פורום הריון ולידה (עמוד 93)

ורק חייבת לומר לך איזה כיף לך, אין לך בעיות צניעות ובגדים בבית!!!(כן לומר לה? לא לומר לה? שונאת את זה).
והלוואי ואם תחליטי שכן תהיה לך בת

את צעירה, יש לך עוד שנה לחשוב...

זו כמיהה בלתי רגילה

אני גם באופי שלי יותר רגועה והינוחה..מתאימה לבנות

דווקא אם את רגועה ונינוחה אולי יותר מתאים לבנים?
והלוואי ואם תחליטי שכן יהיה מה שהכי נכון לך. גם חבורת בנים זה כיף, אבל מבינה את הרצון בבת.

לק"י

שלא כל הבנות רגועות ונינוחות, והבנים שובבים...

לנו יש בן עדין ורגיש, בן שובב, ובנות שהן גם וגם.

אני מבינה את המקום הרגשי שלך. (אני חיכיתי לבנים) וההלבטות בין הרצון לחוות אמהות לבת, לבין הידיעה שההריון עצמו מאוד קשה עבורך ושעם הזמן זה נהיה יותר מאתגר.

אם כל הריון הופך אותך ל"חצי בנאדם", זה שיקול. הגוף שלך צריך להיות מסוגל לתפקד גם עבורך וגם בשביל הילדים שכבר יש. אולי כדאי לחזק את הגוף לפני הכניסה להריון אם זה שינוי תזונתי/ תוספים ברזל ויטמינים/ שתיה מרובה של מים/ להתחיל פעילות ספורטיבית מתונה וכו'...

בעלך ניטטרלי אז משקל ההחלטה כולו עלייך וגם אם תכנסי להריון, אין שום הבטחה שזו תהיה בת. את צריכה להיות שלמה עם זה שיש סיכוי שעוד בן יכול להגיע.

מצד שני לא תצטערי על "מה אם" כאת נותנת לעצמך את הסיכוי ולא נשארת עם מחשבות של פספוס.

ואת עדיין בתוך מסגרת הגיל שהצבת לעצמך (לפני גיל 40, למרות שבעיני תמיד אפשר לחשב מחדש אצ הגבולות שהצבנו לעצמנו)

בהצלחה בכל החלטה שתבחרי❣️

אמנם יש לי חמישה ולא שישה

ואני עדיין בת 35

אבל מבינה את התשוקה לבת

לא יודעת איפה את גרה

אבל יש אישה בפתח תקוה שמתעסקת עם זה

עושה מעקבים ועוזרת להגדיל את הסיכויים למין מסויים.  

שמעתי הרבה הצלחות אצלה (כמובן לא תמיד מצליח) אבל אם אתם מחליטים ללכת על עוד הריון ולצאת מנקודת הנחה שאולי שוב יוולד בן

אז אולי שווה להשקיע בזה וללכת אליה

ולהרגיש שעשית לפחות איזשהו משהו בשביל זה ואז גם אם יהיה עוד בן ההרגשה תהיה אחרת.

אם מעניין אותך תכתבי לי באישי אתן לך פרטים שלה

כמובן מותר לה לצאת לחופשה אבן הייתה אמורה להגיד לך מה לעשות, לאן לגשת

אצלי בהריון הרופא יצא לאיזה כנס של חודש, הביאו רופא אחר למרפאת הריון בסיכון לכל אורך התקופה 

יש לך אפשרות לבקש הפניות לאוטראסאונד אצל טכנאית?

אני מוגדרת בסיכון בעיקר בגלל שיש לי סוכרת הריון.

אולי אבוא למיון נשים לבצע אולטראסאונד, אני צריכה לעקוב אחרי גודל העובר.

אם כן, שיקבעו לך תור בנתיים לרופא אחר

צריכה כל שבוע עכשיו

והשבוע להגיע למיון בלינסון

יש אנשים שמחפשים קשרים עמוקים יותר

וקשרים מהסוג של "על הדרך", מין חברמניות כזאת, שיחות על הא ודא פשוט פחות מעניינת אותם

זה לא עניין של טוב או רע, יכולות חברתיות גבוהות יותר או משהו בסגנון.

זה כן נחמד שיש אנרגיה חיובית זורמת שרוצה להתחבר ולשמוע אנשים. יש בזה משהו נחמד, אפילו שלפעמים זה חיצוני

אבל זה לא הופך אותך לפחות טובה

ואת אמרת בעצמך שתכלס זה לא מעניין אותך... נראה לי זה אומר הכל. כשאין עניין, אז למה?...

רק כי צריך או מקובל?

אבל אולי סתם חיפשת פריקה, אז רק אומר שזה באמת מבאס ומבינה אותך

ובעיקר מבאס אותי שאין לי את היכולת הזו.

יש אנשים מאודדדד ספציפיים שאני מצליחה ליצור איתם קשרים

אני בטוחה שיש לך איכויות אחרות.

כל אחת עם הטבע שלה, והשוואה של אמא שלך מבאסת.

העיקר שתקבלי את עצמך ואל תצפי מעצמך להיות היא.

אם תרצי זה יכולת שאפשר לפתח

אבל קודם תאהבי את עצמך עם מה שיש כרגע ותראי איך אפשר להעמיק את הראיה בטוב שכבר קיים

וגם את לא חייבת לנסות לדבר

פשוט תעשי מה שנח לך

את לא מרגישה רצון לדבר ולהתחבר? לא צריך

תהיי שלמה עם מי שאת

תגידי לעצמך שאת לא צריכה להוכיח ואת לא פחות ממנה

התגובה של אמא שלך לא בסדר

היא צריכה לקבל אותך גם שאת כזאת . כי את כזאת ולא צריך לשנות אותך. אין בזה משהו רע

שגם אנשים שהם מסמר הערב בכל מקום ובכל אירוע יכולים להיות בודדים מאוד.

אני האמת הופתעתי לגלות את זה, אבל ראיתי את זה יותר מפעם אחת. מאז כבר לא כזה מתרשמת מאנשים שיש להם את זה במפגשים ספונטניים.

קשר לא נבנה מלמצוא את עצמך זורמת בתוך שיחה.

לא יודעת מה לגבי אחותך, אם טוב לה ככה שתהנה ותהיה מה שהיא, ממש לבריאות. החיים שלה הם שלה ושתעשה מה שהיא רוצה והכל ממש בסדר!

השאלה היא עליך ולכן מה אכפת לך עם מי היא התחברה, תוך כמה זמן ואיך.

מה שחשוב זה למה חשוב לך למצוא שיחה עם נשים שאת לא מכירה (ולא תכירי בהמשך)

ותוך כמה זמן את מצפה מעצמך את זה.

לתחושתי זה רף ממש גבוה בקשרים חברתיים. אין בך שום בעיה ואת לא צריכה להרגיש כשלון כשזה לא ככה.

מילא היית אומרת שאתן נפגשות כבר המון מפגשים ולא מצליחה לייצר משהן מעבר ל"שלום שלום" וזה מרגיש לך בודד ולא נעים. אבל זה לא הסיפור.

כדאי להפריד בין הסיפור שלך לסיפור של אחותך ולבדוק עם עצמך מה עושה לך טוב ומה תוקע אותך..

ואם מפריע לאמא שלך תלמדי לענות/ לסנן, את כבר לא ילדה, את מבוגרת וזכותך להיות מי שאת רוצה להיות ולא מה שאמא שלך רוצה שתהיי או מה שאחותך כן.

תחושה לא פשוטה בכלל

אין לי עדיין עצות איך להתגבר על הסיטואציות האלה..

אבל מאמינה שיש לך נקודות חוזקה לא פחות טובות בדברים אחרים.

וחיבוק.

במיוחד שזה בולט ככה ליד אחותך. ועוד יותר שאמא שלך הצביעה על זה😒 ממש מכאיב. חיבוק!!

אני גם הרבה פעמים ככה בסיטואציות עם אנשים לא מוכרים.

אבל נראה לי שכן השתפרתי בזה. במיוחד עם אמהות מאז שנהייתי אמא. בעיקר שואלת אנשים לגבי הילדים שלהם, בני כמה הם, באיזה מסגרות הם ומצביעה על כשרונות ונקודות טובות של הילדים. אמהות אוהבות לספר ולשמוע דברים טובים על הילדים. לפעמים גם מזג אוויר. או שאלה לגבי המקום אם אני מגיעה מבחוץ.

את טובה בדיוק איך שאת, לכל אחת החוזקות שלה. ה' ברא אותנו שונות. יש מוחצנות ויש מופנמות יותר. בטוחה שיש לך עולם פנימי עשיר.

אני גם פחות בן אדם של סמול טוק ואוהבת יותר שיחות עומק.

מה שאני עושה כשמגיעה למקומות פשוט מנסה כמה שיותר לשים לב לשפת גוף (עמידה/ ישיבה זקופה), לחייך.

ויש לי עוד איזה משהו שאני עושה(אולי ישמע אולי קצת מוזר חח)

במקום חדש שאני מגיעה אני מסתכלת לאנשים ובראש מאחלת לכל אחת דברים טובים. הטוב מושך טוב

באשדוד

אני חושבת חוף לאונרדו פלאזה, זה בעצם ליד חוף עם מציל, אבל יותר פנימה, אז זה ריק יחסית, בעיקר משפחות של דוסים מתיישבים שם, מידי פעם עוברת משהי לא צנועה אבל בגדול זה נקי... צריך להיזהר מאוד לא להכנס הרבה שלא להיסחף כי כאמור זה בלי מציל.

להיכנס למים ללא שירותי הצלה זה ממש מסוכן.

גם 2 צעדים זה סכנה.

מי שלא בקיא, לא יידע לזהות מערבולות. או מקומות מסוכנים.

לשבת ולצפות על החוף, יש לאורך רצועת החוף באשקלון מספר מקומות ריקים.

כולם אותו דבר

לא רק בית חולים

לק"י

אבל מבינה למה את לא רוצה.

נראה לי הכי חכם להתייעץ עם עוד רופא, ואולי באמת בבית חולים אחר.

לא בכל מצב יש בעיה ללדת עובר גדול

בלידה מהממת והכי קלה שלי

מש לא מחייב ניתוח

וגם לא תמיד ההערכה מדויקת

תמשיכי לעקוב

אבל לא היתי רצה לניתוח אוטומט ומתיעצת 

קשורה

הם גם לא חושבים כך אך ממליצים לנסות

אבל ילדה תינוקות גדולים מאוד.

בהריונות האחרונים היא כמעט לא אכלה פחמימות והתינוקות האחרונים נולדו ממוצעים, פער של קרוב לקילו

וכן אין תורים לדיאטנית

רק אחרי הלידה יש לה תור 😅

פשוט רק להקפיד על תוזנה בריאה יותר ומופחתת סוכר ופחמימות ריקות

בכללי הז בריא

ולי גם אמרו שיכל להשפיע על משקל העובר

כמובן זה לא פתרון בלעדי ויכל להיות שלא ישפיע

ומיליון הפחדות

צריכה לחזור לביקורת בבית חולים עוד שבוע

תודה על המחשבה 💗

עקרונית כן - אנחנו מכריחים לבקש סליחה. יותר מתוך טובה לילד שפגע, שתהיה לו הזדמנות לשוב בתשובה, מאשר בשביל הילד שנפגע (שבדרך כלל לא מוכן לסלוח, לפחות לא מיד).

לפחות אצלנו - לקטנים יותר בדרך כלל קשה יותר לבקש סליחה... אבל בעצם זה בעיקר אופי. גם קבלת הסליחה תלויה באופי. (בשרשור של @עוד מעט פסח בפורום המקביל דובר על אופי עקשן מול אופי מרצה - זה קשור גם פה...)

בעיקרון קל יחסית לדבר בבית שומר מצוות על הצורך בסליחה (משני הצדדים) בזכות הרעיון של חזרה בתקובה המושרש ביהדות,  ובמיוחד עכשיו, לקראת חודש אלול...

אני מבקשת להגיד דבר טוב על השני. בד"כ מוציא מהלופ של המריבה

אם התנגשו או דחפו בטעות אני מלמדת שאומרים סליחה, אבל לא מתעקשת

לא מכריחה שום דבר

מבקשת/ מכוונת אבל לא מכריחה

בסיטואציה של פגיעה (אמירה או מעשה פוגעני) אני מבקשת מהפוגע לבקש סליחה

בכל גיל

בסתם ריבים אני לא מתערבת בתקשורת בין הילדים

כדי שילמדו לבד להסתדר ולתקשר בצורה נכונה 

זה מרגיש לי מאוד מאוד מאולץ, והרבה פעמים הופך ל-'הנה, סליחה, עכשיו טוב לך???', שזה כמובן לא מה שרצינו. אבל אני שונאת להיות השופטת שאמורה להכריע מתי הסליחה היא אמיתית ומתי נאמרת רק כדי לצאת ידי חובה. אז אני לא מכריחה בכלל...

אז בגדול אני מצפה לתיקון. זה יכול לבוא בצורת סליחה, אבל לא רק.

דוגמאות לתיקון- חטפתי לו משחק, אני מביא לו משחק אחר, הרסתי מה שהוא בנה- אני אבנה לו חדש, העלבתי- אומר משהו טוב וכדומה (גם בזה יש לפעמים איזה אלמנט של 'עשיתי רק כי הכריחו אותי' וחבל לי על זה. הלוואי של חכמות ממני יהיו תובנות בנושא).

והאמת היא, שהייתי רוצה להיות האמא המצליחה אחרי שהמריבה נרגעת לדבר איתם עליה, לרדת לשורש שלה ולתקן- אבל אני לא. וזה מבאס, אבל אלה הכוחות שיש לי עכשיו.

אני אומרת שאפשר לבקש סליחה וזה יעזור לאח להתפייס, אני גם נותנת עוד אופציות (לבנית מה שפרקו, להחזיר משחק שחטפו ולבקש יפה) אבל לא מכריחה לבקש סליחה.

מה שכן, אנחנו מאוד משתדלים להראות דוגמא אישית ושהילדים ישמעו שאני ובעלי מתנצלים אם קרה משהו, אני אומרת להם סליחה אם קרה משהו ביני לבין אחד הילדים שמצריך את זה.

כנל גם עם לומר "טעיתי" "התבלבלתי".

חושבת שדוגמא אישית זה הכי חשוב כאן.

מה המשמעות לבקשת סליחה אם היא בכפייה?

חינוך לבקשת סליחה הוא בעיקר בעיקר מדוגמה אישית.

צער וחרטה אפשר לבטא גם במחוות גוף וזה הרבה יותר אותנטי מלומר סליחה כשהיא לא בלב שלם.

לפעמים ילד מתחרט על מה שעשה ועדיין לא בשל לומר סליחה וזה בסדר, זו יכולת שמתפתחת עם הגיל.

אני חושבת בדיוק כמוך וכבר שנים זה דיון בינינו. בעלי אומר שגם אם הם לא מתכוונים, הם מבינים שזו הציפיה מהם. כלומר זה לשם החינוך ולא לשם הפיוס באותו רגע.

(הילדים שלנו כבר גדולים יחסית, גילאי יסודי-תיכון וככל שהם גדולים זה פחות מתאים לדעתי)

חוץ מהלכריח.

בגיל חטיבה-תיכון זה ממש לא שייך לדעתי.

אפשר למשל לומר:

במקרה הזה היה ראוי שתבקש סליחה. זה לא בושה לבקש סליחה. אני רואה שממש קשה לך עם זה, מקווה שיום אחד תבין את הערך והתועלת של בקשת הסליחה ותצליח להתגבר על זה.

או: אני רואה שיש לך חסימה מלבקש סליחה.

בלי קשר לאירוע עצמו שקרה,

אפשר להרחיב על בקשת הסליחה והתהליך שאדם עובר עם עצמו וההרגשת ההקלה להיות "אחרי" ולדעת שהצלחנו לבחון נכון.

לטעמי צריך לשמור שחווית הסליחה צריכה להיות נקייה ואמיתית. גם אם לוקח זמן ותהליך של אדם עם עצמו ללמוד אותה. כשמכריחים מישהו מלמדים אותו לא להיות קשוב לעצמו אלא לציפיות הסביבה ובנוסף מלמדים אותו חוסר כנות.

גם מרחב ההודיה צריך להיות כזה. יש תודה של נימוס גרידא ויש תודה של צורך להביע הודיה, תחושת רוממות פנימית כלפי טובה שקיבלתי.

וחשוב לשמור על המרחב השני נקי כדי לאפשר לילד לחוות אותה. אם מכריחים אותו לומר תודה, סליחה בעצם עושים לו קיצור דרך ולא נותנים לו ללמוד את התחושה הזו.

זה קצת כמו הדיון על חינוך לתפילה. האם ילד שלא רוצה להתפלל האם להכריח אותו או לא.

יש הבדל בין לדרוש ממנו להגיע לתפילה, לבין להכריח אותו לומר את מילות התפילה.

האם בגיל חטיבה-תיכון תכריחי ילד לומר את מילות התפילה כדי שידע שזה מה שמצופה ממנו?

הוא יודע את זה היטב ככה שלדעתי עצם ההכרחה יש בה יותר זנק מתועלת.

אם זה מאוד ברור מה היה שם ומרגיש שזה נדרש.

כמובן שגם אנחנו ההורים מבקשים סליחה מהילדים.

תמיד אנחנו אומרים להם שהם מתנה אחד של השנייה והכי קרובים בעולם יותר מחברים, וכמה הם אוהבים דואגים שומרים אחד על השנייה. וכן, לפעמים רבים אבל תמיד צריך להתפייס

ואני לא מכניסה את זה להקשר דתי בכלל (ראיתי שעלה באחת התגובות). נטו כי אנחנו משפחה ואנחנו אוהבים מותר לכעוס אבל צריך גם להתפייס

ממני, שההורים שלי לא עשו את זה 

גדול שאנחנו לא בקשר כמעט בכלל כבר המון שנים בגלל שטות בגיל הצעיר. ולדעתי, בגלל חוסר הכוונה הורית מובהקת וגבולות בעניין

כשבגרתי כבר היו כמה נסיונות פיוס מצידי ללא הצלחה וככה זה נשאר

אבל כן מסבירה להם מה המשמעות של סליחה- ומנכיחה להם שעכשיו זה זמן מתאים לבקש סליחה

למה כי כשמבקשים סליחה אנחנו בעצם מספרים לשני שאכפת לנו ממה שהוא מרגיש ושאנחנו מצטערים שעצוב לו עכשיו בגללנו (בכוונה או פחות בכוונה ...)

וכל אחד מאיתנו כשעצוב לו מה שמשמח אותו זה להרגיש שאכפת ממנו. ושרוצים שהוא יהיה שמח.

בעיני לשנן את המשמעות ולעזור להם לזהות מתי הזמן המתאים לבקש סליחה זה יותר חשוב מהמילה עצמה אם נאמרת רק מהפה לחוץ

האח הנפגע.

וזה חמוד לראות איך האח הפוגע מנסה להביא לשני איזה משחק שלו, איזה חתיכת ממתק או משהו...

אבל כן, אני הרבה פעמים 'מכריחה' לבקש סליחה, ברור שזה לא מעומק הלב, אני גם לא מצפה שזה יהיה מעומק הלב, אבל לבקש סליחה זה איזשהו שריר שצריך לאמן אותנו להשתמש בו, גם כמבוגרים מאוד מאוד קשה לבקש סליחה. 

אני רואה איך כשמוציאים את המילה הזאת מהפה משהו במפלס הלחץ (בעיקר של הפוגע) יורד, זה נותן לו איזשהו נקודת מפלט כי כשגוערים בילד אוי ואבוי! למה עשית לה ככה?? וכשהוא באמת אשם, אין לו איך להגן על עצמו. אני גם אומרת לתת חיבוק ונשיקה ואז שניהם מחייכים. מכריחה זה לא נשמע טוב, אבל כן עומדת על זה. 

בגדול, רוב המריבות אני משתדלת לא להתערב, שיתמודדו לבד. אבל כשיש משהו מובהק של חוסר צדק, או משהו לא פרופורציונלי אז נכנסת.

בראשונה שני הגדולים רבו, ביקשתי שיבקשו סליחה אחד מהשני ולאחד מהם היה ממש קל לבקש סליחה. הבנתי באותו רגע שבשבילו זה מיותר לחלוטין. זו סליחה ריקה מתוכן.

במקרה השני, אחד הקטנים פירק בטעות לאחותו הגדולה. אמרתי לו שיגיד לה "סליחה, זה היה בטעות" אבל היה לו ממש קשה. אני התעקשתי כי רציתי שיפנים שגם אם זה היה ללא כוונה והוא לא אשם, צריך לבקש סליחה. 

ולא שבאמת הוא מבקש מהלב אלא כי אמא "הכריחה".

חובה לתת חיבוק ונשיקה ולהגיד סליחה ואפילו גם אני אוהב אותך

אפילו שזה לפעמים מהכרח זה יוצר הרגל טוב, עכשיו אולי הראייה שלהם את המציאות לא רחבה אבל כשיגדלו יבינו את המעלה של סליחה וערבות הדדית בין בני המשפחה

כן מציעה

חושבת מה אפשר לעשות עכשיו

ומה לעשות שלא יקרה שוב.

(אבל כשאני חושבת על זה לעומק

יש אנשים שממש קשה להם לבקש סליחה

גם מבוגרים, מענין אם זה קשור אחד לשני..)

כששאבתי בעבודה לתינוק שהיה במסגרת, לא שאבתי לפי זמן אלא לפי כמות.

שייצא כמה שאני צריכה, ואם הולך טוב אז שאבתי גם יותר.

אם היה חסר אחרי הרבה זמן של שאיבה, השלמתי בזמן אחר או בחלב שהיה לי במקפיא.

שאבתי במשאבה ידנית בין 2 דקות לבערך 15 דקות מכל צד.

כששאבתי לתינוק שלא יכל לינוק, ובהמשך לצורך שימור הנקה, בתקופה שהתינוק קיבל תחליף, שאבתי כל פעם רבע שעה במשאבה דו צדדית. בהתחלה שאבתי בערך 6-7 פעמים ביום, במשך זה ירד ל 4.

ואפילו מתקופה לתקופה.

אני שואבת לפי ההרגשה או לפי כמות

וגם בין משאבות

וגם בין תקופות

כשרציתי לשאוב  במקום הנקה שאבתי פשוט מנה

בערך 10 דקות לכל צד לפעמים פחות לפעמים יותר .ליי אם שפעתי חלב או פחות

לשאוב בשביל להגביר כמויות לא ניסיתי אבל מאמינה שעד שנגמר וממשיכה עוד קצת

ול0שאוב כדי לרוקן אז פשוט עד שנגמר אע עד הקלה משמעותית

כשאני רוצה רק לרוקן אני קואבת עד שנגמרות הטיפות

כשאני שואבת במקום הנקה אמרה לי יועצת לפחות 20 דקות אפילו אם כבר לא יוצא

ואם זה כדי להגביר אז חצי שעה אפילו שאחרי 10 דק כבר לא יוצא כלום, כי לוקח לגוף זמן להבין שאת מנסה להוציא עוד חלב

ומרגיש לי כל כך מיותר לשבת 20 דק וחצי שעה עם משאבה כשתוך עמה דק כבר התרוקנצי

הצדדים ביחד (משאבה דו צדדית)

כדי להגביר חלב אחרי הנקה הייתי שואבת עוד כ10 דקות.

יותר מזה כבר כואב לי ומתסכל וזה רק גורם לי להפחית בשאיבות.

ראשונה כי זאת פעם ראשונה ולא ידעתי מזה בכלל

ובשניה כי הראשונה היתה קיסרי בסוף אז פחדתי שיהיה שוב.

לידה חמישית היתה הכי כיפית..

מאחלת לך לידה קלה

לק"י

נכון מעודדת?

לא יודעת אם זה כי ידעתי מה מצפה לי, או כי נעשיתי פחדנית יותר עם הזמן או שילוב.

יש ל @בארץ אהבתי "מתכון" לנשימות, שלא ניסיתי. אבל אני מקווה לנסות בעתיד בעז"ה.

מאחלת לך שיילך בקלות ובבריאות! ובידיים מלאות!

קראתי את מה שכתבה איפשהוא, אחפש בכרטיס שלה. תודה!

כשמסיימים ללדת?

נראה לי זה חשש ממש הגיוני.

אם את בקטע- אז לי בדיוק לתחושות כאלה עזר קורס הכנה ללידה (קניתי קורס מקוון אז צפיתי בזמני הפנוי)

אבל גם אם זה פחות הקטע, תמיד אפשר להתפלל שיהיה טוב, שיעבור בשלום בקלות ובבריאות.. יש משהו בעצם התפילה על זה שמרגיע

אני פחדתי לפני כל לידה, מהראשונה עד האחרונה.

לפותחת- לידה זה דבר לא ידוע ולכן יש חששות טבעיים.
לרוב אנחנו רואות שהיתבדנו והחששות היו מיותרים.

אבל נראה לי זה טבעי...

וגם נראה לי מעפן לקחת בלידה חמישית.

אבל אולי באמת אחזור לראות את הסרטונים של הכנה ללידה שראיתי ביוטיוב בלידה הראשונה.

תןדה! ❤️

יותר הכנה נפשית ורוחנית. .

וראיתי את הסרטונים על מהירות כפולה😅

ראיתי הכל במהלך שבוע 38 וילדתי ב-39+0..

אבל ממש הגיוני אם אין לך פניות לזה. .

אני פחדתי מאוד לפני הלידה האחרונה, השמינית במספר, שהייתה קיסרי מתוכנן - ידעתי בדיוק מתי ואיך היא תהיה, ובכל זאת פחדתי!

לידה זה מפחיד, בכל צורה שלא תהיה...

ובעיקרון היא הזדמנות בשבילנו לשחרר שליטה ולהניח את עצמנו בידיים של ה'... (לא סותר שכדאי לתכנן אותה ככל האפשר וללמוד דרכים להקל)

ולשחרר שליטה זה דבר שכל כך קשה לי....

אבל נראה לי שתכל'ס לידה זה מפחיד, וזהו זה, כי זה כולל כל כך הרבה דברים - ממועד הלידה ועד השינוי במצב המשפחתי - לא ידועים לנו, וזה באמת קשה לנו... שלא לדבר על הכאב...

ואכן, זו עבודה קשה לשחרר שליטה. לא חושבת שהגעתי לזה במלואו... מה שקצת עזר לי אלה  שירים שכתבתי ושמעתי...

יותר בהריונות ובינהם.

אני פשוט ניסיתי להסיח את דעתי ולעשות דברים שעושים לי נעים ולהרפות כמה שיותר

ולהתפלל

שתהיה בעז"ה לידה קלה, בבריאות שלמה ובידיים מלאות

אבל מה האבסורד- שכללל ההריון אני רק מחכה ללדת ומכורה ללידות

וכשזה מתקרב אז לפעמים צף לי חרדה מממממש בדיוק  כמו שתיארת

אבלל כדי להרגיע-כשהלידה מתחילה אז כבר לא מפחדת.

אולי לרגעים קצרים

כשבא פחד מאפשרת לעצמי לנשום ולעבור דרכו

לא נלחמת בו

ואחר כך מזכירה לעצמי שפחד שייך ללהיות לפני

תוך כדי ה' שולח את הכוחות

ואני אמצא אותם ואתמודד

והסוד לא לחשוב קדימה

לזהות את המחשבות המחלישות מראש ומיד כשמתחילות

ולעשות בחירה כדי לא להשאב לתוכן

לפעמים אני ממש מבקשת מפורש מבעלי-תוך כדי הלידה- אני נשאבת לפחד.. אני מתחילה להרגיש יאוש..תחזק אותי..תעזור לי

ומראש מסבירה לו מה עור לי-

או משפטי חיזוק ועידוד

או שישים לי מוזיקה או ינגן וינשום יחד איתי לתוך הכאב

לפעמים הסחת -עת עוזרת או להיות אקטיבית..לקום לשבת על הכדור ..לשנות תנוחה..

בפועל מגלה שתמיד כשזה הגיע גם אם היו רגעים קשים הז לא הרגי שמפחיד כמו שצף לי בימים לפני

וגם מממממש מטמיעה בלב שזה הקשר חיובי ומבורך ושחיכיתי לרגע הזה כל כך הרבה

ושזה סיפור שילך איתי כל החיים

ויותר משנה ממה ואיך בדיוק תהיה הלידה

העיקר שיוולד ילד בריא

והעיקר שאני אהיה מי שאני רוצה ושמחה להיות.. וזה לא תלוי בבחוץ אלא בהחלטה פנימית

הפחד הוא טבעי

וגם הגבורה שתהיה בך היא טבעית.

והיא תגיע.

כל עוד לא תתנגדי.

ותהיי קשובה.

ובהצלחההה

זוכרת שהינו די קרובות בתאריך

ואלופה על הלסחוב בחופש ובחום הזה

וממש בהצלחה

אץ רגע לפני והז יגיע ואמן שיעבור הכי בטוב ומדויק ושמח שאפשר

ואחרי כל לידה רק מחכה שוב להיות בהריון, לחוות את הנס והמתנה הזאת מחדש.

וכל ההיריון בכלל לא פחדתי מהלידה, רק עכשיו כשזה כבר ממש קרוב אז התחלתי לחשוש.

עברתי כבר כמה סוגי לידות- עם זירוז ואפידורל, בלי זירוז ובלי אפידורל, עם זירוז ובלי אפידורל.

ועדיין מאוד רוצה לא להגיע למצב שלוקחת אפידורל כי בשתי האחרונות שלא לקחתי ההתאוששות וההרגשה שלי אחרי הלידה הייתה אחרת לגמרי וזה היה ממש כייף.

לסחוב בחום הזה זה יותר קשה מהעובדה שכל הילדים איתי בבית כל היום, אבל תודה לה' שאנחנו כבר לקראת הסוף.

ממש מרגש!!!

ואני מכירה את זה מהלידה האחרונה שפתאום קצת חששתי מהצירים, ובסוף לא כזה כאב בכלל...

והיה מרגש כשכל התהליך התחיל.

ואולי אם יתאפשר לך תנסי אפשרות ללידת מים.

שהכאב לא מפחיד

הוא זמני ,הוא עובר

הכי מפחיד זה קיסרי או כל ההלחצות של הבית חולים , קרעים תפרים, ההחלמה

מאחלת לך שהכל יעבור בקלות בידיים מלאות 

לק"י

אותי הכאבים מפחידים, כי הם מאוד כואבים לי.

בשבילי זה סיוט שלא מן העולם הזה... ואי אפשר להתחמק מזה, ולא יודעים מתי זה ייגמר (גם עם אפידוראל, את צירי הלחץ הרגשתי היטב).

ובלידה הראשונה שאמרו לי שאני צריכה ללדת בניתוח, שמחתי להתפטר מהצירים...

אבל יותר מפחיד זה מה שמסביב

את צודקת אני רואה את זה אולי יותר שכלי

אני אגיד לאישה שעדיף כאב של ציר מאשר קיסרי כי מין הסתם ההחלמה קשה יותר 

שאני צריכה לעבור

לתת מקום לחשש ולזכור שזה הכל הקב''ה.

את הולכת להיות ששותפה בבריאה, בגופך, השם שם איתך כל הזמן

בקיצור אני ממש ממליצה לתת לזה מקום, זה בא לכוון אותך ללידה טובה בע''ה

ככה שלא יכול ככ להתפס בדברים ולהמשך.

האמת היא שאני לא הרגשתי שזה מאד עזר

מצד שני לא יודעת איך היה בלי זה....אז שווה את הניסיון

בהריון הנוכחי הרגשתי השליש הראשון נמשך עד שבוע 16 יותר..

מבחינת הקאות, התרחבות הרחם (הלכתי לבדוק במוקד בשבוע 14, ממש הרגשתי כאבי מחזור וזה הדאיג אותי אבל ב"ה הכל בסדר), חשק, עייפות קיצונית.

אז זה לא תמיד מדוייק שמשבןע 14 עובר התסמינים של שליש ראשון

בכל מקרה - אם זה ממשיך וזה מתאפשר בקלות, אולי כדאי ללכת להיבדק בשביל הרוגע.

הן ילמדו את הדפוסים שלו

וממילא יתנו לו פירות בבוקר

אם הוא אכל מעט נגיד ב-7:00, והוא כנראה יהיה רעב שוב ב-9:00 ולא ב-10:00, אני אומרת שאכל ב-6:00 פלוס מינוס ואז הם יותר "על זה" לתת לו מוקדם יותר.

(אלא אם כן הוא עוד ישן ב-6:00 חחח)

מעגלת לשעה מוקדמת יותר.

 אמרתי להם שאכל לאחרונה בשש..

כי לא ידעתי כמה באמת אכל

וגם ככה בשמונה וחצי הם אוכלים מוצקים ככה שזה הרגיש לי נכון 

אז ביקשנו שיוסיפו עמודה של כמה אכל.

מי שרוצה ממלא, ומי שלא לא...

ואז בהנקות כתבתי הרבה/ קצת

ובתמל כתבתי את הכמות שאכל.

פעם ראשונה למעון

אם  הוא אכל פעם אחרונה ב5:30 והארוחה הבאה שלו אמורה להיות ב8:00/8:30.

מה תעשו?? נותנות לו ב7:15 ככה, קצת תמל (60נניח) כדי שלא יגיע רעב כבר על ההתחלה. או מביאות אותו ככה?

אפילו 120 מל.

לכי תדעי בשעות האלה מתי הן יתפנו להאכיל אותו, לפעמים סתם לא "על זה", אני מעדיפה תמיד להביא תינוק כמה שיותר שבע

ואז לשאול אם אכל בבוקר

ואם יגידו שלא אז פעם הבאה תדעי לא לתת.

בעיקרון הקבוצה הצעירה מתחילה לאכול בדכ בשמונה, האמצעית בשמונה וחצי והגדולה בתשע

כמה שיותר פתיחות וישרות בינכן תעזור לכולכם.

תשאלי אותה אם היא מעדיפה שיבוא יותר שבע, או שאם גם ככה נותנים בבוקר בקבוק או ארוחה.

יודעת מאצלנו שהם מאכלים יחסית מוקדם. אבל כן צריך שהילד לא יבוא רעב מידי. 

אבל מציעה לך גם לשאול את המנהלת/ המטפלת, איך זה הולך מבחינת האכלה- לפי הזמנים שכל ילד אכל או בשעות קבועות.

8:30 ל9:10 אמרה שאם ילד לא אכל, יביאו לו אח''כ

אבל כששאלתי אמהות שיש להן ילדים במעונות, הן אמרו שהמטרה היא ללמד את הילדים להכנס ללו"ז מסויים אז לא בהכרח יביאו לו מהארוחת בוקר, אלא יקדימו לו מעט את הצהרים.. כנראה שכן יהיה מעט רעב

היא תהיה רעבה בערך ב...

או היא אכלה ב7 אבל קצת אז שימי לב אם היא בוכה

הוא הולך מגיל 10 חודשים

ושובב מאד

ויודע להעסיק את עצמו לבד עם ספר או קוביות, או שטויות כאלו ואחרות

 אם אני לא באזור...

ולא נדבקת בכלל, זה איכות חיים אחרת...

שווה לדעתי כן משהו טיפולי תרפיית הממדים או פרחי באך...

למישי יש ניסיון בזה?

אבל יש לי נסיון עם שיטות טיפול אנרגטיות וזה לא שטות, זה באמת עובד. לדעתי התנהגות כזו כן יכולה לנבוע מטראומה כל שהיא בלידה. נכון שלידה זה סוג של טראומה לכל תינוק, אבל יש תינוקות שעברו מצוקה בלידה וסוחבים טראומה יותר רצינית. (מכירה אישית אשה שחוותה מצב מסכן חיים בלידה ולבת שלה היו חרדות היסטריות מכל מצב שיש בו חשש רחוק של סכנה, לדוג' ריח של עשן רחוק = שריפה וכולנו בסכנה מיידית ועוד דוגמאות. האמא עברה טיפול אנרגטי בשבילה וראתה שיפור מדהים אצל הילדה. גם אני לא האמנתי ב"שטויות" האלה עד שראיתי על עצמי)

נשמע לי באמת רמה קצת קיצונית של היצמדות לגיל שלו, לדעתי שווה לנסות. 

נראה לך שזה רלוונטי גם לילדים גדולים יותר?

יש לי ילדים בן 9 שהלידה שלו היתה ארוכה ומתישה. ועד גיל שנתיים וחצי הוא היה ילד מאוד לא פשוט (לא מוכן להתערסל, אוכל ושותה בכמויות, וכל הזמן מראה שהוא רעב, פולט בכמויות, לא משחק, לא מגיב לי כשאני באה אליו למעון וכו). והיום הוא ילד מהמם!! אבל יש לו קטעים לא ברורים שהוא נתקע על משהו וכביכול מעניש את עצמו על זה שמישהו אחר עשה משהו שמעצבן אותו. 

לחברה שלמדה איתי המלצתי בשביל הבן שלה שתקנה בסהכ 2 סוגי תמציות של פרחי באך כי הוא היה ילד מאוד מופנם, לא יוזם קשרים חברתיים, סגור וכו... והיא ראתה ממש שיפור והודתה לי הרבה ב"ה. זה חוסך הרבה זמן וכוחות כי בגילאים הצעירים לוקח זמן לראות תוצאות בטיפולים רגשיים. 

זה משפר גם בעיות התנהגות וגם כאבים לילדים?

מתחת ללשון. זה בגדול מים עם התמצית האנרגטית שמופקת מפרחים של צמחים מסוימים.

זה יכול לעבוד על בעיות התנהגות או כאבים כל עוד השורש יושב על משהו ריגשי ולא רק על משהו פיזי/נוירולוגי בלבד.

אני אכתוב קצת על התמציות כדי שתביני עד לאיזה רמה אפשר לטפל איתם וכמה זה מועיל.

(בתמצות ממש. אפשר להרחיב עוד)

ווילד אוט- לקושי בקבלת החלטות

אגרימוני- לאנשים שמתקשים להתחבר לרגשות שלהם בגלל פחד מלהתמודד עם רגש שלילי ולכן שמים על עצמם מסכות.

סטאר אוב בית לחם- לשחרור מטראומות

צ'רי פלאם- לפחד מאובדן שליטה

לארץ'- לחוסר ביטחון ולתחושת מסוגלות

צ'יקורי- לחוסר באהבה שמתבטא בדרישה ליתר תשומת לב

סנטאורי- לחוסר באהבה שמתבטא בריצוי

סרטו-חיבור לקול הפנימי

אוק oak- אישיות שלוקחת על הכתפיים שלה יותר מדיי אחריות, ונוצר עומס, מתקשה להאציל סמכויות, לבקש עזרה

זה רק חלק, יש 38 תמציות.

אנשים לא מבינים עד כמה עמוק זה.

על אנרגיה כדי לטפל בבעיות

☺️

מניחה שזה סגנון דברים שאפשר לטפל מרחוק בכל מקרה?

אני מהצפון...

יש לי מטפלת ומטפל יכולה לשלוח לך בפרטי.

פרחי באך אפשר לקנות תמציות ספציפיות או בקבוק עם תמציות שיכינו לך מכל מטפלת בפרחי באך זה בדכ עולה 50 שח לבקבוק. 

היא היתה מפחדת לישון לבד עד גיל יסודי ותמיד ישנה עם ההורים..וכמה טיפות הומיאופתיות - ופשוט פלאאא הפחד השתחרר ועבר כלא היה!

אם לא היתי רואה לא היתי מאמינה

וזה לא פולשני או מזיק אז לא נורא לנסות

זה ספר של הלוחשת לתינוקות, על פעוטות.

אם אני זוכרת נכון יש לה שם התייחסות למשהו דומה.

אנסה להשיג אותה

לק"י

אצלי הם פחות דבק ויותר גדולים, ועדיין זה מעיק לפעמים.

ופתרון נקודתי- אולי כשאת רוצה לנוח, שבעלך יצא איתו מהבית?

גם מאןד דבוק אלי.

אבל אצלו זה לא היה מגיל לידה אלא בגלל המלחמה (בעייני).

גם היום יש לו קטעים של בא לי רק שאמא... אבל אין מה להשוות למה שהיה לפני כשנה שאז כל הזמן היה בידיים שלי, ואם אכל הייתי חייבת להיות צמודה אליו בכסא לידו, אם הכנתי לו אוכל זה רק כשהוא על הידיים שלי. היום הוא יכול לשחק עם ילדים מחוץ לביהכנ"ס ביישוב כשאני בתוך ביהכנ"ס. זה משהו שלא היה אפשר לחלום עליו לפני כחצי שנה.

ממש מבינה את המותשות! זה גומר! 

ממש דבק אם הייתה יכולה להכנס אלי חזרה לבטן הייתה עושה זאת 😅

כן זה מתסכל זה מתיש, מעייף כי גם אבא בסביבה וגם האחים הגדולים. היא גם בוכה מלא ורוצה רק ידיים אבל למדתי לחיות עם זה, היא ככה וזהו.. מאמינה שלאט לאט היא תשתחרר

לי נראה שזה פינוק כי בגן היא לא ככה בכלל

לפעמים אני הולכת לחדר כדי שבעלי יוכל לתת לו אוכל, כי אם הוא רואה אותי הוא זורק הכל ומבקש אותי

הוא עצמאי ומפותח למדי... ויש לו שכל יודע איפה אני אמורה להיות ואם שמע דיבורים על מקלחת יבוא לחפש אותי באמבטיה

יש ילדים שצריכים יותר מגע.

מגע הוא צורך התפתחותי לא פחות חשוב מאוכל, ואולי אפילו יותר.

בעיני אם ילד זקוק לזה אני אתן כמה שהוא זקוק ושהוא ישבע הוא ישחרר מעצמו. לכן אני מציעה לא להתנגד אלא פשוט לאפשר לו את המגע כמה שאפשר, להבין את הצורך שלו ולא לריב על זה, כמה שאפשר.

אגיד שהיו לי ילדים כאלה ועם השנים זה פוחת ב"ה

שאני בהריון.

לכן נשברתי.

נהיה לי כבד להחזיק אותו כל היום

ועוד מעט יהיה תינוק- מה נעשה אז?

נעזוב את זה שזה מכביד עלי מאד, אני לא יכולה לעשות כלום בבית

הוא שובב- אני חוששת לבשל לידו למשל (אפילו שהוא מאד בענין) ולהרחיק אותו ממני אי אפשר

תנסי לאפשר לו להיוצ איתך בצורה בטוחה. כלומר תלמדי אותו את הכן וככה יהיה לו יותר קל להתמודד עם הגבולות.

בגיל הזה אני מפנה את השיש, מושיבה עליו את הילד ברגליים פסוקות ונותנת לו לעזור לי עם הבישולים.

חוץ מטיגון אפשר לעשות כמעט הכל (אם יש שיש מעט רחב)

בהדרגה חושפים אותו לסכנות ובודקים את יכולת ההישמרות שלו. גם אם ישחק נגיד בקולפן ויפצע וירד קצת דם לא סוף העולם. מה שצריך להרחיק זה את הקומקום.

קרה שפתחו ברז מים ונבהלו מהשפריץ, ככה למדו.

בפיסוק רגליים קשה להם לעשות תנועות מפתיעות.

אפשר כמובן עם מגדל למידה מסודר להעלאת רמת הבטיחות.

אני נותנת להם למשל להעביר קוביות של ירקות מהקרש לתוך קערה, מעבירים אחד אחד וזה מעסיק אותם יופי.

נשמע שנכנסתם ללופ שאת רוצה נפרדות אבל אולי זה לא בתיווך מספיק ולכן הוא מרגיש שהוא מאבד משהו ועוד יותר מתקשה לשחרר.

אני מבינה לגמרי את הצורך שלך לאפשר לך מרחב. רק מציעה לעשות את זה בצורה חכמה ולא בצורה של בריחה כי ככה הוא מבין שהוא צריך לרדוף אחרייך.

אם סה בצורה של לתת לו את התשומת לב באופן חיובי ועם גבולות, זה יספק משוב חיובי ויעזור לו לעמוד בגבולות.

בתחילת השנה הוא נכנס למסגרת?

להגיד שאת לא מרימה על הידיים, בטח לא בעמידה, אם הוא רוצה, הוא יכול לשבת לידך, או עליך.

דווקא זה שאת בהריון לדעתי מחזק את המעגל משני הכיוונים, אני מניחה שהוא מרגיש משהו ובעיקר את חוששת ולכן אולי אפילו באופן לא מודע קצת משדרת את הצורך שלך שהוא יתרחק והופכת את הצורך למאבק.

אני מציעה לאפשר לו מגע, קירבה כמה שיותר, כמובן כמו שכתבתי לפני באופן שלא מקשה עלייך פיזית ומניחה כשהוא ישבע מהצורך בקשר ומגע הוא בעצמו ישחרר.

מהניסיון שלי שמנסים להאבק זה רק מגביר את הלחץ של הילד ובעקבות כך את הצורך שלו להיות דבוק יותר, שמשחררים ומאפשרים גם אצל הילד הצורך פוחת עם הזמן 

לא בריא להיות דבק בצורה כזאת, לא לאמא ולא לילד.

אני מאמינה שאפשר ללמד את הילדים עצמאות (רגשית) בצורה מדורגת שנותנת מענה לצורך הרגשי יחד עם סמכות וביטחון

(המסר הוא: אתה יכול להיות בנפרדות ממני ולהסתדר יפה, אני פה אם תצטרך אותי)

בספר שהמלצתי לך היא מדברת על תהליך הדרגתי כזה.

יכול להיןת ששם היא מדברת עליו בהקשר של שינה עצמאית אבל אפשר להקיש.

עבר כבר זמן מאז שקראתי אז לא זוכרת פרטים מדויקים...

נשמע שזה גורם לך לבלבול, אז קודם תדעי שאין שום בעיה לא בך, לא בתינוק ולא בבעלך.

לדעתי ככל שמאפשרים את זה יותר, ככה הצורך פוחת בהדרגה.

אבל בגלל שזה קשה לך, כן אפשר להגדיר גבולות.

חשוב להסביר לו מה הולך להיות, לדבר ולתת מקום לקושי שלו. להתייחס לכך ברצינות ולא לנפנף את זה. בסגנון של מה הבעיה שלך וכזה..

יהיה לו קשה אבל הוא ילמד טיפה לשחרר.

לגבי השירותים אפשר מדי פעם פשוט להכניס אותו או לשחק איתו מעבר לדלת, למשל הוא נוקש ואת מחזירה לו את הנקישות.

לא יודעת אם כל תינוק עובר טראומה בלידה, ותמיד באמת חשבתי לעצמי מה התינוק מרגיש בזמן לידה... מעניין אם חקרו זאת  בעבר.

בכל אופן, אם ציינת ספציפית שעבר טראומה בלידה, כנראה שהיה משהו, וכנראה שזה משפיע עליו כעת.

ושיטת 3 הממדים יכולה לסייע ממה שאני מכירה. היא שיטה שגם מטפלת בטראומות, אולי שווה לך לנסות?

אוזניים? לא תמיד רואים בפעם הראשונה

סיימה מעון לאחרונה?

לגבי שיניים היא ככה כבר שבוע ואין סימנים..

היא סיימה מעון לפני שבועיים 

כי זה יכול לשבש ממש.

לבדוק שוב אוזניים, תולעים. אולי שיניים

לנסות פעם אחת לתת אקמול או נורופן לראות אם זה עוזר. אולי יש משהו שכואב לה.

לגבי בתי ספר:

יש את מוריה שנשמע לי הכי מתאים לדרישות שלכם.

הוא חזק תורנית אבל פחות עם דגש על מקצועות חול.

יש את אהבת ישראל שגם נחשב תורני (בנות צריכות לשים גרביים) אבל הדגש הוא יותר לימודי חול ברמה גבוהה. שניהם ברמה א אז בערך חצי בית ספר אמריקאים.

בנוסף יש את הראל ברמה א ואורות בנופי אביב שנחשב פחות תורני (אבל עדיין תורני כלומר מופרד בנים בנות שרוול 3/4 וכו).

מבחינת אולפנות (עוד לא מניסיון) יש את אולפנת שבות שהרבה ממוריה ממשיכות לשם זה בבית שמש הישנה.

יש לאהבת ישראל אולפנה ויש את גילה שזה נחשב ברמה לימודית טובה אבל פחות תורני (יש להם איזה מסלול תורני בשם אורי צריך לבדוק) ואת נוגה שהוא פחות תורני. לבנים יש את שעלי תורה ועוד לא יצא לי לברר מעבר.

מבחינת שכונות:

יש את בית שמש הישנה שזה אוכלוסיה מאוד מעורבת בתים יותר ישנים או פרטיים או בניינים נמוכים. יש במגדל המים קהילה דתית לאומית סביב הבית כנסת שם.

יש את שיינפלד גם שכונה ישנה פחות מבית שמש הישנה קהילה דתית לאומית בעיקר יש שם קהילה דתית לאומית סביב הבתי כנסת הרבה אמריקאים.

יש את נופי אביב שיש שם גרעין תורני האוכלוסיה בגרעין מאוד תורנית חיסרון בניינים מאוד ישנים באזור של הגרעין.

יש את רמה א שזה חלק חרדי חלק דתי לאומי/אמריקאי  הקהילה ממש משתנה מרחוב לרחוב הרוב בנייה ישנה יש קצת בנייה חדשה אבל בעיקר בשכונות שמקיפות אותה. היתרון רוב הבתי ספר התורניים נמצאים שם.

שכונות ליד רמה א: משקפיים מאוד אמריקאי בנייה חדשה. נווה שמיר בניה חדשה מעורב עוד לא ברור איזה סיגנון יהיה שם יש חרדים/דתיים/חילוניים נראה לי שבכל זאת רוב חרדי. שכונת מ3 בתים חדשים יש הרבה בתים פרטיים (אם בתקציב שלכם) וקצת בניינים ממה שהצלחתי להבין תורני דתי לאומי/חרדי. בנוסף יש את רמה ג ורמה ד שם בעיקר חרדי אבל לא רק. ושם זול יותר מרמה א/סובב א.

הנרקיס זה שכונה נפרדת? חשבתי שזה חלק מנופי אביב... 

ואפשר לשלם על הובלה והתקנה.

אני הזמנתי מהאתר באטיקו ארון עם כיור אבל זה אותו עיקרון: 

ארונות שירות – באטיקו

אם שלכם ממליצה כן להשקיע במשהו שיהיה איכותי ולטעמכם.

ואז זה באמת או לחפש נגר שיעשה לכם משהו בהתאמה אישית או לחפש חברת סניטריה שמתמחה גם בארונות שירות.

אם זו דירה זמנית יותר באמת ממליצה לחפש באייס/הום סנטר/איקאה/יד 2

ובאמת בוואצאפ יש יותר הצפנה מאשר במייל..

ועשיתי לו גם קוד מעבר לקוד של הפלאפון שהילדים יודעים

וגם בהגדרות סימנתי שהוא לא מופיע ברשימת צ'אטים, אלא רק אם מחפשים בשורת חיפוש את הקוד הסודי אז אפשר לפתוח אותו ולכתוב..

כותבת אם יעזור למישהי...

תודה רבה רבה לכולכן שרציתן לעזור!!!

My notebooks

שמשתמשת בה וסבבה

או לחילופין מכון פועה.

לדעתי מבחינה מסוימת עדיף לניאדו כי ההשגחה שם טובה יותר....

ויש שם רופאים מקצועיים יותר.

בהצלחה ובשורות טובות בקרוב

כמעט לכל בית חולים, ואז זהות בית החולים מתייתרת.

הגעה מחיפה לנתניה לדעתי זה קצת מורכב ומיותר.

לכן המלצתי להתייעץ...

תחשבי על זה שתצטרכי להגיע לבדיקות בבית חולים, בחלק מההזמן גם פעמיים שלוש בשבוע

תבדקי שההגעה למרכז הרפואי נוחה לך.

ממליצה להתייעץ עם פועה ולקבל מהם המלצה לרופא מקצועי בהתאמה למקום שנוח לך להגיע אליו.

נ.ב. יש לי חברה מירושלים שעושה הפריות בלניאדו, היא אמרה לי פעם בדרך אגב שאת המעקב זקיקים היא עושה בירושלים במרכז בריאות האישה, שולחת את התוצאות לבית חולים לקבלת הנחיות.

רק את השאיבה וההחזרה היא עושה בלניאדו.

כדאי לבדוק מול המרפאה האם זה אפשרי. זה יכול לחסוך הרבה כאב ראש.

נשימה עמוקה, המון הצלחה!

מצד אחד יחסוך כאב ראש בנסיעה לבית חולים רחוק

אבל מצד שני יוסיף כאב ראש במעקב אחר קבלת תוצאות ושליחתן לבית חולים 

לבצע את הבדיקות בקהילה ולהגיע רק לביח לשאיבה ולטיפול עצמו..  אין לי בעיה להתעסק בשליחת תוצאות.

רק מעניין אותי מה עדיף מבחינה מקצועית והיחס

בעיקרון חברה שלך הייתה מרוצה ? 

מבחינת פתרונות הכי חשוב לתת לה הרגשה שאתם איתה ושומרים עליה בכל מקרה לא נשנה מה הפתרון הפרקטי שתמצאו.

לפעמים עוזר בגד עם ריח של אמא, לפעמים תמונה, לפעמים פנס, לוכד חלומות, ולפעמים לבוא לחדר ההורים במהלך הלילה.

ככל שלא תעשו מזה עניין מולה זה יחלוף מעצמו אחרי זמן מה,

ברגע שזה יתפוס עניין מולכם זה עלול להפוך למאבק כח ולהחריף את הבעיה.

תחפשי ספר ילדים מומלץ בנושא הזה כפתיח לפתוח איתה את הנושא ולדבר איתה על זה ועל התחושות שזה מעחה בה, וככה להוביל אותה לחפש פתרון מה יכול לעזור לה.

בינתיים ניסינו קריאת שמע ששומר עליה ובובות שהיא אוהבת וזה לא עזר..

אנחנו יושבים לידה עד שהיא נרדמת בחזרה (והיה לילה אחד שבעלי ישן איתה במיטה עד שהיה צריך לקום לעבודה), אבל לא תמיד זה אפשרי..

יכול להיות שזה קשור לזה שהיא הייתה אצל סבא וסבתא ואולי ראתה שם משהו שקצת הפחיד אותה וזה נכנס לה לחלום? כי היא מאוד רגישה, היא גם הילדה הגדולה שלנו, אז אנחנו עדיין משתדלים לשמור עליה מבחינת דברים שהיא רואה ושומעת, אבל עם הבני דודים/ חברים מהגן זה לא תמיד מצליח..

תודה על התגובה!

אצל ילדים רגישים גם משהו קטן יכול להשפיע... (הבן שלי ראה פעם, בגיל שבע בערך, סרט על הגירוש מגוש קטיף - דווקא סרט קליל והומוריסטי יחסית, מנקודת מבט של ילד - ואחר כך במשך תקופה ארוכה התקשה לישון בלילות... אצלו הגענו לטיפול פסיכולוגי, אבל בעיקר כי היו עוד דברים במכלול שהקשו עליו התנהלות רגילה, אבל בכל אופן - זה המחיש לי כמה ילדים רגישים מושפעים...)

אם תרצי אשלח לך סיפורים (לא מאוירים) שכתבתי בשביל הילדים שלי כשהיו להם פחדים בלילות, אבל את יכולה גם להמציא בשבילה סיפור מותאם אישית, ולהכניס בו את הסיבה האפשרית לפחדים, כדי לתת לה הזדמנות לפתוח בעצמה את מה שמפחיד אותה.

כדאי לדבר על הפחד ולא "להחביא" אותו, ואחר כך אפשר בצורה משעשעת להפוך אותו ליצור חמוד כזה, שכבר לא מפחיד...

סיפור זה רעיון. אני אנסה את זה בפעם הבאה שיהיה לה חלום רע.

הזכרת לי סיפור- פעם גם היה לה קטע שהיא התעוררה ואמרה שיש חיה מפחידה בבית. אני ישבתי לידה לשמור עליה בזמן שבעלי חיפש את 'החיה המפחידה' בבית. אחרי כמה דקות הוא חזר ואמר שהוא מצא אותה הוציא אותה החוצה. לשאלה שלה מה זה היה הוא ענה זבוב. ואז היא נרגעה וחזרה לישון בנחת, ומידי פעם מזכירה את הסיפור הזה. 

לא הייתי שמה דגש אם זה הגיע מסבא וסבתא, זה גיל שמתחילים להיחשף ולשמוע דברים.

עדיף להתמקד בפתרון.

לדבר הרבה על הרגשות, לאוורר ולשחרר.

ספרים זה אמצעי עזר נפלא לעורר שיח ושיתוף.

חשוב להראות דוגמה אישית ולשתף גם, במיוחד שהיא הבכורה ואין לה דוגמה מאחים גדולים איך משתפים.

בלילה אפשר לשים לה מזרון לידכם בחדר וכשהיא מרגישה צורך היא תבוא.

אם זה מחמיר כדאי לשקול טיפול רגשי

היא מספרת לי אם היה לה משהו בגן, על חלומות שהיו לה בלילה (גם טובים) ויודעת להגיד לי אם יש לה משהו שמח / עצוב בלב.

תודה!

תעשו זמן אוורור רגשות זמן מה לפני השינה.

אפשר במקלחת, השהייה באמבטיה גם משחררת, וזה עוזר להפחית פחדים שעולים בשינה.

ובלילה שכתבתי את זה היא התעוררה בסביבות עשר, ככה שאנחנו עוד היינו ערים והיה אור בבית.

בדיוק כתבתי למעלה שהייתה פעם אחת שהיא אמרה שהיא מפחדת מחיה מפחידה בבית ואז בעלי חיפש בבית 

לרגע נבהלתי מה אני פתחתי שרשור ולא זכרתי?

גם אצלי אותו סיפור

לא יודעת מה קרה

הפסקתי מניעה, היה יחסית סדיר

והחודש כבר 62 יום

3 פעמים שלילי..

אבל כולי הורמונלית בקטע הזוי.

היינו במלחמה מול איראן. מאוד הגיוני שהסטרס גרם לשיבוש במחזור ולדחיית הביוץ.

מעבר לזה לא יודעת כ"כ לייעץ איך גורמים למחזור להגיע כדי לאפס את המערכת.

שיהיו בשורות טובות.

אמר שיותר מ3 חודשים זה כבר לא תקין וכדאי לטפל.

ואז הביא לי הפנייה לבטא כדי לשלול הריון לפני שלוקחת כדורים לגרום למחזור.

אצלי הסיפור בזמנו הסתיים בהפי הנד....

אחרי עשרות (!!!) בדיקות שליליות יצאה לי בטא מעל 12,000 והריון תאומים.....

מאחלת לכן גם כזה סיום מתוק ושמח

בשורות טובות בקרוב, בבריאות ובשמחה

רק בבריאות ובשמחה

אז מה לעשות בדיקת דם?

הבוקר עשיתי שוב ויצא שלילי

סליחה שנכנסתי לך לשרשור (הפותחת) אני באותה סירה…

אם הבדיקה השישית שלך לא יוצאת טוב כנראה שאין כלום..

או התחלה זעירה שאי אפשר לזהות עדיין

ולכן שווה לחכות

אבל אני מסוגלת לעשות בדיקה פעם בשבוע +

הוא לא הכי סדיר אצלי

אבל כזה לא היה לי…

הגוף לא מבייץ או מבייץ מאחר

לזה קוראים- חוסר איזון הורמונאלי....

עשיתי ביום שני בדיקה ביתית יצאה שלילית. ביום רביעי בדיקה חיובית ובחמישי בטא 12,000+

גם עכשיו היה לי בדיקה ביתית שלילית ובטא מעל 100

כנראה זה לא מזהה אצלי כ"כ טוב

אקבע עכשיו תור לבדיקת דם

מה שיהיה יהיה

רק שיהיה

אני לא רגועה בשום צורה

וכל תופעות המחזור כאן אבל בלי מחזור 🫤

וממליצה איזון הורמונלי... מחזור יכול להיות סדיר, זה לא גזירת גורל...