פורום הריון ולידה (עמוד 92)

לא היו כתמים כי מה שהיה גורם להם קודם זה ההתקן

אבל בדיקה ביתית של תשובה כנה שעשיתי היום בבוקר יצאה שלילית.

יומיים וחצי איחור בנתיים.

הוצאתי יום לפני הביוץ (היה אפשר לראות באולטרסאונד ובבדיקה ביתית) וב"ה לא קיבלתי מאז מחזור

שווה לבדוק הריון

יומיים של דימום עם כרישי דם אבל לא מאד מסיבי

ביום השלישי כבר עשיתי הפסק!!!

ואז התחילו כתמים שאסרו את הבדיקה של היום הראשון וממש התבאסתי 🥹

ועדיין יש כתמים בניגוב מקווה שאצליח לעשות היום הפסק.

ממש מבאס ומשגע!

אבל מהיום השלישי הדימום כמעט נגמר.

ברמה ששמתי תחתונית וגם היא בקושי התלכלכה.

ד"א, אמנם לא שאלת, אבל אם כבר כתבת-

 מבחינה הלכתית יש בעיה לעשות הפסק ביום השלישי לדימום.

בעקרון צריך 5 ימים, ולפי חלק מהפוסקים הספרדים 4, אבל 3 לא שמעתי שמותר.

שצריך לחכות לפחות 4 ימים מזמן שהיו ביחד.

זה לא מאישות ממש, אלא מיום אחרון שהיה ראוי לאישות. אם היה יום של הרחקה לפני אפשר לספור אבל אם סתם לא קיימו יחסית אז א"א

במקרים נדירים זה התנאי שלו.

שהיתה סיבה הלכתית שבגללה לא היהאישות לפני הווסת.

לדעת הרב עןבדיה אין לזה משמעות

לפי מי שהולכת לפי הרב עובדיה זה לא משנה.

היה לה מחזור.. אין דרך לא להאסר ממחזור

דיני כתמים זה בין מחזורים

לפני או אחרי כשמנסים להיטהר

היא עברה לחזקת טהרה, ולא בטוח שהכתמים שראתה בהכרח סותרים את השבעה נקיים. לזה התכוונתי.

מה שראתה על עד- כמובן שתשלח לרב, ומה שראתה על תחתון/ תחתונית/ פד *אחרי* ההפסק לא בהכרח יסתור ספירה של שבעה נקיים.

ושימי לב שכתבתי שלא תאסור לעצמה את הבדיקות והכתמים, ולא שלא תאסור *את* עצמה. 

על הבדיקה של היום הראשון וגם על ההפסק.

הוצאת התקן היה לי גם פעמיים של וסת יומיים-שלושה (אפילו הלכתי לרופא והוא אמר שזה בסדר).

נקלטתי אחרי חצי שנה בערך..

וב"ה נקלטתי מייד אחר כך

אז יכול להיות מאוד שזה הריון 

יצאה לי בדיקה שלילית יום לפני הדימום,

וזה כן היה נראה דימום של וסת רק מאד קצר.

לדעתכן זה יפה ומתאים לחדר הורים?

הסט שלנו נהרס ומחפשת סט קבוע במקום.. .

אני תמיד מתלבטת בלי סוף ואז מחליטה ואחכ יוצא לא משהו

לכן מעדיפה לשאול אחרים חחח.....

ביחס למחיר פצצה!
מתכבס מושלם

תתפללי על זה........ ה' יכול הכל

דווקא כשנמצאים ביאוש ונראה ששום דבר לא מתכנס, דווקא שם מתחילה הצמיחה.

שבע"ה תזכו למקום הנכון ביותר עבורכם, ובע"ה שתראו במוחשי את הטוב הזה.

מבינה לליבך

גם אנחנו באותה סירה.במיוחד במרכז ,המחירים מופקעים

צריך הרבה הרבה תפילות ,לזרוק את השכל ולהשתמש הרבה באמונה

בעה בשורות טובות במהרה!

תודה. והצלחה גם לכם.

אם אץרוצה יש לי רעיון למגורים בשבילכם בפרטי. 

אנחנו הגענו למקום ממש זול שהתייקר בצורה לא נורמלית ועכשיו צריכים לעזוב דירה מושלמת בשבילנו שהיתה בהתחלה באיזור הכי פחות נחשב והיום סופר מבוקש וממש קשה להתרחק אבל המחירים.... 

מאחלת לכולנו ניסים בקרוב!

אם היא שואלת אם הבת שלה יכולה לבוא -

אם מתאים לך שהיא תבוא - תגידי: בשמחה. אבל היום אני יכולה לארח רק אותה.

וזהו.

ואם היא שואלת אם בכל זאת הם יכולים לבוא כולם - מצטערת לא מתאים לי/אני עייפה היום..

להגיד לה

וואי זלדה. אני מרגישה איתך מספיק בנח להגיד לך שאני היום ממש חייבת את השקט שלי

היה לי שבוע קשוח...

איזה כיף שאנחנו מספיק קרובות שאני יכולה חהיות כנה איתך'

או משו כזה

היה כל מיני צבעים, אבל נראה לי למיטה יחיד

סלמון נראה לי שעדיף להקפיא.

מה עוד תכננת להכין?

זה ממש מלכתחילה מבחינתי...

הרבה פעמים אני מכינה שבת רגילה בחמישי וגם מלא נשים שמסביבי

מטבלים וסלטים ודאי (אגב חיים דווקא אני עושה בשבת עצמה אבל רטבים וכו כן מראש), דגים כמו סלמון בטח שאפשר.

עוף אני לא אוהבת מהמקרר אבל סתם כי אני מפונקת, עקרונית אין שום בעיה. ושניצלים למשל אני מקפיאה ישר אחרי הטיגון כי זה שומר על הטריות מאשר יומיים במקרר.

קיצר אם את לא בטוחה תשאלי על דברים ספציפים ונענה 🙂 

שאני מטגנת להם פיטריות עם בצל ותירס

או זיתים ברוטב עגבניות

סלט חצילים מטוגן

חצילים הכי רגיש יחסית מתוכם אבל גם הם יהיו בסדר גמור לשבת ככל הנראה במיוחד אם הם יישארו במקרר עד אז

זיתים ברוטב יכולים להחזיק במקרר גם יותר מזה

גם תירס פטריות בצל

בעיקר אם לא פותחים את הכלי בו זה נמצא.

בבישול החיידקים מתים, עובשים וחיידקים חדשים יצוצו וישגשגו רק אם תהיה חשיפה למזונות טריים או לאוויר/ משטחים . 

בקיצור מה שכתבתי שאפשר להכין סיר/ תבנית עם האוכל מתובל ולשים על הפלטה בחג שיתבשל לשבת.

לדוגמא: דג, עופות, קציצות ואפילו בשר.

סלטים מבושלים נשמרים מצוין בקירור

צריך מים? כמה זמן? לא יוצא יבש? לא יוצא שקוף למטה ולא מבושל בפנים?

אף פעם לא בישלתי על הפלטה אז אשמח להדרכה מפורטת 😅

אני עושה את זה הרבה פעמים בלי קשר לחג

מתבלת במה שבא לי ופשוט מניחה על הפלטה שעה וחצי לפני שבת ועד הסעודה זה מושלם..עם מעט מים

תבנית מכוסה בנייר כסף

שמים ישירות על הפלטה ועוקבים אחר הבישול.

אם הדג רותח ונראה שהוא מבושל לפי הצבע אז זה מוכן.

אם זה קרוב לסעודה, אז פשוט מניחים תבנית מתחת ומעלים את הדג למעלה כדי שלא יישרף ויתייבש.

מבחינת זמנים לדעתי זה בערך שלושת רבעי שעה ישירות על הפלטה.

כמובן תלוי בעוצמה של הפלטה.

אם את חוששת תחלקי לקופסאות נפרדות ותוציאי לשולחן רק מה שאת מגישה לאותה סעודה

אם את מכינה ממשהו כפול אז גם- לחמם רק את מה שלאותה הסעודה ואז בטוח יחזיק.

אם המקרר שלכם טוב,

באמת שאין פה שום סיכון....

אין לי ניסיון עם שמירת אוכל מקייטרינג.

אני מחלקת לתבניות לפי ארוחות. מחממת פעם 1.

ואפילו אוכלים בראשון-שני.

יש סלטים שנשמרים טוב במקפיא.

ויש דברים שאפשר להכין על הפלטה. אין לי ניסיון עם זה.

אבל מה שאפשר להקפיא ולהפשיר זה יכול להיות גם אחלה אופציה.

אם מקפיאים קרוב לזמן הבישול ואז מפשירים נניח מהחג בצהריים או מליל שבת במקרר זה אמור להיות ממש ממש בסדר. זו גם הקפאה קצרה, גם הפשרה במקרר היא טובה יותר לאוכל.. 

אני מכינה הרבה פעמים בכמות כפולה ומקפיאה חצי.

ברגע שזה בהקפאה לא משנה כמה ימים מראש.

אני מכינה פשטידת תירס עם זיתים וכזה,

לא פסטה ולא עם תפו"א.

גם לזניה עוברת הקפאה וחימום מצויין.

כמה ימים לפני אפשר להכין עלי בלינצעס שיעברו טיגון?

כמה זמן לפני בלינצעס, כמה אחרי טיגון עם גבינה.

בורקס בצק עלים אפוי עם גבינה ואוכמניות - כמה זמן במקרר? אפשר להקפיא?

וגם - זורמת עם הצעות למאכלים קלים להכנה במהלך החג לשבת

אני צריכה להכין כמה שיותר מוקדם את הדברים, לכן חשוב לי לדעת 

זה דבר שמאוד מתייבש.

לכן הייתי מקפיאה אותם לפי מנות, ומפשירה וממלאת לפני האכילה (את יכולה למשל להכין מראש את הגבינה המתוקה ולמלא בחג או לפניו).

לגבי מאכלים קלים, הכי קל צולנט 🙈 

האמת לא הייתה שמה מילוי נוזלי,

גם בקירור וגם בהקפאה זה לא כמו טרי, הנוזל נספג מדי בבצק והופך אותי למושי.

אם המילוי לא נוזלי, הכי טוב אם מכינים מראש, זה להקפיא ולחמם לפני ההגשה.

קייטרינג לדעתי פחות כי הם מבשלים לפני מן הסתם. לדעתי את יכולה להכין הכל וחלק גם לבשל על הפלטה בחג (כמובן לזכור ערוב תבשילים)

הייתה פעם אחת שחמתי קנתה סלטים מקייטרינג לחג ארוך ולא היה מוצלח בלשון המעטה

פשוט אף פעם לא בישלתי מחמישי לשבת,

נגיד את האוכל שנשאר משבת אנחנו לא אוכלים ביום ראשון וזה נזרק… אז על אותו משקל של זמן מחמישי לשישי…

השבוע הזדמנות לעשות ניסוי ;)

שיהיו לכולנו הכנות קלות וטעימות במטבח

לי נגיד אין בעיה לאכול שאריות משבת בראשון שני .  לרוב גם מבשלת כמות גדולה כדי שיהיה לי מספיק..

יודעת שיש כאלה שאוהבים רק טרי..

אם נזרק כמותמגדולה אולי לשאול שכנים אם רוצים?

ככה שלרוב לא נזרק ב"ה

אבל עד שלמדתי לקח זמן

הבעיה שנגיד אם הילדים קופצים לחברים נגיד בסוף הסעודה או בסעודה שלישית אז מכבדים אותם,

וכשקופצים אליי אין לי מה להציע כי הכל מדוייק ממש. קצת לא נעים אבל הסברתי לילדים ולחברים שאני מכינה מדויק למשפחה שלנו, לא יודעת מה הם חושבים עלינו חח… אבל באמת שאחרת נזרק

שאריות זה הכי כיף בעולם

שלא צריך לבשל שוב בראשון שני

אנחנו אוכלים שאריות משבת כל השבוע..

לתינוק קטן יותר מקפידה, אבל למבוגרים? בכיף אפשר לאכול לפחות עד שני- שלישי (כאמור, אצלנו גם יותר)

אבל מכירה הרבה שלא נוגעים באוכל לא טרי

בעיניי מבאס

שכנה שלי בעלה לא אוכל אם זה לא מהיום

כל פעם שיש להם שאריות אנחנו מרוויחים חחח

אמרתי לה שאני לא יכולה לשמוע שאוכל כל כך טוב הולך לפח

כנראה שאני המוזרה היחידה 🙈

אבל זה לא כמויות וסירים, זה כמויות קטנות שנשארות בקופסאות הסלטים נגיד

שנראה לעין שזה שאריות,

לא יודעת אותי זה לא מושך חח

בעלי כן הרבה פעמים מסיים את זה במוצאי שבת האמת

אבל לא אני והילדים

ואז חזר למקרר

לבין אוכל שפשוט לא הוגש עד אז..

כמה זמן אחרי הלידה אפשר לברך הגומל?

מציינים שם שאחרי שנה יש ספק האם לברך בשם ומלכות.

את רק 4 חודשים אחרי 

אבל צריך עשרה גברים.

אני בלידות של הבנות בירכתי בשבע ברכות של בני דודים שלי

הכל מבולבל אחרי לידה, אני בקושי זכרתי איזה שם בחרתי בסוף 😆

בכל מקרה, ממה שידוע לי זה רק אחרי 30 יום, אבל מה דעתך לעשות במקום זה סעודת הודיה?

תוכלי להגיד שם מזמור לתודה או להגיד כמה מילים.

אולי לשלב הפרשת חלה.

הייתי פעם במפגש כזה והיה מקסים.

אני ברכתי הגומל אולי אחרי חצי שנה/סביב שנה אפילו אני לא זוכרת

הייתי בתקופה נורא עמוסה וכל פעם שכחתי/לא היה לא נוח להגיע לבית כנסת ועוד ועוד.. ועד שנזכרתי

זה ממש בסדר

גם כשאת מברכת אף אחד לא יודע למה בירכת גם לא שואלים אז לא משנה..

הבעל מתאם עם הגבאי שאישתו הגיעה לברך הגומל, ואז בד"כ בסוף קריאת התורה, האישה מברכת, והציבור כולו עונה. 

אבל אם עבר זמן והיא מרגישה פחות בנוח אפשר לצאת ידי חובה על ידי מישהו אחר.

אני באופן אישי פחות מתלהבת מלברך בפני קהל המתפללים, אז בירכתי רק בבריתות שהיו יותר אינטימיות.

ואצל הבנות העדפתי לצאת ידי חובה 

שמברכים הגומל אחרי נסיעות.

נדיר יותר אצל אשכנזים

את צריכה מניין גברים

מניחה שעוד אפשר לברך.

ולי התחדש שלא חייבים מניין גברים. אז תבדקי, אולי יהיה לך נוח יותר מול חברות. 

אני מבינה שהאמת היא באמצע

יש מקומות שבהם אמא שלך כנראה המשיכה דפוסים,הרגלי חשיבה,תכונות ורגשות פחות מעובדים אצלה..

ויש מקומות בהם

את כנראה איתגרת את הקשר.

לא כהאשמה אישית אליך

בעיני ככה כל הקשרים ביולם נוצרים.

בקשר יש שניים .

גם אני רואה אצלי

שיש מרחבים מול הילדים שלי שאני מבינה שכנראה הטעות היא אצלי..שלא מצליחה להביא את עצמי כמו שהיתי רוצה, רגשית או בתגובות שלי או במידת הפניות וכו

אבל חלק מהמרחבים האלו לא קשורים רק אלי

בסוף אולי הילדה שלי תזכור בעתיד את הרגע המסוים שהתעצבנתי נגיד.

אבל היא לא תזכור מה קדם לזה.. וכמה היא איתגרה אותי באותו היום וכמה סבלנות שאבתי..עד שבסוף היא עברה את גבול הטעם הטוב.

או זאת שיש לה מקובעות ופרפקציוניזם כזה שכל פעם שהיא ננעלת על משהו ולא גמישה בכלל..ודוקא אותו אין לי אפשרות לתת באותו הרגע..ואני מסבירה ומחבקת ומשתדלת..

אבל בסופו של דבר זה לא אני רק זאת שטועה ולא מתוקנת עד הסוף.

גם אני מוגבלת.

וזה עוזר לי לדון לכף זכות את אמא שלי גם.

שיש בה הרבה טוב.

ויש מרחבים בהם היא פספסה ועדיין מפספסת איתי

עוזר לי להזכיר לעצמי כמה אני בוודאות אוהבת את הילדים שלי ללא תנאים בעומק גם כשבחוץ אני טועה.

ולתת אמון שהיא גם אהבה ואוהבת אותי ככה..עם כל הטעויות

וכשתכתבי "למה כ"כ..." כל דבר, תמיד יענו גם את הצד ההפוך.

כמוני למשל, שב"ה הקשר עם אמא שלי טוב וזורם ותמיד היה כזה.

כן אני חושבת שיש בקשר אמא- בת משהו מאוד עמוק ומורכב מ2 הצדדים וזה לא סתם שעולות הרבה מורכבויות בקשר הזה, ויש לזה גם מקורות בפסיכולוגיה וכו'

קיצור, לא חושבת שהנחות היסוד שלך נכונות.

אני לא חושבת שבנות חייבות להיות ביקורתיות ופגיעות כ"כ, לא חושבת שיש דרך שבנות "אמורות" לאהוב את אמא שלהן, כן חושבת שיש סיכוי לקשר טוב ואני לא חושבת שהכל בידיים שלנו.

את כפי הנשמע עושה את ההשתדלות שלך בנושא ובע''ה יהיה טוב 

1) מעורבות רגשית. יותר קל לנו לקבל משהו לא מושלם בתלמידה ולא בילדה שלנו.

2) מורה שיודעת להקשיב היא כבר נערצת. אצל אמא זה חובה.

3) אנחנו לא בוחרים את ההורים ואת הילדים. אז יכול להיות מצב של אופי שונה מאוד , חוסר זרימה. אז צריך ממש להשקיע בקשר . לא תמיד זה הולך

4) ציפיות מוגזמות. קשר טוב חייב הדדיות. אם ילדה מצפה שאמא שלה תהיה פח לרגשות שלה אז בסוף זה יתפוצץ לה. מצד שני אם אמא חושבת שהיא סוג של מבקר המדינה או לחילופין סבתא זקנה שמותר לה לא לסנן את עצמה , בסוף קשר כזה יתפוצץ.

נכון שבקשר של הורה-ילד ההורה דומיננטי יותר, אבל עדיין גם הילד הוא חלק בקשר הזה.

ואני בטוחה שתוכלי למצוא שתי בנות לאותה אמא, אפילו בגילים סמוכים, שכל אחת תאמר לך משהו אחר על הקשר שלה עם אמא שלה...

לי יש קשר מצוין עם אמא שלי, ועד היום היא כתובת להתייעצות מבחינתי. יכול להיות שיש לי אחים שפחות הרגישו כך...

וברור לי שגם עם הילדים שלי כך. אני עושה את המאמצים שלח, אבל בסופו של דבר יש גם אותם בקשר הזה, ויש את האופי שה' נטע בהם, שלא בהכרח משתלב עם האופי שלי, וזה הופך את הקשר למאתגר יותר.

ומה שנותר לנו הוא להתפלל שהקשר שלנו עם ילדינו יהיה מיטיב, ולהתפלל גם על קשרים שכרגע לא טובים - כי תמיד יש סיכוי לשינוי...

הקשר עם אמא שלי הוא טוב- כי למדתי למה לצפות ממנה.

אני לא מצפה ממנה לכל מיני פינוקים שאולי הייתי רוצה שיהיו
אבל לומדת להגיד תודה על מה שהיא כן נותנת.

נראה לי הסוד ביחסים כאלו הוא- להקליל.

לעזוב במודע את מה שהיא לא.

היום חשבתי בנסיעה, שיש מצב שהיחסים שלנו עם הגוף שלנו, משקף במידה מסוימת את היחסים עם אמא. ולהיפך..
רתיעה מהגוף- רתיעה מאמא.
זו סתם מחשבה, ויש מצב שזה לגמרי לא נכון... אבל אצלי כן הרגשתי שזה נכון.

כל הילדות והתיכון היה לי נורא נורא נורא קשה עם אמא.

היום אני מעריכה אותה ומבינה אותה הרבה יותר.

אני חושבת שכל עוד אמא בחיים, מתפקדת, נוכחת- כדאי לייקר את זה. בסוף זה מסוג הקשרים המובנים מאליהם, וברגע שלאמא קורה משהן- פתאום אנחנו מתחילות להבין את המקום החשוב כ"כ, המרכזי כ"כ בחיינו.

את תהיי אמא אהובה!
תדמייני איך נראית אמא אהובה, איך *את* תרגישי בתור אמא אהובה.
ולפי זה תעצבי את חייך...
 

בשלב כזה או אחר.

אני זוכרת שממש קינאתי בחברה שלי שאמא שלה הייתה עקרת בית.

אולי דמיינתי אמא מאוד חמה ומאוד מקבלת, וזה התלבש לי על מה שהיה חסר לי.

בתיכון היה לי קשה עם הנראות של אמא. אגב, גם של אבא. רציתי שאבא שלי יילך עם ג'ינס ולא אהבתי את המכנסיים של שבת האלו, שתמיד הלך איתן לעבודה.

היום כל אלו שטויות במיץ בעיניי, זה ברור, ואני חושבת שזה חוסר הביטחון שלי שגרם לי להיתלות בדברים חיצוניים כדי להירגע.

היום אני באמת רואה בעיקר את מה שההורים שלי כן הצליחו בו. שהם כן הצליחו לייצר לנו בית עם דרך, עם גבולות חזקים, עם ראיית הזולת.

אז היה לי *מאוד* קשה ששניהם חזקים.

היום אני מסתכלת על זה אחרת.

במבט לאחור, אני חושבת שאם אמא שלי הייתה יותר מקדישה לי תשומת לב אישית שכוללת מבט עין ממושך, מגע פיזי, התעניינות פשוטה-

היה לי הרבה יותר קל בהתבגרות.

חוסר הביטחון הזה, שהיה בו גם חרדה חברתית גבוהה, התפוצץ לי בפנים בגיל העשרה, וחטפתי דיכאון חזק.

האם אני מאשימה את אמא?
באופן מאוד מאוד מאוד חלקי.

האנחנו מאוד שונות. היא מאוד קרקע ואני רגש ואוויר.

המענה שאני הייתי צריכה היה מענה לרגש, לכאב, לקשיים שהיו לי בכיתה, לחרדה שמישהי תבוא אליי הבייתה...
והיא הייתה צריכה שאני אתפקד, שאני אלך בתלם.

היום אני מאוד רואה את מה שאמא שלי כן הצליחה בתוך המציאות המשפחתית שהייתה לנו אז.

אני רואה שהיא הצליחה לטעת בנו ביטחון- מתוקף זה שראינו אותה יום יום הולכת לעבודה, והיה לנו יום יום אוכל בבית, והיא עזרה לנו בשיעורים, ושאלה תמיד איך עבר עלינו היום. ותמיד נתנה נשיקת לילה טוב.

אלו דברים כביכול פעוטים, אבל בסוף הם מה שבונים את הילדים. היום-יום הפשוט שבו הם רואים מעשים חוזרים ונשנים אצל אמא, וזה נוע בהם את הביטחון שמחר יהיה גם אותו דבר. יהיה להם רגוע.

יצאה פריקה, אבל זה עזר לי. אז תודה

1. הכל תלוי בפרטים הקטנים. גם אישה שמאוד מתמסרת לזולת יכולה לפספס את הדברים הקטנים בבית (אולי דווקא מתוך ההתמסרות הזו והמיקוד כלפי חוץ) שמשמעותיים מאוד לילדיה. אין תבנית אחת לאיך להיות האמא הטובה ביותר כי אצל כל ילד הצורך הוא שונה

2. להרבה ילדים יש שלב שבו הם שופטים את ההורים שלהם על כל מיני דברים. מה שנקרא - כולם בסוף ישבו על ספת הפסיכולוג😅

את יכולה להתפלל להיות האמא הטובה ביותר עבור ילדייך. להשתדל להיות במודעות. להשתדל להרעיף המון אהבה. בסוף זו השתדלות ואת לא אחראית על עולמם הפנימי ועל החוויות שלהם אבל אני כן חושבת שתקשורת טובה ולא שיפוטית עושה הרבה מההבדל

חיבוק♥️

שאחת התובנות ששינו את חיי היתה שזה לא תפקידי לגרום לבנות שלי לאהוב אותי.

תפקידי להיות האמא הכי טובה שאני יכולה.

מה הן יקחו מזה, ואיזו חוויה תיצרב להן- זה כבר במידה רבה שלהן.

הרי אני לא אהיה מאה אחוז שלמות בכל רגע. והן יבחרו אם לזכור ולהיתלות ברגעים הנמוכים שלי, או לזכור את החוויות הטובות והרגעים שבהם הייתי מדויקת לצרכים שלהן.

אני מצידי משתדלת ליצור כמה שיותר זמנים טובים. לא כדי להיזכר כאמא טובה, אלא כדי להיות כזאת.

והשאר בידי שמיים.

יש לי ספר שלה מהמם נקרא לחזור הביתה

יש לה גם קורסים

העיקרון הוא לחזור להיות ילדה של אמא ולא להפוך את התפקידים. לבוא "מלמטה"

מאוד עזר לי בקשר עם אמא שלי .

הקשר שלנו למרבה ההפתעה מעולה

אחרי שנים של חוסר תקשורת, האשמות מהעבר, ניתוקים הלוך וחזור...

ב"ה.

ממליצה בחום.

כשאני משנה עמדה למה יעשה לה טוב לתת ביננו.. ומה בכל זאת אני יכולה גם לקבל ממנה.ואז מגיעה א זזה מאפשר למשהו לקרות

ולהיות ילדה זה לא לעצור לחשבן לפני..לפחות בעיני

אני מדברת על אמא מבוגרת.. .

להבנתי (וממה שקראתי עכשו כדי לוודא) - זה ממש לא מומלץ.

בתאונות יש יותר פגיעות מקדימה ולכן מאחורה בטוח יותר בצורה משמעותית.

ההמלצה היא לא להושיב מקדימה עד גיל 13.

נשמע לי שעדיף להושיב תינוק בסלקל שהוא נגד כיוון הנסיעה מאשר ילד בכיוון הנסיעה

אבל זה סתם מחשבה שלי שלא מבוססת על שום מידע אמיתי…

בכל מקרה חשוב לבטל את כרית האוויר!

אבל זה המקום הכי פחות בטיחותי ברכב.

תקראי על זה באתר של 'בטרם', יש להם הנחיות אם אין אפשרות אחרת, למשל להזיז את הכסא הכי אחורה שאפשר או לאפשר בוסטר רק לילד שיודע לשבת צמוד לגב המושב.

תחשבי על זה, שכרית האוויר היא ההגנה של המבוגר שיושב שם בזמן תאונה חלילה, ואת ההגנה הזו מבטלים... (כי זה יותר מסוכן לילד. אבל זה אומר שיש לו פחות הגנה לעומת מבוגר שישב שם).

בקיצור, כל עוד יש אפשרות אחרת - חד משמעית עדיף.

אחת הבנות (בנות 6 ו-8) יושבת מקדימה, הן מתחלפות לפי תור כי הן רבות על זה. זה בגלל שרק ככה אפשר להכניס 4 ילדים לאוטו. והכסא תינוק מסתיר את המראה הימנית לכן אחת הבנות צריכה לשבת מקדימה (על בוסטר כמובן).

אבל כשלא נוסעים בהרכב מלא אני לא מרשה להן לשבת מקדימה כי זה באמת מסוכן יותר.

אבל מה אני אגיד לך, אני גם מבקשת מאמא שלי לא לספר לאחים שלי הבנים שאני בהריון (כי לא נוח לי כ"כ שהגיסות ידעו אם יקרה משהו ולכן מספרת רק לאחיות בשלבים מוקדמים),

וכל הריון (פשוט כלללל הריון) "נפלט" לה, לדבריה.

ובלי עין הרע מדובר בלא מעט.

אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שאין לה כוונות רעות והיא אוהבת אותי.

זו הנחת הבסיס שלי ומשם אני ממשיכה את חיי.

הייתי ממליצה לך לפעול כך גם.

להבין שזה מה שהיא עשתה.

את הנעשה אין להשיב.

נקודת המוצא הבסיסית שלך היא שהיא אוהבת אותך ומכאן תמשיכו הלאה בלי עיכובים.

הייתי ממליצה כן להמשיך להתייעץ איתה,

כי התייעצות עם אמא זה גם פורקן נפשי והרבה שם רגש לדעתי, ולכן לא הייתח נמנעת מלהתייעץ איתה מתוך ידיעה שדברים עשויים להגיד לאח.

ובכל מקרה, אם לא תמשיכי להתייעץ איתה בנושא, את היחסים השאירו כרגיל ורק בנושא הזה אל תתייעצו. 

את אמרת לה לא לשתף

והיא שיתפה

דבר ראשון תביני את שזה לא בסדר, שזה הגיוני שאת פגועה וכועסת

לא משנה כמה היא עוזרת לך ואת חייבת לה טובה...

דבר שני כן הייתי אומרת לה שזה פגע בך

ואת ביקשת שלא וזה לא בסדר

לא לכעוס בעצבים אבל כן להעמיד את הדברים מול העיניים

שיהיה לה ברור שגם אם זה מכוונה טובה לא עוברים גבול 

לא יודעת אם הייתי ממשיכה להיעזר בה, זה כבר עניין של איך את מרגישה עם זה

ואני אכיד יותר מזה. אני כשאני מתייעצת עם אמא שלי היא שואלת אם אפשר לשתף גם את אבא שלי.  וכנ"ל אני על בעלי. ויצא לי להתייעץ או לשתף עוד כמה נשים ותמיד שאלו אם זה בסדר שישתפו גם את הבעל. ככה שלדעתי לא אמורים לספר לאף אחד משהו אישי שסיפרתי אם לא הסכמת.

ואני הייתי אומרת לה בפירוש שאת מצטערת מאוד כי רצית לשתף אותה ולהיעזר בה אבל אם את לא יודעת לאן זה מגיע לא תוכלי לשתף אותה יותר בנושא הזה , ואולי גם לא בדברים אישיים נוספים.

אבל הכל שאלה במה היא מתמקדת. אם היא מוכוונת מטרה לעזור קודם כל - כנראה שכל האמצעים כשרים כביכול

אם היא מוכוונת קודם כל לשמור על הפרטיות שלך - זה אחרת

זה סגנון חשיבה כזה

אם את יכולה לפתוח איתה ולהגיד לה שזה פגע בך - אחלה

אם את רואה שהיא מבינה אותך, אחלה. אם לא - תשקלי פעמיים שיתוף ועזרה בפעם הבאה

אמא שלך רוצה לטובתך

גם אם נראה "שלא כיבדה אותך"

יום אחד ההורים שלנו כבר לא יהיו

ונתגעגע ל"חוסר כבוד שלהם"

לא נותן לה זכות לספר למישהו משהו פרטי שלה

זה לא עניין של כבוד

זה עניין של שמירה על הפרטיות

חיבוק גדול!

הוצאתי לפני שנה וחצי...

גרם לדלקת באזור והריון לא נקלט או שנפל ממש בהתחלה

ורק אחרי שטיפלתי בבעיה נכנסתי להריון תקין

האם יש לך כאבים במהלך החודש?

פעם אחרת רק כאבים

תשאלי את הרופאה אם יתכן משהו כזה

מכיוון אחר, היו לך בעבר פרוצדורות כירורגיות ברחם? ניתוחים קיסריים או גרידות..

ולא היה משהו רפואי..

מה עושים אם כרגע החיים על הקצה?

ואני לא ישנה טוב ואין לי אוויר

ובעז"ה זאת תקופה וזה יעבור, אבל זה לא תמיד בשליטתנו, לא?

(מקווה שאת קוראת את זה בטון הנכון המאוד מתעניין באמת ומנסה להבין, לא מתריסה חלילה)

אז לא בטוח שהדבר הנכון לעשות הוא להכנס להיריון עכשיו.

בפרט אם הגוף אומר את דברו

אז לא נראה לי הגיוני לדחוק אותו להיריון בכל זאת..

יותר הגיוני לעשות משהו כדי להגביר את הרווחה,

כל אחת ועניינה:

לרדת בהיקף משרה

להביא עזרה במטלות בית

להחליף עבודה

ללכת לטיפול, אישי או זוגי

להוסיף עוגנים של איוורור במשך השבוע

לישון מספיק בלילה

וכו'

תודה על התשובה שלך!

מרגישה שאני לא מסוגלת.

פשוט לא מסוגלת לעשות בדיקות טהרה . לטבול

היום שבו קיבלת מחזור

יהפוך בעז"ה לתאריך ממנו יתחילו לחשב את שבועות ההריון.

דר אלדר כרמל. שמעתי עליו מלאא ביקורות טובות. בפועל היה בסדר , אולי ציפיתי ליותר מדי ממנו?

הוא מקבל בפרטי אבל. אני הלכתי לחו"ד שנייה לפני ניתוח שקד שלישי אצל ילדה בת 2 + 

הוא בעצמו מנהל מרפאת אאג ילדים בשיבא ומנתח גם בפרטי במדיקל אני חושבת.

אנחנו מנתחים את הילדה בשיבא בע"ה

שמעתי גם על ד''ר שטרן יורם

שניהם משניידר

קודם חיבוק

אחר כך להרגיע שזה נפוץ

אחר כך להרגיע עוד יותר- יש טיפול לזה וזה לגמרי ניתן לטיפול!!

אם תחזקי ריצפת אגן אצל פיזיותרפיסטית או פילאטיס (או כל שיטה אחרת) ותמשיכי להתמיד בזה גם ההריונות הבאים וגם אחרי לידות אז זה לא אמור לחזור!

בהצלחה יקרה

אפשר וכדאי להתחיל בהריון

יש משהי בשם הודיה נגר שזה תחום ההתמחות שלה

אשלח לך אם את רוצה מספר 

קודם כל - זה שהגעת לבריחת שתן רק בשביעי, מראה בשמצב לא כ"כ נורא. יש כאלה שיש להם בריחת שתן בעת קפיצה, או צחוק, או מאמץ, גם בשגרה ולא רק בהריונות.

דבר שני, כמובן שזה ניתן לתיקון. אמנם דורש הרבה עבודה עם פיזיותרפיה, אבל אומרת מנסיון שזה עובד ושווה

דבר אחרון - אפשר קצת פחות רגש ובושה מסביב לנושא... שתדעי ששתן זה דבר סטרילי לגמרי. לא כזה מגעיל, לא כזה נורא, יותר מבאס שזה מצב השריר. לפי דעתי בעלך צריך למתן את התגובות שלו, זה לא תקין.

כבר בזמן ההריון אפשר להתחיל לחזק, אם את לא יודעת איך תלכי לפיזיותרפיסטית, אפילו באופן פרטי.

את תתביישי לרגע, המצב שלך לא חריג, תפני לפיסותרפיסטית רצפת אגן כמה שיותר מהר, תתאמני ותראי ישועות.

ברגע שזה כבר מתחיל להשפיע על יציאה מהבית וכו' לא כדאי לחכות..

לגבי בעלך, לדעתי כדאי פחות לשתף במידע בעניינים האלה.. הוא לא חייב לדעת את זה... 

זה התגובות של בעלך, זה הדבר היחיד שלא תקין.

את לגמרי בסדר,! 

אם הוא היה חולה ומקיא גם את היית מגיבה כך?

אני אחת שממש קשה לי עם דברים כאלה ובחיים לא אגעל מהילדים ומבעלי ובטח שלא כשהם במצב רגיש. וכן הריון זה מצב מאוד רגיש. אישית הייתי מדברת איתו על כך.

לפותחת - אני מצפה שכל אישה תרגיש ממש בנוח עם בעלה.

במיוחד בנושא הזה שזה כל-כך לא באשמתך.

זה קורה (כמעט) לכולן - אולי אפילו לכולן.

בגלל שהנושא הזה לא מדובר בפרהסיה - לא תמיד הגברים בכלל יודעים מזה.

חשוב לעשות שיחה, כמו שהוא לא אמור להתבאס על הסימני מתיחה, כנל גם לא להיגעל/ להתבאס מזה.

ולגבייך - תתחילי מעכשיו תרגילים, אצלי הם הביאו לשיפור ממש מהר. 

סטנדאפ להורים עייפים המופע המלא. או משהו כזה.

אבל את יכולה גם לחפש פשוט רביטל ויטלזון

התחלתי פגישה ראשונה עם פיזיותרפיסטית רצפת אגן והיה לי ממש לא טוב אצלה והפסקתי (לא מזלזלת בכלל! חושבת שהיא הכתובת הראשונה שאליה את צריכה ללכת!!) במקביל התחלתי ללכת לפילאטיס, התמדתי! וזה ממש ממש עזר!

ברמה שהיום, עם עוד הרבה לידות מאחורי, ב"ה אין לי שום קושי בעניין.

בהצלחה ובידיים מלאות❤️

רופאת נשים, יש לה שני פרקים עם פיזיותרפיסטית רצפת אגן.

א. תקשיבי ותביני כמה זה נפוץ

ב. אפשר לטפל כבר בהריון, פשוט תלכי לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. 

טבעי לגמרי..

לכי לפיזיו טובה והיא תדע להתאים לך תרגילים להריון..

אם את יכולה לבוא לירושלים אני ממליצה על ליטל לסלו - תעשי גוגל..

שווה כל שקל, זה האיכות חיים שלך.. יתכן וגם החזרים מהסל הריון

מעריכה ממש, נירמלתן וחיזקתן

היה לנו שיח משמעותי על זה בעקבות השירשור

ניסיתי לקבוע דרך הקופה אבל הם אומרים שהם לא מוכנים לטפל בנשים בהריון כי זה כולל בדיקה פנימית והם לא לוקחים סיכון

הסברתי להם את המצב אבל הם מתעקשים לא לקבל אותי לפני לידה

רק אחרי לידה, כשאקבל בפגישה 6 שבועות אחרי לידה הפניה מהרופא אז הם יסכימו לקבוע לי תור (שלוקח עוד כמה חודשים!!)

איזה הזיה

את מתחייבת להביא הפניה

אני קבעתי תור הרבה לפני שהיה לי הפניה ביד

ממש חוצפה!!!!

אפילו רק פגישה אחת, שתבדוק את המצב ותתן לך תרגילים מתאימים

זה כבר יכול להיות משמעותי 

הייתי ממליצה לך לא לבנות על זה וללכת לפילאטיס ואם זה ממש מציק לך אז אפילו לשלם פרטי 

תכתבי איזור ויתנו לך המלצות

לי היה צירים שגרמו לקיצור משמעותי אבל ב"ה לא לפתיחה בשבוע 25

אני ביקשתי לעבוד מהבית פחות שעות אבל זה לא שהייתי צריכה להיות במיטה כל הזמן, לא יודעת מה ההנחיות שלך

לי בכל אופן זה היה שווה גם מבחינה כלכלית וגם שעזר להשאר שפויה כי כמה אפשר לשבת ולעשות כלום ולראות את הבית הפוך מבלי לעשות כלום

מה שכן אמרתי להם אין סיכוי שאני עובדת משרה מלאה וכל יום עשיתי לפי היכולות שלי אז לקחתי שעות מחלה/חופש

השמירה שלי הייתה עד סוף 37 ואמרתי להם שבעיקרון אני יכולה לחזור אבל באמת שלא היה לי את הכוחות ( אחרי שלא זזתי 3 חודשים כמעט )  אז אמרתי שאני מבינה שאם ירצו שאני יחזור אבל אם כן אני ייצא לחלד מוקדם ונתנו לי להמשיך מהבית עד הלידה.( שבוע 40 )

המשך הריון תקין ולידה במועד בידיים מלאות בע"ה! 

לא מנסיון שלי אבל מנסיון קרוב, נותנים שמירה רק למפרע- אם חודש היית בבית, לכן את קודם צריכה להיות בבית.

אז ממה שאני מבינה לא כדאי קודם לקחת ימי מחלה כי זה יפגע בשמירה. וגם אם חלילה לא תסיימי את החודש ותלדי קודם אז ממה שהבנתי לא יאשרו לך את השמירה

בעז"ה בזמנו ובידיים מלאות

תודה! את בטוחה?

כי ראיתי את זה באתר של ביטוח לאומי:

אם היית בשמירת היריון במשך פחות מ-30 יום – תוכלי להיות זכאית לקצבה אם מתקיימים שני התנאים האלה:

ניתנה לך שמירת היריון ל-30 יום לפחות.

הביטוח הלאומי אישר לך קצבה לשמירת היריון לתקופה של 30 ימים לפחות, אולם הלידה או הפסקת ההיריון התרחשו לפני שחלפו 30 ימים

מישהו בעבודה שמבין בעניין  אמר לה ללכת מיד כי לא יכירו לה בשמירה

לא יודעת אם זה נכון או לא היא הלכה ולא לקחה סיכון

ממה שהבנתי זה נובע מכך שאם האשה מתפקדת רגיל לאחר ההוראה של הרופא אז כנראה היא לא צריכה את השמירה.

שוב, אין באמור מידע מקצועי

נראה לי שהיא ממש תואמת את הצרכים שלכם.

אם המיקום מתאים אני אחפש את הפרטים.

הוא אמין?

כפר נופש חן במדבר

לא יודעת אם הם נחשבים זולים או לא.

מניסיון.. עכשיו כבר הכל תפוס בגדול אלא אם כן יש איזה מציאה פתאום

בהצלחה!💓

או שלא הבנתי אותך?

כתוב לי שיצא מהמכס... אז מה יכול להיות עיכוב כזה משמעותי?

הזמנתי לפני 3 שבועות.

והיום כשמזמינים אפשר לבחור גם אופציה בלי פיצוי (שכנראה תגרום לפחות איחור) , אבל היא הדיפולט

כמה פעמים וגם עכשיו.

זה כאילו פיצוי כי לא הגיעו בזמן. מעצבנים

אצלי החבילה תקועה במכס כבר מעל שבוע

אצל חברה החבילה שוחררה מהמכס לפהי שבוע ועדיין לא קיבלה מידע על זה, מבאס שזה ככה

חיכתה במכס איזה שבועיים עד שהגיעה

חודשים שבהם הספקת: לידה, מלחמה, מגורים אצל ההורים, מילואים, מחזורים ודימומים לא צפויים.

זה הכי טבעי שבעולם שתגיעי למצבי רוח שכאלו.

אבל את מרגישה שזה פוגם לך בקשר עם הקטנה ובתפקוד,

אז זה בהחלט נכון לעשות עצירה ולחשוב מה קורה פה ומה ניתן לעשות.

אתייג את @קמה ש. המדהימה.

שבטוח יהיו לה דברי חכמה בשבילך.

מאחלת לך שתצליחי לקום ולראות את כל הטוב

ושיהיה הכל בבריאות, בשלווה, בשמחה ובאהבה.

אז יכול להיות שנכנס להגדרה לש דיכאון וויכול להיות שלא, אבל בעיקר להבין שי שצורך לש הגוף והנפש צוות על הטירוף שחוו ולתת לך את זה...

ממש לשבת עם בעלך ולתכנן איך מפנקים ודואגים לך עכשיו חודשיים ואז חושבים עוד פעם.  .

עומס מופחת ככל האפשר

אוכל טוב ומסין ממש חשוב ושאת אוהבת!

שינה! אפשר לשלב בקבוק כדי שבעלך יוכל להיות עם התינוקת ואת תוכלי לישון דעתיים שלוש בערב בלי שמיעירים אותך

לצאת החוצה. לבית קפה, להליכה, לטיולון

לצאת לבד/ עם הבעל/חברה/אחות

לרשום 3 משפטי הודיה על מה שאת רוצה...חיבוקקקקקקק

טיפול יכול לעזור לך להרים את עצמך. אפשר לנסות אפילו רק להירשם דרך הקופה או משהו כזה...

ואולי יקל עלייך לזכור שזה תקופה לא קלה אבל היא תעבור בסוף, ועוד כמה חודשים הכל יראה אחרת🩷

זה לא נשמע כמו סתם מצבי רוח של מחזור. זה נשמע שעברת תקופה קשה בטירוף ביחד עם כל ההורמונים של אחרי לידה. ותינוקת שמתקשה להרדם, שזה גם לבד אתגר סיוטי. ועכשיו הוא בדיוק חזר מהמילואים, שזאת תקופה של ירידת מתח, והרבה פעמים כל מה שהחזקת חזק כל המילואים פתאום משתחרר. גם לי קרה פעם שהרגשתי מדוכאת לאיזה חודש אחרי סוף מילואים קשוחים במיוחד.

נראה לי עכשיו תקבלי את עצמך ככה, מתוך הבנה שהתגובה שלך למה שעברת ממש נורמלית, להיות בחמלה כלפי עצמך. להשתדל לפנק את עצמך ולדאוג לעצמך, וגם לגייס את בעלך לעניין. לצאת להליכות בשמש.

ועם עוד כמה שבועות את לא מרגישה שיפור אז תחשבו על טיפול יותר משמעותי.

עבר עריכה על ידי קמה ש. בתאריך כ"ח באייר תשפ"ו 14:50

בס"ד

לפני כל, מזל טוב על הלידה! שתזכו לגדלה לתורה, חופה ומעשים טובים, בבריאות ושמחה תמיד!!!🤍

@אמהלה וכולן כתבו לך נהדר ואני מסכימה ומצטרפת לכל מה שנכתב. עברת משהו כל-כך מורכב.

לידה...

בעל שיוצא למילואים! (עם כל הדאגה והפחדים שנלווים)

להיות אחרי לידה לבד...

לעבור מלחמה! אזעקות, בומים, חדשות...

להיות מחוץ לקן הפרטי שלך...

לטפל בשאר הילדים שלך עם כל הכרוך בכך (מהמשפט "ככה זה אצלי" אני מבינה שיש עוד ילד/ים בבית)...

לנהל את כל ענייני המשפחה לבד...

להיות אסורים מלא...

לנסות להיטהר, כולל לקחת גלולות בשביל זה, ולקבל דימומים בהפתעה!

ועוד במציאות כל-כך קשה כמו שלך שהאיש חוזר לאפטרים ככ קצרים...

לטבול לבד...

לעבור את ירידת המתח האופיינית לסוף סבב מילואים...
 

לאור הנסיבות המשוגעות האלה, נשמע מאד מאד טבעי שתרגישי ככה כרגע. גם אדם בלי דיכאון יכול להרגיש ככה במציאות כזאת.

מצד שני, כן, זה יכול להיות גם התחלה של דיכאון.

זה גם יכול להיות מצב שבו אין עדיין דיכאון אבל אם לא נעצור לטפל באיך שאת מרגישה, זה עלול להחמיר וכן להתפתח לדיכאון.

במילים אחרות, יש מצב שהאבחנה המדויקת לא חשובה כמו העובדה שמשהו בך זועק שהוא במצוקה כרגע (ובצדק) ושהוא צריך שיטפלו בו ❤️‍🩹
 

@אוהבת את השבת כתבה מצוין:

- לפני הכל לדאוג לאוכל מזין. זה הדלק שלך! את חייבת את זה. לא משנה מי יכין לך אותו אבל קריטי שתקבלי את אבות המזון שאת צריכה. מה עוד שאת מניקה, ועוד הנקה מלאה, מה שמנצל המון מהמשאבים שלנו. זה ממש חשוב.

- לצאת מדי יום מהבית, ורצוי לאור השמש.

- 20 דק' של פעילות גופנית ביום. גם הליכה קצבית תעשה את העבודה. זה מוכח בהמון מקרים כיעיל כמו תרופות נוגדות דיכאון!

- להיפגש עם אנשים.

- לקבל הפסקות מהקטנה. חצי שעה או שעה כממשהו אחר נטפל בה ואת יכולה להרגיש חופשיה קצת.

הייתי מנסה את כל הדברים האלה בכמה שיותר אדיקות למשך כמה שבועות לפחות ובודקת איך אני מרגישה.

וכמו ש@איזמרגד1כתבה, אפשר במקביל ליצור קשר עם הקפו"ח כי התורים לפסיכולוגים ארוכים. יש מצב שמעבר לעזרה הראשונה שפירטנו למעלה, גם יעשה לך טוב מקום לעבד את כל החוויות הגדולות מאד שעברת עכשיו. מקסימום תראי שאת לא צריכה ותבטלי. 

ומסכימה מאד עם מה ש@שיפור כתבה. להיות עם סבלנות לעצמך, עם הכלה וחמלה. עברת דברים משוגעים ממש וכרגע זה הזמן להוריד את הרגל מהגז ולשמח את עצמך כמה שאת יכולה. אני מאמינה שכשסוף סוף תהיה לך הזדמנות אמיתית להתמלא, הקשר עם הקטנה והטיפול בה ירגישו לך אחרת. תתייחסי לזה כאילו שילדת עכשיו ותשלימי את כל הטוב שבמצב רגיל היית אמורה לקבל, ותוסיפי לזה המון ריביות, פיצוי חשוב על כל מה שהחזקת ועשית לאורך כל הזמן הזה. כן כן, את יולדת עכשיו 🫶🏼
 

ולסיום,

אני רוצה להודות לך ולבעלך

מכל הלב ממש

על ההקרבה הענקית שלכם

בשביל כולנו!

כל מה שסחבתם ונלחמתם

היה כדי שנוכל לחיות בשלום.

אין סוף להערכה ולהוקרה על זה.

פשוט מודה לכם ומצדיעה לכם מכל הלב.
 

שולחת תפילה שלפום צערא אגרא,

שה' ישלח לכם בכפל כפליים על הנתינה ועל ההתמסרות שלכם,

שתחזרי להרגיש טוב בקרוב,

שתראו נחת מהתינוקת ומכל מי שבבית,

שתרגישו קרובים, אוהבים ושמחים,

עם כמה שיותר ימי טהרה,

ושתזכו לכל הברכות עלי תבל!!!

שבת שלום אהובה ❤️

נב: יש לנו את אותו שם 🥰!! (אצלי זה שם הבלוג).

בבלוג יש לי פוסט על ההתחלה של דיכאון אחרי לידה שהייתה לי, בין השאר בגלל נסיבות מלחיצות שהיו לי באותו הזמן  (אם כי זה לא התקרב למה שאת חווית), ואיך עצרנו הכל כדי "לטפל" בו ובי וב"ה הצלחנו לעצור אותו וחזרתי להרגיש טוב. זה די חוזר על הדברים שכתבתי לך פה אבל זה מספר את זה בצורה קצת שונה. אם תרצי אוכל לשים לך קישור.

נב 2: @אמהלה יקרה, תודה על התיוג ועל המילים!!!

מצטרפת מעומק הלב לתודות על המילואים!!!!!!!

לך פותחת יקרה ולכולן!!!

של הדיכאון

כתבת שאת לא ישנה טוב שזה נקודה סופר קריטית להרגשה שאת חשה ומשם למזון, איכות וכמה ואיך... שזה גם מסביר מאוד את התנודות הנפשיות

לבדוק חוסרים שגם יכולים להשפיע על מצב הרוח

ואחרי הכל במידה שהנקודות האלו מטופלות אז להגיע לרופאה ומשם יש צורך לקבל עזרה

דוד סופר חנון

שגם בגיל צעיר כילד היה ילד שקט חרוץ ורגוע מאוד

ובטח יש עוד..

האמת פחות מאמינה בכאלה הכללות על שמות ובכלל

לכל ילד יש את האופי שה' ייעד לו

ללא קשר לשם

בשעה טובה והחלטות קלות!

ילדים בשם הזה

שונים אחד מהשני

חלקם רגועים מאוד

אני הייתי הולכת על זה

שם מאוד יפה בעיניי

כבר נשוי עם כמה ילדים ב"ה, בתור ילד היה נשמה טובה, ילד נחת קראו לו בבית, באמת

אחד השמות המושלמים!!

שבגיל צעיר כמו שאת מתארת

וגם כאלה רגועים ונינוחים

אבל אני חייבת להגיד שאני לא יודעת כמה אני מאמינה בזה ...

בסוף יש לכל ילד את האופי שלו שנקבע לו מלמעלה , נשמה שמגיעה אלינו כבר מוכנה....

ואנחנו השליחים לתת את השם וגם לגדל את הילד

ומתפללים בזה להרבה סיעתא דשמיא

אבל בסוף אני לא חושבת שאם תקראו בשם מסוים זה ישנה את האופי של הילד שהיה אמור להיות וכנל להפך..

שם מהמם בכל אופן!

לנו יש דוד

אנרגטי ושמח אבל ממש לא מופרע

ילד דבש

המורים רק משבחים אותו

מאמינה בזה...

מכירה הרבה דודים מכל הסוגים.

זה שם מאוד נפוץ ככה שתמיד תמצאי כאלה וכאלה 

דוד המלך ע"ה הוא לפי חז" ל "עדינו העצני" -

בלימוד התורה מעדן עצמו כתולעת

ובמלחמות קשוח כמו עץ.

הבעל שם טוב מצאצאי דוד המלך.

בע"ה שתהיה בהירות בקריאת השם

תרוו ממנו נחת יהודית אמיתית

יחד עם כל הילדים המתוקים! 

אבל יש לי אח בשם הזה

הוא טיפוס רגוע ושליו ממש! כשהיה צעיר יותר הוא אהב לעשות משחקים עם השם הזה ולומר שהוא מלך, אבל זה עבר לו😄 הוא עדיין טיפוס מלא הומור, אבל ממש לא בקטע המופרע.

דוד המלך הוא באמת דמות שכדאי להידמות אליה - למרות האופי הבסיסי האנרגטי שלו, הוא עבד על עצמו וניתב את אופיו לדברים גדולים מאוד. אני חושבת שזו זכות להיקרא על שמו...

אני גם מסתכלת ככה לפעמים על שמות...

אבל דווקא על השם 'דוד', אני מכירה הרבה שהם רגועים ובנחת. גם כילדים.

אל תשכחי שדוד המלך היה 'עדינו העצני'. היה בו מאוד חזק את הצד העדין, ויעידו מזמורי התהילים.

שם מדהים.

שם הוא בסך הכל קבוצת הברות שאנחנו נותנים להן משמעות.

אם הילד בטבעו אנרגטי, הוא יהיה כזה בין אם יקראו לו דוד, שלמה, חיים או כל שם אחר.

החינוך שתננו ליד והצורת היחס אליו ישפיעו על האופי שלו הרבה יותר משם כזה או אחר.

אם קוראים לו על סבא שהוא בן אדם טוב ויש לו מידות טובות, תתפללו שגם לילד יהיו את המידות האלו.

יש לי אחיין ילד מהמם ורגוע ברמות.

חושבת שאין ערובה לכלום ושהתפילות של ההורים ומה שהם בוחרים לצקת לתוך השם הזה זה מה שמשפיע הכי.

זה שם כלכך נפוץ שאני ממש בטוחה שיש בו הכל מהכל.

ומכירה דוד היפר
מאמינה שהשם משפיע, אבל בסוף מה שמשפיע זה עוד דברים... תאריך לידה, שעה, גנטיקה, ומה שה' החליט וחינוך...תפילה...
את גם יכולה לקרוא לו בשם הכי עדין "עדין" והוא יהיה האבא של ההיפרים.
אם הסבא היה לו אישיות טובה והיה צדיק וכו... הייתי הולכת על השם הזה.
אגב, דוד היה מנהיג, מלך, צדיק.  אם תקראי לבנך דוד הוא גם יכול לקחת את התכונות החיוביות האלה... 

אני מאמינה שכן יש משמעות לשם. לא סתם הרבה הורים "מסתבכים" מול זה- מה בדיוק יתאים לתינוק הזה, לפעמים גם בהקשר של שם שני כזה או אחר..מחכים לרוח הקודש...

גם מבחינה הלכתית ודאי שיש עניין- לקרוא על שם אדם צדיק, ולא חלילה שם של דמות שלילית או משמעות שלילית (כמו השם נמרוד).

ויש את העניין של שינוי שמות וכו'.. בקיצור- יש לשם משמעות גדולה!

ברור שדוד המלך הוא דמות נשגבה ומיוחדת, שיש מלא מה לספוג ממנה.. פשוט באמת חשבנו וראינו שמלא מלא 'דוד'ים הגיעו לגדולות- אין ספק...- אבל הם מתארים על עצמם שבשנות הילדות היו ממש בקושי מול מסגרות, כללים וכד'...

בעלי ואני שנינו ממש מסגרתיים ורגועים, והיה קשה לנו לחשוב שנביא בידיעה אנרגיה כזאת לבית..ושאולי אין לנו את הכלים לגדל ילד בעוצמות כאלה...

ברור שהכל תפילות וכו' וכו'.. ועדיין.... רוצים לכוון לטוב המתאים לנו, ככל האפשר..

תודה רבה לכל המגיבות!!!

הגיוני שיש שינויים שונים ומשונים

אם ממשיך לך עוד אז תלכי לבדוק

חיבוק איזה באסה שהכל משתבש.. 

מתסכל ממש.

אולי בכל זאת תנסי? עם שאלות לרב ועצימת עיניים וכהה...

לא קרה לי ככה אבל מי יודע. הכל מתחרבש. 

הפרשות אדומות זה לא וסת כבר ועם הדרכה נכונה מרב אפשר להצליח לטבול.

זה לא משנה הצבע. (ז"א ברור שהצבע משנה לפסיקה אם הוא על עד וכו' אבל שוב, עם הדרכה נכונה יכול להיות שתצליחי להוציא בדיקה נקייה/ לא נקייה אבל טהורה)

אביא לרב מחר..

הלוואי שילך. תודה!!

לא הייתי נלחצת

כן, מיידעת את הגננת לגבי הסיפור הראשון

הם מתוקים ובריאים וחלק מהתפתחות בריאה

ילד מגלה את הגוף שלו, מהמן

אז קודם כל בכללללללל לא להבהל

ודבר שני, לנצל את ההזדמנות לשיח על מוגנות... בדיוק כמו שעשית

רק בלי להבהל.

לעשות פיפי בעץ בגן הכי נורמטיבי בעולם

לא יודעת אם תקין או לא, פחות מבינה בזה.

הבן שלי, בן 3 ושמונה גם היה ככה דיי מזמן וזה עבר לו.

היום הוא בשלב שממש שומר על עצמו מצד אחד - לאף אחד אסור להיכנס לשירותים, הוא לא מתנגב לבד.

מצד שני היה לו פעם אחת שעשה בפינה בסלון, כי זו פינה. ברור לי שזה קרה בגן בעוד פינות.  גם זה עבר לו.

בראייה שלי, השיח שלך איתו היה מעולה. 

הרגעתן אותי...