בבוקר חג סוכות כבר ערות כשהבעל חוזר מהתפילה,
מטפחת קשורה יפה
שמלה של חול המועד
קצת איפור וריח נעים,
עומדת מול המחבת ומכינה פנקייקים לארוחת בוקר של סוכות,
מקבלת את פניי בעלה בחיוך מלא ברוך
והוא הלב שלו שמח,
עם ריח הפנקייקים,
ועל אישתו היפה והזריזה.
בבוקר חג סוכות
במכנס פיגמה
וחולצת טריקו בלויה (הכי נוחה שיש)
עם שיער מבולגן
ופנים עייפות
שוכבת לי במיטה
וחושבת עליה,
על האישה המושלמת,
ולמה אין לי חשק לקום ולהיות היא.
הרבה יותר רוצה שמישהו יכין לי פנקייק
וישמח בי מאוד
בפיגמה בלויה
ושיער מבולגן..
ואולי אלה רק הציפיות שלי מעצמי,
יכול להיות שהוא לא מבקש דבר.
אבל אני יודעת כמה זה יישמח אותו,
וכמה נעים לו לראות אותי מאורגנת,
כמה הוא יעריך.
מחשבות חולפות בראשי,
ועדיין
מתעצלת לקום ולהתארגן.
חוטפת עוד כמה דק במיטה עד שהילדים יתעוררו.
חג, לא?
אז תנו לי לישון בשקט.
והאימהות המושלמות?
חבל שאתן לא כאן להכין לי פנקייקים..
שוכבת במיטה מנסה להרגיש אולי היום ארגיש תנועות..
ממ.. עוד לא..
מתכרבלת בשמיכה עוד קצת
אני,
והמצפון
🌿
