פורום הריון ולידה (עמוד 899)

פשוט לא באוויר

ואפשר למנוע הדבקה אם שומרים טוב על הגיינה, בדרך כלל זה מתפשט בגני ילדים שם אין את זה... 

וירוס יכול לדבק,

אם יש חיידק שמטופל באנטיביוטיקה עד כמה שאני יודעת זה לא מדבק, אני מתכוונת לדלקות למיניהן.

שזה חיידק כמו סלמונלה, שיגלה ואלה..

אני מדברת מנסיון מבאס של דיזנטריה שהסתובבה פה בכמה גני ילדים ולא פסחה גם עלינו 😑 וזה מה שקראתי ושהרופא אמר

יש גנים שסוגרים אותם בגלל החיידק הזה.

שיגלה.

קילקול קיבה זה לא מדבק.

אבל איך אפשר להבדיל בניהם?

קלקול קיבה לא מדבק

אבל וירוס מאודד מדבק

זה נראה זהה בפועל

ככה שהדרך שלך לדעת זה לזהות בודאות מאכל מקולקל שכולכם אכלתם

או להתיעץ עם גורם רפואי

כשהיה לי קלקול קיבה ידעתי שזה זה כי ידעתי שאכלתי משהו מסוים שגרם לזה

אבל שאר הפעמים זה היה וירוס ..

ככה שלגבי הארןע- אם לא נבדקת ונשלל וירוס

היתי דוחה

ולא באמת חושבת שזה יקרה שוב אם תדחו בכנה ימים..

אבל לדעתי כן

ויש גם אופציה לטיפול חירום. התורים אמורים להיות בטווח קרוב מאוד עד מיידי מרגע הפנייה. 

אנסה מחר על הבוקר להתקשר למרפאה כאן לקבל הנחיות.

במצב דומה קיבלנו תור לאותו היום.

ובינתיים, הייתי נותנת לה אך ורק מאכלים רכים מאד. יוגורטים, מחית תפוחים וכאלה.

מקווה שיתברר שהכל בסדר בע״ה 🙏🏻🤍

מקווה שיהיה לי תור למחר ויתברר ככלום.

היא היתה כל כך מסכנה ולא היה לי איך לעזור לה 😒

תודה על ההתעניינות

נתנו לנו תור אחרי צהריים לרופאה מצויינת הקבועה של הילדים שלנו, בינתיים היא מתנהגת הרבה יותר טוב, מקווה שזה כלום

הסיכוי לנזק מנפילה הוא ממש קטן...

ואם את מרגישה טוב אז בכלל לא רואה סיבה

(חוץ מזה שאם אחיות מהמוקד לא רואות צורך כנראה באמת אין צורך )

בשבוע מתקדם יותר זה שונה

בשבוע 10 הרחם עדיין פנימי ומוגן

אם לא היתה חבטה חזקה ורק בצד ובעדינות ובלמת ים היד ממש לא היתי דןאגת ולא חוששת

חיזוק ללא ללכת להיבדק.. כי בשבת הייתי קצת בסטרס מזה, ממש פחדתי שלא הייתי מספיק זהירה ובגלל זה אני החלקתי..

שתחשבי שאת בהריון אם עשית הפסק לפני יומיים? המחזור היה לא רגיל?

מותר לא להרגיש טוב סתם

ולהיות עצבנית גם סתם

ואם בכל אופן תחשבי שאת בהריון לדעתי כדאי לעשות בדיקה רק כדי לראות שלא ואין מה להתעסק בזה לפחות עד שהמחזור הבא אמור להגיע...

(או להיות מופתעת שכן אמן)

ויום פחות מתמיד (תמיד דהיינו ממתי שהפסקתי את המניעה)

וכי סתם… המוח מחפש למצוא סיבות…

ומותר אבל זה מתסכל אותי.

כי בכלל זה מתסכל איך זה תופס אותנו כל החודש (מתי הפסק, אם הבדיקות יצאו טוב, מתי הביוץ, מתי יגיע מחזור הלואי שלא יגיע אולי אני בהריון בסוף כנראה גם החודש לא--)

אז מהשבעה נקיים לחשוב על הריון בכלל מעצבן

הבן שלי קלט את זה בגיל מוקדם.

הגדולה, כבר לא זוכרת...

אפשר לחזור על ההברה האחרונה.

למשל: בלון לון לון לון חלון

זו מיומנות חשובה למשוררים, לא לילדים (כותבת את זה דווקא בתור אחת שכותבת שירה לפעמים...)

אפשר סתם כחלק מהחיים לומר לפעמים, למשל: "תראה, על החלון יש וילון. היי, חלון מתחרז עם וילון! ושניהם נמצאים בסלון! אולי אתה רוצה שגם נקנה בלון ותשחק בו בסלון?" ולהדגיש את ההברות המתחרזות.

בסופו של דבר הוא יקלוט את זה. הוא צעיר עדיין, בסופו של דבר...

זה עובד על מודעות פונולוגית - הקשבה לצליל של המילה ולא רק למשמעות.

לכן בגן הגננות עובדות על זה, כחלק משלבי טרום קריאה.

אבל נראה לי שבגיל 4 זה עוד הגיוני לא לקלוט לגמרי.

אפשר לקרוא סיפורים בחרוזים, לתת לו להשלים אחרי שהוא קצת מכיר, ואז לשים לב ביחד איך המילים נגמרות אותו דבר.

יותר בסביבות גן חובה קולטים את זה באמת

ותני לגננת ללמד...

שלא יודע עדייח

ובגן עובדים איתם על זה מגן טטח.. ככה שיש לו הרבה זמן עוד ללמוד לפני הקריאה .

ותנסי לתת לו דוגמאות לחרוזים שממש ברורים ומוכרים לו .חרוז תפוז. חלון בלון.. אחרי כמה כאלה הוא אולי כבר יבין את הקטע, ואם לא, בנחת...זה יגיע כשהוא יהיה בשלב הנכון

של אמי רובינגר

הילדים שלי מאוד אוהבים לקרוא וקלטו את הרעיון

וגם בגן מנחים אותם לחרוז

שהרצון להציל את כולם נובע לפעמים מחוסר בטחון. שאולי את לא בטוחה במקום שלך ואז מחפשת את המקום המייעץ והעוזר.. לחפש את הפידבק ממקום של עזרה ולא מהאישיות שלך.

אני חושבת שכמישהו פורק צריך קודם להקשיב. רק להקשיב, בלי לחפש לתת כצות. פשוט לנתק את המוח ולהקשיב. הלב יענה לך איך הכי נכון להגיב באותו רגע אם תיהי בהקשבה אמיתית לאחר.

חוץ מזה שממה שאני קוראת בפורום את אישה חכמה בעלת ניסיון, וזה דבר מדהים הרגישות והלב הענק שלך! בהצלחה גדולה!

וזה באמת העניין - יש לי באמת חוסר יכולת לפעמים להבין האם האדם שמולי רוצה הקשבה או שאני אמורה להגיד משהו. אני לא עולה על ההבדל בין להקשיב לשם ההקשבה,כדי לתת מקום לפרוק,לבין לומר משהו ולנסות לעזור.

כאילו, לפעמים אדם פורק וממשיך בחיים. הייתי שם רק 'במקרה' וזהו.

ולפעמים לא.

העניין הוא שאני לא קוראת את האנשים מולי. מי חברה ומי 'סתם שם' ביומיום שלי

ויש מצב שזה מוציא אותי 'חכמה ובעלת ניסיון' לפעמים, כן. אבל אני לא מתכוונת לכך במודע. יותר בקטע של -- אני חושבת מה יכול להיות טוב לך וחולקת את זה איתך מקום אכפתי אמיתי. לא כדי להאדיר את שמי

אז חיבוק ענק קודם כל.

לדעתי עיצה צריכה להגיע ממקום של הכלה

כלומר קודם להקשיב, להכיל ופשוט להאזין בלי להביע דיעה

ולאט לאט עם התגלגלות העיניינים אפשר לנסות להביע,

או לתת עיצה

וגם אז במידה

לראות איך האחר מגיב לה

האם הוא נראה נינוח אחרי שהגבת?

או שהוא מרגיש לא בנוח וממעט פתאום לשתף?

ובהתאם, להחליט.. מה נכון ומה פחות

האם להוסיף לתת עיצות

או שפשוט להיות שם כמאזינה מהצד

כמעודדת, תומכת, מחזקת

ורק שתדעי שבעיניי את לגמרי אישיות מיוחדות

ואני תמיד שמחה לעיצות שלך😘

האמת שקשה לי לקרוא לזה תחושות קשות. אני בתהליך של בירור יותר..

אתן לך דוגמה- מישהי ברגע של ייאוש (שאני יודעת שהוא מתמשך) מתלוננת שקשה לה נגיד בעומס של העבודה,ורחוק לה מהבית, והיא לא מתוגמלת/ מספיק מוערכת לדעתה, ויש לה בטן מלאה והיא על סף הנחת מכתב .

אני בהסתכלות שלי, הגיוני לי לשאול אותה: אז למה לא לבקש העלאה/ לחפש בחוץ? את ככ טובה במה שאת עושה. זו לא אופציה מבחינתך?

וגם די בדוק שבחוץ תהיה לה פחות עבודה, ויותר כסף.

לא לגיטימי? מסתבר שלא😅

אאוטינג שלום🤦

שזה מאוד תלוי באדם, וקשה לקלוע מה בדיוק האדם מולך מצפה כתגובה.

אבל כן אפשר לחשוב, האם יש גם הבעת אמפטיה לפני הצעת הפתרון?

נגיד מישהי תיאר את הקושי הזה, לפני שהצעת פיתרון, אמרת משהו בסגנון של "וואו, זה באמת מאוד מאוד קשה. אני ממש מבינה אותך. אני גם רואה שזה מלווה אותך כבר כמה זמן, איזה מצב מתסכל".

ואחרי שהבעת אמפטיה (עדיף מתוך הזדהות אמיתית), אפשר להמשיך בהתאם לתגובה.

יכול להיות שאפילו מתאים להעלות את מה שהצעת, אבל לא כתגובה העיקרית שלך, אלא יותר כחלק מהפרגון והבעת האמפטיה.

כי באמת רוב הזמן כשאנשים פורקים, הם לא מצפים לפתרון מיידי. אולי הם רוצים לשמוע שיהיה בסדר, אולי הם רוצים רק שמישהו יקשיב להם, שמישהו יראה אותם.

ואם מיד הם מקבלים פתרון, זה מרגיש אפילו קצת מקטין, ושלא באמת מבינים אותם. כי אם זה כל כך פשוט, למה הם לא עושים את זה?

פעם גם בכתיבה זה לא היה בכלל, אז תארי לך איזה אנטיפתית יצאתי 🙈

הרבה פעמים אני חושבת ש- למה, לא בעצם..? 🧐

אם רוב השיקולים הם בעד בחירה אחרת, בקושי הספציפי המסוים.

כאילו, למה לסבול בעצם? בצורה מתמשכת, אם אפשר לנסות לעשות אחרת?.

מבינה שזה נוגע בבטן הרכה לפעמים. וזה לא מהתנשאות. זה משהו שאני באמת הרבה פעמים לא מבינה אותו בהגיון שלי.

עזרת לי מאוד עם המילים שלך. אשמח לקרוא מצך עוד

זה לא משהו שאני עושה באופן רציונאלי.

שמתי לב שאנשים מאוד משתפים אותי ומרגישים איתי בנוח, אבל אני חושבת שזה דווקא מגיע מהמקום ה"לא יודע" שלי.

בכנות, רוב הפעמים שאנשים משתפים אותי, אני לא יודעת מה לומר. אז אני פשוט מקשיבה, שותקת, נותנת להם לדבר.

זה לא נעשה מאידיאל גדול, למרות שכשאני כותבת את זה זה נראה כמו איזושהי שיטה סדורה. זה באמת נובע ממקום לא יודע.

אני לא יודעת מה אתם רוצים לשמוע, מה יהיה לכם נכון עכשיו. אז אני שותקת. וכשאני חושבת על זה עכשיו, כנראה זה דווקא מה שעוזר לאנשים להיפתח. ברור שאני לא שותקת לנצח, אבל בגלל שאני לא ממהרת להגיב (כי אין לי מה), אז אנשים מרגישים בנוח. ובזמן שהם מדברים, אני מנסה להזדהות דווקא מתוך החולשות שלי. ומתוך זה להביע את האמפטיה. אז או שאני אגיד שאני מבינה, או שאני אשתף משהו דומה שדרכו אני אראה שהבנתי ורק אחרי זה בהתאם למה שיתגלגל, אני גם אביע את דעתי אם זה מתאים ואם יש לי מה לומר.

ממה שאת מתארת, את מגיעה לזה ממקום מאוד רציונאלי, אבל אולי ההבנה שאנשים לא משתפים ממקום רציונאלי תעזור. ולכן גם הפתרון המתאים הוא לא רציונאלי.

אני בטוחה שזה לא מגיע מהתנשאות, העצות או הצעת הפתרונות.

אבל אנסה להסביא איך זה מרגיש - אנשים מגיבים לכל מיני סיטואציות בחיים על סמך החיים שהם חיו עד עכשיו. אירועים מסוימים יצרו תבניות של התנהגות שקשה מאוד לשנות. אז לאדם מבחוץ זה אולי נראה מאוד פשוט - למה להישאר במקום שרע?

אבל לאדם שצריך לעשות את השינוי, זה קשה מאוד מאוד. לא תמיד מבינים את המקום הקשה שבו נמצאים, הרבה פעמים זה דורש להילחם בתבניות מוכרות, זה דורש לצאת מהאזור הבטוח והמוכר, שאולי הוא לא טוב - אבל הוא מוכר. ולא תמיד כולם יודעים לנסח את זה ככה, הם מרגישים את זה בלי לדעת לתת לזה מילים.

וכשהם באים ומשתפים, הם לא מחפשים פתרון. כי את הפתרונות הקלאסיים הם כנראה מכירים, ויכול להיות שגם העבירו אותם בראש אלף פעם, אבל מכל מיני סיבות (מוצדקות יותר או פחות) הם לא שינו את המסלול. ואז אחרי פריקה, מגיע אדם והופך להיות עוד אחד מהקולות בראש שמציעים פתרונות. אבל את הפתרונות האדם כבר מכיר, הוא פשוט מפחד לעשות את זה. אז הוא לא צריך לשמוע עוד מעצמו, אלא דווקא מישהו שיחזק את זה שהקושי שלו לגיטימי. שהוא הגיוני, ולכן האמפטיה היא דווקא זו שתעזור ולא בהכרח הפתרון

תודה שכתבת. עזרת לי לפרק את הדברים. חסד של ממש.❤️

ועכשיו שאלת בונוס: למה יש כזה פער בין הכתיבה שלי ליכולת השיח בעל פה? מי פותרת לי את החידה?🤔

או - למה אי אפשר להתכתב את דרכי מול העולם? 😁

זו מיומנות קליטת ופליטת מידע שונה, וגם ענין של הרגל. דיבור הוא יותר ספונטני ולכן הוא נסמך כמעט רק על הרגל.

אם רוצים אפשר לשנות הרגל דיבור מקצה לקצה.

בעבר הייתי מדברת בצורה שלא אהבתי. הייתי חושבת על שיחות שהיו לי ומנסה להבין מה גרם לי להגיב, מה לא הבנתי תוך כדי שיחה.

לקח לי הרבה זמן עד שהגעתי לצורת הדיבור שרציתי.

למדתי:

להסתכל על הבעות ותנועות גוף

להקשיב לטונציה, למה שנאמר בין המילים

להבין את מטרת השיחה בתחילתה, לשים לב לשינויים שקורים תוך כדי השיחה.

לא לשאת נאומים אלא לתת לשני להגיב לאחר משפט- שניים, להקשיב יותר ולדבר פחות.

שאפשר לעצור לחשוב תוך כדי השיחה או להגיד שאני צריכה לחשוב ע״כ

אם לא הבנתי -להגיד לא הבנתי, אם אני לא יודעת או לא בטוחה- להגיד את זה

לא לחזור על מסר שאמרתי שוב ושוב, לא לנסות לשכנע, לא להצטדק, לא להאשים, לא להגזים, להיות כנה, לדבר פשוט.

הדרך ללמוד לשתוק היא להבין שלרוב לאנשים לא חסר ידע, אלא הם שבויים בדעות קדומות ובאמונות אחרות. מי שרוצה לעשות שינוי, ימצא את הדרך לידע לבד. לכן רוב העצות הן חסרות טעם ואין מה למהר לתת אותן.

זה מצחיק, כי אני מתמודדת עם מה שתארת בעוצמה גבוהה. וכשאני רוצה לרסן את עצמי במהירות התגובה שלי, אני חושבת עליך (או על @קמה ש.) ומנסה להכנס למוד מתון יותר😅

זה ממש התמודדות שלי. אני רצה לפתרון מיד (היי למנגנון הדחקה של בריחה מכאב) בחיים האישיים שלי ולכן גם בתקשורת מול אחרים.

מה שעובד לי הכי טוב זה ממש לשנן לעצמי במשך כל הפריקה של מי שמולי: "קופצת, היא מסיימת לדבר ואת שותקת". ממש כמו מנטרה לעצמי. לפעמים אני שמה לב שאני כ"כ מרוכזת בזה שאני כבר פחות מקשיבה.

אבל זה אני, נראה לי שאת לא במצב כפית כמו שלי.

הכיף הוא שזה עובד!

אני ממש מוחאת כפיים  לעצמי כשאני שותקת בסוף נאום של מישהו ולא מתפרצת.

מה אני מרויחה מזה?

שאותו בנ"א מרגיש טוב עם עצמו. הרבה הרבה יותר מאשר הייתי מייעצת לו.

הרי אף אחד לא טיפש. כל אחד יודע מה האופציות הקיימות לפתרון של הבעיה שלו. ורוב הפעמים הבנ"א פשוט לא שום. לא יעזור לך לדחוף אותו לפתרון, צריך הבשלה של המודעות.

כלי מעשי שאני אוהבת: 3 ש': שאלה, שיקוף,שתיקה.

זה נותן לי "תבנית" לשיחה וככה אני לא בורחת לפתרון.

כל פתרון שיהיה נמצא תמיד בידי הבנ"א.  אם את באמת רוצה לעזור לו - תגרמי לו להגיע בעצמו ע"י שאלת השאלות הנכונות.

מכירה את הגישה המוטיבציונית?

ולא, לא מכירה את הגישה הזו. שתפי אותי 

אני מרגישה שלרוב האנשים יש כבר את התשובה והרצון מה לעשות והם מחכים למישהו שיחזק את הטיעון שלהם.

את הצד שלהם.

אם בחרת לא בצד שלהם,העצה שלך כבא לא רלוונטית ואף פוגענית מבחינתם.

ולכן אני לא מייעצת,

לא מבקרת,

מקשיבה מהנהנת ותו לא.

גם במקום העבודה וגם מול חברות אפילו חברות שנחשבות קרובות יחסית.

במשפחה קרובה בלבד אני נוהגת אחרת.

אבלללל

אני רוצה להגיד שהפסקתי להיות מעורבת אישית מניסיון אישי. אחרי שקיבלתי ברקס ממישהי והפסדתי את החברות.

למרות שבסופו של דבר צדקתי ואנחנו התפייסנו את הלקח שלי למדתי.

עוד אני רוצה להגיד,

שאדם שנוהג כמוך (ובכלל התרשמתי כך מהודעות אחרות) שלך הוא אדם מקסים.

אני באופן אישי הייתי שמחה להיות חברה שלך.

חיממת לי את הלב!

ואת צודקת, חשבתי על דברייך ומסכימה עם זה שרוב הפעמים האדם שממול רוצה גושפנקא שהוא צודק. כדי לתת תוקף לתחושה.

אני חושבת שאעבוד על להישאר במקום הזה, ואשאיר את ההגיון והמחשבות שלי בצד. כמו שגם @סליל ו@oo כתבו

צריכה באמת לעבוד על לסתום יותר את הפה ולהביע אמפטיה. אומנות השתיקה היא דבר שצריך ללמוד, לגמרי. התמודדות חדשה של מי שלמדה לדבר בשנים האחרונות😁

וזה פשוט עניין של תרגול, אם את רוצה להשתנות. השלב הראשון זה לזהות שאת בסיטואציה כזו. וכשאת שם לנסות קודם להקשיב ואז לנסות להביע אמפטיה

ואפשר לשאול אם הם רוצים עצה?

תתרגלי שוב ושוב, אולי אפילו ברוב הפעמים המוח שלך יחזור להרגל שלו למצוא פתרון לכל דבר, ככל שתתמידי בתרגול, תשתני.

אבל היה עדיף אם היית ממשיכה עוד קצת עם הטבע קוטן.

בעבר רשמו את זה לתינוק?

בעיקרון גם רופא משפחה יכול לרשום.

אם לא מצליחה להשיג טבע קוטן, תקני אגיסטן או בייבי אגיסטן, ללא מרשם, ותמרחי שעה דקה של בייבי אגיסטן ומעליה אינוטיול.

גם אם את משיגה טבעית קוטן, עדיף שכבה דקה, ומעליו אינוטיול

והיתה מועילה מאוד גם אצל הקטנה שסבלה ממצב כרוני שגורם שלשולים...

האדום הרבה פעם פטרתי.

טבע קוטן מצוין ורשמו לי כמה וכמה פעמים לטיפול בפטרת טיפולים, היתרון שלו שהוא רחב טווח ומפטל בפטריות וגם בזיהומים אחרים. מה שכן אסור להשתמש יותר מדי, יש בו גם סטרואידים, אני הבנתי שקלים.

האינוטיול מאוד סמיך והוא מרגיע וגם מבודד את העור מהלחות באזור. גם בו אסור להשתמש יותר

מדי.

כמו שכתבתי אם אם לא מצליחה ללכת לרופא או לקבל מרשם, הייתי קונה גם אגיסטן וגם אינוטיול.

בכמות נדיבה

הציל אותנו!

טבע קוטן זאת משחה עם סטרואידים ממש לא מומלץ לשים לבד בלי  מרשם וכו, לי אישית אמר רופא עור שהוא בשום פנים לא נותן סטרויאידים מתחת לטיטול.  (קיבלתי מרופא אחר והוא ממש אמר לא להשתמש ככה שיש כמה דעות)

בכל מקרה מה שאני יודעת שעוזר: כמה שיותר שטיפות לייבש טוב, ואוורור ולהחליף בתדירות גבוהה מאוד טיטולים.

משחות שעוזרות בלי מרשם אינוטיול וביבי אגיסטן תראי מעלון לצרכן כמה פעמים מותר לשים ביום.

בנוסף את יכולה לנסות להתייעץ עם רופא אונליין ילדים/עורא

רפואה שלמה!

עזרתן לי מאוד

במקביל אנסה לקבוע תור לאיזה רופא מחר

להחליף טיטולים בתדירות גבוהה

לשטוף במקום מגבונים

כמה שיותר זמנים בלי טיטול (על מגבת)

הפצעים לא עוברים לגמרי, עד שהשלשול לא עובר. השלשול מגרה מאוד את העור ולכן להחליף מיד כשהוא מלכלך!

מה שהכי עזר אצלי זה ליצור חיץ בין היציאות לעור, ולכן שמתי משחה כמו בייבי פסטה בכמות נדיבה ועל זה טלק או קמח תפו"א

קיבלתי מירשמים והפנייה לבדיקת צואה

וכמובן שאני מחליפה ישר כשהוא עושה, אנסה גם לאוורר לו את המקום קצת

במרפסת עם צל או באמבטיה

וככה לתת למקום קצת להחלים

שימי בתוך גרב שיבולת שועל ותקשרי היטב

ותני לו לשחק באמבטיה עם מים חמימים כשזה בפנים.  זה ממש עוזר

רפואה שלמה!

כדי שיהיה לו פחות מגע בין השילשול לעור ..זה ממש שורף  וככה זה כמו שכבת בידוד.

מקווה שזה לא חיידקי ובאמת רק מהשן

הרבה בריאות!

בדיקה מאוד פשוטה

זה מכשיר עם כמו אוזניה כזו שמכניסים לפתח של האוזן והוא בודק אם יש נוזלים וכמה.

ממש ממש פשוט, לא כואב לא מסוכן ולוקח שניות בודדות.

בדכ עושים את זה יחד עם בדיקת שמיעה רגילה.

אבל כן יש חמודים שנבהלים ומתנגדים וכן צריך לתפוס אותם בעדיפות שלא יבכו כי זה פוגע באמינות ולא תמיד מצליח.

מכניסים משהו קטן לאוזן כמו אטמים. זה עושה טיפה קול וטיפה דגדוג וזהו. כן מדד חשוב בצירוף לבדיקת שמיעה. 

מכניסים אטם קטן לאוזן למשך כחצי דקה, אולי פחות. לא כואב, אולי טיפה לא נח לרגע.

בדיקת שמיעה בודקת את השמיעה. הבדיקה הזו יכולה לאשר או לשלול נוזלים באוזניים (או גורם אחר שמפריע באוזן החיצונית והתיכונה, נוזלים זה הבעיה הנפוצה) ולכוון יותר טוב לטיפול המתאים, בשילוב בדיקת.השמיעה.

בהצלחה רבה

זה לא סבון כלים

אני חושבת שזה צבעוני בגלל ההשתברות של האור על המים

כמו שכשמבשלים תפו"א יש קצף לבן.

לאורז הוא קצת פחות לבן.

אני מבשלת לפעמים אורז עם מכסה זכוכית אז רגילה למחזה הזה

אבל לא הכנתי עוגה.

בגלל שאת רוצה עוגה גם לסיום מסכת וגם לתחילת זמן, הייתי מכינה עוגה יפה וכותבת עליה- מזל טוב או עלה והצלח...

בהצלחה! (ותשלחיי תמונה)

אחרי שהתלבטתי כמה שעות, הילדים הציעו שנעשה בתבנית עוגת ספר תורה , אבל בגלל שזה סיום מסכת ולא חומש נכתוב הדרן עלך.

והוספנו ברכות לזמן החדש עם פסוקים ואיחולים  שהצעתן.

@מאמינה ומתאמנת תודה על ההקפצה.

@עוד יבוא היום תודה על ההקפצה.

הלוואי שאזכה! ( בגלל שדף יומי זה מחוץ לסדרים של הישיבה, אני תמיד חוששת שלא בגללי לא עומד בקצב...)

@מאוהבת בילדי מזל טוב לכם! תודה- יישמנו הצעתך. מצרפת תמונה- למרות שלא מגיעה למקצועיות של העוגות שלך.החלטתי שהעיקר הכוונה...

@אן אליוט תודה על ההצעה השנונה!

@אני10 תודה! רעיון מקורי ,לא העזתי לגגל...

@אמא יקרה לי* תודה! שילבנו את זה

@שואלת12 תודה! שנון!

@מכחול תודה! בגלל שלא מזמן למד קידושין ,הרגשתי שזה לא יהיה מיוחד. אבל אשמח אם יש לך רעיון לעוגה לעוד 3 חודשים.

@אנונימיות תודה! עשינו משהו דומה!

אשריכם ומזל טוב!!

שתמשיכו להנות מלימוד התורה...!

כל הכבוד לכם.

שירבו הסיומים והעוגות

ממוזג, שזה הכי חשוב.

גדול ומעניין.

כנראה יעסיק אתכם פחות זמן מהתנ״כי.

אצלי גם בן השנה וחצי נהנה מאד.

רוצה לבלות שם? אקווריום מאוד מעניין אבל לילדים שלי פחות עניין לעמוד יותר מ2 דקות ליד כל אקווריום אז די מהר מיצו את הכללל..

מצד שני זה במזגן אז תענוג בתקופה הזו.

אנחנו החכנו לשם אחרי אטרקציה נוספת שעשינו לפני אז לא היה אכפת לנו שזה תפס,אותם למעט זמן.

גן חיות תנכי יכולה יום שלם להסתובב שם ולא למצות את הכללל מצד שני חם אז לא בטוח שרלוונטי לכל כך הרבה שעות אפילו שיש צל וכו..

יש גם פרפרים במתחם נוסף,מקורה גם כן.

וזה מוסיף עניין וזמן.

ואז הגעתי לירושלים והיה חם ברמה לא נסבלת. ואני באה ממישור החוף...

אבל זה כמובן תלוי במזג האוייר, אפשר לבדוק לפני 

להגיע עם רכב קרוב

גם באזור מודעין זה סבבה

נוחה ברכב

משקשקת מלנסוע בתוך ירושלים

אנחנו היינו בגן החיות בשבוע שעבר כשמזג האוויר היה סביר, והיה בסדר גמור.

האקווריום יכול לשעמם אותם ( אותי הוא שיעמם קצת)

לא ללכת לתנכי בבוקר או בצהריים חם בטירוף

ורק הולכים בקושי יש צל והחיות לא יוצאות בכלל 

אנחנו שמחנו שבחרנו באקווריום

ושיטוט בגן חיות בשמש הקופחת  זה לא היה רלוונטי כרגע

מהמם שם כל שנה נוסעים עם הילדים

גן החיות גם מאוד נחמד העניין הוא שבמזג אוויר כזה ממש לא הייתי נוסעת לשם נורא חם!! מעדיפה טיולים באוויר הפתוח בחול המועד סוכות או פסח 

ממוזג

חוויה שונה

פחות סיכוי לאבד אחד את השני

אבל תתייעצו עם הילדים גם ;)

ופרימולט נור לא מסוכן להריון (אבל לא *מיועד* להריון)

אז חכי עוד יום או יומיים ותראי אם זה באמת הריון

ואז תפסיקי

תגובה כיפית שמסתדרת עם מה שבא לי לעשות🙏🏻

שבוע טוב

אין מה להשוות מה שהיה לי בילדים הקודמים למה שיש לי עכשיו

ילדה ראשונה

בינתיים ממש מרוצה מכל הבגדים שלהם

יש לי בגדים מלפני חמש שנים ובגדים מלפני מס' חודשים

להיפך, ביקשו ממני לחתום על אפשרות קבלה למנת דם למקרה שח"ו יצטרכו במהלך הניתוח.

תגידי להם שאת עוברת לבית חולים אחר והפלא ופלא כל הדרישות ייעלמו.

בסופו של דבר, הדם הזה יכול חלילה בפוטנציאל לשמש את היולדת/ חולה שמגיע

אולי יש להם מחסור משמעותי במנות דם ורוצים להיות יותר בטוחים?

ביקשו ממך סוג דם מסויים?

ייתכן וזה לא ראוי ואפשר לאיים וכד' אבל לדעתי כן כדאי לעשות לפני זה עוד איזה בירור מה הסיפור

את משלמת על הניתוח לא על מצב של איבוד דם,

ואין קשר לתשלום, בי"ח לא קונה מנות דם.

הדרך היחידה שיהיה מספיק מנות גם במלאי זה שאנשים יתרמו אותו.

אם יש לך מי שיתרום תתרמו בשמחה ושלא תצטרכי להשתמש.

אני מכירה את הנוהל הזה, הוא לא חדש. הגיוני שהוא לא תמיד מופעל אלא רק כשיש מחסור או משהו כזה..

שיהיה בהצלחה ובקלות ובבריאות, זה מה שהכי חשוב.

ילדתי בקיסרי אלקטיבי ולא הבאתי התחיבות

קיבלתי תור לניתוח וזהו

להפקיד תרומת דם בבי"ח לפני הכניסה לניתוח?! ואם יש לה סוג דם שלא מתאים לקבל מרוב האנשים, אז היא צריכה לדאוג שיתרמו דם מתאים אולי?

מה זה הדבר הזה?

אפשר לצאת בהודעה כללית לציבור לתרום דם  מה קשור להצמיד את זה כסוג של תנאי לניתוח?! 

אבל זה ממש לא נוהל חדש,

זה מוכר וידוע והגיוני.

גם יוצאים לציבור במבצעי התרמות

אבל אם זה לא מספיק, אז המטופלים צריכים לדאוג מראש לגיבוי במקרה הצורך.

הקשר להצמיד לניתוח שזה כמו ביטוח למקרה שיקרה משהו.

כמו שמי שאין לו רכב לא משלם ביטוח רכב, ככה מי שלא עובר ניתוח לא צריך לדאוג למלאי מנות הדם.

ברגע האמת מעט משתמשים במנות דם בפועל, אבל אי אפשר לדעת מראש מי יצטרך ולכן כולם צריכים מראש להיכנס למאגר כמבוטחים ע"י השגת תרומה מקרוב משפחה.

זה לא כזה סיפור לתרום דם...

מי שאין לו מי שיתרום עבורו מאמינה שימצאו לא פתרון, אבל זה לא מופרך בכלל לבקש תרומת דם כתנאי לניתוח אם יש חסר במלאי מנות דם.

בסוף מי שצריך ומשתמש בזה זה החולים, לא עובדי בי"ח. הם לא מכניסים את זה לכיס שלהם.

באמת מי שתורם יש ביטוח לתרומת דם לו ולבני משפחתו במשך שנה

אבל לא יודעת מעבר לזה

זה סוג של תעודת ביטוח בשבילם כי גפ ככה תמיד יש צורך בתרומות. 

כן בדקו מה הדם שלי והחתימו אותי על אישור למנות דם במידת הצורך.

מצד שני, יצא לי לפני כן במהלך החיים לתרום דם כמה וכמה פעמים. לא יודעת אם קשור.. 

זכור לי משהו כזה בניתוחים..

אבל בוודאות לא זוכרת תרומה.

מניסיון של פעמיים בשיבא. בעלי הסתובב עם האישור בכיס, אף אחד לא התעניין בזה.

אם יש מי שיכול זה בסה"כ הגיוני ואנושי. כמובן לא יעכבו את הניתוח בגלל זה.

פשוט הפריע לי הניסוח בהודעה ורציתי לדעת האם זה מקובל..

כמובן שנתרום אם אפשרי.

השתדלנו לתרום, מי שיכל, סהכ זה בקשה מובנת.

אבל זה לא באמת מעכב את הניתוח...

לתמ"ל ולתת עם כפית

ומים בנפרד (אולי תסכים עם כוס אימון?)

המון בהצלחה!

זה כל כך מתסכל כשהם לא אוכלים...

לדעתי כדאי לא להתייאש מהבקבוק ולהמשיך להציע...

אם את אומרת שהיא לא מוכנה בכלל לתנוחה של ההנקה זה יכול להיות סימן.

נסי לתת את הבקבוק בישיבה.

ושימי לב אם היא נוגעת באוזנים. 

וכאב.

אפשר לנסות לתת בכוס או בישיבה.

דבר ראשון ממש תודה בנות על העצות ועל התמיכה ובכלל על מענה מהיר, לא ציפיתי

האמת שכבר תקופה נוגעת באוזניים

במיוחד תוך כדי בקבוק..

מעניין מאוד

אבדוק עם הרופאה

שלחתי בדחיפות את בעלי לקנות דייסה כזו של מטרנה שנקראת ״גם וגם״ שכבר יש תמ״ל בפנים רק להוסיף מים והפלא ופלא- אוכלת בשקיקה עם כפית.

איך יכול להיות

והאם זה באמת יכול להחליף מנת בקבוק?

לא ניסיתי ובהחלט אנסה להוסיף תמ״ל לפירות

וגם אולי להחליף בקבוק

פשוט אני בטראומה כבר מהניסיונות של הבקבוק שדופק לי הלב כל פעם שאני מנסה

הייתי לגמרי זורמת איתה ונותנת לה ככה את הארוחות בכפית

אל תילחצי, היא לא צמה. היא שותה ואוכלת ומקבלת נוזלים וקלוריות

וכן כדאי לבדוק אןזניים אבל לי השמע ממש בסדר גמור שתאכל ככה

לק"י

אף פעם לא שמעתי איזה כמות צריך.

כך שמניחה שזה בסדר.

טוב .

לפעמים לקצת זמן הם לא רוצים והכל בסדר

לא הייתי מודאגת

בגיל כזה אולי כדאי משהו שמוציא אנרגיות.

זה בתנאי שהחגיגה בגינה או איזה פארק.

טרמפולינה,מתנפח,כדור. 

חבילה עוברת

בינגו

תחרויות שונות

משחק הכיסאות

טוויסטר/פלונטר

כאלה את מחפשת? 

בשבוע הבא יום הולדת לבן ארבע.

חשבתי על יצירה פשוטה: מלבני סול שעליהם נכתוב "שנה טובה" והילדים יוכלו להדביק חיתוכי טפט בצורות (שופר, תפוח, ראש של דג...), עם צמר גפן ימרחו גואש ואחרי שיתייבש יסירו את הטפט (לכן מלבני סול, כדי שהטפטים יירדו בקלות ולא יידבקו)

חבילה עוברת קצרה

ולכסות את הרצפה במזרונים, לשים מוזיקה ולתת להם לרקוד ולקפוץ

לפי הזמן שיהיה...

הנ"ל חוץ מהאוכל והעוגה כמובן

אבל כמובן, רצוי שהמזרק הבא לא יהיה בהישג יד

ממליצה להתייעץ עם מוקד אחיות 

אם הוא ב*אמת* הזריק לעצמו.

צריך לעקוב, אבל בגדול זה לא אמור להיות בעייתי.