כדי להעלות.
לקרובת משפחתי יש טרומבוציטים נמוכים בהריון ואמרו שלא תוכל לקבל ככה אפידורל.
ביישוב שלנו עושים שבת קהילה באכסניה בצפון אחרי החגים.
עלות של זוג+2 לצורך העניין זה 1700 ש"ח.
זה לא הרבה?
הדלק עלינו כמובן 😁
מתלבטים אם כדאי (כמובן שיש שיקולים נוספים חוץ מהשיקול הכלכלי)
אז המחיר נשמע סביר
אבל זו בהחלט הוצאה גדולה שיכלתם להוציא על פני כמה ימים בחופש עם הילדים
אז תלוי במצב הכלכלי וברצון
אבל בגלל שזה נושא שלא מספיק חשוב לי בשביל להוציא עליו סכומים כאלה.
משערת שזה מחיר הגיוני, לא נראה לי שיש סיבה שייקרו סתם
פשוט השאלה כמה זה חשוב לכם
לא הייתי משלמת את זה בחיים...
ואם רק מנסים המחירים לא מתקרבים לשם אפילו.
במיוחד אם הולכים להיות האכסניה ולא במלון נחשב.
תמיד אפשר לעשות דברים יקרים
זה לא קשה להגיע לסכומים כאלה וגבוהים יותר
אבל גם לגמרי אפשר להגיע להרבה הרבה פחות
וזה סכום שבעיני, כמעט לא משנה מה הוא כולל בתוכו כי הוא מופרך לבקש אותו ממשפחה על שבת קליטה.
אבל השאלה מה אתם חושבים
(יחס הוצאה למצב כלכלי/הערך של השבת)
שבת קהילה מטרתה היא לגבש את הקהילה.
ואיך אפשר לגבש קהילה שנדרש ממשפחה להוציא סכום כל כך גבוה שברור שלא כולם יצאו בגלל המחיר?
יש הרבה דרכים לגבש קהילה ושבת בתוך המקום שבו גרים יכולה להיות מאוד משמעותית גם בלי להוציא אלפי שקלים..
אולי מאה-מאתיים שקל
אבל זה באמת פחות קריטי לנו
באמת אפשר עם תקציב של רבע מזה לעשות מלא דברים הרבה יותר מגבשים וזורמים ביישוב עצמו..
למה לנדוד יישוב שלם למקום אחר כדי להתגבש🤔
של מלונות יותר, לא אכסניה.
אבל אני חושבת שהערך הקהילתי כאן גובר, וזה יכול לתרום לכם הרבה..
זה כולל אוכל .נכון?
ויש את היתרון שכולם ביחד ובטח זה כיף .
לא יודעת אם הייתי משלמת אבל אם זה משהו שהייתי מתאכזבת אם לא ניסע,הייתי כן משלמת את המחיר
אמרתי אם אני כבר סובלת אז שיתרום להעלאת המודעות...
בבדיקת דם ממזמן יצא לי שאני מעל 1000
אבל אם אני מפסיקה אני פשוט אדם אחר..
אז נגמר לי ולקח לי איזה שבוע להגיע לקופה ולקנות
והרגשתי שיש שיפור אבל עדיין אני לא משהו
התחלתי לחשוב מה מעיק עלי
אולי זה רגשי נפשי וכו'
וזה לא הסתדר לי
ואז קלטתייי
שבקופה זה לא הסוג של מתילקובלאמין!!!
בקיצור קלטתי זה לפני כמה ימים
וכל יום איכשהוא יצא שלא הצלחנו לקנות..
בע"ה היום נקנה
אבל בינתיים אני מרגישה שהשיקול דעת שלי כמעט לא קיים,חסרת סבלנות, מותשות כזאת והרבה פחות אנרגיות...
אז כותבת כי חשוב לדעת כמה זה משפיע...
ובע"ה מתפללת שזה באמת מה שיעזור ושזה לא משהו אחר..🙏
מחפשת שמלות בעיקר כאלה שלא צריכות כלום מתחת.
או חולמות אבל גם שלא צריך לשים כלום מתחת.
אשמח לשמוע מהמומחיות פה😁
מקדימה שבכלל אין לי נסיון אבל קצת מציעה דברים לחשוב עליהם
אולי לומר שאפשר פחות זמן? ששבוע זה הרבה ואתם רוצים אותה בבית?
בת כמה הילדה? היא מודעת למורכבות? אפשר לדבר איתה על זה שאנחנו לא רואים טלוויזיה ושהיא תמצא את המינון הנכון?
באופן כללי לזכור שסבתא זו סבתא (והיא גידלה אותך/בעלך) וככזו סימן שיש בה הרבה דברים טובים. אז לשים לנו בראש גם את הרווחים של הילדה ולא רק את השלילי והמפחיד.
ועם זה באמת לעשות חושבים אם זה נכון, ואם לא אז לחשוב איך כן ליצור חיבורים עם הסבתא שמתאימים לאורח החיים שלכם...
צריכה קצת לחשוב על זה מכל מיני כיוונים ותרחיבי לה יותר מאוחר ושעוד לא תשאל את ביתך
את לא צריכה להיות באוליטימטום של זמן לפני שהיא תשאל אותה..
ואז להסביר
שיש רגישות מול האחים
שחשוב לך שתהיה בבית
או כל דבר שתרצי להגיד
אבל בדבר כזה הגיוני נראלי שתהיה ישירות קצת שזה משהו שאת צריכה לשקול..
או שאת מתלבטת אם לשלוח או לא?
כי בעיני זה לא שחור לבן, אפשר לדבר עם סבתא על הרגלים של הילדה, כשרויות זה נראה לי דבר שמאוד קל לבקש, שלא יתנו לה דברים עם אבקת חלב נכרי...
כמו שאת יכולה לבקש דברים שקשורים לשעות שינה ולתזונה אז את יכולה לבקש על צמצום מסכים.
לגבי צניעות, אם זה היה ילד זה יותר בעייתי אבל כשזאת ילדה זה לא כזה איום ונורא, קצת לא נעים.
בעיני לקייטנת סבתא יש יתרונות שהייתי שוקלת לשלוח למרות החסרונות האלה.
אבל אם השאלה היא רק איך לנסח את הסירוב אז תצטרכי לפרט יותר על הדינמיקה ביניך לבין אמא שלך, כי כל סבתא תקבל את זה אחרת...
בת כמה הילדה?
אני חושבת שבגלל שמדובר בהרבה אנשים שצריכים להתאים את עצמם לציפיות שלך, זה פחות רלוונטי.
אני גם לא הייתי שולחת האמת.. לפי מה שאת מתארת.
לראות סבא עם תחתונים זאת טראומה מבחינתי.
ואם זה המצה אז כנראה שיהיו שם עוד דברים שממש לא מתאימים. גם לא בגיל 16 מבחינתי.
וכן, צפיתי שם בטלוויזיה למרות שבבית לא הייתה, ואני מניחה שגפ יצא לי לאכול בכשרות פחות מהודרת ממה שאוכלים אצלנו בבית. יצאתי בסדר בכ"ז
בעיני זה 'מחיר' ממש קטן לשלם מול הרווח של קשר עם סבתא.
אין אצל ההורים שלי טלוויזיה
אבל לגבי הכשרויות, ההורים שלי יודעים מה אנחנו אוכלים ולא מביאים לילדים מה שאנחנו לא (וכשהם יודעים שאנחנו מגיעים הם ממש משתדלים שהכל יהיה בהכשר שלנו כי קשה להם לראות שמונעים מהילדים משהו בגלל ההכשר),
אולי זה רלוונטי לבקש שיקפידו?
ולגבי הצניעות, מבחינתי זה לא שיקול. זה כמו שאחים שלי לא שומרים שבת ועדיין אנחנו הולכים לשם לשבת.
הילדים שלי יודעים שאחי הולך לים בשבת ואנחנו לא, ושאח אחר נוסע בשבת ואנחנו לא.
בדיוק השבת מישהו אמר לנו שלום והוא בדיוק יצא מהאוטו אז בן ה3 שאל אותי למה הוא נוסע בשבת, הסברתי לו שיש כאלה אנשים שעדיין לא מצליחים לא לנסוע בשבת או לא יודעים שאסור לנסוע ואנחנו יודעים שאסור אז אנחנו לא נוסעים וככה מקיימים מצווה. ושאפשר להתפלל עליו שלא יסע בשבת.
אבל לא שולחת
אולי כשהיא תהיה גדולה יותר זה יהיה שייך, עכשיו היא עוד ילדה
נראה לי ברור שלא משנה מה תחליטו גם את וגם בעלך צריכים להיות שלמים עם החלטה כזו.
לדעתי האישית היא באמת קצת קטנה עדיין וזה סיבה מצוינת לומר לאמא שלך. שאתם מעריכים ממש ויודעים שהיא היתה שמחה אבל קשה לכם שהיא עדיין קטנה מדי לדעתכם.
אבל קחו בחשבון שתוך שנה שנתיים ההצעה תחזור והיא כבר תהיה פחות קטנה.
איך ההורים שלך עם המקום הדתי שלכם? רלוונטי לומר "אנחנו ממש אוהבים אתכם אבל חוששים שיבלבל אותה להיות שבוע שלם באוירה כל כך שונה ממה שהיא מחונכת, ולא מתאים לנו להגיד לכם איך להתנהג בבית שלכם אז לא מתאים"?
יש איזשהי סיטואציה שהם יגידו - אוקיי תנו לנו רשימת דברים (ריאלית) שצריך לשנות ונעמוד בה, ואז תהיו סבבה עם לשלוח אותה? אם כן אז הייתי חושבת מה הדברים האלה, בהתאן כמובן לבגרות ולאופי של הילדה.
לנו יש גם התמודדות עם צד פחות דתי
אני שולחת ליומיים לילה אחד סה"כ
אבל מודה שאמרת סבא עם תחתונים ואחות פחות לבושה נרתעתי..
וסבא וסבתא היו פחות..
ההורים שלי שלחו אותנו בידיעה שאנחנו נחשפים לדברים שהם פחות מתאימים לבית כדי לשמור על הקשר.
אבל בדיעבד מהצד שלי אני חושבת שזה פחות היה טוב.
נחשפצי שם לדברים שלא הייתי רוצה לחשוף את ילדי אליהם. וגם היום כשאני חזרתי בתשובה אחרי כל הגלגולים שעברתי אין קשר חזק כל כך עם המשפחה מהצד ההוא.
אני כן חושבת שאם מכבדים את הגבולות שלכם ומה שאתם מבקשים למשל אם אפשר להקפיד על כשרויות או דברים אחרים שחשובים לכם אז יש דברים שאפשר להתגמש בהם אבל באמת בעיני הנוסחה להצלחה זה כשיש כבוד ןאמון אם יודעים שלא יכבדו את מה שאתם מבקשים הייתי מייצרת חלוםה אחרת לקשר נגיד יום כייף עם סבתא ולא שבוע שלם שם..
השבת הזאת הייתה השבת הכי ארוכה בחיי!
והחלטתי שזה כי אין מספיק גיוון בתעסוקה לילדים, לא יודעת אם אני צודקת.
בכל אופן, רוצה להעשיר את המלאי אצלנו אז אשמח לרעיונות.
מחפשת רעיונות למשחקים (קופסא, הרכבה, הכל) לילדים בגילאי 3 ומטה.
יש לנו
לגו, מגנטים, כדור, כלי מטבח, צינורות, קפלות (שלא מעניין אותם בכלל), מכוניות, עגלה לבובה ובובות, ספרים בשפע, לוטו, פאזלים, משושים, המפתח להתפתחות, ארנק וכרטיסים, קשיות בבקבוקים, בימבות, מגלשה, נדנדה, כלי עבודה ובטח עוד כמה שאני לא זוכרת.
קבעו לי שני תורים, ב13:00 וב13:15. אז אני יכולה להבין מזה שכל תור הוא רבע שעה וכל הסקירה זה חצי שעה?
יש לי חצי שעה נסיעה ואוטובוס כל חצי שעה ויש לי סידור לילדון עד 15, אני אספיק, נכון?
וזה בגישה בטנית, נכון? אז צריך בעיקרון לא להתפנות לפני? (הייתה איזה פעם בהריון של הגדול שבאתי לרופא אחרי שירותים והוא שלח אותי לשתות ליטר, להסתובב 40 דקות ולחזור אליו)
מקסימום אני אשלח את בעלי לאוטובוס לפני שהבדיקה תיגמר... מבאס אבל בעזרת ה' זה לא יקרה.
לא עשיתי הפעם סקירה מוקדמת, אז ממש בא לי שבעלי יהיה איתי, אבל טוב שיש אפשרות גם לשלוח אותו.
בעיקרון בשלב הזה זה בטני ואמורים לראות טוב גם בלי שתיה או משהו.. אם המנח של העובר פחות טוב יכול להיות שיבקשו ממך לעשות משהו כמו לשתות וכו
אם כי שמעתי שיש מקומות שעושים ואגינלי..
ואני חושבת שכדאי לך לקחת יותר טווח ביטחון..בייחוד שאת תלויה באוטובוסים

רוב הסיכויים שיהיה בטנילק"י
והאורך תלוי ברופא. יכול לקחת גם חצי שעה.
וכמובן לקוות שהתור יתחיל בזמן.
כי אז השלפוחית מפריעה בדרך אם היא מלאה.
אבל בגישה בטנית השלפוחית דוחפת את הרחם החוצה אז זה דווקא עוזר שהיא מלאה...
אולי חלק מהרופאים סוברים ככה🤷♀️
אני די בטוחה שעשינו לי בטני בסקירה המאוחרת, ולא אמרו לי לא להתפנות.
חוויה מוזרה באמתיעל מהדרוםעל זה שאת הולכת להיכנס בדיוק בזמן, ושייסימו איתך בחצי שעה... לפעמים התנוחה של העובר לא מאפשרת בדיקה מהירה...
בקיצור, כדאי שיהיה גיבוי לקטן.
בהצלחה!
בעלי נסע לקחת את הילדון...
הוא רקלא הצליח לראות איזה חיבור של עורקים בלב ולמדוד את עצם הירך. כל השאר תקין ברוך ה'.
אז אני נזכרת בפלא הזה, מה רבו מעשיך ה'!
ויותר קל לי להמתין...
כמה תירוצים הם ממציאים כדי לקום מהמיטה...😅🥴
'אמא את יודעת שאני מתכסה לבד?!'
יש רעש מבחוץ אבל..
את יכולה למרוח לי משחה על כל הפצעים ( שלא הפירעו לי כל היום ומפריעיםם לי רק עכשיו לכבוד השינה)?!😆
או שיחות עמוקות -
אמא למה לך יש פיג'מה ואני לובשת בגדים למחר ( כדי לחסוך זמן בבוקר מתוקה, עד שתחליט מה ללבוש לגמרי הקייטנה- מחשבה בלבד כמובן)...?!🤔😅
או שיחות יותר עמוקות -
' אמא, אם אברהם לא היה מבקש 'לו ישמעאל יחיה לפניך', הערבים לא היו מציקים לנו?!' 🤐
טוב קיצר- לשאלה..
אני מרגישה שבגלל שאני שומרת על הכללים של משרד הבריאות אני נדפקת...😑😑
לא משכיבה על הבטן, אז התינוק ישן פחות טוב
מניקה רק בישבה- אז חוץ מזה שאני מתעוררת ונדפקת לי השינה לגמרי, לוקח לתינוק זמן לחזור לישון.. כי ההנקה של ארבע היא כבר די קרובה לבוקר והוא לא מספיק עייף.. אבל עדיין לילה חמוד . תישן!!!!!!!!
די בא לי לישון אבל הוא לא נרדם
ככה כמעט כל לילה
ואם אני אוציא אותו הוא יפריע לכולם...
והוא לא מוכן לינוק בשכיבה. כי הוא התרגל..
אוף
יש מזדהות בקהל?!🥱🥱🥱
כל הניסים והנפלאות לפני השינה.
אצלנו בשניה שצריכים להיכנס למיטה הוא נהיה רעב. למרות ששתי שניות לפני הוא אכל סעודת שלמה בשעתו. וגם הפצעים המגרדים והכואבים למינהם חחח
יש להם איזה פורום שהם מתעדכנים שם על כל הדברים והשיטות איך לשגע לפני השינה????
ושולחת חיבוק על הקטן שלא ישן טוב.❤️ הלוואי שישתפר
תודה ממש מקווה שישתפר.
פעם זה אוזניים, פעם נזלת שמפריעה לישון, פעם שיעולים. כל דבר קטן משפיע על כל המערכת כי הכל קטן ככ
הבן שלי לא הצליח להתרגל לישון על הבטן בגיל הזה אבל את יכולה לנסות...
אומנם אין לי התמחות מקצועית בתחום. אבל כל ילדיי היו מאוד זריזים, כנראה בזכות תרגילים שאני עושה להם מגיל אפס.
אם לא יועיל, וודאי לא יזיק. אם כי נראה לי יכול מאוד להועיל.
?
כי הכללים של משרד הבריאות הם שאסור להשכיב על הבטן עד הגיל שהם מתהפכים בעצמם...
והאמת שאני משכיבה על הבטן ומניקה בשכיבה מגיל אפס.
ממש לא מזלזלת בהנחיות משרד הבריאות, אבל גם עייפות כרונית שלי כאמא מסוכנת. גם ברמת העצבים, גם בזה שלא יהיה לי חלב, וגם בסכנה לתאונות (ביתיות או תאונות דרכים).
האם באמת יותר ילדים נפטרים ממוות בעריסה מאשר מתאונות? אני לא בטוחה.
אז בשקלול הכולל של כל המשפחה שלי, אני בוחרת בשינה.
באמת כשהיו בעיות נשימה גם אני השכבתי רק על הגב (או ''ישנתי'' בישיבה עם התינוק עלי במנשא כי הוא היה צריך תנוחה ממש זקופה. סיוט!).
אני פשוט מנסה להגיד שיש מכלול של שיקולים, וההנחייה של משרד הבריאות היא חשובה, אבל צריכה להיכנס לתוך מערכת השיקולים ולא לקבל מעמד של חיוב חד משמעי.
בדיוק תהיתי לעצמי אתמול אפ יש תינוקות שאשכרה ישנים על הגב במיטה שלהם
כי אני לא מבינה ככ איך זה אפשרי. היא פשוט מתעוררת כל פעם שאני מניחה אותה ככה עד שאני מתייאשת ולוקחת אותה למיטה שלי
וגם עם הגדולה זה היה ככה.
לישון..
אבל מלידה פשוט, הוא על הגב ואני מניקה בישיבה.. ואז קמה להחזיר למיטה.
אבל זה לא קל . והרי השרשור הזה לראייה
האחרים לא ישנו עד שהתיאשתי והשכבתי על הבטן
יש ילדים שזורמים עם זה כנראה וכאלה שפחות
ויש לי מטחברת, זה לא שהיא ישנה רחוק ממני
לא יודעת, אולי אני מפנקת מידי ואין לי כח להלחם על זה
אני חושבת שהסיכון שארדם עם תינוק בידיים ויפול לי מתוך שינה, הרבה יותר גבוה מאשר הסיכון בשכיבה על הבטן.
מה גם שכולם זוכרים את ההנחיה הזאת אבל שוכחים שיש עוד כמה הנחיות שמועילות למניעה: אי עישון בסביבת התינוק, הנקה, שימוש במוצץ, שמירה על טמפ' חדר מותאמת (הרבה מקרי מוות בעריסה קורים בחורף מחימום יתר), המנעות משמיכות עודפות/מגני ראש/בובות בעריסה.
אם את מקפידה על כל שאר הדברים ורק לא על השינה, אז הסיכוי כבר מאוד קטן בעניין הזה.
לגבי הנקה בשכיבה: תניקי כשהוא שם את הראש שלו על הזרוע שלך שמשמשת לו כמו כרית ואז אני מניחה שעל עצמך לא תתגלגלי. אם כי החיסרון שהיד לפעמים כואבת אם ישנים ככה שעות ולא מעבירים אותו מתישהוא לעריסה. כמובן לדאוג שלא יכול ליפול מצידי המיטה (הצמדה לקיר וכו')
הליחה הבן שלי התעורר ושאל אם קניתי חו כבר טיםות לעיניים אמרתי שכן וחזר חישון אחכ קם הודיע לי שיש חתול בחצר אחכ בא אמר שקר לו וחם לו ומתי בוקר חחח בקיצור טיילת.. ואז,ברבע לשש הגברת התעוררה ומאז לא חזרה לישון..העיקר אתמול הייתי עייפה והלכתי לישון מוקדם.
מחכה כבר שהקיטנות יגמרו ואוכל לישון יותר בבוקר
רק על הגב
מתי את עושה עוד ילד..?!
ספק שואלת, ספק דורשת תשובה/ קובעת עובדה שחייב עוד אחד
חייבת להגיד שהביטוי 'לעשות ילד' מעורר בי חלחלה, כאילו אנחנו עושים אותם והם באים מתי שאנחנו רוצים.. אבל נו, אנשים שלא שומרים תורה ומצוות 🤷
צאי לי מהרחם י'גנובה!!
מאיפה לך שאת לא נוגעת בעצב רגיש?
מי נתן לך לגיטימציה לשאול בכלל? מה לי ולך..?
זהו, פרקתי.
אני גם מצפה להיריון (כרגע בכלל מונעת, כי יש איזו ציסטה בשחלה שצריך לבדוק מה איתה.. ולדעתי המניעה מכאיבה לא פחות).
וכל כך קשה לי לראות הריוניות סביבי!
מלא נשים שהילדים הקטנים שלנו באותו גיל, והבטן שלהן עולה ותופחת..
וכואב לי ממש.
המקוריתלא נעים בכלל..
שתזכי להיפקד בקרוב ממש בבריאות בהריון תקין שיסתיים בידיים מלאות!!
גילוי נאות -אני לא מצפה, יותר מקווה להיות במקום שמצפה ולרצות. כי בשכל אני רוצה עוד ילד, אבל זה לא מתחבר לי לקטע הפרקטי בחיים, עם התהליכים שעוברים עד ש.
"אחרייך".
אצלי זה עבד.
ואגרסיבית
לא באלי לפתוח על זה סקנדל במהלך יום עבודה
למזלי היא אוטוטו נעלמת לי מהפריים..
אני עונה בדרכ, לגמרי. פה הרגיש לי שהיא ככ חסרת רגישות ואטומה, שאין מה לנסות אפילו.
למה את חושבת לך שזה סבבה לשאול?!
אמרתי לה שלא הרגשתי טוב, נו אולי את בהריון?
לא כפרה, אני לא...
לא מתאים עוד ילד
מה רע במה שיש עכשיו??
לא צריך הרבה..
גם בעיניי זה ביטוי זוועתי, ששם את הדגש (״עשייה״) על דברים כל-כך אנטומיים ומוסתרים...
מה אני אגיד לך? תהיי חזקה. לא קל לעבוד עם אנשים כאלה... וכמובן שזה נטו שלה ורחמים עליה...
❤️❤️❤️❤️
ממש!!!
למה היא חושבת שמותר לה להתערב?!?!
לעולם לא אבין את החוצפה
יוווו כמה חסור טאקט!!!!
לגמרי מזדהה איתך
חיבוק!
הלוואי ויכולנו לשנות תפיסת עולם #צאו לי מהרחם
אבל ברור שזה ממש חוויה לא נעימה! ממש! חיבוק ❤️❤️❤️
חיבוק על התחושה!
כבר כמה זמן שאני רוצה להתייעץ, ולא ממש יודעת להסביר את עצמי. אולי תעזרו לי...
יש לחמותי חברה מבוגרת (לא מאד, בת 72) ומאז שבעלה נפטר, לפני שנתיים-היא בודדה מאד!
יש לה בן אחד שגר רחוק.
וזהו.
והיא מאד מאד אוהבת וצריכה חברה.
מכמה פעמים שהייתי אצל חמותי היא הכירה אותי (אנחנו שכנות) והתחברה אלי.
היא ישה מאד חיובית ומצחיקה, אבל לא יודעת מתי לסיים שיחה... ולא נעים לי להפסיק אותה.
אני בטוחה שזה בא מהמקום הבודד שלה...
היום בבוקר למשל היא התקשרה אם אני יכולה לבוא לשים לה בטריות במזגן, וזה ברור לי שזה יקח לפחות חצי שעה, כי היא לא "משחררת"
ובכללי לאחרונה היא מבקשת הרבה עזרה פיזית- לבשל לה, לקנות לה קצת דברים במכולת... עכשיו, זה לא קשה לי בכלל לעזור לה. פשוט העניין שאני יודעת שאתעכב אצלה מוריד לי את החשק לעזור לה.
מצד שני- אין כל כך מי שיעזור לה...
למשל היא ביקשה שבעלי יקנה לה שעון שבת, והוא לא הספיק, ודווקא היה לנו מיותר השבת, אבל המחשבה על הלהתעכב ביום שישי אצלה- גרמה לי לא ללכת, מה שגרם לה להשאיר את המזגן דלוק כל השבת...
ולא נעים לי.
נכון שאני לא חייבת לה כלום, ובכל זאת- בפה מלא היא אומרת- אין לי עם מי לדבר אז אני מתקשרת אלייך...
ולי אין סבלנות...
במיוחד שהיא מתקשרת בשעות שאני עם הילדים או במקלחות וכאלה...
אני לא יודעת איך לעזור לה בלי לעבור את הגבול שלי ובלי לפגוע בה.
וגם- זה כל כך ברור לי שזה בגלל שהיא בודדה. איך אני יכולה לעזור לה עם זה???
תודה מראש לעצותיכן הנבונות!
נגיד אם יש לך זמן בערב תקפצי אליה ותבהירי מהרגע הראשון שאת צריכה לצאת בשעה איקס כי יש לך משהו.
אני לפעמים במקומות מועדים לעיכוב אפילו אומרת ברגע הראשון - זלדה אני רוצה לשבת איתך בנחת בלי להסתכל על השעון, אבל אני חייבת לצאת בארבע, אז אני שמה שעון מעורר בטלפון ל4 בסדר?
ככה את יודעת שאת יושבת איתה בזמן שהחלטת להקדיש לה, והיא מודעת לזה שאת יוצאת בשעה מסויימת וכשהטלפון מצלצל את חייבת לצאת.
קחי בחשבון שיהיו לה רק עוד כמה דברים קטנים לומר אז אם את יודעת שנגמרת לך הסבלנות אחרי חצי שעה תגידי מראש שאת בדרך לאנשהו ויש לך 20 דקות פנויות. ככה ה10 דקות הנוספות יהיו בתוך הזמן שיש לך כח.
ואם יש לה איזה כישרון - נגיד משהו אמנותי או שפה או משהו כזה למה שלא תציעי לה לפתוח חוג בנושא הזה? יכול ממש ליצור לה מעגל חברתי.
וגם כמובן להשתתף בחוגים לגילה יכול לעשות לה ממש טוב. אולי תציעי לחמותך להציע לה.
תציבי גבולות מתי את יכולה, אני ממהרת, לא יכולה לדבר נדבר בשעה כך וכך. צריכה לסיים את השיחה נדבר, בעלי הגיעה נדבר וכו
יהיה לך רוגע יותר
ככה בכל דבר בחיים גבולות שלא יבוא על חשבונך ועל חשבון משפחתך העזרה.
יום טוב
בנות שירות או איזו שהיא חברה אחרת?
להציע לה להירשם לחוג?
למדתי להציב גבולות ברורים לשיחה
נניח אם היא מתקשרת בשעה לחוצה אני עונה לה שאני עסוקה ואחזור אליה עוד מעט או בשעה איקס.. כי אני עסוקה כרגע עם הילדים או כל דבר אחר
וגם בשיחה פנים אל פנים/ בטלפון אני אומרת לה בערך חצי שעה לפני שאני צריכה לסיים (אני אומרת שאת זה ולוקחת טווח בטחון רחוק כי אני יודעת שגם כשאגיד לה שאני צריכה לסיים היא תמשיך לדבר)
ויש פעמים שאני פשוט מוותרת ונותנת לה זמן משלה לשיחה..
היא בודדה וסך הכל אישה טובה
אז לפעמים אני נותנת מעצמי עבורה, גם אם זה קצת מעיק...
תספרי להם עליה ותראי אם שייך לקשר ביניהם.
יש גם לארגון איחוד הצלה פרויקט בשם "תן כבוד"-
יקשרו אותה למישהו שיבוא פעם בכמה זמן להתעניין בשלומה ואולי אפילו יקחו כמה מדדים על הדרך לשם המעקב
בהצלחה, ישר כח על המודעות
בסוף אתמול הלכתי אליה וישבתי איתה קצת, כיוונתי לשם מצוות חסד...
היא באמת אישה טובה!
הצעתי לה ללכת לחוג במתנ"ס, סיפרתי לה שגם סבתא שלי הולכת לשם. הי אמרה שתחשוב על זה, שאם אני מציעה כנראה שזה כדאי... (חמותי לא רצתה להציע לה, שלא תיפגע. לי יש פחות מסננות...)
אברר על "והדרת". נשמע מעניין. איך מגיעים אליהם? ואיך אני מתווכת לה בלי שהיא תיפגע?
שוב תודה על התגובות והאמפטיה. אני כל כך רוצה להיטיב איתה, אבל אני בשלב בחיים שזה קצת תוקע אותי... ואני מרגישה לא נח עם זה. בקושי לסבתא שלי אני הולכת...
יש להם שוקולדים של מקס ברנר או זרי שוקולד.
אפשר להזמין מקס ברנר גם מהאתר של מקס ברנר עצמו.
לא יודעת ממה זה וממתי זה נהיה (לאחרונה) אבל זה מפריע לי כשאני לובשת שמלות קצרות.. ממה זה?
איך נפטרים מזה ומחזירים את הברך להיות רגילה?
ניסיתי תרופות סבתא כמו למרוח מלפפונים/אלוורה וחלב ולשטוף במים קרים גבל זה לא עוזר
יכול להיגרם מיובש
או לעשות פילינג . לפעמים זה שכבה של עור יבש שניתן להסיר אחרי ריכוך של העור במים חמים
ילד שלי, איפה אתה?
הציפיה לך גדולה גדולה, ולפעמים מרגישה שגם גדולה עליי.
אני לומדת על עצמי הרבה במסע הזה, אבל בכנות,
עייפה ממנו.
מעניין איך זה אצלך שם למעלה, בטח ככ טוב לך ואולי קשה לבוא לעולם הזה..
גם לי קשה. קשה עלי התנפצות התקווה כל חודש מחדש.
ההבנה שגם החודש לא הגיע הזמן.
קשה לי להזריק, שוב ושוב ושוב, למהר כדי להספיק, להיות במרוץ ו.... לחכות.
אוי, לחכות.. לפעמים אני חושבת שאולי היה קל יותר לו הזמן של ההמתנה לא היה ארוך ככ, כל יום כמו נצח..
אני רוצה שתדע שאנחנו מחכים לך כל כך, ילד אהוב ויקר שלנו.
אין לך מושג כמה.
בטיפול האחרון, הלכתי אחריו וקניתי 2 בגדים קטנטנים- לבן ולבת. מה שיבוא יהיה מצויין, העיקר שתבוא ותהיה בריא.
מנסה לא להישבר למרות שקשה לי ככ עד שכואב לי בגוף.
לפעמים אני לא מצליחה שלא.
מחכה לך, מצפה בכליון עיניים ובלב משתוקק
מתגעגעת אליך, ילד שלי שעוד לא פגשתי
ממני, אמא בפוטנציאל שמחכה להתממש עבורך♡
העלת לי דמעות
הדמעות שלך לא הולכות ריקם.
בעז"ה שממש בקרוב תזכי להביא נשמות גדולות שיעשו לך המון המון נחת
איזה קשה. מבינה אותך כל כך
הלוואי שבקרוב ממש זה כבר יקרה בחסד וברחמים
זה קשהה לחכות
את תהיי אמא כל כך טובה
ההמתנה קשה ואני ממש מעריצה אותך על כל המאמצים להביא נשמות לעולם, את אמא לביאה!!
ובעז"ה תהי אמא כל כך מהממת.. מתפללת בשבילכם חזק שתיפגשו מהר❤️
בע"ה שתיפקדו במהרה בילד בריא
ואת כבר אמא מהממת!! כבר ממש!!
חיבוק גדול על המסע❤️❤️❤️
מתפללת יחד איתך
בע"ה בקרוב בחסד ורחמים!!
ממש❤
כמה מסירות אמהית כבר מעכשיו
אין אמהות לביאות כאלה
שתזכי לפגוש בו בקרוב
מתוך שמחה ובריאות !!
מדהימה אחת..
בתור אחת שגם מתמודדת עם טיפולים כנראה לנצח
מאחלת לך שהחלום יתגשם מהר מהר עם כמה שפחות צלקות והרבה אהבה לתת
מאחלת לכם שתיפקדו בקלות ומהר!
איזו אמא לביאה! שנלחמת על הילד עוד לפני שהוא בא...!!
והוא יגיע!!
יכולה להגיד לך שאני מעריצה אותך ומצדיעה לך בלי סוף!!!!!
את גדולה מהחיים!!!!!!!!
מאחלת לך ומתפללת בשבילכם שתפקדו בקרוב ממש בזש"ק
בבריאות שלמה, בבריאות ובשמחה
אשמח להתפלל עליכם את תרצי לכתוב לי את השמות באישי
בשורות טובות יקרה!!!
אז אל תזרקו עליי עגבניות, זורקת על עצמי דיי..
רוצה רק לפרוק
מעל שנתיים יושבת בבית
בהתחלה שמירת הריון
לידה
וכעת עם הקטן כבר 9 חודש
רציתי לשים במסגרת אך לא מתאפשר כי חולה לי המון המון... (מאובחן ומטופל ב"ה אבל עדיין..)
ברקע- IVF ששבר אותי נפשית..
משם הדרך לדכאון בהריון היתה מהירה
ולדכאון אחרי לידה במדרון.....
כואב לי שבכלל נפלתי לזה
חיכיתי לאוצר הזה כל כך הרבה
אבל לא דמיינתי שככה זה יהיה
שנהיה מאושפזים כל חודש מלידה
שנהיה קבע בקופ"ח
ואלף פעמים תודה שזה לא משהו חמור יותר
אבל עדיין מצריך כוחות נפש , שאין לי
כל ההריון התפללתי על בריאות לעובר
לא יודעת למה - כנראה ה' ידע..
מוצאת את עצמי לבד..
חברות כולן בעבודה\ בעיר אחרת
אמא לא עובדת ומשום מה לא מפגינה רצון לעזור גם כשהיתי במצבי קיצון ממש
ולאחי עוזרת על ימין ועל שמאל בכל רגע שמבקשת קופצת לעזרתו
אני משתדלת ממש ממש לדון לכף זכות, לזכור שלא חייבת לי כלום
אבל עדיין הילדה שבי צועקת ורוצה גם!!
אני לא מצליחה לצאת מהמדרון הזה..
לא מוצאת עבודה
לא מוצאת מסגרת לקטן
כל יום נהיה עינוי בשבילי
נהנת ממנו מאווווד הוא אהבת חיי , אין דברים מושלמים כאלו
אבל הוא גם דורש המון.כיאה לקטן בן 9 חודש
ואני אחת שמאוד צריכה אוויר
וכל הבייביסטיריות התאדו להן
והזוגיות צמאה לקצת זמן איכות מעבר לכותלי הבית
ואני מאבדת את זה.
רוצה רק לצעוק
רוצה שפיות
רוצה לשמוח
אמיתיים, אף אחת לא מזלזלת בהם. את גיבורה אמיתית ודיכאון זה דבר קשה מאוד!!! שלא לדבר על דיכאון כשיש לך תינוק קטן לטפל בו.. את מדהימה שאת איתו בבית ואת מדהימה שאת יודעת לזהות שאת צריכה שינוי.
את מטפלת בעצמך?
את ממש ממש נורמלית
כמה עברת בשנתיים האחרונות.
הטיפולים, הריון, לידה, חולי.
כל דבר בפני עצמי הוא ענק.
ולהישאר בבית כל הזמן הזה זה קשה מאד.
דבר ראשון אני רוצה להגיד לך שזה בסדר שקשה, זה בסדר להתלונן.
את לא הזויה, להפך.
זה כל כך הגיוני.
אפשר להודות על הטוב ובו זמנית להכיר בקושי❤️
ולפעמים קשה לצאת מהלופ הזה לבד. קשה לעשות את הצעד הראשון. הייתי שם.
אפשר להיעזר בבעלך, לבקש ממנו שיעזור עם מציאת מעון לילד,
שיזום יציאה, שיזום ביביסיטר.
רגע לנשום אוויר.
התקדמות אחת יכולה להניע את הגלגל הזה.
אפשר לפנות לטיפול שיעזור לך להתניע את המצב לכיוון חיובי.
חיבוק גדול❤️
את לא הזויה ולא נעלי אדידס
את יותר מנורמלית
את לבד רוב שעות היום
בלי חברה בגילך ברמה האינטלקטואלית שלך לשיח
עם תינוק דורש
הכל מתעצם בבית, הכל. כי אין הסחות דעת..
אני הייתי ככה תקופה לקראת תחילת שנהל שהייתה, (גמני הייתי עם ילדים בבית) וכשיצאתי לעבוד מצבי הנפשי השתפר פלאים
אז מעודדת אותך להמשיך לחפש
מסגרת לילד
עבודה בשבילך
לבקש מאמא ממש עזרה, שעה פה ושעה שם שיהיה לך אוורור - זה מאוד משנה. תביעי את הצורך הזה.
תרשי לעצמך, מול כל מי שאפשר
ערב אחד או שניים שישאר עם בעלך בבית ותצאי אפילו לשתות קפה עם עצמך עם קינוח בחוץ, או ללכת לשיעור תורה או לסדנה או להיפגש עם חברה, לא משנה מה..
זה ממש יעשה לך טוב
❤️❤️
נשמע ממש מציף ולא פשוט
אני אגלה לך סוד
מלא אימהות מרגישות כמוך או קרוב לכך רק שהן לא מספרות. מלא אימהות מרגישות רגשות מעורבים: מצד אחד אהבה ענקית והודיה גדולה ומצד שני קושי. את לא לבד וזה ממש נורמלי
וברור שתרגישי לנוקה כשאין שום עזרה
אולי כדאי בכל זאת לשקול מסגרת לשנה הבאה?
אני זוכרת שתמיד החיפושים לוקחים זמן אבל בסוף מוצאים. מחזקת את ידייך להמשיך לחפש
וכולנו איתך
תודה רבה על הנירמול...כל כך נצרך..
אתמול ממש יצאתי על בעלי
שוחחנו ואמרתי לו שאני שוב במשבר (כל שבוע נופלת לזה )
והוא : " עוד פעם דכאון? מה כל שבוע?"
אז יצאתי עליו על מאתיים ואמרתי לו כן כל יום גם אם צריך
אני באמת מנסה ובאמת גם מרימה את עצמי בלי כוח
הבית מתוקתק ואני לא מאמינה שאני זו שתקתקתי אותו בכלל
אבל זה רק כי אם הייתי משאירה ככה באמת שלא הייתי זזה מהמיטה
מציינת שיש לי בעל שיא התומך ושיא המכיל ,חבר נפש שלי
אבל פה הגיע לקצה שהוא גילה אפס אמפטיה.. כמובן שאחכ הוא ממש התנצל
אמא שלי לטענתה עוזרת כמה שיכולה , בפועל היא לא שמרה על הילדים מעל שנתיים
כן באה לבקר מידי פעם אבל יושבת על קוצים בלחץ שעה..
כן אני מטופלת אצל פסיכיאטרית, הומלץ לי לקחת כדורים , אין לי אומץ.....
כן מצאתי מסגרת לפיצי, אבל בלי שישי... נכון שהוא קטן והרבה בטח יגידו שזה טוב בעינהן
אבל שישי בשבילי תמיד היה קודש (אני עם עוד 2 גדולים יותר ב"ה)
לאפייה, לזמן עם בעלי,
ברור שזה עדיף מכלום
נשאר לי לקוות שאמצא גם לעצמי מסגרת ושלא אמצא את עצמי בבית לבד מתייסרת מרגשות מצפון
אף פעם לא היה לי קל למצוא עבודה וזה ממש מוריד לי את הביטחון
במהלך היום הרגשתי כמו התכווצות כזו בבטן התחתונה ובגב
חוסר נעימות כזו כאילו הבטן התחתונה לחוצה כזה
לא ברקסטון - כלומר הבטן לא התקשתה כזה כמו שאני מכירה שהיא ממש אבן עד למעלה…
יכול להיןת שזה צירונים?
חוששת
השאלה אם כדאי להיבדק ואם חס וחלילה יכול להביא לקיצור צוואר
במשך חצי שעה כוס שתיה כל 10 דקות (סתם דוגמא, זה לא מינון מחייב) ותראי האם ממשיך.
גלויהאני מסיימת ב״ה לעבור על הקטעים. הספרון בנוי משירים קצרים, שליד כל אחד מהם יש הארה,
ומהודעות שלי שליקטתי מהפורומים.
ולא על כולם כתבתי הארות, צריכה להתחבר למקום ההוא...
אז אני מצרפת פה, אשמח לסיעור מוחות, מה השיר עושה לכן, תודה!!

מזכיר לי את תחילת ההריון, כשלא רואים עדיין והוא מין סוד פרטי יחסית.
וזה מעניין כי אילמלא הכותרת לא יודעת אם הייתי חושבת דווקא על תהליך ההריון
נכון, זה בדיוק זה.
קודם כל, שאלה לגבי הניקוד -
'העצמיות' לא צריך להיות מנוקד בשורוק במקום חולם? 'העצמיוּת' ולא 'העצמיוֹת?
ואני מרגישה שבשיר הזה את לוקחת את החוויה של ההריון, ודרך הדימוי של הגולם שהופך לפרפר, את נותנת משמעות לכל הכבדות של ההריון, לשינויים שאנחנו עוברות בהריון - פיזית ונפשית. ולכל זה את קוראת 'התגלמות העצמיות' - זה בעצם מי שאני באמת, וזה נותן לי לבקוע מתוך התהליך הזה בדמות חדשה שמתפתחת מתוכי.
(איזה ניתוח עשיתי פה, מקווה שקלעתי לכוונה שלך...🙂)
כן, תודה על ההערה! ניקדתי בתוכנת ניקוד (אני לא באמת יודעת לנקד) ולא בדקתי תמיד אם זה נכון. אשנה.
כן, ממש כיוונת!! תודה רבה!!!

רקלתשוהנאבל יש משהו בשיר הזה שהוא קצת פחות שירי.
אולי בכוונה בעצם? מרגיש כמו פתיח של משהו.
אולי אם את משתמשת בביטוי לפקוח עיניים בחלק השני של השיר, תכניסי את לעצום עיניים בחלק הראשון?
אולי זה סתם יהיה בנאלי לא יודעת 
מבינה מה את אומרת... תודה!
אני מרגישה כאילו נמצאים בלחץ ובמערבולת לגבי כל מיני דברים אחרים, וכאילו צריכים להיזכר בכוח בעובדה שבהריון, שצריך להרגע קצת מהקצב המהיר של החיים/רגשות וכדומה. לתת להריון את תשומת הלב.
כמובן שאני ננעלתי על המילה "מנקה", ולמרות שפה זה בהקשר אחר, קפץ לי נקיונות פסח, שצריך לזכור בהריון לא להגזים, לעשות את המינימום, להתרכז בהריון 😆
ההריון בחיים החדשים הגיע מהר ב״ה
ברמה שעוד לא עיכלתי את זה
והייתי הולכת עדיין לטיפול לצלקות מהגירושין...
הרגשתי לא בסדר על שהמשכתי הלאה בחיים.
ואחת המשימות שהמטפלת נתנה לי כדי להתכונן היתה להכין תיק ללידה.
ובכן, זה לא קרה עד יום הלידה ... (בהפתעה ב36+2!!)
כנ״ל לגבי קורס הכנה ללידה...

מבחינתי השיר הזה מבטא רגע של נחת כזו, שפשוט מסתכלים על התינוקת שרק נולדה קולטים איזה פלא עצום קרה פה.
נכון, זה באמת פלא עצום.
מוזמנות להתפלל על ספרון בן גלויה
שיצא כבר.
רציתי עוד לנסות לחפש תאריכים לשירים
בעלי היקר שיכנע אותי ש-די.
סיימתי, מחר בבוקר בעז״ה מייל להוצאה לאור.
שבוע טוב יקרות.
עזרתן לי מאוד.
הצלח ספרוננו...
כמובן שאעדכן.
מתאים לצרף לך את השיר-
איך שיר נולד כמו תינוק....
כן, זה היה הריון עודף מאוד...
הכל בסדר!
בזה הרגע שלחתי שוב להוצאה לאור.
אפשר להתפלל על ספרון בן גלויה...
זו לא חכמה לכתוב שירים
כשהכיור מלא סירים
הבית לך מחכה
מעצמו לא יתנקה
הוא האושר ועושר מהסיפורים.
אשמח להמלצותיכן!!!
בהר חומה נחשב יחסית יפה בטח היום יש יותר יוקרתיים.
לפעמים דוקא יותר נחמד המקוואות הפשוטים והקטנים שלא מגיעות לשם הרבה נשים
צריך לקבוע תור מראש
מפואר בטירוף!
הכללים שם אדוקים מאד.
מקווה פרטי שכפוף לרב.
חוויה גרועה
דוקא שאל י חברה שהיתה שם לאחרונה
כי חשבתי שזה מועד לפורענות בהקשר הזה
ואמרה שהיה ממש בסדר גמור
ואף אחד לא אמר לה כלום
היי בנות!
ידוע לכן אם על קבוצת ווצאפ לאמהות שמגדולת ילד לא שלהם סתומרת של הבן זוג?
כאמא חדשה בתפקיד (כל שבת שניה פלוס פלוס) לילדה מהממת ב 4+,
שמוצאת את עצמה עם המון שאלות
מי אני? אני אמא? מה זה לגדל?
מה ההבדל בין אמא לדודה שמארחת פעם בשבועיים?
כמה והאם כדי ומה זה להיות קרובה ואיך וכמה להיות קרובה ברמה שלא יפגע באמא הביולוגית?
ועוד המון שאלות ולבטים
אני מחפשת נשים שמכירות את החיים האלה מקרוב
או קבוצת ווצאפ של אמהות במצב דומה לשלי
תודה מראש על העזרה
פנינה
האמא הפלסטיק -אשתו של האבא הביולוגי לילדה המושלמת שלנו.

פנינה 0פלסטיק מלשון " לא אמיתי"
אבל אחלה - נתת רעיון לשם מאוד יפה לאמהות במצבי.
תודה.
חצילוש
חחחחחחחחחחחחחחחח
אין אותי
חחחחחחחחחחחחחחחחחחח
ניחשת נכון.... עברית היא שפה שלמדתי עם הזמן....
חצילושאחרונה
מצרפת לך קישור לקבוצת נשיםהמקוריתזו כבר נקודת פתיחה מעולה
..
האמת בעייתי מחפשת אשת מקצוע מומחית בתחום והולכת אליה אפילו לפגישות ייעוץ להדרכה איתך לבוא כזוג או רק את לקבל כלים ועצות.
בסוף זה מצב מורכב אבל עם פוטנציאל אדיר טכדאי לשמוע ממישי שמומחית .. אבל באמת ללכת חמישי טובה ולא שתיצור בעיות...
בהצלחה גדולה!!
הילדה זכתה בך ממש!!!❤️
ואגב, הדימוי של דודה נראה מתאים פה .. לעניות דעתי.. אלא אם כן אין לה אמא חו (אני מקווה שיש) ואז זה להיכנס לדמות האם..
ותפילות..
שתהיה המון סיעתא דשמיא 🙏
אבל הילד מורכב - במילים עדינות
לא אפרט.
אני יודעת שקודם כל זה מאוד קשה ואני רואה שיש לך המון רצון והבנה. ואולי ההבנה הכי גדולה היא שיש לילדה -אמא -(ככה אני מניחה) והאמא מתפקדת. ואת אומנם לא אמא שלה אבל את אוהבת את אבא שלה. וזה הרבה.
ואם יש שיתוף פעולה ביניך לבין האמא בעיני זה ממש מבורך. אני חושבת שאם הייתי שמה את עצמי במקום האמא הביולוגית הייתי רוצה לדעת שהבת שלי בידיים טובות- רק אם זה אפשרי כמובן.
ובאופן כללי בהחלט הייתי מתייעצת עם איש מקצוע. זה מאוד קשה למצוא את המקום ולוקח גם זמן.
זה בטוח לא נבנה ביום אחד.
והמון בהצלחה מאחלת לכם ילדים משלכם בע"ה ובית שמח ומלא.
אשמח להתייעצותדיקלה91תלוי כמובן בת כמה את
אבל בעיני כל עוד הגוף לא החלים צריך קודם כל לטפל בו לחזק אותו ואז רק לחשוב על הריון נוסף
מה בוער? (שוב אלא אם כן הגיל שלך כבר גבולי) האידיליה הזאת של צמודים חברים לפחות אצלי לא הוכיחה את עצמה...
כתבת את כל הקשיים שהיו לך בלידה הראשונה ובגידול של הבכור.
רציתי לכתוב לך שעכשיו את כבר בעלת נסיון וזה יהיה לך הרבה יותר קל!
כמו שבשנה הראשונה לנישואין לומדים והשנין הבאות כבר יותר חכמים ופחות קשה,
וכו' וכו'
אבל נראה לי בעיקר כדאי לך לעשות לך רשימה של כמה טוב ואושר היה לך בתקופה האחרונה.
עשית רשימה של כל הקושי והמאמץ.
תעשי רשימה של הטוב.
ותראי כמה זה כיף לזכות לעוד טוב כזה!
שהמחשבה על ההריון הבא צריכה להגיע מתוך כמיהה ותשוקה לילד נוסף, ומתוך כוחות פיזיים ונפשיים, אישיים וזוגיים לכל התהליך.
התלותיות של הילד בך תפחת ותשתנה עם הגדילה שלו ולא בגלל שאולי בעוד 3 שנים פחות או יותר (הריון פלוס גדילה לגיל שזה הופך להיות רלוונטי) יהיה לו אח, או אחות, שאולי מאוד ישחקו ביחד, ואולי לא ככ, ואולי רק בגיל גדול יותר, ואולי דווקא בגיל קטן כן אבל גדול יותר פחות.......
לפעמים כמה חודשים יכולים לעשות את כל ההבדל להגיע להריון הבא עם הרבהיותר כוחות, רצון ושמחה, ולא החודשים האלו זה מה שמשמעותי לגבי הקשר העתידי בין האחים.
בהצלחה!
לטפל בפחדים ולבוא כשאת מרגישה חזקה ויכולה עליהם.
להתחיל את ההריון כשהציפיה וההתרגשות גוברים על הפחדים
(אישית אני מאוד ממליצה גם על טיפול בשביל זה...)
בהצלחה רבה!
לגבי מסגרת ביתית לפחות עד גיל 3- אני לא יודעת מה בדיוק הסיטואציה שלכם, אבל אני התחלתי בגישה שהכי טוב לילד בבית עד גיל 3, ותוך כדי האימהות ראיתי בצורה מאוד חזקה שיש שלב שלילד יותר טוב במסגרת עם חברה של ילדים בגילו ושגרה מובנית ותואמת גיל (אולי את מצליחה לבנות שכרה מסודרת בבית, לי היה קשה, ובשלב מסוים ראיתי שזה מקשה על הילד), ולכל ילד השלב הזה בא בגיל אחר. מעבר לזה שלא לכל אמא מתאים להיות עם הילד בבית עד גיל 3. אז אם יש אופציה, אני ממש מעודדת אותך לא לקבל החלטה כזאת מראש, אלא לשקול את זה בהתאם לנסיבות כל תקופה. תוך לקיחה בחשבון של הצרכים שלך והצרכים של הילד.
מניסיון
להיות עם ילד לבד עד גיל 3 זה ממש קשה..
אני גם עשיתי זאת עם חלק מהילדים, אבל סביב גיל שנה, לפעמים לפני כבר הרגשתי שהם צמאים לחברה - ממש,
אז לפעמים שמתי חיוניים בשבוע אצל מישהי וזה ממש היה טובה לדעתי גם כל יום עד 13:00 או 14:00 זה מעולה.
והעיקר למצוא מסגרת טובה
אבל ממש ממש חשוב בשביל השפיות לפחות יום אחד בשבוע שאת יכולה לצאת..
לי זה ממש עשה טוב..
קטנטנים זה שלב דורש וחשוב האוורור הזה..
להיות עד גיל 3 בבית זה לא קודש
ואם זה בלי מעטפת שיש לך שחרור לכמה שעות בשבוע לפחות אז לגמרי אפשר להשתגע...
פעם כשהייהו חיים בחברה שבטית אז מי שהיה לה פעוט הייתה איתו בבית אבל יחד עם עוד נישם ותוך כדי גם עזורה בעשייה שבטית ומדי פעם גם נמצאת עם עצמה כי הפעוט נשאר עם האחרות
להיות רק את עם קטן בבית- מעל גיל שנה הרגשתי שזה לא הולך..
לא בשבילי ולא בשבילו..
כן עבד כשהיה איתו עוד ילד, כשהיה חלק מהימים במסגרת, כשהיה במסגרת קצרה..
תראי שאחרי זתדאגי לעצמך לאוורור כל הסיטואציה תיראה לך אחרת..
ילדים זה הברכה האושר הנחת והאור הכי הכי עצום בעולם
אבל אם כרגע זה נראה לך ככ קשה ומדכא כנראה שמשהו ההתנהלות שלך עכשיו לא נותן לך להנות ולחגוג את האימהות..
תשני את זה ואת כבר תרגישי אחרת לגבי כל המחשבות האלה..
אגב, עכשיו אני עם קטני בן 10 חודשים בבית ונהנית מכל יום.. כבר 6 שנים בערך אני לא עובדת ועם הקטנים בבית רוב הזמן ובגדול רוב הזמן נהנית אבל בתקופות שהיו לי איוורורים ראיתי שנהניתי יותר..
בהצלחה גדולה!!
כמה זמן לקח לכן?
אם עשיתן משהו שיכול להיות שעזר?
זה מאוד מעודד אותי לדעת...
הריונות כימיים
וגם הפלה יותר רצינית עם גרידה והכל
וכל פעם היה משהו אחר
מה אני רוצה להגיד
שאין לזה באמת כללים
מה שכן
אם את מרגישה שהגוף שלך די התאזן והמחזורים סדירים ובכל זאת אין הריון
ממליצה ללכת לרופא נשים (אני בעד רופא פוריות אבל לפעמים קשה למצוא תורים פנויים)
רופאת פוריות אמרה לי
שאם הכל תקין אישה אמורה להיכנס להריון בתוך 3-4 חודשים
מעבר לזה כנראה שיש משהו שמשפיע
לפעמים זה משהו פשוט ולפעמים יותר מסובך
בין 29-31 יום, מה שכן החודשיים האחרונים היו באותו יום עברי בחודש ( כשהייתי רווקה זה היה יוצא ככה)
הכל תקין אצלי ואצל בעלי.
מקווה שזה מראנ על מאזן כלשהו
אם אתם חודשיים מנסים מההפלה
זה עדיין בגדר הסביר
יש לי כמה עצות בשבילך
אם באלך כמובן
הייתם אצל רופא פוריות?
נשמע שכדאי...
מהסביבה הנרתיקית של האישה
או מכל האזור עד הרחם
בהזרעה הזרע נכנס ישר לתוך הרחם
ובטח יש עוד עניינים
היא התכוונה מהרגע שהגוף התאזן
ויש מחזורים סדירים
ומזהים ביוץ ומקיימים יחסים סביב הביוץ
אז אחרי שלושה - ארבעה חודשים במצב תקין אמור להיות הריון
זה גם בלי קשר להפלה
אבל אחרי הפלה לפעמים לוקח לגוף זמן להתאפס מההפלה
יש נשים שמספיק להן חודש
ויש נשים שלוקח כמה מחזורים..
אצלי בדכ כשהתעכב יותר מהרגיל באמת התגלה שיש לזה סיבה.. ב"ה הכל פתיר
אבל לא חיכיתי שנה.. וטוב שכך
ליני(:מ-4 חודשים. נישמע לי מוזר שלכולם יהיה בעיה.
וזה גם נע מהריון להריון, יכולים להיות הריונות שנכנסים אליהם מהר, ואז לחכות הרבה זמן עד להריון הבא, אז זה אומר שמשהו פיתאום השתבש בגוף?
אם הם עברו אותם בסבבה
בלי לעקוב אחרי ביוץ ולקיים במיוחד יותר בימים הפוריים
אז יש סיכוי שמתוך כמה חודשים שהם לא מונעים הריון אז חלקם בכלל לא היה סיכוי להריון
כי אולי לא קיימו בביוץ וסביבו
או משהו כזה
אבל אם לוקחים זוג
שעוקב אחרי ביוץ
משתדל במיוחד בימים הפוריים
וככה חודש אחרי חודש במשך ארבעה חודשים
באופן טבעי אמור להיות הריון
כמובן זה לא ב100 אחוז
אבל מבחינת רופא פוריות
זה אומר דרשיני
זה הזמן לבדוק מה קורה.
ואם אין הריון ככל הנראה יש איזושהי בעיה
וכשאומרים בעיה זה לא חייב להיות משהו דרמטי
של זרע לא טוב או ביציות פגומות
אולי איזה חוסר איזון הורמונלי שאפשר לטפל יחסית בקלות
אולי הביוץ יוצא על הקשקש עם הטבילה וכן הלאה
אני גם אחרי הריון מחוץ לרחם וכריתת חצוצרה אז בגלל שראיתי שלוקח לי שנה להכנס,להריון המליצו רופא פריון. הבדיקות תקינות. התחלנו מעקבי זקיקים ותזמון ביוץ -לא נכנסתי להריון, עברנו להזרעות -לא עזר, ivf - שאיבה והחזרה 1 לא עזר. לקחתי הפסקה של חודש ובחודש הזה נקלט הריון טבעי שלא החזיק, ומיד אחכ שוב הריון טבעי שהחזיק. כרגע בתחילת הריון טבעי נוסף ויש לי 2 עוברים מוקפאים
מה למדתי? אז אין פה נכון או לא נכון, הגיןני או לא. יש פה השגחה פרטית מדוקדקת נטו.
זה עדיין לא אומר שלא היתה בעיה
ושלא היה כדאי לך לעשות את מה שעשית
הרופאים הם רק שליחים
והכל קורה בזמן המדוייק והנכון
אז אם אישה מעדיפה לחכות, זה בסדר
וסביר להניח שזה יקרה גם בלי התערבות אבל אולי יקח יותר זמן
אבל מצד הרפואה, יש פה מה לבדוק ולברר
נכנסתי להריון מהמחזור השני אחרי ההפלה.
התפללתי וניסיתי כמה שיותר להרפות ולא להיות בלחץ (לא באמת הצלחתי לשחרר את הלחץ....)
לא יודעת אם העיסוי זה מה שעזר כי ישר אחרי הלידה נקלטתי שוב להריון עם נרות. כך שאען בזה חוקיות בכלל. למדתי לנשום , להרים עיניים לשמיים ולהתפלל כי הכל מאיתו יתברך
בשורות טובות יקרה! 💝
גם היתה שארית
וגם אחרי זה ההורמונים כנראה השתבשו בלגן במחזור דימום של שבועיים כל פעם בלגן
ואז אחרי הריון כימי
ואז אחרי חצי שנה הריון כימי
ואחרי עוד חודש ב''ה ההריון הנוכחי שאמן בידיים מלאות..עדיין לא התנקה הפחד..
באותו חודש שבו הפסקתי מניעה חצי שנה אחרי ההפלה
(הייתי חייבת למנוע בגלל הריון מולרי)
היי,
מישהי התנסתה עם הכדור הזה? אני קוראת הרבה שנשים לקחו ל5 ימים והרופאה שלי נתנה לי ל3 ימים אז סתם תוהה אם עוד מישהי היה ככה...
גם לי הרופא נתן פעם אחת 3 ימים, ולפעמים 5 ימיםאני לקחתי פעמיים במשך חמישה ימים
וזה דחה לי ב5 ימים בערך
אני יודעת שיש נשים שזה עושה להן כתמים ב7 נקיים
כנראה שווה לנסות
אבל קחי בחשבון