עברתי 2 הריונות צפופים, הגדול בן שנתיים
ואני מרגישה שעברתי טלטלה חזקה שרק עכשיו אני קולטת את מהותה
אני כמה חודשים לידה
רק אחרי שהכל עבר פתאום מבינים את גודל הטלטלה
החולשה והעומס
אני מרגישה שבעיקר הגוף שלי חלוש , זה בעיקר
מה יעזור לי להתחזק? אני לוקחת ויטמינים אבל עדיין מרגישה שאני לא חזקה מספיק
הייתי מתחילה מ,לקחת עזרה בעבודות בית
לנוח כל יום
לישון מוקדם
לאכול בריא
אפשר לעשות בדיקות דם לראות מה המצב בגוף
1. להאט את קצב החיים- לא לעשות מה ש׳צריך׳ אלא להתחיל מנקודת אפס ולעשות מה שמרגישים שאפשרי. לא למהר בעשיה או במחשבה.
2. לשים את עצמי במקום הראשון, קודם למלא את הצרכים הבסיסיים שלי ואח״כ של אחרים
3. להיות במודעות תמידית למצב הפיזי והרגשי שלי כדי לעשות את 1 ו2
שעוד לא הכל עבר..
שכן, את עדיין בתוך התקופה של הטלטלה, של העומס,
את עדיין "אחריי לידה" של צפופים- ומותר לך לחוש כך.
תאפשרי לך לדאוג שידאגו לך.
לדאוג לנוח כמה שאפשר. לדאוג לשמחה שלך בדברים שמתאפשרים- זו תקופה שיא המאתגרת!!!
ה' יתן לך הרבה כח!!!
עוד טיפ שלי- לחפש בתשלום עוד זוג ידיים שיתנו לך שעה של מנוחה.. כן, בייביסיטר רק בשביל לצאת ולהתאוורר ולזכור שאת בנאדם של עצמך... זה לפעמים ממש ממש מציל מדיכאון אחריי לידה. מלהכנס לדכדוך מרוב העומס הבלתי בלתי בלתי פוסק.
חיבוק!!!
הרבה כח יקרה!!!
רקלתשוהנאחרי בדיקה של פיזיו רצפת אגן אם עוד לא עשית
להתחיל להיכנס לכושר
אפשר מהבית (המלצה חמה על התכנית של מאי מור לחזרה לכושר אחרי לידה תוכנית מעולה מקצועית והדרגתית), אפשר לצאת קצת ואז הרווחת גם יציאה ופגישה עם נשים אחרות.
אין כמו להיות חזקה יותר כדי להרגיש חזקה יותר
אופציות
אני חזרתי מיד לעבודה אז מרגישה שבהכרח החזרה לעצמי היא יותר איטית וקשה...
עשית בהדרגה מאד איטית או שישר קפצת לכפיפות בטן?...
זה חשוב מאד לעשות את זה נכון
עושה הליכות , מידי פעם פילאטיס
כל זה התחלתי שהייתי 4 חודשים אחרי לידה
לאט לאט
אולי כפיפות היה מהר מידי
אין דבר שיותר עוזר מזה !
שלא הכל יפול עלייך, תצאי, אל תהיי עמוסה, לפעמים העומס הזה יכול להביא איתו עומס נפשי
התוקף עבר בחודש 5 האחרון.... לדעתכן אמינות?
עשיתי ויצא שלילי ואז פתאום חשבתי לעצמי שכדאי לבדוק את התוקף, ראיתי שעבר אז זרקתי את מה שנשאר...
השאלה אם יש לי מה להתאמץ להשיג בדיקה ביתית או לעשות בטא או שזה אמין...?
אבל באמת שאני לא חושבת שכמה חודשים ישפיעו על הבדיקה
והכל
הטכנאית בודקת - הוא מצג ראש.
לא האמנתי לה!!!
ברוך ה׳ וואו אני עם צמרמורת
וגם הרופא המדהים שם אמר שאולי בכלל לא ירצו ליילד אותי ב38… ויש מצב שימשכו אפילו עד 39-40.
בביקורת בבי״ח הוא היה ממש ממש עכוז ברמה שהתקשתה לבדןק אותו 🫣
תודה לה׳
יהי רצון שתמשיכו לראות ניסים כאלה, ושתהיה לידה קלה ושמחה, בבריאות שלמה לך ולתינוק/ת!
שמחה בשבילך 
תרתי משמע
שיישאר ככה. איזה יופי
קצת סיבובי אגן וחזרתי לישון
אולי זה עזר 😆
מתרגשת איתך אהובה ❤❤
ברוך השם!!!!!
שעובר 'התהפך בכזה שבוע יכול להתהפך שוב ..
לפעמים עושים זירוז כדי למנוע היפוך חזרה..
אצלי הייתה עוברית כזו. כל יומיים בערך הייתה במצג אחר, וגם אחרי היפוך מוצלח של פלוטקין היא התהפכה...
@anonimit48 - לא רוצה באמת להלחיץ אותך, אבל נראה לי ששווה לעקוב בימים הקרובים אחר המצג...
יש צד שהיתי מנסה זרוזים טבעיים בשבוע הקרוב ועוקבת אחרי המצג
אני גם ככה בניטור ביום רביעי/חמישי
והם יבדקו שוב
בעזרת ה׳ אני כולי תקווה שיישאר ככה
ואם לא
אז ננסה היפוך
הוא לא אמר בינתיים שכדאי לזרז או משהו מעבר למה שהומלץ לי
לפי מה שאני מכירה
לפעמים רצועות שרירים תפוסים מיקום האגן הם אלה שיכולים לגרום לעובר, או יותר נכון לא לאפשר לו, להתמקם במנח הנכון, ככה שגם אחרי שעושים היפוך - הצורה של החלל שהוא נמצא בתוכו תגרום לו הופ להתהפך שוב
עוד יותר מקום להתהפך …
מחר אני שוב בביקורת
מקווה שהוא מצג ראש כי אין לי שמץ של מושג אני כבא מדמיינת דברים הפוכים (מדמיינת ראש למעלה , פתאום רק למטה , בקיצור לא יודעת…)
חח מבינה את הלחץ של איפה הראש עכשיו
שתהיה בעה לידה קלה בזמן הנכון בבריאות ובשמחה!
אז אני טיפוס לחוץ מדי ורגיש מדי ופרפקציוניסט מדי
במקום להנות מזה, אם מוטל עלי אירוח אני מייד נלחצת
וישר רצה לקצוות של לקנות בקייטרינגים מפונפנים
איך עושים את זה בכיף ולא נלחצים?
איזה דברים אפשר להכין?
אני לא בשלנית והנטייה היא לקנות
מצד שני יש לנו מלא הוצאות…
מדובר על אירוח השבוע של 20 איש למפגש משפחתי לכבוד ראש השנה (לא נהיה יחד החג)…
אפשר בדף ואפשר בתזכיר בפלאפון.
לכתוב הכי מפורט שיש מה צריך לקנות ומה צריך להכין.
קודם כל להכין תפריט
ואז גם תדעי איזה סכום וחדפ צריך.
אפשר לבקש מכל אחד להביא משהו - זה מוריד המון.
עיצוב - אין חובה להשקיע. הטריק שלי: לקנות מפיות ממש יפות. ואז להשתמש במפה שכבר יש לך בצבע תואם ולקנות חד"פ חלק בצבע שמשתלב עם המפיות יוצא יפה ובחי השקעה.
שתיה - מקובל להגיש שצריך בקבוק על כל 3 אנשים. מהנסיון שלי אפשר גם פחות..
אוכל: אחרי שתחליטי האם בשרי או חלבי והאם עוזרים לך בלהביא דברים - תתכנני מה את מכינה.
תחליטי האם בופה או הגשה בישיבה לשולחן. (אני בעד בופה במיוחד במפגש משפחתי שרוצים להסתובב ולשוחח עם כל מיני אנשים
לגבי בופה:
תבנית ענקית חדפ= 10 אנשים
תבנית בינונית גדולה = 6 אנשים
תבנית בינונית קטני = 4 אנשים
ככה תחשבי כמויות.
בגדול ל 20 איש צריך כמות של 3 תבניות גדולות או ענקיות. אם יש יותר מ3 דברים- אפשר להקטין תבניות.
להוסיף 3 סלטים שווים.
וזהו.
וגם 2 קינוחים לבחירה
יין מוגז ותפוחים חתוכים עם דבש באמצע
ואז לקנות כמה קישים
להכין דג סלמון ואצבעות פילו גבינה מוכנים לתנור וגם רביולי בטטה ברוטב רוזה קנוי שרק מחממים…
להכין 3 סלטים מושקעים (חייבת שמישהי תלמד אותי)
נניח ירקות חתוכים יפים
סחט פסטה קר
סלט חמוציות וירוק כלשהו…
לנסות להכין כדורי שוקולד לפי מתכון של חן במטבח
לקנות עוגת קרא בל תפוחים של ביסקוטי
אמא שלי שאופה מדהים תביא עוגת דבש
וגם פירות…
איך זה נשמע?
הבעיה שאני לא יודעת להכין סלטים מושקעים!!!
ולא רוצה לפשל
גיסתי ואחותי יודעות אבל לא בא לי להפיל עליהם והן תמיד אומרות שזה של ולראות מתכון באינטרנט… ולא בא לי לבקש עזרה.
אני בכלל לא הייתי מהססת לבקש מהן להביא סלט.
סלט זה באמת הכנה מאוד מהירה ופשוטה ואפ הן יודעות להכין טוב ואת מכינה את כל השטר זה לא נשמע מוגזם בכלל..
זו עבודת חיים
פעם הייתי ממש מגדירה אתצמי כמו שאת הגדרת.
בהתבוננות פנימה הבנתי שזה לא כיף לי. אבל רציתי שזה יהיה לי כיף ואז חשבתי מה יכול לגרום לזה להיות כיף...
ואצלי הגיע ההבנה שהכיף יהיה כשיהיה לי זמן מנוחה בערב שבת/חג.
ואז חשבתי עם עצמי מה אני צריכה לעשות כדי שזה יקרה
אני עדין לא מצליחה ליישם כל פעם אבל יש לי מין רוגע כזה שהמנוחה שלי יותר חשובה מעוד מנה/סלט...
אמרו חי קפה ועוגה ולא צריך לטרוח
אבל אתם יודעים….
הראש שלי חושב על קישים ולזניות קנויות
זה בטח נצא הוצאה מטורפת
אמרתי לך - ל 20 איש צריך שהכל ביחד יהיה כמות של לא יותר מ 4 תבניות חדפ ענקיות.
נשמע שאת מתכוונת להכין לפחות פי 4 מזה...
תצמצמי...
אבל אם את מתערשת לקנות משהו אז כמה מגשי פיצה זולים (של ה-25 שח). במקום פשטידות יקרות.
אבל אפשר גםלהוריד את זה ולהכין תבניות של פסטה מוקרמת, תפוא בתנור (הכמויות שלבאר מרים מצויינות). סיר מרק גדול עם שקדי מרק. וסגרת בסטה
תקני גבינות שוות לפי מה שאוהבים
קרקרים/ פריכיות
לחם מיוחד וטעים- גם לקנות
לזה תוסיפי ירקות חתוכים במגש עגול- תסדרי לפי צבעים (כדאי מגש גדול או שניים קטנים)
וסלט חסה/ כרוב גדול
חציל וירקות בתנור- חציל אפשר לקלף, לחתוך ולשים עם שמן זית בתנור. ירקות אפשר כרובית וברוקולי שזה רק לקנות קפוא ולדחוף לתנור
ועל זה אפשר לקנות פיציות אישיות ולאפות או בורקסים או פסטה
לחילופין אפשר לחמניות או פיתות עם שני סלטי ירקות, טונה, ביצה קשה, טחינה, גבינות, גרגירי חומוס...
ומתוכה תגזרי רשימת קניות.
תחליטי מתי את מבשלת, תמיד כיף להוסיף סלטים חיים ויש יםםם מתכונים באינטרנט.
אצלנו פחות הולך חד"פ באירוח אבל תמיד אפשר לקנות חד"פ יפה ולהוריד את זה מעלייך.
לערוך יפה את השולחן ו...זהו
פעם ראשונה מזה 10 שנים, מאז החתונה שאני צריכה לצום את צום גדליה.
תמיד הייתי או בהריון או מניקה.
גם הפעם הייתי אמורה להיות בהריון, אבל הקב"ה החליט אחרת ועברתי גרידה לפני חודש וחצי😔
קיוויתי כ"כ שאכנס להריון שוב מהר🙈 אבל אתמול קיבלתי מחזור. אז עד צום גדליה בטוח לא אהיה בהריון.
אז ברור שהצום הוא לא הסיפור פה, ואני מודה כ"כ לקב"ה על כל הטוב שכבר יש לי (מרגישה כ"כ כפוית טובה לבכות אחרי שאמרתי שלא הייתי צריכה לצום 10 שנים...)
אבל הרחם הריקה תופסת אותי לא מוכנה בכל מיני סיטואציות בחיים.
ובדיוק אתמול קבעתי פגישה חשובה, וגיליתי שזה יוצא יום לפני התאריך המשוער וחטפתי בוקס לפנים 😔
תתפללו איתי שעד הפגישה הבטן שלי תהיה שוב מלאה בטוב🙏
אבל תשאלי רב...
מאמינה שיש הקלות ואולי אני לא צריכה. אבל אפילו לא רוצה לבדוק. מרגיש לי לא נכון, לא נפשית ולא רוחנית.
ובעז"ה שבהריון הבא (אחרי כיפור כמובן) לא אצטרך לצום🙏
חמותי עולה לי על כל העצבים. מנחיתה עלינו את הבת שלה בת ה17 עם פיגור שכלי.
לא פעם ראשונה שאני מכינה ארוחה וצריכה לוותר על המנה שלי כי היא מגיעה רעבה והיא רוצה לאכול ואז אין לי חשק להכין לעצמי אז אני פשוט רעבה.
או שהיא נוחתת עלינו בדיוק בזמן ההשכבה של הילדים והיא מדברת בקול בטלפון ועושה סרטוני וידאו ומעירה אותם.
כמה שלא ניסינו להסביר זה פשוט לא משתפר.
אבל כשאני צריכה עזרה? אם את רוצה תביאי אותם אליי(בית מוזנח ברמות קשות ומטונף לא יכולה לשים שם את הילדים שלי) כי אני לא יכולה לעלות מדרגות אליכם(אבל לבנות שלה בצפון הארץ היא נוסעת על ימין ועל שמאל בתחבורה ציבורית).
זה ברמה שהיא מרגישה בנוח לפתוח לי את הבית בלי לדפוק כשאני בלי כיסוי ראש לעיתים או כשאין לי חשק אליה.
הייתה נדבקת אליי לקניות ומכריחה אותי שנהיה בעגלה אחת
אני הייתי מסיימת קניות תוך חצי שעה ואז מחכה לה עוד שעה.
חברת הסעות פרטית-מתקשרת כשהיא צריכה הקפצות ממקום למקום כאילו שאני לא עם שתי תינוקות בבית.
בקיצור, אין לי כוחות לאישה הזאת. לא מסוגלת להציב גבולות כי בכל זאת היא מבוגרת ממני לא שזה יעזור. בעלי דיבר איתה כמה פעמים. הייתה הפוגה של שבועיים וזה חזר על עצמי.
אני מרגישה הפראיירית של המשפחה
אבל לא חושבת שאפשר להימנע משיח
תבקשו ממנה להודיע אם היא מביאה את הבת לצהריים כדי להכין יותר אוכל
או כדי לבדוק אם מתאים לך
לגבי נכנסת לבית - הבית לא נעול? יש לה מפתח..? מה בדיוק העניין שהיא יכולה להיכנס מתי שהיא רוצה?
כנל לגבי הסעות - מותר לך להגיד לה לא. תציבי גבול בהתאם ליכולת שלך לתת.
אני מבינה שזה נראה מהמקום שלך שהכל עליה ושהיא לא בסדר, אבל את גם מאפשרת את זה באיזשהו מקום. הגבולות שלך מולה לא ברורים ועקביים ולכן היא חוזרת שוב ושוב על אותם דברים שמפריעים לך.
היא לא אמורה להביא אותך למצב כזה, אבל את לא חייבת להסכים לכל דבר ולענות לכל שיחה שלה או להיענות לכל בקשה.
אני יודעת שזה נשמע משו שקשה או בלתי אפשרי לעשות, אבל צריכה להיות הפרדה בריאה בינה לביניכם. לא נשמע שזה המצב.
והסתכלות מכיוון אחר - לא יודעת אם ההסתכלות הזו עוזרת, אבל אם כבר הסכמת - אפשר להפוך את זה לזכות במקום לעול ולכוון שאת עושה לשם מצוות חסד וכיבוד הורים, למרות הצער הכרוך בכך
וזה החזיק לשבועיים.
ואני בכללי קשה לי לומר לא. לא רק מולה
אם היא הייתה מתנהלת מולו, ניחא
אבל ברגע שהיא מתנהלת מולך ופונה אלייך, ה- 'לא' צריך להיות שלך. לא אמרת לא- מתפרש בעיניה כהסכמה.
יכול להיות שהיא בונה על זה שאת לא אומרת לא כל פעם מחדש, וכך הדינמיקה ממשיכה להתהוות.
לא רואה דרך אחרת מלבד לעבוד על זה עם עצמך, להיות אסרטיבית והחלטית, ולהוציא את החוצה מולה.
ולנצל את זה שאני לא יודעת לומר לא זה לא בסדר
שגם לה קשה, אם לומר את האמת
אישה מבוגרת עם ילדה- נערה בת 17, לא בריאה ותלותית שצריכה השגחה
הבנות שלה רחוקות
זה לא מסלול חיים אידאלי ופשוט
גם הורים לילדים עם צריכים מיוחדים צריכים איוורור. אני מניחה שהיא סומכת עלייך לשם כך.
אבל כדי שתוכלי לתת בשמחה, צריך להציב גבול.
את מחליטה איפה הוא עובר
אני עם שתי תינוקות וצריכה לנשום לפעמים אבל אז היא לא מוכנה לשמור על הילדים ישנים בבית שלנו אלא רק אצלה.
מרגישה שצריך פייריות. עם כל הקושי שיש לה ואני לא מזלזלת ולו ברגע אחד אבל גם לי קשה. מתמודדת עם שתי תינוקות כמעט לבד כי בעלי עובד המון שעות וצריכה תוספת של עוד סוג של תינוקת
שלא ישתמע שיש פה השוואה בין קושי לקושי או המעטה בקושי שלך
כתבת על העניין שזה קצת 'ניצול' אז רציתי להביא את הצד שני. שגם בשבילו זה קושי
בכל אופן, השורה התחתונה היא לתת לפי כוחך ולשים גבולות.
כל עוד הוא עומד לרשותך, למה שלא תשתמש בו?
את אומרת שבאופן כללי קשה לך לומר לא.
זאת ההזדמנות שלך ללמוד לעמוד על שלך. אם את לא מכבדת את העצמאות שלך, איך אחרים ילמדו לכבד אותו?
את חושבת שעם הילדים זה אחרת? ממש לא. כל עוד תתני להם הם יקחו.
לדעתי תסתכלי על זה בתור הזדמנות לצמיחה. בתור הזדמנות לעבוד על השריר הזה שהוא יהיה חזק ויציב.
לגבי הילדה, נשמע ממש מאתגר לכולם, תתברכו בשפע והרבה כוחות כולכם בע"ה בזכות גמילות חסדים.
בהצלחה!
1. את צריכה לאכול טוב.
לשתות טוב.
לנוח.
לשמור על עצמך בשביל הילדים שלך.
הילדים שלך קודמים את הילדים של חמותך
(מלבד בעלך 
).
אם יש לך אורחת שתתכבד ותאכל אוכל שמוקצה לאורחים-
חטיפים, עוגות, קרקרים, מעדנים.
2. הדלת שלך צריכה להיות נעולה עם בריח.
הייתה לי שכנה שנכנסת אלי מתי שמתחשק לה,
הבריח עצר אותה.
שתדפוק בדלת ותמתין כאחד האדם.
3. ולגבי הקניות תגידי לה שכבר עשית.
או שאת עושה משלוח.
וחוץ מזה,
אם היא כבר מצטרפת לקניות שתשלם גם על החלק שלך.
זה כבר הרי באותה עגלה 😅
וזה שהבת עם פיגור שכלי, יכול להיות שהיא גם מונמכת?
אחותי , תחזיקי מעמד
מאושפזת במחלקה הכי מגעילה בעולם
לפני שעה העבירו אותי לחדר בלי שרותים ממיטה במסדרון בלי וילון, וגם זה אחרי שעשיתי בלאגן
בכיתי היום כל כך הרבה, כבר לא נשארו לי דמעות בעיניים או כח להוציא אותם
המשפחה שלי בודקת אם אפשר לשפר את התנאים או להעביר אותי למקום אחר אבל אין לי כח לכלום
לפני כמה שעות הרופא המליץ על איזשהו טיפול שהאחיות יתנו לי וזה עדיין לא קרה ואני מרגישה שהמצב שלי רק מחמיר
ואני מתגעגעת נואשות לנסיכים הקטנים שלי
ואני מתה מפחד להידבק פה במשהו ולהדביק אותם
וגם כשאני אשתחרר יקח לי שבוע שבועיים לפחות עד שאצליח לטפל בהם בצורה נורמלית
וגם ככה עברתי מספיק סבל ובלאגן בהריון, חשבתי שאחרי הלידה המצב יהיה יותר טוב
ואני אצטרך לקחת טיפול תרופתי לכמה חודשים ואולי תזונה מותאמת ולעשות כל מיני בירורים רפואיים
וגם הפחד ממה שיש לי והחרדה שחס ושלום זה יחמיר
לא יודעת למה אני כותבת פה ואם בכלל יהיה לי כח לקרוא את התגובות ולהגיב אבל תודה למי שקראה
אמרתי בשבילך פרק תהלים
שהשם ישלח לך ישועה בקרוב ממש ❤️
ועוד שנייה אחרי לידה...
נשמע שזה היה פתאומי 
מתפללת בשבילך שתשתחררי במהרה בבריאות שלמה! ולפחות שיהיו לך תנאים נעימים...
איזה רצף של קושי!!
אמרתי עכשיו פרק תהילים לזכותך.
הרבה ישועות בקרוב!
ואת ממש שנייה אחרי לידה. 🩷🩷🩷
בע"ה שהכל יעבור מהר מהר מהר!!!!!!
יש לנו דרך לעזור איכשהוא?
חיבוק ענקי ענקי!!!!
ובע"ה שיהיה המון ישועות והכל יסתדר לגמרי ותשכחו מהכל במהרה!!!!!!
מתפללת עלייך!!
אתן לא יודעות כמה כח נתתן לי
התייעצנו בערב עם עזר מציון והם המליצו לנו על בית רפואה אחר במרכז עם מחלקה ייעודית שמטפלת במה שיש לי
התלבטתי מאד ובסוף החלטתי ליסוע
הנסיעה הייתה מורכבת אבל ברוך ה היחס שלהם פה מעולה. עשו לי את כל הבדיקות האפשריות כולל סיטי, אשפזו אותי במחלקה מצוינת עם צוות טוב בחדר לבד ויש לי הרגשה כל כך טובה למרות הכאבים
גילו פה שהבעיה יותר חמורה ממה שחשבו ושוקלים איזושהי התערבות אבל לבינתיים אני מקבלת תרופות דרך הוריד ומסבירים לי הכל
בטוחה שהתפילות שלכן השפיעו💖
שאלה למנוסות - בחיים לא עשיתי את זה עם כיסוי ראש
ולא יודעת אם בכלל אפשר ללכת לפארק מים בלי שהכיסוי ראש יפול ? במגלשות וכאלה …
אין לי שיער שמחליק ממנו כיסוי ראש בכללי
טיפים יתקבלו בברכה
לא אמור ליפול
נראה קצת יותר נורמלי מכובע ים אם כי זו בהחלט גם אפשרות
באו פתאום, פעם אחרונה שראיתי כזה דבר היה בשבוע 4 בערך.
זה תקין? לדאוג?
לק"י
לי היו הפרשות חומות בשלושה הריונות.
האמת שאפילו לא נבדקתי בגלל זה, והכל היה בסדר ב"ה.
הריון שבוע 6+5
בus העובר תואם גיל אבל עם דופק עוברי מעט איטי . הטכנאית אמרה לחזור עוד שבוע...
המתח והחוסר ודאות קשים לי. וזה הריון אחרי הפלה של עובר ללא דופק😥
אשמח לעידוד ותקווה
החוסר ודאות באמת קשה מאוד.
האם את יודעת להגיד מתי היה הביוץ?
אני שמעתי כבר על סיפורים כאלו ובסוף הכל היה בסדר
ומנגד יש גם סיפורים לא עם סוף טוב
תחזיקי מעמד ושדברים יתבהרו מהר בעז"ה!
עשיתי מעקב זקיקים...
וזה אחכ נהיה רגיל..
גם לי אמרה לבוא שוב..
לא באתי. חשבתי זה לא אומר כלום שזה איטי
הייתי תמימה אז לשמחתי ...
וברוך ה' הכל הסתדר..
זה היה בהיריןן רביעי...
נולדה ילדה חמודה
קשה ממש
גם לי קרה כזה דבר בשבוע 7
היה דופק איטי
יומיים אחכ לא היה בכלל
ממליצה לך ללכת לבירור מקיף בנוגע להפלות חוזרות.
קשה ממש
תפנקי את עצמך במשהו, מגיע לך.
משתתפת בצערך....
איזה צער
בטח שמחת כבר על ההריון ועכשיו שוב אכזבה..
מקווה שיש לך סביבה תומכת שתעזור לך להתמודד עם התקופה הזאת טכנית ונפשית..
מברכת אותך בשנה טובה עם בשורות מתוקות ושמחות בע"ה!
גרידה זה לחכות לתור וכו'
איזה כאב!!
מתפללת עלייך עכשיו
מתי הכי מוקדם אפשר לבדוק הריון?
בבדיקה ביתית
יש כאלו שגם ארבעה ימים לפני האיחור
אם אעשה מחר אפשר לראות כבר תשובה?
אם כן איזה בדיקה מומלצת?
תנסי איתם
ואם יוצא שלילי לקחת בחשבון שזה לא סופי
באלי ממש שיצליח החודש!
גם כי אני ממש רוצה כבר
וגם כדי לא להיות אסורים בראש השנה.. אנחנו מארחים וזה יהיה מורכב
אבל היו פעמים שלא
וגם כשכן- אצלי דוקא הבדיקה בבוקר יצאב לשלילית ובדקתי שוב בצהרים ויצא חיובי
באמת אפשר לבדוק אבל לדעת שלא חד משמעי לשום כיוון
אז תבדקי כבר
לפעמים עדיף על פני המתח
מצד שני אני יכולה להגיד לך שגיליתי 8 ימים אחרי הביוץ.. נשמע הזוי אבל אמת. אבל זה לא באמת הוריד את המתח
כי לא יודעים אם זה אמיתי או דמיון
ואז כל היום הסתובבתי עם המחשבות האלו
יש לי כבר יומיים ממש בחילות.
הגיוני או שסתם מחפשת קשר?
התמונה קצת מטושטשת
בכל אופן
מבינה אותך מאוד מאוד
הפסקת הנקה לפני כחודש, אתמול בערב ראיתי כמו כתמון חום כזה, לא היה ברור לי האם זו התחלה של מחזור או סתם זה נראלי חום (גם זה קורה)
והיום בצהריים מיד אחרי קיום יחסים ראיתי כתמים אדומים בניגוב, הבנתי שזה תחילתו של מחזור. וגם בשירותים (מחילה) ראיתי כמו קרישי דם דקים דקים אפילו חוטים כזה.
וזהו
מאז שקט
שמתי פד, התכוננתי לשטפונות.
מה קורה פה???
על הנייר אחרי יחסים
יש לזה התייחסות הלכתית אחרת מ'רק' אסורים.
לגבי השאר - לא יודעת. שינויים הורמוניים ובלאגן בווסת אחרי לידה זה נפוץ
למרות שחיכיתי למחזור שכבר יגיע כי
א. אני רוצה עוד הריון
ב. קשוח להיות מותרים כל כך כל כך הרבה זמנים רציתי כבר סופסוף קצת שקט לעצמי ולגוף שלי
אבל שוב, מציעה לא לנהוג כך אחרי יחסים
לראיית דם אחרי תשמיש יש השלכות הלכתיות
כל כך חיכיתי למחזור שבדקתי אולי כבר הגיע.
לומשנה שכשהבנתי שזה דם התבאסתי גם...
אשאל רב מחר
מאוד סביר המצב שאת מתארת ויכול להיות שכבר מחר תקבלי מחזור
לי כל פעם ביום שלפני המחזור אני רואה כתם רציני ויודעת שמחר אקבל..כל אחת והגוף שלה כמובן רק מגיבה לגבי זה שרשמת שרצית לקבל בשביל שקט לעצמך
את יכולה לקבל שקט לעצמך ולגוף שלך גם שאתם מותקים פשוט תעבירי את זה לבעלך בצורה אוהבת שאת כרגע חא מעוניינת והוא ישים לב יותר לצרכים שלך
והגענו להבנות ב"ה אבל זה לא כמו שקט לגמרי
לפעמים לא רואה דם בניגוב אפילו, פשוט הורדתי את הפד כי אין למה.
יכול להיות שככה המחזור פשוט? חשבתי שאחרי כמה חודשים בלי מחזור תהיה פה סערה
בגלל השינויים ההורמונליים בגוף
אולי יתפתח לווסת ואולי לא
תתיעצי מפורט עם רב יכול להיות שלא באמת נאסרתם עדיין. ויכול להיות שכן תלוי בפרטים
לגבי השקט לעצמך- אני יודעת שזה לא נושא השרשור ואם מעצבן אותך שכולנו נדבקות לזה את מוזמנת להתעלם
אבל אם את מסוגלת לשמוע- בבקשה בבקשה תעשו עם זה משהו. ברור לי שהכוונות טובות והכל מאהבה ומרצון ליחסים טובים וזה נורמלי, זה קורה להרבה זוגות, אבל בלי לשים לב אתם הורסים לעצמכם את המיניות ואת הזוגיות לאט לאט.
אם לא יהיה לך בטחון מלא במרחב שלך הגוף שלך עלול לפתח רתיעה ממגע והחשק ילך וירד.
ממליצה לכם ממש ללמוד קצת יותר על מיניות מעבר להדרכות לפני החתונה, זה נושא מספיק חשוב בשביל להמשיך ולפתח אותו
בדרך שמתאימה לכם..
יש המון קורסים מקוונים מכל מיני סגנונות
יש ספרים
ייעוץ פרונטלי
מה שיתאים ויקדם אתכם למיניות שהיא צומחת ומקרבת ולא כמו שאת מתארת שצריך ווסת כדי לקבל חירות על הגוף שלך
בהצלחה!
לגבי הכתמים- שמתי תחתונית וזה לא כתמים קטנים זה כאילו מחזור קטן שמתאים לתחתונית קטנה אני לא יודעת מזה כתמים, מעולם לא היו לי, זה לא בצבע חום, מה יש לשאול רב על זה?
לגבי הזוגיות - ההפך, אני מעריכה שאת מתייחסת לזה, כיוון שבעלי ההפך הגמור ממני, הוא רוצה הרבה יותר וכל הזמן אני בהרגשה של לחץ סביב הנושא, כי אני רוצה שקט והוא לא ושמתי לב שהייתי במין מתח כזה רק שלא יבקש היום, (שאגב בהריון זה דיי זרם לי, אבל אחרי הלידה ווהנקה והכל שיבשו אותי לגמרי וכבר לא היה באלי) ואז קבענו יומיים בשבוע שנהיה בהם ביחד כדי שאגיע מוכנה, ולא ימצא את עצמי מותשת ועייפה ולא רוצה לסרב, הוא הסכים וגם מצא חן בעיניו. ועדיין, זה לא דומה למחזור שיש לי שקט לגמרי מיחסים, שגם הוא על אש נמוכה, שאני לא צריכה להסכים או להסכים.
גם במצב רגיל של שבועיים שבועיים היו פעמים שחיכיתי למחזור, הגוף שלי והשקט שלי חשובים לי מאוד, מה שבחינתו אמור להיות "הפקר" (מחילה על הדוגמא המזעזעת, קחי את המילה הזו בצורה חיובית) ויש עוד דוג קטנה שהייתי רוצה לאוסיף אבל לא נעים לי לכתוב אותה בפורום פתוח, משו אישי שמאוד היה רוצה לעשות יחד ואני ממש ממש לא מוכנה, אמרתי לו שזה אישי ופרטי שלי ואני רוצה את השקט הזה לעצמי אני לא במצב של לתת אותו פעם ב אפילו (זה קרה לפני ההריון ומאז לא)
לצערי ההכנה לנישואין הרבה פעמים כל כך לקויה שבאים עם תפיסות שגויות לגבי מיניות. במיוחד בחברות היותר שמרניות
או שגם אם מקבלים הכנה נכונה הדברים לא בהכרח נטמעים וזורמים למקום הטבעי
את בכלל נהנית במיניות? לא נשמע שמתישהו זה טוב וכיף לך
רק שאת מסכימה או "באה מוכנה" למשימה
זה טעות וזה עצוב אבל אפשר לתקן ולשנות.
זה לא צריך להראות ככה!!
יחסים זה משהו שבני זוג מקיימים כי שניהם שמחים ורוצים ונהנים
במצב מתוקן שניכם מסיימים בסיפוק ושמחה שמעוררת רצון וציפיה לפעם הבאה
יכול להיות מצבי קצה שבהם מותחים קצת את הגבול מרצון חופשי עבור בן/בת הזוג
אבל בוודאי שרוב מוחלט של הזמן צריך להיות מתוך רצון והנאה ולא "הסכמה"
ואם את לא נהנית אין שום סיבה שתרצי את זה
ואם יותר מדי פעמים אילצת את הגוף שלך לאקט שלא נעים לו אז הוא כבר בכלל לא רוצה כלום. כי יש לגוף זיכרון לגבי מיניות של משהו לא כיף
זה לא כזה פשוט לשנות דפוס קיים
זה לא כזה פשוט לגלות פתאום את המיניות שלך
אבל זה קריטי וחשוב וזה שווה
ממליצה לכם ממש ללמוד יותר על העניין ולקבל כלים לשינוי. הכי טוב יחד אבל אם זה יותר מדי מביך או מרתיע את בעלך אז תתחילי מללמוד לבד ותתקשרי לו את זה
גם עדיף משהו עם ליווי פרונטלי אבל אם זה קשה לך אז יש הרבה תוכן מקוון ברשת מקצועי ומתאים לדתיים
זה שלב מורכב לעבור ממיניות אוטומטית למשהו שמדברים עליו ו"מאתגרים" אותו אבל זה שלב חשוב בזוגיות ארוכת טווח
ההמלצות שלי:
אפרת צור
ליאורה בוקסנבוים (חרדית,התכנים מותאמים ממש, ויש לה גם ספר חדש אם את רוצה להתחיל בקטן ולא ישר לשלם על קורס שלם)
בינת הופמן- דתיה אבל ממש פתוחה...
ויש עוד
תתחילי לעקוב אחרי התכנים השונים, גם ללמוד את הבסיס וגם כדי לבחור מה הכי מדבר אליך ואיזה סגנון מתאים לך
בהצלחה!
לפי הרבה פסיקות כל עוד זה ברמה של תחתונית זה לא נחשב ווסת ולא אוסר
אז אם זה המצב רק צריך להבין אם נאסרת מדין כתם (אם ראית על משהו לבן שמקבל טומאה וכל שאר התנאים)
ובעיקר ללמוד לעתיד כי זה יכול לחזור שוב
אני פשוט גמורה
כל הזמן
גמורההה
מפורקת מעייפות
אין לי כוח!!
א. ישנים יותר, ומשקיעים בשביל להוסיף אופציות וזמנים לשינה
ב. בודקים חוסרים ומקפידים לקחת תוספים
באמת עייפות זה פשוט סיוט, אני בקושי מצליחה לתפקד בעייפות
א. בעייתי.. הלוואי.. אבל האמת שאני לא מרגישה שזה כזה עוזר! כאילו גם אחרי שאני ישנה הרבה וטוב, אני עדיין עייפה!
ב. יש לי חוסרים באמת.. משתדלת להקפיד
כי אני ראיתי שלוקח לזה זמן להשפיע, וזה שלילה אחד ישנים 8 שעות, אבל אחר כך כמה ימים 4, זה לא עוזר
וגם שלא אוכלים נכון.
הרבה כוחות
מזדהה איתך
לפעמים אני אומרת לבעלי שבאלי שהכל יעצר רק שאני ישן איזה יומיים ככה טובים.
את שותה מספיק?
ישנה מספיק?
פעילה במהלך היום?
שותה מספיק בהחלט.. שותה מלא
ישנה מספיק, הלוואי, לא נראה לי זה נקרא מספיק..
פעילה במהלך היום, מאיזה בחינה?
לצאת קצת מהבית
ללכת
להיחשף לשמש עוזר לייצר מלטונין לשינה איכותית יותר
והכי - לישון כשאת עייפה.
אני יוצאת איתן כל יום לפחות פעם אחת לזמן ממושך יחסית. לרוב גם פעמיים. נמצאות בשמש..הולכת..
משחקת איתן, עושה יצירות, מבשלת, עושה כביסות, מסדרת...
המקוריתהכוונה הייתה לאיוורור שלך
לא כתבתי מדויק
אם כך,נשאר לנסות לישון יותר
והייתי מוסיפה ויטמינים בכל מקרה
בי12 ודי לא בודקים בבדיקות הרגילות. וכמעט תמיד חסר
לישון יותר זה בעיה
אבל האמת שאני לא מרגישה שזה כזה עוזר! כאילו גם אחרי שאני ישנה הרבה וטוב, אני עדיין עייפה!
ובדקתי גם די ובי 12. שתיהם קצת נמוכים אבל אני לוקחת כבר תקופה ארוכה
כי אני רואה קשר ישיר בין גוף נפש
אצלי לפחות
בימים שיש לי זמן לעצמי אני מרגישה פיזית הרבה יותר טוב
אם כי, באמת שעליי אישית חוסר שינה משפיע המון. וגם תזונה טובה
פחות פחמימות - פחות עייפות
לא רואה את עצמי עושה את זה כרגע
גם ככה אני לא מצליחה לאכול מסודר וכו' וחייבת לעלות במשקל
נשמע שאת בתקופה ממש עמוסה
אצלי הדבר היחיד שעזר זה להתחיל לדאוג לעצמי, ספורט, לאכול בריא ומסודר, שינה עד כמה שאפשר.
מודה שזה לפעמים מתסכל שאני לא מהאנשים שיכולים להתעורר לחיים אחרי כוס קפה, אבל בסוף זה דורש ממני לשמור על עצמי יותר🤷♀️
כאילו כן אבל לא במיוחד..
בעיקר הגידול שלהן מאוד אינטנסיבי...
אני לא עושה יותר מידי חוץ מזה..
או סוג אחר
שניהם מאוד משפיעים על עייפות ומצב רוח
וגם ברזל
זה בעיה..
ובאמת חסר לי משלושתם
אני אובדת עצות ואשמח למי שתוכל לייעץ לי מה לעשות.
עבדתי כעצמאית ב-10 שנים האחרונות ועכשיו החלטתי לחזור להיות שכירה.
ניסיתי להתקבל לכמה מקומות ובמקביל קראו לי לראיון ב-2 מקומות.
במקום א'-תוך יומיים אחרי הראיון כבר הזמינו אותי לעשות מבחן פסיכומטרי
ובמקום ב'-לקח להם שבועיים עד ששלחו לי לבוא לעשות מבחן.
המבחן הראשון היה יחסית קל וסיימתי אותו מהר.
המבחן במקום השני היה ממש קשה ולקח לי 5 שעות ואח''כ גם היה לי ראיון אישי מול פסיכולוג תעסוקתי ודינמיקה קבוצתית.
אני די חוששת שלא עברתי אותו ואולי נפלתי בקטנות.
אממה-מקום ב' יותר מוצא חן בעיניי כי הוא קרוב לבית.השעות שלו יותר נוחות לי והעבודה כנראה יותר קלה.
(לא מחפשת אתגרים בעבודה)
הבוקר התקשרה אלי המנהלת של המקום הראשון להודיע לי שהתקבלתי ושאבוא לחתום על חוזה עבודה.
אני מעדיפה את המקום השני בגלל מה שכתבתי למעלה אבל רק בעוד שבוע יהיו תשובות אם עברתי את המבחן או לא.
מה אני עושה?
מה מקובל לעשות בכזה מצב?
אני יכולה לאמר למנהלת של מקום א' שרק עוד שבוע אענה לה תשובה אם אני רוצה או לא?
זה לא מוזר?
וגם חוששת בסוף לצאת קרחת מכאן ומכאן שאם אני אענה לה כך.
היא תיקח אחרת ואז יכולים להודיע במקום ב' שלא התקבלתי .
לא יודעת מה לעשות.
חשבתי שאולי פה יש נשים שנמצאות בעולם התעסוקה הרבה זמן ויכולות לתת לי עצה טובה.
תודה.אין עליכן,❤️❤️❤️
שהייתי פונה למקום השני ואומרת שיש לך הצעה על הפרק ורוצים לחתום חוזה ואת מעוניינת לדעת איפה זה עומד כי את מעוניינת במקום העבודה הזה יותר
אבל היא אמרה שהם מחכים לתשובה של המבחן. ושבעיקרון התקבלתי אבל אם המבחן יהיה שלילי.אז לא א כל לעבוד שם.
המנהלת נתונה למנהלים שמעליה והם לאלה שמעליהם אז אין לי גם איך לזרז עניינים
דומה שהיה לי, אבל עם המתנה ארוכה יותר, הלכתי על האופציה הזמינה
כשהחזירו תשובה מהמקום השני, עזבתי. כי לא היה מה להשוות
זה באמת סיכון למשוך אותם. אם כי אם הם רוצים אותך והשקיעו במבחנים והכל ורוצים שתחתמי חוזה, אני מאמינה שיסכימו לחכות עוד כמה ימים
ההתחלה היא מיידית?
גם המעסיק יכול להחליט אחרי שבועיים שאת לא מתאימה לו.
לא סתם קיים חוק של הודעה מוקדמת שחל רק אחרי וותק של חודש. בחודש הראשון גם המעסיק וגם המועסק רשאים להחליט שזה לא מתאים להם.
יותר ממה שאת חושבת
כל אחד דואג לעצמו בסופו של דבר 🤷
החלטות טובות!
ומקסימום עוזבת אחרי כמה ימים אם העבודה השניה נותנת תשובה חיובית.
קרה לי שעשיתי ראיונות במקביל וגם התקבלתי במקביל, לא יצא לי להתחיל כבר לעבוד, אבל זה קורה להרבה ובעיניי זה בסדר.
הייתי מדברת בכנות עם המקום הראשון אומרת שאת ממתינה לתשובה ממקום אחר ואם זה בסדר מבחינתם אם תתני תשובה בשבוע הבא.
אני במקרה דומה עם תהליך יותר ארוך וויתרתי על המקום הראשון ולקחתי סיכון במקרה ולא יקבלו אותי בשני (בסוף יצא משתלם). אבל למקום השני היה יתרון מסויים משמעותי על פני הראשון.
אם יש לה חשש אפשר פשוט להגיד אם אפשר להחזיר תשובה בעוד שבוע בלי לנמק. אני אישית כן בעד שקיפות.
תסכמי עם המקום הראשון שאת באה לחתום חוזה אבל תמשכי אותם.
נגיד תקבעי שאת מגיעה לחתום שבוע הבא
ותאריך תחילת עבודה אחרי החגים - כל מקומות העבודה לוקחים בחשבון חודש הודעה של עובדים שכירים.
כך שזה ממש מקובל.
בינתיים תקבלי תשובה מהמקום השני ובמידה והתקבלת תבטלי את המקום הראשון עוד לפני שתתחילי לעבוד שם.
אגב, בעבר היה לי מקרה דומה ובאמת לא התקבלתי למקום השני שרציתי יותר.
בתקווה ובתפילה שאני לא אטעה
קובעים לחתימת חוזה ותאריך התחלה של עוד ששבועיים
במידה ומקום ב יקבלו אותך תגידי להם שלא רלוונטי
להמליץ לך לבדוק מה הרכיבים
הרבה אנשים חושבים שבגלל שתוספי תזונה הם טבעיים, אז אין להם התוויות נגד, וזה ממש לא כך.
יש בעיות שלרפואה האלטרנטיבית יש פתרונות טובים בשבילם
הפרעת קשב לא ידוע על משהו כזה...כי זה בעיה מאוד ספציפית
אבל יכול להיות שהבעיה היא לא באמת הפרעת קשב אלא משהו אחר (חרדה למשל מתבטאת באופן מאוד דומה) ואז יש דברים שיעזרו
כדאי מאוד לקבל אבחנה מקיפה ומדויקת
ואז להתיעץ עם נטורופת
בגדול לגבי דברים טבעיים- אם הם לא חזקים אז הם כנראה בעיקר פלצבו
ואם הם כן- אז כדאי לקבל המלצה אישית כי כמו שכתבו - זה יכול גם להזיק
אין הוכחה שהדברים האלו עוזרים
ואם כן זה ברמה ממש מינורית
יש סתם כל מיני ויטמינים שעושים טוב לגוף ולמוח
אבל זה לא מטפל בחומר שחסר במוח או שהוא מפריש בכמות מופחתת וגורם לקשיים קשב וריכוז.
כמו אומגה 3 למשל, ומגנזיום
ואולי זה יעזור קצת
אבל אם יש בעית קשב וריכוז - זה לא יפתור אותה...
איזה משפט/ פסוק/ אמרה מהתורה/ גמרא/ פרקי אבות/ ביהדות מלווים אותך?
אשמח שמי שעונה תרשום משהו אחד שהיא הכי מתחברת אליו, משהו שהולך איתה ביום יום, משהו שאת חושבת עליו או משהו פשוט חזק שאהבת.
ממש אשמח לשמוע ,
אני רוצה לעשות איזה פרוייקט עם הילדים לכבוד השנה החדשה ורוצה להיפתח לעוד פסוקים/ אמרות חזקות עם משמעות.
תודה מראש לעונות!
רחמיך רבים ה' (שיר של הראל טל)
ובכלל, כל המשנה הזו הספציפית
מאוד אוהבת פרקי אבות
ומשפט שמחזק אותי יש 2 בעיקר:
עצבות נועלת שערי שמיים, תפילה פותחת שערים נעולים, ולשמחה יש כוח לשבר את החומות
מאת ה׳ לא תצא הרעות, והטוב לה׳ אלוקינו
היד ה תקצר?? הייפלא מה' דבר??
משפטי אמונה מחיים אותי
ואני קרבת אלוקים לי טוב
הבוטח בה' חסד יסובבנו
ואני בחסדך בטחתי יגל ליבי בישועתך
ושל רבי נחמן מברסלב- אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות.
זה הרב שטיינמן אמר
וממש מלווה אותי בחיי היום יום ברמה שאפילו שבעלי היה צריך לקבל קידום לרכב יותר טוב בעבודה ועובד אחר התקלקל לו הרכב הפרטי שלו והוא לא מקבל מטעם החברה רכב בעלי נתן לו את הרכב שהיה אמור לקבל ונשאר עם הישן כדי לעזור לו וזה היה באמת ממקום של מי שמוותר לא יפסיד לעולם
ועוד אחת לשל הלל הזקן-
כשאני כאן- הכל כאן
שניהם נוגעים ליכולת להיות נוכחת ברגע הזה ולהאמין שהוא הדיוק האלוקי עבורי
זה פסוק מואר כזה
ומזכיר לי שאיתו זה האור האמיתי, החיים האמיתיים.
וגם "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך ולביתך" (זה מתוך מקרא ביכורים ולי מאוד מתחבר גם ליומיום ובמיוחד לחג סוכות)
ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך,
ואל יעלה בליבנו שום שנאה מאחד על חברו חלילה...
ותחזק אותנו באהבה אליך
כאשר גלוי וידוע לפניך שיהא הכל נחת רוח אליך...
אמן כן יהי רצון
החיים והמוות נתתי לפניך, הברכנ והקללה... ובחרת בחיים"
אני בוחרת לחיות כל יום מחדש
כל נשימה זו מצווה
תודה שהזכרת לי
וגם
דברי רשי: שלהי קייטא קשים מקייטא
הסוף של כל דבר הכי קשה...
רוצה להגיד לכם ממש תודה!❤
קודם כל ממש מחזק אותי לקרוא אותכם וממש ריגשתם אותי!
אם יש עוד אשמח ממש לקרוא.
אני אשתף שאני מרגישה שאצלי המשפט:
" מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד"
זה נראה פשוט אבל זה משפט שמלווה אותי עוד הרבה שנים אחורה וממש הולך איתי יד ביד.
ושוב תודה לכם על השיתוף🙏
וזה שרשור נהדר!
ופסוק נוסף-
עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר
( בה ולא אותה, שזו זכות שלנו ואושר שלנו להחזיק בתורה)
בהצלחה בפרוייקט! איזה כיף לילדים שלך!
ותודה לך על השאלה הזו- למדתי מכל הנשים היקרות שכתבו כאן!
זה פס' שממש מחזיק אותי
בעיקר כשאני בציפייה למשהו או כשקשה לי להאמין שיהיה טוב בתחומים מסויימים, אני אומרת לעצמי את זה וזה מרגיע.. כי אין משהו שה' לא יכול
אז רק לבטוח בו ובעזרת ה' יהיה טוב
וזה מתקשר לעוד משפט שאני ממש אוהבת שזה 'כמה טוב ה'', ה' הוא טוב והוא משפיע עלינו טוב ונסתכל סביבינו אנחנו ב"ה מלאים בטוב והכל ממנו
איזה נשים עוצמתיות יש כאן
מלאות אמונה ובטחון בה'
תודה
ונשמח לדמוע על הפרויקט שאת עושה (פותחת השרשור) עם הילדים
אולי נלמד גם ונחכים ....
תודה לכן
בעזרת ה'
לא איזה משהו מיוחד מאוד, פשוט.
לכתוב על דפים קטנים פסוקים או משפטים
מהיהדות, לפרוס להם על השולחן ונדבר ונסביר
2-3 ציטוטים היום מחר ורביעי בערב.
ואני רוצה שביום חמישי או שכל אחד יבחר ציטוט שהוא יתחבר /אהב או שנבחר אחד לכולנו נכתוב ונצבע על דף צבעוני
ונניילן
ונתלה לנו בסלון.
הרבה זמן חשבתי על זה ולא הגעתי לזה.
ורוצה שזה ילווה אותם בהמשך בעזרת ה'.
וזו תשובה ניצחת לכל השרשורים שנפתחו ברוח "חודש אלול ואני לא מרגישה/לא מתחברת/לא מוצאת זמן לחזור בתשובה". תראו איזה נשים צדיקות שחיות אמונה ובטחון בה' ומתחזקות כל הזמן!
ולמשפטים שלי:
תחשוב טוב יהיה טוב
ה' הוא טוב וטבע הטוב להיטיב
אנחנו לא מבינים הכל אבל ה' יודע מה הוא עושה ומה הכי טוב בשבילי
ה' תמיד נמצא איתי
הכנתי אתמול בצק ועד לפני שעה וחצי משהו כזה הוא ישב במקרר
הכנתי חלות, וכשהן יצאו היה להן ריח חמצמץ של השמרים 🤯 בדכ אני עושה את הבצק בבוקר אבל הפעם כדי לחסוך זמן הכנתי מיום חמישי בלילה.. יש מצב שזה התקלקל או בטעם לוואי?
קרה לי פעם, לא יודעת אם זה התקלקל ,את זה ידעו מומחיות ממני. אבל משתתפת בצערך🥺
זה בגלל ההתפחה הארוכה כנראה
אחרי האפיה יהיה טוב כרגיל
קורה
זה לא מקולקל פשוט לא תמיד יוצא וואו...
תודה!בסדר
החלות יצאו חמוצות והלכו לפח
זה היה פעם עם שמרים טריים מעניין אם יש הבדל
חושבת שזה קרה בגלל מינון גבוה מידי של שמרים. גם אם זה די הרבה זמן.. אבל להבא בע"ה, תודה רבה!!
אז מהלילה באמת לא הייתי שמה יותר מכף.
שמחה שלא זרקת.
זו תגובה של תפיחת יתר בשמרים
עובד כל יום עד שעות הערב המאוחרות, אני לבד עם הניו בורן שלנו פלוס ילד בן שנתיים וחצי שמגיע מהמעון אחהצ. בלילות הגברת צורחת מגזים , להנקה וכו או שרוצה סתם ידיים, אחרי שהייתי איתם כל היום. כולל מקלחות ארוחת ערב הרדמות. מגיע מהעבודה עכשיו סבבה מבינה שרוצה לנוח והכל אז משתדלת לא לנחות עליו מיד כשבא אבל אשכרה ביקשתי ממנו להיות עם התינוקת עשר דק והתקלחתי והוא לא הצליח להרגיע אותה ואז גל ההורים שלו קפצו לקפה והוא ישר מסר אותה לחמותי כאילן מה כל היום אתה לא רואה אותה מה קשה לך להרים אותה. בנוסף בלילות אני המתעוררת היחידה, עכשיו הכל טוב מניקה וכו אין טעם להעיר אבל כשיש התקף של גזים והיא צריכה ידיים לפעמים זה יכול לנוע בין שעה לשעתיים של בכי הבן אדם לא שומע !!! (ישן בחדר אחר כרגע עד שאטבול אבל עדיין היא בוכה באופן שמרעיד את הבית).
וכשאני מעירה אותו עושה טובה שמחזיק אותה חצי דק וחוזר לישון וגם היא עדיין ערה ובוכה, טוען שאני בחופשת לידה בבית והוא עובד כל היום בחוץ ולא יכול לנוח .
עכשיו אני מבינה את הקושי שלו !! קשה מאוד לעבוד בחוץ ועוד זמן רב אבל מרגיש לי שבמובן מסוים אולי זה כן קצת נוח לו להיות בחוץ המון ולבוא הביתה כשהכל על מוכן. אציין גם שאני כל יום מכבסת מארגנת מעמידה סיר מעסיקה את הילדים וכו. לא באמת נותנת לעצמי לנוח. ועוד קמה בלילות . עכשיו צעקתי עליו פשוט ואני מרגישה חרא כי התינוקת הייתה לי בידיים ופשוט התעצבנתי עליו שגם אני גמורה ואז מה אם הוא עובד בחוץ
אני עובדת בבית והוא פשוט יעני נפגע וחזר לישון כאילו למה אני צריכה להתחנן שתהיה איתה ואני אוכל לנוח !! למה אני צריכה להרגיש לא בסדר ??? סליחה בנות אבל לא מעניין אותי שהוא עובד בחוץ אני עובדת קשה בבית כל יום ולא ישנה למ כל היום כמו שהוא חושב !! הוא טוען שהוא לא יכול לשמוע יותר את זה שאני כל היום מתלוננת וכן זה נכון אני מתקשרת אליו מלא אבל כי באמת קשה לי ואמרתי לו שלא הבאתי ילדים לעולם כדי לגדל אותם לבד . בקיצור תוסיפו לזה שאמא גרה רחוק רצח, ואת בעייפות של אחרי לידה, וקיבלתם אמא שהרגישה כעס עכשיו על בעלה ועל תינוקת מסכנה בת שלושה שבועות שחוותה את העצבים תוך כדי הנקה .
עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך כ"א באלול תשפ"ג 07:06
אני מבינה אותך מאוד
את - קורסת כמובן מעייפות
והוא בעבודה, בשגרה. וכן, גם זה מעייף מאוד
יש ריחוק
זו תקופה לא פשוטה
עומס
אחרי לידה זה לא קל
הפער בין הבעל לאישה יותר זועק בהתנהלות לפעמים גם כי את כל היום בבית וסביב הבית.
עכשיו קוראת מה שכתבת על העניין עם חמתך -- לא רואה בזה משהו רע. מה,אסור שיהיה לו קשה? מה זה משנה מי הרגיע אותה? לגברים לפעמים קשה עם ניובורן. בעלי למשל פחות מסתדר עם הגיל הזה, ובגילאים יותר גדולים הוא אלוף העולם ומתמודד יותר טוב ממני
המחשבה שלי - לא לעשות הרבה בבית אם זה מה שהמצב מאפשר.
למה את לא נותנת לעצמך לנוח..? לא חייב לתפקד 'כרגיל' וזה אפילו עדיף.
אני מבטיחה לך שהרבה גברים יעדיפו בית פחות מסודר ופרוסה עם פסטרמה אם זה מה שיאפשר לאישה שלהם לנוח ולהיות רגועה, מאשר בית מסודר וסיר עומד עם אישה עצבנית ועייפה.
תרפי
יש גם את עניין השותפות, ברור, אבל קשה לתפקד כשלא ישנים בלילה. לא רק הוא ככה, גם את..
אני מציעה לך לנסות לעשות איתו 'משמרות' ושהוא יהיה נוכח ער כשחוזר מעבודה ויאפשר לך לנוח. וכמובן, תשני כשהתינוקת ישנה. זה ממש יעזור לך להתמלא באנרגיות.
של החמות.
אם הוא מעדיף להעביר אותה לאמא שלו ולאמא שלו ולתינוקת אין התנגדות,
זה באמת לא צריך להפריע לך.
העיקר שהיא לא אצלך ואת במנוחה.
אני מבינה שזה הפריע לך וגם מבינה למה.
אבל אני חושבת שזה גם הרבה הורמונים ועייפות.
את החלק הזה אני לגמרי הייתי משחררת.
יותר ממה שאת חושבת
ועם זאת, החיים גורמים לנו הרבה פעמים להצטרך לנתב את הכוחות ה'בלבוסטיים' שלנו למקומות אחרים. יותר נפשיים מאשר מעשיים.
ככה גדלים בעצם
מציעה לא להתנגד לכך
בסופו של דבר, זה יכול ליצור זעם ותסכול מתוך תחושה שאת לא עושה את הדבר הנכון כביכול,עכשיו, כשלמעשה זה הפוך - צריך להרפות ממה שרגילים ולשנות כיוון
שיש לכל זוג...
הרבה מתמודדים עם מה ששניכם עוברים.
בעל עובד כל כך הרבה זה קשה נורא
אישה מניקה שכל היום עם הילדים זה קשה נורא
נראה לי בערך כל גבר חושב כמוהו.
את בבית. את יכולה לנוח שהיא נחה. את פנויה.
הוא עובד והמסכן ..
בפועל זה לא נכון. אנחנו גם בעבודה. עם הילדים לפעמים אם לא תמיד, יותר קשה מלצאת לעבוד.
לדעתי חשובה תקשורת טובה ביניכם.
אתם צריכים לדבר על זה יותר בנעם,
לבדוק מה הצרכים של האחר ולהכיל את השני.
לפעמים גם יועצת זוגית יכולה להועיל במקרים כאלה אם לא מצליחים לגשר לבד.
הכל בסדר והכל הגיוני.
זה מאוד טבעי מה שתיארת.
התחושות שלך טבעיות וגם של בעלך.
ממליצה שוב לנסות לדבר על זה לבד איפשהו בגינה, בבית קפה. במקום נייטרלי. לשנות אווירה.
לבוא ממקום שכל אחד רוצה שיהיה טוב לשני.
ואם זה לא יעבוד לכו ליועצת שתגשר. ..
בהצלחה אהובה
תקופה ממש ממש לחוצה ומעצבנת.
מכירה מקרוב.
שולחת לך חיבוקים וחיזוקים.
תחפשי בינתיים דרכים להרגיע את עצמך ולשמח את עצמך כמה שיותר.
התופעה הזו חוצה מגזרים ומדינות ועשו על זה ככ הרבה ממים וסרטונים מצחיקים על הבעלים הקצת מנותקים שלנו זה מתחיל מעצם זה שקוראים לזה "חופשת" לידה. בואי, אם זה החופשה שלי, מה זה אומר על היומיום...
אני חושבת שהכי מזיק לנו הזוגיות זה להיכנס למקומות של תחרות מי יותר מסכן. בסוף לכל אחד יש את ההתמודדות המורכבת שלו ויש משהו בהורות טריה שפתאום מוציא מאיתנו את הצורך להגן גם על עצמנו ולא רק לתת ולתת, בעיקר לבן הזוג. אז לחזור רגע לנקודת ההתחלה שאתם זוג שאוהבים אחד את השני, שרוצים לבנות ביחד משפחה מאושרת, שאתם שם אחד בשביל השניה ורוצים בסוף שיהיה לשניכם טוב. וכשיוצאים מנקודת ההנחה הזו ולא מתוך נקודת מוצא של מי יותר מסכן/עובד קשה-אפשר להתחיל למצוא פתרונות.
נקודות שקפצו לי ממה שכתבת-
עזרה חיצונית. חמותך גרה קרוב? אולי היא תסכים לבוא מדי פעם לעזור לך אחהצ עם הקטן/הגדול? ואם לא היא, אולי תחפשי נערה שתבוא לעזור לך? לי השעה של ארוחת ערב ומקלחות היתה פשוט קשה בטירוף בגילאים הפיציים האלו. בטח כשהגוף עדיין לא התאושש לגמרי מהלידה.
לשחרר קצת על הבית. לא נורא אם יהיה אוכל קנוי או אוכל קצת פשוט יותר. אם יש משפחה שיכולה לעזור לך עם הבישולים-תבקשי עזרה! קבלי אותה בידיים פתוחות.
לגבי להתקשר אליו בזמן העבודה- אולי תתקשרי לאימא שלך/חברה במקום? תחשבי על הסיטואציה שלו שהוא "תקוע" בעבודה, שומע שקשה לך, לא מרגיש שיש לו באמת כלים לעזור לך, מתמלא רגשות אשם/תסכול, לא מבין מה את רוצה שהוא יעשה... כמובן שאני לא מאשימה אותך ואת לא לא בסדר בשום צורה, את נמצאת בסיטואציה מאתגרת נורא! פשוט מתוך מחשבה לקדם אתכם למקום טוב...
ובכללי הייתי יושבת איתו ומסבירה לו בנעימות את הקושי שלך. שאת כל כולך רק בגידול המשפחה. שאין לך זמן לעצמך, שאת לא ישנה אז העייפות רק גורמת להכל להיות יותר קשה. שאת תשמחי לדעת איפה הוא חושב שהוא כן יוכל לעזור לך קצת- למשל בערב, שאת יודעת שיש שעה שהוא עם התינוק, נניח הוא חוזר ב19, אז מ21 עד 22 הוא עם התינוק ולך יש זמן להתקלח בנחת, להתפנק קצת, לנוח. בעלי בגיל הזה היה שם אותם במנשא ורואה סרט/סדרה במשך שעתיים ואני הייתי הולכת לישון/מתקלחת מתפנקת עם עצמי קצת.
בכל מקרה לזכור שזה רק שלב, זה אוטוטו מאחוריכם!!
של פחות להתלונן אליו אלא לאמא או חברה שפנויה נפשית יותר לזה (ובכללי לנסות פחות להתלונן אבל רק אם חייב חחח;)
כנל לגבי העניין שזה זמני, זה ידוע אבל תמיד מעודד לשמוע ❤️
אני נזכרת שככה גם אני הייתי
קודם כל עשיתי ממש קצת בבית , מה שממש נצרך
כי חובה לנוח, יותר אוכל מהיר, סנדוויץ' ,אין ברירה
גם העדפתי שהוא יישן טוב בלילה ואני יהיה עם התינוק
שחזר באמת היה הרבה מטלות ולא פשוט , אבל אמרתי לו שזה זמני והוא חייב להיות לצידי
תדברי איתו על המצב , תפתחו דברים
זה מצב נפוץ והוא עובר 💖
וזה ממש מובן
אחרי לידה
2 קטנים
הכל לבד עליך
זה ממש קשה
ומכל מה שאמרת
יש 2 דברים שנשמע ברור שאת צריכה
א..עזרה חיצונית. מישהי שתבוא לדאוג לבית- כלים כביסות. אולי אפילו נערה צעירה בשול רק להיות יחד איתך בזמן ההרדמות והמקלחות. להחזיק את הקטנה או לטפל בגדול
זה כל כך מקל לא להיות אחראית לבד
ב. להוריד רף ולהרפות..
מה פתאם את רגע אחרי לידה ומתפקדת בבית ?
תורידי רף למי יצום
אצלי זה ממש בנווהל ואצלינו יש ב"ה הרבה ילדים קטנים ופי כמה כלים וכביסות ובלגן
ובכל טזטת
לא נוגעת בכלים
לא מנקה
אולי לקפל כבידות שזה בישיבה אז כן
אבל מבחינתי האחריות לא עלי
וכן בעלי לא עומד בקצב גם הוא מחוץ לבית רוב היום
אז יש בלגן
והוא עושה את ההכרחי וא י רק מה שיכולה
ואם קשה לך עם בלגן- אז להביא ערזרה
ב.מכל מה שאמרת
התסכול שלך כלפיו
הוא בעיקר
התסכול שלך על עצמך
ובטעות את מפילה עליו את האחריות והאשמה
את זקוקה לקבל מקום
את זקוקה להוריד אחריות מעצמך
ואת זקוקה לנוח לנוח לנוח
נכון היה נחמד אם היה לו יותר זמן וכח לעזור
אבל זה לא שיש לו המון מתי
ולא שזה אשמתו שהוא עובד
אז בעיני הדבר הנכון זה להוריד ממנו את הציפיות
א. לשהות מה בעיקר הצרכים שלך כרגע.
ב. לזהות מאיפה יוכלו לקבל מקום ומילוי באופן ריאלי-
מה ביכולת שלך להעניק לעצמך. מה הוא יכל להרתם לכך. ומה צריך למצוא פתרון חיצוני אחר
אל תעשי סלט שלצהכל והכל נופל עליו
נכון י מה לשפר ואפשר להגיע לזה שהוא יעזורציותר
אבל
באופן הזה
לא נראה לי שיקרה
הצורך להתלונן מובן
אבל תביני שלקבל מלא טלפוני תלונות ודרישות בבית וכעס.. לא יגרום לו להרתם בשמחה ןלעזור
אלא להפך
כשהוא מותקף ומרגי ש אשם
הוא לא רואה
אותך
הוא חווה את עצמו
זה טעי- כותנו ככה
חייב לשנות פה את השיח
להתלונן- תרימי טלפון לחברה.
תכתבי פה
תכתבי או תקליטי לעצמך בווצאפ
תמצאי מענה וערה לצרכים לשלך
וממנו- כשתבקשי- באופן מכבד, רגוע,מקשיב גם לו ולתחו'ות שלוץומבקש דברים נקודתיים
לא בטון מאשים
לא- ''אתה לא עוזר לי בכלום''
אלא
'אני אשמח שתעזור לי בלילות - כשהיא קמה עם גזים - מאוד יעזור לי שתקום אליה פעם אחת. מאוד קשה לי לא לישון ולקום כל כך הרבה.
בתחושה שלי נשמע שמה שאת בעיקר זקוקה ממנו
זה כבוד
הערכה לכל מה שאת עושה
תחושה שרואים אותך
את המאמץ והמסירות שלך
זה לא העבודה שלו רק הבעיה
הרי אם היה עובד אותו הדבר
אבל מםרגן, מעריך , מדבר את זה..
זה היה מרגיש אחרת
כנראה גם הוא מחפש ממך הערכה למה השהוא מתאמץ
וכנראה ששניכם עכשיו קצת עיפים מותשים ולא מרגישים שמקבלים מקום והערכה אחד מהשני
קחימאויר
תנוחי קצת
ותשבו בהמשך לדבר יחד ולחשוב קדימה
אבל בשיחה משותפת
ולהפסיק להיות במעגל מסכנות- אשמות-ריחוק
קודם כל ולפני הכל - את יולדת!
מזל טוב!
חז"ל אומרים שאישה נקראית יולדת ואיבריה מתפקקים אפילו 24 חודש אחרי הלידה,
אז ק"ו כאשר את כותבת שילדת לא מזמן
וק"ו בנו של ק"ו שאת כותבת שה"גדול" שלכם בן שנתיים וחצי!
ז"א שרק לפני שנתיים עוד היית "חופשייה" וללא כל אחריות הורית,
ובתוך שנתיים את מוצאת את עצמך, בשבח והודיה עצומה לקב"ה, אמא ל2!!! ואו!
וממש הרגע ילדת את השניה!
אז שנייה יקרה
קודם כל לנשום
להבין
את שנייה וחצי אחרי לידה
הגוף עבר טראומה רצינית
הוא כואב
הנפש גם עברה טלטלה
השינוי העצום מאישה - לאישה שהיא גם אמא - לאישה שהיא גם אמא ל2 הוא באמת עצום וצריך זמן לעכל אותו ולראות איך מתנהלים במציאות החדשה!
לידה מטלטלת את כל הבית,
מפירה את כל האיזונים
היא שינוי מאוד מבורך - אך יחד עם זאת גם מאוד מורכב ומאתגר.
לכן כה חשוב לעצור רגע ולהבין מה קורה כאן בעצם.
לי זה נשמע מאוד חזק שאת ובעלך נמצאים במצב בו שניכם נמצאים במצוקה בו זמנית.
וכאשר שני בני הזוג נמצאים במצוקה בו זמנית - הם לא מסוגלים לראות כרגע את הכאב של האחר!
זה לא שהם לא רוצים, אלא הם לא יכולים!
זה לא שלא אכפת לך מבעלך - אלא שאת מרוכזת בכאב שלך!
זה לא שלבעלך לא היה אכפת מהפגיעה ומהכאב שלך - זה שהוא היה מרוכז בכאב שלו!
אפילו לעצמכם אין יכולת לעזור כאשר אתם בתוך הכאב עצמו - אז קל וחומר שלאחר.
במצב כזה צריך לחכות שיהיו כוחות.
לחכות שהמצוקה לאט לאט תפחת ותיעלם.
להיעזר ברשת תמיכה סביבתית רחבה - כמו אחות, חברה, אמא, שכנה, בייביסיטר, מסכים, אמבטיה, סדרה מצחיקה, הליכה לטבע, כוס תה, ספורט, כוס מיםף, מוזיקה, פעילות גופנית וכו' וכו' - כל דבר שיכול להקל מהמצוקה.
בלי לצפות מהשני כרגע - כי גם הוא במצוקה בדיוק עכשיו.
כמובן שבמצב שלא שני בני הזוג במצוקה בו זמנית זה יותר פתיר וקל...
- עוד נקודה משמעותית היא עד כמה *ההבנה* אחד של השנייה קריטית כאן -
ואחרי ההבנה צריך לתקשר את הקושי האחד לשנייה.
נפילות הן חלק בלתי נפרד מהחיים.
וקורה לכולם.
לא אומר שום דבר רע עליכם או על הזוגיות שלכם -
רק אומר שאתם אנושיים!
ושיש לכם מדי פעם כמו לכולם קשיים ונפילות!
ודווקא מהנפילות אפשר כאמור ללמוד לעומק על עצמנו ועל בן זוגנו יותר,
להבין מה היה כאן,
להבין את עצמי,
להבין אותו/ה
לזהות את הבמפרים הללו
ובפעם הבאה - לנטרל את כל אותם הבמפרים מראש!
לעשות בפועל את מה שלמדנו מכל משבר!
כי תמיד שיש משבר -
אם נטאטא אותו מתחת לשטיח - רק יחמיר ולא יועיל בכלום.
אבל אם נשכיל להבין לעומק מה היה כאן
מה היה שם בעצם?
מה הקווים האדומים שלו?
מה קשה לי?
מה חשוב לי?
על מה זה דרך לי?
וכל זה לבן זוגי?
אז עם ההבנה הזו, הלמידה העמוקה הזו והעשייה של הלקחים הללו בפועל בפעם הבאה - היא היא זו שתעמיק את הקשר ואת האהבה ותגרום דווקא מהמשברים לצמוח עוד יותר!!!
שיש קצר בתקשורת
צריך קודם כל להבין שזה קורה.
קשיים/משברים/פיצוצים/קצרים בתקשורת הם חלק *בלתי נפרד* מהחיים - הם קורים *לכולם*, לכל הזוגות באשר הם ולכל האנשים באשר הם.
אז קודם כל - לא להיבהל!
זה אנושי וטבעי שזה קורה!
ובתוך הסיטואציה עצמה של הקצר בתקשורת רואים כמה דברים עקרוניים ומהותיים לשניכם - שלולא זה היה קורה - לא הייתם יכולים ללמוד על עצמכם ואחד על השנייה בעוצמה הזו!
לכן,
הקשיים והמשברים הם גם *דרך מצוינת* ללמוד את עצמנו לעומק יותר, לראות יותר לעומק מה פריע לנו? מה הקווים האדומים שלנו?
מהם "הכפתורים" הרגשיים שלנו, מהם הטריגרים שמדליקים אותנו - ולמה?
מה חשוב לנו?
וגם מלמדים אותנו את כל זה *על בן/בת הזוג שלנו*!!!
רק מהקשיים ורק מהמשברים
אפשר לפעמים להבין וללמוד את כל זה ממש לעומק,
המשבר הוא כמו שובר - שובר מתנה ושובר הזדמנות להתבוננות עמוקה ורחבה יותר על עצמינו, על החיים שלנו, ועל האנשים הקרובים אלינו.
אפשר לנסות את זה למשל דרך "החלפת תפקידים" -
שאת ממש נכנסת לראש וללב ולנעללים של בעלך
ואומרת כאילו מתוך גרונו מה הכי קשה לך?
מה בעצם הכי היית רוצה שיקרה?
אם את שנייה בעלך ואני שואלת אותך (את בעלך):
איך היה לך המעבר להיות אבא?
ואבא ל2?
ואיך אתה מסתדר גם עם העבודה?
ומה קשה לך?
ואיך המצב רוח שלך? השינה שלך? התיאבון? שמחת החיים?
ואיך בזוגיות?
ואז שואלת אותך:
איך היה לך המעבר להיות אמא?
ואמא ל2?
ואיך הייתה לך הלידה?
והאם את מספיקה לישון כמו שצריך?
לאכול כמו שצריך?
להתאושש?
להתאוורר?
לקבל עזרה ותמיכה?
ואיך המצב הכלכלי?
ומה עוד קשה לך?
ולנסות לאט לאט להבין רגע את השני,
להסתכל על השני ולא רק על הקושי שלנו עצמנו -
בעלך יסתכל מעבר לקושי שלו ויראה שאת אישה אחרי לידה, בבית לבד רוב היום עם 2 פצפונים, מאכילה, מבשלת מנקה מסדרת, ואין לך שנייה פנויה לנשום או להתקלח כמו שצריך - ואת פשוט קורסת! ועייפה! ותשושה! וגמורה!
הוא בעיקר יבן את כל הנ"ל ע"י תקשורת טובה ואוהבת ביניכם,
תקשורת בה את תספרי לו מה את צריכה,
מה קשה לך,
בלי להטיח בו האשמות או "אתה לא" וכו' אלא -"אני"!
לי קשה
אני צריכה ש___
הייתי שמחה אם ___
נסו להביט בעיניים בשיחה הזו,
לראות אחד את הקושי של השני, את הנשמה של השני, את הכאב של השני, לצאת קצת מעצמנו,
כמובן שהשיחה תהיה בזמן שבו הילדים ישנים ואתם אכלתם שתיתם ונחתם, וכמובן לכבות טלפונים וכו' ולתת לה זמן בנחת!
ואז לספר לו מה את מרגישה עד הסוף. והוא רק שומע.
ואז הוא מספר לך כל מה שהוא מרגיש וחווה ואת כל הכאב שלו ואת רק שומעת.
ואז משקפת לו מה שאמר, נותנת לדברים שלו משקל והזדהות (והוא לך)
ואז תגיע *ההבנה*
ההבנה אחד של השני.
ומתוכה יוכלו להגיע גם פתרונות פרקטיים:
מה אפשר לעשות כאן כדי ש*לשנינו* יהיה טוב?
הרי מטרת העל שלנו היא הבית המשותף שלנו, שיהיה לנו טוב ושמח יחד עד 120,
אז מה אנחנו יכולים כדי לקרב את עצמנו למטרה הזו?
ומה אנו צריכים להיזהר מלעשות כדי לא להרחיק עצמנו מהמטרה הזו?
ומה אני יכולה לעשות למען בעלי ואיפה אני יכולה לבוא לקראתו?
ומה אני יכול לעשות למען אשתי ואיפה אני יכול לבוא לקראתה?
ומה עוד יכול לקרות כאן כדי ששנינו נהיה מרוצים?
ועוד לפתוח את הראש ולחשוב על דרכים יצירתיוץ, דרך שלישית שטובה לכולם ועונה גם על הצרכים שלך וגם על הצרכים שלו!
לרוב זה פועל כמו קסם! אחרי ההבנה - פתאום הפתרונות מגיעים!
למשל,
אם המצב הכלכלי מאפשר אל תחפשי עכשיו עבודה, אלא תנוחי לפחות חצי שנה.
למשל למצוא מסגרת לגדול, אפילו חלקית.
למשל לקבל עזרה מאמא/אחות/חברה/שכנה/בייביסיטר
להוריד סטנדרטים
להביא מנקה
אוכל מוכן
מדיח, מייבש, כלים חד"פ וכו'
ולשאול ולהעמיק איפה כן אפשר להרגיש שאנחנו באיזון?
שיש לי זמן לעצמי ואני לא קורסת ויש לי עזרה?
ושלך יש זמן לעצמך ואתה לא קורס ויש לך תמיכה?
וזמן גם לזוגיות ולביחד שלנו?
איך אפשר לגרום לזה לקרות?
ב"ה שתהיה לך יקרה המון הצלחה וברכה, נחת מהאוצר החדש ומכל המשפחה 
הרגשתי בול כמוך אחרי הלידה הראשונה.
בעלי גם במקביל היה חולה ואני חזרתי ישר ללימודים.
מה שעזר לנו זה הרבה לדבר אחד עם השניה, להבין איפה כל אחד נמצא ואיפה הוא בדיוק צריך עזרה.
וגם עזר לי רגע לפני שאני מתעבצנת עליו להזכיר לעצמי מה הוא כן מתאמץ ומה הוא כן מנסה.
ואם את שואלת למה תודה על השרשור שלך? כי הבטחתי לעצמי שבלידה הבאה בעז"ה אני משחררת לגמרי מהבית מהדחף הלא נורמלי הזה לניקיונות, לארוחות מטורפות וכו... ונננת מהרגע ונחה. כי הייתי בול כמוך ואני כלכך מתחרטת, בדיעבד זה זכור לי כמו תקופה טראומתית ובתכלס מאז הבית התלכלך עוד ככ הרבה פעמים.
ובדיוק עכשיו הקטנה נכנסה למעון וחזרתי להיות באטרף על ניקיונות ובזכותך נזכרתי כמה שזה מיותר. צריך לנקות את הבית ולהשקיע בו אבל לא צריך להשקיע את רוב המאמצים שלנו בזה.
במיוחד עכשיו לפני ראש השנה אני מעדיפה להשקיע באוומרה רוחנית וחיבור לעצמי
על רחוב הקישון ניראלי
זה כזה סמטה, כמו מחסן, ויש בחוץ מלא עגלות עם מפות ובאים לקחת ולהחזיר
יש מצב מישי מכירה?
אני צריכה את המספר שלהם
מה עושים כשיש ילד שלא מוכן לעשות קקי בשירותים?
לרוב הוא מסתדר עם לעשות בטיטול כשישן אבל כשלא זה ממש סיוט
לוקחים לשירותים ורגע אחרי עושה בתחתונים
אין לנו סיר כרגע וגם קצת מבאס אותי לעבור לסיר כשעושה יפה בשירותים על האסלה בלי ישבנון פיפי
הרגשתי שקצת באסה כי הוא עשה מהמם פיפי באסלה בלי עזרים, אבל בסופו של דבר יכולה לומר חד משמעית שאצלינו זה מה שעזר בסוף להשתחרר מהחרדה של הקקי.. אחרי שבועיים בערך לא היינו בבית כמה ימים ולא היה סיר בכמה סיטואציות והוא פשוט זרם ומאז הסיר הוא נחלת העבר..
בקיצור, ממליצה כן להביא סיר..
הבעיה זה שהוא לא ממש מדבר, קורא לקקי פיפי
כי זה מגעיל אותי
אז הדבקתי לו טיטול לישבנון ובהדרגה הורדנו
זה עבד
לא יודעת מה הייתי עושה אלמלא 😅
איך זה עובד? הוא עם טיטול יושב בישבנון? או שלא הבנתי...
אני תקועה באותו מצב מחפשת עצה ^_^
למרות שגם את זה אפשר לעשות בהתחלה
אני הדבקתי ממש את הטיטול לישבנון כשהוא פתוח, כמו שזה נשמע..
לא יודעת אם זה מה שיעזור לו.. אבל ננסה
ב''ה הוא מבקש ממני שאני אשים לו טיטול כשהוא רוצה לעשות... ולא רוצה לשבת הישבנון
הוא הצליח רק פעם אחת , שאני ובעלי ישנו.. הוא הפגין עצמאות מפתיעה לקח את הישבנון לבד ועשה.
אולי אנחנו מלחיצים אותו... 😌
אבל בכל מקרה תזכרי שזו ריצה לטווח רחוק
אני חושבת שגם אנחנו בהתחלה אפשרנו רק בטיטול ובהמשך עברנו לטיפ הזה
זה מעבר שקשה להם והוא גם ובעיקר רגשי, אז תני לו את הזמן
בסוף כולם נגמלים. ואם הוא יודע מתי יש לו ומבקש טיטול זה מהמם בעיניי
אני ממש חששתי בהתחלה כי הוא היה נראה לי פיצי
ב''ה הולך מעולה טפו טפו טפו
הבת שלי נלחצת ממש כשיוצא לה גדולים.
לא חושבת שצריך לחזור לסיר. פשוט לדעת שזה תהליך, לעודד אותו שעושה, אפשר לתת צ'ופר קטן, ולאט לאט הוא יבין...
נמשיך לחכות זה נותן לילד ביטחון שהוא לא נופל לאסלה
ואז הוא מאמץ שרירים להוציא
אחרי שבועיים תנסי עם היושבנון
בדרך כלל לא קשה לנקות את הסיר
זורקים את התכולה לאסלה
קצת אקונומיקה
ומנגבים עם מגבון
אפשר לשים כפפת גומי חדפ על היד אם מגעיל לך
חצי שני