נשואה כבר ב"ה יותר מ15 ש'

אך לצערי ב3 שנים האחרונות עושה רק הפסק, בדיקה ביום הראשון והאחרון

קבלתי היתר מרב בגלל בעיות הדימומים שלי

וגם מבחינה רגשית בגלל כל ההיסטוריה שלי מאד מאד קשה לי עם המתח בכל בדיקה מחדש.

מקווה בעז"ה שהקב"ה שמח במה שאני כן עושה ולא כועס עלי בגלל שהפחתתי בבדיקות....

אני גם קיבלתי היתר כזה בתקופות מסוימות

כמו עם התקן או אחרי לידה

אבל יש תקופות שאין לי צורך בהיתר כזה

אבל מרגישה שלא מצליחה לבדוק את ככללל הבדיקות

אז מדלגת פה ושם

ותשתפי אותו בתחושות שלך

הוא יגיד לך להקפיד על המינימום ועל השאר לעשות השתדלות בהתאם למצבך הרגשי.

גם לנפש יש חשיבות

והצורך בדילוג וההרגשה שאת לא מצליחה כנראה יושב על משהו.

באמת אחרי ההפלות שעברתי בשנה האחרונה אז הרב באמת התיר לי

אמר לי שאם החשש שלי (שתצא בדיקה לא טובה) יכול להתממש אז אני יכולה לבדוק מינימום

כי ברור שהחששות שלי התגברו אחרי מה שעברתי ורק מחכה להריון תקין

אבל אני כל הזמן חוששת שאולי החשש שלי כבר לא מוצדק

כי אחרי ההפלות באמת היה כתמים ובלאגנים אבל אחרי חודש חודשיים זה תמיד התאזן

בקיצור

מתוסבכת 🥴

ופחות על חשש ממשי (שתצא בדיקה לא טובה),

אבל אולי אני משליחה ממני אליך 

אז אני אומרת שאצלי זה משולב

בגלל החשש הממשי אז נהיה לי מאוד קשה נפשית 

זו הפסיקה שקיבלת, ולא סתם.

ואם ירגיע אותך - זה פסיקה נפוצה, מקובלת, ממש לא קיצונית

ואת ממשיכה ולובשת לבן בשבעה נקיים כי כך פסקו *לך*. זה מסירות נפש אמיתית ותהיי גאה בעצמך

את סובלת כל כך הרבה מהטהרה.תסנני את ייסורי המצפון האלה איפה שהם כל כך לא נחוצים

את צריכה כוחות להתמודד עם הדברים האמיתיים

מקפידה כמובן על הפסק, יום ראשון ושביעי, וכל השאר בודקת כשזוכרת.

לא קיבלתי היתר מרב וגם לא הולכת לשאול. בקטעים האלה אני מרגישה כמו פרד וג'ורג', עצם זה שאני עושה משהו זה כבר הצלחה מעבר למצופה חחח

וגם לי קשה המתח הזה מהבדיקות, בעיקר כי אני לא רגילה לזה וכבר כמה פעמים יצא שנפצעתי מהבדיקות והסתבכתי. אבל בכל זאת כל עוד אין היתר אני לא מוותרת.

נשואה 'רק' שנה וחצי אבל היו לי פצעים כמה פעמים, אז כל חודש בעלי שואל את הרב ובנתים הוא כל פעם אומר לעשות את ההכרחיות...

לפעמים זה מרגיש כאילו לא נעים, אבל תכלס אם הרב אמר אז הוא אמר

וזה מוריד את הלחץ סביב הימים האלה ממש

יותר ממה שחשבתי שאפשר למתוח (הכל בליווי של רב)

לא לוקחת שום סיכון,

הפסק, יום ראשון ושביעי (לרוב בוקר ולפעמים גם אחרי מקלחת) וחובשת צבעוני,

על מוך - אין בכלל מה לדבר

ובעיניי אני מקיימת את ההלכה ממש לפי כל הכללים

כמובן שהיו ימים שפיספסתי שקיעה או שכחתי, אבל בעיקרון עושה הכל, לא מרגישה שזה מעיק עלי מדי.

ההיתר שלי הוא על רקע רגשי אז הוא לא תלוי סיטואציה.

עושה כל יום פעם אחת(אחרי שתקופה עשיתי רק ראשון שלישי שביעי)

לא עושה מוך דחוק

הבדיקות האלה ממש לא נעימות לי בלשון המעטה

אז לא מבינה למה ללכת נגד עצמי אם עדיין אפשר להשאר בגדר ההלכה

אני כמובן מבינה אותך מאוד ומאמינה שעדיין יישאר לך אי נעימות

אבל שמעתי פעם המלצה מבינת הופמן שעזרה לי מאוד לשנות תפיסה.

חלק משמעותי מאי הנוחות או הכאב זה בגלל שהבדיקה הזו היא משהו חיצוני לנו, אמנם אנחנו בודקות בעצמנו אבל זה מגיע ממניע חיצוני וזה מבחינת הגוף כמו רופא שמכניס ספקולום

אפשר וכדאי לנסות לערב את הנרתיק בתהליך.

לא "להכניס" את העד

אלא להזמין את שרירי הנרתיק שידחפו אותו פנימה

ואז הגוף פתוח יותר וגם הנפש מושפעת

הפסק, מוך ו-2 בדיקות כל יום וזה היה לי סבבה

אבל מאז הלידה האחרונה קיבלתי אישור לעשות רק הפסק, ראשון ושביעי בדיקה אחת לתקופה מסויימת ותכל'ס חושבת לבקש מרב להמשיך ככה, כי קשה לי לחשוב על שוב לעשות הכל

זה סתם עושה לי מתח ואין לי כח לזה (פעם זה ממש היה לי בסדר ובכלל לא הייתי מתוחה, אבל עכשיו שאני יודעת שדברים כבר אחרת ויכולים להסתבך, אני לא רוצה את המתח הזה)

אני נשואה שנה ושמונה חודשים. עושה הפסק ובדיקות פעמיים ביום. מאחר והמחשבות שלי נתונות הרבה בנושא הבדיקות בימים כאלה, אני מתכננת בראש איך ומתי אעשה את הבדיקות ונראה לי שזה עוזר לא לפספס.

מוך דחוק).

לפעמים בחורף כשהשקיעה מוקדמת ואני בדרך מהעבודה אני שוכחת לבדוק לפני היציאה, אבל זה לא בכוונה. 

מוך דחוק עשיתי פעם אחתץ ונפצעתי.. לא עושה שוב.

הפסק ראשונה ושביעית. וזהו.

אני נפצעת מעדי בדיקה וגם אם לא הם מכאיבים לי... ויש לי נטיה לפצעים בצוואר הרחם

מדי פעם מרגישה נקיפת מצפון (לא ממש שאלתי מסודר על זה אלא בהתחלה דיברנו על זה עם רב ואמר שאם הבדיקה פוצעת לא צריך)

אז מנסה... ואז רואה כמה זה לא נעים פיזית אז מפסיקה.

האמת יש לי יובש כזה שבאמת נשרטת.

ובהזדמנות זו ממליצה על עדי סריגית העדינים והנעימים שמשום מה ממש קשה לי להשיג

הפסק ומוך תמיד.

ראשון שביעי ברור.. אבל בדרך כלל הרבה יותר. משתדלת 2 ביום אבל קורה יותר מדי שאני שוכחת..

בדיקות בוקר כמעט תמיד. אלא אם כן הייתי צריכה שירותים ממש דחוף ולא נטלתי ידיים קודם ואז אני לא בודקת כי הידיים לא נטולות וצריכה לזכור לבדוק בפעם הבאה שאכנס לשירותים ואז לפעמים מפספסת..

בדיקות ערב ממש משתדלת אבל לצערי יותר מדי פעמים קורה שאני נזכרת בהן רק אחרי שקיעה או נמצאת מחוץ לבית וכאלה..

לק"י

אני קבוע מתפנה ואז נוטלת ידיים של בוקר.

איך אפשר לברך על נטילת ידיים כשצריכיפץם להתפנות? או שאסור לברך רק כשצריכים לעשות צרכים?

אבל בדיקה פנימית ברור שאי אפשר..

אלא אם כן יש סיבה שלא (כמו אחרי היסטרו שהייתה במהלך השבעה נקיים אז עשיתי רק לפני הבדיקה וביום השביעי)

בפועל יוצא לי לשכוח לפעמים את הבדיקה של לפני שקיעה.

אבל יכולה לספר שבפעם שממש התעקשתי על כל הבדיקות ואפילו את הבדיקה האחרונה של היום השביעי בדקתי עם גופיה לבנה שהייתה לי בתיק!! כי יצאנו מהבית לתשליך ושכחתי לעשות, זו הייתה הפעם שנכנסתי להריון עם הקטנטונת ב"ה.

כשיש סיבה אני לא מרגישה חפיפניקית אם אני לא עושה, אבל כשאין סיבה כן מרגישה פחות טוב אם שכחתי או דילגתי

ראשון ואחרון.

מוך דחוק עשיתי פעמיים או שלוש מתחילת הנישואין וקיבלתי היתר בגלל כאבים

שאר הבדיקות גם קיבלתי היתר בגלל כתמים..

הפסק, ראשון, שני ושביעי - אחד בכל יום מתוכם.

בלי מוך

הסיבה שעושה את השני זה שאם אשכח או לא אצליח בשביעי אז אוכל לעשות בשמיני ואז השני יחשב ראשון והשמיני שביעי

בתחילת הנישואין בדקתי הכל

אבל מתישהו אחרי לידה ,השימוש בהתקן, יובש או דימומים וכאבים הפחתתי למעט בדיקות.

כמובן ראשון ושביעי אבל באמצע רק מעט לפי המצב (בלי מוך דחוק)

מקפידה על 2 בדיקות

חוץ מהפעמים ששוכחת🤭

ולא על דעת עצמי. מקפידה מאוד..

ממש מבינה את המקום הזה של החששות והפחדים מהתוצאה ואיך היא תשפיע. חיבוק ♥️

אולי תנסי לשאול רב ולבקש הנחיה מתאימה למצבך?

תתארי את הקושי הרגשי הגדול שהבדיקות דורשות ממך

ככה תהיי רגועה שאת עושה כפי שצריך

ומצד שני, לא יהיו לך מתחים וחששות גדולים

אלא אם כן יוצא שלא הספקתי כי שכחתי . אבל בגדול משתדלת .

פעם אחת מישהי כתבה פה על זה שלעשות לכתחילה זה להביא ילד בצורה יותר טהורה ושלמה..  (לא מדברת על האלה עם ההיתר , שזה בעיני לכתחילה מה שהרב אמר ) 

יותר טהור או פחות

יש טהור או טמא

מה שכן אולי ההקפדה על המצווה עוזרת לנשמה או משהו כזה

אם אני יעשה הכל מלכתחילה

אולי הכל יהיה בקדושה וטהרה

אבל ילד לא יהיה פה...

רוב הנשים שלא בודקות הכל זה בגלל סיבה מסתיימת,

בין אם פיזית ובין אם נפשית

לא מאמינה שיש מישהי שטורחת ומשקיעה ללכת למקווה אבל לא עושנה בדיקה כל שהיא 'סתם כי לא בא לה'

שקיבלו הקלות בגלל מצבים מסויימים

אבל יש נשים שלא קיבלו הקלות

ולא בודקות את כככל הבדיקות

יום אחד הלכה לנוח וקמה אחרי השקיעה

או כל תירוץ אחר

אז יש כאלו שיקפידו ממש וישימו נניח שעון מעורר כדי לא לפספס אף בדיקה

אלו ואילו, טובלות בקדושה והן טהורות

אבל אני כן מאמינה שיש מעלה באלו שמקפידות לא לפספס. (לצערי עוד לא הגעתי לדרגה הזאת)

מביאה את ילדיה לעולם בקדושה וטהרה.

וגם זאת שלא בודקת כי זה יושב לה על מקום טעון בנפש

וגם זאת שקיבלה היתר מרב.

הקפדה על מצוות טהרת המשפחה היא נושא אחד.

לא הייתי מקשרת את זה לרמת הקדושה או שלמות של הבאת ילד לעולם

חבל שבפורום נשי יש שיפוטיות כזו של נשים

ו'דרוג' של רמות קדושה או עזרה לנשמה של הילד או איך שלא יקראו לזה

הבנתי אחרת את מה שהיא כתבה,

כשאני חושבת שזה לתועלת לילד שיבוא לעולם בעז"ה - זה מניע אותי להקפיד יותר.

ולא ממקום של מי שלא עושה הכל נותנת פחות!אלא כשמדובר על איזושהי עצלות או כבדות כזו, קל לי לומר לעצמי שאפשר לחפף, שגם אם אבדוק רק 2 בדיקות עדיין קיימתי את ההלכה, או לוותר בלי לשאול רב רק כי אפשר לעשות את המינימום -

אז לחשוב שזה מוסיף קדושה לנשמה שרוצה לרדת לעולם, זה מדרבן ונותן כוח שלא להתעצל ולחפף בהלכות האלו.

מי שעושה אחרת במסגרת ההלכה - עושה את המקסימום שלה!!

אין לנו מד קדושה או מד נשמות, ואנחנו גם לא רוצות למדוד. ובכל זאת, זה לא סותר דברים ידועים שנשים תמיד התפללו על העובר או על התינוק והוסיפו בכל מיני הקפדות בזמן ההריון ותפילה בזמן המקווה בשביל הנשמה של הילד. זה לא אומר שמי שלא התפללו עליו הוא פחות קדוש. מה הקשר? זה הרצון שלי להוסיף לילד שלי קדושה, בלי למדוד ובלי לחשוב מה היה אילולא התפילה... פשוט בתמימות אני יכולה לעשות משהו בשביל הנשמה של הילד שלי וזה חשוב לי.

מקווה שהובנתי כראוי 💜

חבל שבנושאים של הוספת קדושה לוקחים את הנושאים האלו למקום של שיפוטיות,

כמו שלגיטימי לעשות הרבה דברים בחיים וזה לא שיפוטי בכלל למי שלא עושה אותם. מכל התחומים בחיים- אוכל בריא, דרכי חינוך,שילוב עבודה ובית... מי שמוסיפה כדי להוסיף טוב לה / לביתה בכלל לא שופטת אחרים, כך גם בנושאי דת- כשנשים בוחרות להוסיף חומרה/מנהג/ דקדוק  - זה בכלל לא שיפוטי כלפי מי שלא נוהגת כך.

בוודאי שמי שמקפידה על הלכה מוסיפה קדושה לסביבה שלה ולביתה,

אבל הייתי משאירה את הנשמה של הילד מחוץ למשוואה

הקישור המיסטי הזה בין מעשה ההורים לבין רמת קדושת הנשמה של הילד- הוא הבעיתי בעיני.

מודה שזו לא תפיסת עולמי.

בעיני זה מדרון חלקלק בדת ואיתו מגיע גם השיפוטיות כלפי מי שלא ואפילו יכול להיגרר לשליטה וניצול 

מעבר לזה שזה לא נחמד כלפי האישה, הרבה פעמים מלמדים את זה נןער שמי שנולד לא מתוך טהרה הוא לא טהור או דברים כאלה.

מכירה מישהי מבית לא כל כך דתי שיודעת בודאות שאמא שלה לא שמרה טהרה, והיא עצמה כן נהיתה דתית ממש אבל מאז הנערות (שלמדה אתזה בתיכון דתי) מסתובבת בתחושה שהנשמה שלה טמאה וחסרת תקנה כי אמא שלה לא הקפידה.

לא חבל?

אני בעלת תשובה בעצמי

אמא שלי לא שמרה נידה

ויש מושג שנקרא בני הנידה

אני יודעת שאומרים מי שחוזר בתשובה זה עובד אצלו קצת אחרת, כי סוף סוף הוא עשה תשובה

ובטח יש עוד דברים כמו תינוק שנשבה וכו אז לא יודעת כמה זה תופס היום

אבל כן המושג הזה קיים והבנתי שזה משפיע רוחנית על הוולדות

ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול!

יש כאן שני דברים -

ההשתדלות שלי , שבזה אני משתדלת.

וקבלת האחר שזה לא קשור למה שאני עושה.

וכמו שכתבה @המקורית

ההדרכה היום מהרבנים זה הפוך ממה שאת כתבת.

הייתי ממליצה למי שכתבת עליה פשוט לבדוק מה דעת רבותינו בעניין.

לדוג' - כמה שו"ת בנושא מהרב אבינר

שידוך עם בעל תשובה (שו"ת) – שיעורי הרב שלמה אבינר

פרק ב בתניא

לקראת הסוף.

כיצד ההורים יכולים להוסיף לבושים קדושים לילדים.

זה ידע בסיסי של כל מי שהולך לפי תורת החסידות.

שמדובר על *לבושי* הנשמה,

ולא על עצם הנשמה.

בלי להפחית מחשיבות של הלבושים אבל עדיין יש הבדל.

יש מצוות בודדות שהובטח לנו הקשר בינן לבין השכר שלהם.

בשאר המצוות- אנחנו מקיימים ולא יודעים לאן ומה זה יוביל

אין ספק שמי שמקפידה ומהדרת במצוות זה מוסיף  בביתה יראת שמיים ויש בזה גם השפעה על הילדים ובעיקר על עצמה ועל הקשר עם הקב"ה

אבל

ביהדות מאוד מאוד מאמינים בתיקון. לבוא ולקשר בין קדושת הילד לבין מעשה נקודתי שאפילו לא קשור אליו במישרין בעצם פוגע ב"נקודת הפתיחה" שלט וזה יכול להטיל צל שנים ארוכות (בעיני ההורים או בעיני הילד)

גם באמת הרבה פעמים הקפדה על משהו באה על חשבון דברים אחרים (רוגע בבית,חיבור לגוף ולמיניות, עוד יום טהרה) אז צריך להיזהר.... כמובן שטוב לחזק בחשיבות המצוות  והקפדה על ההלכה אבל בלי להאדיר פרט ספציפי כדי לא לפגוע במכלול

(וכמובן אין שום טענה כלפיך  עוד אחת! ברור לי שאת מעבירה מה ששמעת אבל אוחי יש מישהי שקוראת את זה וזה לא טוב לה אז מביאה כיוון נגדי)

אני באמת מאמינה עפ"י דברי חז"ל שה' ברא עולם שמורכב גם מגוף וגם מנשמה.

ואני משתדלת לעשות מה שביכולתי כדי לרומם את הנשמה.

שלי או של משפחתי.

זה לא מיסטיקה! זה הדרכות חז"ל בגמרא ובפוסקים.

( כותבת דוגמא אחת אבל יש עוד הרבה- הוצאת שיער מהכיסוי ראש, חז"ל אמרו שקמחית זכתה לבנים כהנים גדולים בזכות שלא הוציאה שערות ראשה,

אז כן, אני באמת מאמינה שיש לי את היכולת לעשות את ההשתדלות שלי כדי להוסיף קדושה לילדים, זה לא מיסטיקה)

כמובן שאני מקבלת לגמרי שאחרות מעצבות את תפיסת עולמן על פי הדרכות אחרות,וזה שאני בוחרת את הבחירות שלי לא מעלה בדעתי מחשבה על אחרות בכלל! אני בוחנת מה שאיפותי ומה רצונותיו האישיים בלבד!

אבל בעיני זה מדרון חלקלק הזלזלול  בדברים שאחרים מאמינים  בהם ונוהגים בהם עפ"י חז"ל.

אני לא אומרת שאין בדברים האלה אמת.

אבל התעסקות עם הקבלה היא לא דבר פשוט, וחייבת לבוא מעל קומה מבוססת מאוד של הלכה ואמונה וכו

יש כאלה שמתאים להם ומצליחים להעמיק ולהבין ולקבל

יש כאלה שמוכנים לקבל את זה מתוך הישענות על גדולים שלמדו והבינו

ואני לא באה לבקר אף אחת על בחירתה בחיים שלה

אבל בטח שזה לא מתאים לכל אחד

והרבה פעמים ההתעסקות עם ענייני קבלה מזיקה ופוגעת בקומת ההלכה או האמונה

ובעיקר חשוב להבחין בין הדברים ולהיזהר בעצמנו לשים לב שזה לא בא על חשבון דברים אחרים בצורה לא נכונה

וגם כשאת כותבת שזה כתוב בהדרכות חז"ל- גם אותם צריך לדעת לקרוא היטב... לפעמים השפה שלהם היא לא השפה שלנו. לפעמים הם רומזים לדברים אחרים בכלל ממה שקורא בן זמננו מבין בפשטות

מחילה,זה נושא מאד מעניין,רציתי לענות לך בפירוט,

אבל אני לא מצליחה לשבת בנחת להגדיר מה זה דת,  מה זה קבלה ומה זה קבלה מעשית.

ולמה הם לא מיסטיקה.

אבל אני חייבת לך תודה שעוררת אותי לחקור את זה!

השבוע היה יום פטירת האר"י וזה התאים לי העיסוק בעניינים אלו,

אז למרות שאני לא כתבתי לך תשובה ,התרשמתי מהשאלה. אז תודה רבה!

וברור שאני לא לומדת בעצמי קבלה,אלא לומדת מרבותי איזה הנהגות מועילות למשוך עלינו קדושה.

אז אין צורך להקפיד על הכל?

זאת שאלה מתנצחת. כי בעיני ממש לא נכון לומר כך.

אבל גם בהיריון יש עניין בקיום יחסים בקדושה ובטהרה למרות שאין שום סיכוי להיכנס להריון (כי הוא כבר קיים) מכיוון שגם שם יש משהו עם המשכת נשמות לעולם בכל פעם שמקיימים יחסים.

אני לא זוכרת בדיוק אבל אם זה חשוב למישהי אני יכולה לנסות למצוא את זה בספר או אולי מישהי תדע לדייק ולהסביר יותר את כוונתי.

מעולם לא עשיתי מוך דחוק ורק המחשבה על זה מעבירה בי חלחלה

פעם הייתי ממש מקפידה שני בדיקות כל יום.

היום זה אחרת- 

המניעה גורמת לי לכתמים לא מוסברים,

הרב אמר שני בדיקות אחד ביום הראשון ואחד בשביעי.

תאמת- חסר לי ההתרגשות עם הספירה של הימים בבדיקות...

זה היה חוויה רוחנית כזאת...

בודקת רק הפסק

ראשון (בדיקה אחת)

שלישי (בדיקה אחת)

שביעי (בדיקה אחת)

ואם מסוגל אז עוד באמצע. אבל אף פעם לא 2 ביום.. 

1. נובה טי פעם אחת ופעמיים גיינפיקס

2. הנובה טי עשה כתמים כמה ימים לפני הוסת הגיינפיקס לא. חוץ מזה דימום רגיל עם שניהם

3. בהתחלה כן, וקיבלתי היתר גורף לבדוק מינימום בדיקות. הפסק יום ראשון ואחרון. כשראיתי שהכל בסדר אז כן בדקתי יותר

4. כן ולא.

כן כי זה מנע הריון

לא כי זה עשה לי בעיות גינקולוגיות אחרות ומסתבר שכנראה התקנים לא יושבים אצלי טוב..

1. ג'ניפיקס

2. התקנתי אחרי לידה, כשהווסת חזרה האריך- כיומיים שלושה הכתמות לפני ועוד יום עד להפסק.

3. הרבה הכתמות, הקלות בשבעה נקיים

4.סהכ כן במיוחד שהייתי ללא ווסת מס' חודשים, אבל ברגע שהגיעה היה מבאס בגלל הנ''ל 

1. נובה טי

2. הכביד במחזורים הראשונים אחרי ההתקנה, וקצת גרם להכתמות לפני הוסת בוסתות הראשונות. אחר כך היה די רגיל. ייתכן שהזמן להיטהר התארך ביום. לא בטוחה שזה קשור להתקן.

3. רק בהתחלה ואז באמת קיבלתי פסיקה מיוחדת אבל תוך פעמיים-שלוש זה הסתדר.

4. כן!

1. מונה ליזה

2, האריך את הווסת ביום בערך והכביד את הדימום

3. אין דימומים בין ווסתיים ב''ה

4. במניעה הכי טובה שניסיתי

אני מאוהבת במחזור החודשי. זה משפיע פלאים על החשק;)

זה לא הורג לי את הספונטניות - מה שקרה עם הדיאפרגמה.

בקיצור

מבחינתי זאת המניעה הנבחרת

וניסיתי- גלולות הנקה, דיאפרגמה, שקפים ונרות

1. מונה ליזה

2. לא

3. לא היו דימומים בין וסתיים.

4. מרוצה מאד. שגר ושכח.

1. נובה טי

2. בהתחלה כן, מחזורין ארוכים יותר( האריך לי מ3 ימים ל5 ימים) וגם דימום כבד יותר אבל אחרי 4 חודשי הסתגלות הגוף שלי חזר לעצמו

3.היו ממש מעט, בהתחלה בהסתגלות קיבלתי היתר לבדוק רק הפסק, יום ראשון ויון אחרון

4. ממליצה מאוד. הייתי עם ההתקן תקוםה ארוכה מאוד וזה באמת שגר ושכח. מניעה מעולה בלי כל הבאלגן לש ההורמונים

בהצלחה

נובה טי

כן

כן. עם ליווי הלכתי צמוד הצלחתי לא להיאסר רוב הזמן

כן,עד שנהייתה לי דלקת באגן ונאלצתי להוציא, לא החזיק הרבה לצערי, 7 חודשים

1. כנראה נובה טי, לא בטוחה

2. כן וכן. גם וסתות יותר כואבים יחסית

3. נראה לי שלא

4. הייתי מאוד מרוצה. מבחינתי היה הכי חשוב ללא הורמונים.

2. לא

3. מעט כתמים לפני

4. כן, עד שנכנסתי להריון עם ההתקן, חצי שנה אחרי שהתקנתי אותו! אז בדיעבד ממש לא מרוצה..

יצא לי לכתוב על זה כנה פעמים בשרשורים שונים

1. שמתי מירנה - דימומים לא פוסקים וכבדים כחודש ומשהו. ישמע יוזר אבל הרגשתי פיזית משהו זז לי בבטן .התייאשתי והוצאתי.

2. התקן נובה טי- גרם לי לדלקת חמורה באגן וברחם . לקחתי פעמיים טיפול משולב של אנטיביוטיקה בהפרש של כמה חודשים אחד מהשני . כמובן שזה גרם לבלגן רציני בגוף ובקיבה וזה גרם לי להקאות ושלשולים.

הרופאה המצליצה שכדי להפטר מהדלקת,צריך להכנס להריון. וזה מה שעשיתי...

בסוף זה עשה פעולה הפוכה ההתקן הזה 🤣מודה על הילד הזה אבל תכלס הגיע בזמן שלא הייתי בנויה נפשית... בקיצור

לא מתאים לכל אחת ....לרגישות שבינינו.

3. כל הזמן אומרים לשים תחתונים כהים .. קצת קשה לי עם זה

מה,אם יש דם אז מתעלמים ממנו כאילו לא ראיתי ?

ההתקן הזה ממש דפק אותי כי יש לי עד היום כל מני מכאובים טרום ובים וסתיים שלא היו לפני.

לגבי הדלקת שזה עלול לגרום, זה כתוב במפורש כתופעת לוואי לא שכיחה בעלון . שימו לב.

בהצלחה 

גם אני נהייתי עם כל מיני כאבים והרגשות מוזרות במהלך החודש

אולי סוג של דלקת כרונית (כמובן לקחתי אנטיביוטיקה לטיפול אבל כנראה זה לא ממגר לגמרי)

לא יודעת

התייאשתי לבינתיים מהתקנים

אם תבינו את המשמעות

להכניס גוף זר לרחם

כדי שיגרום לסוג של "דלקת פעילה או לא פעילה"

וכך ימנע הריון. .. נשמע לי מזוכיזם

וזה באמת מתסכל

כי נשים דתיות אין להן ממש פתרון אחר ...

הלוואי שיהיה משהו כבר שמונע 100 אחוז בלי הורמונים וכשר הלכתית

שמתי מונה ליזה

הרגשתי כאבי בטן לעיתים קרובות

עשה דימומים והכתמות כל.הזמן

אחרי חודשיים התייאשתי והוצאתי

1. נובה טי

2. בהחלט

3. בהתחלה לא, בשלב מסוים כן. אבל אני לא יודעת אם זה קשור דווקא להתקן או לזריקות הרזיה שלקחתי במקביל. קיבלתי היתר לבדוק 3 פעמים, ראשון אמצע ושביעי.

4. היה ממש מעצבן לקבל כל חודש, וגם אז, הווסת היתה מאוד מאסיבית וארוכה. אבל אחרי 10 שנים של הריונות הנקות וגלולות סופסוף נהיה לי חשק נורמלי, מה שמשפיע עליי לטובה גם בהריון הנוכחי. אז בסוף זה שווה את זה. 

1. מונה ליזה

2. ממש בקטנה

3. כן, להפחית בדיקות

4. כן. חוץ מאשר בתקופות עם הרבה כתמים 

1. נובה טי

2. כן, אבל ככל שהחודשים עברו זה היה פחות משמעותי. בהתחלה היה איזור ה8 ולפעמים אפילו 9 ימים, ואחרי כמה חודשים (לא יותר מדי) היה סביב ה5-6 ימים

3. ב"ה לא היו

4. מאוד! המניעה שהכי אהבתי. הרגשתי שאני מחוברת לגוף שלי וזה נתן לי המון

1.נובה טי כבר פעם שלישית,אז יש נסיון יש מה להשוות בין הפעמים

2.פעמים קודמות האריך ביום יומיים,הפעם לא תמיד הרבה פעמים יכולה לעשות הפסק ביום הרבעי.

3.בקודמים היו המון התמים בין ווסתיים השתדלתי להתנהל איתם נכון,רוב הפעמים הכתם היה דווקא ביום האחרון של ה7 נקיים,וזה היה באסה ממש.

הפעם אין שום דבר ממש.

זה כן גורם לי לכאבי תופת לפני המחזור ותוך כדי.וגם בקןדמים זה גרם לי לכאבים

4.אף פעם לא הייתי מרוצה משום מניעה אבל זה היה הכי פחות גרוע.עם גלולות נכנסתי להריון,והתופעות לוואי של ההורמונים הוציאו אותי מדעתי.

דבר נוסף אף פעם לא חיפשתי דווקא מומחה הלכתי למי שהיה פנוי באותו זמן.כולם היו בסדר.

1.נובה טי

2.כן וכן

3.קיבלתי פסיקה לעשות את המינימום בדיקות וללבוש שחור בשבעת נקיים. אחרי החודש הראשון לרב לא היה כתמים וכו'

4. מצד אחד ההורמונים היו קשים לי ממש מצד שני פה בלי הורמונים זה האריך לי את המחזור ל7-8 ימים וגם קיצר ל27 ימים שזה היה קשוח לי

היה דימום כבד מאוד וממש כאב לי כל ווסת ( לא יודעת אם קשור כי הוצאתי בווסת וב"ה נכנסתי להריון מיד אחרי )

אני שוקלת לעשות התקן הורמונלי אבל לדעתי אם זה לא היה הולך כן הייתי חוזרת לזה

מקווה שעזרתי 

1. התקן מונה ליזה

2. האריך את הוסת, אבל דווקא היה פחות כבד

3. היו דימומים רק בחודשיים הראשונים, והתקנתי כשהייתי טהורה אחרי לידה אז לא הייתה בעיה עם 7 נקיים

4. הייתי מרוצה מזה שלא הכנסתי לי הורמונים

מונה ליזה, היה מעולה כל עוד לא קיבלתי מחזור בגלל ההנקה. מהרגע שקיבלתי היה סיוט.

האריך מאוד. הכביד מאוד וגרם לי להיות ממש חלשה למרות שההמוגלובין היה תקין.

היו כתמים לפני ואחרי מחזור. היו הקלות לשבעה נקיים אבל לא תמיד זה עזר... וגם ההקלות היו אחרי אכזבות רבות. טבילה שנדחתה בשבוע בגלל בדיקה לא טובה ביום השביעי וכדו..

בגלל כל הכתמים לקחתי פרימולט נור כדי להאריך מעט את הזמן טהרה.  

והתחרפנתי מהכל.

הוצאתי את ההתקן ועברתי לגלולות..

אז ממש לא הייתי מרוצה.  

1. שמתי מונה-ליזה

2. כן וכן

3. היו קצת הכתמות לפני המחזור, לא אחרי.

4. היה זוועה. המחזורים הפכו לבלתי אפשריים, כי חוץ מדימום ארוך-ארוך הם לוו במיגרנות וכאבי מחזור ששיתקו אותי יומיים שלושה כל חודש. ויצא שהיינו מותרים בערך עשרה ימים בחודש.

אח''כ עברתי למירנה וקיבלתי את חיי בחזרה.

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

חלק מהקושי שלי זה שהשכל מבין אבל הוא לא מצליח להשליט על הרגש...

אני חושבת אבל שזה באמת ערבוב של כמה דברים יחד. כלומר זה לא רק הניפוץ חלום. זה גם דברים שהיא עושה שלא קשורים לקשר שלנו.

לדוגמא, אני מגיעה מבית שמקפידים על ההלכה, וזה ממש חלק ממני באופן מובהק.

ב"ה בעלי הוא גם ככה וזה חשוב לו.

ההורים שלו, פחות. בלשון המעטה.

לכאורה זה בכלל לא קשור אליי! עבודת ה' שלהם ומה אני נדחפת.

אבל כשאני מתארחת, זה כן משמעותי.

כי יש דברים כל כך קריטיים בכשרות למשל שאין לה כח או שזה לא משנה בעיניה.

ואז זה כן משפיע עליי. אם זה לא היה משפחה בחיים לא הייתי אוכלת אצלם. ב ח י י ם.

פעם אחת שהיינו אצלם אז היא הוציאה עוגת שמרים. ואז שניה לפני שאכלנו היא זרקה שאחותה הכינה... אחותה לא שומרת שבת בכלל!! לא שומרת כשרות!! רק לא אוכלת בשר וחלב ביחד. מה נסגר שהיא הגישה את זה?!?!

עכשיו ברור שיש דברים שלא קשורים אליי בכלל אבל בגלל המנטליות שממנה אני מגיעה, קשה לי להעריך אותה.

אני מעריכה את זה שהיא משתדלת מאוד שיהיה קשר טוב בין הילדים. שהיא משתדלת להתעניין. שהיא סבתא אוהבת לנכדים.

אבל לצערי אני לא מצליחה שהדברים האלה יהיו הדומיננטיים בלב... השלילי גובר על החיובי

וואוו...

חיבוק לך.

אם זה ינחם - אני אוהבת מאוד את חמתי, וגם היא לא בקטע של מזגן ולא בקטע של דאודורנט לדעתי😵‍💫

אבל יש לה אחלה אוכל והיא נקייה באוכל ולא מעניין אותי מה היא עושה עם הכביסה שלה האמת

למזלי בעלי שם לה תנאי שאם היא רוצה שנגיע שתדליק אותו ותוודא שהוא גם עובד (היו כמה חודשים שהיה מקולקל והיא מבחינתה הוא לא חסר לה וסבלתי נורא. סבלנו האמת, ואני עוד לא ישנה שם ולא מחבקת אותה או מתקרבת יותר מדי,רק בחגים שמביאה לה מתנה)

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

מתמודדת עם משהו מאוד דומה. צריך לדעת לעצמינו קודם כל שזה באמת לא מקרה קלאסי וההתמודדות לא פשוטה! אישית הפסקנו להגיע לשבתות.

ובקשתי בפירוש בלי חיבוקים. אני ממש נמנעת. מנסה להיות נחמדה ולעזור מרחוק בהרבה מורכבויות שיש במשפחה.

משתפת אותך בכנות שזה היה תהליך של כמה שנים להבין שאנחנו ממש בסדר ויש כאן מורכבות אמיתית שלא מאפשרת את הקרבה שדמיינתי, אלא מצריכה מסירות מסוג אחר.

מגעיל אצלם נורא. ממש הדוגמאות שהבאת. כשאנחנו מגיעים אנחנו שוטפים רצפה ומבינים שהפעם האחרונה שהיא נשטפה היתה פעם שעברה שהגענו. (ולא מגיעים הרבה כאמור) בקיצור..... חיבוק מבין ומזדהה. את גיבורה ואלופה שככה מתאמצת ומכבדת ונזהרת בכבודם.

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

להגיע פחות לשבת שלימה

ויותר לבקר מידי םעם

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

מהמם ושקט

קחו בחשבון ששומעים אזעקות הירדן

בארץ היו אזעקות בערד

וכל ירדן הפעילה סירנה....

הם כנראה לא ממקדים לאזור 

אם אתם אוהבים מסלול קצת מאתגר

אז יש את תלכיד פיראן

אנחנו עשינו מסלול מעגלי

התחלנו בבאח נחל/פלס

ירדנו לואדי

טיפסנו לחווה של אורי

וחזרנו דרך הכביש לרכבים

הכל פורח ומקסים

בני הארבע- חמש כבר צעדו הכל לבד

עם קטנים

יש שם סולמות בקיר שצריך לטפס עליהם וזה מפחיד עם קטנים

לא אוהבת פקקים

אבל עכשיו הכבישים פנויים

אז לקחתי את הילד לחוף

תרפיה בחול

קצת טבל רגלים

אסף צדפים

היה כיף

ולא היו אזעקות

לא בדרך ולא בים

איזורי העוטף שקטים יחסית.

לקחנו את הילדים לפארקים.

נהנו מאד.

מחר על האש עם המשפחה

שלישי אולי איזו חווה לשעתיים בבוקר.

הילדים מאוד נהנו

אחכ נכנסנו ליישוב ושיחקנו בגינות 

מזג אויר מעולה

ולא היו אזעקות

איזה טוב שיצאנו מהבית קצת

המצב בבית כבר הגיע לחרום 🙃

לא משהו מיוחד,

הכי חשוב שקרוב למרכז מסחרי עם ממ"ד

הילדים נהנו עד השמים וגם אנחנו

אם יוש רלוונטי לכם

היינו אתמול עם כל המשפחה המורחבת והיה מדהים!

בקושי יש שם אזעקות ויש שם מיגונית קרוב

מסלול שכונת אביעד

והאנשים שם ממש חמודים! היה מעניין לשמוע על המקום ולדבר איתם...

ואם לא אפשרי(בהרבה מקרים זה רחוק מידי)

להמשיך לנסוע ולא לעצור בצד בדרכים מסוכנות בטחונית.

כן קובעים אבל עם חברים/ משפחה לעל האש בטבע/ בבית

השנה לא יצא לפועל, הן בגלל המלחמה והן בגלל שאני נאלצת לעבוד בחול המועד ולמי יש כח לארח אחרי יום עבודה

אבל לא מוותרת על להוציא את הילדים מהבית

אתמול היינו בחוץ בפארק, היום כנראה אקח אותם לחוף לשחק בחול

לא כמו חול המועד רגיל, אבל יותרטוב מלהיתקע בבית

את ה"על האש" עשיתי להם אתמול בבית בנינג'ה

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות