אז בממוצע שותה 2 ביום ויש לי מצפוניייםםם קפאין- הנקה
אשמח לשמוע (לקרוא) אתכן
אם את רוצה להפסיק תחפשי תחליף שטעים לך
תנסי מיץ או שייק או מאצ'ה
לא היה לי כ"כ זמן לכתוב, כי הבן שלי בבית היום, אבל ניסיתי לשלב את י"ז בתמוז עם ההרגשה שלי של חוסר המשמעות בגלל שאין לי עבודה, וזה מה שיצא...
הלוואי שתאהבו...
בלבבי
שנת ג'תתכ"ז לבריאת העולם
קרני שמש בהירות חודרות דרך וילון התחרה הדק, מלטפות את הפנים הישנות, השלוות.
ניחוח דק של קטורת ממלא את החדר, וגורם לצוריה לזנק על רגליה. אתמול דיברה עם רחלה עד אחת בלילה, ולמיטה נכנסה רק בשתיים, אבל את הקמח חייבים לנפות.
אולי כשהבצק ינוח לתפיחה היא תוכל להשלים קצת שעות שינה.
אימא, שעומדת על יד הכיור חגורה בסינר הפרחוני, הגדול, לא מחמיצה את הפיהוק שמלווה את צוריה בכניסתה.
"בוקר טוב" היא מסתובבת, חיוך על פניה, "התחלתי לנפות את הקמח, רוצה להביא את המים?"
צוריה מהנהנת ומסתובבת.
כשהיא חוזרת למטבח, וכד המים נוחת על השולחן בחבטה קצת עזה מן הרגיל, אימא שולחת אליה מבט בוחן.
"אני עייפה" צוריה משפילה את עיניה "הלכתי אתמול לישון מאוחר."
"אולי תהיה לך חצי שעה לנוח בצהריים" אימא מצמצמת את מבטה "אבל חבל. אל תעשי את זה שוב. עבודת הקודש ראויה שתעשה בשמחה גדולה יותר."
לחייה של צוריה נצבעות באדום, ובשתיקה היא מקרבת אליה את הקערה הגדולה.
אימא צודקת.
בדרך כלל היא באמת זוכרת את הזכות הגדולה שנפלה בחלקה, אבל כמה התלהבות אפשר לשמר בעבודה שאת עושה יום יום כבר שלוש עשרה שנה, ושאחרי שבשעה טובה אבא ואימא מצאו לה חתן מבני המשפחה, היא יודעת שהיא תמשיך לעשות אותה גם בשישים השנים הבאות?
***
ח' בשבט ג'תתל"א לבריאת העולם, חצי שנה לחורבן בית המקדש השני
לשונות אש ענקיות מתקרבות אליה, לחישתן דוקרת באוזניה הלוהטות.
משהו מכביד על ידיה, והיא משפילה את מבטה ומגלה בה כיכר ענקית, מרובעת. זו לא צורה של לחם רגל. זה לחם הפנים, והוא תופח בידיה, ותופח, ותופח.
"מה זה?" חייל רומאי רוכן מעליה פתאום, פניו הנוקשות, המרובעות, מתקרבות אליה, מבען אטום.
"זה לחם" היא ממלמלת, מבוהלת.
"זה לא לחם" הוא צוחק צחוק מרושע, "זה של המקדש שלכם! ושרפנו לכם אותו"
הוא שולח אליה חנית ארוכה, אבל המקום לשסף את ליבה הוא נועץ את החנית בלחם הענק, ומתרחק משם בריצה קלה.
"לאאאא" היא צורחת, ליבה הולם והדם אוזל מפניה "זה קדוש!!"
"צוריה?"
צוריה פוקחת את עיניה בבלבול. אליהו עומד מולה, עטור בתפיליו, ועל פניו הבעת הכאב הדקה ששוכנת בהן כבר חצי שנה, מאז אותו יום מר ונמהר.
"הלחם" היא אומרת בבהילות, וקול צחוקו המרושע של הרומאי מן החלום ממשיך להדהד באוזניה. אין בשביל מה לאפות לחם.
"כלומר לא" היא לוחשת, מובסת. "כבר לא צריך" וכתפיה נופלות.
"כבר לא צריך" חוזר אחריה אליהו, "את בית המקדש כבר איבדנו. עכשיו אנחנו צריכים לחשוב איפה אנחנו יכולים להרגיש אותו בחיים האלה. איפה אפשר להתחיל לבנות אותו מחדש..."
קולות זרים חודרים מהרחוב, שפה מוזרה, שונה. גם הבית שונה, והאוויר. וההרגשה הקשה הזו, החסרה, הטמאה.
"ונתתים... לרעה לכל ממלכות הארץ..."
***
ז' באייר ג'תתמ"ג לבריאת העולם, אחת עשרה שנים לחורבן בית המקדש השני
"אימא" הדלת נטרקת בקיר שמאחוריה, וראש קטן עטור תלתלים זהובים מציץ פנימה.
"שששש" צוריה מעיפה מבט על מנחם הקטן, שפוקח עין אחת בעריסה. "מנחם הולך לישון חמודי, בוא תיכנס בשקט."
"מצאנו בחצר חגב מת" עיניו בורקות בהתרגשות, ורק בקושי הוא מהסה את קולו.
"אנחנו קוברים אותו עכשיו, את חייבת לבוא לראות!"
"חגב?!" קולה עולה, יללה דקה עולה מכיוון העריסה, אבל צוריה לא שמה לב. "אנחנו כוהנים, שלמה! אסור לנו לגעת בשרצים מתים!"
"אבל אין לנו בית המקדש" הברק שבעיניו מועם מעט, וזוויות פיו נשמטות "בשביל מה להיזהר?"
היא מתיישבת, חיוורת, ומילותיו הולמות בתוכה.
אין לנו בית מקדש. זה נכון.
אבל הם כוהנים!
איך הוא לא מתקומם? איפה הבכי שאמור היה ללוות את מילותיו המתנגנות במנגינה רכה, ילדותית?
ובשביל מה לשמור באמת?
היללות מכיוון העריסה מתגברות, וצוריה נוטלת את מנחם בידיה, עיניה מסומאות מדמעות.
הכול נגמר.
את הבצק ללחם הפנים היא כבר לא צריכה להכין, על הטהרה ההרמטית של בני משפחתה היא כבר לא צריכה להקפיד.
בשביל מה להמשיך?
היא מנסה לחפש איזו קרן אור, שביב קטן של תקווה, אבל ליבה ריק. ריק וכואב.
***
קרני שמש בהירות מלטפות את פניה, שמתכווצות בהבעת מחאה אילמת. כבר הגיע הבוקר?
"אימא, קום" אצבעות שמנמנות מרפרפות על פניה "אימא בוא".
"אימא באה" היא ממלמלת ומתהפכת.
"אימא בוא לחצר" שלמה לא מוותר. "אימא בא להכין לחם"
צוריה מתיישבת, עיניה עדיין עצומות. ניחוח דק של בצק ממלא את נחיריה, ובמקום להזדקף – כתפיה נופלות.
לקום יום יום למציאות החסרה הזו, לשאוב מים, להכין לחם, לשחק, להקשיב, לתפור כפתור שנשר, לנחם, לפשר.
בשביל מה?
מי ידע?
אלו מעשים פשוטים כל כך, רחוקים כל כך. אין בהם שום דבר שמקשר אותה בקשר ישיר, חזק ואוהב לריבונו של עולם.
"אימא בוכה?" שלמה מכווץ את פניו, ואז מתקרב אליה, ומניח את לחיו החמימה על ברכיה.
"מתוק שלי" היא חופנת את שערו הרך באצבעותיה. "בוא ננסה לקום".
והיא נושמת עמוקות, מכניסה לקרבה את אותו אוויר מעדר ריח הקטורת הבשום, וקמה.
***
דמעה שקופה זולגת על לחיה ונבלעת בבצק הרך. היא מנסה להתפלל, אבל הכול חסר כל כך. איך תתפלל? ה' רוצה את התפילות האלו בכלל?
תפילות ריקות, בלי מקום להתקבץ אליו... תפילות של גלות.
"את מתגעגעת ללחם שהיית אופה לבית המקדש?" בניה מפתיע אותה מאחור.
היא מהנהנת אליו בלי מילים, ודמעה נוספת מפלסת לה את דרכה מטה.
"אבא אמר לי" הוא לוחש, ומביט יחד איתה בגוש הלבן שנמעך תחת כפות ידיה.
מחשבה מוזרה מתעוררת בה פתאום, והיא נעצרת באחת.
"מה זה בית המקדש?" היא שואלת את בנה, וליבה הולם.
"זה הבית של ה'" הוא אומר מיד, ומישיר אליה את מבטו. "הבית שנחרב."
הוא תלמיד טוב, הוא יודע לצטט את דברי המבוגרים שמסתובבים תדיר מעל ראשו, אבל כשצוריה מביטה אל תוך עיניו, היא מגלה שם סימני שאלה.
והכמיהה העצומה לכל מה שהותירו הם מאחוריהם, לכל ההוד העצום שמילים לא יוכלו לתארו – חסרה שם.
משהו חדש הולם בליבה, באותו הלב שעד עכשיו היה ריק מתוכן. יכול להיות שכן יש לה תפקיד?
כי כשמביטה צוריה עמוק אל תוך עיניו עמוקות המבע של בנה, היא מבינה שיש לה עכשיו תפקיד חדש, משום שהמקום היחיד שבו היא יכולה להמשיך ולבנות את בית המקדש, להמשיך את הכיסופים וללבות את התקווה הבוערת לבנייתו מחדש – הוא בדור הבא, בליבותיהם של ילדיה.
הבת שלי לארונה מפחדת מחיות טרף שמגיעות אליה לחדר כשמכבים את האור. היה לנו אריה, נמר ותנין בינתיים...
היא נרדמת לבד מגיל צעיר אבל מאז שזה התחיל היא חייבת שאשב איתה, מה שמקשה על אחיה הקטן להרדם. ניסיתי כמה דברים כדי לעזור לה וכלום לא מרגיע אותה. היא ממש מעורערת מזה גם בהמשך היום.
ניסיתי "לגרש" את החיה הנוכחית. עזר לימים בודדים.
ניסיתי לתת לבובה שלה תפקיד לשמור עליה - עוזר עד שהיא נרדמת. לא מונע הגעת "חיות" בלילה.
ניסיתי לדבר איתה על זה
ניסיתי לדבר איתה על המעבר לגן של גדולים שמטריד אותה
ציירנו אריה נחמד
היא מגיעה בלילה לישון על השטיח לידנו
כלום לא עוזר. רק נקודתית לפעמים. אני כבר אובדת עצות. איך אפשר לעזור לה? אשמח לניסיונכן
ולהגיד לה שזו שרביט שמגרשת חיות רעות אם הן מגיעות
ובכל פעם שהיא רואה, השרביט תוכל לסלק אותן 
הבובה שומרת
פה זה מגרש את החיות
תנסי
הבן שלי פעם גם פחד מאוד מאריה שיגיע אליו בלילה.
מה שעזר לו היה שדובבתי את האריה והוא דיבר איתו עד שהם נהיו חברים, וגילינו שבעצם האריה בא לשמור עליו ולא להפריע לו.
לאחרונה הבן שלי מפחד מחקלאי🙄. הוא חלם איזה לילה על חקלאי שהפחיד אותו, ומאז הוא ממשיך לדמיין אותו בכל מיני הזדמנויות. ניסיתי גם הפעם שהוא 'ידבר' עם החקלאי שאני מדובבת, זה עזר קצת אבל לא מספיק. אולי עוד כמה שיחות יעזרו לו יותר...
יכול להיות שהוא יהיה מורכב מדי לגילה, אבל אפשר לאמץ משם את הרעיון של "שפריץ אמיץ" - בעצם זה אותו רעיון שהציעה @מקקה.
אצלנו זה עזר אחרי תקופה (אבל נראה לי בגיל קצת יותר גדול).
גם להשאיר אור קטן יכול לעזור.
ועוד דבר שעזר אצלנו (הבת שלי הכריזה את זה בעצמה) - אם המיטה ליד החלון, להעביר אותה למקום אחר. (הבת שלי אמרה שמאז שהמיטה שלה לא ליד החלון היא כבר לא חולמת חלומות רעים... )
ואפשר גם להמציא ביחד עם הילדה סיפור על אריה/נמר/תנין שפחד בלילה מחיות רעות/מילד קטן שיבוא אליו, ואז כשהגיע בסוף הילד הוא ראה כמה הוא חמוד בעצם... (נתת לי רעיון לסיפור 
)
המיטה לא ליד חלון ויש אור מהמסדרון
ניסיתי סיפור דומה. היא לא התרשמה - "אריות טורפים חיות, הם לא מפחדים ממני"
ואז עבר
.
תמיד ישבתי לידם לא מצאתי פתרון אחר
הגננת אמרה לי להסביר לו בשכל שאין פה באמת חיות. פחות התחברתי לגישה... אני מחבקת אותו חזק ומזכירה לו שה' איתנו, אומרים ביחד פרק תהילים ולרוב זה עוזר...
מאפשרת לו גם לישון איתנו כשזה קורה..
אלא למכור את הבית. זה מה שעלה חד משמעית מהשיחה עם יועצת המשכנתאות שלנו
עליית הריבית חנקה ואנחנו לא נעמוד בתשלומים.
יש לנו כמה שלבי אבל לעבור כדי להשלים עם המצב, אבל חשבתי שאולי זו הזדמנות להגשים חלום לגור בחור קהילתי שתמיד רציתי כל החיים ולא היה לי אומץ....
אנחנו גרים בשפלה ובעלי עובד בירושלים, כך שזה צריך להיות קורב לירושלים ככל האפשר (לי לא משנה אני מחליפה עבודות בלי בעיה...) כמובן עם חינוך טוב לילדים ויש לנו תכף מתבגרים אז שיהיו תנועות נוער וכו.
אנחנו לא דתיים אז עדיף מעורב
אני לא מאמינה שבגיל 40 אני מחפשת מקום לגור....
מצטערת בשבילך. חיבוק גדול ❤️❤️
אם אין לך בעיה להחליף עבודה
לא עדיף לנסות לחפש עבודה עם שכר גבוה יותר בפער של המשכנתא שעלתה, או לפחות קרוב אליו?
אני מבינה שהתייעצתם וכו' ואויל אני חוזרת על דברים שנאמרו
אבל בינתיים הריבית עצרה ולא עלתה.
אבל האמת היא שבלי קשר הדירה ממש קטנה לנו (60 מטר, 6 נפשות..) ובכל מקרה לא נוכל לעבור ל 4 חדרים במקום שבו אנחנו גרים.
ובמקביל להשכיר את הדירה הזו.
גם בירושלים היו עליות מחירים אבל עדין אפשר למצוא שכירות סבירה
וגם את הישובים באזור מעלה אדומים
אלון. ענתות, נופי פרת, כפר אדומים וכו...
חוץ מזה ברדיוס של שעה יש את נעמה ובכלל אזור הבקעה הדרומי
תנסו לבדוק באפרת בגוש עציון.
אפשר גם בתקוע, עוד יותר קרוב לירושלים. אבל יותר קטן.
תבדקו גם את מעלה אדומים.
הבעיה שהמחירים לא זולים, אבל בטוח יותר טובים מהמרכז..
ראיתי שמישהי כתבה אדם וזה בהחלט רעיון, יש גם את אלון - לא מכירה את האוכלוסייה אבל זה יישוב קטן ונחמד בדרך לים המלח.
לגבי מכירת הדירה, אם אתם מוצאים שוכרים זה מצוין, תמכרו את הדירה כשיהיה לכם דירה לקנות במקום שאתם יודעים שטוב לכם בו.
לפני זה לא שווה למכור את הדירה, אבל פשוט להשכיר במחיר שאתם משלמים משכנתא.
ייעוץ משכנתאות הוא מאוד ממוקד.
לפני כזה החלטה ענקית כדאי לקחת ייעוץ של מישהו כמו פעמונים שמסתכל על כל אפיקי ההוצאות הכנסות אולי יש רעיונות טובים יותר
בהצלחה!!
אדם, רימונים, אלון, עלמון.
גם מעלה אדומים לדעתי יותר זול מהשפלה ומאוד קרוב לירושלים
מה ישתפר בקרוב ומה המצב החדש שאני צריכה להתרגל אליו?
א. התדירות של הפספוסים/ שירותים שלו זה בערך פעם בחצי שעה. כשהוא כבר לא יפספס זה עדיין יהיה לקחת אותו לשירותים כל חצי שעה? או שהוא ילמד לצבור קצת שתן ולעשות הכל בבת אחת?
ב. עצמאות בשירותים - אז הוא בן שנתיים וכיום לא עצמאי בכלל. אני מורידה לו תחתונים, אני מושיבה אותו (על מקטין אסלה. יש שרפרף והוא מגיע אליו עם הרגליים אבל רק כשהמושב של האסלה פתוח וזה גורם למקטין אסלה להיות פחות יציב) אני מלבישה אותו ומורידה אותו ושוטפת לו ידיים והכל... באיזה גיל הוא כבר ילך לשירותים בעצמו?
וגם שמתי לב שהוא עוצר ולא מפספס, כאילו מתחיל ומיד עוצר ואומר לי לקחת אותו לשירותים, אבל אז בקושי עושה משהו ואחרי שלוש דקות מפספס שוב. כאילו משהו עוצר אותו מלהתרוקן בשירותים. זה נורמלי בתחילת גמילה? היה לנו בסך הכל יום חמישי, אתמול והיום... שישי- ראשון לא היינו בבית
וכן, אחרי ימים ספורים הם לומדים את מיומנות האיפוק. עד עכשיו הוא היה רגיל שמיד כשהשלפוחית מתמלאת קצת, היא מתרוקנת, בלי להרגיש. לאט לאט זה הופך להיות נשלט ומודע והוא 'ישמור' וירווח את הפעמים.
לגבי עצמאות בשירותים - לדעתי זה תואם גיל. ולאט לאט יעבור. קרוב לגיל 3 רוב הילדים כבר מתנהלים בעצמאות.
אפשר לזרז את זה/ להקל עליו למשל בלהלביש בגדים נוחים יותר (יותר רפויים ורק עם גומי קליל).
או ללמד אותו להתפנות בעמידה על שרפרף קטן.
אבל לדעתי אם זה לא מפריע לך, תשאירי את המצב ככה, ולאט לאט מעצמו תמצאו את הצורה הנכונה והוא יהיה עצמאי יותר ויותר. גם גביהה של כמה ס''מ מאוד משמעותית כאן.
לגבי הספה, לא יודעת, אבל אולי לא להגדיר שאת לא מרשה, אלא להציע לו לשחק על הרצפה, לשבת על הכסא וכו'.
או פשוט מגבת?
ואז אם הוא מפספס זה לא נספג בה.
)אם זה כמויות גדולות הייתי שמה ניילון. אם קטנות כמו שאת מתארת אז גם מגבת מספיקה לספוג.
יכול לניות שהוא עוד לא בשל
הבת שלי כל יום מורידה את הבגדים והחיתול בעצמה ואומרת פיפי ואז אני מושיבה על האסלה אבל לא עושה כלום רק נהנת מעצם הישיבה.
ואני לא יודעת אם לגמול כבר
השאלה בעיני זה אם יש לך כוחות כי באמת אפשר בכל גיל.
במצב כזה אני הייתי מורידה את הטיטול.
אצלי הייתה מוכנה בסביבות גיל 1.8 אבל רק ב1.11 התחלתי והלך ממש זריז ברוך ה.
בהתחלה אמרתי לה שתרוץ לבחוץ/למקלחת ורק אחכ הושבתי על סיר. הגיוני שהיא לא עושה כשאת מושיבה כי זה באמת מוזר לה
התחלתי כי שנינו בחופש ואני צריכה ללדת שנה הבאה.
הוא מאוד מודע ליציאות שלו ובשלושה ימים של גמילה הפספוסים שלו פחתו, הוא למד לעצור ברגע שהוא מתחיל ולחכות עד לשירותים כדי להמשיך.
זה לא סוג העצות שעוזר לי כרגע... אני לגמרי שלמה עם ההחלטה לגמול אותו עכשיו
קייטנת אמאחלומות חלמתיגמילה זה תהליך שלוקח זמן....
עם הגדולה שלי (הייתה בת 2.4 בתהליך) תוך 3 ימים היינו אחרים.
עם הקטן הנוכחי(2.5), לקח בערך חודש עד שאני יכולה להגיד שהגמילה התבססה.
הוא ילמד לצבור, זה לא יהיה בהכרח כל חצי שעה, הוא גם יפתח עוד עצמאות ויצליח לבד. אבל זה לוקח זמן..
אולי שווה לחשוב על איך להנגיש לו את האסלה שהוא גן יצליח לעלות לבד ( יש שרפרפים עם 2 מדרגות, אולי יהיה לו יותר נח להגיע לאסלה?)
לגבי הספה, אצל הבחורציק הנוכחי עברנו לרצפה לכל התקופה הראשונית. ישבתי איתו על הרצפה, גם אחותו הגדולה , או על הכסאות שלהם, והוא היה ממש בסדר עם זה. לא כעסתי או אסרתי, פשוט עודדתי את הדברים האחרים. ועכשיו הוא כבר בכייף חזר לספה ב'ה
והכי חשוב זה הסבלנות והרוגע שלך(למרות שלפעמים זה מממשששש קשה)
התחלתי לפני שבוע ודימומים חוזרים והולכים
כבר 6 שבועות אחרי לידה
איך את יודעת שהדימומים זה מהדיאמילה?
עכשיו זה היה ניתוח קיסרי
והדימום כבר פסק
אחרי הטבילה ככה שגם אם יש כתמים זה לא יאסור (אלא אם כן מתחיל דימום רציני).
זה סכנה אצלי להיכנס להריון עכשיו
עברתי לידה מוקדמת מאוד בניתוח קיסרי :/
לטבול, להתחיל גלולות
ולחכות שבוע עם יחסים
מרגישה נפיחות כזו בעיקר בפנים
פומיניק וסרזט.
מסיבות שלא ברורות לי ההשפעה שלהם על הגוף של האישה יכולה להיות שונה
הרוקחת אמרהלי שדיאמילה וסרזט זה אותו דבר
הרופאה דיברה איתי על סרזט והרוקחת נתנה את הדיאמילה
שלושתם אותו חומר פעיל ויש להם בדיוק אותו מרשם. בבית מרקחת את יכולה לבקש משהו ספיציפי, לא אמורה להיות בעיה אם יש להם במלאי. אם הדימומים עם הדיאמילה לא יסתדרו ממליצה לבקש בבית מרקחת פומיניק.
לרופאה את לא צריכה לומר כלום, זה במילא אותו מרשם.
אפשר גם לדבר עם מכון פועה, כתבו פה פעם על שיטות שלהם טיפים להפחתת הדימום כמו נטילה של 2 גלולות או שימוש בפרימולט נור. בעיני זה אופציה אחרונה כי זה המוווון הורמונים, ובכל מקרה אל תעשי את זה על דעת עצמך.
כל הלילה אין שום דימום, איך שלוקחת את הכדור בבוקר מתחיל דימום כבד שפוחת לאט לקראת הערב.. עבר שבוע מאז שהתחלתי
לבקש להחליף כבר?
יצא לי להיות לא מזמן בהרצאה מעניינת שבה המרצה (יפעת קליין) אמרה שיש 3 דברים שיוצרים את הקשר בין בעל לאישה- מחוייבות, אינטימיות ותשוקה.
מחוייבות- החוזה הבלתי כתוב שלנו לדאוג אחד לשני.
תשוקה- המיניות.
ואינטימיות- רגשי.
היא אמרה שאצל כל זוג יש שני מאפיינים דומיננטיים ואחד שעליו צריך לעבוד והוא פחות נוכח בקשר.
אז אצלנו זה מה שחסר- האינטימיות.
מאז אני במחשבות- איך מייצרים את זה?
איך מצליחים להגיע לקשר רגשי עמוק עם הבעל?
זה תמיד היה חסר לי אבל עכשיו אחרי שנתנו לזה שמות והגדרות זה לא עוזב אותי ואני עוד יותר מחפשת את הדרך להגיע לשם.
אשמח לשמוע תובנות, רעיונות פרקטיים וכל מה שיש לכן לומר בנושא.
ומוזמנות לנצלש חופשי.
(בהמשך אכתוב עוד על מה שהיא אמרה על אינטימיות)
אני רואה את האינטימיות בעצם לא בתור קשר רגשי עמוק אלא קשר אישי, פרטי שלנו. קשר רגשי קרוב יש לי עם כל מיני אנשים... אינטימיות זה מה שקורה בחדרי חדרים, זה המחוייבות העמוקה שלנו אחד לשני, השייכות שלנו אחד לשני, זה המקום שהוא בלי סודות בינינו. מקווה שהצלחתי להסביר.
אז יוצרים את זה ע"י מרחב בטוח, המחוייבות שלנו מאפשרת לנו להיות לגמרי אחד עם השני בלי מחיצות. וזה גם מאוד קשור לקשר הפיזי בינינו, לא סתם המילה אינטימיות מתקשרת למיניות, כי בשביל להיות חשופה כולי אני צריכה להרגיש אינטימיות.
אבל אני חושבת שהיא לא צודקת בהנחה שלה שאצל *כל* זוכ רק שני מאפיינים דומיננטיים. יש בהחלט זוגות שכל שלושת המאפיינים דומיננטיים ונוכחים, והעבודה שלהם בחיים היא בתחומים אחרים בכלל.
אולי זה קצת ירגיע אותך, אם לא תקבלי את כל הדברים שהיא אמרה כתורה מסיני...
איך בכל זאת יוצרים את האינטימיות הרגשית?
כמו ש@שמש בשמיים כתבה - הדברים האלה קשורים זה בזה. יש לנו מחויבות זה לזה, ומתוך כך נשתף זה את זה בעולמות הפנימיים שלנו. יש לנו תשוקה - ומתוך כך נשתוקק גם להיות שותפים ברגשות.
אם בכל זאת זה חסר, אולי צריך ליזום מפגשים רגשיים, עם משחקים זוגיים וכדומה.
אבל בעיקר להיות בתודעה שבן הזוג הוא המקום הראשון שבו אני יכולה לחשוף את הרגשות שלי, כי בזכות המחויבות והתשוקה בינינו הוא יכיל אותי וייתן לי את המקום הרגשי שלי...
אינטימיות היא חשיפה. המוכנות לחשוף משהו בפני בן הזוג שלך יוצרת אינטימיות
אם זה פיזי (במיניות)
ואם זה רגשי- ברגשות, בחוויות,במחשבות, גם טובים אבל גם כאלה שלא נעים ולא כיף לשמוע
ובמיוחד כאלה שלא נחשפים בפני אחרים
כדי לאפשר שיתוף מלא צריך לעבוד על היכולת לשתף את בן הזוג לא בשביל התגובה שלו אלא בשביל עצמך. כך שאת לא תלויה באיך זה יתקבל ואיך הוא יגיב
כי אלה דברים שחוסמים אותנו מלשתף חלקים מסוימים בתוכנו- הפחד להפגע או לפגוע
כמובן לאט לאט...
מתחילים בלשתף כמה שיותר מה שנעים ונח לשתף
ואז מתחילים קצת יותר לשתף גם ברגשות שליליים ודברים שפחות נעים
כמובן שחשוב להגיד לשני דברים לא נעימים בצורה עדינה, לא מאשימה ולא פוגעת
אבל המטרה להגיע ליכולת להגיד כל דבר וזה מה שיוצר ביניכם אינטימיות בלי מחסומים
כל הכבוד על הרצון
בהצלחה!!
1. רוב הזמן לחוש תחושות חיוביות כלפי בן הזוג כמו אהבה, חמלה, הערכה גאווה.
2. היכולת לזהות את הרגשות של השני בלי שהוא יסביר אותם, לפי הבעות פנים, תנועות גוף, טון דיבור וכו
3. היכולת לתקשר ולהבין רגשות ותחושות אחד של השני במבטים, במחוות ומילים בודדות.
4. היכולת לדבר אחד עם השני על רגשות ועל דברים רגישים/ אישיים בלי מבוכה ובלי שיפוטיות.
אפשר להשיג כל אחד מהסעיפים ע״י מודעות ותרגול
נוצרת משיתוף.
שיתוף אמיתי, כנה וחשוף.
להגיד באמת מה את חושבת, לחשוף את השיט שלך (אולי במיוחד אותו).
לתת לו להיכנס אליך לנפש ולך אליו.
לילדות, לשריטות, לכאבים, לפחדים, לחלומות.
להשתחרר בלי להתפדח, בלי מחסומים.
אצלי לפחות זה יוצר אינטימיות גדולה.
שיחה אחת אל תוך הלילה על הספה קירבה פי אלף מחופשה.
אפשר להיעזר בכרטיסים כאלה עם שאלות.
הרבה פעמים אנחנו לא מכירים לעומק ולא נחשפים לתשובות
כי לא יודעים מה לשאול והצד השני לא יחשוף מעצמו.
מזרון כזה.. לא רוצה לשלם 200 שקל
להשתמש בשעוונית (מפת שולחן כזו שקונים לפי מטר).
אם את רוצה שיהיה קצת רך - אז שמים מתחת שמיכה דקה. (אני בזמנו השקעתי וממש הדבקתי לקרש את השמיכה והשעוונית/סדין ניילון...)
עוד אפשרות יחסית זולה - לקנות משטחי החתלה חד פעמיים, ולהשתמש בהם באופן רב פעמי.
בגיל קטנטן אני מחליפה על חיתול בד (יש לי כמויות, אז אם מתלכלך מקסימום זורקת לכביסה).
בגיל גדול יותר עוברת לפתרון הנ"ל (ובגיל ממש גדול אפילו זה לא - ישירות על הקרש וזהו), ולא היו תלונות...
ולא הבנתי איך רואים בזה בעיה אצל התינוקות (מה שכתבת)... זה פשוט פחות נעים. די אובייקטיבי...
נניח ותלכי לבדיקת רופא/בודקת טהרה לא משנה מה- יהיה לך נעים לשכב על שעוונית? או על בד כמו הבד הלבן הזה שבא בגליל גדול... מניחה שאת מכירה את זה...
זה לא אומר שתבכייני/תגידי שלא נעים לך. אבל זה פחות נעים למגע...
ואפשר לשים שעוונית מתחת לחיתול הבד כדי שלא יברח למיטה...
ולגבי נוחות של תינוקות - תינוקות מתעצבנים ובוכים אם לא נוח להם, הם לא מתאפקים כמו מבוגרים...
לא נתווכח על זה
כמו שכתבתי - בגיל קטנטן אני באמת מחליפה על חיתול בד (וגם עוטפת את הדפני בחיתול בד כדי שיהיה להם נעים יותר במקלחת). בגיל גדול הם גם ככה משתוללים יותר ולא ממש שוכבים בנחת... כך שלא משנה להם מה יש מתחת...
לק"י
וגם לא מורידים את כל הבגדים כדי להחליף חיתול (לפחות לא אצלינו).
ואז הגב לא נוגע בשעוונית, ומרימים לתינוק את הרגליים כדי לחתל. כך שמה שנוגע בשעוונית, זה כמעט כלום.
אם לתינוק זה ממש לא נעים הוא מביע מחאה ואפשר לקנות משהו יקר יותר
אצלנו לא היה צורך
וחתיכה של מטר בערך הספיקה לנו לחתיכה בתיק, חתיכה בעגלה, חתיכה בחדר וחתיכה אצל ההורים.
מתואמתהיא גם עשתה משהו כמוך.
אני לפני כן השתמשתי בסדין ניילון של מיטת תינוק (ומתחת שמיכה דקה).
את זה של איקאה:
SKÖTSAM משטח החתלה, לבן, 53x80x2 ס"מ - IKEA
ושמה מעליו משטח החתלה חד פעמי (מחליפה פעם בכמה ימים או כשמתלכלך...)
מאוד נח ונחמד.
משטח חד"פ ומחליפה כשמתלכלך..
תנסי באתר של קי אס פי, יש להם גם במחיר יןתר זול
ותכניסי אחר כך קוד קופון goodmotherksp
יש הרבה מוצרים שיש להם הנחה נוספת עם הקופון הזה
לא זוכרת כגר כמה עלה, לדעתי באזור ה-100..
ולא קניתי את כל המפונפנים שצריך לכבס, קניתי אחד כזה שאפשר להעביר מגבון כדי לנקות
(אצל הגדולה השתמשתי, אבל כרגע הוא על השידה ועליו מלא דברים ואני מחליפה לה במטחברת כשאני יושבת על המיטה שלי😅 מאמינה שבהמשך כשתהיה קצת יותר גדולה אחזור להשתמש בו)
זה דומה למה שיש לי👇
ברוך השם.
אני מקבלת שאלות מה לתת לו מתנה לחלאקה.
אשמח לשמוע רעיונות כי אני ממש לא מצליחה לחשוב.
בגדול יש לו: אופניים, מגנטים, קפלה, קליקס, מנוף, ספרים.
מה עוד הוא צריך?
אשמח ממש למענה דחוף.
תודה רבה
טלית קטנה אם הוא הולך לבית הכנסת
מגבת חדשה
יש מכוניות מנגנות- לנו יש את של הכנסת ספר תורה וזה להיט!
מזל טוב
פליימוביל,
מכוניות משחק
רכבת עם פסים
מכונית שלט
לגו
קורקינט
קיבלתי מכמה אנשים, ועכשיו יש לו כבר אוסף נחמד ומגוון.
זה משהו שלא הייתי קונה בעצמי, אבל אני ממש שמחה שיש לו.
לי- כמובן נקי, כזה לנקות את הראש..
לילדים- כמה שפחות עם נזק😅
להשאיר פתח גדול לאיוורור.
מישהי קנתה באיקאה ומרוצה?
קצת חוששת כי שמעתי שהאיכות שם לא משהו..
הרבה זמן, היה יפה ונוח אבל לא עמיד.
באופן אישי לא הייתי קונה שם מיטת קומתיים.
מיטת קומתיים צריכה להיות מאד יציבה, חזקה ואיכותית
קניתי מאיקאה הרבה רהיטים, גם מיטות. יש להם גם רהיטים איכותיים מעץ מלא וגם רהיטים מחומרים פחות איכותיים. כמעט כל הרהיטים שקניתי שם מחזיקים לי כבר שנים.
ספציפית מיטות (לא קומותיים) קניתי לפני 3 שנים והן מעולות.
אבל קניתי שם מיטה נפתחת לילידם ומאד מרוצה.
מצד שני יש לי את זה בערך חצי שנה אז לא יודעת להגיד מבחינת איכות.
בינתיים זה אחלה ומאד נהנים.
לנו יש מיטת קומותיים איקאה, אבל לקחתי את העץ מלא, לא לקחנו סיכון של המיטות מהחומרים האחרים.
לא זוכרת ממתי היא, שנה או יותר.
לכן מאנונימי.
האם אתם משתפים את הילדים בלחץ כלכלי?
יש לנן כרגע קצת לחץ כלכלי.
אנחנו ביולי אוגוסט והילדים כל הזמן מבקשים דברים.
תוהה אם נכון לשתף את הילדים ואם כן - איך?
יש לנו ילדים ילדית גדולים שאפשר לדבר איתם: 14,12 וכו.
תודה.
יצא לי לדבר עם בעלי על זה, שבבית שאני גדלתי בו היתה "תודעת שפע" (גם אם בדיעבד גיליתי שכשהיינו קטנים היו תקופות טיפה יותר לחוצות) ויחד עם זאת גישה חסכנית. כלומר אם נלך כולם לטיול ונרצה ארטיק, ברור שלא נקנה ארטיקים יקרים לכולם, אבל לא בגלל שאין כסף, יש כסף! אלא כי זה פשוט בזבוז וחבל לקנות ארטיקים כל כך יקרים כשיש ארטיקים זולים וטעימים. וזה נתן לנו מצד אחד את הלמידה של לחסוך ולחשוב על מה מוציאים כסף, ומצד שני גדלנו בתחושת רווחה כלכלית.
בבית של בעלי לעומת זאת, שקצת יותר דחוקים בכסף, כן היתה אמירה של "לא קונים כי אין כסף לזה" ובהרגשה שלנו זה פחות מוצלח.
אנחנו משתדלים להעביר את זה גם לילדים שלנו- בדיוק עכשיו אנחנו מחפשים אופניים לגדול והסברנו לו שאנחנו יכולים לקנות בחנות אבל חבל, אפשר למצוא אופניים מעולים של ילד שסיים להשתמש בהם וכבר גדל ואין לו מה לעשות עם האופניים עכשיו. וישבנו ביחד ביד2 והוא אמר מה נראה לו יפה.
מה שתיארת פשוט מדהים כי זה מלמד את החיסכון כדרך חיים בלי תחושת צמצום, ועדיין יכולים להרגיש רווחה כלכלית יחד עם חיסכון.
היא ב"ה בת 4 חודשים, תכף יש לה את החלק השני של החיסון, ואני עוד בחרדות מהחיסון הקודם, היא צרחה כל כך שלרגע נלחצתי שהיא לא נושמת, היה יותר מידי שקט בין הצרחות 😩😩😩
1. למה לא מורחים להם איזה משחה מאלחשת??? אני לא יכולה לשאת את הצער הזה
2. מתלבטת אם ללכת איתה או לשלוח את אמא שלי איתה, מצד אחד קשה לי לראות את הכאב הזה, מצד שני כואב לי שאני אמא שלה לא יהיה איתה כשכואב לה כל כך.
3. ולשאלה היותר נפיצה- יוצא לי לשמוע על הרבה שלא מחסנים את כל החיסונים, כי זה מיותר, כי זה עושה יותר נזק מתועלת וכו וכו, ואני נזכרת שכשהאחות בטיפת חלב אמרה לי את השמות של החיסונים אמרתי לה תחסני רק מה שחייב, והיא בתגובה ענתה לי- לא חייב כלום (?????????) אז מזה אומר??
4. עם מי יש להתייעץ בנושאים האלה??
אני חושבת לעצמי שזה חיסונים של כבר שנים, זה לא משו נסיוני וחדש כמו הקורונה למשל....
בכללי אני לא עפה על חיסונים בכלל, קוורונה לא עשיתי גם בלי להתלבט. מציינת את זה רק שתבינו את הראש.
ואני מבקשת מכן בכל לשון של בקשה לענות על השאלות בלי להיגרר לדיונים ארוכים, כי קשה לצאת מזה, זה קשה אבל אפשרי 🙂
תודה מראש לכל העונות.
הוא קם בבוקר, אוכל משהו ומתפלל.
ונגמר לו כל הכוח והוא חוזר לישון.
ואחר כך הוא במקרה הטוב מכין צהריים, אוכל ונמרח למיטה.
ואחר כך הבעל שלו תוהה אם הוא אוהב את המיטה יותר ממנו.. אז לא, אבל היא הבאה בתור.
וכשהוא סוף סוף מתחיל לעשות משהו,
אז או שמתחילה לו בחילה חזקה או ששוב נגמר לו הכוח
לא אומרים שזה נגמר בסוף שליש ראשון?
😵
וכדי לעודד, שואלים את אמא מה נסגר אז היא אומרת - זה יעבור עוד בערך 25 שנה.. נפלא.
סופריקה.
חוסר בויטמינים אפשר לפתור בקלות, חבל על כל דקה של סבל...
הרגשתי כמוך כשהיה חוסר בבי 12. זה נורא. תרגישי טוב!
אז מוזר לי לעשות בדיקות דם..
נגיד בעבודה אני מתפקדת מעולה.
כמה שעות טובות. כל יום.
שם משתמע שאת כל היום מסמורטטת...
בכ"א הייתי מקדימה בדיקות דם לבדוק חסרים, אבל יתכן באמת שזו עייפות אופיינית של ההריון.
תרגישי טוב ושיעבור לך בקלות!
הברזל יורד מאד בהריון, ובלי ברזל מרגישים מאד חלשים.
אני הבנתי בדיעבד שחולשה גדולה היא בהחלט סימן שמצריך בדיקה. במשך תקופה "סחבתי" ואז בבדיקת דם שעשיתי בלי קשר התגלה ברזל נמוך... ברגע שהתחלתי לקחת כבר התאוששתי קצת, עוד לפני שהמדדים עלו באמת בגוף.
לספירת דם את יכולה לבקש הפניה גם מרופא משפחה
לי הריח של הבית עשה ממש לא טוב וכשהייתי עוברת למקום אחר הצלחתי לתפקד יותר טוב. זה אופייני לשליש ראשון. הרבה כוחות!
אבל אני לא ישנה
לא עובד לי הלישון ביום כל כך
מקסימום נרדמת ל10 דקות וקמה יותר עייפה ממקודם
כל פעולה- מאמץ אינסופי
חלשה תשושה
וההספקים ברצפה
חשבתי שאתקתק שבת
ובסוף עשיתי רק מרק ועוף וארוחת צהרים
וזהו
בבוקר שלם
אבל אני עוד בשלישי ראשון..תכף שבוע 13
אז מקווה שישתפר בקרוב..
אחרת מה יהיה בחופשְשש
יש לי בחילות בלתי פוסקות
לא מסוגלת לאכול עוף/בשר/שניצלים וכו
מה לאכול?
אפשר דוגמאות לארוחות?
אני רוצה לאכול בריא!!!!!
סלמון בתנור עם אורז או שעועית ירוקה זה קל וטעים.
מושט בתנור עם בטטה או תפוח אדמה.
סלט עם טונה.
זה פחמימות כמו אורז, פתיתים, משתדלת הרבה סלטים
חלבי כמו פיצות או פשטידות, קורנפלקס, טוסט
דברים ביניים, קרקר עם ממרח וירקות או סנדוויץ' עשיר ומשביע
עם הצהריים אני באמת מסתבכת המון האופציות שתופסות זה הרבה ממה שרשמתי למעלה
מרק עם קוסקוס, ירקות של סנפרוסט כמו שעועית או כרובית, תבשיל עדשים
עם הזמן זה השתפר לי
דווקא עם בשר הסתדרתי יותר מאשר עם עוף, גם נקניקיות עבד לי טוב ואז יש כל מני תבשילים
קשה. לא תמיד זמין.
אבל לי זה ממש עזר כשהיה לי את האפשרות.
ואפשר להמיר חלק מהפחמימותסמטאותהריקות בשיבולת שועל,בריא יותר ומזין.
גרנולה, עוגיות, אפילו לטחון לקמח ולהוסיף כמה כפות לבצק של לחם או לחמניות
הגדולה בת כמעט 3. הקטן בן שנה וחצי. העברנו את הקטן לחדר שלה לפני שנה בערך בגלל צפיפות בחדר אצלנו וגם כי הוא כבר גדל ונשארה המיטת-לול של הגדולה שהיא מאוד נוחה ומרווחת.
כשהעברנו אותו היינו מרדימים אותו מחוץ לחדר אני או העלי והשני עם הקטנה. עברנו תהליך של ייעוץ שינה עם הגדולה אחרי הלידה השניה ובאמת ראינו שיפור משמעותי ברמה ששמים אותה במיטה אומרים לילה טוב ויוצאים מהחדר ובזה זה נגמר. פחות הקפדנו עם הזמן והתחלנו להרדים את הקטן איתה בחדר ורצינו לעשות איתו את אותו תהליך שעשינו לה (להיות ליד המיטה אחרי כמה זמן להתרחק ואחר כך לצאת מהחדר).
העניין הוא - שהגדולה התרגלה שאנחנו בחדר! ובעיקר שאני בחדר! היא לא מוכנה להירדם אם אני לא שם. אם זה בעלי היא מוכנה רק אחרי שכנועים ושקובעים את זה כעובדה.
זה משליך גם על אמצע הלילה - הלילה הזה בקושי ישנתי! היא התעוררה ורצתה שאשב בחדר. ישבתי וקמתי אחרי כמה דקות והיא ישר שומעת ורצה לדלת של החדר שאני אבוא ובוכה.
עשיתי את זה המון פעמים כמעט שעה. עד שאמרתי לבעלי שהוא ילך אליה כי איתו היא אמנם בוכה יותר אבל לא דורשת את זה.
הוא הלך אליה והחא התחילה להשתגע!!! צרחה לו שילך מהחדר ושהיא רוצה את אמא. אנחנו גרים אצל ההורים אז מרצון טוב אבא שלי התעורר כאילו לעזור עכשיו זה קורה כשאחד מהם בוכה בלילה וזה פשוט הורססס את כל החינוך אין לי כוחות לביקורת הזו ובכלל אני בלי חזייה וכל פעם בורחת לחדר.
עכשיו - מרוב רצון למלא אצל הגדולה (שכן היא בעצמה קטנטנה) את המקום הזה של הביטחון החום האהבה - זה פשוט מחרב הכול!!@ אני ובעלי רבים המון בגלל זה. לא ישנתי טוב בלילה אז קמתי עצבנית. אמא שלי קמה להיות עם הגדולה כי שמעה שבכתה וזה חירפן אותיייייייי די כבר. אז אמרתי לבעלי שיקח אותם מוקדם כי אני לא יכולה לסבול את השעה הזאת וצריכה את השקט שלי. התחיל להגיד לי שעדיףשיתפלל ולמה שיבזבז אץ הזמן עכשיו לחכות עד שתגיע השעה של הגן ואז ילך לתפילה. הוא רואה אותי שבורה!!! אחרי לילה תשוש שבסופן אחרי שעתיים של ניסיונות פשוט נרדמתי איתה במיטה ולא באמת ישנתי. רבתי איתו ממש. אני תמיד עם משכורת מסודרת והוא מקרטע וגם שיש לו מקצוע הוא לא עושה עם זה הרבה ובקושי מכניס משכורת. ובגלל זה אנחנו פה אצל ההורים ונמאס לי לגור פה ולדפוק חשבון מכל בכי של הילדים ובאים אליי באמצע הלילה כשאחד מהם בוכה!! אפשר להגיד "איזה יפה מצידם לא מובן מאחיו" אבל זה הורס את כל תהליך השינה ואני אומרת להן שלא צריך לקום ואם זה אבא שלי אז אני ישר רצה לחדר כי אני עם פיג'מה קצרה ובלי חזייה וסתם המתח הזה יוצא על הילדים.
עירבבתי מיליון נושרים אבל העיקרי שבהם - מה אני עושה עם ההרדמות של הילדה שכבר שיגעו אותי!!! ניסיתי לעשות טוב כלפיה ובסוף אני רותחת עליה מעצבים!! בגן הכול בסדר אני תמיד רואה באמצע היום ועושה ביקורי פתע ומכירה את הצוות. והעניין שאם אחותי באה או דודים או סבא סבתא בבית ובסביבה אז היא צורחת שהם ירדימו אותה ולא אני. ממש מה שהיא עושה לבעלי איתי - אני הופכת להיות בעלי בסיטואציה. היא רצתה שאחותי תרדים אותה וממש לא רצתה שאהיה בסביבה. אז כבר לא מבינה מה לעשות.
מצד שני מפחדת שאני לא אגרום לה לתחושת נטישה שאצא כל שניה מהחדר ואחזור עד שהיא תירגע ותבין שזה מה שיש.
אבל מה שקורה עכשיו זה לא נורמלי - זה ממש גורם לחורבן הבית ואני לא צוחקת!! בהרדמות בערבים מסיימת רק ב8 וחצי לפחות לפחות באמצע הלילה כל שניה באה אליה ויושבת על הכיסא כשאני סחוטה מעייפות וכמעט נופלת כבר. אין לי כוחות. רבתי עם בעלי ריב לא נורמלי עכשיו ואמא שלי רואה איתם טלוויזיה עכשיו שזה גם מחרפן אותי אני ממש נגד בטח בשעות הבוקר ובכלל!!!!!! אבל אין לי כוחות להתנגד ואין לי כוחות להיות עם הילדים כי רוצה את הפרטיות ואין אוצה וגם מאוד כועסת על הגדולה.
תודה למי שקראה עד עכשיו אני פשוט ממוטטת.. בבקשה את עצתכן
זה שאין לכם מקום משלכם לגור בו
זה זמני, השהות עם ההורים?
ממה מורכבות ההוצאות שלכם שאין לכם הוצאות של בית ואתם במינוס?
הדבר הכי מהוצי י ש לי לומר הזה שבעיני עדיף מינוס בבנק ולא לגור אצל ההורים
בוודאות!!
הזה פשוט בעיני מקור להרס זוגיות!
גם אם ההורים מקסימים
זה לא בריא בכלל
אתם תריכים את המרחב השקט לכם לבנות את הבית לכם
האמת שגם להורים זה נראה לי מאוד מעמיס..
לכו לגור בשכירות במקום עם שכירות לא יקרה מדי..
לא חושבת שהשגעון של כולם חייבים לקנות מיד בית הוא נכון
זה ג'וק שנכנס לראש של אמשים
כשטפשר ויש מאיפה- מצויין!!
כשלא- בנחת תחיו טת החיים לכם תבנו אץ השוגיות וההורוץ והעצמאות שלכם
גם אם ההכנסה שלו כרגע מועטה
לאט לאט..
בכל מקרה-בנושא ההרדמות
קודם כל אני ושומעת ממך שאת על הקצה
וכל תהליך של הרגלים ולמישה צריך אליו פניות ונחת
תנסי לחשוב מה חוץ מהשינה- יכל להקל עליך נפשית.. כי זה נשמע שיש פה מעבר..כל מיני תסכולים
שהעייפות פשוט משפריצה הכל יחד
ומול השינה-
תראי הילדה בת 3 היא גדולה
אבל היא התרגלה למשהו ועכשיו את רוצה להרגיל אותה למשהו אחר
זה תהליך. ותשנני את זה
המטרה שלךק לתת לה בטחון במשוגלות שלה להרדם גם כשאת לא בחדר
רודם כל
זה תהליך של הסברה בלבד
לקרוא לה זיפורים ולספר הנה הילדה גדולה היא ישנה במיטה שלה, אמא אומרת קריאת שמע שרה לה שיר..נותנת נשיקה ואומרת לילה טוב ויוצאת מהחדר והילדה שמחה..נרשמת בשמחה במיטה שלה
סיפורים,הצגות עם בובות
ואחרי כמה ימים כאלה את יכולה לספר לה שעוד מעט גם היא כבר תהיה ממש גדולה כמו הילדה הזאת ותוכל להרדם במיטה ככה
ואם היא תלמד להרדם ככה יפה אז היא אפילו תוכל לקבל הפתעה של גדולים(יכל להיות משהו הכי פשוט)
ואז לשבת איתה לומר קריאת שמע..ליצור איזו טקסיות של טרום שינה-
לכבות יחד את האור..לנשק מזוזה לסגור יחד את הוילון..משהו כזה שנותן לה תחושה שתעף ישנים..
שבי לידה חיבוק נישיקה תשירי שיר או שניים ותגידי לילה טוב אמא ממישיכה לשיר קצת בסלון ובינתיים את נרדמת כי את גדולה.
גם אם היא בוכה -תצאי
תחכי כמה דקות ואז תחזרי.רגועה. ליבוק נישיקה. שוב פעם רק במשפט את גדולה ואת יכולה להרשם במיטה.
להציע בקבוק מים, בוסה, שמיכה שאוהבת
זה לגבי ההרדמה בערב
לגבי הקימות בלילה- למה היא קמה בעצם? זה לבקשה קבועה או סתם התרגלה לקום ולא יודעת להרדם בעצמה?
לגור בנפרד מההורים
גם אם זה בקראוון
או ביישוב מרוחק אבל שכירות זולה
לא שמעתי כמעט על זוגיות פורחת ממגורים אצל ההורים. וכסף זה לא תירוץ
כי אם יש בעיות בזוגיות, זה יעלה הרבה יותר כסף
וגם יעלה בדברים שאין להם מחיר בכלל .
מה בעצם גורם לכם להיות במינוס?
יש הרבה זוגות שחיים ככה בתחילת הנישואין
עם משכורת אחת
אתם במינוס אז לא תצליחו כנראה להחזיר בקלות את ההלוואה
אל תתפתו לזה
נכון שזה באמת קשה לגור עם ההורים ואתם צריכים לעשות הכול כדי לצאת מזה אבל לא לקחת הלוואה!
וסליחה שזה לא קשור לנושא שכתבת עליו פשוט זאת הדרך להתדרדות כלכלית...
אנחנו גם גרנו אצל ההורים, אמנם בלי ילדים אבל לא פשוט בכלל.
כמה זמן אתם גרים שם?? שלא יעלה לכם בסוף
מה עם פשוט קצת להרפות קצת לתקופה?
שימי לך מזרון בחדר של הילדים ושאחד מכם ישן עליו אם הם מתעוררים.
או לחילופין מזרון בחדר שלכם לקטנה שמתעוררת...
היא לא תישן איתכם עד גיל 10... עוד רגע היא תגדל קצת וזה ממש ישתפר...
לדעתי זה עדיף מלא לישון לילות שלמים.
השיגעון של לקום בלילות את רואה כמה זה עולה לכם, אי אפשר לתפקד כשעייפים.
שימי מזרון קטן לידכם וכשהיא מתעוררת שתבוא לישון לידך את המשך הלילה.
הבן שלי בן שנתיים וחצי וזה מה שאני עושה איתו.
וזה גם מה שעשיתי עם הילדה שמעליו.
בשלב מסויים הם מפסיקים לבוא.
זה פשוט קורה לבד, חבל להילחם על זה.
ייעוץ שינה היה טוב לזמנו, בסיטואציה של שני ילדים זה פשוט לא רלוונטי מה שייעצו לכם,
זה לא שהקטן "חירב" לכם את הסדר עם הגדולה, זה פשוט שנסגר עם הגדולה לא תואם את המציאות החדשה.
אין פה אשמים, יש פה מציאות שונה שמצריכה פתרונות שונים.
אנחנו במינוס כי לא יודעים להתנהל טוב והיו חודשים שלמים שההוצאות היו עליי לפני שעברנו להורים..
אין לנו איך לעבור למקום אחר, אין ריהוט ושום דבר מעבר למיטות שלנו ולריהוט של הילדים. אני מאוד בגישה של להיות עצמאית ואם בעלי היה באותו ראש היינו הולכים על זה בכל הכוח לעבור לאזור קרוב אבל יותר זול.. (עדיין צריך שהמסגרות של הילדים יהיו קרובות כבר רשמנו אותם..).
אנחנו גרים שנה וחצי פלוס עוד מעט שנתיים.. אני ממש משתגעת. בהתחלה זה היה נחמד אבל ככל שהילדים גדלים זה החינוך שלהם מאוד מושפע מהשהייה פה. אני גם מרגישה יותר סגורה.. חלום שלי להעיר אותם בשירים ובצחוק ואני עצורה כאן מאוד.. ההורים שלי צקסימים זה לא קשור אליהם זה קשור אליי שאני לא פתוחה לידם במאה אחוז תמיד וגם לא רוצה להפריע או שיראו את הרגעים האישיים שלי עם הילדים כי זה משהו שהוא שלנו עם כל האהבה להורים שבאמת מדהימים..
מבחינת היועצת שינה היא אומרת שבגיל הזה היא צריכה להירדם עצמאית ולהיות עקביים. גם בעלי חושב ככה. האינסטינקט שלי זה פשוט שתבוא למיטה שלנו ותדע שיש לה את המקום הם והמוגן הזה.. מרגישה שזה ממש נגד הטבע שלי שהיא צורחת שהיא רוצה אותי ואני מתעלמת..
הרעיון עם המזרן נשמע לי מצוין..אבל לא כואב לכן שהם ישנים על הרצפה במקום לשים אותם אצלכם במיטה? למרות שאם היא במיטה לא נוח בכלל אני קמה עם גב תפוס..
תודה למי שרשמה על ההלוואה... חשבתי על זה וכאילו השם שם לך את המילים כאן וקיבלתי את התשובה..
אני ובעלי בנתק כרגע.. לא מדברים ולא שום דבר. הוא אה אותי ממוטטת והתעלם וחשב על עצמו בצורה כל כך גסה שפגעה בי עד עמקי נשמתי שהסיבה שבגללה אנחנו פה זה הוא והוא גרם לי לצאת עליו על 200 בבוקר (וכל זה בשקט כמובן כי אמא שלי כמה מטרים מאיתנו מחוץ לחדר רואה עם הילדים טלוויזיה..
גם תחושות ההאשמה אצלי קשות. מה אני כל כך כועסת על ההורים שנותנים לנו כל כך הרבה. הרבה יותר מהצד של בעלי שלצד של בעלי יש הרבה יותר אפשרות. חוץ מלעשות לחץ לבעלי ולחרב כל יציאה למסעדה או בית קפה (שאפשר לספור על יד אחת כמה פעמים זה קרה בשנתיים הראשונות לנישואים) כי הלחיצו אותו שצריך לחסוך כל שקל (שלא הרוויח כן?) הם לא תרמו בהרבה.. כעוסה פגועה על סף בכי מחאת רגשות אשם מלאת מצפון בקיצור קורסת.. באמת.
מזל שיש את הפורום הזה אחרת לא יודעת למי הייתי פונה...
אבל אם בעלך מתנגד זה משהו אחר, וצריך לראות איך להגיע לעמק השווה בעניין הזה
הילדים שלי זה פרס לבוא לישון על מזרון בחדר של אמא ואבא.
ככה שמזה ממש לא הייתי חוששת.
נשמע שיש כאן הרבה נושאים, אבל הדבר המשמעותי בעיניי הוא הפער בינך לבין בעלך. וזה גם משפיע על כל השאר, על היכולת לקבל החלטה מה נכון לכם, על היכולת לתמוך אחד בשני גם אם הבחירה שעשיתם היא קשה ועוד.
השאלה האם יש דרך שתוכלו לגשר על הפער הזה?
בין אם זה בדיבור, בטיפול זוגי, טיפול אישי או כל דבר אחר.
כי כל צעד שתעשו, הוא צעד משמעותי שמצריך את שני בני הזוג שותפים. נגיד אם בוחרים לקחת הלוואה, זה לא יעזור אם ההתנהלות הכלכלית לא נכונה, ובשביל זה צריך את שני בני הזוג. אבל כרגע יש משהו שמונע משניכם להתגייס יחד לאותו הדבר (לא משנה כרגע מה זה), ולכן אולי לנסות להתחיל לפתור את זה יכול לעזור
וראיתי כמה מהמם הצלחת לנהל את השיחה והפיוס עם בעלך ולהביא את הדברים למקום נינוח יותר גם מולו וגם מול הילדים
אני חושבת שממש כדאי לכם לחשוב איך אתם יוצאים הכי מהר שאפשר מהבית של ההורים
נשמע שבשבילכם זה סיר לחץ ושזה ממש לא נכון ואפילו מזיק לכם.
בראש ובראשונה לפני החינוך זה משפיע על הזוגיות
כי איך אפשר כשהפרטיות היחידה שיש לכם היא רק בחדר או בחוץ?
וכמובן גם בפן המשפחתי כמו שכתבת שאת יותר עצורה עם הילדים,וההתערבות בחינוך,והנסיונות לעזור שרק מפריעים.. ובהמון היבטים של היום יום שמקשים לחזק את התא המשפחתי.
מצד שני, בשורה התחתונה אתם אורחים (וגם הילדה של ההורים שלך..) ולכן לא נכון ולא מתאים ולא עובד שתגידי להורים שלך איך להתנהג בביתם.. (וגם אם כן בסוף הם רק רוצים לעזור ועושים את זה בכלים שנכונים להם ומתאימים להם.. יש ערבוב בין התפקיד של סבא וסבתא לתפקיד של ההורים..)
כשמדובר על פגישה פעם בשבועיים או חודש אז זה לא פוגע בחינוך וכמובן גם לא בהתנהלות היומיומית..
בקיצור לדעתי חשוב לצאת משם כמה שיותר מהר
ועונה לך לגבי הדברים שכתבת פה.
אפשר למצוא בפריפריות למינהן דירות להשכרה במחירים הגיוניים... אפשר להחליף גן, גם אם כבר נרשמתם. ככה זה עובד, רוב האנשים שעוברים דירה בקיץ לא סגורים על מסגרות לני שמגיעים למקום החדש.
לגבי ריהוט יש דברים שמוכרים ומוסרים במצב מעולה, צריך להשקיע ולאסוף ולהוביל אבל זה משתלם בהחלט. ולאט לאט מוסיפים את מה שחסר ומשדרגים.
והכי חשוב - אוחי היה צריך להיות בראש התגובה -ממליצה על תכנית לליווי כלכלי טובה ואיכותית שבונה בכם את היכולת להיות עצמאיים. כזאת שלא גורמת לשיתוק כל פעם שנושא הכסף עולה אלא בונה בכם מסוגלות. (מכירה מישהי שנראית מעולה,לא מניסיון אישי אבל רק התכנים החינמיים שלה הם וואו. רק לעקוב אחרי הסטטוסים שלה כבר משתלם,ע
יכולה לתת לך פרטים באישי..)
אשמח לפרטים באישי. אני ממש מחכה כבר לעבור בעלי כרגע על תקן זה שעוצר את זה וגורם לי לחששות עם המצב הכלכלי ועם "איך נסתדר". במצב שלנו הוא צודק אבל מנגד אני מאמינה שכשנרגיש שהדברים תלויים בנו נפעל יותר למען רווחה כלכלית ויותר "נלחם על הבית" ונרגיש את הביחד.. יהיה לנו קשה להתרחר מהאזור לבעלי יש את הבחורים שלומד איתם בשעות הצהריים יש פה קהילה טובה הגנים מעולים.. רוצים לגור באזור בלי קשר להורים
ברגע שאתם מרגיישם שלגור אצל ההורים זה אופציה
או להיכנס למינוס זה אופציה במקום להגדיל הכנסה / אחוז משרה
או כל דבר אחר שאתם עושים עכשיו שפוגע בזוגיות ובהורות שלכם, ביכולת שלכם להתנהל כזוג עצמאי -
אתם לא תילחמו עליו
כי יש חלופה
ולדעתי לגור אצל ההורים זה מצב שאמור להיות שמור למקרי קצה קיצוניים ביותר, ורק לכמה ימים
כשאת אומרת התנהלות כלכלית לא נכונה, מה הכוונה?
על מה אתם מוציאים?
כמה ההכנסות שלםכ מניבות עכשיו? מה הצפי להגדלת הכנסה בקרוב?
כמה זמן ייקח לכסות את המינוס.?
האם גם עכשיו בלי הוצאה על מגורים וכלכלה כמעט, אתם לא מצליחים לסגור מינוס כבר מעל שנה וחצי? (אם כן, זה די בעייתי)
את לא חייבת לענות כמובן, אבל אלו נקודות שהייתי לוקחת לתשומת לבי
בהצלחה רבה יקרה!
אני ובעלי עשינו שיחה על המצב.. מתחילים לבנות תוכנית לייצב את עצמנו ולעבור גג עוד שנה בינתיים לנסות להקל על עצמנו ולקחת את הקטנים כמה שיותר מוקדם לגן כדי למנוע חיכוכים עם ההורים בבוקר.
רצינו ללכת לייעוץ הרסה זמן שכבר היינו בעבר שעזר מאוד אבל הפסקנו בגלל עומס בשגרה.. מבינים שחייב לחזור לזה בעזרת השם בקרוב..
ובזכות הנשים החכמות שהגיבו כאן היום בהרדמה הייתי מאוד רכה ומכילה ולפני זה הצחקתי אותה וניסיתי שגם תהליך ההרדמה יהיה נעים ולא רק החלק המקדים של הקראת הסיפור.. ישבתי לידה במיטה כמו שביקשה והפלא ופלא - היא נרדמה תוך דקות ספורות!! רגועה ושלווה. דיברתי עם בעלי וקבענו שלשבוע-שבועיים הקרובים כשהיא תקום באמצע הלילה ותרצה לישון איתנו - נקבל אותה בחום ואהבה ולא ננסה להחזיר אותה למיטה ולנסות להרגיל אותה למשהו שכרגע קשה לה מסיבה כזו או אחרת שעם הזמן תחלוף.. ממש מרגישה שזה הדבר הנכון זה כל כך מרגיע אותי ומשמח אוצי שאנחנו המקום המוגן שלה ולא מנסים להקנות הרגלים בכוח.. תודה לכן יקרות אתן עושות מצווה גדולה בעצות שלכן..❤️
והאמת היא לדעתי בשביל הזוגיות שלכם אולי תנסו לצאת מההורים אפילו עוד כמה חודשים...
ממש קשה לדעתי לבנות זוגיות כשגרים ככה בתוך ההורים..
אבל בעיקר באמת שדיברתם והתחלתם לבנות תוכנית..
ממש ממש כל הכבוד!!!
בינתיים תגורו בפריפריה במחיר שנספיק ממשכורת אחת
זה לעניות דעתי..
לדעתי שום חברותא וקהילה לא שווים את המחיר של שלום בית..
תעברו עכשיו או עוד מעט
וכשירווח לכם אז תחזרו לאיזור
אבל להתקבע על לגור במקום מסויים
כשזה לא התקציב שלכם- זה לא אופציה.
ולדעתי לגור אצל ההורים יותר מחודש זה לא אופציה
לא באמת
.
לעניות דעתי ככה...
השלום בית הכי חושב
ןאי אפשר לשמור על שלום בית כשאתה גר אצל מישהו..
בכל מילה של התגובה
אני אישית אפילו לשבוע של פסח לא מוכנה לסגור את הבית ו"לגור" אצל ההורים.
רק שימי לב לא לעבור מקיצוניות אחת לשניה.
לא צריך לקבל אותה בתופים ובמחולות.
שתבוא לישון לידך על מזרון קטן וזהו.
בלי פינוקים ובלי עודף יחס בלילה.
הכי ענייני שאפשר.
אתייחס קצת לעניין השינה:
1. תיהי איתה בחדר, אבל תרגילי אותה שאת יכולה גם לצאת ולחזור מיד. נגיד תגידי אני הולכת להביא לי טישו ומיד חוזרת, ובאמת תחזרי תוך כמה שניות. ככה כל יום למצוא סיבה לצאת צהחדר, אפילו כמה סיבות, וגם להגדיל את הזמן כל פעם, נגיד 2 דקות וכו, לפי כמה שאת רואה שהיא מסוגלת.
או להיות בחדר ולהתעסק בדברים אחרים, נניח לקפל כביסה או לסדר את החדר. ומידי פעם לצאת לשים משהו במקום ולחזור. ככה מצד אחד תתרגל שאת איתה אבל גם תתרגל שמותר לך לצאת ולא קורה כלום. עד שעם הזמן תשחרר יותר ויותר.
2. מזרון ליד המיטה שלכם. כשמתעוררת ורוצה לישון אתכם תגידו שתשן שם. יכול להיות התנגדות בהתחלה כי רגילה לישון איתכם ממש, אבל היא תתרגל ותאהב את הרעיון. בהמשך תרגילו אותה שהיא מביאה איתה את השמיכה אם רוצה לבוא לישון אתכם, שלא תצטרכו לקום גם בשביל זה.
הבת שלי (אחרי כמה לילות שלא התעקשות מצידנו) היתה באה לישון על הרצפה לידי, מושיטה לי את השמיכה שלה, מתוך שינה הייתי מכסה אותה, ושתינו ממשיכות לישון.
3. אם אין פרטיות מספיק וכסף, ממליצה לצאת יחד להליכות. זמן זוגי לדיבורים שלא עולה כסף.
4. נסיתם יעוץ של פעמונים? בחינם עד כמה שידוע לי. להתנהלות כספית נכונה.
בהצלחה!! נשמע מאתגר נורא!!
שמש בשמייםאוף אוף אוף
חמי נמצא בטיפול נמרץ. כרגע עדיין לא יציב, מפחיד אותי אפילו לכתוב מה המצב שלו.
אמאלה איזה פחד. תפילות תפילות שהכל יתייצב בשעות הקרובות והוא יחזור לאיתנו במהרה בע"ה.
הוא צעיר ובריא, ממש הגיע משום מקום.
הראש שלי מלא במחשבות ופחדים...
אני בבית עם הילדים, ב"ה כולם ישנים, שלושה במיטות ואחת עלי במנשא. לא התחלתי כמעט לאפס את הבית, כל פעם מנסה להתחיל אבל המחשבות מפריעות לי. וממש רוצה שבעלי יחזור הביתה בע"ה מהר ושמח (!!!) לבית נקי ומאורגן.
רציתי לשמוע את אחד הפודקאסטים שאני בד"כ שומעת כשמסדרת אבל מרגישה לא בנוח לשמוע עכשיו שטויות...
יש למישהי המלצה לשיעור קליל שאני יכולה לשמוע תוך כדי שאני מסדרת, שיהיה להחלמתו המהירה והשלמה?
אני באופן אישי אוהבת לשמוע את הרב שניאור אשכנזי על פרשת שבוע, אבל לא יודעת כמה זה קליל. וגם את הרבנית ימימה מזרחי.
חיבוק על המצב, ובשורות טובות בעז"ה!
אולי תשבי רגע להגיד כמה פרקים תהילים הזה קצת ירגיע אותך?
או פשוט לסדר את הבית ולהתכוון שיהיה לזכותו ולהחלמתו המהירה!!
שיהיה בשורות טובות טובות בע"ה!!!!
זה לגיטימי שיהיה לך קשה לתפקד כרגיל.
תני מקום לרגשות שלך. ❤️❤️❤️
התפקיד שלך עכשיו הוא לדאוג לרווחה הנפשית של כל בני הבית (בעלך,הילדים שהם הנכדים של החולה..) ,ותוכלי לעשות את זה רק כשלך תהיה רווחה נפשית בעצמך (ברמה מסוימת.. הרי במצב כזה סוער אין רווחה נפשית מושלמת,אבל להגיע למקום שבו יש לך ביטוי רגשי טוב על ידי כתיבה,ציור,מוזיקה,תפילה וכו זה ממש חשוב.) כמובן גם ניקיון תורם לרווחה הנפשית אבל הוא לא גורם ראשוני. את חשובה יותר.. וזה הכי הגיוני שבעולפ שאת לא מסוגלת כרגע לנקות ❤️ אולי אחרי שתתני איזשהו פורקן לרגשות שלך תהיי מסוגלת יותר)
ב"ה הולך ומשתפר אבל עדיין לא יצא מכלל סכנה... וגם עדיין לא ברור אם ומה יהיה הנזק לטווח ארוך, ידעו רק אחרי כמה שבועות.
טיפה נרגענו למרות שעדיין מנחים אותם להשאיר נציג בביה"ח ביממה הקרובה. מתפללים...
תודה על ההתעניינות!
רואה שזה עדכון מהבוקר אז דבר ראשון שמחה על השיפור!
מתפללת להמשך ויציאה מהירה מכלל סכנה!
יש התקדמות מאז הבוקר?
אני עם דמעות פה...
כל שעה שעוברת זה טוב אבל כנראה הוא יהיה בטיפול נמרץ עד שבוע הבא, מה שאומר שעד אז עדיין נשקפת סכנה... ב"ה ב"ה הכיוון חיובי אבל אי אפשר לסמוך על זה עד שהוא יצא לגמרי, וגם לא נדע בקרוב מה ההשלכות לטווח הרחוק שכנראה יהיו...
הלוואי שיהיה נס והוא יצא ללא פגע בע"ה.
תודה לכולכן, בדיוק סיפרתי לבעלי שכשהוא יצא לבי"ח חיפשתי למי לספר ובסוף כתבתי פה ושזה סיפק לי את הצורך...
איזה מטלטל..
אם זה עדיין רלוונטי לך,בדיוק שמעתי שעור מחזק של הרב ראובן ששון על פרשת מסעי
בטח ל@בארץ אהבתי יש עוד המלצות על שיעורים מחזקים של הרב ששון
(עוד לא הספקתי לשמוע את השיעור על הפרשה. בחופש קשה לי למצוא הזמן...).
יש באתר של מלאה הארץ דעה אפשרות לחיפוש שיעור על פי נושא ואורך השיעור הרצוי.
אולי הכי טוב לחפש שם...
בבית וכמה קטנים אחד עוד לא הולך..
הכל כואב לי מאודד מאוד וכבד מאוד, הריון לא פשוט בכלל.
המשפחה עוזרת אבל רק רוצה להיות אחרי. ובסוף עדין למרות שאני עושה את המינימום בבית הרבה נופל עלי כי בעלי לא נמצאנוצריך לחיות ולאכול פה ברמה בסיסית, וגם רק להיות עם הילדים אחצ קשה לי מאוד, להתכופף, להרים, לקום ולשבת כל רגע..
והכי קשה, עד שבעלי יוצא הביתה ואני כל כך מחכה לו ובאמת הוא כל כך דואג לי ומשתדל אני מוציאה עליו את כל הקושי, משתדלת לנשום עמוק ולשחרר אבל בסוף תמיד זה יוצא עליו..
ועם מצפוןןן ובלי כוחות כבר בכלל בכלל, יש רגעים שפשוט באלי ללכת לבקש זירוז וסלמת..אבל אני לא יעשה אתזה..
קיצור לא יודעת כבר מה לעשות עם עצמי..זהו פרקתי..
אני עם ילד אחד ובעל נוכח וכמה אני מתלוננת וואי.
ממש קיבלתי פרופורציות בזכותך.
שולחת לך כוחות וחיבוק!!
ואני מבינה שזה לא נעים, שהכל יוצא על הבעל, אבל באיזשהו מקום זה מובן.. זה קשה..
אם את לא מצליחה לשלוט בזה, לפחות תנסי להסביר לו כשאתם רגועים מאיפה זה מגיע...
בהצלחה, בקלות ובידיים מלאות אמן!
תנסי לעשות את המינימום שאפשר
ההורמונים משתוללים.זה מוכר
בעזרת ה לידה קלה
אשמח להמלצות על ספרי ילדים, עדיף כאלו עם תוכן אמיתי ולא רק שטויות. לא חייב להיות תוכן רוחני/יהודי, אבל אפשרי.
המתוק אמנם בן שנתיים, אבל היכולות הוורבליות שלו מאד מפותחות והוא נהנה מסיפורים כמו "חנן הגנן", "איילת מטיילת", "האריה שאהב תות"...
אנחנו הולכים לספריה ואני מתקשה לבחור ספרים..
אשמח גם אם יש המלצות לספרים על גמילה מחיתול,
ולהבדיל, ספרים עם סיפורי פרשת שבוע/ דברים יהודיים.
תודה מראש
יש לנו מלא שקיבלנו מאנשים שמסרו... בעיקר ספריית פיג'מה.
כותבת כמה שמוצלחים גם בעיני-
הילדון שלא רצה לישון (הלן קופר), מושלם בעיני!
החיבוק שחזר
סבא בישל מרק
ענק בישל מרק
מאחורי הדלת יש שביל (לימד אותו מלא מושגים, קצר וקליל, מעולה לגיל שנתיים)
חולד והגוזל
הסיפור הטוב של דוב
המדינה של ילדי הגן
פרח נתתי לנורית (ספריית פיג'מה הוציאו, ספר ליקוט שירים של מרים ילן שטקליס. מהמוצלחים שבהם: מעשה בשוטר וחתול. דני מלוכלך. עייפה בובה זהבה. הדוב חולה... יש עוד כמה שאני אוהבת לספר לו)
דרקון אין דבר כזה
