כבר מתחילת האירועים המחרידים
חזרתי לעבוד שבוע אחרי (בשעות נחמדות יותר)
ואני לא מצילחה להתרכז
כל הזמן חושבת על החטופים והחיילים
ולא רוצה שיהיה גזל זמן
אוף מה עושים עם המצב הנורא הזה
אני בעבודה ולא יכולה להתרכזlizi
מזדהה ממש!!!See the pain
בס"ד.
ומוכר ממש...
לי אישית מה שעוזר זה להשחיל שמסתדר כמה פרקי תהילים.
לתת צדקה (אפילו אגורה אחת) ולכוון על החיילים והחטופים שבזכות "צדקה תציל ממות" יהיה טוב.
ובעיקר להתחזק בצניעות!!! שזה מה ששומר באמת על עמ"י. לזרוק בגד צר, צמוד או לא ממש צנוע. להשתדל להשים גרביים... מטפחת קצת יותר צנועה ומכוסה..
בע"ה שיהיה לנו רק בשורות טובות ויגיע כבר משיח ויגאל אותנו מהמצב הלא נורמאלי הזה!!
אומנם באיחור אבל תודה על התגובה!liziאחרונה
קיבלתי על עצמי בזכותך כמה פרקי תהילים מהלב
פשוט לומר אפילו בלי לבקש כי קשה לי
צניעות קשה לי מאוד כי אני צנועה יחסית וכל הבדל קטן כבר יעשה אותי טאליבן 
שבת שלום!
פריקה (זוגיות, לא קשור לצבא...))אנונימית בהו"ל
זה נורא על גבול האסון, שהם שמעו את זה עכשיו.
הוא תמיד מצליח לגרור אותי לשיחות האלה.
אני צריכה להגיד לו חד משמעית שאני לא מעוניינת לדבר על זה בזמן שלא מתאים.
זו האחריות שלי, נכון
אני יודעת שזה מפעיל אותי רגשית
ואיכשהו לא מסרבת.
אבל זה לא לוקח את הדפיקות וחוסר האחריות שלו, תמיד לכפות עליי לדבר פתאום כשנחה עליו הרוח.
בשבילו זה שום דבר, הוא מדבר על כל נושא כמו רובוט.
מה הקשר שהוא התחיל עכשיו את השיחה הזו
ועוד בלי פואנטה, כשאין לו מה להגיד ולחדש לי.
לא יכלת לדבר בערב, אחרי שביקשתי ועברו יומיים, סבבה.
אז תקבע זמן נורמלי, תתחייב לזמן שיחה.
אל תתחיל פתאום לדבר על נושא כזה מהותי,
לא ביום שישי ב 12:30 בצהריים, באמצע המטבח כשאני בבישולים
והילדים במסדרון שומעים הכל.
אוף. כועסת על עצמי ועליו ובא לי לבכות.
חייבת להמשיך לעבוד ואין לי זמן לכתוב יותר מזה ולעבד עם עצמי את הרגשות.
הוא יצא לדבר בחשאיות בחוץ וזה רק מוסיף להכל להיות קשה יותר.
רע לי להכנס ככה לשבת עם הגוש הזה בגרון ובלב
והסיפור מורכב יותר מ"תתפייסו".
המקורית
באמת זמן גרוע להיכנס לשיחות האלה
מקווה שתצליחי להכניס שבת בשמחה ותפתרו את זה בנחת
באסהooאחרונה
כדאי לך לקחת את הכעס הזה לזכרון, בפעם הבאה שהוא מתחיל שיחה בזמן ובמקום לא מתאים, לזכור את הכעס הזה ולומר חד משמעית ׳זה לא מתאים לי עכשיו/ פה׳
בונגסטה; עבדתי לילה ושכחתי לקחת ואני לא יכולה בליליב א
אפשר לקחת עכשיו ובלילה רגיל? או שכבר מאוחר מדי
אני הייתי לוקחת כשנזכרתעדיין טרייה
זה היה משפיע עלי כמעט במיידי.
יופי תודהליב א
כן אין בעיה...טארקו
מעולה תןדה רבהליב אאחרונה
הפרדות קרומים שבוע 14+2נהרי44
הייתי בסקירה מוקדמת, הכול היה תקין מלבד הממצא הזה.
אין דימומים
מישהי נתקלה בזה?
אשמח לעזרתכן
אני קצתאנונימית בהו"ל
יכולה להעלות תמונה ואראה אם זה דומה למה שראו אצלי?
ותוסיפי את הפירוט מהסיכום
כןנהרי44
כתוב אצלי היפרדות קרומים באיזור הפונדוס
22*9 מ"מ
יש לך תמונה?אנונימית בהו"ל
זיהו את זה סתם במהלך בדיקה שגרתית?
זה נשמע מאוד קטן
אחפש את התמונהנהרי44
מה ראו אצלך? זה עבר לך?
ראו איזור שבחלקו עכור עם מחיצותאנונימית בהו"לאחרונה
זה מה שהרופא אמר שזה כששאלתי
אבל אמר לא לדאוג
וגם רופאים אחרים לא דאגו. יש לי את זה מאיזור שבוע 6 ,עכשיו אני ב13 ולא ידוע לי שזה נעלם
ממליצה מניסיון לקבוע תור לעוד רופא לחוות דעת נוספתתוהה לעצמי
להבין אם זה באמת זה וכמה זה בעייתי אצלך.
כן אצלי היהshiran30005
בבדיקה הבאה זה כבר נעלם. הרופאה שלי של הריון בסיכון אמרה שזה שכיח בשבועות כאלה. נבדקתי שוב אחרי שבועיים ונעלם. אמרה לי לא להיות במאמץ ולשמור קצת
תודה רבהנהרי44
מה הכוונה לשמור קצת?
ואחרי כמה זמן בערך זה נעלם לך?
עונה בפניםshiran30005
לשמור הכוונה- אני בבית עם תינוקי מתןק, הרמתי כמה שפחות, התכופפתי כמה שפחות, לא שטיפות בית, בישול שבת מצומצם, שמרתי.
נעלם אחרי שבועיים- שלוש בערך ב"ה
תודה רבה!נהרי44
אני עם בת שנתיים בבית, התחלתי לשמור גם
בתקווה שיעלם לגמרי
תודה רבה על העידוד!!
הכרת הטובאמאל7עה
אני חדשה יחסית בקבוצה ורוצה לאמר לכן תודה. כל כך הרבה עצות טובות, מועילות ומחזקות!!! מרגישה את הלב הטוב של כל אחת פה!!! וכמובן מחזקת את כל אחת מכן שהבעל יצא למלחמה ואתן נלחמות אבל בבית... בעלי אתמול היה צריך לנסוע לעיר אחרת בשביל העבודה שלו.. וחוזר הלילה. וממש ממש קשה לי עם כל הילדים לבד.. אז אני באמת!! לא יודעת איך אתן עושות את זה כ"כ הרבה ימים. בקיצור!! תבורכו.. וכמובן שמאוד מאוד נהנית מהקבוצה. לילה טוב
מקסימה את, עם העין הטובה 😃פנסאי
מדהימה ❤️המקורית
יעל מהדרוםאחרונה
אפשר פריקה קטנה ועצובה?אנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי אנונימית בהו"ל בתאריך ג' בכסלו תשפ"ד 23:21
שבת שישית שבעלי לא עומד לידי בהדלקת נרות😟
השבת נסעתי עם הילדים להיות אצל ההורים של בעלי .
חמותי המהממת מסדרת לנו קבוע מיטות, בחדר שאנחנו ישנים בו יש ספפה שנפתחת למיטה זוגית.
נכנסתי לשם היום, רגילה לראות מיטה זוגית, אבל רואה רק ספפה סגורה (בצדק, לא באה כלפיה בטענות בכלל!!)
אוף. זה היה לי עצוב.
אוף זה באמת קשהתמרי.
אלו הדברים הקטנים שפתאום טופחים לך את המציאות בפרצוף..
שולחת לך הרבה כוחות!
איתך במציאות ההזויה הזו..
גיבורה שאתאנונימי054
חיבוק ענק ענק ענק
שליחות מטורפת
הדברים ה"קטנים" האלה, הכי שוברים 
חיבוק❤️נטועה
בטח שזה עצובנגמרו לי השמות
וקשה ממש
חיבוק גדול יקרה
הלוואי שתיפגשו בקרוב ובשמחה ב"ה
ובינתיים המון המון כוחות ותמיכה
יעל מהדרוםאחרונה
איפה צפיוום עומסי תנועה היום?אנונימית בהו"ל
צריכים להגיע לשבת מהמרכז לירושליים
לא מצליחה למצוא בשום מקום מה המסלול של צעדת המשפחות..
לא רוצה להיתקע על הכביש בשבת..
בפניםבוקר אוראחרונה
*צעדת משפחות החטופים: החל מהיום, שישי, שינויים בהסדרי התנועה בכביש 1. סעו בדרכים חלופיות*
היום, שישי, צפויים הצועדים לעלות על כביש 1 לכיוון ירושלים, ובתיאום עם המשטרה – צפויים שינויים בתנועה על הציר המרכזי המוביל לעיר בקטע שבין מחלף לטרון לכניסה לירושלים. הצועדים יצעדו על חלק מהנתיבים בכביש 1 לכיוון ירושלים מאזור מחלף לטרון ועד הכניסה לירושלים.
*במשטרה מבהירים כי בשל הצעדה והשינויים הצפויים בהסדרי התנועה, צפויים עומסי תנועה לנוסעים לירושלים לפני כניסת השבת. מומלץ להערך בהתאם ולהשתמש במידת הצורך בדרכים חלופיות".*
*נהגים שמתכננים להגיע לאזור ירושלים לפני כניסת השבת דרך כביש 1 – מתבקשים להקדים את נסיעתם לעיר או לנסוע דרך כביש 443*
*>>לכל העדכונים מירושלים<< https://chat.whatsapp.com/FcRfv9SmHDv0RYCrezrl7Y*
מרגישה כעס מטורף על הילד שליאנונימית בהו"ל
ילד חמוד, מתוק, רגיש וחכם בן ארבע
שלפעמים מתנהג בצורה שמוציאה מהדעת
כל שעה איתו זה עימות
אין יום שאנחנו יוצאים מהבית ברוגע
תמיד הוא נתקע במשהו ובסוף אני חייבת לצעוק פשוט כי זה הדבר היחיד שמזיז אותו
או שיוצא בבכי כי אני פותחת את הדלת ואומרת שאני יוצאת ואז הוא בא אחרי בבכי שאני בורחת לו (בחיים לא, אני פשוט צריכה לצאת, מותק, ואת האף פעם לא בא כשאני סתם קוראת לך)
היום ריסק ביסקוויטים על הרצפה בין כל החלקים של המשחקים
מוצאת את עצמי אוספת משחקים על רצפה מגרדת ומגעילה, והכל מרגיש לי מלוכלך ודוחה, ואל תגידו לי שבכלל הוא אמור לאסוף, אני במצב של לברור את המלחמות שלי
ויש לי הרבה מלחמות. לא להסתובב בערום בבית, לא לנשוך אותי (כשמשהו שאמרתי לא מוצא חן בעיני הוא מתחיל לפעמים לנשוך אותי..)
והוא עושה את זה סתם, כי פתאום נופלת עליו קריזה משמיים
אוף! אני כל כך מאמינה שזה חשוב שלפחות לפני השינה חווה כמה דקות רגועות אבל הוא גומר אותי!! אני מסננת לילה טוב ויוצאת מהחדר כדי לא לצרוח עליו
הוא לא מקשיב לי, הוא יכול להיות מהמם אבל אם לא בא לו זה פשוט סיוט,
ירדנו היום לכמה דקות למטה (הוא ביקש!!) כשעלינו במדרגות חטף כריזה שקר לו והוא לא יכול לעלות (?)
אז תעלה הביתה, אני אביא לך סוודר, קפוצ'ון, אפילו נדליק חימום (לא כל כך רקר כאן אבל אם קר לו בכיף) אין עם מי לדבר, יושב על המדרגות בוכה מרורים בזעקות שבר אמאאאאאאא קר לי...
בסוף עלה אחרי שהודעתי לו שאני סופרת עד 10 וב10 סוגרת את הדלת (הוא לא יודע לפתוח אותה לבד וזה מלחיץ אותו)
אני לא רוצה לאייפ עליו ואני כל היום מוצאת את עצמי עושה את זה כי אין לי שום כלי אחר מולו
אני בהריון, בחודש שישי, לא יכולה פיזית להרים אותו בידיים וגם לא נראה לי תואם גיל
אבל הוא משגע אותי
תכננתי כבר מלא זמן ללכת להדרכת הורים (אני איתם רב השעות, בעלי בקושי איתו שעה ביום במצטבר, הם הולכים לישון לפני שחוזר) אבל התחלתי טיפול לעצמי עכשיו וזה גם חשוב מאד (לא קשור בכלל לילד, לא משהו שיעלה שם) וכבר ככה העלות של זה גומרת אותנו, כבר הרבה זמן דחיתי את הטיפול לעצמי בגלל הכסף, אין מצב שאני משלמת גם הדרכת הורים במקביל
והוא הורס לי את הערב, אני מסיימת השכבה שלו ממוטטת!!! רק שש וחצי אין סיבה שייגמר לי היום אבל אין לי כח.. הותשתי..
שולחת לך חיבוקאני זה א
אין לי הרבה מה לעזור לך אבל אולי 2 דברים בכל זאת.
א שתדעי שאת לא לבד בזה זה קורה לאמהות הכי מקסימות והכי טובות ומנוסות.
ב נישמע שהוא לוקח ממך תשומת לב שלילית תנסי לתת לו תשומת לב חיובית. מה אני מתכוונת? לא לחכות שהוא יתנהג בצורה שמכעיסה אותך אלא למצוא נקודה קטנה שסתם נגיד יושב ומשחק יפה ולהגיד לו וואו את אתה משחק אני ממש מתפעלת מהיצירתיות שלך או מהזרעזות שלך וכו.. לא לפחד שעד שיש לך שקט והוא עם עצמו אם תיפני אליו זה יהרס. עכשיו יכול להיות שבהתחלה הוא ינסה אותך אבל לאט לאט הוא יטען מזה ולא יחפש את תשומת הלב השלילית.
עוד טיפ קטן אם יש דברים ספציפים שחוזרים על עצמם הייתי מדברת איתו בזמן רגוע נגיד אחרי מקלחת שישב עלייך ומחבקת ותוך כדי אומרת לו אתה יודע לא נעים לי כש ככה וככה מה אתה מציע איך נעשה שתצא בזמן או כל דבר אחר.. תשמעי מה יש לו לומר לא ממקום שהוא מחליט אלא לנהל על זה שיח הרי אם ניקח את ענין היציאה בהוקר זה לא שאם הוא יגחד לך שתצאו בשעה אחרת זה יקרה אבל אולי הוא יפתיע עם רעיון שכן מצאים וגם אם מעלה רעיונות לא מתאימים אפשר לכוון למשהו שכן מתאים. תיקחינ משהו אחר שהכי קשה לך ותנסי ..
בהצלחה
מקפיצה לךטלטול1
יואו איזה קשה זהnorya
אין לי עצות...
רק לגבי הדרכת הורים, כדאי לבדוק אם אפשר לקבל מהקופה (ע"י עו"ס). מניחה שזה לא בכך הקופות אבל עבדתי בהסדר עם קופות חולים ונתנו לי אופציה להפנות מטופלים להדרכת הורים דרך הקופות.
נכון, אני בלאומית וקיבלתי.מאוהבת בילדי
נשמע ממש קשהשירה לב
הבנתי שיש עכשיו הדרכת הורים לגילאי גן בסכום ממש סימלי, הפסיכולוגית של הגן אצלנו אמרה לי שאצלנו במועצה יש ושזה ארצי. שווה לברר!
יכולה להמליץ לך על משהואין כבר כח
יש הדרכת הורים שאפשר לקבל במחיר סמלי עד טפסי דרך מכללות שמלמדות הדרכת הורים
נכון שאולי זה לא זהה למישהו עם נסיון דל שנים
אבל זה בהדרכה וליווי ויכל מאוד להועיל
תנסי לברר באזורך
זה ממש יכל לעזור לך
כי בפשטות
מה שתיארת ממממש לא קל
אבל נשמע מאוד מוכר לגיל הזה
גם לי יש כזה חמודי בבית
אצלו זה בתקופות
אבל מכירה מקרוב כמה מהסיטואציות
שתארת
וזה באמת ממש מאתגר
הדרכת הורים יכולהלעזור לך ללמוד איך לא להיות תגובתית ורק להגיב להתקפות לשלו
אלא איך לבנות תוכנית עבודה 'בה את יודעת מראש איך נכון ואיך את רוצה להגיב
ואיך את עוזרת לו לקבל כלים להתמודד עם כל רצון לשא נענה..
מתואמת
בדיוק לאחרונה פתחתי פה שרשור על גיל ארבע "הנורא". אני מזדהה איתך, אם כי נראה לי שאצלכם המצב אף קשה יותר מאצלנו...
אחד הדברים שעוזרים אצלנו לאחרונה זה פתק לגן. מבטיחה לה שאם תסדר/תיכנס להתקלח/תשכב יפה במיטה - אכתוב לה פתק לגננת. ואז לפעמים היא עושה אפילו מעבר... (מסדרת את שולחן המטבח לפני ארוחת ערב, מכינה מאכלים פשוטים לארוחה...)
באופן כללי, אם מתאים לך, את יכולה לשתף את הגננת שלו בקושי. היא גם תעודד אותו להתנהג יפה וגם תוכל להתייעץ בשבילך עם הפסיכולוגית של הגן. לפעמים אפילו אפשר לקבל ייעוץ פרטני דרך השפ"ח, ואז זה בחינם כמדומני (או בתשלום סמלי).
הרבה כוחות! זו כאילו בעיה קטנה בחיים (לא אובדן או ילד מיוחד או אתגר בריאותי), אבל זה ממש-ממש קשה ומעיק על החיים, ועלול לגרום לדיכאון... (יש מצב אפילו שזה משפיע על הקושי שבשלו הלכת לטיפול... אז אולי כן שווה בשלב מסוים לפתוח בטיפול גם את הנושא הזה...)
♥️♥️
בבקשה בבקשה תשתפי את המטפלת שלך!סודית
את פוגעת בלי כוונה בילד המתוק שלך, את זקוקה לעזרה, יכול להיות שהטיפול מציף אותך בכאב, אבל את האמא, את בתפקיד של מכילה ומחבקת ואם את לא מצליחה בבקשה בבקשה תגשי לקבל עזרה❤❤❤
דיברת עם הגננת?הכל לטובה
אולי לעשות מבצע משותף?
אולי להתייעץ גם עם פסיכולוגית הגן
יכול להיות שהוא רוצה צומי?כבתחילה
נשמע התנהגות תואמת גיל אם היא חד פעמי כל אירוע לבד, אבל כשהכל ביחד הוא זועק - מצוקה.
כתבת שאת 'איתם' אז מניחה שיש עוד כמה ילדים, הוא ילד סנדוויץ'?
הייתי מתחילה מזמן אישי שלכם לבד ולעשות משהו כיף. אפשר לאכול גלידה בחוץ, משולש פיצה, משחקיה וכל דבר אחר אבל משהו כיף ולבד שניכם.
ואולי תראי נפלאות איך הוא פתאום מתאפס.
אגב, זה היה ככה תמיד?
אולי עכשיו לקראת הלידה הוא חושש או מרגיש לא יציב במקום שלו בבית.
הילד שלי מתקרב לגיל 4 ומה שאני עושה כמה דברים-
1. גבולות גבולות גבולות. כל הזמן חוזרת ואומרת מה הגבולות ומה אני מסכימה ולא מסכימה, ושצריך להקשיב לאמא.
2. נותנת לו בחירה בין 2 אפשרויות שאני בוחרת. נגיד היום ביקש זיתים ולא התאפשר אז אמרתי לו שהוא יכול לבחור אם נפתח קופסת זיתים בשבת בלילה או בשבת בבוקר.
3. להחמיא לו ולחזק אותו על כל דבר חיובי.
4. להודות לו. עשה משהו טוב? עזר לך? דבר ראשון לומר תודה. אגב, זה גם מרגיל ומלמד אותו להגיד לאחרים תודה. בסוף כל ארוחה אומרים תודה לה'(ברכת המזון) ותודה לאמא/אבא שהכינו את האוכל. ואז כשמודים לו על דברים שעושה הוא מרגיש טוב עם עצמו.
בהצלחה גדולה!
לא הבנתי מה זה גבותות גבולות ושאת אומרת לו שצריךנק - ניק
להקשיב.
זה שאת אומרת לו שצריך להקשיב גורם לו להקשיב?
איך את מציבה גבול?
אני חושבת שאת עושה נכוןאמאשוני
קודם לטפל בעצמך, ואח"כ בקשר עם הילד.
אני לא חושבת שהדרכת הורים פרטנית זה מה שאת צריכה כרגע,
אלא הדרכת הורים כללית.
ללמוד איך לנהל את התקשורת, איך להוביל ולא להיות מובלת אחרי ההתנהגות וללמוד על מאפייני הגיל.
כדי להעניק לאחרים, צריך קודם להתמלא בעצמך.
הדרכת הורים כללית את יכולה באמצעות ספרים/ הרצאות וידאו/ זום.
פחות ממליצה על מפגשים פרונטליים אם אין לך את הפניות לזה כרגע כי לצאת מהבית בזמנים קבועים זה דורש מאמץ ולא בטוח שזה מה שהכי יעיל כרגע.
כן ממליצה במקביל לטיפול ללמוד על הנושא אבל בקצב שלך, לא בלחץ.
מבחינת ספרים אפשר את "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו".
את יכולה גם מצפייה ברחוב לראות כל מיני נקודות מה עובד ומה לא עובד להורים אחרים.
לא ממקום שופט, ממקום של למידה.
את יכולה לעקוב בפייסבוק אחרי "סופר נני".
אפשר לשמוע בפודקאסט של עינת נתן.
פחות משנה כרגע מה בדיוק השיטה המדויקת, העקרונות בגדול די זהים, ויכולים לסייע במצב.
כרגע למשל את יכולה לקחת על עצמך שני דברים שהם לא פשוטים בכלל במצב שאת מתארת אבל יכולים לעשות המון:
1. לכתוב פיזית ביומן *כל יום* שני דברים טובים על הבן שלך.
תלכי מחר לקנות פנקס או יומן (עדיך יומן שכבר יש בו תאריכים כדי שלא תפספסי אף יום)
2. כל יום לוודא שאת מביעה אהבה כלפי הבן שלך.
תרשמי מה עשית: חיבוק, נשיקה, חיוך, צחוק, הפתעה, ארוחת ערב עם פינוקי לכיף.
תרשמי את זה.
אם יש יום שאת לא מצליחה לשחזר הבעת אהבה, את יכולה גם אחרי שהולך לישון להכין לו ציור/ מכתב/ לתת לו מדבקת אהבה.
ניהול הרשימות האלו יעזרו לך להעצים את הרגעים הטובים, ולהחזיר את האמון בך, בהורות שלך, בו, בקשר שלכם וביכולת שלך להוביל.
תראי נקודת אור, שאת רוצה לסיים את היום ברוגע, ומצליחה לא להתפרק ולצרוח. זה הצלחה! תרימי לך.
אני בטוחה שממש קשה לך לסחוב את התחושות שאת מתארת אז קבלי חיבוק גדול על הפתיחות והכנות והרצון ללמוד ולהשתפר 🤗
רק לגבי להסתובב ערום, ילדים מפתחים חוש צניעות בגילנק - ניק
5-6.
אני נתתי לכל הילדים שלי להסתובב ערום והם כולם צנועים מאוד כיום. חוץ מבת השנתיים שבעזרת השם גם תגיע לשלב הזה.
השכבות מתישות.
וצריך לדעת ממה להתעלם.
ועוד משהו, הדבר שהכי עובד בגיל הזה זה הסחות דעת.
למשל: "אמא קרררר לייייי". אמא:"אתה יודע היום כשהייתי בסופר ראיתי ליצן עם אף אדום וחשבתי שזה יהיה מאוד מעניין אם הוא יקפוץ על רגל אחת. נראה לך שהוא היה מצליח?" ותוך כדי שאת כאילו כולך בלהט הסיפור את עולה הביתה, אם הסיטואציה מאפשרת נותנת יד ועולה ביחד.
מכל מה שכתבת לנשוך את אמא זה הדבר היחיד שהוא באמת לא בסדר. לפורר בסקוויטים? כל הילדים עושים שטויות לפעמים.
מזדהה... גיל ארבע זה גיל קשוח...אביול
לי עוזר לפעמים להניח לסיטואציה, לעשות משהו אחר ואז לחזור יותר ברוגע. נגיד עם מקלחות הבת שלי בת ארבע משגעת אותי לגמרי, לא נותנת לי להוריד לה בגדים למקלחת. אז אחרי כמה פעמים שאני רואה שהיא מתעקשת ממש אני מניחה לזה, עושה דברים אחרים ואז חוזרת. ואז שתינו נינוחות יותר.
כדיoo
שתקשורת הורה- ילד תזרום בשיתוף פעולה צריך לשים לב:
1. לקצב החיים- אם אין זמן לתת לילד להקשיב ולהפנים, לשאול שאלות, להתנגד, ליצור דיון, רוב הסיכויים שהוא לא ישתף פעולה.
2. לצורת הניסוח- לעודד את הילד לבצע/ לבחור/ להחליט/ לעזור, להוביל את הילד לבחירות טובות, להבנות נכונות. שימוש בהתניות/ איומים/ הפחדות, פוגע בתקשורת ובקשר.
3. לזכור שהוא ילד (גיל 4 זה עדין פעוט) ואת ההורה, אם את כועסת הוא לא אשם וצריך לטפל בכעס מחוץ לקשר איתו, ללכת להרגע בצד.
אהובה,נשמע לא פשוט בכללהל+6
מציעה,
מגיע לך דרך השפ'ח העירוני מפגשים חינם להדרכת הורים.נקרא בחלק מהמקומות דלת פתוחה.הגננת שולחת הפנייה.פני אליה ותבקשי שתפנה אותך ואז תקבלי.לא כל דבר צריך לשלם.יש זכויות שלא טורחים לספר לנו
דרך עבודה קטנה שעוזרת ליאין כבר כח
א. לחשוב עם עצמי מה הוא זקוק ללמוד כדי להצליח להתמודד עם סיטואציה שבה לא מקבל מה שרוצה
ולתת לו אופציה חלופית לפתרון או התמודדות
ב. לחשוב עם עצמי -מה הוא מרגיש ומתמודד בזמן הזה ואיזה משפט יכל לתת לו כח
ג. לחשוב עם עצמי איזה מסר לי חשוב להעביר לו
ד. לזכור שבכעס ומאבק הילד לא פנוי ללמידה ולכן להתאמן על דרך להעביר את אותו המסר בלי התערבבות רגשית שלי.
ה. לא לצפות לציות מיידי. לרגיעה מיידית. ההפנמה של כלים לוקחת זמן ורק להפגיש אותו שוב ושוב עם המסר ,בענייניות ובהתמדה יעזרו לו ללמוד ולהפנים איך אפשר להתמודד נכון יותר.
ומתוך זה
יש לי מנטרה קבועה
שחוזרת עליה
כל פעם
טיפה משנה את התוכן לפי הסיטואציה
אבל על אותו עקרון
באותו הטון
ובלי כעס
זה באמת לא קסם ברגע
אבל זה באמת עוזר לו
וגם לי-עוזר לשמוח יותר במי שהייתי
זה עובד ככה-
'' שיקוף ושיום הסיטואציה והרגש' ואמפתיה לקושי. -
אני מבינה שממש רצית עכשיו לקבל את הממתק. אני ממש מרגישה כמה הרבה אתה רוצה אותו. ' ושזה ממש מאכזב ועצוב לך שאמא לא מרשה''
זה ממש מובן..זה לא כיף ולא קל לרצות משהו מאוד ולא לקבל
אני ממש מבינה אותך .
- הבהרת הגבול בענייניות אבל בברור-
'' אי אפשר לקבל עכשיו ממתק. רק אחרי האוכל אמא מרשה. ''
- הצעת פתרון לעזור לו להתמודד-
'' עכשיו אתה יכל לטפס לבד על הכסא ולשמור את הממתק במגירה הסודית של אמא גבוה בארון. ואחרי שתאכל יפה תקבל אותו בשמחה''
אם מתנהג לא יפה- מרביץ לי. או מדבר מילים לא נעימות-
אני מוסיפה חזה גם הבהרה-
אני מבינה שאתה כועס או עצוב אבל כשאתה כועס אתה יכל לספר לי שאתה כועס או פשוט להרגיש כועס. אבל גם כשאתה כועס אסור להתנהג בצורה לא נעימה לאחרים.
כשאתה מרביץ לי או מדבר אלי לא יפה זה לא נעים לי.
חיבוק גדול יקרה נגמרו לי השמותאחרונה
רוצה לצרף לך תגובה ארוכה שכתבתי על התמודדות עם קושי מול אחד או יותר מהילדים שלנו ❤
אני חושבת שהרבה אימהות (ואבות) יכולים להבין אותך וגם להזדהות עם הרבה ממה שכתבת בתקופות מסוימות בחיים,
על החלום הזה שלנו לפני שנהיינו לאימהות, להורים
הציפייה והאידיאל שבנינו לעצמנו כשהבטחנו ואמרנו ודמיינו לעצמנו "איזו אמא אהיה"
שהם שונים כ"כ לפעמים מהמציאות, לפעמים אפילו הפוכים.
והפער הענק הזה פשוט כואב! וקשה! ומתסכל!
ו-אוף איתו כבר!!!
אני בטוחה שרצית להיות אמא רגועה, ואף פעם לא לחוצה
אולי גם בתור ילדה כאשר הרגשת לפעמים את אמא שלך לחוצה אמרת לעצמך בלב: "אני לילדים שלי לא אעשה כך!"
אני בטוחה שרצית להיות אמא שתמיד תמיד פנויה לילדים שלה
גם פיזית, גם רגשית
תמיד מכילה
תמיד שם בשבילם.
ואז באה המציאות וכאילו "טופחת" על פנייך.
איזה מכילה איזה?
איזה רגועה איזה?!
איזה פנויה איזה?!
חח יותר לכיוון ה-סופר לחוצה-לא פנויה-עצבנית-צועקת-כעסנית
ואי וזה קשוח.
חתיכת פער זה.
אז קודם כל צריך להבין את עצמנו.
שוב לשאול את עצמנו
איזו אמא רציתי להיות?
איזו אמא אני בפועל? (ו*לא* לשכוח גם את הדברים ה*טובים* שאנחנו כן עושות!!!)
ואיזו אמא אני שואפת להיות?
ואז בעצם לנסות להתאים קצת בין הציפייה למציאות -
להתאים את הציפיות.
לא להעלים אותן - אלא *להתאים* אותן למציאות.
להבין שכולנו בני אדם.
ומתוקף כך כולנו כאשר אנו רעבות/עייפות/לחוצות/חולות/דואגות/טרודות/אחר - לא הגרסא הכי משופרת של עצמנו,
אלא כן - עם פחות סבלנות, פחות הכלה.
ולזכור גם שאנחנו רק אחד.
לא 2 ולא אלף אלא רק אדם אחד.
אז אם אני מחליפה חיתול לקטן והגדול צורח - אני עדיין אמא טובה, הכי טובה.
כי אני לא יכולה להתחלק ל2! ניסיתי וזה לא הצליח...
ואם אני מקריאה סיפור לגדולה - אז אני לא יכולה להפריד בין הקטנים,
ואם אני בטלפון עם אמא - אני לא יכולה לשמוע את הסיפור של האמצעי
ואם אני מכינה ארוחת ערב- אז
וכו' וכו'
את רק אדם אחד!
שמנסה ככל יכולתו
ופשוט עושה את ההכי טוב שהוא יכול.
אבל מה לעשות שההכי טוב הזה הוא לא מושלם והוא גם לא יכול להיות מושלם?
זה מה שיש ועם זה ננצח!
אז אל תלקי את עצמך מדי
ופחות רגשי אשמה (השם השני לאימהות זה רגשי אשמה)
אלא להבין שאת בן אדם.
שלפעמים אין לו כוח ולפעמים הוא עצבני.
והוא רק אחד.
וזה בסדר!
הכל טוב! מותר לך להיות האישה האנושית שאת!
לקום וליפול ושוב לקום
ולחשוב ולהשתדל ואז להתרסק ואז שוב להבין מה היה פה ואיך לשפר.
ככה אנחנו... לא שלמות, אלא בהשתלמות.
בבקשה תזכרי שאת אמא נהדרת,
אמא מסורה
טובה
אחראית
חכמה
מעניקה
אוהבת
מחבקת
מנסה ומשתדלת
ותשתדלי לזכור שלפעמים אכן אנחנו מוצאות עצמנו במצב של חוסר שליטה מול הילדים,
שמנסים מה שאפשר - והשאר בידי הקב"ה בלבד,
שאנחנו אימהות מספיק טובות ומסורות, שאנחנו עושות את ההכי טוב שאנו יכולות.
ושהלימוד של ההרפייה, השיחרור,
הלא-לדעת מה יקרה הלילה והיום ובכל זאת להמשיך לתפקד ולחיות בשמחה ובנחת - היא היא העבודה הפנימית והאישית שלנו בתור הורים.
פשוט לחיות, להשתדל שבטוב ובשמחה, ולזרום עם מה שלא יבוא.
וכמובן כמובן אל תשכחי גם שבתוך כל העומס והקושי האובייקטיבים האלה,
יש לך בוודאי עוד אלפי רגעים שאת אמא כמו שחלמת להיות!
אמא ששמחה רוב הזמן, צוחקת עם הילדים שלה, רוקדת, שרה, נהנית איתם, רוצה להעניק מעצמה בשבילם כל הזמן, נמצאת שם בשבילם, אוהבת אותם עד אין סוף ומעניקה בלי סוף.
וכ"כ כ"כ אוהבת!
וכ"כ כ"כ משתדלת!
וכ"כ כ"כ רוצה עוד ועוד, ומנסה כל הזמן לשפר את עצמה.
זה מדהים. באמת.
תחשבי ותזכרי בכל אלפי הפעמים שחיבקת את המתוק הזה,
שהרגעת,
שליטפת,
שנישקת,
שהשכבת לישון
שקראת סיפור
שקנית הפתעה
שהכנת אוכל
שדיברת
שצחקת
שדגדגת
שקמת בלילה
שהאכלת
שהנקת
שילדת
שסחבת 9 חודשים
שאהבת
שניגבת דמעות
שניקית פצעים
שקילחת
שעודדת
שתמכת
שהתפעלת ממנו
שאמרת לו מילים טובות ומעצימות
שהיית שם בשבילו!!!
שהיית אמא שלו!
כמה כמה כל הטוב הענקי הזה גדול ונוכח כ"כ, ובטח שהרבה הרבה יותר מרגעי החולשה!
ואת ***זה*** הבן שלך יזכור, את האווירה הכללית הטובה הזו
את כמה אמא אוהבת אותי ומשקיעה בי
הילדים זוכרים בעיקר את האווירה בבית ואת הרוב, בדיוק כמו שמרדכי היהודי, שנאמר עליו "ורצוי *לרוב* אחיו" - לרוב! לא לכל!
אי אפשר אף פעם כל! אנחנו לא מלאכים ולא מושלמים אלא בני אדם!
אז כל עוד הסך הכללי הוא טוב, ויש כ"כ הרבה אהבה וטוב - הרגעים הללו של החולשה נבלעים בתוכם ולא זוכרים אותם אפילו.
תמשיכי להעצים עוד ועוד ועוד את כל הטוב הענקי הזה שקיים בך, באמא שאת!
אז כן, נכון שיש בך גם חלק שלפעמים כועס, וחלק שלפעמים צועק, וחלק שלפעמים "מאבד את זה", אבל כל אלה הם פשוט חלקים אנושיים שנמצאים בכולנו מהיותנו בשר ודם, וכן, גם בך.
זה לא מי שאת. זה לא מגדיר אותך. את הרבה הרבה יותר מזה. ואפילו רוב הזמן!
זה בסך הכל מה שזה - חלק אנושי שכועס וצועק כאשר הוא מגיע לסף מסוים שמעליו הוא לא מסוגל יותר.
לכולנו יש את הסף הזה. אם לא היה לנו - לא היינו אנושיים.
אני מדמיינת מה זה ערב עם כמה ילדים - את לבד איתם, כל אחד מהילדים צריך אותך, יש צעקות, בכיות (של הילדים), צרחות, ריבים ביניהם,
"אמאאא הוא לקח לי", "אמאאא בואייי", "אמאאאא הוא שבר לי", "אמאאא נשפך לי", "אמאאא אני רעבבב" "מה-מה ובכי של תינוק"
אמאל'ה! רק לכתוב את זה עושה לי אשכרה סחרחורת! מבטיחה לך!
אז פלא שבשלב כלשהו תצעקי?!
ומה איתך?
עוד לא דיברנו עלייך.
אחרי יום שלם שעברת עם הילדים או בעבודה - את מגיעה לבית, עם כל מה שכרוך בזה- ניקיונות שלא נגמרים, ובישולים וכביסות וחיתולים ואמבטיות וסיפורים ושיעורי בית והשכבות ולגשר בין ריבים וטרדות ומה לא,
ואת בסך הכל רוצה להתפנות ואת ממש זקוקה לתנאי בסיסי שכזה - וגם שם אין לך שקט!
ולא בטוח שהספקת בכלל לאכול ולשתות,
ולא בטוח בכלל שלילה קודם ישנת רצוף (בטח הצחקתי אותך, איזה לישון רצוף?! ואיזה לישון בכלל?!), ויש לפנייך עוד לילה של חוסר שינה וקימות בלתי פוסקות,
וככה יום אחר יום
לילה אחר לילה.
אז הגוף שלך, שעייף ורעב וצריך להתפנות ועוד עבר לידות והריונות והנקות - אומר סטופ!
והרגש שלך שעמוס ורוצה טיפה זמן לעצמו ולהבין מה קורה כאן צועק סטופ!
והנפש שלך שלא מבינה את השינוי הזה בהתנהגות כלפי חוץ גם היא - צועקת סטופ!
וזה יוצא בצורת צעקה
או "איבוד של זה"
או כעס
או "דיייי כברררר אם עוד פעם אחת אני אשמע את המילה אמא אני קופצת מהחלון!!!"
וזה כ"כ כ"כ טבעי!
וברור מאליו שיקרה!
אל תלקי את עצמך כל כך הרבה.
את אמא טובה, נהדרת, שבסך הכל מנסה לג'נגל במירוץ החיים המטורף הזה ועם ילדים ולפעמים גם לבד עם הילדים.
תקבלי את זה!
תקבלי את זה שזה באמת מצב שלפעמים מרגישים שאי אפשר יותר - כי באמת אי אפשר יותר!
תנשמי. עמוק עמוק.
תאמרי לעצמך עד כמה את מדהימה ותותחית,
ועד כמה כל שנייה שלך לטובת הילדים, וכל ילד בנפרד היא נפלאה ומטיבה עבורם, וכמה כל כך הרבה שניות וכל כך הרבה רגעים כאלה *כן יש* ו*את כן מספקת* להם.
אז בסדר, יש גם רגעים שלא. זה העולם.
יום ולילה.
טוב ורע.
קושי וצמיחה.
זו תנועת החיים. פעם אנחנו למעלה ופעם אנחנו למטה. בתנועה כל הזמן.
וזה הכי בסדר שיש, והכי אנושי שיש.
את בטח לא מבינה את עצמך לפעמים, וזה יכול ליצור פחד ותסכול.
כי מאישה שאת מכירה את עצמך שהיא רגועה, ונינוחה, וטובה - את פתאום פוגשת לראשונה (ואז שוב ושוב) מן מפלצת כזאת שצועקת וצווחת, ואת אומרת לעצמך "אמאל'ה! מי זאת?! זאת אני?! אני זו המפלצת הזו שעכשיו צרחה על ילד בן שלוש?! איך?! אני לא רוצה להיות כזו! אני הרי טובה! אז מה קרה לי?!"
והאמת היא שאת לא השתנית!
מה שהשתנה - זו המציאות של החיים שלך!
את נשארת נהדרת וטובה ורגועה ונותנת וטובת לב,
זה פשוט לא פייר להשוות את עצמך של לפני הילדים ולפני כל הטרדות והאחריות הקריטית הזו לעצמך של עכשיו עם כל זה!
זה באמת לא פייר!
את עכשיו אותה אחת נהדרת + כך וכך לידות + כך וכך הריונות + כך וכך ילדים + כל תקופת החגים + עומס מטורף + גוף עייף + חוסר שינה + עוד ועוד ועוד דברים - אז העצמך של עכשיו הטובה הזו - הצטרפו אליה גם חלקים שכועסים לפעמים וצועקים לפעמים - כי קשה להם!!!
אז הם מביעים את הקושי הזה, הם לא צוברים אותו בבטן - הם כנים, ואמיתיים, ורגישים - וזה טוב!
כי הם בסך הכל מבטאים את מה שהם מרגישים.
ושוב, כל אישה הכי מדהימה בעולם, יכולה למצוא את עצמה כועסת וצועקת בתנאים כאלה של ילדים קטנים וצפופים, וגם בתנאים אחרים.
זה לא אומר שאת רעה. את טובה!
וזה לא אומר שהשתנית, אל תדאגי.
זה רק אומר שאת נפגשת עם חלקים שבאים לידי ביטוי בקושי החדש שהצטרף לחיים, ולא היה שם קודם.
המציאות השתנתה.
נסי להקשיב רגע לקושי הזה.
מה קורה לך שם שאת צועקת על הילד ו"מאבדת את זה?"
מה הוא אומר לפני?
מה קורה שם בבית לפני?
ואיך את מגיבה?
ומה קורה אחרי?
ואיך את מרגישה בזמן שזה קורה? איזה רגש עולה לך?
ואיפה את מרגישה אותו בגוף שלך?
נסי להקשיב לעצמך בשלמות ולענות על השאלות הללו בשבועיים הקרובים.
אולי הרגשות הללו יושבים אצלך על כל מיני מקומות - שאם תהיי מודעת אליהם תוכלי לנסות להתחיל לפתור אותם.
ולגבי הבן המתוק שלך -
אני מציעה לזכור שאין ילד שהוא נגד ההורים שלו,
אלא ילד הוא בעד עצמו!
ז"א, שהילד המתוק שלך לא נגדך - אלא בעד עצמו.
אם הוא מדבר ושואל או"מנדנד" וצועק זה כי הוא צריך משהו
מה הוא צריך?
אולי הוא עייף? אולי רעב? אולי כואב לו משהו?
אולי חם/קר? אולי מישהו איכזב אותו?
אולי פשוט בא לו זמן אמא רק לו?
לזכור גם שכל ילד באשר הוא צריך להרגיש גם אהוב
גם רצוי
גם שייך
וגם שווה ובעל ערך
אולי בנך רוצה להרגיש אפילו עוד יותר אהוב, מוערך, שווה, נחוץ ובעלת ערך?
- עוד נקודה -
לפעמים אנחנו, ההורים, נוטים להתמקד רק ב"בעיה" שיש לילד, ולחשוב עליו, על כל המהות שלו כ"X הבעייתי עם ה___" וזהו, כאילו זו חזות הכל, ולא כך היא.
יש בכל ילד, גם הרבה מאוד חוזקות ואור וטוב.
ואת ברגישותך ובאהבתך ובאמא הטובה שאת - זוכה לראות זאת ולהאיר זאת.
וזה לכשעצמו יכול להוות אחוזים מאוד (מאוד!) גדולים מהפתרון.
אנסה לחלק לסעיפים את הדברים:
1. מה שיכול לעזור לכל ילד באשר הוא, גם אם הוא עם קשיים כאלה ואחרים וגם אם לא - זה להעצים ולהאיר (בא') את החוזקות שלו,
ולהחשיך את החולשות שלו.
כאשר ההבנה שעומדת מאחורי זה היא חשובה מאוד: הוא ילד.
בכל ילד יש חוזקות וחולשות.
גם בכל אדם בוגר יש חוזקות וחולשות.
גם בך, בי, בכולנו יש חוזקות וחולשות.
וזה *בסדר*.
זה בסדר לא להיות מושלם.
זה בסדר לא להיות 100% בה-כ-ל.
ילד (כמו גם אדם בוגר, אבל ילד במיוחד), לא באמת יכול להיות מושלם בהכל.
גם מכבד הורים,
גם התנהגות למופת בכיתה ובבית,
גם גאון ומוציא ציונים טובים
גם רגיש,
מקסים,
חכם,
מוכשר,
עוצמתי ברמות אחרות
ועוד כל החוזקות שלו -
וגם להיות מושלם בכל השאר.
זה פשוט לא הגיוני.
ההבנה הזו לכשעצמה - עושה הרבה.
.2 ילד הוא ילד הוא ילד
ז"א, ש*עכשיו* בילדות, *זה בדיוק* הזמן שלו למעוד, לטעות, להתנסות - אם לא עכשיו מתי ילמד?
עכשיו הוא לומד על העולם,
מבין איך העולם הזה עובד, איך הקשרים בו עובדים, מה התוצאות של המעשים שלו, בודק גבולות - לי הוא נשמע ילד מאוד בריא בנפשו!
אם תהיה לו קרקע מאפשרת בילדות להתנסות, לקום וליפול, להבין שאפשר ומותר לטעות - ומזה אפשר לצמוח וללמוד - כל חייו הבוגרים יכולים להיראות הרבה יותר טוב.
והילדון החמוד שהוא גם הבכור שלכם אם הבנתי נכון - אז ולפעמים יש נטייה להורים בעיקר עם הבכור לשאוף ולקוות שהוא פשוט יהיה מושלם.
גם כי זו הפעם הראשונה שלהם בכל תחנה בחיים שהילד עובר, וגם הפעם הראשונה שלו, והציפיות הן בשמים.
גם אם הוא לא הבכור, זה עדיין יכול לקרות.
איך את באופייך?
מהן החוזקות שלך?
והחולשות?
האם גם לך חשוב להצליח ולהיות 100% בתחומי חייך?
ואיך בעלך כל השאלות הללו כנ"ל?
אחרי מחשבה עמוקה על כל הנ"ל חשוב לזכור - שהוא רק ילד. צעיר מאוד.
וזה בסדר שילדים טועים ולא מושלמים. זה הזמן שלהם להיות ילדים ולעשות שטויות.
3. אם התפיסה היא "הילד מקולקל. אנחנו צריכים לתקן אותו" זה משהו אחד (זו תפיסה לא נכונה),
ואם התפיסה היא "הילד לא מקולקל. אנחנו ההורים צריכים לשנות את ההסתכלות שלנו עליו ולקבל כלים איך לנהוג נכון כדי להוציא מאיתנו ומאיתו את המיטב - משהו בסגנון "חנוך לנער על פי דרכו" - להסתכל על האוצר שלכם כפי שהוא.
להבין ולקבל שהוא - זה הוא.
עם שלל מעלותיו (הרבות!)
וכן, גם עם חסרונותיו, כמו בכולנו.
ועכשיו שאני, בתור אמא של הילד הזה עומדת מולו-
אני צריכה לשאול את עצמי
מה הילד הזה היה רוצה ממני?
מה הוא צריך ממני?
מה הוא היה אומר לי עכשיו לו יכולתי לשמוע אותו?
מה הוא כן אוהב בי?
איפה הוא מרגיש אהוב על ידי?
מה הוא אוהב שאני עושה איתו?
מה הוא לא אוהב שאני עושה איתו?
אם הייתי יכולה להזיז את השעון קדימה ולהגיע לעתיד שהוא בן 30 - מה הוא היה מספר לי על הילדות שלו? שאיך הוא חווה אותה? שאיך הוא הרגיש כלפי עצמו אז?
ומה איתך -
איך את הרגשת בתור ילדה?
האם אחד מההורים או שניהם נהגו איתך בצורה דומה לאיך שאת מתנהגת עם ילדך?
איך הורייך התייחסו לחולשה או חסרון שהיה בך בילדות?
איך הגיבו? מה אמרו לך?
איך זה גרם לך להרגיש?
אם היית חוזרת לילדה היית - מה היא הייתה רוצה לומר להם באותו רגע?
מה היה חשוב לך שיזכרו וידעו באותה בעת?
האם הילד שלך מזכיר לך אולי את עצמך לפעמים?
האם את מצפה ממנו לפעמים לקצת יותר מדי אולי?
אולי באיזה מקום הוא המראה שלך - וברגע שתפתרי זאת בינך לבין עצמך - ותהיי במקום שלם ובטוח בעצמך ובאמא שאת וגם בילדה שהיית ועדיין בתוכך - זה ישפיע פלאים גם על הקשר על הבן?
4. עכשיו לגבי הקושי שתיארת מולו -
נסי להסתכל רגע על התכונה/ות בו או ההתנהגות שלו שמציבים אותך מול קושי - ונסי לחשוב על אותן התכונות הללו כאילו הוא היה לא בנך, אלא בילד אחר.
מה את חושבת על התכונה הזו?
אולי יש בתכונה הזו הרבה מאוד טוב?
אולי להיות דבק במטרה ולעשות הכל ולפעול בכל דרך כדי להגשים אותה - זה משהו חיובי?
אולי דווקא התכונה הזו תעזור לו כל כך גם בחייו הבוגרים?
הסקרנות הזו
הרצון לבירור עד תום הזה
הכוח רצון הזו,
הדבקות במטרה הזו,
הלפעול ללא חת כדי להגשים מטרות הזו.
זה המון!
5. כדאי ליצור בין ההורים לילדים תקשורת פתוחה ומבינה,
לא תקשורת שבה ההורה "שופך" את משנתו והוראותיו והילד רק בעמדת המקשיב והצייתן,
ולא רק תקשורת שבה ההורה אומר את דברים ומקשיב לדבריו של הילד -
אלא תקשורת שכוללת גם מה שההורה אומר + לשמוע ולהקשיב אבל *באמת להקשיב* למה יש לילד לענות +
לשאול את הילד גם על הרגשוטת שלו והחוויה שלו -
אם הילד ירגיש שגם עצרו והקשיבו לו,
שגם נתנו לו להתבטא ושמעו את כל דבריו,
וגם נתנו לו להביע רגשות וחוויות - וממש הרגישו אותם יחד איתו - התקשורת תהפך להיות הרבה הרבה יותר יעילה ומטיבה, לשני הצדדים.
לו יצויר שהיום תרצי לומר משהו לבנך החמוד,
נסי לומר את הדברים,
לעצור שניה
לשאול אותו מה דעתו?
לשמוע אותו.
לשאול אותו איך זה גורם לו להרגיש?
ומה הוא חווה?
והוא ממש ירגיש שהוא יכול לומר את הכל-
ואת תשקפי את המילים+המחשבות+הרגשות+החוויות שלו - ומכאן תמשיכו את התקשורת.
זה נראה אחרת לגמרי מאשר אמא אומרת X והילד מקשיב ואין לו שום סיי.
כדי שתהיה הקשבה, צריך לשים את העמדות והתפיסות שלנו בצד,
לשאול את הילד,
להתעניין בו,
להבין יותר לעומק את העמדה *שלו*.
אם ההורה באמת מקשיב לילד, ואחרי זה - אפילו שהילד לא יסכים ויגיד לא - הילד לפחות ירגיש ש*הבינו אותו*,
התחושבה שהבינו אותי עד הסוף היא *הכרחית*. בשביל זה צריך כמובן להתעניין ולשאול שאלות. מדוע אמרת כך? למה התכוונת? מה זה גרם לך להרגיש? - ממש לשאול ולהבין אותו עד הסוף.
לגלות אמפתיה כלפיו.
להיות במקום של "לא יודע" - לא לבוא אליו ממקום של "אני ההורה ויודע הכל אז אני עכשיו אגיד לך X ותבצע אותו מיד ואני גם יודע מה אתה חושב ומה אתה הולך לענות", אלא להיות ממקום של "לא יודע" - ולשאול את הילד שהוא יגיד מה הוא מרגיש? ש*הוא* יגיד מה הוא חווה וחושב? - כך תיווצר הקשבה הדדית.
6. גם לכל מבוגר, גם לכל אמא ולכל אבא חשוב להרגיש שהם אהובים, נחוצים ושווים ובעלי ערך.
נסו לחשוב עם עצמיכם, גם את וגם בעלך - איפה אני אהוב על הילד?
מה אני עושה למענו שהוא משקף לי שזה טוב לו ומשמח אותו? - ולחזק את הנקודות הללו.
נסו לשאול את עצמיכם - "איפה אני מרגישה נחוצה?" - ולחזק את המקומות הללו
ונסו לשאול את עצמיכם "איפה אני מרגיש/ה שווה ובעל/ת ערך? איפה אני תורמת לילד? איפה אני משמעותית עבורו במי שאני? - ולחזק את המקומות הללו.
7. יחס אישי וזמן אישי רק איתו - תמיד יכול להועיל. ואף פעם לא יכול להזיק.
8. ספורט זה תמיד טוב ופורק אמוציות.
וכמובן בנוסף לכל זה אפשר תמיד לפנות להתייעצות מקצועית וכל הטיפולים הרגשיים האלה והאחרים. בידיעה שהם באים כנדבך נוסף על המקום ההורי, שהוא המקום הכי חשוב לילד.
9. שיקוף, תיווך ולגיטימציה/אישרור של הרגשות:
לנסות כמה שיותר לתמלל מול הילד את הרגשות
לזהות אותם
לקרוא להם בשם
לתת להם לגיטימציה
לאשר אותם
לתווך אותם
להכיל אותם
לתת להם מקום.
לומר למשל "אתה כועס?
אתה צודק, זה באמת מכעיס ש___"
או: "אתה רעב? אתה צודק, זה באמת לא נעים בבטן שמרגישים רעב".
"היה לך לא נעים שאחותך חטפה לך צעצוע?
הרגשת עלבון?
זה באמת מעליב שחוטפים משהו..."
וכן הלאה...
לשאול, להתעניין, לתמלל אותו ואת מה שהוא מרגיש - עצם נתינת המקום הזו מרגיעה ומשחררת המון המון אצל הילדים (האמת גם אצלנו המבוגרים 
)
זהו בינתיים
בהצלחה רבה רבה אמא מדהימה שאת!
נמחק (לבקשת כותבת השרשור)אנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ג' בכסלו תשפ"ד 23:51
וואי איזה קשה!!!אופק המדבר
אשכרה יש אנשים שעסוקים בלעשות רע
מהמרת על זה שהיא מקנאה בך בטירוף והיא משתגעת מזה שאת לא רבה בחזרה.
כנראה גם מתוסבכת בחיים האישיים שלה...
תראי, אני התמודדתי הרבה ( ועדיין) עם אנשים שלא ממש אכפת להם מול אחרים.
מה שלי הכי עוזר זה פשוט לבנות את עצמי, את הערך שלי ללא תלות באחרים, שטיפת מוח חיובית עם משפטים מעצימים.
את מכירה את האנשים האלה שלהיכן שהם הולכים יש להם נוכחות? ופשוט לא יעזו להשפיל אותם? ולא בגלל שהם סנובים או משהו, זה הכיוון.
אני לא יודעת על מה היא מדברת עלייך ואם צריך לעשות לגביה משהו ממוקד, אבל מה שכתבתי אף פעם לא איכזב.
מקווה שתרגישי יותר טוב, ומעולה שאת אומרת לעצמך שזאת היא ולא את.
תודה רבה לך. ממש חיזקת אותיאנונימית בהו"ל
איזה דבר ממוקד אפשר לעשות?אנונימית בהו"ל
היא מנסה להכפיש אותי מול תלמידים אחרים בפרטי
עכשיו כשהיא גילתה את זה שהיא בטעות הסגירה את עצמה, היא חסמה אותי
היא ממש עם הפרעת אישיות
מה הסיכוי שהתלמידים האחרים לא רואים שהיא בעייתית?נק - ניק
מניחה שהם רואים משהו כי היא צרמה לי מההתחלהאנונימית בהו"ל
אבל יש כאלה שפחות נחשפים אליה ובכללי, ולכן נשארים תמימים לגביה
וגם היא יצרה לעצמה חבורה של היחסית מתנשאים כשכל אחד שם מלבדה, הוא סבבה ואני אפילו בקשר עם חלקם אחד על אחד. לפחות הייתי, אין לדעת למי שלחה את ההכפשות
אני לא ממש יןדעת מה להציעאופק המדבר
מה התלמידים האחרים עושים? איך מתייחסים אלייך?
היא מדברת איתך?
את כתבת על בעיות נפשיותאופק המדבר
אני חושבת שבכל אינטראקציה יש משפיע ומקבל( או שולט ונגרר)
בעצם ביום אחד בהיר נפל לי האסימון שאם מישהו מחליט על דבר שמתאים לו, זה לא אומר שאני צריכה להתאים את עצמי/ להסכים. לדןג' שיחה, הטלפון מצלצל כי למישהו מהעבר השני זה בתאים לעשות את השיחה עכשיו אבל זה לא מחייב אותי לענות באותו הרגע. כמובן מחריגה הורים, במצבים רגילים.
לה יש ביקורת על ההתנהלות שלך? איך זה קשור אליך?
דוג' x! מה זה הסמרטוט שאת לובשת
תגובה-אני לא רוצה לדבר על זה
אבל לא מתלבשים ככה!
-אני לא רוצה לדבר על זה
תראו זאתי חוצפנית!
- אני עסוקה
הפסקת תגובה
זה כנראה לא יעבוד מיד, אבל זה תרגיל טוב לחןסר התנצלות, ללא להיגרר.
מקווה שהובנתי,
המון המון בהצלחה!
זה יותר כמו -אנונימית בהו"ל
אני כותבת כלשהו משהו בקבוצה
היא מגיבה בעצבים לעיני כולם בתוכחה
*מדובר בדברים ניטרליים שאני כותבת, אני לגמרי נורמטיבית
לא באמת התכוונתי שיש לה בעיה נפשית.
מניחה שזה חוסר מודעות וכמו האנשים שלא מפריע להם לפגוע בכל מי שבא להם רק כדי לצאת 'יפה'
אני חייבת לא להגיב לה בפרטי. זה ממש קשה ליאנונימית בהו"ל
אנשים כאלהאופק המדבר
רגילים שהם מסובבים את כולם על האצבע הקטנה
הם מניפולטורים והרבה פעמים בעלי כושר רטורי/שכנוע מעולה.
הסוד הוא לא לתת להם להוביל אותנו
להישאר בלתי מעורבים ( לא אלה מעזה יענו)
שאנחנו נשלוט על הסיטואציה שלנו.
תזכרי, את לא חייבת לה כלום!
נכון. תודה ♥️אנונימית בהו"לאחרונה
אבל זה קורה בעיקר כשאני בסביבה אחרת שלא רק היא בה . זה חלק מהכוח שלה
הלבנת פני חברו ברבים בגדול
לא כ''כ הבנתי את השאלהאנונימית בהו"ל
התלמידים האחרים אחלה
כמובן יש את החבורה שלה שלפעמים מסתגרת בעצמה אבל סה״כ טוב לי
באיזה הקשר את שואלת אם היא מדברת איתי? פעם אחת הסתקרנה לדעת מה גילי ועניתי לה (היה נראה מקנאה, אני ''מתקדמת'' ממנה בחיים הרבה יותר והיא הופתעה שהיא בגילי)
...אנונימית בהו"ל
@יעל מהדרום @בארץ אהבתי יכולות בבקשה למחוק את ההודעה הפותחת? לא נותן לי לערוך וגם לא לדווח
רק את ההודעה הפותחת או למחוק את כל השרשור?יעל מהדרום
רק את הפותחת. תודה מאודאנונימית בהו"ל
שלום חברותאנונימית בהו"ל
עשיתי היום בדיקת בטא ויצא קצת מעל 2000
לפי החישובים אני לפחות בשבוע 7.5
וראיתי שזה נחשב נמוך לשבוע זה.
אשמח לשמוע אם קרה למישהי והיה תקין
יכול להיות ביוץ מאוחר.נטועה
זה שבוע שכבר אפשר לעשות אולטרסאונד, למה לא להבדק כדי להרגיע את עצמך?
אפשר גם לבדוק בטא שוב ולחשב הכפלה...
אני אחזור על בטא בראשוןאנונימית בהו"ל
וכבר יש לי תור לשלישי
הכי מאוחר שיכול להיות זה כמעט שבוע 8....ולפי טבלאות בטא באינטרנט אמור להיות לפחות 7000 בשלב הזה.
תודה על התגובה
אין טעם לעשות שוב בדיקת בטאיראת גאולה
במספרים כאלו הבטא כבר לא מוכפלת,
ובדיקה נוספת לא תיתן לך שום מידע.
(כי אין צורך בהכפלה, אז מה יקרה אם לא תהיה הכפלה?
ומצד שני, גם אם חלילה יש משהו לא תקין - לא רואים את זה בבטא בכזה שלב)
כך גם לגבי השאלה הפותחת -
אין לזה משמעות רפואית. מבחינת הבטא המצב תקין. כדי לבדוק שההריון תקין - תקבעי תור לרופא נשים.
למה לא מכפיל בשבל הזה?אנונימית בהו"ל
שלב*אנונימית בהו"ל
נדמה לי שרק עד 1000 הבטא עולה בקצב הכפלהיראת גאולה
אח''כ היא עולה בקצב אחר,
ואח"כ מפסיקה לעלות.
במספר כזה כבר רואים תוכן הריוני באולטרה סאונד.
(אני לא מספיק יודעת בכל רמת בטא מה אמורים לראות, אבל להכפלה יש משמעות רק במספרים נמוכים יותר. במספרים כאלו מעדיפים לסמוך על אולטרה סאונד)
למה עשית בדיקת בטא?בתי 123
אני תמיד עושהאנונימית בהו"ל
ומתי גילית על ההריון? את יכולה כבר ללכת לעשותבתי 123
אולטרסאונד
לא הייתי מתייחסת לזה האמתבאורות
את יכולה לעשות ליתר בטחון בדיקת הכפלה,
אבל תכלס פשוט הייתי הולכת במקומך עוד שבוע לבדיקת דופק
האמת שאני מודאגת גםאנונימית בהו"ל
כי תמיד היה לי יותר גבוה, וגם אני אחרי כמה הריונות קשים ממש ועכשיו הרגשתי טיפה לא טוב לקצת זמן אולי שבוע ועכשיו מרגישה ממש רגיל
אז פשוט תלכי לאולטראסאונדאמא לאוצר❤אחרונה
דיאמילה עדין יותר מסרזט?אנונימית בהו"ל
לא היה סרזט אז קניתי דיאמילה , ופתאום מרגישה שונה
יותר בסדר ברוך ה
מישהי ניסתה את שניהם והרגישה משהו ?
על כל אחת משפיע שונהבתי 123אחרונה
אשמח לעזרהנוף123
ב"ה יש לנו חמש ילדים נשואים 12שנה. עברתי 11הריונות הפלות לידה שקטה. בהפלה האחרונה הייתי מאושפזת חמישה ימים שעברתי טלטלה נפשית זה קרה הקיץ וזה הולך איתי כל הזמן אני הייתי בטיפול פסיכולוגי אחרי הלידה שקטה(5שנים)אבל מרגישה שרק לדבר לא עוזר. למשל הייתי במפגש של חברות ששתיים מהחברות בהריון בחודש שהייתי צריכה להיות עכשיו והרגשתי איך אני מנסה לא ליצור שיחה איתן וקצת להתרחק. אחת מהן דברה איתי שהשמלה שלבשתי גם לה יש כזאת והיא כבר לא עולה עליה עצרתי את הדמעות שלא תראה. בקיצור מחפשת מטפלת שזה לא רק לשתף משו מעבר אולי מישהי שמבינה בפוסט טראומה מאזור השומרון תודה רבה בשורות טובות לכולן
אני לא מכירה, רק רוצה לתת לך חיבוק חזק חזק!!!!אמהלה
חיבוק גדול!ממשיכה לחלום
לא מכירה אבל מקפיצה לך
בהצלחה רבה❤️
ממליצה להתייעץ דרך קו הפוריות של מכון פוע"השלומית.
הם מכירים הרבה מטפלות שעוסקות בתחומים האלה
איזה מסע מטלטל ומורכב!הריון ולידהאחרונה
ממליצה מנסיון אישי (אחרי הפלות) על ציפי כהן מפסגות,
היא בעצמה עברה לידה שקטה ומתמחה בטיפול בנשים אחרי אבדן הריון ולידה שקטה
אפשר לעבור איתה תהליך מדהים בזום,
מנסיון אישי ולכן אנונימי
אם לא מתאים לך בזום - אולי היא תדע להפנות לאשת מקצוע מתאימה באזורך
מה הדד ליין לב. דם של שקיפות עורפית?א.ס היה ביום אאנונימית בהו"ל
ההנחיה תמיד היא לעשות מייד אחריהשם שלי
הרבה פעמים אי אפשר באותו יום, כי יש בדיקות דם רק בבוקר, אז אומרים לעשות יום אחרי.
אני חושבת שיצא לי פעם שקיפות בחמישי, ואז עשיתי בדיקת דם בראשון (או אפילו שני).
על ההפניה כתוב לעשות בטווח של השקיפות, זאת אומרת עד סוף שבוע 13.
13+6מקרמה
13+6. אין משמעות אם עושים מיד אחרי השקיפות או לאשלומית.
סתם קובעים ביחד שלא ישכחו
עד 13+6טארקו
הריון קודם ממש הלחיצו אותי שזה חייב להיות בתוך ה24 שעות מהשקיפות.. ונסעתי במיוחד ובלאגן
הריון הזה פשוט אמרו לי להקפיד שיהיה אחרי השקיפות(כי הם צריכים לשלוח את הבדיקה יחד עם התוצאות) ולא יאוחר מ13+6
לי אמרו שבועשמש בשמיים
תודה! זה בכל מקום שיש בו בדיקות דם בשישי?אנונימית בהו"ל
נהייתי לחוצה
אממ לא מכירה שיש בדיקות דם לא של פוריות בשישי...טארקו
את ממש בגבול בתאריך?
כן. מחר זה האחרון שאפשראנונימית בהו"ל
לפי שבוע מהאולטרסאונד הכוונה. לא 13+6אנונימית בהו"ל
אבל לא צריך שבוע מהאולטראסאונד...טארקו
צריך שיהיה אחרי האו"ס ועד שבוע 13+6
תעשי ביום ראשון.
תודה. בטוחה? כתבו פה שמדובר בשבוע אחריאנונימית בהו"ל
ועוד כתבו שצריך מיד
צריך אחרי האולטרסאונד.עטלף עיוור
לאו דווקא שבוע
כן אני בטוחה.טארקו
פעם ההנחיות היו שונות, גם כתבתי את זה למעלה.
חייב שהאו"ס יהיה לפני, כי צריך את התוצאות שלו
חייב שזה יהיה בטווח כי יש משמעות לערכים בטווח זמן ספיציפי
אבל אין קשר בין הזמן שעושים את האו"ס לזמן של בדיקת הדם כל עוד שניהם בטווח והבדיקת דם אחרי האו"ס.
תודה תודה תודה! לך ולכולן!!אנונימית בהו"לאחרונה
גילוח לפני מקווההריון ולידה
אני אמורה לטבול מוצש בע"ה, אנחנו לא בבית השבת ולא באלי להתחיל להתארגן מוצש.
אני יודעת שלק אפשר לעשות יומיים לפני נכון?
אבל מה לגבי גילוח? אני אוהבת להתגלח ממש סמוך לטבילה שהכל חלק ממש,
מותר לי לעשות את זה יום לפני? אולי יצמח ממש קצת קוצים קטנים אולי לא.
או שאני צריכה לשאול רב?
זה בעיקר שאלה אישית - איך את רגילהמיקי מאוס
יש נשים שטובלות גם בלי להתגלח כי ככה הן ביום יום.
אז המדד המרכזי הוא איך את ברגיל וכמה הקפדת עד היום לפני טבילות
אם את חוששת שתוך יומיים באמת ממש יצא קוצים כדאי לפרט ולהתיעץ עם דמות הלכתית שבקיאה, אפשר בקו של נשמת אם יותר נעים לך אישה שגם תבין יותר
אני רגילה לגלח ביום המקווההריון ולידה
כדי שיהיה כמה שיותר חלק, ובכללי כשאנחנו מותרים אני משתדלת לשים לב, ממש לא מגלחת על כל קוץ, מגלחת אחרי שאורך
לא ייצאו ממש קוצים אין מצב,
עיצה טובהחנוקה
כל פעם כשעושה הכנות לומר בלי נדר
שלא ייחשב לך שום דבר כאילו את מתחייבת לעשות תמיד.
עיצה שקבלתי בתור כלה מרב, כי בתכלס מה שממש חייבים לעשות לפני טבילה זה מאד מינימלי ואמר שאם כל פעם אגלח/שעווה/לק חדש ממש ועוד-
זה ייחשב לי כאילו אני מקבלת על עצמי לעשות כאלה הכנות וזה לא פרקטי...
עכשיו כבר לא יודעת מה להגיד לך אבל מעשית לא חושבת שיום אחריי כבר יוצא קוצים.
לדעתי לא יצמחוהמקורית
קוצים קטנים מיום שישי
ויש נשים שזה אפילו עדיף יום לפני כי הגילוח עושה גירוי בעור
עד שעשיתי לייזר לפני שנה ככה הייתי עושה
רב אמר לי שזה בסדרnorya
באותה סיטואציה. גם אני חששתי שאולי יצאו קוצים קטנים.
לגבי הלקחדשה_פה
זה ממש משתנה בין פסיקות צריך לשאול...
אני קראתי מאמר באתר של נשמתרק רגע קט
שנכתב שם: שיער גוף, אם הוא מחובר לגוף, הוא אינו חוצץ, גם אם הוא לא רצוי. אני לא זוכרת מי כתבה את המאמר.
זה הרגיע אותי מאוד, במיוחד שאני בתהליך של לייזר ולא תמיד זה טוב לגלח.
שבת יוצאת מוקדם עכשיו, זה חורףים...
כדאי לעשות מאמץ להתארגן במוצ"ש
את רוצה לעשות את כל ההתארגנות בשישי? עד כמה שידוע לי זה רק כשיש שבת ויום טוב שעושים ככה.
בעיניי פשוט לצאת למקווה במוצ"ש ולהתארגן שם. גילוח לא לוקח הרבה זמן
יכולה גם לגלח בשישי ואז לעבור שוב מהר במוצ"ש אם יש צורך
אני לא שבת בבית אז זה יהיה לי ממש נוח להתארגן בשישהריון ולידהאחרונה
ודוקוקא גילוח לוקח לי הרבה זמן, אני אוהבת לעשות את זה בבית בפנה שלי, מעולם לא התארגנתי במקווה
כאבים אחרי יחסיםאנונימית בהו"ל
סובלת מכאבים אחרי יחסים באזור הנרתיק (חיצוני)
ברמה שכמה שעות כואב לי, הכל 'נמשך' למטה וכואב לי לעמוד ובטח ללכת.
מישהי מכירה/שמעה/מבינה ויכולה לספר לי איך ניתן להקל?
יכול להיות פטריההמקורית
זה חדש?
לא זה לא פטריהאנונימית בהו"ל
כנראה, כי היה לי כמה פעמים, והכאב אחר.
זה יותר כאב של שריר מאשר צריבה שאני מכירה מהפטריה
לקייםoo
את היחסים יותר בעדינות שלא יגרום לשרירים להמתח
שווהמקלדתי פתח
לדעתי להתייעץ עם פיזיותרפיסטית רצפת אגן.
לדעתי גם קשור לשרירים רצפת אגן^כיסופים^
פיזיותרפיה יכולה לעזור כאן מאוד
היה לי משהו דומה אחרי הלידה
...חנוקה
בהריון?מוריה
ממליצה בחום להיכנס לאתר הזה:רק רגע קט
לי יש תחושה דומה בהיריוןשיפור
את אחרי לידה?באורותאחרונה
משאבת חלב יד שנייהלהתחיל מהתחלה
קיבלתי משאבת חלב יד שנייה, איך זה עובד?
רוכשים חלקים אחרים? איך מחטאים?
בעקרון לפי ההמלצות הרשמיות אפשר להשתמשבתי 123
רק במנוע כל השאר קונים חדש.
אגב זו ההמלצה גם לשימוש חוזר אצל אותה אידה אבל לא נראה לי שמקפידים על זה
אם את רוצה לעקר אז שטיפה במים חמים וסבון ולהרתיח בסיר מים על אש דולקת 5 דקות
מענייןלהתחיל מהתחלה
מניסיונכן, מה אפשר לעקר ומה לא? כאילו את המיכלים לא נראה לי בעיה להרתיח
אפשר לעקר את כל חלקי הפלסטיקאפונה
תודהלהתחיל מהתחלה
אני קניתי משאבה מעולה באליאקספרס ב100 שחפיצישלי
לדעתי עדיף מיד שניה
שואבת מצוין ממש
תודה, תוכלי לשלוח קישור?להתחיל מהתחלה
עכשיו אני רואה שזה בהנחה ענקיתתתתתתפיצישלי
ואת ממליצה?להתחיל מהתחלה
כי המבנה שלה נראה קצת מוזר
מאד זה חיקוי של ביאמבה אלחוטיתפיצישלי
היא ניתנת לתיפעול עם שעון שבת?אחת כמוני
לא חושבתפיצישלי
היא שואבת טוב?noryaאחרונה
יש לי דומה מאליאקספרס ואחרי כמה שאיבות החיבור בין הכלי למשאבה לא מצליח להיות מספיק חזק והשאיבה ממש חלשה... את מרגישה שהשאיבה חזקה? אולי אנסה להזמין גם
מותר להיות חלשה בעורף?נטועה
מיציתי
לא מסוגלת לשמוע על נשים שקונות לבעל חנוכיה
לא על נשים שחושבות איך ינקו לבד לפסח
ולא לשמוע בחדר מורים שההערכה היא שנה
בא לי להתמוטט, לא פיזית - נפשית
יואויעל מהדרום
לק"י
הדיבורים האלה כל כך מחלישים (ומיותרים לאנשים מסויימים).
וואי אני ממש איתךאמא לאוצר❤
חלשה לגמרי
מיציתי לגמרי
סיוט שלא מהעולם הזה
ואני כבר ממוטטת, גם פיזית וגם נפשית
חיבוק מבין ממש❤️
מותר, מדי פעםסודית
אנחנו רק בני אדם.
אבל חוסן נפשי זה טוב
תבדקי אם יש לך אפשרות ללכת ללמוד קצת איך עושים את זה.
אצלנו הציעו סדנא כזו והתעקשתי מאד להשתתף, כי אני מרגישה שאני צריכה בשבילי, ללמוד עוד שיטות לחזק את עצמי
בעיני זאת תגובה קצת מחלישה...אמא לאוצר❤
קשה לנו מאוד
אנחנו במציאות בלתי אפשרית
ואני לא מרגישה שזה עוזר לדבר איתנו על חוסן נפשי...
זאת אני🤷
זאת באמת מציאות בלתי אפשריתנק - ניק
סליחה!סודית
הכוונה לא להחליש אלא למצוא מה יכול לחזק את עצמינו.
אבל כל אחת ומה שנכון ןעושה לה טוב
❤❤❤
וואי לא שמעתי את האפשרויות האלהאביול
זה באמת מטורף. נראה לי עדיף לא לנחש את העתיד אלא להתמודד עם מה שיש עכשיו
❤️❤️❤️תהילה 3>
מותר בהחלט.
תני מקום לתחושות שלך, ככל שתננגדי אליהן פחות הן ירפו מהר יותר
אז לא לשמועפאף
להבהיר לסביבה שלך שאת מתמקדת בכאן ועכשיו. גם אם המלחמה תימשך כל כך הרבה זמן-זאת תהיה בעצימות שונה לגמרי, ובכלל לא בטוח שהיא תימשך!
עכשיו התפקיד שלך להתמקד בהישרדות שלך ובמה שעושה לך טוב, ולהשתיק קולות מחלישים!
❤️
בטח שמותר!המקורית
תמדרי רעשי רקע
את יודעת מה טוב לך
לאחת טוב לדעת מה הצפי כדי להתכונן נפשית
ושנייה לא טוב להתמודד עם הפחד והקושי מול העיניים בצורה הזו, ומעדיפה להעביר כל יום בפני עצמו
השם גדול, הוא יכול לשנות הכל ולהפוך את המציאות ברגע. שום תחזית של אף אחד לא באמת קובעת מה יהיה..
הרבה כח יקרה ❤️
להתרחק מדיבורים שמחלישים אותךרק שאלהה
כשאני שומעת דיבורים כאילו אני ממש מרגישה שנופלת לתוך תיהום... חוסר הוודאות משפיע ומטלטל מאוד.
אני החלטתי שאני עוברת יום ביומו, אפילו לא חושבת על חנוכה הקרוב
הכל יכול לקרות עד אז, אנחנו אנשים מאמינים, הקב"ה יכול ברגע לסיים את הכל.
אני נזכרת בימים הראשונים שדיברו כאן על מלחמה כוללת, אגירה של מזון וכו... נבואות שבעז"ה לא יגשימו את עצמן.
אז בוחרת (וזה לא פשוט) להתמקד בכאן ועכשיו, לעבור יום ביומו .
ה יתן לנו כוחות
תודה אהובות❤️נטועה
פשוט קשה כל כך ברמה הנפשית!
בעלי ב3.5 שבועות הראשונים היה בבית ל12 שעות וזהו. הקטע הוא שחברים שלו נכנסו לעזה, אבל בערך 1/3 גדוד נשאר בחוץ כולל אותו בגלל שיש עודף סד"כ אז לא הכניסו את כולם. בינתיים הם בשמירות והוא חוזר יחסית הרבה הבייתה. אז אם בשלושה שבועות הראשונים, נתתי מקום לקושי, בשלושה שבועות הנוכחיים אני מרגישה שאסור לי להתמוטט, כי "זכיתי" שהוא לא נכנס לעזה, ו"זכיתי" שהוא מגיע הבייתה פעמיים בשבוע. אז נכנסתי פה לעשיה, להכניס עוגות וספינג'ים לשכנות, להוריד עומס מחברות בעבודה, להתנדב לדברים, לשלוח את בעלי לעזור להיא עם הנעת הרכב ולהיא עם פירוק הארון כי הן יותר מסכנות ויותר קשה להן ולי יש רק ילד אחד ולהן יותר. אבל הבן שלי ישן גרוע בלילה, מה זה ישן? ער! רוב הלילה!!! העבודה כל כך תובענית ולא מתחשבת ומצאתי את עצמי על קצה גבול הכוחות שלי, פשוט מתמוטטת. בעלי בבית פעמיים בשבוע, אני עובדת בזמן הזה והוא רק מחפש איפה להתנדב, כאילו מרגיש אשמה שלא בחרו בו להכנס לעזה והחברים שלו שם מוסרים את נפשם בזמן שהוא משתעמם בשמירות אז הוא במצברוח דפוק גם בצבא וגם בבית (ואני כל כך שמחה שהוא לא נכנס לעזה כי אני אחת הלחוצות והפחדניות, ולא יודעת אם יש בי כוחות להתמודד עם זה) וחוצמזה - מה זה פעמיים בשבוע? אני רגילה שהוא פה כל יום! זה קשוח! כאילו התרגלנו למציאות ההזויה הזאת אז זה נותן לי מרווח נשימה אבל זה לא מספיק וסליחה שאני מתלוננת ובטח יש פה בנות שראו את בעלן רק פעם אחת מתחילת המלחמה אבל אני רגע נותנת מקום לקושי כי בא לי להתפרק. ושנדבר על הסטרס הנפשי? כל רגע יכולים לקרוא לו לעזה! כל רגע! שבת שעברה הוא היה אמור להיות בבית וביום שישי בבוקר הוקפץ לזיקים ואפילו לא נתתי לעצמי לבכות אלא הודעתי לאמא שלי שאני מגיעה, אספתי את הבן שלי מהמעון והייתי צריכה לנהוג שעתיים ברצף כדי להגיע לשבת אז לא יכולתי אפילו לבכות ולשחרר. מותר להגיד שקשה? גם אם כרגע הוא חוזר פעמיים בשבוע אבל אני לא יודעת מה יהיה בכל רגע נתון + בתכלס אני מחזיקה פה את הבית, את הבן שלי (שכפרעליו בחרדת נטישה ועושה לי סצנות בעיקר בלילה אבל לא רק) ואת העבודה. מותר להגיד שקשה? מותר שיהיה קשה? לא נעים מכל החזקות והיפות בעורף, אני בעיקר עייפה בעורף, ותשושה נפשית ומיציתי.
וואאאאאהה קשוחחחחאורוש3
ברור שמותר לך הכללללללל.
תשחררו מעט את העזרה בחוץ. לא כי היא לא חשובה. כי כבר הגעת לנקודה שהיא פוגעת בכם.
כי למרות שיש נשים במצב קשה יותר המציאות שלך גם כן קשה קשה קשה. בעלי מגוייס פי מליון יותר קליל מבעלך לא מפרטת אאוטינג וזה. אבל עדיין קשה לי. מותר לי. אני לא אלך לקטר בראש חוצות או אצל חברה שראתה את בעלה פעמיים מתחילת המלחמה. אבל אני כן אפרוק לחברה במצבי. אני גם לא אתנדב בלי סוף. כי לצערי אני לא כזו גם בשגרה ומרגישה שלא יכולה לאחוז בזה כרגע. כן משתדלת להכניס משהו קטן מדי פעם לחברות שבאמת בלי הבעלים. לא מצליחה מעבר.
תקשיבי לעצמך. מותר לך לבכות ולהתמוטט. מותר לך פחות לעשות בחוץ. חיבוק גדול. גיבורה את וכולן.
ממש מותר לך להרגיש ככה ולקרוסכבתחילה
זה באמת מציאות הזויה, גם אם בעלך לא נכנס לעזה וחוזר פעמיים בשבוע.
אז קודם כל - קחי לגיטימציה לכל התחושות והרגשות שלך.
מה הלאה? לעשות לפי הכוחות שלך. אם את מרגישה שאין לך כח, אז לא צריכה להכין עוגה לאשה אחרת. קודם כל תשמרי על השפיות והכוחות שלך, ורק אחכ אפשר לחשוב על נתינה לאחרים. הבית שלך צריך אותך חזקה.
ניסיתם לבדוק למה הילד לא ישן טוב בלילות?
אולי מפריע לו משהו? כואב? חם/קר? רעב?
לדעתי לא תקין בגיל כזה להיות ככה ערים כל הלילה. אלא אם כן הוא הופך את היום והלילה ואז צריך לעשות תהליך של הפיכה חזרה.
והיי אם הוא בזיקים, אז גם י.א. שם
מותר לך לקרוסתוהה לעצמי
וגם מותר לך לא לעשות כלום בשביל אף אחד. באמת. מה שמשמח וזורם, מצוין. אבל מה שמקשה מידי ומכניס אותך לפינות של מסכנות, באמת שאין צורך. צריך גם חיילים שישמרו פה בארץ, זה אולי פחות מסוכן מלהיכנס לעזה אבל לא פחות חשוב.
ותחשבי גם איפה את רוצה ומכולה לפנק את עצמך מידי פעם. אולי כשהוא נמצא תארגנו לכם שעה של זמן איכות ביחד עם ארוחת ערב שווה? אולי לקנות לך אוכל מפנק דווקא בערב שאת לבד? את גיבורה ואלופה עם התפקידים שלכם, הדירוג של הקושי והמסכנות אצל מגוייסים הוא די מיותר בעיני..
ברור שמותר!!באורות
למה בכלל את שואלת? את בסיטואציה מטורפת!! מכל הבחינות.
אין מה לעשות השוואות. אני אמשיך לחזור על זה.
לכל אחת הקושי הנקודתי שלה הוא עצום וגדול. אל תסתכלי החוצה, אין מה להיות לא נעים מהחזקות והיפות, אני לא מכירה אחת שלא היו לה נקודות שבירה בתקופה הזו, חזקה ככל שתהיה. וזה בריא והגיוני, אנחנו במלחמה למה שנהיה כרגיל?
אם זה עושה לך טוב, תפרקי, תתלונני, מותר לך💗
בתפילה שיגיעו ימים טובים בקרוב
שולחת לך מלא כוחות
תודה יקרות ❤️ עונה לכולן -נטועה
עבר עריכה על ידי נטועה בתאריך ג' בכסלו תשפ"ד 12:09
העשיה נותנת לי כוחות, אבל בפועל מרגישה שלא נטענתי מהאפטר מרוב עשיה, וכשהוא לא נמצא אני עם הבן שלי ויותר מורכב לי לצאת...
והנה, העבירו אותו עכשיו לתפקיד קשוח יותר בלי יציאות מאווררות, כמה אושר מזל שהיו לנו את השבועיים האלה שביזבזנו על עשיה.
אוף.
והבן שלי לפני המלחמה היה מתעורר פעם/ פעמיים בלילה לאכול וזהו. לדעתי זה רגשי... הסתגלות למעון, חגים, מלחמה, נסיעות, הסתגלות חוזרת למעון, אבא לא נמצא... הוא בוכה מהחושך והוא רק בן עשרה חודשים. משאירה אור קטן. הוא מתעורר באמצע הלילה ומתחיל לנענע את הלול עד שלא מקבל יחס, לא רעב.. פשוט רוצה צומי. נשבר לי הלב. כל בוקר בוכה במעון. קשה קשה.
נשבר לי הלב שגם השבת הוא לא הגיע, שבת שביעית כבר, ורק שבת אחת הוא היה (בשבת החמישית) והגיע שישי ונסע מוצש. סיוט.
איך נערכים לשנה?? זה לא אמיתי. אני לא מוכנה להאמין לזה. אני רוצה אותו איתי מדליק נרות בחנוכה. וקצת אחכ חוגג איתי שנה לבן שלנו. ומסיבת הודיה על זה שהכל נגמר. ואם אני אומרת את זה, אומרים לי שאני שמאלנית שבוחרת בתבוסה. אני לא בוחרת בתבוסה! אני מתפללת לנס! אמיתי וגלוי מעל כל דמיון!!! קשה לייייי
הגיע הזמןאמאשוני
לעשות רשימת מה נותן לי כוחות, מה שואב ממני כוחות.
את כל מה ששואב כוחות בין אם זה אמירות ומחשבות ובין אם זה אנשים לשים על זה איקס גדול,
ולהתמקד רק במה שנותן כוחות.
זה יעשה לך סדר בחיים.
כמה כוחות אפשר לשאוב? אנחנו שישה שבועותנטועה
בתוך זה!
וואלה מה שנותן לי כוחות זה בעלי, זה שעות שינה נורמליות, זה אוכל נורמלי, זמן שקט לעצמי, אפשרות להיות במעבר ולא רק בהשרדות... מה שנותן לי כוחות זה ודאות, זה שגרה אמיתית ולא מהוססת ומדומיינת כי חייבים להמשיך. מה שנותן לי כוחות זה עבודה מכילה יותר ומתחשבת יותר. חברות אמת שגרות קרוב יותר. להיות פחות רחוקה מהמשפחה...
בקיצור, לא דברים שזמינים ואופציונליים כרגע.
מי המטומטם שאמר לך את זה?המקורית
סליחה, מה הקשר תבוסה?
אל תקשיבי לדברים כאלה
כולנו מתפללים לכך - לא ללחימה ארוכה, לתבוסה מהירה ונצחון מלא בעז"ה בהקדם האפשרי
חברות. זאת הדרך שלהן להתחזקנטועה
לא שופטת... אבל למה לבטל אותי?
אז לתפוס מרחק בעיתות כאלההמקורית
ממש
תבחרי מישו אחר לפרוק לו קושי שיכול להכיל ולתת לך כוח במקום לשאוב אותו באמירות הזויות ומחלישות
מה נסגר עם אנשים?!
^^ מסכימהבאורות
ממש אמירה לא לעניין.
חיבוק נשמע ממש ממש קשהדיאן ד.
לדעתי אנחנו במצב מלחמה לא פשוטה ותמיד נמצא מי יותר מסכן מאיתנו ולמה אסור לנו להתלונן
אבל זה לא נכון!!
גם אם למישהו אחר מאוד קשה זה בכלל בכלל לא מבטל את הקושי שלנו.
עצם זה שאנחנו גרות כאן ועברנו כמדינה טראומה מטורפת זה כבר קשה.
על זה להוסיף, בעל מגויס שמגיע מידי פעם, ילד שלא ישן וכל אחת תוסיף קשיים משלה.
כבר מגיע לנו חיבוק גדול ותמיכה.
איך שאני רואה על עצמי זה מגיע בגלים, יש יום קשה דאון, מחשבות קשות
ויש יום של חוזק ומרגישה שמסוגלת על הקושי.
נראה לי צריך לנסות לתפוס את הרגעים הטובים יותר ולהיבנות קצת. לבחון מה עושה לנו טוב ואיך לשמר את הרגעים האלו.
וברגעים הקשים לתת לעצמינו חיבוק, להזמין משהו מושחת ומתוק ולתת לעצמינו לשקוע בזה לזמן קצר.
מותר לנו, קשה לנו.
וזה לא סותר בכלל בכלל שלאחרים קשה יותר, אז מה? גם לנו קשה.
יש פה כמה גורמים מכשילים במה שתארתאין כבר כח
שאם תצליחי לנטרל אותם
מנסיון שלי( אם את עוקבת אץ יודעת שגם אני לא עברתי את התקופה הזאת בסבבה..בלשון המעטה...)
א. זה מעשה שלו וזה מעשה שלי ועוד למה לנו לדבר מאחרים
(מעשה מחכם ותם)
זה המוטו הכי קריטי
גם על עצמי קלטתי כמה זה הפיל אותי
ליד מגוייסות- להרגיש שאין לי זכות בכלל להתלונן ומה אני כזה בסרטים וקשה לי וכו אם בעלי בכלל לא בדרום ולא בחזית וזמין בטלפון וחוזר פעם בשבוע+ הביתה וכו
וכולן מסתדרות ורק אני ככה במצוקה נוראית וכולן קבלו את המצב וברור להן שימשך כמה שימשך נן בפנים ורק אני מנסה למצוא מוצא איך לברוח מהמצב הבלתי אפשרי הזה וכו
וכמה כעס ואשמה עצמי
ולא נתתי לעצמי מקום
ורק דרשתי מעצמי להיות חזקה ולהתמודד ולהצליח ועד הסוף וברור וזה הרי חשןב ומוזרי וכלל יראל ותמיד אני ממשצכזאת אז מה קרה הפים
וזה זה בעצמו
מה שהפיל אותי!!!!
וכשהבנתי את זה
נשמתי לראשונה !
פשוט שיניתי מהשורש גישה( לקח לי איזה שבועיים לעבד את זה זה)
אני לא צריכה להיות חזקה
לא אמורה להצליח
לא רוצים ממני כלום
אני לא צריכה להיות שום דבר
רק
צריכה לחיות
את היום הזה
ככה
כמו אשאני
בלי אפס דרישה מעצמי
לעשות מה שיכולה
להסכים למה שאני לא יכולה
כשאני בסדר לנשום
כשיש רגע קשה מותר לבכות ולבכות
וזה בסדר! ומותר!
ורק רק כשהפנמתי שאני לא תריכה להיות כלום
אפילו שזה מלחמה
פשוט נשמתי
נהיה לי יותר כח
היום יום הפך ךיותר נסבל
ופחות סבל מתמשך
וגם הפלא ופלא החיבור לממשעות לשליחות ולכלל- גם הוא הורגש יותר. לא להפך!
אני יודעת שסבירות דבוהה שמתישהו הוא ישתחרר מוקדם יותר כי החלטנו שאני לא מנסה להיות מעל הטבע
ושזה בסדר גם במלחמה
ודוקא ההסכמה הזאת נותנת לי כח ואופק להאמין שאצליח למשוך עוד יותר
להיות רכה עם עצמך!!בחמלה ןחיבוק לקושי
למה להעמיס עליו עוד ציפיות והאשמות?
כשסיפרתי לבעלי שככה אני חושבת על עצמי הוא היה בשוק
כי תכלס יש לי 6 ילדים קטנטנים .בלי ערה. בסוף הריון ופיזית קשוח, בלי שינה בלילות .. וחושבת לעצמי שאין שום סיבה למה שיהיה לי קשה. וזה עוד לפני הנפש שהיא יותר קשה מאשר הילדים והבית והכל
ושוב חוזרת
אין מקום בכלל להשוואות
אין
כל אחת והסיפור שלה מול ה'
העולם לא סימטרי
אבל כל אחת 'ונה
וכל אחת חווה מהו שונה
וההשוואות רק עושות רע
וגורמות לנו רק רע
די
זה מיותר
ב. לישים לב
להטעין כוחות ואנרגיות בכל רדע אפשר
להקל עליך כמה שאפשר
לגמרי לא לבזבז אנרגיות על מה שלא הכרחי
ולשים לב מה שואב לך אותן הכי הרבה
ואיך אפשר להקל
בבקשה אל תעמיסי
את לא צריכה להתנדב לכל דבר ולא להכין כל היום דברים
את נותנת בלי סוף מעצם זה שהבעל בצבא
את יכולה גם מעבר לעשות אבל ליות קשובה
לא להעמיס בכלל
רק כשטוב לך
תודה יקרות על החיבוק מרחוק ❤️נטועהאחרונה
והמילים הטובות שלכן!
כמה זמן אפשר להחזיק עם פרימולטנור??????אנונימית בהו"ל
עוד כמה ימים מסיימת כדורים הורמונליים ואמורה לקבל מחזור..
אבל ביקשתי מהרופאה מרשם לפרימולטנור כדי שבעלי האהוב יצא מעזה נהיה מותרים.
לא תיארתי לעצמי שאגיע למצב שצריכה לקחת אותם😫😫
ועכשיו כבר ממש חוששת שאתחיל ועדיין הוא לא יצא, כמה אפשר לקחת?? אשמח לשמוע מהניסיון שלכן🙏🙏
אוף, שונאת כדורים הורמונליים, אין לי מושג איך ישפיע עלי, במיוחד עכשיו שאני גם ככה כ"כ רגישה😟 אבל להיות אסורים לא אופציה מבחינתי.
ואני טהורה כבר כ"כ הרבה זמן בגלל הכדורים שלקחתי עד עכשיו, וכל הימים האלו היו סתם!!! הוא גם ככה כ"כ רחוק.
אני צריכה חיבוק!
ולא עדיף להמשיך עם הכדורים שהיית איתם קודם?מוריה
האמת שלא חשבתי על זה..אנונימית בהו"ל
אבל זה מהכדורים האלו שכמה ימים צריך צבע אחד וכמה ימים צבע אחר.. משהו לטיפול ספציפי (ממה שהבנתי מהרופאה, ולא באמת הבנתי🥴)
היא יודעת שאני רוצה למנוע ווסת בגלל המילואים, ולכן המליצה פרימולטנור. מאמינה שאם היה כדי להמשיך את הכדורים היא הייתה אומרת...
תסתכלי בהוראות יצרןמוריה
אולי זה כן מתאין לזה?
זה גלולות למניעת הריון?
לא, כתוב במפורש שהן לא למניעת הריון...אנונימית בהו"ל
וגם כתוב שעדיף לא לעשות שימוש רב בהן.
אז נראה לי כדאי להתייעץ עם הרופאה. 😏מוריה
ולהסביר את המצב. אולי יש משהו שיותר יתאים 🤷♀️
נשמע שזה פרוגלטון מה שאת לוקחתהשקט הזה
לי יש נסיון עם פרמולט נור גם 3 שבועותמקרמה
אבל כדאי לחשוב אם כדאי...
אנחנו לקראת מערכה ארוכה ולא צפויה אפחד לא יודע מתי זה יגמר
אפחד לא יודע מתי יהיו יציאות
נראה לי שהתחיל להעמיס על הגוף עם כל האי ודאות גם שיבוש הורמונלי - שגם לא בטוח שישיג את המטרה של להיות מותרים- לא בטוח שכדאי.
אם היה דד לין מסודר של מתי הוא ייצא
או תאריך שאנחנו יודעים שהמלחמה תגמר- אז מיילא
אבל יש כל כך הרבה משתנים שעלולים להשתבש
לצערי אני יודעת...אנונימית בהו"ל
בהתחלה לא חשבתי שאקח. אבל עבר כ"כ הרבה זמן מהאפטר האחרון, שאני ממש ממש מקווה שהוא יצליח לצאת בזמן הקרוב (במיוחד שכל הבעלים מסביבי יצאו כבר כמה פעמים...)
התחושה שלי היא שאין סיכוי שנחזיק מעמד אם נהיה אסורים. גדול עלי מאוד. ולכן אני מנסה לעשות את המקסימום האפשרי להיות מותרים.
לפי מה שלמדתיבארץ אהבתי
(בקורס של מכון פוע"ה)
פרימולוט נור אמור להחזיק כ-10 ימים (לדחות עד כ-10 ימים אחרי המועד המשוער של הווסת), אם התחלת לקחת בזמן (אחרי הביוץ ולפחות 5 ימים לפני הווסת).
אם רוצים להאריך יותר, אפשר לבקש מרשם לפרוגיליטון ולקחת את הכדורים החומים שבחפיסה (זה אמור לעזור לייצב את רירית הרחם ולאפשר לה להחזיק עוד כמה ימים).
למעשה לכל אחת זה יעבוד אחרת, ויש כאלו שזה מחזיק להן פחות זמן, ויש שיותר...
כל מה שכתבתי הוא לא מניסיון, אלא על פי מה שאני זוכרת מהלימוד.
יש למכון פוע"ה עכשיו מיזם בשיתוף עם רופאות ורופאי נשים לצורך הארכת ימי הטהרה. לפרטים ניתן לשלוח הודעת ווטסאפ לטלפון: 052-7628977
אולי שם יוכלו לתת לך מענה יותר מקצועי
תודה!!אנונימית בהו"ל
פרוגליטון זה מה שאני לוקחת עכשיו. הרופאה אמרה שבכדור השלישי מהסוף להתחיל פרימולטנור...
אולי באמת אתייעץ עם מכון פועה.
יודעת כמה זמן מהפסקת הפרימולטנור מקבלים ווסת?
מעניין שהרופאה קראה לזה כדורים לחיזוק הרחם. כי אלואמהלה
בעצם כדורים שלוקחים כשיש אי סדירות במחזור ובתקופת המעבר לבלות....
אני לקחתי אותם תקופות ארוכות בשל דימומים בין ווסתות.
ד"א הכדורים האלו לא מונעים הריון.
גם אני תמיד אחרי פרוגלוטון עברתי לפרימולוט נור.
אצלי זה החזיק מעמד בין 3 שבועות לחודש.
אבל
הפרימולוט גורם לשיבושים רבים במחזורים הבאים- גם את זה צריך לקחת בחשבון.
אחרי הפסקת פרימולוט מקבלים ווסת בין 2-3 ימים. לפעמים לקח לי גם 4 ימים.
בהצלחה בהחלטות
וחיבוק ענק ענק על כל מה שעברת ועוברת
זה גם עוזר לרירית להבנות ממה שאני יודעתהשקט הזהאחרונה
לקחתי כמה פעמים אחרי היסטרוסקופיות למטרה הזאת.
טוב, אז התחלתי לקחת, וממש לא שלמה עם זה!אנונימית בהו"ל
אוף, שונאת את ההתלבטות הזו!!!!
אולי עדיף לי לקבל כבר מחזור כי גם ככה הוא לא יגיע בשבועיים הקרובים?!?!
והכי כואב, שאני אחרי הפלה כואבת מאוד. בהתחלה זה פגש אותי בכ"כ הרבה סיטואציות. אבל חשבתי שהתגברתי.
ועכשיו זה פוגש אותי שוב, אבל בעוצמות!! כי הייתי אמורה להיות עכשיו בחודש 6-7 ולהיות מותרים כל הזמן ההתלבטויות האלו!
(ואל תגידו לי שטוב שאני לא בהריון, כי האתגר היה גדול יותר, זה לא מנחם, זה מכאיב)
אוף זה כואב מאודטארקו
אני רק חיבוק. אין לי משהו מעודד להגיד
(ומי שתגיד לך שטוב שאת לא בהריון, תקראי לי ואני אישית אבוא לתת לה סטירה סבבה?)
מוריה
בשורות טובות! 🙏
מוקדש לכל הלוחמות בבית - קטע שכתבתי ♥️פיצוליי
תודה לך ה'
על שני לילות שקטים
בהם ישנו בנפרד
אבל כל כך ביחד
שני לילות יותר רגועים
עם פחות חששות
עם שינה עמוקה יותר של נחת שהוא כאן
נכון, אני צריכה בעז"ה לטבול ממש עוד יומיים
זה מבאס
אבל אני אשתדל להיות חזקה
בדיוק כמו פעם קודמת
כשבבוקר הוא נסע בפעם הראשונה, ובאותו הערב הייתה לי טבילה.
ולא היה לי מושג מתי יחזור
וב"ה שלחת לי אותו
תודה לך ה'
על כל רגע של כח
על כל רגע של חיים
על הזכות לקיים את מצוותך הקדושה
של בית טהור גם בימים קשים
זה מורכב
ולפעמים גם קשוח
אבל אתה ה', זה שנותן כח!
תמשיך ה' , אל תרפה
תן לנו כוח
עד לניצחון היפה
ניצחון האור על החושך
ניצחון של הטוב על הרע
ניצחון שבזכותו כל יושבי תבל ידעו מי אתה
תודה ה' על הזכות להיות בצד של הטוב.
תן לנו כח
עוד ועוד
מרגשת!!מאוהבת בילדי
❤️מכחול
וואו וואו וואו!!! את מדהימה!!! כ"כ נגעת לי בלבאמהלה
איך את מסתכלת על כל מה שאת עוברת במבט טוב ומאמין
מאחלת לכם רק טוב ובשורות טובות
"בזכות נשים צדקניות עתידים להגאל"-אני בטוחה שזה נכתב עלייך!
אמאל'ה אני עם דמעותשמש בשמיים
את מדהימה!!
גרמת לי לדמעות.. בסיטואציה דומה..רוצה כח
וואו אין מיליםנק - ניק
את כל כך צודקתלהתחיל מהתחלה
תודה! חיזקת אותי
תודה יקרות ❤️פיצולייאחרונה
בתקופה האחרונה אני מתנתקתאנונימית בהו"ל
מחברות שהבעל שלהן בבית,
לא יכולה לשמוע תלונות של "לא הספקתי ללכת ללק ג'ל",
לא סובלת גברים. פשוט לא סובלת. כל אחד מועמד להחליף את בעלי במילואים.
אין לי אוויר
אני כל כך מתגעגעת אליך
חיבוק יקרהפרח חדש
אמנם בעלי לא במילואים
אבל אני כל הזמן חושבת עליכם
בדיוק היום בעבודה אמרתי למנהל שאנחנו חייבים להביא מתנה לנשים של העובדים שנשארות לבד בשבת. ועשינו מהר הזמנה יפה לכל משפחה
ובכללי, אנחנו בבית נמנעים כרגע מבילויים כמו מסעדות למרות שיש עניין לחזק את העסקים אבל מרגישה שלא בנוח.
הלב איתךעזה כמוות אהבה
באותו מצב
ממש קשה לי לראות ולדבר עם נשים שהבעלים שלהן בבית,
אני יודעת שזה לא אשמת אף אחד ושהם בטוח רותים לעזור/ עוזרים במה שצריך,
אבל עדיין
קשוח
והפחד הזה להיות אלמנה ככ מפחיד, סליחה שכותבת ישירות.
הלב לא עומד בזה לפעמים
זה בסדר להיות מדויקת כרגע ולהתרחק ממה שמחלישאין כבר כחאחרונה
באמת את הרי לא כועסת עליהן
והן לא אשמות
ואולי גם אפילו חמודות ומקסימות
אבל כן זה לא קל ועלול לפעמים להציף
או לצבוט
או להחליש
אני בהתחלה ממש ניתקתי קשר כי לא היתי מסוגלת להכיל שאני עוברת תהומות של קושי וכאב פיזי ונפשי וכל החברות שלי חיות כביכל כרגיל
אצלי פשוט כולן עם הבעל ורק אני מהחברות הטובות לבד
וזה מייצר גם תחושה של נזקקת כזאת
שמצד אחד נחמדים ומרחמים
אבל לצד זה
זורקים לי משפטים עם כוונה טובה
ובלי לשעת שהם ממש מכווצים אותי
כמו
בעלי רצה להתנדב אמרתי לו שמה לעשות אני לא מסוגלת להשאר לבד. יש מי שמסוגלת ואני לא
(המלצה- אל תגידו את זה.זה מכווץ. כי גם אני לא היתי עונה שאני מסוגלת אם מישהו היה שואל)
או כמו
למה בכלל את לא אומרת לו לחזור הביתה? יש לכם 6 ילדים וי ש לך פטור ובמילא הוא רק בכוננות אז בשביל מה?
תקיפי את עצמך במי עשעושה לך טוב
אבל אל תלבי כעס
הן בטוח טובות ואוהבות ותשמחי לחדש את הקשר בהמשך
וזה פשוט מציאות מסובכת
משמביאה לתחוושות לא רגילות