אני לוקחת גונאל, הרופא אמר לקחת הפעם מינון יותר גבוה מפעם קודמת, ושאלתי אותו אם זה לא יגרום לביוץ מוקדם מדי, כי פעם קודמת זה היה גבולי, והוא אמר שהוא חושב שלא.
ועכשיו אחרי שבוע, ב"ה הגוף מגיב טוב לטיפול, והרופא היה רוצה שנעשה הזרעה עוד יומיים, רק מה אני טובלת עוד 4 ימים.
אז האחות אמרה עכשיו להוריד מינון...
ואי, הלוואי שזה יהיה בסדר
קצת הלחיץ אותי... עד עכשיו הפעם הצלחתי להיות ברוגע
היה ביוץ וגבולי?
האמת שזה ממש תמוה
כמה שאת יכולה
את לוקחת גם אוביטרל?
כי אם כן אז יכול להיות שזה בסדר גמור
פשוט תדחי את האוביטרל ביום או יומיים
תדברי על זה עם הרופא
זה הכי מלחיץ😅
וכן, אמורה לקחת גם אוביטרל כשהוא יגיד.
(זה גם לא שהביוץ עוד רגע, הזקיק הכי גדול היום היה 17X18)
לפעמים בלחץ מוצאים כל מיני פתרונות לדברים
אבל בדברים האלו לחץ לא ככ עוזר
הגוף כבר נמצא בתהליך
תהיי בקשר עם הרופא ותשאלי אותו מה לעשות
כנראה רק צריך להתפלל
תודה!
בד''כ אוספים את הזרע מיחסים עם קונדום
ואי אפשר לקיים יחסים גם עם קונדום לפני הטבילה..
הרבה פעמים כותבים כאן בפורום ככה,
אז חשוב לי לכתוב שאין לזה מקור בהלכה.
( מדברת רעיונית,לא לגבי סוגיות הלכתית שזה כל אחד שישאל את הרב שלו)
שאלנו רב מאד גדול,והוא אמר שאין עניין כזה,אבל הוא שאל את בעלי מה המקור לדעה הזו- זה מעניין אותו,בעלי אמר שראיתי באינטרנט,הוא חייך ואמר לו שאין לזה שום מקור בהלכה.אשה לא צריכה להיות טהורה כשהיא נכנסת להריון.
הלכות טהרה נוגעות לקשר בין איש לאישה ולא להריון.
(שזה מוקדם מדי ביום אחד)
ההרגשה שלי לא אומרת כלום, מחר בבדיקות יהיה אפשר לראות
אבל אם זה באמת ככה זה מבאס ממש
להזריק אוביטרל בשביל לתזמן את הביוץ.
חשוב לדעת שהאוביטרל לא מעכב תהליך ביוץ שהתחיל!
רק להיפך
כאשר הזקיק גדל לגודל טוב
והLH עדיין נמוך (הLH הרי גורם בסופו של דבר לביוץ לקרות)
אז לוקחים אוביטרל שמעלה מהר מאוד את ההורמון ותוך 36 שעות קורה ביוץ.
אם התחיל ביוץ, כמעט ואין טעם לאוביטרל, למרות שבד''כ כן נותנים אותו בטיפולי פוריות
אבל הוא לא יעכב את הביוץ ביותר זמן ואז כאילו להרוויח זמן..
צריך לבדוק שאכן עוד לא התחיל הביוץ
בכזה שלב..
אם לפי הבדיקות זה מראה שיהיה כנראה מחר.. זה אומר שההורמונים ממש בעליה וזהו
אין מה לעשות
זה פשוט לנסות לתזמן עם הביוץ הטבעי
אוביטרל לא יעזור ולא ישנה פה כלום.
במילים אחרות, אין טעם לרוץ להיבדק היום. מחר בבוקר זה גם טוב.
אולי להיבדק ירגיע אותה, אז בשביל זה זה שווה אבל לא מעבר
אני לא יודעת מה ירגיע אותי
אז אם זה לא יעזור למשו אני לא אלך להיבדק, אני אחכה למחר.. ומקווה שאם הביוץ באמת מוקדם אני אצליח להתגבר על הבאסה
וסתם שאלה, אם יש כמה זקיקים גדולים, הביוץ שלהם קורה בבת אחת?
שהם יכולים לבייץ בהפרש של כמה שעות/יום
אבל לא יותר מזה
רק לאיכות הביציות והכמות..
מניסיון
מלא הצלחות ובשורות טובות!
שמשפיעה על איכות הביציות ( הרי ידוע שעם הגיל האיכות פוחתת)
או שהכוונה לגודל הזקיק כך שיש יותר סיכוי שיש בתוך הזקיק ביצית בשלה מספיק?
ככה הבנתי מהרופא שלי..
שהביציות יהיו איכותיות ובשלות יותר
זה לא גורם לזקיקים לגדול יותר מהר? ואז הביוץ יכול להיות גם יותר מוקדם
מאוחר, או שאין להן ביוץ כל חודש. והגונאל או תרופות כגון אקקלומין/לטרוזול גורמים לביוץ להיות מוקדם יותר בשל תזמון הזריקות/כדורים
וגם אני משתפת מנסיון
@פצלושון זה גם תשובה לך- זה בעצם גורם לביוץ טוב ובגלל שמזריקים בשלב מאד מסוים של הווסת אז זה גורם לביוץ להיות גם מסודר. כלומר בזמן תקין
ולרוב לא מוקדם/מאוחר מדי
ישתבח שמו
והרופא אמר להזריק היום אוביטרל,
ולא צריך הזרעה כי טכנית אי אפשר בשישי שבת שזה גם ממש כיף
והחודש הזה יביא לכם ולכל עמ"י ישועה גדולה
לגבי הנקה אני לא יודעת אבל תתייעצי עם רוקח לפחות או עם המרכז הטרטולוגי
הם יודעים הכי טוב
רק חשוב לציין שלפעמים גם כדורים שמותרים בהנקה מורידים את כמויות החלב
להורמונלי יש בד"כ תקופת הסתגלות של עד חצי שנה אס קחי בחשבון
אבל לא הורמונלי סבבה לגמרי מהבחינה הזו
לדעתי גם לחצי שנה שווה לשים התקן נחושת בודאי לשנה שנה וחצי גם הרופאים וגם מכון פועה ממליצים גם אם זה לתקופה קצרה.
3 שנים זה עניין כלכלי יותר
התקן הורמונלי יכול לגרום לדימומים בלי יכולת להטהר לתקופה ארוכה שמעתי פה על נשים שהיה להן חצי שנה.
אני שמתי התקן הורמונלי לפחות משנה, חוץ מהמחיר זה היה מצוין.
שמתי דיי קרוב ללידה אז חוץ מהדימום של ההתקנה לא היו דימומים...
זה יחסית יקר לעומת מניעה אחרת
ובהתקן הורמונלי עלולה להיות הסתגלות די ארוכה (אבל גם בגלולות הנקה זה ככה לפעמים)
אבל לשנה זה נראה לי שווה את זה
(מבחינתי גם לפחות מזה אבל זה סובייקטיבי)
היו לי כתמים בזמנים לא צפויים, ב 3 חודשים הראשונים. ואחר כך במשך שנה עד שהוצאתי , הכל היה תקין.
אבל אחר כך היה לי עוד פעמיים התקן לא הורמונלי בלי הסתגלות בכלל.
ולא להיאסר הרבה פעמים, אבל תלוי בפסיקה שלכם
הייתי מאוד מרוצה.
לגמרי שווה.
היי לכן..
חושבת להחליף רופא.
מחפשת המלצה לרופא פוריות, בקופה (מאוחדת) או פרטי..
שיהיה מקצועי ויסודי, גם במקרים של אי פריון לא מוסבר..
ואנושי כמובן..
כמובן שנעשה גם עוד בירורים, אבל אם למישהי יש המלצה באופן אישי על רופא טוב, אשמח לשמוע❤
בעדיפות לאיזור המרכז או ירושלים, אבל אני אסע לכל מקום אם זה מישהו טוב..
ויש לי חברה גם שהולכת אליו וממש מרוצה
הוא מקבל בכללית
וגם באופן פרטי, בפתח תקוה
דר' יחזקאל לנדי
מאוד יסודי, וגם אנושי
עם המון סבלנות. מאוד זמין בוואצאפ
הרגשתי שהוא עובד בצורה נכונה, ולא כזאתשל ישר
מלא תרופות וזריקות שלפעמים מיותרות
יש פה עוד מישהי אחרי לידה שמרגישה שהיא לא יודעת איך לסחוב עוד יום אחד נוסף?
באמת שהשתדלתי להיות גיבורה עד עכשיו
אני תמיד חווה את התקופה אחרי לידה כטריגר קשוח מידי בשבילי
אבל עכשיו עם כל המצב והעומס הטכני שבעלי לא בבית הכל מוכפל
אם רק היה אפשר להריץ כמה חודשים קדימה 😞
וואו! כל הכבוד לך ששרדת עד עכשיו. לבד ועם כזה עומס!זה כבר בפני עצמו קשוח...
כמה זמן את אחרי לידה?
לי תמיד כשהקטנצ'יק בגיל חודשיים "נגמרת הבטריה" , אחרי לידה יש לי מלא אדרנלין מהלידה, ואני מצליחה לתפקד בלי שינה , אחרי חודשיים האדרנלין של הלידה נעלם.
והקטנצ'יק כבר ישן פחות ודורש יותר,
השילוב הזה מאד קשה.
כשלפתור את העומס אי אפשר אני אוהבת ל"הטעין" את עצמי,וזה נותן לי כח להמשיך.
יש לך דרך "לפנק" קצת את עצמך? לטעון קצת כוחות להמשיך?
בעז"ה שיתן לך הרבה כח 💗
חודשיים.
זה השלב שאני מתפרקת בו תמיד
הפעם זה באמת מרגיש שגם אין אופק להמשך
אני לא מצליחה לייצר לעצמי תנאים סבירים יותר להמשך תפקוד
ורק להיאחז בזה שעוד חצי שנה בטח יהיה יותר טוב לא מחזיק אותי בהתמודדות שנדרשת שעה שעה ביום הזה
המקוריתבאמת קשה אהובה
מה יכול להקל עלייך?
התקדמת עם צמצום השאיבות קצת? את ישנה?
יש לך עזרה בבית?
ריווחתי שאיבות ל 5.5 שעות וגם 6 ואפילו 6 וחצי בלילה
אבל היה לזה מחיר
אחר כך השאיבות קשות יותר ואיזורים רבים נסתמים לי
זה כל כך קשה שזה לבחור איך לשרוד
אם כדאי לישון יותר משעתיים בלילה
או שכדאי לשאוב לפני שנסתמות לי הצינוריות
החל משלב ההחלמה הלא פשוט שעברת
עובר דרך השאיבות שעשית במסירות נפש
עם הבכור הייתה לי תקופה כזו, שהרגשתי בדיוק מה שאת מתארת, והייתי חסרת כוח לגמרי, לא עזר שבעלי היה בבית אז ולא עזר שהייתה לתינוק מטפלת בתשלום פעמיים בשבוע;
ככה שאני מעריצה אותך איך שאת מתמודדת!
בכל אופן אצלינו כשהגיע הזמן הזה שכבר לא יכולתי יותר, התינוק קצת "התבגר" ונעשה קל יותר. מאחלת לך שזה יקרה מהר מהר!!❤❤❤
אנא תיקחי עזרה בתשלום. את צריכה לישון ולהתקלח בשקט🙂
עכשיו תני לעצמך גם מידי פעם לא להיות גיבורה. זה דורש הרבה כוחות.
את יכולה לפעמים קצת להישבר. להתפרק. זה בסדר.
לא חייבים כל הזמן להיות גיבורות.
❤️❤️❤️
בנות שאלה מעט אישית..
זה בטוח לקיים יחסי אישות בתחילת הריון ממש אפילו לפני אולטרסאונד ראשון? קראתי שיש כאלה שאומרים שבעייתי בהתחלה וכאלה שאומרים שבכלל לא מזיק.
ואם אפשרי להשתמש בחומר סיכה על בסיס מים או שמן שקדים במהלך הריון?
לפעמים יש הנחיה להימנע בגלל סיכונים אפשריים ספציפיים כמו המטומה וכו'.
ומכירה את החשש
אבל זה באמת בסדר ומותר
אם יש דימומים אז צריך להתייעץ רפואית.
העניין של החומר סיכה הוא פשוט שיש כאלה שמפריעים לזרע לנוע ולכן לא מומלצים כשמנסים להכנס להריון בשאר ההזדמנויות תשתמשו במה שנעים לכם
אני תשעה חודשים אחרי לידה ומניקה
מפסיקה מניעה כי אני נורא עצבנית ,
בדרך כלל מתי חוזר המחזור? ( כבר קיבלתי אחרי לידה ואז לקחתי סרזט שמונע לי מחזור)
הביוץ ככל הנראה מתרחש לפני הדימום במקרה הזה?
לא רוצה למנוע לעוד הרבה זמן , פשוט לא לקיים עד שמגיע מחזור?
(אחרי זה כנראה אמנע עם שקפים ושיטת מודעות .)
תודה בנות יקרות,
אני קיבלתי מחזור חודש אחרי שהפסקתי עם הסרזט.
פעם אחת 7 חודשים בלי דימום בכלל, ההנקה מנעה לי
פעם שניה היה דימום אחרי חודש, והמחזור חזר באופן מסודר 3 חודשים אחרי, גם תוך כדי הנקה
מי שבמכבי,- יש צורך לקנות לפני כן את ההתקן או שאפשר לקנות אצל הרופא?
לא הורמונלי
אבל זה בטח תלוי ברופא
ואז ללכת לקנות
(ואם יש אצלו יאמר שלא צריך לקנות)
יש רופאים שיש להם והם יכולים למכור לך
יש כאלו שישלחו אותך לבית מרקחת לקנות ואז לבוא להתקנה.
רובן לא בחלק של ההורמונים אלא של הספירת דם…
אופ…
זה מלחיץ אותי…
על הרבה כתוב שזה יכול להיות מחומצה פולית אבל יש שניים שלא כתוב את זה ועכשיו אני מפחדת…
כנראה עשית עוד בדיקות באותו זמן, אבל זה בדיקות דם אחרות כלליות
וכשזה לא קשור זה כבר נשמע פחות מלחיץ, לא?
כי בדברים אחרים חריגות קטנות רוב הפעמים זה בסדר
כן כי.. כן…
אבל למה פתאום כלכך הרבה נמוך?…
כל מיני דברים של תאי דם לבנים
ללא חוו"ד רפואית מקצועית
חבל על האנרגיה
תחכי לתשובה מוסמכת
זה שיש טווחים מסוימים זה לא אומר שםחות זה אוי ואבוי.
יש תמונה כוללת שעולה מכלל המדדים שנבדקו.
יצא לי מאוד להילחץ מתוצאות ולגלות שזה כלום
וכן להפך שהכל היה נראה לי תקין ובעצם לא היה
עדיף להשאיר את זה לאנשים שמבינים
המקוריתגמני לא קניתי בגדי הריון
ואין מה להתבייש בכלל. .
להריון
בעיקר בסוף ההריון שכבר אי אפשר ללבוש גזרה רחבה וזהו...
ממליצה על האתר VERBAUDET דברים יפים וקלאסיים
לא התכוונתי
כן אני חושבת שמצד גזרה זה כבר לא ככ אפשרי בסוף ההריון
אבל גם מצד התחושה שנשאר בגד אחד שעולה עליי וזהו, וכל שבת אותה שמלה, וגם ככה כל המראה הזה המעט פילי צריך משהו יפה ומחמיא לא מה-שנשאר-שעוד-עולה-עליי
האמת שעכשיו שאני נזככת באמת הייתי נורא מוזנחת😖
עם סימפיזיוליזיס קשה שנורא דכדך אותי ועלייה של 25 קילו כל הריון - באמת שמתי כל מה שעלה עליי
אבל עברתי כמה גלגולים מאז. זה בסדר בקיצור..
אני קניתי לדוגמא שמלה לאירוע במקימי שמאוד החמיאה לי בסוף הריון. וגם שמלה לשבת לסוף הריון בקמיליון...
המחירים של חנויות בגדי הריון מוגזמים
אני בדיוק גם בחיפוש אחר בגדי הריון.
יצא לך להזמין משם? יודעת לומר לגבי איכות, מידות, זמן משלוח?
אולי עוד הערות/ הארות...
וההחזרה פשוטה יחסית?
בגדתי והזמנתי מshien🙊
אין מה לעשות יש להם מבחר ומחירים שאין באף מקום אחר.
בסוף גם טוענים שכל מה שהיה שם לא היה מדויק ככ.
וגם במילא רוב העולם אנטישמי.
לקנות רק ישראלי עכשיו לא זורם לי, המחירים פה מטורפים עכשיו ומספיק הייתי צריכה לקנות לילדים השלמות חורף וזה יצא יקר בהגזמה.
בגדי הריון הפכו לעסק יקר
וגם בכלל, הסיילים בארץ מגיעים בזמנים מאוד מסוימים, ואם לא - יקר בטירוף.
לא יודעת כמה נשים יכולות לעמוד במחירים האלה
מחפשת סריגים מבד יציב יחסית ולא נצמד
כי השמנתי וזה נראה לא טוב כל כפלי השומן האלה שהסריגים מבליטים.
ומתאימים להריון, כמובן. לא חייב פרופר בגדי הריון אבל סריגים ארוכים בגזרה נוחה ומשוחררת.
יש אתר?
כן, קרה לי כמה פעמים
בפעם האחרונה זה היה מוגזם, לפני כמה חודשים עשיתי שם קניה של כמה שמלות בסופעונה
בואי נגיד שרובן כבר לא שמישות או עברו כמה תיקונים...
ראיתי שיש לאיקאה אמבטיה יחסית קטנה, שזה מצויין כי אין לי מקום בחדר האמבטיה.
על איזה מעמד אפשר להניח אותה? אפשר להשתמש במעמד סטנדרטי ( נניח של אמבטיית ליטף?)
ממה אפשר לאלתר מעמד בטיחותי?
רק אומרת שגם לי יש אמבטיה פצפונת, וקניתי אמבטית תינוק רגילה ומעמד, ואני מניחה אותה ממש בתוך האמבטיה שלנו. זה נח מאוד, כי גם המים מתרוקנים ישירות לאמבטיה...
ולכן זה כננס לך, ממש נוח
לאמבטיה,אחרת זה יכול להיות מסוכן בעיקר כשגדלים קצת. אפילו בהשגחה.
אפילו הייתי שוקלת להשתמש בלי מעמד ולשבת על שרפרף ולקלח
נראה לי שזאת ההגדרה.
עברנו לבגדים ארוכים, כל בגד זה סרט.
הוא בוכה ולא נרגע הרבה זמן אחרי לבישת הבגד, הסחת דעת עוזרת לדקה וחצי ואז חוזר לבכות ולבקש שנוריד לו, ולהגיד שזה לא מתאים לו (כאילו המידה).
בן שנתיים.
והערב הבנתי שאולי זה מסביר את הקושי שלו עם הישארות עם אדם אחר כשאני הולכת, גם אם זה אבא שלו.
הוא רגיל להיות איתי וכל שינוי הוא לוקח קשה מאוד גם כשזה בנאדם מאוד מוכר ואהוב.
מה עושים איתו?
איך מקלים עליו?
על הבגדים בהתחלה לא עשיתי כי לא חשבתי שתהיה בעיה, עם אחים שלו זה עבר בסדר.
אמרתי להם תוך כדי שמתלבשים שעכשיו לובשים בגדים ארוכים כי חורף ונהיה קר.
מה הייתי יכולה לעשות אחרת?
עכשיו הם כבר שבוע (אולי יותר) עם ארוך ועדיין כל פעם שמתלבשים זה סרט. במיוחד אם זה בגד שעוד לא לבש לפחות פעם אחת שאז אולי זוכר שכבר לבש.
אז מניחה שזה יוצא לי טבעי, אבל אני כן מטרימה על כל דבר בערך. ולבן שלי גם קשה עם שינויים
נגיד בגדי חורף- קניתי להם כמה בגדים חדשים, אז אמרתי להם שקניתי דיברנו על זה שנהיה קריר, נתתי להם למדוד, סידרנו ומיינו יחד את הארון..
כזה
כאילו הנחתות זה פחות מתאים
אנסה מחר לסדר איתם את זה בארון, נראה אם יעזור במשהו.
ובאמת אדע להבא לדבר על זה לפני שזה קורה ולא באותו רגע.
דיבור מסביב לנושא רק פיתח אנטי.
שמתי לב שדווקא השתיקה הייתה יפה בהקשר הזה.
אבל מניחה שיש ילדים שזה כן עוזר להם.
את רואה עוד דברים שקשורים לנושא?
קושי במקומות חדשים?
בזמן מעברים ממקום למקום?
רעשים שמפחידים אותו או לחילופין מחפש רעשים מסוימים.
מראות שמפריעים לו או הפוך, אוהב להסתכל על דברים מסוימים.
מרקמים שמפריעים לו/אוהב במיוחד- בבגדים, באוכל, דשא, חול,
אוהב להכניס הכל לפה?
לא נראה לי שיש לו קושי במקומות חדשים כי בדכ זה איתי.
רעשים מפחידים אותו מאוד בחודש האחרון אבל זה כבר קשור למלחמה, זה לא היה קודם.
וכל השאר שאוהב לא אוהב, לא הבנתי כל כך. גם לי יש העדפות מסויימות בכל מיני דברים ולא נראה לי שיש לי קושי תחושתי.
ולא מכניס דברים לפה, רק אוכל דוחף הכל כאילו אם לא יאכל מיד יקחו לו.
לטעם אישי ויש העדפות שנגרמות מקושי לעבד את המידע שהוא מקבל מהחושים שלו.
הנקודה החשובה היא אם חוץ מזה יש עוד דברים במהלך היום יום שמפריעים לתפקוד השוטף שלו ושל המשפחה,
אם כן, אז כדאי לברר מהם
אם זו רק הנקודה הזאת אז זה לא כזה משמעותי לדעתי
חוץ מהתאמת גירויים?
דרך איפה אפשר לקבל אבחון וטיפול מקצועי?
חוץ מהתאמת גירויים בסביבה יש טיפול תחושתי,
עושות את זה מרפאות בעיסוק וזה אמור לעזור למערכת העצבים להיות בשלה יותר
מסבירה מראש כל דבר
נניח מעבר לבגדי חורף עשיתי בהדרגה, כשהיה צפי לשינוי במזג האוויר עשינו טקס פרידה מהפיג׳מות הקצרות והכירות עם הארוכות, ככה גם למכנסיים.
נתתי לו למדוד את הנעלים והמגפיים ונפרדנו מהנעלים הקודמות. עם הקפוצ׳ונים לא היתה בעיה וגם את המעיל הוא אוהב.
היו דברים שלא מצאו חן בעיניו ונתתי מענה ספציפי (לא נוח המכנסים- קפלתי את השרוול, הוא התבייש להגיע עם נעלים חדשות לגן- שיתפנו ביחד את הגננת)
גם כל פעם לפני שאני הולכת אני מודיעה לו מראש ומאפשרת לו טקס פרידה אם הוא רוצה.
אצלנו עוזר דוגמאות דומות בבגדים. נגיד יש חולצה קצרה עם אריה שהוא אוהב אז לחורף קנינו חולצת אריה (לא זהה). ככה עם כמה דוגמאות אהובות. בבוקר אם הוא מוציא חולצה קצרה אני עוזרת לו למצוא חולצה דומה ארוכה ולרוב זה עובר בסדר.
אפשר גם להציע לו לקפל שרוולים אם זה עניין תחושתי.
אם את שמה גופיות - אני הרבה פעמים שמה חולצת קיץ בתור גופיה ואז הפרדה מבגדי קיץ פחות חדה.
זה בנוסף לטרמה ולמעבר הדרגתי (אני מתחילה להעביר לחורף בשבוע שמזג האוויר גבולי ואז פחות משנה לי אם מתעקשים על קיץ/חורף)
1. הרבה פעמים הבד של החולצה עבה יותר, אז החולצה חמה גם אם השרוולים מופשלים.
2. זה שלב ביניים. קודם להרגיל לחולצה החדשה כשאין תחושה של שרוול ארוך. לאט לאט יש פחות צורך בהפשלה והוא מעצמו יפסיק לבקש בד"כ. את גם יכולה לשלוט בכמה את מקפלת ולהשאיר יותר שרוול כל פעם.
אני גם עם הסיוט של הבגדים.
קניתי לקטן סטים של קרטרס בדיוק כמו שאהב ועדיין הוא לא מוכן ללבוש.
כרגע בערב מלבישה לו פיג'מה קצרה ואחרי שנרדם מלבישה לו מעל החולצה פוטר ומכנסיים אני מחליפה כי ממילא שמה לו טיטול,
הייתי בטוחה שבבוקר יעשה סצינות אבל ב"ה עבר בשלום,
בבוקר מלבישה עם בגדים לגן חולצה דקה שלקח זמן להרגיל אליה וטייצ שחור שקניתי לו כמה כי פעם הוא התחבר לאיזה טייצ שחור של הבנות אז ידעתי שהוא לא יבדיל והחיים יהיו יותר קלים ככה...
מלבישה אותו אחרי שכולם מוכנים פיקס אז בדקה האחרונה מלבישה ויוצאים מהבית לפני שהוא מצליח להתנגד, ובחוץ תודה לאל הוא כן מוסח ובמעון הוא כבר לא מביע התנגדות.
אז אני חיה עם זה כרגע בין נס לבין להרגיל אותו לבגדים אחרים בדחילו ורחימו.
אצל הגדול הוא פתר לעצמו את הבעיה בזה שבגדי החורף והקיץ הם אותם בגדים (מכנס ארוך תמיד כי זה ת"ת וחולצה קצרה תמיד כי הוא כמעט גברבר)
רק בחורף לפעמים מוסיף קפוצ'ון.
הוא מסוגל ללכת עם נעלי ספורט בגשם ומגפיים בקיץ,
פעם השקעתי בלהסביר לו שחבל על ההחלפות וזה שוחק את הנעל.
הוא ענה לי שממילא הרגל שלו תגדל עד העונה המתאימה (מה שנכון, נכון)
יש לו סט מצעים אחד בשימוש וכמה לקישוט בארון,
ועל זו הדרך.
מזל שיש לי גם בנות לאיזון.
אצלן אחרי שבוע הבגד כבר לא נחשב חדש אז צריך להתחדש מחדש.
וואי אני ממש מקווה שזה יעבור לו ולא ימשיך איתו גם כשיגדל.
מעבר בגדים בין עונת הקיץ לחורף היה קשה לו במיוחד. אצלו זה היה קשור לעניין תחושתי עד גיל 6 היא הפשיל מכנסיים וחולצות קבוע. הייתי משתגעת בעיקר בגלל שקר והוא היה רגיש מאוד. בשלב כלשהו קניתי מכנסיים בלי גומי למטה שגם כשהפשיל ירדו חזרה והפסקתי חדבר על זה פשוט התעלמתי מהמצב כשהעה בוכה אחרי מקלחת למה לובשים ארוך היתי עונה עניינית עכשיו חורף וזהו לא מפתחת שיחה סבעב זה כי זה רק יצר יותר בכי..
עד היום אגב קשה לו המעבר בחולצות (מגיל קטן ממש התחלתי לשים לו מכנס ארוך קבוע כדי לחסוך מעבר אחד)
זה התבטא עוד במלא דברים מעבר וכבר הפריע ביום יום, לא לבש כובע כשהיה קר מאוד , לא יכל לדרוך על חול/דשא ,ועוד
היום הוא בן 12 ועדיין זה קיים אבל בהרבה פחות, נגיד לא מוכן להוריד גרביים בקיץ רק לבריכה
לכן ממליצה כן לשתף את הרופא ילדים ולקבל הדרכה, זה לא ממש טיפול זה בעיקר הדרכה להורים
גם לבן שלי היה ככה. כל חילופי עונות , במעבר בגדים מארוך לקצר ולהיפך, ממעבר למוצקים ולאוכל רגיל, כל שינוי היה לו קשה
קיבלנו הדרכה במרפאה בעיסוק איך לעזור לו. בבעיית בגדים יש תרגיל ללחוץ על היד לאורך כל הגוף כדי שיחוש מגע (בעדינות כמובן)
תסתכלי באתר של מחסני חשמל ושופרסל. אני את שלי קניתי בשופרסל, בלי קיוסק מים אבל במחיר טוב אבל זה היה לפני כמה שנים
וגם באושר עד יש מחלקת חשמל, הבנתי שמחירים טובים אבל לא יודעת לגבי אחריות.
הייתי מסתכלת קודם ביד 2
מעולם לא קנינו מוצר חשמלי מיד 2
אבל עכשיו עוזבים את הארץ אנשים די אמידים
נדהמתי ממה שראיתי
החלפנו מכונת כביסה לבוש בשליש מחיר
הגיעה מכונה נקייה ומדהימה
תכנסי ותסתכלי בתמונות...אנשים מבקשים למכור במחיר נמוך מוצרים מאד יקרים... את יכולה להתקשר ולשאול בן כמה המקרר. רק תסתכלי על הדגמים ועל החברות ותביני לבד... לפחות באיזור שלנו, נדהמנו ממה שמצאנו.
גורמים לשינה להימשך יותר מ-10,15 דקות???
אומנם לא ילד ראשון שלי ואני אמורה להיות"ותיקה" ו"מנוסה" אבל צריכה עזרה.
תינוקי בן חודש. יונק ב"ה ובלילה הוא יונק ונרדם תוך כדי הנקה ואז שמה לישון..
אבל קשה לנו עם ההרדמות ביום!!
עליי הוא יישן מעולה!! ברגע שמניחה בעגלה- מתעורר...
אם נרדם תוך כדי הנקה ואני מניחה אותו לישון- מתעורר מיד או אחרי כמה דקות.
גם אם מצליחה להרדים אותו בדרכים אחרות- מתעורר אחרי 5-10 דקות ומתחיל לבכות.
קורה לפעמים שהוא ער מ-12 בצהרים עד 9-10-11 בלילה!!
והוא לא שוכב במיטה רגוע. רוצה לישון/ שירימו אותו.
כך שאני לא מצליחה לעשות כלום במשך היום חוץ מלהיות איתו/ לטפל בן/ לנסות להרדים אותו..
מציינת שאני משכיבה על הבטן..
צריכה עזרה ב-
1. איך להרדים אותו?? חוץ מהנקה.. כי לא רוצה שילמד להירדם תוך כדי הנקה..
2. איך להאריך את זמן השינה ביום לזמן שינה סביר. (במיוחד עם כל הרעש והבלאגן בבית בשעות אחה"צ/ ערב)
3. שאלה אחרת: איך להרגיל למוצץ..
תודה
מנסה לעזורלא אוהב שהידיים שלו לא זמינות לו..
עם מה את עוטפת ואיך?
ואיך מרדימה אותו כשהוא עטוף ככה?
ככה-
פורסת את השמיכה על המיטה,
מניחה אותו באמצע השמיכה, כשהראש בחוץ
עוטפת צד אחד כולל היד, ומכניסה מתחת לבין השחי של היד השניה.
עוטפת צד שני ומכניסה מתחת לגב.
ככה הוא נראה כמו מומיה...
בד"כ הוא קצת מתנגד, אבל אחרי דקה הוא נרגע.
מעבירה אותו למיטה שלו ומכסה בעוד שמיכה.
זהו.
מעניין אם זה קשור להרגל- כי אנחנו עוטפים ממש מגיל יומיים...
עד איזה גיל אפשר להמשיך בעיטוף?
ואיך הם נרדמים אחרי שמפסיקים עם העיטוף??
ומחפש אוכל..
אני לא דוגמה טובה להאשמות כי אצלי התינוק עדיין לא יודע לישון..
אבל הרגשתי שהוא קטנציק וצריך את החום והקרבה שלי, ושנינו נהנינו מזה.
הענין הוא שיש ב"ה עוד ילדים בבית ועוד מה לעשותך ואני לא מסוגלת לבשל/ לתלות כביסה/ לקלח כשהם עליי במנשא.
מלחיץ אותייי
הייתי שמה אותו במיטה ומפעילה את המובייל.
בשתי דקות, יכולה לספר לך, מספיקים להתפנות בשירותים
מספיקים לדחוף דג לתנור
ועוד כמה פעולות בסיסיות
להתקלח? בשביל זה יש אבא שמחזיק אותו ומדבר אליו ומסביר לו שהסבלנות ישתלם.
תינוקות מכבדים קול גברי שמדבר אליהם בסבלנות הם מבינים משהו בהיררכיה 
האמת שגם עכשיו לפעמים (כבר בת 11 ח'), אם היא נרדמת במנשא אני משאירה עלי עד שהיא מתעוררת. אבל אני אוהבת את זה, כיף לי להרגיש אותם עלי...
(האמת שזה התחיל מזה שבתור קטנטנים התינוקות שלי ישנים שינה קצרה מאוד במיטה. גם אם הצלחתי להניח בלי שיתעוררו, תוך 10-20 דק' הם כבר התעוררו... אז המעבר למנשא היה מתוך צורך, אבל עכשיו אני ממש אוהבת את זה...)
וכל הזמן צריך לספק להם עניין
לי עזר מנשא, כל היום התינוק היה עלי ודיברתי איתו וטיילתי איתו. ו3 פעמים בשבוע באה מטפלת לשעשע אותו ואני ישנתי אחרת הייתי מתמוטטת.
בעלי גם הצליח להעסיק אותו שעה פה שעה שם אבל בגדול התינוק מעוניין באמא 100% פנויה בשבילו. יכולה לנחם אותך שצפויה די מוקדם שנת לילה רציפה ועזה שלו... תחזיקי מעמד..❤❤❤
לגבי המוצץ- תקני הרבה סוגים וצורות ותני לו לבחור. הוא ימצא אחד שימצא חן בעיניו... אחד שמרגיש לו נעים בפה
מנסה לעזורכי לא זוכרת מישהו מהם שהיה ישן לי נורמלי..
אני לא ממש מכירה את המושג "ישן כמו תינוק" כי התינוקות שלי לא כאלה ישנים.. שיהיו בריאים.
וכמו שרשמתי קודם- זה קצת מסובך להיות איתם 24/07 צמודים ורק איתם כי ב"ה יש עוד ילדים בבית ועוד מה לעשות..
תודה רבה בכל זאת
לגבי מוצצים- מנסה כרגע 2
ונראה לי שאני אנסה גם מוצץ גומי כזה... אולי זה ימצא חן בעיניו.
כי אצל אחד מהילדים שלי זה עיבד מצוין.
העיקר שייקח מוצץ.
תודה
אם התינוק שלה "ישן כמו תינוק"מחפשת המלצה ליועצת שינה לתינוק בן 8 וחצי חודשים.
יש לי החזר מקופ"ח של עד 75% ועד 440 ש"ח
אז חשוב לי שלא יעלה הרבה יותר מזה....
אזור ירושלים, אם רלוונטי המיקום וזה לא רק בשיחות.
תודה רבה!
יש לך מושג מה סדר גודל של המחיר שהיא לוקחת?
אז הגיע הזמן לזוז אחרי הלידה מחפשת חזיות ספורט למידות גדולות. הבעיה שלי זה.. שבהיקף אני לא כזו גדולה. אלא הקאפ גדול. בחזיות ספורט שאין קרסים בהיקף כמו בחזיות רגילות אז כשאני לוקחת מידה גדולה כדי שתכסה על כל החזה זה בהיקף גדול ואז לא מחזיק לי כלום. לא יודעת אם הסברתי טוב. .
בכל אופן. אם מישהי מכירה מותג לחזיות ספורט למידות f-g אשמח לדעת🙏🙏
תודה לכן !
אפפעם לא מצאי..
אבל, אפשר לעשות ספורט פשוט עם חזיה רגילה.
במידות האלה הרבה יותר משמעותי חזיה שמחזיקה כי באמת זה כבר משקל ונפח ולא נח הבגדי ספורט שזה יותר משוחרר
עדיין תומכות יותר מחזיות ספורט..
תנסי חזיות ספורט לאימון בעצימות גבוהה.
אני גם לוקחת מידה אחת יותר קטנה וזה מחזיק מאוד חזק.
וממש אין טעם להגדיל היקף כשהקאפ גדול...
זה שני דברים שונים ובשניהם צריך מידה מדויקת
אין לי מידה לקחת.כשלוקחת קטן יותר ,טוב בהיקף אבל לא מכסה על כל החזה. ומידה גדולה יותר מכסה אבל גדול בהיקף ולכן לא מרימה כלום ולא סוחבת.. ברור שבחזיות רגילות אני לא מגדיחה את ההיקף כמובן.
לכן שאלתי על המלצה על מוצג ספציפי.
תודה לך! אנסה לבדוק
ראיתי עד G
אני קניתי פעמיים בbrastop.
זה אתר אנגלי.
(אחלה חזיות)
ראיתי המלצה באיזה מקום ואני ממש נהנית מהן.
מבקשת רק תגובות מרגיעות. בעבר כבר הייתה לי הפלה בגלל היפרדות שיליה בשבוע 8, עכשיו אני צריכה רק חיזוקים שיכול להיות בסדר. מי שיש לה ניסיון כאוב בבקשה שלא תספר לי.
לפני שבוע ויום היה לי דימום. היום הרופא נשים אמר שזה שעבר שבוע בלי שום דימום זה סימן טוב וברוב המקרים זה נספג בסוף והכל בסדר.
הוא אמר שלוקח הרבה זמן עד שנספג.
אשמח שמי שקרה לה דבר כזה והכל נגמר בסדר עם הריון תקין שתספר לי על זה..
וכמה זמן בערך לוקח להיספג?
ומה אני יכולה לעשות כדי לשמור על המצב ושלא יחמיר? הרופא שלי אמר שלמנוחה אין משמעות ואין באמת מה לעשות.
לדעתכן אני צקיכה להישמר במיוחד מדברים? לבקש ימי מחלה?
תעזרו לי אני דואגת..
הכל עבר בשלום, ונולדה תינוקת מתוקה מדבש
תבשרי טוב בעז"ה!
והשליה רק מתחילה להיווצר, זה לא נקרא היפרדות שליה.
בכל מקרה דימום בשליש ראשון מאוד נפוץ ומעלה את הסיכון להפלה אבל יש ב"ה הרבה פעמים שההריון ממשיך להתפתח יפה וככל שעוברים הימים הסיכויים גדלים.
יש נשים שהיה להם דימום ממש רציני וב"ה הסתיים בטוב.
עכשיו אני קוראת שוב ורואה שגם עבר שבוע מהדימום מצוין!! סימן טוב! ויכול לקחת הרבה זמן להיספג, מה שחשוב אם יש דימום פעיל ואת זה את תראי כנראה וב"ה נשמע ממך שאין.
והאם לדעתך צריך ימי מנוחה בבית בשביל זה? קראתי בכל מני פורומים שיש רופאים שאומרים שכן.. אבל הרופא שלי אמר שלא. אז אני לא יודעת מה לעשות :/
זה יהיה קטן משמעותית יחסית לשק שגדל אז כבר יהיה קשה לראות וגם לא ממש מעניין בעז"ה..
אני בדעה בדברים האלו לא להתחרפן לשום כיוון, מנוחה כנראה שלא באמת ייעילה מצד שני לעשות הרבה מאמצים שלא רגילים גם לא כדאי בעיקר בשביל שאם חלילה לא תיהיה בצד הטוב של הסטיסטיקה לא תאשימי את עצמך ..
והכל היה תקין לגמרי, עבר אחרי כשבוע והתינוק נולד בריא ושלם ב"ה. לא עשיתי שום דבר מיוחד או לקחתי ימי מחלה.
בעז"ה שיהיה לך הריון קל ותקין והכל יהיה בסדר
היה דימום מסיבי שהייתי בטוחה שזו הפלה.
רק באו"ס השלישי לאחר שבוע ראו המטומה, שבהתחלה הלכה וגדלה.
בשקיפות שעשיתי בשבוע 12 היא כבר היתה ממש קטנה, ובסקירה מוקדמת- נעלמה לגמרי.
אחרי הדימום היו ימים ארוכים של כתמים...
השתדלתי לשתות הרבה ולנוח כמה שיותר.
הלכתי לעבודה וכשחזרתי הביתה לא נגעתי בכלום, הייתי עם הילדים והתאמצתי במינימום.
גם אצלי הרופא לא המליץ על מנוחה אבל היו ימים שהתאמצתי יותר ואח"כ הכתמים היו יותר משמעותיים.
העדפתי לא לקחת סיכון ולנוח כמה שניתן, בלי להתשגע על זה.
ב"ה היום בשבוע 18+ והכל בסדר עם העובר!
מאחלת לך שהכל יעבור בשלום, וחיבוק!
שאני לא יודעת אם מכנים את זה הפרדות שליה., אולי המטומה.
אבל לי היה דימום סביב השליה המתהווה (כך הגדירה זו הטכנאית) בין שבוע 8 ל14 בערך
למזלי ב"ה זה היה בלי דימום חיצוני
וב"ה נולדו לי בהריון הזה תאומות זהות ומושלמות בליעה"ר
אני ממש ממליצה לנוח, לא להרים ולא להתאמץ...
גם אצלי הרופאה לא המליצה את זה, אבל הרגשתי כאב בבטן אחרי מאמץ וגם באולטראסאונד ראו שההמטומה גדלה אחרי שבוע שבו עבדתי רגיל, לעומת שבוע שבו לא עבדתי שאז היא לא גדלה...
כמובן שלא זו הוכחה חותכת אבל אולי יש בזה משהו...
שאלתי בזמנו בפורום וענו לי כמה מנסיון שכדאי לנוח ולא להרים ולהתאמץ...
מחזקת את ידייך, מאד קשה לנוח ולהמנע ממאמץ, תנסי לקחת עזרה שתקל עלייך
אני באמת ממשיכה ללכת לעבודה כי שום רופא לא נותן לי חופשת מחלה, אז אין לי אומץ לא ללכת..
ואני מרגישה ממש לא טוב עם זה ומפחדת שזה לא אחראי ובאמת טוב יותר להישאר בבית. גם ככה כל הצהריים אני לבד עם הילדים שיש להם הרבה מרץ ומאמצים אותי.
מה אתן אומרות, להישאר בבית וזהו?
זה לא שבעבודה יקרסו בלעדיי. אני בתפקיד שאני יכולה לא להגיע ויהיה בסדר.. אבל לא נעים לי להמציא לעצמי ימי מחלה בלי ששום רופא אמר שצריך.
מה אתן חושבות?
ואת חושבת שנפשית תרגישי יותר טוב שאת נחה וכביכול עושה את המקסימום מבחינתך, אז בהחלט תשארי
בלי קשר, תחילת הריון זה קשוח ועוד לבד עם הילדים בצהריים, זה מספיק מעייף, נשמע שלא יזיק לך לנוח
בשורות טובות!
לי גם היו דימומים בהתחלה והרגשתי שאם אני עושה מאמץ זה מתגבר וברגע שנחתי לאורך זמן זה נעצר
עדיין עבדתי אבל פחות זזתי ועשיתי פחות מטלות בבית..
לא רוצה לכתוב יותר מדי פרטים..
גם הרופאת משפחה שלי ענתה לי שעד שבוע 12 למנוחה אין משמעות.
אני לא מבינה את המקובעות הזאת.. אז מה אם אין שום מחקר שהראה את זה בוודאות?
אוף אם רק היה לי רופא שימליץ על ימי מנוחה בבית הייתי הרבה יותר רגועה. מרגישה שמנוחה זה הדבר הנכון.
גם ככה כבר הייתה לי הפלה בדיוק בגלל אותה בעיה, וגם ככה אני עם שחלות פוליציסטיות ונזקקתי להרבה מעקבי זקיקים סבבים של איקקלומין ומלא ציפיה ותפילה עד להריון הזה. כל מה שאני רוצה זה רק לשמור עליו כמה שאפשר.
מה אני אמורה לעשות?
שמרתי חגמרי, שכבתי לא עשיתי כלום כמעט
כמה וכמה הריונות
היה שווה ב'-ה
לא מתחרטת על כמה שקלים עבור ילדים בריאים
גם הנוכחי שלי
בכולם שמרתי מנוחה מוחלטת וראיתי עין בעין שזה הפחית דימומים ממש
וב''ה בכולם היה שווה המאמץ
ולא היתי בוחרת אחרת ..רק בשביל הסיכוי שאתאמץ אתנהל רגיל ואז ההריון לא יחזיק ואשאר עם המחשבה אולי זה היה בגלל זה
זה זה?
עד שבועות מאוחרים יחסית
וגם לא הכי הקפדתי שלא להתאמץ
סחבתי את הבת בת השנתיים + שהיתה כבדה
בעיקר בעיקר התפללתי,
ידעתי שיש אפשרות שאולי יקרה משהו,
ושאני משתדלת ללכת לפי ההנחיות, אבל יש לי אילוצים גם...
עבדתי בשלוש כבודות שונות באותה תקופה.
הרבה מתח, כן...
אבל בעיקר הבנה שאני עושה מה שביכולתי, וצריך הרבה רחמי שמיים כאן
תא אחד
60 ס"מ
חברה מומלצת? לא רוצה בוש ולא רוצה מסין
אשמח להמלצות וגם לדיס
יש לי תנור וכיריים שלהם בנפרד
אבל זו חברה ממש טובה
לאמא שלי היה תנור 90 שלהם עם כיריים שהיה מעולה
הייתי רוצה תוצרת אירופה
דלונגי גם יקר וגם זה שיש לי איכות החומרים ירדה בהשוואה לקודם.
זנוזי היצור עבר מאיטליה לרומניה...
אלקטרה אם היו מייצרים בארץ בטוח הייתי הולכת על זה... אצטרך להתייעץ בחנות.
אבל תודה בכל אופן
ראיתי שגם מייצרים בצרפת
אבל כדאי לבדוק על כל דגם ספציפית
תוצרת צרפת מעולה לי.
יש לי שאלה בנוגע לכדור ציפרלקס, האמת שכתבתי ארוך את הרקע ומחקתי מחשש שיזהו אם יהיה צורך אפרט.
הכדור הוא לא בשבילי, אלא עבור מישהי שהמליצו לה.
מי שלוקחת אותו או יודעת עליו- הוא עוזר? צריך אותו לכל החיים?
ושאלה קצת יותר אישית- את לא מרגישה שהוא סוג של מקטלג אותך? שאת צריכה כדור כדי להתרומם? לשמור על אופטימיות? כדי לא לשקוע לדיכאון?
יש תחליף טבעי לדבר הזה??
מי שתוכל לעזור לי אין לכן מושג כמה אני אודה לכן!!!!
ובנימה זו אני רוצה להצדיע לכל אותן אלה שרגשות חיוביים לא באות להן בקלות! והן מתגברות על כך כל אחת בדרכה, בין אם זה בטיפול\ כדור\ שיחות\ פעולות מרוממות, זה לא מובן מאליו!! כל כך קל לשקוע, וכשזה קרוב אליי אני מבינה כמה!!
תודה על המקום שאפשר לשאול בו הכל ועל ההבנה שתמיד נמצאת פה 3>
לא לקחתי ציפרלקס אלא כדור מקביל ברעיון דומה(סרנדה/סטרטליין)
לקחתי אותו קצת יותר משנה וב"ה כיום אין לי צורך אבל אני עם יד על הדופק לעקוב שלא נהיה צורך שוב.
הוא עזר לי מאוד. הוא לא פתרון קסם, הוא לא מה שגרם לי להיות אופטימית או לא לשקוע בדיכאון או להתרומם, אבל הוא כן איפשר לי לצוף כדי שאוכל להיאחז ולהעזר במה שקידם אותי(במקרה שלי- טיפול פסיכולוגי, עבודה, קורס מסוים) שבלי הכדור לא הצלחתי להגיע אל הדברים האלה ולהניע את עצמי לפעולה, פשוט הייתי בבועה שחורה. תפקדתי באופן מינימלי, לא כ"כ זיהו עלי מבחוץ, אבל מבפנים טבעתי בביצה. וזה הציל אותי- לא בגלל שהכדורים הם הפתרון, אלא כי הם כלי עזר להתקדם לפתרון ולאסוף את עצמי בכלים שבאמת פותרים.
זה יותר דומה לתחבושת, שבלי חבישה טובה תקועים במקום ועם חבישה טובה אפשר לתרגל פיזיותרפיה כדי לקדם את המכה ולא להצטרך את התחבושת...
וגם מי שכן צריכה את התחבושת הזו ליותר זמן או אפילו לכל החיים, זה בסדר גמור.
מקטלג?
אני בעיקר חושבת שזה מקטלג אותי כאמיצה שלא טבעה בבוץ הזה למרות שזה הכי קל, אלא הרימה את עצמה והלכה לטיפול ונעזרה בכלים שיש לרפואה לתת כדי לא להמשיך לטבוע. אם זה מקטלג זה רק בקטע חיובי...
ברור שזה גורם לתחושות דפוקות ולמה רק אני צריכה כלי עזר כאלה וכו', סתם כי זה אחד התסמינים של דיכאון.... אבל זה מאוד רחוק מהאמת
זה כמו שמישהו לא ילך לבדיקת ראייה וירכיב משקפיים, אלא יעדיף להמשיך לא לראות, להיתקל בחפצים, ליפול, להיות מוגבל בנהיגה וכו, העיקר שלא יקטלגו אותו כאדם שצריך להיעזר במשהו חיצוני.
קראתי הכל, אני ממש מעריכה שהתחברת וכתבת לי. זה עזר לי
מה עם תופעות הלוואי שרשום על הכדורים האלה? זה לא מלחיץ?
שתופעות הלואי באמת מלחיצות והן מה שגרמו לי לפחד לקחת עד היום
אני עדיין בהסתגלות אבל כבר מרגישה שזה מתחיל לעבור ושזה עוזר
ממש לא מרגישה מקוטלגת, זה לא משהו שרואים
מזה שיש לי מוגבלות ברגל ואנשים לפעמים שמים לב ושואלים מרגישה הרבה יותר מקוטלגת...
השם ברא תרופות כדי שנעזר בהן
ובזה שאני לוקחת אני בוחרת בחיים ועושה את תפקידי
בסופו של דבר לכל תרופה יש תופעות לוואי אופציונליות
לא יודעת לשים את האצבע על תופעת לוואי מסוימת שהשפיעה במיוחד או משהו
ראיתי ששאלת על החשק המיני- דיכאון פוגע יותר בחשק המיני, ואני גם הנקתי באותו הזמן אז אין לי שום דרך לענות על זה. זה לא חד משמעי זה בטוח...
לא הייתי נמנעת מזה בגלל החשש מתופעות שעלולות להיות חריגות. אם יהיו, אפשר להתמודד איתן, אבל זה לחשוש מתרחיש שלא קיים כרגע ולהתגונן ממשהו סתם.
שנועד לטפל בדכאון קל וחרדות
אני לא לוקחת קבוע, רק מתי שאני מרגישה שאני צריכה, לאחרונה הרבה יותר מהנורמה עקב המלחמה ולחצים בתוך הבית
לא מרגחשה מקוטלגת בכלל.. מי ישמע מי יודע כבר..
בשורה התחתונה, זה מיטיב איתי והצטערתי שלא לקחתי קודם
אמשיך לקחת כל עוד אני צריכה, בלי להתנצל על זה מול אף אחד. אני לא אשמה בזה שאני לא מסוגלת להכיל סיטואציות קשות / בגלל חוסר איזון כימי במח
ה כמו ציפרלקס?
ולקחתי ציפרלקס בעבר.
אותי זה מציל ממש
אישה אחרת.
הייתי שוקעת בעצבות נוראית, דיכאון וחוסר תקווה.
ערפל שטישטש אותי.
עכשיו יש לי הזדמנות לפגוש את עצמי באמת.
עכשיו אני מצליחה לראות דברים בפרופורציה הנכונה ומצד שני זה לא משתק לי את הרגשות. הכל מאוזן יותר.
מקטלג?
הקיטלוג היחידי הוא שאני אישה אחראית שדואגת לעצמה ולוקחת את עצמה בידיים.
זאת לא אשמתי, זה חוסר איזון כימי בגוף ואיזה כיף שיש דרכים לעזור לעצמי במקום לסבול.
האם אני תלויה בזה? כרגע כן, היו תקופות שלא.
נוטלת קבוע.
שמחתי לקרוא 3>
אבל זאת תופעת לוואי אפשרית.
וכך גםחולי לב ואנשים עם יתר לחץ דם, ועוד הרבה
זאת לא בושה להיזדקק לתרופה באופן כרוני
זה נס שיש תרופה
גם בתחום הזה, התרופה מאפשרת חיים למי שזקוק לה
התחתנתי יחסית מאוחר.
יש לי שני ילדים צפופים ומתוקים בבית.
אני קרוב לגיל 38.
אחרי שנתיים עם התקן מאז הלידה הוצאתי אותו ומאז כבר כמעט שנה מנסה להכנס להריון ללא הצלחה. עשיתי מעקבי ביוץ וכנראה שהביוץ שלי לפני טבילה (פעם אחת במעקב ביוץ זה יצא ככה בוודאות) אבל לא בטוח שבאופן עקבי זה ככה כל חודש. לא הצלחתי לבדוק את זה כמו שצריך בגלל המלחמה, גיוס של בעלי למילואים ובגלל שבמרפאת פוריות ביטלו לי תורים וכו'.
הרופאת פוריות אמרה שיכול להיות שזה בגלל ביוץ מוקדם אבל גם יכול להיות בגלל הגיל וכו'. הציעה בגלל הגיל להתחיל בקרוב טיפולים.
אני ממש בהתלבטות.
מצד אחד יש לי 2 ילדים בבית ב"ה
מצד שני רוצה מאד עוד אחד לפחות.
אבל מצד שלישי מפחדת מטיפולים הורמונליים ואיך הם ישפיעו לי על הגוף(הגוף שלי מאד רגיש להורמונים ומגיב מאד חזק, ובצורה לא נעימה. הגלולות עשו לי ציסטות בשחלות ולכן הפסקתי . ועוד ועוד תופעות.)
מרגישה ממש עצובה שרואה שכולן נכנסות להריון מסביבי ולי לא מצליח.
מצד שני אומרת לעצמי שצריכה להגיד אלף פעמים תודה על מה שיש... במיוחד עם כל המצב הקשה שיש בארץ. שום דבר שיש לא מובן מאליו.
אבל ממש מתלבטת מה לעשות הלאה ..
גם כן יש לי את הרצון הגדול שלילדים שלי יהיה עוד אח שלישי איתם (שאם יריבו בינהם יהיה מי שאולי יגשר ... 3 ומעלה תמיד נראה לי יותר טוב משניים)
אבל מפחדת לפגוע בגוף ובבריאות שלי.
ואולי לתת לקב"ה להחליט בשבילי ולא להתערב?
אין לי תשובות בנתיים.
עצובה.
לעשות פרופיל הורמונלי ובמקביל גם amh ולראות מה מצב הרזרבה השחלתית.
אפ תקין - לקחת אסטרופם ולדחות את הביוץ לאחרי הטבילה
ולתת לזה כמה חודשים לראות אם את נקלטת..
זאת התערבות קלה אבל יכולה לעזור..
לפני כמעט שנה(כשהוצאתי את ההתקן) היה בסדר גמור.
הרופאה הציעה את האסטרופם וכבר קניתי אותו אבל אפילו מפחדת גם מההשפעות הורמונליות שלו.
לוקחים אוחי רק ימים בודדים במחזור והוא בעצם רק דוחה את תחילת תהליך ההבשלה של הביצית.
הוא לא משבש את המחזור
חודשים? פרופיל הורמונלי?
נראה לי שהתחלה כזו, לא פולשנית, תתן לך תמונת מצב קודם כל יותר וודאית כדי לדעת איפה את עומדת ומשם להחליט
דבר שני, אם זה עניין של ביוץ - משהו חד פעמי כמו שינוי מועד הביוץ לענ"ד זו השתדלות שכן הייתי עושה אם הייתי במקומך וזה מה שיכוללעזור
מפה ועד לטיפולים ממש כמו הזרעות וכו' זה כבר משהו אחר. אבל קוגם כל לדעת איפה עת עומדת בוודאות
פרופיל הורמונלי לפני כמעט שנה , יצא הכל טוב ב"ה ורזרבה שחלתית טובה (רזרבה יכולה להשתנות בכמה חודשים?)
מעקב ביוץ עשיתי למעשה רק אחד(אחר כך אחד התפספס בגלל שאמרו לי שקודם אני צריכה פגישה עם הרופאה ואחד התפספס בגלל המלחמה) ביחיד שממש עשיתי יצא שהביוץ יוצא לפני הטבילה
כן, יש לך שניים. זה תמיד יותר טוב מכלום.
מה בעלך חושב ומרגיש לגבי זה?
להתחיל טיפולים כנראה פחות שייך עכשיו בכל מקרה אם בעלך מגויס.
ממש ממליצה לך לנסות ברפואה משלימה. כלי מאד יעיל, מספק גם תמיכה נפשית, ועם תוצאות מאד טובות.
ספציפית לדחיית ביוץ- יש תערובת צמחים שבפועה ממליצים עליה, כבר הצעתי לכמה מכרות כנסיון אחד לפני התערבות הורמונלית ועזר (גם מנסיון אישי שלי)
זה מחזק את הרחם ולכן התופעות לואי לא קיימות..
ומעבר- דיקור עם תוצאות מאד אפקטיביות, כדאי לברר על מטפל/ת שמתמחים בתחום, לפעמים יש אפילו דרך הקופה ככה שזה לא יוצא יקר.
בס״ד
לי אישית יש ניסיון עם שיטת אביבה, שעזרה לי לדחות את הביוץ וככה להיכנס להריון שלוש פעמים ב״ה. זה תהליך של כמה שבועות עד כמה חודשים. גם אני לא רציתי הורמונים ולכן פניתי לאפיק הזה. קחי בחשבון שזה דורש תרגול קבוע אז נצרכת פניות מסוימת לזה. מצד שני זאת תחושה ממש מדהימה, לראות בחוש שהגוף חוזר לאיזון הורמונלי. אם תרצי, יש לי המלצה למדריכה מעולה בירושלים. הכל מתחיל בתשאול אז היא תוכל להגיד לך אם נראה לה שהשיטה תוכל לעזור למקרה האישי שלך.
וחיבוק גדול ❤️
ממש מבינה אותך, על הרצון ועל ההתלבטות, וכל זה עוד עם בעל מגויס…. ואני שולחת לך חיבוק גדול גדול ותפילה שתראו ישועות גדולות בקרוב מאד!
נ״ב: הוספתי עוד משהו בפרטי, מוזמנת להסתכל.
קודם כל כשבעלך יהיה בבית ויהיה רלוונטי
לקחת כדור לדחיית הביוץ
לעשות מעקב זקיקים ובדיקות פרופיל הורמונלי לברר מצב הורמונים ופוריות
ואם זה לא עוזר
אז להתקדם הלאה
רקע די דומה
הפסקתי מניעה
ואז היתה הפלה,
8 חודשים שלא הצלחתי להיכנס להריון
ומעקב זקיקים שגיליתי שאני מבייצת ממש מוקדם
לי היה ברור שלפני שאני נכנסת לסרט הזה של טיפולי פוריות, אני קודם כל מנסה את האפיק ההלכתי כי ביוץ מוקדם זו בעיה הלכתית, לא פוריות.
ובליווי צמוד של רב הצלחתי לטבול לפני ביוץ
(ואז היו 2 הריונות כימיים- שזה כבר נושא אחר)
וכרגע אני בהריון תקין בשבוע 16
אה... ואני בת 37
(ובכל מקרה בשביל טיפולי פוריות צריך מעקב ביוץ סדיר...)
נותן לי תקווה...איזה יופי ממש שמחה בשבילך שזה הסתדר!! הריון קל ובידיים מלאות בעז"ה!!
לא יודעת איזה פתרונות הלכתיים יכולים לתת לי, כי המחזור שלי עכשיו הוא סביבות 5-6 ימים ולא רואה את עצמי מטהרת יום לפני(זה לא כתמים ביום לפני ההפסק, זה ממש מחזור מחזור) בהתחלה לפני כמה חודשים המחזור שלי היה ארוך.. היו לי בהתחלה הרבה כתמים וכו', אבל עכשיו זה התקצר כמו שכתבתי ל5-6 ימים ועדיין הביוץ יוצא מוקדם!! אז איך יהיה אפשר לסדר את זה הלכתית? בכל מקרה אני חייבת ב7 נקיים .
שמעתי שאפשר אולי לעשות הזרעה ב7 נקיים ואז לעקוף את הבעיה. אבל הרופאה לא הציעה לי את זה (היא דתיה) היא פשוט אמרה לי להתחיל אסטרופם ואם זה יעזור מספר חודשים בודדים לעבור לתהליך של טיפולים (אם הבנתי נכון את מה שהיא אמרה לי)
ימי הדימום זה וסת.
מוסת לוסת- זה המחזור
כמה ימים המחזור?
בשלב ראשון הייתי קודם על עושה מעקב זקיקים מסודר משולב בבדיקות דם לזהות את הביוץ במדויק (ומנצלת את הזמן כבר עכשיו דווקא כשבעלך במילואים)
והיה ויתברר ובאמת את מפספסת ביוץ
יש כל מיני עצות לקיצור ימי דימום
שכדאי לנסות
וגם להתיעץ עם רב מה ניתן באפיק ההלכתי
(וכדאי לעשות חושבים עם מי מתיעצים... ולהגיע להסכמות בניכם)
ותמיד אפשר לחזור לתוכנית של האסטרופן
כדור קל מאוד, משפיע מיד
בלי תופעות לוואי בכלל (אצלי)
כדאי להתמקד שם.
א. לבדוק מבחינה הלכתית שאת לא מאריכה סתם את ימי הווסת וההטהרות. ב. אפשר לפנות לרב זכריה בן שלמה לברר לגבי פתרונות הלכתיים וגם פתרונות רפואים הוא מתמצא בנושא.
ג. לדאוג שהבעל יהיה בבית בימים החשובים... אפשר לפנות למפקדים. אם הוא לא בתוך עזה יש כאלה שמתחשבים.
ד. ללכת למענה נפשי. יש טיפולים שמתמקדים סביב הריון ולידה. לפעמים נוצרים חסמים בנפש בגלל פחדים מלידה קודמת, התניות בנוגע לגיל וכו. ושחרור רגשי מאוד עוזר.
הלוואי ותזכו בקרוב. לילד נוסף בריא ושלם. חיבוק!
אני יודעת שעכשיו זה לא זמן ל"מלחלמות אישיות".. אבל באמת לא בקטע רע, רק בשביל להוציא מהלב.
כי זה עולה לי כבר כמה ימים לראש ואני אומרת לעצמי די שטויות שחררי אבל זה חוזר על עצמו..
בפרט שלא קיבלתי מענה לרגש שלי מבעלי...
כיוון שההורים של שנינו לא מעוניינים לראות אחד את הצד השני- החלטנו לחגוג יום הולדת לבן שלי בנפרד- שבת פה ושבת שם..
הגענו עם עוגה ובלונים.. עזבו את זה שאני כבר לא מתרגשת שאני אומרת "שלום" ולא מקבלת תגובה.., עזבו את זה שכשאנחנו מגיעים הם לא מכינים סלטים (סוג של חינוך כזה, שהיא לא תבקש מאיתנו או תגיד לנו..פשוט תתרגלו למציאות. רוצים- תכינו, לא רוצים- אל תכינו. אנחנו מכינים בלי קשר) פשוט סתם מרגיש מזלזל. אבל סבבה, אנחנו ביקשנו לבוא, זה לא שהם הזמינו.. עזבו את זה שזה נהיה לגיטימי ונורמלי שאנחנו ישנים במיטות נוער עם אחיות של בעלי באותו חדר (כשהדלת לא נסגרת), עזבו את זה שהיא מעירה לי על הפיג'מה שלי אם היא צנועה מספיק לבעלה או לא (יכול להיות שזה לגיטימי.. אבל ליד כולם?! נראלי פחות..) עזבו את זה שאם אני אומרת משהו בשולחן שבת היא מתעלמת ממני בגלוי חח..
עזבו.. ניחא..
יושבים בשולחן, ליל שבת.. אחרי שהיא דורשת דרשות ומחדשת חידושים, כמה דיונים על זה שבעלי יצא לעבוד וכמה היא מאוכזבת שהילדים שלה הם הילדים שלה, והיא לא בחרה בהם, והם בחרו בה.. ועוד הרבה כאלה.. ד"א אני ברוב המוחלט של המקרים לא מדברת, אולי רק עם אחיות שלו, לא איתה.. כלומר, לא נכנסת לה בדברים, ולא נכנסת איתה לסוגיות בכל נושא שהוא. היא מתדיינת עם בעלה ובעלי. היא אומרת- אני כבר יודע איזו כלה תהיה לבן שלכם (פונה אלינו..) היא תהיה XX.. היא אמרה תיאור בשפה אחרת, לא בעברית, אני מבינה את השפה הזו ואת משמעות המילה ובעלי לא. המשמעות האמיתית של המילה היא שטן. אני ממש רוצה להאמין שהיא לא יודעת את המשמעות האמיתית של המילה והיא התכוונה לאישה קשה, לא פראיירית או ותרנית. אני לא הבעתי שום תגובה ומקווה שלא ראו עליי שום רגש. הייתי בשוק. בעלי שאל מה זה אומר? אבא שלו הסביר לו- שמדובר באישה לא פראיירית (המשמעות העדינה..)
היא רואה שאני לא מגיבה- ומוסיפה.. כמו חמותה (כלומר- אני..היי!)
לא הגבתי. המשכתי לאכול.
אף אחד לא עצר אותה. אף אחד לא העיר לה. כולם המשיכו כרגיל.
ואני אומרת לעצמי מאותו רגע ועד אתמול- עזבי.. כמויות השטויות שהיא מדברת.. נו נו.. לא להתייחס. זה מצד אחד.
מצד שני, כל פעם שאני שותקת לה על ה"שטויות" האלה אני מרגישה שהיא מרשה לעצמה לעבור עוד טיפה את הגבול. אני הבטחתי לעצמי אחרי הפעם הקודמת שלא מעניין אותי מה היא עושה- אני לא נכנסת איתה לשום שיחה מעבר לבסיסי והמינימלי. לא רוצה איתה שום שיחת נפש, שום קשר שהוא מעבר למינימום. כשהייתי בהתחלה זורמת איתה לשאלות החוקרניות שלה ומנהלת איתה שיח מעבר לבסיס- בסוף היא השתמשה בזה נגדי. אז לא מעוניינת לומר לה- 'זה לא היה לי נעים..' (כמו אז, שבסוף שפכה עליי דלי של זבל) זה לא הבן אדם לנהל איתו מו"מ.
לשתוק-? זה מה שעשיתי. אבל האם זה היה נכון? לא יודעת?
האם לקחתי קשה מידי- לא יודעת.
את שבת שמחת תורה, השחורה ההיא, עשינו אצלה, בגלל שפחדנו נשארנו אצלה עד יום שני. והיא ניסתה להוכיח לי שאני לא מספיק דואגת לבעלי. כל פעם שאנחנו שם היא מנסה בדרך לא דרך להראות לי ולבעלי את זה.
בעלי יצא לתפילה ולעבודה היא אומרת לי פעם אחר פעם- תתקשרי לבעלך, תראי שהוא בסדר ושהוא הגיע.. (לא הבנתי, את דואגת? תתקשרי אליו! מה את נותנת לי משימות?! )
בעלי חוזר הביתה, היא אומרת לי- קומי, תמזגי לו לאכול.. (ואני כבר שאלתי, הוא אמר שהוא עוד לא כ"כ רעב..)
בשבת, היא בד"כ מגישה את החמין בצלחת מרכזית. בעלי ליד הסיר ואני בחדר מחליפה טיטול לבן שלי. היא קוראת לי מהחדר ואומרת לי, תמזגי לבעלך לאכול..
טוב, לא התכוונתי לפתוח פה היסטוריה, רק לספר על הרגע הזה בשולחן שבת..
כי כשאמרתי לבעלי שהופתעתי ממנה ונפגעתי, ומזה שאף אחד לא הגיב הוא אמר לי 'יואו.. איך את אוהבת לחפש אותה.. '
הבנתי שאין לי עם מי לדבר.
ואני עדיין לא מצליחה לשחרר את זה מהלב.
אז חשבתי שאולי לכתוב פה יעזור לי..
ואגיד לך שבאופן אישי הייתי מורידה את הביקורים אצלם ל0!!!
לא שבתות, לא ימי הולדת, שום כלום. אם הם מתגעגעים שיבואו לבקר אצלכם.
נראה לי לא הגיוני החוסר פרטיות הנוראי הזה
ובנוגע לבעלך- שיחה פתוחה בזמן רגוע ולא אחרי מקרה ספציפי
לתאר איך את מרגישה שם, מה את חווה מהצד שלך, בלי להגיד מה היא אומרת או מה היא עושה
כשהוא יבין איך את חווה את זה אני בטוחה שתגיע גם הבנה והכלה מצדו
זה בכלל בכלל לא פשוט לעבור את זה.
חיבוק גדול.
אתם מגיעים לשם הרבה?
יש מישהו שיותר נחמד לך להגיע יחד איתו?
הייתי מדללת ממש את הביקורים שלי שם.
נראה לי שאת נוהגת נכון שאת מתעלמת ככל האפשר, אבל בטוחה שעדיין כל האמירות והרמיזות האלו הם כמו חיצים ללב.
וללב יש גבול ליכולת הספיגה שלו.
המסקנה צריכה להיות - מה טוב לי
ומה טוב לי ולבעלי ברמה הזוגית
נוח לו לישון שם עם אחיות שלו?
את מסוגלת להבליג בשביל לנסוע עם ב..? בשביל לכבד את בעלך? חשוב לו לנסוע בכלל או שאת חושבת ופועלת בשבילו?
במקומך לא הייתי נוסעת לשם ביוזמתי, אלא רק אם הבעל ממש ממש רוצה, (וגם זה לא חייב כי אם חשוב לו אז שיילך באמצע שבוע לבד) ורק אז להשתמש באנרגיות של התעלמות. אם תבזבזי יותר מדי מהן לא יישאר לך..
ועוד משהו - אם הוא חא מסוגל להכיל אז לא צריך להתלונן על אמא שלו. תשתמשמ בתירוצים אחרים בחכמה: לא נח חי המיטה הזו, אני לא מסוגלת יותר ככה לישון,תנצלמ את ההריון ואחרי הלידה כדי להתלונן כמה שיותר על זה זאת לא רוצה לנסוע לשם אחרי לידה ועך תינוק קטן כי אין מקום ואין פרטיות וקשה תך להרגיע שם את הילד, חיסון ביום חמישי וכו'
אבל קודם כל זה צריך לבוא ממך, להפסיק ללכת לשם. נראה לי שאת עוד לא שם
חיבוק ❤️
והאמת שלא רואה מעלה גדולה בלהבליג, ההיפך.
במקרה הזה היא רק תגזים יותר ויותר לדעתי.
פשוט להתרחק והכי הכי הכי חשוב לשמור על הקן שלכם ועל הקשר שלך עם בעלך.
בעלך צריך להבין שאין מצב לתת לדבר הזה להימשך והוא חייב לשים לזה סוף או שהמחיר יהיה ניתוק לחלוטין..ניתוק זה מחיר מאוד מאוד כבד,
ולכן עדיף קודם למצות את האפשרות שיועצת חיצונית תוכל להוביל מהלך איתו מה התפקיד שלו בעסק ולקבל פרופורציות של מה הגיוני לחוות ומה לא ולהדריך אותו.
את לא יכולה לנהל את המערכה הזאת לבד כי את נוגעת בדבר.
תני למישהו חיצוני מקצועי לנהל את זה.
זה לא שיש לו הרבה אמהות שהוא יכול להשוות.
זאת האמא שהוא גדל איתה ולכן יודע לספוג את המגרעות, אבל כשהוא מתחתן משהו בדינמיקה חייב להשתנות.
אין מצב שהוא יכול לתת לך למזוג לו אוכל כשזה לא מתאים לכם כזוג רק כי אמא שלו חושבת שככה צריכה להיראות זוגיות.
אם בבית הוא לא היה נותן לך לעשות את זה אז גם בבית הוריו זה לא צריך לקרות.
את חייבת לשים גבולות, לשתוק זה לא הפתרון, וגם לא עימות ישיר איתה.
אז לפני ניתוק תנסו הדרכה משותפת אולי יהיה אפשר להציל את הקשר איכשהו.
אני חושבת שעיקר הבעיה שהיא חושבת שיש לה לגיטימציה לחנך אותך. זה מבלבל כי את צעירה כמו הילדים שלה, אבל את אישה נשואה ועצמאית והיא לא יכולה לחנך אותך.
היא כן יכולה לבקש התחשבות ולנהל איתך שיחה כמו שני אנשים בוגרים.
אם היא לא תבין את הנקודה הזאת הקשר די אבוד.
ממש לא פשוט .
כשאנחנו לא שמים גבול,מי שמולנו שם את הגבול שלו והוא יכול להיות רחוק מאוד מהגבול שמתאים לנו.
דווקא בעיניי מכל הסיפור המחריד הזה זו התגובה של בעלך,ואולי שווה לשבת ולשקף לו בנעם את תחושותייך
קשרים משפחתיים בסוף דורשים מאיתנו לעשות תעדוף מה יותר חשוב ,היומולדת של הילד או שפיות נפשך ושלום ביתך..ממש כל הזמן לשאול את השאלות האלה.
יכולה לומר לך מנסיןן שבצער רב אנחנו מתארחים אצל ההורים של בעלי בין פעם לפעמיים שלוש גג בשנה
(יוצא שנים שאנחנו שם רק פעם בשנה)
זה עצוב,יש לזה מחיר בעיקר הקשר של הנכדים
זה נורא מבאס
אבל !
החלטנו שכך עדיף.
בדקי מול עצמך את גבולותייך ואז יחד עם בעלך את גבלותיכם (למשל לישון בחדר. עם אחיות מבחינתי זה תא רלוונטי)
יהי רצון שיהייה שלום בנפשך ומתוך כך בביתך
הייתי מתרחקת ברמה של לראות אותם פעם בשנה אולי.
ההבלגה שלל מופלאה,
אבל המילים שהיא אןמרת פוצעות את האוזניים,
וגם, כמו שאת מתארת, היא חוצה יותר ויותר את הגבול...
לא הייתי טורחת לשמור על קשר עם כזה יחס מצמרר.
נשמע שאין לך את הבסיס הבסיסי ביותר.
בעלך זכה בך בכל המובנים.
אישה אחרת לא היץה סותמת את הפה/ היתה מסיתה נגדם.
נשמע שאת עושה מאמץ על אנושי כדי לתת בה אמון שהפעם יהיה אחרת,
והיא מוכיחה לך את ההיפך.
היא נשמעת פשוט לא בריאה בנפשה אין הגדרה אחרת..
א. לישון עם עוד אנשים בחדר בעיני זזה קו ממש ממש אדום (ואם הם ככ מקפידים על הלכות וצניעות וככ חורה להם שבעלך עובד -להבנתי ציפו שיהיה אברך)
שישמרו על הלכות צניעות בסיסית שזוג נשוי ממשש ממש לא ישן עם עוד אנשים באותו חדר בטח לא אישה עם באותו חדר עם הבעל של גיסתה ..מזעזע!
ב. הדיבור על הכלה של הבן שלך מזעזע בגדול אני הייתי ממזערת ביקורים ל0 והולכת עם בעלי להכוונה כי זזה שהוא חושב שהקשר הזה תקין זה בעיה ממש חמורה!!!! תקבלו הדרכה ובעיני אין עניין שתספגי את לא ספוג פשוט אל תיהי שם
יתגעגעו שיבואו לבקר בבית שלך
בית שלך מגרש שלך ואת מובילה תטון יותר פשוט וקל
אני לא הייתי נותנת עוד הזדמנות בחיים.
ולא נשמע לי שיש לך כאן איזו חובה הלכתית של הכיבוד שלהם.
האמירות שלה פוגעות בנפש, וישארו שם עוד הרבה אחרי הביקור.
מבחינתי יותר חשוב לשמור על הנפש שלי מאשר על קשר עם הסבתא של הילדים (ועם כזאת סבתא, אולי גם להם עדיף לא להיות בקשר. הנפש של הילדים עוד רכה יותר וחבל לפגוע בהם)
ולגבי בעלך, הייתי מדברת עם מישהו מקצועי שהוא סומך עליו ושיסביר לו למה זה לא תקין וכמה הוא צריך להעריך אותך ולעמוד לצידך בסיטואציות האלה.
שהלכות כיבוד הורים מאוד מאוד לא פשוטות.
דברים שלא מסתדרים בכלל עם התרבות המערבית שאליה אנחנו רגילות.
אז לא הייתי מכניסה משפט כמו שנשמע לך שאין חובה הלכתית, כי כנראה שיש.
לא סותר את זה שאני במקום הפותחת הייתי מתחרפנת ומאבדת שפיות ודי בטוח מנתקת קשר.
רק היה לי חשוב לכתוב שההלכה היא לא פשוטה ולא קלה ולא רק מה שנשמע...
לא אם יש או אין
כי יש זה וודאי
אם אני זוכרת נכון, עלו פה הצעות בעבר לבדוק מה הגדר של כיבוד הורים במקרה הספציפי הזה.
נראה שיש פה צורך בפסיקה פרטנית ושינוי חשיבה
ואלה לא ההורים שלה אלא של בעלה, בטוחה שזה משפיע על הפסיקה ההלכתית הפרטנית במצב הזה.
תודה שדייקת! חשוב מאוד.
שמחה שהחלטת כן לכתוב, זה באמת דיוק חשוב.
ואם את רואה אותי שוב נופלת בזה, אשמח שתדייקי אותי שוב
אני חושבת שיש מעלה גדולה בהבלגה, אבל יש מעלה גדולה גם בלדעת להציב את הגבולות שלנו. גם לבן הזוג, וגם כזוג לסביבה שלנו.
ושזוג נשוי ישן בחדר עם עוד אנשים זה גבול אדום.
כנל החלטות על הזוגיות שלכם.
כנל להשפיל אותך באמירות כאלו ואחרות.
ממליצה מאוד להתחיל בשיחה עם בעלך על תיאום ציפיות מה זה קשר נורמלי עם המשפחה מבחינתך.
מה לגיטימי ומה לא.
תעשו את השיחה בסביבה נעימה, כששבעים ורגועים, כדי לנסות להוריד כמה שיותר מתח סביב שיחה שגם ככה לא תהיה פשוטה לאף אחד מכם.
ואם את רואה שהוא לא מבין אותך ואתם לא מגיעים ליישור קו בינכם, אז לפנות לגורם מקצועי שיכוון אתכם ויעזור לכם להגיע להבנה מה תקין ומה לא, מה אפשר להכיל ומה אתם לא מוכנים להכיל.
מתוך מקום זוגי מול זה להציב את הגבולות בעדינות להורים, ביחד עם פתרונות. למשל-
לא מתאים לנו לישון בחדר עם עוד אנשים. אנחנו מבינים שאין מקום, נדאג לנו בע"ה לדירה בקרבת מקום ונישן שם.
או שבעלך יגיב על הקריאה שתמזגי לו אוכל- תודה על הדאגה, אבל אני יודע גם לשים לעצמי וכרגע x עסוקה. אני אשים לשנינו.
אלו כמובן דוגמאות, הניסוח והפתרון צריכים להתאים לכם. ולכן הבסיס הוא שיח בינכם שיבהיר את הגבולות של כל אחד ושלכם כזוג, ותמצאו בעדינות את הפתרונות.
כי להישאר ככה לטווח ארוך זה פוגע, וכנראה יתפוצץ לכם מתישהו...
ושה' ישלח לכם הכוונה טובה והרבה הצלחה!
את הרבה יותר מנורמלית, ואני ממש מסכימה איתך
אתם ישנים עם אחיות שלו בחדר?? מה?
אין חדר אחר? או שישנו בסלון ואתם בחדר?
והשטויות שלה- פשוט דפדפי הלאה. היא לא בגדר השפיות, זה ברור.
שיבין מה קורה בלי שהוא שם לב.
תשמעי חיים טהורים שלי!!
אני איתך+++!!!
יש לי גם חמות מפלצת,
והורים שעסוקים בעצמם.
אז אנחנו לא נוסעים יותר
נשארים בבית
לא נעזרים
מפסיקים לרצות ולצפות
ואת מתחילה להיות:
עצמאית!
חזקה!
ומ-ס-תד-ר-ת!!!
ומתעסקת בעצמך!!
נעזרת בחברות
או נופלת וממשיכה להסתדר לקום וליפול
כן, כאילו חלילה אין לך הורים. (ככה אני עובדת)
תבני לך את חייך בלעדיה.
תביני שהיא חולה בנפש.
חולה!!!
שרוטה!!
מלאה מירורים!!
שולחת לך חיבוק מבין!!!!!
היריעה קצרה מלהכיל את פגיעותיה של חמותי.
אבל מבחינתי זה חולי בנפש.
קשה, אבל זה
מה
שיש
(אומרת גם לעצמי😆)
ובונים חיים עצמאיים שמחים בלי הפגיעות שלה.
לגבי בעלך:
בעלי אומר לי בעצמו שהיא שרוטה.. אבל גם כן שותק ומתעצבן בפנים.
ממליצה מקרב לב לפתוח שיחה טובה עם הבעל שיבין שהיא פוגעת בך. לפחות שיבין ויהיה איתך בלב
זו אמא של בעלך אז אל תקחי קשה (כמה שאת יכולה) את זה שהוא לא מזדעזע ממנה.
דבר שני- אני הייתי עונה, זה לא אנשים שצריך לשתוק להם!! תעני בכובד ובתקיפות אני מאמינה שלאט לאט היא תסתום.
ולפני שאת מחליטה לענות לה- תחשבי על כמה בקשות שאת רוצה, וכשהיא תפגע בך תשתקי, תבקשי וכשתסיימי את הבקשות (לעבור במחבן לדוג') אז תחחילי לענות לה.
זו עצתי
ליבי איתך, אישה מזעזעת אין מה לאמר
לישון בחדר עם אחיות שלו??? לרמוז לך די בברור שאת שטן???
לקרוא לך להביא לו אוכל כשאת באמצע לחתל, מה הוא נכה ח"ו?
אמאלה אחותי, אני במקומך לא הייתי דורכת שם בבית!
לא יודעת איך את עומדת בזה ושותקת, אבל אם את מסוגלת נשמע שכדאי להתחיל להעמיד אותה במקום...
ובעלך חייב להבין שזה לא תקין ומה את מקריבה בשביל להיות שם, הוא צריך לעמוד מאחורייך.
אז אם הוא לא מבין את זה ממך ממליצה ממש ללכת לגורם חיצוני לפני שייגרמו נזקים שקשה לתקן.
חיבוק ממני! נשמע הזוי ברמות. אני ממש מזועזעת ממה שקראתי. אלוקים, יש אנשים הזויים!
והגבתי אלייך אבל זה לא רק כמובן. ראיתי שעוד כתבו
לא לכל אמא יש חדר לתת לילדים נשואים שמגיעים, בטח לא לאמא עם יותר מ2-3 ילדים. אם יש עוד מתבגרים בבית זה יכול להיות אתגר אמיתי להזמין ילדים לשבת, כי לא תמיד נח או מתאים למתבגר לפנות את החדר ולישון בסלון. בבתים דתיים בכלל סלון זה חלל שנשאר מואר בלילה. זה יכול להפוך לדרמה משפחתית של ממש
ולדעתי, הזוג הנשוי לא בהכרח נמצא רמה מעל מתבגר שזה כזה ברור מאליו. אם כי זה באמת יכול להיות מאתגר לחלוק חדר כמשפחה עם עוד אנשים, הן מבחינת פרטיות והן מבחינת נוחות. אבל לפעמים כשהולכים להורים צריך לקחת בחשבון שהתנאים לא יהיו אידאליים או 'מינימליים' ושהולכים בשביל החוויה הכוללת וגם לעתים מקריבים מהנוחות שלנו לשם כך.
אני מבינה שכל אחת מדברת מתוך עולמה הפרטי ומתוך הסטנדרטים שלה, אבל כדאי באמת לשים לב שבלי קשר למה שהפותחת כתבה ולמקרה הספציפי הזה - יש עוד נשים שקוראות ומתמודדות עם סיטואציות דומות, ויכולות לקרוא שזה לא סטנדרט כביכול אבלל לפעמים אין ברירה..וחבל לתת להן הרגשה שהן מקבלות פחות אז מציעה אם אפשר בנושא הזה קצת יותר זהירות כי זה יכול להיות רגיש
אבל חושבת שזה חייב להיות סבבה מבחינתה.
אני באופן אישי בחיים לא הייתי מוכנה לישון עם בעלי בחדר יחד עם גיסות.
במיוחד שזה לא שהכל דבש ואין מקום אז בלית ברירה ישנים ככה, כל התנהלות שם לא מתחשבת בה במינימום, והחמות לא רואה אותה ממטר.
אז כן, בעיני זה לבד סיבה מספיקה בהחלט לא להגיע לישון שם. אפשר לבוא באמצע שבוע גם. וכשזה מצטרף לכל הפגיעות מסביב זה בהחלט משמעותי.
לחשוב שאחרי כל האמירות ההזויות האלה אין לה אפילו חדר פרטי לברוח אליו ולסגור דלת...
רק לפותחת ספציפית.
ובואי, גם אנחנו נהיה חמיות (ככה כותבים, לא😅)
לא בטוח שיהיה לכל ילד חדר משלו להתארח בו כשיתחתנו בעז"ה בעיתם ובזמנם. או אפילו לחלקם
לפחות בהתחלה, כשיותר קל לנסוע, לדעתי זה כן חשוב ללכת מדי פעם ולפגוש את כולם גם במחיר של אי נוחות ושל לינה פחות נוחה
האמת שכך אני עשיתי אז אולי אני נגועה בדבר אבל בכ"ז היה לי חשוב להאיר את הנקודה הזו
אני באופן אישי לא הייתי מוכנה.
אבל באמת זה כבר עניין אישי.
וחשוב לי להדגיש שוב- אם המשפחה נעימה והחמות מכבדת זה באמת משנה את התמונה,
כך שקשה מאד להקיש ממקרה אחד לשני.
וזה שאת עשית את זה בתנאים שהיו אז- ממש מעריכה! אבל זה לא אומר שהפותחת צריכה לקבל את התנאים הללו אם לא מתאים לה.
ובאופן כללי, זה לא שרשור ראשון עם סיפורים אצל חמותה... נשמע שהיא צריכה יותר לעמוד על זכותה לקבל יחס הולם שם, יחס מכבד בסיסי בעיני.
למקרה הנל. כתבתי את זה יותר מפעם אחת .
זה באופן כללי על העניין של שינה ללא פרטיות בבית ההורים כשנשואים. בלי להקיש ממקרה אחד למשנהו
והאמת שלא צריך להעריך אותי על זה, נהניתי מכל רגע והלוואי והיה שוב רלוונטי. (אני מתכוונת דווקא להורים שלי ולא לחמתי) אבל לא נכנס לזה כאן
להורים שלי יש רק חדר אחד לארוח וזה ממש קשה לאמא שלי..
היא מרגישה שבגלל זה היא לא יכולה להזמין 2 זוגות.
ואנחנו מפונקים.. ברור..
לי לא מתאים כזוג לישון בחדר עם אחיות שלי ובעלי .אבל הענין שהתנאים הטכניים לא באמת קשורים לחמותה. ואם בסלון יש אור ואין אופציה שהמתבגרים יצאו לשם?
אין מה לעשות כל כך..
ברור אבל שכשהתנאים לא אידאליים זה ממש נורמלי להיתלות בזה כשרוצים לא ללכת וגם טבעי שאם השהות המשותפת דורשת כל כך הרבה הבלגה אז יש פחות רצון לנסוע כשאין תנאים...
אצל השכנים.
אפשר גם לשאול אותם אם זה בסדר מצידם לישון עם הגיסות ולא פשוט להנחית את זה עליהם.
בעיניי זה ממש זלזול 🤷♀️
מצדיעה לך שבכלל באת אליה.
אין לי עצה, רק חיבוק ענק.
מאוד חששתי לכתוב כי בעיניי זה לא מתאים לרוח התקופה,
אנשים נלחמים לראות את הקרובים שלהם בכל מחיר, אנשים מאבדים קרובים ואני פה.. מתחשבנת.
הייתי מאוד סקרנית לראות שלא זרקו עליי עגבניות על שיפוטיות יתר.
אז שוב המקום הזה מוכיח את עצמו כמכיל ותומך.
תודה לכן על זה.
התרגשתי ממש.
הייתי רוצה לקרוא את התגובות פה לבעלי. כדי שיבין שזה לא נורמלי. ואני בסדר. ואני באמת לא שטן כי אני מרגישה שעם הזמן שעובר הוא גם חושב ככה, שאני קשה.. כי הוא טיפוס מאוד קליל, מבליג ולא לוקח ללב.. לא רק את אמא שלו. אז הוא לא מבין על מה המהומה..?!
פעם היינו הולכים הרבה יותר, ותודה לה' שהשיחה הזו בינינו קרתה (למי שזוכרת משרשורים קודמים) שתקופה של 8 חודשים לא היינו שם. היא לא ביקשה ממני סליחה אף פעם. עם הזמן הבנתי שכשבעלי נמצא כל הזמן אצל המשפחה שלי- הוא כבר לא מתייחס אליהם (למשפחה שלי) כמו פעם, בתת מודע זה מציק לו שאנחנו נמצאים רק אצל המשפחה שלי, וזה בא לידי ביטוי בלי שהוא מודע לזה. אז הבנתי שאני חייבת לו את זה. לא בתדירות כמו פעם. אבל אני נמצאת שבתות עם ההורים שלי ועם אחים שלי, וכולם גרים שם קרוב אז גם דודים ודודות ובני דודים.. אז הוא לא יכול לראות את אחיות שלו? אני לא אוהבת שהבן שלי מחפש את היחס מהסבא והסבתא האלה כי מבחינתי עדיף שלא יכיר סוג כזה של אנשים (כמו שכתבה פה מישהי..) שאני בטוחה (!!) שכשהילדים שלי קצת יגדלו כל הדבר הזה של 'להוכיח' שאני לא טובה יבוא לידי ביטוי גם כלפיהם לגבי אמא שלהם (ואני הייתי במערכת יחסים כזו, סבתא שלי מצד אבא תמיד ליכלכה על אמא שלי בפנינו.. ). אבל מה אעשה שאני לא אלוקים. אני לא יכולה להחליט לילדים שלי למי להתחבר ולמי לא. זו זכותם. אם הבן שלי יבחר לאהוב אותם אני לא יכולה להגיד לו אחרת (לי אמרו את מי לאהוב, ושנאתי את זה בתור ילדה) בחירה שלו. אני לא יכולה להרוס לו את התמימות ואת הטוהר שהוא חושב שסבא וסבתא הם טובים וחמודים. גם אני חשבתי.. עד שגדלתי והבנתי מי נגד מי.
אני אהיה חייבת לנהל את השיחה זהו עם בעלי בשביל שיפתח אמפתיה כלפיי.
ממש תודה לכן שהארתן את עיניי שאני בסדר.
