פורום הריון ולידה (עמוד 924)

וקחי טאמס לצרבת..

קודם כל מצרפת לך את המקור במלואו-

"ויתיצבו בתחתית ההר' א"ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב: 'קימו וקבלו היהודים' - קיימו מה שקיבלו כבר" (שבת פח ע"א)

האמת שרציתי להרחיב עוד על המקור הזה, ממה שאני למדתי עליו, אבל זה לוקח את זה לכיוון קצת אחר ממה שאת כתבת עליו.

אני אכתוב בכל זאת, אבל את כמובן לא צריכה בהכרח להכניס את זה לשיעור. מה שמתאים לך…

אני שמעתי הסבר למדרש הזה בשיעורים של הרב ראובן ששון. והוא מסביר שהכפייה שהיתה על עמ"י בקבלת התורה, לא היתה כפייה במובן שה' איים עליהם שאם לא יקבלו את התורה הם ימותו. אלא שגילוי השכינה היה כל כך ברור מוחשי, שלא באמת היתה להם בחירה האם לקבל את התורה או לא. כי במצב כזה של גילוי שכינה - אי אפשר לסרב לקבל תורה.

אלא שלאחר כך, כשהם חזרו למציאות האנושית והיצר הרע וכו', אז הם כבר לא באמת היו מחוברים לבחירה הזו של קבלת התורה.

אפשר להבין את זה אם נחשוב על עצמנו ביום כיפור, ברגעים מרגשים של תפילת נעילה, שאנחנו מרגישים את הודו של היום ומלאים ברצון לעשות רק טוב מעכשיו. אבל אז כשנוחתים למציאות ומגיעים שוב ניסיונות, אז הרצון שלנו שהיה אז כבר לא מחזיק אותנו מול היצר הרע. (וכמובן שגילוי השכינה במעמד הר סיני היה הרבה יותר גדול).

אחר כך המדרש ממשיך לפורים, שם עמ"י קיבל עליו את התורה מרצון - דווקא מתוך מציאות של הסתרה, ששם ה' אפילו לא מוזכר במגילה והכל מתנהל בדרך הטבע, דווקא שם עמ"י בוחר להמשיך לקיים את התורה, ואפילו להוסיף עוד מצוות דרבנן (מצוות הפורים), וזו קבלת התורה שהיתה בפורים - 'קימו וקיבלו היהודים'.

האמת שעכשיו כשאני חושבת על הדברים, אולי זה דווקא כן מתחבר למה שכתבת, ומוסיף על זה.

כששמעתי את הרב ראובן ששון, נראה לי שהוא אף פעם לא דיבר על הביטוי עצמו 'ואם לאו - שם תהא קבורתכם'. הוא דיבר על הרעיון של הכפיה, ועל המשמעות העמוקה שלו, כמו שכתבתי עליה.

אבל כשמסתכלים על המילים שכתובות במדרש, עדיין נראה שבאמת יש כאן איום של מוות.

אבל אני חושבת עכשיו, שאולי בעצם הכוונה היא שגילוי השכינה היה כל כך גדול, שעמ"י הרגיש באופן מוחשי איך כך קיום העולם וגם הקיום שלהם תלוי בזה שהם יקבלו את התורה. הם לא הרגישו את זה כ'סכנת מוות' במובן של איום, אלא שהם הרגישו שבאמת רק התורה יכולה להחיות את העולם, בלי התורה באמת אין חיים ואין קיום לעולם. וזה באמת היה חלק מההכרח שבקבלת התורה.

ואולי שייך להוסיף פה את המדרש שמתאר איך קיום העולם היה מותנה בקבלת התורה כבר מששת ימי בראשית - 

"דאמר ריש לקיש מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, ה' יתירה למה לי, מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו." (שבת פח א)

זה מה שעולה לי כרגע, אולי בהמשך אני אוסיף עוד..

ואיזה זכות יש לך שאת מעבירה שיעור! המון בהצלחה!

לא שמעתי את הפירוש הזה,

יותר שמעתי את הפירושים בכיוון של המהר"ל כמו ש@בארץ אהבתי הביאה. ( תודה לך , @בארץ אהבתי , כתבת מרתק ומחזק!)

נשמע מעניין! אשמח לקרוא מה שתכיני

אתמול דיברתי עם בעלי (אחרי שכתבתי את הדברים), והוא הראה לי את דברי המהר"ל על המדרש הזה. וראינו שהדברים שלו מוסיפים עוד רובד אחר לדברים.

מה שכתבתי בשם הרב ראובן ששון (שבטוח מסתמך על מקורות קודמים, אבל אני לא יודעת על מי), מתמקד בצד של עמ"י - שלא היתה להם באמת בחירה, כי אי אפשר היה לסרב לקבל את התורה במעמד כזה של גילוי שכינה.

המהר"ל מתמקד בצד של התורה והקשר שלה לעולם. הוא מסביר שהיה הכרח שהתורה תינתן במעמד של כפיה, כי כיוון שהקיום של העולם תלוי בתורה, לא ייתכן שתהיה אפשרות לא לקבל את התורה.

בגלל גודל מציאות התורה, היא היתה צריכה להינתן דווקא במעמד של 'כפיה', כי אין באמת מציאות של עולם ללא תורה, ולכן אי אפשר היה לתת אפשרות אמיתית לבחור לא לקבל את התורה.

אני מצרפת את דברי המהר"ל, בהם הוא כותב את הדברים.

בשם הרב ראובן ששון זאת הרחבה בטוב טעם ודעת כדרכך למה שכתבתי בנקודה. ראיתי ששאלת מה המקור אז לפי מה שאני יודע המקור הוא של אדמו"ר הזקן מחבר ספר התניא בספר נוסף שכתב על סדר פרשות השבוע והמועדים בשם "ליקוטי תורה".

זה הסבר שמאוד התחברתי אליו. תודה רבה!

התכוונתי אותו כוון ולא אותו רעיון,

שהכוון הוא שכפיה פרושו שהתורה היתה חייבת להינתן,

לעומת הרעיון שהביאה @אמא טובה---דיה! שלא אומר שהיתה חייבת להינתן,

אבל את צודקת בחילוק שלך בין ההכרח של עם ישראל להכרח של העולם. תודה!

ויש את הרב קוק בעין איה לשבת דף פח.

הרב קוק מסביר שיש דברים שהם ברצון ובבחירה חופשית ושייכים ל"שכלול הכשרון המוסרי של האדם" ויש דברים ששייכים לטבע האדם ואין בהם בחירה. אם הייתה בחירה במעמד הר סיני, אז היה אפשר להגיד ששמירת מצוות זה בתחום של שכלול מוסרי וזה מנוגד לכך שהתורה עצמה היא הטבע הבסיסי והיא הבעת העצמיות של האדם. כמו שלא ניתן לבחור את זה שנולדנו בני אדם או גבר/אישה, כך לא ניתן לבחור שהתורה הא המהות שלנו ולא רק דרך לשכלל את המוסריות.

מקווה שהסברתי ברור, תבדקי במקור עצמו.

רגילים לחשוב שזה הכרח

 אתמול עלתה לי מחשבה מעניינת

למה צריך לכפות בכלל?

הרי עם ישראל יודעים שזה לטובתם הנצחית

אולי כמו ילד קטן שלא מבין את הטובה 

צריך "להכריח" ואז כשהוא גדל הוע כבר מבין שזה טוב לו.

דבר שני

כפה הר כ גיגית . 

כ הדמיון משווה את ההר הענק כמו גיגית קלה.

כתוב על היצר הרע שלעתיד לבוא הוא יהיה כמו חוט השערה לרשעים (והם ייצטערו איך לא התליחו להתגבר בקלות) וכמו הר לצדיקים

פה מפורט-

היצר הרע לעתיד לבוא, לצדיקים ולרשעים. | שאל את הרב - הידברות

זה אומר שבפוטנציאל התורה היא כייפית ןקלה ולכן בעצם הכפייה היא כדי שנבין שהיא שייעת לנו,והיא נעימה ומתאימה לנו.

כמו המשל של המגיד מדובנא על "לא אותי קראת יעקב" אם כמזוודה כבדה אז היא לא שלי כי המזוודה שלי קלה ונעימה.

התורה והמצוות הן קלות ,נעימות. 

אם מרגישים כבדות אנחמו לא בכיוון הנכון.

משנה בפרקי אבות פרק ו משנה ז'

גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר (משלי ד כב): "כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא".

ואומר (משלי ג ח): "רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך".

ואומר (משלי ג יח): "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאשר".

ואומר (משלי א ט): "כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך".

ואומר (משלי ד ט): "תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגניך".

ואומר (משלי ט יא): "כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים".

ואומר (משלי ג טז): "אורך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד".

ואומר (משלי ג ב): "כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך".

ואומר (משלי ג יז): "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".

אולי הפרשנים שם יתנו לך כיוונים מעניינים.

לי אין ראש לחשוב עכשיו יותר מדי

היא בעצם גילוי עצום של אהבה שעצם התגלותה מהווה כפיה כי אחרי שהם חוו אותה ניטלה מהם הבחירה החופשית והיתה להם משיכה עצומה לקב"ה. משהו בלתי נשלט.

תראי פה.

http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=780&CategoryID=440

רק פסטה ותפוא 

סלט עם גבינה בולגרית מטבלי גבינו 

בעלך לדעתי יכול להניח במגש של הצנור תפו"א ועוף

גם מושט עם מלח שמן ופרוסת לימון

גם קוסקוס משקית יהיה טוב

גם אפונה/ שעועית מורתחת זה ממש פשוט

בגזרת ה- מה לקנות, תלוי בך ומה אתם אוהבים

אם אוכלים סלטים אז כרוב וגזר קנוי חתוך 

יש גם סלטים קרים מוכנים שמוכרים

עוגות -- אין מה לדבר כמובן

ואפשר שאחת הארוחות תהיה מורכבת מביצים קשות, גבנצ , גבינה לבנה, קוטג' 

אפשר פיצה קנויה או בורקסים קנויים עם ביצים 

זה מיוחד ואפשר לקנות רוטב מוכן וזה ממש סוגר לך פינה.

ואז זה רק לחמם רוטב ולהכניס לבפנים

וזה כן חגיגי כי זה מיוחד

רביולי מוכן ורוטב מוכן שרק מחממים

בורקסים ופיצות קפואות 

גבינה בולגרית לסלט

יש במאפיות קישים נחמדים ב30-40 שח

גבינת שמנת בסופר, סלמון מעושן (לא לך) ואז כל אחד מרכיב לעצמו כמו הולי בייגל- בייגל, גבינה, ירקות חתוכים, סלמון/ גבינה צהובה, וכו'..

עוד אופציה לחלבי- לקנות בצק עלים ולתת לילדים למרוח עליו רסק, גבנצ וזיתים והרי לך פיצה שילדים אוהבים.. אפשר גם לגלגל ולחתוך לשבלולים ואז זה כמו בורקס פיצה..

פסטה ורוטב מוכן (עגבניות/ רוטב שמנת מוכן, או לערבב רוטב עגבניות עם שמנת לבישול ויוצא רוטב רוזה פשוט)

דג בתנור עם תיבול פשוט ויש ארוחת חג מדהימה

בבשרי- עוף עם ירקות ותפוא בתנור סוגר ארוחה

יש בסופר במקררים לפעמים קופסאות כאלה של קציצות עם רוטב.. 

אפשר לקנות ירקות קפואים/ לקט ירקות.. יש גם כל מיני כאלה מוכנים לקוסקוס נניח ואז זה רק לשים בסיר עם מים, להכין קוסקוס משקית וזהו. 

לפיצות אפשר להוסיף גבנ"צ ותוספות בבית ואז להכניס לתנור.

עוף בתנור עם תפוחי אדמה או אורז בתבנית אחת זה מאוד קל.

דג בתנור- סלמון עם אבקת שום ופפריקה, מושט עם פלפלים ועגבניות, או עם עשבי תיבול, שום ולימון.

פסטרמה, אם בעלך בעניין אז הוא יכול לעשות על האש, אפשר גם בחג עצמו (זה גם ככה תפקיד של גברים )

אנחנו נראה לי שוברים שיא הפוך בהשקעה בארוחה החלבית!

הלכנו לצרכניה ענקית -- זו כבר היתה חוויה,

כל ילד בחר מעדן שרוצה, וקורנפלקס וחלב,

מתלבטת אם לעבוד קשה יותר ולבשל פסטה שנערבב עם גבינה וקינמון🤔

יוגורט טבעי הוא אוהב?

אני פעם נתתי יוגורט שהוספתי לו בננה מעוכה כארוחה שלישית

אפשר לנסות לעבור לאוכל קצת פחות טחון: לביבות למיניהן, לחם וכו

הייתי מציעה גרבר או פרי אחר, יותר מזין, לא?

לכן רציתי משהו נוסף, מסוג אחר. ברור שאפשר שוב פירות, וגם זה קורה לפעמים.אבל פחות זורם לנו

אפשר לתת גם דייסות, קוואקר או סולת. אפשר להוסיף טחינה וסילאן.

יוגורט עם בננה מעוכה/ סילאן/ רסק תפוחים.

אפשר לתת כבר אוכל לא טחון- עוף מבושל היטב ורך, קציצות הודו רכות, דג, פסטה, סלט טונה, תפוחי אדמה אפויים, בטטה, אורז, סלט ירקות.

ובכללי את כבר יכולה לשים לו לטעום ממה שאתם אוכלים.

בגיל שנה אפשר להביא את האוכל שכולם אוכלים. לא צריך אוכל מיוחד.

עובד ככה.

יש כאלו שלפני גיל שנה אוגלים כבר הכל ויש כאלה שעוד לא...

הוא מבל טעימות מהכללל, אבל מנה מספקת הוא לא מקבל מזה

ארוחה אפשר יוגורט עם פירות וסילאן..

ביומיום הוא אוכל יוגורט טבעי בלי שום ממתיק 🙈

כי אז מקבלים גם את שאר היתרונות של הפרי. חוץ מהסוכר.

ואם לא, אז טחינה וסילאן..

והילד זולל את זה. יש לו חולשה לחלבי, הוא מחסל מאכלי חלב, כולל יוגורט חמוץ

מעדן זה בקטגוריית הממתקים...

בעיניי זה ממש לא סבבה שילד יחליף ארוחה בממתק, בפרט לא בגיל קטן שכזה.

מה אפשר לתת לו -

דייסת קוואקר בכפית

חביתה, ביצה קשה, שלוליות גבינה

לחם עם ממרח בריא כמו חמאת שקדים או חמאת בוטנים או טחינה או חומוס ביתי או חמאה

חתיכות שניצל, עוף או קציצה

תפוחי אדמה, בטטה או ירקות אפויים בתנור

בקיצור בגיל הזה אפשר לתת ארוחה רגילה מתוך האוכל המשפחתי שלכם, רק לחתוך לחתיכות תואמות גיל -

צלחת עם קצת אורז חתיכות עוף ואפונה, או פסטה עם גזר וקציצה, או לחם עם אבוקדו עגבניה וביצה...

מעדן סקי בטעמים...

ותודה ע כל הרעיונות!!! אלופההה

ארוחת פירות בבוקר עם שקדיה/טחינה

אח"כ מרק עם עדשים/הודו/בקר

אחכ ארוחת פירות שוב

ובערב דייסת קוואקר עם שמן זית

לק"י

או שדיברת על מה שהיה עם הגדולים?

עכשיו רק מרק בעיקר (בן חצי שנה) 

לק"י

והשאר זה בגדר נשנושים או פעם ב....

אם צריך לרסק, קוואקר, פירות, גרבר, והרוב אוכל שקל לו ללעוס שיאכל

בלידה הראשונה הייתי עם רעלת וילדתי בשבוע 35+6 בלי שארגנתי כלום (היינו מאושפזים כבר שבוע וחצי לפני). היינו בפגיה שבוע.

בלידה האחרונה, ברגע שגיליתי על ההריון היה לי ברור שגם הפעם אני אלד לפני הזמן. לא היו עדיין שום אבחנות שתמכו בזה, אבל זה היה לי כל כך ברור. בפועל משבוע 32 הייתי במעקב iugr, כשכל הזמן היו עם יד על הדופק והיה דיבור שיילדו אותי בשבוע 37, אלא אם כן יהיה צורך ליילד אפילו לפני. לפי זה התנהלתי בפועל, למרות שבסוף דחו ודחו את זה עד שהתפתחה לידה טבעית ב37.

הגישה שלי הייתה כל הזמן, דווקא מהטראומה של הלידה הקודמת, שתאריך לידה הוא רק המלצה. ומצד שני, הלקח מהלידה הראשונה היה שלא יקרה כלום אם לא יהיה תיק מוכן, לא יקרה כלום אם הבגדים לא יהיו מכובסים. בסוף הכל שטויות. העיקר שאחזור הביתה בידיים מלאות.

לגבי התארחות בשבת- התארחנו (גם כשהיה לי בראש שכל יום אני יש סיכוי שלא ארגיש תנועות ואצטרך ללכת למיון). התנאי שלי היה שפשוט ברגע שיש חשש, נוסעים לבית החולים שבו רציתי ללדת (למרות שליד חמי וחמותי יש אחלה בית חולים), דווקא בגלל החשש שאולי אצטרך פגייה, וארצה בית חולים ספציפי שגם קרוב יותר לבית. אבל הנסיעה לבית החולים שרציתי מההורים של בעלי היא 40 דקות בלי פקקים ובנסיעה מהירה, אז זה לא היה נראה לי נורא.

ולגבי ההתמודדות עם לידת פג-אין לי יותר מדי מה להגיד... אני ממש ממש פחדתי מזה שהסרט יחזור על עצמו... אבל באמת אי אפשר לדעת... נראה לי שבעיקר העניין הוא לקוות ולהתפלל שהכל יהיה בסדר. בסוף בחוויה שלי הרגשתי שאלוקים ממש מכוון את רגע היציאה לאוויר העולם. זה לא בידיים שלנו (כמו כמעט כל דבר בהריון), אבל כדאי לזכור שיש כאן השגחה, והקטן יצא בדיוק ברגע המדויק לו ולעולם, וזה הכי חשוב. ואם הןא יצא לפני-כנראה לא היה לו טוב בפנים, ויותר טוב לו בחוץ, כשאנחנו יכולים לעזור לו ולהיות איתו, גם אם זו בצורה קצת אחרת מהרחם...

מקווה שתהיה לידה טובה וקלה, ושבסוף החששות יתבררו כלא מוצדקים ותחזיקי מעמד עד שבוע 40...

תודה רבה על מה כל שכתבת🩷

את מלאה באמונה וממש מעודדת

בהריון הקודם ילדתי על הגבול של 37 אבל לצערי בהריון הזה יש הרבה יותר סיכונים וגורמים שיכולים להביא ללידה מוקדמת

ואני מאד מבינה את מה שאת אומרת שאם הוא יצא לפני אז כנראה לא היה לו טוב בפנים והוא היה צריך אותנו בחוץ, הרגשתי ככה בלידה הקודמת

ואני לא חושבת שאצליח להגיע לשבוע 40, שבוע 37 ומשקל של יותר משני קילו יספיקו לי😅

מה שכן, בהריונות שאחר כך הייתי במעקבים צמודים והשתדלי לשים לב לסימנים. אז אחכ ילדתי ב35 (אחרי שהתחלתי לידה ב33 ועצרו אותה (ואושפזתי לשבועיים). 

אני פחות בקטע של תיק כי מקסימום בעלי מביא מה שצריך. אבל כן מסתובבת לכל מקום עם המסמכים של הלידה למקרה ש... במיוחד מחודש שישי-שביעי. לא זזה לשום מקום בלי זה. כמעט כמו פלאפון וארנק...

ואיך משלימים עם פג? לא נראה לי שיש איך. זה מסוג הדברים שאתה נקלע אליהם ובסוף מתמודד כי אלו החיים. אני לא יכולה להבין איך שרדתי 6 שבועות של פגיה. ובאמת עברתי עיבוד לידה אחרי שנה. ועד היום קשה לי, אבל אלו החיים. אז משתדלת לשמור על עצמי ולהיות קשובה לגוף ובסוף זה הכל בידי שמיים.

ורק שתדעי שאחרי הפג, יש לי פגית גדולה (שבוע 35) ואחר כך לידה ב38...הכל יכול לקרות...

שגם אני הסתובבתי עם כל הבדיקות, עד שגיליתי שהכל הכל נמצא באפליקציה (מאוחדת). פשוט נתתי לצוות את הפלאפון והם מצאו כל מה שצריך 

כמה אני שוקלת וכמה יצא בהעמסת סוכר?

למרות שבאתי עם הכל מודפס?

מתי התחסנתי לקורונה🤦‍♀️🤦‍♀️

כאילו מה? למה שאני אזכור דבר כזה? 

וזה עוד היה בשלב שהייתי יחסית שפויה למרות הכאב.. 

מתי עשיתי כל אחד מהחיסונים 

ילדת בשיבא, נכון?

מעניין אם רק שם שאלו או בעוד מקומות..

והגעתי למיון כמה ימים לפני הלידה, וכבר עניתי להם על כללללל השאלות האלה 

ואז בזמן הצירים שאלו שוב ושוב ושוב ושוב למרות שהיה להם הכל כבר במחשב 

שיהיו בריאים. 

אני בדיוק במחשבות על איפה ללכת ללדת הפעם כי לא חוזרת לשם..

אבל נפתח על זה כבר שרשור אחר בהזדמנות

(כשאני אפסיק להתכחש לעובדה שאני מתחילה 36 השבוע)

איזו הזנה אני מעדיפה לתינוק כשהוא יהיה בתינוקייה בלילה. אי אפשר לחכות שהוא יהיה בחוץ לפני שאני צריכה להתחיל לחשוב על שאלה כזאת ?🤔

טוב לדעת... פשוט כשעושים משבוע 16 אטלטרסאונד כל שבוע, זה כבר כבד..

פשוט הגעתי למיון בלי המסמכים, ולא היתה לצוות ברירה...

אני ממש שומרת על עצמי ועוקבת אחרי הגוף שלי ועדיין מאד חוששת מלידה מוקדמת ומאשפוז 

אני חושבת שאני אארגן את המסמכים שלי ואשים בתיק על כל דבר שלא יקרה..

ותודה רבה על העידוד

מקווה מאד שבעזרת ה אני אלד בחודש תשיעי

ובשתיהן ילדתי ב-41 פלוס🤭

בפועל מה שעשיתי זה שהיה לי תיק לידה מוכן משבוע 25 בערך, זה עשה לי שקט נפשי אז ככה העדפתי למרות שבאמת ממש ממש מוקדם. עשיתי גם קורס הכנה ללידה וגמרנו אותו לפני שבוע 30. מבחינה מנטלית למדתי וקראתי הרבה על ההתפתחות העוברית ומה לצפות בערך אם התינוק נולד בשלבים השונים וגם מה הפרוטוקולים מבחינת הבית חולים ומבחינתנו. אני יודעת שזה הרבה פעמים מכניס ללחץ כל האינפורמציה הזאת אבל לי זה עשה טוב כי הרגשתי טיפה בשליטה. בקטע הזה חשוב לחשוב באמת מה יעשה לך טוב...

זהו נראלי,שיהיה בשעה טובה, בעיתו ובזמנו ובידיים מלאות בע''ה❤️

וברוך ה שלא ילדת מוקדם

אני גם חושבת שאכין תיק עם דברים בסיסיים ללידה

אם תוכלי לכוון אותי לחומרים שקראת אני אשמח, אני חושבת שזה יעזור לי

תודה

אני חושבת שפשוט קראתי כל מה שצאתי באינטרנט וגם מהספר '''מה לצפות כשמצפים לתינוק'', אני חושבת שהיה שם פרק על לידה מוקדמת

בסוף ילדתי ב40.

הכנתי הכל ב34..

והייתי פקעת עצבים כל יום שחלף 🥲

זה לא נורמלי שתתמודדי עם זה לבד!!! לא טכנית ולא נפשית!!!!!!! 

איזה קושי 

נשמע שאת באמת על הקצה..

את לוקחת גם כדורים?

אני מבינה את תחושת חוסר האונים. זה מה שהכי מייאש נראה לי

יש אפשרות לקנות אוכל? 

מה עם ההורים? הם לא עוזרים לכם? הם יודעים מה את עוברת? 

תמסרשי לי אם תוכלי 

הסבר שמצאתי-

רפלוקס ואסתמה בילדים

דלקות ריאות וציפצופים חוזרים זה אסטמה או משהו דומה, אם אין לך תור קרוב לרופא ריאות מומחה, כדאי לך ללכת לשר״פ, התמודדות עם אסטמה בלתי מטופלת זו רכבת הרים רגשית ורפואית, מאד מובן שאת מותשת.

כשהאסטמה מטופלת ומאוזנת ויש לך הוראות ברורות מה עושים בכל מצב ואת כל התרופות זמינות בבית, המצב יכול להשתפר.

את רק סביבה? את עובדת לומדת? חשוב למצוא איזשהו עניין שיסיח את הדעת עד כמה שאפשר

מוזמנת לפנות אלי בפרטי אפנה אותך לכמה כיוונים בנושא הרפואי

הקטנה שלי בת שנה, וגם היא כל החורף אצל רופאים. היה לנו הכל החורף הזה. ועכשיו זה ברונכיטיס בפעם לא יןדעת כמה..

כל שבועיים היא מתחילה עם נזלת, ואז ליחה ושיעולים בלתי פוסקים, הולכים לרופאה, היא נותנת משטר אינהלציות וסטרואידים/אנטיביוטיקה/משהו אחר בהתאם למצב, משתפר, ואחרי שבוע אנחנו שוב באותו סרט. 

הכי מבינה אותך בעולם כי גם לי נמאס ללכת כל שבוע לרופא.

אבל השבוע הייתי אצל רופא אחר שאמר שהכל בגלל שהיה לה Rsv. תינוקות שהיה להם את הוירוס הזה סוחבים סוג של אסטמה על גיל 4-5 ואז זה נרגע. אמר גם שיתן משאף בביקור הבא. מקווה שזה יקל עליה.

בקיצור ניצלשתי לפריקה, אבל רק לומר שאם היה לה Rsv זו כנראה הסיבה.

הרבה כוח ורק בריאות!

אבל יודעת שאסטמה עלולה לגרום לכל צינון להסתבך.

אגב, אסטמה יכולה להיות גם מסיבה אלרגית. והיא לא עוברת.

ידעתי שהוא הנוכל לכל זה .. למרות שגם חודש לפניו היה וירוס שהוביל לאשפוז

שולחת גם לך כוחות ..לא פשוט בכלל 

דלקת ריאות ואחר כך עוד וירוס אחר שהוביל לאשפוז.

ומאז זה ריטואל קבוע.. ב"ה לא אשפוז שוב, אבל כל שבועיים שיעולים, נזלת ליחה שוב ושוב..

שמעתי גם מאחרים שהיה לילד RSV ואחר כך כל החורף היה בעיות..

אין מישהו שיכול לעזור?

אפילו איזה נערה בייביסיטר/מתנדבת שקצת תקל?

ורק משהו פרקטי-

מה עם רופא ריאות?

אקו לב?

בדקתם? ממש ממליצה לבקש הפניות.

שוב, ממליצה לבקש לעשות גם אקו לב ליתר ביטחון.

רופא ריאות קיבלתי הפניה לתור דחוף השבוע לוקחת אותה

עשינו צילום ריאות מחכים לתשובה

וקובעים בבתי חולים. הבעיה שהתורים רחוקים מאד.

כשתהיי אצל רופא ריאות תשאלי על זה,

אם הוא בבית חולים אולי הוא יוכל לארגן שתעשו גם לזה בדיקה דחופה.

ואם לא הוא, אז הרופא ילדים.

(ליותר פרטים מוזמנת לאישי)

איזה פוסט, כמה לא פשוט !!!

מה הכי יעזור לך עכשיו?

אולי תתקשרי לערן? או שתדברי עם הרופא שלך? 

מודה לכולכן על כל תגובה ותגובה

לא רוצה לחפור בשרשור לכן לא מגיבה לכל אחת בפרטי אבל מעריכה ממש וכל תגובה ממש נותנת כוח עם עצם הנירמול שלכן כבר מרגישה טוב יותר

השבת עברה יחסית בסדר , התעלתי על עצמי בשביל בעלי והילדים 

הקטנה עדיין חוגגת בלילות ומשתעלת ברמות פסיכיות על אף שמקבלת כבר קורטיזונים

הדכאון אצלי באון ואוף..מטופלת אצל פסיכאטרית מדהימה

רוצה כבר לעבור את זה ולהיות אחרי

רוצה שגרה

רוצה ללכת לעבודה ולשים אותה במעון

רוצה אוויר

ולגבי עזרה- לצערי אין.. אנחנו לבד במערכה

יש הרבה אמפטיה מצד אמא אבל לא בא לידי ביטוי לצערי

הלוואי שבזכות ראש חודש והשל"ה הקדוש ישלח לי כוחות מחודשים 

ופרנסה

ושמחה

ברוך ה שאת מתפללת על מעון ושגרה זה כבר סימן טוב למצב הדיכאון 🌸🌸 רפואה שלימה לאפרוחית 💮💮💮

ומבינה אותך ממש!

גם שלי חולה המון. וכל וירוס הוא בהגזמה

 היחיד שהעלה לי חום ל40.

הוא עם משאפים מגיל חודש או 3 חודשים אם אינני טועה.

ברוך השם לא התאשפזנו (היינו על סף אישפוז לפני שבוע וחצי בגלל הקאות ושלשולים מרובים) אבל כבר ביקרנו במיון ובקופה אנחנו בממוצע פעם בשבועיים מאז שנולד.

הלילות זה גיהנום

אם לא ישנים, זה גומר ומפרק את הגוף.

בן אדם שלא ישן זה כמו להיות מת מהלך. זה סיוט.

יש פעמים שאני מפחדת שנחושך מגיע ותוהה מה הוא צופם בתוכו. איזה לילה מחכה לנו.

מבינה אותך.ככ.

אין מה להוסיף❤️

גם אני נהייתי ממש בחרדות מהלילות שמגיעים..

מרגישה חיה מתה

רוצה לעבוד ופשוט לא יכולה

והפרנסה דוחקת

קשה

תודה על ההזדהות ממש כמו חיבוק

מאחלת גם לך ימים ולילות טובים ורגועים יותר

מכירה מקרה מלפני מלא שנים

שהאמא חשדה שיש לה משהו בריאה ששאפה

והתעקשה על ברונכוסקופיה כמדומני,

וגם שיבדקו כמה היא נושמת בריאות

ובאמת בסוף גילו שהיה לה שם איזשהו חלקיק שנשאף ועליו התפתחו דברים ועיבו אותו וזה עזר מאד.

עשינו צילום ריאות יצא תקין

הגיוני?! שילד מצפצף כל חודש

ההתקף הנוכחי הוא כבר מעל שבועיים רצוף מצפצף ומחרחר

על אף הטיפול

וצילום תקין

איך!?

רפלוקס ואסתמה בילדים

אין לו תגובות כלשהים אחרי אכילה

מה שכן קיימים תיאורים מתאימים 

השאלה מי מאבחן את זה?

אני ממש בחוסר אונים !!!

גסטרו בעיקרון הוא הכתובת לעינייני קיבה.

להבנתי, בד"כ נותנים טיפול ורואים אם יש שינוי. או שיפור.

תנסי לשאול את הרופא המטפל.

אין לי ניסיון עם ריפלוקס. רק כשהבן שלי היה קטן גיליתי שיש קשר בין השניים.

רופאת ריאות הנחתה על כל סוגי הטיפולים בכל תרחיש -

משאף כטיפול מונע,

בעת התקף אינהלציה, אחרי יומיים שלושה בטנזול, ולבסוף אזניל.

כל פעם בניסוי וטעיה התייעצנו ושינינו בהתאם.

גם תרופה נגד חומציות (למקרה שזה רפלוקס) הייתה על הפרק.

אחר כך הבנו שבטנזול לא עוזר ואזניל יותר, אז הפסקנו בטנזול.

בהמשך שילבנו תרופה בשם מונטלוקסט ביחד עם המשאף כטיפול מונע, ולראשונה מזה זמן רב יש שיפור במצב.

הרעיון הוא למצוא רופא.ת ריאות שאת מתחברת אליהם, ולרוץ איתו תקופה. בהתחלה אם צריך כל חודש אפילו.

מאוד עוזר אם מתעדים כל התקף -

עוצמה, משך, מה נתתם.

עוזר לנתח את הטיפול לרופא.

אל תתייאשי!

הגיל יעזור לך פה, הם מתחזקים, וכמובן למצוא טיפול מתאים.

לפי מה שראיתי היא מתאימה גם לטיפול בנזלת אלרגית.

ואם זה עוזר, ממליצה לברר את הכיוון האלרגי.

לפעמים האסטמה מגיעה משם.

יש לה החמרה בעונת מעבר.

אבל הכי ברור אצלה זה שזה מתחיל בוירוס צינון רגיל, שפשוט הופך לסיוט מתמשך.

אנחנו חודשיים עם המונטלוקס+פלקסוטייד וממש רואים שיפור.

אני כל הזמן מתפללת שזה אמיתי ולא שוב ניפול בהתקף קשה.

יש לנו מחר תור ,

מקווה שנתחיל מסלול של אור ב"ה ושבאמת נראה הקלה 

כולי תקווה שהסאגה הזאת תעבור ונפסיק להיבהל מכל נזלת

אגב בדקנו אלרגיה - של מזון כרגע ונשלל

אולי יש אלרגיה אחרת מניחה שיפנו אותנו לבדוק גם

אני בעצמי אסמטית

לפעמים יש נוגדני אלרגיה, והטסטים יוצאים שליליים. 🤦‍♀️

אבל יידע זה כח. וגם מקבלים הנחיות טיפול.

שהיא ממש נלחמה כדי לקבל דבר כזה 

וזה כי היא חשדה שזה קרה. אם את רוצה יכולה לנסות לחבר אותך איתה

המצב שלך קשה נורא.

אני במקומך כבר מזמן הייתי מתמוטטת...

זה שהחזקת את עצמך חזקה עד עכשיו זה מטורף...

תבדקו מזוזות. תפילין של הבעל.    

תשלחי לי את שם הילדה ונתפלל עליה...

בפרטי 

עכשיו הכל נראה נורא...

יבוא יום והכל יהיה מאחורייך.

ותחזרי לשיגרה ברוכה בעזרת ה' 

תחשבי על עוד 5 שנים.

תנסי. להיאחז בעתיד...

בת כה התינוקת?

גם לי היה אחיין רגיש נורא..

ברמה של אישפוזים.

עד גיל 2-3

היו לו צרות עם הריאות והאזניים.

זה היה מצב לא נורמלי....

באמת גלו אסטמה.

אבל זה עבר לגמרי הרגישות.

היום בן 15.

בחור יפה גבוה בריא...

מי זוכר מה שהיה?!?!

הכל עובר אהובה....

את צריכה עזרה קצת אולי מהמשפחה..

שיוקל לך..

שתוכלי קצת לנשום.

לצאת עם בעלך..

תתמקדי רגע בך.. מה ישפר לך את המצב...

מה יעשה לך טוב...

בעזרת ה' תתאוששי ותקומי מזה..

תצברי כוחות..

הכל יהיה בסדר.

רק מלקרוא אותך קיבלתי כוח

תודה רבה רבה..

אני מקווה שזה ישתפר לפני גיל 2-3 כ עד אז באמת לא יודעת אם אשרוד

זה מביא אותי למחשבות ממש קשות

אשתדל באמת לבדוק חלק מהדברים שהצעת

והלוואי ובאמת נראה את הישועות בקרוב

תודה אהובה !!!

אני ממש מבינה ההרגשה של היאוש

11 יום מההזרעה זה קצת גבולי בשביל בדיקת הריון ביתית חיובית, במקרה ויש הריון

תני לזה עוד יום צ'אנס

אם מחר יהיה שלילי, כנראה שזה באמת שלילי  

יותר ודאי..

תכלס גם מחר יש עוד סכוי לתשובה חיובית

אבל

פשוט מבינה אותך ממש איזה קשה ההמתנה הזאת

וטיפולים וכל פעם להשבר לרסיסים

תדעי לך שאת ראויה להערצה

באמת

תחבקי את עצמך כל כך

כי זה באמת נסיון קשה

קשה

תנסי לעטוף את עצמך

באהבה

בשוקולד

בחיבוק

בחברה טובה

בהסחות דעת

במנוחה

ואמן שיפתח לך הישועה שלך בקרובבבב

האמת שאני בתקופה קריטית בקריירה, אם לא בעלי שהוא האושר שלי הייתי כבר מזמן פורשת מהכל.

הצלחתי לקבוע בדיקת דם למחר, למרות שמרגישה שהחודש אבוד והבכי לא מפסיק.

יש למישהי עצה לאיך מתמודדים עם הערות המשפחה והסביבה ? אני האחרונה מהכלות והגיסות ללא ילדים ומבוגרת מהן בגיל, אז הברכות המביכות פשוט לא עוצרות ואני כבר לא יודעת איך להגיב  

וברוך ה' שיש לך זוגיות טובה

וכל ההאכזבות האלו שואבות כל כך הרבה אנרגיות.. ממש מבינה אותך

לאבחן הריון. שווה לבדוק אחרי 12 יום. 

לגבי סגולות, חשוב שתדעי שלכל אחד יש את הסגולה שלו ומי שעבד לאדם אחד לא בטוח יעבור לאחר, ולכן כדאי לך לנסות סגולות נוספות וכמובן להרבות בתפילות. 

לגבי התמודדות עם החברה, אין לי עצות כי לי לא הפריע. אבל יכולה לספר שיש לי גיסה אחת שהייתה עונה על ברכות כאלו: בע"ה, אמן וכאלו בסגנון וגיסה אחרת שפשוט מסובבת את הגב. פשוט מסתובבת והולכת. מה אני אגיד לך? באופן מפתיע ואפילו מקסים, אנשים בזכותה למדו טאקט והפסיקו לשאול ולברך (גם את השניה) ועדיין ברוך ה' אוהבים אותה ואפילו מאוד. 

מבינה אותך ממש

מאחלת שתזכו בקרוב ממש❤

(וזה מייאש אבל ה' מחכה ואוהב את התפילות שלנו, וזה בטוח פועל בשמיים ומקרב את הישועה

לגבי ניכויים בחודש שחוזרים - אני לא בטוחה אבל נשמע לי הגיוני.

כנראה יהיו ניכויים מהחודש השלישי (ספטמבר?), אבל זה יהיה מעט.

1. השפעה של תרופה מסויימת, למשל סטרואידים שמעלים את הסוכר, אבל עדיין, לא סביר שברמה שכזו. אחרי 12 שעות צום

2. דלקת בלבלב שגורמת לערכי סוכר גבוהים

3. סכרת. כדי לאבחן סופית סכרת יעשו לו מן הסתם העמסת סוכר 75 גר'. אם אכן זו סכרת, יבצעו בדיקת חלבוני סי-פפטיד ונוגדנים ללבלב כדי לאבחן האם מדובר בסוג 2/ סוג 1/ LADA/ MODY..

4. טעות במעבדה. ולכן כדי לאבחן צריך גם העמסת סוכר.

5. גם אם זו סכרת, יכולות שאר הבדיקות לחזור לגמרי תקינות. זה לא קשור. במיוחד אם התפרצה לאחרונה. 

בשורות טובות!!

A1C? או שיש מהשנה האחרונה בדיקה כזאת ואתם יודעים כמה יצא? זו בדיקה של ממוצע סוכרים בדם ב3 חודשים אחרונים.

לק"י

+בדיקות סוכר גבוהות אחרי צום (פעמיים נדמה לי).

(בדיקות דם נוספות, bmi וכו'..) יסתפקו בבדיקה בצום והמוגלובין מסוכרר.. אם יש חשד שמדובר בסכרת אחרת (משקל תקין, ערכים מאוד מאוד גבוהים בצום, כמו 270 לדוג'.. כולסטרול תקין) יבדקו עוד.. כי סביר שזה לא טייפ 2..

כמה דברים חדשים יש לנו ללמוד...

סוג 1- מה שהיה נקרא בעבר "סכרת נעורים", מחלה אוטואימונית שנגרמת מהרס מהיר של תאי הבטא בלבלב

MODY- מה שיש לי. סכרת מונוגנית שמקורה בגן פגום, שילוב בין 1, ל2. תלוי באיזה גן פגום מדובר, מורכבת גם מתנגודת וגם מגן פגום שפוגע בלבלב, אבל בצורה יותר איטית.

LADA- מכונה גם סוג 1.5, "סכרת נעורים" שמתפרצת אצל מבוגרים.. בסוף היא גם מאופיינת בהרס תאי הלבלב, בדרך כלל תקופת ירח הדבש בה היא יותר ארוכה..

אולי יש לשכנים שלכם?

לכל מתנדב מדא/ הצלה יש בתיק שלו.

בהצלחה!

זה יתן לכם תמונה ראשונית של מצב הסוכר. צריך לבדוק שעתיים אחרי ארוחה. ערך תקין הוא עד 140.

ובצום, עד כרבע שעה מהקימה. ערך תקין הוא עד 100, כשלמיטב זכרוני בין 100-125 זה מוגדר כבר סכרת גבולית. 

אצל הרופאה ובמוקד

(כי בדקו לו באצבע והיה כמעט 400)😪)

שלחו להמשך בירור אצל אנדירוקולוג מקווה שכתבתי נכון

ובמרפאת סוכרת

והרופאה רוצה שיעשה עוד בדיקה אחת לאשר את העניין.

אנחנו הלומים 

נפל עלינו משום מקום

לא היה שום סימן מקדים לזה

אשמח לעידודים

בסוף ההשלכות אותו דבר, אבל הטיפול אחר לגמרי.

אבל, 

זו אחת המחלות הכי נפוצות בדור שלנו, וזה אומר שיש לה המון טיפולים טובים והתמקצעות של הרפואה בתחום.

למשל היום יש סנסור שבודק סוכר ומעדכן אותך בטלפון ככה שלא צריך להידקר עשרות פעמים (לוקח זמן עד שמאשרים אותו.. אבל לצעירים מאשרים יותר מהר)

צריך ללמוד איך להתנהל עם המחלה, ואיך לאזן את הסוכר שלך שיהיה בערכים תקינים.

ואם מקפידים ומצליחים אז אין כמעט סיבוכים ורק צריך ללמוד להתנהל עם זה ביומיום.

ברוך ה' זו מחלה שלגמרי אפשר לחיות בשלום, שיהיה בע''ה בריאות ושמחה

@אנונימית בהו"ל , 400 בדקירה באצבע, זה לא ערך של סוג 2 בדרך כלל. מה שאמרת ששאר הבדיקות תקינות והערכים כאלה גבוהים, מסמל על סכרת שמתאפיינת בהידרדרות מיידית, כמו סוג 1 או LADA. הרבה כוח!!

לפי הערכים שכתבת זה נשמע יותר סוג 1.אבל היום כבר יש עוד סוגים אז אולי זה סוג אחר.

מובן לגמרי שאתם בהלם,

כל דבר בחיים שנופל עלינו בפתאומיות זה מבהיל ומצער,אבל אחרי שמעכלים רואים שבאמת זה לא סוף העולם.

ב"ה יכולה להגיד לך שאני בכלל לא רואה בעצמי חולה אלא אישה בריאה עם סוכרת.

אין משהו בחיים שזה מונע ממני לעשות.

( גם לצום אין בעיה בימינו)

ובמבט לאחור- קיבלתי הרבה מההתמודדות הזו.

שיהיה לכם בהצלחה רבה!!

חשבתי על טיפ קטן בשבילך- אולי יכול לעזור לך,

עכשיו את אשה תומכת ומקסימה! אבל תני לו להתמודד לבד!

זה מה שאומרים להורים לילדים כשמגלים סוכרת ולבני זוג שוכחים לומר את זה...

מי שלוקח אחריות על עצמו יגיע לאיזון הרבה יותר טוב מאשר מישהו שמישהו אחר לקח את האחריות עליו.

לצערי מכירה כמה זוגות שהאישה לקחה אחריות על התרופות והאיזון של הבעל והבעל ממש לא מאוזן...

(ואם יעודד אותכם, אז ממש נס שגיליתם ככה, אם לא היו סימנים מקדימים,

זה יכול היה להתגלות אחרת.

 כשאין סימנים מקדימים מגיעים למצב של חמצת ואז זה כמה ימים בטיפול נמרץ במקרה הטוב)

לק"י

יכולה להגיד לך ששמעתי מדיאטנית סכרת שצריך לתת לסכרת מכה בהתחלה, ואז המצב טוב יותר (לא זוכרת מה בדיוק, אבל כנראה מונע סיבוכים בהמשך).

שיהיה בבריאות ובאיזון מלא🙏

אם זה סוג 2 בשלבים מוקדמים אפשרעוד לצאת מזה 

אפשר לאזן את זה. אי אפשר לצאת מזה. סליחה, אבל באמת שזה מפריע לי שכותבים דברים כאלה. סכרתי שמגיע לערכים תקינים של אדם בריא הוא סכרתי מאוזן, הוא לא "הבריא מהסכרת".. כואב שזורים לאנשים מלח בעיניים. זה רק מה שגורם להכחשה מול המחלה הזאת.. ולפי איך שזה נשמע על בעלה, זו כנראה לא סכרת מסוג 2, אז קל וחומר..

https://www.camoni.co.il/%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%90%D7%A4%D7%A9%D7%A8-%D7%9C%D7%A8%D7%A4%D7%90-%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%A8%D7%AA-%D7%A1%D7%95%D7%92-2-

צריך להבין שלהבדיל מסוג1סוג 2 גם אם הגורם הוא גנטי ויש נטייה הגורמים לרוב הם סביבתיים וניתנים לשינוי.

אני חושבת הפוך ממך כשאומרים לאדם שאין לו סיכוי לצאת מזה אלא רק לאזן זה מוריד ל0 את המוטיבציה

שווה לעשות מאמץ אם נמצאים בשלב שזה עוד הפיך  

אפשר לאזן, בין אם זה רק ע"י תזונה וספורט בסוג 2. ברגע שסכרתי טייפ 2 יחזור להתנהל בצורה שתעלה לו את הסוכר ויאכל יותר פחמימות וכו', הערכים יחזרו והמצב יחזור. וטייפ 2 לחלוטין בעל מרכיב גנטי, לא רק תזונתי או משקל.. ואני חריפה כי מכירה אישית כמה שהחליטו שעבר להם והיום התעוררו במקרה הטוב, או אחד שאיבד את 2 רגליו במקרה הרע. אין כזה דבר להחלים מסכרת. יש כזה דבר להתאזן. בין אם באמצעות תזונה, ספורט, ירידה במשקל, כדורים להורדת תנגודת או הזרקת אינסולין.

הוא קורא לערכים תקינים "הבראה". להגיע לאיזון ובריאות ממש לא אומר "לצאת מזה". המעקב נשאר וההקפדה נשארת והטיפול נשאר. איש לא טען כאן שברגע שהתאזנת אתה לא סכרתי יותר. זו מחשבה מסוכנת ולא נכונה. ובנוסף, הנתונים בכתבה סותרים את דבריך. אותו מומחה טוען שכמחצית מתאי הבטא בדרך כלל כבר נהרסו בזמן גילוי של סכרת טייפ 2, איך זה מאפשר "לצאת מזה"?

של דיאטה קפדנית ואז חזרה לאכילה שגרתית ללא תרופות

מי שיש לו נטייה בודאי שצריך לשמור גם לאחר תהליך כזה. אבל שמירה מאוזנת של אדם בריא.

האם קראת ברפרוף? הוא מסביר שם שכל עוד יש מידה מסויימת של תאי לבלב עובדים זה עוד יכול להיות הפיך 50 אחוז פירוש 50 אחוז עובד. 

אגב זה הדבר הראשון שנפל בגוגל אבל יש עוד הרבה מקורות ומחקרים. נעשה גם תחקיר בנושא אם אמצא אשלח קישור

אבל זה ממש לא מעלים את הסכרת.. באמת שאני כותבת מכאב. הסכנה הכי גדולה היא בסוג 2 כשאדם חושב שאם היה לו בדיקה תקינה של a1c אז הוא החלים והכל בסדר, ואז משחרר עוד ועוד.. אין כאן 50%. לבלב חצי מתפקד זה לא 50%. זה אומר שכל עומס ותנגודת אינסולין רק יעמיסו עליו ויגרמו לו להמשיך להדרדר. אני מבינה מה שאת אומרת, לדעתי זה פשוט עניין של סמנתיקה. הסכרת עצמה לא נעלמת, לצערי..

ואדם שיש לו סכרת אף אחד לא אמר שזה פשוט לצאת מזה אבל יותר ויותר מחקרים מראים שזה כן הפיך.

הנטייה לסכרת לא נעלמת ולכן בהחלט אדם צריך להקפיד.

שאלת באיזו רמה אז עונה

תזונה בריאה ומאוזנת להבדיל מאדם שיש לו סכרת וצריך לשמור על איזון עם חישוב של ערך גלוקמי לכלמה שהוא אוכל 

אלא שע"י הקפדה ועשיית x,y,z, אפשר להגיע לאיזון ולערכים של אדם בריא.. זה נראה לי ויכוח על סמנתיקה. אבל חשוב שכל סכרתי יפנים שהסכרת לא נעלמת, היא מתאזנת, כן אפשר וצריך לדעת לשחרר פה ושם כדי להשאר שפויים, אבל זה לכל החיים..

אם מתנהלים נכון, מקבלים אינסולין כמו שצריך וכו'.. זה שבסוג 2 לפעמים זה פחות מוחשי, והפתרון יכול להיות גם בצורה לא תרופתית בשלב מסויים, לא אומר שהסכרת נעלמה וזה הפיך.. מה שהפיך זה ההדרדרות, כי זו מחלה שאפשר לגמרי לחיות איתה בבריאות ובאיזון כמו כל אדם בריא..

האינסולין ביחס למאכלים השונים היא אינדיבידואלית ויכולה להיות מושפעת מתהליכי הפירוק של המזון במעיים ובחיידקי המעיים הקיימים. כל הדברים האלה פחות רלוונטיים כאשר הבעיה היא לבלב שלא מתפקד או בדרך לשם.. 

כל הרעיון הוא שזה מאוד אינדבדואלי.

לא מכירה ממש לעומק רק שמעתי דברים טובים מגוף ראשון ונשמע ממש מעניין, חבל שזה רק לסכרתיים. 

ובגדול אני חושבת חצילוש שכדאי להיות פחות נחרצים בפורום. 

שזה רלוונטי בעיקר לסוג 2.. מי שהלבלב שלו לא מתפקד, צריך אינסולין.. 

רק אמרתי מילה על משהו ששמעתי שעשה הרבה טוב

ולא אמרתי וואו מדהים ולא שכנעתי ולא כלום רק הנחתי כאן ומי שרוצה יחפש לבד כי לדעתי שווה לשמוע.   

כבר החלטת שלא הבנתי?

קצת נסחפת 

בסך הכל הוספתי, לטובת הפותחת, שבמקרה שלא מדובר בסוג 2 זה לא ממש רלוונטי.. אני כותבת מנסיוני ומהידע שלי כסכרתית. לא כתבתי שמה שכתבת הוא לא נכון! אלא שתלוי באבחנה, ולא רלוונטי לכל סכרתי באשר הוא. זהו. אחר כך, כתבתי שאמרת שאני נחרצת כי לא הבנת את כוונתי, שממש לא סתרתי אותך או אמרתי שלא הצעת משהו שעובד, אלא שצריך לשים לב לנקודה, שבמקרה שלא מדובר בסוג 2, זה לא יביא לאיזון. זה הכל. 

למה זה רלוונטי לסוג 2) כי זה אינדיבידואלי, זה בדיוק מה שמוצלח במה שהם עושים. שיפור התזונה הספציפית ע"י נתונים אישיים. לא זלזלתי בday2. ממש לא.

אממ כנאפה? חח

כדורי שוקולד

חשבתי ע כריות אבל זה גלוטן

כפתורי שקולד?(יעני עדשים

כפית עם מעדן?

כדורי שוקולד בלי גלוטן

מביסקוויטים עם ממרח שוקולד (יש גם ביסקוויטים בלי גלוטן)

כפתורי שוקולד!!

ששמעתי בבקשות מההורים

לא הנקתי בהריון אף פעם ואם זה היה קורה לי והיה לי המטומה לא יודעת איך מחליטים מה לעשות... אלב הנטיה שלי זה להפסיק להניק. היא בת שנה וחצי, ואת רוצה עוד הריון... 

מנוחה מוחלטת לגמרי עד שהיא נספגת, זה ברור... 

נשמע שצריך לעשות החלטה- עכשיו מתגייסים בשביל ההריון הזה וזה אומר מה שזה אומר... עזרה בתשלום, התגייסות של הבעל... וכמובן הפסקת הנקה... להניק פעמיים ביום בת שנה וחצי זה לא מעט בכלל... (אני מניקה ככה מגיל 10 חודשים בערך... כשהמוצקים מבוססים) 

היא משתגעתתתת כשלא נותנת לה

צורחת קפצת משתוללת

ומדברת לגמרי- וזה שובר לי את הלב

וגם הכל מסובך

אנחנו עם לא מעט ילדים

קטנים

ובעלי התגייס לעזור לי השבוע אחה''צ עם הילדים-אבל ז לא ימשך לנצח..הוא עובד..

והקטנה צורחת לזרים.

אבל בסוף זה לא אפשרי לאדם אחד לעשות הכל

 נגיד לארגן בבוקר- הרוב מתלבשים לבד אבל לחפש בסלי כביסה טייץ זה להתכופף

לדוגמא. והוא ג לוקח אאת הגדולים להסעות אז לא נמצא..

ולהחליף טיטול

ולקחת עם העגלה לגן?

יש איזה 2 מדרגות לעלות את העגלה

והבית מהפכהההה

אני מתאפקת אבל זה מזעזע

ובעלי גם עובד -גם בחלק מהערבים..ואחה''צ עם הילדים-וויתר על העבודה

אז מתי יש לו זמן

והמבלבל זה שרופאים לא אומרים שזה נצרך

הרופאה אמרה לי

תניקי ..תתפקדי רגיל רק בלי מאמץ והרמה

אני לא מרגישה שבעלי יעמוד בזה לבד

הוא מקסים

אבל גם עבודה גם ילדים וגם בית

לבשל מרגיש לי בסדר אם אחתוך בישיבה ואז זה רק לשים בסיר או בתנור

אנסה באמת לחשוב על עזרה חיצונית כלשהי..אפילו שאנחנו במינוס רציני ואין מאיפה

טוב קצת פרקתי פה

מבולבלת

את רוצה לעשות הכל כדי לשמור על ההריון?

קדימה הופ למיטה.

בלי קשקושים על כביסות,

אוכל- שיאכלו פיתה עם חומוס.

לבעלך יש עניינים בעבודה? יופי הוא ילד גדול הוא יכול להתמודד לבד.

חג? מה את דואגת לו? החג יגיע ככה או אחרת.

את רוצה לעשות הכל לשמור על ההריון??

יופי. כנסי למיטה. 

כל השאר זה בונוס.

לספר לך כמה שבתות התפריט אצלנו היה פיתות חומוס שימורים פסטרמה??

עברתי חצי הריון עם המטומה, העיקר יש לי ילדה מהממת, מי זוכר מה אכלנו או איזה מטונפת הייתה הרצפה (והיא בהחלט הייתה) או מה מצב הבגדים, שילכו עם פיג'מה אפילו.

הכל עובר. זה באמת פסיק מהחיים. מי זוכר בכלל, מה זה לעומת ילד חי ובריא.

העיקר תעשי את המאמץ מבחינתך לשמור, כל השאר בידי שמיים.

זה פשוט נחת עלי בבת אחת

ואני מנסה לעכל

ולהבין את התנהלות מעכשיו

מה גם שאת כוץבת מאוד נחרץ

אבל הרופאה אמרה לי שאין בעיה להתנהל רגיל ולהניק...

אז בגלל שבעבר היה לי פעמיים 

וגם אז הרופאים אמרו שהכל כרגיל מלבד מאמץ חריג

ורק רופא להריון בסיכון היה בדעה שונה ואמר לי שאם אני רוצה את העובר להפסיק מיד הנקה ולנוח.

והקשבתי לו

וזה עזר ב''ה ונולדו ילדים בריאים.

אבל עבר מאז הרבה שנים

והתחושה הזאת אולי אני מגזימה בלחץ שלי

ולא באמת צריך מבלבלת

קוראת אתכן וגם בגוגל

ומבינה שהקול מהשטח של נשים מנוסות הוא חד משמעי לנוח לגמרי

אני בעז''ה אהיה על זה

ונלמד איך מצליחים

תמיד מה שמפחיד אותי שהוא יקרוס..שהוא לא יצליח....

אבל יותר מפחיד אותי יותר מהכל זה לאבד שוב חלילה

תודה על הנחרצות

זה מחזק אותי לדעת שזה הדבר ההכרחי כרגע

תפילות

אפילו תפילה אחת קטנה לריבש"ע שאת הקטנה עושה מה שאת יכולה והוא מנהל הכל.... חיבוק ובהצלחה

פותחת יקרה

מהנסיון שלי גם

בהריון הזה ב"ה

רק כשנחתי לגמרי ההמטומה החלה להספג עד שנעלמה..

שווה כל מאמץ מצידכם 

בעז"ה הריון קל בריא ובידיים מלאות!

זה באמת מחזק אותי

גם דברתי עם בעלי והוא ממש מעודד אותי עכשיו גם לגמרי לנוח

ואני אנסה לשחרר את הדאגה עליו

אולי עכשיו הוא יבין למה אני בחרדות ממילואים

ואצלנו גם מילואים זה קודש קודשים אז אני יודעת כמה זה קשה! 

הוא יבין למה אני ממפחדת ממילואים ולהשאר לבד

חושבת שהייתי מפסיקה איתה.. (ממה שאני שמעתי הפסקת ההנקה אצל חלק מהנשים לא רק עוזרת להיקלט אלא גם להחזיק הריונות בגלל הורמון שמופרש בהנקה)

אבל לגבי המנוחה- ברור שמנוחה מוחלטת בכל מחיר. חג שבעלך יבשל או שתקנו אוכל. אפשר גם ללכת על דברים פשוטים ממש, כמו לקנות סיגרים או דברים שרק צריך לדחוף לתנור. עם הילדים נשמע ממש קשה, אבל למצוא תעסוקה שתאפשר לך לשכב לידם כמה שיותר כשהם משחקים. גם אם זה יכלול קצת ממתקים או זמן מסך.

נשמע קשוח ממש!! בהצלחה גדולה!!

הלוואי ונמצא איך עושים את זה בפועל

אתם תצטרכו להיכנס ל"מצב חירום" בבית וכדי שבעלך יהיה יותר זמין ותמצאו דרכים להקל עלייך.. אולי להביא מישהי לשעות הצהריים ובערב בעלך יקלח יאכיל ויארגן בגדים למחרת.. ולשעות הבוקר גם לתת לו לעשות את העבודה.. אם כמה שזה נשמע קשה ומפיל על הבעל, סופו להיעלם.. וככל שיותר תישמרי ככה יש יותר תקווה שזה יקרה מהר.. אני אישית הייתי עושה את זה.. לא רוצה להלחיץ חלילה אבל בתור מישהי, שלא על אף אחת מאיתנו, עברה הפלה עם המטומה (14).. לא התעקשתי מספיק לקבל עזרה ולקבוע לבעלי עובדה שזה מצב חירום, אני ממליצה לך בחום לשמור על עצמך ולא להתאמץ.. לגבי ההנקה את יכולה להתייעץ עם יועצת הנקה אולי.. לא מבינה בזה, לא יצא לי להניק בהריון. 

מאחלת לך המון הצלחה, הריון קל ותקין בידים מלאות.

הרופא אמר שאפשרי, אז המשכתי. למרות שהיונק היה אפילו יותר גדול (אבל באמת ינק ממש מעט - כפעם-פעמיים ביום). ההמטומה שלי היתה ממש קטנה, לפי מה שאמרו לי (לא יודעת לגבי קוטר וכו'), ב"ה נספגה מהר וההריון המשיך בבריאות.

לא יודעת מה כדאי לך לעשות. רק שיתפתי במה שאני עשיתי.

(וגם אצלי זה היה הריון אחרי הפלה. לי באופן אישי זה לא גרם להפסיק עם ההנקה. ככה הרגיש לי נכון, ושמחתי שהרופא אישר לי. אבל מבינה מאוד את החשש שלך...).

אני עוד מנסה לעכל

ולהבין איך מתנהלים

אני בבמילא מזמן רוצה לגמול מהרבה סיבות

אז כן רוצה.

רק מעדיפה טיפה הדרגתי

אחרת אמות מכאבי גודש ויקרע לי הלב ממנה

אז נראה לי שאתחיל ע הנקה -שתיים ביום גג.

ואוריד

תודה לכולן כ מידע והרגעה ועצה עוזרת

זה גודל סטנדרטי,

אבל את מניקה ולפני חג..

את צריכה להיזהר כפליים 

המזל שהיא היתה כבר בת 1.9 וינקה ממש בקטנה,

יחסית הלך חלק.

מה אפשר לתת נגיד בלילה כדי חהרגיע אותה מההיסטריה?

תמ''ל לא נוגעת בכלללל

מים שותה אבל במצב כזה היסטרי -זה לא מדבר אליה

זה נורא רק חשבוע-שבועיים להציע מדי פעם מיץ בלילה -ואז להוציא מהבית ולחזור רק למים

או רעיון אחר?

ואת בזמנים רגועים נותנת לה חיבוקים נשיקות... 

אבל היא עדיין צורחת

''רוצה  אמא שלי ''

בעז''ה אשתגל להאמין בה שהיא תתמודד ותתגבר.

תודה רבה

יש מיצים בלי צוספת סוכר. 

ברגיל אין בכלל אצלינו מיצים בבית

פשוט תמיד כשגמלתי עברנו למטרנה אז לא מכירה את הנוהל כשגדולים.

תודה

הם רצו רק את אמא 

והעדיפו נשיקה והחיבוק מאמא גם אם זה בלי לינוק על פני ניתוק מאמא

כי היא גדולה 

ומבינה הכל ומדברת במשפטים אפילו

אז קשה להרגיע בליטופים כי היא משתוללת ובועטת וזה מאמץ פיזי יותר מלהניק אפילו

היא מכורה להנקה באופן יוצא דופן

אבל אתמול בלילה הופתעתי

היא התעוררה ובכתה ובאמת לא נרגעה מכלום

ואז לאט לאט בעלי שאל אותה עם היר רוצה סיפור והתחיל לספר לה כל מה שעשתה במשך היום והחברים בגן שפגשה והאוטו שנסעה בו ומה אכלה ושמות של כל האחים וכו

ושוב טשוב

והיא היתה מרותקת עד שנרדמה

אמנם כל הסיפור לקח שעה שלמה

אבל זה מעודד אותי שעם יצירתיות אפשר אולי שזה יעבור בשלום

ממש בצורה ברורה שאמא לא מניקה יותר,

נכון ש.... מאוד אוהבת לינוק אבל עכשיו כבר אי אפשר יותר

במקום זה אפשר חיבוק/נשיקה/מיץ/מוצץ או כל אופציה אחרת 

בהתחלה לילדתי להרדם עצמאית בלי הנקה, וזה המשיך אוטמטית לגמילת לילה, כי הם פשוט ישנו יותר טוב וליותר זמן 

הגדול היה בן 10 חודשים

הקטנה בת שנה וחודשיים

גמילה סופית מהנקת יום

הגדול שנה ו7 

(הייתי בחודש שביעי וכבר היה לי עייף ולא כיף)

אצל הקטנה היא היתה בת שנה ו9 (הייתי בתחילת הריון עם המטומה וקיבלתי הוראה להפסיק )

בתכלס הגמילה האמיתית היתה ללמוד להרדם עצבאית ולישון לילה בלי הנקה.

אז היו לנו לילות לבנים.

בגמילה הסופית הלל ממש חלק- הרבה יותר ממה שהכנתי את עצמי

ברגע שהיא ראתה אותי היא לא הייתה מוכנה לכלום חוץ מהנקה

הוא גם ינק המון, לפחות 5 פעמים ביום, וגם ינק בלילה.

דווקא אני הצלחתי להרגיע אותו מהר יותר מבעלי, זה היה לוקח חצי שעה להחזיר לישון, הרבה סיפורים וחיבוקים.

לפני השינה אני נותנת לו מאז הגמילה עד היום (ארבעה חודשים אחרי) בקבוק מטרנה מאוד מדוללת, בערך חצי כפית ל150 מ"ל. דיללתי בהדרגה, מקווה בקרוב לעבור לבקבוק מים.

באמצע הלילה רק חיבוקים, שירים וסיפורים. במקרי קיצון בקבוק מים.

ביום נתתי הרבה יוגורט, דייסות, פירות, במבה וכו'.

הפסקתי בבת אחת אבל פעם ביומיים שלושה נתתי הנקה כשאני רציתי ולא כשהוא ביקש (הוא נורא שמח כשהצעתי לו, אבל לא רציתי להיענות לחלק מהבקשות ולחלק לא העדפתי זה יהיה מיוזמתי)

אחרי שבוע הפסקתי לחלוטין אז היו אולי שלוש או ארבע הנקות כאלה מתחילת הגמילה עד הסוף.

לא היה שום גודש או אי נוחות (ואני מדברת על ירידה מהנקה של כל שלוש שעות בצהריים ערב בוקר, רק בעבודה לא שאבתי)

כאילו זה נראית לי ההשץדלןת המינימלית בשביל ההריון..

זה כואב אבל זה מסיבות טובות.. 

ההנקה מכווצת לך את הרחם יותר מכל דבר בערך (לדעתי ומנסיוני)

חוץ מכרוב?

כי בהריון אסור כלום בערך..

אקמול יעזור?מפדח לשאול..אבל בעבר זה היה ייסורים מממש

בשלב כזה בדרך כלל ההנקה לא תדירה כל כך, אז יכול להיות שלא יהיה גודש...

בשורות טובות, יקרה!

מפונקת חמודה שלי

אבל זה גם בחירה שלי..יש לנו קשר מיוחד ורציתי לפנק

בגיל כזה אולי הכמויול כבר קטנות.. 

בכל מקרה לדעתי אפשר קצת להתרוקן בכיור

שזה מרגיש לי כמו אווירה כללית בציבור עקב הפילוג סביב הרפורמה

ויש את הלחץ הכלכלי שהרבה אנשים נתונים בו

שמתווסף לשגרת חיים ישראלית עמוסה שמכניסה הרבה אנשים ללחץ עם הרבה מאוד שעות עבודה ומעט מאוד זמן ופניות לחיים.

וגם העניין הדתי

אני הרגשתי את זה על רקע דתי הרבה פעמים, סטיגמות, למרות שאני די שוברת הרבה מהן (לגבי גיוס, השכלה, מס ילדים וכו'. לא מכוון אבל כך יצא)

וזה באמת כואב. אבל ב"ה לא לאחרונה. להיפך. נראה לי שהיום הציבור יותר מבין ששומרי תורה ומצחות הם קהל רחב עם הנהגות שונות. כך לתחושתי לפחות

חיבוק ❤️❤️

נראה לי שזה של חברת אלקטרה, קנינו לפני כמה שנים, מאד מרוצה.

יש לי דגם בלי צינור, במקום זה יש לו מערכת שהופכת למים את מה שאמור להיפלט מהצינור.

מה שכן בבר התכווצו לי בגדים של התינוק, לא יודעת מ היה הגורם לזה...

ומעולם לא קרה לי האמת

יש לנו אותו כבר 6 שנים בערך

למה זה קרה.

מאז אני לא מכניסה את הבגדים שלו למייבש בכלל

אני בונה על זה. בעיקר בכותנה. לפעמים אם קצת גדול אני מכניסה בכוונה. אם לא רוצה שיתכווץ לרוב כביסה או שתיים ללא הכנסה למייבש ורק אחר כך כרגיל עוזר למנוע את הכיווץ.  

ברמה שהבגדים הפכו קטנים ממש על הילד.

אני חושבת שלרוב זה לא קרה ברמה הזאת

מכירה את הרעיון עם לכבס כמה פעמים ללא מייבש, פשוט מפחדת לנסות

לא מתחשק לי לקנות לו הכל מחדש

אם מעבה זה אומר שיש צינור שצריך אוורור או לא 😅

בכל מקרה, לי יש אחד כזה שצריך אוורור, של אלקטרולוקס ואני ממש מרוצה.

לאחותי יש חדש שצריך אוורור של בלומברג והיא לא מרוצה

בסוף שאלנו את הטכנאי שניסה לתקן לנו את המייבש הנוכחי, והוא אמר שבלומברג עדיף. (הוא אמר שעדיף עם צינור, אבל אין לנו אפשרות קלה לאוורר באמצעות צינור, אז עדיף לנו מעבה)

מקבל במכבי באגריפס.

מעניין אותך הפרטים שלו?

תודה לך!

במרכז לבריאות האשה בראשל"צ.

היה נחמד ומקצועי לדעתי. גם הרופא שעשה לבת שלי אקו לב לפני השחרור מבית החולים (תל השומר) אמר שהוא טוב.

לא יודעת איך זה עם הביטוח.

קרדיולוג ילדים

תותחית!! אנושית, מדהימה 

אני במעקב אצלה בגלל משהו מילדות ואין מילים. ממליצה רק עליה

עושה גם לעוברים באמת?

היא עושה לילדים, עוברים ומבוגרים שיש בעיות מלידה

נראה אם אצליח להקדים.

תודה על ההמלצה החמה מרגיע קצת 

רופא רגיש וקשוב

הייתי אצלו באשקלון והוא מקבל גם ברעננה (אם רלוונטי לך)

אני חושבת שבאמת, כפשוטו -  לימוד התורה

בעלי לומד עם הילדים מסכת עכשיו, והם בעז"ה יסיימו עוד מעט ונעשה להם

חגיגת סיום מסכת 

אנחנו כל שבת קוראים על פרשת השבוע 

לומדים הלכות

מנכיחים את השם בבית, בשיח, במחשבה, במעשים

אשריכם!

מי יכולה להעלות את זה

ורק @לפניו ברננה! ! שרשור ממשמעניין! תודה שפתחת!!

אבל מה איתך? 💕

באמת יש הרבה לימוד תורה ובעלי לומד כמעט כל יום עם הילדים (בעיקר עם הבנים)

אבל לא זה מה שהופך בעיני א הבית לבית של תורה, אלא זה שברור לנו שהתורה היא זאת שמנחה אותנו ושברור לילדים שבכל התלבטות ,שאלה או רצון השיקול הראשון והמרכזי הוא מה אומרת התורה על זה:

אם זה בהיבטים ההלכתיים שברור להם שלא נחפש היתרים וקולות אלא נחפש להדר  

אם זה בהיבטים התרבותיים שברור להם שמבחינתנו אנחנו מחפשית תרבות תוניתן שהולמת וחזקת ארכי התורה ולא סתם בילויים וכיף

אם זה בסגנון ובאווירה השאנחנו מסכימים להיות איתם - מבחינת לבוש, צניעות, סגנון שירים, חשיפה למכשירים וכו..

כל אלה ביחד הופכים את הבית לבית של תורה - לא התלמוד עיקר אלא המעשה.

ומערב להכל נראה לי שש את המימד שלהדוגמט האישית: כשהילדים יודים שהתורה ומצוותיה הם מה שההורים אוהבים ורוצים באמת  

בשבילי בית של תורה זה בית שהולך בדרך התורה, שהתורה והמצוות הן היסודות שלו והכל מתנהל לפיהם. 

תודה @לפניו ברננה! על פתיחת השרשור! גרמת לי לחשוב יףאיפה מכניסים יותר גם את לימוד התורה, ובכלל להתכונן לחג גם מבחינה רגשית באהבת התורה ולא רק בתכנוני בישולים ועוגות גבינה  

ונקודה קטנה לסיום, מבלי להמעיט בחשיבות הגדולה של שיעורים קבועים שהם הכרחיים, הרגעים שאני הכי אוהבת לראות הם כשבעלי פותח ספר על הדרך, כשיש כמה דקות פה ושם. וזה יקר עוד יותר אם גם הילדים בסביבה וזוכים לראות ולהרגיש את זה, ולא רק בערב כשהבית כבר שקט וכולם ישנים...

אחרי שמישהי פה הלחיצה אותי עם תפריט לחג כשאני בכלל לא בכיוון התחלתי קצת לחשוב על שבועות.

מרגש ממש מה שאת אומרת על בעלך שפותח סר על הדרך, זה בהחלט משמעותי, כי זה מראה שהתורה היא תורת חיים שמלווה אותנו ולא נשארת בתחום השיעורים והעיתים הקבועים, אלא שייכת בכל רגע ורגע!

ובהחלט לילדים זו דוגמה אישית מאוד משמעותית

תודה ששיתפת 💕

מתפללת על הלימוד של בעלי. ושיהיה לי קל בבית כשהוא לא נמצא... בשמחה אמיתית.

ולא ידעתי שאתן גיסות🤭

מהמם שאת מתפללת על הלימוד שלו!

תפילה עם נוסח קבוע? תוכלי לשתף אותנו בנוסח, אם מתאים לך?

אשרייך על מסירות הנפש 💕

חשפנו את המידע הזה פה כבר מזמן, אפילו לא זוכרת באיזה הקשר 🙂

אז הבית שלנו הוא בית של תורה קודם כול כי הוא מתנהל על פי התורה. מההלכות הגדולות של שבת וכשרות וכו' ועד הדברים הקטנים והפשוטים לכאורה.

גם מבחינת ההליכות - אנחנו משתדלים ללכת ברוח התורה והיהדות.

בעלי היה אברך "במשרה מלאה" במשך שמונה שנים (ועוד שלוש שנים בישיבה לפני שהתחתנו) ומאז הוא אברך במשך חצי יום. גם העיסוק שלו בחצי היום השני מתקשר לתורה ולהלכה בסופו של דבר, ולימוד התורה הוא עדיין מרכז חייו.

בסלון של הבית שלנו יש מקום מרכזי לספרי הקודש (שש עמודות ספרים), וגם בחדר הבנים יש כמות נכבדת של ספרי קודש ששייכים להם - ובעצם שייכים ל"ישיבה" שהם הקימו שם...

הבנים שלי שואפים (בין השאר) להיות רבנים וגם הבנות לא חסרות את הרצון והקרבה לתורה.

זה פשוט כי התורה היא חלק מהחיים שלנו, היא *ה*חיים שלנו. ולכן לא צריך להתאמץ כדי להנחיל אותה.

ובכל זאת כמובן יש עוד מקום להוסיף ולהגדיל את התורה בביתנו.

ממש לאחרונה התחלנו בלימוד תנ"ך יומי (בעקבות צפייה בחידון התנ"ך, שהלהיבה את כל הילדים...) ואני מתפללת שנחזיק בזה ונצליח ללמוד באמת ובאהבה.

חוץ מזה, ביקשתי מבעלי שנחזור ללימוד זוגי שבועי (עשינו את זה כמה פעמים לתקופות קצרות) - בתפילה שאכן נצליח...

ובתפילה שבאמת נחוש שהתורה מצליחה להדריך אותנו בכול...

מרגש לקרוא!!

בהצלחה בהגדלת התורה בבית ובעמ"י!

אמן ואמן!!

ואולי בהמשך גם אגיב 

אני אישית לא מספיק מיושבת כרגע כדי לכתוב, מקווה לצליח בהמשך הערב..

בעלי לומד לאורך כל היום וגם הילד בישיבה.

הילד ביסודי לומד גם בת״ת וגם בערב כמה פעם בשבוע עם בעלי/ חבר.

לימוד התורה מאד נוכח אצלנו בבית. 

המשמעות המרכזית מבחינתי זו התפיסה שהרוח חשובה מהחומר. זו גישה שאני הולכת איתה לאורך השנים, לצמצם את התלות שלי בחומר ולהתחבר רוחנית למשמעות והדרך שלי בחיים.

כתבת ממש יפה 💕

@לפניו ברננה! תודה רבה על השאלה הזו.

מאז שקראתי גרמת לי להרהר הרבה בשאלה החשובה הזו לחשוב מחשבות בנושא. אז ממש תודה רבה!

מרוב מחשבות רציתי לכתוב הרבה הרהורים, אבל אני דוחה את זה לכשיהיה לי זמן, ולא מספיקה להגיע לזה, אז החלטתי לשבת לכתוב בקיצור,אולי "אחרי החגים" תוכלי להזכיר לנו את השרשור ונוכל לפתח כאן דיון עמוק ומפרה בנושא?

ניסיתי לחשוב איך מגדירים בית של תורה, וקראתי שיחה של הרב צבי יהודה לנשים, הוא פותח בזה ש"ריבונו של עולם מתגלה בתורה",

ושם ה' מתבטא בתורה יותר מאשר במצוות.( הרצי"ה מקשר את זה בהמשך לאישה, תורת אימך וכו' )

אז אני שואפת לבית שמגלה את שם ה' בעולם מתוך התורה.

תפקידי בבית שמגלה את שם ה' - 

מהפרטים הקטנים - לגדל את ילדיו של ה' בדרך התורה, 

שזה גם ברמה הטכנית הכי בסיסית- טיפוח פיזי -בישול,נקיון וכו' וטיפוח רגשי- אהבה וכו' 

וגם בחינוך לאהבה ואמונה בה' , ולקיום מצוותיו.

ומתוך כך ובנוסף - להגדיל את אור ה' שעוד אנשים סביבנו יזכו לגלות את האור הזה.להאהיב את ה' על עוד יהודים ולקרבם לתורה.

ביום ירושלים שמעתי שיחה של הרב ישראל אריאל והוא תיאר איך היה חזן בתפילת מנחה הראשונה בכותל, ואחרי תפילת עמידה התחיל להגיד תחנון, כי כולו היה נסער מהחברים שלו שנהרגו לידו.

והרב גורן נתן זעקה - "תחנון? הלל!" ואז נפתחו לו העיניים לראות את גודל השעה.

הרב אריאל מסביר שזה תפקידו של כהן משוח מלחמה - לרומם את החיילים בזמן הקרב שהם שוקעים במלחמה הפיזית , להכרה במטרה שלשמה הם נלחמים.

אז חשבתי שאולי זה עוד צד של תפקידנו בבית- לרומם את שגרת היום יום הפיזית של בני המשפחה ולזכור ולהזכיר את מטרתנו בעולם.

כשאנחנו עושות פעולות בבית להגיד לעצמנו - לכבוד הבית היהודי (שמעתי מר' אברום שפירא)

להגיד לילדים כשאוכלים- זה כדי שיהיה לך כח לעבוד את ה', 

לשמוח כשהילד התקדם עוד שלב- כי עכשיו עבד ה' כבר יותר מוכשר לעבודתו יתברך.

ולגבי להאהיב את  ה' על סביבתנו, זה ממש מדהים לראות במוחש איך עצם גדילת המשפחה משפיעה על הסביבה, השילוב הזה שבין הגדלת וטיפוח המשפחה הפרטית שבסופו של דבר היא בעצמה משפיעה על הסביבה זה מדהים אותי כל פעם מחדש לראות את זה.

נגיד בשבת כשהולכים עם הילדים כולם עם בגדי שבת, והם מאחלים לכל אחד שרואים מכל הלב - שבת שלום - זה הרבה יותר משפיע מאשר כשאני הייתי לבד הולכת עם בגדי שבת...

רק השבת מישהו אמר לי - כשאני רואה אותכם חוצים את הכביש זה משרה עלי אווירת שבת.

(וחוץ מזה וודאי שצריך להשקיע באהבת הבריות וקרובם לתורה, זה רק כתבתי מזוויתי הנשית שלא ממש יכולה עכשיו ללכת להעביר שיעורים...

אז חוץ מלתת לבעלי ללכת ללמוד וללמד מצאתי גם פעולות קטנות שגם אני עושה בעצמי)

ושוב תודה לך על השאלה הזו, רציתי לכתוב עוד.. אראה אם אצליח להמשיך

רציתי גם לכתוב פה, אבל השרשור כבר נעלם למטה ושכחתי מזה...

מקווה לכתוב מחר, בעז"ה.

ואו תודה רבה על כל מה שכתבת

והלוואי שתכתבי עוד 💕💕

מדהים!

😬

שבית של תורה זה הית שהבעל לומד בקול 

היום אני חושבת בנוסף, בנוכחות של התורה

כמה אנחנו מודעים לחיים מתוך התורה ולא שהחיים לחוד והתורה לחוד.

לאידעת אם הצלחתי להסביר.

וגם

להאמין שכרגע המצב הזה הוא טוב בשבילי

אפילו שהוא נכפה עליי.

ולא לקנא. או לפחות להשתדל, לא לקנא בכל אחת ואחת.

קצת כמו כפיית הר כגיגית.

הייתי רוצה יותר.

במה כבר עכשיו?

זכינו ברוך ה' להיות משפחה מאחרת של שתי בחורות שעברו גיור.

בעלי לא אברך, אבל יש לו שיעורים קבועים שמקפיד ללכת אליהם.

אני שומעת שיעורים בדרכים ודיבור עם ה' נמצא בכליום אצלי ויוצא שגם מקדישה לזה חצי שעה של התבודדות (הייתי רוצה יותר) 

מה השאיפה?

לחזור לעשות לימוד משותף עם בעלי בסוף היום

לתרום יותר (כסף, ידע או כל דבר שזקוקים לו)

לארח יותר

לקום מוקדם יותר בבוקר

התבודדות כל יום אצלי (בעלי פחות בקטע כי קשה לו)

להקפיד לשמור על הפה

שבעלי ילמד יותר ויהיה יותר צמוד לרב שלו

זה מגניב אותו, זה משחק, זה מפעיל את אמא... הוא קטן מדי מכדי להבין באמת למה לא לעשות את זה?

לא אומרת שזה לא נורא ואיום, מקווה שאף אחד אצלי לא יחשוב על הרעיון הזה לעולם, זאת באמת התמודדות ולא יודעת מה הייתי עושה, רק אומרת שזה נשמע כמו מעשה שובבות ולא מעבר.

שהייתה משאירה ילד בגילו ער במיטה למרות שרצה לצאת כדי שיהיה לה שקט כי הוא שובב

והוא היה עושה את זה כדי לקבל תשומת לב

הרבה ילדים מתעניינים וחוקרים את ההפרשות שלהם. ז מאוד מעניין!😑🤮

מודה שכשקרה לנו אמרתי ממש חזק שאני לא מרשה להכניס יד לטיטול ושזה עושה ריח לא ננעים ביד. 

הפרוידאנים יגידו שצריך לאפשר סובלימציה... פחות מתאים לי.

והאמת שזה יכול להיות איתות להתחיל גמילה.

מדאיג זה לא

ולא הייתי בוכה מזה אני זה נותן לילד הרגשה של אסון

פשוט לא להרשות 

תודה לך השם! 

לק"י

אולי זה יספק לו את הצורך במגע הזה.

ולמניעה- להלביש בגד שלא מאפשר להכניס יד לטיטול.

או מעקב כלשהוא.

יתכן וזה באמת סתם סקרנות וחקירה

וגם יכול להעיד על משהו...לא אפרט כדי לא להכניס סרטים לראש, אבל מכירה כמה מקרים כאלה שזה כן היה חלק ממשהו כולל יותר.

לא כדאי ישר להילחץ, אבל בהחלט לבדוק את העניין

אומנם לא ברמה כזו של למרוח, אבל בהחלט לגעת, לבדוק לחקור. מהתייעצות עם רופאת התפתחות נעננו שזה נורמלי לחלוטין. 

במיטה, ובודק גבולות.. גם אני הייתי בוכה את חיי מן הסתם.. למרות שאין מצב שהייתי מתעסקת עם זה, בעלי היה נקרא אחר כבוד להתמודד עם האירוע, איזה סיוט.. נשמע פשוט ילד מאוד שובב שצריך הצבת גבולות. ואולי זה באמת איתות להתחיל גמילה, לבקש ממנו לומר לפני שיש לו אולי ואז לוקחים אותו לעשות בשירותים..

עידכנתי אותה במה שרשמתן

בעיקרון הם תכף מתחילים גמילה אז היא מקווה שזה יעזור גם

היה מאתגר אבל טוב מאד לגמילה. 

בעיקרון ממליצים להתחיל בחמישי-שישי-שבת, או אם יש חג באמצע השגרה. 

אחר כך ממשיכים שגרה כרגיל..

גמלנו בסוכות, רוב הזמן היינו בבית אבל שיצאנו שמנו לו טיטול. גם תקופה ארוכה בגמילה עוד שמנו טיטול לפעמים מחוץ לבית או בימים שהתעייפנו מפיספוסים, זה קצת בילבל אותו והאריך את הגמילה, אבל זה היה שווה לשקט נפשי כשיוצאים או כשרוצים הפסקה מפיספוסים.

אם לא, והוא ממשיך עוד שנה במעון הייתי מחכה לשנה הבאה.

הייתי בודקת קודם כל בשלות שלו.

לפני המקלחת הוא יושב בסיר/עומד במקלחון וממש מתלהב כשמצליח

מידי פעם הוא אומר לנו פיפי ומצביע על הטיטול כאילו באותו הרגע עשה

אני לא חושבת שהוא ממהר אבל אם יש פה הזדמנות להאיר את תשומת ליבו ולעשות את זה לפני הלידה הייתי מעדיפה

ולתת לו לעשות בשירותים מידי פעם.

והשאלה אם יש לחץ מכיוון ההורה לא מכיוון הילד. אם הילד ירצה הוא פשוט יוריד.

לק"י

מאז הספקתי לשים לה טיטול בנסיעות או ביציאות. אין בלבול והכל בסדר.

אפשר לנסות כמה ימים להושיב בשירותים מידי פעם, נגיד בבוקר/לפני המקלחת, ולראות איך הוא עם זה.

(הבנות שלי במשך תקופה ארוכה עשו בשירותים במקביל לטיטול).

וכמובן להתאזר באורך רוח, ולפנות את הרצפה מחפצים לא כביסים.....

עד שהם טיפהל'ה תופסים את העניין. לשנ"צ בהתחלה שלחתי טיטולי גמילה פול אפס ואחרי שבוע גם במעון ויתרו עליהם.

אני לא אוהבת לגמול ולהשאיר טיטול, בניסיון שלי עם הגדולים זה האריך את הגמילה והקשה עליהם (וגם עלינו).

אם הוא ממשיך במעון, אולי כדאי לחכות. אחרי שתחלימי ויהיו לך יותר כוחות וגם חופשת לידה יהיה לך יותר קל.

אל תשכחי שגמילה זה פספוסים מידי פעם לאורך זמן, יכול להיות שסביב הלידה זה יהיה כבד עלייך לנקות, להחליף, לכבס. ובקיצור, הבשלות שלך חשובה גם היא...

כי אני סטודנטית 

אני גם לא מצליחה לחשוב על ימים שלמים שנהיה בבית חוץ מאוגוסט שאז אני צפויה ללדת

מרגיש לי שלחכות להתאוששות שלי שאז יהיה כבר קרוב לגיל 3 זה מאוד מאוחר

אני ממש ההתלבטות קשה איך נכון לפעול בלי לגרום נזק לתהליך 

ואני חושבת שהגמילות האלה היו יותר קלות. ופשוטות.

כי אלי זה הרתיע הקרבה לילדים גדולים שעדיין לא גמולים. סריטה שלי

לא הייתי לוחצת אם זה בגללי ולא בא ממנו.

את יכולה לנסות, הכי הרבה תחזירי טיטול ותנסו אחרי הלידה.

הייתי מתחילה מסופ"ש ארוך (זה מה שאני עשיתי) או כמו שאחרות הציעו כאן, טיטול במעון ובבית לא.

בזה אני פחות יכולה לעזור כי אני לא נוהגת כך.

אני אוהבת לגמול מוקדם, הגמילות של הילדים שלי היו קלות יחסית ועשיתי סביב גיל שנתיים. אני בגישה שאת צריכה להיות מוכנה לתהליך, לקבל את זה שיש פספוסים ולהוביל את הילד לשליטה בצרכים.

את אחד הילדים לא היתה לי אפשרות טכנית לגמול מוקדם והגמילה אחכ היתה לו ארוכה יותר באיזור גיל שלוש. חודעת שנפוץ להגיד שהילד צריך להיות בשל ולחכות, אני פחות מאמינה בזה.

חושבת שכדאי להתחיל בשישי-שבת, להושיב הרבה על האסלה/סיר וביום ראשון כשילך למעון אפשר טיטול בשעות המעון, בדכ ילדים יודעים להפריד בין הבית למעון. אצלי מהר מאוד היו גמולים גם במעון.

אם זה סורט עדין יחסית אז מניחה שזה בסדר

אם משהו יותר אגרסיבי ופעיל- אי אישית היתי מחכה כמה ימים

פילאטיס מותר גם בהריון -ממליצה לך לגשת למורה ולשאול אותה איזה תגילים בעייתיים בהריון ולהמנע מהם

יש גם חוגי פילאטיס במיוחד להריון

גם בשבועות הראשונים של ההריון אפשר לעשות הכל, עיקר הבעיה זה אחרי שיוצאת הבטן.

(לפחות אצלינו בחוג פילאטיס, נשים בהריון עושות הכל עד שהבטן מפריעה להם, או נניח לשכב על הצד ולא על הגב, זה בשלבים יותר מאוחרים)

כשתגלי הריון, תגידי למדריכה שתדריך אותך בהתאם

ממליצה ממש!

לא מכירה ספציפית כי לא מהאזור, אבל בטוח אפשר למצוא ברשת

מחפשת משהו לעשות ביום שאחרי.. 

סדנת שוקולד

קטיף דובדבנים

לדוג דגים

לטייל ברגל במקומות יפים

יש לך המלצה למקום מסויים?

העדי שבמטבח סדנת שוקולד או כל מיני דברים בחיספין,

ויש סטודיו מנדרינה בנטור יש להם סדנאות נראה לי בזכוכית, 

תחפשי מספרים באנטרנט..

אני כבדה ממש ואין לי כח להליכות וכאלה

הצימר על הים אז יהיה לנו ערב שלם להנות ממנו

מחפשת משהו בסגנון של סדנה (ומזגן) כיפית, וממש אשמח אם למישהי יש הצעה קונקרטית למשהו מוצלח

פעם ראשונה שאנחנו מנסים אותו, מקווה שיהיה מוצלח

לא מצליחה לשלוח לך מסר 

הוא חצי דקה מהים

והוא חצי בית מלון כזה..

זוג עם 3 ילדים באותו חדר עלה לנו רק 650₪

שזה ממש מרגש לקרוא שאת בחודש תשיעי, אני זוכרת את ההודעה הראשונה שלך פה וב"ה... שיהיה בבריאות ובידיים מלאות!

תהנו מלא

פארק המעיינות מחירון - מחירי השכרת קלאב קאר ואופניים | תיירות ניר דוד

מקום ממש ממש חמוד ומומלץ בחום

לק"י

אלא אם כן יש שם סדנאות שונות.

זה באמת מוכוון לילדים אבל אני אישית ממש ממש נהנית שם בכל זאת. וגם יש חנות חמודה שאפשר לקנות קפה ופינוקים שווים.

בתשלום נמוך (200 שח אולי?) אבל לא בטוחה

קוראים לו פרופסור יובל ירון, נמצא ליד איכילוב 

נראה לי שהוא מקבל במודיעין וראשון לציון

ואני ממש רוצה להשיג תור מוקדם יותר ואין לי מושג איך לעשות את זה.. ממש מלחיץ אותי 😐

יש החזר ממכבי

נעזרנו בו בשני הריונות.

באחד מהם ליווה אותנו המון....

משחק שיתופי חמוד שבו הכבאים (כל המשתתפים ביחד) נלחמים נגד האש (שמתקדמת "מעצמה" לפי קובייה, נדמה לי).

מתאים לגילאי ארבע עד שבע בערך.

לק"י

יש בסגנון את "מר זאבי" שזה דומה ל"כבאים באים", אבל יש בו גם כמו משחק זיכרון.

בעיני הוא יותר מוצלח.

אני בעיקר אוהבת את הרעיון שזה משחק שיתופי ולא תחרותי...

ילדים בגיל גן מתים עליו ויכולים לשחק בו שעות.

בעיני הוא מתיש ומייגע.

אבל העיקר שהילדים אוהבים..

לוטי קרוטי- שהוא נחמד מאוד. ילדים אוהבים אותו. אבל הוא קצת על מזל.בתור גננת מכירה שמכינים לו קלפים מאתגרים יותר ש תגילי חשבון או קריאה לגן חובה. 

הכבאים באים- הילדים מאוד אהבים. אותי אישית הוא די משעמם וגם לא דורש כלום חוץ מספירה.. 

אולי צריך להנחות את הילדים לחשיבה כזאת,

אבל אח"כ לתת להם להחליט בעצמם על אסטרטגיית משחק.

הילדים שלי לקראת גיל 6-7 "פיצחו" את השיטה מה עומד ליפול בכל סיבוב אז בכלל מצחיק איך הם מתכננים בדיוק איפה כדאי לעמוד.

צודקת, לא כתבתי מובן

על פניו באמת נראה שהוא שטחי מבחינת דרישות..

בתור ילדה עפנו עליו