כבר שלושה שבועות מאז שהתחלנו את הגמילה, ברוך ה' הילד קלט את הקטע, אומר כשהוא צריך, מתאפק ומוציא בשירותים (לא בלי פספוסים, אבל לא נורא...).
הוא יושב על מקטין אסלה. חצי מהפעמים הוא מצליח לעשות בתוך והכל טוב, אבל בחצי השני... מרטיב את התחתונים והמכנסיים שנשארו יבשים עד עכשיו (לא מובן מאליו), מרטיב את השרפרף והרצפה והסנדלים, ואם אין לי מזל אז גם אותי. והוא נבהל אז הולך אחורה והכל משפריץ עוד יותר קדימה, ואם אני מטה אותו קדימה אז הוא נלחץ ומפסיק לעשות בכלל...
מבאס וגם אני לא יודעת איך להגיב, כי זה הצלחה שלו, לשלוט ולשחרר בשירותים, אבל זאת הצלחה מתסכלת למדי...
טוב, הגזמתי, רוב הפעמים הכל בסדר, פשוט האלה שלא כל כך מייאשות.
אני אמא סבלנית ממש, לא כועסת על פספוסים ומשתדלת ממש להעצים אותו, סתם בנקודה הזאת קצת נשברתי. לא יודעת איך לשפר את המצב וזה הכי מתסכל אותי, מה עד גיל שלוש זה יהיה ככה?
(שלא לדבר על הפעמים שהם הולכים לשרותים באמצע הלילה מתוך שינה ובכלל לא מודעים למה שהם עושים סביבם...)