פורום הריון ולידה (עמוד 900)

מחפשת עוד פתרונות אם מישהי מכירה.. 

מנעול לחלון. התקין לנו בעל המקצוע שעשה לנו גם רשת. עולה סביב ה 150. אבל שווה כל שקל היה לנו ראש שקט כי אצלנו שובבים מאוד

בעצם זה אומר שאי אפשר לפתוח את החלון ליותר מ 5 סמ או כל פתח אחר שתחליטו

אגב שילמנו בעצמנו על רשת אחת שהייתה מאוד נחוצה בחדר של הילדים

שהוא מגיע ומתקין את המנעול על השלבים של החלון ואז שאת פותחת את החלון אז הוא נעצר איפה שהמנעול מותקן. אז נגיד את עושה פתח של 5 סמ או טיפה יותר-  רצוי פחות מ 10 סמ.

כלומר החלון לא יוכל להפתח לגמרי אלא אם כן את פותחת את המעצור.

בחיים לא פתחנו את המעצור היה רוח טובה גם בפתח יחסית צר ולא היה לנו בעיה גם היינו בקומה רביעית בלי סורגים אבל עם רשת ששילמנו עליה וזה היה חדר של הילדים.

***

ואני עורכת וכן חשוב לי להגיד שהיום עם איך שהבן שלי מתנהג לא הייתי רגועה אם היה רק מעצור ובמזל מאז כבר עברנו לבית עם סורגים. למרות שזה היה פתרון מושלם ולא היה לנו בעיות בכלל ב"ה.

זו דעתי

זה באמת סכנת חיים, ובנאדם צריך חמצן איך אפשר חלון סגור כל היום...

יש סורגים של טףסורג שהם הרבה יותר זולים, בטיחותיים לילדים אבל לא לגנבים. אנחנו התקנו כאלה בכל חלון שלא היה בו סורגים, גם אנחנו בקומה גבוהה...

זה האתר שלהם הסורג ששומר על ילדינו! - טף סורג

רק סורגים

מה שהעלת זה פתרון מעולה לתריסים נגללים.

כל פעם שאנחנו מחפשים דירה, אחת הסוגיות זה באמת הסורגים..

זה קריטי

הם חייבים להסכים ,כלומר לשים

אבל יכול להיות שיגידו לכם שאתם מוזמנים אתם לשלם

"ועשית מעקה לגגך" (אני חושבת שגם הרב מרדכי אליהו) ולכן אין מנוס מסורגים לפי עניות דעתי.

אפשר אם בעל הבית מסרב להציע להשתתף איתו בסכום מסוים או להתחייב לשהות בדירה זמן ארוך יותר. 

אמא שלי מספרת שכשאח שלי הגדול היה בן שנה וקצת היא ראתה שהוא מצליח לצאת לבד מהלול, היה ממש שובב, ומהר החליטה להתקין סורגים בחלונות. אחרי כמה ימים היא מצאה אותו יושב על הסורגים מחוץ לחלון😅 (החלון היה צמוד לשולחן).

זה השתדלות בסיסית בעיני....

אם בעל הבית לא בקטע יש סורגים שמתקינים לבד ואפשר להוציא ולהעביר לדירה הבאה.לא זוכרת מה השם של זה אבל תגגלי...

זה לא כי את אמא חרדתית את דואגת זה כי את אמא שפויה!!!!

הבת של חברים שלנו בת שנה וחצי נפלה מקומה 4 !!!!! אמא שלה ירדה תמדרגות בידיעה שהבת נפלה 4 קומות הם לא דתיים ובדרך שירדה ת4 קומות היא קיבלה צניעות מלאה שהגיעה לחצר גילתה שהילדה בריאה ושלמה!!! אבל לא כל יום קורים ניסים כי שתינו מבינות שאם זה היה נגמר אחרת הם היו משלמים גם 10000 פעם על סורגים

מיותר לציין שיום אחכ הם התקינו סורגים בכל הבית

חיזקתם לי את זה שאין מצב שזה נשאר ככה…

אבדוק מה שאמרתם פה

ממשש תודה!

במיוחד לבטיחות ילדים, ויוצא זול משמעותית. למקרה שבעל הבית יסרב להשתתף, ואתם מוגבלים בתקציב.

אנחנו הזמנו מהם כשנכנסנו לדירה שלנו לפני כמה שנים. הזמנו את הסוג המאסיבי יותר. בעלי התקין לבד. מרוצים מאוד.

סורגים | סורגית - סורגי בטיחות, סורגים לילדים נגד נפילה מהחלון, סורג לטף ולילד

אולי יש עוד חברות שמשווקות מוצר דומה. 

מנעול שמקבעים צד אחד לחלון וצד שני לקיר ואז אפשר לפתוח את החלון לכדי חריץ זה מספיק כדי לאוורר את החדר. וכשרוצים לפתוח את החלון לגמרי אז חייב לפתוח את המנעול עם המפתח.

הקיבוע חזק קודחים את לחלון!

ומפתח להחביא במקום שלילדים אין גישה.

הוא ממש עם מנעול..אני גרה קומה שניה וגם אין סורגים..קניתי את זה מאלי אקספרס.אנחנו כבר כמה שנים פה וברוך השם זה אחלה פטנט

1.78₪ 35% OFF|2pcs חלון מנעולי מתכוונן הזזה דלת מנעול חלון פקק חלון אבטחת בטיחות נגד גניבת לילדים חיות מחמד בית| | - AliExpress

סורגים.

ולא משנה לי המחיר שזה היה עולה.

החיים של הילדים חשובים יותר מכל סכום שבעולם.

בעצם אצלי באותה פעם לא הפסקתי מעצמי אלא התחילו לי כתמים עם הפרימולט אחרי איזה שבועיים

אז הפסקתי

ופשוט כל הווסת הייתה חלשלשה ממש

בחיים אין לי דימום כזה

תמיד הרבה יותר

אני בגישה שלא מפסידים מלבדוק. ואני גם בגישה שכל שינוי משמעותי ולא הגיוני במחזור, מצריך בדיקה.

אני לקחתי כמה פעמים פרימולוטנור, ולא זכור לי שהיה מחזור פחות כבד מהרגיל, אם כבר אז להיפך.

אני דווקא הבנתי שהדימום אחרי הפרימולוטנור אמור להיות יותר כבד, כי הרחם מתעבה בזמן הזה, אבל אולי באמת ההורמונים עובדים שונה על כל אישה.

ביום שהייתי אמורה לקבל מחזור (לא קיבלתי בגלל הפרימולט), ויצא שלילי.

יש טעם לעשות שוב?

אז יכול להיות שמתי שבדקת עוד לא היה באמת איחור.

ואני מעלה עוד כיוון,

יש מצב שהתחלת לקחת את התרופה לפני הביוץ בכלל? בדכ לוקחים את התרופה אחרי ביוץ , אז לפי מה קבעת שהיה לך ביוץ?

כי אם יש מצב שזה היה לפני ביוץ

זה יכול להסביר את הדימום הקל

וכנראה מה שיש לך זה דמוי מחזור

אחרי ביוץ, לפי בדיקות דם.

ככה שלא ככ הגיוני שאני בהריון..

מלחיץ אותי הדימום הקליל הזה בעיקר כי אני חוששת שזה יקח יותר זמן מהרגיל..

דווקא נחמד לא להיות בלחץ להתלכלך

אחרי 3 ימים אפילו כתמים לא היה

והיה לי דימום ממש חלש

בפעם הראשונה.

אבל, הם נותנים כדורים לעצירת הדימום. הבנתי שפחות מומלץ לקחת. אני לא לקחתי בזמנו.

זה יכול להיות מחולשה. עייפות. חוסר ברזל. ריפלוקס. צרבות.

בכל מקרה כדאי ללכת להבדק 

זה פתאום תוקף... בפעם הראשונה נלחצתי ממש

אז קודם כל מזדהה עם הקושי, זה באמת קשה ממש.

לי עוזר לשכב במזגן עם ראש מוגבה, לשתות מים קרים ולחכות שיעבור.

אני חושבת שאחרי השליש הראשון זה כבר ממש משתפר

ותוך כמה זמן זה עובר?

באופן כללי תחילת הריון עם עבודה במשרה מלאה וילדים קטנים זה קשוח ממש. עשיתי את המינימום ההכרחי.

זה ספציפית לא קל בכלל אבל זה לא פגע לי ברמה שלא הצלחתי לתפקד,

למדתי לזהות מתי זה מתחיל ואז ישר עברתי (השתדלתי אם התאפשר) לעבור למצב מנוחה כדי שלא יחמיר.

כן זכור לי פעמים שהרגשתי שאני ממש מתעלפת ובנס בעלי היה בבית ופשוט ברחתי למיטה... 

להמשיך לתפקד רגיל תוך כדי רק החמיר לי את זה. הייתי חייבת לעבור לשכיבה ולעצום קצת עיניים. בעבודה למצוא חדר ריק ולשבת שם, בבית להביא לילדים איזה ממתק ולשכב על הספה לידם

לבד הייתי שואלת את הרופא. אולי יש מה לעשות...

לגבי לצאת למקומות כן בהחלט זה באסה ומגביל כי את לא סומכת על עצמך...  

תחזיקי מעמד, זה משתפר 🙏❤️

כבר מלא פעמים , בפעם הראשונה שזה קרה אפילו אשפזו אותי בגלל זה. אבל אף אחד לא נתן דרכי התמודדות . אתמול אצל רופאת נשים היא אמרה שהיא מבינה למה אני מרגישה ככה כי מבחינתה המדדים תקינים(לד טיפה נמוך,  אבל היה לי את אותם מדדים גם בהריונות קודמים ולא הרגשתי ככה את הדופק כאילו אני ממש שומעת אותו והוא ממש חזק).

את הרגשת כמו שאני מתארת? מתי זה עבר לך לגמרי? כי אני גם קצת חוששת מכיפור שבדרך,איך אני אצום ככה? 

מתי עבר... אני חושבת שאחרי השליש הראשון זה בקושי היה.

יו"כ הלכתי להורים שלי והשתדלתי לשכב רוב היום, בעלי התפלל במניין ותיקין וחזר מוקדם.

סיוט צום בהריון 😥

יש עוד זמן עד יו"כ, חכי זה ישתפר בעז"ה

שרוב ההריונות היו די מאתגרים עם סימפיזיוליז קשוח.. והייתי מאוד מוגבלת בתמועה. אבל גם בשגרה היומיומית מאוד קשה להתנהל ככה..

מבינה את הקושי שלך

ברגע אחד הדופק עולה, גל חום וזיעה בכל הגוף, כאילו כל הכוחות נוטשים את הגוף בבת אחת, בחילה, קצת שחור בעיינים, ממש כאילו עוד רגע ומתעלפים..

בדרכ הייתי מתיישבת או נשכבת ןאחרי כמה דקות היה נרגע

אין לי ככ זמן לפרט כי הקטן שלי לא מסכים לי

אבל דבר ראשון

להיות כלפי עצמך וכלפיו

בשפת ה"אני"

מה את צריכה

מה את זקוקה לו

ולא- אתה לא... זה גם לא העניין..

הוא עושה הרבה' עובד הרבה

אבל אוגוסט ואת מתזזת אז את זקוקה לזמן לעצמך, זקוקה לתכנון משותף איך להקל עלייך, זקוקה לאוכל, זקוקה לעזרה בבניית הימים

ואז שהוא כבר יחשוב מה הוא יכול לשנות או לעזור

אבל תדברי על מה שקשה לך...

הילדים והבית של שניכם

שניכם אוהבים ודואגים זה לזה

ורוצים שיהיה לשני טוב

אז אתם חושבים ביחד איך יהיה לך טוב

איך יהיה לילדים טוב

ככ מוכר לי..

לא נעים להיות בתחושת ביקורת..

אבל בעצם בעצם מה שקשה לנו זה שאנחנו לא מספיקות לדאוג לעצמנו...

ככה אצלי...

וגם באמת תחושת השותפות של שניכם בעול המתוק של הבית...

אוי הגבתי לא נכון

התכוונתי לפותחת

אני במצב ממש דומה לשלך , ומרגישה שבדרך כלל ש"עולה לי " עליו זה כי לא מתארגנת כדי להקל על עצמי , לא מאווררת את עצמי מספיק לא מפנקת את עצמי מספיק ....

לא תמיד , לפעמים באמת יושב על משהו בינינו אבל תנסי לראות עם הכיוון הזה מקל לך על הלב, לנסות לתכנן בייביסיטר ולנוח, יום אחד איך שהוא חוזר את בורחת לאיזה קניון

לדעתי זה לקחת חופש כדי להקל עלייך ולהיות אתכם ולצבור חוויות, לפחות יומיים.

אני עובדת מחוץ לבית, לחזור לילדים אחרי יום העבודה זה קשה ביותר.

מודה שגם אני, כאמא שלהם, מתקשה מאוד מאוד. ותכלס אני גם לא באמת מצליחה לתת להם מענה כל יום לאנרגיות שלא יוצאות במסגרת כי אני גמורה

אז מה שלי עוזר - לתת לי שעה להתאפס על עצמי, לאגור כח ולעזור במה שיש.

אנחנו באמת עושים תורנות כזו. אני שעה כשאני חוזרת מהעבודה, והוא שעה אחריי נכנס לנוח.

ובאמת, שגם אם את עובדת הוראה, זה לא אומר שזה קל להיות עם הילדים ככ הרבה זמן. אז תנסי לארגן עזרה לשעה שעתיים מדי פעם

בגדול, כל אחד עכשיו ממלא את תפקידו כדי שהוגדר. את עם הילדים והוא בעבודה.

ברגע שרוצים לשנות, לדבר על זה. כמו שכתבה יפה @אוהבת את השבת

אבל ברצינות אני שמה לב שבעלי חוזר הוא צריך רגע לנוח שנייה מהיום העמוס בטירוף שעבר עליו ואני מצד שני בטוחה הנה הגיע המושיע שניתן פה ביד יוריד ממני רגע את העומס הרגשי והטכני..

אז זה באמת רעיון יפה להגדיר מראש שכשחוזרים מהעבודה יש רגע זמן לנוח ואז נכנסים לקלחת  ומפנים את השני שהיה בבית המון המון..

אבל באמת שזה עוזר

רוב הפעמים אחרי שזה קורה אנחנו מפוקסים ומצליחים לצאת שנינו עם הילדים אחהצ לאיזה שעה וחצי משפחתית. זה באמת עושה את ההבדל, והיציאה מחוץ לבית גם כן מרעננת את כולם

כשנמצאים בעבודה באמת לא מבינים עד כמה זה מתיש להיות עם ילדים יום שלם. במיוחד אם הוא לא עשה את זה בעצמו אף פעם.

אז קודם כל לשקף לו את זה. אבל בשיחה שלווה, לא בעצבים. פשוט לתאר לו מה עשיתם במהלך היום, ומה זה דרש ממך. ממש לתאר לפרטים.

בנוסף, אני מניחה שגם הוא חוזר מותש מהעבודה, וקשה לו לנחות מיד לבאלגן. צריך לתת לו קצת זמן להתאפס על עצמו, ורק אחרי שנרגע, לבוא ולהסביר לו שאת צריכה עזרה, ולפרט מה.

ואם את מרגישה שזה לא מספיק לך, אז תשבי ותחשבי איתו איך הוא יוכל להקל עלייך.

אבל השורה התחתונה - לשקף לו כמה שיותר.

״אצטרך עזרה השבוע מתי שתוכל. אני עם הילדים כל היום ולא מספיקה לעשות 1,2,3..״

או ״יעזור לי מאוד אם אתה תשטוף את הכלים בערב ותזרוק את הפח״

סתם דוגמאות.. כשאני מודיעה לבעלי מראש שהשבוע או היום בערב אצטרך שהוא ילך לסופר או לסופר פארם ויקנה דברים, או יעשה דברים מסויימים בבית - הוא יודע שזה חלק מהלו״ז שלו ועושה אותם 

דיברנו עכשיו

הייתה שיחה לא מוצלחת

אוף.

קוראת את מה שאתן כותבות ומנסה לחשוב מזה...תודה...

יש משהו שעבודות הבית ושמירה על הילדים לא נתפסים כעבודה

וכמו שאת מתארת את עצמך לא מספיק יודעת מה את רוצה

מהנסיון האישי שלי גבר שאשתו רוצה ממנו 'משהו' זה הכי מתסכל

כי רב הגברים אוהבים את נשותיהם ודואגים להן 

והסיפוק הכי גדול בשבילו שלאשתו יהיה טוב

אבל לא תמיד הם יצירתיים...

תנסי לשבת עם עצמך/אחות/ חברה ולהגדיר מה כן יעזור לך,ולבוא במשהו מוגדר

'אני רוצה בערב שעה שקט'

אני רוצה סיבוב איתך בערב

אני רוצה לשבת לראות חדשות בשמונה בחדר עם דלת נעולה

לא להתבכיין אבל כן לתאר את המצב..

אם יש לכם כבר שלושה ילדים ברוך השם מן הסתם כב ריצא לו לשמור פעם או פעמיים על ילדים לבד שעות ארוכות והוא יוכל להתחבר לתאור

בתנאי שזה יבוא עם בקשה מוגדרת

בהצלחה!!!

קודם כל נתחיל ממך, סביר להניח שאת מרגישה תסכול וקושי

מול המציאות שהיא מאתגרת ולא פשוטה,

ולפעמים כשאנחנו לא מתמודדים ומתבוננים בכאב פנימה

הנטיה היא להשליך כלפי חוץ את הקושי.

מעבר לזה, ממליצה לך לשתף אותו.

להגיד בסוף היום שאת רוצה לשתף אותו ביום המורכב שהיה לך

ושיתמוך בך ויבין אותך, ותספרי עם מה התמודדת.. הכרה היא חשובה לנו מאד..

מעבר לזה, תנסי לחשוב מה יכול לעזור לך?

לדוגמא לי עוזר שכשבעלי חוזר אני משאירה לו את הטיפול בילדים וארוחת ערב,

והולכת לנוח בחדר.

מה יכול להקל עלייך? מה חשוב לך? תספרי לו מה את רוצה ומה יעזור לך...

ונקודה חשובה ממש-

יש קו גבול די דק בין שיחות ושיתופים כאלה שמצליחים.

כשהאיש מרגיש שמאשימים אותו והוא כושל, האוטומט שלו הוא להתרחק/להתגונן/לתקוף חזרה

כשהאיש מרגיש שאת רוצה להשען עליו וזקוקה לעזרתו, הוא נכון לעזור ולתמוך.

לפעמים מה שעוזר לנו לעבור מאפשרות 1 ל2 זה העיבוד הפנימי של החוויה שלנו

מקום לקושי הפנימי וגם לתסכולים החיצוניים

וכך השיחה לא מגיעה ממקום שמטיח דרך הקליפה החיצונית של הכאב והתסכול

אלא ממקום עמוק קרוב ומקרב יותר

אני אומנם לא עובדת אבל בסיטואמיה דומה שבעלי עובד( ובאמת קשה ובחום..) ואני עם הילדים בבית כל היום.

אז ככה שנים שהיה לי קשה וכשניסיתי להבין מה אז הבנתי שזה מעבר לקושי הפיזי להיות עם הילדים כל היום. אצלי התווספה לזה תחושת הלבד שאני עושה איתם דברים והוא כביכול לא שותף והרגשתי סוג של בודדה במערכה.

עכשיו מצד אחד הוא באמת לא יכול לקחת כל יומיים חופש בשביל להיות איתנו אז מה עושים?

הפיתרון שלי זה קודם כל ההבנה שזה לא בשליטתו כל כך ולמדתי לשתף אותו בתיכנונים שלי למשל עשיתי לילדים לוז שבועי אז שיתפתי אותו בתוכניות שלי ושלחתי תמונות והכנסתי אותו לזה גם מרחוק.

דבר שני כן קבענו 2 חופשות משפחתיות שבהן הוא לוקח חופש כל פעם ליומיים שלושה . אחת בהתחלה ואחת בסוף יחסית..

ובין לבין כל מיני יציאות של ערב או אחהצ או לאוו דוקא יציאות אפילו סתם ארוחת ערב מיוחדת עם הילדים..

ודאגתי מראש,שתהיה פעם בשבוע של משהו משותף השנה קצת התפקשש לנו שבוע אחד אבל בגדול זה מה שמחזיק אותי.. וגם למדתי להגיד לו שאני מעריכה את זה שעובד אבל שיראה גם את הקושי שלי..וישתדל להעריך.לקח לו זמן וגם לי אגב לקח זמן להבין מה נכון לנו.

ואגב לפעמים מבלבל זה שרואים משפחות אחרות סביבנו שעושים כל מיני דברים יחד ולמדתי להשתדל לא להסתכל כי זה סתם מחליש אותי לפחות.

וכן יש לי חברה שברוך ה הם משפחה מרובה והילדים בשלב שבכלל מעסיקים את עצמם בלעדיה.. אבל אני בשלב אחר הם זקוקים להכוונה שלי ולמסגרת שלי ושאפעיל אותם באופן חלקי. והשנה גם עשיתי להם מנוי לערוץ מאיר אז יש ימים שזה מה שהם עושים רוב היום אבל זה באמת רק בחופש ככה אחכ בלימודים כמעט ואין מחשב רק חצי שעה ביום כל אחד..

יש לי 3 ילדים בני פחות מ4 (אמורה להיות בחופשת לידה)

בעלי יוצא ב80:00 חוזר ב21:00 אחרי שהילדודס אמורים להיות ישנים.

בפועל מה שעוזר לי זה לעשות לו "יומני היקר" כל היום שולחת לו תמונות ועדכוני מצב על אותו היום. (על דברים טובים ופחות)

נותנת להם להיות המון זמן באמבטיה, בטרמפולינה.

משתדלת גם להוציא אותם למקומות ממוזגים.

ובפועל סופרת את הימים בחזרה לשגרה..

החופש לא בא בהפתעה, התפקיד של כל אחד היה מוגדר מראש,

חשבת שתעמדי בזה לבד/ לא חשבת על ההשלכות של זה/ נוצר בלתם,

זאת האחריות שלך להעביר את המסר, אבל בצור, רגועה ולא תוקפנית ולא שיפוטית.

ולא "איך אתה לא שם לב כמה שזה קשה"

אולי מה שפוצץ את השיחה זה שצברת עד שהתפוצץ?

אם כן תני לזה עוד יומיים,

ותבקשי ממנו לשנות תוכניות אבל בצורה פרקטית:

דוגמאות-

*אשמח אם תוכל בשבועיים הקרובים לקחת חופש כל יום שלישי ולהוציא את הילדים. (למה שלישי? כי זה חותך את הרצף ליומיים כל פעם)

*קשה לי עם החום, אנחנו נצא למקומות ממוזגים בלבד

*קשה לי לבד, אקח עזרה בתשלום

*קשה לי לבד אשמח אם תוכל לגייס עזרה מהמשפחה שלך פעם ב.. אולי לשלוח לשם ילד גדול ליומיים

* יעזור לי להתחיל את היום במטבח נקי

*יעזור לי אם תיקח איתך לעבודה ילד אחד פעם בשבוע לפי תורנות.

לקראת שנה הבאה כבר תתכננו את הדברים אחרת..

א. שרדתי את השבוע! ואו, לא האמנתי שזה יהיה כזה קשה

ב. בעלי מדהים, באמת. בפועל הוא לא שינה את התוכניות עבודה שלו, אבל הרבה יותר פירגן, ודאג במהלך היום לשלומנו והיה שותף מרחוק. וזה היה לי מאד משמעותי, ב'ה. 

תודה לכולכן!

כי הוא בתכלס לא מדמיין כמה זה קשה.

ולגמרי תביאי בייביסיטר וצאי לך לקפה לבד.

גם אולי לנסוע לאיפשהו לבד כשהם אצל בייביסטר.

להיות עם ילדים כל היום זה קשה מרץאטד

וזה לא כל כך פרקטי.

במיוחד עכשיו בחופש- בצהריים אני יושבת איתו לפחות חצי שעה עד שנרדם ובינתיים הגדול שלי משתעמם בחדר השני ואני צריכה לעשות לו כל מיני מבצעים כדי שלא ייכנס ויפריע.

ובערב לוקח לו בערך שלושת רבעי שעה להירדם ובינתיים אני גם קצת נרדמת, ואז אני צריכה לישון יותר מאוחר בעצמי כדי להספיק את מה שאני צריכה להספיק בערב.

יש לי חברות ששמות את הילד במיטה והוא מעסיק את עצמו עד שנרדם והן פנויות לעשות דברים בינתיים וזה נשמע לי אידיאלי. יש מצב שזה באמת לא מתאים לילד שלי, אבל אם יש למישהי כאן רעיונות איך לנסות בכל זאת הייתי שמחה לשמוע.

הניסוח שלך בעיני קצת קיצוני. ילד שזקוק לאמא שלו כדי להירדם לא משעבד את אמא שלו, ומותר לילד גם להיות תלוי ההורים שלו, זה לא יימשך לנצח ויש בתלות הזו גם הרבה טוב.

כמובן שזה צריך להתאים לאמא, ומותר גם להחליט לשנות.

אבל הניסוח הזה צרם לי, כי הוא מציג את התלות הזו כרעה בכל מצב.

(אולי התכוונת דווקא ביחס למה שהפותחת הציגה, כשלה זה לא מתאים, ולכן פתרון שמציע לה לאפשר את זה לא מתאים לה. אבל הניסוח נשמע לי גורם מידי, ועל זה אני מגיבה, בלי קשר לפותחת).

שהפותחת אמרה שלא טוב לה עם זה.

אמא שמסוגלת ורוצה להשאר ליד ילדיה בלילות והיא שלימה עם זה אז בסדר גמור שתעשה מה שעושה לה טוב.

הניסוח אולי באמת היה כוללני מידי, התכוונתי ספציפית לפותחת..

שלא תרגיש ייסורי מצפון על כך שקשה לה והיא מרגישה שלא מתאים לה להיות ליד הילד שעות בלילה כדי להרדים אותו.

להרבה אימהות זה לא מתאים, וזה לא מפחית מהם כהוא זה, 

הוא חלוקת ציונים או מירוץ לאמא המצטיינת/ הסובלת, אלא יותר ריבוי דעות על כך שמדובר בצורך נפשי. אז להאיר על כך לפותחת.

לדעתי אי אפשר 'לכבות' צורך נפשי של ילד. והרבה ילדים זקוקים באמת להורה שילווה אותם במעבר מערות לשינה.

אפשר לעשות שינוי הדרגתי כמובן. וזו לדעתי הדרך, אם כבר. לתת מענה לצורך אבל בצורה אחרת עם הטרמה, אולי. ולהבין שחא בהכרח זה יילך גם וזה בסדר.

אבל זה בסדר גם להביע דיעה שונה כשיש דיעה נחרצת על איך אמורה להיראות הדרך לשינה ולמה, כשיש מי מאיתנו שסוברות שנכון גם אחרת

וכל אחת שתביע את דעתה בחופשיות.

זו דעתי בעניין.

אני לא חושבת שילדים זקוקים לאמא שתרדים אותם.

ילדים גם מבקשים המון הפתעות וממתקים ולא תמיד מקבלים מה שהם רוצים.

וזה בסדר.. שגם אם הם מביעים רצון מסוים שאמא תשב לידם עד שירדמו הם לא תמיד יקבלו את אותו רצון.

לעניות דעתי יש להבחין בין רצון לבין צורך.

ילד צריך אוכל שתייה חום אהבה ושייכות.

הוא לא חייב לקבל זאת דווקא כשהולך לישון

לגמישות של האמא, במידה וזה לא הולך לפי התוכניות ולפי האג'נדה.

לפעמים אי אפשר לרבע את העיגול לפי הצורך שלנו כאמהות וצריך להיות קשובות. כי גם אם נשיג את מבוקשנו, זה עלול ליצור תחושה לא טובה אצל הילד לפעמים.

אז תלוי איך עושים את זה ואיך ההתנהלות לפני השינה גם.

כמו שכתבתי, יש שינסו ויילך להן. ויש שלא. זו לא נוסחת פלא. יש ילדים שמקשרים את המעבר לשינה עם צורך שלהם (גם רצון של ילד הוא צורך בעיניי. ואני שוקלת איזה רצון הוא צורך בהתאם לנפש הילד שלי) בקרבה של האמא.

וזה ממש לגיטימי בעיניי, גם אם זה לא תואם את הרצונות/ צרכים של האמא באותו רגע. כמו הרבה דברים אחרים בעצם.

זה דברים שנוגעים ביחס בין הורה לילד - לא רק תלות, אלא כמה אני מוכנה להניח את הרצונות שלי בצד עכשיו ולתעדף לפי הסיטואציה ולתת לעצמי לזרום ולהתגמש.

זו ה- הורות. פרופר.  כי הרבה פעמים זה מתנגש. וזה לא תמיד כניעה.

זה הקשבה לצורך של הילד.

יש מקרים שאי אפשר לספק את הצורך. וזה בסדר.
 

וילד בהחלט תלותי בהורים שלו.

תהליך העצמאות הוא מאוד מאוד מאוד ארוך.

כל פעם הילד עושה עוד צעד לעצמאות שלו.

אני בעד לעזור לילד בצעדים קטנים בדרך לעצמאות שלו.

ולא לקבע אותו לתלות שלו

או תלות כצורך.

מה לעשות. ילד הוא תלותי.

הוא צריך שמישהו יכבס לו את הבגדים. אבל זה גם צורך.

ויש תלות שהיא הרגל. למשל להאכיל ולא לאכול לבד.

אין פה אמור או לא

אני יכולה לשתף שאני יושבת גם עם ילדים יותר גדולים. בני 4 ו5, שנרדמו לגמרי לבד עד גיל 3, והם כל לילה מחכים לי שארדים אותם. וזה ממיס לי את הלב כמה שאני חיונית להם בדבר ככ בסיסי, אפילו בגיל הזה.

וזה לא שאין לי מה לעשות. ממש לא. אבל התפיסה של בזבוז זמן ביחס לצורך נפשי של ילדים היא לא נכונה, כי למעשה נבנה פה קשר של אמון ותלות בריאה בעיניי בין אמא לילד. הוא זקוק לנו בהרבה דברים, גם בשינה.

ואם לומר עוד משהו - הרצון להספיק והמשימתיות פוגעת לנו הרבה פעמים בזרימה האימהית שככ נצרכת לפעמים. לא רק בשינה כמובן. אנחנו לא נהנים מהרבה רגעים כי 'יש עוד משהו לעשות'. אבל האמת היא, שתמיד יש מה לעשות.

עכשיו, יכול להיות שלאמא מסוימת זה יעבוד, שילד יישן ללא נוכחות שלה. וזה בסדר אם זה לא מתאים, אין בדבריי ביקורת כי אני כאמור חא הרדמתי ילדים עד גיל 3 וזה ממש נח. אבל עם הזמן הדברים לעתים משתנים, וחשוב לדעתי לשים לב שהמרוץ לדברים מסוימים לא גורם לנו לפספס דברים אחרים.

וכמובן שגם אני נופלת בזה ומתבאסת לפעמים שהם תלויים בי. גם אבא שלהם לצורך העניין לא טוב להם בשביל זה מבחינתם. אבל זו המחשבה שלי בעניין כעיקרון

ויש את הגישה ההיקשרותית שטוענת שהשינה זה זמן של פרידה מאד גדולה של הילד מההורה ושזה לא פשוט לילד וחשוב שההורה יהיה שם בשבילו.

אני גם נמצאת עם הילדים עד שהם נרדמים ורואה שזה ממש תלוי תקופה וכשהם כבר לא צריכים את זה הם משחררים ולא יוצרים תלות. הבן 4 שלי עכשיו בתקופה שמפחד ממפלצות וכו' ואני כן קשובה לצורך שלו שאני אהיה לידו עד שירדם. אבל אני כן חושבת שכל הורה מתאים לו משהו אחר וזה בסדר גמור... גם דרך אגב קראתי מחקר שילדים שנרדמים לבד יודעים לווסת את הפחדים שלהם בצורה יותר טובה מאשר אלה שההורים מרדימים אותם... אז כנראה יש 2 צדדים למטבע וכל הורה עושה מה שמתאים לו..

אז כן.. המחקר הזה הגיוני

אולי ההירדמות לבד גורמת לילד לווסת את הפחדים שלו טוב יותר (וגם אז, אולי זה בגלל השדר שכתבת ואולי לא...) אבל גם מאוד הגיוני להגיד הפוך, שילד שיודע לווסת את הפחדים שלו טוב יותר גם יצליח להירדם לבד ופחות יצטרך את ההורים.

ההרדמות עצמה זה אחרי שאני יוצאת אבל הטקס שינה עוזר להם להאסף ..שרה איתם את קריאת שמע ועוד איזה ניגון..ובאותה מנגינה אומרת לילה טוב לכל ילד.. ואז יוצאת...

דווקא הקטנים נרדמים לבד יותר אפילו

עכשיו הבת שקרוב. לשנתיים פתאם רוצה להרדם רק בעגלה.. לרוב עם נדנוד קל מצידי לכמה דקות

וזה אחרי שכבר למדה להרדם לבד במיטה

ופתאם עכשיו זה ממש קשה לה

זה מבאס אותי כי היה לי מאוד נח שנרדמה לבד במיטה

אבל מבינה שזה הצורך הרגשי שלה ושזאת תקופה וחבל לי לצאת למלחמות ותתסכל אותה..מעדיפה לזרום ..ונראה מה הלאה

דווקא הזמן שאני צריכה אחר כך הוא כדי להתאוורר, כי זה הזמן היחיד שלי שאני לא בעבודה או עם הילדים במהלך היום. וזה גורם לי לישון מאוחר ולהיות יותר עייפה למחרת.

ויש מצב שזה באמת צורך שלו, אבל נראה לי ששווה לנסות. גם כשגמלתי את הגדול שלי מהנקה לפני שינה בסביבות הגיל הזה ניסיתי כמה דרכים שלא הלכו טוב אז הפסקתי וחשבתי שהוא כנראה לא בשל לזה, ואז פתאום מצאתי שיטה אחרת שעבדה. אז אני בראש שאם יש משהו שרוצים לשנות כדאי לחפש דרך אחרת, אבל כמובן גם להיות קשובים לילד ולא ראש בקיר.

אני חושבת שאם זה באמת צורך שלו כנראה שאני לא אצליח לשנות את זה בלי שזה יגרום לו לבכות, אז זה סוג של מדד שלי.

כי כתבת: ' ואז אני צריכה לישון יותר מאוחר בעצמי כדי להספיק את מה שאני צריכה להספיק בערב'.

בלי פירוט נראה שמדובר בהספקים משימתיים

בעז"ה שתצליחי

זה משהו שמשפיע עלייך בצורה לא טובה וגורם לך להיות עייפה

מחזקת אותך לא להשלים עם זה מראש ולקבל את הדין

אלא בהחלט לנסות ולעשות תהליך ולהגיע לתוצאה שתיטיב איתכם

עצות פרקטיות מעשיות: לא ממש יודעת. אצלי כולם נרדמים לבד, יש תקופות שרוצים שאני אשב קצת לידם. אם זה חד פעמי או משהו כזה אני יושבת אבל אם רואה שזה נהיה יומיומי אני כבר לא מסכימה. אבל זה בגלל שאני יודעת שהם יודעים להרדם לבד.

ממליצה לנסות באמת כל פעם להרחיק את הכיסא לכיוון הדלת עד שהוא יהיה בחוץ

ואז לנסות לשבת קצת ולקום

ולספר לו מראש שככה יהיה. בגיל שנתיים כבר מבינים חלקית.

עוד שיטה היא לא לשבת לידו אלא להיכנס כל שתי דקות ללטף ולהסביר שהולכים לישון ואמא שומרת מהסלון. אבל זה יכול לקחת זמן ולהיות ערב ממש מתיש

בכל מקרה, בהצלחה!!

ניסיתי את השיטה השנייה וזה היה לו נורא קשה.

אז נראה לי באמת אנסה את השיטה הראשונה, וזה באמת  רעיון טוב להסביר לו תוך כדי.

לשבת לידו ולאמר לו מותק אתה מסוגל להרדם גם בלי יד של אמא. אמא פה איתך. שיר חיבוק ולישון..

רק אחרי שהוא כבר לא תלוי בזה אז ממשכים לשלב הבא

לא רואה סיבה להתעקש לשנות עכשיו.
 

הוא ישן לבד בחדר?

מה עם לשים סיפור שמע לפני השינה?

שבדרך כלל נרדם די מהר.

מרגיש לי שהוא עדיין קטן כדי להנות מקלטות שמע, אולי עוד כמה חודשים. אולי אפשר לנסות קלטות עם סיפורים שמכיר, אבל זה לא מפריע להירדם?

אולי הוא הולך לישון מאוחר מידי?

או מוקדם מידי ואז קשה לו להרדם מהר? מה עם להשאיר אותו קצת לשבת בסלון לידך, כשאת עושה דברים?

אצלי זה מחזיק אותם שוכבים במיטות. אבל הם יותר גדולים.

כשניסיתי להשכיב אותו לישון יותר מוקדם הוא אמנם נרדם יותר מוקדם אבל לקח לו אפילו יותר זמן להירדם. ואז גם לקח לאח הגדול הרבה זמן להירדם, אז הרגיש לי מיותר להשכיב אותם לישון כל כך מוקדם.

וכשניסיתי להשכיב יותר מאוחר עדיין לקח לו לפחות חצי שעה להירדם, אלא אם כן זה היה אחרי עשר וחצי בלילה ואז הוא נרדם ממש מהר. אבל ממש לא מתאים לי.

ואם אני אשאיר אותו בסלון הוא לא ילד שישב וישחק יפה לבד, הוא ממש יתרגש מזה שהוא בסלון ולא במיטה וישתולל וידרוש תשומת לב מלאה, ואני חוששת שאז גם הגדול לא ירצה לישון וזה יהרוס את שגרת ההרדמות בבית, כבר מעדיפה את המצב עכשיו.

כדאי לזכור שכמו שלכל ילד יש שם אחר, ככה הצרכים שלו אחרים.

אולי יש עוד אפשרויות שיכולות לעזור לו.

כמו למשל לשבת בעגלה.

או לשים לו מנגינה שקטה. או סיפור.

להזכיר שאמא נמצאת גם כשהוא לא רואה.

להקריא סיפור לפני השינה.

ולזכור שיכול להיות שזה באמת קשה לו. שהוא באמת זקוק לזה. וזה לא פינוק. זה צורך.

ואולי לשנות את ההתארגנות ערב, ולהתחיל לעשות דברים כשהם ערים. ולא לחכות שילכו לישון.

שישן בבוקר שעה.. גג עד 2..

ולדעתי ירדם יותר מהר

45 דקות להרדם זה סימן שהוא לא מספיק עייף

ושנ''צ לגמרי גורם לזה בגילאים האלו

ואם הוא עייף וזקוק לך לידו אפשר להרגיל וגם לדבר על זה מראש ולהכין אותו- שאמא יושבת לידך ואומרת קריאת שמע ושרה 2 שירים אחרי זה..

ואז או שיטת הלהתרחק בהדרגתיות עד לדלת..

או רק ללכת לסלון לרגע להביא משהו

הרעיון זה להרגיל שאת איתו

אבל לפרק זמן מוגבל ולכן כדאי שירדם אז

ואם הוא יהיה יותר עייף סביר להניח שברבע שעה נגיד הוא ירדם

אז קודם כל קבלי הזדהות מאחות לצרה שיושבת בחדר של הילדון לפעמים יותר משעה ויוצאת משם גמורה להמשך הערב...

אצלי בהתחלה הוא נרדם רק כשהייתי שוכבת לידו, בהתחחה במיטה שלו, בהמשך הייתה קבוע שמיכת פוך על הרצפה של החדר והייתי שוכבת עליה 🙈 עד שהיה לי לא נוח עם ההריון החדש, שמתי שם את הכרית הנקה הגדולה שלי אבל הילד לא רצה לשכב במיטה שלו כשאמא על כרית כזאת שווה, אז העפתי אותה ועברתי לכיסא, ברוך ה'! אחרת עד היום הייתי מרדימה אותו כשאני על הרצפה לידו...

מלכתחילה שמתי את הכיסא קצת רחוק ממנו, הוא התרגל תוך יומיים להסדר החדש. בהמשך העברתי את הכיסא ליד הדלת של החדר. עכשיו אנחנו כבר חודשיים שלושה ככה, שאני על כיסא ליד הדלת והוא במיטה שלו, בין חצי שעה לשעה וחצי כל ערב.

בעקבות עצה פה מהפורום (לא זוכרת מי כתבה) התחלתי מדי פעם לצאת למטרה מוגדרת ולחזור מיד, למשל אני רק הולכת לזרוק לפח וחוזרת. אני אומרת לו את זה. מנסה להאריך את היציאות האלה אבל זה לא עובד אםאני אהיה מחוץ לחדר שלו יותר משתי דקות הוא יבוא אלי לסלון...

אני יושבת פה גם ים ילדים בגיל 4 ו 6 ונרדמים מהר.

אז אולי כדאי להשכיב מאוחר יותר.. או לוותר על השנצ

גם בגיל 4 וגיל 7

כמובן אם אין מצב אני מסבירה להם

שהיום אני לא יכולה כי כך וכך והם מקבלים את זה

אבל כשאין לי משהו אחר שחייבת לעשות דווקא באותו זמן

אז יושבת עד שנרדמים.

בעיניי זה גיל שזקוקים לעזרה ונוכחות הורית לפני השינה.

הבן שלי בגיל הזה היה נרדם בטיול בעגלה. היום בגיל 3.5 הוא נרדם ביוזמתו ובכוחות עצמו במיטה, את השינוי עשינו בתהליך הדרגתי באזור גיל 3 כשהוא היה בשל אליו.

מבינה אותך ממש, משהו שעוזר לי תמיד זה משפט שאמא אמרה לי כשהבת שלי נולדה- כשאת איתה היא לא מפריעה לך לעשות משימות אלא המשימות שיש לעשות מפריעות לך להיות איתה. זה תמיד מזכיר לי מה אני בוחרת שיהיה המרכז ושהיא הכי חשובה לי. זה לא אומר שאי אפשר לעשות שינוי בהרגל שינה אל עד שישתנה... 

וועוד משהו, אצל הבת שלי זה בולט לי וגם כשעבדתי במעון ראיתי את זה חזק- שכל הקטע של הרדמות  קשור לעמדה פנימית, אם ברוור לך שהוא צרי לישון, ואת סומכת עליו באמת שהוא מספיק גדול ויכול עשות את זה בעצמו זה השדר שהוא יקב ואיך שהוא זה עובד. אני ממש משננת לעצמי, היא יכולה, היא עייפה, זה בשבילה. אמא פה. גם אם לא לידה. 

אני חושבת שהכי ואגשנות זה מאוד הורמונלי ומוכר לי...

נראלי השאלה איך המצב רוח שלך?

את מרגישה בגאון? באסה?

או שדברים משמחים אותך? את מרגישה אופטימיות מדי פעם?

הרגשות גוהים ולפעמים גם החרדות

לגיטימי

לאט לאט הגוף חוזר לעצמו

אפשר לעזור ולהקל ;

מקלחת טובה ופינוקים

מנוחה ושתיה מרובה

מחשבות חיוביות , להאמין בהשגחה פרטית

אחרי לידה צריך לתת לעצמנו כמה שיותר כדי לנוח , מגיע לנו ובגדול 

מזל טוב נשמה! את כל כך נורמאלית, אנחנו כל כך צריכה לחבק את עצמנו בתקופה הזאת והילד גם להתמלא באמונה ולעבוד על המחשבות שלנו בהכרה תודה ושהרבה לא תלוי בנו חוץ מההשתדלות.

את אלופה שאת עירנית לעצמך, אבל פני הכל אולי ז ישמע לך מוזר, תבדקי אם יש לך חוסרים של ויטמינים בגוף? ברזל, מולטי ויטמין וכו'. זה משפיע מאוד על המצב הנפשי .

אחרי זמן מה מהלידה, יש ירידת מתח. גם חודשיים אחרי.

וזה יכול להיות גם הורמונלי/ ויטימינלי כמו שכתבו לך

מצטרפת להמלצה להתחיל עם בדיקות דם, בדגש על בי12, ברזל וויטמין די שמשפיעים על מצב הרוח

ולהתאוורר כמה שאפשר ולעשות דברים שאת אוהבת

קודם כל שולחת חיבוק.

דבר שני-

גם לי זה קורה אחרי לידות.יש לי יותר חרדות והרגשות צפים מהר.

את אחרי לידה מתוכם כמעט חודשיים של שיבוש שגרה עם הילדים,לא?

מסתמא שהם בחופש.

אני הייתי מחכה שיתחילו הלימודים ואחרי שבועיים שיחסית רגוע בודקת איך אני.

כי זה לא כ''כ אינדיקציה עכשיו כשהילדים בחופש וכולם מטורללים ואין לך בוקר שקט כמו שמגיע לך בחופשת לידה.

במקביל כמובן כדאי לעשות ב,דם כי כשהברזל נמוך זה מביא לחרדות וכשהבי12 נמוך זה גורם למצבי רוח,דיכאון וכו'.

גם ההריון היה מאתגר.. ובקושי יצאתי מהבית הייתי מוגבלת בתנועה, עכשיו חופש..

תודה לה' על הכל. אני באמת זקוקה לכמה ימים של שקט מהכל כדי להבין מה קורה מבחינתי

זה לא סימן לכלום

לא להריון ולא לאי הריון.

בשורות טובות

לדעתי שווה לקנות גם קצת יותר ארוך ולקצר אצל תופרת, זה בדרך כלל עלויות נמוכות

אצל הלל

יש חנויות שמוכרות עודפים של אצל הלל

פטרול

אולי גם בנטע יהיה

כמובן שאין לי מושג מה הסגנון, אז סתם מנסה, ואת יכולה לחפש לפי זה עוד..

הרוב פה סגנון דתי לאומי, חלק פשוט וחלק פחות

לא מצאתי יותר מיוחד.

SHEIN Kids Nujoom חגור פרחוני בוהו שמלה לבנות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

SHEIN Kids Nujoom חגור פרחוני בוהו שמלה לבנות

SHEIN Kids Nujoom חגור כפתור גזור קפל פשוט חמוד שמלה לבנות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

SHEIN Kids Nujoom חגור כפתור גזור קפל פשוט חמוד שמלה לבנות

SHEIN חגור כפתור טבעת קפל שכבה קומתית פשוט מגונדר שמלה לבנות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

SHEIN חגור כפתור טבעת קפל שכבה קומתית פשוט מגונדר שמלה לבנות

SHEIN Kids Nujoom חגור ריינסטון פשוט מסיבה שמלה לבנות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

SHEIN Kids Nujoom חגור ריינסטון פשוט מסיבה שמלה לבנות

שימי לב שיש פריטים ספציפים שאי אפשר להחזיר כמו הלבשה תחתונה או סייל מטורף.  אבל בדרכ כתוב...

אחרי שאת מקבלת את ההזמנה את לוחצת על החזר פריט, מסמנת מה שאת רוצה להחזיר ויש לך אפשרות לקבל החזר לאשראי או לחשבון שיין.

הם מנפיקים לך תווית החזרה אותה את מדביקה על החבילה שאת שולחת חזרה בדואר. וזה הכל...

זה ממש פשוט, מאז שגיליתי את זה אני מחזירה אפילו פריט של 20₪ וקונה מה שאני רוצה כי מקסימום מחזירים.. זה לא עולה כסף..

בהצלחה!! 

קמיליון

כרמים

בירושלים על יפו יש חנויות שתמצאי משהו שתאהב

ללכת ככה נגד ההמלצות של הרופאים, לפי האינטואיציה.. ועוד כשזה לא הולך חלק😬 מדהימה❤️❤️

מזל טוב ענק!! שמחה בשבילך ממש

תגדלו אותה בנחת 

איזה נס!!!

ואיזה אלופה את!!

ממש סיפור השראה!!!!!!

ממש דמעות

גיבורה ומרגשת

החלמה טובה

איזה אמיצה, גיבורה ואלופה!!!

מזדהה מאוד בקטע של הויב"ק וכמעט קיסרי חוזר...

ריגשת אותי מאוד!!

מזל טוב, התאוששות קלה והרבה נחת!

וואו איזה סיפור של השגחה!! 

הלידה הראשונה שלי גם היתה כמו שלך רק שלא הגעתי לפתיחה מלאה, נתקע בפתיחה 4 עם כל סוגי הזירוזים, לא התקדם ו..קיסרי חירום. 

הייתי צריכה למנוע שנה על מנת שיהיה לי סיכוי ללדת בלידה רגילה בפעם הבאה. 

גם אז אמרו לי שהתינוקי גדול אבל לא סימנו אותי לקיסרי מראש. 

עכשיו אני ב"ה בהריון. ומתה מפחד שאצטרך בסוף עוד קיסרי. 

אני מעריצה אותך ואת האומץ ואת ההקשבה לעצמך. ואת האמונה!

פשוט ריגשת אותי!! 

תגדלו אותה בנחת ובשמחה!

המון המון מזל טוב!

את אמא גיבורה!

התאוששות קלה ומהירה והרבה נחת🩷

ואיזו אמונה חזקה יש לך!

מזל טוב! גידול נעים

ה' יכול הכל.ממש מרגש

הרבה נחת מהמתוקה הקטנה!! והתאוששות קלה

מזל טוב יקרה

שתגדלו אותה בנחת

איזה כיף שבסוף היה רגיל

מזל טוב ענק ❤️

אני בוכה פה!

איזה גדול ה'!! ממש חרב חדה מונחת...

חיזקת אותי באמונה!

תגדלו אותה בנחת!!

ריגשת אותי ממש

ברמה שסיפרתי לבעלי את כל הסיפור🤭

והזדהיתי עם חלקים גדולים בסיפור

בתור ויבקית גם

הרבה נחת ושמחה!!

מבאס ממש..

בעז"ה שיעבור מהר

בעקרון אם זה לא חיידק שמדבק בשביל זה בדיוק יש חומרי חיטוי במקווה....

אם זה משהו רציני יותר כדאי ליידע ולהתייעץ עם הבלנית. לפעמים הם ינחו אותך להגיע אחרונה ואז מחליפים את המים.

תנוחי היום הרבה!!!! תנסי לשתות הרבה מים ולאכול דברים יבשים

שבעז"ה יהיה חל חודש טוב ומבורך ותתבשרי רק בבשורות טובות

זה מרגיש כמו וירוס, כאבי בטן, הקאות וכו.

השאלה כמה זה בעייתי, ואם בכלל בעייתי

החום רק הלך ועלה והתחושה הכללית גם כן

הרמתי את עצמי ממש מהמיטה והלכתי לטבול. ב"ה עבר בסדר. כל הכבוד לי🤩

אליה, רועי, אלישמע, אריאל, אחיה, יאיר, יהודה, בנימין, דוד, מבשר

בנות-

טליה, רחל, עדי, שירה, יעלה, אוריה, הלל, רוני, אמונה, הדסה, ציון, מרים, רבקה, יסכה, תמר, רות, שרה

ביתיים עוד לא מוצאת שם שיתחבר לי לשם השני.

נראה לי זה שם שפחות מתאים לשם שני, אבל אני לא אתן אותו כשם ראשון.

או שאני אבחר שם שלא מתחבר. סך הכל, אני לא מתכננת לקרוא ביום-יום בשני השמות.

בכללי, השמות של @נחש מי? היו הכי בכיוון שלי.

אשמח לעוד רעיונות...

נגיד

שלום

חיים  זה שמות שכצרוף ברור המשמעות

אשר זה שם של אחד השבטים

יש לו משמעות

אבל צריך ללמוד אותה מהפרשנים

אז ההתאמה לשם הראשון צריכה להיות רק בצליל

שזה זורם יחד

ותכלס לרוב השמות זה מתאים

תחשבי אחרת

תחפשי שם שאת אוהבת

בלי קשר ל-אשר

ורק אז תנסי לחשוב איך נשמע לאוזן יחד עם אשר

מציעה עוד אם אמרת שהיתי בכיוון-

נעם, בניה, שמעיה, נחשון, עילאי, נהוראי, דביר, אביחי, אלישיב, הושעיה, איתמר, אביתר, אליה, ישראל, שובאל, אלעד, אריאל, סיני, בארי, אביעד, יוסף, דוד, אלישמע, עמנואל, אבינעם, נווה, אלחי,

לטעמי רוב השמות שאני חושבת עליהם פחות מתחברים מבחינת הצליל.

אני יכולה לתת שם לא קשור, אבל אז כדאי שתהיה לו משמעות בפני עצמה.

איתן

טוהר

יאיר

אביעד

אביתר

נתנאל

אשר זה מלשון אושר.

בברכות שקיבל שבט אשר מופיע שהנחלה שלו התברכה בשמן, כמו  ש @אם מאושרת כתבה.

ומופיע בפרשנים שהם סיפקו שמן לעבודת המקדש.

אז הכיוונים שחשבתי עליהם:

1. שם שמבטא ברכה ושפע

2. שם שקשור לבית המקדש

עוד כיוון שלא קשור לשם אשר-

אני אמורה ללדת פחות או יותר כשקוראים בתורה את הפרשות של תחילת ספר שמות.

אז אפשר גם משהו שקשור ליציאת מצרים ולגאולה.

עכשיו אני צריכה רעיונות לשמות...

שבט אשר התברך בנחלה מלאה זיתים , ובזכותך להביא שמן זית לבית המקדש.

יצהר זה שמן זית.

"ולאשר אמר ברוך מבנים אשר,יהי רצוי אחיו וטובל בשמן רגלו"

כשהסתכלתי בפסוק נזכרתי שאני מכירה מישהו שקוראים לו - ברוך אשר,

זה גם מתאים לפסוק. 

הגבתי לך גם בתגובה הקודמת.

השמות האלה ספציפית אני לא אקרא.

אבל אשמח לשמות אחרים בכיוון.

אוף, זה כבר בערך שעתיים. לא סדיר ולא נראה לי מוביל ללידה בדרך כלשהי, אבל מרגיש לי כמו צירים...

זה לא מוקדם מדי להתחיל להרגיש צירי ברקסטון היקס בשבוע 25?

במצבים כאלה עדיף להיבדק סתם.

את יכולה להתייעץ גם עם המוקד אחיות.

בהצלחה! 

הן תמיד יתנו הפניה למיון מהנסיון שלי...

אם אני אחליט לסוע להיבדק אזאני אתקשר למוקד לקבל הפניה

לי היו צירים אמיתיים בשבוע כזה

כדאי לך כדי שלפחות יבדקו אורך צוואר ויעשו אולטראסאונד ומוניטור

ועדיף להיבדק ביום חמישי מאשר שזה יגרר לשישי ושבת..

כאילו, עכשיו זה מרגיש הכי מטומטם ללכת שאין כלום והכל כרגיל.

או שהתכוונת להיבדק רק אם זה ממשיך?

האמת שבמרחק שלי מהמוקד אז יום שישי נראה לי עדיף מאמצע הלילה.

אצלך הייתה התערבות רפואית בשבוע כזה או רק מעקב?  (בסוף לא ילדת לפני הזמן, נכון?)

כי באותו זמן לא היה לי קיצור צוואר אבל אחרי כמה שבועות היה לי קיצור צוואר ואושפזתי ואז קיבלתי כל מיני תרופות שלקחתי עד סוף חודש שמיני.

אם זה הפסיק לך לא יודעת אם יש צורך ללכת, אבל תעקבי אחרי זה שזה לא קורה שוב, זה שבוע מוקדם מידי בשביל ללדת

ואני עדיין לא ילדתי. אמרו לי שזה כנראה בגלל כל התרופות שעוצרות את הלידה, קיבלתי מינון מאד גבוה

נשמע לי שאם יש לך נטיה לפטריה החזיה הזו עלולה לעודד התפתחות פטריה.

מה גם שבטח צריך לקנות הרבה חזיות כדי שתהיה תחלופה מספקת..

בהצלחה!

אפונציק משהו כזה - הן ממש איכותיות וסופגות ממש ממש טוב, אבל זה כאילו גדול לי מדי ורואים את זה דרך החולצה.. גם בחולצות רחבות..

וחד פעמי יש לי של לייף.. וגם רואים דרך החולצה

בלידה הקודמת מצאתי באמזון במחיר סבבה לגמרי במשלוח חינם. מארז של כמה חבילות

דקות, לא זזות! אני מדביקה אותן לאורך כמו שכתוב להדביק בלילה,

סורי על ההיגינה אבל זה יכול להחזיק לי 3 ימים בכיף..

כי כן זה יקר ואני לא חושבת שזה כזה מתלכלך

הן דקות ברמות ובדבק פצצה

ממליצה ממש

ויש לך חזיה עם ריפוד או בלי?

כי מניחה שבחזיה עם ריפוד פחות רואים.

גיליתי שעושה לי טוב ללמוד את כל החומר, בלילה לפני המבחן לעשות חזרה- שאז לא הייתי ישנה בכלל.

בבוקר הולכת למבחן ואחרי חוזרת הביתה והולכת לישון.

היו לי ציונים מעולים ב"ה

כל ילד גם מגיב אחרת.

יומיים- שלושה בערך

אנחנו עשינו בשישי

ובים ראשון הוא היה כבר רגיל לגמרי

חזר לגן ביום שני

גם יש מניעה לאכול דברים

הייתי מחכה חודש 

אז מה אמור להיות אחכ שנדע להתכונן אשמח.

גם חשבתי שזה לא שייך אבל תכלס לא באמת יודעת על ההתאוששות אחכ ומה אמור להיות בה

רך ולא חם , לתת המון ארטיקים , מעדנים, דייסות

לילד שלי ברוך השם היה ממש התאוששות קלה היום שאחרי קצת היה קשה אבל לאחר מכן לא התלונן , לתת משככי כאבים מיד אחרי ממש על השעון 

ולא ניתוח שקדים

זה משהו אחר

ניתוח שקדים הרבה יותר כואב ומצריך מנוחה ואוכל רך וקר..

שקד שלישי זה משהו שעושים דרך האף

מיד אחרי הניתוח הם מאוד מסכנים בהתעוררות מההרדמה. לוקח כמה שעות. אחרי שרואים שאוכל, עושה פיפי והכל בסדר, משחררים.

מומלץ לתת משככי כאבים. לדעתי יום אחר כך הוא כבר היה די סבבה. אבל לא מתאים בעיני בשביל חגיגה שלו. לא פייר כזה. אמורים סביב 4 ימים להשגיח שלא משתולל כדי שלא ייפתח דימום. אנחנו לא נערכנו עם העבודה אז שימו לב. בגדול אוכל קר ורך אבל אצלנו די מהר חזר לאכילה רגילה, יש מצב יום אחרי. לא נתתי חם או קשה במיוחד, אבל בכללי זה יותר קריטי עם ניתוח שקדים. 

כי הוצאה לגמרי ההחלמה קצת יותר קשה מהקטנה.. אצל אחד הילדים שלי עברנונכריתה מלאה של שקד שלישי ושקדים ולקל לו שבוע בערך לחזור לעצמו. ואצל יחד אחר עשו הקטנה ולמחרת הוא כבר רקד ושמח.. אחכ אמרו לי שזו באמת החלמה קלה יותר. ולדעתי גם תלוי אופי של ילד. הראשון כל דבר כואב לו ועושה סצנה מכל קישקוש השני פחות רגיש..

ועוד דבר בלי קשר לחלאקה תני נורופן כל פעם שמתחיל רק כאב קטן אל תחכי שיכאב ממש

כי ככל הידוע לי - שקד שלישי זה ניתוח אדנואידים (עשינו לבן שלי) ואז אחרי הניתוח הוא מתעורר, מחכים עוד איזה שעה-שעתיים, והילד כמו חדש. אי אפשר היה לנחש שעבר ניתוח (היה בן כמעט 3).

ניתוח של הוצאת (או הקטנת) שקדים זה ניתוח אחר (עשינו לבת שלי בגיל 3.5) ואז נשארנו בלילה לאשפוז, היו לה 4 ימים של התאוששות בבית, ואחכ עוד שבוע+ של החלמה והשגחה. וזה כבר התאוששות אחרת.

דרך ההסדר (כללית מושלם) על רופא שהמליצו לנו. באמת לקח איזה חודשיים עד התור שאז הוא רק ראה את המצב (עשינו צילום לפני כן) ואז לניתוח עצמו שהוא מנתח עוד איזה חודשיים..

אכן לוקח זמן

רק משתפת שאני מבינה אותך ממש

גם עברתי הפלה לא מזמן

כבר הספקתי לטבול פעמיים מאז, וכל פעם זה היה מלווה בדכדוך כזה 'בכלל הייתי אמורה להיות בהריון..'

בקשר לערב, תזרקי כרגע את המצפון

אנחנו בסה"כ בני אדם והפלה זה כואב מאוד ומציף מאוד, אז לפעמים מגיעים למקומות כאלה

לא ידעתי, עד שעברתי בעצמי..

שה' לא ינסה עוד אף אחת בזה ושלכולנו יהיה בידיים מלאות ובלב שמח

שה' ימלא חסרונכם בקרוב!!

ולהגיד לך שאת בסדר

ואת נורמלית

ואת פשוט במציאות מכאיבה שהיא לא נורמלית

ולפעמים נשברים

וקמים

וזהו

חיבוק ענק ענק ענק ומתפללת איתך לימים טובים יותר💞

אני ב"ה הרבה יותר בטוב.

כל פעם, הבלניות אצלנו שואלות אחרי הטבילה אם אני רוצה להישאר עד קצת במים... ואף פעם לא הבנתי את הקטע.

אתמול פעם ראשונה שהרגשתי צורך, נשארתי עוד כמה דקות ופשוט בכיתי את נשמתי. קיוויתי שזה יעזור, אבל איך שהגעתי. הביתה ובעלי חיבק אותי, הכל עלה שוב.

ב"ה נרגעתי, והערב עבר בצורה הכי טובה שיש.

והיתרון היחיד שיש לצעקות שלי על הילדים, זה שיום אחרי (בזכות המצפון) אני הרבה יותר רגועה ומכילה.

אולי זה לא בגלל המצפון שיותר טוב כם הילדים היום?

אולי אתמול היית על הקצה ובמתח מהמון סיבות טובות, והיום לנפש שלך טוב יותר ורגוע יותר?

אנחנו בני אנוש, זה כל כך הגיוני שלתחושות שלנו תהיה השפעה על ההתנהלות שלנו❤️

היתה כשפתאם קלטתי שהיתי אמורה ללכת עכשיו למקווה- כי אני היתי אמורה להיות בתשיעי וכסגולה ללידה..

ופתאם נפל לי האסימון שבמקום זה אני טובלת שוב ושוב כל חודש

וכל כך פחדתי להגיע לתאריך המשוער ועדיין בלי כלום..

גם ממש בכיתי בטבילה הזאת

ב''ה מקווה שזה מעודד שבאמת שבועיים אחר כך גיליתי על ההריון הנוכחי...

פלא עצום שמרגש אותי כל יום מחדש.

ממש מבינה את הכאב הזה

במיוחד אחרי הפלה

וממש קשה ההמתנה והחוסר ידיעה

נתפלל עליך!!

ה- "נתפלל עליך!!"

לא יודעת (וגם לא באמת משנה לי) אם התפללת עלי או לא.

אבל רק המחשבה, פשוט עשתה לי טוב על הלב.

תודה!

גרים במושב נחושה ליד בית שמש.

גם הרב חיים מלכה שהומלץ פה , מטפל מעולה.

הציל אותי .

בינתיים קניתי רני

הקטע שאתמול הייתי אצל הרופאה ועד אתמול זה היה ממש נסבל אז לא אמרתי על זה כלום. רק מהלילה זה החמיר בטירוף