פורום הריון ולידה (עמוד 857)

את 2 הקטנים זה ממש הרגיע ב 48 שעות הראשונות

אח"כ זה כבר רק לשינה

איך המוצץ רק לשינה?

הבת שלי בגיל שנה התחילה לבקש מוצץ כל היוםםםםם

מוצץ זה מאסט מבחינתי לשלוות הנפש של האם והילד...

ויכולה להגיד לך, שכבר כשהם יוצאים מהבטן יש להם העדפות משלהם, והם לא זורמים עם כל מוצץ. 

מבקבוק יוצא אוכל אבל ממוצץ לא.

תינוק בריא כשהוא רעב הוא לא יסתפק במוצץ וזה גם המקום של האמא לשים לב שהיא לא משתיקה רעב עם מוצץ

ואז אין סיבה שיפגע בהנקה

המציצה במוצץ היא שטחית ומהירה "קטנים קטנים"

ביניקה היא עמוקה

תינוק צריך לבסס את פעולת היניקה כדי לא למצוץ את אמא כמו מוצץ... אחרי שבוע שבועיים לרוב אין בעיה

אבל מודה שהפעם לא היה אכפת לי שיפגע בהנקה העיקר שיקח מוצץ ונתתי מהבית חולים

אז במקום זה הייתי אומרת להרגיל לסוג הזול שאפשר לקנות בסופר הקרוב ולא לחשוף לסוגים יקרים שאפשר לקנות רק במקומות רחוקים

אבל אישית אצלי כשחיכיתי הם כבר לא רצו לקחת...

אחרי 3 סרבנים הפעם נתתי כבר באשפוז

באמת הוא לא יונק לצערי ומקבל רק שאוב

לא חושבת שזה רק בגלל זה, אבל אולי גם

אם היא יונקת טוב אולי תחכי לגיל שבועיים ותתני

לדעתי האישית 

הם ינקו כשהיו רעבים

ומצצו מוצץ כדי להרגע

ואם היו רעבים סירבו למוצץ

הבלבול שאני מכירה אינו בלבול אלא עצלנות.. תינוק שמקבל מבקבוק חלב שאוב או תחליף חלב, מתאמץ הרבה פחות מתינוק יונק.

אז אחד מתינוקות שלנו, שעמד על ההבדל הזה,  החליט לצרוח עד שאשאב. ולא הייתה לי ברירה. שאבתי חלב ונתתי לו מבקבוק.

אולי זה תלוי גם במשקל הלידה? אולי תינוקות גדולים וחזקים יונקים בקלות, ומוצץ לא מבלבל אותם, ותינוקות שהיניקה עבודה יותר קשה עבורם, מוצץ עלול לגרום להם לוותר על המאמץ? 

למשקל ולשבוע הלידה,

לא כי המוצץ משביע אותם... אלא כי הוא מרדים אותם, ותינוקות קטנים וחלשים לא תמיד מצליחים להתעורר מספיק כדי לינוק.

הרי על תינוקות קטנים, חוששים שישנו יותר מדי וצריך להעיר אותם שיאכלו כל 3 שעות. וגם תינוקות חלשים נרדמים באמצע ההנקה בלי שאכלו מספיק וצריך להעיר אותם שוב ושוב. ככה היה לי עם צהבת יילודים... לתינוקות כאלו מוצץ עלול להיות ממש בעייתי כי הוא מרדים אותם. (ואני משערת, אבל אף פעם לא ניסיתי - שמבקבוק הבעיה הזו לא קיימת כי התינוק מקבל את האוכל במאמץ פיזי קטן ובזמן קצר יותר)

למחוק את כל התגובות שלי בשרשור

כי הן עלולות להטעות

אצל 2 לקחו אבל הנקתי משולב עד שהפסקתי מרצוני הנקה דיי מהר, אחרי חודשים בודדים

השלישית לא רצתה מההתחלה וינקה מלא כמה חודשים

אני מביאה אתי מוצץ בתיק לידה. ואצל כולם הינקתי הנקה מלאה ללא בעיות.

ונצמדים לשד בקלות

אצלי זה בגיל שלוש/ארבע ימים

נצמדים לשד בקלות זה לא אומר שההנקה מבוססת

להנקה לוקח יותר מ3-4 ימים להתבסס.

אבל אני מבינה את המקום שאחרי שרואים שהתינוק יונק טוב בסה"כ וכו' פחות לחשוש להתחיל עם מוצץ וכו'

אבל חשוב לדעת שזה עוד לא נקרא בשלב כזה שההנקה מבוססת (נניח להתחיל עם בקבוק בכזה שלב זה עדיין ממש ממש ממש סיכון ויכול לפתח בקלות העדפה)

עם הנקה מלאה

אחת לקחה בקלות

עם השנייה הייתי צריכה קצת להתעקש ולנסות כמה סוגים

אבל אנחנו הופנינו לקריוטיפ

זה בדיקה לאיתור מוטציות

לא הכוונה לבדיקות גנטיות של התנגשות גנטית בין בני הזוג.

ממה שהבנתי- לא מאשרים בקלות

ואם כן- אז לכו על זה

קחו בחשבון שלוקח זמן לתוצאות

עשיתי לפני החתונה. עשיתי לפני ההריון הרביעי בסביבות גיל 30 ועשיתי עכשיו לפני ההריון השישי בגיל 35.

כל פעם נוספות עוד ועוד בדיקות גנטיות, אז השלמתי את החסר. לוקח לתשובות כמה חודשים. נכנסתי להריון עוד לפני שהגיעו כל התוצאות...

האם זה מרחיב את הדור ישרים?

(מציינת שילדתי כבר מאז הבדיקה לפני ההריון הראשון)

שנוספו רק בשנים האחרונות, אל יודעת אם יש אותן בדור ישרים

הוא לא בודק תסמונות גנטיות שיש רק לאישה כמו x שביר.

בנוסף יש עוד הרבה מחלות קשות שהם לא בודקים

אנחנו התחתנו לפני 12 שנה ועשיתי דור ישרים בזמנו

ואז לפני שנתיים בערך אמרו לי שיש בדיקות מורחבות דרך הקופה אז עשיתי

ועכשיו הרופאה אמרה לי שנוספו עוד יותר בדיקות

ואמרה לי לעשות אותם

אני לא אעשה אותם עכשיו בהריון אבל אולי באמת אחרי הלידה

ואם אני עושה את הבדיקות תוך כמה זמן יש תוצאות?

מענין שרק עכשיו אמר לי על זה.

הבנתי שאולי בגלל הגיל? או הפלה?

כי זה נשמע שהוא התכוון למשהו ספציפי.

הסיכוי למחלה גנטית שאת נשאית של מוטציה שלה לא עולה עם הגיל.

לעומת זאת הסיכוי למוטציות אקראיות עולה מאוד עם הגיל. אני לא מספיק מבינה בזה אבל לא נשמע שמדובר על בדיקה גנטית שגרתית (לבדוק נשאות לטייזקס./cf וכד'). 

הבדיקות הגנטיות הם בודקות מחלות גנטיות ל"ע (שהסיכוי שלהן לא עולה עם הגיל)

אבל הבדיקות כן הורחבו מלפני 12 שנים?

זא יש עוד מחלות גנטיות שלא נבדקו בזמנו?

יש הרבה בדיקות גנטיות שנוספו מאז.

וכן, זה בודק נשאות למוטציות שמובילות למחלות. 

ממה שאת מתארת אתם צריכים לעשות בירור ספציפי בגלל ההפלה. לכן כדאי להתייעץ עם איש מקצוע להבין מה בדיוק אתם צריכים לעשות. בלי קשר אפשר לעשות שוב בדיקות גנטיות כי מומלץ. אבל זה לא ככ קשור למה שהרופא אמר לך לבדוק.

יש שני סוגים של בדיקות גנטיות.

הראשונה - מומלצת לכל זוג ללא קשר לגיל או היסטוריה של הפלות.

היא בודקת סוג של התאמה גנטית (חוץ מאיקס שביר) 

רשימה של מחלות ספציפיות שאין בהם תוחלת חיים גבוהה במימון מלא

ועוד רשימה של מחלות קשות בסבסוד חלקי.

בדרכ שולחים את האישה. ואם היא נשאית למשהו אז שולחים גם את הגבר.

הסוג של הבדיקה השניה היא בדיקה שעושים כחלק מברור הפלות חוזרות.

הרבה מההפלות נגרמות בגלל עוברים פגועים.

היא בודקת מוטציות בגבר ובאישה שמספיק שיש רק לאחד מהם כדי שהעובר יחלה.

היא ממומנת רק באישור קופה ונדרש טופס 17

אבל לא מכירה מקומות לא מעורבים האמת

שיהיה בהצלחה! 

בר אילן- גבעת שמואל

מבחר- בני ברק

מכון טל/דעת- ירושלים

אוניברסיטה העברית- ירושלים

מדמח זה כמו תכנות?

זה כלי, שמשתמשים בו לכל מיני שימוש.

שפות תכנות מיועדות בשביל להפעיל את המחשב ולפתח כל מיני שימושים ואפליקציות עבור מחשבים.

יש כל מיני שפות תוכנה, שבעצם נועדו לאפשר לנו "לתקשר" בצורה פשוטה יחסית עם המחשב ולתת לו הוראות, בלי להבין את החומרה שלו.

אז אין תואר בתכנות. יש תארים שבהם לומדים שפות תוכנה. במדמ"ח (מדעי המחשב) זה התואר המרכזי שממנו משתלבים אחר במקצוע התכנות, כי היישום של התואר הוא בעיקר דרך שפות תכנות.

אבל בגדול שפת תוכנה אפשר ללמוד באופן עצמאי

הקושי הוא ביישום ובהבנה איך להשתמש בה ולאיזה צורך, ואת זה תואר אמור ללמד.

אני לא מכירה את המכללות של מה"ט, אבל תואר במדמ"ח כולל בתוכו הרבה מתמטיקה וקורסים נוספים שהם לא תכנות נטו, אלא מהווים רקע ומלמדים חשיבה מסויימת שלכאורה דרושות למתכנת.

כשכתבת את רוצה תואר, למה התכוונת? יש תואר אחר שחשבת עליו?

אם יש אפשרות כמובן.

כי זה אינטניסיבי וקשה מאוד. לא באה לייאש אבל רק להיות ריאלית.פשוט הרמה במהט רק יורדת משנה לשנה, כמובן שאפשר למצוא עבודה עם מהט ובמקומות טובים מאוד אבל בעיני זה ממש לא מלכתחילה.

וממליצה לך לבדוק את האופציה של תואר במדעים בהדגשת מדעי המחשב.

בסופו של דבר ממוצע זה דבר חשוב במיוחד למשרות ג'וניור ותואר במדעי המחשב פרופר יותר קשה ולכן מוריד ממוצע וכשמגיעים למשרות עם תואר במדעים כבר פחות מעניין אם זה מדעי המחשב, הנדסת תכנה, מדעים בהדגשת מדעי המחשב וכו.

(כמובן תבדקי אותי אבל ככה הבנתי ממנהלת של מוסד אקדמי שעובד עם האוניברסיטה הפתוחה עם השמה מרשימה מאוד בחברות הכי נחשבות בשוק).

שהרצון אחר כך הוא להשתלב בחברות הייטק, שזה המקומות שבהם לרוב עובדים מתכנתים, אז המקומות המומלצים ללמוד בהם מדעי המחשב הם אוניבריסטאות: הטכניון, תל אביב, העברית, בן גוריון, בר אילן (פחות או יותר בסדר הזה גם)

כדאי שיהיה ממוצע מעל 85, ולחפש עבודת סטודנט במהלך התואר

שיש מכל המקומות.

אבל להתחיל תואר כזה נשואה +1 כבר מציב אותך עם נתונים פחות טובים. ביכולת להשקיע, בפניות לעבוד ועוד.

בטח עם המצב עכשיו שאין הרבה משרות לבוגרים ללא ניסיון.

אפשר ללמוד בכל מקום, רק להכיר בנתונים ולקחת בחשבון שבחירה במקום מסוים יכולה להשפיע

במיוחד לא מסגרות שמותאמות לדתיות.

אם ירושלים רלוונטי אז יכולה לעזור יותר.

במיכללה למינהל.

זה נימצא בראשון לציון, אבל אני יודעת שיש להם גם סניף בבני ברק (בזבוטינסקי) שזה בהפרדה בין בנים ובנות ומיועד לחרדים\ דתיים.

זה לימודי ערב כמה פעמים בשבוע, ולגמרי מאפשר עבודה במישרה מליאה תוך כדי. אני ממש ממליצה.

אם יש לך שאלות, את יכולה ליפנות אלי בפרטי.

אני למדתי בסמינר חרדי, תעודת הנדסאי של משרד החינוך (מקביל למה"ט בערך)

אם יש לך זמן ויכולת, אז ממש ממליצה לעשות תואר ולא תעודה.

אני ב"ה עובדת בגאמפא במשרה מצויינת, אבל לרב החברות שלמדו איתי אין כאלו משרות. (אני נעזרתי בקמאטק - שילוב נשים חרדיות בהייטק)

אני הרגשתי שאני מתחילה במקום אחר כי אין לי תואר, בפירוש במקום נמוך יותר. אין מספיק ידע ואין מספיק שפשוף.

אם את מכוונת לעבודה בהייטק, אז עדיף תואר.

אם את רוצה לעבוד בלואו טק במשרות במשרדים ממשלתיים וכיוצא בזה, אז מספיקה תעודה.

אבל כשתחפשי עבודה חדשה מאוד הגיוני שזה יצוף שוב.

אני עדיין במשרה הראשונה שלי, אז אני לא יודעת להגיד מניסיון.

יש מקומות שפוסלים על הסף קו"ח בלי תואר.

יש גם מקומות מובנים יותר שעובדים אתם - כלומר, סמינר / מכללה / לא יודעת בדיוק שלומדים שם ובאים בזמנים קבועים והתואר הוא מטעם האו"פ (אני יודעת על מקומות ספציפיים לא במרכז אבל בטוחה שיש גם במרכז - שווה לברר מולם אם מעניין אותך)

לא מנסיון אישי

הלימודים שם קשים יותר משמעותית

יש לך את מכון טל בירושלים

קמפוס שטראוס בירושלים

מכללת סמי שמעון באשדוד יש להם שלוחה חרדית

רק סמי שמעון זה הנדסת תוכנה לא תואר במדעים, זה יותר נחשב אבל זה לוקח 4 שנים במקום 3

שאומרים שהולכים רק עם אבא/אמא/דודה וכו'... בלי המשך למשפט. פשוט ככלל.

ובהמשך מוסיפים הסברים פשוטים. הולכים רק עם אמא, לא פותחים את הדלת בלי שאמא אומרת שאפשר (כשדופקים בבית) כי אנחנו לא יודעים מי זה.. (בלי לומר שאולי זה מישהו מסוכן)

וככה כל פעם זה עולה, יש אנשים שקשה להם להתאפק ועושים דברים מסוכנים ואנחנו רוצים להתרחק מהם, לכן נשארים צמודים לאמא... הרי ההבנה שלהם מאוד פשוטה והיא נהיית מורכבת ככל שהגיל עולה וזה בד"כ יבוא עם השאלות שלהם... 

האמת שאת זה שיש רעים בעולם אנחנו מספרים בכל חג (שבו ניצחנו את הרעים שרצו לפגוע בנו...).

אבל זה רוע שרחוק מאיתנו ולכן פחות מפחיד.

אני מסכימה שכללי זהירות אפשר ללמד גם בלי לתת הסברים.

ואני חושבת שגם כשנותנים הסברים, אם אנחנו נשמעים ומרגישים רגועים, ונותנים לילד הרגשה שהכל בטוח והוא רק צריך להכיר את הכללים כדי לדעת איך להישאר בטוח, אז זה לא יגרום לו לחרדות.

אני מתחילה לדבר על כללים כשזה מתחיל להיות רלוונטי. עד גיל 4 הם גם ככה לא הולכים לשום מקום בלעדי בד"כ, אז לא רלוונטי מבחינתי לדבר על זה. כשמתחילים קצת לצאת החוצה לבד, או ללכת לבתים של חברים וכו', אז מתחילים קצת לדבר  על כללים שצריך לדעת, כל פעם קצת לפי הצורך.

אבל לפי ההבנה של הילד פחות לפי הגיל..

אבל באמת 4 פלוס יותר הגיוני להוסיף הסברים פשוטים

אבל בזמנו שביררתי שמעתי מהרבה שזה ממש לא נוח.

יש טרמפיסט עם כסא שיש קשירה לילד, או עגלת תאומים צרה.

לא היה נוח בכלל, לכן מעדיפה לוותר הפעם

הוא גם לא יןשב עצאית אז לא יודעת מה יהיה עד אז

זה גם יוצר עגלה ממש רחבה ומסובך לעבור איתה וגם כל מדרגה לא נח

עגלת תאומים או אחים זה בסוף הכי נח

ויש לי הרבה צפופים

ובסוף זה הכי קל

עגלה צרה זה חשוב

וגם לא כבדה

אפשר גם עגלת רכבת אם יוצר נח לך

בהתחלה היתי יוצאת לפעמים גם עם מנדא לקטן ועגלה לגדול

וקחי בחשבון שחורף אז יוצאים פחות

פעם היתה לי עגלה שהיה מסובך להחליף בין האמבטיה לטיולון  אז היה לי טיולון קליל נוסף לגדול

ואז החלפתי עגלה וזה היה התנאי מרכיזי שלי

ובספורטליין זה ממש שניה להחליף .. אז היתי מחליפה בקלות

וגם מעבירה לטיולון גם את הקטן בגיל מוקדם יחסית 3-4 חודשים

הרבה מקום בבית

זה היה נוח בעיקר כדי לצאת עם הגדולה לבד,

אבל גם עם הקטנה, אפילו מגיל חודש זה סבבה לגמרי במעט פעמים שהייתי צריכה כי הטיולון נשכב לגמרי ..

באמת לא ככ השתמשתי בה עם השניה

רק בשבועיים הראשונים שהייתי אצל ההורים וגם עוד לא קנינו את התאומים

קראתי הכל

אני חושבת שאת צריכה מיקוד

והמיקוד שלך צריך להיות המבחן כרגע

וכל השאר יחכה. זה ישנה משמעותית את המצב הכלכלי שלכם וממילא תהיי פנויה חעוד דברים אחרים

איפה בעלך? הוא לא עוזר עם הילד? לא עוזר עם הבית? נשמע שהכל עלייך

 למרות התחושות הקשות, חושבת שבאמת אחרי המבחן תהיה לך יותר פניות נפשית ומעשית לעוד דברים.

הייתי בודקת מול רוקח אופציה לקחת רסקיו, זה יכול לעזור לך קצת להרגיע את הסערה בנפש

בעלי נמצא, 

פשוט אני מרגישה שהוא כבר לא מאמין שאני אעבור את המבחן מרוב שניגשתי כבר מלא פעמים, והוא התאמץ הרבה פעמים לעזור, לנקות ולסדר גם במקומי ולפנות לי זמן- וזה לא קרה.. אז הוא כבר לא כזה מתאמץ. 

אמרתי לו כמה פעמים שאני צריכה עזרה, הוא משתדל אבל הלימוד צריך לבוא ממני. ואם אני לא לומדת למה שהא יתאמץ? 

לפעמים הוא חוזר בשעה שהילד כבר ישן, לפעמים הוא חוזר יותר מאוחר בלילה.. ככה שעם עזרה עם הילד פחות רלוונטי.. 

אבדוק לגבי הרסקיו! תודה על התגובה! 

תמשיכי לנסות ולגשת.

אולי יהיה הקלות עקב המלחמה וזה יהיה לטובתך

חוצמזה שאנחנו בחודש הניסים

הלוואי הלוואי שתצליחי לעבור❤️

אני ממש לא מסכימה עם זה שהמינימום שאת יכולה לעשות זה להצטער עבורם, ולבכות.  זה לא תורם כלום.

מה זה יעזור לחטופים שיש אישה שיושבת בבית ובוכה?!

אם יש לך דרכים מעשיות לעזור, אז מעולה.

אבל נשמע שכרגע את באמת בתקופה מאוד עמוסה שאין לך כ"כ אפשרות לתרום מחוץ לבית, וזה גם בסדר.

אם יש לך אפשרות להתפלל או לעזור בדרכים אחרות- מה טוב.

אבל להתעסק כל הזמן בקשיים של החטופים זה לא עוזר לא להם ולא לך.

בהצלחה רבה!

אבל אין לי זמן כרגע להאריך. מקווה בהמשך בלנ"ד.

בינתיים אני רק אגיד, שבמקום לשמוע חדשות הייתי ממליצה לך לשמוע שיעורים על המצב. יש הרבה שיעורים חזקים ביוטיוב - לי יצא לשמוע שיעורים של הרב ראובן ששון, הרב חגי לונדין, הרב אורי שרקי, הרב ינון קלזן, ועוד. זה עוזר להתבונן על המציאות שקורית בהסתכלות אמונית ורחבה יותר, זה בהחלט מחבר למציאות אבל מתוך מבט אחר ומעצים.

ואולי מתוך כך זה גם ייתן לך כוחות להתפלל, להיות בעשייה וכו'.

אבל ביומיים הקרובים ממליצה לך להתמקד בלימוד למבחן, מקווה שתהיה יותר התחשבות בעקבות המצב ואולי זה מה שיעזור לך להצליח הפעם...

אז ממליצה על החוברת הזו, יש בה המון מאמרים מחזקים על המלחמה.

ברוך ה' הדפסנו חוברת חדשה, *מלחמה לה' - מאמרי חיזוק לשעת מלחמה לחייל ולאזרח*, מאת הרב ראובן ששון.

החוברת כוללת מאמרי עומק על מהות המלחמה, מאמרי חיזוק לחיילים, התמודדות עם פחד ודאגה, ועניין ביטחון בה' בעת מלחמה.

החוברת הודפסה ב"ה ב50,000 עותקים, חציים מחולקים לחיילים בצפון ובדרום וברחבי הארץ, והיתר יחולק השבת בבתי הכנסת ברחבי הארץ.

📗 למעוניינים, אנו שולחים כאן *גרסה דיגיטלית של החוברת* >>

חוברת מלחמה לה' - הרב ראובן ששון

📗ניתן להוריד את החוברת ולהדפיסה בקישור הבא >>

חוברת מלחמה לה' - הרב ראובן ששון .pdf

ניתן להפיץ בשמחה רבה!

בשורות טובות וישועות גדולות לעם ישראל! ✨

ממש לא רק בשביל החטופים.

זה בעיקר בשביל השמדת המנהרות שזה דבר שאי אפשר לעשות לצערנו אווירית. הצבא מגיע ב'ה להישגים משמעותיים ועובר לאט לאט על כל חלק ברצועה ומטהר אותה. אם לא נשמיד את חמאס עכשיו הם פשוט יעשו דבר כזה שוב, בקרוב.

ככה שזה לא להצלת 240 החטופים. אלא למנוע שוב 1200 הרוגים. לבצע הרתעה גם לחיזבאללה שיראו שלא כדאי להם להרים את הראש. מקווה שזה מצליח. צריך להתפלל הרבה ולקוות לטוב

אני לא מאמינה.. 

נראה לי שהם רק הוכיחו לעצמם שזה אפשרי. 

נראה לך שיהודה ושומרון לא בסיכון חס וחלילה? 

או מקומות אחרים שנמצאים על הגבול? 

באמת שאבדה תקוותי. סליחה על הפסימיות. 

חח מוציאים אנשים והורסים להם מבנים... יופי. נראה לי שאנחנו נבנה להם את זה עוד מעט, מהכספים שלנו. 

לא המבנים הם הבעייתיים, האנשים. 

גם הזקנים. גם הילדים. גם הנשים. אין שם תמימים. אין! 

שהתוצאה של המלחמה תהיה חיסול לפחות של הרוע הנוכחי.

זה לא אומר שהרוע ייעלם. זה חלק ממציאות הקיום שלנו כיהודים. אבל יש בי אמונה שיצליחו ללמוד מזה כדי למנוע מדבר כזה לקרות שוב. 

לעולם!

בתפיסה שלי זה עניין רוחני שהתפרט אח"כ לידי זוועה בתוך המציאות.

כלומר נשמת האומה היתה "חולה" או שסועה, ואז זה קרה.

עכשיו כשכולם מאוחדים אני לא מפחדת.

אם יהיה כזה קרע בעם אני אחזור לפחד.

וחוץ מזה שעכשיו יש כ"כ הרבה חיילים ותגבור ביטחון שזה הרבה יותר ממה שיש בשגרה, ובמתחם רמי לוי פלסטינים לא מורשים להיכנס. שדרוג עצום

כדי ללמוד?

אגב, הנושא עצמו מעניין אותך? 

יהיה מעניין אותך לעסוק בזה?

בעייתי מבחינה כלכלית. 

כל יום קריטי. 

גם לדמי לידה בע"ה. 

אני עוסקת במקצוע הזה כיום.. נחמד. יש ימים עמוסים ויש ימים משעממים.. 

העניין הוא שגם אם אחליט בעתציד לעשות הסבה את ה3 מבחנים האחרונים הארורים האלה אני חייבת לסיים. 

כמה שנים טובות שהשקעתי בזה מהחיים שלי. 

תראי, מצד אחד זה מעיק, מצד שני זה לא כזה נורא.

אם נחמד לך במקצוע הזה זה כבר פלוס גדול.

מכירה את שירותיי "הקרציה"? או "הפולניה"? שווה לך לגגל. היא כאילו יושבת עלייך עד שאת עושה דברים ולא מניחה לך להתמרח...

נשמע מגניב אבל צריך זה רק בטלגרם.. 

ואין לי אינטרנט בבית.. 

אולי תצאי מהבית?

לי במצבים כאלה זה עוזר ממש.

לצאת לספריה/בית קפה, גם אם זה נסיעה. יוצאת מוקדם בבוקר חוזרת אחהצ ככה יש לי זמן מרוכז ללמידה. בבית ממש קשה לי. 

אין לי יום פנוי כזה.. אני עובדת ולא יכולה לקחת חופש. 

אולי יום שישי אמצא מקום שקט ללמוד בזמן שהילד במעון.. רעיון! תודה!! 

ואגב- גם בערב. אם יש אצלכם באזור איזה ספריה/בית קפה, אפילו לצאת לשלוש שעות יכול ממש לתת פוש. ברמת המוטיבציה גם.

הכי חשוב בשביל מבחן כזה שכבר היו בו כישלונות זה לנתח מה הפיל אותך בפעמים הקודמות, ולעבוד על זה. פחות עוזר ללמוד שוב בדיוק באותה צורה כמו שלמדת קודם. 

זה שהיא לא משתפת פעולה עם ההוראות שלך... בגיל כמעט שנתיים... זה לא אומר הרבה

לגבי השאלות על רוח ושמש- אם לא לימדת אותה על המושגים האלה ובגן לא לימדו אז בעיני זאת שאלה מבלבלת...

אגב, אותנו שלחו לבדיקת שמיעה בגיל שנה כי הילד לא ביצע הוראות, כיום הוא בן שנתיים וכמה חודשים, מדבר שוטף ועוקף את בני גילו ובכל זאת אני שמחה שהלכנו, עדיף לשלול או לגלות שיש בעיה בגיל קטן.

זה בגיל שנתיים..

ברור לי שהיא לא זריזה השאלה כמה האיחור.

ושומעת היא שומעת... מתעוררת מכל זמזום

(בן שנה ו9)

ממש מדהים לגילו, ומבין המון, ועדיין עונה תמיד "כן" בלי קשר לתוכן השאלה.

הכן הגיע ממש כמה חודשים אחרי..

אבל צודקת כיום היא כבר לא שוללת כלום.. יש בזה משהו

היה עונה תמיד "לא"

בשבוע שנכנס למעון זה התחלף ב"כן" (או בלשונו: "תן")

היו לי כאלה שהיו מתקדמים ממנה, אבל נראה לי שהיא עדיין בגדר התקין. (אמרתי לעצמי שאם עד גיל שנתיים לא יתרחב אוצר המילים שלה - אז אתחיל לדאוג...)

אני מתעלמת מדף הקשר של הגנון. באמת לא רלוונטי בשבילה (יש בגנון ילדים גדולים יותר, אז להם הוא מתאים).

כרגע עובדת איתה על הבנת דברים פשוטים, כמו לזרוק לפח (כרגע היא חושבת שאני הפח ). זה באמת קצת מטריד אותי שהיא עוד לא קלטה את זה, כי זוכרת שאצל הקודמים זה היה משחק נחשק, אבל כרגע אני מתרצת את זה בכך שהיא רגילה להיות מלכה עם תשעה משרתים שנענים לכל גחמה שלה...

תשעה משרתים...בלי עין הרע!!!

אצלינו היא נסיכה סתם ככה, המשרתים עוד לא נולדו אבל היא באה לעולם עם גינוני מלכות מוכנים

בודקים 10 מילים בגיל שנה וחצי

ו50 מילים בגיל שנתיים

אז נראה לי שאם בגיל שנתיים עוד לא תגיע ל50 מילים כדאי להתחיל לבדוק.

וממש לא ציפיתי שהילדים ידעו מה למדו בגן בגיל הזה.

לפנות גם לבדוק שמיעה.

בינתיים- לחשוף בכל סיטואציה למילה אחת או שתיים בהדגשה ולחזור המון פעמים. נגיד משחק בכדור-כדור, לזרוק. הינה כדור, איפה הכדור, לזרוק. ותוך כדי משחק לחזור שוב ושוב. באופן כללי להשתמש בשם הפועל בהתחלה כי זה יותר קל (לזרוק, לאכול, לגלגל, לשתות, לנקות). לדבר הרבה על הכל ולחזור. לתת לה הוראות פשוטות למשל לכי תביאי בובה. אם לא הולכת אז לתת יד וללכת איתה להביא בובה ולומר תוך כדי- ללכת להביא בובה. הינה הבובה. בואי נביא. ככה את עובדת גם על ההבעה וגם על ההבנה. לספר דברים שלומדים בגן לא מצופה בגילה. היא סוחבת אותך? מדברת בתנועות? תתמללי אותה כל הזמן. אההה רצית עוגיה? הינה עוגיה, קחי עוגיה, עוגיה טעימה. אהה לבוא. אמאאא בואייי, להדגיש, הינה אמא באה. איזה כיף שאמרת לי לבוא. 

ההסבר שלך מעולה לגבי איך להרחיב אוצר מילים,

וממש כדאי להתחיל תהליך בהתפתחות הילד- טםסים ובדיקת שמיעה. מרגע שכל הטפסים *מוכנים* לוקח כ3 ח' לאבחון, ואז עוד כ4 ח' לטיפול 1...

אני עושה חלק מהדברים האלה (מתמללת לה את מה שהיא רוצה), אבל זה רעיון טוב לתמלל לה גם את הפעולות שהיא אמורה לעשות.

(אוף, מקווה מאוד שהיא תדביק את הפער בקרוב... אין לי כוח לעוד עיכוב שפתי, כמו שהיה לתאומים... אבל איכשהו אצלה זה מרגיש לי אחרת, היא יותר מבינה עניין ממה שהם היו בגילה, נראה לי...)

ספר המון פעמים.

לא תמיד הקראתי את הסיפור. לפעמים זה היה רק- מה זה? משאית. מה זה? חתולה... עד שלמד לזהות באותו ספר, ועברנו לספר אחר עם תמונות של אותם דברים...

וכשדיברתי עם קלינאית תקשורת אמרה להקריא 2 ספרים ביום מגיל הכי קטן שאפשר.. אז מי שמסוגלת לזה, לדעתה זה אחד הדברים שהכי עוזרים לרכוש אוצר מילים.

וכמובן לדבר כמה שיותר עם הילד.

חיכיתי לתשובה ברורה ספציפית לזה..

אני אומנם לא אשת מקצוע אבל הפער ששאת מתארת הוא סביר לגמרי וכל ילד יש לו קצב שונה שהבת שלי הייתה בת שנה וחודשיים היא דיברה ממש כולל צירופים לכסות את אח שלה וכו

לעומת זה הבן שלי כבר שנה ושלןש ולא הגיע לרבע מאוצר המילים שלה..לכל ילד יש קצב שונה

ועוד משהו ששמתי לב בבכורה היה לי יותר זמן להסביר לבנות לדבר בילדים הבאים נהיה משהו יותר אוטומטתי בעיקר בגלל מחסור של זמן

ששמתי לב לדוגמא שהבן שלי לא יודע קולות של חיות נזכרתי שפשוט לא ישבתי ללמד אותו אז התחלתי כל יום חיה אחרת ובאמת הוא תפס..אני חושבת שלא תמיד זה תלוי בקצב ההתפתחוץ של הילד אלא גם כמה זמן לך יש ללמד אותו דברים כדי שתקלוט

יש לי אבל קצת חוששת.

בכללי מבינה שיהיה גשם גם מחר, אנחנו לא מספיק ערוכים לזה..

לא לוקחת אחריות

בכללי, אני אוהבת שיש לכל ילד גם את המגפי גומי הפשוטות האלו. מתייבשות מהר, לא אוהבת שהילדים הולכים איתן הרבה, לא יודעת כמה הן בריאות לרגל.

אבל מצויין שיש אותן ליתר ביטחון.

יצאו קצת רכרוכיות. לא נורא, מקוה שלא ימותו מזה

מה עושים במידות שאין מגפים?

לבת שלי יש רגל קטנה מאד

כמעט בת שנתיים, נעל מידה 18.

כדי לא להיתקע...

באופן כללי אוהבת שיש 2-3 זוגות שמתאימים לעונה

אז בקיץ יש לנו בדכ דמוי שורש+סנדלים רגילים

ובחורף בלנדסטון+מגפיים והשנה הבן שלי מאוד מאוד ביקש גם נעלי ספורט..

ככה מאוד נדיר שייצא מצב שכ-ל הנעליים בלתי שמישות

שבמידה שלה ממש קשה למצוא נעליים

וכשכבר מוצאת נורא יקר (להרבה חברות מתחיל מ19/20 או שה18 גדול עליה)

זה מרגיש לי מוגזם לקנות לה נעליים ב400 שח לעונה במיוחד שמקווה שהרגל שלה תגדל מהר.. (התחלנו לשים נעליים בגיל גדול כי חיכיתי קצת שתהיה במידה 'הגיונית')

אין לי בשבילה אפילו נעלי שבת, רק נעליים וקרוקסים

ובאמת לגדול היה כבר בגיל הזה נעליים, נעלי שבת, מגפיים, נעלי בית חמות.. היה למה להחליף..

מן הסתם שהייתי יכולה לקנות מידה פחות אבל בחורף אני שמה גרביון פלוס גרביים אז מתאים לי שזה לא צפוף.

מידה מעל- בריכה.

רק אומרת שיש לחברות שונות גדלים שונים..

נגיד נייק יחסית קטן, ואני חושבת שגם פאפיה

מכירה את האתר הזה:

Kid's Shoes - French Kids & Baby Footwear - vertbaudet

יש בו נעליים גם במידות האלה.

אתר צרפתי נחמד ויקר יחסית, לרוב האיכות טובה ובעיני סגנון מתוק, ויש מבצעים, לפעמים מבצעים ממש טובים. 

זה יכול לצאת בסדר

ויכול גם להתכווץ/להתעוות/הדבק ישתחרר וכו..ץ

אבל זה לוקח כמה שעות, לא יודעת אם יתייבש עד הערב...

אבל אחותי אמרה לי להתייעץ בפורום. התקשרתי בהמלצתך לאחיות והן אמרו שצריך לבוא.

תיכף נוסעת. תודה

ב"ה לחץ דם תקין.

בדיקת השתן הראתה חלבון ועוד כל מיני דברים לא ככ טובים. אבל האחות אמרה שנעשה בדיקה נוספת עוד שבוע (בהנחה שלא אלד עד אז...)

ומקווה שהבצקות יעברו בעז"ה אחרי הלידה. זה לא ככ מחמיא לרגליים...

להעסיק את עצמי בשגרה

וכמובן להתפלל (הלוואי...) 

משתדלת להגיד לעצמי משפטים מחזקים, שואבת כוח מהחיים ומנסה להסתכל כל הזמן על מה שטוב ולהתפלל.

זה לא תמיד עוזר ולפעמים אני מאוד מפחדת💜

חיבוק...

מזדהה מאוד.

השאלות על הנקה נשמע חריג לדעתי גם אם האמא דוגלת בלמסור את כל המידע היא היתה צריכה להעיר לו ואולי להגיד לו ללכת לשחק במקום אחר כדי שתוכלו לדבר.

לגבי הקטן נראה לי תלוי אופי ונראה לי את הילד הספציפי פחות מתאים להזמין שוב

מצד האמא זה היה נראה טבעי ורגיל, אבל לי זה לא היה נעים.

נראה לי שזו הנקודה שהפריעה לי, שהאמא אפשרה לכל זה להתנהל. זה לא שהיא לא ניסתה לשלוח אותו לשחק במשהו, אבל היא אף פעם לא אמרה בטון שאינו משתמע לשתי פנים "עכשיו אני מדברת עם מחי, לך לעשות משהו אחר"

אצל הגדולה שלי (אותו גיל) באות הרבה חברות, אני תמיד מזכירה לה לפני את הכללים של הבית וגם ממש לא מתביישת להציב גבולות תוך כדי המשחק. וגם אחרי אם היה משהו בעייתי אומרת לה שבפעם הבאה אם זה יהיה ככה החברה לא תוכל לבוא שוב. סהכ זה עובד יפה. 

לגבי השיחה המקדימה לפני שחבר מגיע שוב, רעיון מעולה.

נשמע כמו סקרנות בריאה של ילד שהוא מצא הזדמנות לענות עליה, ואת הגבולות אם להיכנס לשיח או לא אמא שלו כמובן צריכה לשים ומאחר ואת יודעת שביקור אצלה כולל גם את הילד - אז לשקול כמובן אם נח לך ככה. לי לא היה מרגיש בנח האמת

לדעתי זה עניין של צורת התנהלות של החברה בנוסף לסקרנות של הילד עצמו. אולי הוא בדרכ לא מוצא זמן לשאול את אמא שלו שאלות אז הוא קפץ על ההזדמנות

מפגשים כאלה מלמדים אותנו על עצמינו מה נכון לנו מה הגבולות שלנו, מה התפיסות שלנו, מה שגוי ומה לא, מה מיותר, על איזה גבולות כדאי להתגמש ולהפתח ולאיזה גבולות לא, וגם איך מציבים גבולות.

משתפשפים עם הזמן וזה משתפר.

חבר שמשתולל או לא מקשיב, אני מיד אומרת לו ללכת הביתה בלי היסוס. גם פעם אחת אמרתי לחברים ללכת הביתה כי הבן שלי התפרץ עלי אחרי שאסרתי לעשות משהו.

אצלנו מגיעים הרבה פעמים חברים אבל זה לגמרי בשליטה שלי איפה הם יהיו ואיך יתנהגו, מי שלא עומד בסטנדרט שלי הולך מיד ולא חוזר יותר.

לגבי ילד שמתערב בשיחה זה אופי של ילד וגם של הורה שמאפשר את זה. 

אצלנו ילדים לא מסתובבים לבד ורובם גרים רחוק וצריכים שההורה יבוא לקחת אותם.

עם החבר הראשון זו באמת היתה סיטואציה הזויה שהיה מגיע לו ללכת הביתה מיד, אבל זה היה בשבת אז גם לא הייתי יכולה להתקשר לאמא שלו שתבוא לקחת אותו.

זכות שיש לנו עם עם נשים כמוך

ואני כותבת את זה באמת ובתמים

מאחלת לכם שתראו המון ברכה, שמחה ובצלחה בבית שלכם.

מתוך בריאות והרבה שמחה

עם של צדיקים וצדיקות

פשוט נשים של גאולה!!

איזה סיפור מפעים!!!

אשריכם!

וכתבת ממש יפה! מדהימה ההסתכלות החיובית שלך❤️

אחד הדברים המרגשים בסיפור שלך זו העין הטובה על כולם - כל אמך, על חמותך, לחברתך, ואפילו על הצבא...

בזכות מסירות הנפש שלך וההסתכלות החיובית שלך על הכול - אני מרגישה שנזכה כולנו להיפקד בגאולה שלמה במהרה! ♥️

אני מודה, שאני מרגישה ברגשות מעורבים... אני ממש לא יודעת מה להרגיש עם מה שכתבתן... לא מרגישה שאני במקום הזה... וגם אם כן, זה גדול עליי מלהכיל...

מרגישה שזה באמת לא שלי. לא יודעת איך להסביר...

המחשבה בהתחלה היתה זה שאני רוצה לפרוק. כי הרגשתי שזה דבר מיוחד וגדול

ואחכ גם התחזקתי בזה שזה יכול לחזק נשים בהתמודדויות דומות בעניין הזה...

בקיצור, מקווה שזה מחזק! 

וזה גודלה של מלחמה - שהופכת גם אנשים שלכאורה קטנים לגדולים...

ויהי רצון שנזכה לגדול רק בזכות דברים טובים ♥️

קראתי בנשימה עצורה, פחדתי בשבילך שמשהו הולך להשתבש בסוף.

שמחה שנגמר בטוב

העלאת את המורל,

נתת לי כוח גם להתאמץ🌷

אמאלה אין דברים כאלה!!

ממש אשת חיל

לשון קשורה עלולה להקשות על הגיית צלילים שצריך להרים בהם את חוד הלשון למעלה אל מאחורי השיניים העליונות

השיבוש הכי חמוד בעולם בעיני😍 מתה על ה"לחבב" במקום "לחבק"..

ואצלנו לא הייתה לשון קשורה, ככה שלא חושבת שיש קשר לזה

(אני חושבת שבד"כ השיבוש הזה מגיע יחד עם ג')

ואם לא, תוכלי לקראת גיל 3 לפנות לקלינאית תקשורת, זה עדיין יהיה ממש בסדר למרות שלוקח זמן לביורוקרטיה.

בכל מקרה בשלב הזה מאוד נורמלי שחסרים עיצורים, הוא עוד קטן

וגם עדיין בטווח של הגיל.

תחזרי אחריו תקין עם הדגשת הצלילים. מניחה שזה גם ג' וגם ק'.

אם לא יסתדר עוד כמה חודשים את יכולה להתחיל תהליך לקלינאית. אפשר לעבוד מלקראת גיל שלוש אבל לא כולם בשלים. שווה לנסות. 

כי אולי הק׳ לא קשורה ללשון.

אבל זה כן משהו שלומדים להגות נכון אצל קלינאית. 

קור?

צינורית סתומה?

פצע/סדק?

כמה פעמים היה ככה.

תמרחי פטריון (נראלי שצריך לשטוף לפני ההנקה)

לדעתי כדאי להתייעץ עם רופא, מה אפשר לתת לקטן בגיל הזה ומה לנרוח עלייך,

מניסיוני רק מריחה קביעה לפי מרשם עלי ועליו מעבירות פטריה.. בהצלחה יקרה❤️❤️❤️

אבל כן היתה פעם שמרחתי דקטרין אורל ג'ל.

בכל מקרה פטריון עזר לי מאוד.

תטפלי בזה בהקדם, אני פעם הזנחתי ובסוף הייתי חייבת אנטיביוטיקה... חחח אני למודת נסיון בזה 😅

לי הדבר היחיד שעזר היה דרמקומבין

עם סטרואידים וצריך לנקות לפני הנקות

כאבים נוראיים

מה שהעביר לי בשניה, זה דרמקומבין, (מצריך מרשם רופא) צריך לשטוף לפני הנקה, אבל ממש תוך מריחה אחת ראיתי שיפור רציני.

מקווה שיעבור לך מהר

פטריה

בהנחה ועד עכשיו היה תקין

זה תחושה כמו דקירות

על זה שלכולם קשה, ולגיטמי הקושי גם אם במדדים של העיניים שלנו אי אפשר להשוות בין מישהי שבעלה בעזה לבין מישהי שבעלה ממשיך בשגרה שלו.

התקופה הזו מורכבת נפשית לכולם, ולא משנה איפה בדיוק המצב הזה תופס אותם.

כל אחד וכל אחת חווה כל דבר בצורה אחרת ובעוצמה אחרת ותופס אותם בנקודה אחרת בחיים.

אז קודם כל, תחבקי את עצמך ותקבלי גם חיבוק ממני.

הקושי פוגש גם אותך, וגם הנפש שלך מחוברת לכלל ישראל גם אם מרגיש לך שהיא פחות שייכת.

ובפן הפרקטי,

כדאי לנסות קצת לשחרר את בעלך, זה שלו ובחירות שלו, אי אפשר להכריח אותו להתאמץ מעבר למה שהוא רוצה.

ומעבר לזה, בטוחה שאת יכולה למצוא איפה את תורמת.

אם זה בלהרים שיחת טלפון, לשלוח הקלטה בוואצפ (שאני תמיד אומרת שזה שיחת טלפון שכל אחת מתקדמת איתה כשמתאים לה..) למישהי שצריכה את זה או סתם מישהי שתשמח לשמוע ממך ואת ממנה (כי כאמור, לכולם מאתגר עכשיו)

את יודעת את הכוחות שלך, ומה בדיוק את עושה בבית בימים האלו, אבל אני הייתי חושבת על דברים שלא מטריחים מאוד אותי אבל מקלים על אחרים.

כמו למשל, להכין מרק יותר גדול ולשלוח לשכונה לארוחת ערב (מרק כתום נגיד זה ממש קצת עבודה.. סיר אורז ואפונה וכן הלאה)

להכין כמות רגילה של עוגה (שוקולד, עוגה בחושה - הכי פשוט בארץ) ולחלק לאינגליש קייק ולשלוח למישהי הביתה.

אם יש לך ילדים יותר גדולים מהתינוק הקטן, להציע לחברה שתאספי גם את הילד שלה, זה בקטנה לך ומשמעותי לה..

על ההבנה ועל החיבוק.

עשיתי את הדברים האלה הרבה לפני הלידה ועכשיו מנסה את מה שיכולה אכל אני הרבה יותר מוגבלת גם כי הכוחות עוד לא לגמרי חזרו וגם בגלל הקטני. אבל משתדלת בהחלט. ועדיין…

צריך להאמין שאנחנו תורמות הכי הרבה לעם ישראל בזה שאנחנו עסוקות בהבאת חיים לעולם, בלתת לילד הזה, שאת בשבילו הכל את כל מה שצריך..

אולי כדאי ללמוד על זה, ולהתחזק מזה.

והזמן שלך לתרום, ולתת בצורה שתתן לך סיפוק יגיע בע''ה .

את באמת דקה אחרי לידה.. זה הזמן לנוח ולאגור כוחות בשביל הבית שלך.

דווקא בתור לא מגוייסת בעצמי..

כל אחד מתמודד עם הימים האלה..

אני לא חושבת שיש מישהו שלא קשה לו.

כל אחד עם האתגרים שהקב"ה זימן לו.

ומקווה שתמצאי את הכוחות גם לחבק את עצמך. כי שלושה שבועות אחרי לידה זה ממש הזמן לנוח, להיות עם המתוקי הכל היום ולא לצפות להצליח לעשות שום דבר אחר מעבר.

את רוצה בכל זאת לעשות משהו כדי להרגיש חלק? לא שום דבר פיזי! אולי לשלוח לחברות מגוייסות הודעות חיזוק, אולי מישהי תשמח לדבר איתך בטלפון לפרוק וכו'. .

אז כן, מזדהה...

לא עם הכל כמובן, אבל בהחלט עם התחושה הכללית ועם הרצון שיתגייס... וגם על המקום של לא מגוייסת פה בפורום. ובאמת שהרצון הזה מרגיש לי מאוד מוזר ולא הגיוני, אבל הוא קיים.

קראתי פוסט של רביטל ויטלזון, שפתאום נתן מקום ללא מגוייסים ולנשות הלא מגוייסים, וזה נגע לי ממש בלב והרגשתי שפתאום רואים גם אותי.

אין לי מה לומר, רק שולחת חיבוק הזדהות🤗

שאלה שקצת מתחברת למה שכתבת ולמה שענו לך..
 

תשמעי בדקה 41:00

אשת מגויס, כ"כ שמחתי לקרוא שבעלך איתך!

את שלושה שבועות אחרי לידה... חייבת את העזרה והמנוחה ❤️❤️❤️

ואני ממש שמחה לשמוע שאת לא הוכרחת להיות במציאות הבלתי אפשרית הזו כמונו (וכן, בעלי יצא למילואים כשהייתי בשלב הזה, והיה קשוח ביותר. והייתי שמחה אם הוא היה יכול להישאר איתי)

שבעלי יחזור עכשיו הביתה בריא ושלם ולא יצטרך להישאר במילואים.

תנסי לתרום במה שאת יכולה ואל תצטערי לרגע שבעלך לא במילואים...

קצת מזדהה

. הרגשתי ככה בעיקר בשבועיים הראשונים...

מה שעזר לי זה כמה דברים..

דבר ראשון והכי חשוב, בעלי הוא לא אני, הוא אדם עצמאי ואחראי על עצמו ואני לא יכולה לשלוח אותה להתנדב ולהילחם על זה שיגייסו אותו..

הוא לא שם אז הוא לא שם..

וכל כניסה לחשבונות עליו רק יוצרת אצלי משקעים עליו ופוגעת בשלום בית וזה בטח לא רצון ה'..

דבר שני, להתמקד במה התפקיד *שלי* ,לא התפקיד *שלו*, מה אני יכולה לעשות?

ולך שאת שלושה שבועות אחרי לידה זה רק להתמקד בקטן, אפילו לא לקרוא חדשות, רק לנוח ולהתאושש נפשית ופיזית )הטלטלה הנפשית אחרי לידה גם ככה עמוסה..( ואז כשתתאוששי טוב והקטן שלך ירגיש טוב כי הוא יקבל טיפול רשגי ופיזי מיטבי תוכלי להשפיע על עם ישראל. אני בטוחה שעם כזה לב גדול יש לך הרבה מה לתרום ולצערי יצטרכו את זה מאוד ולהרבה זמן... ולכן חשוב שתתאוששי טוב כדי שתוכלי לעזור בהמשך..

ובינתיים, העזרה זה רק (ואני אומרת את זה גם לעצמי ולא מצליחה מספיק..) להתפלל,להגיד תהילים להתחנן לקדוש ברוך שישמור על כל החיילים ויביא גאולה וישועות גדולות.

מקווה שהדברים יתיישבו על הלב!!

לגבי להתמקד אך ורק בתינוק, זה בגדול מה שאני עושה. לגבי אפילו לא לקרוא חדשות, אני לא יודעת.. אני לא חושבת שזה יעד שמתאים לי במצב הלא רגיל הזה…

לפני הלידה, כשכתבתי פה על משהו קצת דומה, אמרו לי להתמקד אך ורק בלידה הקרבה ובאה. אני קראתי את התגובות והערכתי אותן מאד אבל הרגשתי שלי באופן אישי זה לא נכון ולא מדויק. אז המשכנו עם ההתנדבותיות (לפי הכוחות) וזה היה הכי הכי טוב בשבילי. כמה שזה היה מאמץ והייתי עם צירים וכו׳ ממש הרגשתי בחוש שזה מה שנכון בשבילי. זה מורכב. לפעמים הגוף והנפש לא מתואמים. כמו עכשיו…

אני מחפשת את התפקיד שלי. לטפל בתינוקי זה ברור לי. אבל אני מרגישה ש׳רק׳ זה, זה לא שלם לי 😔.  

אני מאד מעריכה את ההזדהות ואת התגובה ❤️

דבר ראשון מה שהחמאס הארורים האלה עמלקים רצו זה להרוס אותנו בגוף ובנפש, ולגדל תינוק זה ה תשובה לזה , פשוט תשובה ניצחת וחזקה!!!

את המעשים הנוראיים הם דאגו להפיץ כדי להקשות ולהרוס את כולנו מבפנים, שלא נרצה להמשיך לחיות ולהמשיך את החיים והחיים ותינוק והשקעה בו זה הכי ההפך ממה שרצו ..

דבר שני, אולי תנסי עם התינוקי לעשות דברים קטנים בסביבה שלך.. אולי זה ייקל עלייך... לשלוח הודעות למגוייסות אם יצטרכו מכולת או פחים- שבעלך יעשה, אולי אולי .. לשאול מדי פעם מה שלומם השבוע.. אולי אולי מציעה בזהירות עוד שבוע- שבועים ללכת מדי עם התינוק למלון של מפונים, להגיד שבאת לשאול מה שלומן ולשמוע איך הם מרגישים.. אפשר אם עוגיות שתקני.. לעשות מסביב בדגש על מה שאת באמת יכולה..

זה באמת לא סיטואציה שמרגישים שאפשר להתנתק אבל מצד שני אנחנו צריכים להיות קשובים לתפקיד שלנו מאת ה', הוא מכוון אותנו ומחליט מה נעשה ומה הרמה שנוכל לתרום בה..

מבינה אותך מאוד מאוד.

פעם אחת העברתי פעילות לשכבה של הבת שלי

כיתה ה' כשעוד לא היו מוסדות חינוך.

ובסוף הן כולן דיברו בהתלהבות אבא שלי, ככה ואבא שלי ככה

כולן גאות בכמה הןא גיבור ונלחם והן לא פגשו וכן פגשו וכו.

והיו שם  בנות שככ לא הרגישו בנח בדיון כי האבות שלהם לא היו מגויסים

וראיתי את זה כ"כ בולט כמה הן מחוץ לדיון וכמה הן סובלות ומתארת לעצמי  שעכשיו כבר חודש וחצי זה מתעצם מאוד. ..

זה טוב שאת מעלה את הנושא, כי אין מה לעשות הוא שרואים חייל במדים מתרגשים זה עושה את זה.

הוא המציל, הגיבור, עליו מוטלת האחריות לנצח.

ואנחנו הנשים מה אנחנו תורמות למאמץ המלחמתי ?

בטוחה מאוד מאוד שאם בעלי לא היה מגויס הייתה מרגישה מה שכתבת בעוצמת יותר חזקה.

ומצד שני התחברתי מאוד למה שכתבת לעצמך

אני גם כל הזמן אומרת לעצמי

תהיי בעשיה- גם זה מה שעושה לי טוב בתקופה הלא נורמלית הזו, וגם באמת יש כ"כ הרבה מה לעשות  

אבל מצד שני לא מגיעה לעשות כלום מעבר לגדל את הילדים

כי זה המון עכשיו. .

ואומרת לעצמי כמה ברכה זה להיות עכשיו בתקופה הזו בחופשת לידה- לא יודעת אם יש לך עוד ילדים גדולים

אבל זה נפלא שאין לי את הלחץ של לצאת לעבוד ,והסטרס של הדרישות של העבודה, אני בנחת עכשיו

זה משהו אחד פחות להתמודד איתו בתקופה כזו מאתגרת

בקיצור מסכימה מאוד עם הברור הזה, מבינה אותו וכן יש לו ממש מקום.

בהצלחה לך למצוא את האיזון בין הרצון לתת, לצורך לנוח ולהתכנס.

תודה שנתת מקום גם לכאב ולתחושות שלהן. ברור שאי אפשר להשוות עם הכאב והתחושות של הילדות שאבא שלהן לוחם. אבל נגעת בנקודה ממש אמיתית.

יש ילדים יותר גדולים בבית. ובדרך כלל אני כל-כך בתוך חופשת הלידה שהעבודה לא חסרה לי בכלל. אבל הפעם, העבודה שלי, שיש בה הרבה שליחות ומשמעות ואפשרות לנתינה דווקא מאד חסרה לי.

תודה על החיזוק להמשיך בבירור שלי ותודה על כל ההבנה. זה יקר לי.

מה שלי עוזר- להתפלל על החיילים.

זה הדבר היחיד שיכולה לעשות במצבי כרגע...

וזאת בחירה של בעלי אם להילחם שיגייסו אותו או לא, אין לי יכולת לשלוט בזה.

אני משתדלת לעשות את הכי טוב שלי עם הילדים ולהתמקד במשימה שלי של הבאת חיים ולהתחזק פיזית כדי שבהמשך יהיו לי כוחות להיות שותפה יותר (כי הלוואי שכל החיילים יחזרו הביתה כמה שיותר מהר, אבל גם לא ברור שזה יקרה, ועם כל המפונים ומה שקורה במדינה בטוח יהיה מה לעזור כשאתחזק, ואולי זה שאני בחופשת לידה יאפשר לי יותר)

אבל אני חושבת שבמקום להילחם בו, כדאי פשוט לקבל אותו ולשמור את האנרגיה לדברים שאת כן יכולה וצריכה לעשות כרגע כי הוא מייסר אותך, ואחרי לידה תהומות הרגש הם אחרים גם כן..

עם הזמן שיעביר מהלידה את תתחזרי בעז"ה ובהמשך תוכלי לתת יותר. את ממש נושמת עם ישראל כרגע בעודך מגדלת ודואגת לעוד תינוק יהודי שבא להאיר ולהוסיף לעולם מול כל אותם שאינם איתנו עוד

לגבי הבעל - מסכימה עם מי שכתבה שמה ששלו שלו. ותדעי לך שהמלחמה פתחה הרבה תיבות פנדורה של 'מה היינו רוצים להיות' מול הקיים. צריך להבין שקודם כל מלחמה זה מצב קיצון. הכל מועצם ומורגש אחרת, גם מידת הנתינה, גם מידת הקרבה לעמ"י, העצב, הכל.. אבל הפער הזה הוא פער שקיים בהמון בתים גם בימים שבשגרה עקב שוני בין אופי הגבר לאישה והפוך, רק שעכשיו הוא מקבל פנים אחרות כי יש באמת תחושה של צו שעה ושל מחויבות לקחת חלק בכל מחיר

ואני אומרת - לא בכל מחיר. זו נקודת מפנה שבה את רואה את הפער, אבל לא צריכה להרוס לך. צריך פשוט למצוא איזונים בין הרצון למעשה כי בסופו של דבר, הבחירות של בעלך הן שלו וצריך לראות איפה כן ניתן למצוא תמימות דעים ביניכם לגבי התרומה במצב, גם אם לא דרך השירות, ומשם לפעול.

למשל - את מתחזקת בעז"ה ותרצי לעזור במקום מסוים או בדבר מסוים. אם הוא יכול שישמור על התינוק נגיד וזה יהיה חלקו.

יש גם במלחמה הזו יצר הרע שנכנס שזה או הכל או כלום. זה לא ככה באמת וחבל להיכנס לייאוש מזה. כל תרומה ועזרה נחשבת. 

קודם כל - את באמת מיוחדת. להיות מחוברת כל כך לכלל, גם רגע לפני לידה, וגם מיד אחרי הלידה, כשזה זמן שבאופן טבעי אנחנו צריכות את ההתכנסות שלנו פנימה, זה באמת מיוחד…

באופן אישי אני ממש מבינה את ההרגשה שלך.

בזמן כזה של מלחמה של עם ישראל, מלחמת הטוב ברע, אנחנו רוצות להיות חלק מהדבר הגדול הזה.

אז מי שבעלה מגוייס - אוטומטית היא חלק.

לפעמים גם באופן שהוא מעבר למה שהיא היתה רוצה, ומעבר לכוחות שהיא חשבה שיש בה.

אבל אין פה ספק שהיא חלק מהסיפור הגדול שעובר עלינו… (לפחות לנו מבחוץ זה ברור. לנשים שבתוך זה לפעמים הקושי הטכני מאפיל על הגדוּלה שבמציאות הזו, והעוצמה של המסירות לכלל…).

אני חושבת שצריך קודם כל להשלים עם המציאות שלנו. לקבל את זה שהשותפות שלנו צריכה להיות בדרך אחרת.

ולנבות להבין ולקבל את השליחות המיוחדת שהקב"ה נתן לנו עכשיו. גם אם זה מקום אחר ממה שהיינו רוצים להיות בו.

ובאמת - זה גם כן מאוד חשוב ומשמעותי.

אם כולם כולם היו מגוייסים, כל הנשים היו ב'הישרדות', ולא היה מי שיתמוך ויעזור.

דווקא מי שהבעל שלה בבית, ויש לה קצת יותר אפשרות 'לנשום', יכולה להתפנות לקצת יותר מעבר לדאגה למשפחה הפרטית שלה, וזה מוסיף לכלל כולו (מי שבעלה מגוייס ומצליחה גם להגיע למעבר - מצדיעה לה ממש, אבל זה הכי טבעי שבמצב כזה אין עוד כוחות ופניות להתייחס מעבר…).

האמת שלהיות אחרי לידה זה באמת מוסיף לאתגר.

כי את באמת צריכה עכשיו לנוח. את חייבת את זה לעצמך ולמשפחה שלך.

אז כל דבר שדורש מאמץ פיזי - כרגע לא מתאים. בהמשך החופשת לידה אולי כן (תלוי כמה התינוק שלך יאפשר, כי הוא בעדיפות ראשונה בכל מקרה…).

אבל תמיד יש דברים שאפשר לעשות.

כתבו פה על התעניינות במי שהבעל כן מגוייס. לפעמים מתוך ה'חוסר נוחות' על זה שהבעל שלי לא מגוייס, פחות מרגישים בנוח בכלל לפנות. אבל אם מפנימים שזה המקום שהקב"ה שם אותי בו, והתפקיד שלי הוא להשתמש בכוחות שיש לי כדי לחזק אחרים - אז זה יכול אולי לעזור.

וכיוון אחר שבטוח משמעותי - להגיד תהילים ולהתפלל לזכות עם ישראל.

בשביל זה לא צריך כוח פיזי, צריך רק זמן ופניות. ואם את יכולה להגיד דווקא בלילה - כשרוב מי שממשיך בשגרה לא מצליח להגיד כי צריכים גם זמן שינה כדי להמשיך לשמור על הכוחות שלנו, אבל דווקא אז החיילים בשיא הפעילות שלהם - זה ממש ממש משמעותי…

מקסימים

ובכלל יש לה המון חומרים שעזרו לי מאוד לקראת לידה חוזרת