר רגועה

תתכונני עם משאבה שטופה מראש, שלא תצטרכי להתעסק בזה...

לפני ההנקה לשים קומפרס חם (או להיכנס למקלחת חמה, לעסות קצת ולשחרר את המלאות) ואחרי ההנקה להניח על השד קומפרס קר (אני שמתי מגבת רטובה במקפיא לכמה דק)

לי אחרי הלידה הזו זה עזר ותוך יום בערך התאזן הגודש ולא הייתי צריכה להגיע לשאיבות (וגם אם כן החלטת לשאוב- רק עד תחושת הקלה ולא עד ריקון, כי זה יעשה פעולה הפוכה ויאותת לגוף להגביר את תפוקת החלב)

בהצלחה!! ומאחלת לך שהפעם תהיה חוויה מתקנת (וזה לגמרי אפשרי! לי הייתה לידה שניה חלומית לעומת לידה ראשונה זוועתית וקשה מכל הבחינות 😬 ושמעתי על עוד הרבה כאלה. בע"ה יהיה גם לך 🙏 וכמובן המון תפילות)

שלי הלידה הראשונה ואחריה היה גיהינום... גם בנושא התפרים וגם בנושא הגודש... והלידה השניה והתאוששות אחריה היו פשוט חוויה מתקנת ממש!!!

לא היה לי אף קרע והתאוששות הייתה מדהימה!

היו לי מלא צלקות ואף צלקת לא נפתחה! (אפילו בסוף ההריון הייתה לי נפיחות ודליות על התפרים). הרופאה אמרה לי לא לעשות בשום פנים עיסוי פרינאום(כי זה יכול להחליש עוד יותר את אזורי התפרים) והיא כתבה מכתב למיילדות איפה להיזהר מהצלקות ולהיזהר .. המיילדות היו ממש מקצועיות וכאמור בעזרתם וכמובן בעזרת ה' יתברך, לא היו לי תפרים

בהצלחה!!

ממש עוזר לי נשימות. יש מה שנקרא נשימת גרון שנושמים ומוציאים את האויר דרך הגרון כזה, זה יוצר אוושה כזאת, ממש מרגיע את כל המערכת.

ולגבי הגודש גם לי זה הפחד והסיוט אחרי לידות, אני רק סוחטת אחרי כל הנקה עד להקלה ואז גם הגוף לומד לא לייצר יותר, ובאשפוז יש הרבה פעמים פדים קפואים אז שמה מתחת בית השחי כזה איפה שממש כואב שהחלב מתייצר וזה ממש עוזר

הפחד זה כמו אחד הצירים... משהו שחייבים לנשום עמוק ולתת לו לעבור מעלייך וללכת ממך. זהו. לך. תן לי להנות מההריון.

תמיד מגיע הפחד. מה עושים?

קודם אדבר איתך מבחינת ההגיון-

אין ולא תהיה לך יותר לידה ראשונה!!! את אחריי!!

אחכ- ב"ה כבר הבנתי מה אני צריכה שיהיה לי טוב- לקחתי דולה, הספקתי אפידורל, את אמא שלי לא קרבתי אפילו לחדר לידה (מילאה אותי בלחץ נורא), רק סביבה תומכת.

חוצמיזה שהיה לי הרבה יותר ביטחון לבקש מה שטוב לי מהצוות. בלי לחשוש ממה יגידו האחיות/ מילדות/רופאים. לא הזיז לי אף אחד!! ידעתי מה אני רוצה ושכולם יקפצו. 

לגבי תפרים- תפילות מעכשיו שלא יהיו תפרים/ חתכים- ממש חלק מתפילות ההריון.. וכנל עם הגודש!

הגודש- לרוקן טיפה, כרוב, כרוב כרוב....

תפילות תפילות תפילות..

בהצלחה והריון תקין, לידה קלה, בלי תפרים, בלי חתכים, בלי גודש, עם הנקה בקלות, וכמובן תינוק בריא ושלם ואמא שמחה עם מלא כח!!!

נשמע שאולי באמת אני ארצה דולה, יודעת אולי אם יש החזרים מהקופה (כללית) גם אחרי לידה ראשונה?

ואמן!! בע״ה❤️

אתייחס לשאלה הראשונה...

הכי טבעי שיש פחדים בהריון.. ובטח אם היו דברים מורכבבים בעבר,

אבל לא רק.. מציעה לך במקום לנטרל את הפחדים להפוך אותם לתפילות, על כל מה שאת רוצה וחשוב לך, את כל מה שאת מפחדת ולא רוצה.

שבע"ה הכל יהיה בקלות

אבל זה יכול לנבוע גם מהעייפות או מזה שלא שתית מסםיק במהלך היום

צמא/ עייפות מיתרגמים הרבה פעמים לרעב

וכמובן יכול לנבוע גם מהשינוי ההורמונלי

בעייה

תנסי לאוכל אוכל משביע כמו למשל קופסא טונה ,כמה קציצות , חזה עוף, וכדומה 

2 דברים:

הראשון.. לקחת באיזי.. מותר לך בהריון לאכול כשאת רעבה וזקוקה למזון בכל זמן נתון, בלי מצפון!

השני- תנסה על ההתחלה 2 קרקרים(4..😆)/ 2 פרוסות לחם וכזה- עם ממרח (אבוקדו, חמאה, קוטג, טונה..)

אצלי ראיתי שעם כל הכבוד לירק וחלבון- כשאני ממש רעבה אני צריכה את הפחמימה הטובה (לא עוגיה בואי נאמר..)

עם משהו שומני (ממרח שומני מאזן סוכר)

בהצלחה ובבריאות ובקלות!

ראיתי על עצמי שכשאני רעבה בהיריון רק פחמימה הצליחה להרגיע את הרעב... כנראה את באמת צריכה עוד אוכל...

מכירה את התחושה שאי אפשר להירדם כי רעבים...

אני יכולה לקום ב3 לפנות בוקר כדי לכרסם מלפפון 😆

ובדכ אחד לא מספיק ומראש לוקחת 2

זה מרגיע אןתי עד הבוקר בדכ (הבוקר שלי מתחיל ב5 וחצי-6)

לעונה הבאה?

הייתי קונה 28, הבן שלי רק בעונה הזו עלה 3 מידות מ24 ל27

בגיל שנה וחצי בערך

אבל הוא עושה קפיצות גם במידות בבגדים (קפץ מ3-6 ל12-18)

 לק"י

אבל בחברות אחרות 21 קטן עליה.

אם כי, הם די קטנה בגודל....ככה שהגיוני שהיא נועלת 22-23 כמו ילדים בני שנתיים ופחות.

מידה 28.

תקחי מידה של הרגל. להעתיק על קרטון. ואז להכניס לתול הנעל.

הגודל משתנה גם בין החברות.

כמה עברת

חיבוק ענקקקקקקקקקקקקק

גיבורה שאת

בעז"ה עוד 9 חודשים עם תינוק בריא ושלם

לרגע חשבתי אולי אני כתבתי את זה

תדברי עם ה'.. תתפללי

זה ממש נותן כח

בעז"ה שימשיך בבריאות ובקלות! 

מזדהה לגבי אובדן התמימות... איי איי איי...

הלוואי שתצליחי להתגבר על זה ולשמוח ולא לדאוג כל הזמן!

הריון קל ותקין ומשעמם!

ושתסיימי בידיים מלאות ובלב מאושר!

מברכת שתזכי לידיים מלאות הפעם

באמת קשה לשמוח עם כל מה שעברת... זה סוג של מנגנון הגנה.

בעז"ה שהכל יעבור תקין ותעברי שקיפות עורפית תקינה בטח כבר כן תעזי להתחיל להאמין ולשמוח.

תעשי בירור על הגורם להפלות ותטפלי. יש גם טיפול מניעתי גם אם לא מוצאים סיבה להפלות.

מאחלת הריון תקין ומשעמם ובידיים מלאות בעז"ה.

יש רופאים שנותנים תרופות כמו אספירין

לנשים שעברו כמה הפלות לא מוסברות

ואני עושה עכשיו בירור קרישות מורחב יותר.

אני בליווי המטולוג מעולה- שאני סומכת עליו

אוף מה שעברת.... ה' שלח ישועות!!!!

הלוואי בע"ה הריון תקין ובריא ולידה קלה בידיים מלאות!

אין מילים

כמה אנחנו בידיו..

הלוואי אמן שאכן תכלה שנה וקללותיה

תחל שנה וברכותיה

❤❤❤❤❤❤❤

גם אני אחרי 3 הפלות רצופות בשבועות 9-11

כבר לא התרגשתי שראיתי 2 פסים חיוביים.

בכלל לא רציתי היריון. כל כך פחדתי להפיל.

ואסור היה לי להשתמש בינתיים במניעה אז השתמשנו בשקפים ודחיתי מקווה

אבל אז משמים,

בים ה8 של חנוכה טבלתי,

נפקדתי.

ראיתי את ה2 פסים כי המחזור איחר...

לא בכיתי. לא שמחתי.

רעדתי. פשוט רעדתי.

קראתי לבעלי שיתמודד גם הוא עם הבשורה הקשה.

בעלי התחיל לרעוד ולא אמר מילה.

הוא פשוט התקשר דחוף למרפאה של פרוספור כארפ שכבר שלח אותי לבדיקות בגלל ההפלות.

ובנס הודיעו לו שיתפנה תור מהיום למחר. מישהי ביטלה...

בבוקר שאני עם בחילות וצרבות ורק שבוע 5(אולי מלחץ כבר התחיל).נסענו שנינו

שקטים לא מדברים

עייפים משנה וחצי נוראיות

אמרתי לקב"ה. לא ביקשתי עוד ילד.ביקשתי לחיות ולהרגיש טוב

אבל עכשיו שגיליתי אני מתחננת אל תתן לי לעבור מה שעברתי כבר 3 פעמים. זה היה סיוט כל פעם.

הגענו לכארפ... הבדיקות הרי תקינות.. הכל פיקס.

שלח לעשות עוד בדיקת קרישיות אחת שחסרה ..

(שגם היא אחכ יצא. טובה)

הוא מחליט לתת לי זריקות פרגניל....

כל יומיים.

אני רצה כל יומיים לקבל זריקה. תוך הקאות וחולשה.

אני יורדת במשקל . כי לא מפסיקה להקיא .אני זועקת לה' ונזכרת ברבקה אמנו..  בוכה....

מה אני צריכה את הסיוט הזה?

אלוקים תציל אותי מהיסורים האלה

בעלי דואג לוקח אותי לעירוי בשארית כוחותי.

זה נותן לי קצת כח

ממשיכים עם הזריקות. שבוע 10 יש דופק. עברתי את מה שהיה נורא.. תמיד כבר הדופק הפסיק קודם.

אני דומעת. טיפה.

יום אחרי דימום מטורף.

רצה למוקד. המטומה ענקית. בגודל של השק היריון.

בוכה לה' שאני ביסורים. אני כבר לא יכולה יותר.

יש דופק. צריך להתפלל שההמטומה תתכווץ.

חוזרת לכארפ. נותן תמיכה של דופסטון.

חודש חמישי נגמרים הכתמים של ההמטומה.

מתחילה להרגיש טוב .

סוףסוף היריון נחמד ...

הברזל יורד נותנים לי ונופר בלי סוף...

בסוף יולדת בשעה טובה יומיים אחרי התאריך המיוחל.

ישתבח שמו ..

תהי אופטימית אהובה

אין יאוש בעולם כלל ...

בהצלחה רבה

בכל מצב את בשלב שכל איזה שבוע את צריכה ללכת לבדוק מדדים..

אז זה זמן מצוין לברר עם האחות.. היא תשלול רעלת ובע"ה יהיה בסדר💜

ב"ה שזה רק עכשיו ולא כבר באמצע ההריון..

ברוך ד' היה תקין בבדיקת שתן ולחץ דם, מוניטור...

אם מחר בבוקר יש שיפור אז זה כנראה מהמאמץ היום נכון?

תראי שאין לך כאב ראש..

ו...

תנוחי!

אם את דואגת, טלפני מחר למרכז לבריאות האישה ותשאלי אחות,

בריאות!

ביום שישי גם ביקשה (כי היתה צריכה להגיע הביתה קצת אחריו), אמרתי לה (באישור בעלי, גם לא בקלות) שרק אם לא תמצא סידור אחר שיבוא אלינו כי לא הכי נוח לנו, ובסוף מצאה סידור אחר.

ועכשיו מבקשת למחר.

אבל היא תהיה תקועה גם בהמשך. כרגע אין לה פתרון...

את מבחינתך הבהרת לה שזה לא זורם לכם. ונהדר שעשית ככה.

לדעתי תחכי. אם היא לא מבקשת להמשך אז נהדר. היא הבינה לבד.

ואם היא כן מבקשת, פשוט להגיד שאת ממש מצטערת אבל את לא יכולה.

ככה בכל יום שהיא תבקש (במידה ולא תבין).

כי ברור שבעלך קודם.

והוא הציב קו אדום.

והגבוחות שלו חשובים יותר מהנוחות של החברה שלך.

ואת ממש לא חייבת לה הסברים. גם אם אתן מדברות על זה בגינה.

שאת צריכה לפתור אותו קודם, אי אפשר לייעץ כשלא יודעים על מה זה יושב.

למה זה מפריע לו? בהנחה שמדובר על פעמים בודדות.

משהו קבוע, אני יכולה להבין. ובכמות לא מתאים בכלל לשאול. לא הייתי מבקשת מחברה, זה מעמיד במצב של חוסר נעימות, על אחת כמה וכמה שמציעים תשלום. לא שייך.

כשאין צהרון זה מבאס וקשה מאוד. הייתי שם. צריך למצוא פתרון אחר.

אם זה פעמים ספורות, תפתרי קודם כל מול בעלך.

היתה לי שיחה טובה עם בעלי.

הכתיבה פה עזרה לי להבין שהוא צריך קודם כל להרגיש שהוא מקום ראשון בשבילי.

ומתוך כך יכולתי להקשיב לו באמת.

ובסוף הסכמנו שמחר זה כן בסדר, אבל להבהיר לה שלא יתאים בהמשך באופן קבוע.

תודה לעונות