פורום הריון ולידה (עמוד 860)

אם היא כבר בכיוון להספג או להפך או לא זזה

אני היתי נבדקת כל שבוע שבועיים

בהנחיית הרופאה

וככה ידעתי מה מצב ההמטומה

כשראיתי נגיד שהיא ממש הצטמקה לכמעט כלום אז חזרתי לתפקד כמעט רגיל

ולנפך כשלא

לכי להיבדק לראות מה המצב

אם יש עדיין המטומה אז כנראה שהדימום קשור ומצריך לחזור למנוחה

אני אנסה לקבוע תור..

זה לא ממש דם, רק הפרשה חומה ורק בבוקר.. 

את צריכה לדבר איתו ולהסביר לו שזה קשה לך.

אם לא תגידי לו, איך הוא יידע..?

שקשה לי עכשיו

ואז הוא לא מאלץ אותי

הוא מבין ועוזב את העניין

אבל אני נשארת עם הרגשה לא טובה גם מזה

לכן אני מרגישה בפלונטר

כי כל דבר יוצא מצב לא נחמד למישהו

זה הזדמנות ליצור עוד חיבור וקרבה קצת אחרים.

ואל תרגישי מצפון! ממש לא נכון לקיים יחסים בלי חשק, זה נזק למיניות ולזוגיות לטווח רחוק

מיניות זה משהו שעושים עם רצון ועם אהבה ולא כי צריך

יש מגע שכן מתאים לך כרגע?

או מגע שנעים לו ואת מסוגלת להעניק לו גם עכשיו?

בעיקר מגע לא אינטימי אבל כל מה שמתאים לשניכם בלי לקיים חבירה

תנסו אולי לחשוב ולהרחיב את הסגנונות

וגם- אולי יש דרך לעורר אותך? להכנס למיטה מוקדם, אולי אחרי מקלחת ארוכה או ארוחה רומנטית או ריחות מסוימים או סוגי מגע או מוזיקה או סרט/ספר ארוטי מסוג שמתאים לך.

חשק זה לא בהכרח משהו שיש או שאין

אפשר לעורר ולהעיר אותו

(בתקופות הורמונליות כל כך לא תמיד זה יצליח אבל בהחלט כדאי לנסות)

ומעבר למגע - תנסי לראות איך את מביעה אליו אהבה, שווה לשוחח ביניכם וללמוד מה השפות אחד של השני ואיך להביע כך שהשני גם ירגיש ויצליח לקבל

הרבה פעמים אצל גברים מיניות זו שפת האהבה שלהם

ולכן זה כל כך חסר להם, כשבעצם יותר מהחשק עצמו זה הרצון להרגיש נאהב. וכשהוא מתמלא בדרך אחרת אז החשק תופס מקום קצת אחר

ואולי בהמשך,  במיוחד אם לא תרגישי "מחויבת" לזה, כן תצליחי לרצות לקיים יחסים למרות שהעוררות הפיזית שלך  נמוכה

אבל רק כשאת מרגישה שאת רוצה בזה , אטחי בשביל לשמח אותו ולהעניק לו, למרות שזו החוויה שלך ולא כי את חייבת

אני צריכה לחשוב איך לדבר איתו על זה

מבלי שהוא ירגיש מרוחק ממני מצד אחד

ומצד שני לא מידי קרוב שאז זה מוביל ליחסים ואז אני לא ממש מרגישה מסוגלת ואז מסרבת והוא נפגע.. נעלב.. נעצב

מסכנה

פספסה את התור כנראה....

ממש חסר טקט

מה נסגר עם אנשים..?!?

יקרה, צר לי להגיד לך שאנשים פשוט חסרי טאקט והלוואי ולא תפגשי את זה שוב.

לצערי חווייתי את ככ הרבה מככ הרבה מקומות.

בעבר הייתי נפגעת ובוכה כי אצלי זה נושא סופר רגיש וכאוב היום אני חסינה לאמירות, שאלות ויציאות מטופשות.

למדתי- אנשים טיפשים וחסרי טאקט אי אפשר ללמד אחרת. זה שלהם לא שלך.

אז חלק זה באמת מרוע וצרות עין/ להכאיב, אז חלק זה באמת מתמימות וחוסר קושי שהם עברו שהם חושבחם שזה לגיטמי לשאול…

בכנות דפדפי את זה ואל תתני לזה בכלל להשפיע עלייך.היה נגמר זה מאחןריך. 💗

שאמרתי למישי בשעה טובה

ואז היא אמרה כזה שהיא בהתחלה  ועוד לא מספרים ואחכ היתה להם הפלה😥

אכלתי את עצמי ממש

ומאז לא שואלת

ממש הזוי שהיא לא מבינה לבד שלא שואלים שאלות כאלו... אולי אפשר ללמד עליה זכות שהיא לא יודעת מה זה להמתין להיריון? 🤷‍♀️ (אבל עדיין זה הזוי... זה הרי משהו שלא שואלים גם אישה שדווקא לא ממתינה להיריון... אוף )

חיבוק לך... מאחלת לך שתפגשי רק אנשים שיודעים לסתום את הפה... ושגם הגיסה הזו תלמד לעשות זאת...

זה ממש טבעי לבקש טרמפ כשיש כזאת הליכה ארוכה..

למה ישר לדחוף את האף לרחם..

ממש מעיק

מקווה שהצלחת להתאושש ולהינות

חיבוק על ההרגשה

אני איתך באותה סירה,

בעזרת השם בשורות טובות 💕

היא ממש לא בסדר

אוף 

לאחרונה קורה לי הרבה

מרגישה שבוחנים כל מילה/ משפט שאני אומרת

או כל אוכל שאני אוכלת

ומעירים ואומרים דברים כאלה

אוף

מתסכל

לא יודעת למה ככ ברור לאנשים שאני בהריון!!

זה שההפרש הראשון היה צפוף לא אומר כלום על עכשיו.....

ואני מתלבטת עכשיו,

מצד אחד אני רוצה להבהיר לה שהאמירה הזאת לא במקום וזה היה כואב ופוגע, אבל מצד שני אני לא רוצה שהיא תרגיש צורך ואחריות לפייס אותי כי אין לי כוח לזה. בכלל לא בא לי לדבר איתה, גם אם היא רוצה לבקש סליחה.

את עדיין כאובה, וחבל שתציפי לעצמך שוב את הכאב...

אולי בעתיד, במיוחד אם חלילה אמירות כאלה יחזרו על עצמן, תוכלי לפתוח איתה את הנושא הזה, ואולי עדיף בעקיפין (למשל, במפגש משפחתי כשכמה בנות משפחה יושבות ומפטפטות יחד והיא ביניהן, לזרוק משהו על זה שהיריונות זה משהו רגיש ופרטי, ושאת ממש משתדלת לא לרמוז לאף אחת שאלות על היריון, כי את יודעת שזה מביך ולא נעים ועלול לפגוע).

שוב חיבוק

צריך לענות.

להגיד, לצערי לא, סתם השמנתי.

לא רק בשבילך, בשביל כל המחכות, שכל העולם מסתכל להן על הבטן. כאילו זה לא מספיק קשה, כאילו לא מספיק שההורמונים משמינים בטירוף, והן גם צריכות להתמודד עם שאלות מטומטמות.

בשביל כל אלו שבכלל לא רוצות, וכל הצדקנים "מתפללים עליהן"

אני עונה. שיהיו מובכות קצת, מה קרה

אני קבלתי לא מזמן "ואי איך שקט אצלכם"

זה חץ ללב ומי שלא מתמודד לא יבין, אבל זה חלק מהמסע..

מאחלת לך רק טוב בקרוב ממש

מבינה אותך

חיבוק❤️

באיזה עולם לגיטימי לשאול שאלה כזו??

היא ממש הזויה וחסרת טאקט 

איזה כאב לב ששואלים אותך בכזה זמן

(בלי קשר שזה ממש מעצבן שעל כל דברים חושבים על הריון,

יאללה, הליכה של רבע שעה כשיש אנשים שיכולים לקחת טרמפ - ברור שהייתי רוצה טרמפ, בא לי להגיע למפגש יפה ורעננה ולא אחרי הליכה ומזיעה..

לא כל דבר צריך לקשר לרחם שלנו ומייד להסתכל עליה)

מאיך שאת תיארת את השיחה אפשר לדעתי לראות את הדברים אחרת:

תיארת אותה כגיסה נחמדה ורגישה. היא פנתה אלייך בשקט ושאלה אם אפשר לשמוח.

היא כנראה יודעת/ חושבת  שאתם מצפים ורוצים- גם אם היא לא מודעת לדרך החתחתים שלכם. והיא מאד מאד תשמח בשמחתכם כאשר בעזרת השם תיזכו בזה.

זה פגע לך בבטן הרכה (תרתי משמע). וזה כואב וגם- למדתי כמה עדיף לא לשאול כאלה שאלות גן ען הבטן כבר של חודש שביעי.

אבל אני לא חושבת שיש פה איזו חטטנות ומציצנות אלא יותר דווקא קירבה. היא מרגישה קרובה אלייך ולכן מרשה לעצמה לשאול שאלות יותר אינטימיות.

לגיטימי שתעירי לה ותאמרי לה שזה כבד עלייך /רגיש לך מידי.

אבל לי נראה שיש פה הרבה רצון להשתתפות בקטע טוב ומכבד ולא כפי שנשמע פה משאר התגובות.  

חשוב לי לומר שוב שזה שאתן קרובות לא אומר שמותר למעוך אותך ולכן, אם זה מעיק עלייך וודאי שכדאי שתשתפי אותה בזה. דווקא מתוך הקירבה והחיבה שיש בינכן.

לאור הנ"ל אני נוטה להאמין שהיא באמת תתנצל. ותבין שזה היה לא לעניין. 

חשוב לי להדגיש שמה שכתבתי לא חלילה היה מתוך שיפוטיות. בחוויה האישית שלי- רוב השואלות, המתעניינות וחסרות האפקט היו נשים מתוקות ואכפתיות, דודות או חברות טובות. נשים קרובות.

אבל חשוב לענות בעיני

כי חשוב להעלות את המודעות לכך שיש למתמודדות בטן רכה בכלל.

חברה מתוך רצון טוב לשתף ולא לתת לי תחושה לא נעימה, פרקה לי איך אמצעי המניעה שלה לא עבד ואיך קרה שתוך כדי שאני מנסה להביא ילד היא כבר בהריון השלישי (אינשאללה כולם מוצלחים הובילו ללידה בלי עין הרע, מפרגנת הכי בעולם. אבל בחייאת תפרטי את הסיפור המלא למישהי שגם נכנסת להריון מנשיקה, לא למישהי שקיבלה אתמול בטא שלילית שוב)

אנשים לא צריכים לשתף ולהשתתף, אנשים צריכים לא לתקוע חרבות בבטן.

מי שרוצה להשתתף- בשמחה, שתשאל אם אפשר להשתתף, אם היא רוצה לשתף, ומה שלומה.

ובבקשה לא בחודש מוקדם, הריונות של מטופלות פוריות גם בסיכון גבוה יותר ליפול..

קיצור אל.

בשנים האחרונות אני מתרגשת בשביל בנות רק כשהן אומרות לי משהו על ההריון, למרות שאני אלופה בלזהות כבר בחודשים הראשונים,

ברוך ה' נשארתי בחיים.

הנשים האלה הן חביבות וטובות ובאמת רוצות ומוכנות להיות שותפות בשמחה וכנראה שגם בכאב.

אבל- הן עלולות לפגוע בלי שום כוונה.

זה מאד מאד שונה מהקולות המאד שיפוטיים ומאד כועסים שעלו כאן לפני. אני די בטוחה שאם בעלת הסיפור תפנה לגיסה ותאמר לה שזה היה מאד רגיש לה ולא שייך היא תתנצל מעומק לב.  

ולגבי מה שכתבת על החברה שסיפרה לך על פספוס במניעה. אני לא כל כך יודעת למה את מצפה. את רוצה שחברות לא תוכלנה לדבר איתך כי כל נושא רגיש? כי אולי את עוברת את זה ככה או אחרת?

אתן חברות, לכל אחת יש את האתגרים ולכל אחת יש את הנקודות שהולכות לה יותר בקלות.  אז לא נדבר על כלום כי אולי זה רגיש אצלך ? לא יודעת, נשמע לי לא נכון כל כך.

אלא אם כן היא ידעה שאת בטיפולים ושזו התמודדות שלך.

ואני שמחה שמספרים לי על הריונות, מאוד.

אין מי שמעריכה את זה כמוני..

אבל בחייאת אל תפרטי לי ששכחת כולה 2 פעמים לקחת אמצעי מניעה והיית בהלם שזה קרה ובלה בלה בלה חפירה של שעה. יש לך מספיק חברות, אל תוציאי לי את העיניים.

כשחברה אחרת שיודעת על הטיפולים התייעצה איתי על אמצעי מניעה, עניתי לה שאין לה מה לשאול אותי, אני לא מבינה באמצעי מניעה כי אני האמצעי מניעה הכי טוב. היא הבינה..

קצת לחשוב על הבן אדם שמולך. אם לחברות שלי היה רק אותי, וואלה שיפרטו מה שבא להן. אבל לכל אחת בלי עין הרע יש עוד חברות,  תבחרי בחכמה את רמת הפירוט..

לחברות הרווקות שלי אני לא חופרת על הנופש שאני ובעלי נצא אליו, לחברה החילוניה אני לא אפרוק על חיי האברכות..

קיצור טאקט.

עכשיו תני לכאב לחלוף

חבל שיכאב לך בגלל בעיה שלה

יש נשים שבטוחות שאם הן נכנסות להריון בקלות  אז לכולם זה ככה, מן הסתכלות מאד מצומצמת על החיים, כאילו הריון, זה איזה משהו שקורה מאיליו

אני הייתי עונה לה איזה משפט,שישאיר אותה בחוסר נעימות מסויים

וחיבוק על התחושה הלא נעימה הזאת

כתבתי לה הודעה, אמרתי שהנושא רגיש ושכשיהיה מה לספר אנחנו נספר, וביקשתי לא לשאול עוד.

היא ענתה שמיד אחרי השיחה היא "תפסה את עצמה" והיתה עם מועקה, והתלבטה גם אם להתקשר. היא ביקשה סליחה וקיבלה את הבקשה שלי.

זה באמת הוריד לי את הקושי מהלב.

תודה לכולן על התמיכה כאן.

וגם היא

חיבוק אהובה😘

כל הכבוד לך

כל הכבוד שכתבת לה

נשמע שענתה ברגישות ונעימות

מדהימה שפתחת את זה ופתרת את זה

לא מובן מאליו

ובטוח מקל על ההרגשה

בשורות טובות

אם ככה, רופא ילדים התיר לנו להשתמש בחתיכת נר

זה סבל קשה מאד

ברור שלא, כואב לי הלב יחד עם הבת שלי בכל פעם מחדש כי שהיא מנסה לעשות

לכן אני מתייעצת ובמקביל מתייעצת עם רופאים, אבל נסיון אישי זה משהו שאני יכולה לקבל פה...

ועד אז היו לה עצירויות קשות

אין הרבה ברירות אם צמחי לא הולך ואצלינו לא הלך וניסינו גם סוג נוסף שאם אזכר בשמו אכתוב וגם לא הלך

הסתכם בחלב נוכרי וזה מה יש 

וניזכרתי

ניסינו ניאוקייט אבל גם לא עבד עליה

היום היא כמעט בת שנה וחצי ושותה נוטריליון 

למה לא להחליף ולראות אם עוזר?

הוא אומר שזה לא גורם לעצירויות

לכן שאלתי אם מישהי השתמשה וחוותה גם עצירות עם התינוק שלה

למה לא מחליפה?

גם בגלל הכשרות

וגם כי ניסינו פעם וזה דוחה ברמות שגרם לה להקיא (גם הרופא אמר שזה עם טעם נוראי) 

יש כל מיני תחליפים לא רק מטרנה, לא?

מכירה סוגי תמ"ל אבל בטוח יש עוד סוג של צמחי.

אויש, זהנשמע נורא

פיסורה זה כאבים איומים

איזו משחה אתם שמים לה?

ואולי להתייעץ עם רופא אם מותר להוסיף סיבים תזונתיים למטרנה, כמו נורמלקס/פגלקס וכד'?  כי היא עדיין קטנטנה

על בסיס סויה

אולי אנסה את של סימילאק ונראה שיפור 🤷

השאר זה חלב מפורק

מניסיון.

בינתיים לפי מה שידוע לי מותר חתיכה קטנה של נר גליצרין

אולי גם לסויה?

או אשאל אחרת-

זו אלרגיה שמצריכה מזרק אפיפן? אם כן, רוב הסיכוי שאין אלרגיה גם לסויה.

אם זו אלרגיה לחלב אבל לא מסוכנת, סיכוי גבוה שיחד איתה יש גם אלרגיה לסויה ואז הברירה היא באמת הפפטי גוניור.

בכל מקרה לא הייתי ממשיכה לתת את התמ"ל הזה אם היא כ"כ סובלת ממנו. הייתי עוברת לכל תמ"ל צמחוני אחר שיש לו כשרות כלשהי.

ואם אתם עוברים לפפטי גוניור, אז שתדעי ש: 1. עם מרשם רופא זה חצי מחיר (ועדיין זה יוצא מחיר מטורף). 2. הטעם לא משהו כנראה ותינוקות לא בהכרח אוהבים את זה. אולי אם תתמידי היא כן תסכים. (שלי לא הסכים, אבל גם המשכתי להניק אז היתה לו סיבה טובה להתנגד. אבל יודעת על עוד שניסו אותו והתינוקות לא אהבו)

וכן הבעיה מעבר לכשרות זה הטעם הנוראי

או לפחות שזו האבחנה...

יכול להיות שהיא אלרגית לסויה וזה התגובה של הגוף.

בעיני התגובה של הרופא ממש לא לעניין ואם הוא לא מוכן לעזור לך למצוא תמ"ל אחר או פתרון בריא לעצירות אז תעברי רופא

כדאי לנסות להתעקש על בדיקת אלרגולוג, יש להם הרבה יותר ידע מרופאי משפחה (פחות שולחים לפני גיל שנה אבל תנסי)

בכלל במקרה של אלרגיה לחלב,  ותזןנה בלעדית של תמ"ל ההמלצה הרווחת היא לא סויה אלא חלב מפורק. אני מבינה שעניין הכשרות מפריע לך אבל אם זה האוכל של התינוק אז מבחינה הלכתית השיקול העיקרי הוא מה שיזין אותו בבריאות ובטוב וממש לא שיקולים כמו א.חלב נוכרי

יש נאוקייט שהוא בכלל בלי חלב ובלי סויה והוא כשר מהדרין, הוא מהונדס במעבדה

הבעיה שכדי לקבל אותו בהנחה (ועדיין לא בזול) חייבים אישור קופת חולים זה מיועד רק למי שרגיש לכל האחרים

אם אלרגולוג יאבחן רגישות לסויה אולי יוכל לעזור לכם לקבל את זה

בהצלחה!

וזה מה שאמר לי

בגיל כזה אין אישור לתת מזרק אלא טיפות פניסטיל

אני עכשיו מנסה למצוא רופא פרטי עם החזר מהתקופה כמה שיותר מהר כדי לבחון מה המצב של האלרגיה

מחלב אם לנוטרמיגן, אותו רעיון

מהלנו בתחילה 90 חלב אם 10 נוטרמיגן. כל כמה ימים הגדלנו יחס וככה התינוקת לא התנגדה לטעם בכלל.

לא זוכרת כמה היא שקלה אז, אבל ענקית היא בטוח לא היתה.

לא יודעת אם זה דווקא הצמחי. היו לי שני ילדים שסבלו מעצירות (ברמות שונות) כשעברו למטרנה (חלבית) באופן בלעדי...

זה סיוט

אצל זו שסבלה יותר היינו מכניסים נורמלקס לבקבוק כדי לרכך את היציאות. במקביל כדאי לתת מוצקים שתומכים ביציאות רכות. (שני הילדים האלה בקושי אכלו אוכל בריא, ולכן התפתחה להם עצירות) 

הייתי נותנת את הסוג השני בלי להסס בכלל

יודעת שזה קשה תפיסתית אבל תמל בגיל הזה הוא כמו תרופה. ונשמע ממש סיוט מה שהיא ואת עוברות.  אצלי לא אוכלים חלב או אבקת חלב נוכרי וכן הייתי נותנת במקרה קצה כזה.

אז תודה לכולכן על העצות והשיתופים מהניסיון האישי

התחלנו נאוקייט וחסדי ה' היא הסכימה לאכול בלי לעשות בעיות עם הטעם

מקווה שהעניין עם היציאות ישתפר בקרוב 💜💜

אני עשיתי אצלו פרטי במדיקה בתל אביב.

נתנו תור תוך כמה ימים ממתי שהתקשרתי 

ביום שלישי בשבוע, על הבוקר, המזכירות מוודאות מי מגיעה בסוף

כמעט תמיד יש ביטולים

ואז אפשר לקוות להצליח להשתחל 

לא היה מענה משום מה

אולי בגלל חול המועד? 

באיזה שעה ניסית? אולי עובדים שעות יותר מצומצמות

אבל כמו ש@פרח חדש כתבה, הוא מקבל גם במעייני הישועה ואולי תנסי שוב אחרי חול המועד?

ואם אני זוכרת נכון, כשבדקתי ראיתי שיש לו מרפאה שלו גם בגבעתיים,

אז אולי תנסי להתקשר לשם גם כן.. 

כל זמן נוסף של המתנה יכול להיות ממש מאתגר ולא פשוט.

מתפללת איתך שגם אם לא יסתייע החודש צילום רחם, שכבר לא תצטרכי אותו בכלל

חיבוק

לפני שנתיים אומנם, קיבלתי תור לשבוע שבועיים מהרגע שהתקשרתי.

תנסי להגיע אליהם ישירות, ולנדנד... פשוט יש ביטולים ומתפנים תורים. 

נראה לי דברי ישירות איתם.

מצטרפת לאלו שאמרו שנתנו לי לשבוע, אולי שבועיים, אחרי.

כשדיברתי איתם אמרו לי שיש במכבי רק בשני מקומות - בחיפה, ונראה לי בתל אביב

אני גרה יחסית קרוב לחיפה

אמרו לי להתקשר כשאני מקבלת מחזור וקבעו לי מיד אחרי המחזור

ממש מוזר לי ההתנהלות שאת מתארת

בכל מקרה,

אני לא חיכיתי בחיפה בכלל

קבלתי מחזור וקבעו לי מייד אחריו

מבינה שרחוק לך מאד אבל אולי שווה נסיעה חד פעמית

ובכלל מוזר שקובעים כמה חודשים קדימה

כי הבדיקה צריכה להיות בתזמון מסוים ואיך את אמורה לדעת

ההתנהלות כ"כ הזויה

איך אני אמורה לדעת מתי אקבל עוד שלושה חודשים? המחזור שלי יחסית סדיר אבל לפעמים לא. אין לדעת.. 

נשמע שדיברת עם נציג שלא הבין את הענין

או שתתקשרי ישירות למרפאות שיש בהן

אני עשיתי במכבי חיפה סניף הדר

אלא עם הסניפים.

תתקשרי למכבי השלום ישירות

הבנתי שרחוק לך

אבל זו בדיקה חד פעמית

אולי שווה פעם אחת ליסוע בשביל תור זמין

בכל מקרה, תנסי בתל אביב כמו שכתבו לך

זכור לי שאמרו לי במוקד שיש במכבי רק בחיפה ותל אביב

כדי שהמוניטור יצא טוב.

וכדאי להביא גם את המסמכים של ההיריון הזה..

להביא תיק לידה.

מסמכים.

משהו לתעסוקה ( כי יכול לקחת הרבה זמן)ו

ואוכל, כדאי גם משהו מתוק כדי שהתינוק יזוז.

אולי הוא היה באוטו, אבל גם זה לא בטוח..

את המסמכים ממעקב הריון, אוכל, תעסוקה.. מים.. אוזניות הבאתי כדי שאוכל לשמוע משהו בהמתנה עד המוניטור

הלכתי נבדקתי הכל בסדר. עשיתי סטריפינג. והנה היום אני עם צירים.

מקווה שילך בקלות ובבריאותת.

תודה לכולכן

זה בדיטק היה הסיפור בלידה השניה שלי.

בטתי למעקב הריון עודף רק עם פלא' וארנק. זה היה יום חמישי, והייתי בטוחה שאשתחרר ואבוא יים ראשון ואז יעשו לי זירוז.

הגעתי יום חמישי אמרו לי "גברת את לא זזה מפה. מככן את ממשיכה לחדר לידה"

זה ממש תפס אותי לא מוכנה.

לא היה עליי כלום, והדבר הראשון שקניתי היה מברשת שיניים ומשחה

בעלי הביא לי את. תיק עם הבגדים שהיה בבית, אבל זה כבר היה אחרי הלידה

בקיצור, תמיד שווה שיהיה איתך התיק בבגאז'. 

בשעה טובה ומוצלחת!

התאוששות קלה מהלידה והרבה נחת!!

כואב מאוד. ממש. לבי איתך ❤️

יש לך ליווי רגשי? אני חושבת שכדאי

וזה נשמע מאוד קשה

אבל ככה מכמה משפטים שכתבת שאני מדמיינת לי מאחריהם תמונה, נראה שיש מעבר לזה

כלומר, אתם לא באותה חזית יחד

לא רק ברצונות

אלא גם בהשלמה עם הסיטואציה או בהתמודדות איתה

ובכלל

ואני חושבת שאת כן צריכה לעצור רגע ולשאול את עצמך - למה את איתו למרות..?

לחזור למקום שבוחר להישאר

או מנגד להחליט החלטות קשות שכמובן איו מאחוריהן וודאות

אני בטוחה שאם הזוגיות שלכם הייתה חזקה והייתם מאוחדים אחד עם השני ולא כל אחד בחזית אחרת, ההתמודדות הייתה אחרת.

אבל עכשיו את נושאת את עול הקשיים בזוגיות בנוסף לקושי הנפשי שלו.

וחשוב לדעתי לשמור על יציבות הנפש שלנו בזמן שחיים עם אדם שמעורער נפשית. ולכן לדעתי החשיבות שבטיפול. את צריכה עוגן ויציבות לעצמך.

כתבתי שזו תמונה שעלתה לי בראש מהכתוב שנמאס לך מההתנהגות שלו ושזה מתמשך.

חיבוק ענק ולא שקוף בכלל

הכי מגיע לך בעולם

וכן גם כל הכבוד על לקחת אחריות ולהחליט את מה שנכון בשכל ולא יושב בכיף בלב.

הבעיה של בעלך מטופלת?

ולסיים עם זה' היא חלק מהעיכובים

אולי יותר נכון להתסתכל על זה כ'מחלה כרונית'

ולקבל את הכלים הנכונים לדעת איך לחיות לצד זה

והכלים האלו הכחיים הן לו והן לך.

זה יכול להיות כלים שונים ממטפלים שונים.

זה אמנם אותו מקור לבעיה

אבל תסתכלי על זה כשני קוים משלימים

מצד אחד בא לי להגיב לך ככה מה שמרגיש לי כי באמת מגיע לך!

מצד שני גרמת לי להבין שאולי לא הייתי צריכה להגיב גם את ההודעה הקודמת

כי כל כך קל לכתוב מאחורי המקלדת אבל זה גם קצת חסר אחריות.

הלוואי והייתי יכולה לכתוב לך רשימה כזו

שתוציא אותך מאפילה לאורה

כי באמת באמת מגיע לך

אבל אין לי נוסחת קסם

לא נראה לי גם שקיימת אחת כזו לטובי המטפלים

האינסטינקט שלי אומר לי שבחיפוש נכון התשובות נמצאות אצלך

סליחה אם גרמתי לך צער

את באמת גיברה

אם קשה לך לקרוא פה, אולי כדאי לקחת קצת הפסקה... הנושא כאן של הפורום זה הריון ולידה אז אין כל כך מה לעשות חוץ מלקחת הפסקה...

חיבוק גדול

את כל כך צודקת וזה כל כך כואב, קושי נפשי שלא רואים לאן הדברים מתקדמים זה כל כך כל כך קשה.

זו לא סתם הזדהות, גם אני ועוד רבות וטובות באותו המצב. זה באמת התמודדות ממש ממש קשה, 

וההשלכות על הזוגיות.. כתבת שיש לכם אהבה וקשר טוב, וזה כל כך לא ברור מאליו, אתם מדהימים ואת מדהימה.

כל כך מיוחד שאתם מצליחים לשמור על מכנים משותפים ועל קשר שהוא הדדי גם במצב כזה. 

אני לפעמים מרגישה שאני נשואה למחלה ולא רק לאדם, כי לא פעם היא שולטת בהיבטים כל כך רבים בחיים שלנו, ללמוד לנהל אותה וללמוד להתנהל בתוכה זה כמו לרוץ מרתון.

גם אני הרגשתי המון זמן "מנועה", חברות ניסו לשכנע אותי שאני אחראית ושאראה איך אני בוחרת ואיזה טובה אני שאני (ואנחנו) בוחרת להשקיע בקיים ולא לסכן אותו כרגע עם אתגר נוסף,

אפילו רב שפניתי אליו אמר לי שזה כמו לדחות ברית כדי שיהיו יותר אנשים, יש בזה מן ההכנה למצווה ולכן זה כביכול נכלל בתוכה. לא נוחמתי, כאב לי, ויצבוט לי מאוד גם כשיהיה היריון,

אני לגמרי רואה את היתרונות ברווחים גדולים, את ההכרח הבריאותי ואת ההכרח שלי לא להפסיק מניעה בלי הסכמה של בן הזוג, ועדיין זה כואב, ועדיין התחושה שיש לך התמודדות שקופה נוספת, היא ממש מובנת ולגיטימית. מה שכן עוזר לי זה בכל זאת לבקש בעדינות לגיטימציה לכאב שלי, בטיפול שלי, מבנות משפחה קרובות או חברה קרובה, אם בן הזוג בסיטואציה שמסוגל להכיל בלי לקחת לעצמו את ההאשמה, להגיד, כואב לי ש... אני בוחרת ש.. אבל למרות שבחרתי כך כדי לשמור על ... אני מרגישה ... לא להשאיר את זה שקוף. אפילו כשמישהי קרובה עידכנה אותי בהיריון שלה בעדינות אמרתי לה תודה על הרגישות, זה באמת נושא כאוב, כי בא לי שזה לא יהיה שקוף, שלא יחשבו שאני קולית עם המצב. זה לא התמסכנות, זה לא הדבר היחיד שהוא אני, אבל זה נקודה כואבת ואמיתית. לא שינה המון, אבל כן מאפשר לצד השני לתת אמפתיה ולי להרגיש קצת פחות שקופה. מסייגת שלא כל שיתוף היה חכם, היו כאלה (גם קרובים) שראו לצורך חוץ מלנחם לנסות לשכנע שאני יכולה בכל זאת , או שאציב דד ליין או כל מיני עצות אחיתופל מטופשות, כאילו הם יחיו בבית שלי ולא אני אחכ.. בעייתי הקטע הזה עם שיתוף...

בכל אופן בעיניי את לא שקופה וההתמודדות אמיתית ואני שולחת לך חיבוק גדול וכתר כי את מלכה, והסבלנות וההכלה שלך מדהימות, והעבודה שלך ממש קשה ואת בוחרת וחיה ופועלת וזה ממש מוערך!

ודעי שאת בחברה טובה של נשים רבות מיוחדות (ויש קבוצות תמיכה של נשים כאלה בכל מיני מקומות, ומרכזי ייעוץ שיכולים לעזור לבני המשפחה...)

ומאחלת מכל הלב חג שמח עד כמה שניתן, מה שכן אפשר, לך ולכולנו.. 

(נ"ב קטן, אולי זה קצת ילדותי מצידי, עוד משהו שעוזר לי זה לנצל בהפגנתיות מסוימת בתוכי את היתרונות היחסיים שלי, למשל לצאת מדי פעם עם חברות רווקות, לעשות משהו ספונטני עם בעלי ו/או הילדים, משהו שלא הייתי עושה עם תינוק, ללבוש משהו שלא לבשתי כשהנקתי.. להוכיח לעצמי שיש לי משהו כיף בתקופה הזאת, גם קצת חופש ולא רק חוסר.. מטומטם, אני יודעת, אבל עושה לי קצת טוב..)  

שלך והן ממש מעוררות השראה כל פעם מחדש ❤️

חיבוק לך ולפותחת היקרה על ההתמודדות המורכבת מאד-מאד. שתזכו לכל הישועות ממש, ושכל המר יהפוך למתוק מאד, כמה שיותר בקרוב בע״ה. שולחת כוחות ותמיכה, אתן באמת גיבורות אמיתיות!!!

קראתי פעמיים והתחברתי לכל מילה שכתבת.. וזה לא מטומטם מה שכתבת בסוף זה דבר גדול!

את יכולה להרחיב על הקבוצות תמיכה ומה שאמרת שיש?

תבורכי את עוזרת לי מאוד

לדעתי זו דרך התמודדות אמיתית ונכונה מאוד גם לעוד קשיים בחיים. זה הכי עמוק ונכון בעולם לעזור לעצמך לשמוח אפילו מדברים חיצוניים בתוך סיטואציה שנקלעת אליה.

אני מנסה לפעמים להפעיל את זה במצבים אחרים בחיים וזה מרים אותי ממש.

זה באמת קשה.

ה' ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל.

ובעז"ה יהיה לכם עוד ילד.

אני חושבת שכדאי לדבר עם המטפל שלו על הרצון הבוער בך לעוד ילד. גם מאחורי בעיה נפשית יש לב וכשיהיה מודע לקושי העצום שלך יכול להיות שיסכים בשביל שלום בית.

ואת לא עם בעיה נפשית

את גיבורת על.

🧡❤

אני באמת מרגישה גיבורת על. תודה שכתבת.

אין אפשרות לעוד ילד הוא לא מסוגל הוא יודע הכל ואת הרצון וגם המטפל אבל אין לו יכולת אמיתית

הוא לא יכול להסכים כי זה לא ביכולת שלו וזה לא יעשה שלום בית אלא יגמור אותו ח"ו..

ואני גם עם בעיה נפשית לא יודעת מה הוביל למה אבל גם אני מתמודדת עם משהו אחר ונכון אני גם גיבורה תודה 

גם אני אחת כזאת שקשה לי לשחרר ומעדיפה לעשות הכל לבד ולסיים מאשר המריחה של מישהו אחר

בהצלחה יקרה!

בעז"ה זה יהיה שווה את זה!

לומדת הרבה להרפות ולשחרר

וככל שלומדת, מגלה

כמה ניתן עוד ללמוד לסמוך ולהישען,

במקום לרוץ ולעשות

וכמה טוב זה עושה לשנינו.

גם בדרך הקשה.

לידה היא מהפך עצום:

מהפך של הגוף, שבבת אחת הוריד את הבטן שתפחה לאיטה, ועוד בצורה כואבת כזו,

מהפך של הנפש, שנמצאת בטלטלת הורמונים רצינית,

מהפך של המשפחה - בבת אחת יש פה עוד יצור,

מהפך של שני אנשים רגילים - לשני הורים.

וזה הכי נורמלי בעולם שלוקח זמן להתרגל למהפך הזה, ולמצוא את כל האיזונים החדשים במצב החדש.

אז בינתיים - תכילי את עצמך על שלל רגשותייך, תני לעצמך מקום ורשות להיות בהם.

בהמשך תוכלי לנסות לדבר עם בעלך על השינוי, להציג בפניו את תחושותייך (והוא יציג את תחושותיו), ותגיעו בסוף להבנה הדדית איך יהיה נעים לשניכם ולשלושתכם לחיות ולנהוג.

הרבה מזל טוב והרבה נחת ואושר שלם ♥️

נשמע שעוד לא עבר שבוע מהלידה, החיים שלך התהפכו, בקטע טוב, אבל זה מהפך מטורף שלא יכלת להתכונן אליו גם אם היית הולכת לעשר קורסים.

יש לך בתוך הגוף הורמונים משתוללים שגורמים למצבי רוח, אולי גם קצת לחץ מהמשפחה על כל מיני נושאים (ואם זה תינוק אתם גם מארגנים ברית?). טירוף אמיתי.

קחי נשימה עמוקה.

תחשבי אם יש מישהי בחיים שלך שאת יכולה לדבר איתה ולבכות. את לא כפוית טובה. ממש לא. ילד הוא מתנה, אבל זה מאד מאתגר ודורש ואיכשהו את אמורה לטפל בו כשאת בעצמך צריכה טיפול ותמיכה. לא סתם יולדת נחשבת חולה. את צריכה עזרה.. אם יש לך מישהי שתבין זה מהמם - תכתבי לה או תתקשרי.

אם לא, תכתבי לנו כאן ותעדכני, אל תישארי עם זה לבד. אנחנו כאן בשבילך ❤

את בתוך טלטלה וזה מובן, ואגב גם בעלך עבר טלטלה והוא לא מתרחק ממך פשוט זו התגובה שלו לטלטלה הזו..

תבקשי ממנו כמה דקות לשבת ביחד, לדבר, תשתפו אחד את השניה איך אתם מרגישים. תהיו שם אחד בשביל השניה, זה יעזור לשניכם.

ומזל טוב!

אחרי שישנתי בלילה בין שעתיים ל3 שעות, תינוקי לא רגוע!!!!מזה, הוא רק צורח וצורח,מביאים לו לאכול,מחליפים לו טיטול,מחליפים בגדים,וכלום!!

עכשיו הוא עושה טובה ומוכן לישון רק עלינו,ברגע שמעבירים אותו לעגלה או לעריסה הוא שוב מתחיל לצרוח,מוצץ לא עוזר.אמרתי לבעלי שנעשה משמרות,שעה אני שעה הוא,אחרת זה לילה לבן לשנינו וחבל. לא חשבתי שזה כזה קשה, חיכיתי כבר ללכת הביתה מהבית חולים כדי שאוכל יותר לישון(למה ההיא שהייתה איתי בחדר לא הפסיקה לנחור כל הלילה בקטע מוגזם) ועכשיו זה המצב.איך ממצב שהוא היה כל כך ילד טוב ורגוע הוא ככה קרציה?אולי יש לו קלקול קיבה?איך בודקים את זה?

וואי סליחה שאני חופרת ושואלת,זה ילד ראשון ואף אחד לא מכין אותך ומלמד אותך.

אחרי הלידה. לא התזמון הכי מושלם להורים  העייפים, אבל ככה זה.

הוא יונק? מקבל תמ"ל?

תחשבי שהוא הרגע יצא מהרחם שהוא היה עטוף ומוגן בה 9 חודשים, ועכשיו הוא במקום מוזר עם אורות שהוא לא מכיר, רעשים מוזרים, ריחות, תחושות שונות ומשונות, רעב, קור, חום. הכי הגיוני בעולם שכל מה שהוא רוצה זה להיות קרוב אליך ולהרגיש את פעימות הלב שלך והריח שלך, שהוא מכיר מהרחם. לכן הוא נרגע כשמחזיקים אותו.

כמובן שזה לא אנושי להחזיק אותו 24/7 וגם את צריכה לישון, אז מצוין שאתם עושים משמרות, ואולי תנסי עיטוף? לפעמים זה מרגיע את התינוק וגורם לו להרגיש כאילו שמחזיקים אותו.

וחבל שלא מסבירים את זה בבית החולים!

חשבנו שמשהו ממש לא בסדר, התקשרנו למחלקת יולדות באמצע הלילה ואז הם אמרו לנו שככה זה...

אגב, ל"לוחשת לתינוקות" יש פרק על זה, איך להכניס תינוק חדש הבית וממש לערוך לו הכרות עם כל חדר בבית (:

חשוב להרגע קודם כל (התינוק מרגיש את הלחץ שלנו)

לחבק אותו, לדבר אליו

כאילו את מרגיעה ילד בן שלוש: 

"קשה לך? הכל חדש ולא מוכר?

יש הרבה אורות ורעשים?

אמא ואבא כאן.

אנחנו איתך.

אנחנו נעזור לך להרגע"

אפשר גם לשיר שירים שקטים.

אני בלילות כאלו לפעמים מכינה את עצמי שלא אשן.

הולכת לסלון

מכינה לי נשנוש ומשהו לשתות

ספר נחמד

ומתכוננת "לבלות" את השעות עד הבוקר.

לפעמים זה פחות מתסכל ככה

אצל הרבה תינוקות בחודש הראשון היום והלילה הפוכים. הוא רגיל מהבטן לישון כשאת בתנועה שזה ביום, ולהיות ער בלילה כשאת במנוחה. לוקח זמן עד שזה מתאזן.

חוץ מזה בימים הראשונים ההורמונים החיוביים של הלידה מחזיקים אותך... ואחרי כמה ימים הם יורדים ויש איזה נפילת מתח כזאת. חכי קצת ותני זמן לגוף ולנפש להתאפס...

זה מקסים שבעלך מחובר אליו, זה ממש ברכה. תתחלקו בצורה שתתאים לשניכם ולאט לאט הדברים יתאזנו. לדעתי האישית שעה שעה זה פחות נח כי ככה שניכם ערים כל הלילה, אולי כמה שעות וכמה שעות או משהו כזה עדיף?

ובקטע הפרקטי- תנסי ללמוד להניק בשכיבה.

אפשר לארגן מקום בטיחותי לזה (מזרון שטוח, בלי שמיכות, צמוד לקיר), עלי זה מאד הקל גופנית.

וכן, יש לא מעט תינוקות שבוכים הרבה בהתחלה, בעיקר בלילות, ולא ממש נרגעים מההנקה... או מכל דבר אחר... השבוע-שבועיים הראשונים לא קלים לאט לאט זה ישתפר ויהיה טוב יותר!

אני מציעה בחום להפגש איתה! וגם בבית למצוא מישהי שתגיע אלייך.

כל מה שאת מרגישה נורמלי לגמרי, זה נקרא בייבי בלוז וזה קורה לכולנו.

גם נורמלי שהתינוק בוכה כל הזמן וער כל הלילה.

בעלך מקסים ותהני מזה שהוא מחובר לילד כי הרבה אבות מפחדים בגיל הזה להרים את הקטנטנים (טוב זה מעצבן לשמוע את זה כשאת פגועה ממנו אבל אולי עוד כמה ימים תצליחי להנות מזה יותר).

בעלי לא רוצה מקום בלי סוכה יותר מדי זמן ואני לא רוצה לקחת את הילדון לבד לגן שעשועים אפילו גדול ושווה. עד שיש זמן משפחתי...

אבל אנחנו נתחרפן מלהיות כל היום בסוכה שלנו.

היום היינו בירושלים, היה המון אנשים אבל חשוב לעלות. לרגל בסוכות. קצת מאתגר עם ילדים אבל הם מאוד אוהבים את הרכבת הקלה וגשר המיתרים... למרות שאנחנו שם הרבה פעמים הם מתלהבים מזה..

יש גם אירועים בחברון, בשילה הקדומה... 

במקרים כאלה אני אומרת לעצמי שלפחות מזה נלמד לשנה הבאה איך לעשות את זה מותאם יותר.

ובאמת בינתיים הייתי מנסה להיות יותר זמן מחוץ לסוכה.
 

שאלת מה עושים עם הילדים בחול המועד.

אצלנו בעלי עובד. חוזר בסביבות 4.

אז עד 4 אני לבד עם הילדים, בבית/בגן שעשועים/אצל ההורים שלי.

וב4 וחצי-5 אנחנו הולכים לשמחת בית השואבה, מנוחה קלה ואז עוד אחת.

הילדים שלי אוהבים את זה וממש מחכים ללכת שוב.

זה מה שעשינו אתמול והיום, נראה לאן נצא מחר

בלי לקנות דפנות חדשות לסוכה?

ותודה על הפירוט לגבי חול המועד! הרבה מזה לא רלוונטי לאיפה שאנחנו גרים. ההורים גרים במרחק כמה שעות נסיעה, שמחת בית השואבה הייתה פה אחת בערב אחד, זה לא משהו שיש כל הזמן בכל בית כנסת ובטח לא ב4 בצהריים.

בקיצור, אני צריכה לחשוב עם עצמי מה האופציות שהסביבה שלנו מזמנת לנו ואולי פשוט נשאיר את אבא לנוח בסוכה לבד ואני אלך רק עם החמוד.

שזורקים ויכולים להתאים כדופן לפחות עד גובה הילד.

זה מה שבעלי היה עושה לדוגמא, אם לא היה רוצה לקנות חדש.

ועוברים לכלים פלסטיק/חד פעמי למשך החג.

ותולים את הקישוטים יותר גבוה מגובה הילד ואז לא יגיע אליהם בקלות.

אפשר גם לתלות עם חוטים ולא עם סיכות ואז אין את הסכנה שבסיכות.

ואולי שהוא ישחק מחוץ לסוכה בכניסה ואת תשבי עם בעלך בסוכה?

לא חייב שכל הזמן הוא יהיה בסוכה, אפשר חלק מהזמן בתוכה וחלק לידה מבחוץ

הילדים ממש רצו להיות שותפים בבנייה של הסוכה אבל כמו שאת מתארת אי אפשר ממש...

אצל ההורים שלי יש סוכת עץ אבל שם יש בעיה של נעצים שצריך להיזהר מהם...

באופן כללי כדאי להתמקד במה כן, טוב שהבאתם הרבה משחקים, אפשר לשבת לשחק איתו וגם אפשר לצאת לטיולים או לפארקים

ולא להשתמש בכוסות זכוכית?

זה כבר נותן יותר מרחב למשחקים שלו

ואנחנו האמת פשוט לא נמצאים הרבה בסוכה )היא בגודל 1 על 2) רק באוכל ובעלי בשינה

באיקאה או בסטוק

קישוטים לא צריך בגובה יד של ילד קטן אם זה מלחיץ אותך וגורם לו להתעסק ולהרוס אותם.

לגבי לבוד בהנחה וזו סוכה בסגנון נחלים תבררי אם אפשר להוסיף לבוד ממתכת. או יש רשת כזו מעץ. החוט באמת מדי פיתוי לילדים...

לגבי כלים אני לא אוהבת חדפ אבל יש לנו סט יפהפ מחומר לא שביר של סוכות. זה הרבה יותר קל מחרס או זכוכית ומקל עלי גם בלהוריד להעלות כל הזמן עם סוכה בחצר וכיור במטבח 2 קומות מעל... יש כלים כאלו בפוקס ועוד...

יש לנו סוכה בסגנון שאת מתארת אבל הלבוד ממתכת ודוקא יותר קל בסוכה מבבית- יש רק משחקים ואין שום ארונות עם דברים שאמא לא מרשה...

ויש בימבה בחוץ. יכול להתאים לכם? זה גם יקל עליך כי הגודל לא פיצי אבל גם לא ענק...

אז כל גובה זה בהישג יד...

מעניין מה שאת אומרת על הלבוד, נחפש לשנה הבאה, תודה!

מחוץ לסוכה יש שטח עפר ואבנים, לא מתאים לבימבה, הבאתי לו כדור לשם אבל הוא העדיף להיות בפנים איתנו.

להצליח להיות בסוכה יותר מכמה דקות

גם היום כשהם גדולים יותר כבר, הסוכה היא לא מקום בשבילם לשהות ארוכה כי הם רוצים להשתובב. ויש לנו לבוד מברזל והקישוטים תלויים גבוה

נראה לי שקודם כל ממש לא מתאים כוסות זכוכית במצב כזה.

אולי את יכולה לפרוס לו מחצלת או סדין גדול ברצפה בחוץ ולשבת איתו

ולדעתי, וזה מה שאני עשיתי, כמה שיותר בבית . 

לפי ההתנהגות כנראה באיזור גיל השנתיים, אז מרגיעה אותם שבשנה הבאה כבר יהיה טוב יותר כי הוא יבין ויתעניין בדברים אחרים.

היום יש סוכות מאד קלות להרכבה בלי סיכות וכלי עבודה, אבל גם אם אין הייתי מוותרת על סיכות ונעצים.

כמו שכתבו זה זמן טוב להתחדש בכלים מפלסטיק אם לא קניתם עד עכשיו, לא רק לסוכות. כמה שפחות זכוכית בבית עם ילדים זה מבורך.

קישוטים תולה רק עם חוטים ועדיף רק מהתקרה, הסוכה מספיק יפה גם ככה והכי חשוב שתהיי רגועה.

אם משעמם לו אז צריך תעסוקה, ממש כמו בבית, אפשר לצאת לגינה קצת או להזמין חבר

חשוב לשמור לו על סדר יום של שינה וארוחות גם בחגים, למרות שזה קשה. זה חשוב לפעוטות וילדים כדי להיות רגועים.

בנוגע לפסילת הסוכה ולזה שמעירים לו כל הזמן, לדעתי זה רק מעודד אותו להמשיך, כל עוד בעלך לא אוכל לא נורא אם יזוז קצת הלבוד, תני לו למצות את זה ואז תסדרי אותו חזרה. גם את הדפנות.

והכי חשוב, חג שמח! מצטער פטור מסוכה, כדאי לסדר את הבית כמה שאפשר שלא תרגישי שאין לך אופציות ואם מצער אותך שבעלך בסוכה אז דברי איתו ולדעתי זו סיבה מספיק טובה הלכתית כדי שיעלה הביתה בין הארוחות.

שאיבה חשמלית עם שעוו שבת מותרת אם האישה מצטערת וחולה מגודש

פוגמים את החלב.

ויש פסיקות לפיהן בגלל שהיונק אוכל בלעדית חלב אם - אז צריך להזין אותו איכשהו אם היא לא מצליחה להניק ומותר

לכן אמרתי לשאול רב... 

איסורי שבת כי אז זה דאורייתא, בהשוואה למשאבה חשמלית עם שעון שבת שאז זה גרמא ואסור דרבנן.

בכל מקרה צריך לשאול רב מה מותר ואיך, וכל מקרה לגופו.

כותבת מניסיון לילד פג 

כשהיונק תלוי בחלב והאשה חייבת

הרב שלנו פוסק שעדיף משאבת חלב חשמלית על שעון שבת מאשר ידנית או לסחוט

יש לך סיבה טובה להניח שגם הפעם תצטרכי לשאוב בשבת?

כי לדעתי חבל להגביל את עצמך אם לא בטוח שתצטרכי.

מצד שני- כשיש צורך ממשי, כמו למשל שאיבה בלעדית לתינוק שלא יונק, אז להרבה דעות קל להתיר להדליק את המשאבה בשינוי גם כשזה לא משאבה שנדלקת מעצמה עם השעון שבת למרות שהלכתית זה פחות מומלץ

אם זה ההבדל בין משאבה טובה ונוחה לכזו שפחות עושה את העבודה זה גם שיקול חשוב (כמובן תבררי מה הפסיקה אצלכם בנושא הזה)

סתם מביאה עוד כמה כיווני מחשבה...

כמובן שאם תמצאי משאבה שעובדת מכנית עם שעון שבת וגם שהיא תהיה מעולה מבחינתך ולא אילוץ זה הכי מושלם (תדווחי לנו ;)). אבל אם לא - תחשבי גם על השיקולים האלה...

אני באמת לקחתי מיד שרה והיתה לי סיוט

וניסיתי גם עוד מכנית אחת שלא עבדה לי טוב

ובסוף שאבתי בלעדית עם לנסינו גם בשבתות, לפי הפסיקה שלמדתי להדליק בשינוי

אז תבררי באמת עד כמה שווה להתאמץ על מכנית או שעדיף להשתמש במשאבה שהכי נוחה לך ולהקל להדליק בשינוי

כי לפעמים זה פער משמעותי ביכולת לשאוב יעיל

משאבה זה דבר ממש סוביקטיבי אני לא הצלחתי להוציא כמות עם משאבה "מקצועית" כמו שהצלחתי עם הלנסינו

בהצלחה!

אבל הכי פשוט שתמדדי, לא?

קחי את הכפית של ה 30 ותשפכי ל 60, ותראי אם נכנס בדיוק פעמיים.

או בעצם, יותר פשוט ליצור קשר עם שירות לקוחות של נוטרילון ולבקש כפית של 60.

*לא* הייתי ממשיכה להשתמש בכפית ה 60.ללא בדיקה שאכן היא מכילה *בדיוק* אותו נפח של שתי כפיות 30.

ויש הבדל בין חברות. זה כפית לפי כמות מ"ל מים, אבל לכל חברה יש כמות אחרת של אבקה שמתאימה למ"ל מים. אם זה התזונה הבלעדית לא הייתי משתמשת בכפית של חברה אחרת.

פעם קיבלתי סימילאק אז הסתכלתי כמה מכילה כל כפית סימילאק וכמה מכללה הכפית של המטרה, שאני משתמשת והיה הבדל בכמות אבקה בכפית..

ומסתבר שהבאתי ה כל הזמן הזה יותר מים ופחות תמ"ל!!!!!!!!!

עכשו שאת יודעת שיש הבדל, תשתמשי בכפית המתאימה וזהו.

היא גם כבר מתחילה מוצקים אז זה גם כבר לא כזה נורא

אני בנתיים בטחון, אפילו שממש באלי לשתף אותה בארוחות שלנו

אבל לא אתן לה משו שהוא לא וזלי מפחיד אותי למרות שאנינ ממש רוצה

בקיצור הכוונה לאוכל אמיתי ולא של תינוקות.

זה לא משנה באיזה מצב צבירה באמת הוא מגיע. 

אילו הקלות אפשר לקבל במקרה כזה

לא הזכיר את זה

אז כנראה שלא שייך

תתפלאי כמה פעמים התשובה היא 'זה אפשרי' אבל לא משהו שיציעו מיוזמתם

שבעה נקיים שנסתרים שוב ושוב

עבר כבר לא מעט זמן מהלידה

רוב הרבנים סוברים שיש מה להקל במצב כזה

ולפני הכל- מה את חושבת?

את אחראית לקיום המצוות שלך. את מכירה את עצמך את הגוף שלך ואת הזוגיות שלך

אם מרגיש לך שכבר לא מתאים להתאמץ לעשות הכל בהידור את יכולה להחליט בעצמך שאת רוצה להקל (כמובן בתוך תחום ההלכה המקובל, לא מעבר לעיקר הדין)

וללמוד או לשאול במה אפשר או עדיף

תחתונית לבנה שלא מקבלת טומאה למשל זה מאוד מקובל

זה אמנם לא בדיוק שבעה נקיים בהידור אבל יש הרבה שמתירים 

לשתות כמה שיותר לימון במהלך היום,

תסחטי לימון או שניים לתוך קנקן מים ותשתי ,

אם זה סבבה לך להוסיף כפית קינמון זה גם יכול לעזור.

(לא יותר מכפית מכיון שזה חומר משתן ולא בריא לכליות)

בדקת מול רב את השאלות?

ואולי להפחית בבדיקות? או שאת כבר עושה זאת

אולי זה עדין לך אחרי לידה

אולי לשים פד או טישו ולזרוק לפח בלי להסתכל.

הרב שלכם פוסק שפד מטמא? אם לא אז יהיה אפשרי גם להסתכל על פד או טישו

כתמים על תחתונים המון פעמים לא מטמאים

ויצא לי לשאול על כתמים מכובדים

חוץ מזה - אם את רואה הכתמה - תחליפי תחתונים

הבעיה בכתם על בגד לבן - זה שילוב של צבע וגודל

אין בעיה להחליף כשהכתם קטן, ואז יהיה לך כתם קטן על תחתון אחד וכתם קטן על התחתון הבא, זה לא מצטרף..

ההיאלורונית. הוא ברמה גבוהה ונעים מאוד

אני מזמינה מהאתר הפולני בכלום כסף

הסבוו לא עשה לי טוב לפנים. עד שעליתי על זה שסבון פוגע באיזון של סבום (שכבת שומן) בעור וזה גורם להתפרצויות אקנה, כי העור מנסה "לפצות" על היובש

בבוקר שוטפת פנים רק עם מים

ובערב בד"כ מאופרת ומורידה איפור עם שמן שקדים ואח"כ שוטפת עם מים חמימים או מעבירה מגבת לחה. תענוג.

לי לא היה אקנה מעולם

ושוטפת פנים עם סבון פנים כבר איזה 20 שנה

אני שוטפת פנים עם סבון ושמה קרם לחות בדרכ

אבל גם עם לא שמה בגלל שאני שותה הרבההמים כנראה זה לא ככ מורגש.

זה מה שהכי משפיע לי על הלחות של העור והנראות, המים

והוא מרגיש כאילו הוא פותח את הנקבוביות ופתאום העור נושם....