פורום הריון ולידה (עמוד 94)

גם לבן שלי מידי פעם יש, ופעמים אחרות יש בצבע רגיל.

אם כן, זה יכול להיות.

בכל מקרה, לא נשמע מדאיג.

פעם אמרו לי שיציאות בצבע לבן זה מדאיג, אבל שאר הצבעים זה תקין.

בגוגל ונבהלתי והרופא ילדים לא הבין מה כני רוצה ומה הבעיה בזה..

תעשי איתו תור טלפוני

ומעניין למה לא שמעתי עליו עד היום

פרימולט נוראי לי

אם זה חשוב לך אל תקחי סיכון

אצלי זה ממש לא דחה אפילו הרגשתי שהקדים! 

הכי טוב אם אפשר לטפטף כמה טיפות במכשיר אדים, פשוט שלנו נשבר 🙃

במקרים קשים שיש מלא ליחה וכמה לילות בלי שינה אני נותנת טיפות פניסטיל לפני השינה. לא שאלתי רופא על זה אז קחי בערבון מוגבל... אצלנו זה ממש עוזר לייבש את הליחה. 

זה במרשם

זה גם מייבש וגם מעייף אותם

עד עכשיו היו לי רגשות אשמה כל פעם שעשיתי את זה על דעת עצמי 🤭

כמובן במקרים שבצל חתוך כבר לא עוזר

קוראם לזה רליף, מורחים אותו חיצונית על הצוואר ובית החזה, אין לי נסיון בזה ולא מכירה אבל ממנה זה נשמע שזה ממש עוזר לתינוקות משתעלים

אפשר גם להמיס את זה, ולהוסיף קורנפלור או קמח תפו"א, ואז למרוח.

אפשר גם להוסיף שמנים אתריים כמו לבנדר.

מאמינה שיש באינטרנט מתכונים.

למשל-

יש חברות שעשו אצלינו טפרחת

דווקא היקרות יותר לא עשו

לערבב עד שנהיה מרקם שאפשר למרוח, זה עוזר.

אישית, מדברת על זה כל יום, אבל לא בהגזמה, שומרת על שמחה שהיא מתונה מאד, מתפללת יותר מהרגיל, מזכירה לעצמי שכלום לא מובן מאליו והדברים עשויים להשתנות בעתיד. אומרת לעצמי "היום, בטוח שהיום, אני בהיריון והכל בסדר".

במטבח בערב סופרים ביחד כל יום שעובר.

לא נראה לי כזה בולט. אלא אם כן, אתם באמצע שיחה עם אנשים או שאין שום מקום להניח.

(השבת בעלי בא עם הקטנצ'יק לתהילים בבית הכנסת, וביקש מהבת שלי לתת לי אותו. קצת התפדחתי ממי שמעביר את התהילים. אבל שניה אחרי הלידה די ברור שאנחנו אסורים).

מקדימה ואומרת שזה מסוג הדברים שקשה לי ליישם (לפחות אני מודעת)

במידה וכן רוצה להקפיד באותו רגע אני קוראת לבעלי לצד ומעבירה מה שרוצה

מרוויחה על הדרך דקה שתיים של שקט 

וזה מה שאנחנו עושים.

ובאמת אחרי שמתרגלים לזה זה כבר נהיה די אוטומט, וזה זכות גדולה וחשובה!

בד"כ מניחים על שולחן/ משהו שנמצא ליד, ואחרי כמה שניות הבעל לוקח כדי שלא ישימו לב

בשמים בהבדלה שזה ליד כולם- בעלי מחזיק קרוב אלי ואני מריחה, תמיד, לא רק כשאסורים (אבל בגלל זה התחלנו עם זה)

ראיתי מישהי שהייתה צריכה להעביר איזה פתק והדביקה אותו כאילו בצחוק על הילד ואז הבעל לקח ממנו... רק אחרי מספיק זמן בתור נשואה הבנתי שזה טריק טוב...

להפיל גם עובד מצויין

ובסוף זה בעיקר בראש שלנו- אף אחד לא מנסה להסתכל כל הזמן האם אנחנו אסורים...

שפחות מתעסקים עם זה, הכל נהיה טבעי יותר.

ומיום ליום גם היה לי פחות אכפת שישימו לב שאנחנו אסורים, כי וואלה, לא גנבנו שום דבר

ומספיק אנחנו סובלים.

אז חופשי בקשתי מגיסתי להעביר לבעלי את התינוק

ואם היא קרצה לי בהבנה צחקתי, כן, זה קווטאר למתקדמים.

וחופשי בעלי הניח לידי דברים ולא העביר לי ביד. בין אם זה בבית מול הילדים ובין אם ליד המשפחה שלו או שלי

וזה נהיה טבעי שתמיד יש מפית ליד הצלחת של אבא

ושאבא לא מעביר לאמא את הכוס יין ביד

ובשמים בהבדלה- הקב"ה העניק לבעלי קורונה שממנה חוש הריח לא חזר

אז תפקיד ברכת הבשמים הוא אצלי או אצל הילדים כך שזה כבר לא בעיה.

אני חושבת שם הכל נעשה בצורה מאולצת זה נהיה בולט

אבל אם עושים אץ זה בפשטות ובלי עסק זה נהיה טבעי.

בקיצור, פחות לחשוב ולתכנן מראש איך להגיב בכל סיטואציה ויותר לפעול בטבעיות ובלי לפחד שישימו לב......

אני למדתי ממדריכת הכלות שלי שעגלה זה אחלה דרך להעביר חפצים

או תיק של העגלה

או בשולחן אם צריך מניחים את המלחיה ולא שמים מיד ליד

משתדלים גם כשמותרים לנהוג ככה

ובכללי אני פחות בעד "אופס זה נפל" רק מעורר בעיני עוד תשומת לב

לומדים לחיות עם זה ולא חושבים מה אחרים רואים או לא רואים

וגם לא מחצינים שאלה "איפה הבקבוק שלו" "איפה המוצץ" כי אחכ קשה להיחלץ מהסיטואציה אלא מראש מחפשת לבד או ניגשת אליו בשקט ושואלת.

אינטימיות זה גם כשאסורים

הבנתי שאפשר..

או שמבקשים מאחד הילדים להעביר 

ולספרדים שפוסקים לפי הרב עובדיה, מותר לזרוק לגובה, אם את מבינה למה הכוונה (ולא ישירות כמו שזורקים כלפי הבן אדם)

זה מה שאני יודעת... 

ולא לכולם יש ילדים 

ואם את ליד אנשים אחרים, זה יכול להיות מוזר לבקש מהילדים, תלוי בסיטואציה... 

אבל באמת שאני שחררתי את הקטע הזה מזמן.. ככה שזה הטיפ הכי טוב שלי. פשוט שזה לא יפריע לי. אני עושה מה שנכון לי בדרך שנוחה לי. מי שמתעמק בזה, באמת זה שלו... 

לומדים לזרום עם  זהאם נמצאים ליד משהו שאפשר להניח עליי שולחן/ספה/עגלה וכו', אז מניחים.

בכל מקרה מנסים למעט בסיטואציות שנוצר צורך להעביר. זוכרים מראש להשאיר את המפתח בתיק/במתלה וכו'. לא מבקשים להעביר דברים בשולחן. יותר "מסתדרים לבד". מתייחסים אל זה כעוד הלכה, אולי קצת מאתגרת ליישום, אבל בלי דרמות

תמיד אומרת לעצמי לבדוק, וכבר שנים אנחנו ככה.
אציין שאנחנו דווקא בזה לא מקפידים בהיסטריה.
בעלי מביא לי למשל מפתחות ליד ועוד לפני שהחזקתי הוא כזה עוזב, כאילו אם מעבירים משהו, למדנו בבזק שאחת עוזב השני תופס בשניה, מיד אל יד. אבל משתדלים שלא נחזיק בו בזמן אלא במהירות כל אחד עושה את שלו.
לא יודעת אם מובנית

אני מבקשת מבעלי להעביר לי את החצילים ואז כשהוא מביא לכיווני אני כאילו בדיוק מזיזה את הראש למשהו אחר וכאילו הופס.. לא שמתי לב שהבאת את החצילים (לא אומרת, רק זו לכאורה הסיטואציה) ואז הוא כאילו, טוב היא לא רואה שהבאתי אני פשוט אניח לה פה לידה .. הוא לא אומר את זה כמובן אבל זה המשחק בגדול 😉 בקיצור קצת להראות מעופפת...ומתעסקת במשהו אחר ואז הוא כבר מניח לך לידך.

ולא קורה כלום אם מישהו יודע מזה. 

אני ראיתי שזה לוקח ממני יותר מידי אנרגיה ללכת למקום בצד או לא להסתכל כשהוא שם לי בצלחת וכו', וגם ככה זה תקופה מעצבנת אז אם אני יכולה להקל על עצמי במשהו זה בלשחרר...

רוב האנשים לא באמת מסתכלים על זה וגם אם רואים לא מייחסים לזה יותר מידי חשיבות לפעמים סתם הבעל עומד רחוק קצת או לא שם לב אז מניחים במקום הקרוב הראשון עד שהוא ייקח את זה, לי זה קורה גם כשלא אסורים... ואם למישהו נורא דחוף לוודא אם אנחנו מעבירים מיד ליד או לא אז שיערב ויבושם לו ואם הוא רוצה אני גם אעדכן אותו מתי אני טובלת שלא יצטרך לחפור פעם הבאה...

אין לי בעיה להביא תינוק לכל מי שנמצא לידי ולבקש שיעביר לבעלי.

אני לא מרגישה שום בעיה עם זה שיידעו שאנחנו אסורים, למה זה מפריע לך?

במה זה שונה מזה שיידעו שאתם מותרים?

וכדי להעביר דברים אנחנו עושים את זה כמו שזה.

מניחים על הרצפה/שולחן/ספה והשני לוקח.

לפי מה שאני יודעת ממה שלמדנו, אצלנו אסור להעביר במסירה, ואין הקלה בציבור אז עושים את זה ומי שיבין יבין.

מי שראה קלט שאנחנו שומרים טהרת המשפחה וזהו. וגם מול הילדים עכשיו הם עדיין לא מבינים אבל כשהם יתחתנו ויבינו הם יזכרו שהורים שלהם שמרו טהרת המשפחה

היה מקבל הרבה בילדות. הוא היה מזהה לפי הטעם שהתאריך עבר ותמיד צדק. לפעמים היה עוד יום יומיים לתאריך ובכל זאת הטעם כבר התקלקל.

לא יודעת לגבי יעילות

תסתכלי פה

תביעה לתשלום דמי תאונה - לתאונה שאינה מעבודה (2201) - דמי תאונה | ביטוח לאומי

דף מספר 5 מיועד לרופא שלך

ממה שאני יודעת לא חייב רופא תעסוקתי אפשר גם רופא משפחה 

אם את רוצה תעסוקתי מחפשים לפי תחום התמחות "תעסוקתי" ומקווים שיהיה תור בחודשים הקרובים

אבל המרפאה אמרו שישאלו את הרופאה אבל לדעתם זה תעסוקתי

לכן שאלתי אם מישי עשתה ומכירה

גם כדי לבקש שתשדר לו נחת ושלווה וגם כדי להתיעץ איתה איך אפשר לעזור לו.

בהמשך אולי טיפול רגשי, תלוי בחומרה.

ואז היא אובחנה עם חרדה.

האם אובחנתם פעם עם משהו?

הבת שלי מקבלת שעה של טיפול רגשי+ שעה של ריפוי בעיסוק. זה עוגנים משמעותיים עבורה במהלך היום (הטיפולים בבית הספר)

אני לקחתי את העצה של המטפלת הרגשית שלה-

לא לחשוב איך לעזור לה.פשוט לתקף לה רגשות.

כל בוקר מאז תחילת השנה היא אומרת שקשה לה. בהתחלה ניסיתי להראות לה עוגנים שהיא יכולה לשמוח בהם:

הנה, תראי, היום יש לך הרבה שעות עם המחנכת

או שמתי לך משהו נחמד בתיק

או אני אאסוףאותך היום מוקדם יותר

וזה לא עזר. זה כאילו לא חדר.

והבנתי שכשהיא מרגישה את החרדה, היא לא שומעת כלום חוץ מאת הפחד שלה.

היא לא יכולה ולא רוצה לראות מעבר לו.

אז פשוט התחלתי לתקף לה רגשות:

אני ממש מבינה שזה לא קל לך

זה יום ארוך, ואת לא יודעת איך יהיה

את מרגישה שזה מקום גדול, שאת לא מספיק מכירה

בלי פתרון בכלל. פשוט חוזרת אחריה במילים אחרות על מה שהיא אמרה.

ושמתי לב, אפילו בגוף שלה,שהיא רפויה יותרונכונה יותר להקשיב לי.

כנראה. שכל מה שהיא צריכה זה הדהוד ותיקוף וזהו.

אולי שווה לך ליישם את זה עם הבן שלכם.

אני רואה כמה זה מלחיץ אותך שלא הבנו את הספר. אתה חושש שתתקע, ושזה יבייש אותך

או- אני רואה שחשוב לך להגיע בזמן. אתה לא רוצה לאחר. אתה רוצה להיות כמו כולם

ממש כאילו לומר לו מה עובר עליו.מקווה שיועיל לך

פירטת מדהים

ממש תודה על ההשקעה!!

והוא גם מחונן

אני חושבת שיש קשר בין מחוננות לחרדה.

ההצפה החושית, הידע העצום שהוא סופג 

שלא מותאם למידותיו יוצר חרדה גדולה

בתכלס לדים מחוננים הרבה פעמים יש להם קושי בויסות. גם של רמת החרדה, גם של עוד דברים.

בעקרון אמורים לקבל טיפול רגשי. (הבן שלי מסרב, אבל אני ממש משוכנעת שזה ייטיב איתו)

כשהוא מאחר

לא מבינה על מה זה יושב....

במה שאפשר עוזר לו שאנחנו מסדרים בצורה מובנית את הדברים שחשובים לו.

נגיד לשיעורי בית מצאנו זמן קבוע שהכי רגוע ותמיד עושים אז שיעורי בית. או אם הוא מפחד שישכח משהו אנחנו שמים תזכורת- בפלאפון או פתק במקום מתאים.

בכללי ככל שאני מצליחה יותר להבנות את הלוז,  לעדכן מראש על כל שינוי, הוא יותר רגוע.

ואנחנו גם הרבה פעמים חושבים על מה יעזור לו אם נתקל בסיטואציה פחות רצויה.

ועדיין יש את החששות שפשוט אין מה לעשות.... אהבתי את העצה של שוקולד פרה בשביל המצבים האלו.

בחום על טיפול רגשי עבורו או הדרכת הורים עבורכם (כדרך לטפל בילד דרככם)

מניסיון דומה

גם עם גן שהשפיע מאוד לא לטובה

וגם הרבה לחץ וחרדה סביב דברים

באמת ממש חשוב לקבל כלים נכונים

וזה רחב מידי בשביל הפורום

במיוחד אם את מתארת שזה לא במשהו נקודתי אחד, אלא חוזר על עצמו.

למשל, לפעמים עודף הכלה, מזינה את הפחד

אבל אי אפשר פשוט להפסיק, צריך לדעת איך לתת לזה מקום במידה הנכונה.

זה משהו שלא הייתי מעיזה לכתוב למישהי ככה בפורום איך לנהוג, כי זה גם יכול לגרום נזק.

אז ממש ממליצה לפנות לגורם מקצועי

גם לך @חנוקה שראיתי שכתבת כאן השרשור לגבי הבן שלך.

אם הוא לא מוכן טיפול רגשי (לגיטימי לחלוטין, זה גיל צעיר מאוד בשביל זה. יש בטיפול רגשי גם קושי, זה לא כפתור קסמים ) ממליצה לפנות לגורם מקצועי עבורכם, שידריך אתכם איך לעזור לו.

זה יקל עליו, ויקל עליכם וזה כל כך משמעותי.

תודה, עוד חודש... (חנוכה)\

"למצוא את מקומי"...

ביקשתי מבעלי שינגן את זה כששאלתי אותו מתי מתחתנים  

וחשוף מאוד- 

ב"ה שכרגע הריון לא על הפרק בזמן הקרוב (מסיבות מסויימות)

כי איך היה לי כח לעוד ילד עכשיו? 

"יותר קל לרוץ עם עגלה

מאשר בלעדיה" 

(נשמע כמו משפט סיני עתיק...)

ב"ה!

לחוצה שיהיה הכי יפה, הכי טוב לכולם, לחוצה לדעת כמה בדיוק מגיעים, 

מעייפת את עצמי ללכת לכמה חנויות, קונה ביקר, קונה יותר שיהיה, ואז נוצרת אווירה לחוצה כזו ורשמית ופחות כיפית ומשוחררת...

אני כ"כ רוצה להיות בנונשלנט, אבל אני כ"כ לא. חשוב לי לרצות את כולם. ואז מרגיעה עם לשון בחוץ לאירוע. אפילו מסיבה או אירוח קטן.

בעלי הפוך אבל מרגיז מבחינתו לא צריך כלום וזה קונטרה מרגיעה אבל מלחיצה כי הוא שאנן. ואז זה גורם לי להיראות מגוחכת.

שכל אחד מביא משהו איתו, ואז את לא מארחת רשמית אלא כולם יחד נפגשים בכיף.

אחד יכול להיות אחראי על הפעלה, אחד על קינוח, אחד על מרק ואת על ווטאבר ואז לא הכל על הכתפיים שלך.

חיבוק, אני מאוד מכירה את זה ובגלל זה מארחת לא הרבה מידי ואנחנו מאוד עובדים על זה.

וגם עוד משהו שעוזר לארח עוד ועוד ועוד... מפעם לפעם את משתחררת ונהיית יותר זורמת וכיף לך ופחות נבהלת שלא הכל מושלם.

תתחילי באנשים שאת מרגישה איתם בני, הורים שלך, אחותך... 

גם בלי להיכנס ללחץ נפשי

אצלי זה עובד ככה

1.  לתכנן מראש ולא ברגע האחרון. אירוח ספונטני או במועד קצר מדי מראש לרוב יהיה לי קשה יותר

2. ההנאה היא גם מהאוכל, אבל לא רק. החלק היותר חשוב בעיניי זו האווירה, ובשביל שתהיה אווירה נעימה אני צריכה לא להיות בלחץ

3. זה חלק מזה שהאורחים ייהנו - לתכנן אוכל שהוא לא מורכב מדי להכנה אבל רוב האנשים ייהנו ממנו וכך לא לעבוד קשה מדי וזה מוריד את רף הלחץ. אני לא מסעדת מישלן, כולה מארחת ביתית.

לגבי כמה מגיעים - אני לרוב יודעת מראש ועדיין מכינה קצת יותר כל פעם, כי אולי ירצו יותר ממה שתכננתי/ הצלחת הגשה תעוף על הרצפה עם האוכל (קרה) וזה גם משאיר לנו אוכל מוכן לעוד יום ואחרי שאני מארחת בא לי לנוח

אבל אצלי זהבאמת יחסית זורם הקניות ההכנות והכמויות כי גדלתי במשפחה גדולה אז בדרכ מצליחה להסתדר עם אמדן כמויות ועם אירוח רב משתתפים

אלא רק יחסית יפה?

להיות פרפקציוניסט זו משימה מעייפת מאוד, השאלה אם את מסוגלת להרפות

ואז הכל נרגע

בעלת אירוע

זה לא קול ולא מהנה

זה עול די כבד

כדאי להנמיך ציפיות

לנסות להנות בכל מקרה

וללמוד כל פעם לשפר את הפעם הבאה

זה להאציל סמכויות על האורחים.

אחד מביא פסטה- לא משנה איזה, מה שיביאו טוב.

אחד אחראי על המוסיקה- לא משנה איזו, מה שישמיעו טוב.

אחד מביא יין- לא משנה איזה בלה בלה. הבנת....

ברגע שבאמת באמת האחריות על האירוח שייכת לכולם,

אז את באמת באמת משוחררת ועסוקה רק בליצור אווירה טובה.

את תהני וגם האורחים שלך יהנו.

זה לא תחום אחד או רק אירועים. וזה משהו שאפשר לעבוד עליו, עם עצמך או בטיפול.

פרפקציוניזם זה באמת מאד מלחיץ ומעיק.

ספציפית כשאת בעלת אירוע לא הייתי מצפה להנות, יותר בכיוון של לנשום, אבל עבודה על הנושא תעזור גם בזה 

אפילו אלכוהול אם זורם לך 😄

אם את אורחת, אז לא צריך לצאת מגדרך. לפעמים יש אירועים שהמצב רוח בהם יותר מרומם ויש שפחות והכל בסדר.

לא כל אירוע חייב להיות שפיץ,

רק האירועים שלך.

כזה יומיים

לאחר מכן יום שישי מאחרי הגן עד מוצאי שבת או קצת פחות מזה, לא כולל לילה

אצל הבן שלי בראשון כבר הלך לגן בלי טיטול. 

וב3 שעות האלו?

לשאול אם צריך לשירותים?

לשבת איתו יזום עד שיוצא לו?

לקוות שהוא ישים לב ויגיד לנו אם צריך?

לא לקחת בצורה יזומה

לתת לו לפספס

איך שיוצא לו להגיד שזה פיפי ואת זה עושים בשירותים ככה שוב ושוב

לאט לאט ילמד את התחושה שיש לפני וכבר בשלב הזה יקום לשם

בהתחלה יפספס בדרך עם הזמן יתאפק עד השירותים

אחרי השלב הזה הוא יידע להגיד לכם מראש שהוא צריך

לנו זה עבד מקווה שגם אצלך 

מניסיון שלי בגן הם לוקחים אחריות הרבה יותר מאשר בבית.

ואם יפספס - קורה… הגננות יודעות להתמודד עם זה 

לא זוכרת באיזה בית חולים.

מצטערת בשבילך על החוויה הקשה

לאחרונה גם אני מרגישה מסריחה יותר. מלפני הלידה וגם אחריה🤦‍♀️

שמה אחרי מקלחת ואין ריח עד הערב הבא

וממש סבלתי מריח של זיעה קודם

לא מניסיון שלי..

לי עזר במשהו אחר שלא חשבתי שיעזור לי בו.. הייתי סקפטית...  בגדול מאוד מאמינה בכל הקשור לדיקור ואיזון הורמונלי. 

היה לי תקופה כזאת פתאום לאחרונה, וזה מה שעזר

1. במקלחת לשפשף ממש עם ליפה או ספוג או משהו כזה, לא רק לסבן.

2. חזרתי לדאודורנט של פוראבר. לא תמיד ספריי עשה לי ריח כזה, אבל עכשיו כשחזרתי זה הפסיק.

ואני היסטרית מריחות אז מחליפה כל יום חולצה ולפעמים גם יותר מפעם אחת.

הדבר היחיד שעזר לי זה לייזר

עושה לייזר ביתי

הייתי במצב שמחליפה כמה חולצות ביום 

מונע ריח. מפחית את כמות הזיעה.

אבל אם קם פעם אחת לוקח בקבוק וחוזר לישון לא הייתי מתעקשת על זה. מה שנותן לך שקט. לא נשמע שיש לו בעיית שינה או משהו כזה וכשתרצו לגמול תעשו את זה כמו כל גמילה 

גם בגיל גדול יותר. זה עובר לבד לאט לאט.

ממשיכה עם זה אם צריך גם בגיל שנתיים וחצי

אכל בקבוקי מטרנה מלאים עד גיל שנתיים וחצי

בגיל הזה התחלתי לדלל לאט לאט עד שהגענו לחצי כף מטרנה עם 210 מל מים

נתקענו שם לתקופה עד גיל 3 והפסיק מיוזמתו

בקיצור, אני בעד לתת. 

אם הוא לא אוכל מספיק במהלך היום אז הגיוני מאוד שיהיה רעב בלילה

ניסית לתת לו יותר בקבוקים ביום? להוסיף ארוחות קטנות?

זה באמת מקל שהם ישנים לילה שלם אבל חשוב שעאכחו מספיק ביום, זה מנגנון הישרדותי ב"ה

לפני השינה, או משהו אחר יותר משביע.

נשמע לי שזה יותר עניין של רעב מאשר חינוך.

מאד בררן

אבל כן אוכל לאורך כל היום שטויות 

אז או להגדיל את הכמות, או להוסיף עוד משהו.

גבינה, טונה במיונז, שניצל, משהו כזה

זה אל אהרגלי אכילה אבל כן משתדלת שיהיה במקרר נשנושים משביעים

פרוסות גבינצ

שניצלונים (בתנור, אוהבים את זה גם קר) ביצה קשה.

פירות, מלפפון. אצלי מאד אוהבים גם מלפפון חמוץ וזיתים.

במצטבר הם אוכלים ככה ארוחה יפה

ליד השולחן לא נכנס יותר מכפית

(וכן זה שמפיע מאד על השינה)

(סלט מרוסק הכוונה מלפפון ועגבניה טחונים במגמיקס)

אבל זה אומר שבוע סיוט של צרחות ואתם צריכים להיות חזקים

אז לא בטוח שזה שווה.

אנחנו כשהקטנה התחילה לקום 3-4 פעמים בלילה למטרנה אז חתכנו

ובסוף הגענו לבקבוק מים עם קצת חלב (בשביל הצבע)

ואז הבקבוקים הדלדלו ועכשיו ישנה בגדול לילה רצוף. 

ולרוב קמה לבקבוק בלילה , זה בנוסף לבקבוק שהיא מקבלת לפני שינה

אבל היא ביום לא אוכלת כמנט כלום, יש לה בררנות מפחידה אז אני מבסוטית על הבקבוק הזה

אוכלת בערך ב 7-8 בקבוק ואז ב 12-1 קמה שוב אם לא נביא לה זה צרחות אימים. מסיימת את הבקבוק ונרדמת

בקיצור, לי זה לא מפריע (חוץ מלקום לעשות לה בקבוק ולחכות שתסיים כדי לקחת לה)

בגלל זה גם היא נראית טוב בחיצוני והרופאים לא מבינים מה אני אומרת שהיא לא אוכלת כמעט כלום כל היום

תחזרי לישון!

תקחי את הבקבוק ותשטפי בבוקר

אבל בגילאים האלו היונקים שלי קמו הרבה יותר מפעם אחת בלילה ...

אז אתם במצב טוב מאד....

לא הייתי מתעקשת על זה עכשיו אם זה עולה בהרבה בכי ועצבים.

בלי קשר לאט לאט אפשר לדלל את המטרנה

בינתיים הייתי מנסה לתת לו בקבוק מים או בקבוק מדולל (בהדרגה להגדיל את הדילול).

תינוק קטן ממש אוכל כל שלוש שעות

לפעמים שעתיים.

מבוגר ישן לילה שלם.

בין לבין יש הרבה הדרגה

ויש תינוקות שבאמת רעבים.

לפעמים אפילו ילדים בני שנתיים שלוש קמים רעבים לפנות בוקר.

ראיתי את זה על הילדים שלי.

ואגב- הם הרבה פעמים ישנים לילה שלם, או כמעט שלם בליל שבת, כי אז אוכלים סעודה גדולה מהרגיל, ובשעה מאוחרת יותר...

צריך לראות ממה הוא מתעורר.

אם לא קר לו, הטיטול לא מציק, זה לא חלום רע-

הגיוני מאוד שהוא רעב. ומגיע לו אוכל 🙂

ילד רעב, צריך לאכול...

אפשר לנסות להאכיל יותר טוב לפני השינה...

זה לא גרם להם לא לקום

הם קמו לבקבוק מים

רק שגמלתי מבקבוק בגיל שנתיים וחצי וצפונה

הם הפסיקו לקום בקביעות 

בדרך כלל בגיל הזה לא צריך את האוכל בלילה.

זה יותר עניין של הרגל.

מצד שני, לא תמיד קל לגמול, ולפעמים יותר נח לתת בקבוק מלכתחילה תהליך של גמילה.

אתם צריכים להחליט אם אתם הולכים על גמילה. ואז כדאי להכין את הילד כמה ימים מראש. להגיד לו שמיום מסוים לא אוכלים יותר בלילה. ואז כשמגיע הזמן, להיות עקביים ולא להישבר. זה יכול לקחת כמה ימים עד שהוא יתרגל. ויש סיכוי שגם אחרי גמילה מבקבוק הוא ימשיך להתעורר.

לפעמים זה יותר קל ממה שחושבים, אבל לא תמיד.

אפשר גם להחליט לא לגמול כרגע ולחכות עוד כמה חודשים. ואז או שהוא יפסיק לבד, או שבהמשך תגמלו אותו.

אם הוא לא אוכל מספיק ביום, מצד אחד הבקבוק יכול להשלים לו את הארוחות, אבל מצד שני זה דווקא יכול לגרום לו פחות לאכול. ואולי גמילה מבקבוק תעזור לו לאכול יותר טוב.

בכל מקרה, כדאי לנסות שהוא יאכל יותר טוב במהלך היום.

איך יודעים להבדיל ? שאלה טובה, בשביל זה אולי באמת כדאי לקחת ייעוץ שינה ולראות שהוא אוכל טוב בערב

מוכנה להדוף עגבניות🤭

אבל אם הוא רעב- זה גורם להתעוררויות.

אצלי כשאוכלים טבו ביום פחות מתעוררים בלילה. (גם אחרי שמסיימים עם בקבוק..)

נקפיד בעזה על ארוחת ערב טובה

תודה לכולן

אצלי הוא בן שנתיים גם לא אכלן כלכך וגם קם פעמיים למטרנה זה באמת מעייף לקום ולהביא לו התייעצתי עם דיאטנית היא אמרה לנסות לדלל ולעבור למים אבל מים הוא לא רוצה אז מחכה שפשוט מעצמו לא יקום לבקבוק..ניסיתי לתת לו ארוחה לפני השינה יוצא שהוא לא רוצה והוא מחכה לבקבוק חחחח

אם מבחינה רפואית הכל תקין כמובן

פיזיולוגית תינוק נורמלי בגיל הזה לא זקוק להאכלות לילה

וזה גם מזיק לשיניים

אבל זה יצריך מכם כמה ימים של התמסרות לרעיון וסבלנות...תחליטו אם מתאים לכם...

הדרך שאני למדתי להוריד היא לא לעשות את זה בבום אלא לרווח את שעות השינה בלי אוכל. נגיד עכשיו קם ב1 אז לא לתת בקבוק אלא להרגיע ולנסות להרדים חזרה בכל דרך לא מתוך בכי כמובן

אם קם שוב יותר מאוחר נגיד החלטתם על שעה 2 והלאה- רק אז לתת בקבוק

וככה להגדיל כל יום את הזמן שמצפים ממנו לישון בלי אוכל עד שתגיעו לשעה שמבחינתכם זה בוקר

עוד אפשרות היא באמת לדלל עד שמגיעים לבקבוק מים אבל עדיין נשארת התלות בבקבוק מים שגורמת לו לקום בלילה ומקשה על גמילת לילה בהמשך. בד"כ תלות כזו לא משחררים כל כך מהר כי אין מוטיבציה חזקה לגמול אותו מזה, כולה בקבוק מים....