פורום הריון ולידה (עמוד 859)

לא כמו מה שאת מתארת

לי נשמע שאת מתארת ציר

נבדקת? 

כואב לי בבטן התחתונה יותר זמן בלי שזה מרגיש ציר, אבל אז זה לא כאב כזה חזק ומשתק...

אז זה כואב במפשעה.

ציר כואב בבטן או בגב… לא ממש דומה.

סימפי זה כאב בעצם ממש באמצע לא זוכרת את שמה

מתגבר בשינויי תנוחה כמו מדרגות שכיבה על הצד והחלפת צד במיטה

וזה כל הזמן נמצא שם לא בא והולך בגלים

ולי זה גם בא והולך.. עד היום.. ויכול להרגיש גם כאילו זה בבטן..

לפותחת ממליצה לך לשלוח מייל לריקי ,לקבל את החוברת מידע ואז להתקשר לאחת מהמייעצות דם והיא תגיד לי דרך הטלפון אם זה זה... אגב אם זה כן מגיע לזמנים מדודים, בתדירות קבועה ולזמנים קבועים רז זה כן נשמע צירים..

המייל הוא simfi.help@gmail.com 

סימפיזיוליזיס לא מרגיש כמו כאבי מחזור

באיזה שלב את של ההריון?

אם יש צירים במשך שבועיים יכול להיות שכדאי להיבדק

וזה מציק בשלב הצירים אבל כל עוד זה לא בגלים, זה לא הסימפי...

ואני יבשתי על כדור פזיו כדי להרפות את תחושת הסימפי ואז ידעתיציותר בוודאות כשזה היה צירים

קודם כל זה לא בא בגלים אלא פשוט כואב, ובתזוזה עוד יותר.

דבר שני, זה לא בבטן, אלא באגן הקדמי ב'משולש' מקדימה.

זה עדיין פורום הריון ולידה, גם בזמן מלחמה

לגבי בגדים - הייתי מזמינה חלק 3-6 וחלק 6-9, תלוי בגזרה

יש להם עכשיו 2+3 על חלק מהקולקציה, זה לא יוצא מאוד זול אבל איכותי. מהנסיון שלי איתם הייתי קונה 6-9.

חוץ מזה יש גם את לידר, בזאר שטראוס - אני רואה שהרבה ממליצות פה (אצלינו אין),

פוקס, צ'ילדרנס פלייס - מוכרים אותם גם בטרמינל X, זה התקופה שמתחילים המבצעים של ה30-40 אחוז (בלי מבצע לא שווה שם בכלל)

הייתי קטנה לפי זה.

הבגדים בנקסט קצת גדולים. מלבישה לבן 9 חודשים שלי 6-9 וזה יהיה טוב לעוד כמה חודשים טובים

המשקל.

המידות שם גדולות,

אני בד"כ מלבישה 0 עד גיל שבועיים, ואז 0-1 עד גיל חודשיים וחצי, ואז 0-3 עד גיל 5 חודשים. אבל הילדים שלי קצת קטנים. כנראה ש3-6 יהיה מעולה.

6-9 של נקסט אני מלבישה בגיל שנה שנה וחצי...

יש לו עכשיו כמה בגדים של נקסט 3-6 והם בסדר עליו, לא גדולים ולא קטנים

דווקא נראה שהם יותר קטנים מחברות אחרות בארץ

לדוגמה מעיל, נצטרך אותו רק עוד חודש בערך, 3-6 לא יהיה קטן כבר?

וכמה דחוף לקנות דברים חמים כבר עכשיו? מתלבטת אם לחכות להזמנה מנקסט וזהו.. 

מבחינת בגדים חמים- תלוי איפה בארץ את גרה....

לא הצלחנו להיות יחד באותו הערב אם אני זוכרת כמו שהיה

הוא כל הזמן קם בדיוק כשניסינו

וצריך אחרי לידה הרבה סבלנות ועדינות

אני יכולה להרגיע שהטבילה אחרי הלידה השניה הייתה ממש טובה ורומנטית, אז אין לדעת

אבל בהחלט הכנה נפשית טובה תהיה טובה

אני הייתי בשוק ולא התכוננתי לאפשרות הזו

זותומרת החיבוק וכו' זה מעולה ומחבר אבל רוב הלידות לא הגענו ליותר מזה.. בגלל התינוק כמובן.

אבל בלידה הראשונה זה היה הכי קשה נפשית בגלל השוק.

לכן באמת כדאי להגיע עם ציפיות נמוכות ומקסימום להיות מופתעים.

בעז"ה התינוקת תגדל וטבילות הבאןת יהיו טובות יותר. להיות מוכנים לאופציה שלא תצליחו זה כבר יקל על הקושי אם אכן כך זה יקרה(ואולי הכל ילך כשורה והתינוקת בדיוק תהיה שפוכה מעייפות ותישן בהצלחה!!)

טבילה אחרי לידה היא אחרי תקופת הרחקות ארוכה מהרגיל..

אז בלי קשר לתינוק מצריך קצת זמן. לא לתכנן לילה ליחסים אלא ערב זוגי שלא היה הרבה זמן...

להתחיל הכנות יום קודם/בבוקר, להשאיר לצהריים רק את המקלחת האחרונה אבל ציפורנים, הסרת שיער וכו' לעשות קודם.

להשתדל שכל אחד מכן יוכל לנוח שעה במשך היום, שלא תגיעו עייפים ומרוטים.

לרענן הלכות של ההכנות... לראות לפי רשימה שאת זוכרת הכל.

לבדוק מתי נסגר המקווה.. חורף עכשיו. הייתי בשוק שלא הגעתי בפתיחה חחח אבל ב"ה עם ילדים זה קורה שאי אפשר לצאת מתי שמתכננים.. שתדעי מה האפשרויות.

אצלינו באופן כללי ליל הטבילה הוא בהגדרתו לאו דוקא יחסים... אחרי הרבה אכזבות וכאבי לב אבל לא בטוחה שאני יוצאת דופן. 

לקחת בחשבון שאת מניקה לראשונה, זה יוצר יובש באזור. אם יש תפרים וכו' אבל אפילו אם לא האזור רגיש ושונה ממה שהיה. עבר טראומה. (גם נראה שונה). להכין חומר סיכה ולהכין נפשית את הבעל וגם אותך לכך שיתכן ויכאב ולא תכולו לקיים יחסים מלאים (כמובן יכול להיות שהכל יהיה טוב אבל לבוא במודעות)

ושוב חוזרת למה שהתחלתי להתכונן נפשית לחיבוק. לשינה במיטה משותפת... זה ממש לא רק *התינוק*.

אם הוא לא רגוע וצריך הרבה ידיים ואתם באזור רגוע בערבים אולי לנסות לצאת קצת זה מרגיע אותם ואתם פנויים יותר אחד לשני (שוב זה לא ליחסים אבל כן למגע ראשוני ומרגש)

אם יש סיכוי לבייביסיטר- ממש הייתי עושה את זה. שווה יותר מיציאה לצימר...

דבר ראשון להתארגן על חומר סיכה כי לפעמים אחרי לידה יש יובש ולכן זה מאוד יכול לעזור

דבר שני באירגונים למקווה שבעלך יהיה אחראי על התינוקת את תיהיה 100 אחוז על ההכנות.. אל תטקחי לבשל תזמינו משהו נחמד או תארגני מראש ולא מאותו יום

לגבי התינוקת תרדימו אןתה אני אישית מרדימה מחוץ לחדר ואחכ מכניסה ופשוט תיהיו 100 אחוז פנויים אחד לשני נכון שהתינוקת יכולה לקום ולבכות והם יודעים לעשות את זה מצויין בזמנים החשובים אבל זה לגמרי אפשרי..אני נשואה ב"ה לא מעט שנים ומעולם לא פיפסנו את ההזדמנות של להיות יחד בליל טבילה גם אחרי לידות אז אולי צריך יותר סבלנות אבל זה ממש אפשרי ❤️

שיום אחרי יהיה בוקר חופשי

א' תינוקות ישנים בבוקר

ב' יותר קל למצוא סידור לילד.

קמים, אוכלים א. בוקר נחמדה,

אם מזג אויר מתאים סיבוב קצר,

ונכנסים הביתה לבילוי אינטימי.

זה דורש מאמץ... אין ספק (לא כל טבילה כמובן, הכוונה לטבילה אחרי לידה, אח"כ נקיה בהנקה אז אין לי טבילה עם תינוקות בגיל שקמים כל שעתיים לאכול)

ובכלל עם תינוקות יש פחות פניות וצריך ללמוד לייצר רגעים אינטימיים ולא להסתמך רק על הספונטני, כי הוא הרבה פעמים מתפקשש.

מהנקה להנקה, יותר קל להתחיל לתכנן.

לנסות ללכת למקוה מוקדם ככה יש יותר גמישות. אם יש אפשרות לסדר את ההנקות של יום הטבילה ככה שתוכלי להניק, להתארגן ולטבול, לאכול בעצמך (ויחד עם בעלך אם מסתדר) ולהניק שוב באיזה סדר שהתינוקת צריכה, עדיף כמובן שההנקה תהיה כמה שיותר צמודה לזמן שאתם מעוניינים שיהיה זוגי כדי שיהיה לכם בנחת.

צריך לזכור שהגוף עבר משהו בתשעת החודשים ועוד קצת האחרונים, וזה בסדר לחשוש וצריך את הזמן לחוש מה אפשר כרגיל ומה יותר בזהירות.

קחי בחשבון שגירוי האברים האינטימיים מעודד התמלאות של השד וטפטוף של חלב, אז אם זה יכול להפריע לך, כדאי להיות מוכנה עם משהו לידך לספוג- חיתול טטרה, מגבת, רפידות.

הציפיה להגיע לחיבור מלא יכולה להשתנות קצת לפי היכולת שלכם לשמוע בכי. אם אין מצב לתת לבכות כמה דקות כשיודעים שהיא לא צריכה עכשיו משהו דחוף, אז לפי איך שאתם מכירים אותה (אם היא כן או לא מצליחה בד"כ לישון רצוף בטווח השעות שבין המקווה לזמן שאת נכנסת לישון) תנמיכו ציפיות. אם אתם מסוגלים לתת לה כמה דק' של בכי כדי להשקיע בביחד יש יותר סיכוי להגיע לחיבור מלא.

אבל בגדול לקחת בחשבון שכרגע אין ככ משהו צפוי, ולכן מה שתצליחו זה הישג משמח, אבל לא להתאכזב ולתת זמן אם לא.

השינוי הוא ככ גדול בככ הרבה מובנים, זה רק טבעי ללמוד מחדש בקצב שמתאים לכם מה כן ומה לא. כמעט כמו להתחיל ללמוד את שפת המגע של היחסים האינטימיים אחרי החתונה. חשוב מאוד בעיני להכין את הבעל שככה יכול להיות, שיהיה מודע ותוכלי להגיד עד כאן אם משהו דורש יותר זמן, וזה לא ינחת עליו משום מקום.

ולזכור שאם הוא מציע להתעלם כמה דקות מהתינוקת, או להוציא אותה מהחדר וכד'- זה לא כי הוא מתכחש לאבהות שלו או לא אכפת לו, אלא שחשובה לו הקירבה בינכם והקשר שלכם לא פחות, וזו הדרך שלו להביע את אהבתו אליך.  

בהצלחה יקרה, ואם את כבר אחרי מקוה שהועלתי לאחרות...

זה באמת הרבה דברים חדשים שצריך ללמוד מחדש.. נגיד הקטע עם החלב שמתמחא לא ידעתי.. ממש תודה!!

ועדיין רלוונטי ובטוחה שיעזור גם לאחרות

מאוד הגיוני שאצלך בכי של התינוק ימנע את היכולת להיות נוכחת במרחב המיני ואצל בעלך לא (לא תמיד זה ככה,אבל זה קלאסי...) אז חשוב להבין שאתם שונים ולדעת לתקשר את המקום האישי בלי להאשים (זה לא שלא אכפת לו והוא אנטיפת.הוא אחר)

וגם ממש חשוב להבין שהאזורים האינטימיים רגישים ועשויים לכאוב או להציק. בעיקר הנרתיק כמובן אבל לא רק. ואולי בכלל הגוף שלך לא יהנה ממגע רק ירתע - וזה בסדר!!

אל תעשו שום דבר שלא נעים כרגע!!

תנו לגוף להחלים ולהרפא באופן מלא (גם אם רפואית כאילו הכל תקין זה לא אומר שזה המצב מבחינה מינית)

חשוב לתקשר את החוויה שלך לבעלך ולהזכיר לו שאת אוהבת אותו כמו פעם אבל הגוף שלך במקום אחר (אל תניחי שהוא מבין את זה לבד. האגו הגברי בתת מודע הרבה יותר משכנע מההגיון )

כנראה חוזר פה על אחרים..

אז תשתדלי להכין כמה שיותר דברים מראש, לילה לפני או בבוקר כשהתינוקת ישנה..

לפני שאת הולכת למקווה תאכילי אותה..

אצלי אחרי הלידה דווקא יש כלל שכשאני התוך המקווה אני ממש משתדלת במחשבות להתרכז במצווה, וטבלתי כשהבן שלי היה בן חודש וחצי, שלושה חודשים ו5 חודשים..

והערב עצמו?? ממש פניות..

והקשבה לעצמך לו.. בעיקר לעצמך. וחשוב שהוא יבין את זה. ממש!!!

ממליצה על הקו יעוץ לנשים באישות של מכון פועה, כל ערב מ8 עד 10..

ממש מומחיות..

ועזרו לי..

תדברי איתן כמה ימים לפני המקווה גם כן.

בפועל ניסינו להיות יחד אבל היה בעיקר ערב של קרבה פיזית ולא תשמיש.

וזה לקח עוד כמה שבועות טובים..

כמו שאמרו, חשוב להניק לפני שיוצאים למקווה, אני אישית גם מניקה כשחוזרת מהמקווה ואז מנסים להרדים את התינוק

וגם שחשוב מאוד לעשות הכנה לבעל, שצריך עדינות ממש, ולא בטוח שתגיעו ליחסים מלאים וכו'

ודבר אחרון- אני יודעת שזה דעה פחות פופולרית, אבל אני מרגישה שאחרי תקופה של ככ הרבה זמן של אסורים ושהתינוק במקום הראשון, זה בסדר גמור אם בערב אחד הוא יבכה 2-5 דקות ולא ישר תרימי אותו. אם בדיוק אתם באמצע, ואת מצליחה להתנתק רגשית מהבכי, לדעתי זה מחזיר לבעל את התחושה שהוא גם חשוב ויקר לך. למרות שיש פה מישהו שתופס את כל הצומי, את יודעת לפעמים גם לשנות סדרי עדיפויות. זה דעה שלי, מניחה שיש שלא יסכימו איתי וזה כמובן גם תלוי בכמה את באמת מצליחה להתנתק...

ואף פעם לא קרה כלום לתינוק שחיכה 2 דקות לאמא שלו (כי היא בשירותים... לא מתכוונת להתנהלות קבועה)

ספציפית ביחסים הרבה פעמים הבכי גורם למלאות של החלב ולא נעים להמשיך.

רק עשרה אחוז נראה לי.

ואחר כך בהמשך השבוע היה את העשרים אחוז מעל 500,

ועכשיו שוב אין...

בהקלדת tsx15

אז אולי באמת הם לא רוצים שנקנה אצלם 🤷

תכלס,בלי ההנחות זה פחות שווה בעיניי וכבר עדיף לפרנס עסקים בארץ

את יכולה להתקשר למוקד אחיות של הקופה שניתנו לך הפניה למיון, אם יש הפניה אז לא משלמים.

ובקופות שאני מכירה יש מוקד בריאות האישה שאפשר לבוא להיבדק בלי תור וזה גם ללא תשלום.

א. את זכאית ל40 שעות בדיקת הריון ע"ח המעסיק.

ב. את זכאית להגנה מפיטורים.

ג. צריך לשים לב להתאים צרכים פיזיים למצב הגופני (לא בהכרח רלוונטי לכל עבודה)

כדי למלא את הדברים הנ"ל צריך אישור על ההריון.

מתסכל אותי. אני עובדת בעבודה מאוד פיזית. אז כל תחילת הריון מהסטיק הראשון מודיעה לככולללם בעבודה שאני בהריון.

אבל זה מה זה מתסכל, כי אחרי זה אם ההריון לא צלח את שוב צריכה לעשות סבב עידכון וכו.

סתם פתאום הרגשתי צורך לפרוק סליחה על הניצלוש

תבקשי את זה מהרופא נשים שלך. אפשר דרך האפליקציה או המזכירות.

ולצמאה יש 3 שירים עם ריקוד שאני מכירה (ניגון חסידי הצמח צדק, ושמחת, אמתי קאתי מר)

כנראה שאין עוד דברים נורמליים... (חיפשתי ביוטיוב דאנס דתי, וראיתי כל מיני סרטונים עם דמויות מוזרות ואורות מדי מנצנצים. זה יותר מדי בשבילנו...)

הלוואי שצמאה יוציאו עוד דברים בסגנון...

מצאנו משהו חמוד, 

המנגינה מקפיצה ומושכת את הילדים להתעמל.

זה יותר בכיוון של התעמלות ולא דאנס, אבל אולי יכול לעניין אתכם.

בערוץ של הבעלים יש שירים חמודים באנגלית, לא בדקתי הכל אולי שם יש דאנס? 

תהני גם את , אני התחלתי להצטרף- זה הזדמנות גם בשבילי להתעמל מעט...

שזה בכלל גזים?😬

נשמע האמת כמו מערכת העיכול ולא כמו תנועות.

בשלב הזה תנועות מרגישות מאוד עדינות.

זה רק בשכיבה על הבטן ממש "מעבר" בבטן כזה  שמרגיש כמו קנאק.

גזים היו קורים גם בכל תנוחה אחרת, לא?

כשאת שוכבת על הבטן את יוצרת לחץ על מערכת העיכול, שגם ככה משתנה עכשיו בגלל שהרחם מתחיל לדחוף אותה...

בכל אופן, לשאלתך, לא נראה לי שזה דורש בדיקה

לנוח.

ממש מנוחה.

לי אמרו להמעיט גם בנסיעות ממושכות.

מה עוד עוזר?

טיפות של תמצית עלי פטל

ילקוט הרועים

לאכול טוב, לישון טוב

לשתות הרבה

הנקות גם עוזרות..

כתבת 'דימום' אבל בהנחה ואין חודשיים דימום (שזה באמת לא תקין)

לגבי כתמים למדתי לשאול גם על דברים מופרכים ממש

וגיליתי הפתעות..

אגב כמעט חודשיים זה לא ארוך באופן חריג

אבל יכול להיות קצר יותר.

ממש ראיתי הבדל בין זמנים שאיפשרתי לעצמי לנוח לזמנים שלא.

רופאה אמרה לי בלידה הראשונה שאחרי לידה זה לא כמו וסת שצריך שתצא כמות מסויימת, אלא חלק מהדימום זה גם ההחלמה של הרחם (אולי לא מדייקת..) ולכן ככל שנחים יותר הדימום יסתיים מהר יותר.

ולא לפחד לשאול רב גם על דברים שלא נשמע לך שאפשר, לפעמים מגלים הפתעות.

חודשיים הגיוני מאוד אחרי לידה

לא בטוחה שיש איך לקצר את זה

אצלי בדכ 6 שבועות בערך

וזה התקצר מאוד עם כל לידה

(בראשונה לקח 3 חודשים ואז ירד...)

לא בטוחה שזה חכם, אבל זה מה יש.

אם הוא זורם ורוצה- אחלה

אם לא- משחררת..

קנינו שתי משחות שיניים בטעמים שונים. בהתחלה אם ביקש בלי משחה לא התעקשתי. בעיקר היה לי חשוב לייצר הרגל שכל ערב מצחצחים ופחות לנקות באופן מושלם.

שלב ראשון - הוא מצחצח לעצמו

שלב שני - אני מצחצחת לו. בהתחלה לא הסכים בכלל. עשינו עם שיר, משחקים (מה מתחבא בשיניים? תפוח!, נפתח כמו אריה וכו') וחויה חיובית ככל האפשר. לאט לאט הוא שיתף יותר פעולה. עכשיו הוא נותן לי לצחצח לו את כל השיניים. אני מסבירה תוך כדי מה בדיוק אני עושה ונותנת לו להרגיש שליטה כלשהי בתהליך (אם מבקש לעצור עוצרים, מבקש בעדינות, לא באזור מסויים וכו')

עושה עם משחה כמסקנה מפעמים קודמות, אחרת המאבק הזה ימשך וימשך..

מסבירה שאם לא נעים והוא רוצה הפסקה שירים יד

לגוף לסדר את ההורמונים גם אחרי שמפסיקים

בדקת כל יום במשך הזמן הזה? אם כל 5 שבועות בערך זה קל לפספס

כאילו בדקתי רצפים של שבועיים בערך על פעם. ואז הפסקתי.

14 יום לפני שקיבלתי מחזור בטוח עשיתי בדיקה ולא זיהיתי ביוץ.

ההפרש בין המחזור הראשון לשני היה 6 שבועות ועכשיו 5

סה"כ 3 מחזורים בנתיים. שכשלפני הראשון בסדרה כן היה נראה לי שזיהיתי ביוץ לפי הפרשות (זה היה אחרי תקופה ארוכה של הנקה בלי מחזור ולא בדקתי עם מקלונים)

המחזור אם לא בדקת בטווח הזה יום יום יכול להיות שפספסת

לדעתי עשיתי...

אבל לא בוודאות.

בכל מקרה תודה על התגובה

כלומר קורה שאין ביוץ והרירית מתישהו מתפרקת ולכן יש דימום בלי שהיה ביוץ לפניו. אבל התדירות של מצב כזה זה לא מדי חודש...

קיבלתי בנתיים 3 מחזורים. הראשון היה דימום ממש קצר של יומיים בערך. אחריו 6 שבועות הפסקה.

ואז מחזור ממש חזק של שבוע ויום ואז 5 שבועות הפסקה

ועכשיו קיבלתי מחזור שוב

בפעמיים בין המחזורים ניסיתי לזהות ביוץ ללא הצלחה.

זה ממש הנורמלי שהנקה מונעת ביוץ...

ועכשיו את כולה שבוע לא מניקה ייקח זמן לגוף להפסיק לייצר חלב ולאזן את הורמון החלב (פרולקטין)... 

עזרת לי!

אצלי, אחרי הלידה הראשונה היה דומה.

המחזור חזר אחרי חצי שנה, ברווחים יותר גדולים ממה שהיה לפני.

לקח לי בערך 10 חודשים להיקלט.

בחלק מהחודשים ניסיתי לבדוק עם מקלונים, אבל זה היה קצת קשה כי המחזורים לא היו כל כך סדירים.

אחרי הלידות הבאות המחזור חזר בשלב יותר מאוחר, ואז כל פעם נקלטתי אחרי חודשיים.

יש לי חשד שהיו לי מחזורים בלי ביוץ, או שההנקה מנעה אפילו שהמחזור חזר.

וניסית אז לבדוק ביוץ?

היית עם מניעה?

אבל היה קשה לעקוב.

לא מנעתי, אבל המשכתי להניק.

אני מרגישה כ"כ מטומטמת...

בשכל ברור לי שאין לחץ ובעז"ה יבוא ההריון בעיתו ובזמנו... הבן שלי עוד כ"כ קטן

אבל ברגש אני מתההה לעוד הריוןןן

וכל חודש כזה גורם לי להיות בטוחה שיש לי עקרות משנית ח"ו...

ובעלי לא מבין מה עובר עלי ותכלס גם אני לא מבינה

חיבוק

הפשטות שכתבת את הדברים

תודה ענקית

ממש נגעת לי בלב

והולכת להמשיך לדבר עם ה'...

מי את מצפה שיתקשר? את או הוא?

לדעתי אם את אז בשמחה

בהצלחה ובריאות 

בתקופה שציפיתי להריון (אמנם לא הרבה.. שנה וחצי.. אבל זה היה לי קשה) העדפתי שיודיעו לי בהודעה.

אחי סיפר לי פנים מול פנים וזה היה לי קשה

כשחברה סיפרה בהודעה, היה לי יותר קל

ובכלל, בקטע של משפחה שלי ושלו, אז כל מה שקשור לשלו, אני ממש משחררת, שיחליט לבד איך ומתי

ובמיוחד אם לא רגילים לתקשר בטלפונים בקבוע, טלפון זה מאולץ ולא נעים ומחייב להגיב מיידית.

להודעה אפשר גם לא להגיב בכלל..

הוא פי 2.

זה קצת נראה כמו הריון כימי. הלוואי ונתבדה.

חיבוק ענק יקרה

שיהיו בשורות טובות בקרוב!!!!

מה שמעסיק אותי זה שאני יודעת שבטא יכולה להיות מוכפלת פי 1.5 גם כל 3 ימים... השאלה אם יש עוד סיכוי...

אבל בד"כ זה הכפלה כל יומיים

פי 1.5 זה גם עובר

אבל פחות מזה, הסיכוי די קטן

מקווה בשבילך

מה שצריך לקרות, יקרה 

ובאמת ממש מבינה את האכזבה

פי 1.5 זה המינימום כל יומיים.

לא שלושה ימים

לצערי למודת נסיון בכימיים

וגם בדר''כ במשך כל כך הרבה ימים עליה של פי 1.5 אפילו כל יומיים היא לא תמיד מסמלת טוב

ופחות מזה ...לא כל כך

לא היתי תולה תקוות

אבל כן נותנת לעצמי חיבוק ופינוק וזמן לעכל לכאוב ואחרי זה גם לקום ולהמישיך הלאה

מתי לרוב "נופל ההריון הכימי"?

לא חושבת שיכול לצאת הריון תקין עם עליה כזאת

אחת הפעמים היה משהו דומה לשלך

ורק אחרי שבועיים איחור התחיל מחזור וירד הכל

אני כל כך מתפללת... אבל מוכנה גם לאופציות אחרות...

נראה לי יותר מציאותי.

באמת הרבה פעמים אחרי הריון כימי הגוף יותר פורה ונקלטים יותר בקלות.

בשורות טובות 

קלאסי לגיל ולתופעות שתיארת.

קורסים וסדנאות | הבית להורות מקרבת

יש את קורס היסודות, ויש גם קבוצת ווטסאפ שהם מעלים לשם תכנים.

תראי קישורים באתר.

בנושא של מאבקי כח והתנגדויות גם שפר יכולים להועיל, אבל לדעתי זה לא פתרון עומק כמו תקשורת מקרבת.

כלומר שפר מטפלים בהתנהגות הבעייתית, בתקשורת מקרבת מנסים להבין את שורש הבעיה ולטפל בה ומכאן ההתנהגות תפסיק מעצמה גח הילד מקבל מענה למה שהוא זקוק לו.

בכל מקרה בשניהם הדרך היא לא בתגובה לאירוע עצמו, שכפי שציינת ההתנהגות מתבטאת במגוון דרכים מתוחכמות, אלא שינוי המגמה.

למה את שואלת אותה אם היא רוצה לקום לגן?

מבחינתי למשל אין אופציה שלא, ואני לא שואלת אם היא רוצה לקום לגן - אני פשוט אומרת לה 'בוקר טוב, קומי להתארגן לגן.' בלי סימני שאלה שהם אופציה ליותר מתשובה אחת

אני חושבת שריבוי אופציות בגיל הזה הם לרועץ. (הבת שלי שלי בת 4 וחצי לצורך העניין)

יש אצלנו סדר יום מובנה מאוד ברור של -  קמים לגן (כשיש גן חח  )

נוטלים ידיים, מתלבשים, נועלים ואז מסדרים שיער. מי שסיים להתארגן אוכל משהו קטן ויכול לשבת לשחק עד שיוצאים

רוצה להאיר משהו מהכתיבה שלך - נראה שאת מדי נותנת לתלונות שלה להשפיע עלייך. ילדים יכולים להיות לא מרוצים הרבה פעמים, אבל אנחנו כהורים בגילאים האלה לרוב מחליטים איך נראה היום שלהם והם צריכים להתיישר עם זה

ברור כמובן שצריך כמה שיותר ללכת לקראת, אבל בלאו הכי - היא לא קובעת לעצמה את סדר היום, אם ללכת לגן או לא, אם להתקלח או לא או אם לשכב במיטה או לא. ככה אצלי לפחות

ומכאן לדבר הבא - ייתכן וחסרה לה תשומת לב? זה נראה מהצד כמו קריאה נואשת למשהו.מהצד שלי לפחות, עם ילדה בגיל דומה

גם אצלי לא תמיד היא רוצה את הסיפור שמספרים, אבל אני עושה רוטציה וכל אחד מקבל מה שהוא רוצה ביום אחר

לגבי מקלחת - אני משתדלת שסו תהיה חוויה נעימה, נותנת לה לסבן את הגוף לבד, שרה לה שיר, מלבישה, וכל הזמן חוזרת על זה ש- איזה כיף שהיא נקייה ואיזה כיף זה ריח טוב. היא הייתה שונאת להתקלח, ויעד היום יש ימים ש90 אחוז מהמקלחת זה צרחןת, אבל הרוב זו חוויה טובה

לגבי ה- משעמם לי בבית. שאלת אותה מה הייתה רוצה לעשות? לא תמיד חייב לרצות אותם לפי התשובה, אבל זה ברור שכדאי לעשות כדי לענות על הצורך לפחות של ההקשבה, ואולי גם על הצורך עצמו גרידא כמובן

חיבוק, נשמע לא פשןט

שימי לב שלא שאלתי *אם* היא רוצה ללכת לגן, אלא שאלתי אותה *עם מי* היא רוצה ללכת לגן. אני כן חושבת שנכון להציב שתיים-שלוש אפשרויות לבחירה כדי שלא תרגיש שמכריחים אותה, אבל כמובן - לא בכל דבר יש לה אפשרות בחירה.

לגבי המשעמם - זה באמת תסכול גדול. עשיתי איתה בשבוע שעבר רשימה של דברים שאפשר לעשות כמשעמם (רעיונות שהיא העלתה בעצמה), אבל בפועל בזמן אמת היא לרוב מסרבת להשתמש בה... טוענת שמשעמם, לא מוכנה לשום פתרון שנציע ולא מוכנה להציע בעצמה. (בשבת, למשל, בסוף היא יצאה מהבית, פעם אחת עם אחותה הגדולה ופעם אחת עם אבא שלה, ונהנתה. אבל היה צריך להכריח אותה לקבל את ההצעה הזו...)

מתסכל...

קשה לי להאמין שבגיל 4 מבינים את המשמעות של 'משעמם'. לדעתי זה ביטוי לחוסר נוחות כלשהו, אבל בלי קשר לתעסוקה.

ככה לפחות אני מתייחסת לתלונות של הילדים שלי 🤷

את מתכוונת שאת רעבה? שאת רוצה לנוח?

את מתכוונת שאת מחפשת עם מי לשחק?

את מתכוונת לבקש שאני אהיה איתך קצת?

הבן הגדול שלי התחיל עם המשעמם לי יום לפני שנכנס לגן. פתאום נהיה לו משעמם🙃 "משעמם לי" עם פרצוף לחוץ ומתוח כזה אין הדגמה יותר טובה מזה לזה שזה סתם ביטוי לתחושה לא נעימה.

היום משעמם לו כשהוא במיטה הולך לישון

משעמם לו כשהוא מנסה ומנסה ולא מצליח

קיצור משתמש במילים בפרשנות רחבה

מפה למדתי לשאול, למה אתה מתכוון כשאומר משעמם?

הבן שלי (בן שנתיים), היה מבקש קבוע "אמא משעמם לי, אני צריך משהו לאכול."

עד שנפל לי האסימון שאיזה יום אחד הוא היה ממש משועמם ולא התעסק בשום דבר ומתוך זה הוא כל הזמן ביקש משהו לאכול (עוגיה). אז אמרתי לו אתה רוצה לאכול כי משעמם לך.

ואז הוא הבין שמשעמם זה כמו רעב

שכדאי ממש לקחת איזה קורס של הדרכת הורים.

אני לקחתי וזה מאוד נתן לי כלים להתמודד 

יש ילדים שהקימה בבוקר מלווה בבכי כדרך שלהם להתעורר

הבת שלי, בת 3, כזאת.

וזה ממש לא משנה מה קורה או מה אמרו לה בבוקר היא בוכה

ואני מבינה שזו הדרך שלה להתאושש מהשינה

פשוט מאפשרת לה להתאפס בלי לקחת אותה קשה

אני יודעת שלא משנה מה אגיד או אעשה היא תבכה ואחכ זה יעבור לה

אז אני מנסה לתת לה קצת את הזמן להתאושש אחכ היא קצת נרגעת

כמו שאני כשאני קמה קשה לי לנהל שיחות זה לא כי מישהו עשה לי משהו זה כי אני צריכה להתאושש מהשינה

כששיניתי את התפיסה לגבי זה זה הקל עליי ביחס מולה

וזהו מזדהה עם כל השאר הם נוראיים בגיל הזה

אגב, אני לאו דווקא נותנת לה יותר זמן

לצערי לרוב מארגנת אותה תוך 10 דק ויוצאת כי בלחץ שהתינוק תכף צריך לאכול וכו...

פשוט לוקחת בחשבון שזה בסדר שהיא בוכה

מדברת מחבקת מנחמת בשלב מסוים היא נרגעת

זה יותר שינוי פנימי אצלי ביחס לבכי שלה

מאשר שינוי מעשי כלשהו

ולא להילחץ מהעצבנות שלה...

כמה שזה קשה... אבל כנראה שזו הדרך.

תודה!

בתקווה בגיל 6.....

גם שלי בגיל 2 הנורא עוד מגיל שנה וקצת והם כבר 4.5.....

לומדים לחיות עם זה, מנסים ורואים מה עובד ואיך להתמודד. בתקווה שיקבלו קצת הבנה לגבי דברים בקרוב

אם כי באמת בגיל שנתיים הם היו יחסית בסדר... עקשנויות ושובבויות יחסית בקטנה. (לעומת התאומים שלפניהם 😵‍💫)

מה הדרכים שפיתחת לעצמך כדי להסתדר עם זה?

גיל נורא?

אבל ככה מקובל לקרוא לזה, לכן השתמשתי בזה גם כאן.

עדיף לקרוא לזה "מאתגר". ובהתהוות, שהייתה כותבת פה פעם ושיש לה בלוג על הורות, קראה לזה "גיל שנתיים הצדיק". מודה שאני לא בדרגה שלה...

(וברור שיש גם חלקים מתוקים ומדהימים בגילאים האלה! רק שלפעמים הרגעים הקשים מאפילים עליהם...)

שובבים זה חמוד כשמסתכלים מרחוק.

לא כשאת בלחץ ללכת לעבודה ואתם כבר באיחור והם מתחילים עם כל העיניינים שלהם. שאני רוצה דווקא את הגרביים האלה, ואני צריך ללחוץ על הכפתור, ואני צריך לבחור צעצוע לקצת איתי, ולא בא לי ללכת לגן...

אבל כדאי להשתמש במילה מאתגר, זה משפיע פסיכולוגית אחרת .

וגם - אתם קמים בזמן? התארגנות מראש תאפשר לך לקחת בחשבון בלתמים או עיכובים צפויים מצדם.

זה באמת אתגר מאוד רווח, הבקרים עם קטנים והלחץ לצאת לעבודה

גם אצלנו זה לא פשוט רק מעצם הצורך להספיק ולא לאחר

זה גיל כזה שהם נראים לנו יותר גדולים אז יותר קשה להכיל את ההתנהגות התינוקית שלהם.

ולפעמים ההתנהגות שלהם באמת מתסכלת ומעצבנת מאוד...

יש לי גם בן 5 שהיה מאתגר מאוד בשנה האחרונה. ועדיין מידי פעם, אבל ב"ה כבר מרגישים שהוא קצת גדל.

מנסה לכתוב כמה מחשבות שעולות לי בעקבות התיאור שלך.

קודם כל, אני מבינה את הרעיון של מה שאת עושה, שאת נותנת לה אפשרות בחירה איך לעשות את הדברים. יש ילדים שזה באמת עוזר להם כי זה נותן להם תחושה שהם בוחרים. אבל יש ילדים שזה גורם להם להרגיש ש'אין להם על מי לסמוך', והם דווקא צריכים שנוביל אותם ונקבע בשבילם מה קורה (לא יודעת אם זה קשור למה שקורה אצלכם, רק מעלה אפשרויות).

בכל מקרה, מה שלי עוזר הרבה פעמים, זה להכניס 'משחקיות' במשימות שצריך לבצע.

למשל בבוקר, לנסות לעשות תחרות עם השעון - אם נצליח להתלבש לפני שהמחוג של הדקות יגיע ל-3 (למשל). או תחרות עם שיר - מפעילים שיר ומנסים להיות מוכנים לפני שהוא מסתיים.

או בכיוון אחר - לדובב איזו בובה או דמות שתדבר איתה, והדמות הזו לא מאמינה שבאמת היא יודעת להתלבש (ואז היא חייבת להראות שהיא באמת יודעת).

לא תמיד הדברים האלו עובדים. אבל לפעמים זה עושה פלאים...

לגבי השעמום, אני שמתי לי שהרבה פעמים כשילד אומר שמשעמם לו, זה לא באמת צורך בתעסוקה אלא צורך אחר שהוא לא תמיד יודע להגדיר.

כשהילדים שלי אומרים שמשעמם להם, אני עונה להם ככה: "יש הרבה סוגים של 'משעמם לי'. תעזור לי להבין איזה סוג של 'משעמם לי' אתה מרגיש עכשיו. אולי 'משעמם לי כי אני רעב', אולי 'משעמם לי כי אני רוצה לעשות משהו ואין לי רעיון מה לעשות', אולי 'משעמם לי כי אני רוצה קצת זמן עם אמא', אולי 'משעמם לי כי אני רוצה שמישהו ישחק איתי ואף אחד לא משחק איתי', אולי 'משעמם לי כי אני עצבני ורוצה להתלונן שמשעמם לי'..."

הרבה פעמים זה עוזר להם להגדיר מה באמת הם רוצים. לפעמים הם מוסיפים אפשרות נוספת של מה שהם באמת מרגישים.

ולפעמים הם נשארים ב'משעמם לי' ולא רוצים לעשות שום דבר, וזה גם בסדר. אני אומרת להם שאני לא 'אחראית הפעלות', הם מוזמנים לעשות משהו מהרעיונות שהצעתי או להמשיך להשתעמם. לפעמים הרעיונות הכי יצירתיים מגיעים מתוך שעמום...

ולגבי ההשכבה בלילה - זה אחד הדברים שהכי קשים לי.

היו לנו הרבה תקופות של השכבות מתסכלות ומתישות. כל פעם מחדש אחרי תקופה קשה היינו חושבים על זה מחדש ומוצאים התארגנות אחרת לערב שהיתה עוזרת לתקופה, עד ששוב נהיה בלגן והיינו צריכים למצוא סדר חדש. לא בטוחה שיש לי איך לעזור. רק מציעה לעשות את העצירה הזו לחשוב אם יש משהו שאפשר לשנות שכן יצליח לעזור. הרבה פעמים עצם העצירה והחשיבה יכולה להביא להרבה רעיונות טובים.

אולי אפשר לנסות לשתף אותה? לעשות איתה שיחה כמו עם גדולים ולחשוב איתה - האם נעים לה ללכת לישון ככה כל לילה? האם היא היתה רוצה שיראה אחרת? מה אפשר לעשות כדי שיהיה נעים לכולם?

היא קצת קטנה בשביל שיחה כזו, אבל אולי בכל זאת זה יעזור. לא יודעת...

בהצלחה רבה, וחיבוק גדול על כל האתגרים❤️

בקשר לתחרויות עם השעון וכדומה - זה באמת עובד לפעמים, אבל לא בשעות הבוקר כשהיא עוד עפוצה.

הרעיון של הדיוק של סוג ה"משעמם לי" הוא מצוין! מקווה שזה באמת יעבוד. בטח היא תצחק מזה בהתחלה, וזה גם טוב...

הערב היה טוב יותר בהשכבה שלה. אמרתי לילדים שאספר להם סיפור (מספר באנגלית שאני מתרגמת להם) והיא לא רצתה. ביקשה שאספר סיפורים "אמיתיים". אז גירדתי כל מיני פניני ילדים מאחיי ומהילדים הגדולים כשהיו קטנים, וזה עבד. אחרי כמה זמן היא נרדמה, והתפניתי להקריא לשאר את הספר...

(לדעתי היא עייפה יותר לאחרונה בגלל ההליכה הארוכה אל הגן וממנו. אז יש יתרון לכך שהגן שלה רחוק יותר עכשיו... אבל גם אני עייפה יותר בהתאם, ולא מסוגלת כרגע לקום לסדר...)

גם הבאתי לה היום בובה שהכנתי לה - בובה ענקית עם ידיים פרושות לרווחה לחיבוק ועם פה "מתכוונן" ממנקה מקטרות - הפה יכול להיות שמח ועצוב בהתאם לרגשות שלה. היא שמחה בבובה, ואני מאוד מקווה שזה קצת יעזור לה לבטא יותר את רגשותיה או לפחות למצוא בה תעסוקה...

מבינה אותך לגבי הבקרים. כנראה היא מסוג האנשים שלוקח להם זמן התאוששות בבוקר (כמוני...)

וזה קשה במיוחד המעבר הזה מבקרים נינוחים שאפשר להתארגן בהם בקצב שלה, לבקרים שפתאום היא צריכה להתארגן מהר ומנסים לזרז אותה כשהיא עוד לא התעוררה כמו שצריך...

אולי יעזור להתחיל את הבוקר עם משהו מפנק קטן, ואחר כך לעבור להתארגנות? אצלנו הבנים אוהבים לקום קצת יותר מוקדם ולקבל צלחת פירות חתוכים עם יוגורט. הם אוכלים את זה עדיין בפיג'מה, ורק אחר כך הם מתלבשים ומתארגנים (הגדולה מעדיפה להרוויח עוד קצת זמן במיטה...).

ונראה לי שבאמת בבוקר יש גם מקום של קבלה שלך של המצב, כמו שכתבה @דבורית. לקבל את זה שהבוקר קשה לה, להיות שם כדי לעזור לה להתארגן ולהיות מוכנה בזמן, ולהיות מוכנה להכיל את הקושי והעצבנות שלה, בלי לתת לזה לנהל אותך.

אבל רק למי שכבר מאורגן...

מתלבטת אם שייך שאהפוך את הסדר - כי בשביל האחרים זה דווקא תמריץ טוב להתארגן מהר, ואני לא רוצה שהם יקנאו בה...

מתסכל נורא ילד שכל הזמן לא מרוצה/ מתוסכל..

הבן שלי בן 5 וגם אצלו הבוקר בעיקר ( היתה תקוםה שגם ארוחת הצהרים) מלווה בבכיות.

מה שאצלי עוזר זה להיות מנוטרלת ממנו כמה שיותר והבת שלי מצליחה איכשהו להרגיע אותו. אני ברקע אבל לא במגע ישיר איתו כל הזמן. למשל היא מארגנת אותו ומבטיחה לו כל מיני דברים ולרוב זה תופס. כשאני מכענה לו סנדויץ ונותנת 2 אפשרויות שאוהב לא נכנסת לדיון ואומרת לו אם אתה לא בוחר אני אבחר הבחירההשלי זה איקס לרוב הוא נרגע מיד זה כאיחו מאפס אותו שאני לא מתבלבלת ממנו.

לפעמים אני גם מתעצבנת ומאבדת את זה כן אבל לרוב ההחלטיות שלי בצורה נעימה אגב עם קצת תמריצים קטנים למשל אם תתארגן מהר תספיק לפתוח את האוטו.

וגם בצהרים עם האוכל זה ככה אני חא מנהלת דיון ואומרת לו אין בעיה אתה לא אוהב איקס אתה לא חייב לאכול אבל בוא תשב איתנו. תוך דקה הוא מוצא מה כן אוהב ואחרי שאוכל זה ילד חדש הוא מגיע רעב..

(אם כי לאחרונה הקטנה מציקה לה הרבה, והיחסים ביניהן כבר פחות נחמדים...)

אבל בבוקר הבכורה פחות פנויה (אני גם מעדיפה שתיקח את האמצעית לבית החברה שאיתה היא הולכת ללימודים), אז קשה להיעזר בה...

והתארגנה בזריזות רבה והייתה מוכנה לפני כולם!

והיא אפילו לא הסכימה לאכול את הממתק של בוקר לפני שהיו עוד ילדים שהצטרפו אליה...

כתבתי לה פתק לגננת והיא הייתה מרוצה מאוד

כנראה שבאמת יש דבר כזה סגולת הפורום... כבר פעם שנייה בימים האחרונים שאני כותבת על קושי עם אחד הילדים - ויום למחרת יש שיפור משמעותי!

אז תודה לכן

מתפללת שזה ימשיך כך...

שבאמת לקחה ולא היה לזה שום השפעה על העובר?

תרגישי טוב!!! וטוב שאת דואגת לעצמך....חשוב ממש 

נולדו תינוקות בריאים וחמודים (בשבוע קצת מוקדם, אבל כיוון שהם תאומים).

הרבה בריאות!

הרגעתם אותי.

@נעמה301 , את יודעת להגיד לי שמות שספציפיים של בתי חולים שמשאירים על זה יום נוסף?

זה נקרא ssri עד כמה שזכור לי, מי שלוקח תרופות מהסוג הזה התינוק נשאר ליום השגחה נוסף.

בהצלחה יקרה!

עד שלא משתחרר מהמכס זה בעיה, בד"כ זה עובר אבל לא מחייב.

עדיף להמתין לדעתי או לפתוח משתמש חדש.

לי אין כוח להוציא כל פעם סלקל ולהחזיר וגם המנח לא ככ בריא לתינוק

מאד ממליצה

אבל מצד שני, אבמטיה תופסת המון מקום

אם זה השיקול אז לכי על כיסא ולא סלקל מתחבר לעגלה..

זה לא בריא בדקו המנח, וזה אותו דבר בדונה ובסלקל רגיל

לי דונה היתה כבדה..

וגם ככה יש אופציה באותה יציאה גם לאמבטיה וגם לסלקל.

אני ממש אהבתי שהסלקל התחבר לעגלה והשתמשתי בזה המון. 

ואישית הדונה לא הייתה לי כבדה כי כמעט ולא הייתי צריכה להרים אותה.... ישר פותחים תוך כדי שמוציאים מהרכב...

אצל הגדול שלי זו הייתה הצלה כי לא היה לנו רכב והתניידתי בטרמפים, הפעם פשוט זה מה שיש לי, אם לא יהיה נוח נחליף...

אני גם לא שמה הרבה בסלקל אבל אחרי לידה קשה לי להתעסק עם ההרכבה והפירוק של האמבטיה (שאצלנו זה יותר קשה מחיבור הסלקל) אז כשיש לי נסיעות קצרות, כמו 5 דקות של בדיקת דם לצהבת או משהו כזה שהוא קצר ממש אני כן משתמשת בסלקל.