פורום הריון ולידה (עמוד 900)

רק לחכות לבטא של מחר...

בשורות טובות!

יכול להיות שעשיתי משהו לא בסדר?

לא התגבר, זה אותו דבר יחסית, פשוט לא הפסיק

לא רוצה ללכת סתם להבדק כשאין מה לעשות עם זה..

פשוט הסיטואציה גם ככה מורכבת אז אין כוחות לצאת עם זה החוצה

בדברים האלו הדברים לא ככ ברורים

אני מכירה את זה

אז אני חושבת שהתחושה הפנימית גם אומרת משהו

אבל אם את אכן בשבוע 6 בטח שאפשר לראות משהו

אולי כדאי ללכת לבדוק, אם זה ירגיע אותך

זה לפי תאריך וסת אחרון אבל כנראה היה ביוץ מאוחר כי רק לפני שבוע גילית בבדיקה ביתית פס חלש יחסית..

יום אחרי האיחור היה בדיקת בטא בדם שלילית

ובמוקד ראו כבר שק הריון תקין עפ התחלה של הד עוברי.

יש מה לראות כבר בשלב כזה מצד אחד, מצד שני לא בהכרח צריך להלחץ ולמהר לבדוק כי גם אם יראו משהו לא בהכרח שיש מה לעשות

זו דעתי.

ושאלה- אחרי הבטא השלילית בדקת שוב? בבדיקה ביתית או בדיקת דם נוספת?

תודה על התגובה שלך, זה מה שחשבתי שלא צריך לרוץ לבדוק, מקווה שפשוט נצא מזה מהר..

ולפעמים אם יש המטומה או משהו אחר נותנים תמיכה

בטא שלילית.. מרגישה סתומה שהאמנתי למקלון הזה (של תשובה כנה)

בעז"ה בחודש הבא..

אוף קשה ממש.

ולדעתי.....  בזהירות... לא חושבת שיש מה להרגיש סתומה, תשובה כנה הם אמינים בדכ...

🧡🧡🧡🧡🧡🧡

זה לא שלא היה פה הריון

אלא שהוא לא הצליח להתפתח...

וזה באמת קשה וכואב

ותני לעצמך מקום לכאוב

.אבל ממש בלי להרגיש סתומה..

חיבוק אהובה❤️

וכמו שכתבו לפני תשובה כנה ממש אמין

וואו איך כתבת יפה ואיך תיארת מדויק!

אני ממש ממש מבינה אותך, כשחיכיתי להריון הראשון, קראתי מלא בפורום אובדן הריון, ממש הרגשתי שייכת לשם, גם אני איבדתי את ההריון שלא היה לי, כל חודש הוא אבד...

אחרי שהיה לי ילד ואפילו עברתי הפלה לא הרגשתי את האובדן הזה בעוצמה חזקה כל כך.

ובעזרת ה' הוא יבוא!

ואני אומרת לעצמי (עכשיו בהריון אחרי הפלה) שאם ההריון ההוא היה ממשיך אז ההריון הזה לא היה קיים. זה לא תמיד מעודד אותי, כי אז ההוא היה קיים ומה ההבדל? אבל מאמינה שכשאני אפגוש את התינוק הזה אני אשמח שזה דווקא הוא אפילו אם הוא נולד כמה חודשים מאוחר יותר.

אין לי נסיון עם סימפיוליזיס לשמחתי הרבה, זה נשמע לי ממש קשה להתמודד עם זה בנוסף להריון את אלופה!

אני בלי זה סובלת מאוד מבדיקות פתיחה

אבל אולי תכף יבואו כאלה שיש להן עצות יותר מדויקות

תדגישי לצוות בעז"ה כשתגיעי לזה שאת עם סימפיוליזיס, מאמינה שיש להן נסיון וידעו לתמוך

בדיקות פתיחה הן לא באמת הכרחיות בשלב ההתחלתי, יש מספיק דרכים לזהות מתי אישה בלידה פעילה  

בד"כ דורשים בשביל להכנס לחדר לידה או בשביל לקבל אפידורל תבחרי מתי כבר מתאים לך שיבדקו ואיך

בשלב המתקדם הכל יהיה אחרת, האגן משתנה, הגוף,  ההורמונים שמשתחררים

וכמובן- אם תהיי עם אפידורל זה מאוד משמעותי

בשעה טובה ובקלות 

בעמידה עם פיסוק קטן מאוד.

אם את מתכננת טבעי  אז אל תבדקי פתיחה בכלל.

ובעיקרון ממה ששמעתי שבלידה הכאבים פחות מורגשים..

הלוואי בשבילך

אמלה זה ככ קשה!!

❤️

וחיבוק!!!

היה לי סימפיזיוליזיס קשה וסיוטי 

משהו מזעזע

לא בדקו אותי הרבה פעמים פתיחה, כי ילדתי בניתוח מתוכנן (מנח עכוז)

הייתי במיון כמה פעמים בחודש תשיעי וכן בדקו, ולא היה נורא בכלל

היו פעמים שאפילו לא כאב

כל הזמן הדגשתי לרופאים שאני עם סימפי' ושקשה לי וכואב לי וממש התחשבו

היו עדינים וסבלנים

חיכו שאשכב בנוחות,כמה זמן שלקח לי לעלות על המיטה

ובדקו לאט ובקצב שלי

מבינה את הפחד שלך מהלידה

כשהיא היתה מנח עכוז לא ידעתי למה לקוות

לא רציתי ניתוח

אבל פחדתי כ"כ מלידה וגינאלית שלא תזיק יותר

בהצלחהרבה!!

😵‍💫😵‍💫

2 לידות מאובחנת, בלידה הראשונה לא ידעתי מהמושג הזה אבל חוויתי אותו...

בשום לידה לא הרגשתי את הסימיפי, גם ילדתי עם אפידורל

אבל לא חושבת שזה קשור רק לזה

אלא לדעתי שהגוף בתהליך של לידה זה כבר זניח, הכאבים האלו. כן כשהייתי במיון יולדות לא בלידה ראיתי כוכבים בבדיקת פתיחה. במהלך הלידה עצמה לא הרגשתי כלום

לא חמור כמו שלך

בא בהתקפים וכשהתפרץ היה סיוט ובקושי זזתי

ואז עם מנוחה הוא נרגע קצת

אבל בלידות לא היה לו שום סימן

לא הרגשתי אותו בכלל

אני יודעת שיש כמוני שבלידה לא מורגש

ויש שכן

אבל מקווה שזה לפחות נותן תקווה

ילדתי 2 לידות ללא אפידורל עם סימפ'

אחת וואקום, השתמשתי בגז צחוק

אחת רגילה בלי כלום

בשתיהן הוא לא הורגש

ונעלם מיד לאחר שהסתיימה הלידה

או על נקודות בגוף, לאו דווקא במקום הכואב

שהשם ירחם דיקור במפשענ בסימפיזיוליזיס

זה בעיטה לא נשלטת לפרצוף של המדקרת

לק"י

וכשהשתחררנו הביתה עברנו לשכבה אחת.

ואז היא הצטננה, אז שמתי לה רק בגד גוף נוסף מתחת אם אני זוכרת נכון.

לפעמים גם להם חם, ושכבה אחת מספיקה.

צריך לבדוק לפי התינוק.

לק"י

אולי בעצם כן. כובע שמש, לא בגלל קור....

לק"י

בכל מקרה, לא הנחו אותי שמומלץ לחבוש כובע, כך שלא ידעתי.

הביאו לנו מבית החולים כובע מאולתר כזה, כי לא ידענו שצריך לחבוש כובע לתינוק קטנטן בקיץ...

אבל אולי זה באמת תלוי במזג אוויר ספציפי לאותו זמן 🤷‍♀️

במזגן מכסה אותה טוב

גם האחות בטיפת חלב אמרה לי שלא צריך שתי שכבות ואיך שנעים לי- נעים גם לה

ואם יש מזגן ועוד.

צריך להרגיש אותם כל הזמן.

אם נגיד יוצאים החוצה וחם היתי מלבישה שכבה אחת ארוכה

גם בבית אם חם- אז שכבה אחת ארוכה לרוב תספיק

אפשר מקסימום 2 שכבות דקות של בגד גוף

ורגלית אחת

ולהרגיש. יש ילדים שיהיה להם חם עם זה.

ואם חם, אז להלביש קצר. או לקרר את האיזור קצת.

בבית חולים שמתי 2 והתבשל ככה...

עם מזגן עוד משהו דק(שכבה נוספת או ש יכה דקה)

את הטמפרטורה לבדם... אז עדיף 2 דק...

תעקבי שלא מזיע בגב/ חזה, למרות שלא נראה לי. בדכ גם נמצאים בבית והבית נעים ולא חם

מזל טוב💓

סיוט!

ואחר כך כל היום מתחרבש...

בהריון הקודם רופאת נשים נתנה לי כדור טבעי (נראה לי בטעם שוקולד) שעזר לי להרגע ולהרדם.

לא זוכרת את השם שלו. מחכה לתור הבא שלי כדי לבקש שוב.

אולי תבקשי מהרופאה שלך?

לשמוע מוזיקה נעימה, הרגיע מאוד וכך נרדמתי.

בהריון אחר זה דווקא שיגע לי את השכל כשניסיתי לשים מוזיקה נעימה🙈

אבל שווה לנסות!

בכל מקרה, לא להתעסק בפלאפון!

(לא שאני מיישמת, אבל בכ"ז🤭) 

כפרת עוונות

איזה באסה

מה עם הילדה?

ברוך ה’ היא בסדר. קיבלה זריקה וצריכה השגחה עד 4 ובעזרת ה’ שהכל יהיה טוב וישחררו אותנו

אבל הבעיה שזה היה כשאמא שלי שמרה עליה. וגם ככה אמא שלי היסטרית...

והיא היתה כלכך חיוורת כשיצאנו...

דאגתי לה ודאגתי לילדה וצריך להרגיע את שתיהן

ועכשיו היא תפחד לרדת איתה לגינה

ולהביא לה דברים חדשים לאכול

ואפ אין  לי כוח

איך אתם?

כפרת עוונות

לק"י

אלרגית לבייביסיטר🙊

מה איתה?

ומזל טוב!!

ועכשיו אני צריכה גם להרגיע אותה שהיא היתה בסדר

ושמותר לקחת אותה לגינה

מסכנה היא נלחצה ממש

הלכתם לרופא אלרגיה?

היא כבר לקחה אותה לגינה הזו כמה פעמים, וגם אני.

לכאורה לא היה שום דבר חדש.

הפרופסור שלה אמר שלתינוקות קטנים הרבה פעמים לא מוצאים מה זה....

וקיבלתם משהו להחזיק בבית למקרים כאלה?

(פנסטיל, בטנזול, אפיפן)

לפני איזה חודשיים

ואמרו לנו שצריך אפיפן אבל רק רופא אלרגיה יכול להביא מזרק.

לכן בערך הלכנו לביח כי ידענו שצריך כנראה זריקה ( היא באמת קיבלה שם אנדרנלין)

אז לא בטוח שתקבלו.

אבל אולי יצליחו למצוא למה זה קשור, והכי חשוב זה לקבל הנחיות.

וסביר להניח שגם ברופא.

לק"י

מעניין איזה משקל זה באמת.

כי שלי לא ענקית.

כך שזה כנראה לפי שיקול הרופא.

בטנזול לא השפיע?

לא חיים שלי יש אלרגיה לקשיו למשל, אז נכון שאם חלילה הוא נחשף ואין מזרקים זה טיסה למיון. אבל בדיוק בשביל זה יש מזרק!

לפי היידוע לי- גם אחרי שנותנים אנדרנלין חייבים להגיע לבי"ח.

זה רק עזרה ראשונה.

כי יש לה אוטופיק דרמטיטיס אז מחכה קצת

ואז נהיה אדום אדום כל הגוף, וחם

והיום נהיה כתמים נפוחים כאלו

והפרצוף והעיניים

בעעע...

לק"י

הבת שלי בפעם הראשונה פרחה והתנפחה. וראיתי שהיא נושמת ויונקת בסדר, ולא חשבתי לטוס למיון.

(בדיעבד אני מבינה שהיה צריך🤦‍♀️).

נהייתה בלון. ממש ממש.

ופחדתי שזה ינפח לה גם את דרכי הנשימה אז הזמנתי אמבולנס ונתנו לנו אנדרנלין באמבולנס וטיפול של 24 שעות בבטניזול ופניסטיל.

אחר כך הלכנו לרופא שנתן מרשם לפנסטיל ובטניזול לבית ואמר שאם מתחילה גירודים - פניסטיל. אם מתחילה נפיחות- בטניזול.

ושבגלל שלא יודעים עדיין מה הטריגר ואין לנו בבית אפיפן- לצאן למיון.  

שייתן לך הנחיות מדוייקות מה לעשות,

אל תהססי להזמין אמבולנס.

לק"י

לי רופאת הילדים אמרה ללכת בגיל שנה לעשות טסטים (ונתנה פניסטיל). מה שהתברר כלא נכון בהכרח.

האלרגולוגית אמרה לי ועשתה לה טסטים מתחת לגיל שנה, ונתנה אפיפן.

אני יודעת שהיא מותרת בהריון, אמנם לא ספציפית אליו ומשמשת גם לבחילות ממקור אחר..

בדיוק כמו שטמס זה תרופה ספציפית יותר לצרבת לנשים בהריון, אבל נקסיום ואמפרדקס זה בדיוק אותה תרופה.

יעילה או לא, זה רק את יכולה לדעת.

נדמה לי שהיא פחות חזקה מבונגסטה ודיקלקטין.

אבל לדעתי תנסי.

היא גם זולה משמעותית מהתרופות האחרות.

חריג אם התרופות האחרות לא טובות

אכן כמו שכתבת לא מיועדת להריון 

מציעה לדבר איתם.

ויותר קל לבקש מרופאי משפחה וילדים.

הופתעתי שהוא לא נתן לה הפניה בפעם הקודמת שביקרה שם

אבל נראה לי שלא הובנתי🤭

שבקושי דיברו עד גיל 3

וכאלה שדברו מהר ממש

חושבת שקודם כל בלי לחץ כי זה לא עוזר

לבדוק שמיעה זה כדאי..למה לא לנסות לשלול?

אם אין התקדמות בהמשך לבקש הפניה לקלינאית כי יש לפעמים תורות ארוכים

מקסימום יהיה מיותר ותבטלו

אבל בלי להלחץ

זה לא חריגה מאוד דרמטית..ויש קצב שונה לכל אחד

אצלי כולם פשוט דברו שוטף מגיל 3 והלאה בלי שום טיפול(לקחנו לקלינאית את הראשון..והשאר דברו מעצמם לפני התור)

ומצד שני לפעמים טיפול אצל קלינאית יכל מאוד לעזור ותקדם אז אם לא תהיה התקדמות בהחלט ממליצה

אבל עשו לו עם רמקולים שהיו בשני צידי החדר והשמיעו צלילים רועשים ואחר כך יותר שקטים וכשהיה צליל היתה בובה כזאת שרקדה ובדקו אם הוא מסתכל לכל כיוון בצלילים השקטים. וגם שמו אוזניה כזאת ממש על הראש שגם איכשהו בודקת את השמיעה.

אבל אמרו שזאת בדיקה פחות מדוייקת מאשר עם אוזניות רגילות אבל פשוט אי אפשר לעשות לתינוקות עם אוזניות.

ואם עולה חשד לבעיה בשמיעה ורואים שלא מצליחים לזהות בבדיקה רגילה, יש אפשרות לשלוח לבדיקות נוספות שלא דורשות שיתוף פעולה של הילד.

נשמע שחשוב לעשות לו את הבדיקה, גם אם רופא א.א.ג  לא ראה נוזלים, יכולה להיות בעיה אחרת בשמיעה וחשוב לבדוק.

אבל בגדול- אם הילד מסכים להרכיב אוזניות אז מרכיבים, אם לא משתמשים ברמקולים משני צידי החדר. משמיעים רעשים ומחכים לתגובה שלו (כל תגובה, זה יכול להיות הפניית ראש או משהו אחר). לפעמים אחרי שהוא מפנה ראש לכיוון הקול יש מסך שנדלק או בובה שקופצת כדי שילמד שכדאי לו להסתכל לשם אם שמע צליל.

אם הילד מבין מילים- לפעמים עושים גם בדיקה של שמיעת דיבור, מראים כמה חפצים או תמונות ומבקשים "תראה לי ..." או שואלים "איפה ...".

אם נראה שיש ירידה כלשהי בשמיעה מנסים לבדוק גם עם אוזניה ששמים מאחורי האוזן שעוזרת לדייק מאיפה הירידה בשמיעה.

את אוכלת ארוחות טובות?

אצלי אם אני לא אוכלת מספיק, או מגבילה את עצמי בארוחה, אני כל הזמן רוצה לנשנש...

גבינות

אגוזים ושקדים

בשר, דגים...

ביצה קשה ואם יש לך כח להשקיע - חביתה

יוגורט

כשאת ממש רעבה -  תנשנשי "מנה עיקרית" נוספת - הגוף שלך יהנה מעוד חלבונים..

קטניות - סלטים שווים כמו קינואה ועדשים למשל...

דגים - סלמון דג שמן ובריא

גרגרי חומוס, שעועית...

והכי נכון זה להעמנע מתוספות של פחמימות מעובדות-סוכריות כמו פסטה פתיתים קוסקוס... או לפחות להוריד את הכמויות שלהן משמעותית ולהעלות את החלבון והירק והשומן...

אגוזיפ כמובן לשים בסלטים ולאכול *יחד* עם פירות... 

-פריקת הודיה והתרגשות-

אתמול הייתי בבדיקת אולטרסאונד לראות דופק, והיה כלכך מרגש ומוזר לראות שיש אדם קטן שחי בתוכי

מרגיש נס

תודה לה'

ולגבי העייפות, אין לי עצות.. פשוט לישון ולנוח כמה שאפשר ואיפה שאפשר.. הגוף שלך, חוץ מלחיות אותך, עובד כרגע עוד כדי ליצר חיים חדשים, אשכרה יצור חיי שמתהווה בך, וגדל, ומתפתח.. כל האנרגיה הזאת- על חשבונך מותק על חשבון המאגרים והכוחות שלך. להקפיד על ויטמינים, לאכול טוב ומזין, לשתות מספיק, ולתת לגוף שלך מנוחה.. כי הוא עובד קשה!

יש בי תחושה שבא לי למרוד בצורך למנוחה😅

פשוט לעבוד בעייפות גם, כי אין ברירה אחרת..

חח זה בתאוריה - בסוף אני עושה שנצ ולא מצליחה לקום🙈

אין לי ממש עצות, בעיקר תחושת הזדהות גדולה, גם משלבת הריון, בית, עבודה ולימודים🙈

זה הריון ראשון או שיש לך כבר ילדים?

הטיפ היחיד שאני מצליח ליישם כרגע, זה את טיפת הכוח לנצל לילדים ופחות לבית. יושבת גמורה על הספה ועל הדרך מספרת סיפור, או משחקת משחק שאפשר על הספה.

הכלים בכיור יחכו לבעלי🤫

הריון ראשון (:

פשוט מאוד חשוב לי להרגיש שההריון לא מונע ממני להצליח בלימודים.

אני יודעת שהמשפחה היא ערך עליון, אבל הלימודים מאוד חשובים לי ואני לא רוצה להרגיש שאני מאבדת אותם

אני זוכרת את עצמי מקלידה את העבודה הסמינריונית תוך כדי נדנוד עגלה😅

ובטקס חלוקת תארים הייתי שבועיים לפני לידה שנייה🤭

אני חושבת שאם הלימודים כל כך חשובים לך- תצליחי שהם לא ייפגעו יותר מדי.

כשלמדתי מבחינתי לא היתה אופציה בכלל שאני לא אסיים את התואר או שאמרח אותו ובאמת ב"ה סיימתי בזמן, אחרי שבמהלך התואר התחתנתי, ילדתי והייתי בהריון נוסף... ואמא שלי ממש חששה שאני לא אסיים את התואר (העדיפה שאתחתן יותר מאוחר...) כי זה תואר אינטנסיבי. ב"ה!

לגבי העייפות- אני הייתי עושה הפסקות לשנ"צ. כשלמדתי בספריה אפילו ישנתי על פופים למשך חצי שעה - שעה. זה מאוד הקל עלי, במיוחד בתקופות מבחנים. וכמובן לאכול טוב.

מלא בהצלחה!!!

כמובן להקפיד על ויטמינים, ברזל בשלב שבו ימליצן על זה וכו'

אבל באמת לקבל את זה. הגוף מייצר עכשיו חיים חדשים וזה וואחד מאמץ. ברור שנהיה עייפות

את לא יכולה לדעת מתי תקבלי אחרי שתפסיקי וכמה מסודר זה יהיה (אני קיבלתי חודש אחרי הפסקת הגלולות).

ויש כאלה שכן.

אי אפשר לחזות מראש מה יהיה.

יש גישות שלא לוקחים פרימולט נור בהנקה.

יש גם גישות שזה בסדר.

אבל אף אחד לא מבטיח שזה לא יגמור על ההנקה.

זה תמיד אצלך ככה?

נבדקת? אולי יש דרך למנוע אותם?

אני לא מבינה בזה אבל ממש מבינה כמה זה מאתגר..

זה החיים....

ובנוסף- עם תחתון שחור- עזבי כתמים. חכי למחזור....

כשיגיע את תדעי....

מקסימום תקני שחורות

אבל בכללי לחיות על תחתוניות זה לא בריא לאיזור. יש להן חומר שלפעמים גורם לפטריה ולרגישויות.

כי טוב להחליף כמה פעמים ביום תחתונים

כל הזמן הפרשות... ובלי משו שיספוג אותם אני בפוביות קבועות יהגיע מחזור והכתים את הבגד...

והתחושה הזו של רטוב גורמת לי כל שנייה ללכת לבדוק שאני עדיין טהורה

אני משתמשת מאיזה גיל 12... קשה לי בלי...

ושחורות אני לא מוצאת!!

ובכחי קשר הגוף שלך התרגל אליהן ולכן מפריש יותר.

ברגע שתפסיקי תוך שבוע תראי שההפרשות יפחתו כמעט לגמרי

כדאי לתת ביוגאיה (פרוביוטיקה לתינוקות) זה עוזר לאזן את הפלורה

גם גרעיני עגבניה עוזרים.

בטוחה שזה עצירות ולא גזים שש לתינוקות בגיל הזה?

שהוא מתאמץ חזק רואים שיש משהו שתקוע שם (סליחה על התיאור) ממש בוכה ביחד איתו 😪

זה כנראה מהברזל שלקח לאחרונה

אבל איך עןזרים לו נקודתית?

זה הסרטון שממנו למדתי, וזה הביא ממש שיפור מידי.

לפעמים צריך לעשות פעמיים - שלוש עד שזה עוזר.

בהצלחה!!

ניסיתי

עשיתי גם עיסויים כמו ששלחו בסרטונים למעלה, הוא קצת מתאמץ אבל לא מצליח להוציא

מסכןן, מפחדת שיקרה לו משהו מההתאמצות

יונק/ פורמולה? התחלתם מוצקים?

אני מציעה לך לנסות נבט, זה סוכר ענבים מגיע כמו גוש על חוט בחנויות תבלינים בדכ.

ממיסים קצת במים רותחים , מוסיפים מים רתוחים מצוננים ונותנים קצת. עוזר מאד... 

הצלחתי לקבוע תור טלפוני לאיזה רופא מקווה שיחזור אלי

תכלס אבל מה רופא יעזור...

תמשיכי עיסויים, מקלחת חמה, להצמיד רגליים לבטן מעל כיור, תנסי את הנאבאט, אפילו תנסי רק מים חמימים, או מים חמימים עם קצת תירוש ...

בעזרת ה זה יצא!

אבל אני לקחתי מים פושרים עם מעט שמן והזרקתי במזרק לתוך פי הטבעת כמה פעמים

לבן שלי היתה פיסורה ולקח לה תקופה ארוכה להירפא

הרופאה לא רצתה שאעשה את זה, אבל לא נתנה לי פתרון אחר לעצירות שסבל ממנה הרבה זמן

וזה ממש עזר לו, כמו חוקן

חיפשתי תמונה בנט אבל לא מצאתי כי מאד חסום לי..

אבל חשוב אם את קונה זה לא מגיע בקוביות, אלא כמו גבישי סוכר על חוט דק, חותכים חתיכה וממסים במים רותחים כמו שכתבתי...

הבת שלי גם סובלת מהבטן, זה מאד עוזר

דוחפים מר לשם ואחרי כמה דקות הכל יוצא

אח''כ לבדוק מה לעשות כדי לטפל בעצירות ושהדבר לא יחזור על עצמו

בתנועות סיבוביות

הבת שלי למדה את זה בביולוגיה .

השתחרר לו קצת, שמתי לו נר

אשכרה הרגשתי שאני יולדת, מסכןן 

את יכולה לתת לו קצת מיץ שזיפים/ ענבים?

הוא נרדם ישר 😅 התעייף המסכן

אבל נראה בסדר

הדברים שבהם הוא מרגיש מוערך

אבל בקווים כללים: מה שהכי מרים לגבר זה שאשתו שמחה. אבל לא סתם שמחה, אלא שהשמחה שלה היא בזכותו.

ולעל צריך לפרט ממש במילים ולומר מה הוא עשה ששימח אותך.

ממליצה לך לכתוב אם קשה לך לשלוף ולפרגן המון

להפחית בביקורת ולא להעיר אם ניתן. ביקורת - אשתי לא מרוצה ממני - היא לא שמחה.

מב גם,שזה מחליש את כח הרצון לתת אם בסופו של דבר אין פידבק חיובי

מה כן? להביע צורך שלך, ולא מה הוא עשה לא בסדר

ועוד - אם חשוב לו שתחמיאי לו על איך שהוא נראה אז עופי עליו

איך יפה לך החולצה בצבע הזה

איזה ריח נעים יש לך

התלבשת יפה

מה אתה יוצא כזה חתיך מהבית 😜

וכן על זה הדרך

מה שכן, אני חושבת שביקורת זה אחד הדברים ההרסניים, שלא תמיד מצליח לחפוצ על מחמאות. כך שכן כדאי לחשוב איך להגיד דברים בצורה שתשמע פחות ביקורתית, לנסות לחשוב האם אכן כל דבר כזה הוא נצרך. ואחרי זה, שמאזן המחמאות וההערכה יהיה גדול יותר ממאזן הביקורת. אחרת באמת זה נותן תחושה של חוסר הערכה מוחלט. יותר קל לקבל ביקורת ממי שמעריך אותך, אבל בגלל שהביקורת כשלעצמה מורידה, כדאי לבדוק האם ההערכה מתבטאת מספיק. גם במילים וגם במעשים

וכן. לפעמים במרוצת היום אנחנו שוכחים לרגע לעצור ולתת לבן אדם מולינו הרגשה שהוא חשוב.

לא על משהו נקודתי שהוא עשה כרגע.

אלא על מי שהוא בשבילך.

עשיית דברים בבית / עם הילדים, מהסיבה הפשוטה שלא רואה בזה משהו חריג - זה הבית של שתינו וגם הילדים.

אני כן מחמיאה לו המון ואומרת תודה בהקשר שלי.

אני יכולה לתאר לו איזה כיף היה לחזור מהעבודה ולגלות שיש ריק וכלים שטופים, כמה הרחיב את דעתי, כמה שימח אותי והקל עלי.

( כי בסוף כל העשייה שלו בעינייני הבית היא בשביל לשמח אותי, פחות מהתאוריה הנ"ל,  חרף הסבריי😅)

לגבי איך לגרום לו להרגיש מוערך ואהוב - אני חושבת ש*ה*מחמאה לגבר זה איך האשה שלו תופסת אותו.

אני אוהבת ממש לפרט: כמה בטחון אתה משרה עלי, כמה יציבות אתה מעניק לי. איך אני שמחה שדווקא אתה בן הזוג שלי. כמה אני יכולה להשען עליך! לדעת שלא משנה מה יקרה - אתה שם בשבילי.

אני רואה שזה נותן לו את המקום הגברי שלו בכבוד.

ואם מגיע לו, כמו שכתבת - אז עופי על זה🙃 

הייתי אומרת לו שאני מעריכה את זה ששיתף אותי, מנסה להתחבר לכאב שלו ואומרת לו שכואב לי שהוא מרגיש ככה, שואלת איך אפשר פרקטית לשנות כדי שמרגיש טוב יותר..אולי אין לו זמן לעצמו? אולי הוא מרגיש מובן מאליו?

תתחילי בלהכין לו כוס קפה

1. להעריך אותו- הרבה פעמים מתיחסים לבן הזוג כמובן מאליו, מסתכלים בעיקר על החסרונות שלו ושוכחים את היתרונות. צריך ללמוד להסתכל בעיקר על היתרונות, לקבל ולהיות סלחנים כלפי החסרונות.

2. צמצום ביקורת- אם בן הזוג שומע ביקורת על בסיס יומי, הוא מרגיש לא מוערך וגם מרגיש זלזול. צריך לצמצם את תדירות הביקורת ואת האופן בה היא נאמרת.

3. צמצום כעס- גם אם לא מבקרים את בן הזוג, אם מרבים לכעוס על טעיות וכשלונות שלו, הוא מרגיש חוסר הערכה. כשמעריכים/ אוהבים פחות כועסים ויותר סלחנים כלפיו.

4. תקשורת על צרכים- חלק מהערכת בן זוג, זה לדאוג לצרכים שלו, להתענין בהם, וגם לשקף צרכים שלי, להסביר אותם, לדאוג שהוא יבין אותם.

5. תקשורת על רגשות- הערכה מתבטאת גם בהתענינות ברגשות בן הזוג, בהתחשבות ברגשותיו, בשיתוף רגשות שלי. קצב החיים המהיר הופך לעיתים את התקשורת היומיומית לטכנית, צריך ללמוד לעשות הפסקות במהלך היום לעצור, להתענין ולשתף.

6. התמודדות עם קונפליקטים- חשוב ליישב סיכסוכים, לדבר על התנגשויות, אבל יותר חשוב לשמור על הכבוד של בן הזוג וגם על הכבוד העצמי, לכן דיבר כזה צריך להיות בכבוד ובהערכה ולא בזילזול.

כשבן הזוג מרגיש חוסר הערכה, לרוב לא מדובר בשיח כזה או אחר שהוא מצפה או לא מצפה לו, אלא בנקודות הנ״ל שאינם מיושמות. כדאי להתבונן ולנתח מה לא עובד.

אגב, זה עובד לשני הכיוונים, גם לתת הערכה וגם לקבל אותה, אם מרגישים שבן הזוג לא מעריך כדאי לבדוק על איזה נקודות זה נופל ולהסביר לו.

שאלה ראשונה,

האם בתוכך בעומק את באמת מעריכה אותו? דואגת לו?

או שזה מתחיל מהחוץ ולא מתוכך?

הצורך העמוק של גבר הוא להרגיש משמעותי

אני חושבת שהנקודה היא פחות ביטויים שהם רק להגיד תודה

(כמובן להגיד והכל, אבל זה לא הכל)

אלא החוויה העמוקה הפנימית שלך.

אחד הדברים שקורים לא מעט זה שגבר משקיע כדי לשמח את אשתו, אבל היא בתוכה לא באמת שמחה

ואז הוא לא באמת שואב מהתודה ומההשקעה שלו את מה שהוא רצה

(וזה בסדר העניין כאן הוא לא לעשות הצגה יותר טובה, אלא ללמוד לדייק את הצורך שלך כאיה

ולאפשר לו להעניק בצורה מדוייקת יותר).

מעבר לזה נשמע שיש בתוכך הרבה כאב מולו, גם אם את לא לגמרי קוראת לזה ככה.

בסופו של דבר ביקורת מגיעה מכאב. וגם אם נגיד תודה אלף פעם ונשאל מה נשמע ואיך אתה מרגיש

הכאב הזה הוא קודם יושב על הלב ויותר מחיצה בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין בן הזוג.

ודבר שני לרוב גם אם לא נרצה ונעבוד על עצמנו שאנחנו מעל זה

הוא ימצא דרך להתבטא. בהערות, באמירות ציניות או מרירות, כמובן בביקורת.

ביקורת היא לא דבר נקי אלא אמירה טעונה רגשית שמתלבשת בלבוש רשמי או בשלל טיעונים,

אבל בסוף, יש משהו שקשה לך, כואב לך, חסר לך

הוא מפר בתוכך את השמחה ובלי ללמוד לפרק ולהתבונן בו בעומק זה תמיד יחצוץ ביניכם איפשהו (וגם יעיב עלייך).

והנקודה האחרונה היא שמרגיש לי קצת שאת מתנהגת כלפיו כמו שאישה הייתה רוצה שיתנהגו כלפיה

והרבה נשים עושות כך, זה מה שאנחנו מכירות בעצם.

אבל כמו שאנחנו זקוקות לדאגה, להכלה, למרחב, להתעניינות,

גבר זקוק לזה שנבטח בו, שהוא יהיה משמעותי עבורנו, שנסמוך עליו ונשען עליו.

צורת ההתנהלות שלנו אחד מול השני כדי ששנינו נהיה שמחים קרובים ומוערכים בזוגיות היא לא סימטרית, כי אנחנו שונים במהותנו ובצרכינו ובמקום שלנו בזוגיות בראש ובראשונה.

את נשמעת אישה מקסימה ומהממת❤️

אני גדלתי בביקורת כל הזמן, חוויתי ביקורת סביב כל דבר הכיייי קטן שהייתי עושה ואני יכולה להגיד לך שזה עד היום מזיק לי.

עד היום אני מנסה להשתחרר מזה, לא לבקר את הילדים שלי, את בעלי וזה לא פשוט.

אז בשלב ראשון מציעה לך ולעצמי פחות להיות ביקורתית.

אחר כך לפרגן, להעריך את הדברים הכי קטנים כמו כוס קפה בבוקר או חצי שעה לנוח כשהוא עם הילדים.

להגיד לו כמה שאת שמחה איתו, שטוב לך איתו, שאת מאושרת לידו.

זה מה שמשמח את בעלי לפחות

1. לשאול אותו: מה גורם לך להרגיש שאני רואה אותך? אילו מעשים/אמירות מצידי "עושים לך את זה"

כי הרבה פעמים שפות האהבה שונות, ומה שאת מחשיבה כהבעת הערכה הוא בקושי שם לבלזה ולהפך...

ללמוד לתת לו בשפתו.

2. להמעיט בביקורת. להמעיט בביקורת. להמעיט בביקורת. ולכתוב את זה על דף 100 פעמים... סתם (;

אבל באמת על כל הערה לחשוב כמה היא נצרכת עכשיו ואם זה פחות מ8 אז לשקול לוותר או לפחות לדחות.

ותדעי שזה מסוג השאלות שהכי כיף לקרוא, על זוגות שמחפשים לעשות טוב אחד לשני... תמיד מעורר למחשבה 

ופותח את הראש.

בהצלחה לכם!

קודם כל תודה על התגובות! יש פה הרבה נקודות שאני לןקחת לעצמי.

אנסה להסביר את התחושה שלי - אני מרגישה שאני המון מחמיאה לו, גם על דברים ספציפיים וגם בכללי. רק לפני שבוע דיברנו בווצאפ ואמרתי לו כמה אני מעריכה אותו ורואה את האכפתיות וההשקעה שלו בתקופה הקשה הזאת בשבילנו והוא אמר שהוא באמת מרגיש שאני רואה אותו וכו'.

דווקא מהצד השני אני מודה שבימים האחרונים הרגשתי שהוא לא איתי, שהוא נעלם הרבה לטלפון/מחשב. יחסתי את זה לקושי של העומס וניסיתי לא לומר כלום אבל באיזשהו שלב כבר היה לי ממש קשה ואמרתי לו שהוא נעלם לי והוא לקח את זה לא בטוב.

ואז אתמול אמרתי לו דהוא לא רןאה את הילד באיזה הקשר, ונראה לי שנמשפט הזה שבר אותו ממש.

אני מבינה שזה מעליב מאד אבל באצת לא התכוונתי לזה ככה. כלומר אני יודעת שהוא אבא מהמם ושהילד אוהב אותו מאד והכל טוב, טבל בהקשרים מסויימים קשה לו להסתכל מהעיניים של הילד על הסיטואציה וזה מביא את בעלי להתנהלות יותר קשוחה מולו. אבל לקחת את המשפט הזה ולהוציא מההקשר כאילו זה הדבר היחיד שאני רואה בו כאבא זה כל כך מרחיק לכת. באמת.

שנינו אומרים דברים קצת קיצוניים לפעמים, אבל להכל יש הקשר ובאמת הייתי קצת מצפה ממנו שגם יבין את ההקשר היותר גדול כמו שהור מצפה ממני כשהוא אומר דברים כאלה.

ובגלל זה גם ממש הופתעתי מאיך שהוא לקח את זה,,וגם מעוצמת הפגיעה שלו. וקצת נעלבתי גם אני מודה..

אני מרגישה לא בסדר שאני קצת גונבת לו את הפוקוס בסיטואציה, אבל אני כל כך מעריכה אותו ובאמת אומרת לו את זה בכל הזדמנות, ומה שנשאר  מזה זה רק "אמרת לי שאני אבא גרוע"?

אוף יש פה עוד המון ואין לי כוח לפרט. אבל לפחות פרקתי חלק.

בכל מקרה אתן צודקות שהביקורת זה מה שהורס את הכל ואני צריכה לחשוב איך להגיד יותר בעדינוצ את מה שיש לי. 

האם יש לו ערך עצמי גבוה? כי זה לא נשמע שאת "מורידה" אותו. מותר לך גם להגיד דברים שפחות לרוחך, זה טבעי ונורמלי, בטח כשזה נעשה בצורה מכבדת.

נראה לי שלקחת אחריות על הערך העצמי שלו, זו אחריות כבדה מדיי. 

את מכבדת אותו, מעריכה אותו, אומרת לו מילים טובות, ואת גם לא מלאך... מותר לך לא להיות מלאך!

השאלה היא אם את מספיק חזקה כדי להאמין בו שהוא יוכל למצוא את הערך העצמי שלו לבד, גם אם את תביעי את עצמך במלואך.

שאפשר להגיד גם דברים מורכבים, וגם צריך לא רק אפשר

פשוט צריך ללמוד איך לעשות את זה בלי לפגוע לא בבן הזוג ולא בקשר.

אני רק מצדיעה לך!!

את פשוט אלופה ומדהימה בגישה שלך.

באמת מחממת את ליבי בערב שכזה.

הקטנה שלי עדיין ערה...

הושבתי אותה עכשיו לאכול...

וואלה אוכלת יפה...

נראה מתי היא באמת תרדם והלוואי שאספיק עוד לארגן פה..

תקראי את מה שכתבת

❤️❤️❤️

מותר לך לכאוב ולהתאכזב.

ציפית, השקעת, קיווית, וזה לא קורה

וזה כואב

ולפעמים מכעיס ממרמר ומתסכל❤️

מקווה שהשקעת בעצמך בהמשך.

ורק אומרת, שהרבה פעמים נשים מאמינות

שהדבר הנכון זה לבלוע את כל זה, לקבור את הכאב בלב

ולכסות אותו בפלסתר של להסתכל על הטוב שהוא כן עושה

(שזה דבר חשוב ונפלא בעיתו ובזמנו, אבל הוא לא מרפא את הכאב)

ובסופו של דבר מי שמשלם על זה את המחירים זה הזוגיות, ואת ובעלך

כי הכאב הזה נשאר איפשהו בפנים

ואו שהוא יחכה לסדק הראשון שבו זה יהיה מעבר לסיבולת שלך ויתפרץ

בצורה פחות נעימה ופחות רצויה

או שהוא ישקע לו על הלב ולאט לאט תצטבר לה על הלב תלולית שתגבה אט אט

ואחר כך נשים תוהות למה הזוגיות נשחקת, למה מתרחקים אחד מהשני

איפה שמחת החיים שלנו, למה אנחנו כבויות ולא שמחות ומאושרות כמו שהיינו וכמו שראוי שנהיה

והתשובה ממש טמונה כאן.

(קטע את מזכירה לי שבדיוק כתבתי על זה פוסט אתמול ).

ממש ממליצה לך לתת מקום לכאב ולאכזבה שלך

ולשתף את בעלך כמובן בלי להאשים במה שאת מרכישה

שציפית, שקיווית, שהשקעת, שהתאכזבת, שחסר לך הזמן איתו❤️

@לפניו ברננה!  לא מצליחה לתייג אותך משום מה..

@שירה_11

@נטועה

@אורוש3

@תהילה 3>

תודה ענקית על החיבוקים והכוחות...

באותו לילה היא אכלה ואכלה ואכלה... מסכנה שלי כנראה היתה פשוט רעבה.. וב"ה לפחות אחכ נרדמה לכמעט לילה שלם.... אז אפשר לומר שזה היה שווה את זה.

גם לגבי בעלי @תהילה 3> מבינה מה שאת אומרת, אבל זה לא הסיפור אצלנו...

אני בדכ מאוד לא שומרת בבטן

וכמו שכתבתי הוא עושה המון למעני למרות רמות העומס הלא נורמליות שהוא מתמודד איתן, מנסיוני המועט כדאי לפעמים להיות חכמה ולשתוק כי לא תמיד זה הזמן המתאים לדבר...

אבל תודה על הרצון הטוב שלך 🧡

ב"ה באמת אחכ (כבר לא זוכרת כמה זמן עבר... העומס פה ככ גדול שלא עוקבת חח) היה אפשר לנשום ולדבר... ובגדול אפשר לומר שבשבת נפגשנו... ובעיקר מזל שהיינו אצל ההורים והם שמרו על הילדים והיה לנו זמן לישוןןןן (וואו הם היו כאלה חמודים. זה ממש לא קורה תמיד..  אבל פינקו ברמות...) יאבללה כמה זמן לא ישנתי ככה ברצף...

חזרנו להיות אנשים...

תודה שהייתן איתי ותודה ענקית על המקום לפרוק🙏

זה באמת דבר מוחק לחלוטין.

כמובן לכל זמן ועת ואין טעם לדבר בכח בזמן לא מתאים שרק יזיק, אבל כן חשוב לפתוח דברים ולנקות את הלב❤️

ואת המרחב הזוגי.

והכי חשוב שחזרתם להיות אנשים וזה מאחוריכם

באמת פחות התאימה לך.( או למקצוע..)

אני הייתי עם דולה שממש הדגישה כמה כל זמן זה אחלה עבורה.גם לשיחה וגם להגעה לבי"ח.

והיא באמת גם נתנה הרגשה כזאת כשבאה! ולא רק לי ..יש מלא שממש עפו עליה ובצדק.כי היא ממש מקדישה את כל כולה לעניין.

אני חושבת שאם זה חשוב לך- כן שווה להתאמץ ולחפש דולה שיהיה לך חיבור איתה, וכדאי מאוד להיפגש לפהי הלידה כדי לוודא שזה באמת זורם ביניכן.

ורק אומרת שאפשר גם לידה טבעית רק עם הבעל, אבל בהחלט מבינה את הצורך שלך גם באשה.

בהצלחה והחלטות טובות!

לידה ראשונה אני חושבת שיש דברים שלא קולטים בלידה שניה את יודעת למה לצפות איך היה לך נעים אט פחות איך הגבת לצירים.

אני לקחתי דולה בלידה הראשונה ולא הספקתי לעשות איתה תאום ציפיות בלידה נלחצתי מהכאב והרגשתי שהיא לא מצליחה לתקשר איתי והלידה נתקעה והיתה לי חוויה לא טובה.

עשיתי איתה שיחה אחרי להבין מה היה בלידה עיבוד של החוויה ובלידה שניה החלטתי כן לקחת אותה מכמה סיבות אבל עם הכנה מסודרת תאום ציפיות ובשטח הלידה זרמה ממש חלק בעקבות ההפקת לקחים והשיחה המקדימה.

לאישה יש את היכולת ללדת בעצמה כל עוד יש לה את התנאים הפיזים והמנטליים כך שתחושת הביטחון התחושה שיש לך מישהי שאת סומכת עליה ושאת יודעת להגיד לה איך להתנהל איתך שיהיה לך נעים וטוב זה מה שחשוב לדעתי לליווי של הלידה מעבר לכלים הטכניים של איך להקל על הכאב.

נשמע ממש לא פשוט

דבר שני אני אישית כן ממליצה על דולה

הייתה לי לידה לא פשוטה בכלל, בלי הדולה הייתי יוצאת בחוויה טראומטית וקשה

בזכות הדולה ממש הרגשתי שאני לא סובלת, היא הכניסה המון אור ועזרה לי לא לחוות את החוויה כסבל למרות הכאב

אז אני לוקחת אותה שוב וממליצה ממש

מה שכן הדולה שלי עושה פגישות הכנה, לי זה היה ממש משמעותי

אני חושבת שזה עזר לנו להיות מתואמות ולהגיע ללידה בהיכרות טובה

בפגישות הכנה כבר הרגשתי שהיא אדם שאני רוצה שיהיה איתי בזמן המשמעותי הזה של הלידה.

את הדולה החדשה שאת רוצה לקחת מוכנה לעשות פגישת הכנה?

אני חושבת שאם זה אפשרי מבחינתכם שווה להוסיף על זה תשלום כי זה מאפשר לך יותר לדעת אם היא מתאימה לך וכך לא לבזבז את המשאבים שלך על אישה לא מתאימה

שיחה או פגישה גם בזום

זה מה שעשיתי פעם קודמת עם הדולה וכך הגעתי למסקנה שאני רוצה לסגור איתה

אחר כך פגישות ההכנה הראו לי שזאת הייתה בחירה נכונה

גם אני זקוקה לתמיכה נשית בלידה וזה תמיד קשה לי, לתזמן עם עוד מישהי ולקבל מענה שבאמת תואם לצרכים שלי, זו החלטה לא קלה

כן יכולה לעודד אותך שרוב הדולות מדהימות ממש

נשמע שעברת באמת חוויה פחות מוצלחת

כדאי לעשות פגישה פתוחה לפני הלידה ולשתף את הדולה בחוויה הקודמת ובחששות, תראי איך היא מגיבה אלייך

בעקבות השרשור הזה דיברתי שוב עם הדולה והחלטתי לסגור איתה

סיפרתי לה את כל החששות שלי ואמרתי לה מה חשוב לי שיהיה בלידה והיא הבינה אותי מאד

קבענו פגישה ואני ממש מקווה שבעזרת ה הכל ילך כמו שצריך ואני אחווה חוויה טובה יותר בלידה 

חשוב לי להגיד שלא חייבים נוכחות נשית (מעבר למיילדת) בלידה טבעית.

כמובן שמי שרוצה יכולה, אבל זה ממש לא הכרחי

אני גם ילדתי חלק עם וחלק בלי דולה

וכולם טבעי

וב''ה כל זמן שהיינו מותרים אז הכל בסדר ומעולה לי לבד

אבל היו זמנים שהינו אסורים

והיתי במוניטור בגלל בעיות בדופק

ובלי מגע ובלי תנועה קשה מאוד להתמודד עם צירים

ולי באף לידה המיילדת לא היתה איתי בחדר -רק לרגעים..בודקת ויוצאת...רק בצירי לחץ נכנסת..

אבל לי זה חשוב לזמן שנהיה אסורים

והכי חשוב זה שיש עוד ילדה בבית ואם להורים שלי לא יסתדר להיות איתה בעלי יצטרך לעשות את זה. לא יכולה להיות בלחץ מזה בלידה

מקווה שתעלו על דרך המלך

בשם שאולי חיון.

הוא ירא שמיים שזה יתרון גדול לדעתי.

מקבל במרכז ונראה לי גם בירושלים.

תמצאי מספר בגוגל לפי השם.

הרבה הצלחה!!

והוא לא ממש מישהו שהייתי ממליצה ללכת אליו לטיפול זוגי...

לא מכירה את מי שהמלצת עליו, אבל יש אחד אחר באותו שם שהוא רשע גדול... אז שלא תיבהל מלגגל את השם שלו😬

שאולי חיון בגוגל נותן דווקא את מי שאני מתכוונת אליו על החיפוש הראשון..

אבל זה באמת דומה

אחלה פרסומת עשיתי לו בלי להכיר בקושי😆

מולי גרוסמן ובכללי על מרכז פנימה

בן אדם מדהים ממש

היה פה שרשור לפני כמה ימים של ואילו פינו (לא מצליחה לתייג)

היסטרו' זו פעולה ממש בטוחה ופשוטה. מכניסים לרחם נוזל כדי להרחיב אותו, צינורית דקה עם מצלמה בקצה ופשוט רואים את הרחם.

עלול קצת להיות לא נעים או כואב כמו מחזור אבל ממש ממש בסדר.

לגבי הפן ההלכתי. יש בזה דעות שונות- לשאול את הרב שלכם

אצלנו לא אסר בכלל גם כשהיה דימום

זאת פעולה פשוטה יחסית

שרופא מכניס מכשיר עם מצלמה לתוך הרחם ובודק הכל

ממה שזכור לי עושים את זה בסוף הוסת

ואגב

רירית 7 זה דק אבל לא במיוחד

ויש גם דרכים יחסית פשוטות לגרום לזה לעבות (כמו אסטרופם)

אבל כנראה שהרופא שלך חושב שיש אולי דברים אחרים שמשפיעים

כי אחרי חצי שנה ללא הריון קצת קשה לי להאמין שרק הרירית זאת הסיבה להיסטרוסקופיה

תודה על התגובות

אני ממש בלחץ

הוא לא הרחיב מתי צריך לעשות

אמר רק לא בזמן דימום

הגיוני?

זהו עשינו מעקב זקיקים  חודש אחד

הבנתי ממנו שהביוץ נראה בסדר גמור וגם שאר התמונה 

יש מצב שרירית דקה באופן נקודתי ואחכ היא תחזור להתעבות?

מציינת שלקחתי בחודשים האחרונים מסטיק תימני

אולי זה גרם לזה??

יש דברים טבעיים לעיבוי הרירית?

בזמן מחזור, הדימום שיוצא זו הרירית שמתקלפת

ואחרי המחזור היא מתחילה להתעבות עד לביוץ, הריון יכול להיקלט מבערך 5-6 מ"מ רירית ועד 10 מ"מ פחות או יותר

ככה ש7 מ"מ זה ממש סביר, וזה גם תלוי מתי הרופא בדק אותך, באיזה שלב של החודש

לדעתי הרופא חשד בדברים אחרים ולא בעובי הרירית, אולי היתה לא סדירה אולי לא בגלל הרירית

סלק מעבה את הרירית

נבדק ביום ה14 יומיים לפני הביוץ

ציין שהרחם במראה תקין

שחלות במראה תקין

זקיקים לפני ביוץ

הרירית סדירה (לאורך כל המעקב)

6.7-7 מ"מ

אני לא אחרי הפלות בה, או ניתוחים.

מה עוד יכול להיות שחושד בהם??

וגם הוא לא פירט מתי לעשות את הבדיקה, רק לא בזמן דימום

ואפשר גם מיידי מבחינתו

כשבדקתי מול 2 רופאים, המזכירות אמרו שבדרכ עושים מיד עם סיום הדימום

מישהי מבינה בזה? האם לעשות שבוע הבא (שבוע אחרי ביוץ) יכול להיות בעיתי?

אני כן רוצה לקוות שאולי כן אכנס להריון החודש ב"ה

במידה ואכן הלוואי

האם היסטרוסקופיה בעיתית לתהליך מהבחינה הזו?

הוא רוצה לראות את מצב הרחם

ולמה הלכת לבדוק בכלל?

אם לא עברת הפלות וניתוחים ויש לך כבר כמה ילדים

זה סתם מכניס ללחץ ולרוב ללא צורך בכלל

חצי שנה זה מעט זמן

את צודקת

מצד שני אני אוהבת לדעת שהכל תקין

ואם חוח יכול להיות משהו אז אני אטפל ובה יהיה בסדר

אחכ אני אוכלת את עצמי שלא בדקתי ולא טיפלתי

(לענין החצי שנה- אני בת 37 כמעט והבנתי שבגיל זה זה הטווח לא?)

לכן די מהר שולחים אליה.

אז איןמה להילחץ

מבחינת זמן אחרי דימום לפני ביוץ זה הכי טוב,הכי חשוב שיהיה לפני קיום יחסים.

ולא עושים היסטרוסקופיה בהריון.. 

זו חלק מהסיבות שעושים בין הוסת לביוץ (לא רק.. גם מבחינת מצב הרחם וכו')

זה גם מה שלי נראה 

שלכן הרופאים (פרופ גולדנברג ורועי משיח)

ככ מתעקשים שזה יהיה מיד בסיום הדימום הווסתי.

מוזר שלא אמר לי מתי כדאי לעשות

כן אמר שאם יהיה צורך הוא יתן תמיכ ה לרירית

ךחודש הבא

אז אולי חבל לו לפספס חודש?

אני באמת לא יודעת מה כדאי

עשיתי ולא כאב, ב"ה אלף פעמים!

קובעים תור בקופ"ח בימים הנקיים(צריך לעשות את הבדיקה כשאת לא בוסת ולא בהריון והבנתי שמעדיפים דווקא בימים האלו שאז אפשר לראות הכי טוב)

לי היה דימום ומהרחם אז אסר אותנו- מה עוד שהוא נמשך כמה ימים טובים כמו מחזור

ולגבי עיבוי רירית באופן טבעי-תאכלי סלק

בהצלחה רבה!

איזה רופא מומלץ לבדיקה הזו?

והאם יש מצב שרירית דקה יחסית חודש אחד או תקופה ואחכ חוזרת למצב הנורמלי?

או שרירית דרה זה מצב סטטי?

לא עברתי בעבר ניתוחים/הפלות ואני קצת תמהה על ענין הרירית הדקה ללא סיבה נראית.

מה יכול להיות עוד?<

אני ממליצה מאד מאד על מירב רז במעייני הישועה.

אבל לא יודעת אם רלוונטי לך האזור

יש עוד מומלצים?

היא מקבלת דרך הקופה?

אם את באחת מהקופות האלה את לא צריכה שום דבר חוץ מהפנייה כשאת מגיעה לבי"ח אחרי שקבעת תור.

אם את בקופה אחרת את צריכה התחייבות מהקופה.

אצל דר ליאת זקר

מאוד נחמדה ורגועה

ממליצה לך אחרי הבדיקה לשאול איך ממשיכים במידה וצריך הסטרוסקופיה ניתוחית

האם ההסטרוסקופיה הניתוחית היא בהרדמה או לא

איך קובעים תור, מה צריך להביא וכל שאלה שעולה על דעתך

שיעבור בקלות ושיהיה לך טוב

אצלי הייתה רירית של 3-4 ואז באמת הסיכוי לקליטה היה נמוך מאוד ועבדו לעבות את הרירית...

אבל רירית 7 זה כבר ממש אחלה. בגדול הרופא שלי אמר שמעל 6 הוא כבר מרוצה...

באיזה יום של המחזור זה היה? כי הרירית מתעבה לקראת ביוץ.. אני בדכ מתחילה מרירית 1-2 בתחילת מחזור.

זה היה יומיים- שלושה לפני הביוץ

אחרי שקראתי קצת על הבדיקה הזו לא ממש הבנתי מה היתרון בבדיקה הזו במצב הזה.

בדרכ זו בדיקה שבודקת הדבקויות /פוליפים /סיבות לרירית עבה.

ורירית דקה מה כבר יראו בבדיקה?

לא כך??

ולכן הוא כנראה רוצה שתבדקי בהיסטרוסקופיה אם יש משהו אחר שמונע פיזית את ההשתרשות. משהו שלא רואים באו"ס.

רזרבה שחלתית בדקו לך?

רזרבה זה מה שעושים בפרופיל ההורמונלי? אמר שנראה לפי המעקב שיש התפצחות תקינה במספר התקינים ולכן לא רואה צורך.

בודקים בזה עוד משהו?

וגם רזרבה קשורה אבל לשחלות ולא לרירית ולכל מה שרואים בבדיקה לא?

שוב, הרירית שלך תקינה.

נראה שהבעיה לא שם.. תעזבי אותה בשקט

אבל אם היא לא שם שווה לבדוק אם מוצאים מה כן הבעיה.... (אם בכלל, כי חצי שנה בלי הריון ובלי סיבה מובהקת זה כן תקין)

שהוא לא מבין מה הבעיה אז הוא מורח אותי.

לא רואה איפה הבדיקה הזו יכולה לקדם פה.

ואגב רזרבה לא בודקים כשרואים בצעקב זקיקים משהו לא תקין?

היסטרוסקופיה יכולה כן להאיר מה מצב הרחם באמת ואם יש בה איזושהי בעיה. לא בטוחה שכדאי לך לוותר עליה.. לא חושבת שהוא לא מבין שולח סתם אלא להפך, מבין שכרגע לא מצאתם משהו לא תקין ולכן צריך לחפש מעבר.

Amh

Fsh בפרופיל הורמנלי

Afc- באולטרה סאונד מספר הזקיקים הקטנים ביום 2-5.

וגם תגובה טובה להורמונים מעידה על רזרבה.

הרופא טען שלדעתו אין צורך בשלב הזה.

אמר שבמעקב ראו התפתחות תקינה לגמרי של הזקיקים , ובשילוב עם בדיקות דם(במעקב) נראה לו שזה תקין.

זה רופא נשים רגיל