שיהיה לי מה לחדש לעולם.
גם בתחום של פוריות.
הלוואינפש חיה.
♥️חצי שני
חיבוק
חיבוק ענק❤️אנונימית988
הלוואי גם לי.
ברוב ממש 🤗שתבשרי לנו בשורות טובות😘דור רביעי
אמן יקרה, בשורות טובות 🙏❤נגמרו לי השמות
אמן ואמן בשורות טובות בקרוב❤סודיתאחרונה
שאלת ביוץאנונימית בהו"ל
לפי שיטת המודעות, הבנתי שכשיש הפרשות נמתחות כמו חלבון של ביצה זה אומר שהביוץ מתקרב. השאלה אם זה אומר שהביוץ יתרחש באותו יום? או בימים הקרובים או וואטאבר...
תודה🙏
מתחיל כיומיים שלושה לפני לכל אישה זה שונהבתי 123
חשוב להגיד שאם זה אחרי המקווה זה יהיה יותר קשה לזיהוי
למה קשה יותר לדעת?אנונימית בהו"לאחרונה
מישהו יכול להסביר לימקקה
למה בכלל הצעתי לבעלי להזמין אלינו את ההורים שלו ואחיות שלו?
הוא אפילו לא ביקש
ועכשיו הם יושבים פה עם פרצוף חמוץ
אי אפשר לטעות בזה
מקטרים ומתלוננים שהמקום שהבאנו אותם אליו לא מספיק מעניין
תמיד הם ככה
האוירה לא יכולה להיות פשוט נעימה
וזה אחרי שבוע של דיונים
למה עשיתי את זה לעצמי
חחח השאלה הקבועה שלי כל פעם אחרי שאני מזמינהאנונימיות
חיבוק גדול יקרה ❤נגמרו לי השמות
נשמע מבאס בהחלט
הלוואי שיסתדר לכם מהר והאווירה תהיה אפילו קצת יותר נעימה
ואם לא - פנקי את עצמך לאחר שהכל ירגע, מגיע לך! ❤
נאחסים :-/רקלתשוהנ
כי את חכמה ובאחהצ אחד סימנת וידור רביעיאחרונה
מתי עובר הבייבי בלוז הזה???anonimit48
באמת שאין לי כבר איפה להתלונן מרגישה שאף אחד לא מבין אותי … כי בלידה הראשונה שעוד היתה קיסרי לא הייתי ככה.
אני כל היום בערך בוכה לבעלי שצריך ללמוד למבחן אבל הוא לא עושה את זה כי אני מעסיקה אותו כל היום.
כאובה נורא - עשו לי חתך חיץ, והחמיר לי הסימפיו מהמהלך של הלידה אז האגן והגב התחתון ממש כאובים
ברגשות אשם מטורפים ממש… הגדול מתנהג מוזר לא נותן לנו לעטוף אותו נהיה עצבני (לא כל הזמן ב״ה), לקחתי אותו לקצת זמן איכות (שזה במצבי הקרבה גדןלה) אבל הייתי בעיקר עם רגשות אשם איזו מין אמא אני שעזבתי את הקטן… ועכשיו הוא בכלל פיתח מחלה עם קצת חום ושיעול.
בעלי כבר מקלח ומלביש יותר טוב ממני את התינוק- ואני ממש לא כזו אני אחת שעושה הכל ועושה לבד… אבל אני מרגישה כ”כ מסכנה באמת. ועצובה. ושקשה לי עם שניהם שאני לא מצליחה להכיל את זה ובטח שלא להסתדר הכל מתערבל לי
תגידו לי בבקשה שזה משתפר אני כותבת את זה וכולי בוכה ובעלי כבר לא יכול לראןת אותי ככה 🙏🏼😭
וואו יקרה ❤נגמרו לי השמות
קודם כל מזל טוב על הלידה יקרה ❤
ממש לפני רגע ילדת,
ולפני הכל חשוב להבין את מקומה של האישה במצב של אחרי לידה
האישה היא יולדת!
חז"ל אומרים שאישה נקראת יולדת ואיבריה מתפקקים אפילו 24 חודש אחרי הלידה,
ואת נמצאת בזמן קצר בהרבה מזה – אז קל וחומר שדרושה כאן הבנה והכלה למצב החדש שלך ושל הבית כולו.
במציאות של אחרי לידה אנו צריכים קודם כל לנשום.
להבין.
האישה נמצאת ממש אחרי לידה,
הגוף עבר טראומה רצינית
הוא כואב
הנפש גם עברה טלטלה
השינוי העצום מאישה - לאישה שהיא גם אמא – (ואח"כ לאישה שהיא גם אמא ל2 והלאה) - הוא באמת עצום וצריך זמן לעכל אותו ולראות איך מתנהלים במציאות החדשה!
לידה מטלטלת את כל הבית,
מפירה את כל האיזונים
לידה היא שינוי מאוד מבורך – אך יחד עם זאת גם מאוד מורכב ומאתגר.
לכן כה חשוב לעצור רגע ולהבין מה קורה כאן בעצם?
בתוך התהיות שעולות לך בתקופה המבורכת אך מאתגרת הזו, אני כ"כ מבינה אותך ויכולה להזדהות איתך בכל מיני רגעים בחיים שלי,
ונראה לי כל מי שאמא גם...
החלום שלנו לפני שנהיינו לאימהות, להורים
הציפייה והאידיאל שבנינו לעצמנו כשהבטחנו ואמרנו ודמיינו לעצמנו "איזו אמא אהיה"
שונים כ"כ לפעמים מהמציאות, לפעמים אפילו הפוכים.
והפער הענק הזה פשוט כואב! וקשה! ומתסכל!
ו-אוף איתו כבר!!!
אני בטוחה שרצית להיות אמא רגועה, ואף פעם לא לחוצה
אולי גם בתור ילדה כאשר הרגשת לפעמים את אמא שלך לחוצה אמרת לעצמך בלב: "אני לילדים שלי לא אעשה כך!"
אני בטוחה שרצית להיות אמא שתמיד תמיד פנויה לילדים שלה
גם פיזית, גם רגשית
תמיד מכילה
תמיד שם בשבילם.
ואז באה המציאות וכאילו "טופחת" על פנייך.
איזה מכילה איזה?
איזה רגועה איזה?!
איזה פנויה איזה?!
פחח יותר לכיוון ה-סופר לחוצה-לא פנויה-עצבנית-צועקת-כעסנית (אומרת את הנ"ל על עצמי )
ואי וזה קשוח.
חתיכת פער זה.
אז קודם כל צריך להבין את עצמנו.
שוב לשאול את עצמנו
איזו אמא רציתי להיות?
איזו אמא אני בפועל? (ו*לא* לשכוח גם את הדברים ה*טובים* שאנחנו כן עושות!!!)
ואיזו אמא אני שואפת להיות?
ואז בעצם לנסות להתאים קצת בין הציפייה למציאות -
להתאים את הציפיות.
לא להעלים אותן - אלא *להתאים* אותן למציאות.
להבין שכולנו בני אדם.
ומתוקף כך כולנו כאשר אנו רעבות/עייפות/לחוצות/חולות/דואגות/טרודות/אחר - לא הגרסא הכי משופרת של עצמנו,
אלא כן - עם פחות סבלנות, פחות הכלה.
ולזכור גם שאנחנו רק אחד.
לא 2 ולא אלף אלא רק אדם אחד.
אז אם אני מחליפה חיתול לקטן והגדול צורח - אני עדיין אמא טובה, הכי טובה.
כי אני לא יכולה להתחלק ל2! ניסיתי וזה לא הצליח...
ואם אני מקריאה סיפור לגדולה - אז אני לא יכולה להפריד בין הקטנים,
ואם אני בטלפון עם אמא - אני לא יכולה לשמוע את הסיפור של האמצעי
ואם אני מכינה ארוחת ערב- אז
וכו' וכו'
את רק אדם אחד!
שמנסה ככל יכולתו
ופשוט עושה את ההכי טוב שהוא יכול.
אבל מה לעשות שההכי טוב הזה הוא לא מושלם והוא גם לא יכול להיות מושלם?
זה מה שיש ועם זה ננצח!
אז אל תלקי את עצמך מדי
ופחות רגשי אשמה (השם השני לאימהות זה רגשי אשמה)
אלא להבין שאת בן אדם.
שלפעמים אין לו כוח ולפעמים הוא עצבני.
והוא רק אחד.
וזה בסדר!
הכל טוב! מותר לך להיות האישה האנושית שאת!
לקום וליפול ושוב לקום
ולחשוב ולהשתדל ואז להתרסק ואז שוב להבין מה היה פה ואיך לשפר.
ככה אנחנו... לא שלמות, אלא בהשתלמות.
- יש משפט חכם מאוד ששמעתי מאז היותי לאמא, שנכון פשוט לכל יום ויום מאז (13 וחצי שנים ב"ה)
"ברגע שאת/ה חושב/ת שהילד/ה שלך פיתח הרגל כלשהו/שיש שגרה והכל מסודר - זה זה הרגע שבו הכל עומד להשתנות!!!"
נראה לי שהשיעור אולי הכי חשוב שהילדים שלי העבירו ועדיין מעבירים אותי הוא - לא להיות תמיד בשליטה.
ולהרגיש בסדר עם זה שאני לא כל הזמן בשליטה.
ובאמת שבתור אדם שהיה "פריק קונטרול" וחייב שהכל הכל יהיה מושלם תמיד, ולכולם יהיה טוב, ושכל העולם בכלל יהיה פרחים ופרפרים - לאדם כמוני זה היה לימוד מאוד מאוד קשה.
עד עכשיו הוא קשה לי.
ואני עדיין לומדת אותו. יום יום.
ילדים = חוסר שליטה.
ככה קצר ככה פשוט.
ככה קצר ככה מבאס.
אבל זו האמת.
יש בהם כ"כ הרבה, מהרגע שהם נוצרים, מאז שהם בבטן, בזמן שהם מגיחים לעולם, בשנה הראשונה שלהם, ובכל חייהם.
והניסיון הנואש הזה שבך יקרה, להשתדל לעשות את הכי הכי טוב שאני יכולה,
לקרוא כמה שיותר, ללמוד כמה שיותר,
על גידול ילדים, על תינוקות, על שינה, על הנקה, על מה טוב, ומה רע,
ולנסות לעשות בפועל את הכל הכי טוב שאני יכולה ולא לטעות -
וכל פעם מחדש להתבאס מהצרחות של התינוק, מהבכי,
מהדם והפצעים בהנקה למרות אינספור יועצות הנקה מוסמכות, משחות, ספרים, כריות, עזרים ומה לא.
מהלילות הלבנים, מהעייפות התהומית,
מהתשישות העמוקה של הגוף שלא הכרת כמוה
מהכאבים של הגוף אחרי הלידה והתפרים שלא הכרת כמוהם
מההתסגלות להיות לאם בעולם הזה - שזה דבר כבד להבין אותו - אחריות של 24/7 על יצור חסר אונים, למשך כ-ל החיים!
אין פתק החלפה!
אין לחזור אחורה!
אין אמא אחרת שתהיה האמא שלהם - רק רק אני!
וההבנה הזו היא לא פחות ממפחידה ומלחיצה לפעמים!
אולי בסתר לבך, כמו שהיה בסתר ליבי, מקנן החשש הלא-מודע שאם התינוק שלך בוכה - זה אומר שאת אמא לא מספיק טובה.
שאת אמא לא מספיק קשובה.
שמשהו ש*את* עושה לא נכון, לא בסדר,
שבעצם זה באשמתך
שבעצם *בגללך* הוא עכשיו בוכה וצורח.
שלמה לעזאזל אם אני אמא שלו אני לא מצליחה להרגיע אותו ושהוא לא יבכה?!
מה, צריך דוקטוט בשביל זה?!
אז אני לא מספיק טובה בשבילו וזהו,
אולי אני כישלון כאמא?
ואז זה מעגל שמזין את עצמו מכל החששות האלה,
ויותר לחץ
ויותר צרחות
ויותר חוסר אונים
ויותר הרגשה של אין-מוצא
ויותר חוסר שינה
ויותר בלאגן תהומי
וחוזר חלילה.
אז המעט שאני יכולה לומר לך,
שזה כ"כ כ"כ נורמלי!
אני חושבת שלכל אמא (ואבא כמובן) באשר הם עוברים המחשבות האלו בראש, הרגעים של חוסר האונים אל מול התינוק הצווח, מול הפעוט העקשן, מול הילד המתבגר,
זה באמת נורא לראות את הבן החמוד והקטן שלך, צורח, מתפתל/בוכה/עקשן ושאזלה ידך מלהושיע כרגע!
אולי אין הרגשה נוראה מזו לפעמים.
וזה נכון,
תמיד שחשבנו שהתרגלנו והכל בא על מקומו בשלום - תמיד יבוא השינוי.
פשוט כך.
בבקשה תזכרי שאת אמא נהדרת,
אמא מסורה
טובה
אחראית
חכמה
מעניקה
אוהבת
מחבקת
מנסה ומשתדלת
ואם התינוק שלך צורח - זה פשוט כי תינוקות בוכים!!!
(כמו ששאלו אותי אינספור אנשים שהבת שלי בכתה:
אבל למה היא בוכה עכשיו?!
עניתי להם: כי היא תינוקת!
ותינוקות בוכים!
זהו!"
הוא יכול לבכות, והוא יכול לצרוח
וזה אפילו יקרה די הרבה,
למה?
כי הוא תינוק!
אז אם שללנו את כל ה-רעב, קקי-פיפי, גזים עייפות, אוזניים מחלה וכו' - והוא עדיין בוכה - אז מותר לו!
|זה מפתח לו את הריאות, זה חלק ממה שהוא כרגע, זה לאט לאט יעבור עם הגיל,
אבל צריך פשוט לקבל את זה שלפעמים הוא בוכה וזהו. ואין באמת מה לעשות
(חוץ מלחבק, לומר שאת תמיד כאן בשבילו כמובן שזה תמיד מעולה)
אז לזכור שלפעמים אכן אנחנו מוצאות עצמנו במצב של חוסר שליטה מול הילדים,
שמנסים מה שאפשר - והשאר בידי הקב"ה בלבד,
שאנחנו אימהות מספיק טובות ומסורות וזה לא אשמתנו בכלל אם הם בוכים ולא אומר עלינו דבר רע בקשר לאימהות שלנו
ושהלימוד של ההרפייה, השיחרור,
הלא-לדעת מה יקרה הלילה והיום ובכל זאת להמשיך לתפקד ולחיות בשמחה ובנחת - היא היא העבודה הפנימית והאישית שלנו בתור הורים.
פשוט לחיות, להשתדל שבטוב ובשמחה, ולזרום עם מה שלא יבוא.
וכמובן כמובן אל תשכחי גם שבתוך כל העומס והקושי האובייקטיבים האלה,
יש לך בוודאי עוד אלפי רגעים שאת אמא כמו שחלמת להיות!
אמא ששמחה רוב הזמן, צוחקת עם הילדים שלה, רוקדת, שרה, נהנית איתם, רוצה להעניק מעצמה בשבילם כל הזמן, נמצאת שם בשבילם, אוהבת אותם עד אין סוף ומעניקה בלי סוף.
תנשמי. עמוק עמוק.
תאמרי לעצמך עד כמה את מדהימה ותותחית,
ועד כמה כל שנייה שלך לטובת הילדים, וכל ילד בנפרד היא נפלאה ומטיבה עבורם, וכמה כל כך הרבה שניות וכל כך הרבה רגעים כאלה *כן יש* ו*את כן מספקת* להם.
אז בסדר, יש גם רגעים שלא. זה העולם.
יום ולילה.
טוב ורע.
קושי וצמיחה.
זו תנועת החיים. פעם אנחנו למעלה ופעם אנחנו למטה. בתנועה כל הזמן.
וזה הכי בסדר שיש, והכי אנושי שיש.
את בטח לא מבינה את עצמך לפעמים, וזה יכול ליצור פחד ותסכול.
כי מאישה שאת מכירה את עצמך שהיא רגועה, ונינוחה, וטובה - את פתאום פוגשת לראשונה (ואז שוב ושוב) מן מפלצת כזאת שצועקת וצווחת, ואת אומרת לעצמך "אמאל'ה! מי זאת?! זאת אני?! אני זו המפלצת הזו שעכשיו צרחה על ילד בן שנתיים?! איך?! אני לא רוצה להיות כזו! אני הרי טובה! אז מה קרה לי?!"
והאמת היא שאת לא השתנית!
מה שהשתנה - זו המציאות של החיים שלך!
את נשארת נהדרת וטובה ורגועה ונותנת וטובת לב,
זה פשוט לא פייר להשוות את עצמך של לפני הילדים ולפני כל הטרדות והאחריות הקריטית הזו לעצמך של עכשיו עם כל זה!
זה באמת לא פייר!
את עכשיו אותה אחת נהדרת + כך וכך לידות + כך וכך הריונות + כך וכך ילדים + מיליון שינויים בבת אחת + עומס מטורף + גוף עייף + חוסר שינה + עוד ועוד ועוד דברים - אז העצמך של עכשיו הטובה הזו - הצטרפו אליה גם חלקים שכועסים לפעמים וצועקים לפעמים - כי קשה להם!!!
אז הם מביעים את הקושי הזה, הם לא צוברים אותו בבטן - הם כנים, ואמיתיים, ורגישים - וזה טוב!
כי הם בסך הכל מבטאים את מה שהם מרגישים.
ושוב, כל אישה הכי מדהימה בעולם, יכולה למצוא את עצמה כועסת וצועקת בתנאים כאלה של ילדים קטנים וצפופים, וגם בתנאים אחרים.
זה לא אומר שאת רעה. את טובה!
וזה לא אומר שהשתנית, אל תדאגי.
זה רק אומר שאת נפגשת עם חלקים שבאים לידי ביטוי בקושי החדש שהצטרף לחיים, ולא היה שם קודם.
המציאות השתנתה.
ולאט לאט האיזונים יחזרו
וכל אחד ימצא את המקום הכי מטיב לו בכל המערכת המשפחתית, האישית, הזוגית, ההורית וכו'
שתהיה המון נחת יקרה
התאוששות קלה ומהירה וכל הטוב ❤
זוגיות זה דבר מורכב, מאתגר ונפלא. וכמה חשוב לדבר!!אנונימית בהו"ל
החלטתי לשתף פה, בעיקר כדי לעבד את המצב, לפרוק ואולי לעזור לאחרות.
נשואה באושר כבר יותר מעשור. זכינו לילדים בריאים ומאושרים. זוגיות בריאה והרבה אהבה.
לצערי הרב לפני כמה חודשיים חווינו הפלה לא פשוטה, שההשלכות שלה עדיין לא נגמרו. עדיין אני בבדיקות וטיפולים😖
כואב לי וקשה לי מאוד. גם ההתמודדות הפיזית, גם הנפשית וגם הריק שאני חווה, כ"כ רוצה עוד הריון וכרגע אין ולא יהיה עד שהכל יהיה מאחורינו.
ובנוסף, מרגישה לבד בהתמודדות. מנסה לשתף את בעלי, הוא כמובן מקשיב, אך מרגישה ניתוק. האובדן פוגש אותי בכל מיני סיטואציות בחיים (כמו למשל שפתאום הצום לא מורכב כי אני לא בהריון...) וכל פעם שאני אומרת "הייתי אמורה להיות בהריון..." התשובה שלו היא : " לא, לא היית אמורה להיות בהריון, עברת הפלה כי כך הקב"ה מתכנן את העולם, היית אמורה לעבור הפלה ולא להיות בהריון." תשובה כ"כ שכלית ומכאיבה. ובכללי, הוא לא מדבר על זה, לא משתף איך הוא מרגיש, כאילו זה לא התמודדות גם שלו.
ביום שישי הייתי בבדיקה, יחסית פשוטה (רק אולטרסאונד כדי לבדוק מה המצב) רציתי כ"כ שהוא יבוא איתי, אבל הוא אמר (ובצדק מבחינה טכנית) שזה יהיה מטורף ששנינו ניסע מהבית ביום שישי עם כל ההכנות לשבת. קיבלתי, במיוחד שזו לא הייתה פרוצדורה מורכבת. אבל היה לי קצת כבד. כשחזרתי הביתה, נכנסתי לתוך ה"כאוס" של יום שישי, הוא היה עסוק ואפילו לא שאל איך היה, רבנו על משהו שקשור בנסיעה לבדיקה, נכנסתי לחדר פגועה ובכיתי לבד את הקושי (שוב לראות רחם ריקה, לא חשבתי שאולטרסאונד יכול להיות דבר כואב כ"כ)
עברנו שבת מורכבת ומרוחקת. וזה קשה כ"כ.
במוצ"ש כבר לא עמדנו בזה, הוא פשוט דרש שאפתח את הכל. אשתף מה קשה לי. למה אני מרוחקת.
ופשוט בכיתי הכל החוצה!! את ההתמודדות עם האובדן. את התחושה שאני לבד בזה. את הקושי מול התשובות שלו.
ואז הוא חיבק חזק חזק, הבין כ"כ את הקושי, הצטער כ"כ על המצב ופתח את הקושי שלו.
הוא פשוט מכחיש. ככה הוא מתמודד. עוצם עיניים. שם פלסטר על המכה ומחכה שהיא תעבור.
הוא דימה לי את המצב לטיפוס בעלייה קשה. קשה לטפס, אבל הוא לא עוצר. לא מסתכל על הקושי כי זה ייחליש אותו. עכשיו הוא עוצם עיניים לעלייה, לקושי (אגב, הוא גם עושה את זה פיזית בטיולים קשים, לא עוצר בעלייה. ממשיך בלי להסתכל מה עבר וכמה עוד נשאר) וגם אם יש באמצע הדרך מחסומים שמקשים יותר (כמו הבדיקות במצב שלנו, שמחייבות לעצור ולפעול) הוא ייעשה אותם בצורה "קרה" בלי להכניס רגש, כדי לא להתמודד עם הקושי ועם הכאב.
ורק בסוף, כשהוא יגיע לפסגה, הוא מסכים להסתכל אחורה ולראות כמה קשה היה.
וכל מה שהוא אמר הייתה סטירה בשבילי. פתאום הוא פתח לי חלון למצב שלו.
זאת דרך ההתמודדות שלו. והיא סותרת ופוגעת בדרך ההתמודדות שלי. כי הוא מנסה כל פעם לשים פלסטר ולהסתיר את הקושי. ואני באה ותולשת את הפלסטר בצורה כואבת.
זאת המציאות כרגע, כל אחד מאיתנו מתמודד עם הכאב בדרך אחרת, שממש סותרת את דרך ההתמודדות של השני.
דרך ההתמודדות שלו סותרת ופוגעת בדרך ההתמודדות שלי. כי אני רוצה כל הזמן להציף את הכאב, לדבר עליו, להסתכל עליו, לצמוח איתו. והוא סגור, לא רוצה לראות את הכאב בזמן ההתמודדות.
הוא רוצה להסתיר ואני פותחת.
אני רוצה לפתוח והוא רוצה להסתיר.
ודווקא הקושי הזה. הסתירה המטורפת שיש בין שנינו, הרגיעה לי משהו קשה בנפש.
התחתנתי עם אדם שונה ממני, הוא מתמודד בדרך אחרת וזו הכי זכותו בעולם. זה לא אומר שהוא לא אוהב אותי, שלא חשוב לי מה שעובר עלי. הוא פשוט פועל אחרת.
והידיעה הזו מרגיעה ומקרבת.
כל כך חשוב לפתוח, להקשיב, לדבר.
ההתמודדות לא נגמרה. ואני מאמינה שעוד יגיעו אחרות בהמשך. אבל ההבנה כבר תפסה מקום בנפש. וכל המבט על המציאות הוא אחרת.
הלוואי ותמיד נצליח למצוא את דרך האמצע. להתמודד בדרך הכי נכונה לנו, ולהכיל את דרך ההתמודדות של השני🙏
וואהו, יצא ארוך.תודה למי שהצליחה להחזיק ראש על לכאן❤️
מהממים!מכחול
איזה כיף שהצלחתם להבין אחד את השני!
ברמה הפרקטית - הסביבה יודעת על ההפלה? אם כן אולי תוכלי לדבר על זה עם קרובת משפחה/חברה, ופחות איתו?
הלוואי שהקב"ה ימלא את חסרונכם במהרה!
ההורים יודעים על ההפלהאנונימית בהו"ל
כי היינו צריכים עזרה עם הילדים.
(היה לי ממש קשה לשתף, הרגשתי כישלון, למרות שזו הרגשה שלא אמורים להרגיש אותה. וקיבלתי המון תמיכה וחיזוקים גם מההורים שלי וגם משל בעלי)
הם לא יודעים על המשך הבדיקות, כרגע לא צריכים את העזרה עם הילדים ומעדיפים לא לשתף..
באמת מדהימים כמה הרבה אפשר לפתור בתקשורת בריאהפיצישלי
וואוnorya
נהנתי כל כך לקרוא. נשמעים מדהימים. שתזכו ושנזכה תמיד להצליח ליצור תקשורת טובה ומקרבת!❤️
איזה שיתוף מקסים!עוד מעט פסח
הייתי בסיטואציה דומה.
אני חושבת שעצם ההכרה הזוגית בשוני- מאוד מקילה על ההתמודדות איתו.
לדעת שזה שהוא חושב/עושה אחרת- זה לא בגלל שהוא נכה רגשית או כי לא אכפת לא ממני, פשוט כי הוא אדם אחר. זה כ''כ מקל! משאיר את ההתמודדות מול האובדן של ההריון רק שם, ולא מוסיף גם את העול של להיות לבד בסיטואציה.
זה נותן לנו להיות יחד, למרות השוני.
הייתי ממליצה לך למצוא כתובת אחרת לפרוק מולה. אחות, חברה, אפילו דמות מקצועית. כי חשוב לתת לך להתאבל בדרך שלך. אבל בלי להעמיס עליו אֵבֶל שהוא לא מעוניין בו כרגע.
מאד יפה שהצלחתם ככה להפתח ולשתףדור רביעי
הוא לגמרי בקושי הזה איתך
למרות שלא מסוגל לדבר
בעז"ה תפקדו השנה.
את יכולה לבקש עו"ס או פסיכולוג מהקופה שתוכלי לפרוק את הצער והקושי ללא עלות.
זה שירות שהקופות נותנות, ואולי יקל עליך❤
וואו כתבת מדהים!אמאשוני
והארת באור חיובי הרבה מהקשיים שמתמודדים איתם בזוגיות נובעים מרשות לא נכונה, מציפיות מבן הזוג למלא חסר שקיים אצלנו ומקושי לדבר על קשיים.
תודה רבה על השיתוף,
ושיהיה לתועלת.
שה' ימלא חסרונכם במהרה!
מהמם!! איך אתם צומחים מתוך הניסיון.. תודה על הלימואוהבת את השבת
אתם פשוט מדהימים!!! שניכם!!! ההבנה וההכלה האחד אתאמהלה
השני, פשוט מיוחדת
והיכולת לפרוק את הקושי לגורמים ולהבין את דרכי ההתמודדות של כל אחד ממש נדירה.
אני בטוחה שזה יתן לכם מקפצה לחיים.
זו תובנה מדהימה!!!!
מאחלת לכם בקרוב ממש
שה' ימלא את חסרונכם
שתפקדו בזש"ק, בבריאות, בשמחה ובאהבה
ושהכל ילך בקלות ובמהירות
ריגשת אותי מאד!!!!!!
וואו! וואו! אני מתרגשת כאן כ"כ כ"כנגמרו לי השמותאחרונה
תשמעי אתם נשמעים פשוט זוג מדהים מדהים, איכותי חזק ואוהב כ"כ
כל כך מלמד לקרוא אתכם
כל כך מרגש לקרוא אתכם
מפעים
מעצים
פשוט וואו!
אשריכם יקרים
על התקשורת הטובה והקרובה הזו
על היכולת לבטא גם כאב בפני בן/בת הזוג
על היכולת לצמוח ממשברים
על היכולת להביא את עצמכם כפי שאתם בשלמות מול השני/ה
על הכנות
על הבקשה הכה חשובה לפתוח דברים לעומק
על היכולת לבכות ולהיות חלשים מול השני/ה
על היכולת להודות בכאביםפ או חולשות שלנו
על ההבנה אחד של השנייה
על החיבוק החזק הזה שהוא חיבק ואת
על זה שהצטער
על ההבנה של השוני ביניכם
על הניסיון לגדול ולהתברך דווקא מתוך השוני
על היכולת לקבל את השני/ה כמו שהוא/היא
על ההבנה שלך אותו
על הרגיעה שבאה בעקבות הבנת השוני
ועל עוד המון המון איכויות שכ"כ נשמעים מבעד למילים שלך,
איכויות שלך כאדם
איכויות שלו כאדם
איכויות שלכם כזוג
מה שעמלתם והשגתם בעשר אצבעותיכם
וכמובן - מה שעוד תקבלו ותהנו מהפירות המתוקים מתוקים גם של הפער הזה בדרך ההתמודדות
ואני בטוחה בטוחה בכך יקרה!
אין דרך שלא שאתם כאלה מי שאתם 
ושאתם עושים עבודה כזו מדהימה ומאלפת
ושאתם מאירים עוד ועוד דברים
ושגם שאתם עדיין בדרך - אתם תגיעו
צעד אחר צעד
ליבון אחר ליבון
התקדמות אחר התקדמות
תובנה אחר תובנה
גם את הפער הזה בהתמודדות עצמה אתם תלבנו, לאט לאט
וגם ממנו עצמו תזכו ב"ה לעוד פירות מתוקים מתוקים
ממש מרגישה שצריך למסגר את ההודעה שלך
על קירות הבית
על קירות הלב
של כל אחד ואחת מאיתנו
וממש לצטט את מילותייך שלך -
שזוגיות זה דבר מוררכב
מאתגר
נפלא
וכמה חשוב לדבר
!!!
ב"ה שתזכו לעוד שנים רבות וטובות באהבה שלמה, עוצמתית ומשמחת שכזו 🙏❤🙏
בעלי הכאיב לי. ממש.אנונימית בהו"ל
ואני יודעת שזו אני והשריטות שלי, ושהייתי יכולה להתנהל אחרת, אבל לוקח לי זמן להשתנות ולעבוד על הבעיות שלי. ובינתיים הוא כל הזמן דורך על המקומות הכי כואבים שיש.
גם ככה אנחנו בתקופה מאוד מאוד מורכבת, ואני התחלתי טיפול אישי לבד, והמטפלת מאוד רוצה לפגוש גם אותו- אבל הוא לא מוכן. ולא ברור לי האם הוא יסכים להשתנות אי פעם (אז בינתיים אני דואגת לעצמי. אבל את הזוגיות שהייתי רוצה- כנראה לא אקבל לעולם. וזה לבד קשה נורא).
לא בא לי לראות אותו.
רוצה לברוח.
וחג. וצפוף פה בסוכה. ואמורים להיות בשמחה. ואני רוצה רק לבכות.
אני רק חיבוק ענקקקקפיצישלי
בעז"ה שתקבלי שיפור גדול ומשמח בזוגיותדור רביעי
ועכשיו בחג, תעשי משהו קטן לשמח את יצמך. אולי מוסיקה?
ואי יקרה ❤ ממש שומעים את הכאב שלך מבעד למיליםנגמרו לי השמותאחרונה
ממש כל מילה מקפלת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה...
הרבה כאב
הרבה חוסר אונים
הרבה דמעות
הרבה דקירות
הרבה בלבול
הרבה יאוש
הרבה עצב
ושומעים את העבודה הגדולה שאת כן עושה, ואת התהליך שאת כבר בו, בעיקר עם עצמך, וזה מדהים ממש יקרה ואף אחד לא יקח לך את זה!
ושומעים גם את התקופת ביניים הכה קשה הזו שאת ואתם עוד בדרך, ובינתיים סל הכלים עוד לא מספיק במאה אחוז לכל הטלטלות אז יש דריכות כואבות. הכי כואבות שיש.
ויש את החג, חגים, ואת הסוכה ואת ה"אמורים" הזה של להיות בשמחה, ואת הצפיפות, ואת המחנק, ואת ה-אין לאן לברוח
ולהתמודד עם הכל - זה ממש ממש קשה.
ואם את מרגישה בנוסף להכל גם לבד בתוך כל ההתמודדות זה קשה שבעתיים
ואנחנו מכאן רק רוצות לחבק אותך ולומר לך שאת לא לבד!
ושמותר לך לבכות
והדמעות והבכי הן מתנה לניקוי הנפש והנשמה
והשמחה שלך תוכל להיות גם יותר שלמה ואמיתית אחרי שתתני מקוםפ אמיתי גם לדמעות, לבכי ולכאב
ושהקב"ה בוחן כליות ולב
ולא "יעניש" אותך שאת בוכה בחד
והוא יודע הכי טוב מכולם מה עובר עלייך
והוא איתך תמיד תמיד
אז גם אם תהיי בסוכה
ותחסי בצילו
ותבכי לו
זה ההכי טוב וקרוב וקדוש שיש ❤❤❤
והישועה אצלו
וב"ה מאחלת לך שתראי אותה במחושי בקרוב ממש
ותרגישי איך מכל הרע והקושי הזה מתחילך לצמוח גם המון טוב
ואיך גדלת וגדלתם בדרך
אבל עכשיו - רק תהיי.
פשוט תהיי בכל מה שאת מרגישה
תרשי לעצמך לשהות ברגע
ובמה שהוא יביא איתו
עם חיבוק גדול לך
וחיבוק גדול לך הילדה שמרגישה שדורכים לה שוב על הצלקות
וחיבוק גדול לך האדם שאת היום
ותזכרי, אפילו אם זה יהיה בחלק יותר אחורי וקטן במוח, תזכרי שאת אהובה וטובה כמו שאת, ותמיד 🙏❤
שיתוף - התמודדות עם רגש קנאהמחכהומחכה
קוראת סמויה, לראשונה החלטתי לכתוב.
אני מחכה כמה חודשים.
חברה טובה בהריון וקשה לי עם זה.
מרגישה שאני מתרחקת, מצד שני - לא רוצה שזה מה שיגרום לריחוק בנינו.
אני אוהבת אותה והחברות הזאת חשובה לי.
אבל מאז שסיפרה לי הבטן שלי מלאה רגשות מכוערים.
מרגישה שאני מקנאה בה ממש.
חיבוק🤗🤗פשיטא
ממש מבינה אותך. לא באותו מצב בדיוק אבל מרגישה תחושות דומות.
אני רוצה להגיד לך שקודם כל, כל מה שאת מרגישה זה לגיטימי. אין עניין להדחיק או להתכחש, אם את מרגישה- סימן שזה משהו שנוגע בך בצורה מסויימת. אז תני לזה מקום לגעת בך.
וזה ממש תגובה טבעית להתרחק במצב כזה.
מאחלת לך שתזכי להרגיש שלמה במצבך ושמחה בעצמך ותוכלי להתקרב גם למי שנושא את מה שאת מחכה לו♥️
מתואמת
זה ממש קשה ומובן...
אם את מסוגלת - אז תשתפי אותה בזה. לא במילים ישירות, אבל כן לומר לה שקצת קשה לך עכשיו, ויכול להיות שתעדיפי להתרחק ממנה לתקופה, ושבבקשה תחכה לך כי את אוהת אותה והחברות ביניכן חשובה לך.
(יש לי חברה טובה שחיכתה הרבה שנים לילד הראשון שלה, בעוד אני ילדתי כמה ילדים מאז שהכרנו. והיו תקופות שהיא שמרה קצת על מרחק ממני, בתקופות שהיה לה קשה במיוחד, ואני הבנתי את זה לגמרי וחיכיתי לה... אולי הפלוס הוא שהקשר שלנו בעיקר מתנהל וירטואלית בווטסאפ, ככה שלא הייתי לה "מול העיניים"...)
מצטרפת להמלצהאחת כמוני
לדבר איתה על זה, בעדינות..
וחיבוק לך
זה לא שאת מקנאה בה כמו שאת רוצה גם מהטוב הזהנגמרו לי השמותאחרונה
והמראה שניצבת בפנייך כאשר את מולה - מדגישה את החסרון שלך.
זה לא שאת לא רוצה שיהיה לה -
זה שאת רוצה שיהיה לך גם.
וזה הכי טבעי ואנושי ומובן אהובה
תמשיכי להקשיב לעצמך
ולבחון מה התדירות, הכמות והאיכות שנכונה לך ומטיבה איתך ואיתה בקשר ביניכן,
ותוכלי לבחון זאת מחדש בכל חודש או תקופת זמן אחרת.
כמובן שאם מתאים לך לשתף אותה עם התמקדות בעצמך זו גם אפשרות
ותוכלו יחד להחליט על המתכונת הכי נכונה לשתיכן כרגע
חיבוק גדול וב"ה שתזכי לישועה שלמה בקרוב ותוכלי לחלוק את האושר הזה גם איתה 🙏❤
אני יודעת שיש עוד זמןעלמא22
אבל אנחנו צריכים להחזיר תשובה.
כרגע אני בשבוע 16, ב"ה, צריכה ללדת באזור פורים.
באותו זמן יש יומולדת עגול לסבתא של בעלי. המשפחה רוצה לצאת בקיץ לשייט של חמישה ימים, משהו מסודר, לא חברה לא מוכרת. אני אמורה להיות בעז"ה משהו כמו 4-5 חודשים אחרי הלידה.
אף פעם לא הייתי בשייט כזה, אז אני לא יודעת איך זה, באח עם תינוק קטן.
מה הייתן עושות?
אני אוסיף שבאזור הזמן של התלמ, אמורים לעשות שבת משפחתית לכבוד היומולדת של הסבתא, שאם לא יקדימו אותה, יש סיכוי גבוה שאני לא אהיה (אולי גם בעלי והגדולה שלי, אבל זה כבר תלוי מתי יסגרו את זה)
לא נשמע לי כל כך מסובךעוד אחת!
את תיהיי יחסית חזקה אחרי ארבעה חמישה חודשים..
התינוק קצת יותר חסין.
זה נשמע משהו רגוע כזה
הייתי מביאה לו בגדים גם חמים וגם קרים. כשתיביי שם בעיקר מסתכלת על עצמך והכוחות שלך. זה בסדר שלא תיהיי שותפה כל הזמן במה שיעשו . תנוחי הרבה ..
גם אני הייתי מאשרתnorya
בעזרת ה' כמובן.
נשמע משהו רגוע וכיפי, הייתי מתבאסת להפסיד🙂 אני מניחה שתהיה לך שם גם עזרה מהמשפחה? אם כן לגמרי הייתי הולכת על זה.
בשעה טובה ובבריאות!
גם אני הייתי נוסעתחושבת4321
לא רואה בעיה בזה.
תבדקי שבכלל מותר תינוקותאן אליוט
שמעתי על שיט שלא מרשים ילדים קטנים או תינוקות
זה משהו משפחתי,עלמא22
יהיו עוד ילדים של המשפחה, רק לא תינוקות כמו אצלנו.. גם יש לנו ילדה בת 2.9..
יש עוד מלא זמן עד אזאביול
לא חושבת שתהיה בעיה... זה לא דברים מסוכנים לתינוק ועוד מלא דברים יכולים להשתנות עד אז
נשמע סבבה לדעתישיפור
תודה לכולןעלמא22
אם יש לכם רעיונות על דברים שכדאי לברר לפני, אני אשמח לשמוע
ביטוח נסיעות והנפקת דרכון לתינוקאמאשוני
תבררו הרכב חדרים, שתהיה לכם פרטיות.
האמת לא הייתי חולמת לעשות דבר כזה.
נשמע לי קלסטרופובי הרבה ימים עם המשפחה של בעלי.
רושמת ליעלמא22אחרונה
תודה.
מה הכוונה בהרכב חדרים?
אני זורמת על זה רק בגלל שזה היומולדת של הסבתא, ואני לא יודעת מה יהיה עם השבת המשפחתית שמארגנים לה, כי יכול להיות שזה יהיה צמוד מידי לתלם שלי
אני גם לא רואה בעיה לאשר הגעהאני אמא
חוץ מזה שמוזר ממש שצריך לאשר הגעה כל כך מוקדם. אם את בשבוע 16 ותהיי 4 חודשים אחרי לידה אז יכול להיות מישהי שלא בהריון בכלל עכשיו ותהיה בדיוק בתשיעי או שבועיים אחרי לידה...
הם רוצים לסגורעלמא22
כדי לתפוס את החדרים הטובים יותר.
ויש רק מישהי אחת שיכולה להיות בהריון, ואני לא יודעת אם הם רוצים כבר או לא.
תודה רבה
החלטתי להתנתקמתחדשת11
אהובות ❤
אני מניחה שחלקכן שמתן לב שעובר עלינו כמשפחה ועליי באופן אישי משהו. אני מרגישה שאני במצב נפשי לא פשוט
מודאגת ודואגת
הרבה מחשבות מתרוצצות
אני כל הזמן בתפילה, קיבלתי על עצמי כמה וכמה קבלות
ב"ה אלף פעמים והודות גם לכן אנחנו רואים שיפור גדול גדול!!
אבל זה עדיין לא במאת האחוזים ולא כפי שמצופה..
וגם כשאני פה ומגיבה, הלב שלי לא שליו ושקט.
מטבע הדברים אני מרגישה שאני פשוט במקום אחר ולכן לא מצליחה להתחבר
מניחה שאקח לי תקופה קצרה של הפוגה ואראה איך ארגיש
אוהבת אתכן
מקווה לחזור בכוחות מחודשים
אוהבת אתכן 💔💔
תרגישו טוב כולכם ❤️קמה ש.
בס״ד
זה הכי חשוב.
ומצויין שאת מקשיבה למה שנכון לך.
ובע״ה תחזרי לעדכן אותנו בבשורות טובות לגבי הבן היקר שלך ❤️
בהצלחה מכל הבחינות!מאוהבת בילדי
שיהיה רק בבריאות ובבחירות נכונות!!
ממשיכה להתפלל עליכם.
תקפצי מידי פעם לעדכן ןלהתעדכן...
בשורות טובות!!
בהצלחה ובבריאות שלימה!!אביול
ברכת ה' עלייך
הרבה כח יקרה, ורק טוב בעז"ה ❤️❤️❤️המקורית
וואו רפואה שלימה שלימה שלימה!!!!!!!אוהבת את השבת
בע"ה במהירות ובקלות!!!
טוב שאת קשובה לעצמך!
ותודה על התזכורת- נמשיך להתפלל.. בע"ה
.
תרגישו טוב ושתחזרי מחוזקת!!מתואמת
בשורות טובות והרבה כוחות ❤️❤️רקלתשוהנ
שיהיו בשורות טובות במהרה יקרה ❤נגמרו לי השמותאחרונה
בשלמות, בגלוי ובחסד 🙏
המון כוחות ומחכים לך שתבשרי אותנו בטוב שלם והנפש תמצא זמן ומרגוע גם ל"סתם" ולפנאי ולא רק להישרדות
ב"ה ישועה שלמה שלמה אהובה
מועדים לשמחה בנות יקרותדור רביעי
התייעצות מצד החמות...
היינו אצל הזוג המתוק והיה נפלא. באמת. כלתי מתוקה. הבן שלנו שמח בה. תודה לקב"ה!!!
הזוג המתוק גר בקרוון אבל ב"ה באמת הכל יפה, נקי, מאד אסטטי ונעים לעין. המון המון עבודה של בני, הנדימן אמיתי...ב"ה. ואשתו עוזרת על יד ממש עזר כנגדו. שמחנו לראות. פרגנו. הבאנו מתנה סימלית וגיפטקארד בסכום נאה.
בסוכות הם יבואו לבקר אותנו,
וכאן השאלה.
אני אדייק. כי מראש הבטחנו משהו. עכשיו הבן מנסה לעשות הסבה למתנה שהבטחנו למזומן למשהו אחר שהם רוצים.
בעלי אומר. החלטתם על משהו שאתם רוצים? תקנו מכספכם.
פינקנו אותם במתנות לבית מכל הלב.
עכשיו בעלי אומר די, הם צריכים לקחת קצת אחריות כלכלית, ב"ה יש להם קצת דמי שכירות ומלגה זעירה והבן גם עובד מעט פה ושם, כי המטרה היא בית של תורנ.
הכלה נורא מתאמצת על התואר לסיים בציונים טובים ומתפללים להצלחתה.
העניין הוא שהבן מקווה מאד למתנה שכבר רמז עליה כמה פעמים. אנחנו החלטנו שיקנו מכספם.
רצינו לתת משהו אחר וסורבנו, זה עולה הרבה פחות, ואיננו מתכוונים להוציא את הסכום שהוא רוצה.
מצד אחד קשה לי. נטיית ליבי לרוץ ולקנות.
מצד שני.
מה עושים?
תודה רבה על ההסבר..הבוקר יעלה
אכן אצלנו יש עניין בלתי מוסבר להיקרע בשם האירוח.. 
האם אפשר לדעת על תקינות ההריון לפי תסמינים?הריון ולידה
אני סובלת ממש כבר כמה שבועות מבחילות במהלך היום
תור לרופאה רק עוד חודש!
ואני מפחדת שאולי אני סובלת סתם
כי אין לי מושג מה קורה שם בפנים.
הייתי בבדיקת דופק בשבוע 6.5
לא...עירנות יתר
דווקא זה שיש בחילות מרגיע לא? מצחיקות אנחנו שרוצות להרגיש לא טוב כדי לדעת שהכל בסדר...אבל אני שאלתי בזמנו על הקלה בבחילות בשבוע 7 בערך, נלחצתי, בנות פה אמרו שלא ניתן לדעת שום דבר לפי תסמינים, ברוך ד' הבייבי שוכב עלי מתוק מאוד...
בעזרת ד' שהכל יהיה תקין וימשיך טוב!
הבחילות לא נעימותהריון ולידה
אבל אם זה סוג של סימן שהכל טוב כנראה, אז זה קצת מעודד
ההתחלה באמת מורטת עצבים ❤️אני אמא
לא כתבת באיזה שבוע את ובאיזה שבוע התור שלך לרופאה. אם בשבוע 6 היית בבדיקת דופק אז 5-7 שבועות אחר כך יש את השקיפות עורפית. ואם כבר עברו כמה שבועות מהאולטרסאונד הראשון אז את יכולה לקבוע תור לשקיפות עוד פחות מחודש, זה יכול לעודד אותך
התסמינים לא אומרים כלום על תקינות ההריון, אבל אם אין לך דימום אז את יכולה להניח שהכל בסדר שם בפנים.
שיהיה בשעה טובה והריון קל ובריא!
אני עכשיו שבןע 8הריון ולידה
יש לי תור לרופאה עוד 4 שבועות
זאת אומרת שאני אהיה שבוע 12 בעז"ה
אני בדכ לא עושה שקיפות עורפית
לא. יכול לעבור הריון שלם ובריא בלי תסמיניםסודיתאחרונה
קרה כבר שחיילות הגיעו עם כאבי בטן וילדו
הן לא מקבלות מחזור בגלל הסטרס הפיזי
הן בכושר מטורף לא ככ יצאה בטן
וזה פורסם בעיתונות
משהי יודעת איך מחפשים בפורום הודעותדיליה
ילדתי לפני 5 שנים וממש בא לי לקרוא את ההודעות שלי מאז.
משהי יודעת אולי איך עושים זאת?
את יכולה להסתכל בכרטיס האישי שלךמתואמת
ולדלג הרבה דפים עד שתגיעי לתאריכים הרצויים. קצת עבודה, אבל זה באמת משתלם. סוג של לקרוא יומן נוסטלגי
לא הצלחתי ללכת 5 שנים אחורה.דיליה
זה נתקע קודם
אויש...נראה לי שזה חדש יחסית שככהמתואמת
כי בעבר כן הצלחתי... באסה 
גם אני לאאמא לאוצר❤
לאחרונה מאז אחד העדכונים אפשר ללכת רק עד פחות משנה אחורה
אחד המבאסים בטירוף!!!
ואי אפשר לשחזר? ההודעות נמחקות לנצח? 😳😳בתנועה מתמדתאחרונה
כי יש דברים ש"שמרתי" בכרטיס האישי..
כלומר הגבתי כדי שיישמרו לי, אוף :/
אם את זוכרת מילים שהיו בהודעההשקט הזה
את יכותה לנסות לחפש בגוגל את המיליפ עם התוספת "ערוץ 7" ואז זה יביא לך תוצאות מהערוץ
כן. מצאתי ככה את אחת ההודעותדיליה
ההיא עם התזמון צירים וההתלבטות אם לקרוא לבעלי...
חחח מרגשש
אבל היו שם עוד כמה
שאלת חסהאין לי הסבר
אפשרי להפריד ולשטוף חסה , ואז לשמור אותה במקרר בלי שתתקלקל? מישהי עושה את זה?
מוצאת את עצמי כל פעם מחדש מתעצלת לשטוף🤦
זה החזיק פחות משבועאין לי הסבר
אבל יכול להיות שהיה מחזיק יותר, פשוט לא נשארה חסה...
השארתי לייבוש שעתיים. כל חסה עטפתי בנייר סופג, ואז בסוף את הכל במגבת שיספוג לחות, ושמתי בתול קופסא גדולה ואטומה
יומולדת לבעלימחכהומחכה
אשמח לרעיונות מקוריים
לחגיגה?חנוקה
תקציב?
אצלינו יכול להיות כל דבר החל מעוגה מתנה ומכתב מרגש,
עבור דרך סדנת יצירה משותפת (ליומולדת שלי האמת...)
ועד שבת בצימר.
תחשבי מה בעיקר את מחפשת
לפעמים לחוות זמן ביחד
לפעמים לחגוג עם המשפחה/חברים יכול יותר להתאים,
מתנה יקרה שהוא ממש רוצה ובה תשקיעי בעיקר
תשומת לב יותר..
עדיף לא משהו מאוד יקרמחכהומחכה
לא צריכה מתנה, אלא רעיון לחגיגה
זוגי? משפחתי? משפחה מורחבת? חברים?טארקו
מה סדר הגודל של האירוע שאת מדמיינת?
זוגימחכהומחכה
משהו כיפי שלנו, אחרי תקופה מורכבת קצת
חוף ים עם פיקניק נחמדסטטית
חדר בריחה
צימר לילה אחד
זורקת רעיונותריבוזוםאחרונה
חדר בריחה
קופסת בריחה שפותרים בבית
החלקה על הקרח
מציאות מדומה
סתם פריקהמאמינה ומתאמנת
מתארחים אצל חמותי בחג. רק היום גיליתי שגם שאר הנשואים יגיעו לשבת ויהיה צפוף ורועש
ואני עדיין כאובה נורא וצריכה מאד את השקט שלי
ואנחנו מתכננים להישאר לכמה ימים ואחרי שבת כזו לא יודעת כמה כח יהיה לי להישאר
ואין לי מה ללבוש ואני יודעת שהגיסות שלי יבואו יפות ומתוקתקות ואני כל כך לא שם
לפחות לנסיכים שלי יש בגדים יפים לחג😍
חיבוק!מחי
איזה מבאס 
שה' ישלח לך הרבה כח!
אמן. תודה יקרהמאמינה ומתאמנת
חיים 💞💞💞באמת מבאס... שיהיה לך כחפרח לשימוח🌷
אוליי תקני לך איזה משהו שישמח אותך ושתרגישי חגיגית
רעיון טוב. נראה אם אני אספיק. תודה!מאמינה ומתאמנת
אם לא תספיקי ואת רוצה להשאיל מטפחתאמא לאוצר❤
ואת מהאזור שלי ממש בשמחה..
בפרטי
❤️❤️
במיוחד שהמטפחת תמיד נראית טוב, ללא תלות באיך זה יושב על הגוף🤭
איך את מרגישה?❤️ חושבת עליך מלא
מתאוששת?
תודה אהובהמאמינה ומתאמנת
אני מתאוששת לאט ומתפללת לטוב
❤️❤️😘אמא לאוצר❤
מתפללת עליך
וואו, באמת לא מתאים לך ככה עכשיו...מתואמת
יודעים במשפחה שהיית מאושפזת, כן? ושבכלל - את אחרי לידה...
כי אישה אחרי לידה ואחרי אשפוז לא אמורה להיראות מתוקתקת, ואמורה לקבל את כל המנוחה שבעולם...
למען האמת, הייתי במקומך בודקת אפשרות להישאר בבית... לפחות בחג... או לפחות - יש סיכוי שיסדרו לכם דירה שם? ככה לפחות יהיה לך מקום לנוח...
תודה יקרהמאמינה ומתאמנת
היה קשוח אבל ברוך ה עבר בטוב
שמחה לשמוע שאת אחרי ובטוב... תנוחי מעכשיו!מתואמת
🩷🩷🩷מאמינה ומתאמנתאחרונה
יואו חיבוק גדול יקרה!!!!אוהבת את השבת
כיף שיש לנסיכים שלך (איזה מרגש המשפט הזה) בגדים חגיגיים!!! אני עכשיו נזכרתי לחפש לבנות שלי🤭🤭 תכננתי לא לקנות אבל הן ממש ביקשו...
תודהמאמינה ומתאמנת
מקווה שמצאת להן משהו🩷
מה אומרות? אני לפני איחור.הריון ולידה123
התאריך זה יום ראשון . הריון?? הקו לא ליד הסימון של החץ . במציאות זה מעט יותר חזק 
היום זה כבר איחור ועדיין לא השתנה. אז לוידעתהריון ולידה123
התיעצות שינוי בהרגשהחנוקה
שבוע 17
עד עכשיו לא היו לי בחילות והקאות כמעט
אולי 6 פעמים הקאתי...
רק חולשה..
מאתמול עם בחילה מעיקה כל הזמן
ומקיאה..
מודה שאני בעייפות איומה בעקבות הוצאת שיניים של הגברת שסובלת כבר כמה לילות ברצף.
זה מדאיג?
את שותה מספיק?מאמינה ומתאמנתאחרונה
אתמול היה ממש חם ולהיות בסוכה בחום הזה היה נורא
ועייפות מגבירה בחילות, ככה שזה יכול להיות קשור
אבל אם את לא רגועה תקבעי למחר תור לרופא שיראה אותך❤️
איזה הזיה.. תנועות ביום כיפור.. מאז שומדבר🫣נביעה
ב"ה התחלתי שבוע 19 היום! (💃)
ואני בטוחה שהרגשתי כמה תנועות ביום כיפור.. ושמחתי שהנה מתחילות תנועות..
ומאז-
דממה..
שומכלום..
לא בבוקר, לא בערב..
קרה למישהי?
יכול להיות שהצום (והשתיה לשיעורים) גרמה לתנועות ואחכ כלום...?
אני יודעת שזה לא דלב בכלל לבדוק תנועות ..
אבל פשוט מוזר לי..
ואני כבר רוצה להרגיש אותו...
לדעת שהוא חי וקיים..
למרות שעד הסקירה המורחבת אני לא באמת יודעת שהכל תקין..
תפילות
אמונה
להחזיק במחשבות טובות...
בולללבשורות משמחות
התקשרתי למוקד הריון ולידה אמרו לי שעד 3 ימים אחרי הצום זה הגיוני בשבוע כזה להרגיש נגיד תנועה אחת במהלך שלושת הימים יחד.
ומצריך להיבדק אורי שלושה ימים מהצום אם אין הרגשה בכלל של תנועה אפילו קטנה.
בשבוע 19?פה לקצת
מעקב תנועות זה כמה שבועות קדימה
נכוןבשורות משמחות
ואני בשבוע 17 אבל כבר מרגישה תנועות הרבה
לכן היה לי מוזר והתקשרתי לבדוק
זה לא הריון ראשון אני יודעת שמשבוע 25 בערך צריך ממש לעקוב אחרי תנועות כל יום
וזה גם בדיוק מה שהסבירו לי במוקד אחיות
אה כי כתבת שבשבוע כזה אם לא מרגישיםפה לקצת
להיבדק אז הבנתי שאת מדברת על אותו שבוע שהפותחת כתבה
אני שבועבשורות משמחות
מוקדם ממנה ק'ו היא שכתבה שהיא שבועיים בערך אחרי
לא הבנתי אותךפה לקצת
בכל אופן ממה שידוע לי, אין עניין במעקב תנועות או בחוסר תנועות לפני שבוע 24-25
אבל אולי אני טועה
הוסבר לי ככהבשורות משמחות
כנראה בגלל שאני כן מרגישה תנועות ממש במהלך היום
לי אמרו שמשבוע 22 מתחילים מעקב ראשוניטארקו
לא ברמת ממש לעקוב
אבל כן מצפים להרגיש בוקר-צהריים-ערב..
מצד שני בהריון הקודם לא הרגשתי תנועות עד שבוע 24-25 אזז
בצום הבטן ריקהשלומית205
הגיוני להרגיש תנועות
העובר לא נמצאYaelL
באותו מקום שהאוכל.. דוקא צום מפחית תנועות.
זה בסדר בשבועות כאלהshiran30005
לא מרגישים הרבה, לי קרה לפני שבועיים שהרגשתי ממש ואז שבוע שלם דממה, נלחצתי. עשיתי או"ס וב"ה הכל תקין
אני התחלתי שבוע 20 ויש ימים שפעיל ממש ויש שאין כלום, לא חושבת שיש לך סיבה לחשוש, עוד קצת...
בקיצור אתן אומרות שתקין?..נביעה
כושיפור
תודה!נביעהאחרונה
לי, ואני כבר בשבוע 21פה לקצת
כנראה גם הוא היה רעב בכיפור אז בעט שאתן לו משהו
עכשיו הוא כבר לא רעב אז לא משתולל
יותר הגיוני שהוא פשוט שינה מקוםבתנועה מתמדת
בשלב הזה הוא עוד קטן ויכול לזוז הרבה בפנים
אז יש אזורים שהוא נמצא בהם ומרגישים את התנועות ואז זז למקום אחר ולא מרגישים כלום..
ושולחת חיבוק! זו תקופה מתוחה שלא מרגישים עדיין תנועות ברורות (ואז אחרי שכן נלחצים כל פעם שלא זז הרבה או כשזז יותר מדי 🤪)
קיצור אין לזה סוף 
תודה!נביעה
זה שלב שמספיק שהם טיפה משנים זוויתטארקו
והתנועות נעלמות
ומבינה אותך ממש...
אני כל יום כיפור התחננתי לעובר שיזוז כי הצום(למרות ששתיתי שיעורים) גרם לו לא לזוז וזה היה מפחיד נורא... כי אני כבר לגמרי מרגישה תנועות כל היום..
היי!! בשעה טובההשקט הזה
איזה משמח❤
יכולה לנסות לפנק אותו בפרוסה עם דבשסודית
אכלתי הרבה מתוק מאז...נביעה
לא "הזיז" לו..
תרתיי משמע
😆
פה יש העדפה ברורה לאוכל אמיתיטארקו
ודווקא מתוק לא מעניין אותו בעליל
אבל כשאני אוכלת אוכל אוכל, במיוחד אם הוא מתובל- תזוזות בלי סוף
בשעה טובה לךעוד תשובה
מאד משמח לשמוע
תודה❤️טארקו
ווואיי מזל טוב אחותייישירה_11
אני מאודדד שחמחההה
תנסי לשכב על הבטן כמה דקות ולהתרכזפרח חדש
אצלי רק ככה מרגישה את התנועות (ממש עדינות) בשלב מוקדם.
זה קרה לי כמה פעמים..נחש מי?
בדר''כ כיצפשוט שינה תנוחה ואש נגיד כשהבעיטות כלפי פנים אז לא מרגישים כל כך
תקין בשלב שלך
תנסי לאכול ולשתות משהו מתוק
ולנוח ולשכב אחר כך בנחת
אצלי דוקא כששוכבת על הגב יותר מרגישה מאשר על הצד
אבל תבדקי מה אצלך
וואי ממש מבינה אותך.פלא הבריאה
אני שבוע שבועיים אחרייך וגם לי בול אותו דבר. פעם פעמיים הרגשתי. אבל לא סגורה על זה שזה באמת העובר ומאז דממה. אבל זוכרת את זה גם מהריונות קודמים זה בהחלט מסתכל!
הנחמה שאני מנחמת את עצמי שההריון מתקדם יש זמנים שאני לא ישנה מרוב בעיטות. אז יתרונות גם לשבועות האלה
מנסה להיכנס להריון, הרופאה אמרה ביום שלישי להזריקשאלה אובטרל
אוביטרל ורביעי חמישי יחסים.
רביעי היינו.
אתמול היינו ממוטטים ולא הצלחנו להיות.
היום האיש לא בבית, יחזור לקראת החג.
יש סיכוי להריון?
אני בדיכאון מזה כ"כ הרבה מאמצים ואת המינימום לא עשינו.
אוףףףףףףףףףףףף
מישהי?שאלה אובטרל
דווקא יש סיכוי טובפרח חדש
זה שקיימתם רביעי
יותר מחמישי
בהצלחה ובשורות טובות
כמובן שכןסודית
הכלל הוא זרע מחכה לביצית ולא להפך
הכל טוב!! קורה שממוטטים מדי.. אתם בני אדם והכל מלמאוהבת את השבת
כמובן שיש סיכויליאניי
לא בהכרח יום אחרי יום זה מה שיביא את ההיריון…
הכל בסדר אם זה צריך לקרות זה יקרה.
תזכרי שהזרע מחכה לביצית ולא הפוך
אתם בני אדם, לא רובוטים.. זה לא אומר שלא עשיתם את המקסימום הכל בסדר יקרה.
בע״ה שהחודש תתבשרי בבשורות טובות.