ומפחדת עליי ועל כל מי שאני מכירה שפשוט כלום לא ישתנה וכולנו כצאן לטבח ח"ו
אני מיואשת מכל כיוון אפשרי לא יכולה עם זה מפחדת שהכל לשווא שחיי החיילים לשווא שכל מה שאנחנו עוברים לשווא שכל ההקרבה לשווא
לא מסוגלת עם המדיניות של מוסר נוצרי ושחיי אויב קודמים ושמשחקים לידי החמאס וכל הדיבורים על הפסקת אש ודי די אני רק בוכה בשביל מה כל זה?! שיתחמשו מחדש די השם די אין כוחות אין אין אין אין אין
ובצפון מה אומרים לנו ביידן וחבריו שאסור לנו להרחיב לחימה לצפון. אה באמת????? אתם אלה שהורגים כאן להגיד לנו??? ואז משחררים עוד מילואימניקים בגלל זה נותנים להם דלק נותנים להם חשמל מים מזון תרופות מסכנים חיילים בשביל הקקות האלה ממשיכים לחשוב שהרשות הפלסטינית או כל הזבלות האלה שונים בעוד שכולם רוצחים משחררים אסירים סותמים פיות למי שמדבר מוסר יהודי עושים הפוגות ובשביל מה
אין לאן לברוח אם אתה יהודי ואני לא רוצה למות ובטח לא ביסורים ולא שהילדים ולא אף אחד ואני לא סומכת על אף אחד כאן ואין לי כוחות אני מותשת ואני בוכה ואני מיואשת
). אחר כך הכל יהיה טבעי יותר. אני הייתי אומרת משהו כמו: "יש לי משהו משמח לספר לכם...", ועם החיוך החצי נבוך הם בטח כבר ינחשו ויגידו בעצמם "בשעה טובה" (ואם לא, תצטרכי גם לסיים את המשפט. נשימה עמוקה וזה מאחורייך)
